פרשת במדבר למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא ולמה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת במדבר  למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא  ולמה ?  ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק ג

(מא) וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְקֹוָק תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אנחנו רואים שהקב"ה לקח את הלווים לעבודת המשכן תחת הבכורים ונשאלת השאלה למה ?

ומתורץ שהבכורים היו בחטא העגל ולכן נפסלו לעבודת המשכן והלווים לא היו בחטא העגל ולכן הם הוקדשו לעבודת המשכן

שמות פרק לב פסוק כו

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:

כלומר בני לוי לא היו בחטא העגל והם היחידים שהגיעו אל משה כי לא היו בחטא .

וכך כתוב במפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה א

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב) ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי הן קרבו אותי ואני מקרבן והיו לי הלוים

וקרח במחלוקתו עם משה רצה להחזיר את עבודת הבכורים כמו שאומר הרמב"ן במדבר פרק טז

(ה) וטעם וידע ה' את אשר לו - לעבודת לויה, ואת הקדוש - לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח יד) והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג יג) כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דה"י א כג יג). כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש.

וכאן מגיע האור החיים ואומר שלעתיד לבא באמת הבכורים יחזרו לעבור לגבוה בבית המקדש ואומר האור החיים הקדוש בבראשית פרק מט

אשר דיבר וגו' ויברך וגו' ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין.

ונשאלת השאלה מדוע הבכורים יחזרו לעבודה לגבוה הרי הם עבדו עבודה זרה ונפסלו לעבוד במשכן ?

וצריך לתרץ שלעתיד לבא הסיבה שבגללה נפסלו הבכורים עתידה להתבטל ואם נעלמה הסיבה שבגללה הבכורים לא יוכלו לעבוד לגבוה מסברא ניתן להגיד שיחזרו לתפקידם  

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

ונשאלת השאלה מה יהיה עם הלוים ? האם הם ימשיכו את עבודת בית המקדש ? ועל זה יש את מה שכתוב בויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ב

ב הבן יקיר לי בכל מקום שנא' לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעולם הבא, בכהנים כתיב (שמות מ) וכהנו לי, בלוים כתיב (במדבר ח) והיו לי הלוים,

כלומר לעתיד לבא גם הבכורים וגם הלוים יעבדו בבית המקדש ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

 

פרשת במדבר אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת במדבר  אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ב

 (כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

וכתוב במדבר פרק י

(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

ומאוד קשה לי כי הכיוון הכללי של מסעות בני ישראל הוא  לכיוון צפון לכיוון ארץ ישראל ואם באמת דן נמצא בצד צפון הוא היה צריך להיות ראשון ברוב המסעות ורק במידה ונוסעים דרומה הוא נמצא אחרון מאסף . וצריך לברר מדוע כתוב שהוא היה מאסף כלומר אחרון .

בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עירובין פרק ה יש ויכוח כיצד היו נוסעים בני ישראל במדבר

כיצד היו ישראל מהלכין במדבר רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה חד אמר כתיבה וחרנה אמר כקורה מאן דמר כתיבה [שם ב יז] כאשר יחנו כן יסעו מאן דמר כקורה [שם י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דמר כקורה ומה מקיים כתיבה כאשר יחנו כן יסעו מה בחנייתן על פי הדיבור אף בנסיעתן על פי הדיבור ומאן דמר כתיבה מה מקיים כקורה מאסף לכל המחנות לצבאותם לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו הה"ד [במדבר י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם.

ונראה לי שבאמת הקושי של התלמוד הירושלמי כיצד לפרש את שני הפסוקים שלכאורה סותרים אחד את השני . והתירוץ של הירושלמי  שבאמת שבט דן הלך ראשון  לשיטה שהם הלכו כתיבה אז מה המשמעות של מאסף ?  מתרץ הירושלמי לפי הבנתי ששבט דן היה מרובה באוכלוסין ולכן היה באמת הולך בצד הצפוני אבל בגלל שהיה לו הרבה אוכלוסין הוא היה מפוזר על כל פני המחנות ולכן הוא נחשב למאסף .

וכך ניתן לפרש את רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק כה

(כה) מאסף לכל המחנות - תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) כאשר יחנו כן יסעו. ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות:

כלומר לשיטה שעם ישראל הלך כקורה שבט דן באמת היה בסוף והיה מאסף . אבל לשיטה שעם ישראל הלך כתיבה  באמת שבט דן היה בראש אבל היה מפוזר על כל פני המחנה ולכן הוא נחשב למאסף

וכדי להבין את שיטת הקורה אומר ר' חיים פלטיאל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק יד

(יד) ויסע דגל מחנה יהודה. הק' מ"ה דבכולהו דגלים כתיב ונסע וכאן כתיב ויסע, ועוד דבכולהו כתב בני רק בשבט ראובן דכתיב ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם. ותירץ דמיד כשהיה נוסע הענן היה מיד נוסע דגל יהודה והיה הולך אחר הענן ולהכי כתב ויסע מיהו בשאר דגלים דהיו צריכין להמתין עד פריקת המשכן כתיב ונסע בדרך נחת היו נוסעים ומשבט ראובן לא הזכיר בני לפי שבמחלקתו של קרח היו משבט ראובן לפיכך לא הזכיר בניו.

לפירוש הזה של ההליכה כקורה צריך להגיד ששבט דן היה תמיד בצפון בראש המחנה אבל כשעם ישראל התחיל ללכת הוא היה אחרון בסדר ואם כך כאשר היו חונים הוא חזר למקומו בראש . ואז מאוד מובן למה הם היו לשני השיטות אחראים על החזרת האבידה . לשיטה שהלכו כתיבה הם היו מפוזרים על פני כל המחנה ולכן יכלו להחזיר לכל השבטים את האבידות של עם ישראל ולשיטה שהלכו לקורה הם הלכו אחרונים אבל כשהגיע לחניה היו צריכים לעבור דרך כל מחנה ישראל ובשלב הזה יכלו להחזיר את האבידה לכל אחד מבני ישראל .

ומאוד מובן מה שכתב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

וילחם עם ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם, והיה עמלק גונבם ומחתך את מילתם וזורקן כלפי מעלה, ואמר ראה מה שאני עושה בבני בריתך, שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים

שבט דן לשני השיטות היה פגיע יותר משאר השבטים כי לשיטה שנסעו כתיבה השבט לא היה מרוכז במקום אחד אלה מפוזר על פני כל השבטים ולכן מאוד מובן שכל אחד עמד לעצמו וזה המשמעות של נחשלים  אומר האלשיך במדבר פרק ז

כי על כן נקרא נחשון, על שם נחשול שבים. ובאו מים עד חוטמו, וצווח, הושיעני אלהים, כי באו מים עד נפש.

