פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת עקב מה ההבדל בין הדין של הקב"ה בארץ ישראל לעומת הדין של שאר הארצות ? אם הקב"ה קובע את הדין בראש השנה איך מעשי  עם ישראל יכולים להשפיע על ביצוע גזר הדין במשך השנה ? האם מידת הדין עובדת בשאר המדינות כמו בארץ ישראל ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

דברים פרק יא

 (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: ס

ואומר רש"י דברים פרק יא פסוק יב

מרשית השנה - מראש השנה נידון מה יהא בסופה:

רש"י מפרש שארץ ישראל נידונה בראש השנה מה יהיה סופה . וזה קשה הרי ידוע שהקב"ה דן את כל העולם כולו בראש השנה כלומר את כל הארצות את כל האנשים כולל גויים אז מה המיוחד בארץ ישראל ?  לכאורה לפי רש"י אין הבדל 

כדי להבין את התשובה צריך לבדוק את הפסוקים הקודמים

ארץ ישראל זה צד אחד וארץ מצרים זה צד שני  ארץ מצרים כתוב וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק  ובארץ ישראל כתוב אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם

ובו ננסה להבין את ההבדל . אומר רש"י דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

והשקית ברגלך - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת:כגן הירק - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:

כלומר ארץ מצרים היא ארץ שהאדם חייב לעשות השתדלות בלי ההשתדלות שלא לא יהיה לו ,לא אוכל ולא שתייה . כלומר בארץ מצרים בראש השנה הקב"ה דן את האדם אבל בכל מקרה האדם יהיה חייב לעמול כדי לחיות . לא יכול להיות מצב שהאדם יוכל לשבת ולחיות ללא עמל . ובארץ ישראל המצב שונה וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף טו עמוד ב

ארץ מצרים תזרע את זרעך והשקית ברגל כגן הירק. מה גן ירק בכל עת אתה מתעסק בו להשקותו. ואם לאו אין בו הועלה. אף ארץ מצרים אם אין אתה מנדד שינה מעיניך אין לה בה כלום. אבל ארץ ישראל אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה אותה. מנהגו של עולם אדם לוקח עבדים לעבדו והקב"ה לוקה את ישראל לעבדים והוא מוריד גשמים ומצמיח פירות להשביעם.

כלומר בארץ ישראל יכול להיות מצב שאדם יכול לחיות ולהתפרנס ללא השתדלות . ומצד שני יכול להיות מצב שגם ע"י השתדלות לא יכול האדם לחיות בארץ ישראל כי ארץ ישראל היה ארץ מיוחדת לעם ישראל ולקב"ה . ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

לא כארץ מצרים היא. שהיא תלויה בהשקאה, כמו שאמר: והשקית ברגליך כגן הירק, אין הארץ בענין זה תלויה בעמל האדם אלא: למטר השמים תשתה מים, ועל כן תצטרכו לקיום התורה, שאם אתם מקיימין התורה והמצות השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה, ואם לאו: ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה,

כלומר  ארץ ישראל שהיא ארץ של עם ישראל וארץ המיוחדת לקב"ה . ארץ ישראל הוא מקום שבו עמל  תורה יכול לגרום להוריד מהאדם את עול דרך ארץ . בשאר הארצות דבר זה לא קיים אבל כן קיים בארץ ישראל .

ואמר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

אומר הזהר הקדוש שיש נהר מהשמים שמשקה את ארץ ישראל ונהר זה תלוי רק בקיום התורה ואי קיום התורה מונע את הטוב . ומוסיף הזהר הקדוש ואמר לא רק שהוא מונע טוב  מארץ ישראל אלה מכל העולם . ולפי הזהר הקדוש סוף הפסוק מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה מדבר אומנם על ארץ ישראל אבל בעצם על כל העולם כולו . וכך גם כותב הרמב"ן דברים פרשת עקב פרק יא פסוק י

ומפני שאמר (פסוק יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה - וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב, והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות. תמיד עיני ה' אלהיך בה - לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו', כדאיתא במסכת ר"ה (יז ב). ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת:

ולפי מהלך זה באמת כל הארצות נידונות אבל עיקר הדין שלהם נקבע ע"י הדין של ארץ ישראל ועם ישראל . ודין זה קשור לקיום התורה ועמל התורה ולפי הדין שנקבע על ארץ ישראל כך משתלשל הדין לארצות אחרות . וזה מתרץ את הקושיה על הרש"י

וכיצד מידת הדין הזאת עובדת?  מצד אחד יש את הדין בראש השנה אבל מצד שני הקב"ה דורש אותה תמיד כל יום ויום נכתב בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

מתיבי: +דברים יא+ עיני ה' אלהיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן. להוסיף עליהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה, ופסקו עליהן גשמים מרובין. לסוף חזרו בהן, לפחות מהן - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה. אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן. לטובה מיהא ליקרעיה לגזר דנייהו ולוסיף להו! - שאני התם דאפשר בהכי.

כלומר בראש השנה נקבע המאזן השנתי הכללי של ארץ ישראל אבל חלוקת התקציב היא יום יומית בהתאם להתנהגות של עם ישראל וביצוע התקציב היומי יומי בארץ ישראל תמיד מאוזן עם התקציב השנתי אבל צורת הביצוע שלו והתוצאה שלו תלוי במעשים במשך השנה של עם ישראל וכל זאת בגלל האופי המיוחד של ארץ ישראל "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם"  וניתן לשנות את הדין מבלי שזה יפגע בדין הכללי שנעשה בראש השנה . אבל בשאר הארצות וזה הכוונה ארץ מצרים לא ניתן לשנות את ביצוע גזר הדין של ראש השנה כי לשאר הארצות אין את התכונה "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד"  וביצוע התקציב הוא קשיח ללא שינוי במשך השנה .

ועדיין תהיה הקושיה אם שינוי במשך השנה בארץ ישראל יכולה להשפיע על שאר הארצות שנידונו בראש השנה על כל השנה כי לפי הזהר זה משפיע על כל העולם ? .

 

 

 

 

 

 

 

פרשת עקב למה שבר משה את הלוחות ? מה ההבדל בן שמיעה לראיה ? ולמה אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת עקב  למה שבר משה את הלוחות ?  מה ההבדל בן שמיעה לראיה ? ולמה אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה ? ‏י"ט/אב/תשע"ד

דברים פרק ט

(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:

משה שבר את הלוחות לעיני עם ישראל ונשאלת השאלה למה משה שבר אותם ? ולמה דווקא זה נעשה לעיני עם ישראל ? וכדי להבין את זה צריך להבין את נושא הראיה ואת נושא השמיעה

נאמר בבראשית פרק ג

(ה) כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע:

ואומר הרד"ק בבראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ה

1. כי יודע ונפקחו עיניכם - עיני לבבכם:
2. והייתם כאלהים - כמלאכים:
   חטא האדם הראשון גרם לכך שהאדם קיבל תכונה של ראיה שלא שייכת לו היא שייכת רק למלאכים לא לאדם . כלומר נוצר פגם גדול בנושא ראיית האדם ולכן אומר משה
   דברים פרק ד
   (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
   (טז) פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
   בגלל הפגם שנגרם בראיית האדם הקב"ה שנתן לאדם את התורה הקפיד בנושא הראיה . ואומר משה שעם ישראל לא ראו במעמד הר סיני את הקב"ה ורק שמעו אותו . והסיבה לכך שעם ישראל לא יעבוד עבודה זרה . כלומר הפגם של הראיה שנוצר לאחר חטא האדם הראשון בשילוב ראיה של תמונה במעמד הר סיני היה גורם לעם ישראל נזק גדול שהיה גורם להם לעבוד עבודה זרה .
   רבינו בחיי דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק טו
   (טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. יאמר: אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה, מעתה יש לכם להיזהר שלא תעשו שום תמונה, שום פסל שהוא דבר הנפסל, ולא תמונת כל סמל,
   ולכן במעמד הר סיני היה מסך שמורכב מ 3 שכבות הגנה כנגד הראיה
   מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט
    ומשה נגש אל הערפל, לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל, חשך מבחוץ ענן מבפנים וערפל לפני ולפנים, שנאמר ומשה נגש אל הערפל.
   כלומר עם ישראל ראה את מעמד הר סיני רק מאחורי 3 שכבות הגנה . ומה שהיה במעמד הר סיני היה בעיקר השמיעה של הקב"ה בשני הדברות הראשונות
   ונאמר בדברים פרק ד
   וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:
   ונאמר בדברים פרק ו
   (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יְקֹוָק אֶחָד:
   (ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
   כלומר  אנו רואים שחוקים ומשפטים זה בשמיעה דווקא ולא בראיה וזה בגלל חטא האדם הראשון שפגם בראיה של בני האדם ולכן אמרו בני ישראל במעמד הר סיני נעשה ונשמע ולא נעשה ונראה .
   ועכשיו ננסה להבין מה היה עם הלוחות הראשונים . כתוב בפרשה שלנו שהקב"ה נתן למשה את 2 הלוחות וכתב עליהם את עשר הדברות כלומר גם הלוחות וגם הכתב זה מעשה של הקב"ה . בירידה של משה עם הלוחות מעשה הקב"ה התחיל שינוי מהותי. זה יהיה הפעם ראשונה שכל עם ישראל יראה בעיניים שלו חלק מגבוה שנמצא מאחורי 3 שכבות ההגנה חך ענן וערפל. וצריך להגיד שעם קבלת התורה הרמה הרוחנית  של עם ישראל עלתה לרמה כזו שראיה של לוחות הברית מעשה של הקב"ה לא הייתה פוגמת בעם ישראל . אבל כשמשה  ירד מהר סיני עם הלוחות ועם ישראל ראה את הלוחות לאחר מעשה העגל הבין משה שיש כאן חוסר התאמה  ולכן השליך את הלוחות מידיו ואומר הפנים יפות דברים פרשת עקב פרק ט פסוק יז
    (יז) ואשברם לעיניכם. יש לפרש מ"ש לעיניכם היינו כי מה ששיבר את הלוחות היה לטובתם, כי הלוחות הראשונים היו קדושתם רב מאוד, כי מעשה אלהים המה והיה אור גדול אשר לא יסבלו אותם כולם, וכיון שישראל חטאו ונפלו מאוד לא היו יכולין לסבול אור הלוחות, כמו שמצינו גבי בני קהת שהיה צריך לכסות הארון שלא יראו אותו, וכדכתיב [במדבר ד, כ] ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו,
   ולכן דווקא כתוב בפרשה שלנו לעיני עם ישראל נשברו הלוחות שמעשה העגל פגם ביכולת של עם ישראל לקבל את הלוחות ולראות אותם .
   וגם כך כשהלוחות השניים היו מעשה ידי אדם והכתב היה של הקב"ה היה בעיה לבני קהת שמתו הרבה יותר משאר הלווים
   במדבר פרק ד
   (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:
   (כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  
   והראיה משמשת לפעולות אחרות כמו שכתוב בדברים פרק ג
   (כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
   דברים פרק ד
   (ג) עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ:
    
