חיים זה דבר שצומח גודל מוות זה דבר שקטן ,שמצטמצם . ריבית על כסף מגדילה את הכסף ומצמיחה אותו כיצד נדע להבחין בן צמיחה של חיים לצמיחה של מוות ? ומה העצה של התורה כיצד לבחור בין החיים למוות ? ‏כ"ד/אלול/תשע"ד

בס"ד פרשת ניצבים

חיים זה דבר שצומח גודל מוות זה דבר שקטן ,שמצטמצם . ריבית על כסף מגדילה את הכסף ומצמיחה אותו  כיצד נדע להבחין בן צמיחה  של חיים לצמיחה  של מוות ? ומה העצה של התורה כיצד לבחור בין החיים למוות ?  ‏כ"ד/אלול/תשע"ד

 

כתוב בדברים פרק ל

(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

פרוש הפסוק  ששמירה על מצוות ,חוקת,ומשפטי הקב"ה זה משמעות החיים . אבל הפסוק מוסיף עוד נתון אחר מעבר לחיים וזה "ורבית" . ולמה הוסיף הפסוק את המלה "ורבית". כדי להבדיל בין חיים לחיים . הרי כולם יגידו לך אני חיי ואני חי טוב אז למה לי לשמור מצוות ? וכדי שנדע להבחין בן חיים של תורה חיים של אמת לבן חיים של מוות מוסיף הפסוק נתון שדרכו ניתן להבין אם זה חיים של אמת או חיים של מוות  .

חיים של אמת יש להם תוצאה אחת  "ורבית"  כלומר צמיחה גדילה  וההיפך חיים של שקר זה חיים זה מוות ,צמצום ,כמילה ,דעיכה  .

כלומר "ורבית" בא לתת לנו איזה קנה מידה להבחין בין חיים של אמת  על פי התורה לחיים של  מוות . ובהמשך התורה מסבירה את זה  בדברים פרק ל

יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:

(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

כלומר חיים זה ריבוי מות זה צמצום . חיים זה ללכת בדרך התורה ומוות זה לא לשמוע ולא לעשות את דברי התורה ולכל אחד יש את התוצאה שלו .

וכך רואים ממטה אהרון שהונח בקודש הקודשים

. במדבר פרק יז

(כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים:

כלומר אפילו מטה עץ יכול לפרוח בקודש הקודשים היכן שמונחים לוחות הברית .

אבל יש לנו בעיה הרי יש לנו הרבה דברים שמתרבים וגדלים והם הרבה פעמים בצד של "חיים של מוות".   דוגמה טובה לכך זה ריבית . כתוב בויקרא פרק כה

(לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:

המשמעות של ריבית זה תרבית כלומר נותן 100 שקל ומקבלים 110 כלומר הכסף מתרבה גודל ואנחנו רואים שלקחת ריבית זה איסור תורה אבל זה דבר שצומח וגודל ומתרבה והוא מהחלק של "חיים של  מוות" הרי כתוב וחי אחיך עמך כלומר איסור ריבית זה כדי שאחיך שחסר לו כסף יוכל לחיות כלומר ריבית גורמת למוות לאחיך ואיך נבדיל בין גדילה של חיים לבין גדילה של  מוות ?  בן ריבוי של חיים לבין ריבוי של מוות ?

התורה בפרשה שלנו נותנת  פיתרון לבעיה הזאת

דבר ראשון התורה מטפלת במה שאסור לעשות כתוב בדברים פרק ל

(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:

הלב שלך צריך להיות פנוי רק לקב"ה כי כל פניה אחרת יוצרת בעיה כלומר להבין ולהפנים שהלב צריך להיות רק לקדוש ברוך הוא ,ואם אתה מקדיש או מפנה את הלב לדברים אחרים יש לך בעיה ואז לא תוכל באמת להבדיל בין הדברים  . פתרון שני זה לשמוע לקב"ה וכיצד שומעים לקב"ה ? פותחים את האוזניים לדברי הקב"ה כלומר תורה פשוט לשמוע דברי תורה וללמוד תורה וזה יכוון אותך לחיים של חיים ולא לחיים של מוות.

ובהמשך ממשיכה התורה דברים פרק ל

(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: פ

כדי להדבק בחיים ולהבין מה לעשות כדי להיות בצד של החיים צריך לאהוב את הקב"ה לא רק לא לפנות לדברים אחרים אלה להפעיל את הלב לאהבה את הקב"ה לא מספיק לא לפנות לדברים אחרים צריכים להפנות את הלב לאהבת הקב"ה ,כמו כן לשמוע בקולו מתוך רצוך מתוך השתדלות כלומר ללמוד תורה . ולבסוף התורה נותנת לנו את העצה לדבוק בו . לא מספיק לא לפנות את הלב לדברים אחרים ,לא מספיק להשתדל לאהוב את הקב"ה  צריך להשתדל בכל הכוח לדבוק  בקב"ה . והדרך לדבוק בקב"ה זה ע"י לימוד תורה .

אבל יש כאן בעיה לא כל אחד יכול להיות בגדר של תורתו אומנותו וללמוד תורה בדבקות , ואם כך האם הוא חי מת ? ואכן הגמרא מטפלת  בנושא כיצד ניתן לאלו שלא מסוגלים להדבק בתורה לנהוג

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד ב

אמר ר' אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר: +ישעיהו כ"ו+ מתים בל יחיו וגו'. ... א"ל: מקרא אחר אני דורש, דכתיב: +ישעיהו כ"ו+ כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקמצטער, א"ל: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה, +דברים ד'+ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: +דברים ד'+ כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

כלומר יש שני דרכים של  דבקות בקב"ה להדבק דרך התורה או להדבק בקב"ה דרך הוקרה ודבקות באלו שלומדים את התורה .

ועוד דבר למדנו שהקב"ה זה אש ותורה זה אש . ואש התורה דוחה אש  כמו שאומר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה;

ואם אדם הולך בדרך שהפרשה שלנו מדריכה אותו הרי הוא בבחינת בחירה בחיים ולא במוות

דברים פרק ל

(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:

וכל יהודי צריך לבחור בחיים ולא במוות וזה המתכון :

לא יפנה לבבו, לא יסתום את אוזנו לשמוע דברי תורה , יכוון את ליבו לאהוב את הקב"ה , יתאמץ לשמוע וללמוד תורה , ידבק בקב"ה דרך לימוד תורה ואם לא יכול בדרך של הוקרה ודבקות בלומדי התורה .

 

פרשת נצבים למה כתוב בפרשה שלנו ומחה את שמו מתחת לשמים ? האם יש מחיקה גם מתחת לשמים וגם מעל השמים ? למה לא ניתן למחות יותר מ 3000 שמות מעל השמים ? וכיצד זה קשור לשטר החדש של 50 שקל ? ‏כ"ד/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת ניצבים

למה כתוב בפרשה שלנו ומחה את שמו מתחת לשמים ? האם יש מחיקה גם מתחת לשמים וגם מעל השמים ? למה לא ניתן למחות יותר מ 3000 שמות מעל השמים ? וכיצד זה קשור לשטר החדש של 50 שקל ? ‏כ"ד/אלול/תשע"ד

דברים פרק כט

(יט) לֹא יֹאבֶה יְקֹוָק סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְקֹוָק וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

וצריך להבין מה העניין של מתחת לשמים . למה דווקא מתחת לשמים למה לא מעל השמים או בשמים ?

