פרשת ויקרא למה כתוב ב ויקרא א זעירא ‏ה'/אדר ב/תשע"ד

פרשת ויקרא למה כתוב ב ויקרא  א זעירא   ‏ה'/אדר ב/תשע"ד

ויקרא פרק א

(א)   ויִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

בתורה כתוב היקרא עם א קטנה יש הרבה ראשונים ואחרונים המתרצים את ה א הזעירא וננסה להבין בדרך מחודשת למה נדרש ה  "א" הזעירא

כתוב במדרש

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה א

[ט] ויקרא אל משה. ולאדם לא קרא, ויקרא י"י אלהים אל האדם וגו' (בראשית ג, ט), אלא אין גניי למלך לדבר עם עריסו. וידבר י"י אליו (ויקרא א, א), ועם נח לא דיבר, וידבר אלהים אל נח (שם /בראשית/ ח, טו), אין גניי למלך לדבר עם נוקרורו. ויקרא אל משה, ולאברהם לא קרא, ויקרא מלאך י"י אל אברהם שנית וגו' (בראשית כב, טו), אין גניי למלך לדבר עם פונדקי שלו. וידבר י"י אליו, ועם אברהם לא דיבר, ויפל אברם על פניו וידבר אתו (שם /בראשית/ יז, ג), אלא אין גניי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם. באברהם כת' ויקרא מלאך י"י אל אברהם שנית מן השמים (שם /בראשית/ כב, טו), המלאך קורא והדיבור מדבר, ברם הכא, אמ' ר' אבין, א' הק' אני הוא הקורא ואני הוא המדבר. אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו (ישעיה מח, טו).

פרוש : שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם , נח , אדם ראשון וכדומה יש רמות שונות של קרבה של הקדוש ברוך הוא אל המדבר לפי העניין . ואומר המדרש שלמשה דיבר בצורה הקרובה ביותר שיכול להיות . משה היה הנביא שהקדוש ברוך הוא דיבר אליו בצורה הקרובה ביותר ויקרא אל משה . הקדוש ברוך הוא מדבר אל משה ומה שמפריד בן משה לקדוש ברוך הוא זה רק המלה "אל" זה הכי קרוב שבן אנוש יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא .

אבל יש לנו פעמים שכתוב בתורה ויקרא אל משה 

פעם ראשונה :שמות פרק כד

(טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר:

(טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן:

(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: פ

ופעם שניה באוהל מועד שמות פרק מ

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם

ויקרא פרק א

(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

כלומר רואים דמיון בן שני ה "ויקרא אל משה "  (ראה סימון מדגיש )

כמו כן אנו רואים דיבור של הקדוש ברוך הוא ברמה אחרת אל בלעם

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כג סימן ד

[ד] ויקר אלהים אל בלעם. לשון טומאה, כמה דתימר מקרה לילה (דברים כג יא), כלומר כשהיה מדבר עמו היה חושב כאלו מדבר לטמא, ואלמלא בשביל אהבתן של ישראל, לא היה מדבר עמו, אחר שעבר על דיבורו:

כלומר אנו רואים רמות שונות של דיבור של הקדוש ברוך הוא אל הנביאים והשאלה הנשאלת האם הדיבור בהר סיני היה באותה דרגה של הדיבור באוהל מועד ?

ואומר השל"ה מסכת תענית פרק תורה אור

וזהו סוד א' זעירא, כי המשכן שהוא בסוד א', יתקטן ויחרב. אבל לא שיתבטל לגמרי חס ושלום. כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד (מגילה י א).

ואומר הזוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף ש עמוד א

וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר בגין כך א' זעירא ותו א' זעירא מתל למלכא דהוה יתיב בכרסייא וכתרא דמלכותא עליה ואקרי מלך עלאה כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי כך קודשא בריך הוא כל זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך עלאה אקרי כיון דנחית מדוריה לתתא מלך איהו אבל לאו עלאה כדקדמיתא בגין כך אלף זעירא,

פרוש : שהקדוש ברוך הוא יורד לעולם הזה הוא מצמצם את עצמו . ונקרא מלך זוטא (מלך קטן )

ולכן צריך להגיד שההתגלות של הקדוש ברוך הוא במשכן שונה מההתגלות שלו בהר סיני . במשכן הוא צמצם את עצמו יחסית לצמצום של הר סיני וכדי שנבין את זה ונדע את ההפרש בן השכינה בהר סיני לשכינה במשכן נכתבה ה "א"  הזעירא .

וכמו שכותב צרור המור ויקרא פרשת ויקרא

וכשהוצרך לצאת מהיכלו ולילך חוצה לארץ כביכול הוא ממעט כבודו. ולכן נכתב ויקרא באלף זעירא. ועוד אמרו שם מאהל מועד למה נאמר. אלא וידבר אליו מעסקי אהל מועד שעתיד ליחרב בהמ"ק. וזהו ויקרא אל משה כמו שאמר ויקרא ה' אלהים לבכי ולמספד. ובמקום גילה שם תהא רעדה. ומה תיקון לזה אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. לרמוז שבזכות הקרבנות יתקיימו בארץ.

והיום שאין קורבנות והתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א אומר

והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

נותר לנו רק להתעסק עם לימוד התורה ובזכות לימוד התורה נתקיים בארץ

פרשת ויקרא תלמידי חכמים לא צריכים שמירה "והשוויון בנטל " ‏ד'/אדר ב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ויקרא תלמידי חכמים לא  צריכים שמירה  "והשוויון בנטל " ‏ד'/אדר ב/תשע"ד

יש טענה נפוצה ע"י יהודים רבים ואפילו יהודים דתים כלפי תלמידי  חכמים היושבים ולומדים תורה כל היום : אנחנו הולכים לצבא נהרגים על שמירת הארץ ואתם "נהרגים" באוהלה של תורה . אנחנו שומרים עליכם בזכותנו אתם יכולים לשבת וללמוד ומן הראוי שגם אתם תישאו בנטל הזה .

בו נבדוק את הטענה הזאת לאור ההלכה היהודית

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א

הכל לאגלי גפא, אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא;

פרוש : תלמידי חכמים לא צריכים שמירה.

רש"י מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א

לאגלי גפא - לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות, אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב"מ דף כה:).

פרוש : תלמידי חכמים פטורים מתשלום על חומת העיר כי הם לא צריכים חומה כי התורה שלהם משמרת אותם ולכן לא ישלמו על החומה . מי שישלם הם כל האחרים כי החומה בשבילם .

וכפי שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב

וק"ו: ומה חול שמועט - מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם.

ואכן כך פוסק הרמבם

רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ו

כל ההדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן, אבל לתקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים, ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהן שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.

וכך פוסק שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים בקרקע סימן קסג סעיף ד

כל הדברים הצריכים לשמירת העיר, לוקחים מכל אנשי העיר, ואפילו מהיתומים, חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכים שמירה, שתורתן משמרתן.