ושבט דן היו נחשלים ללא הכוח של כל השבט או בגלל שהיו צריכים להמתין שכולם יעברו אותו ובחניה היו צריכים ללכת עד צפון המחנה לא היה בהם את הכוח לעמוד מול עמלק ולכן היו נחשלים שעמלק זינב בהם וזה בדיוק פירוש רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יז

 (יז) יהי דן - דמהו לנחש ולשפיפון שהלך יחידי כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות, והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים

ומובן מה עושה שבט דן בצפון שנאמר בירמיהו פרק א

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

והסיבה לכך מה שכתוב פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ג

רוח פנת צפון משם החשך יצא לעולם, רוח צפון בראו ולא גמרו, שאמ' כל מי שהוא אומ' שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת וידעו שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזוועות והרוחות והשדים והברקים והרעמים, ומשם רעה יוצאה לעולם, שנ' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ,

 

לסיכום שבט דן היה בצד צפון המקום שממנו תפתח הרעה כי זה הרוח שהקב"ה ברא ולא גמר את הבריאה . בצד צפון שבט דן הפחות שבשבטים שהלך לא כשבט אלה כיחידים  ולכן היה חלש מאוד ולכן עמלק זינב בו . ולשיטה שעם ישראל הלך כתיבה היה הולך בראש ובגלל החולשה שלו היה מפוזר על פני כל המחנה ,ולשיטה שהלכו כקורה היה בחניה בראש אבל בהליכה המתין עד שהיה  מאחור וכאשר חזרו לחנות עבר לתחילת המחנה .

פרשת בחוקתי מה זה תנאי כפול ? מה הקשר של תנאי כפול לפרשה שלנו ? מה המשמעות של מצות לימוד תורה למימד הזמן ? והאם ניתן להיות במקום שהוא לא ברכה ולא קללה ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בחוקתי   מה זה תנאי כפול ? מה הקשר של תנאי כפול לפרשה שלנו ? מה המשמעות של מצות לימוד תורה למימד הזמן ? והאם ניתן להיות במקום שהוא לא ברכה ולא קללה ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כו

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

ויקרא פרק כו

(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:

(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:

בפרשה שלנו אנו רואים שיש כאן תנאי כפול האחד אם בחוקותיי תלכו אז...    ואם בחוקותיי תמאסו אז ....   כלומר יש לנו כאן תנאי כפול  ויש ויכוח בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף סא עמוד א

מתני'. ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר: +במדבר לב+ ויאמר... אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב: ואם לא יעברו חלוצים; רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו.

ושואלת הגמרא על מה שכתוב בפרשה שלנו תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סא עמוד ב

בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב: +ויקרא כו+ אם בחקותי תלכו +ויקרא כ"ו+ ואם בחקותי תמאסו, אלא לר' חנינא בן גמליאל, למה לי? איצטריך, ס"ד אמינא, אם בחקותי תלכו - ברכה, אם בחקותי תמאסו - לא ברכה ולא קללה, קא משמע לן.

כלומר לרבי חנניה יכול להיות מצב של לא ברכה ולא קללה מצב בינים "פרווה" שבו אדם נמצא  לא במצב קללה ולא במצב ברכה ולכן התורה מחדשת שאין מצב כזה  .

וכתוב יהושע פרק א

(ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

ועל זה אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.

כלומר מצוות לימוד התורה שמוטלת על האדם 24 שעות לא נותנת לו את האפשרות להיות במצב של לא ברכה ולא קללה כי הוא תמיד במצב של חיוב לימוד תורה ואם הוא לומד תורה הוא במצב ברכה ואם הוא לא במצב לימוד הוא במצב קללה . אז אם כך מדוע הגמרא צריכה את התנאי הכפול הרי הוא מיותר כי אין מצב שהוא לא ברכה או קללה ויש לזה שני תירוצים יש שחולק על הקביעה של רבי ישמעאל

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

ופליגא דר' שמואל בר נחמני, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה,

כלומר לשיטת רבי שמואל בר נחמני אין חיוב של 24 שעות לימוד ולכן יכול להיות מצב של לא ברכה ולא קללה ולכן צריך תנאי כפול ,וניתן גם לתרץ לשיטת רבי ישמעאל שמדובר באישה שלא מוטל עליה מצוות לימוד תורה ולכן יכול להיות אצלה מצב של לא ברכה ולא קללה ולכן התורה הביאה את התנאי הכפול .

ובהבנת מצות לימוד תורה בקשר לתנאי  הכפול  כותב   אור החיים ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יד

(יד) ואם לא תשמעו וגו'. צריך לדעת היכן נצטוו בתנאי על השמיעה בתחלת הפרשה שיוצדק לומר בכפל התנאי ואם לא תשמעו ולא היה צריך להתחיל אלא מואם בחקתי תמאסו, ונראה כי כאן נתכוון הכתוב להעירך כי מה שאמר בתחילת הדברים אם בחקתי שכוונתו היא על עסקי התורה ולזה רשם בהפכיותה שלילת השמיעה ואיזו מצוה שתלויה בשמע אוזן הוי אומר עסק התורה על דרך אומרו (ישעי' נ"ה) שמעו ותחי נפשכם ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א') ולצד שנתכוון ה' במאמר בחקתי לכל מה שפירשנו בה בכפל התנאי תלה כל המשך הרע מסיבת העדר התורה:

ואני רוצה להגיד כי מצוות לימוד התורה מכניסה לחיינו את המשמעות הגדולה של מימד הזמן כי ללא מצווה זו משמעות הזמן היית חלשה כי היה אפשר להיכנס למצב של לא ברכה ולא קללה ועדיין אדם היה יכול להיות מבחינת צדיק כי יכול היה לא לעשות הרבה מצוות כי ולא לעשות עבירות  והיו לו יותר מצוות מאשר עבירות ולכן היה נחתם לחיים . אבל מצוות לימוד התורה לא נותנת לנו את האפשרות להיכנס למצב "פרווה" של לא ברכה ולא קללה   כי כל רגע שאנחנו מאבדים ללא לימוד תורה זה מצב של קללה כלומר מצב של לא לימוד תורה גורע מאיתנו מהקרן כלומר ממה שיש לנו , למה הדבר דומה למי שהולך על מדרגות נעות אבל נגד הכוון של המדרגות הנעות . אם אתה עומד במקום אתה מתקדם הפוך לכוון ההפוך לאן שאתה רוצה ללכת . אתה צריך ללכת יותר מהר מהמהירות של המדרגות הנעות כדי להתקדם לכיוון שרצוי לך . ובעצם מצות לימוד תורה  דומה להעלאת אדם על מדרגות נעות כאשר הכיוון שהאדם רוצה ללכת זה נגד כיוון הנסיעה של המדרגות . ולכן אין מצב כזה לאדם שמוטלת עליו מצוות לימוד תורה להיות במצב של לא ברכה ולא קללה . 

פרשת בחוקתי מה המשמעות של המלה קוממיות ? מה היה הגובה של האדם הראשון לפני החטא ולאחריו ? מה יהיה הגובה של האדם לעתיד לבא ? ואיך זה קשור ל 600000 אלף של עם ישראל ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בחוקתי  מה המשמעות של המלה קוממיות ?   מה היה הגובה של האדם הראשון לפני החטא ולאחריו ? מה יהיה הגובה של האדם לעתיד לבא ? ואיך זה קשור ל 600000  אלף של עם ישראל ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כו

 (יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: פ

וכותב התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

מיתיבי: +ויקרא כ"ז /כ"ו/+ ואולך אתכם קוממיות - רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, שנאמר: +תהלים קמ"ד+ אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל!

פרוש העניין שיש ויכוח בין רבי מאיר לבין רבי יהודה מה הגובה של האדם יהיה לעתיד לבא 100 אמה או מאתים אמה ? .

ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו,

כלומר האדם הראשון היה בתחילה לפני חטא  האדם הראשון מהארץ עד לשמים ולאחר חטא האדם הראשון הקב"ה מיעט אותו למאה אמה כמו שכותב המהרש"א חידושי אגדות מסכת חגיגה דף יב עמוד א

הוסיף בזה המאמר ומיעטו והעמידו על מאה כו' וכ"ה בפרק הספינה דקומתו של אדם הראשון היה ק' אמה והיינו אחר שסרח ומיעטו ויש רמז בזה ותשת עלי כפך כף גי' מאה:

כלומר לעתיד  לבא האדם יחזור לפי רבי יהודה למצב לאחר החטא ולא למצב לפני החטא ולפי רבי מאיר קומתו תהיה כפול מהמידה שלו לאחר חטא האדם הראשון

ונשאלת השאלה מדוע לא יחזיר אותו הקב"ה למצב שלפני החטא ? ונראה לי לתרץ שלפני החטא היה האדם הראשון לבדו  אבל לאחר החטא העולם השתנה ולכאורה הנשמה של האדם הראשון התחלקה להרבה חלקים . אז בו נראה מה החשבון

בשו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן צא

ואלו הרמב"ם ביאר בהקדמת משניות סדר זרעים [ד"ה אחר כן] שכדור הארץ הוא בדקדוק כ"ד אלף מילין,

כלומר האדם הראשון לפני החטא ולפי הרמב"ם היה 24000 מיל . כל מיל זה 4000  אמה סה"כ גודל האדם הראשון   96000000   אמה .

אם נחלק את המספר הזה בבני ישראל   שהמספר הסגולי שלו זה 600000   איש כנגד 600000 אותיות התורה יוצא שכל אדם 160   אמה .

יוצא לנו שלפי רבי  יהודה  עם ישראל שהוא 600000 איש  כפול 100  אמה 60000000  אמה אז להיכן הלך השאר ?

וצריך לתרץ שהשאר 36000000  שייך לאומות העולם כלומר האדם הראשון בערך 2/3   עם ישראל ו 1/3   אומות העולם אבל לפי רבי מאיר זה קשה כי יש החשבון צריך להיות 600000 כפול 200  שזה 120000000 ויש לנו עודף של  24000000  אמות ואולי יש להגיד שלעתיד לבא העולם יהיה במצב אחר מצב טוב יותר מאשר היה בזמן האדם הראשון לפני החטא לפי הכלל הידוע לנו

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ שלום שלום לרחוק ולקרוב.

ויוצא  לנו שהעולם לעתיד לבא יהיה טוב יותר בשליש מהעולם הבא שליש מלגו שזה בדיוק 25 אחוז יותר מהסה"כ  כי 1/3  מלגו של 96000000  זה בדיוק  120000000   ועדיין יש לנו לבדוק היכן בחשבון נמצאים אומות העולם ?  ואני רוצה לתת פתרון שקשור לסוגיה של הידור מצווה שיש ויכוח האם הידור מצוה זה 1/3 מלגו או שליש מלבר  ואם נגיד שהעולם לעתיד לבא יהיה שליש מלבר מהעולם של האדם הראשון לפני החטא יוצא לנו סה"כ אמות לפי גודלו של האדם הראשון לפני החטא זה  96000000   ושליש מלבר זה     144000000  שמיתוך  זה עם ישראל 120000000   ו 24000000  זה אומות העולם

וניתן לפרש לפי הפנים יפות ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יג שבאמת עם ישראל יהיה לעתיד לבא יותר מאשר האדם הראשון לפי החטא

ובזה מובן הת"כ ואולך אתכם קוממיות ר' יהודא אומר שתי מאות אמה, והיינו שנתעלו בחמשים שערי בינה וקומה של אדם הוא שיעור ארבע אמות כדקי"ל [עירובין מח א] מקרא דאל יצא איש ממקומו נמצא בנון שערי בינה שנתעלו חמישים קומות הוא מאתיים אמה:

וידוע שרק לעתיד לבא יהיה ניתן להגיע לחמישים שערי בינה ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד לז

כי ארבעים ותשע שערים הוא בלב האדם מצידו ויוכל להגיע בהשתדלותו, אבל בירור השורש ונקיון עטיו של נחש דאדם הראשון זהו למעלה מראש האדם רק על ידי ה' יתברך שמסייעו לזה להיות כאלקים ממש, והתורה היא המאירה לאדם ומדריכתו לברר לבבו בכל החמישים שערי בינה:

 

לסיכום יש שני שיטות לפי רבי מאיר העולם לעתיד לבא יהיה מהודר יותר בשליש מלבר ואומות העולם יהיה 1/5 מכלל העולם . לפי רבי יהודה העולם לעתיד לבא יהיה אותו הדבר כמו העולם לפני חטא האדם הראשון ואומות העולם יהיו  1/3  מסה"כ העולם

 

 

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

נאמר בפרשה ויקרא פרק כה

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:

משמעות פשטות הפסוק שיש דין לארץ לשבות . כלומר המצווה על השביתה חל על  הארץ שהיא צריכה לשבות לקב"ה . והתוצאה של שביתת הארץ זה כל דיני השביתה

ויקרא פרק כה

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

לעומת זאת הדין של יובל מתחיל באדם ובעמל שלו  

ויקרא פרק כה

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

כלומר האדם צריך לספר שבע שנים שבע פעמים ואז לקדש את שנת היובל . אנחנו רואים הבדל מהותי בן דין היובל לדין שמיטה . דין שמיטה במהות זה דין בארץ והתוצאה זה כל דיני השמיטה ואילו דין יובל זה דין באדם ולא דין בארץ ואולי כך ניתן להבין את הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א

ה' עלאה, ה' תתאה, נייחא דעלאין, נייחא דתתאין, ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא, וכד מסתכלין מלי כלא חד, בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא, ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם, חנם מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום,

ואולי כדי להבין ולהסביר את היובל ואת הקשר שלו להשתדלות של האדם

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה

כלומר אדם שהולך במשך חמישים שנה כל יום ארבעים מיל הוא יספיק ללכת את עוביו של הרקיע . כלומר יש כאן דין באדם שבמחזור של חמישים שנה נותן לו את האפשרות אם יתאמץ להספיק וללכת את כל עובי הרקיע .

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

כל אדם לעמל נברא, שנאמר +איוב ה'+ כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר +יהושע א'+ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא.

אם כן אנחנו רואים שהאדם יש לו משימה קשה של חמישים שנה של עמל רב כי כל יום צריך ללכת ארבעים מיל כדי להקיף את הרקיע כלומר  לעשות את העבודה בשלמות . וזה משימה כמעט מעל הכוחות האנושים ולכן המדרש תנחומא מטפל בצד אחד של  הסוגיה הזאת (ורשא) פרשת כי תשא סימן ג

אמר רבי לוי מלה"ד =משל למה הדבר דומה= למלך ששכר פועלין למלאכתו עם שהן עושין נטל המלך אחד מהן וטייל עמו, לערב באו הפועלין ליטון שכרן, בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהן שכרו, ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות טול כפי מה שעשית אף הוא יכול לומר למלך אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך היה שכרי מרובה, וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפועלין אלו עמלי התורה מי שיגע בתורה חמשים שנה ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים יכול לומר אלולי שסלקתני הייתי עוסק בתורה

אבל התירוץ הזה טוב למי שהולך ארבעים מיל כל יום והקב"ה לקח אותו לפני שהספיק את כל המסע של חמישים שנה אבל תירוץ זה אינו טוב למי שלא הולך ארבעים מיל כל יום והתירוץ הזה לא יועיל לו

ולכן צריך אדם להבין את החסד שעשה בקב"ה עם עבדיו

 

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ד

א"ר תחליפה קיסרייא קרייא אמר כן [במדבר כט א ב] יום תרועה ועשיתם. ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה

ונראה לי שזה הסיבה שממתינים עד יום הכיפורים כדי לתקוע בשופר כדי ששנת היובל יתקדש כי אז כל עם ישראל הם כבריות חדשות שעל אף שלא הלכו ארבעים מיל כל יום בחסדו הגדול מעלה הקב"ה על כל אחד מעם ישראל כאילו הלך ארבעים מיל כל יום במשך חמישים שנה .

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ‏י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:   ‏י"ט/אייר/תשע"ה

כתוב בפרשה שלנו ויקרא פרק כה

(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

יש כאן מושג  שנקרא עיר חומה ותמיד לא הבנתי את המושג  הזה עיר חומה וברצוני להאיר את המושג הזה .   בפעם הראשונה בתורה שמוזכר המילה חומה זה בשמות פרק יד

(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. מכאן שהיה הדרך באמצע, שהרי המים היו מימין ומשמאל ומלמעלה.

ובמדרש: "והמים להם חומה" תורה הנמשלת למים, שהיו עתידים לקבל היתה מגינה כחומה ומאבדת את המצריים, וזהו שכתוב: "חמה" חסר וא"ו, חומה לישראל חמה למצריים. "מימינם ומשמאלם" מימינם בזכות התורה שנאמר: (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", ומשמאלם אלו תפילין שנותנין בשמאל.

כלומר המהות של חומה שהיא מגינה ובזכות התורה יש את החומה .

ואומר הדר זקנים על התורה שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חמה. חסר וא"ו לפי שמתחלה נתמלאה חמה עד שבא גבריאל שהיה מכריז ואומר למים שבימינם הזהרו בישראל שעתידים לקבל תורה שנתנה בימין. שנאמר מימינו אש דת. וחוזר ואומר למים שבשמאלם הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאלם. וחוזר ואומר למים של אחריהם הזהרו בישראל לפי שעתידים להתעטף בציצית ומשליכים מאחוריהם. וחוזר ואומר למים שלפניהם הזהרו בישראל שעתידין להמול כי זהירים הם בברית מילה כדכתיב ואתה את בריתי תשמור.

שמאל – תפילין ימין - מזוזה  אחור – ציצית קדימה –מילה כלומר התורה דרך המצות מגינות על העם היהודי כחומה .יוצא שמהות החומה זה התורה .

וארץ ישראל היא הארץ המיוחדת לקב"ה היא הארץ שחלק לא קטן מהמצוות של יהודי קשורות לארץ זו וההבדל בין  ארץ ישראל לארצות אחרות שהיא קשורה קשר בל ינותק מהשמים ואומר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

ולא רק שהיא קשורה לשמים ,  ארץ ישראל חקוקה בשמים אומר האלשיך ויקרא פרק כה

עיר חומה. והוא מאמר הכתוב באומרו (ישעיה מט טז) הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד, כי ציון היא בחומתה חקוקה לפניו יתברך, כמאמר הכתוב שאמר המקונן (איכה ב ח) חשב ה' להשחית חומת בת ציון שהיא של מטה, נטה קו בניינה למעלה, והיא נגדו תמיד. וזהו אומרו פה כי היא חביבה לפניו יתברך גם אחר חרבנו שהיא עיר חומה נגדו יתברך.

וכן כתוב בנביא ישעיהו פרק מט

 (טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

ואומר רש"י ישעיהו פרק מט פסוק טז

 (טז) על כפים - על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לו) על כפים כסה אור:

כלומר ההבדל בין ארצות אחרות לארץ ישראל שארץ ישראל חקוקה בשמים , את הארץ ניתן להשמיד או לקלקל אבל את השמים לא ניתן לקלקל על אף שהיה ניסיון בדור הפלגה לבנות את מגדל בבל ולהלחם בשמים . ובשמים יש את בית המקדש ואת ירושלים וצריך להגיד שיש גם את כל החומות שהיו בארץ ישראל . והחומות שחקוקות בשמים זה אותם חומות שהיה בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע . ולכן יש דין שונה בהרבה הלכות באותם מקומות בארץ ישראל שהיה בהם חומה בזמן כיבוש הארץ על אף שאותם חומות נפלו או נעלמו מסיבות שונות כי עדיין בשמים  אותם חומות חקוקות ולכן הדין שלהם לא השתנה .

ולכן הדין השונה בבית שנמכר בעיר עם חומה או ללא חומה

 אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [ירושלים] טור שכד

בבתי-ערי-חומה - שהמוכר בה בית, הזכות בידו לפדותו מן הקונה בתוך שנה אחת למכירתו, ואם עברה שנה ולא פדהו, הבית חלוט ללוקח - אמרו שירושלים אף על פי שהיא עיר חומה, אין הבית חלוט בה, אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול, ואם יגיע יובל יצא ביובל, כדין בתי-חצרים, לפי שנאמר בבתי ערי חומה: ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר  בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביובל, וירושלים לא נתחלקה לשבטים, והרי אין לו מי שמקנה לו, אף על פי שאת הבית עצמו מן הקרקע ולמעלה יכול למכור.