כתוב שהקב"ה אמור למחות מתחת לשמים מי שילך בשרירות ליבו . ורש"י מפרש בפרשת ניצבים פרק כט פסוק יח

 (יח) והתברך בלבבו - לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו לאמר, לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:

והתברך - בינדיר"א שי"י בלע"ז [יברך את עצמו], כמו והתגלח והתפלל:

בשררות לבי אלך - במראית לבי, כמו (במדבר כד, יז) אשורנו ולא קרוב, כלומר מה שלבי רואה לעשות:

כלומר מי שבעצם לא מאמין באמת בקיום האלוקים והוא חושב שלאדם יש קיום  עצמאי בעולם ומתעלם מזה שיש בורא לעולם הקב"ה הוא ימחנו מתחת השמים .

ובדיוק יצא שטר חדש של 50 שקל שבדיוק מאמין בשרירות הלב וכתוב שם :

"שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ. וכדי שנבין בדיוק את המשמעות כתוב בהמשך השיר

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יַעַשׂ,דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי,לֹא בֶּעָתִיד, בַּשָּׁמַיִם –חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי" בדיוק כפי פרוש רש"י על שרירות הלב .

ובו נברר למה מתחת לשמים ? וכאן נחזור למה שכתבתי על 3000 הלכות שנשכחו במות משה

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/02/3000-3000.html

ובתמצית מה שכתבתי שם כתוב בשמות פרק לב

 (לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

כלומר  הקב"ה לאחר בקשת משה מחליט למחות מספרו 3000 אנשים שחטאו במעשה העגל ולא יותר ולמה כי ספר התורה מכיל 600000 אותיות כנגד 600000 נשמות של עם ישראל שהיה במעמד הר סיני .ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

למחות 3000  אותיות מספר התורה כנגד 3000 החוטאים מתוך 600000 זה בדיוק 1 ל 200  .

בהלכות תערובת התערובת החמורה ביותר מתבטלת  ב 1 ל 200   . ואז טענתי שמשה אומר לקב"ה שאם ימחה יותר מ 3000 כלומר יהיה למשל 3001 כנגד 600000 זה יהיה תערובת של יותר מ 1 ל 200  

ויבואו אומות העולם או אלו שהולכים בשרירות ליבם ויגידו תורת משה בטלה (על אף פי שביטול זה רק מדרבנן ) אבל בכל זאת זה יתן כלים ביד אלו שהולכים בשרירות ליבם ללעוג על תורת משה  ועל התורה הקדושה שלנו .

ואכן הקב"ה  מקבל את הטענה הזאת ומוחק רק את מי אשר חטא במעשה העגל שזה 3000 אותיות ולא יותר . ומאותו הזמן שהקב"ה אומר למשה שלא ימחה רק' מי שחטא במעשה העגל כלומר לא יהיה יותר מציאות של מחיקה מהספר של הקב"ה וזה התורה . העונש היחידי של מחיקה בניתן לעשות לאחר מעשה העגל זה מחיקת השם מתחת לשמים  ולא מחיקת השם מספר של הקב"ה זה או בשמים או מעל השמים .

וזה המשמעות של מתחת לשמים . המחיקה שנעשתה במעשה העגל היית מחיקה בשמים שזה מחקה במהות של העולם אבל מחיקה מתחת לשמים זה מחיקה בעולם שהוא זמני .

וכדי להבין את זה כתוב בעמלק בשמות פרק יז

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

כלומר המציאות של עמלק זה מציאות זמנית זה לא מציאות קבועה שבסופו של דבר אחרי מחית עמלק לא יישאר לו זכר . אבל מחיקה בספר של הקב"ה זה מחיקה משמעותית  שמשנה סדרי עולם ולתמיד .

במעמד הר סיני הוריד הקב"ה את התורה לארץ  וההשתדלות שלנו זה בתוך התורה שנמצאת בארץ כמו שכתוב בבלי תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת.

וכתוב בפרשה שלנו דברים פרק ל

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

וצריך להגיד שיש תורה בשמים ויש תורה שירדה לארץ זה כנגד זה . במעשה העגל הקב"ה מחק 3000 אותיות מהתורה בשמים וזה גם נעשה במקביל בתורה בארץ . אבל מחיקה של שם בארץ לא מוחקת את השם בתורה בשמים .

ואם ניתן לשחזר את המחיקה שנעשתה בשמים ?  על זה יש לעיין במה שכתבתי במאמר על 3000 הלכות שנשכחו במות משה .

 

פרשת כי תבא הברכות זה דבר מוחשי או רק רוחני ? למה כתוב בברכות והשיגך בלי ו ' אבל בקללות כתוב עם ו' ? מה המשמעות האמיתית של ארץ זבת חלב ודבש ? ‏י"ז/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת כי תבא הברכות זה דבר מוחשי או רק רוחני ? למה כתוב בברכות והשיגך בלי ו ' אבל בקללות כתוב עם ו' ? מה המשמעות האמיתית של ארץ זבת חלב ודבש ? ‏י"ז/אלול/תשע"ד

אנו רואים שהקללות והברכות זה לא רק דבר רוחני זה דבר ממשי ביותר

דברים פרק כח

(ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

דברים פרק כח

(טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:

הקללות והברכות בפרשה שלנו זה דבר מוחשי מאוד שמשיג את האדם ורודף אותו . וכבר בפרשה אחרת אנו רואים שקללה וברכה זה דבר שנותנים אותו במקום מסוים

דברים פרק יא

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:

כלומר ברכה וקללה זה דבר מוחשי מאוד שמניחים  אותו במקום  מיוחד ויש לו ממשות .

בהמשך הפרשה כתוב

דברים פרק כח

(מה) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ:

ויש לי שני קושיות . קושיה ראשונה למה בברכות  כתוב והִשִּׂיגֻךָ  בלי ו'  ואילו בקללות כתוב  וְהִשִּׂיגוּךָ: עם ו' . ועוד שאלה למה בקללות כתוב בפסוק וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ  כלומר גם רדיפה וגם השגה ואילו בברכות כתוב רק והִשִּׂיגֻךָ   ?

כתבתי כבר בכמה מאמרים כי  בארץ ישראל יש תכונה שנשארה מבריאת העולם שיש קשר בן האדמה והארץ לבין ההנהגות של האנשים  תכונה שבכל העולם התבטלה עם המבול חוץ מארץ ישראל  . 

ולכן כתוב בויקרא פרק כ

 (כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ:

כלומר מעשי האדם משפיעים על האדמה והיא משפיעה על האדם בהתאם להתנהגותו . ולפי מהלך זה צריך להגיד שהקללה והברכה זה דבר מוחשי רק בארץ ישראל . התנהגות האדם משפיעה על כל מה שנמצא בארץ , והארץ במקביל יכולה להשפיע על האדם . ולכן הברכות והקללות זה דבר מאוד מוחשי בארץ ישראל כי זה דבר ממשי . ולכן ניתן לשים את הברכות בהר גריזים ואת הקללות בהר עיבל .ולכן הברכות יכולות להשיג את האדם או לא עלינו הקללות יכולות להשיג ולרדוף את מי שלא מקיים את מצוות השם .

ואני רוצה לפרש שיש הבדל בין הברכות לקללות . הברכות זה רק בארץ ישראל ולכן כתוב והשיגך בלי  ו 'כלומר הברכות  קשורות בקשר הדוק לארץ ישראל וזה המעלה של ארץ ישראל אבל הקללות רודפות אותך גם לחוצה לארץ ולכן כתוב בקללות והשיגוך עם ו' וכן הוסיף הכתוב ורדפוך כדי שנבין שהקללות יכולות להגיע גם לחוצה  לארץ . וכן מובן בבתי מדרשות חלק ב מדרש חסרות ויתרות (דברים)

דבר אחר למה והשיגך שלברכות חסר אלא כשהברכה באה אינה שטה בכל העולם דכתיב כי לא יחדל אביון דברים סו יא אבל כשהקללות באות שטות בכל העולם על הצדיקים ועל הרשעים כענין

שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע יחזקאל כא ח ולכך והשיגוך

כלומר מחדש הכתוב שפעולת הקללות זה בכל העולם ופעולת הברכות זה רק בארץ ישראל .