וכן בשולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמג סעיף ב

אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה. (א) ושכר השומרים, לא היו חייבין לתת להם כלום, שאין צריכין שמירה, שתורתן שמירתם.

ושואל חשוקי חמד בבא מציעא דף קח עמוד א

שאלה. עיר שכולה חכמים, כיצד יחלקו את הוצאות השמירה. או עיר שיש בה ע"ה אחד, האם ישלם הע"ה את כל הוצאות השמירה?

תשובה. בשאלות אלו דן החזו"א, (ב"ב סימן ה' ס"ק יח) וז"ל: "יש לעיין, הלא גם רבנן צריכים לנהוג מנהג עולם ולא לסמוך על הנס? ואפשר דבעיר דכולהו רבנן, כופין זא"ז לבנות חומה. אבל בעיר שדרין בה בני אדם ויש ביניהם רבנן, מטילין את החומה על המון העם, ופוטרין את החכמים כמו שפטורין מן המס, שהתורה פטרתן כיון שאינם משתדלים על השגת הממון בשביל עסקם בתורה, אין ליטול מהם ממונם בשביל מס, וה"נ מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא ואחרי שבאמת תורתן מגינה עליהן, ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם, כי השגחתו יתב' הוא לפי מידת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתב', והלכך ראוי ת"ח לפוטרו מנטירותא ולהטיל את החומה על שאר בני העיר, ואפשר לפי"ז דגם רבנן כופין את שאר בני העיר לבנות חומה.

ויוצא לפי זה שבאמת תלמידי חכמים לא צריכים שמירה במקרה שלא חייבים אותם ובלי תלמידי החכמים יוכלו לעשות את השמירה אסור לקחת אותם . אבל במקרה שלא ניתן בלעדיהם יהיו חיבים כי לא סומכים על הנס .

ופוסק האגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לג

הנה אף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש פ"א דבבא בתרא ח' ע"א הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות - רש"י) אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכנראה שהממשלה הכירה ג"כ את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.

לסיכום טענת "השוויון בנטל " היא לא טענה הלכתית כלפי תלמידי חכמים כשניתן להסתדר בלעדיהם והיום שברור שניתן להסתדר בלי תלמידי חכמים לא ניתן לחייב אותם להתגייס לפי הלכה מפורשת בשולחן ערוך.

אבל מי שהוא תלמיד חכם ופטור מגיוס חייב לקחת בחשבון את דברי הלבוש יורה דעה סימן רמג

ותלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, אף על פי שהוא מתמיד בתורה ותורתו אומנותו על הדרך שנתבאר, הרי הוא כקלים שבציבור, שלא אמר הכתוב לפטור אלא כל קדושיו שמקדשין שם שמים ואין פורעניות באה לעולם בשבילם, יצאו כאלו שמזלזלים שם שמים.

פרשת שקלים מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: והמן היה יהודי ? ‏כ"ח/אדר א/תשע"ד

פרשת שקלים  מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: והמן היה יהודי ?  ‏כ"ח/אדר א/תשע"ד

למה פרשת שקלים באה לפני פורים ? ברור לכולם וידוע שהשקלים של עם ישראל כנגד השקלים של המן הוא עמלק רצה להשמיד את עם ישראל .

רשי בשמות פרק יז פסוק טז

 (טז) ויאמר - משה: כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם:

אבל קשה מאוד מה לעמלק ולכסא הכבוד שיש להם שיכות רק לעם ישראל כיצד גוי שאין לו שיכות לכסא הכבוד יכול לפגום בו ?

ועוד קשה אומר הנביא ישעיהו פרק מט

 (יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

אומר הנביא מי שהרס את המקדש זה יהודים שגרמו להרס בית המקדש ואותם שהרסו את בית המקדש יצאו מעם ישראל ואז יגיעו ימות המשיח ויבנה ואם כך רק יציאת המהרסים מעם ישראל יגרמו לבנית בית המקדש ולפי רשי מחיית עמלק יסלק את הפגימה בכסא הכבוד ואז יגיעו ימות המשיח . ועוד קשה הרי כסא הכבוד הוא מקום בית המקדש בשמים כנגדו בית המקדש למטה בירושלים

אומר ירמיהו פרק יז פסוק יב

כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ

ואמר המלבי"ם ביאור המילות ירמיהו פרק יז פסוק יב

(יב) מרום מראשון. כן תאר את השם ית' שהוא רם על רמים כמ"ש ואתה מרום לעולם, וראשון תאר להנאצל הראשון והנבחר, אשר כנוהו האלהיים בשם אדם קדמון או כתר עליון, והמחקרים בשם שכל העליון וכדומה, וכסא כבוד סמוך, כסא כבוד של מרום מראשון, שמקום המקדש היה כסא כבודו, כמ"ש ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה',

ולכאורה מי שפגם בו זה עמלק והרי לכאורה ברור שהוא לא יהודי

ואומר המצודת דוד ישעיהו פרק מט פסוק יז

מהרסיך - המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר"ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

ואומר המהרא"ש הקדמה ותוכן עניינים

ובגמ' ברכות (ס"א א) יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחות הלב, שנא' - "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח". ואמרתי הרעיון בזה עפי"מ שידוע שיש באויר זבובי מות דרכם למצוץ כח היין, ואם יפלו על עץ הגפן ישאבו ממנו כל כח היין. ויש עוד מין זבובים, אשר יבואו באויר הנשימ' והאדם שואף אותם, ובבואם בקרב האדם יזילו רוק מפיהם ובהתערב הרוק בדם האדם יתפוצצו העורקים ויעורר חולי רע ר"ל. ובארתי בזה הכתוב - "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ישעי' (מט) הרצון בזה - שיש שונאים הנראים כאוהבים ומתאחדים עם שלומי אמוני ישראל וטובם כחדק נהפך למרורת פתנים ומסך רוח, עושים להפריד בין אחים ובין אביהם של ישראל. והמה מהרסיך כאיש שונאי ישראל בגלוי. מגמתם להסיר משען ומשענה מכל איש הנושא שם ישראל, והמה מחריביך המחבלים כרם ה' גפן ישראל.

אם כן מדובר ביהודים ולא גויים .

