פרשת בא למה ביום הראשון של פסח אנחנו משתדלים להגיע לדרגת האדם הראשון ? כיצד זה קשור לכרת במצות עשה של קרבן הפסח ומילה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת בא למה ביום  הראשון של פסח אנחנו משתדלים להגיע לדרגת האדם הראשון ? כיצד זה קשור לכרת במצות עשה של קרבן הפסח ומילה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

לעילוי נשמת שושנה בת נעומי

בפרשה שלנו אנו לומדים על היום הראשון של פסח  ב 3 פסוקים שונים

שמות פרק יג

(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:

בשמות פרק יב

(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

ובשמות פרק יב

(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: פ

כלומר אנחנו לומדים 3 דברים על הלילה הראשון של פסח . ליל פסח הוא  ליל שימורים כלומר לילה המשומר מן המזיקים ולילה שיש בו גאולת מצרים וגאולה לעתיד לבא .

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד ב

אמר רב נחמן: אמר קרא +שמות יב+ ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין.

ואומר בעל הטורים שמות פרק יב

ליל שמרים. שמרים לכל בני ישראל. שחלק הקדוש ברוך הוא ליל ט"ו לשנים, חציו לגאולת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד לבא (מכילתא):

לילה הראשון  יש את זכירת יציאת מצרים כלומר הגדה של פסח וכמו כן אכילת מצה ואיסור על חמץ . תנאי נוסף הוא שביום בראשון של פסח כל אדם שרוצה לאכול מקורבן הפסח צריך להיות מהול .

ואני רוצה להסביר את מהות היום הזה ולהבין את המצוות של היום הזה .

לפי ההבנה שלי ודברים שכתבתי במאמרים קודמים  כל יציאת מצרים זה גלגול העולם חזרה למצב של תוהו ובהו ובריאת העולם מחדש ב 51 יום עם תנאי שהתקבל ע"י עם ישראל שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . איך מחשבים את ה 51 יום ?

כל המכות שניתנו למצרים זה המהלך של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תוהו ובהו ובעצם היום הראשון של פסח זה מצד התחתית של בריאת העולם ומצד שני התחלת בריאה מחדש . ואני אומר שזה בעצם השער החמישים של הטומאה . יום מתן תורה זה השער ה50 של טהרה . ובאמצע יש 49 יום של ספירת העומר שזה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים בשיתוף עם עם ישראל . כל יום הוא שבע ימים . לפי ההבנה שלי גם שער ה 50 של טומאה וגם שער ה 50 של טהרה זה ימים שלא בשליטת האדם זה אך ורק בשליטתו של הקב"ה .

היום הראשון של פסח זה בעצם התחלת הבריאה של העולם ולכן ביום זה אנחנו צריכים להיות בעצם בדרגה של האדם הראשון . ולכן אנחנו מתקנים את עצמנו כדי להגיע למצב של האדם הראשון כדי שנהיה חלק מהבריאה .

אדם הראשון  היה נימול ובילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כח

ויאמר לו איכה [ג, ט] לאן נוטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה שנאמר והמה כאדם עברו ברית וכתיב את בריתי הפר

ולכן אנחנו צריכים להיות נימולים כדי לאכול מקורבן הפסח כדי להגיע לדרגה של אדם ראשון .

האדם הראשון אכל לחם ישר מן הארץ ואני חושב שהיה זה לחם שלא החמיץ . ההחמצה של הלחם זה בגלל הזמן שעובר מזמן הערבוב של המים עם הקמח וברור שלחם שהארץ הוציאה זה לחם שלא החמיץ ולכן  הקב"ה ציוה לנו לאכול מצה שזה לחם שלא החמיץ כדי שנהיה בדרגה של האדם הראשון ביום שבו הבריאה החדשה מתחילה . לאחר חטא של האדם הראשון והקללה של הקב"ה בזיעת אפיך תוכל לחם אז התחיל החמץ להיות בעולם . ואומר המלבי"ם שמות פרק טז

וכמ"ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם (תהלים קד), שעד שיוציא ממנו לחם צריך עבודה ויגיעה רבה, ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכמו שיהיה לעת"ל, כמ"ש (כתובות) עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות, זאת שנית הלחם בא מן הארץ וחומרו מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית, וכתיב והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ וכו',

 

 

 

והזוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מ עמוד א

היינו דאמר רבי שמעון מאי דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל מחמצת אלא הכי אוקימנא האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון וכלהו חד, רשו אוחרי אינון שלטנין דממנן על שאר עמין וקרינן להו יצר הרע רשותא אחרא אל נכר אלהים אחרים, אוף הכי שאור ומחמצת וחמץ וכלא חד, אמר ודש אבריך הוא כל הני שני קיימתו ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא מכאן ולהלאה דאתון בני חורין אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ, אמר רבי יהודה אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעת יומין דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם שבעת ימים ולא יתיר

כלומר חמץ או שאור או מחמצת זה בעצם אומות העולם שהזדהמו מהחטא של נחש . וידוע שאותו זוהמה נרפאה בזמן  מתן תורה לעם היהודי אבל לא לאומות העולם דבר שיתוקן בעולם הבא  . כלומר היום הראשון של פסח זה היום שהוא ייחודי לעם ישראל ובעצם עם ישראל ע"י המצוות של אותו יום מגיע לדרגה של האדם הראשון בתחילת הבריאה . ולכן זה ליל שימורים כי זה יום ששייך רק לעם ישראל ולאומות העולם אין לו חלק  ולכן לא שייך מזיקים בלילה הזה .

ולכן זה שני מצוות העשה שיש עליהם כרת במזיד זה אכילת קרבן הפסח  ,  ומילה כי לא לעשות מצוות אלו זה  להוציא את  עצמך  מתוך הבריאה וזה המשמעות של כרת .

ואומר הזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רס עמוד א

מ"ט בפסח ומילה דאינון מצות עשה כרת אלא בגין דדרגא קא גרים

 

לסיכום יש להבין לעומק את היום הראשון של פסח כי זה יום יסודי  והתחלת הבריאה מחדש של העולם וניסיון שלנו להגיע לדרגה של האדם הראשון ביום הזה  

פרשת בא מה צריך כדי שיהיה לנו ידיעה את הקב"ה ? המשמעות של עשר מכות מצרים ? למה נאמר " לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" ? מה הקשר בן ההגדה לפסח לידיעת הקב"ה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת  בא   מה צריך  כדי שיהיה לנו ידיעה את הקב"ה ? המשמעות של עשר מכות מצרים ? למה נאמר " לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" ? מה הקשר בן ההגדה לפסח לידיעת הקב"ה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

 

כתוב שמות פרק י

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:

(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

אנחנו רואים שני דברים שפסוקים הללו אחד שהקב"ה אומר שהוא  משפיע לא רק על פרעה אלה גם על עבדיו והשינוי הזה מצריך ביאור . דבר נוסף שכתוב   שלדעת את הקב"ה נצרך שהקב"ה ישים בתוך (בקרב) פרעה ועבדיו את האותות  לעומת זאת בשמות פרק ו   כתוב

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

בפסוק זה נאמר שכדי לדעת את הקב"ה  מספיק הקשר בן עם ישראל והקב"ה . הקב"ה לוקח את עם ישראל כעם ועם ישראל לוקח על עצמו להיום עם של הקב"ה  ואומר המלבי"ם שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ז

(ז) ולקחתי. הדבר השני הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם, זה יהיה ג"כ ע"י שם הויה שעז"א וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם, כי הדבור הראשון הי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ, ואז תשיגו כי אלהיכם שהוציא אתכם ממצרים הוא שם הויה, כי יהיה זה באותות ובמופתים אדירים ונוראים:

כלומר בפרשה שלנו כדי לדעת את הקב"ה צריך שהקב"ה ישים את האותות בתוך פרעה ועבדיו ואילו בפרשת וארא צריך להיות מעמד הר סיני כדי לדעת את הקב"ה

וכדי להבין את ההבדל בן שני הפסוקים הללו צריך להבין מה מלמדת אותנו התורה ? יש שני דברים כדי לדעת מי זה הקב"ה . הקב"ה מצד אחד יכול לשנות את העולם ולפעול בעולם אבל רק זה לא מביא אותנו לידיעה של הקב"ה אלה צריך גם מימד אחר מימד של היכולת של הקב"ה לבטל את העולם כלומר  יכולת לברוא וגם להרוס . כלומר היכולת לגלגל את העולם קדימה ואחורה מביא אותנו לידיעה של הקב"ה . לא מספיק לנו שהוא בורא אלה גם יכול להרוס את העולם .

וזה מה שהבאתי במספר מאמרים משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

כלומר הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות ויש לו את היכולת לגלגל את העולם קדימה ואחורה לפי רצונו ורק בהבנת שני הדברים הללו יהיה לנו ידיעה מה זה הקב"ה .

מתן תורה היה לגלגל את העולם למצב האופטימאלי שלו כלומר הגבול העליון של הבריאה . לגלגל חזרה את העולם למצב של תוהו ובוהו זה הצד השני כלומר יש לקב"ה את היכולת להביא את העולם למצב שהוא לא יתקיים .

ובעצם זה המהות של כל עשרת המאמרות  .הקב"ה ביציאת מצרים וב 10 המכות הביא את העולם למצב של תוהו ובהו כלומר החזיר אותו למצב לפני שנברא העולם ואז במשך 50 יום ברא חזרה את העולם עד למתן תורה . פרעה  ועבדיו  אמרו לכל העולם אין קב"ה  אני פרעה  בראתי  את העולם ולכן מצרים נחשבים לדרגה הגבוהה ביותר של הטומאה שער ה50 של הטומאה . ואומר הקב"ה בפסוק כדי שתבינו שאני הקב"ה אני מראה לכם שפרעה ועבדיו הם נבראים ולא בוראים וכדי שתבינו את זה אני ישים את אתתי בתוכם . כלומר כל מה שקים בעולם זה מה שברא הקב"ה ולכן יש לו את הכוח גם לבנות וגם להרוס ולכן יש לנו שני פסוקים שונים שמדברים על ידיעת הקב"ה . ידיעה שהקב"ה יכול לגלגל את העולם למצב של מתן תורה שזה 50 שערי טהרה או לגלגל למצב של תוהו ובהו שזה 50 שערי טומאה

 וכך גם בנביא אנחנו מוצאים את ידיעת הקב"ה בשני האופנים

יחזקאל פרק לו

(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

יחזקאל פרק לז

(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:

ובעצם ניתן להגיד שבמתן תורה זה בריאת העולם מחדש . עולם ביציאת מצרים נברא עם התנאי של אם יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם . וצריך להגיד שבעצם התנאי הזה שהיה במעמד הר סיני נכנס גם לתוך פרעה ועבדיו ובעצם התנאי קיים גם אצל הגויים . ונראה לי לפרש שתנאי זה אומר שאם אין תורה וחס וחלילה והקב"ה יחריב את העולם גם כל אומות העולם האחרות כלולות בתנאי הזה כי הקב"ה הכניס אותם בקרבם "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" וזה חלק מהמהות של עשרה מכות מצרים בהבנת העולם לאחר מתן תורה . וזה אולי המהות של סיפור יציאת מצרים שנוכל להבין את שני הצדדים של הקב"ה כדי שיהיה לנו הבנה וידיעה של הקב"ה .
ומצאתי שבגימטרייה המלה אתתי זה בדיוק הפסוק בקהלת פרק י
לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ:

פרשת וארא כיצד ניתן להבין את מעשה החרטומים ? וכיצד זה קשור לתפילה שלנו בראש השנה ויום הכיפורים ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת וארא כיצד ניתן להבין את מעשה החרטומים ?  וכיצד זה קשור לתפילה שלנו בראש השנה ויום הכיפורים ?  ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

 

כתוב בשמות פרק ז

 

(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ז סימן כב

 