ונאמר בתורה ויקרא פרק כ

(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:

ארץ זבת חלב זה רק לעם ישראל כי רק עם ישראל קיבל עליו את התורה כלומר הברכות ניתנות למי שקיבל עליו את התורה וזה המשמעות של ארץ זבת חלב ודבש והפעולה של הברכה זה בארץ ישראל .

וכך מפורש בבלי בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולן בני נחשון בן עמינדב הן. מאי קמ"ל? שאפי' מי שיש לו זכות אבות, אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.

כלומר הברכות לא יוצאות מחוץ לארץ ישראל אבל הקללות כן יוצאות מחוץ לארץ ישראל

ועוד מפורש על הזכות של ארץ ישראל אפילו לענין הדין

תלמוד בבלי מסכת מכות דף ז עמוד א

אמר אביי, לא קשיא: כאן בארץ ישראל, כאן בחוצה לארץ; דתניא, רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון בן שטח: ברח מארץ לחוצה לארץ - אין סותרין את דינו, מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל.

ואומר רש"י מסכת מכות דף ז עמוד א

אין סותרין - לחזור ולישא וליתן אולי יזכה.

וזה בעצם המשמעות של ארץ זבת חלב ודבש שכאן בארץ ישראל נמצאים הברכות ואם נקיים את המצוות הם ישיגו אותנו אבל אם נעבור לחוצה לארץ הברכות לא ישיגו אותנו ורק הקללות חס וחלילה יכולים להשיג אותנו גם בחוצה לארץ .

וזה לימוד חשוב והבנה של החשיבות של מגורים בארץ ישראל .

פרשת כי תבא האם גוי לאחר מתן תורה יכול להיות ארור או רק יהודי ? למה המן היה בכלל ארור ? ואלי המן היה בכלל ארור כי היה יהודי ?

בס"ד

פרשת כי תבא האם גוי לאחר מתן תורה יכול להיות ארור או רק יהודי ?   למה המן היה בכלל ארור ?

ואולי המן היה בכלל ארור כי היה יהודי ?   ‏י"ז/אלול/תשע"ד

בו נבדוק את המשמעות של ארור המופיעה בפרשה . ונסתכל היכן מופיעה המילה ארור בתורה

בראשית פרק ג

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

בראשית פרק ד

(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:

בראשית פרק ט

(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

דברים פרק כז

(טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: ס

כלומר נאמר ארור על הנחש ,על קין, על כנען , ולאחר מתן תורה נאמר ארור במעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל , על ישראל שעובר עברות מסוימות והוא נקרא ארור .

אנחנו רואים שהתואר ארור זה אומנם כינוי גנאי אבל זה מראה שמי שנקרא היום ארור היה בדרגה גבוהה וכתוצאה ממעשיו ירד במדרגתו ונקרא ארור . מי שלא היה בדרגה גבוהה לא יכול להגיע לדרגה של ארור בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 41  נאמר על הנחש

שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלקל נחש היה לו לכל ישראל ב' נחשים בתוך ביתו א' משגרו למזרח וא' למערב ומביאים לו סנדרכים טובים, אבנים טובות ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ואין כל בריה יכולה להזיק אותם

הבל וקין היו הזרע של האדם הראשון ממנו נמשך כל תולדות האדם ועל קין נאמר ארור . כנען היה אחד משלושת האנשים שהם המשך העולם מנח לאחר המבול .

דבר נוסף שניתן להגיד על ארור שזו קללה למי שעשה את החטא שלו בארץ ישראל   הנחש עשה את העבירה בגן עדן שזה בארץ ישראל . קין עשה את החטא שלו גם בארץ ישראל וגם כנען עשה את החטא שלו בארץ ישראל והוכחה לכך שזה נעשה בארץ ישראל במקום המקדש

אומר הכתר יונתן בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כ

(כ) ויבן נח מזבח לפני יי הוא מזבח שבנה אדם בזמן שגורש מן גן של עדן והקריב עליו קרבן ועליו הקריבו קין והבל קרבנותיהם וכאשר ירדו מי המבול נהרס ויבנהו נח ויקח מכל בהמה טהורה ומכל עוף טהור ויעלה ארבע על המזבח ההוא:

וכמו כן משך חכמה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כ

(כ) ויבן נח מזבח. אמרו במדרש רבה: במזבח הגדול בירושלים. יתכן לפי זה דכאן היה דין קדושת בית המקדש.

כלומר כל האירועים הללו נעשו ליד מקום המקדש  בהר הבית  וליד מקום מזבח , וכן אנו רואים קשר ישיר לאדמה זו אדמת ארץ ישראל כמו שנאמר לנחש וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ וכמו כן נאמר לקין אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה  וכן במעשה נוח וכנען בבראשית פרק ט

(כ) וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:

וכמו כן אנו רואים בהר גריזים והר עיבל  בדברים פרק כז

(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:

כלומר ארור שייך רק לאדם הנמצא בדרגה גבוהה והחטא נעשה  בארץ ישראל .

לפני מתן תורה היה שייך להגיד ארור על בן נח  אבל לאחר מתן תורה ולאחר המעמד בהר עיבל והר גריזים ניתן להגיד שהשתנו שני דברים . ארור שייך אך ורק ביהודי וכמו כן כדי שיהיה לאדם תואר ארור העבירה  לא חייבת  להיות בארץ ישראל  .כלומר העושה פסל או מסכה גם בחוצה לארץ נקרא ארור . ואולי זה החידוש של המעמד בהר גריזים והר עיבל  ללמד שלאחר מתן תורה שארור שייך רק ביהודי וכן המעשה שמכניס אותך לארור לא חייב להיות  בארץ ישראל .

יש לי שני קושיות על המהלך  הזה האחד שגם לאחר מתן תורה עבד נכלל בתואר ארור וכמו כן נאמר על המן את התואר ארור אבל המן לכאורה לא היה יהודי וכן עבד אינו יהודי .

 

 

אומר התוספתא מסכת הוריות (צוקרמאנדל) פרק ב

ר' שמעון בן אלעז' אומ' בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר מפני שזה גדל בקדושה וזה לא גדל בקדושה אלא מפני שזה היה בכלל ארור וזה לא היה בכלל ארור:

פרוש העניין שעבד נחשב בכלל ארור רק בגלל שהוא עבד . התוספתא לא מחלקת בין עבד כנעני לבין עבד לא כנעני  וצריך להגיד שתואר ארור שייך במי שהוא עבד ולא רק עבד כנעני . כלומר כנעני הוא גם בעל תואר עבד וגם ארור אבל עבד גם אם הוא לא כנעני הוא בכלל ארור

 

תירוץ לקושיה הראשונה והשניה הוא פשוט כל עבד שיהודי לוקח חייב להיות מהול והוא חייב מצוות כמו אישה . כלומר עבד הוא לכאורה סוג מסוים של יהודי .חייב בכל מצוות לא תעשה של יהודי ופטור מכל מצוות שהזמן גרמן כמו אישה . זה התירוץ לגבי עבד ולגבי המן הרי ידוע שמרדכי קנה אותו בתור עבד ולכן לכאורה המן היה סוג מסוים של יהודי ויש כאלו שאומרים שהיה עבד משוחרר ולכן היה יהודי המחייב בכל תרי"ג מצוות .

במאמר שכתבתי על שבועות

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/06/blog-post.html

ושם כתבתי :

"הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים ".

ועכשיו לפי המהלך בפרשה צריך להגיד שיש 4 סוגים שונים של נשמות . כי צריך להוסיף סוג חדש של נשמה . נשמה של עבד שמחויב במצוות כמו אישה ועבד כזה נחשב בכלל ארור . וגם אם נשחרר אותו הוא יהיה יהודי מחויב  בכל תרי"ג המצוות אבל מבלי שיתגייר מרצונו ועדיין יהיה בכלל ארור וזה בדיוק מה שהיה המן יהודי מחויב במצוות אבל היה בכלל ארור כי הוא נכנס לעם היהודי דרך עבדות ולא דרך גיור .

 

 

 

 

 

פרשת כי תצא ביומו תיתן שכרו מדוע הקב"ה לא נותן לנו שכר כל יום ? שכר כל שבוע ? הרי זה נוגד את הכלל של מידה כנגד מידה .כיצד ביומו תיתן שכרו מתיישב עם הכלל שאין השכר משתלם אלה לעולם הבא . ומי בכל זאת מקבל שכר גם בעולם הזה ? ‏י'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת כי תצא ביומו תיתן שכרו  מדוע הקב"ה לא נותן לנו שכר כל יום ? שכר כל שבוע ? הרי זה נוגד את הכלל של מידה כנגד מידה .כיצד ביומו תיתן שכרו מתיישב עם הכלל  שאין השכר משתלם אלה לעולם הבא . ומי בכל זאת מקבל שכר גם בעולם הזה ? ‏י'/אלול/תשע"ד

דברים פרק כד

(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס

הקב"ה מצווה אותנו לתת לשכיר את שכרו ביומו ולא ניתן לאחר כי יש מצות עשה של  ביומו תיתן שכרו וכן יש מצות לא תעשה שכתובה בויקרא פרק יט

(יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

יש שכיר יום שכיר שבוע שכיר שנה

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק יז

אם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכרו של שבת לפיכך אחריותו עליו בשבת

אם הוא שכיר יום צריך לתת לו בסוף יום העבודה ומקסימום עד סוף הלילה . אם היה שכיר שבוע צריך לתת לו בסוף היום האחרון של השוע או מקסימום עד סוף הלילה של היום האחרון של השבוע.  

ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא מציעא פרק ט

שכיר יום גובה כל הלילה - שלאחריו, שנאמר (ויקרא י"ט) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. ואי אפשר לומר שבשכיר לילה מדבר, שהרי אין שכירות משתלמת אלא בסופה, דכתיב (שם כ"ה) כשכיר שנה בשנה, ודרשינן מינה [בבא מציעא ס"ה ע"א] שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת

למדנו מכל זה ששכירות משתלמת לבסוף ולכן יש לשלם בגמר השכירות את מלא התשלום ולא יאוחר עד הלילה של סוף השכירות .

ונשאל השאלה אם המציאות הדינית שצריך לשלם לשכיר בסוף העבודה שלו מדוע אנחנו נקבל את השכר שלנו מהקב"ה רק בעולם הבא הרי ידועה הגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף לט עמוד ב

רבי יעקב היא, דאמר: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא; דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה;

כלומר בעולם הזה השכר לא ניתן והשכר שלנו הוא רק בעולם הבא . וקשה מאוד למה הקב"ה לא נותן לנו שכר יומי ,שכר שבועי , שכר שנתי ?

ניתן לתרץ שאנחנו נחשבים לשכיר חיים כלומר הקב"ה שכר אותנו לכל החיים ולכן השכר יהיה בסוף החיים שלנו,  ורק אז ייתן לנו הקב"ה את השכר . אבל  עדיין קשה שאנו רואים שתמיד יש הקבלה בן המצוות שאנחנו מחויבים בהם לבין הדרך שהקב"ה נוהג איתנו . לדוגמה אנחנו מניחים תפילין וידוע שגם הקב"ה מניח תפילין לכן אם יש מצווה ב"יומו תיתן שכרו"   אנחנו צריכים לקבל שכר יומי על מה שעשינו ביום וכמו כן שכר על מה שעשינו כל השבוע וכן על מה שעשינו כל השנה .

ואני רוצה לתת פתרון מסוים לקושיה הזאת  .לגבי שכיר יומי

כתוב במדרש תהלים (בובר) מזמור כה

[ב] דבר אחר אליך ה' נפשי אשא. זהו שאמר הכתוב בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו), בנוהג שבעולם אדם מפקידין אצלו פקדונות, הוא מחליף של זה בזה, ואת של זה בזה, לפי שאין מכירין, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא ה' אל אמת (שם שם /תהלים ל"א/), שמא עמד אחד [שחרית] ובקש נפשו ולא מצאה, או שמא מצא נפשו ביד אחר, או נפשו של אחר בידו, לכך נאמר פדיתה אותי ה' אל אמת (שם שם /תהלים ל"א/). אמר ר' אלכסנדרי בשר ודם מפקידין בידו חדשים, ושוהין אצלו, והוא מחזירן בלויים וישנים, אבל הקדוש ברוך הוא מפקידין בידו בלויין ושחוקין, והוא מחזירן חדשים, תדע לך שהוא כן שהרי הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגיעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן הוא יגע ומשלים נפשו ונפקדת ביד הקדוש ברוך הוא, ולשחרית היא חוזרת לגופו בריאה חדשה, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג כג).

הרי לפנינו השכר היומי שהקב"ה משלם לנו כל יום ויום . אנחנו פועלים כל היום ובלילה אנחנו מפקידים את הנשמה שלנו בידי הקב"ה והקב"ה מחזיר לנו את הנשמה לאחר תיקון למחרת בבוקר כלומר יש כאן שכר שמשולם  בזמנו עד סוף הלילה של העבודה שעשינו.

וכך כותב הזוהר הקדוש זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף לא עמוד ב

בשינתי' בכל לילה וסלקא [נשמתא] לעילא ואשתכחת בכמה חיובין קמי קב"ה ומהימנותא רבה דקב"ה אחזר לה לגופא ומחדש לה קב"ה (נ"א ביה).

כלומר נעשה עם האדם דין כל לילה על מעשיו ולפי מעשיו הקב"ה מחזיר את הנשמה לאדם חזרה

וכמו כן יש שכיר של שבוע אומר הזוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רמב עמוד ב

כגוונא דשבת דאתוסף בב"נ נפש יתירה בשבת ואית לון בה נייחא אי בנפש יתירה אית לון נייחא דאיהי נוקבא כל שכן ברוחא דאיהו דכורא, ותנאים ואמוראים נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא חד איהי אבל לכל ב"נ איהו כפום עובדוי....   אבל לכל חד מישראל הכי נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה, אי הוא חסיד יהבין ליה נפש יתירה ממדת חסד כפום דרגא דיליה, אי איהו גבור ירא חטא יהבין ליה נפש יתירה ממדת גבורה,

כלומר הזוהר הקדוש אומר שכל שבת מקבל כל יהודי נשמה יתרה לפי מעשיו בשבת כלומר יש קבלת שכר שבועי  על הפעולות שאנחנו עושים כל השבוע . ועל הדרך ניתן להגיד על יום טוב ועל ראש השנה כלומר שכר של שכיר שנה . וכך ראיתי שכותב הרב יעקב הורוביץ בספרו דולה ומשקה .

ועדיין יש קושיה הרי אומר רבי יעקב שאין שכר בעולם הזה והרי אנו רואים שיש שכר ואפילו יומי שבועי ושנתי וצריך לתרץ שהשכר הזה שנותן הקב"ה אין זה שכר של העולם הזה הרי השכר משולם דרך דרגת הנשמה של האדם ולכן זה לא נחשב לשכר "בהי עלמא" זה שכר בעולם הבא . כלומר העולם הזה והעולם הבא זה לא עניין של זמן שונה כי השכר משולם בזמן שהאדם נמצא בעולם הזה אבל הוא משולם דרך דרגת הנשמה שלו שזה שייך לעולם הבא .

אבל יש  הבדל בין שכיר יום לשכיר שבועי כי שכר יום משולם  בזמן שהאדם יושן ולא מקיים מצוות אבל בשבת הנשמה היתרה והשכר גם בזמן שהאדם עושה מצוות וזה שכר גם בדרגת נשמת האדם וגם במקום  שהאדם פועל בעולם הזה ,וזה דרגה שונה של שכר אבל עדיין יש לתרץ שזה בזמן שבת שהוא קשור לעולם הבא .

אבל מחדש הרב הורוביץ חידוש עצום שיש אדם שמקבל את השכר שלו גם בעולם הזה וזה תלמיד חכם

ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ה

והוא מה שמובא ברעיא מהימנא צו (ק"ט ב) דתלמיד חכם כיום שבת וכו' ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא נפש יתירה דשבת וכו' והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות וימים טובים וכו' כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים אית למעבד לון וכו':

כלומר תלמיד חכם יש לו נשמה יתרה כמו שאר האנשים ביום שבת אבל הנשמה היתירה היא בכל הימים וכאן לא נוכל לתרץ ששבת זה יום מיוחד ולכן צריך להגיד שרבי יעקב שאמר שבעולם הזה אין שכר מדובר על רוב האנשים ולא על תלמידי חכמים .

פרשת שופטים האדם עץ השדה ? מה המשמעות של עץ השדה ? ולמה הגמרא בתענית עושה השואה בין עץ השדה לתלמיד חכם ? וכיצד זה קשור למצב מלחמה . ‏ג'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת שופטים האדם עץ השדה  ?  מה המשמעות של עץ השדה  ? ולמה הגמרא בתענית עושה השואה בין עץ השדה לתלמיד חכם ? וכיצד זה קשור למצב מלחמה .  ‏ג'/אלול/תשע"ד

דברים פרק כ

(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:

וצריך להבין מה מדובר פה ?  מדובר בזמן מלחמה בזמן מצור

ונאמר ב דברים פרק כג

(י) כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע:

ואומר הרמב"ן דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק י

(י) ונשמרת מכל דבר רע - שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, לשון רש"י. והנכון בעיני בענין המצוה הזאת, כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה, הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע. ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר:

ובפרשה שלנו מדובר בזמן מלחמה שמעבר לצורך להישמר מכל דבר רע התורה הקדושה שלנו מצפה מאיתנו לא רק לחשוב על המלחמה אלה להתעלות ולחשוב על העתיד.

בזמן מלחמה כמו שאומר הרמב"ן אנשים נמצאים  במצב שגורם להם לחשוב רק על ההווה ולא על העתיד . בזמן מלחמה נהרגים אנשים והרצון האנושי זה לשרוד בכל מחיר מבלי להתחשב בעתיד . וכאן התורה הקדושה שלנו אומרת לנו שימו לב צריך לחשוב גם על העתיד . אומנם העץ עכשיו מפריע לנו  ומה שחשוב לנו  זה לשרוד ולהיות בחיים אבל גם במצב כזה אתה צריך לחשוב על העתיד . העץ הזה נותן פרות ולאחר המלחמה ואפילו תוך כדי  המלחמה תוכל לאכול מפרות האילן ולהתקיים ולכן עכשיו גם שקיום האילן לא חשוב בעיניך כי אתה רואה  רק את כאן ועכשיו התורה מצפה מאיתנו להתרומם מהמצב הקיים ולחשוב על העתיד . כי לאחר המלחמה אם תכרות את העץ בסופו של דבר תתחרט על המעשה הזה כי אתה צריך אוכל ואם העץ ייכרת לא יהיה לך אוכל . ואומר התלמוד הבבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +דברים כ'+ כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב +דברים כ'+ כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, וכתיב אתו תשחית וכרת. הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת.

בו נבין מה הדימוי הזה של עץ השדה לתלמיד חכם הגון שממנו אתה אוכל ולכן לא תיכרת

יש ויכוח בגמרא מה זה אפיקורס ואומר רבא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

 רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי: מאי אהני לן רבנן?

רש"י מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

מאי אהני לן - והם אינן יודעין שעולם מתקיים עליהם.

כלומר בני האדם לא רואים באופן מוחשי את התפקיד של תלמיד חכם אבל בעצם לאמיתו של דבר עליהם עומד העולם  אבל מי שמסתכל על המציאות ללא הבנה של העולם לא כל רואה את זה ולא מבין מה תפקידם .  כדי להבין את זה צריך להתבונן ולהבין את המהות של העולם ולהסתכל על העתיד . אם אתה רואה רק את המציאות הנוכחית ללא הבנה של העולם כיצד הוא בנוי וכיצד מעשים בהווה משפיעים על העתיד אתה מגיע למסקנה מוטעית שאין לנו שום תועלת מרבנן אבל זה פשוט בורות וחוסר הבנה של המציאות האמיתית . ועכשיו נבין את הגמרא במסכת תענית שמדמה מצב מלחמה לאמונה בתלמיד חכם .

בשני המצבים בעצם מה שמעניין את האדם זה מצב הנוכחי . במלחמה האדם רוצה לשרוד ולא מעניין אותו מה יקרה לאחר המלחמה רק מעניין אותו ההישרדות האישית שלו .  וזה בעצם דומה לאדם שחי בעולם הזה ומעניין אותו רק ההישרדות הפיזית שלו כאן ועכשיו הוא לא מסתכל על העתיד ולא רוצה להבין את מהות העולם כי רק העולם הזה מעניין אותו ולכן הוא רואה את רבנן שלומדים תורה "לא עובדים לא מייצרים דבר " ולכן הוא אומר "מאי אהני לן רבנן?" מה הם מועילים?מה צריך אותם ?

 

 

 

 

 

 

אבל מי שמסתכל על העתיד מי שמבין את העולם כיצד הוא בנוי מבין שהעולם מתקיים עליהם והם בעצם לב העולם . ובאותו אופן אותו עץ שבזמן מלחמה מאוד קל לכרות אותו כי הוא לא מעניין אף אחד אבל רגע לאחר המלחמה שצריך לאכול ואין מה לאכול רק אז מבינים את השגיאה האיומה בלכרות את העץ .ובעצם אם היה לאותו אדם את ההבנה של מה שקורה בעולם היה יכול לדעת בזמן אמת שלכרות את העץ זה כמו להרוג אדם ואומר צרור המור דברים פרשת שופטים

אמר כי תצור אל עיר וגו'. לפי שאמר למעלה וצרת עליה. ואולי יעמדו עליה במצור ובמצוק ימים רבים. לזה אמר לא תשחית את עצה. אחר שבו חיי האדם תלויים. וזהו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. והטעם כי האדם עץ השדה וממנו מתפרנס ואוכל. וא"א לחיות בלא מזונות. וזהו כי האדם עץ השדה. ואולי הזהיר בכאן שני דברים. האחד שאין רשות לאדם לנדוח עליו גרזן לכרות עליו וענפיו. כי בזה משחית הפרי. ואפילו בזה יש השחתה. וזהו לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אפילו בלא כריתה. והטעם לפי שמהפרי שנמצא בענפים אתה אוכל. וזהו כי ממנו תאכל. והשני שאין ראוי להכרית האילן ולעוקרו מכל וכל. וזהו ואותו לא תכרות. והטעם לזה כי האדם עץ השדה. וכמו שהאדם יש לו נפש מרגשת. כן האילן יש לו נפש צומחת מרגשת. וכבר אמרו רז"ל כי האילן כשכורתים אותו נשמע קולו מסוף העולם ועד סופו.

ואין לנו אלה להבין שהאדם זה עץ השדה שצריך לראות את העתיד לבא ועכשיו שאנו נכנסים לזמן אלול יש לנו 30 יום ליום הדין ומוטל עלינו להבין ולדעת את גודל השעה  ובהתאם לכך לכלכל את מעשינו לקראת יום הדין

 

 

 

פרשת שופטים למה כתוב יעשה את הרע בעיני יקוק ? האם ניתן לסמוך על ראית האדם ? כיצד ניתן לעשות דין צדק ולהגיע לאמת אם לא ניתן לסמוך על ראית האדם ? מי האדם היחידי שראה אמת בחייו וגם במותו ? ‏ג'/אלול/תשע"ד

בס"ד

פרשת שופטים למה כתוב יעשה את הרע בעיני יקוק ? האם ניתן לסמוך על ראית האדם ? כיצד ניתן לעשות דין צדק ולהגיע לאמת אם לא ניתן לסמוך על ראית האדם ? מי האדם היחידי שראה  אמת בחייו  וגם במותו  ? ‏ג'/אלול/תשע"ד

דברים פרק יז

(ב) כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ:

אנחנו רואים בפסוק שהרע זה רק מה שרע בעיני הקב"ה כלומר הקב"ה רואה את מעשי האדם והרע הוא אף ורק מה שרע בעיני הקב"ה  ולא בעיני האדם וזה כתוב במפורש בתחילת הפרשה שאין לנו להסתמך על עיני האדם כי כתוב  ב דברים פרק טז

(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:

כלומר אין להסתמך על עיני האדם ואומר התלמוד הבבלי  מסכת כתובות דף קה עמוד א

והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר: +שמות כ"ג+ כי השוחד יעור פקחים. תנו רבנן: +דברים ט"ז+ כי השוחד יעור עיני חכמים - קל וחומר לטפשין, ויסלף דברי צדיקים - קל וחומר לרשעים

כלומר  בעולם הזה אין להסתמך על עיני האדם כי עיני האדם זה דבר מאוד גמיש שמושפע בקלות ויכול לתת לנו בדרך כלל תוצאה שקרית ולכן יש לסמוך אך ורק על עיני הקב"ה  . אז נשאלת השאלה כיצד קובעים את הדין ? וצריך להגיד  שאם אין לנו ברירה להסתמך על עיני האדם צריך לעשות זאת לאחר הרבה חומות הגנה שנאמר בדברים פרק יז

(ו) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד:

ולא רק על פי שני עדים נעשה הדין , חייבים להתרות בעושה העבירה והוא צריך לאשר את ההתראה תוך כדי דיבור כלומר תוך כ 10 שניות ולהגיד על מנת אני עושה כן ואם כל התנאים לא קיימים  האדם פטור מן הדין . וכבר דיברתי במאמר קודם על הנושא של הראיה שתחילת הפגם בראיה היה בחטא האדם הראשון שנאמר בבראשית פרק ג

(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

ואכן אנחנו רואים בנביא את העיקרון של ראיית הקב"ה

זכריה פרק ד פסוק י

כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְקֹוָק הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ:

ובמשלי פרק טו פסוק ג

בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְקֹוָק צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים:

כלומר חטא האדם הראשון פגם בראיה של האדם . הפגימה הזאת גורמת לכך שלא ניתן להסתמך על ראית האדם כי ראית האדם פגומה .הראיה האמיתית זה הראיה של הקב"ה אז בכל זאת כיצד אנחנו יכולים להגיע לאמת עם לא ניתן להסתמך על הראיה שלנו ?

דברים פרק יז

(ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מ עמוד ב

אלא אמר רב יהודה: +דברים י"ג+ והנה אמת נכון, והנה אמת נכון - הא חד סרי, שבע - לשבע חקירות,

כלומר לומד התלמוד הבבלי שצריך שבע חקירות כדי להגיע לאמת כלומר ראית המציאות לא מספיקה אבל כדי להגיע לאמת צריך תהליך של שבע חקירות ורק כך ניתן להגיע לאמת כלומר כדי להגיע לרע בעיני הקב"ה בית הדין צריך לעשות תהליך של 7 חקירות

ואומר האלשיך דברים פרק טז

ועל כן לבל תטה משפט אני אומר לך לא תכיר פנים שהם פני הבעל דין, כלומר אך הכר אשר אין לו פנים כי אין לו תמונה אותו תכיר כי הוא נצב עמך.

כלומר כדי להגיע למצב שלפנינו יהיה מי שאין לו תמונה כלומר הקב"ה וכדי למחוק את התמונה של בעל הדין כדי שהדין לא יושפע מהראיה שלנו צריך תהליך של 7 חקירות

 

 

 

 

וזה דומה למה שאומר [רבינו] בחיי דברים פרק יג

מעשה היה שאמרו עדים: במקום פלוני תחת התאנה הרג פלוני את הנפש, ובדקו חכמים את העדים ואמרו להם: תאנים שלה שחורות או לבנות, עוקצין שלהן ארוכות או קצרות. וסוד שבע חקירות כנגד שבע קצוות, והשביעי היכל הקדש מכוון באמצע, והוא האמת המכריע, כן יודע האמת מתוך שבע חקירות.

ואני רוצה לומר שכדי להגיע לאמת צריך לעבור תהליך של בריאה מחדש   כלומר האדם הראשון גרם בחטא שלו לפגם בבריאה ולכן כדי להגיע לתיקון כלומר לעשות דין צדק צריך לעבור תהליך של בריאה מחדש ולכן זה תהליך של שבע שלבים כמו הבריאה של העולם.  זה הדרך היחידה להגיע לאמת ולתקן את חטא האדם הראשון שפגם בראיה .

ושאל אותי אברך חשוב למה בבלי מופיע הביטוי תא שמע – בו ותשמע ובירושלמי כתוב תא חמי – בו תראה ?

וצריך להגיד שיש הבדל גדול בין בבל שזה מחוץ לארץ ישראל לעומת ארץ ישראל . בבל לא שייך לראות רק לשמוע .בארץ ישראל שבו קיבלו עליהם את הנסתרות ארץ שמיוחדת מכל הארצות ורק שם ניתן להגיע לראות את האמת משתמשים בביטוי  תא חמי – בו תראה

כותב  הירושלמי בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם.

וצריך להגיד שלאחר 7 חקירות ניתן לראות את האמת בארץ ישראל. אבל בחוץ לארץ לא שייך להגיע לאמת גם עם 7 חקירות .  ולכן רק שבית המקדש היה קיים והסנהדרין היה  יושב בבית המקדש ניתן היה לדון בדיני נפשות  אבל ברגע שהסנהדרין גלתה ממקום בית המקדש נפסק היכולת לדון בדיני נפשות  . ולכן  בבל שייך רק שמיעה ולכן נאמת בבלי נאמר תא שמע אבל בירושלמי בארץ ישראל שייך להגיד  תא חמי – בו תראה

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות

ולאחר חורבן בית המקדש באמת לא ניתן לראות ולא ניתן להגיע לאמת גם לאחר 7 חקירות ואין לנו יכולת לדון בדיני אדם ונקווה שזמן הגאולה יגיע במהרה בימנו ובית המקדש יבנה ושום נוכל לתקן את הראיה ונוכל לראות את האמת כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון

ויש אדם אחד שראה פנים אל פנים את הקב"ה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד ב

+שמות ל"ג+ ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה.

אבל גם במותו לא נפגמה הראיה שלו דברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

ואומר רשי רש"י דברים פרק לד פסוק ז

(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

כלומר משה אמת ותורתו אמת וגם ראייתו אמת כל הזמן עד שיגיע  משיח צדקנו

על הר עיבל נכתבה התורה כולה בשבעים לשון אם כך מדוע זה הר הקללה ? כיצד זה קשור ללא תשמעו ? ואיך זה קשור לגויים ? ‏כ"ו/אב/תשע"ד

בס"ד

על הר עיבל נכתבה התורה כולה בשבעים לשון אם כך מדוע זה הר הקללה ? כיצד זה קשור ללא תשמעו ?     ואיך זה קשור לגויים ?  ‏כ"ו/אב/תשע"ד

הר עיבל הוא הר הקללה 

דברים פרק יא

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:

ונאמר במשנה מסכת סוטה פרק ז

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:

כלומר על הר עיבל כתבו  את התורה בשבעים לשון . וקצת קשה מדוע הר שנמצא עליו התורה נחשבת להר הקללה ?

נאמר בדברים פרק יא

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס

כלומר הר הקללה זה ההר שבו נאמר אם לא תשמעו אל המצוות זה הר הקללה . ומה הקשר לתורה המתורגמת בשבעים לשון ללא תשמעו?

אומר התלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

מאי דרב יוסף? דא"ר יוסף: עמד וימודד ארץ ראה וכו' - מה ראה? ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם.

הגויים קבלו  7 מצוות בני נח ואומר הבבלי שהגויים לא קבלו עליהם את 7 מצוות בני נח . כלומר הגויים לא שמעו אל המצוות שנתן להם הקב"ה ולכן הקב"ה "ויתר להם על המצוות " . אם כך יש קשר ברור  בין לא תשמעו שנאמר בפרשה להר עיבל לבין הקללה ולספר התורה שנכתב ב 70 לשון . הגויים לא שמעו למצוות שנתן  להם הקב"ה ולכן ספר התורה עם 70 הלשון הונח שם כי זה ההר של מי שלא שומעים לתורה שנתנה ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה למה נכתב שם כל ספר התורה היה הגיוני יותר לכתב שם את 7 מצוות בני נח . וזה היה מלמד גם את עם ישראל מה קורה למי שלא שומע לתורה .

וצריך להגיד שבכתיבת ספר התורה בשבעים לשון על הר עיבל יש שני כוונות

אחד:  באמת להראות שקללה באה על מי שלא שומע למצוות התורה

שנים : שיש באפשרותם לתקן את מעשים ולקבל עליהם את כל התורה . לקבל עליהם 7 מצוות בני נח כבר אי אפשר אבל אפשר לתקן את מעשיהם ולקבל עליהם את כל התורה עדיין ניתן

רש"ר הירש דברים פרשת כי תבוא פרק כז פסוק ח

 גם נימוק זה הובא לידיעת העמים האלה ונשנה ונתבאר בהעתק זה של התורה, למען ידעו ויבינו כל עמי כנען: הם צפויים לגירוש רק אם רצונם להחזיק בהשקפותיהם ובאורחות חייהם האליליים, אך אם ישובו למצוות האנושיות הכלליות, אין כל מניעה לישיבתם בארץ (ראה פי' לעיל כ, י ואילך, יח).

כלומר  לעם ישראל יש שני אפשרויות : לשמוע לכל מצוות השם ואז יש את הברכה ,אם לא ישמע למצוות הוא יהיה בכלל הקללה כמו שהגויים שלא קבלו עליהם את שבע מצוות בני נח נמצאים בקללה .

הגויים שלא קבלו עליהם 7 מצוות בני נח נמצאים בכלל הקללה אבל כדי להגיע לברכה לא מספיק להם לקבל עליהם 7 מצוות בני נח כי הקב"ה "ויתר להם"  והאפשרות היחידה שלהם לקבל עליהם את כל התורה כולה . רק לעתיד לבא אם יקבלו עליהם את הקב"ה באופן בלעדי יוכלו להיות בכלל הברכה

ואומר הדעת זקנים מבעלי התוספות דברים פרשת ראה פרק יא פסוק כו

נותן לפניכם היום. בעולם הזה הם ברכה וקללה אבל לימות המשיח כלם ברכה:

 

 

 

 

 

ונכתב בילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

וכתבת על האבנים [כז, ח], תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו,

 

 

פרשת ראה . מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ? ‏כ"ו/אב/תשע"ד

 

בס"ד

פרשת ראה .  מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ?   ‏כ"ו/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

משה  מראה לעם ישראל שני הרים אחד את  הר גריזים ואחד הר עיבל הר גריזים זו הברכה והר עיבל זה הקללה

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ונשאלת השאלה למה השתנתה מידת הדין עם המעבר של הירדן ולא לפני כן ?  מה מיוחד בארץ ישראל שבו ניתנת מידת הדין גם על הנסתרות ?  כיצד יכול הקב"ה להעניש את עם ישראל על מעשה של אדם שעשה מעשה בנסתר ?

ובתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: +דברים כ"ד+ לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר +דברים כ"ד+ איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב +שמות ל"ד+ פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: +ויקרא כ"ו+ ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר כשאוחזין, או אינו אלא כשאין אוחזין? כשהוא אומר איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. ולא? והכתיב: +ויקרא כ"ו+ וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! - התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

ועוד יותר קשה אומרת הגמרא שאדם נענש רק במקום שהיה לו למחות ולא מחה אם כן אחד שעושה מעשה בסתר ברור לנו שאין בידנו למחות אם כן כיצד יכול הקב"ה להעניש אותנו על מעשה שאפילו אין בידנו למחות ?

יש תירוץ של הירושלמי בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם.

כלומר עם ישראל קבל עליו את הנסתרות וזאת בגלל איום של יהושע  שאם לא יקבלו עליהם באים מים ושוטפים אותם .

ואני רוצה לחדש שיש בארץ ישראל תכונה מיוחדת שאין בארץ אחרת . כי כבר כתבתי במאמרים קודמים שלפני המבול העולם היה מתנהג לפי התנהגות האנשים כלומר התנהגות הדומם הצומח והחי היה משתנה בהתאם להתנהגות בני האדם וגלגול העולם למצב ההתחלתי למצב תוהו ע"י המבול שינתה  את הטבע של העולם חוץ מארץ ישראל ששם לא היה  המבול ולכן בארץ ישראל נשארה התכונה של קשר בין התנהגות האדם להתנהגות הדומם הצומח והחי  ואומר תורת המנחה פרשת ראה / דרשה סט עמוד 617

דע כי כל הכוחות העליונות יש להם מקום מיוחד בארץ שמושלים בו יותר משאר מקומות דכת' (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. ויש שם בשמים ב' כוחות הנקראים סניגור וקטיגור, והם ממונים על עסקי העולם, אחד שמלמד זכות ואחד שמלמד חובה, והן נקשרין למעלה אחד במדת הרחמים ואחד במדת הדין. וכח המשכתן בארץ - הסניגור על הר גריזים והקטיגור על הר עיבל, אחד לימין ואחד לשמאל.

כלומר מה שאמר משה לעם ישראל רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה

הוא הראה והתכוון באמת שיש לנו את הכוח לראות בארץ ישראל את הברכה ואת הקללה בפועל ,וזה דווקא בארץ ישראל ולא במקום אחר ולכן בארץ ישראל אין דבר כזה נסתרות כי הנסתרות נראות ואם נעשה את המאמץ ונסתכל נוכל לראות . ולכן יש לעם ישראל חיוב על הנסתרות  כי בעצם אם נעשה את המאמץ הנכון נוכל לראות הכול ולכן אומר יהושע  אם לא תקבלו עליכם את הנסתרות בכל מקרא תענשו כי אין דבר כזה נסתרות בארץ ישראל .  ולזה מרמז הילקוט שמעוני שופטים רמז סח

כי הזהרת את הרשע, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח

כלומר הטענה על עם ישראל שבאמת יכלו לשנות את המצב להתאמץ ולגרום לכך שעכן לא יוכל לעשות את מעשיו בסתר  אבל הנוחות האישית גרמה לכך שלא עשו ולכן נהרגו .

אבל היום אנחנו בפועל רואים שאין לנו את הכוח לשנות את המציאות ויש הרבה דברים שנעשים בגלוי ואין  לנו כוח לשנות כל שכן על הנסתרות ובאמת אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר עם חורבן הבית נחלשה הראיה של עם ישראל וכבר לא ניתן לחייב אותם על הנסתרות כי בקושי הם מסתדרים עם הנגלות .

אבל בכל מקרה יש לנו להשתדל ולהתפלל על כל עם ישראל שיחזור בתשובה ואז לא יהיה חטא לא  בנגלה  ולא בנסתרות .

 

פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי  עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

 (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: ס

ואומר רש"י דברים פרק יא פסוק יב

מרשית השנה - מראש השנה נידון מה יהא בסופה:

רש"י מפרש שארץ ישראל נידונה בראש השנה מה יהיה סופה . וזה קשה הרי ידוע שהקב"ה דן את כל העולם כולו בראש השנה כלומר את כל הארצות את כל האנשים כולל גויים אז מה המיוחד בארץ ישראל ?  לכאורה לפי רש"י אין הבדל 

כדי להבין את התשובה צריך לבדוק את הפסוקים הקודמים

ארץ ישראל זה צד אחד וארץ מצרים זה צד שני  ארץ מצרים כתוב וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק  ובארץ ישראל כתוב אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם

ובו ננסה להבין את ההבדל . אומר רש"י דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:כגן הירק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

כלומר ארץ מצרים היא ארץ שהאדם חייב לעשות השתדלות בלי ההשתדלות שלא לא יהיה לו ,לא אוכל ולא שתייה . כלומר בארץ מצרים בראש השנה הקב"ה דן את האדם אבל בכל מקרה האדם יהיה חייב לעמול כדי לחיות . לא יכול להיות מצב שהאדם יוכל לשבת ולחיות ללא עמל . ובארץ ישראל המצב שונה וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף טו עמוד ב

ארץ מצרים תזרע את זרעך והשקית ברגל כגן הירק. מה גן ירק בכל עת אתה מתעסק בו להשקותו. ואם לאו אין בו הועלה. אף ארץ מצרים אם אין אתה מנדד שינה מעיניך אין לה בה כלום. אבל ארץ ישראל אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה אותה. מנהגו של עולם אדם לוקח עבדים לעבדו והקב"ה לוקה את ישראל לעבדים והוא מוריד גשמים ומצמיח פירות להשביעם.

כלומר בארץ ישראל יכול להיות מצב שאדם יכול לחיות ולהתפרנס ללא השתדלות . ומצד שני יכול להיות מצב שגם ע"י השתדלות לא יכול האדם לחיות בארץ ישראל כי ארץ ישראל היה ארץ מיוחדת לעם ישראל ולקב"ה . ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

לא כארץ מצרים היא. שהיא תלויה בהשקאה, כמו שאמר: והשקית ברגליך כגן הירק, אין הארץ בענין זה תלויה בעמל האדם אלא: למטר השמים תשתה מים, ועל כן תצטרכו לקיום התורה, שאם אתם מקיימין התורה והמצות השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, ואם לאו: ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה,

כלומר  ארץ ישראל שהיא ארץ של עם ישראל וארץ המיוחדת לקב"ה . ארץ ישראל הוא מקום שבו עמל  תורה יכול לגרום להוריד מהאדם את עול דרך ארץ . בשאר הארצות דבר זה לא קיים אבל כן קיים בארץ ישראל .

ואמר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

אומר הזהר הקדוש שיש נהר מהשמים שמשקה את ארץ ישראל ונהר זה תלוי רק בקיום התורה ואי קיום התורה מונע את הטוב . ומוסיף הזהר הקדוש ואמר לא רק שהוא מונע טוב  מארץ ישראל אלה מכל העולם . ולפי הזהר הקדוש סוף הפסוק מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה מדבר אומנם על ארץ ישראל אבל בעצם על כל העולם כולו . וכך גם כותב הרמב"ן דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

ומפני שאמר (פסוק יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה - וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב, והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות. תמיד עיני ה' אלהיך בה - לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו', כדאיתא במסכת ר"ה (יז ב). ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת:

ולפי מהלך זה באמת כל הארצות נידונות אבל עיקר הדין שלהם נקבע ע"י הדין של ארץ ישראל ועם ישראל . ודין זה קשור לקיום התורה ועמל התורה ולפי הדין שנקבע על ארץ ישראל כך משתלשל הדין לארצות אחרות . וזה מתרץ את הקושיה על הרש"י

וכיצד מידת הדין הזאת עובדת?  מצד אחד יש את הדין בראש השנה אבל מצד שני הקב"ה דורש אותה תמיד כל יום ויום נכתב בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

מתיבי: +דברים יא+ עיני ה' אלהיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן. להוסיף עליהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין. לסוף חזרו בהן, לפחות מהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן. לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דנייהו ולוסיף להו! - שאני התם דאפשר בהכי.

כלומר בראש השנה נקבע המאזן השנתי הכללי של ארץ ישראל אבל חלוקת התקציב היא יום יומית בהתאם להתנהגות של עם ישראל וביצוע התקציב היומי יומי בארץ ישראל תמיד מאוזן עם התקציב השנתי אבל צורת הביצוע שלו והתוצאה שלו תלוי במעשים במשך השנה של עם ישראל וכל זאת בגלל האופי המיוחד של ארץ ישראל "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם"  וניתן לשנות את הדין מבלי שזה יפגע בדין הכללי שנעשה בראש השנה . אבל בשאר הארצות וזה הכוונה ארץ מצרים לא ניתן לשנות את ביצוע גזר הדין של ראש השנה כי לשאר הארצות אין את התכונה "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד"  וביצוע התקציב הוא קשיח ללא שינוי במשך השנה .

ועדיין תהיה הקושיה אם שינוי במשך השנה בארץ ישראל יכולה להשפיע על שאר הארצות שנידונו בראש השנה על כל השנה כי לפי הזהר זה משפיע על כל העולם ? .