והתירוץ צריך להאמר לפי שיטתו המחודשת מאוד של החתם סופר שאומר שהמן היה יהודי

דף על הדף יבמות דף מח עמוד ב

וראה בתורת משה על החתם סופר  עה"ת במגילת אסתר על הפסוק ויגידו להמן היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שהובא שם מס' שיר מעון במה שדייקו בפסוק זה שלכאו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי דהכא מיותר. אלא דאשר הוא יהודי, לא קאי על מרדכי, אלא קאי על המן, שכיון שמרדכי קנהו לעבד, הי' עבד כנעני מהול שהוא יהודי וחייב במצות, והעלבון הזה, שאמרו עליו על המן שהוא יהודי, זה לא הי' יכול בשום אופן לסלוח

פרוש : המן היה עבד כנעני מהול שטבל והיה חייב במצוות כמו אשה  (ואפילו היה מחויב בשמיעת המגילה )כלומר יש לו איזה שיכות לעם היהודי ולכן לבית המקדש ולכן הוא יכול לפגום בכסא הכבוד שהוא מקום בית המקדש למעלה כנגד בית המקדש למטה. ומחיית עמלק תסלק לעתיד לבא את הפגם בכסא הכבוד ולכן יוכל בית המקדש לרדת למטה במלא הודו ותפארתו שלם.

יהי רצון כמו שאומר הרד"ק ישעיהו פרק מט מהרסיך ומחריביך - והם הפושעים יצאו ממך שיכלו שלא יהיה בך עוד רשע ופושע כי הם היו סבת ההריסה והחרבן:

וימחה זכר עמלק ויבנה בית המקדש במלא תפארתו במהרה בימנו .

פרשת פקודי מאה ברכות מאה אדני הקדש ויראת שמים ‏כ"ו/אדר א/תשע"ד

בס"ד

פרשת פקודי  מאה ברכות מאה אדני הקדש ויראת שמים  נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏כ"ו/אדר א/תשע"ד

 

שמות פרק לח

(כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:

(כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם:

הכסף הזה היה סך כל מחצית השקל שנתנו כל עם ישראל 603550   ששוה 301775 שקל  ו 300000 שקלים שוים מאת ככר כסף . כלומר מחצית השקל של 600000  איש נתנו לאדני הקדש  ומחצית השקל של 3550 איש נתנו לווים של העמודים .

ואומר בעל הטורים שמות פרק לח

(כז) מאת האדנים. כנגד מיוסדים על אדני פז (שה"ש ה טו) וכנגדם תקנו מאה ברכות בכל יום (עיין

מנחות מג ב):

כלומר בעל הטורים משוה את מאה הברכות למאה אדני הקדש שהוא בעצם השלד של המשכן שהם העמודים שהיו מסביב למשכן . סה"כ היה 48 עמודים .

וממשיך הריקאנטי בראשית פרק כו ומפרש את ההשואה בן אדני הקדש למאה ברכות

והוא סוד מאה ברכות בכל יום, כי המקיים זה יזכה בזה, כי כל ברכה וברכה יש לה מקום ומעיין ממה שהיא נשפע ונאצלת, ואם ח"ו יחסר מהם הרי הוא מקלקל הצנורות ומקצץ נטיעות נפשו, ואוי לו על חסרונו שאינו נכנס בשערי צדק, לפי שהאדנים לעמודים אינם מסודרים, ואין שכינה שורה על דבר פגום, כי אין האהל פרוסה כסדר, זהו סוד [ישעיה לג, כ] אהל בל יצען וגו', נמצא כל הגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פורש אהל מועד. ותקעו על מאה אדנים, ומתברך במאה מיני ברכות:

אומר הבבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב

תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: +דברים י'+ ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. ואומר רשי במקום :

 כי אם ליראה וגו' - רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

פרוש : אומר רבי מאיר שלברך מאה ברכות  נובע מיראת שמים של האדם שמחייב אותו להגיד את מאה הברכות כל יום ובעצם ניתן להגיד שזה חלק מבנית המקדש בתוך האדם כפי שנאמר בשמות פרק כה

(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: ס

בנית המקדש בתוך האדם נעשה ע"י מאה ברכות כל יום וזה בונה את המשכן ובניה זו נותנת אפשרות לקדוש ברוך הוא לשכון בתוכנו .

ושואל התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: +ישעיהו ל"ג+ יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא.

כלומר יראת שמים היא דבר קטן למשה ונשאלת השאלה  למה למשה היה זה דבר קטן ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ז

אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם אלה פקודי המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחשת וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות ויהי מאת ככר הכסף לצקת ונחשת התנופה שבעים ככר, עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין, התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים באותה שעה נתפייסו ישראל

כלומר משה נתן דין וחשבון לעם ישראל והחשבון הגדול של מאה ככר שממנו נבנו אדני הקדש היה פשוט למשה . מה שהיה קשה לו זה מה שמעבר לזה . היה קשה לו להיזכר  ב 1775  שקלים שממנו נבנו הווים . המאה ברכות שזה מאה אדני הקדש היה ברור וקל אבל השאר היה קשה ומשמים הזכירו לו את ה 1775  שקל . כלומר הכל בידי שמים שזה 1775 שקל חוץ מיראת שמים שזה מאה ברכות ומאה אדני קדש שהם מאה ככר כסף . וזה מה שנאמר בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

מכלל דיראה מילתא זוטרתי היא? - אין, לגבי משה רבינו מילתא זוטרתי היא, משל לאדם שמבקשין הימנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן, קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

פרוש אם יש לך אז זה דבר קטן ואם אין לך זה דבר גדול ולמשה ראינו שהיה לו ולכן זה דבר קטן בשבילו

יהי רצון שיהיה בנו יראת שמים ועל יד מאה הברכות שנברך כל יום נבנה את בית המקדש בתוכנו

 

 

 

,

 

פרשת ויקהל ויעש בצלאל את ארון עצי שטין

בס"ד

ויעש בצלאל   את ארון עצי שטין    פרשת ויקהל      ‏כ'/אדר א/תשע"ד

בפרשת תרומה כתוב שמות פרק כה

(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

(ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ: 

ומיד הכתוב ממשיך  שמות פרק כה

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

 

כלומר הסדר שהקדוש ברוך הוא  ציוה את משה היה קודם כל משכן ולאחר מכן את הארון ששם התגלה  הקדוש ברוך הוא לפני משה ,אבל ממשיך הכתוב ומתאר את בנית הארון תחילה

 

ובשמות פרק לו   נכתב הפוך

(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם: ולאחר מכן  שמות פרק לז

(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

  כלומר התחלת העשיה היתה  המשכן ולאחר מכן עשית הארון

 

וצריך לחקור  מה ההבדל בן תרומה ליקהל

 

שמות רבה (וילנא) פרשת ויקהל פרשה נ

 

אתה מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה המשכן בא ואמר לבצלאל אמר לו מהו המשכן הזה אמר לו שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה, אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון, א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח"כ המשכן לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון.

