פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ? בית הדין של משה העמיד את האוהל של הבן של הישראלית מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ?  בית הדין של משה העמיד את האוהל של  הבן של הישראלית  מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ?  ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כד

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

בו נבין את הסיפור מאחורי הפסוקים הללו

אומר רש"י ויקרא פרק כד פסוק י

(י) ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף:

בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה:

בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר:

וינצו במחנה - על עסקי המחנה:

ואיש הישראלי - זה שכנגדו, שמיחה בו מטע אהלו:

המקלל היה בנו של אותו מצרי שהרג משה . ואותו איש התגייר . וכשבא להניח את האוהל שלו  במחנה דן המחנה של אמא שלו בא איש ישראלי  ומיחה בו ואמר לו כאן לא מקומך כי אדם מיוחס אחרי אביו ולא ע"י אימו אתה צריך להוציא מכאן את האוהל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן לב

[לב] ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם,

הלך אותו בן האישה הישראלית לבית דין של משה ויצא חייב בדין . והמשמעות של החיוב הזה שאותו איש לא יכול להניח את האוהל שלו בשום מקום רק מחוץ למחנה . כלומר  נוצר מצב שהוא יושב מחוץ למחנה של כל עם ישראל וזו בושה גדולה מאוד . כולם רואים את האוהל שלו מחוץ למחנה  ולא נראה לי שיש בושה גדולה יותר לאדם שכל עם ישראל רואים שהוא מוקצה מחוץ למחנה .

אותו מקלל עמד וגידף את השם . נראה לכאורה שהתוצאה של הדין של משה העמיד את המקלל בניסיון בלתי אפשרי לעמוד מול בושה כזו מול כל עם ישראל ולשבת מחוץ למחנה . וצריך לבאר מדוע ?  לדעתי אפילו משה הבין את מצבו המיוחד של המקלל ולכן כתוב בבלי

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עח עמוד ב

אבל מגדף לא נאמר בו אלא לפרש להם על פי ה' שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו.  

וכדי לתרץ את המצב הבלתי אפשרי הזה כמעט בלתי אנושי לכאורה צריך להבין לעומק מה המשמעות של גר בעם ישראל . אביא מה שכתבתי בשבועות   ‏ה'/סיון/תשע"ד

הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים . כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מהותי  מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל.

כלומר גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יעמוד בכל מבחן וקושי ויכנס לעם ישראל אבל גר שהמזל שלו לא היה המעמד הר סיני ייפרד מעם ישראל  . ולכן על אף שכאן היה מצב כמעט בלתי אפשרי ובלתי אנושי אותו גר אם היה גר "אמיתי " שהמזל שלו היה במעמד הר סיני היה יכול לעמוד בניסיון והעובדה שלא עמד בניסיון מוכיחה שלא היה גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל                                

 

וכן כתוב בזוהר על אביו של אותו בן אישה ישראלית שהיה בן המצרי שהרג משה

תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיג עמוד א

ויפן כה וכה אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה ויך את המצרי

כלומר משה שהרג את המצרי ראה שלא יצא גר ממנו ואומנם כך היה אותו בן שיצא ממנו שבדיאבד התברר שהוא לא גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני .