פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה? וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה?  וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ה

(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:

ופרשת סוטה יש בה חידוש גדול כי אנו יודעים את הכלל של התורה לא בשמים היא

דברים פרק ל

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

ואומר הרש"ר הירש דברים פרשת ניצבים פרק ל פסוק יב

(יב) לא בשמים הִוא. ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת אליהם אינם בתחום העל - חושי, השמימי, וכל ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים. לפיכך לא תוכל לומר: היכן נמצא איש בעל רוח על - אנושית שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו, ורק אם נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו, נוכל לקיים את התורה על פי רצון ה'.

ודיני אדם נקבעים על ידי בית דין וע"י שני עדים ועל ידי התראה ודיני הראיות בתורה מחמירים ביותר  עד כדי כך שהתראה שניתנת לאדם תוקפה תוך כדי דיבור כלומר משהו כמו חמש שניות ואחרי ב 5 שניות אין תוקף להתראה כי אנחנו חוששים  שהאדם שכח את ההתראה ועוד דיני ראיות מחמירים ביותר  , וכאן בסוטה אנו רואים שהדין של האישה נקבע באופן בלעדי ע"י שמים, ע"י המים שבודקים אותה

משנה מסכת סוטה פרק ה

[א] כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר (במדבר ה') ובאו ובאו

וצריך להבין למה התורה שינתה במקרה של סוטה וחידשה שמים הקדושים יבדקו את הסוטה ?

את חומרת המעשה של סוטה אנחנו רואים בפסוק עצמו שהשתמש בביטוי שקשור למעילה בקודש

וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל  ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

לכך נאמר איש איש על שהיא כופרת בשני אישים בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה שהוא איש

כלומר המדרש משוה את הכפירה של האישה בבעלה לכפירה בקב"ה וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

ומעלה בו מעל אמר הקדוש ברוך הוא לסוטה בבעליך את מועלת ומשקרת בי אין את יכולה לשקר שאני אפרסם את מעשיך מעביר עליה רוח קנאה והיא שותה ושניהם נדונים הוי ומעלה בו מעל,

וצריך להבין את המשמעות של חטא הסוטה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלא עמוד א

אתא נחש על חוה ואטיל בה זוהמא אולידת חוה לקין והוה דיוקניה דיוקנא דלעילא (קסז א) ותתא מרזא דזוהמא דסטרא אחרא ומסטרא דלתתא, ועל דא איהו הוה קדמאה דעבד מותא בעלמא

אומר הזוהר הקדוש שהנחש בא על חוה ואחרי שבא הנחש על חוה  נולד  קין ובגלל זה  בא מות לעולם כלומר החטא  של חוה גרם לכניסת המוות לעולם  וכדי לתקן את העולם ל חוה  צריכה לתקן ולכן קילל הקב"ה את חוה ,שקללות אלו יהיו התיקון לקלקול

בראשית פרק ג

(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: ס

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף יט עמוד ב

ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא, כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא קומנה, ובאתר אחרא (ק"ס) אוקימנא להאי קרא (כאן חסר וע' לקמן דף קס"ז ע"ב) והא אוקמוה חברייא,

אומר הזוהר הקדוש כשהקב"ה  רואה שהעולם לא הולך בצורה ישרה אלה בצורה עקומה הוא מעורר את הנשים לקום ולשלוט בעולם כלומר חטא גורר חטא והעולם  הולך לכיוון הלא נכון לא לכיוון תיקון  של החטא של חוה כי התיקון הוא והוא ימשול בך אבל הנשים בורחות מהקללה וכתוצאה בכך מתיקון העולם . וגם כאן במקרה של סוטה כאשר אישה הולכת בכיוון הפוך לתיקון של החטא הפוך מאל אישך תשוקתך  והיא נסתרת עם מי שהוא לא בעלה היא בעצם גורמת להמשך הקלקול של העולם ההיפך מתיקון הקלקול שהביא מוות לעולם ,לזוהמה של נחש , ועד כדי כך חטא זה חמור שהקב"ה חידש בתורה שכדי שנשים ואנשים יבינו שיש דרך לגלות את זה הוא חידש את מי סוטה על אף שזה נוגד את הכלל לא השמים היא . וכדי להבין את חומרת המעשה של אותם נשים אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף יג עמוד א

מר ר' אסי אמר רבי יוחנן: וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: +הושע ד+ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון - חובין על חובין מוסיפין,

ויש מקרה נוסף שבו השתמשו במים כדי לבדוק אם אדם עבר על חטא והיה זה בחטא העגל

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א

הרי הוא אומר: +שמות לב+ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות.

ואומר רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:

ומשוה התורת חיים מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א בדיוק למי סוטה

ועוד נראה דכי היכי דגבי סוטה היו מוחקין את השם אל תוך המים ומשקין אותה ממנו כך העגל השליכו בו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס כדאיתא במדרש ונטחן ונמחה והשקה אותם ממנו.

כלומר חטא העגל שהיה לאחר מתן תורה שבו נתרפאו עם ישראל מן הזוהמה של נחש ולכן נתרפאו מן המיתה ,החטא של העגל החזיר חזרה את המיתה לעם ישראל ובגלל חומרת החטא והרצון לדעת מי לא היה בתוך החטא חידש משה את בדיקת העם ע"י המים שנעשו מהעגל

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת חקת

אדומה על שחטאו בזהב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', תמימה על שם שהיו ישראל תמימים קודם העגל ונעשו בעלי מומין ויחזרו עתה לתמותן,

כלומר רק בחטא כזה חמור שמחזיר את המיתה לעולם חידש משה את בדיקת המים ,ומכאן הראיה שרק בחטא חמור כמו סוטה שגורמת לאי תיקון העולם ובפועל מחזירה את המיתה לעולם תיקון הקב"ה בדיקת מי סוטה כנגד הכלל שלא בשמים היא .

פרשת נשא מה ההבדל בן חומש מלגו לחומש מלבר ? מה הקשר בן החומש של מעילה לחומש של יוסף במצרים ? מדוע ההכרעה של התורה שמעילה זה חומש מלבר ? מה השווי הכלכלי של בריאת האדם ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת נשא  מה ההבדל בן חומש מלגו לחומש מלבר ? מה הקשר בן החומש של מעילה לחומש של יוסף במצרים ? מדוע ההכרעה של התורה שמעילה זה חומש מלבר ? מה השווי הכלכלי של בריאת האדם  ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

במדבר פרק ה

(ו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיקֹוָק וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:

(ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:

 

וכתוב באנציקלופדיה תלמודית כרך יג, [חומש] טור רפו

א. מצותו וגדרו. חמשה חומשים הם: זר האוכל תרומה בשוגג; הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו; הפודה את הקדשו; הנהנה מן ההקדש; הגוזל את חברו ונשבע לו שלא גזל והודה.

חומש זה נחלקו בו תנאים אם הוא חומש מלגיו - מבפנים - היינו שעל שיווי עשרים זוז מוסיף ארבעה, שזהו חומשו של הקרן, או חומש מלבר - מבחוץ - שמחלקים את הקרן לארבעה חלקים ומוסיף חלק חמישי מן החוץ, ועל שיווי עשרים זוז מוסיף חמשה, שזהו חומשו של הקרן יחד עם התוספת: ר' יאשיה סובר חומש מלבר, שנאמר בפודה את הקדשו: ויסף חמשתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה, היינו חומש מלבר, שהוא רביע של הקרן, וכן שנינו בנהנה מן ההקדש: ואת חמישתו יוסף עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה, שהחומש יהא תוספת על הקרן, נמצא בארבעה משלם חומש, וכן בגוזל מחברו ונשבע, ובתשלומי תרומה שאכל זר, ובפדיון מעשר שני, ר' יונתן אומר חמישיתו, חומשו של קרן, היינו חומש מלגיו, וכן סובר ר' אלעזר בר' שמעון. הלכה בכל החומשים שהם חומש מלבר.

פרוש העניין שהקנס שהטילה התורה על מעילה בקודש , אכילת תרומה בשגגה , פדה נטע רבעי ומעשר שני , פודה את הקודש והגוזל את חברו ונשבע . הוא חומש ויש ויכוח האם החומש הזה הוא מלגו או מלבר

וכדי להבין את ההבדל ניקח את  הקרן לדוגמה בשווי של עשרים יחידות .

חומש מלבר =  מחלקים את הקרן לארבע כלומר כל חלק שווה חמש והקנס הוא חמש כלומר סה"כ הקנס הוא 25 אחוז מהקרן

חומש מלגו  =  מחלקים את הקרן לחמש כל חלק שווה ארבע  והקנס שווה לארבע כלומר הקנס  שווה ל 20 אחוז מהקרן .

כלומר ההפרש בין שני השיטות זה ההפרש בן קנס של חמש לקנס של ארבע . כלומר קנס של חמש גדול ב 25% מקנס של 4 .

והרמב"ם פסק להלכה שהקנס הוא חומש מלבר    רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה א

הפודה מעשרו לעצמו בין שהוא שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו מתנה כמו שביארנו, הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ד' נותן חמשה, שנאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו.

ונשאלת השאלה למה  גובה הקנס הוא  חומש  (מלבר או מלגו )  וכדי להבין את העניין נראה היכן מוזכר חומש בפעם הראשונה בתורה

בראשית פרק מז

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:

(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:

כלומר יוסף קנה את כל האדמות של מצרים וגם קנה את המצרים לעבדים תמורת  האוכל שסיפק לתושבים . המצרים נשארו ללא אמצעי להתקיים ואז נתן להם יוסף את האדמות חזרה כאשר התמורה כנגד קבלת הקרקע היה חומש  מלגו כלומר יוסף קיבל  20%   מהתפוקה של השדה לקופה של פרעה . כלומר חומש מלגו זה התשלום שעבד משלם לרבו תמורת קבלת השדה והזרעים .

ואני רוצה להגיד שהתנאים שהסתפקו בגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נד עמוד א

כתנאי, +ויקרא כ"ז+ ויסף חמשתו עליו - שיהא הוא וחומשו חמשה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: חמישיתו - חומשו של קרן.

והויכוח שלהם האם עבד לאדם זה כמו עבד לקב"ה או שעבד  לקב"ה זה יותר מאשר עבד לאדם . וההסתפקות של התנאים בנושא נובעת לדעתי גם מסברא וגם מלשון התורה  . מסברא:  בגלל שהיחס של עבד לרבו צריך להיות דומה ליחס בין אדם לקונו כלומר לקב"ה ולכן עבד משלם   20%   ולכן אדם שמעל ישלם 20%  או צריך להגיד שישלם יותר כי יש הבדל בן עבד לאדם לבין אדם לקב"ה . כי עצם החיים של האדם תלויה בקב"ה כי הקב"ה ברא  את האדם אבל אצל עבד לאדם העבד לא נברא  ע"י האדם עבד אומנם תלוי ברבו אבל לא נוצר ע"י רבו . ומלשון התורה כתוב  וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו   כלומר יש כאן קשר ישיר ליוסף אומנם כתוב יסף ללא ו' אבל כתוב כאן יסף לשון יוסף וחמישתו לשון חומש כלומר יש כאן הקבלה של התורה בן החומש של יוסף לחומש של מעילה . ויותר מזה יוסף נקרא על שמו  כי  המהות של יוסף זה יסף בראשית פרק ל

(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

לסיכום יש קשר בן חומש של יוסף במצרים לבין החומש שהטילה התורה על מעילה בקודש . הכרעת התורה שעבד לאדם משלם   20%   ואדם לקב"ה משלם 25% .

ואם נעשה את החשבון שההבדל בן עבד לאדם לבין אדם לקב"ה שעבד לא נברא ע"י אדם אבל אדם נברא ע"י הקב"ה ההפרש הכלכלי של בריאה שווה 25%  שזה ההפרש בן חומש מלבר לחומש מלגו

 

שבועות איך אנחנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו כאשר בפועל התורה התקבלה ביום ה 51 ולא ביום ה 50 ? כיצד שבירת הלוחות קשורות לדחיית יום קבלת התורה ע"י משה ? ומאיפה קיבל משה את הכוח לשבר את הלוחות השניים ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

בס"ד

שבועות איך אנחנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו כאשר בפועל התורה התקבלה ביום ה 51 ולא ביום ה 50 ? כיצד שבירת הלוחות קשורות לדחיית יום קבלת התורה  ע"י משה ? ומאיפה קיבל משה את הכוח לשבר את הלוחות השניים ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

יש מחלוקות בגמרא בן רבנן לרבי יוסי בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פו עמוד ב

תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו.