ובמקום שאין חומה כלומר באותו מקום שלא חקוק בשמים גם חומה אומר  האלשיך על משלי פרק כה פסוק כח

עיר פרוצה אין חומה שעל כן תתעתד יבואו שודדים עד תחרב, כן הוא איש אשר אין מעצר לרוחו כי יתעתד לשודדים, הם עונות ופשעים אין מספר עדי אובד:

ולכן כך צריך לפרש את הפסוק הידוע בתהלים פרק קלז פסוק ה בצורה מחודשת

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

הרי כתוב הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

פרוש : על הכף כביכול של הקב"ה חקוק החומות והחומות זה החומות בארץ ישראל וזה כולל את החומות של ירושלים ובית המקדש ולכן אומר הפסוק אם אני אשכח את ירושלים זה כמו לשכוח את ימיני כי זה חקוק כל כף ידי . והמשל הוא שלא שייך לשכוח את יד ימין ואם לא ניתן לשכוח את יד ימין לא ניתן לשכוח את ירושלים שחקוקה על היד הזאת .

לסיכום התורה היא החומה שמגינה על עם ישראל , וארץ ישראל ירושלים ,בית המקדש, והחומות שהיו בה בזמן כיבוש יהושע חקוקות כביכול על ידו של הקב"ה ולכן בסופו של דבר בזכות התורה יקבל עם ישראל את ארץ ישראל חזרה ובשלמות כפי שהיא בשמים ויזכה להקים את החומות שהיו כנגד החומות הבנויות בשמים ולכן במקום שהיה חומה יש דין שונה על אף שהחומה נהרסה כי בשמים היא שרירה וקימת .

 

 

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ? בית הדין של משה העמיד את האוהל של הבן של הישראלית מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ?  בית הדין של משה העמיד את האוהל של  הבן של הישראלית  מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ?  ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כד

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

בו נבין את הסיפור מאחורי הפסוקים הללו

אומר רש"י ויקרא פרק כד פסוק י

(י) ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף:

בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה:

בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר:

וינצו במחנה - על עסקי המחנה:

ואיש הישראלי - זה שכנגדו, שמיחה בו מטע אהלו:

המקלל היה בנו של אותו מצרי שהרג משה . ואותו איש התגייר . וכשבא להניח את האוהל שלו  במחנה דן המחנה של אמא שלו בא איש ישראלי  ומיחה בו ואמר לו כאן לא מקומך כי אדם מיוחס אחרי אביו ולא ע"י אימו אתה צריך להוציא מכאן את האוהל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן לב

[לב] ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם,

הלך אותו בן האישה הישראלית לבית דין של משה ויצא חייב בדין . והמשמעות של החיוב הזה שאותו איש לא יכול להניח את האוהל שלו בשום מקום רק מחוץ למחנה . כלומר  נוצר מצב שהוא יושב מחוץ למחנה של כל עם ישראל וזו בושה גדולה מאוד . כולם רואים את האוהל שלו מחוץ למחנה  ולא נראה לי שיש בושה גדולה יותר לאדם שכל עם ישראל רואים שהוא מוקצה מחוץ למחנה .

אותו מקלל עמד וגידף את השם . נראה לכאורה שהתוצאה של הדין של משה העמיד את המקלל בניסיון בלתי אפשרי לעמוד מול בושה כזו מול כל עם ישראל ולשבת מחוץ למחנה . וצריך לבאר מדוע ?  לדעתי אפילו משה הבין את מצבו המיוחד של המקלל ולכן כתוב בבלי

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עח עמוד ב

אבל מגדף לא נאמר בו אלא לפרש להם על פי ה' שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו.  

וכדי לתרץ את המצב הבלתי אפשרי הזה כמעט בלתי אנושי לכאורה צריך להבין לעומק מה המשמעות של גר בעם ישראל . אביא מה שכתבתי בשבועות   ‏ה'/סיון/תשע"ד

הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים . כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מהותי  מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל.

כלומר גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יעמוד בכל מבחן וקושי ויכנס לעם ישראל אבל גר שהמזל שלו לא היה המעמד הר סיני ייפרד מעם ישראל  . ולכן על אף שכאן היה מצב כמעט בלתי אפשרי ובלתי אנושי אותו גר אם היה גר "אמיתי " שהמזל שלו היה במעמד הר סיני היה יכול לעמוד בניסיון והעובדה שלא עמד בניסיון מוכיחה שלא היה גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל                                

 

וכן כתוב בזוהר על אביו של אותו בן אישה ישראלית שהיה בן המצרי שהרג משה

תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיג עמוד א

ויפן כה וכה אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה ויך את המצרי

כלומר משה שהרג את המצרי ראה שלא יצא גר ממנו ואומנם כך היה אותו בן שיצא ממנו שבדיאבד התברר שהוא לא גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני .

 

 

פרשת אמר למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמר  למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כב

(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

ונאמר תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

יברכוך טובים - הרי זו דרך המינות. על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. המכנה בעריות - משתקין אותו, האומר: +ויקרא י"ח+ ומזרעך לא תתן להעביר למלך - לא תתן לאעברא בארמיותא - משתקין אותו בנזיפה.

גמרא. בשלמא מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי, דמשמע: על טוב - אין, ועל רע - לא, ותנן: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות. ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, (אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו). אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! - אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! - ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

כלומר אנו רואים שאדם שאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך או  אתה חסת על אותו ואת בנו ולכן  חוס ורחם עלינו בתוך תפילה משתיקים אותו ולא נותנים לו להמשיך לדבר . ויש מחלוקת אמוראים בסיבת הדבר . סיבה ראשונה כי הוא מטיל קנאה במעשה בראשית וסיבה שנייה כי כל מצוות שנתן הקב"ה לבני האדם  הם גזרות ולא ניתן לפרש אותם או לתת להם טעמים ולכן משתיקים אותו .

הסיבה השנייה מובנת כי אם באמת כל המצוות של הקב"ה הם גזרות לא ניתן לתת להם טעמים כי אם אנחנו נותנים להם טעמים אנחנו מצמצמים את המצוות רק לאותם טעמים שאנחנו מבינים אותם וזה בעצם גורם לנו לעבוד את הקב"ה בצורה לא נכונה ונותן לנו גם את היכולת ההרסנית לשנות את המצוות  חס וחלילה ואז עבודת השם  היא לא  כפי שציוה לנו הקב"ה . אבל הסיבה הראשונה  לא מובנת כי אם אנחנו יכולים לפרש את הטעמים של המצוות למה משתיקים אותנו ? אנחנו מפרשים שהסיבה שהקב"ה נתן לנו את המצווה לשילוח הקן או לשחוט אותו ואת בנו כי הקב"ה רחמן ולכן אנחנו מבקשים רחמים על עצמנו כמו שריחם על הציפור ועל בניה  או על אותו ואת בנו

דברים פרק כב

(ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס  

והגמרא מפרשת את הסיבה שמשתיקים אותנו כי האמירה הזאת מכניסה קנאה למעשה בראשית

וצריך בירור יסודי של המושג קנאה  למה אם אני מבקש שירחמו עלי כמו שריחמו על הציפור זה מכניס קנאה במעשה בראשית   ?

בו תחילה נברר את המושג קנאה כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין

אין ישיבה למעלה, לא אכילה, ולא שתיה, ולא שינה, ולא פריה ורביה, ולא איבה, ולא שנאה, ולא תחרות, ולא קנאה, ולא עורף ולא רבוי, ולא עפוי, ולא עכבה.

כלומר אין קנאה בעולם של מעלה והשאלה למה אין קנאה בעולם של מעלה וצריך להגיד שבעולם של אמת כאשר אין שקר וברור לכולם מה המציאות לא יכולה להיות קנאה . כי קנאה זה מושג  משורש של קנה של קנין . אני רוצה משהו בשבילי משהו שלא שייך לי כי אני חושב שזה מגיע לי אבל בעולם של אמת כל אחד יודע מה שלו ומה מגיע לו ולכן לא שייך קנאה או אולי הוא יודע ששום דבר לא שייך לו והכול מאיתו יתברך ולכן לא שייך קנאה במקום כזה

וזה מה שמפרש הרש"ר הירש במדבר פרק ה

ועבר עליו רוח - קנאה. כבר עמדנו (פי' שמות עמ' קצב) על קירבת "קנא" ו"קנה"; וכבר ביארנו שם שזו משמעות "קנֹא": לטעון טענת קניין ובעלות; לדרוש דבר בטענה שהוא קניינו; ומכאן "קנא ב -": לתבוע דבר שהוא בידי אחרים בטענה שהוא מגיע לו וראוי להיות קניינו. המקנא באחר, עינו צרה בו על דבר שהוא בידיו.

 

 

 

ונאמר בישעיהו פרק מב

 (יג) יְקֹוָק כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר: ס

ואומר המלבי"ם ישעיהו פרק מב פסוק יג

יעיר קנאה שיודע תחבולות לזרז אנשי החיל ולהעיר קנאה בלבם. (והנמשל שכמו שהגבור לוחם בעצמו כן יופיע ה' בהנהגה נסיית ושידוד המערכה בכחו בעצמו. וכמו שהאיש מלחמה מסדר את אנשי החיל כפי רצונו, כן יסדר את הטבע והמערכה שתסכים ג"כ עם פעולותיו נגד אויביו):

כל העולם כולל הכול זה הקניין של הקב"ה והקניין הזה נותן לו את האפשרות לסדר את הטבע ואת העולם כרצונו כי זה קנינו הבלעדי . ואין לאף אחד אחר את הקניין בעולם ובטבע . ולכן כתוב במשלי פרק ו

(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם:

ואומר רש"י משלי פרק ו פסוק לד

(לד) כי קנאה - מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקדוש ברוך הוא שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם:

יום נקם זה לדעתי יום בו יעבור העולם לעולם הבא כלומר התהליך בו ישתנה העולם מהעולם הזה לעולם הבא . ובעולם הבא אין קנאה כי זה עולם האמת יש רק דין אמת ולכן אין חמלה כי בעולם הבא לא יכול להיות חמלה כי רחמים וחמלה זה אחד מהמידות של הקב"ה בעולם הזה ולא מידה של העולם הבא כי כשהאמת עדין לא קימת הקב"ה נותן לכל יצוריו את מידת ארך אפים כלומר לא מפעיל את מידת הדין ונותן שהות לכל אדם לתקן את מעשיו אבל בעולם האמת לאחר שהופעלה מידת הקנאה אין דבר כזה מידת רחמים יש רק את מידת האמת וכל אחד מקבל מה שמגיע לו לפי מידת הדין בדיוק ולכן רחמים לא שייך במצב כזה וזה נראה לי כוונת התלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

ועכשיו נבין את  הקשר של קנאה לבקשת האדם שירחם עליו כמו שמרחם על הציפור . לציפור אין שום בחירה והמצב שלה נגזר ממעשי בני האדם והקב"ה ציוה על האדם לרחם על הציפור לא בגלל מעשיה . והאדם מבקש מהקב"ה שירחם עליו כמו שהוא מרחם על הציפור כלומר לנתק את הקשר  בין מצבו למעשיו . בקשה כזו בעצם שוללת  וממעיטה את הקניין של הקב"ה בעולם כלומר מבקשת מהקב"ה לשנות את הנהגתו בעולם ולהמעיט ממידת הדין שתגיע לעתיד לבא ומיעוט זה נותן לאדם איזה שהוא מידה של קניין בעולם דבר שהוא בניגוד לאין סופיות של הקב"ה ולכן בקשה כזו היא בקשה לא ראויה ולכן משתיקים אותו וזה לדעתי הכוונה של הגמרא שאדם כזה מטיל קנאה במעשה בראשית .

פרשת אחרי מות קדושים מה הקשר של הפרשה שלנו לחוק השני של התרמודינאמיקה ? ‏ה'/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אחרי מות קדושים  מה הקשר של הפרשה שלנו לחוק השני של התרמודינאמיקה ? ‏ה'/אייר/תשע"ה

החוק השני של התרמודינמיקה הוא חוק המצהיר כי לכל מערכת פיזיקאלית יש תכונה הנקראת אנטרופיה וכי במערכת סגורה שאינה בשיווי משקל האנטרופיה נוטה לגדול במשך הזמן, ומגיעה לערך מקסימלי בשיווי משקל. ניסוח אחר הוא כי במערכת סגורה, כמות האנרגיה החופשית לביצוע פעולה, תלך ותרד עם הזמן. יש רבים הטוענים כי החוק הפיזיקאלי הוא ביטוי של חוק כללי יותר, בדבר גידול באנטרופיה גם במונחי מידע.

כלומר החוק השני של התרמודינאמיקה אומר שהעולם שואף לאי סדר . החוק הזה הוא בעיקרו סטטיסטי ומשמעותו שיש במערכת מסוימת מספר מצבים אפשרי המערכת בסיכוי גבוה נוטה להגיע למצב בו הסיכוי הסטטיסטי להגיע לכך יותר גבוה ולכן יותר קל להגיע למצב הזה בגלל הסיכוי הסטטיסטי הגבוה שלו . ולכן באופן גס ניתן להגיד שלאי סדר יש הרבה יותר אפשרויות מאשר דבר מסודר  כי להגיע לסדר צריך להשקיע עבודה ולכן העולם נוטה להגיע למצב של אי סדר .

אם תיקח קפה וחלב מעורבבים הרבה יותר קל לערבב את הקפה והחלב מאשר להפריד את הקפה מהחלב לכן  אם נשפוך חלב לתוך קפה התוצאה תהיה קפה מעורבב ולא חצי כוס חלב וחצי כוס קפה .. יש הרבה פרשנויות לחוק הזה אבל אני רוצה לדבר על העיקרון שהחוק הזה משקף .

בחברה שלנו יש נטייה שהולכת וצוברת תאוצה של ה"שטחת  הדעות "  והכוונה שלי שבעצם העולם עובר למצב שהכול שווה אין בעצם טוב או רע , אין מוסרי או לא מוסרי , יש שאיפה להגיד שהכול זה אותו הדבר גבר ואישה יהודי ונוצרי , בעלי חיים ואדם וכד' . כל הרעיונות של כל בן אדם שווה לאחר ,כל דת שווה לדת אחרת , אין רעיון שהוא "יותר " מרעיון אחר בעצם העולם הולך ומ"תערבב" כמו קפה וחלב למצב שבו לא ניתן להגיד שום דבר משמעותי . היסוד של "הכול שווה " צובר תאוצה . בעצם זה תהליך שניתן לתאר אותו על ידי החוק השני של התרמודינאמיקה . אם יש לך רעיון מסוים הרי זה מצב אחד מתוך הרבה מצבים ולכן סטטיסטית זה מצב נדיר ולכן הסיכוי שרעיון כזה " יתפוס " הוא קטן מאוד ולכן כל המערכת שואפת למצב שבו יש הרבה יותר מצבים מבחינה סטטיסטית ולכן הוא נפוץ יותר ולכן העולם נוטה לשם . צריך להשקיע הרבה אנרגיה כדי שרעיון שלך יתפוס וישנה את ההתנהגות של בני האדם ולכן לפי החוק השני של התרמודינאמיקה השאיפה של המערכת היא לאי סדר וזה בעצם מצב של ה"שטחת הדעות" שהוא נוח יותר לרב בני האדם  .

לעומת זאת אנחנו רואים הרבה תהליכים שבו העולם עובר למצב של סדר ממצב של אי סדר . למשל לבנות בנין זה לקחת חומרים שנמצאים באי סדר ולהפוך אותם למצב מאוד מסודר כל תוכנה הופכת אי סדר לסדר . העולם זורם מצד אחת בתחום הפיזי למצב של סדר כלומר אנטרופיה נמוכה  ולעומת זאת בעולם של  הדעות העולם נוטה למצב של אי סדר אנטרופיה גבוהה  . וכאן אנחנו צריכים להבין איך יהודי צריך לראות את העולם

ויקרא פרק כ

(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:

(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:

(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי:

אומר רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק כ פסוק כו

(כו) ואבדל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו. רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים:

המהות של יהודי זה ההיפך של החוק השני של התרמודינאמיקה , יהודי חייב לראות את המציאות להבדיל בין טוב לרע לעשות סדר בעולם לראות ולהבין מה טהור ומה טמא . המהות של התורה הוא הכנסת סדר לעולם .

 

 

 

וכתוב בזוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסא עמוד א

ובגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא כמה דאוקמוה דכתיב (משלי ט) ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן וכי אורייתא אומנא הוה,

הקב"ה ברא את העולם לאחר שהסתכל בתורה  כלומר העולם נברא למצב של סדר והאדם תפקידו לשמור את הסדר . בראשית פרק ב

 

(טו) וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

כלומר האדם הוא חלק מהסדר של העולם . אומנם הקב"ה נתן לאדם את היכולת של בחירה חופשית ומשמעות הבחירה החופשית זה להכניס את העולם למצב של חוסר סדר . כלומר מהות היצר הרע זה היכולת לשבש את העולם למצב של חוסר סדר כלומר החוק השני של התרמודינאמיקה זה חוק שהוא חלק מהבחירה החופשית של האדם . ותפקידו של האדם להתגבר על היצר הזה  ולא ללכת עם זה . כלומר התהליך של ה"שטחת הדעות"  זה תהליך לכוון האי סדר לכיוון של תוהו ובהו  . ויהודי צריך ללכת נגד זה נגד הזרם ,להשקיע אנרגיה להתאמץ כדי להתגבר על הנטייה של העולם ל"השטחת דעות "

כתוב בראשית פרק ג

(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

וכאן אנחנו רואים שלאחר חטא האדם הראשון יש לאדם משימה לתקן את החטא שעשה .

בזיעת אפיך תוכל לחם זה העבודה שצריך להשקיע ולהגדיל את הסדר בעולם להשקיע עבודה כדי שיהיה לחם כלומר ממצב של אי סדר לסדר , אבל העולם בטבעו  הולך לכיוון ההפוך ממצב של סדר לאי סדר . כי עפר אתה ואל העפר תשוב . העולם הזה ששואף למצב של אי סדר אבל זה נובע רק מחטא האדם הראשון שהביא מוות לעולם והתפקיד שלנו להתגבר על בכוח הזה של העולם . המצב הסופי י של תחיית המתים זה המצב של הסדר האופטימאלי שבו האי סדר בעולם יגמר ונגיע לנקודת שיווי משקל אופטימאלי  שבו יהיה את הסדר .

ועדיין צריך עדיין לתרץ למה בעולם שלנו יש תהליך הפוך  של מעבר מאי סדר לסדר בעולם הפיזי ? וצריך להגיד שטבוע באדם את הרצון להגיע לשלמות אבל האדם שלא קשור לתורה מנצל את התכונה הזאת למטרות הלא נכונות . ולשון הירושלמי חריף ביותר ומלמד אותנו ש"השטחת הדעות "  אינה חלק ממהותו של היהודי

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק ד

מודים אנחנו לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות, שאנו משכימים והם משכימים, אנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינן מקבלים שכר, אנו רצים והם רצים אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת, שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:

 

 

פרשת אחרי מות קדושים רבי עקיבא גלגול של זמרי בן סלוא ? מה תיקן רבי עקיבא ? מה לא הצליח לתקן ? ומה התפקיד של שמעון בר יוחאי ? ‏ה'/אייר/תשע"ה

‏בס"ד

פרשת מות קדושים  רבי עקיבא גלגול של זמרי בן סלוא ? מה תיקן רבי עקיבא ? מה לא הצליח לתקן ? ומה התפקיד של שמעון בר יוחאי ? ‏ה'/אייר/תשע"ה

אני רוצה להבין יותר את הקשר בין רבי עקיבא ושמעון בר יוחאי בהקשר של 24000  תלמידי חכמים שמתו שלא נהגו כבוד זה בזה

ראיתי שאומרים שרבי עקיבא היה גלגול של זמרי בן סלוא

שו"ת משנה הלכות חלק ח סימן רכד

ובס' חסד לאברהם (אזולאי) מעין ה' נהר כ"ה בשם רח"ו זמרי נתגלגל ברבי עקיבא והכ"ד אלף שמתו במגפה היו כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו בין פסח לעצרת ואשת טורנוסופוס היתה גלגול כזבי עצמה ונתגיירה וזכתה להעמיד ישיבתו של ר"ע שהיא היתה אחד משלשה שהעשירה את ר"ע כמבואר בחז"ל שם ועיין מי השילוח פ' פנחס ודו"ק.