כב) ויעשו כן חרטומי מצרים. היו מהפכין ממימי גשם לדם: בלטיהם. במעשי כשפים הנעשין בלט בלחישה נראין כעושין ואינן נעשין, כמעשה דההוא טייעא דגיידי לגמלא, כדכתבינין לאחרן. ומעשה באחד שנקרע כריסו ויצאו בני מעיו לחוץ, הביא הקוסם את בנו ושחטו לפניו באחיזת עינים, נגיד ואיתנח וחזרו בני מעיו לתוך כריסו, עמד הקוסם ותפר את כרסו, וכל כך למה, כדי שלא יגע בבני מעיו, שיכנסו בכרס מעצמם, וכאלה רבות בתלמוד, וכך היו מעשי חרטומי מצרים באחיזת עינים ולא ממש דבר הנתפש, אבל מעשיו של הקדוש ברוך הוא וגדולות הנעשות ע"י עבדיו הן דבר ממש וקיים ואמת ויציב דכתיב בגזירת עירין פתגמא (ובמימר) [ומאמר] קדישין שאלתא וגו'

 

 

שמות פרק ח

(יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:

 

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ח סימן יד

 

יד) ויעשו כן החרטומים בלטיהם. מאי כן, כמו שהיו מלחשים על מטותם באות התנין ומכת הדם ומכת צפרדעים כדי להוציא את הכנים ולא יכולו אפילו באחיזת עינים, ואפי' גדולה מכשעורה, ולמה לא יכלו, לפי שהיו הכנים גבוהות על הקרקע ברום שתי אמות, והחרטומים היו עומדים על הכנים, ואין רגליהם נוגעות בקרקע, וכל זמן שאין רגלי המכשף נוגעים בקרקע אינו מועיל כלום במעשי כשפיו: ותהי הכינם באדם ובבהמה. עולין עליהן וחוטטין את עורם:

כלומר גם לאחיזת עיניים יש מגבלות כלומר לא כל דבר ניתן לעשות ע"י אחיזת עיניים אבל הגבול הזה דק ולא תמיד ברור

וכתוב בתפילה בראש השנה ויום הכיפורים סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפץ פיה. וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

 

ואומר

שו"ת שבט הלוי חלק ה הקדמה

 

מחה פשעינו כעב וכענן כמש"כ (ישעי' מ"ד - כ"ב) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך, ויש לדקדק בהאי קרא דהול"ל להיפך שובה אלי כי גאלתיך ואח"כ מחיתי כעב פשעיך וגו' דהא בתחלה צריכים לשוב בתשובה כדי שימחה הקדוש ברוך הוא רושם פשע וחטאים, אבל יראה לענ"ד כי רוב החוטאים והנמשכים אחרי ההבל המדומה הכוזב בשביל שנראה להם שהבל זה וס"א זו יש להם איזו ישות ומציאות חי ומסנוור עיניהם של הנמשכים אחריהם אבל כשיבא האדם לידי הכרה שכל הרשעה כעשן תכלה ר"ל שאין לה שוב מציאות והבל הבלים היא אלא שהיצר מצייר הכל בצבעים ורודים ומסמא עינינו, אז ע"י הכרה זו ממילא יבאו לתשובה בראותם כי פה להם ולא ידברו וגו' כמוהם יהיו עושיהם, והיינו מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך ר"ל אני אראה לעיני כולם כי שורש הפשע והחטא הוא כעב וענן כלה והולך ואין לו שוב אחיזה ומציאות, וזה יקל עליכם התשובה והגאולה מהס"א והיינו שובה אלי כי גאלתיך.

 

כלומר הרשע בעולם זה לא מציאות אמיתית אין הרשע בעולם מציאות או דבר קיים זה רק עשן שנעלם שהאמת מגיעה . העולם נברא ע"י הקב"ה ובעצם כל העולם לטוב נברא .נכון אנחנו רואים גם רע אבל התורה באה להגיד לנו שהרע זה לא המציאות האמיתית  זה ראיה של דבר זמני ולא באמת חלק ממציאות אמיתית . זה כעין אחיזת עיניים וכאשר יבוא המשיח כל הרשע יתגלה לנו כעשן ובעצם כאחיזת עיניים ונראה שבעצם כל העולם הוא טוב . והרע היה חלק ממציאות מדומה שנתנה לנו את היכולת לקבל שכר על עבודת השם שלנו .

וזה מה שהתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

 וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.

פרשת וארא יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ? מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה ויראת שמים ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת וארא  יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ?  מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה  ויראת שמים ?   ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

 

כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א

 

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+ כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה.

אותו רבי חנינה אומר בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: +ישעיהו ל"ג+ יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

אם רבי חנינה אומר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים כלומר יש לאדם יכולת לשנות ,יש לאדם את כוח הבחירה אז כיצד הוא אומר שיש מזל לישראל ? הרי יש כאן סתירה 

רש"י אומר מסכת שבת דף קנו עמוד א

ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל.

אין מזל לישראל - שעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה.

ונשאלת השאלה מה בעצם המחלוקת בן רבי חנינה לרבי יוחנן האם הם חולקים על המציאות שיש לאדם יכולת בחירה ויכולת לשנות את מצבו ? הרי גם רבי חנינה אומר שיראת שמים משנה את מצבו של האדם כי זה בידי האדם אז מה המשמעות של המחלוקת ביניהם ?

כדי לתת תשובה בו נבין את המשך הגמרא ,"והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים"  מה המשמעות של אותו אוצר ?

אוצר זה דבר שבו אוגרים ושומרים דברים . והרי לקב"ה יש את כל העולמות את הכול אז מה פתאום אומר רבי שמעון בר יוחאי שזה האוצר היחידי שיש לקב"ה . אני חושב שהמשמעות של מה שנאמר כאן זה לא מה שקיים בעולם אלה מה שמשתנה בעולם . הקב"ה ברא את העולמות ובעצם הכול קיים ולא משתנה . דבר נהפך לדבר אחר אבל במציאות זה אותו הדבר ולכן על זה לא דיבר שמעון בר יוחאי הוא מדבר על החידוש שנעשה בעולם ומתברר שהחידוש שנעשה בעולם זה האוצר של יראת השמים . כלומר הכול בידי שמים הכול נברא מראש ומתוכנן מראש אבל הדבר היחיד שהוא חידוש בעולם זה יראת השמים שהוא בידי בני האדם וזה הדבר היחידי שמשתנה באמת בעולם . כלומר החידוש היחידי שקיים בעולם זה יראת השמים של בני האדם . ויראת שמים זה הדרך שבו אדם מקיים את המצוות כלומר התורה

ואומר מאור ושמש דברים פרשת שופטים

הראה השי"ת שבני ישראל אינם תחת ממשלת המזל, על ידי שיש להם אחיזה בתורה שנבראת קודם הבריאת העולמות, וכל העולמות יש להם חיות והתורה, ועל ידי שישראל עוסקים בתורה - המה נותנים כח וחיות לכל העולמות ומזלות, על כן אין מזל שולטת בהם, אדרבא הם המושלים בהמזל, כי המה נותנים חיות להם על ידי עסיקתם בתורה.

כלומר הדבר היחידי שהוא מעל המזל כלומר מעל העולם זה התורה ולכן מי שעוסק בתורה יכול לשלוט על העולם ולכן הם מעל למזל ולכן יכול לשנות את המזל . גם רבי חנניה  יודה  שאדם יכול לשנות את גורלו ע"י קיום מצוות כי יראת השמים שלו לא נמצאת בידי שמים והמצוות שהוא עושה כן יכולות לשנות את המציאות ואת המזל .

ולי נראה שהויכוח בן שני השיטות זה לא אם אדם יכול לשנות את המציאות ואת המזל שלו הויכוח הוא מה צריך לשנות את זה .

רבי חנינה אומר כמו שאומר רשי ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל. כלומר רק תפילה וצדקה לא יכולה לשנות את המציאות מה שיכול לשנות את המציאות זה יראת השמים יחד עם תפילה וצדקה כלומר חייבים את שלושת הדברים כדי  לשנות את המציאות

 

 

כמו כתוב בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ב דף סה טור ב /ה"א

אמר רבי לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפילה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה

כלומר רבי חנינה אומר שרק שלושת המרכיבים הללו יכולים לשנות את המציאות תפילה וצדקה לא מספיק צריך גם תשובה והכוונה זה יראת שמים בקיום הצוות כלומר קיום התורה .

ורבי יוחנן ורב סוברים שרק תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל .

רבי יוחנן מביא פסוק המוכיח את היכולת של התפילה

ירמיהו פרק י פסוק ב

כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:

הגויים מפחדים מאותות השמים  הכוונה מן המזל ועם ישראל לא פוחד כי הוא מאמין בתפילה

כתוב בדברי הימים ב פרק לב

(ז) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ:

ואומר המצודת דוד תהלים פרק לא

(כה) חזקו - כל המקוים לה' חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה:

ואני רוצה לפרש שזה התפילה

ורב מביא הוכחה לצדקה שיכולה לשנות את הטבע

בראשית פרק טו

(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:

כלומר לפי רב יוחנן ורבי צדקה ותפילה יכולים לשנות את המזל ולפי דעתו של רבי חנניה רק שילוב של תורה תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל

ומה שקרה עם אברהם שלפני מתן תורה הקב"ה העלה אותו מעל השמים להראות לו שהוא יכול לשלוט בעולם אבל זה היה ע"י הקב"ה . אבל לאחר מתן תורה ניתנה לאדם יכולת להתרומם מעל הטבע גם בכוחות עצמו ע"י עסק התורה

ואומר המלבי"ם בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק ה

(ה) ויוצא אותו החוצה. גלה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות. והגם שהמערכות שולטים על עניני העולם, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל, וחז"ל במליצתם שהעלהו למעלה מכפת הרקיע,

 

פרשת שמות מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות   מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

לעילוי נשמת שושנה בת נעמי

כתוב בשמות פרק ב

 

(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ב סימן כה

 

כה) וירא אלהים את בני ישראל. מה ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים, ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה:

השכל טוב מפרש שני פרושים על ראית הקב"ה ועל ידיעת הקב"ה ובו נבין את ההבדלים בן השני הפרושים .הפרוש הראשון מדבר על ההווה כלומר הקב"ה רואה את המצב עכשיו ומה הוא ראה?  את עם ישראל עושה תשובה כלומר ראיה זה הסתכלות על המצב הנוכחי . וממשיך ומבאר מה זה ידיעה זה דבר הנתון לראיה רק של הקב"ה הרואה את המציאות כפי שהיא, ומה יודע הקב"ה?  את החזרה בתשובה של כל אחד ואחד דבר ששום אדם לא יכול לדעת ובעצם כאן מבינים את התכונה של הקב"ה ששום דבר במציאות לא נעלמת מהראיה שלו ,  גם ידיעה על דבר שנמצא בליבו של אדם כלומר לקב"ה יש את היכולת לראות את המציאות כפי שהיא ללא שום הסתר או מגבלה .

ההסבר השני של רבותינו לדעתי לא בא כדי לסתור את הדעה הראשונה אלה כדי להרחיב את ההבנה שלנו על הקב"ה . לדעה הראשונה הוא רואה את המציאות בדיוק כפי שהיא ללא כל מגבלה . הדעה השנייה באה להגיד לנו ולהסביר שבעצם הקב"ה רואה את המציאות לא רק עכשיו אלה כל ראיה שלו זה ראיה ללא מגבלה של מימד הזמן כלומר הקב"ה רואה את ההווה ואת העתיד בבת אחד . כלומר הראיה של הקב"ה זה גם הידיעה את העתיד וקל וחומר על העבר . כלומר אנו מבינים שאצל הקב"ה אין עבר הווה ועתיד הוא נמצא במקום שהכול אחד . כל ראיה שלו זה גם ידיעה . כלומר ההווה והעתיד זה דבר אחד אצל הקב"ה . ואם כך הפסוק הזה בתורה נותן לנו קצת הבנה על המהות של הקב"ה .

ועדיין נשאלת השאלה למה כתוב "את בני ישראל "

ואומר בית הלוי שמות פרק יט

רק הענין דהנה מעשה עוה"ז נקראו במגילה זו תחת השמש, וכמו שהסביר המהרש"א שם יען כי המה תחת המזל והנהגה הטבעית דהשמש הוא ראש להמזלות והטבע שבעולם השפל, אבל תורה ומצות הם למעלה מן השמש שאינם תחת הטבע.

דף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א

ויישוב הסתירה וקושיית הילקוט הראובני הוא: בזכות התורה, לימודה וקיום מצוותיה, מתעלים ישראל מעל המזל.

ומפורש כן בדברי הזוה"ק ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רטז, ב) כתב בהקשר לדברי הגמרא בשבת ובנדרים, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו - צא מאצטגנינות שלך, "שכל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות. וזאת למדנו מאברהם, משום שבניו היו עתידים לקבל אות ה' מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה - משום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות". [וז"ל הזוה"ק: "כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו, דא אוליפנא מאברהם, בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה - ובגין דא כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי"].

אם כך מובן למה מדובר על בני ישראל . כל העולם כולו נמצא מתחת לשמש ובעצם מונהג ע"י כוכבים ומזלות והכוונה שאין בידם לעלות מעל חוקי הטבע ורק מי שעוסק בתורה יש לו את הכוח לעלות מעל המזל מעל חוקי הטבע  ובעצם לשנות את גורלו ואת עתידו ורק לאלו שמעל למזל יש משמעות לראיה או לידיעה של הקב"ה כי ראיה וידיעה על כל העולם שייך לא רק בקב"ה ורק ראיה וידיעה על מי שנמצא מעל המזל שייך רק בראיה וידיעה של הקב"ה .

וזה דברי הדף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א  המביא מדבריו של המהר"ל

 

ואף המהר"ל (חידושי אגדות על מסכת שבת קנו, א) כתב: "ואין מזל לישראל, פירוש, שאפשר להכריע את המזל על ידי מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך על ידי מצוות, דעל ידי תפילה דבר פשוט דמועיל, שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ. אבל כך אמר שאין מזל לישראל, דהיינו, לכלל ישראל אין מזל שישלוט המזל עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה, דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדריגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדל, דבר זה הוא על המזל (פירושו כמו "מעל" המזל), ואין הפירוש שלא ישלוט המזל עליהם כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל, מאוד צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר ראו כי רעה נגד פניכם, והשי"ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות, מ"מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות".

לסיכום ראיה וידיעה של הקב"ה זה ראיה וידיעה ללא מגבלה של הסתר או זמן . מי שעוסק בתורה נמצא מעל המזל ולכן יכול לשלוט בגורלו מה שאין כן שאר העולם שפועלים לפי חוקי הטבע ובהם לא שייך ראיה או ידיעה של הקב"ה כי כל הפעולות שלהם זה לפי חוקי המזל כלומר הטבע .

 

 

.

פרשת שמות למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות  למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ?  ‏י"ח/טבת/תשע"ה

שמות פרק א

(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:

(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

(ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:

(ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:

(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

אנחנו רואים שיש כאן הפרדה בן כל השבטים לבין יוסף.  יוסף מוזכר לא יחד עם השבטים אלה מיד אחרי הזכרת  יוצאי ירך יעקב . וכמו כן מוזכר מיקומו של יוסף במצרים ונשאלת השאלה למה יש הפרדה כזו בין יוסף לשאר השבטים ?

רות פרק ד

(יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:

ואומר רש"י רות פרק ד פסוק יא

(יא) כרחל וכלאה - אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה:

כלומר רחל זה העיקר של עם ישראל ולכן הבכור של רחל הוא העיקר של עם ישראל .

וכדי להבין את התפקיד של יוסף בעם ישראל נראה מה המדרש אומר

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לח

לפיכך נקראו זרע אמת כולו זרע אמת, וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש איש ויוסף ושני בניו במצרים הרי תשעה וששים, וכתי' בשבעים נפש, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלו במספר שבעים נפש לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הזכרים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלה במספר עמהם, לקיים מה שנ' ואנכי אעלך גם עלה,

כלומר יוסף הוא העיקר של עם ישראל כי הוא זה שעם בניו אפרים ומנשה הגיע עם ישראל  למספר שבעים יחד עם הקב"ה כי אם לא היה שבעים איש לא היה חס וחלילה יכולת קיום לעם ישראל ויוסף יחד עם בניו השלים את המניין ,ולכן יוסף מוזכר בנפרד מהשבטים ומיד לאחר שהפסוק אומר שבעים נפש .

ולכן השעבוד של עם ישראל מתחיל במות יוסף כי אז רק אז ניתן לשעבד את עם ישראל וזה מה שאומר הכתוב

שמות פרק א

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:

כי כשיוסף נמצא כל העולם מבין את גדולתו ואת גדולת עם ישראל ולא ניתן לשעבד אותו וברגע שהוא מת אז המלך "לא יודע" את המהות של עם ישראל כי הוא חסר ואז יכול המלך לחשוב שהוא יכול לעם ישראל ואז ניתן להתחכם עם עם ישראל

 שמות פרק א

(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

ושיוסף לא נמצא ואין את הכוח של שבעים לעם ישראל אז יכול פרעה להגיד  

יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:

כלומר להגיע למצב שפרעה יכול לחשוב שהוא הבורא הוא עשה את עצמו זה בגלל שכנגדו לא נמצא הכוח של שבעים של עם ישראל יחד עם הקב"ה . וצריך להגיד שרק שיחזור כוחו של יוסף ויהיה חלק של עם ישראל אז יוכל המשיח לבא

 

 

 

 

 

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק א פסוק ה

עם יוסף שהיה במצרים. וידוע כי במצרים היה, אך מפני שהגאולה העתידה תהיה בדמיון גאולת מצרים, על כן ירמוז כי תחלת גלות ראשון היו שבעים נפש, ובסוף בגלות אחרון עתידים לירש שבעים אומות, זהו שאמר "ויוסף היה במצרים", הזכיר יוסף באחרונה לרמוז על משיח בן יוסף העתיד לבא באחרונה לגאול את ישראל.

ולכן צריך להגיד שזה התפקיד של משיח בן יוסף לחזור חזרה ולהעמיד בעולם את הכוח של שבעים נפש שהוא הכוח שסותר את כוחה של מצרים ואז לכאורה נחזור למצב שבו מצרים מכירה בכוח של עם ישראל ולא עומדת בכוח נגדי מבחינת מה שנאמר ע"י פרעה בשמות פרק ה

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:

ולכן באחרית הימים לאחר בואו של משיח בן יוסף יכול לבא האחדות של שבעים נפש של עם ישראל עם שבעים האומות ויהיה מה שנאמר בישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

פרשת ויחי האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ? מתי זה ישתנה ?

בס"ד

פרשת ויחי   האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ?  מתי זה ישתנה ? ‏י"א/טבת/תשע"ה

בראשית פרק מח

 

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

אנחנו רואים   גם בספר בראשית וגם לאורך כל התורה והנביאים והכתובים חילופי תפקידים . כלמור יש כללים מסוימים כמו בכור , מלך , ירושה וכד' אבל ניתן לכאורה לשנות את "כללי המשחק" כמובן  על פי הדיבור או ישירות ע"י ציווי של הקב"ה או ע"י הנביא  . בפרשה שלנו  לוקח יעקב את מנשה ואפרים ומחליף את תפקידם של ראובן ושמעון .

[רבינו] בחיי בראשית פרק מח מפרש מה היה השינוי . יוסף קיבל את הבכורה במקום ראובן ושני החלקים הם אפרים ומנשה

ה) כראובן ושמעון יהיו לי. בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב: (דברי הימים - א ה, א) "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף", מן הכתוב הזה נאמר כן.

והנה דעת רש"י ז"ל, כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים.

והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה, וזהו שאמר הכתוב: בנחלתם, וזהו שתרגם אונקלוס: תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, ש"חולקא" הוא חלק הבכורה ו"אחסנתא" ירושת הפשוט.

אור החיים מפרש אחרת הוא מעלה את יוסף לדרגת יעקב כמו אב ולכן הבנים הם השבטים  

אור החיים בראשית פרק מח

אלא יש לדעת מאמרם ז"ל (זהר ח"א ק"פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל"ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא"ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים:

למה נעשה השינוי ?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני: מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף? מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: +בראשית ל"ז+ אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

הגמרא בעצם נותנת שני אפשרויות אחד שזה החטא של ראובן ואפשרות אחרת  זה ההבדל בן מה שהיה צריך להיות ובן מה שקרא בפועל . מרחל היה צריך לצאת הבכורה אבל הנסיבות הובילו לתוצאה  אחרת

אבל מאוחר יותר הדבר תוקן . אבל שינוי התפקידים לא הסתיים

ונאמר בבראשית פרק לה

(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ביום השמיני

דבר אחר גוי וקהל גוים גוי זה בנימין, קהל גוים זה אפרים ומנשה, ומלכים מחלציך יצאו זה שאול המלך שעמד מבנימין תחילה למלכים שנאמר ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל.

כלומר יוסף הוא הראש להמשך של עם ישראל , ו נראה לי שאפשר להגיד שיצאו  ממנו שני המשיחים ולא כמו שבסופו נקבע משיח בן יוסף ומשיח בן דויד

 

 

 

ולא רק זאת כתוב ביחזקאל פרק לז

(כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי

דברים פרק לג

(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְקֹוָק יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב

אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב. +בראשית מ"ה+ והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין.

כלומר השכינה נמצאת  בחלקו של יוסף ושל בנימין כלומר יוסף זה אפרים ומנשה ונוסף לזה בן רחל  . בנימין השכינה נמצאת גם בירושלים וגם בשילה בחלק של בני רחל . ואני רוצה להגיד ששני המשיחים לעתיד לבא היו אמורים להגיע  מענף רחל מיוסף שזה אפרים ומנשה ומבנימין ,   אבל היה שינוי ע"י הקדוש ברוך הוא ושאול שהיה  מלך משבט  בנימין נלקחה ממנו המלוכה וניתנה לדויד שהוא מענף יהודה

שמואל א פרק טו

(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:

כלומר אנחנו רואים שיש תכנון מסוים אבל בסופו של דבר יש שינויים שמתרחשים  לפי מעשי האדם ולפי הנסיבות וגם דברים שנראים לכאורה ללא יכולת שינוי משתנים בהתאם לנסיבות וכל זאת מפי הדיבור . וגם כשעושים את החשבון הכללי רואים שהכול לפי חשבון מדוקדק

ואומר ר' חיים פלטיאל בראשית פרק כח

 וא"ת היאך נטל יעקב מעשר מבניו דהא נדר לעשר הכל דכתיב וכל אשר תתן לי, וי"ל דהיו י"ד כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולד' אמהות ד' בכורות ואין בכור חייב במעשר ולא נשאר רק י' ולוי היה המעשר. וא"ת היאך עישר לוי והלא לא היה רק שלישי, וי"ל דרואין אנו כריסיהן של ד' אמהות כאלו היה אחד ואם היה כריסן אחד צא ולמד משפופרת שפיה קצר דלוי היה עשירי.

כלומר רואים שלוי היה מעשר של השבטים אבל זה לא מסתדר כי היו 12  והחשבון לא מדוקדק . הוספת מנשה ואפרים מביאים את מספר השבטים ל 14   4 שבטים יורדים בחשבון כי יש 4  אמהות ולכן 4 בכורים ולכן נשאר 10 שבטים שצריך לעשר אותם וזה היה לוי .

לסיכום צריך לראות את המציאות המורכבת של מה שהיה אמור להיות ות התוצאה הסופית אבל תמיד זה לפי חשבון מדוקדק של הקב"ה .

פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום ‏י"א/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום  ‏י"א/טבת/תשע"ה

פרשת ויחי תעלומת ה 70 יום בן חג לחנוכה

במאמר קודם שלי פרשת מקץ כתבתי שיש 70 יום בן חג סוכות  לחנוכה ולא היה לי הסבר לעניין כאשר במדרש זה נחשב ל 50 יום 

בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כב

(ג) [ויהי מקץ ימים] ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו ובין כדברי אילו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מנ' יום.

 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

 

וכותב מלבי"ם יחזקאל פרק מה

וכבר עמדו חז"ל ע"ז במנחות דף מ"ה, ור' יוחנן אמר אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, וה"ה שישתנה ענין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במ"ש שיהיה שינוי לעת"ל בטבע, ובין בזה שיהי שינוי במצות, ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ"ש הרי"א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראת שעה, ולפ"ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהיה התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גוג ומגוג (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך ימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בזמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ"א יום כמו שנזכר בעזרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימים הקודמים, וממילא ראוי לפ"ז שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכ"א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום,

ובפרשה שלנו כתוב על השבעים יום

בראשית פרק נ

(ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

 

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יח

כבדו את יעקב שנאמר (שם /בראשית/ נ) ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אמר הקדוש ברוך הוא ומה כבוד אני עושה למצרים הריני קורא אותה בשמה של גן עדן שנאמר (שם /בראשית/ יג) כגן ה' כארץ מצרים, כשחזרו ושעבדו בהן אמר הקדוש ברוך הוא ועברתי בארץ מצרים חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה שנאמר (יואל ד) מצרים לשממה תהיה.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א למה שבעים כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש שבעים פסוקים א"ר פנחס שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים הנחש והמן הרשע הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה שבעים פסוקים המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן שבעים פסוקים לתכלית שבעים נתלה על חמשים ד"א כנגד שבעים שמות הקדושים מן בראשית עד פרשתו של נחש

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א כנגד ע' ימים טובים שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וראש השנה, ויום הכפורים וחג שבועות שנים וחמשים שבתות יש בשנת החמה הרי ע', ד"א כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה, ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים,

וצריך להגיד שהמספר שבעים מסמל את  אומות העולם ולכן צריך להגיד שמספר שבעים מסמל תהליך הדומה לתהליך של חמישים יום המספר חמישים מסמל תהליך הנוגע רק לעם ישראל והתהליך המקביל המשלב את אומות העולם זה תהליך של 70 יום  .

ואם נחזור למה שכתבתי באחד המאמרים הקודמים יש תהליך שמתחיל בפסח בו נברא העולם מחדש ומסתיים בשמיני עצרת שזה השלמות של העולם ביחד עם אומות העולם . אבל תהליך זה היה צריך להמשך 50 יום כפי שהבאתי את המדרש על שמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

אבל לפי המהלך של המלבים לעתיד לבא ישתנה הטבע צריך להגיד שהחמישים יום יהיו שבעים יום שזה התהליך המשולב של עם ישראל עם אומות העולם כלומר עם מצרים ובזה אנחנו מבינים  את  החשיבות של  חנוכה  שמסמלת את קבלת התורה לאחר מאבק עם אומות העולם וזה יהיה בתהליך של 70 יום

פרשת ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת  ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת  הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן  יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בפרשה שלנו יש ביאור של אור החיים שנותן איזה זווית ראיה מחודשת על נושא של בחירה חופשית

אור החיים בראשית פרק מד

עוד ירצה כי כמוך וגו' ע"ד אומרו (משלי כ"א) לב מלך ביד ה' ואם ידבר בדרך שתשמע מלתו לכל הנמצאים שם יעשו למלך הפך דעתו ורצונו של מלך ונמצא המלך עושה דבר שלא כאשר שם ה' בלבו ויעוותו יועציו את לבו לזה אל יחר אפו על כניסתו לפנים ממחיצתו לדבר באזני המלך. גם בזה הגיד לו כי הוא איש חסד ודוקא רואי פניו נכנסו בחשד דבר תקלה ב"מ:

הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ובו נבין את מה שמחדש אור החיים לגבי גבולות הבחירה החופשית . הקב"ה מנהל את לב המלך כפי שמובן במשלי,  ולפי הבנת הפסוק הקב"ה מוביל את לב המלך לעשות לפי רצונו  כלומר התוצאה הסופית של מעשיו של המלך הם תוצאה של רצונו של הקב"ה . כמו שיש זרימה של מים וניתן בקלות לתעל אותם למקום הרצוי כך מתעל הקב"ה את לבו של המלך לתוצאה הרצויה לו . 

והפרוש   של אור החיים מאיר את הסוגיה באור חדש . יוסף רוצה להישאר לבד עם יוסף כדי שהיועצים שלו לא ישמעו את מה שהוא אומר להם כי יש ליועצים כוח לשנות את התוצאה הסופית . כלומר אומנם לב מלכים בידי הקב"ה אבל לא בצורה בלעדית עדיין יש כוח ליועצים שלו לשנות  את לב המלך ולשנות את התוצאה הסופית . ויש לשאול מה עקרוני שהם יצאו החוצה ולא יהיו במעמד בין יהודה ויוסף הרי יוסף יוכל להתייעץ איתם מאוחר יותר ואז הם יוכלו לשנות את דעתו . ואולי צריך להגיד שלפי אור החיים שהכוח לשנות ניתן רק לאלו הנוכחים במעמד ואלו שלא נוכחים במעמד אין להם כוח לשנות ולהשפיע באמת על לב המלך . אם כן אנחנו רואים שהבחירה החופשית של המלך לא נלקחת ממנו לחלוטין ועדיין לאלו שנוכחים במצב מסוים יש להם את הכוח לעוות את רצונו של הקב"ה בהתאם לבחירה החופשית שלהם .

יוצא לנו מכאן שלפי אור החיים אין דבר כזה שלילה מוחלטת של הבחירה  ויש עדיין לנוכחים באירוע עם המלך לשנות את המציאות לא לפי רצונו של הקב"ה .