 

כלומר סדר הדברים הרגיל והטבעי לעשות בית ולאחר מכן לעשות את מה שבפנים אבל בצלאל שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו בשמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

ראה את הדברים אחרת מהמהלך הטבעי הוא הבין כשברא את הקדוש ברוך הוא את העולם רוח האלוקים היתה לפני בריאת העולם ובצלאל שהיה בו רוח אלוקים הבין את זה מיד ואמר למשה קודם כל הארון ולאחר מכן המשכן .ולכן הארון נכתב על שמו של בצלאל על אף שכתוב בשמות "ועשו ארון עצי שיטים" ברבים אבל ההבנה של בצלאל שחשיבות התורה מעל לכל עשתה שהארון הקודש ובתוכו ספר התורה ששם היתה שכינה ושם נגלה למשה הקדוש ברוך הוא נכתב על שמו של בצלאל .

וכדי להבין שהתורה קודמת לכל צריך שיהיה בך רוח אלוקים ואם אין בך רוח אלוקים ההבנה שלך תהיה שקודם צריך להקים את המשכן ולאחר מכן לבנות את התורה .

וכשהמלאך מלמד את העובר את התורה בבטן אימו ולאחר מכן העובר יוצא לאויר העולם מלמד שקודם כל תורה קודמת ולאחר מכן בנית האדם .

וזה מה שמלמד אותנו המדרש שדרך העולם ללכת בדרך הטבעית קודם כל משכן ואחר כך תורה אבל האמת היא הפוכה וכדי שנבין זאת צריך להיות בנו רוח אלוקים וכדי שיהיה בנו רוח אלוקים צריך ללמוד תורה . ולכן הפער הגדול בין אלו שלומדים תורה לאלו שלא לומדים פער שכמעט לא ניתן לגישור כי זה נגד הטבע של העולם  . וללכת נגד הטבע של העולם זה מסירות נפש .

ולכן הוא נקרא בצלאל   כלומר בצל אל ויש לזה שני פרושים השכינה שהייתה בבית המקדש מעל ארון הקודש זה הצל של אלוקים כי באמת המשכן לא יכול להכיל את האלוקים רק את הצל שלו . וגם שהאור של התורה שקיים היום בעולם זה הצל של האור כלומר רק הבבואה של האור האמיתי של התורה כי הקדוש ברוך הוא גנז את האור לעתיד לבא לאחרית הימים . וזה מה שכתוב בסוף פרשת כי תשא "והשיב משה את המסוה על פניו " לא ניתן להיות מול אור התורה רק מול הצל של התורה .

והמחויבות שלנו להתאמץ ללמוד תורה ושיכנס בנו רוח אלוקים כדי שנוכל לראות את המציאות כפי שהיא ולא ההיפך מהמציאות האמיתית

ונסיים בדברי המדרש ילקוט שמעוני זכריה רמז תקפד

 

ילקוט שמעוני זכריה רמז תקפד

דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד, אמר ליה אבוה מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, אמר ליה בני עולם ברור ראית, ואנן מאי, אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם, מאי שמעת להו דקאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו,

פירוש : יהושע בן לוי עלה לשמים וראה עולם שהמציאות שלו הפוכה מהמציאות בעולם הזה כי האמת הפוכה למהלך הטיבעי של העולם . אבל מי שלומד תורה "ואנן מאי " ? לאלו שלומדים תורה העולם הזה והעולם הבא אותו הדבר כי לימוד התורה ומסירות הנפש לתורה מכניסה בנו רוח אלוקים ונותנת לנו לראות את המציאות כפי היא .

 

 

 

פרשת ויקהל תלמיד חכם ולוחם מי חשוב יותר ?

בס"ד   

לוחם בצבא או תלמיד חכם מי חשוב יותר ‏כ'/אדר א/תשע"ד

דברים פרק כז

(ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל:

רמב"ן שמות פרק כ

ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

אנו רואים שאל בית השם לא יובא החרב שהיא הירושה של עשיו ועל אף שהחרב משמשת למצוה כגון מלחמת מצוה , שחיטה , הריגה בסייף בכל זאת הקדוש ברוך הוא אומר חרב זה מוקצה בבית השם הוא בית המקדש והקדוש ברוך הוא מלמד אותנו  את סידרי העדיפות.

ואם יבוא היום לכאן מצד אחד טייס אף 16 שהשתתף בהפצצת בכור בסוריה ומוסר את נפשו על בטחון עם ישראל ולעומתו תלמיד ישיבה שמקדיש את כל זמנו ללימוד התורה מי חשוב יותר בעיננו עיני בעל בית אולי הטייס אבל בעיני הקדוש ברוך זה  איש התורה מי שתורתו אומנותו ולא מי שחרבו אומנותו על אף שהחרב נדרשת ולפעמים חיונית אבל בבית השם יש עדיפות לבן התורה ולא למי שאומנותו זה אומנותו של  עשיו (שהקדוש ברוך שונא אותו ) שחרבו אומנותו על אף שגם הוא עושה מצוה .

ובילקוט שמעוני תורה פרשת משפטים רמז שיח

ואומר מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל וכי מה ראה ברזל ליפסל יותר מכל מיני מתכות מפני שהברזל לעשות הימנו חרב סימן פורענות ומזבח סימן כפרה מעבירין דבר סימן פורענות מדבר שסימן כפרה, והרי דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות לו מדברות על שמטילות בהם כפרה בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הכתוב לא תניף עליהם ברזל, בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהן אחד מכל המזיקין כולן, "

הילקוט שמעוני מחזק את הרעיון של הרמב"ן וממשיך ומשוה את בני התורה למזבח שהם כפרה על כל העולם ויש לנו להיזהר ששום מזיק לא יפגע בהם כי פגיעה בהם זה פגיעה ביסוד של העולם כולו ובכפרתו והיום אנו רואים את כל העולם חילונים וגם להבדיל דתיים שלא מבינים את מהות בן התורה את החשיבות שלו ומחפשים בכל כוח לפגוע בהם גם כלכלית וגם נסיון להשפיל אותם ולהשוות אותם לבעלי מקצוע (שירות אזרחי ) כדי שיעזבו את בית המדרש לטובת דרך ארץ או   גיוס לצבא כדי "להשוות את הנטל"    לפי דעתם דעת בעלי בתים .

אבל אנו רואים שלפי האמת לא ניתן להשוות בן תורה לאחד שהוא לא בן תורה גם אם הוא טייס אף 16 שמוסר נפשו לבטחון עם ישראל כי בבית השם מי שיכול להיות זה בן התורה ולא מי שתורתו חרבו .

זה סדר העדיפות שלנו ונלמד מסדר העדיפות של הקדוש ברוך הוא

ומי שפוגע בבני התורה בהם הוא לא יפגע הם יסתדרו כי בן תורה אמיתי ימשיך ללמוד גם אם זה קשה יותר ויקבל יותר שכר כמו שאומרת הגמרא

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א

הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: +במדבר כד+ יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה

ואומר הר"ן מסכת נדרים דף פא עמוד א

הזהרו בבני עניים - להשתדל ללמדם תורה שמהן תצא תורה שאין להם עסק אחר ועוד שדעתם שפלה עליהם.

מי שיפגע זה המדינה שתפסיד את הזכויות שלה בהחזקת  בני התורה ומדינה שהזכויות שלה קטנות  פגיעה יותר ומעמידה את עצמה לסכנה 

ישתדל כל אחד להחזיק תורה ולתמוך בעולם התורה וירבה זכויות לעם ישראל כי כל העולם עומד על לומדי התורה

פרשת ויקהל נטורי קרתא סנטורי קרתא מי הם באמת נטורי קרתא שומרי העיר ומחריבי העיר

בס"ד

שומרי העיר ומחריבי העיר             ‏י"ט/אדר א/תשע"ד

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק א

מתני' ר"ש בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמר בגנב וגזלן יכול הוא לחזור ולתקן ר"ש בן מנסיא אומר אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן מתחילה ונתעוות ואיזה זה זה תלמיד חכם שפורש מן התורה: גמ' תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעמא [ירמי' ט יא] על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר ויאמר ה' על עזבם את תורתי רבי יודן נשייא שלח לרבי חייה ולר' אסי ולר' אמי למיעבוד בקירייתא דארעא דישראל למתקנה לון ספרין ומתניינין עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי קרתא אמרון לון אילין אינון נטורי קרתא לית אילין אלא חרובי קרתא אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא אמר לון ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב [תהילים קכז א] אם ה' לא יבנה בית וגו'

 בו נבין את הירושלמי היסודי הזה ומה ניתן להבין ממנו

אומר הירושלמי שהסיבה שנתלשו עירות מארץ ישראל שלא החזיקו בשכר סופרים ומפרש קרבן העדה :בשכר סופרים ומשנים. מלמדי תינוקות מקרא ומשנה כלומר לימוד תורה ואם אין לימוד תורה אין סיבה לאותם עיירות ולכן הם נתלשים ממקומן.

ואז שלח רבי יודן את רבי חייה למיעבוד ומפרש קרבן העדה : למיעבר. בעיירות שבא"י לתקן להן מלמדי תינוקות למקרא ולמשנה: נכנסו אבל לא מצאו  נכנסו למקום אחד ולא מצאו לא מלמד מקרא ומשנה . 

ועכשיו  הם רוצים לבדוק האם יש טעם להשקיע באותו מקום ולהביא מלמדי תורה או אולי אין טעם להשקיע במקום כי המקום הזה סופו להיעקר . ובו נראה כיצד הם בדקו את הענין

הם באו אל תושבי העיר ושאלו אותם מי הם שומרי העיר או בלשון הירושלמי " אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא"  ובשאלה הזאת רצו לדעת מה חשיבות התורה במקום כזה אם התורה חשובה באמת אז יש ענין להשקיע כי יש עתיד  במקום הזה ואם אין חשיבות לתורה אז אין עתיד  למקום הזה  . הם לא שאלו אותם ישירות האם התורה חשובה לכם כי בטוח שהיו אומרים ברור שהתורה חשובה לנו ועל זה עומד עם ישראל אבל זו לא היתה תשובה אמיתית ולכן שאלו שאלה עקיפה בחכמה להבין מה חשיבות התורה האמיתית במקום הזה . התשובה שקיבלו " אייתון לון סנטורי קרתא" ולפי פרוש קרבן העדה סנטורי קרתא. הם העומדים על המשמר בשערי העיר ובלשוננו היום הראו להם את "הפלוגה מגולני " ואמרו להם אלו שומרי העיר . 

התשובה של רבי חייה ורבי אסי ורבי אמי היתה מדהימה "אמרין. להו אלו הן שומרי העיר בתמיה אינן אלא מחריבי העיר"  לא רק שאלו לא שומרי העיר אלו מחריבי העיר .

שאלו אותם ומי אלו שומרי העיר ואמרו להם "אמר לון ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב [תהילים קכז א] אם ה' לא יבנה בית וגו'"

פרוש : במציאות שלכם אתם רואים בפלוגת גולני כשומרי העיר ונכון שהם מוסרים נפשם על בטחון עם ישראל אבל אם אתם חושבים ככה סופכם שהעיר תעקר מארץ ישראל. כי האמת היא שתלמידי החכמים הם שומרי העיר האמיתיים כי מי שיש לו יכולת לשמור על ארץ ישראל בשלמות זה הקדוש ברוך הוא ,ואם אתם מקימים את התורה הארץ תפרח ואם לא תעקרו מהארץ הזאת . אומנם צריך את פלוגת גולני גם לשמור על העירות אבל הם לא הסיבה לקיום בארץ ישראל. ואם אתם חושבים שזה הסיבה לקיומכם בארץ ישראל סופכם להיעקר מן הארץ ולכן הם בצורה עקיפה מחריבי העיר ,ולא שומרי העיר ,שהם גורמים לכם לחשוב שבגללם אתם חיים פה בארץ ישראלעל אף שהם מוסרים נפשם לביטחון של עם ישראל  .

ונסיים בדברי מדרש איכה ,

 ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה שנאמר על מה אבדה הארץ, על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי, ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי כתיב (ירמיה ט"ז) ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב,

יהי רצון שנתחזק בלימוד התורה ונבין את חשיבות התורה ובזכות לימוד זה אולי נצליח לבטל את חילול השם הגדול שנעשה היום שחלקים גדולים בעם ישראל שלא מבינים את חשיבות התורה החליטו להטיל עונשי מאסר על לומדי התורה שכל העולם עומד עליהם .

אגודל או LIKE האם יש לזה מקור ביהדות ?

בס"ד

אגודל   או LIKE  האם יש לזה מקור ביהדות ?        

משנה מסכת יומא פרק ב

[א] בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש:
והרמבם בפירוש המשנה מסכת יומא פרק ב משנה א
ואין מונין את הגודל (אגודל ) למי שהוציא גודלו מפני שקל לזקפה ולכפפה, ושמא יזקפנה או יכפפנה אם קרב המספר לסופו כדי שיבוא הפייס אצלו.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת יומא פרק ב דף לט טור ד /ה"א
אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין
כלומר חוששין לרמאים גם במקדש ויותר מזה אצל הכהנים שהם הקדושים ביותר בעם ישראל שנמצאים בתוך המקום הקדוש בעולם .
אבל אפשר להגיד שלא בגלל חשש מרמאים אלה מדין והייתם נקיים מה' ומישראל
משנה מסכת שקלים פרק ג
אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:
ורבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף ג עמוד ב
מפני חשד. פי' שאע"פ שהאדם לא יעשה העבירה יש לו ליזהר ולברוח מן הדברים שמביאין לידי חשד שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל וכן אמרו חכמינו ז"ל (חולין דף מד ב) הרחק מן הכיעור וכו':
פרוש לא בגלל שבאמת חוששים לרמאים אלה עושים זאת בפני מצוה להוציא את עצמך מפני החשד שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל
אז למה מוצאים אגודל אם הוא מסמל את הרמאים ?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד א
כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה - הקדוש ברוך הוא משביעו לעולם הבא, שנאמר +תהלים ל"ו+ ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו
רש"י מסכת סנהדרין דף ק עמוד א "מלא עומסו - מלא חופנו של הקדוש ברוך הוא טובה."
"וכי אפשר לומר כן - היאך אדם יכול לקבל מלא עומסו של הקדוש ברוך הוא, והרי אין לו מקום ליתן, דכל העולם כולו אינו אלא כמזרת ועד אגודל, באותן עולמות יתן לצדיק את העומס".
פרוש  : מזרת עד אגודל מסמל את העולם כולו כלומר ביד של הקדוש ברוך הוא מזרת עד אגודל נמצא כל העולם כולו .
וממשיך רשי ואומר מידה כנגד מידה "במדה שאדם מודד - אם מדד ונתן לצדקה לעני מלא חפניו - הקדוש ברוך הוא מודד בחפניו ונותן לו" .  כלומר מלא חופנו של אדם מסמל את כל הטוב שיכול אדם לתת . ולכן אם נתן מלא חופנו מזרת עד אגודל לעני הקדוש ברוך הוא נותן לו מדה כנגד מדה .
ועדיין קשה לרשי כיצד אדם יכול לקבל את כל העולם כולו הרי אין לו מקום לקבל את כל העולם כלומר מלא חופנו של הקדוש  ברוך הוא ובלשון רשי :"וכי אפשר לומר כן - שיהא הקדוש ברוך הוא נותן לאדם מלא חפניו, והלא אינו יכול לסבול כל כך" .
ומתרץ רשי לפי מהלך הגמרא  רש"י מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב
ומעכשיו אין לתמוה היאך יש באדם כח לקבל שכר כל כך, שהרי למדת פורענות נותן הקדוש ברוך הוא כח באדם לקבלו - כל שכן שנותן כח באדם לקבל מדה טובה
כלומר אגודל מסמל את כל הברכות שנותן הקדוש ברוך הוא לאנשים שנותנים לאחרים גם את כל מה שהם יכולים לתת לאחר .  והרמת הבוהן מאדם אחד לשני מסמלת את השבח המלא לאותו אדם שמפנים אליו את האגודל והכונה צריכה להיות מזרת לבוהן מלא חופנו ואז יקבל גם הוא מלא חופנו של הקדוש ברוך והוא.
ופשוט שהפוך כלומר אגודל הפוך כלפי אחר  בעיה רצינית לאותו אחד שעושה את זה .

פרשת כי תשא 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ו 3000 שנהרגו במעשה העגל

בס"ד

‏י"ט/אדר/תשע"ב

חבורה על 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה         

שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:

(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

צריך להבין מה המשא המתן בין  משה לקדוש ברוך הוא ולא מובן מה מה הכוונה מחני מספרך ומה משיב לו הקדוש ברוך הוא כל המפרשים מדברים על 3 הספרים של רשעים צדיקים ובינונים וקצת דחוק ולכן ננסה לתת  זוית אחרת  ומחודשת לנושא. 

ריקאנטי שמות פרק לג

"דקבילו מטורא דחורב כד אתייהיב אורייתא לישראל. ואמרו רז"ל [פרדר"א פמ"ה] ר' יהודה אומר סמאל נכנס לתוכו והיה גועה להתעות את ישראל שנאמר [ישעיה א', ג'] ידע שור קונהו [שם פמ"ז], רבי אלעזר בן ערך אומר כשירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא מלאכי השרת כנגד ששים רבוא של גבורי ישראל ועטרן לישראל כתר שם המפורש, וכשהיו לובשים אותו השם היו טובים לפני השם כמלאכי השרת, וכיון שעשו אותו מעשה אמר לו הקדוש ברוך הוא הורד עדיך מעליך, באותה לילה ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת ולקחו מהם כל אחד מה שנתנו עליהם ונמצאו ערומים שלא ברצונם שנאמר ויתנצלו בני ישראל, וינצלו אין כתיב אלא ויתנצלו".

כלומר היו שישים ריבוא גברים במעמד הר סיני וכנגדם שישים ריבוא אותיות :

של"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

כלומר לכל גבר שהיה במעמד הר סיני יש אות של תורה

על כן המשא ומתן בין הקדוש ברוך הוא ומשה הוא כדלהלן :

משה אומר לקדוש ברוך הוא אם לא תשא את חטאת בני ישראל ותמחוק יותר מאשר 3000 איש שנהרגו ויותר מ 3000 אותיות התורה ימחקו כנגד כל אדם ו 3000 מתוך 600000 אלף זה 1/200  ויותר מ 3000  שימחקו יהיה יותר מ 1/200 ואז יגידו כולם התערובת הכי חמורה מתבטלת ב 1/200 אז קל וחומר שיותר מ 3000 איש שחטאו וכנגדם יותר מ 3000 אותיות יבטלו את ספר התורה ולכן משה מבקש מהקדוש ברוך הוא לא למחוק יותר מ 3000 איש שנהרגו וכנגדם אותיות התורה בגלל מה יגידו אומות העולם ומה שיגידו בני ישראל הם יגידו תורת משה אינה אמת היא התבטלה וזה מה שאמר משה לקדוש ברוך הוא אם תמחוק יותר התוצאה תהיה שתמחה אותי מהספר שלך  כי זה מה שיחשבו אנשים ועל אף שזה רק ביטול מדרבנן אבל אותם אנשים לא יבינו את הדקויות ויגידו תורת משה בטלה .

ואכן הקדוש ברוך הוא מתרצה ומשיב אני אמחוק רק מי שחטא במזיד עם עדים והתראה ונהרג אבל את אותם אחרים שחטאו ויש להם דין של מיתה בידי שמים אותם לא אמחק ולכן מיד לאחר מכן  נאמר

שמות פרק לב

וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן: כלומר ויגוף ולא ימחוק. ויש לעשות השואה כמו שלא נמחק שמו של אהרון לא נמחקו אלו שעשו את העגל .

וכגון תשובה זו אמר משה לקדוש ברוך הוא בפרשת המרגלים

במדבר פרק יד

וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:

(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְקֹוָק לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר:

כלומר משה לאחר שראה שטיעון כגון זה הועיל בחטא העגל טען טיעון דומה במצב דומה בפרשת המרגלים ועוד יש להגיד שבפרשת המרגלים לא מחק את החוטאים כמו בפרשת חטא העגל כי ברור שלא יכול למחוק יותר ולכן היה חייב למצוא פתרון אחר .

עוד מובן מתשובת הקדוש ברוך הוא שהמחיקה תהיה בעתיד  ומתי זה קרה ?

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

מכאן אנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מחק את 3000 האותיות של 3000 מבני ישראל שנהרגו בחרב ע"י הלוים וכאשר מבקשים מפנחס לשאול את הקדוש ברוך הוא היכן ההלכות עונה בפשטות לא בשמים היא כלומר נמחק ע"י הקדוש ברוך הוא ואין בכוחי לעזור חיפשתי בשמים וזה לא נמצא ולמה ביקשו מפנחס  שישאל את הקדוש ברוך הוא ?

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק כה

"אמר לו זמרי היאך תאמר דבר כזה, ואותה שהיא עמך בחבורתך אינה מדיינית, מיד נתרשלו ידיו של משה, התחיל משה ואלעזר והזקנים בוכים, שנאמר והמה בוכים (פסוק ו'), ורוח הקודש צווחת אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו' (תהלים ע"ו ו'), פנחס ראה כן מיד קנא ועמד, שנא' וירא פנחס בן אלעזר וגו', ומהו וירא פנחס, ראה שלא עמד לא אלעזר ולא אחד מן הזקנים ולא מן הנשיאים, וכיון שלא עמד אחד מהם, מיד ויקם וראה, ומה ראה, ראה המעשה ונזכר הלכה, שלמד לפני משה רבינו, ואמר למדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו:" פנחס היה זה שנזכר בהלכה שנשכחה ממשה והעם חשב  שגם הפעם יועיל להם אבל פנחס שאל בשמים וראה שההלכות נמחקו ולכן לא בשמים היא .

ואז פנו לאלעזר כדי שיבדוק האם ניתן לקבל בחזרה את ההלכות ע"י נבואה מחודשת ואמר להם אלעזר שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

ומפורש במדרש אגדה שמספר בני ישראל פחות 3000 הנהרגים רמוזים בראשי התיבות של השבטים כלומר המספר הסגולי של מקבלי התורה היה 600000 והחסירו 3000 שנהרגו ע"י הלווים ואל אף שהיה יותר מאשר 600000 המספר הסגולי הוא 600000 איש וכנגדם 600000 אותיות .

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן ה

"[ה] כי תשא. אמר ר' יהושע הכהן בר נחמני אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וגו' (בראשית כח יד), וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' (הושע ב א), ואתה אומר לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איני יכול לעמוד על מנינם, א"ל הקדוש ברוך הוא משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל, טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם, ר' מראובן, ש' משמעון, ל' מלוי, וכן כל שבט ושבט, למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, א"ל ספור לי מעות האלו, א"ל היאך אני יכול לספור אותם, א"ל ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון, כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל, א"ל הקדוש ברוך הוא טול ראשי אותיותיהם של שבטים ותעמוד על חשבונן, ר' מראובן מאתים אלף, נ' מנפתלי חמשים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, י' מיהודה, י' מיוסף, י' מיששכר שלשים אלף, ז' של זבולון שבעת אלפים, ד' של דן ארבעת אלפים, ג' של גד שלשת אלפים, ב' של בנימן ב' אלפים, א' של אשר אלף, הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף, איכן השלשת אלפים, אלו שנפלו בימי העגל, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמות לב כח), לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו".  

עד כאן ראינו 3000 הלכות שנשכחו כתוצאה ממחיקת 3000 אותיות כנגד 3000 אנשים שהרגו הלויים .

הגמרא נותנת לנו הבנה נוספת על הלכות שנשכחו לא כתוצאה ממחיקת האותיות אלה כתוצאה מחלישות לימוד התורה "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'""

חלישות התורה של יהושע גורמת ל 300 הלכות נוספות שנשכחו ו 700 ספקות שנולדו אבל באה הגמרא ללמד  דבר נוסף כששואל יהושוע את הקדוש ברוך הוא את ההלכות אומר לו הקדוש ברוך הוא איני יכול להגיד לך ויש לדייק זה נמצא בשמים אבל איני יכול להגיד לך כלומר תוכל להיעזר בשמיים אבל רק בצרוף לימוד תורה בכוח הפלפול  ויש הבדל בין הלכות שנשכחו כתוצאה מחולשת לימוד התורה משכחה של הלכה כתוצאה של מחיקת האותיות שזה לא נמצא בשמים אבל הלכות שנשכחו ללא מחיקה כתוצאה של חלישות התורה נמצאת בשמים כלומר ניתן להעזר בשמים לגבי הלכות אלו בצירוף פלפול התורה.

צריך לשאול אם 3000 ההלכות שנשכחו לא ניתן לשאול בשמים וגם לא ניתן להתנבא ע"י נביא כיצד נוכל ליסד אותם מחדש ?  הגמרא נותנת 2 פתרונות

1. ע"י החלטת הרוב

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב "משמת משה, אם רבו מטמאין - טמאו, אם רבו טהורין - טיהרו!"  

2. ע"י כוח הפלפול שמשה נתן במתנה לעם ישראל

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר משה נתן במתנה את כוח הפלפול שקיבל מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל

וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר ע"י פלפול ניתן להחזיר את ההלכות ואלו שלא יחזרו ע"י פלפול אבל רק ע"י חכמים עם כוח תורה כמו של משה ויוכרעו ע"י רבים להטות וזה 2 האפשריות היחידות .

לגבי ההלכות  שנשכחו ע"י מיעוט כוח התורה בזה לא נאמר לא בשמיים היא וניתן יהיה להעזר בשמים כלומר גם ע"י בת קול בצרוף כוח התורה כי בת קול לא באה לקבל את התורה אלה להצביע על מציאות קימת בפועל ,אבל בהלכה שנמחקה צריך קבלה מחודשת כמו שהיה בימי משה ורק כוח התורה והפלפול בדיוק כמו שהיה למשה מתאימים כי אם זה יוכרע ע"י בת קול זה כאילו ניתן ע"י נבואה והרי זה אסור .

דבר נוסף שלמדנו בגמרא

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר רק עד שמת יוסף בן יועזר היה כוח התורה ביחידים כמו משה ויכלו בכוח התורה הזה ע"י פלפול להחזיר את ההלכות ולאחר מכן לא .

ועל פי הלימוד הזה ננסה להבין את מהלך הויכוח בין רבי אליעזר לחכמים במחלוקת תנורו של עכנאי

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול

ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.     

מה היה הויכוח העקרוני בין רבי אליעזר לחכמים הרי גם רבי אליעזר יודע את הכלל אחרי רבים להטות וגם אחרי שחכמים הכריעו את ההלכה כמותם לא חזר בו רבי אליעזר וגם נשאלת השאלה מדוע בת קול מתערבת בבית דין של מטה לאחר שניתנה תורה בסיני

רבי אליעזר היה מחודד מאוד בעל כוח פלפול וידע בוודאות שההלכה של תנורו של עכנאי היא מההלכות שלא נמחקו ולכן בת קול יכולה לעזור לו להכריע את ההלכה ובצרוף כוח הפלפול שלו ויכול להכריע כנגד רוב , והאמת היא שבת קול הכריזה על האמת שאכן לגבי ההלכה של תנורו של עכנאי ההלכה היא לפי רבי אליעזר כמו שהיה לפני שההלכה נשכחה כתוצאה מחלישות התורה כלומר כפי המציאות עכשיו וניתן לדייק מלשון הבת קול "הלכה כמותו בכל מקום" הכונה גם בשמיים כלומר מההלכות שלא נמחקו אבל חכמים שלא היו בעל כוח הפלפול של רבי אליעזר עשו חשבון אחר יש ספק האם ההלכה היא מההלכות שנמחקו ואז אין כוח לבת קול להתערב או ההלכה היא מאלו שנשכחו מחלישות התורה ובת קול יכולה לעזור  וזה ספק מהתורה לא ניתן להכריע רק ע"י רוב וצריך ללכת לחומרה  ולכן אומר רבי יהושוע לא בשמיים היא כלומר יש הלכות שלא בשמים ולכן יש ספק ולכן נכריע ע"י רוב ולמה יצאה בת קול והכריזה לכבודו של רבי אליעזר כלומר רבי יהושוע יודע שבת קול לא משקרת אבל ניתן לתלות את הבת קול שבאה לכבודו של רבי אליעזר ולכן מבחינה ההלכה יש ספק ולכן אחרי רבים להטות וזה מה שאמר הקדוש ברוך הוא ניצחוני בני כלומר ההלכה באמת לפי רבי אליעזר כמו שבת קול יצאה ואמרה כשליח של הקדוש ברוך הוא אבל הספק הכריע את הבת קול וזה כאילו נצחו את הקדוש ברוך הוא

ולכן אמרו אלו ואלו דברי אלוקים חיים

ובזה יתורץ באופן נפלא תפקידו המיוחד של אליהו הנביא כמאמר תיקו -תשבי יתרץ קושיות ואבעיות,

ולשיטתי קושיות- מההלכות שנמחקו אבעיות – הלכות שנשכחו כתוצאה מחולשת לימוד התורה

מה מיוחד באליהו הנביא שאין בחכם אחר ?

1. אליהו הנביא לא מת ולכן תירוץ הקושיות לא יחשב כתורה משמים
2. לאליהו הנביא יש כוח לימוד כמו משה כי הוא מלפני דורו של יוסף בן יועזר ומכוח לימוד התורה יוכל להחזיר את ההלכות הנמחקות מכוח הלימוד ולא מכוח הנביאות שבו
3. אליהו הנביא מכיר לפני ולפנים את השמים ולכן יוכל להחזיר את ההלכות שלא נמחקו ונמצאים בשמים
4. אליהו הוא פנחס שהיה הראשון שזכר הלכה שנשכחה ממשה במעשה זימרי

בס"ד

מחצית השקל  פרשת כי תצא     ‏י"ג/אדר א/תשע"ד

שמות פרק ל :

(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:

וכמה ערך האדם ?   ויקרא פרק כז

(ג) וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:

כלומר הערך שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם חמישים שקל כסף . ומה משך חיי האדם ?

תהלים פרק צ פסוק י

יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:

כלומר משך החיים הסטנדרטי שבעים שנה 

כמה נותן אדם מגיל עשרים שנה עד שבעים שנה הוא נותן 50 שנה כפול  1/2 שקל סה"כ  25 שקל .

כלומר אדם סטנדרטי נותן לקדוש ברוך הוא חזרה ככפרה על נפשו חמישים  אחוז מהערך שלו שהוא חמישים שקל .

ואדם שחי 120 שנה  נותן במשך 100 שנה 1/2 שקל =   50 שקל לומר אדם   נותן  כל ערכו לקדוש ברוך הוא .

כלומר השלמות הוא להחזיר לקדוש ברוך הוא את הערך שלך חזרה .

וכדי להבין את חשיבות מחצית השקל ואת משמעות  הנתינה של מחצית השקל לאורך זמן נלמד ממגילת אסתר    אסתר פרק ג :  

(ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ:        ותוספות במסכת מגילה דף טז עמוד א :

ודחי עשרה אלפי ככרי כספא - שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן א

 והחזקוני שם סבר כהשיטה שאין חייבים במחצה"ש =במחצית השקל= לקרבנות כי אם מבן עשרים ומעלה ועפי"ז מבאר החשבון ככה (וכך מבאר בקצרה בהגהת הב"ח), דרוב בני אדם אינם חיים אלא שבעים שנה צא מהם עשרים לפטור כדכתיב מבן עשרים שנה ומעלה ישארו להם חמשים שנה שכל אחד ואחד מישראל נותן בהם מנה של חול למחצית השקל שקל קדש בכל שנה ושנה הרי ששים איש נותנים בחייהם ששים מנה שהם ככר והם היו ששים רבוא הרי כולם נותנין רבוא ככר, ולפיכך אמר המן הרשע ועשרת אלפים ככר כסף אשקול אמר כדאי שקלי לבטל שקליהם ואני אתן כנגד ששים רבוא שבהם לעשות מהם כרצוני ע"ש.

כלומר המן רצה לתת עשרת אלפים ככר כסף כנגד כל מחצית השקל שיתנו עם ישראל שהם שש מאות

אלף איש למשך 50 שנה מגיל 20 עד 70 . וזה מה ששווה לאחשורוש לקבל תמורת השמדת עם ישראל .

ואסתר נותנת יעוץ מס לאחשורוש ואומרת לו פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק ז

[ד] כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שווה בנזק המלך. כלומר הריוח שיעשה זה הצר למלך, אינו שוה כנגד היזק שיזיק לך, כי הוא נותן עשרת אלפים ככר כסף, והם נותנים המס בכל שנה ושנה, וכל עבודת המלכות בידם:

כלומר אסתר מיעצת לאחשורוש שעם ישראל משלם מס בכל שנה שנה וזה יתן יותר כסף לאורך זמן יותר מאשר הכסף של המן   .  

ומהו המס של עם ישראל ?      ועל זה אומר חשוקי חמד מגילה הקדמה

נאמר במסכת מגילה דף טז ע"א אמר להו [המן] אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי. אם הגמרא כתבה זאת, סימן שהדבר אמת שלימוד התורה של מרדכי עם התשב"ר דחה את אלפי הככרות של המן, והנה היה מקום לומר שהצום של ג' ימים שכל ישראל צמו והתחננו על נפשם הם שגרמו לנס ההצלה, אבל למעשה מבואר כאן בדברים אלו שלימוד התורה הוא שגרם לנס ההצלה, וזאת יש להודיע לכולם, (כך שמעתי ממורינו בעל אילת השחר שליט"א), כי אין השי"ת חושק בנו רק כאשר אנו חושקים בתורה.

ומאחל לכולנו שיגבר החשק שלנו בתורה ובזכות זה נוכל לכל אויבנו  .