צריך להבין מה המקור של חטא האדם  הראשון ואומר צרור המור שהחטא מקורו שאדם חשב שמעלתו גדולה מהמעלה האמיתית שלו . כלומר יש כאן בעיה של הבנת המציאות ואי הבנת המציאות גרמה לחטא האדם הראשון . וזה בעצם המקור לכל החורבן בעולם אי הבנת המציאות ע"י בני האדם ולא רק בני אדם גם המלאכים . חוסר ההבנה של המציאות היא הגורם לחסרון בעולם למוות וחוסר השלמות של עולמנו . והתפקיד שלנו להבין את העולם באמת ועל ידי הבנת העולם והיסודות שעליו בנוי העולם זה הדרך לתיקון העולם .

צרור המור בראשית פרשת בראשית

 והנה חטא אדם ואשתו הוא חטא המלאכים שחטאו כאומרם ז"ל עזה ועזאל שנפלו מן השמים וזהו הנפילים היו בארץ והמלאכים היאך חטאו אחר שהם פשוטים מחומר וכן אדם הראשון שהיה ערום בכל חכמה ולא ידע בין טוב לרע כאלו היה פשוט מחומר איך חטא. אבל ידוע שהחוטא כשחוטא יורד ממעלתו והמלאכים כשחטאו נתגאו ורצו לעשות עצמם אלוהות לעלות למעלה עליונה יותר ממעלתם הראשונה וזהו חטאם שעלה במחשבתם. וכן אדם הראשון לא חטא כדרך החוטאים אלא חשב שעלה למעלה עליונה ממעלתו שא"ל הנחש והייתם כאלהים ואם כן כשחטא על זה הערך חטא. והנה חטא אדם הראשון הוא ענין עמוק עמוק מי ימצאנו. וכבר רמזתי אותו במשנת בן זומא אומר שהוא א' מד' שנכנסו לפרדס והם בן עזאי בן זומא רבי עקיבא ואחר. וכנגדם יש ד' אחרים בתורה שנכנסו לפרדס והם אדם הראשון ונח ואברהם ובני אהרן. ואיני רוצה עתה להאריך בו:

ונשאלת השאלה כיצד באמת אנחנו יכולים להבין את העולם ? הרי יש לנו יצר הרע שגורם לנו להאמין שאנחנו "מבינים את העולם " ולכן אנחנו נמשכים אחרי מראה העיניים שלנו המוטעה ואחרי המחשבה הלא נכונה שלנו . ובשביל זה נתן לנו הקב"ה את התורה שנותנת לנו את הכלים להבין את העולם לפי האמת ולא לפי הבנתנו הדלה . אבל עדיין יש לנו בעיה כי את התורה גם אפשר ל"הבין" לפי ראית היצר הרע ולא באמת לפי האמת . וצריך להגיד שהתורה נתנה לנו כלים להתמודד עם הבעיה

דברים פרק י

(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

כלומר אתה צריך לירא מהקב"ה ויראה זו תיתן לך את הכלים להתמודד עם היצר הרע . וכלי זה של יראה יגרום לך לישר את עצמך לפי האמת ולא לפי מה שנוח לך . אבל כלי זה עדיין לא מספיק כי לא כל אחד יכול להבין בעצמו את התורה כך שכלי היראה לא מספיק כדי ל"סנן " את יצר הרע . וכאן נכנס הכלי השני וזה התפקיד של גדולי הדור דברים פרק יז

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

אבל עדין יש בעיה כי אתה יכול לבחור את מי שנראה לך לפי הנוחות של היצר הרע שלך ולבחור ברב לפי הדעות המתאימות לך . וכאן בא רבי עקיבא וחידש חידוש גדול

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כב עמוד ב

כדתניא: שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני, היה דורש כל אתים שבתורה. כיון שהגיע +דברים י+ לאת ה' אלהיך תירא - פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן? - אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש: את ה' אלהיך תירא - לרבות תלמידי חכמים.

 

אתה חייב לירא מהרב שלך כמו שאתה חייב לירא את הקב"ה כלומר אתה חייב לירא את הקב"ה וגם הרב שלך חייב לירא את הקב"ה  וגם אתה חייב לירא את הרב שלך שירא מן הקב"ה . כלומר  לא מספיק שאתה ירא את הקב"ה אתה חייב לבחור ברב שירא את הקב"ה ואתה צריך לירא ממנו . וכאן צריך להבין את הסיפור עם זמרי בן סלוא והקשר לרבי עקיבא .

זמרי בן סלוא היה גדול בישראל ומן הסתם היה ירא את האלוקים אבל הוא נכשל ביראת  רבו משה שהיה הגדול בישראל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כט

[כט] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית (שם שם /במדבר כ"ה/ ו). מה ראה לעשות כן, ללמדך שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות, ועליו נאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא כד), אמרה לו איני נשמעת אלא למשה, או לאלעזר, שהיא בת מלך, אמר לה אף אני גדול כמותן שלעיניהם אני מביאך, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו מותרת או אסורה, ואם תאמר שהיא אסורה, זו היא מדינית אותה שתחתיך מדינית, ומי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, היינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד

זמרי בן סלוא נכנע ליצר שלו ואמר על עצמו אף אני גדול כמותן כמו משה כלומר אם היה נזהר ביראת רבו לא היה מגיע לאן שהגיע . ההתנהגות שלו גרמה לכמעט חורבן כי גרמה למשה לשכוח את ההלכה ובכך נגרם חסרון בתורה ולכן כל עם ישראל עמד בסכנת כליה אבל פינחס החזיר לשלמות את התורה שנזכר בהלכה . אבל עד שנזכר מתו 24000 איש מישראל .

רבי עקיבא שהוא גלגול של זמרי  לכן בא לתקן את מה שקלקל . רבי עקיבא הצליח לתקן את הקלקול של זימרי  תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב

ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום בן עזיי הציץ ומת עליו הכת' או' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכת' או' דבש מצאת אכול דייך וגו' אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות עליו הכתו' אומ' אל תתן את פיך לחטיא את בשריך וגו'

וראיה לכך שרבי עקיבא חידש שצריך להבין את הריבוי של "את"   לרבות תלמידי חכמים ואכן רבי עקיבא תיקן את עצמו כלמור את מה שעשה זמרי בן סלוא . אבל רבי עקיבא לא הצליח להעביר את תורתו בשלמות לתלמידים שלו  

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

כלומר לא נהגו כבוד זה בזה וצריך להגיד שלא קיבלו והבינו את המשמעות של יראת תלמידי חכמים ולכן לא היה להם זכות קיום ולכן מתו . והתפקיד הזה עבר לשמעון בר יוחאי ללמד ולהנחיל לעם ישראל את המהות של יראת תלמידי חכמים . וזה החידוש של רבי שמעון בר יוחאי ללמד את עם ישראל כעם את המשמעות של יראת תלמידי חכמים . שעל ידי יראת הקב"ה ויראת תלמידי חכמים נוכל להשיג את התורה . ולכן ל"ג העומר זה שלב מהותי בקבלת התורה שלב שבו אנחנו כעם צריכים לקבל על עצמנו את יראת השם ויראת תלמידי חכמים כדי שלא נכשל במקום שזמרי בן סלוא נכשל .