לפי מהלך הגמרא שם לשני הדעות התורה ניתנה באותו היום בשבת והיה זה לאחר 51 יום ולא חמישים יום כמו שכתוב בתורה .

דברים פרק טז

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:

(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

כלומר צריך לספור שבע שבועות שזה 49 יום וביום החמישים זה חג השבועות זמן מתן תורתנו

לרבי יוסי שאמר שהיה זה בז' בסיוון יש את התירוץ של הגמרא

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

אמר לך רבי יוסי: יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות.

ולפי רבנן שזה היה ב ו' בסיוון היה שני ימי ראש חודש בסיוון

ויש את השאלה של המגן אברהם כפי שמביא אותה בית הלוי  שמות פרק יט

מה שהקשה המג"א (ר"ס תצ"ד) היאך אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו והרי קיי"ל דבשבעה לחודש ניתנה התורה, רק הענין דהכתוב אומר (שמות יט) וקדשתם היום ומחר ומשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו דדרש היום כמחר כדאיתא במס' שבת (דף פ"ז) והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא ירדה שכינה עד למחר.

בחג השבועות אנחנו אומרים חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו  אבל באמת לא קיבלנו אותו בחג השבועות כי אם יום אחד קדימה ביום ה 51  .

ובית הלוי שמות פרק יט  מתרץ את הקושיה

והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא ירדה שכינה עד למחר. ונמצא דזאת המתנה שהתורה ניתנה לישראל וכפי שידרשו כן יהיה האמת היה בששי בסיון מה דלא ירדה עדין באותו יום השכינה וזהו שנקרא מתן תורה שניתנה להם התורה במתנה, ובשביעי היה קבלת התורה שקיבלו אותה ישראל ומתן תורה היה בששי. וזהו שאומרים מתן תורתנו ולא מתן תורה דתורתנו הפירוש שנעשית שלנו, והיא התורה שבע"פ והדרשות שנקראת על שם ישראל,

בעצם מתרץ בית הלוי שביום חמישים ואחד קיבלנו במתנה את התורה שלנו את הכוח לדרוש דרשות

וזה קשה על המדרש במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

כלומר משה קיבל במתנה את התורה רק לאחר ארבעים יום ולא ביום מתן תורה ואולי צריך להבין את הקשר בן שני ההסכמות של הקב"ה למשה

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

שבר את הלוחות. מאי דריש? אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה +שמות יב+ וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה [כאן], וישראל משומדים - על אחת כמה וכמה! ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - שנאמר +שמות לד+ אשר שברת ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת.

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק לד סימן א

אשר שברת. אמר לו הקדוש ברוך הוא יישר כוחך ששיברת, שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה:

כתוב  במפורש שאם משה לא היה שובר את הלוחות עם ישראל היה מתחייב כליה . כלומר שבירת הלוחות היה הצלה של עם ישראל ע"י משה . וצריך להבין מאיפה שאב משה את הכוח להחליט בעצמו על שבירת הלוחות ע"י קל וחומר .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב +בראשית א+ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

כלומר קיום התורה הוא  תנאי בקיום העולם ,יציאת מצרים זה הבריאה החדשה של העולם עם קבלת תנאי של קיום המצוות  ועכשיו ע"י קל וחומר משה משבר את התורה האלוקית שהיא תנאי לקיום העולם ? ועוד יש להקשות  שקל וחומר אפילו לא מספיק חזק לדיני עונשין כתוב בתלמוד בבלי מסכת מכות דף ה עמוד ב

אמר אביו: בני, לאו קל וחומר הוא? אמר לו: לימדתנו רבינו, שאין עונשין מן הדין;

ואיך משה רבנו לוקח על עצמו את הסיכון של החרבת העולם רק מדין של קל וחומר ?

ויש לתרץ שמשה רבנו למד מזה שהקב"ה הסכים על ידו לשנות את היום של קבלת התורה ולדחות אותה ביום אחד שהקב"ה נתן למשה את הכוח להתערב ולדחות את העוצמה של קבלת התורה  כלומר כמו שהסכים איתו הקב"ה לא לתת את התורה במלא עוצמתה ביום   ה 50 אלה ביום ה 51  הוא הבין שהוא יכול לדחות את קבלת התורה ע"י שבירת הלוחות הראשונים ולקבל במקומם את הלוחות השניים . וכמו שנתן לו הקב"ה את היכולת לדחות את קבלת התורה ביום אחד כי עם ישראל לא יהיה מוכן לקבלת התורה ביום ה  50 רק ביום ה 51  והקב"ה הסכים איתו הוא הבין שיש לו את היכולת לדחות את קבלת התורה שנכתבה ע"י הקב"ה ללוחות השניים שנעשתה גם ע"י משה , וללא ההסכמה של הקב"ה לפני מתן תורה לא היה משה שובר את הלוחות ואז היה סכנה לקיום של עם ישראל .

ואכן בפעם הראשונה שמשה עשה מדעתו הוא הבין שהקב"ה הסכים עימו רק לפי המציאות כלומר משה לא הסתמך על הלימוד שלו כלימוד גמור ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא.

כלומר משה בדק לפני מתן תורה את גבולות היכולת שלו לפרש את המציאות וזאת בנוסף למתנה שנתן לו הקב"ה את כוח הפלפול לאחר 40 יום בהר סיני

מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.  מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

 

לסיכום משה הבין שכשהקב"ה הסכים איתו על דחית קבלת התורה ביום אחד נתן הקב"ה למשה את הכוח ע"י לימוד ועל ידי כוח הפלפול שנתן לו הקב"ה במתנה להחליט על עוצמת התורה שנמסרה לעם ישראל ולכן משה שבר את הלוחות הראשונים כדי לתת לעם ישראל את הלוחות השנים עד בו משיח צדקנו שבו נהיה מסוגלים לקבל את התורה במלא עוצמתה .

 

 

פרשת במדבר למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא ולמה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת במדבר  למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא  ולמה ?  ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק ג

(מא) וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְקֹוָק תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אנחנו רואים שהקב"ה לקח את הלווים לעבודת המשכן תחת הבכורים ונשאלת השאלה למה ?

ומתורץ שהבכורים היו בחטא העגל ולכן נפסלו לעבודת המשכן והלווים לא היו בחטא העגל ולכן הם הוקדשו לעבודת המשכן

שמות פרק לב פסוק כו

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:

כלומר בני לוי לא היו בחטא העגל והם היחידים שהגיעו אל משה כי לא היו בחטא .

