פרשת ויקרא מה ההבדל בן נשיא ,כהן משוח ויחיד לגבי הבאת קרבן ? הבאת קרבן ע"י נשיא סימן טוב לציבור וע"י כהן משוח סימן לא טוב מדוע ? ולמה נשיא חייב לחטא ? ‏כ"ט/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויקרא מה ההבדל בן נשיא ,כהן משוח ויחיד לגבי הבאת קרבן ? הבאת קרבן ע"י נשיא סימן טוב לציבור וע"י כהן משוח סימן לא טוב מדוע ? ולמה נשיא חייב לחטא ? ‏כ"ט/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

יש שלושה סוגי אנשים המביאים קרבן על העלם דבר

נשיא

ויקרא פרק ד

(כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:

(כג) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:

יחיד   (כל אחד מישראל )

ויקרא פרק ד

(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם:

(כח) אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא:

כהן משיח

ויקרא פרק ד

(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת:

נשיא מביא שעיר זכר , ישראל מביא שעיר נקבה , כהן משיח מביא פר

ויש לעמוד על ההבדלים בן שלושת האנשים

אומר התולדות יצחק ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק ג

אם הכהן המשיח יחטא, בלשון החוטאים מצינו חילוקים, במשיח אמר אם, שאמר אם הכהן המשיח, וכן בכל העדה, ואם כל עדת ישראל ישגו, ובנשיא אמר אשר נשיא יחטא, ולא אמר אם, וביחיד החוטא אמר ונפש כי תחטא, הטעם בזה שהכהן המשיח שהוא כהן גדול רחוק שיחטא, ולזה אמר אם שהוא ספק, וכן כל הקהל רחוק ולזה אמר אם, וביחיד אמר נפש כי תחטא, כי מורה יותר ודאות מלשון אם, ובנשיא מתוך גאותו שהוא המלך וכיוצא בו ודאי יחטא, ולזה אמר אשר נשיא יחטא, ולכן הביאו הנשיאים את אבני השוהם הנתונים על לב אהרן לפי שלבם לקחם, ובמדרש [תו"כ דבורא דחובא פרש' ה א] אשר נשיא יחטא לשון אשרי, אמר רבי יוחנן בן זכאי אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו וכל שכן יביא על זדונו, פירוש שילמדו ממנו העם.

יש הבדל מהותי בן נשיא לישראל ולכהן משיח. נשיא כתוב בלשון ודאי וישראל וכהן משיח נכתב בלשון ספק . מלך בגלל  התפקיד שלו הוא נמצא במצב שלא יכול להיות שלא יחטא בגלל גאותו ולכן ודאי יחטא וכן ודאי יביא קורבן מה שלא קיים בכהן משיח ובישראל רגיל שיש ספק אם יחטא .

וכדי להבין יותר  טוב את ענין המלך ומה שונה המלך מאדם רגיל מביא התוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז

הרי הוא או' אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו ואו' ורצע אדניו את אזנו במרצע וכי מה נשתנה אזן לרצע מכל איברין לפי ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם לפיכך אמ' הכת' תבוא אזן ותרצע שלא שמרה מה ששמעה

כלומר ההבנה שאנחנו עבדים רק של הקב"ה הוא עניין מהותי וחלק בלתי נפרד מהאמונה היהודית ,ואם נוצר אפילו פגם קטן בהבנה הזאת  זה יוצר פגם שגורם לחטא שצריך לתקן אותו. וכל מלך לא יכול להיות במצב שהוא יכול להתחמק מכוחי ועוצם ידי כלומר להבין שגם הוא  עבד של הקב"ה כי הוא נמצא במצב שהרבה אנשים לא רואים בו רק מלך תחת הקב"ה ורואים בו כתחליף של הקב"ה ומצב זה יוצר אצלו את גאווה שמביאה אותו לחטא . 

ויש עוד הבדל בן כהן משיח לבן נשיא . נשיא הוא תחת הקב"ה בלבד וכהן משיח תחת העם

כהן משיח תחת השפעת העם ולכן כתוב אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם  ואומר הספורנו ויקרא פרשת ויקרא פרק ד פסוק ג

(ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. כלומר שלא תקרה לו שגגת חטאת זולתי ממוקשי עם, כאמרם המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו (ברכות לד, ב). וקרבנו נשרף ואין לכהן שום חלק בו, ולכן לא כתב בו ואשם כמו שכתב בכל שאר החוטאים, כי אמנם באמרו ואשם יורה אזהרה על התשובה, וזה לא יפול על הכהן המשיח כי לא מלבו היה החטא כלל, אבל קרה לו לאשמת העם. ובשגגת סנהדרין שהוא גם כן רחוק אמר

אבל נשיא הוא תחת השפעת הקב"ה  אומר הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה א

ולא עוד אלא שהלב נתון בידו של הקדוש ברוך הוא, כדכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' [על כל אשר יחפוץ יטנו] (משלי כא א), וכיון שהלב נתון ביד הקדוש ברוך הוא, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו,

ואם כך מעשיו של המלך הם תוצאה של רצון הקב"ה וזה קושיה על ההבנה שמלך חייב לחטא בגלל הגאוה שלו וכתוב שלבו הוא ביד הקב"ה  . והתירוץ צריך להיות שמלך חוטא זה רק ע"י המחשבה שלו ובאמת הגאוה שלו היא החטא  כי המחשבה שלו לא בידי הקב"ה אבל התוצאה הסופית של מעשיו מה שבא לידי ביטוי בעולם זה רק מה שהקב"ה רוצה שיעשה וזה המשמעות של אשר יחפוץ יטנו אבל זה  שהקב"ה הביא לידיעתו של הנשיא את החטא שעשה והביא קרבן זה מראה שהקב"ה דן את הציבור לכף זכות ולכן אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת ,כי זה סימן על הדור כולו .

לעומת זה הבאת קרבן ע"י כהן משיח מראה את ההפך , זה סימן לא טוב על הציבור כי מעשי העם גורם לחטא של כהן משיח כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב

המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.

לסיכום יש שלשה קטגוריות שונות לגבי עשית עברה בשגגה

נשיא   יחיד וכהן משוח . נשיא  הוא קטגוריה בפני עצמה  שהקב"ה שולט על מעשיו והבאת קרבן זה סימן טוב לציבור . כהן משוח בתנאי שהוא חכם מופלא והבאת קרבן זה סימן לא טוב לציבור כי זה נגרם ע"י הציבור ,ויחיד הוא כל אחד מישראל כל אחד לפי מעשיו .