    
    

פרשת ואתחנן למה יש הבדל בין פרשת יתרו שהשבת בגלל בריאת העולם ב 7 ימים ובפרשה שלנו בגלל יציאת מצרים ? למה גוי חייב מיתה בידי שמיים אם שומר שבת ? ולמה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ששמרו את כל התורה כולה והיו בני נח יכלו לשמור את השבת ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ואתחנן  למה יש הבדל בין פרשת יתרו שהשבת בגלל בריאת העולם ב 7 ימים ובפרשה שלנו בגלל יציאת מצרים ? למה גוי חייב מיתה בידי שמיים אם שומר שבת ? ולמה אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ששמרו את כל התורה כולה והיו בני נח יכלו לשמור את השבת ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

כתוב בדברים פרק ה

(טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת: ס

בספר דברים ההסבר של שמירת שבת בגלל שעם ישראל היה עבד בארץ מצרים  ובשמות פרק כ  ההסבר כי הקדוש ברוך הוא נח ביום השביעי של בריאת העולם

 (יא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: ס

וצריך לנסות להבין מדוע יש את ההבדל בין פרשת יתרו לפרשת ואתחנן ?

לכאורה אם הסיבה שהקדוש ברוך הוא  יצר את העולם בשבעה ימים וביום השביעי נח מן הבריאה והיום השביעי הוא  חלק של הבריאה אז הסברא ההגיונית היא  שמצוות השבת שייכת  בכל  העולם וגם גוי יהיה מחויב לשמור על השבת הרי הוא חלק של הבריאה . אבל אנחנו רואים שהמצב בדיוק הפוך גוי ששומר שבת דינו מות בידי שמיים . וזה נראה לכאורה קשה מאוד גם אם הקב"ה לא ציווה את הגוי לשמור שבת מדוע גוי שרוצה להדר וכן לשמור על השבת דינו מיתה בידי שמים ?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נח עמוד ב

ואמר ריש לקיש: נכרי ששבת - חייב מיתה, שנאמר +בראשית ח'+ ויום ולילה לא ישבתו. ואמר מר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן. אמר רבינא: אפילו שני בשבת. - וליחשבה גבי שבע מצות! - כי קא חשיב - שב ואל תעשה, קום עשה - לא קא חשיב.

ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

מה שמובן מהגמרא והרמב"ם שהבעיה של גוי לשמור שבת זה לא בגלל השבת דווקא אלה יש לו דין שהוא חייב לעבוד 7 ימים בשבוע ואם הוא מחליט לא לעבוד באחד הימים ולא משנה אם זה יום ראשון או שני או שלישי וכד' הוא עובר על מצוות השם מצות עשה לעבוד וחייב מיתה בידי שמים  וזה נלמד מהפסוק ויום ולילה לא ישבתו . ואומר רש"י בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כב

ויום ולילה לא ישבתו - מכלל ששבתו כל ימות המבול, שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה:

ומה הקשר של המבול לשמירת שבת של גוי ? והקשר שבכל ימי  המבול לא שימשו המזלות השמש והכוכבים לזה שגוי חייב לעבוד כל 7 ימים בשבוע ללא מנוחה ?

וכאן צריך להבין מה היה במבול שגרם לכך שגוי יהיה חייב לעבוד 7 ימים בשבוע

אומר צרור המור בראשית פרק ב

ולכן רצה השם להביא מבול ממים לחזור העולם תהו ובהו כמו שהיה מתחילה שהיה העולם מכוסה ממים עד שאמר יקוו המים.

לאחר חטא האדם הראשון  הקב"ה הביא מבול לעולם ויש לא מעט הוכחות שהבאתי במאמרים קודמים שהקב"ה החליט  להחזיר את העולם למצב של תוהו ובהו כלומר לגלגל את העולם חזרה למצב שהיה ברגע בריאת העולם כלומר מצב של תוהו ובוהו . יש מחלוקת מתי ציוה הקב"ה את 7 מצוות בני נח האם הציווי היה לאדם הראשון לאחר החטא, או לאחר המבול.  בכל מקרה הגויים לא קיבלו על עצמם את 7 מצוות בני נוח שהקב"ה ציוה את אותם ומי שלא מקבל את ציווי הקב"ה מוציא את עצמו מכלל הבריאה השלמה של 7 ימים . ולכן ברור שגוי  לא שיך  לבריאת  העולם של היום השביעי שהוא שלמות הבריאה .  והם לא שיכים ליום השביעי שמסמל את השלמת בריאת העולם שבו נתן הקב"ה את  יום המנוחה לעולם , ולכן לא שייך בהם מנוחה גם לא ביתר ימי השבוע ולכן גוי ששבת באחד ימי השבוע חייב מיתה בידי שמיים .

ולכן ריש לקיש לדעתי מפרש את הפסוק "שנאמר +בראשית ח'+ ויום ולילה לא ישבתו" כעונש על מעשה המבול והוא החזרת העולם למצב של תוהו ובהו .   בני נח לא קיבלו עליהם את 7 מצוות בני נח ולכן הם שגרמו לעולם לחזור למצב תוהו ולכן הוציאו את עצמם מכלל הבריאה של 7 ימים .  וגם אם נגיד שהקב"ה ציוה את בני נח ב 7 מצוות לאחר המבול הם הבינו שלא לקיים את מצוות השם זה לחזור למצב של תוהו ובהו . ואמר ה תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם! מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

מבואר כאן שהגויים לא קבלו עליהם 7 מצוות בני נח ולכן הקב"ה הפקיע את זכותם לקבל את המצוות שנית .  ויש כאן קושיה  הרי ידוע שהאבות קיימו את התורה כולה ואיך קיימו הרי הם היו בני נח ואמרנו שבני נח חייבים מיתה אם שובתים באחד מימי השבוע ?

וצריך להגיד שבן נח שקיבל עליו את התורה כולה יכול לשמר שבת תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה,.

כלומר בן נח שקיבל עליו את התורה כולה יכול לשמור שבת  כי לאחר שבני נח לא קבלו את 7 מצוות לא נתן להם הקב"ה אפשרות לקבל עליהם את המצוות הללו עוד פעם .  לבני נח יש אפשרות אחת בלבד כדי לשמור שבת וזה לקבל על עצמך את כל התורה כולה לא ניתן לקבל על עצמך 7 מצוות בני נח זה כבר לא מועיל לאחר שלא קיבלו על עצמם מהתחלה את 7 המצוות . ובן נח שלא קיבל את התורה כולה ושומר שבת או לא עובד באחד מימי השבוע חייב מיתה בידי שמים . כלומר שמירת שבת מותרת לבן נח שקיבל על עצמו את התורה כולה רק אז יוכל לשמור שבת . אבל צריך להגיד שלאחר קבלת התורה רק יהודי יכול לשמור תורה ובן נח גם אם קיבל על עצמו את כל התורה כולה לא יכול לשמור שבת הוא חייב להתגייר ולהיות יהודי .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א

אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו

כלומר גוי אם קבל על עצמו את כל התורה כולה עדיין לאחר מתן תורה יש לו שנאה שירדה עם קבלת התורה ובן נח כזה לא יכול לקיים את כל המצוות כי כתוב ואהבת לרעך כמוך והוא לא יכול לאהוב הוא יכול רק לשנוא .

וכך ניתן להבין בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

 ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו,

ישראל שקבלו על עצמם את התורה כולה פסקה הזוהמה שלהם ולכן יכלו לקבל את התורה . יש כאלו שלעתיד לבא יתגיירו והגמרא אומרת שהמזל שלהם עמד במעמד הר סיני ורק הם יוכלו להתגייר אבל השאר צריך להגיד שלא יוכלו להתגייר ולא יוכלו לקבל עליהם לא את 7 מצוות בני נח ולא לקבל עליהם את כל התורה כולה כמו שהיה לפני מעמד הר סיני  .

ולעתיד לבא אומר הר"ן בדרוש השביעי  יקבלו עליהם האומות את אמונת השם רק אז השנאה תיפסק

ולפיכך אמרו לכשאשוה לך אנחמך, כלומר לכשאשוה לך שאר האומות, שכולן יהיו באמונה אחת עמך, אנחמך. כי אז תהיה הנחמה שלמה, שאין אחריה דאגת מלחמה ושנאת האומות הנ"ל עלינו. והוא שסיים המדרש (רבה איכה שם) לכשיגיע היום ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יז), וזהו בזמן משיחנו.

פרשת ואתחנן אומר הילל דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, מאוד קשה להבין שמצווה אחת היא כל התורה כולה , ומדוע אומר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה: האם ניתן למצוא סימוכין בתורה להבנה הזאת ? האם זה קשור לעשרת הדברות ? ‏י"ב/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ואתחנן אומר הילל דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, מאוד קשה להבין  שמצווה אחת היא כל התורה כולה , ומדוע אומר רבי עקיבא  ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה: האם ניתן למצוא סימוכין בתורה להבנה הזאת ? האם זה קשור לעשרת הדברות ?  ‏י"ב/אב/תשע"ד

רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק יח

ואהבת לרעך כמוך - אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה:

ובתלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

וצריך לנסות להבין מדוע רבי עקיבא אומר שהמצווה של ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ובא הילל ומוסיף שאהבת לרעך כמוך זו כל התורה כולה . וזה קשה מאוד לחשוב שכל התורה כולה זה מצוות ואהבת לרעך כמוך . הרי יש תרי"ג מצוות וזה רק אחד מהמצוות .

אומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו

תשמע זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו. לקול ה' אלקיך אלו עשר דברות שנאמרו על הר סיני.

כלומר הקב"ה הכניס בעשר הדברות את כל כל התורה כולה ובו נראה מה המילה הראשונה והאחרונה של עשרת הדברות

מילה ראשונה בדברים פרק ה

אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

והמלה האחרונה בדברים פרק ה

 וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ ס וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: ס

כלומר מלה ראשונה אנכי ומלה אחרונה לרעך

למלה אנכי יש שני פרושים הקב"ה ופרוש שני אני וגם למלה לרעך יש שני פרושים החבר שלך וכמו כן הקב"ה ורש"י כותב  במשלי פרק כז פסוק י

(י) רעך ורע אביך - הקדוש ברוך הוא שנקרא רע לישר' ורע אביך שחיבב את אבותיך:

כלומר ניתן להבין שכל התורה כולה  מתחילה בקב"ה ומסתימת בקב"ה אבל ניתן להבין שהיא מתחילה בי ונגמרת בי .

האנכי הראשון שנכתב בתורה זה האדם הראשון לאחר החטא בראשית פרק ג

(י) וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא:

כלומר ברגע שאני לא מבין שאנכי זה הקב"ה ואני חושב שאני זה אנכי זה מביא את החטא והחטא מביא את  המוות את הרס העולם אבל האנכי האחרון בתורה מביא את החיים כתוב בדברים פרק לב

(מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

כלומר האנכי הראשון זה כשהאדם ראשון התבלבל ולא הבין מי זה אנכי וגרם למות לו ולעולם והאנכי האחרון בתורה זה הציווי של הקב"ה שנבין מה  זה אנכי וברגע שנבין את זה  ונקיים את זה החיים המוות יסתלק

דברים פרק לב

(מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: פ

כלומר ההבנה הזאת שאנכי זה הקב"ה גורמת לחיים ולא למוות כמו שנגרם לאדם הראשון ולעולם.

גם ההבנה שלרעך זה מצד אחד הקב"ה ומצד שני זה מי שאיתך במצוות גורמת לך להבין  שהמצוות בין אדם לחברו זה בעצם מצווה גם בין אדם למקום ולא ניתן לעשות פרידה  כזו אין מצווה בין אדם לחברו בלי הקב"ה ומי שחושב כך סופו שגורם להרס העולם  . בעצם כל המצוות כולם זה בין אדם למקום אבל הקב"ה עשה חלוקה של מצוות עם דגש בין אדם למקום ומצוות עם דגש של אדם לחברו . וכל התורה כולה על רגל אחת זה ההבנה הזאת וכן כתוב במפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יג

וכן את מוצא תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך כנגד תרי"ג מצות וז' יתירות כנגד ז' ימי בראשית ללמדך שכל העולם לא נברא אלא בזכות התורה

כלומר כל התורה נמצאת על רגל אחד בין  אנכי ל לרעך בעשר הדיברות וזה מה שרבי עקיבא אמר לנו שזה כלל גדול בתורה  והילל הוסיף כל התורה כולה על רגל אחת.

השל"ה בפרשת יתרו תורה אור  מצמצם את  ההבנה של כל התורה כולה למלה אנכי

יז. גם התורה נרמזת בתיבת 'אנכי'. כי עשר דברות כוללות כל התורה ונביאים וכתובים, אשר סימנם 'אנך' ראשי תיבות אורייתא נביאים כתובים, כולם נכללים ב'י', זהו 'אנכי' אנ"ך י'. וכבר רמזתי (אות יד) בסוד שם ידו"ד שהוא גבוה וגבוה מעל גבוה, וידו"ד כלול ביו"ד, ויו"ד באל"ף. זהו סוד עשר דברות נאמרו בדבור אחד (מכילתא יתרו מסכתא דבחדש ד), כי כל הגבוה ביותר, יותר מתאחד וכולל כל הפרטים המתגלים ממנו, כן הגיד השם יתברך ברוך הוא עשר הדברות בדבור אחד, אחר כך פרטם לעשר דברות. ועל זה 'אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי'

אומר בעצם  השל"ה הקדוש שכל התורה כולה נמצאת במלה אנכי ומשם היא מתרחבת לעשר הדיברות ומשם לכל התורה כולה לתרי"ג מצוות .

ובעצם אנו רואים כאן את ההבנה שמה שקיים בעולם זה רק הקב"ה , כל העולם כולו  זה דבר אחד שממנו משתלשל העולם שנראה כמו הרבה דברים ולפעמים נראה לנו שאין קשר בין הדברים אבל בעצם העולם כולו זה אך ורק הקב"ה וחוסר הבנה שלנו את אחדות העולם , ההבנה המוטעית שאנכי זה אני ורעך זה האחר ולא חלק מהקב"ה גורם להרס העולם למוות ולחידלון . ההבנה שאנכי ורעך זה הקב"ה גורם לאחדות העולם והכנסת החיים לעולם .

ותלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א

אלא, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: +חבקוק ב'+ וצדיק באמונתו יחיה.

כלומר האמונה שהכול אחד שהכול מאת הקב"ה זה גורם לחיים . ההפיך זה המוות .

מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

בס"ד

מה עדיף חכם בעל מראה או חכם מכוער ? הרמב"ם אומר בעל מראה והגמרא בנדרים אומרת שעדיף מכוער אז מה האמת  ? וכיצד זה תלוי בבנין בית המקדש ? ‏ה'/אב/תשע"ד

אומר הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ו

כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י

ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו' מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה

ואמר הלחם משנה הלכות סנהדרין פרק ב

כל אלה התנאים של בעלי מראה ובעלי שיבה ובעלי קומה תנאים של יופי הם ומסתייה דמיעט לן קרא בעלי מומים אלא שנאמר שאם אינם יפים לא סגי בלאו הכי זו אין סברא אלא ודאי שלא אמרן ר' יוחנן אלא על צד היותר טוב ולא לעיכובא

אם כן מצאנו שתלמידי חכמים היושבים  בסנהדרין צריכים להיות בעלי מראה כלומר יפים לא שזה מעכב אבל יש לכך עדיפות

אבל בגמרא ב  תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ עמוד ב

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה בכלי מכוער! א"ל: למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה: במאני דפחרא. אמר לה: כולי עלמא בפחרא, ואתון במאני דפחרא? אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא. אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה: אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין! אמר לה: אי הוו סנו הוו גמירין טפי.

וכן בתלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

(ואמר) +מסורת הש"ס: אמר+ רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיא: למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו: במים, וביין, ובחלב. דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב, לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער!

יוצא לנו שיש סתירה מהותית  במקום אחד כתוב שתלמיד חכם צריך להיות יפה ובעל מראה ובגמרא בנדרים ומסכת תענית כתוב שתלמיד חכם עדיף שיהיה מכוער .

ומפרש רש"י מסכת תענית דף ז עמוד ב

אי הוו סנו - אותם נאים שהם חכמים.

טפי הוו גמירי - שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו, ובא לידי שכחה

כלומר מפרש רש"י שחכם מכוער משפיל את דעתו הוא עניו יותר ולכן לא בא לידי שכחה  אבל אחד שהוא יפה לא יכול להשפיל את דעתו ובא לידי שכחה . אם כן מה ההבדל למה פעם אחת  צריך להיות יפה ופעם שנייה זה חסרון ועדיף להיות מכוער .

אני רוצה לתרץ את הקושיה שמדובר בשני זמנים שונים זמן שהיה קיים בית המקדש וזמן שלא קיים בית המקדש . התנאי של בעל מראה מדובר בחכם שיושב בסנהדרין אומנם סנהדרין היה קיים בזמן שבית המקדש לא היה קיים אבל עיקר קיומו של סנהדרין הוא בזמן שבית המקדש היה קיים  .

לאחר חורבן בית המקדש מופיעים גם בגמרא וגם במדרש שינויים בכל התחומים ויש הפרש במציאות בין הזמן שבית המקדש קיים לזמן שבית המקדש חרב כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ד

(ד) כמגדל דוד. מה מגדל דוד היה גבוה מכל המגדלים שבירושלים, כך בית המקדש גבוה מהכל: צוארך. זה בית המקדש, מה צואר זה לראש ואם נהפך אין לו חיים, כך משחרב בית המקדש נגרע קרן ישראל. מה הצואר נאה לגוף אף בית המקדש נאה לעולם. מה הצואר רוב תכשיטין בו, אף ישראל בזמן שבית המקדש קיים רוב הטובות של עולם היו להם. בנוי לתלפיות.

וצריך לפרש כשבית המקדש היה קיים לעם ישראל היה רוב הטובות אבל ברגע שנחרב בית המקדש הכול התהפך  וכן אנו רואים שינוי נוסף בחגי פרק א פסוק ו

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: פ

ואומר רש"י חגי פרק א פסוק ו

(ו) והבא מעט - בעון בכורים שבטלו:

אכול ואין לשבעה - בעון ביטול מנחות:

שתו ואין לשכרה - שניטל טעם היין לפי שבטלו הנסכים:

לבוש ואין לחום לו - בעון בגדי כהונה שבטלו:

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב

טבע האדם השתנה ,טבע המאכלים השתנה , ההנאה מאוכל ושתייה השתנו כלומר חורבן בית המקדש שינה את טבע האדם וגם שינה את הטבע עצמו .

וגם מידת הדין השתנתה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה סימן יג

ארשב"ג משום ר' יהושע משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה שנאמר (תהלים ז) ואל זועם בכל יום,

והמדרש מספק הסבר על השינוי . יש שינוי למטה כלומר בארץ ולכן יש שינוי למעלה

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לג - אנכי אנכי

ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלהים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו), אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה, והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם], אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן,

המסקנה מהמדרשים והכתוב בגמרא שהיה שינוי נרחב ביותר במציאות ובעולם עם חורבן בית המקדש וזה מתרץ את הקושיה לי שלפני שחרב בית המקדש היה יתרון ליופי בתלמיד חכם ולאחר חורבן בית המקדש תכונת היופי נהפכה לחיסרון. האם לשינוי הזה יש הסבר שמתיישב על השכל מדוע כשהחרב בית המקדש יש יתרון לתלמיד חכם שאין בו יופי ולכאורה  הכיעור נותן לו את הכוח לשמר את התורה שלו ?

הפתרון שלי לתירוץ העניין זה מידת הענווה והגאווה. תלמיד חכם בזמן שבית המקדש היה קיים והיה  בעל מראה עדיין היה מולו  את בית המקדש במלא תפארתו  ואומר התלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב

מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[ד] עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם

כלומר עדיין היה אותו חכם יכול להיות עניו כי ראה מולו את בית המקדש ואז יכול היה להישאר עניו אבל כשנחרב בית המקדש לא היה מול אותו חכם משהו שיכול להוות משקל נגד לתכונות שלו ולכן הסיכוי שיישאר עניו היה סיכוי נמוך ולכן היה בעל גאווה  . ולכן רק חכם  שהוא מכוער יכול לשמור על הענווה שלו ולהשפיל את דעתו ולכן יכול לשמור על התורה שלו כפי שאומר רש"י . אבל חכם בעל מראה יש סיכוי גבוה שהגאווה שלו תגרום לו להתאמץ פחות  לא להשפיל את דעתו ולכן לא יוכל לשמר את תורתו בצורה מיטבית .

ולכן משה היה עניו שבאדם  במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס  

והסיבה במדבר פרק יב

(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:

כשמול התכונות של משה שהיה עשיר גבוה חכם וכד' יש את התמונות של מראה אלוקים ולא בחידות כיצד יכול להיות משה בעל גאווה ? כי הוא רואה בבירור ומבין את הקטנות שלו מול הגדלות של האלוקים  ,אבל היום תכונות כאלו גורמות לאדם גאווה כי הוא לא רואה מולו מציאות גבוהה יותר כי בית המקדש נחרב . יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימנו במלו תפארתו וגם אותם אלו שהם גם תלמידי חכמים וגם בעלי מראה יוכלו להשפיל את דעתם ולשמור על תורתם  .

פרשת דברים איכה נאמר באדם הראשון ואיכה נאמר בפרשה שלנו מה הקשר בין איכה של האדם הראשון לאיכה של פרשת דברים ? מה השתנה בעולם אחרי מעשה האדם הראשון ? וכיצד נוכל להחזיר לנו את בית המקדש שנחרב ולתקן חזרה את העולם ? ‏ה'/אב/תשע"ד

בס"ד

פרשת דברים איכה נאמר באדם הראשון ואיכה נאמר בפרשה שלנו מה הקשר בין איכה של האדם הראשון לאיכה של פרשת דברים ? מה השתנה בעולם אחרי מעשה האדם הראשון ? וכיצד נוכל להחזיר לנו את בית המקדש שנחרב ולתקן חזרה את העולם ? ‏ה'/אב/תשע"ד

נאמר בבראשית פרק ג

(ט) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה:

ונאמר בדברים פרק א

 (יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:

נאמר בתורה איכה באדם הראשון ונאמר איכה ע"י משה בפרשה שלנו ואני רוצה לבחון את הקשר בין הדברים . אומנם הניקוד שונה אבל  רואים שהשל"ה פרשת דברים תורה אור עושה קישור בין הדברים

וזהו ענין הדין המוזכר בפרשת 'אלה הדברים' דברי תוכחת מוסר. וקונן עליו הקדוש ברוך הוא 'איכה' (בראשית ג, ט), וכן 'אלה הדברים' (דברים א, א), 'אלה' בגימטריא 'איכה'. וכן רמז משה רבינו ע"ה (שם שם, יב) 'איכה אשא לבדי'. ואף כי ענין 'איכה' של משה רבינו ע"ה הוא מעלה גדולה, גם ענין אדם שקילקל ונגזר עליו מיתה, זהו לטובתו כי בזה נתקן.

וננסה להבין את הקשר בין הדברים

האדם הראשון חטא בעץ הדעת והחטא שלו גרם לשינוי מהותי באדם ובבריאה

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים, כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני וגו'.

מעשה האדם הראשון גרם לאדם הראשון וכמו כן לבריאה להשתנות בצורה קיצונית  האדם הראשון היה בכל העולם כולו ולאחר  החטא שלו הוא הצטמצם למקום קטן יותר ונראה  שמקום שהוא הצטמצם אליו היה ארץ ישראל ןאומר הרש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק ט

(ט) ויקרא. הוא קרא אליו מרחוק, בעיצומו של סילוק שכינה:

איכה. ("אי" =מקום סגור ומבודד; וגם ארץ ישראל נקראת "אי", - שכן עמה לבדד ישכון. "איה": השאלה למקום). היכן אתה? איזו עמדה תפסת? לאיזו דרגה הגעת?