וכך כתוב במפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה א

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב) ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי הן קרבו אותי ואני מקרבן והיו לי הלוים

וקרח במחלוקתו עם משה רצה להחזיר את עבודת הבכורים כמו שאומר הרמב"ן במדבר פרק טז

(ה) וטעם וידע ה' את אשר לו - לעבודת לויה, ואת הקדוש - לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח יד) והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג יג) כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דה"י א כג יג). כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש.

וכאן מגיע האור החיים ואומר שלעתיד לבא באמת הבכורים יחזרו לעבור לגבוה בבית המקדש ואומר האור החיים הקדוש בבראשית פרק מט

אשר דיבר וגו' ויברך וגו' ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין.

ונשאלת השאלה מדוע הבכורים יחזרו לעבודה לגבוה הרי הם עבדו עבודה זרה ונפסלו לעבוד במשכן ?

וצריך לתרץ שלעתיד לבא הסיבה שבגללה נפסלו הבכורים עתידה להתבטל ואם נעלמה הסיבה שבגללה הבכורים לא יוכלו לעבוד לגבוה מסברא ניתן להגיד שיחזרו לתפקידם  

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

ונשאלת השאלה מה יהיה עם הלוים ? האם הם ימשיכו את עבודת בית המקדש ? ועל זה יש את מה שכתוב בויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ב

ב הבן יקיר לי בכל מקום שנא' לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעולם הבא, בכהנים כתיב (שמות מ) וכהנו לי, בלוים כתיב (במדבר ח) והיו לי הלוים,

כלומר לעתיד לבא גם הבכורים וגם הלוים יעבדו בבית המקדש ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

 

פרשת במדבר אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת במדבר  אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ב

 (כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

וכתוב במדבר פרק י

(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

ומאוד קשה לי כי הכיוון הכללי של מסעות בני ישראל הוא  לכיוון צפון לכיוון ארץ ישראל ואם באמת דן נמצא בצד צפון הוא היה צריך להיות ראשון ברוב המסעות ורק במידה ונוסעים דרומה הוא נמצא אחרון מאסף . וצריך לברר מדוע כתוב שהוא היה מאסף כלומר אחרון .

בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עירובין פרק ה יש ויכוח כיצד היו נוסעים בני ישראל במדבר

כיצד היו ישראל מהלכין במדבר רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה חד אמר כתיבה וחרנה אמר כקורה מאן דמר כתיבה [שם ב יז] כאשר יחנו כן יסעו מאן דמר כקורה [שם י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דמר כקורה ומה מקיים כתיבה כאשר יחנו כן יסעו מה בחנייתן על פי הדיבור אף בנסיעתן על פי הדיבור ומאן דמר כתיבה מה מקיים כקורה מאסף לכל המחנות לצבאותם לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו הה"ד [במדבר י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם.

ונראה לי שבאמת הקושי של התלמוד הירושלמי כיצד לפרש את שני הפסוקים שלכאורה סותרים אחד את השני . והתירוץ של הירושלמי  שבאמת שבט דן הלך ראשון  לשיטה שהם הלכו כתיבה אז מה המשמעות של מאסף ?  מתרץ הירושלמי לפי הבנתי ששבט דן היה מרובה באוכלוסין ולכן היה באמת הולך בצד הצפוני אבל בגלל שהיה לו הרבה אוכלוסין הוא היה מפוזר על כל פני המחנות ולכן הוא נחשב למאסף .

וכך ניתן לפרש את רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק כה

(כה) מאסף לכל המחנות - תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) כאשר יחנו כן יסעו. ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות:

כלומר לשיטה שעם ישראל הלך כקורה שבט דן באמת היה בסוף והיה מאסף . אבל לשיטה שעם ישראל הלך כתיבה  באמת שבט דן היה בראש אבל היה מפוזר על כל פני המחנה ולכן הוא נחשב למאסף

וכדי להבין את שיטת הקורה אומר ר' חיים פלטיאל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק יד

(יד) ויסע דגל מחנה יהודה. הק' מ"ה דבכולהו דגלים כתיב ונסע וכאן כתיב ויסע, ועוד דבכולהו כתב בני רק בשבט ראובן דכתיב ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם. ותירץ דמיד כשהיה נוסע הענן היה מיד נוסע דגל יהודה והיה הולך אחר הענן ולהכי כתב ויסע מיהו בשאר דגלים דהיו צריכין להמתין עד פריקת המשכן כתיב ונסע בדרך נחת היו נוסעים ומשבט ראובן לא הזכיר בני לפי שבמחלקתו של קרח היו משבט ראובן לפיכך לא הזכיר בניו.

לפירוש הזה של ההליכה כקורה צריך להגיד ששבט דן היה תמיד בצפון בראש המחנה אבל כשעם ישראל התחיל ללכת הוא היה אחרון בסדר ואם כך כאשר היו חונים הוא חזר למקומו בראש . ואז מאוד מובן למה הם היו לשני השיטות אחראים על החזרת האבידה . לשיטה שהלכו כתיבה הם היו מפוזרים על פני כל המחנה ולכן יכלו להחזיר לכל השבטים את האבידות של עם ישראל ולשיטה שהלכו לקורה הם הלכו אחרונים אבל כשהגיע לחניה היו צריכים לעבור דרך כל מחנה ישראל ובשלב הזה יכלו להחזיר את האבידה לכל אחד מבני ישראל .

ומאוד מובן מה שכתב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

וילחם עם ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם, והיה עמלק גונבם ומחתך את מילתם וזורקן כלפי מעלה, ואמר ראה מה שאני עושה בבני בריתך, שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים

שבט דן לשני השיטות היה פגיע יותר משאר השבטים כי לשיטה שנסעו כתיבה השבט לא היה מרוכז במקום אחד אלה מפוזר על פני כל השבטים ולכן מאוד מובן שכל אחד עמד לעצמו וזה המשמעות של נחשלים  אומר האלשיך במדבר פרק ז

כי על כן נקרא נחשון, על שם נחשול שבים. ובאו מים עד חוטמו, וצווח, הושיעני אלהים, כי באו מים עד נפש.

ושבט דן היו נחשלים ללא הכוח של כל השבט או בגלל שהיו צריכים להמתין שכולם יעברו אותו ובחניה היו צריכים ללכת עד צפון המחנה לא היה בהם את הכוח לעמוד מול עמלק ולכן היו נחשלים שעמלק זינב בהם וזה בדיוק פירוש רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יז

 (יז) יהי דן - דמהו לנחש ולשפיפון שהלך יחידי כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות, והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים

ומובן מה עושה שבט דן בצפון שנאמר בירמיהו פרק א

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

והסיבה לכך מה שכתוב פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ג

רוח פנת צפון משם החשך יצא לעולם, רוח צפון בראו ולא גמרו, שאמ' כל מי שהוא אומ' שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת וידעו שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזוועות והרוחות והשדים והברקים והרעמים, ומשם רעה יוצאה לעולם, שנ' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ,

 

לסיכום שבט דן היה בצד צפון המקום שממנו תפתח הרעה כי זה הרוח שהקב"ה ברא ולא גמר את הבריאה . בצד צפון שבט דן הפחות שבשבטים שהלך לא כשבט אלה כיחידים  ולכן היה חלש מאוד ולכן עמלק זינב בו . ולשיטה שעם ישראל הלך כתיבה היה הולך בראש ובגלל החולשה שלו היה מפוזר על פני כל המחנה ,ולשיטה שהלכו כקורה היה בחניה בראש אבל בהליכה המתין עד שהיה  מאחור וכאשר חזרו לחנות עבר לתחילת המחנה .

פרשת בחוקתי מה זה תנאי כפול ? מה הקשר של תנאי כפול לפרשה שלנו ? מה המשמעות של מצות לימוד תורה למימד הזמן ? והאם ניתן להיות במקום שהוא לא ברכה ולא קללה ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בחוקתי   מה זה תנאי כפול ? מה הקשר של תנאי כפול לפרשה שלנו ? מה המשמעות של מצות לימוד תורה למימד הזמן ? והאם ניתן להיות במקום שהוא לא ברכה ולא קללה ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כו

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

ויקרא פרק כו

(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:

(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:

בפרשה שלנו אנו רואים שיש כאן תנאי כפול האחד אם בחוקותיי תלכו אז...    ואם בחוקותיי תמאסו אז ....   כלומר יש לנו כאן תנאי כפול  ויש ויכוח בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף סא עמוד א

מתני'. ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר: +במדבר לב+ ויאמר... אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב: ואם לא יעברו חלוצים; רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו.

ושואלת הגמרא על מה שכתוב בפרשה שלנו תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סא עמוד ב

בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב: +ויקרא כו+ אם בחקותי תלכו +ויקרא כ"ו+ ואם בחקותי תמאסו, אלא לר' חנינא בן גמליאל, למה לי? איצטריך, ס"ד אמינא, אם בחקותי תלכו - ברכה, אם בחקותי תמאסו - לא ברכה ולא קללה, קא משמע לן.

כלומר לרבי חנניה יכול להיות מצב של לא ברכה ולא קללה מצב בינים "פרווה" שבו אדם נמצא  לא במצב קללה ולא במצב ברכה ולכן התורה מחדשת שאין מצב כזה  .

וכתוב יהושע פרק א

(ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

ועל זה אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל: כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית.

כלומר מצוות לימוד התורה שמוטלת על האדם 24 שעות לא נותנת לו את האפשרות להיות במצב של לא ברכה ולא קללה כי הוא תמיד במצב של חיוב לימוד תורה ואם הוא לומד תורה הוא במצב ברכה ואם הוא לא במצב לימוד הוא במצב קללה . אז אם כך מדוע הגמרא צריכה את התנאי הכפול הרי הוא מיותר כי אין מצב שהוא לא ברכה או קללה ויש לזה שני תירוצים יש שחולק על הקביעה של רבי ישמעאל

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

ופליגא דר' שמואל בר נחמני, דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה,

כלומר לשיטת רבי שמואל בר נחמני אין חיוב של 24 שעות לימוד ולכן יכול להיות מצב של לא ברכה ולא קללה ולכן צריך תנאי כפול ,וניתן גם לתרץ לשיטת רבי ישמעאל שמדובר באישה שלא מוטל עליה מצוות לימוד תורה ולכן יכול להיות אצלה מצב של לא ברכה ולא קללה ולכן התורה הביאה את התנאי הכפול .

ובהבנת מצות לימוד תורה בקשר לתנאי  הכפול  כותב   אור החיים ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יד

(יד) ואם לא תשמעו וגו'. צריך לדעת היכן נצטוו בתנאי על השמיעה בתחלת הפרשה שיוצדק לומר בכפל התנאי ואם לא תשמעו ולא היה צריך להתחיל אלא מואם בחקתי תמאסו, ונראה כי כאן נתכוון הכתוב להעירך כי מה שאמר בתחילת הדברים אם בחקתי שכוונתו היא על עסקי התורה ולזה רשם בהפכיותה שלילת השמיעה ואיזו מצוה שתלויה בשמע אוזן הוי אומר עסק התורה על דרך אומרו (ישעי' נ"ה) שמעו ותחי נפשכם ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א') ולצד שנתכוון ה' במאמר בחקתי לכל מה שפירשנו בה בכפל התנאי תלה כל המשך הרע מסיבת העדר התורה:

ואני רוצה להגיד כי מצוות לימוד התורה מכניסה לחיינו את המשמעות הגדולה של מימד הזמן כי ללא מצווה זו משמעות הזמן היית חלשה כי היה אפשר להיכנס למצב של לא ברכה ולא קללה ועדיין אדם היה יכול להיות מבחינת צדיק כי יכול היה לא לעשות הרבה מצוות כי ולא לעשות עבירות  והיו לו יותר מצוות מאשר עבירות ולכן היה נחתם לחיים . אבל מצוות לימוד התורה לא נותנת לנו את האפשרות להיכנס למצב "פרווה" של לא ברכה ולא קללה   כי כל רגע שאנחנו מאבדים ללא לימוד תורה זה מצב של קללה כלומר מצב של לא לימוד תורה גורע מאיתנו מהקרן כלומר ממה שיש לנו , למה הדבר דומה למי שהולך על מדרגות נעות אבל נגד הכוון של המדרגות הנעות . אם אתה עומד במקום אתה מתקדם הפוך לכוון ההפוך לאן שאתה רוצה ללכת . אתה צריך ללכת יותר מהר מהמהירות של המדרגות הנעות כדי להתקדם לכיוון שרצוי לך . ובעצם מצות לימוד תורה  דומה להעלאת אדם על מדרגות נעות כאשר הכיוון שהאדם רוצה ללכת זה נגד כיוון הנסיעה של המדרגות . ולכן אין מצב כזה לאדם שמוטלת עליו מצוות לימוד תורה להיות במצב של לא ברכה ולא קללה . 

פרשת בחוקתי מה המשמעות של המלה קוממיות ? מה היה הגובה של האדם הראשון לפני החטא ולאחריו ? מה יהיה הגובה של האדם לעתיד לבא ? ואיך זה קשור ל 600000 אלף של עם ישראל ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בחוקתי  מה המשמעות של המלה קוממיות ?   מה היה הגובה של האדם הראשון לפני החטא ולאחריו ? מה יהיה הגובה של האדם לעתיד לבא ? ואיך זה קשור ל 600000  אלף של עם ישראל ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כו

 (יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: פ

וכותב התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

מיתיבי: +ויקרא כ"ז /כ"ו/+ ואולך אתכם קוממיות - רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, שנאמר: +תהלים קמ"ד+ אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל!

פרוש העניין שיש ויכוח בין רבי מאיר לבין רבי יהודה מה הגובה של האדם יהיה לעתיד לבא 100 אמה או מאתים אמה ? .

ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו,

כלומר האדם הראשון היה בתחילה לפני חטא  האדם הראשון מהארץ עד לשמים ולאחר חטא האדם הראשון הקב"ה מיעט אותו למאה אמה כמו שכותב המהרש"א חידושי אגדות מסכת חגיגה דף יב עמוד א

הוסיף בזה המאמר ומיעטו והעמידו על מאה כו' וכ"ה בפרק הספינה דקומתו של אדם הראשון היה ק' אמה והיינו אחר שסרח ומיעטו ויש רמז בזה ותשת עלי כפך כף גי' מאה:

כלומר לעתיד  לבא האדם יחזור לפי רבי יהודה למצב לאחר החטא ולא למצב לפני החטא ולפי רבי מאיר קומתו תהיה כפול מהמידה שלו לאחר חטא האדם הראשון

ונשאלת השאלה מדוע לא יחזיר אותו הקב"ה למצב שלפני החטא ? ונראה לי לתרץ שלפני החטא היה האדם הראשון לבדו  אבל לאחר החטא העולם השתנה ולכאורה הנשמה של האדם הראשון התחלקה להרבה חלקים . אז בו נראה מה החשבון

בשו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן צא

ואלו הרמב"ם ביאר בהקדמת משניות סדר זרעים [ד"ה אחר כן] שכדור הארץ הוא בדקדוק כ"ד אלף מילין,

כלומר האדם הראשון לפני החטא ולפי הרמב"ם היה 24000 מיל . כל מיל זה 4000  אמה סה"כ גודל האדם הראשון   96000000   אמה .

אם נחלק את המספר הזה בבני ישראל   שהמספר הסגולי שלו זה 600000   איש כנגד 600000 אותיות התורה יוצא שכל אדם 160   אמה .

יוצא לנו שלפי רבי  יהודה  עם ישראל שהוא 600000 איש  כפול 100  אמה 60000000  אמה אז להיכן הלך השאר ?

וצריך לתרץ שהשאר 36000000  שייך לאומות העולם כלומר האדם הראשון בערך 2/3   עם ישראל ו 1/3   אומות העולם אבל לפי רבי מאיר זה קשה כי יש החשבון צריך להיות 600000 כפול 200  שזה 120000000 ויש לנו עודף של  24000000  אמות ואולי יש להגיד שלעתיד לבא העולם יהיה במצב אחר מצב טוב יותר מאשר היה בזמן האדם הראשון לפני החטא לפי הכלל הידוע לנו

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: +ישעיהו נ"ז+ שלום שלום לרחוק ולקרוב.

ויוצא  לנו שהעולם לעתיד לבא יהיה טוב יותר בשליש מהעולם הבא שליש מלגו שזה בדיוק 25 אחוז יותר מהסה"כ  כי 1/3  מלגו של 96000000  זה בדיוק  120000000   ועדיין יש לנו לבדוק היכן בחשבון נמצאים אומות העולם ?  ואני רוצה לתת פתרון שקשור לסוגיה של הידור מצווה שיש ויכוח האם הידור מצוה זה 1/3 מלגו או שליש מלבר  ואם נגיד שהעולם לעתיד לבא יהיה שליש מלבר מהעולם של האדם הראשון לפני החטא יוצא לנו סה"כ אמות לפי גודלו של האדם הראשון לפני החטא זה  96000000   ושליש מלבר זה     144000000  שמיתוך  זה עם ישראל 120000000   ו 24000000  זה אומות העולם

וניתן לפרש לפי הפנים יפות ויקרא פרשת בחקותי פרק כו פסוק יג שבאמת עם ישראל יהיה לעתיד לבא יותר מאשר האדם הראשון לפי החטא

ובזה מובן הת"כ ואולך אתכם קוממיות ר' יהודא אומר שתי מאות אמה, והיינו שנתעלו בחמשים שערי בינה וקומה של אדם הוא שיעור ארבע אמות כדקי"ל [עירובין מח א] מקרא דאל יצא איש ממקומו נמצא בנון שערי בינה שנתעלו חמישים קומות הוא מאתיים אמה:

וידוע שרק לעתיד לבא יהיה ניתן להגיע לחמישים שערי בינה ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד לז

כי ארבעים ותשע שערים הוא בלב האדם מצידו ויוכל להגיע בהשתדלותו, אבל בירור השורש ונקיון עטיו של נחש דאדם הראשון זהו למעלה מראש האדם רק על ידי ה' יתברך שמסייעו לזה להיות כאלקים ממש, והתורה היא המאירה לאדם ומדריכתו לברר לבבו בכל החמישים שערי בינה:

 

לסיכום יש שני שיטות לפי רבי מאיר העולם לעתיד לבא יהיה מהודר יותר בשליש מלבר ואומות העולם יהיה 1/5 מכלל העולם . לפי רבי יהודה העולם לעתיד לבא יהיה אותו הדבר כמו העולם לפני חטא האדם הראשון ואומות העולם יהיו  1/3  מסה"כ העולם

 

 

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

נאמר בפרשה ויקרא פרק כה

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:

משמעות פשטות הפסוק שיש דין לארץ לשבות . כלומר המצווה על השביתה חל על  הארץ שהיא צריכה לשבות לקב"ה . והתוצאה של שביתת הארץ זה כל דיני השביתה

ויקרא פרק כה

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

לעומת זאת הדין של יובל מתחיל באדם ובעמל שלו  

ויקרא פרק כה

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

כלומר האדם צריך לספר שבע שנים שבע פעמים ואז לקדש את שנת היובל . אנחנו רואים הבדל מהותי בן דין היובל לדין שמיטה . דין שמיטה במהות זה דין בארץ והתוצאה זה כל דיני השמיטה ואילו דין יובל זה דין באדם ולא דין בארץ ואולי כך ניתן להבין את הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א

ה' עלאה, ה' תתאה, נייחא דעלאין, נייחא דתתאין, ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא, וכד מסתכלין מלי כלא חד, בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא, ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם, חנם מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום,

ואולי כדי להבין ולהסביר את היובל ואת הקשר שלו להשתדלות של האדם

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה

כלומר אדם שהולך במשך חמישים שנה כל יום ארבעים מיל הוא יספיק ללכת את עוביו של הרקיע . כלומר יש כאן דין באדם שבמחזור של חמישים שנה נותן לו את האפשרות אם יתאמץ להספיק וללכת את כל עובי הרקיע .

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

כל אדם לעמל נברא, שנאמר +איוב ה'+ כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר +יהושע א'+ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא.

אם כן אנחנו רואים שהאדם יש לו משימה קשה של חמישים שנה של עמל רב כי כל יום צריך ללכת ארבעים מיל כדי להקיף את הרקיע כלומר  לעשות את העבודה בשלמות . וזה משימה כמעט מעל הכוחות האנושים ולכן המדרש תנחומא מטפל בצד אחד של  הסוגיה הזאת (ורשא) פרשת כי תשא סימן ג

אמר רבי לוי מלה"ד =משל למה הדבר דומה= למלך ששכר פועלין למלאכתו עם שהן עושין נטל המלך אחד מהן וטייל עמו, לערב באו הפועלין ליטון שכרן, בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהן שכרו, ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות טול כפי מה שעשית אף הוא יכול לומר למלך אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך היה שכרי מרובה, וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפועלין אלו עמלי התורה מי שיגע בתורה חמשים שנה ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים יכול לומר אלולי שסלקתני הייתי עוסק בתורה

אבל התירוץ הזה טוב למי שהולך ארבעים מיל כל יום והקב"ה לקח אותו לפני שהספיק את כל המסע של חמישים שנה אבל תירוץ זה אינו טוב למי שלא הולך ארבעים מיל כל יום והתירוץ הזה לא יועיל לו

ולכן צריך אדם להבין את החסד שעשה בקב"ה עם עבדיו

 

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ד

א"ר תחליפה קיסרייא קרייא אמר כן [במדבר כט א ב] יום תרועה ועשיתם. ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה

ונראה לי שזה הסיבה שממתינים עד יום הכיפורים כדי לתקוע בשופר כדי ששנת היובל יתקדש כי אז כל עם ישראל הם כבריות חדשות שעל אף שלא הלכו ארבעים מיל כל יום בחסדו הגדול מעלה הקב"ה על כל אחד מעם ישראל כאילו הלך ארבעים מיל כל יום במשך חמישים שנה .

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ‏י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:   ‏י"ט/אייר/תשע"ה

כתוב בפרשה שלנו ויקרא פרק כה

(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

יש כאן מושג  שנקרא עיר חומה ותמיד לא הבנתי את המושג  הזה עיר חומה וברצוני להאיר את המושג הזה .   בפעם הראשונה בתורה שמוזכר המילה חומה זה בשמות פרק יד

(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. מכאן שהיה הדרך באמצע, שהרי המים היו מימין ומשמאל ומלמעלה.

ובמדרש: "והמים להם חומה" תורה הנמשלת למים, שהיו עתידים לקבל היתה מגינה כחומה ומאבדת את המצריים, וזהו שכתוב: "חמה" חסר וא"ו, חומה לישראל חמה למצריים. "מימינם ומשמאלם" מימינם בזכות התורה שנאמר: (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", ומשמאלם אלו תפילין שנותנין בשמאל.

כלומר המהות של חומה שהיא מגינה ובזכות התורה יש את החומה .

ואומר הדר זקנים על התורה שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חמה. חסר וא"ו לפי שמתחלה נתמלאה חמה עד שבא גבריאל שהיה מכריז ואומר למים שבימינם הזהרו בישראל שעתידים לקבל תורה שנתנה בימין. שנאמר מימינו אש דת. וחוזר ואומר למים שבשמאלם הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאלם. וחוזר ואומר למים של אחריהם הזהרו בישראל לפי שעתידים להתעטף בציצית ומשליכים מאחוריהם. וחוזר ואומר למים שלפניהם הזהרו בישראל שעתידין להמול כי זהירים הם בברית מילה כדכתיב ואתה את בריתי תשמור.

שמאל – תפילין ימין - מזוזה  אחור – ציצית קדימה –מילה כלומר התורה דרך המצות מגינות על העם היהודי כחומה .יוצא שמהות החומה זה התורה .

וארץ ישראל היא הארץ המיוחדת לקב"ה היא הארץ שחלק לא קטן מהמצוות של יהודי קשורות לארץ זו וההבדל בין  ארץ ישראל לארצות אחרות שהיא קשורה קשר בל ינותק מהשמים ואומר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

ולא רק שהיא קשורה לשמים ,  ארץ ישראל חקוקה בשמים אומר האלשיך ויקרא פרק כה

עיר חומה. והוא מאמר הכתוב באומרו (ישעיה מט טז) הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד, כי ציון היא בחומתה חקוקה לפניו יתברך, כמאמר הכתוב שאמר המקונן (איכה ב ח) חשב ה' להשחית חומת בת ציון שהיא של מטה, נטה קו בניינה למעלה, והיא נגדו תמיד. וזהו אומרו פה כי היא חביבה לפניו יתברך גם אחר חרבנו שהיא עיר חומה נגדו יתברך.