 

 

פרשת ויקהל פקודי מה ההבדל בן "ויעש" לבן "ויעשו" וכיצד זה קשור לכותנות עור שעשה הקב"ה לאדם הראשון וכיצד זה קשור ל"ויעשו" חגורות ע"י האדם הראשון ? ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויקהל פקודי  מה ההבדל בן  "ויעש" לבן "ויעשו"  וכיצד זה קשור לכותנות עור שעשה הקב"ה לאדם הראשון וכיצד זה קשור ל"ויעשו" חגורות ע"י האדם הראשון   ?  ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 

בפרשה שלנו מתואר בנית בית המקדש יש פעלים שחוזרים על עצמם ויעש ויעשו  האחד בלשון יחיד והאחד בלשון רבים

 שמות פרק לו

(יא) וַיַּעַשׂ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּמַּחְבָּרֶת כֵּן עָשָׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:

שמות פרק לו

(יג) וַיַּעַשׂ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וַיְחַבֵּר אֶת הַיְרִיעֹת אַחַת אֶל אַחַת בַּקְּרָסִים וַיְהִי הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: ס

וכד'

שמות פרק לו

(ח) וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:

שמות פרק לט

(א) וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ

שמות פרק לט

(ו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

שמות פרק לט

(טו) וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר:

שמות פרק לט

(טז) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן:

שמות פרק לט

(יט) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה:

(כ) וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד:

ויש עוד "ויעשו" אבל המשותף לכל "ויעשו"  בלשון רבים זה שמדובר בבגדי הכהן הגדול ויריעות המשכן  . שאר הכלים כתובים בלשון "ויעש" ויש לברר מה ההבדל בין "ויעש" לבין "ויעשו" .

לכאורה צריך להגיד שלשון היחיד מדובר בבצלאל שקיבל מהקב"ה רוח אלוקים וכתבתי במאמר הקודם שהוא קיבל יכולת לברוא עולם צל לבריאה וזה מהות השם שלו .

שמות פרק לא  

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

ולשאר האנשים נתן להם רק רוח חוכמה

שמות פרק כח

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי:

וצריך בירור מה מקור ההבדל כתוב בראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ

ואומר  רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

וע"ד המדרש: (ב"ר כ, כט) כתנות עור, בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור. והכוונה שהלבישם הקדוש ברוך הוא מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להן בהר, וממעלת המלביש תוכל ללמוד מעלת הלבוש, כי הכוונה בהם לחיות לעולמים ולהיותם כמלאכי השרת:

כלומר מדובר בדבר שנעשה ע"י הקב"ה ללמד על המעלה הגבוהה של האדם הראשון ממנו בא אבל בגלל חטא האדם הראשון ירד מדרגה של אור לעור  וכך כותב בפירוש האלשיך על בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות אור רוחניים כדי להתלבש גופם בגן עדן גם כן בחלוקא דרבנן, ועתה וילבישם שהקנה בהם הלבשה, ויחלף מאור לעור. ושיעור הכתוב ויעש מתחלה כתנות אור, ומה שכתב עור, הוא על מה שאחר כך וילבישם את הכתנות, כלומר ומזה תבין כי בתחלה היו אור, כי האותיות מתחלפות כי כן תהיה כוונת רבי מאיר ולא להגיה התיבה:

כלומר  הקב"ה  נתן  כותנות של אור שנהפך לעור ותפקיד האדם לחזור ולהפוך את זה מעור לאור . וזה הכוונה של "ויעש" מלמעלה למטה מהקב"ה לאדם ותפקיד זה בא לידי ביטוי בבניית המשכן ולכן זה יכול להיות רק בידי יחיד שקיבל את הכוח הראוי מהקב"ה . הקב"ה נתן לנו את המקדש שמהותו אור ועכשיו הוא עור ותפקידנו להשתמש בו ולהפוך אותו חזרה לאור

עד כאן ההבנה של "ויעש"  ועכשיו נבין מה ההבנה ב  "ויעשו"

בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יט

וא"ר יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט, ויעשו להם חגורות, א"ר אבא בר כהנא חגורה אין כתיב כאן, אלא חגורות חגורי חגורות, אסטכיוין, גליון, סדינים, כשם שעושים לאיש, כך עושין לאשה, צילצלין, קולסין, סכנין.

העבודה שבאה מלמטה למעלה זה "ויעשו " פעולת האדם מלמטה ללמעלה זה הכוונה ב "ויעשו" לתקן את מה שהתקלקל . כמו שאומר רבי יצחק קח חוט ותתחיל לתפור ולתקן מה שקלקלת ותיקון זה בא לידי ביטוי בעבודה על בגדי כהן גדול ויריעות המשכן שזה הפעולה של "ויעשו" זה התיקון שצריך לעשות מלמטה למעלה וזה לרוב בני אדם ,אבל ליחידים כמו בצלאל שנתן לו הקב"ה רוח אלוקים או  כמו כהן גדול הוא בבחינת "ויעש" שזה עבודה מלמעלה למטה .

וזה הכונה בתלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א

למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין; כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: +בראשית ל"ז+ ויטבלו את הכתנת בדם; מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דא"ר חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה; אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב: +שמות כ"ח+ והיה על לב אהרן); חושן מכפר על הדינין, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשית חושן משפט; אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב: +הושע ג'+ אין אפוד ותרפים; מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול; ציץ מכפר על מעשה עזי פנים, כתיב הכא: +שמות כ"ח+ והיה על מצח אהרן, וכתיב התם: +ירמיהו ג'+ ומצח אשה זונה היה לך! לא קשיא: הא דאהנו מעשיו, הא דלא אהנו מעשיו, אי אהנו מעשיו - אתו נגעים עליה, אי לא אהנו מעשיו - מעיל מכפר.

כלומר עבודת הכהן הגדול שבגדיו נתפרו ע"י חכמי לב מבחינת "ויעשו" מכפרים על העם כולו ע"י עבודת הכהן הגדול בבחינת "ויעש" כלומר פעולת כהן גדול המכפרת על העם ע"י  הבגדים זה פעולה מלמעלה למטה וזה פעולת "ויעש" אבל הכנת אותם בגדים ע"י חכמי לב זה הפעולה מלמטה למעלה וזה "ויעשו" .

ואת השילוב הזה והקשר בן בגדי כהן גדול לבין כתנת וחגורות כתוב כמעט במפורש ויקרא פרק ח

(יג) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת ויקהל . שני אומנים יאיר גרבוז ויהושע סובול נאמו השבוע . כיצד זה קשור למאמר על אומנים שכתבתי בפרשת תצוה ועל חוסר ההיגיון המוחלט בגישה החילונית ? ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויקהל . שני אומנים יאיר גרבוז ויהושע סובול נאמו השבוע . כיצד זה קשור למאמר על אומנים שכתבתי בפרשת תצוה ועל חוסר ההיגיון המוחלט בגישה החילונית  ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

 

יאיר גרבוז  "אומן"  

"ואמרו שהגנבים לוקחי השוחד רק קומץ, והמושחתים הנהנתנים החזירים לא יותר מקומץ. ומחריבי הדמוקרטיה קומץ, והחושבים שדמוקרטיה פירושה עריצות של הרוב - קומץ. מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברי קדושים, רק קומץ."

יהושע סובול  "אומן" 

"מי שמנשק מזוזות זו בעיה שלו ושל משפחתו", אמר סובול בריאיון. "זו לא בעיה של ימין או של שמאל. יש אנשים טיפשים בכל מיני מגזרים"

 

כתבתי על אומן ואומנות בפרשת  תצוה ולא ידעתי כי תוך כמה ימים זה יהיה אקטואלי מתמיד

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2015/02/blog-post_33.html

 

וכתבתי "ובעצם מכאן אתה מבין את "ההיגיון" העומד מאחורי האומנות ללא קשר לקב"ה , או הרצון ליצור יצירה ללא שייכות לתורה או לקב"ה .   אותו אומן אומר בעצם "אני הקב"ה" אני יוצר אני מעצב את העולם אני בורא את היצירה שהיא העולם שלי , ואתה שרוצה לראות את היצירה שלי בעצם מסתכל על יצירה של "הקב"ה"  שזה אני . אתה צריך לרדת לעומק הכוונות שלי  כי אני בורא  את העולם הזה אם תצליח תגיע לעמקות הכוונה שלי ובעצם תוכל לזכות ולהבין את " הקב"ה " שזה אני .  וזה תופעה מוכרת שבו אנשים חושבים את עצמם אלוקים ואפילו מאמינים שהם בראו את עצמם כמו פרעה "

ואכן שני הדוברים הקוראים לעצמם "אומנים"   בעצם אומרים  : אני המוחלט אני יודע מה חכם ומה טיפש מה נכון ומה לא כי בעצם אני הוא הקב"ה אני בראתי את עצמי . אומנם אין הגיון מאחורי מה שאני מאמין כי אני לא יכול להניח באמת  שום בסיס לוגי הגיוני למה שאני מאמין בו .

(ראה מאמר שלי  על היכולת של חילוני להגיד אני חושב, אני מאמין )

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_13.html

אבל היות ואני הקב"ה אני בראתי את העולם  אתם לא יכולים לדרוש ממני להסביר את דברי ולכן אתם שלא חושבים כמוני אתם טיפשים אתם עובדי אלילים . אתם לא מקבלים את זה שאני הקב"ה ולכן אני יכול להוקיע אתכם להשפיל אתכם ולבזות אתכם .

אני החכם אני המבין ,ונכון אני לא חייב להסביר למה אני החכם כי את הקב"ה לא שואלים שאלות . ולכן נותר לכם להעריץ אותי להבין שאני "הקב"ה" . בהתחלה הייתי הרוב אז לא כל כך הפריע לי שאתם קיימים כי "הדמוקרטיה "    שהפכתי אותה לקב"ה כמוני (נכון שזה עבודה זרה בשיתוף ) לאט לאט הופכת לאיום עלי כי אתם כבר לא קומץ אלה מתחילים להיות רוב אז יש לי "קב"ה"  חדש שנקרא "עריצות הרוב"  כי "הקב"ה" "הדמוקרטיה " כבר לא כל כך מתאימה לי ולכן חייבים להיות "ערכי יסוד " שאני יחליט מה הם  ושאותם אתם "צריכים לעבוד "  גם אם הרוב קובע אחרת כי אותם "ערכי יסוד"  זה עשרת הדיברות שנתתי לכם הרי אני "הקב"ה בכבודו ובעצמו "

והמכה בפטיש להבין שבאמת זה מה שעומד מאחורי התשתית הרעיונית  של אמירות אלו  אומר יאיר גרבוז היום ‏כ"ט/אדר/תשע"ה  :

"אף אחד לא יכול לדרוש ממני להתנצל", אומר יאיר גרבוז לנחום ברנע.

 ונפרש את הדברים ברחל בתך הקטנה  : אני הקב"ה ולכן אף אחד לא יכול לדרוש ממני להתנצל

 

 

 

 

מה הקשר בין בנית המשכן לבריאת העולם ? מה נתן הקב"ה לבצלאל כדי שיוכל להקים את המשכן וכיצד זה קשור לבריאת העולם ?

בס"ד

מה הקשר בין בנית המשכן לבריאת העולם ? מה נתן הקב"ה לבצלאל כדי שיוכל להקים את המשכן וכיצד זה קשור לבריאת העולם  ?  ‏כ"ב/אדר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 

בראשית פרק א

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:

(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:

(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:

(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: פ

(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:

(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן:

יש מספר שלבים בבריאת העולם 

שלב ראשון ברא ,שלב שני רוח אלוקים מרחפת , שלב שלישי אמירה ויהי אור , שלב רביעי הבדלה ויבדל אלוקים בין אור לחושך ,שלב חמישי קריאה קרא  לאור יום וללילה חושך , שלב שישי אמירה  ויאמר אלוקים יהי רקיע , שלב שביעי זה ויעש   , ויעש אלקים את הרקיע .

כלומר יש שבע שלבים עד שמגיעים למצב של עשיה שמסמל את העולם הזה ע"י הבדלה בין מים שמתחת לרקיע ומים מעל הרקיע כלומר הרגע בו יש בריאה של העולם מתחת לרקיע וזה העולם שלנו  . 

גם בבנין המשכן ע"י בצלאל יש שבעה שלבים

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

בו נבחן את הכתוב

1  - רוח אלוקים   2 -  חכמה 3- תבונה 4- דעת  5 – לחשב מחשבות 6- חרשת אבן למלאת 7- חרשת עץ לעשות  

כלומר בצלאל מקבל מהקב"ה את היכולת לבנות את המשכן שהוא סמל לבריאת  העולם  

וכתוב בשמות פרק לז

(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:

 

פירוש הרא"ש על התורה שמות פרשת ויקהל פרק לז פסוק א

(א) ויעש בצלאל את הארון. הוא היה ראשון לכל כלי המשכן לפי שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר שהאור נברא תחילה בעולם לכך הארון שבו ניתנה תורה שנק' אור שנאמ' כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחלה ואי אתה מוצא שמו של בצלאל נזכר על שום כלי המשכן אלא על הארון לפי ששם שורה צל אל וזהו נוטרי' של בצלאל וז"ש חז"ל שמדעתו היתה העשיה שאמר ליה משה בצלאל עשית ארון:

כלומר בנין המשכן זה צל של העולם כולו ולכן נקרא שמו של בונה המשכן בצלאל   בצל אל

וכך מפורש תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא +שמות ל"ה+ וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם +משלי ג'+ ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב +משלי ג'+ בדעתו תהומות נבקעו.

 

 

 

 

וכן מפורש במדרש שיש קשר בין בריאת העולם והמשכן  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב יג

 

ד"א את המשכן שהוא שקול כנגד העולם שקרוי אוהל כשם שמשכן קרוי אוהל כיצד כתיב בראשית ברא אלהים וגו' וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן וגו' כתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע ויהי מבדיל וגו' ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם בשלישי יקוו המים מתחת השמים ובמשכן ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו' ברביעי יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן ועשית מנורת זהב טהור וגו' בחמישי ועוף יעופף על הארץ וגו' ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים בששי נברא אדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך בשביעי כתיב (שם /בראשית/ ב) ויכולו השמים וגו' ובמשכן ותכל כל עבודת משכן וגו', בבריאת עולם כתיב ויברך אלהים, ובמשכן ויברך אותם, בשביעי ויכל אלהים, ובמשכן ויהי ביום כלות משה, בשביעי ויקדש אותו ובמשכן ויקדש אותו הוי את המשכן.

וכן ב מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן יט

משל למה היה העולם דומה באותה שעה לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד, כיון שעמד המשכן עמד העולם ונתבסס שנא' ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן להקים משכן אין כתיב כאן אלא את המשכן לרבות בריאת העולם שכתוב בו את השמים ואת הארץ.

 

לסיכום בצלאל מקבל מהקב"ה  את הכוח לבנות את המשכן שהוא צל של הקב"ה ולכן של כלהבריאה כולה ובעצם בונה אותו כהעתק ראי כצל של העולם כולו . בנית המשכן זה  ביסוס  בריאת העולם והמקום שבו הקב"ה שצמצם את עצמו מופיע בעולם הזה וכך נותן את היסוד לקיום העולם כי ללא קשר זה העולם לא קיים . וקשר זה מתחיל בקודש הקדשים ששם יש את ארון הקודש שבו נמצאת התורה כי מהות העולם כולו זה התורה וללא קשר זה אין באמת כל יסוד לקיום העולם   .

פרשת תצוה מהי אומנות ? למה אדם יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ? מה כוונת האומן ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ? ‏ח'/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת  תצוה מהי אומנות ?   למה אדם  יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ?  מה  כוונת האומן  ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ?  ‏ח'/אדר/תשע"ה

מושג אומן או אומנות כפי שמופיע בויקיפדיה

"אָמָּן (בקמץ קטן, כלומר יש לקרוא: אוֹמָּן) הוא אדם אשר נעזר בכישרון יצירתי כדי ליצור אמנות. המושג אמן מתקשר בעיקר לאמנות חזותית ולאמנות הבמה כגון: מוזיקה, ספרות, קולנוע ותיאטרון, שבהם יש לאמן חופש פעולה נרחב ביצירתו".

 

"אָמָּנוּת או אֳמָנוּת (יש לקרוא: אוֹמָּנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) הוא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית ובשל כך בתחום האמנות נכללים ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה."

 

תמיד שאלתי את עצמי מה המשמעות של אומן או אומנות . האומן עושה יצירה ומציג אותו בפני אנשים אחרים והאנשים צריכים "לנחש "   "להבין " את היצירה את  המשמעות שהיא רוצה להביע . ולא הבנתי תמיד  את ההיגיון שעומד מאחורי המושג  "אומנות " כי נראה לי הרבה הגיוני שאם אדם רוצה להביע עמדה יכתוב אותה או ידבר ויביע את דעתו כדי שאנחנו נבין את הכוונה  שלו . בשביל זה יש לאדם את היכולת לדבר או לכתוב כדי להעביר את דעתו לאחרים . זה נראה לי מאוד לא מובן למה להשתמש ביצירה אומנותית  כדי שהיא תהיה מתווך בינו  לאחרים . יצירת אומנות כמתווך בן היוצר לבין המתבונן יוצרת את האפשרות שכל אחד יבין דבר אחר ולא בדיוק את הכוונה של האומן ולכן מתווך כזה להעברת עמדות נראה לי תמיד כאמצעי מגוחך  לא יעיל ואפילו מסוכן הרי הגמישות של המוח האנושי כל כך גדולה שכל אחד יכול לפרש כל מציאות שהוא רואה באופנים מנוגדים ורחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב . אם כך צריך להבין מה המוטיבציה שעומדת מאחורי הרצון של האדם להביע את עצמו באמצעות  

"אומנות"

בפרשה שלנו אנחנו קוראים בתורה מה משמעות של יצירה

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

כלומר יצירה של המשכן היא  כלי בידי האדם לקבלת השכינה ע"י האדם כלומר היצירה האמיתית היא בנית כלים להוריד את השכינה לעולם . וכדי לעשות את אותם כלים צריך שאותם אנשים שעושים אותם יקבלו מהקב"ה רוח חוכמה או רוח אלוקים כדי שיוכלו לעשות את אותם כלים . כלומר יצירה אמיתית נעשית ע"י אנשים שהצליחו להביא את עצמם לדרגה שיכולים לקבל את רוח האלוקים או החוכמה

ואומר האלשיך קהלת פרק יב

עוד למד דעת את העם. וגם למוד שני, והוא למוד גדול אל כל חכמי לב הבאים אחריו לעשות ספרים של חכמה ומוסר והדרכות בל יעשה אותם מרוח מבינתו, מענין שכלי משולל תורת ה' תמימה כדרך חכמי אומות העולם, רק על פי התורה ומיוסד על פיה. שעל כן ארז"ל שכל מה שכתוב בכל הנביאים וכתובים הכל רמוז בתורה

כלומר רק מי שהוא מגיע לדרגה האמיתית שבו הוא נעשה כלי להבין את הרמוז בתורה מקבל מהקב"ה את רוח האלוקים או רוח חוכמה נחשב חכם לב ויכול לעשות יצירה אמיתית

כלומר סוד הוא כלי בידי הקב"ה לתת לכל אחד  לראות ולהבין לפי דרגתו וזה כלי מהותי בבריאת העולם

רד"ק תהלים פרק כה פסוק יד

(יד) סוד ה' ליראיו. סוד ה' לא יגלה כי אם ליראיו, כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

וכך כתוב בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לז עמוד ב

זכאין אינון חסידי עלאין דחכמתא עלאה אתגלי להו ולא אתנשי מנייהו לעלמין כמה דאת אמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם:

כלומר אדם  שעובד על עצמו  ,שעמל בתורה , במצוות ,ירא שמים יכול להגיע לדרגה שבו הקב"ה נותן לו ומגלה לו את סודותיו ונותן לו את היכולת ליצור כלים כדי שהשכינה תרד לעולם הזה . ובעצם מכאן אתה מבין את "ההיגיון" העומד מאחורי האומנות ללא קשר לקב"ה , או הרצון ליצור יצירה ללא שייכות לתורה או לקב"ה .   אותו אומן אומר בעצם "אני הקב"ה" אני יוצר אני מעצב את העולם אני בורא את היצירה שהיא העולם שלי , ואתה שרוצה לראות את היצירה שלי בעצם מסתכל על יצירה של "הקב"ה"  שזה אני . אתה צריך לרדת לעומק הכוונות שלי  כי אני בורא  את העולם הזה אם תצליח תגיע לעמקות הכוונה שלי ובעצם תוכל לזכות ולהבין את " הקב"ה " שזה אני .  וזה תופעה מוכרת שבו אנשים חושבים את עצמם אלוקים ואפילו מאמינים שהם בראו את עצמם כמו פרעה

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ח

מי כמוך באלו שקורים עצמם אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנ' יען אמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט ג), וכן סנחריב שנ' מי בכל אלהי הארצות וגו' (מ"ב =מלכים ב'= יח לה), וכן נבוכדנצר שנ' אעלה על במתי עב וגו' (ישעיה יד יד) וכן נגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך וגו' (יחזקאל כח ב). מי כמוכה באלים ה' כי כמוכה באלו שאחרים קורין אותם אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' (תהלים קטו ה) אלו פה להם ולא ידברו .

ולכן צריך להגיד כי מהות האומנות והיצירה המנותקת מהקב"ה זה עבודה זרה המכחישה את הקב"ה ואת בריאת העולם . וזה הסיבה שאנחנו רואים את הרצון לנתק את היצירה מההתנהגות האישית של היוצר . כאילו היצירה  מנותקת מהאישיות של היוצר כי אם היוצר הוא "הקב"ה " מי אנחנו שנבקר את ההתנהגות שלו ? הוא "הקב"ה " עובדה הוא ברא את יצירת האומנות  וזה מלמד  שהוא אכן "בורא" ולא יכול להיות לנו ביקורת על "הקב"ה ". זה גם הסיבה שהרבה אנשים הופכים את אותם אומנים לאלילים מעריצים אותם וכל עולמם סובב אחרי הסגידה לאותם אומנים כי בעצם הם רואים אותם ומתייחסים להם כמו  "הקב"ה" . כל אחד לפי דרגתו מוצא לו את "הקב"ה " שמתאים לו כמו זמרים או שחקני כדורגל ,ציירים , שחקני קולנוע , וכד' .

ונסיים בנימה אופטימית של   צרור המור בראשית פרשת נח על בוני מגדל בבל

ובמדרש הנעלם אמר שחכמתם היתה גדולה נגד ה' והיו רוצים בחכמתם לעשות זה לעומת זה. וכמו שלמעלה יש עיר ה' וכן מגדל עוז שם ה'. כן היו רוצים לעשות בחכמתם לפי שכל חכמתם היתה לרע. אבל לעתיד לבא יתן ה' חכמה בלבם לא כראשונים אלא ועשיתי אשר בחוקי ילכו.

פרשת תצוה שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ? ‏ח'/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת תצוה  שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ?   ‏ח'/אדר/תשע"ה

שמות פרק כח

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי:

בפרשה שלנו מדובר שכדי לעשות את בגדי הכהן צריך חכמי לב    . וכדי להבין מה זה חכמי לב

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת תצוה פרק כח

ג) ואתה תדבר. הדבר הזה עליך לדבר: אל כל חכמי לב. לרבות הנשים: אשר מלאתיו רוח חכמה. מנהגו של עולם כלי ריקם מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק, אבל מי שאמר והיה העולם כלי מלא מחזיק, כלי ריקם אינו מחזיק, שנאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, וכן הוא אומר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה (דניאל ב כא):

והפרוש שצריך אדם חכם כתנאי הכרחי  אבל לא כתנאי מספיק . כדי שיוכל לעשות את המלאכה צריך גם שהקב"ה ימלא אותו רוח חוכמה . כלומר אדם טיפש לא יכול להתמלא רוח חוכמה רק אדם חכם אבל אדם חכם ללא שהקב"ה נתן לו רוח חוכמה לא יכול לעשות את המלאכה . ונסתכל על עוד עבודת המשכן ונראה מה הדרישות לעשות את המלאכות השונות

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

בצלאל קיבל דבר מיוחד וזה לא רוח חכמה אלה רוח אלוקים  . ורוח אלוקים  בנוי מחכמה תבונה ודעת וכל מלאכה . ואומר   רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לא פסוק ג

(ג) בחכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד:

ובתבונה - מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:

ובדעת - רוח הקדש:

ואני רוצה להגיד שרוח חוכמה זה מה שכתוב בפסוק וכל מלאכה . כלומר רוח אלוקים זה ארבע דברים וע"י אותם ארבע דברים הוא יכול לעשות את כל מלאכות המשכן בזהב בכסף ונחושת אבל כדי לעבוד באבן ובעץ או בבד צריך רק רוח חוכמה וזה מה שקיבלו האחרים

שמות פרק לה

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(לב) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת:

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:

כלומר כדי להתעסק עם אבן  רוקם תכלת וכד' צריך רוח חכמה שניתנת ע"י הקב"ה כדי שאותם אנשים יוכלו לעשות את עבודות המשכן באבן  ובבד .

ונשאלת השאלה הרי מפורש שחכמי לב יכולים לעבוד באבן ובבד אבל בעץ לא כתוב במפורש אז מה צריך כדי לעבוד בעץ ? ואני  רוצה להגיד שאהליאב קיבל את היכולת לעסוק בעץ כתוב

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

ואומר בעל הטורים ויקרא פרק י  

(יא) ולהורת. אותיות ולתורה.  

ואומר החזקוני ויקרא פרק י

 (יא) ולהורת אלו ההוראות. את כל החקים אלו המדרשות. אשר דבר ה' אלו ההלכות. ביד משה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת.

כלומר נתן בליבו  של אהליאב  את היכולת להורות וזה מרמז לעץ כי ארון הקודש היה עשוי מעץ שיטים  ואז חלוקת היכולת לעשות את עבודות המשכן היא כך :

בצלאל יכול לעשות את כל העבודות בזהב כסף נחושת עץ אבן ובד אהליאב יכול לעבוד בעץ אבן ובד ושאר חכמי הלב יכולים לעשות את עבודות האבן והבד בלבד כלומר יש לנו שלושה רמות של יכולות לעשות את עבודות המשכן .

לסיכום יש לנו שלושה סוגי "רוחות"  שהקב"ה יכול להכניס בליבו של אדם

רוח אלוקים , להורות  , רוח חוכמה

"רוח אלוקים"  זה חכמה בינה ודעת וכל מלאכה כדי שיוכל לעשות את כל המלאכות במשכן כולל זהב כסף נחושת עץ אבן ובד .

"רוח להורות"   שמדבר על יכולת לעשות עבודות עץ

"רוח חוכמה" לעשות עבודות אבן ובד

פרשת תרומה יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? ‏א'/אדר/תשע"ה

בס"ד  

פרשת תרומה  יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי  גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ?  ‏א'/אדר/תשע"ה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

כלומר משה קיבל במתנה את התורה . משה בכוח עצמו לא יכול לקבל את התורה ורק המתנה של הקב"ה גרמה לו לקבלת התורה . וצריך להבין איזה מתנה קיבל משה מהקב"ה ? וזה בדיוק המשא ומתן של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.  מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר היכולת לפלפל ולהבין את התורה זה המתנה שקיבל משה מהקב"ה . כוח הפלפול הזה זה היכולת ולהבין את התורה .ולמה ניתן למשה כוח הפלפול במתנה   ? כדי שיהיה בידנו כוח לשחזר את התורה שנשכחה בימי מותו של משה תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא.

כלומר להחזיר את ההלכות זה לא ע"י נביא כי לא בשמים היא רק ע"י כוח הפלפול וכוח הפלפול ניתן למשה במתנה שנתן אותו לעם ישראל ורק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן להחזיר לשלמותה את התורה ואכן היו שעשו את זה . כתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

ובתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר  המתנה הזו שנתן משה לעם ישראל מצריך כוח לימוד ופלפול שהיה עד מותו של יוסף בין יועזר .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן, יגעתי ומצאתי - תאמן. הני מילי - בדברי תורה. אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא - סייעתא מן שמיא היא.

וצריך להגיד שלחדודי זה הפלפול כלומר זה המתנה שניתנה לעם ישראל וזה לא בשמים זה ניתן לעם ישראל במתנה . ולזה לא צריך סייעתא מן שמיה כי זה כוח שניתן למשה וניתן ע"י משה לעם ישראל וזה המשמעות של  יגעתי ומצאתי תאמן . ולכן המשפט  מדבר בלשון אבידה  כי התורה ניתנה לעם ישראל אבל "נאבדה " כלומר נשכחה ולכן לשון "מציאה " שהיא לא בשמים היא ניתנה לעם ישראל היא נמצאת כאן אבל צריך לשחזר אותה מחדש למצא מה שניתן ונשכח וזה ניתן ע"י כוח הפלפול של משה שנתן אותו לעם ישראל .

ועדיין צריך להבין מה המשמעות של "לאוקמי גירסא"   ולמה לה צריך דווקא  "סייעתא מן שמיא "

המובן המילולי זה להעמיד גירסה . בפרשת כי תישא תשע"ד   כתבתי על 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/02/3000-3000.html

ושם הבאתי שיש שני סוגי הלכות שנשכחו 3000 הלכות שנשכחו  בימי אבלו של משה ו 300 הלכות שנשכחו במשא ומתן בין משה ליהושע . שם  רציתי להבדיל ביניהם  3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה נמחקו ע"י הקב"ה  בגלל חטא העגל ולכן אותם הלכות לא נמצאות בשמים הם נמחקו והביטוי לא בשמים היא הכוונה שבאמת אותם הלכות לא נמצאים בשמים וניתנות לשחזור רק ע"י כוח הפילפול שניתן למשה שנתן במתנה לעם ישראל . אבל אותם הלכות שהקב"ה לא מחק מהשמים והם רק נשכחו נמצאים פה נמצאים בשמים ואותם הלכות ניתן לשחזור גם ע"י סייעתא מן שמיא  וזה הפרוש להעמיד גירסא כלומר להעמיד מה שקים פה ולא נמחק . וזה עומד ביסוד הויכוח בין רבי אלעזר לחכמים בנושא תנורו של עכנאי ראה שם  .

וכך מתפרשים הדברים בתלמוד בבלי לפי המהלך הזה .

פלפול התורה שניתן במתנה ע"י משה זה "לחדודי"   וזה לא תלוי בסיוע מן השמים זה רק ע"י יגיעה כי לא בשמים היא וזה הדרך היחידה להחזיר לעולם את אותם הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה אבל שאר ההלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה ניתן להחזיר אותם גם ע"י סיוע מן השמים . ולפי הבנה זו ברור שלהעמיד גרסא ניתן ע"י יגעתי ומצאתי תאמן אבל גם אם לא יגעת וסייעו לך מן השמים אתה צריך להאמין כי אותם הלכות נמצאות בשמים ולא נמחקו .

אבל זה קשה על רש"י שאומר במסכת מגילה דף ו עמוד ב

יגעתי - בתורה.לאוקמי גירסא - שלא תשתכח ממנו.סייעתא דשמיא - ויש יגע ואינו מוצא.

כלומר רש"י מפרש שיש שיגע ואינו מוצא וזה קשה על הפרוש שלי אבל רש"י במקום אחר

בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה! סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי.

רש"י מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה - נשתכחה הימנו.ולישלח ליה - לרב חסדא דליתי לגביה.מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:).

כלומר לפי רש"י ע"י יגיעה יש סיוע מן השמים אבל ע"י יגעתי ומצאתי כלומר אם אתה יגע בתורה גם תוכל לזכור ולהעמיד גירסה .  וניתן לתרץ את הסתירה ברש"י שכוח הפלפול זה כוח שעמד עד מותו של יוסף בן יועזר כלומר  כוח הפלפול מאז לא קיים ולכן היו כאלו שהיה להם את הכוח להחזיר את ההלכות ויש כאלו שלא יכולים להחזיר את ההלכות גם ע"י יגיעה ועמל . כלומר לפני יוסף בן יועזר היה את המושג יגעתי ומצאתי ולאחריו  גם אם יגעת לא בטוח שמצאת  . אבל ע"י סיוע מן השמים תמיד תוכל להעמיד גירסה אבל רק באותם הלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה . ושאר ההלכות יחזרו ע"י אליהו הנביא שיש לו את שני הכוחות גם כוח הפלפול של משה כי נולד לפני יוסף בן יועזר וכן יש לו מהלכים בשמים ועל זה נאמר בערוך לנר מסכת נדה דף כג עמוד ב

דלפי מה שמפרשים מילת תיקו נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות

קושיות – הלכות שנמחקו   אבעיות – הלכות שלא נמחקו שמועיל להם סיוע מן השמים

 

פרשת תרומה היכן שמע משה את הקב"ה ? מה היה טווח השמיעה במשכן ? ומי יכול לשמוע את הקב"ה במשכן ? מה ההבדל בין קריאה לדיבור ? ‏א'/אדר/תשע"ה

בס"ד

פרשת תרומה   היכן שמע משה את הקב"ה ? מה היה טווח השמיעה במשכן ? ומי יכול לשמוע את הקב"ה במשכן ? מה ההבדל בין קריאה לדיבור ? ‏א'/אדר/תשע"ה

כתוב במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ז

ויעש בצלאל את הארון, אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצתו, ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא שהוא מצמצם שם שכינתו, ולפיכך קראו בצלאל שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו', ו

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת תרומה רמז שסה

בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקדוש ברוך הוא משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'

כלומר צמצם הקב"ה  ושכן במשכן ומוסבר במדרש  שהיה זה צילו של הקב"ה שצומצם ושכן במקדש  בין שני הכרובים ומשם יצא הקול שדיבר עם משה  וכתוב בשמות פרק כה

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

ומפרש רש"י בשמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כב

ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו', משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:

כלומר משה שמע את הקב"ה בתוך האוהל אבל הקול יצא מעל הכרובים כלומר  הקול של הקב"ה נשמע בתוך האוהל ולא רק בתוך קודש הקדשים. אבל החזקוני שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כב

(כב) ודברתי אתך מעל הכפרת והא דכתיב וידבר אליו מאהל מועד, הכי קאמר כשהיה משה חוץ לאהל היה הוא שומע את הקול בא אליו מאהל מועד וכשהיה הוא בתוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת, כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וגו'

כלומר הקול היה נשמע גם מחוץ לאוהל מועד אבל רק למשה .כלומר יש מחלוקת בין רש"י לחזקוני עד היכן נישמע קולו של הקב"ה . ואני רוצה להציע הצעה כדי לישב את המחלוקת לכאורה בין רש"י לחזקוני אומר הבמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול ליכנס לרשותן למקומן עד שיקרא ת"ל קול לו קול אליו משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול יכול היה הקדוש ברוך הוא מדבר עמו ולא היה קראו תחלה תלמוד לומר ויקרא אל משה וידבר הקדים קריאה לדבור דרך ארץ שלא ידבר אדם עם חבירו אא"כ קוראו תחלה הלא דין הוא נאמר באהל מועד דבור ונאמר בסנה דבור מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור דכתיב (שמות ג) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה אף דבור האמור באהל מועד הקדים קריאה לדבור,

המדרש מחלק בין קריאה לדיבור  . קריאה זה תחילת הדיבור כדי להפנות את תשומת ליבו של השומע לפני הדיבור  וזה לשון המדרש יש קריאה ויש את הדיבור עצמו . וצריך לפרש שאכן הדיבור נשמע רק בתוך אוהל מועד אבל הקריאה נשמעה גם מחוץ לאוהל מועד . רש"י דיבר רק על הדיבור והחזקוני דיבר גם על הקריאה .

ואכן מצאתי מאוחר יותר סימוכין לדברי בדברי אור החיים ויקרא פרק א

ויותר נכון לומר שלא דרשו שהיה הקול נפסק באוהל מועד אלא במה שדבר אליו באוהל מועד שכן כתוב וידבר אליו מאוהל מועד, אבל בקריאה מודה שיצא הקול חוץ לקרות למשה שהיה עומד בחוץ:

אבל הרמב"ן דברים פרק ל"א מחדש חידוש גם על רש"י וגם על החזקוני

(טו) וירא ה' באהל בעמוד ענן - הטעם, כי עמוד הענן היה על הפתח והשם היה נראה באהל, וזהו הכבוד, על דעת ר"א. ועל דעתי, הוא כמו וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל (במדבר יב ה), והנה כבוד ה' נראה בענן (שמות טז י). והטעם, כי רצה לדבר עם משה שישמע יהושע ושם יצוה את יהושע עצמו, והנה למשה נאמר (שם כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אבל יהושע לא היה במעלה ההיא ואסור היה ליכנס באהל כלל. והנה ויעמד עמוד הענן על פתח האהל - שב לבאר כי היה הענן ובו הכבוד על פתח האהל חופף עליו, והנה הוא באהל:

כלומר גם יהושע שמע את הדיבור של הקב"ה אבל יהושע עמד מחוץ לאוהל מועד וזה נגד המדרש רבה שרק משה יכול לשמוע את הקב"ה .  כלומר יש  כמה דעות על מהות  הצמצום של הקב"ה רשי סובר שהצמצום והשמיעה היה רק למשה ורק בתוך המשכן . החזקוני מאריך את הטווח ואומר שמשה שמע מעבר למשכן . ניתן להסביר את ההפרש בין רש"י לחזקוני ע"י ההבדל בין קריאה לדיבור והרמב"ן מחדש  ומוסיף את יהושע לטווח השמיעה של דיבור בקב"ה גם מחוץ לאוהל מועד ולא מחלק בין קריאה לדיבור .

כדי שלא נחשוב שהצמצום של הקב"ה במשכן מלמד  חס וחלילה על סופיות של הקב"ה מפרש המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה כו'. ול"ג כרובים בפ"ק דיומא ובפ"ק דמגילה וכן נראה דכרובים שמואל קאמר ליה דבנס היו עומדין הוא מבואר שהארון והכרובים בנס היו עומדין ואינן מן המדה לפי ששם השכינה שורה כמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ושאינו גשם לא יכילהו מקום ומדה ומלא כל הארץ כבודו וק"ל:

 

פרשת שופטים מה ההבדל בין סעודה של מצווה לסעודה של עברה ? מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת שופטים   מה ההבדל בין סעודה של מצווה  לסעודה של עברה ?  מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ?  ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

שמות פרק כד

 

(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס

ואומר רש"י שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק יא

ויחזו את האלהים - היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה, כך מדרש תנחומא. ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי לשון גדולים, כמו (ישעיה מא ט) ומאציליה קראתיך, (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח, (יחזקאל מא ח) שש אמות אצילה:

ונאמר בשמות פרק כד

(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: פ

דברים פרק ט פסוק ט

בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:

כלומר אנחנו רואים את ההבדל בין משה לבין הזקנים .הזקנים אכלו ושתו כשראו את הקב"ה אבל משה לא אכל ולא שתה והדברים צריכים ביאור מצד אחד יש הרואים בחומרה את זה שאכלו ושתו ויש רואים זאת לחיוב כמו שרש"י  מזכיר את פרוש אונקולוס .

ובתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף יז עמוד א

ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו.

כלומר יש שני סוגי אכילה ושתיה , אכילה שהיא בלב גס ואכילה של שביעה מזיו השכינה .

יש סעודה של צדיקים תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: +איוב מ'+ יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: +מלכים ב' ו'+ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים,  

במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו מדבר על סעודה 

אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן

ועוד סעודה שכמעט גרמה כליה לישראל אסתר רבה (וילנא) פרשה ז

אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה, אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (שם /דברים/ ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה,

וצריך בירור מה ההבדל בין הסעודות למה יש סעודה שגורמת לכך שהקב"ה רוצה להביא כליה על אלו שאוכלים את הסעודה  ויש כאלו שהקב"ה מזמן להם סעודה וזה סעודת מצווה ?

ו [רבינו] בחיי ויקרא פרק יח מעמיד יסוד גדול להבין את ההבדל

 

וכן אמרו עוד במדרש: מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך", בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו: תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו, ואתה סופך לצאת לעולם ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ואם לאו תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש וקורין: ווי ווי, והמלאך אומר לו: תדע הללו שנשרפין הם נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו, ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה, ומנין שכן הוא, שנאמר: (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן. ובארו לנו בזה כי הנפש בחכמתה ושלמותה באה אל הגוף אבל המלאך משכח אותה תכף הולדו בגזרתו של הקדוש ברוך הוא כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר.

הוולד בתוך מעי אימו בעצם מגיע לדרגה של האדם הראשון רואה מתחילת העולם לסופו   המלאך מלמד אותו את כל התורה  כולה הוא לא צריך לא אוכל ולא שתייה כלומר הוא נמצא במצב של גן עדן  אבל אז המלאך בצאתו לאוויר העולם מכה על פיו  מכבה את הנר ומוציא אותו לאוויר העולם בעל כורחו ועכשיו על אותו תינוק לטרוח ולהגיע לדרגה שהגיע אליו בזמן שהיה במעי אימו . לאחר שיצא לאוויר העולם אדם לא יכול ליהנות מזיו השכינה  מדבר שהוא לא טרח בו זה המהות של העולם הזה . אדם יכול ליהנות מהקב"ה רק על מה שטרח ולכן אם ניהנה מאכילה ושתייה שלא כפי דרגתו הוא כמו נדב ואביהו שהתחייבו מיתה אבל משה שטרח והגיע לדרגה שיכל לשבוע  מזיו השכינה כאילו  אכל ושתה  אז זה דרגה של אכילה של מצווה אבל אכילה אחרת זה האכילה של חטא .

ועל זה נאמר בשמות פרק כד

(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף קצז עמוד א

וכתיב (שם כד) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני וכתיב (שם) ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב,

האש אוכלת לפי דרגת האדם לפי הלבוש שהוא טרח לשים עליו כי מי שלא בדרגה המתאימה נאכל ע"י האש אבל מי שטרח והגיע לדרגה הראויה האש לא אוכלת בו . כי מהות העולם הזה לטרוח ולהגיע בכוחות עצמו לדרגה  שנתן לו הקב"ה בזמן שנולד .

ונאמר במדבר פרק ג

(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְקֹוָק בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: פ

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

ר' עקיבא אומר על ההקרבה מתו שנאמר בהקריבם אש זרה ר' יוסי אומר על הקריבה מתו שנאמר בקרבתם לפני ה' ר"א אומר אף משום הקריבה אש זרה לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות שנאמר אש זרה,

ואנחנו רואים שדבר שלא נעשה כדרגתו גורם להרס וחורבן . וזה חובתו של האדם בעולם לרומם את עצמו לדרגה שהיה לכתחילה ולהיזהר לעבוד את השם לפי דרגתו האמיתית .  

פרשת משפטים מה המשמעות של הארבעים יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ? למה נוד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת משפטים  מה המשמעות של הארבעים  יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ?  למה נולד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

בפרשת יתרו דיברתי על המהות של ט"ו בשבט  והמסקנה שלי היית שט"ו בשבט זה בעצם סיום השנה הקודמת ותחילת השנה הבאה . ונישאר בצריך עיון מה בעצם המהות של התקופה בין ט"ו בשבט לניסן . ניסן לפי המסקנה שלי במספר מאמרים זה תחילת בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי של הנבראים אם  יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם . תנאי זה נקבע ע"י הקב"ה בתחילת בריאת העולם אבל הברואים לא קיבלו תנאי זה והחידוש של בריאת העולם מחדש זה קבלת התנאי ע"י הנבראים ובעצם עם ישראל על כל מכלול הנשמות היהודיות וכן כל מי שעתיד להיות גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וקיבל את התנאי . שאר הגוים לא קבלו תנאי זה ורק לעתיד לבו יקבלו תנאי זה .

לאחר עיון נוסף מצאתי חיזוק למהלך שלי שט"ו בשבט זה סיום השנה ותחילת השנה הבאה .

קדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום . זה מתחיל מסוף השנה כלומר כמו שכתבתי ט"ו בשבט עד כ"ה באדר . אם כך ברור שט"ו בשבט זה סיום של השנה הקודמת וההמשך זה שייך לתחילת בריאת העולם מחדש .

וראיה לקושיה שלי בפרשת יתרו זה קושית  הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.

כלומר כיונתי לקושיית הגמרא האם אדר שייך לשבט כלומר לשנה הקודמת או לשנה הבאה כלומר לניסן.

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

ואומר רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

גאולה לגאולה - פורים לפסח.

כלומר רבן שמעון בן גמליאל מצרף גאולה לגאולה ולכן מכריע וכך ההלכה שאדר מצורף לניסן ולא לשבט ולכן שיש אדר נוסף פורים חל באדר ב ולא באדר א

אם כן אנו רואים שאותם ארבעים יום זה העיבור של העולם לפני הבריאה ומה המיוחד באותם ארבעים יום שהוא כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד ?

תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר +משלי י"ד /ד'/+ ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר +איוב כ"ט+ בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית ד'+ לפתח חטאת רובץ.

כלומר  בארבעים יום מלמדים את התינוק את כל התורה כולה כך למד משה את כל התורה כולה בארבעים יום . תינוק לא אוכל בבטן אימו כך משה לא אכל ושתה שקיבל את התורה . התינוק מקבל את התורה במתנה כך משה קיבל את התורה כמתנה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

ונאמר תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר משה קיבל את כוח הפלפול של לימוד התורה במתנה ונתן אותו במתנה לעם ישראל .

ובעצם הזמן הזה שבין ט"ו בשבט לבין כ"ה באדר זה בעצם זמן עיבור העולם כלומר קבלת כוח לימוד התורה במתנה ע"י הקב"ה וזמן קבלת כוח הפלפול של התורה  ע"י עם ישראל ממשה . ולכן זה התקופה שבו גם נולד משה ומת משה ז באדר ,  כוח הפלפול יכול להינתן רק במות משה לעם ישראל וכוח הפלפול הזה הוא הכוח של עם ישראל לקבל שנית את התורה שנשכחה בזמן מותו של משה .

כי רק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן לקבל את התורה בחזרה לא ע"י נביא רק ע"י חכם עם כוח הפלפול של משה וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר הזמן הזה שבין ט"ו בשבט עד כ"ה באדר הוא הכוח של קבלת התורה במתנה וכדי לקבל את התורה במתנה צריך לקבל אותה ברצון שלם ובאהבה וזה המהות של התקופה הזאת ושל פורים זה התנאי ההכרחי כדי שנוכל להיכנס לתקופת הגאולה כלומר קבלת התורה בפועל . ובראיה זו צריך להסתכל על פרשת שקלים ופרשת זכור , ופורים

ועדין צריך ברור למה זה הזמן שהמן בחר להשמיד את עם ישראל למה דווקא בתקופת עיבור העולם זה הזמן המיוחד של עמלק לנסות ולהכרית את עם ישראל וזה הזמן גם שבו ננצח את עמלק .