בפרשת נח במבול היה עוד שינוי בבריאה אומר הכלי יקר בראשית פרק ח

אבל בארץ ישראל נאמר ביחזקאל (כב כד) ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם. מאחר שלא נטהרה במי המבול אם כן עוד טומאתה בה וכשיושבי הארץ ההיא חוטאים יש לתלות החטא בארץ, לכך נאמר דוקא בארצות שבע אומות ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה וגו' כי בזה מיושב מה שיש להקשות הרי הכתוב אומר כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' הושוו זה לזה ואם כן למה לא תקיא הארץ את יושבי ארץ מצרים כאשר קאה ארץ כנען את הגוי, אלא לפי שארץ מצרים גושמה ביום זעם ואין לתלות עוד פשעם בארץ

לפני המבול העולם היה חלק בלתי נפרד  מבני האדם וחטא של האדם שינתה את  העולם וקלקלה את האדמה וההתנהגות של  החיות כלומר העולם כולו היה כאילו גוף אחד . המבול שינה את המציאות הזאת כי הקב"ה אמר בבראשית פרק ו

(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: ס

(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:

כלומר המבול ניתק את הקשר בין התנהגות האדם לעולם . רק בארץ ישראל מקום המיוחד לעם ישראל ולהשגחה הפרטית של הקב"ה המציאות הזאת לא השתנתה וזה אחד מחסדי השם כי כאשר עם ישראל עושה חטא יכול הקב"ה להיפרע לא בעם ישראל אלה בארץ ישראל גם ע"י גלות מארץ ישראל וגם ע"י בפגיעה בארץ ישראל עצמה וזאת כדי לא להגיע לכיליון של עם ישראל  כתוב בויקרא פרק יח

(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:

וכתוב במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ט

מהו למשכן שאם יתחייבו שונאי ישראל יהא המשכן מתמשכן עליהם, אמר משה רבונו של עולם בזמן שאין להם לא משכן ולא מקדש מה תהא עליהם א"ל נוטל אני צדיקים שבהם מביניהם ויהיו מתמשכנין עליהם, וכן הוא אומר ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב) אלו הצדיקים, לכך כתיב ויעש את הקרשים למשכן

כלומר המילה איכה מרמזת על מקום מסוים , על ארץ ישראל ובשני המקרים גם אצל האדם הראשון וגם אצל משה המילה איכה מרמזת על חורבן על הצטמצמות אצל האדם הראשון מעשיו גרמו לו להצטמצם לארץ ישראל כלומר החטא גרם לחורבן העולם ואצל משה המילה איכה מרמזת על חורבן בית המקדש ואומר מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א

 שלשה בני אדם אומרים איכה, ישעיהו ראה את ישראל בפחזן אמר איכה היתה לזונה (ישעיה א כא), ירמיה ראה אותם בניוולן אמר איכה ישבה בדד (איכה א' א'). משה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי (דברים א יב), ולפי זה התחיל משה להוכיח את ישראל, כי ידע כי יחטאו בסופם, ויעשה בהם מה שלא נעשה באומה, לפיכך אמר אלה הדברים, לפי שהיו דברי תוכחות,

כלומר משה אומר איכה בזמן של שלוה בזמן שעם ישראל מתכונן לכבוש את הארץ לקראת בנין בית המקדש אבל משה מבין מצורת ההתנהגות של עם ישראל שסופו לחטא וסופו לגלות מארץ ישראל ושבית המקדש יחרב . ומשה למד זאת מההתנהגות של עם ישראל עכשיו  על העתיד

דברים פרק א

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א סימן יב

[יב] טרחכם ומשאכם. מלמד שהיו דבריהם במשא לשומעים הדין: וריבכם. שהיו מריבין עם הדיינים, אם לא היו אומרים כרצונכם:

פני דוד שמות פרשת משפטים

ואבא מארי זלה"ה היה מפרש במשז"ל לא נחרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ואמרו פ"ק דסנהדרין ויהי דוד עושה משפט וצדקה איזהו משפט שיש בו צדקה זו פשרה וז"ש כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלים שנחרבה בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה צדק דהיינו פשרה ע"ד משפט וצדקה למדו יושבי תבל דלא לבד צריך ליזהר במשפט רק ליזהר לעשות פשרה.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט עמוד ב

אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם.

וזה הקשר בין איכה של  האדם הראשון לאיכה של משה  האדם הראשון עשה חטא שנטה ליבו לעשות מה שעשה בניגוד לציווי של הקב"ה כאילו אין קדוש ברוך הוא ולראיה הסתתר האדם הראשון מהקב"ה ולכאורה איך חשב שיכול לעשות זאת ? ולכן הקב"ה קורה לו איכה ?  ועם ישראל שצריכים שופט על כל 10 אנשים חושבים שעל ידי חוקי התורה יוכלו לקבל יתרון על האחר, ולכן מתעקשים על דין תורה אבל לא כדי לברר את הדין אלה כדי לקבל יתרון על האחר  ולא עושים את זה בגלל  יראת שמים אלה בגלל שנאת חינם כלומר הם אוהבים את עצמם וחושבים שע"י דין תורה יהיה להם יתרון על האחר ולכן הם משתמשים בדין תורה לא כדי לברר מה נכון לעשות אלה כדי להרוויח מול האחר . חשיבה כזאת היא חשיבה של מין או צדוקי כי לא מאמינים באמת  שהקב"ה מנהל את העולם ,וכאילו ע"י תמרון של דין תורה נוכל לקבל דבר שלא מגיע לנו כאשר דין תורה נעשה כאמצעי לקבל דבר מהאחר ולא כדי לברר את הדין לאשורו ,וכל אחד מוצא לעצמו פתח כדי להוציא ממון מהשני  .

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך.

וכך עם עם ישראל שנטה לבו ונאמר דברים פרק ו פסוק יח

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ:

כי רק ע"י חשיבה ישרה חשיבה שהקב"ה מנהל את העולם ולא אתה נוכל לקבל  חזרה את ארץ ישראל ובית המקדש  , לא לנסות להשתמש בכל אמצעי כולל דין תורה כדי לקבל יתרון על האחר  וצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם כי יש דין ויש דיין .וכדי שבית המקדש יבנה אנחנו צריכים לישר את עצמנו להסיר מאיתנו את שנאת החינם של האחר ,ולמה זה שנאת חינם ? כי באמת לא נוכל להשיג יתרון על האחר כי מי שמנהל את העולם זה הקב"ה , והכוונה לא לחשוב רק על הרצון להטיב עם עצמך כי מחשבה כזו היא מחשבה של מין שאין דין בעולם שהקב"ה חס וחלילה לא מנהל את העולם ואני מנסה בכל כוחי שיהיה לי יתרון על האחר ולנקוט בכל פעולה כדי שלי יהיה טוב בכל מחיר כולל שימוש בדין תורה כאמצעי ולא כמטרה .

ונטית הלב ועקמומיות השכל גרמה לחורבן העולם  וישרות  הלב ועשית הטוב  זה מה שיחזיר לנו את בית המקדש במהרה בימנו .

מדוע קבע לנו הקב"ה גורל בשעיר לעזאזל ? למה יש גורל בחלוקת הארץ לנחלה ? מה הקשר בין שני הגורלות ? למה משה עשה גורל שהיה צריך לבחור בשבעים זקנים? וכיצד כל זה קשור לשני המלאכים עוזא ועזאל ? לאחר מתן תורה מה תפקידו של עזאל ? ‏כ"ז/תמוז/תשע"ד

בס"ד פרשת מסעי

מדוע  קבע לנו הקב"ה גורל בשעיר לעזאזל ? למה יש גורל בחלוקת הארץ לנחלה ? מה הקשר בין שני הגורלות ? למה משה עשה גורל שהיה צריך לבחור בשבעים זקנים? וכיצד כל זה קשור לשני המלאכים עוזא ועזאל ? לאחר מתן תורה מה תפקידו של עזאל ? ‏כ"ז/תמוז/תשע"ד

 

במאמר הקודם שלנו דיברנו  על הגורל ומתי  נעשה הגורל בפעם הראשונה ע"י המלאכים והקב"ה כאשר בזמן דור הפלגה חילק הקב"ה את העולם לשבעים אומות ועם ישראל, וכיצד פירשתי  שהגורל מסמל העמקת השיתוף של המלאכים בהנהגת העולם וכיצד מתן תורה לעם ישראל העביר את כוח הבחירה החופשית מהמלאכים לעם ישראל ביתר פירוט ניתן לראות במאמר

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_25.html

ונשאלת  השאלה למה בחר הקב"ה לעשות גורל דווקא בשעיר לעזאזל?  ובחלוקת הארץ לשבטים ? כמו כן להבין מדוע ביצע משה גורל בבחירת 70 זקנים ?  .

לגבי השעיר לעזאזל  נראה שניתן להבין באופן ישיר את העניין

ואומר בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 29

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך.

אותם מלאכים שהקב"ה נתן להם את הבחירה החופשית והיכולת למשא ומתן עימו מנסים להראות לקב"ה שבעצם הם צדקו כשלא רצו שיברא את האדם הראשון לכתחילה .ולכן הם רוצים לרדת לעולם ולהראות לקב"ה שהם יוכלו להתמודד טוב ביותר בעולם מאשר בני האדם ואכן הקב"ה נותן להם את ההזדמנות לרדת לעולם ולבחון את היכולת שלהם לעשות טוב יותר מהאדם .

והתוצאה הייתה שהם נכשלו בעריות מול בנות האדם והקב"ה נאלץ להביא את המבול ולהחריב את העולם . אבל עדיין אנו רואים שגם לאחר המבול יש לאותם מלאכים אחיזה בעולם

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמחזי ועזאזל עמוד 550

 אמר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול ולא ישייר אלא נח ובניו, כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין, א"ל אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הם מזכירים היווא והייא. מיד נתקררה דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין השמים ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה בין ארץ לשמים. עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיני צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביוה"כ איל אחד לה' שיכפר על בני ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה.

כלומר יש קשר ישיר בין אותם מלאכים שקבלו מהקב"ה את הבחירה החופשית ואת היכולת לעשות גורל לבין לעם ישראל שעושה גורל לשעיר לעזאזל . וצריך להגיד שבתוך עם ישראל יש צאצאים של אותם נפילים וגם להגיד שעצם זה שיש לך את הבחירה החופשית ואת היכולת לעשות גורל והכוח שנתן הקב"ה לעם ישראל אומר שיש בך יכולת לעשות חסרון בעולם ולא  לעשות במאה אחוז את רצונו של בורא עולם ,ולכן אתה חייב להגריל את השעיר לעזאזל כדי לכפר על המעשים שסותרים את רצונו של בורא עולם ולכן עם ישראל צריך ביום הכיפורים להקריב את השעיר לה' ואת השעיר לעזאזל

ואומר תלמוד בבלי מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

ולכן צריך להפיל גורל ופוסק הרמב"ם שהגורל  מעכב בקורבן והביטוי ל"הפיל גורל" מרמז על הנפילה של אותם מלאכים שנפלו לעולם הזה . כלומר כוח גדול יותר ,כוח הבחירה גורם שיש על מה לכפר . הגויים שלא קיבלו את כוח הבחירה הזה אין להם צורך לכפר על מעשה עזאזל . וכאן אתה לומר שכוח הבחירה זה לא רק היכולת לבחור בין טוב ורע בין מצווה לחטא זה היכולת לעשות משא ומתן עם הקב"ה כלומר יכולת הנהגה על העולם הזה .

לסיכום  הגורל של השעיר לעזאזל מקשר ישירות בין העברת כוח הבחירה החופשית של המלאכים לעם ישראל וכוח זה מצריך אותנו לשלוח את השעיר לעזאזל .

ואנו רואים במדרש פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מה אמירה כמעט ישירה של הדמיון בין עם ישראל למלאכים :

אמ' סמאל לפני הב"ה רבון כל העולמים על כל אומות העולם נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי, אמ' לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפי' נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא יקריבו את קרבנם, שנ' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא אמ' לפניו רבון כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי ישראל אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלו"ם ביניה"ם יחפי רגל ביום הכפורים כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם, שנ' וכפר את מקדש הקדש,

ועכשיו ננסה להבין את נושא הגורל בחלוקת הארץ  לשבטים

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות.  

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

וראשו מארץ ישראל - שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות.

וצריך להגיד כשחילק הקב"ה את העולם לאומות ע"י הגורל ונקבע לכל אומה ואומה את החלק שלה בעולם לפי התפקיד  שלה . לכל איבר של האדם הראשון מתאים מקום מסוים בעולם ולכן עם ישראל שהוא העם הנבחר קבל את ארץ ישראל הוא החלק שקשור לראש של האדם הראשון ולכן מתאים לו ארץ ישראל.

והיות ונעשתה חלוקת העולם ע"י הגורל צריך לעשות את חלוקת הארץ ע"י הגורל . לכל שבט יש את החלק המגיע לו . חלוקת הארץ נעשתה ע"י גורל משני סיבות העברת כוח הבחירה החופשית מהמלאכים לעם ישראל מרגע קבלת התורה . חלוקת העולם נעשתה ע"י גורל ולכן ראוי שחלוקת הארץ תעשה ע"י גורל .

ועכשיו ננסה להבין מדוע כשמשה היה  צריך לבחור 70 זקנים לסנהדרין עשה משה גורל . וכאן הדמיון לגורל שנעשה ע"י הקב"ה והמלאכים מדהים ,היה גורל שנעשה ע"י הקב"ה ושבעים מלאכים וסה"כ 71 וגם כאן 70 זקנים ומשה סה"כ 71 . ולכן שצריך לקבוע 70 זקנים משתמשים בגורל .

משה היה צריך לקחת 6 אנשים מ 12 שבטים סה"כ 72 אנשים אבל הוא צריך להוריד 2 כי צריך רק 70 זקנים . כלומר היו 2 מיותרים ולכן עשה גורל . ומיד צריך לפרש  היה לנו  2 המלאכים שירדו לעולם ששם לא מקומם ולכאורה הם מיותרים . מלאך אחד  שחזר בתשובה ונמצא בין שמים לארץ ואחד עזאזל שלא חזר בתשובה . כלומר ה שנים המיותרים מסמלים את 2 המלאכים "המיותרים " שנפלו לארץ וזה לא מקומם ואת שני אלו צריך להוציא . ושני הסיבות הללו גרמו למשה לעשות גורל . הגורל שעשה הקב"ה ל 70 המלאכים , והצורך לסמל שיש כאן 2 זקנים מיותרים שמסמלים את  עוזא (יש מדרשים ששם המלאך השני הוא שמחזאי ) ועזאזל .

אבל עדיין קשה  אם כוח הבחירה של המלאכים עבר לעם ישראל מה תפקידו של  עזאל ? ומה הכוח שנשאל לו ?

אומר האלשיך ירמיהו פרק יג

שכחת אותי ותבטחי בשקר, הוא סמאל הוא עזאזל ונעשית שלו, נמצא שרוח מדבר הנזכר שהשעיר היה גורלו, הוא עתה גורלך מנת מדיך, וא"כ איפוא בך נמצאו ובך יהיו ולא יכפרם שעיר המשתלח:

כלומר עזאזל הוא סמאל הוא מלאך המוות שהוא שליח של הקב"ה אבל איבד לשיטתי את הכוח למשא ומתן עם הקב"ה דבר שעבר לעם ישראל וככה מפורש במדרש דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה א"ל הקדוש ברוך הוא לסמאל בא והבא נשמתו של משה מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו עד כאן עלתה למשה, סוף רגע יצתה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי (שמות ג) לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים זכור אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות יצתה בת קול ואמרה לו אל תתיירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך,

באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזגאל,

כאן אנו רואים במפורש את הכוח של משה מול סמאל הוא מלאך המוות הוא עזאזל ואת השינוי שנעשה לאחר מתן תורה שמשה התגבר על עזאל שאיבד את כוחו ולפי המדרש נשאר כוחו רק ביום הכיפורים אבל השעיר לעזאזל מכפר על עם ישראל

 

 

 

פרשת מסעי בחירה חופשית רק לאדם ? האם למלאך יש גם בחירה חופשית ? מה המשמעות של הפלת גורל בשעיר לעזאזל ? ובחלוקת הארץ ? ומתי באה לידי סיום הבחירה החופשית של המלאכים ? ‏כ"ז/תמוז/תשע"ד

בס"ד

פרשת מסעי בחירה חופשית רק לאדם ? האם למלאך יש גם בחירה חופשית ? מה המשמעות של הפלת גורל בשעיר לעזאזל ? ובחלוקת הארץ ? ומתי באה לידי סיום  הבחירה החופשית של המלאכים ? ‏כ"ז/תמוז/תשע"ד

כתוב במדבר פרק לג

(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:

ויקרא פרק טז

(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:

יש 2  דברים שמפורש בתורה שנעשה גורל עליהם  אחד חלוקת הארץ והשני שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל  ביום הכיפורים .

עוד גורל אחד שהיה בזמן משה אבל לא מוזכר בפרוש בתורה היה בבחירת 70 הזקנים מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בהעלותך פרק יא סימן כד

[כד] ויצא משה. מלפני ה': וידבר אל העם את דברי ה'. מה יהיה להם, ולא קבלו ממנו: ויאסוף שבעים איש וגו'. אמר משה כיצד אעשה, הקדוש ברוך הוא לא אמר לי שאקהיל כי אם שבעים איש, ואם אקח מכל שבט ושבט ששה, ומן שנים אקח חמשה חמשה, תהיה קנאה ביניהם, מה עשה נטל שבעים ושתים פתקין על שבעים פתקין כתב זקן, ושנים הניחם חלקים, ונתנם בקלפי ואמר להם הכניסו ידכם וטולו כל אחד ואחד פתק אחד, מיד הכניסו כל אחד מהם ידם ונטלו פתקין, מי שעלה בידו זקן, אמר לו הקדוש ברוך הוא רוצה בך, ומי שעלה בידו חלק, אמר לו הקדוש ברוך הוא אינו רוצה בך:

ונשאלת השאלה מדוע ב 2 המקומות הללו בחר הקב"ה שעם ישראל יעשה גורל?  מדוע לא ציווה הקב"ה על עם ישראל את חלוקת הארץ ישירות ללא גורל ? היה קובע גבול לכל שבט .  למה היה צריך את פעולת הגורל ? ומדוע בחר משה להשתמש בפעולת הגורל לבחור את 70 החכמים ?

הרי ברור לנו שכל מה שקורה בעולם נקבע ע"י הקב"ה אז מה ההבדל אם זה יעשה   ע"י ציווי רגיל או ע"י גורל . ולכאורה אפשר לומר אפילו שיש קצת בעיה בפעולת ההגרלה כי לכאורה פעולת ההגרלה נתפסת ע"י האדם כמשהו אקראי וניתן לטעות ולחשוב שזה מנותק מהשליטה  של הקב"ה ונשאלת השאלה למה הרגשה של מקריות תקבע את המציאות   ?

בו נבדוק מתי בפעם הראשונה השתמשו בגורל נכתב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים

נבחן את משמעות מה שנאמר פה . הקדוש ברוך הוא יורד עם המלאכים לארץ כדי לדון את דור הפלגה ומחליט לחלק אותם לשבעים ואחד אומות .הוא עושה גורל איזה אומה תהיה תחת איזה מלאך ומכניס את עצמו גם בגורל . לכאורה יש כאן  הסתכלות שוויונית בין הקב"ה לבין המלאכים והקב"ה מקבל חלק אחד מתוך 71 חלקים  הוא מקבל את עם ישראל וארץ ישראל לשליטה שלו .

וצריך לפרש ולהגיד שהקב"ה מתייחס למלאכים בצורה שוויונית למלאכים . ואומר רש"י בראשית פרק יא

(ז) הבה נרדה - בבית דינו נמלך, מענותנותו היתירה:

המלאכים משמשים כבית דין של העולם והקב"ה מתייעץ איתם לגבי הנעשה בעולם . בית דין פוסק לפי החוקים של הקב"ה , אבל כאן הקב"ה החליט לתת לאותם מלאכים חלק גדול יותר בשליטה על העולם ע"י זה שלא חילק בעצמו את העולם ואת האומות  למלאכים השונים וחידש בעולם את נושא הגורל . לכאורה הגורל נקבע ע"י הקב"ה כי הוא יודע מה יהיה הגורל אבל זה מנקודת המבט של הקב"ה ,אבל מנקודת המבט של המלאכים או של העולם זה לא נקבע ישירות ע"י הקב"ה אלה נקבע בהתערבות המלאכים ,מי שעושה את הגורל זה המלאכים והתוצאה זה הרגשה של שותפות של מי שעורך את  הגורל עם הקב"ה . ניתן לומר שלכאורה השותפות שלהם בעולם גדלה . ביצוע הגורל זה דרך להגדיל את השותפות של המלאכים בעולם לתת להם חלק גדול יותר בניהול העולם הזה .

 

 

כדי שלא נתבלבל ונחשוב שעצם קיום העולם או בריאת העולם יש למלאכים חלק ברא הקב"ה את המלאכים ביום השני או החמישי  בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה א

אימתי נבראו המלאכים ר' יוחנן אמר בב' נבראו המלאכים, הה"ד (שם /תהלים/ קד) המקרה במים עליותיו וגו' וכתיב עושה מלאכיו רוחות, ר' חנינא אמר בה' נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב ועוף יעופף על הארץ וגו', וכתיב (ישעיה ו) ובשתים יעופף, רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעו אלא (שם /ישעיהו/ מד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי וגו' מאתי מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם, ד"א כי גדול אתה ועושה נפלאות, בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו, א"ר תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות, למה כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם.

כלומר בריאת העולם נעשה רק ע"י הקב"ה בלבד . וכל מי שאומר אחרת כאילו חס וחלילה יש לקב"ה שותפים בבריאת העולם עובד עבודה זרה בשיתוף . אבל כשברא את האדם שיתף הקב"ה את המלאכים ולכאורה התייעץ איתם ונתן להם את ההרגשה שיש להם חלק בבריאת האדם

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

הקב"ה ברא את העולם  וברא  את המלאכים עם יכולת עצמית של חשיבה ויכולת של דעה עצמית על העולם . יש להם יכולת לחלוק על הקב"ה ,להביע דעה על מעשיו וצריך להגיד שעצם היכולת הזאת זה לכאורה היכולת של בחירה עצמית . היכולת של המלאכים להביע את דעתם ,להיות בית הדין של הקב"ה , לנסות לשנות את דעתו זה החידוש שהכניס  הקב"ה לעולם לפני בריאת האדם . יכולת הבחירה החופשית נבראה קודם כל בעליונים ואחר כך בתחתונים עם בריאת האדם . החידוש של יכולת לעשות גורל נברא קודם כל בעליונים כשעשה הקב"ה גורל מי מהמלאכים ישלוט על איזה אומה , איזה מדינה תהיה לאיזה אומה , ורק לאחר מכן החידוש הזה עבר לעם ישראל דרך ציווי התורה .

אני רוצה להעלות רעיון  שהבחירה החופשית של המלאכים זה חידוש רק עד מעמד הר סיני .מקבלת התורה ע"י עם ישראל  נגמרה  האפשרות של המלאכים לבקר את מעשיו של הקב"ה ולכאורה עבר הכוח הזה לידי עם ישראל ובראשם משה ולכן אנו רואים שלמשה היה כוח של משא ומתן מול הקב"ה בהרבה מקרים ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

מה שאתה רוצה לעשות כו' כיון שהגיע לאנשי דור המבול שהיה כולו קטטה ודור הפלגה שהיה כולו שקר אמרו לא יפה אמרו ראשונים שהן ב' כתות מה"ש אמת ושלום שנצחת אותן וא"ל עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו' ר"ל עד יום מתן תורה שהיה הקדוש ברוך הוא כזקן מלא רחמים וכשיבה יושב בישיבה כמ"ש במדרשות עד זמן ההוא אסבול תרעומתכם על בריאת האדם ושם תמצאו תשובה כמ"ש בפרע"ק שהתרעמו מלאכים ג"כ בזה במתן תורה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם וגו' וא"ל הקדוש ברוך הוא למשה אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה כו' א"ל תורה שאתה נותן מה כתיב בה אנכי וגו' שבת לא תשא לא תרצח וגו' שהתורה היא סבה לבריאות עולם שקיימוה ישראל ודו"ק:

וצריך להגיד שהיכולת לבצע גורל מסמל את הכוח של עם ישראל שעבר מהמלאכים שהיו  בית דינו של הקב"ה לעם ישראל . ולכאורה אולי ניתן להגיד שסנהדרין של 70 חכמים ועוד אחד שהוא משה שהוא כנגד כולם מסמל את המעבר הזה של יכולת הבחירה שעבר לעם ישראל עם קבלת התורה כמו שהיה בגורל של שבעים האומות והקב"ה סה"כ 71  .

ונותר לנו להבין למה הגורל מתבצע בשעיר לעזאזל , בנחלה של ארץ ישראל לעם ישראל , ובבחירה של שבעים הזקנים אבל כל זה אכתב במאמר אחר
http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_12.html

 

 

 

 

"ציווי אלוקי " - כיצד התורה הקדושה שלנו הקימה חומה עצומה מעין "חומה סינית" בין "הציווי האלוקי " לדיני אדם . האדם הוא בכור שטן היודע לתרץ את מעשיו ב 150 תירוצים טובים,נשאל כיצד התורה שלנו וחכמנו זיכרונם לברכה דאגו שלפחות בנושא חיי אדם , יהיה מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי לפגוע בחיי אדם ? ונראה את ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם . ‏כ'/תמוז/תשע"ד

בס"ד

"ציווי אלוקי " - כיצד התורה הקדושה שלנו הקימה  חומה עצומה מעין "חומה סינית"   בין "הציווי האלוקי " לדיני אדם . האדם הוא בכור שטן היודע לתרץ את מעשיו ב 150  תירוצים טובים,נשאל  כיצד  התורה שלנו וחכמנו זיכרונם לברכה דאגו שלפחות בנושא חיי אדם , יהיה מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי לפגוע בחיי אדם  ? ונראה את ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם . ‏כ'/תמוז/תשע"ד 

במאמר הקודם דיברנו על  "הצו האלוקי " הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוות מצות עשה ומצות לא תעשה דיברנו והוכחתי שלא יכול להיות דבר כזה מוסר אנושי רק מוסר אלוקי  . לינק לקרוא את המאמר

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_18.html

ובסוף המאמר נשאלה קושיה חזקה כיצד ניתן להבחין ולדעת מתי זה "צו אלוקי "  ומתי זה מניפולציה אנושית שמתרצת את מעשיה ב"צו אלוקי" . ואנחנו הרי יודעים שהשכל האנושי הוא רב עוצמה ויודע להמציא הרבה תירוצים ואומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת יבמות דף טז עמוד א

מר להם: אח קטן יש לי, בכור שטן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שלשה דברים: צרת הבת אסורה,

כלומר הבכור של השטן יודע למצוא 150 תירוצים טובים לדבר שהוא לא נכון .

בו ננסה להבין כיצד התורה הקדושה שלנו מטפלת בנושא הרגיש והמסוכן הזה להשתמש ב"צו אלוקי"  כתירוץ למעשה אנושי בפרט בנושא חשוב כמו חיי אדם . .

רמב"ם הלכות עדות פרק ד הלכה א

עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה עבירה כאחד, וצריכין להעיד כאחד ובבית דין אחד, אבל דיני ממונות אין צריכין לכך, כיצד היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העבירה והעד האחר רואהו מחלון אחר, אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין.

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יב

אחד תלמיד חכם ואחד עם הארץ צריך התראה שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד שמא שוגג היה, וכיצד מתרין בו אומרין לו פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא וחייב אתה עליה מיתת בית דין או מלקות, אם פירש פטור, וכן אם שתק או הרכין בראשו פטור ואפילו אמר יודע אני פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר על מנת כן אני עושה ואח"כ יהרג, וצריך שיעבור ויעשה תיכף להתראה בתוך כדי דיבור, אבל אחר כדי דבור צריך התראה אחרת,   

בו נבין את המציאות שהתורה מצוה אותנו  לדיני אדם . יש הרבה מצות שאם אדם עובר דינו מיתה בידי אדם כלומר בית דין , לכאורה  בית דין אמור להרוג הרבה  אנשים כי יש לא מעט אנשים שחוטאים . אבל התורה שלנו הבינה שצריך לעשות חומה מאוד גבוהה בדיני אדם כי כמו שאמרנו התורה יודעת שלא נכון לתת לאדם כוח יותר מידי גדול בדיני אדם ,כי יש אפשרות לנצל את הכוח שהתורה נותנת לאדם לרעה .