וכן כתוב בנביא ישעיהו פרק מט

 (טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

ואומר רש"י ישעיהו פרק מט פסוק טז

 (טז) על כפים - על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לו) על כפים כסה אור:

כלומר ההבדל בין ארצות אחרות לארץ ישראל שארץ ישראל חקוקה בשמים , את הארץ ניתן להשמיד או לקלקל אבל את השמים לא ניתן לקלקל על אף שהיה ניסיון בדור הפלגה לבנות את מגדל בבל ולהלחם בשמים . ובשמים יש את בית המקדש ואת ירושלים וצריך להגיד שיש גם את כל החומות שהיו בארץ ישראל . והחומות שחקוקות בשמים זה אותם חומות שהיה בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע . ולכן יש דין שונה בהרבה הלכות באותם מקומות בארץ ישראל שהיה בהם חומה בזמן כיבוש הארץ על אף שאותם חומות נפלו או נעלמו מסיבות שונות כי עדיין בשמים  אותם חומות חקוקות ולכן הדין שלהם לא השתנה .

ולכן הדין השונה בבית שנמכר בעיר עם חומה או ללא חומה

 אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [ירושלים] טור שכד

בבתי-ערי-חומה - שהמוכר בה בית, הזכות בידו לפדותו מן הקונה בתוך שנה אחת למכירתו, ואם עברה שנה ולא פדהו, הבית חלוט ללוקח - אמרו שירושלים אף על פי שהיא עיר חומה, אין הבית חלוט בה, אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול, ואם יגיע יובל יצא ביובל, כדין בתי-חצרים, לפי שנאמר בבתי ערי חומה: ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר  בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביובל, וירושלים לא נתחלקה לשבטים, והרי אין לו מי שמקנה לו, אף על פי שאת הבית עצמו מן הקרקע ולמעלה יכול למכור.

ובמקום שאין חומה כלומר באותו מקום שלא חקוק בשמים גם חומה אומר  האלשיך על משלי פרק כה פסוק כח

עיר פרוצה אין חומה שעל כן תתעתד יבואו שודדים עד תחרב, כן הוא איש אשר אין מעצר לרוחו כי יתעתד לשודדים, הם עונות ופשעים אין מספר עדי אובד:

ולכן כך צריך לפרש את הפסוק הידוע בתהלים פרק קלז פסוק ה בצורה מחודשת

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

הרי כתוב הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

פרוש : על הכף כביכול של הקב"ה חקוק החומות והחומות זה החומות בארץ ישראל וזה כולל את החומות של ירושלים ובית המקדש ולכן אומר הפסוק אם אני אשכח את ירושלים זה כמו לשכוח את ימיני כי זה חקוק כל כף ידי . והמשל הוא שלא שייך לשכוח את יד ימין ואם לא ניתן לשכוח את יד ימין לא ניתן לשכוח את ירושלים שחקוקה על היד הזאת .

לסיכום התורה היא החומה שמגינה על עם ישראל , וארץ ישראל ירושלים ,בית המקדש, והחומות שהיו בה בזמן כיבוש יהושע חקוקות כביכול על ידו של הקב"ה ולכן בסופו של דבר בזכות התורה יקבל עם ישראל את ארץ ישראל חזרה ובשלמות כפי שהיא בשמים ויזכה להקים את החומות שהיו כנגד החומות הבנויות בשמים ולכן במקום שהיה חומה יש דין שונה על אף שהחומה נהרסה כי בשמים היא שרירה וקימת .

 

 

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ? בית הדין של משה העמיד את האוהל של הבן של הישראלית מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ?  בית הדין של משה העמיד את האוהל של  הבן של הישראלית  מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ?  ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כד

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

בו נבין את הסיפור מאחורי הפסוקים הללו

אומר רש"י ויקרא פרק כד פסוק י

(י) ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף:

בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה:

בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר:

וינצו במחנה - על עסקי המחנה:

ואיש הישראלי - זה שכנגדו, שמיחה בו מטע אהלו:

המקלל היה בנו של אותו מצרי שהרג משה . ואותו איש התגייר . וכשבא להניח את האוהל שלו  במחנה דן המחנה של אמא שלו בא איש ישראלי  ומיחה בו ואמר לו כאן לא מקומך כי אדם מיוחס אחרי אביו ולא ע"י אימו אתה צריך להוציא מכאן את האוהל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן לב

[לב] ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם,

הלך אותו בן האישה הישראלית לבית דין של משה ויצא חייב בדין . והמשמעות של החיוב הזה שאותו איש לא יכול להניח את האוהל שלו בשום מקום רק מחוץ למחנה . כלומר  נוצר מצב שהוא יושב מחוץ למחנה של כל עם ישראל וזו בושה גדולה מאוד . כולם רואים את האוהל שלו מחוץ למחנה  ולא נראה לי שיש בושה גדולה יותר לאדם שכל עם ישראל רואים שהוא מוקצה מחוץ למחנה .

אותו מקלל עמד וגידף את השם . נראה לכאורה שהתוצאה של הדין של משה העמיד את המקלל בניסיון בלתי אפשרי לעמוד מול בושה כזו מול כל עם ישראל ולשבת מחוץ למחנה . וצריך לבאר מדוע ?  לדעתי אפילו משה הבין את מצבו המיוחד של המקלל ולכן כתוב בבלי

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עח עמוד ב

אבל מגדף לא נאמר בו אלא לפרש להם על פי ה' שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו.  

וכדי לתרץ את המצב הבלתי אפשרי הזה כמעט בלתי אנושי לכאורה צריך להבין לעומק מה המשמעות של גר בעם ישראל . אביא מה שכתבתי בשבועות   ‏ה'/סיון/תשע"ד

הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים . כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מהותי  מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל.

כלומר גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יעמוד בכל מבחן וקושי ויכנס לעם ישראל אבל גר שהמזל שלו לא היה המעמד הר סיני ייפרד מעם ישראל  . ולכן על אף שכאן היה מצב כמעט בלתי אפשרי ובלתי אנושי אותו גר אם היה גר "אמיתי " שהמזל שלו היה במעמד הר סיני היה יכול לעמוד בניסיון והעובדה שלא עמד בניסיון מוכיחה שלא היה גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל                                

 

וכן כתוב בזוהר על אביו של אותו בן אישה ישראלית שהיה בן המצרי שהרג משה

תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיג עמוד א

ויפן כה וכה אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה ויך את המצרי

כלומר משה שהרג את המצרי ראה שלא יצא גר ממנו ואומנם כך היה אותו בן שיצא ממנו שבדיאבד התברר שהוא לא גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני .