פרשת ראה . מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ? ‏כ"ו/אב/תשע"ד

 

בס"ד

פרשת ראה .  מה הקשר בין ראה את הברכה והקללה לבין החיוב של עם ישראל על הנסתרות ברגע שנכנסו לארץ ישראל ? ומה ההיגיון לחייב את עם ישראל על חטא בסתר שלכאורה אין לי דרך למנוע את זה ? ומה הקשר לארץ ישראל ?   ‏כ"ו/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

משה  מראה לעם ישראל שני הרים אחד את  הר גריזים ואחד הר עיבל הר גריזים זו הברכה והר עיבל זה הקללה

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ונשאלת השאלה למה השתנתה מידת הדין עם המעבר של הירדן ולא לפני כן ?  מה מיוחד בארץ ישראל שבו ניתנת מידת הדין גם על הנסתרות ?  כיצד יכול הקב"ה להעניש את עם ישראל על מעשה של אדם שעשה מעשה בנסתר ?

ובתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: +דברים כ"ד+ לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר +דברים כ"ד+ איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב +שמות ל"ד+ פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. כדתניא: +ויקרא כ"ו+ ואף בעונות אבותם אתם ימקו - כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אתה אומר כשאוחזין, או אינו אלא כשאין אוחזין? כשהוא אומר איש בחטאו יומתו - הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. ולא? והכתיב: +ויקרא כ"ו+ וכשלו איש באחיו - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה! - התם שהיה בידם למחות ולא מיחו.

ועוד יותר קשה אומרת הגמרא שאדם נענש רק במקום שהיה לו למחות ולא מחה אם כן אחד שעושה מעשה בסתר ברור לנו שאין בידנו למחות אם כן כיצד יכול הקב"ה להעניש אותנו על מעשה שאפילו אין בידנו למחות ?

יש תירוץ של הירושלמי בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם.

כלומר עם ישראל קבל עליו את הנסתרות וזאת בגלל איום של יהושע  שאם לא יקבלו עליהם באים מים ושוטפים אותם .

ואני רוצה לחדש שיש בארץ ישראל תכונה מיוחדת שאין בארץ אחרת . כי כבר כתבתי במאמרים קודמים שלפני המבול העולם היה מתנהג לפי התנהגות האנשים כלומר התנהגות הדומם הצומח והחי היה משתנה בהתאם להתנהגות בני האדם וגלגול העולם למצב ההתחלתי למצב תוהו ע"י המבול שינתה  את הטבע של העולם חוץ מארץ ישראל ששם לא היה  המבול ולכן בארץ ישראל נשארה התכונה של קשר בין התנהגות האדם להתנהגות הדומם הצומח והחי  ואומר תורת המנחה פרשת ראה / דרשה סט עמוד 617

דע כי כל הכוחות העליונות יש להם מקום מיוחד בארץ שמושלים בו יותר משאר מקומות דכת' (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. ויש שם בשמים ב' כוחות הנקראים סניגור וקטיגור, והם ממונים על עסקי העולם, אחד שמלמד זכות ואחד שמלמד חובה, והן נקשרין למעלה אחד במדת הרחמים ואחד במדת הדין. וכח המשכתן בארץ - הסניגור על הר גריזים והקטיגור על הר עיבל, אחד לימין ואחד לשמאל.

כלומר מה שאמר משה לעם ישראל רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה

הוא הראה והתכוון באמת שיש לנו את הכוח לראות בארץ ישראל את הברכה ואת הקללה בפועל ,וזה דווקא בארץ ישראל ולא במקום אחר ולכן בארץ ישראל אין דבר כזה נסתרות כי הנסתרות נראות ואם נעשה את המאמץ ונסתכל נוכל לראות . ולכן יש לעם ישראל חיוב על הנסתרות  כי בעצם אם נעשה את המאמץ הנכון נוכל לראות הכול ולכן אומר יהושע  אם לא תקבלו עליכם את הנסתרות בכל מקרא תענשו כי אין דבר כזה נסתרות בארץ ישראל .  ולזה מרמז הילקוט שמעוני שופטים רמז סח

כי הזהרת את הרשע, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה, אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו? היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח

כלומר הטענה על עם ישראל שבאמת יכלו לשנות את המצב להתאמץ ולגרום לכך שעכן לא יוכל לעשות את מעשיו בסתר  אבל הנוחות האישית גרמה לכך שלא עשו ולכן נהרגו .

אבל היום אנחנו בפועל רואים שאין לנו את הכוח לשנות את המציאות ויש הרבה דברים שנעשים בגלוי ואין  לנו כוח לשנות כל שכן על הנסתרות ובאמת אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר עם חורבן הבית נחלשה הראיה של עם ישראל וכבר לא ניתן לחייב אותם על הנסתרות כי בקושי הם מסתדרים עם הנגלות .

אבל בכל מקרה יש לנו להשתדל ולהתפלל על כל עם ישראל שיחזור בתשובה ואז לא יהיה חטא לא  בנגלה  ולא בנסתרות .