ובו נבחן את התמונה שעולה מדיני התורה   עומד אדם והולך לעבור עבירה חמורה שדינה מות בידי בית דין . כדי שנוכל להעמיד אותו לדין חייבים להיות 2 עדים הרואים אחד את השני ואת עובר העברה ,במידה והעדים לא רואים אחד את השני אין כאן 2 עדים והעדות פסולה. אותם 2 עדים צריכים לתת התראה לאותו אדם ללא התראה לא ניתן להעמיד אותו לדין הוא פטור . כיצד ניתנת ההתראה ? העדים צריכים להודיע לעובר העברה את סוג העברה המדויק שהוא עובר ומה העונש עליה במידה וטעו ולא פרטו את העברה הנכונה  או את העונש אותו אדם פטור . לאחר שאותם עדים התריעו עובר העברה חייב להגיד בפרוש "על מנת אני עושה" ורק אז הוא  חייב . יש לו כ 5 שניות להגיד את זה מזמן גמר ההתראה ואם עבר אותם 5 שניות פטור כי התורה הקדושה שלנו אומרת אולי שכח את ההתראה . אפילו אמר אני יודע הוא פטור כי לא אמר "על מנת אני עושה". אם נראה את התמונה בגדול הסיכוי להעמיד אדם לדין מוות בידי אדם הוא קלוש ביותר להגיע לכזה מצב שיש 2 עדים כשרים , התראה אמיתית , מענה של עובר העברה תוך כ 5 שניות , מענה נכון ולא שגוי על ידי עובר העברה זה מצב כמעט בלתי אפשרי . כלומר התורה נתנה כוח מאוד מוגבל לאדם להרוג אדם אחר .  ואפילו ניתן להגיד מנדט כמעט בלתי אפשרי להעמיד אדם אחר לדין מוות .

להעמיד לדין מוות אדם זה רק ע"י סנהדרין כתוב באבן האזל הלכות סנהדרין פרק יד

[יא] אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית, והוא שיהיה בית דין הגדול שם בלשכה שבמקדש שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומפי השמועה למדו שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות והוא שיהיה בית דין הגדול במקומו.

התורה הקדושה שלנו מרשה לדון דיני נפשות רק על ידי סנהדרין שיושבת בלשכה בבית המקדש . ברגע שסנהדרין לא יושבת בלשכה בבית המקדש לא ניתן לדון דיני נפשות כלומר רק כשהשכינה נמצאת בקודש הקודשים ורק שבית המקדש קיים יש לסנהדרין כוח לדון דיני נפשות כי כולם מבינים ורואים את הקשר בין הדין ובין הקדוש ברוך הוא אבל ברגע שסנהדרין לא יושבת בבית המקדש בלשכה  יש סיכוי שאנשים ינתקו את עצמם מדין תורה וידונו לפי שכלם האנושי ויתנתק הקשר בן הציווי האלוקי  לבן הדין בידי אדם ולכן אין לסנהדרין כוח לדון דיני אדם מחוץ ללשכה  .

כלומר התורה שלנו צמצמה את היכולת האנושית לדון בדיני אדם בצורה המכסימלית  האפשרית עם מגבלות חמורות על דיני הראיות וכל זאת להרחיק את האדם מהיכולת שלו להשתמש ב"ציווי האלוקי " לא כדין .

ולא רק זאת חכמנו שהבינו את ההרחקה הדרושה בין דיני אדם לדיני האלוקים גזרו על עצמם טווח ביטחון נוסף רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יד

ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל אף על פי שהיה המקדש קיים, מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן במקדש.

ובתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לא עמוד ב

ותניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין, אלא מאדים.

כלומר חכמים ראו את המצב של עם ישראל והחליטו שלא ניתן יותר לדון דיני נפשות כי הסיכון לדון דין אמת גדול גם אם הסנהדרין יושבת בבית המקדש והגבילו את היכולת שלהם לדון דיני נפשות .

והקדוש ברוך הוא דאג שבמצב של הסתר פנים לא נוכל לקיים את מחיית עמלק שקשור לחיי אדם

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד א

כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: +ישעיהו י'+ ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים, וכל דפריש - מרובא פריש.

כלומר היום אין לנו בפועל מצוות מחיית עמלק כי אנחנו לא יודעים מי זה עמלק . אנחנו רואים כשהאדם מתרחק מהאמת , מתרחק ממצב שהשכינה מצויה בבית המקדש , וכשיש הסתר פנים דאג הקדוש ברוך הוא לצמצם כמעט לחלוטין  את היכולת שלנו כיהודים להשתמש  ב"צו האלוקי"  בחיי אדם  בצורה פסולה .

ועוד יותר  תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א מלמד את עם ישראל את מצבו בזמן גלות בזמן שהשכינה בהסתר פנים :

לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א

אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

הקדוש ברוך הוא שהבטיח את כל הארץ לעם ישראל השביע את עם ישראל הנמצא בגלות  על 2 דברים

שלא יעלו ישראל החומה  , ושלא ימרדו באומות העולם .

רש"י מסכת כתובות דף קיא עמוד א

שלא יעלו בחומה - יחד ביד חזקה. ובשו"ת משנה הלכות חלק טו סימן ריג

ר"ל "ודאי דרשות לכל אחד מישראל לעלות לא"י אלא שלא יעלו ביחד ביד חזקה ולבנות להם חומות ירושלים"

כלומר הקדוש ברוך הוא השביע אותנו להתנהג בצורה זהירה מאוד עד שיבוא משיח צדקנו , אנחנו צריכים להבין שאנחנו  בגלות בארצנו ,אנחנו לא אריה אנחנו כבשה . צריך להתנהג מאוד בזהירות עם אומות העולם לא למרוד בהם ,לא לעלות החומה כי אין לנו את הכוח כמו בפרשה שלנו לנקום את נקמת הקב"ה  במדין  במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן:

כי שהשכינה נמצאת אנחנו יודעים שהציווי של הקדוש ברוך הוא מתקיים אבל היום שיש הסתר פנים שכוח התורה שלנו נחלש , אנחנו לא יכולים להתנהג כאילו יש לנו מלך ,יש לנו כהן משיח, יש לנו אורים ותומים יש לנו את כוח השכינה ולכן השביע אותנו הקדוש ברוך הוא להתנהג ככבשה. ואם לא נתנהג בצורה כזו נתנהג כאילו משה רבנו נמצא לצידנו אומר לנו הקדוש ברוך הוא ומזהיר אותנו "אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה"  ואומר רש"י מסכת כתובות דף קיא עמוד א

מתיר את בשרכם - לשון הפקר.

אבל מצד שני משביע הקב"ה את אומות העולם  לא לנצל את המצב ולא לשעבד יותר מידי את ישראל . כלומר אנחנו אומנם כבשה אבל לא כבשה שהולכת לטבח . כלומר צריך לשמור על איזון בין לא למרוד באומות העולם לבין שלא ישעבדו אותנו יותר מידי .

למסקנה אנחנו רואים שהקב"ה וחכמנו הקימו "חומה סינית " בין הצו האלוקי לבין דיני אדם . ולכן אנחנו עם סגולה עם היחיד בעולם שיש כזאת הפרדה בין דיני אדם לבין דיני שמים . הקב"ה הטיל על עם ישראל מגבלות מאוד גבוהות שנראה לי ששום עם לא היה מקבל על עצמו . מצד אחד להיות העם הנבחר מצד שני עם שמתנהג כמו  כבשה ולא כמו אריה בזמן הסתר פנים . עם המושבע לא למרוד בגויים בזמן שהוא משועבד אליו , וגם אם לכאורה יש לו את הכוח למרוד בגויים הוא שם על עצמו מגבלות מאוד גבוהות , וממתין בסבלנות למשיח צדקנו . ויש חומות גבוהות מאוד שלא נתבלבל בין ציווי אלוקי למעשים הנובעים מהשכל האנושי חומה שלפעמים קשה לעמוד בה אבל אנחנו יודעים שזה רצון הבורא .

כי אם נגיד לעצמו הרי יש לנו 2 עדים שראו את הרוצח  ואפילו התריעו בפניו והוא ענה להם "על מנת אני עושה" אבל החסרון היחידי שהם לא ראו אחד את השני  והרוצח פטור  זה לא הגיוני זה לא מתקבל על הדעת . אבל אנחנו יודעים שכך רוצה בורא עולם ואנחנו יודעים שהרוצח הזה לא יקבל את עונשו בידי אדם אבל ברור לנו שיקבל את עונשו מידי בורא עולם

ואומר ירמיהו פרק יא

(כ) וַיקֹוָק צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי: ס