ונראה לי שיוסף הבין שהוא כמו פרעה שיש לו דין של מלך וכדי שיועציו לא יוכלו להשפיע  עליו כי רצה שרצונו של הקב"ה יצא לפועל

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

ומפרשים הדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מה

(ד) גשו נא אלי ויגשו. מדרש לפי שאמר למעלה הוציאו כל איש מעלי והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים ולכך כשאמר אני יוסף אחיכם העוד אבי חי לא חשש אם הם שומעין אבל כשרצה לומר אשר מכרתם אותי לא רצה שישמעו לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד שאפי' לאחיהם מכרו כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו ולכך אמר להם גשו נא אלי ואומר לכם בחשאי. ד"א מתחלה אמר להם יוסף אני יוסף אחיכם העוד אבי חי ולא רצה להזכיר מכירתו מפני בנימין אחיו שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו והפליגן לצד אחר ואמר להם גשו נא אלי הפרידן מבנימין ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי:

אז מובן למה לא רצה יוסף שלא ישמעו אותו המצרים כי יש ליועצים שלו כוח לשנות את הגזירה של הקב"ה . אבל מיד לאחר מכן כתוב בבראשית פרק מה

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

ומפרש האלשיך על בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ב

אין קול הבכי נשמע למרחוק, אך הוא נתאמץ בהרים קול בקריאה טרם בא הבכי, ולא עצר כח לעכב ונצטרף הרמת קולו עם הבכי, וזהו ויתן את קולו בבכי, ועל ידי כן וישמעו מצרים היוצאים שהיו נצבים עליו, וגם נשמע עד בית פרעה:

כלומר יוסף עכשיו מתנהג הפוך לגמרי ונשאלת השאלה למה ? למה לפני כן לא רצה שאף אחד ישמע ומיד לאחר מכן הוא מדבר בכוונה בקול רם ובוכה בכייה גדולה שנשמעת בכל מקום גם אצל בית פרעה ולפי ההבנה של אור החיים היועצים יכולים עכשיו לשנות ולהשפיע על ליבו של יוסף לב של מלך ולשנות את המציאות בניגוד לגזירה של הקב"ה כי שהסברתי למעלה וניתן לתרץ על פי

הפרוש של  הפנים יפות בראשית פרק מה

(ב) ויתן את קולו בבכי. יש לפרש ענין הבכי שהיה יודע שירידת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפסוק [מב, יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו, שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים

כלומר יוסף הבין שנגזרה גזרה איומה על עם ישראל יותר גרוע לא יכול להיות כלומר היועצים שלו לא יוכלו לגרום למצב יותר קשה ולפחות הבכי שלו אולי יגרום לרחמים על עם ישראל כמו שאומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג

(ב) [ויתן את קולו בבכי] וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה, כך אין הקדוש ברוך הוא גואל את ישראל אלא מתוך בכייה שנ' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים וגו' (ירמיה לא ח).

לסיכום לשיטת האור החיים לב מלך ביד השם זה לא דבר מוחלט כי היועצים שלו שנמצאים בזמן אמיתי באירוע מסוים יכולים לשנות  את המציאות בניגוד לרצונו של הקב"ה כי ליועצים יש בחירה חופשית . את זה ידע יוסף ולכן הוציא מעליו את כל היועצים . אבל שיוסף הבין שנגזרה גזרה על עם ישראל והיועצים לא יוכלו להשפיע לרעה כי המצב לא יכול להיות גרוע יותר החליט לבכות בקול רם כדי לעורר רחמי שמים .

ושוב פעם אנחנו רואים  שניהול העולם ע"י הקב"ה מושפע מכל גורם וגורם שנמצא בכל אירוע.  כל  דבר משפיע אחד על השני והקב"ה לוקח בחשבון את כל ההשפעות ההדדיות . ולכן בכל מקום שיש רק גורם אחד הבחירה החופשית היא מכסימלית .  כשמדובר במלך ככל שיש פחות גורמים בזמן אימת השליטה על ליבו של המלך היא גדולה יותר. 

פרשת ויגש לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק האם זה דבר מוחלט ? למה דינו של המנצח את המלך מות ? האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויגש  לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק   האם זה דבר מוחלט ?  למה דינו של המנצח את המלך מות ?  האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי  הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא  יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:

ובו ננסה להבין את פרוש כי כמוך אומר האור החיים בראשית פרק מד

בעבדך וטעם הדבר כי כמוך כפרעה פי' ע"ד מעשה שהובא בגמרא (ע"ז י ב) של קטיעא בר שלום שאמרו לו נצחת למלכא וכל דנצח למלכא וכו' ע"כ, לזה אם היה נוצח יהודה ליוסף בפני השומעים יכנס בסכנת מות מדין נוצח למלך, ולבל יטעון כי המלך הוא פרעה לזה אמר כי כמוך כפרעה ודינם שוה, אשר ע"כ מבקש על נפשו לדבר באזנו ובזה הגם שינצחהו בטענות אין בזוי למלך ולא יכנס בדין נוצח למלך שחייב כיון שהוא בינו לבין המלך.

מההבנה של אור החיים על המילה מי כמוך אנחנו יכולים ללמוד עקרון בהתנהלות של העולם  

במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

אנחנו יודעים שלכל אדם יש את הבחירה החופשית אומנם היא לא מוחלטת ומוגבלת וכתבתי על הנושא הזה בפרשת קדושים   כ"ה/ניסן/תשע"ד בעניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" . אבל לפי הבנת המדרש למלך יש דין מיוחד והקב"ה מטה את ליבו ובעצם  למלך אין בחירה חופשית כי לבו מנוהל ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה אם  לב מלך בידי הקב"ה כיצד נקבע הדין של מלך ? אם הלב שלו בידי הקב"ה כיצד נקבע דינו והגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב מראה שאכן יש מלכים שיש להם חלק לעולם הבא ויש מלכים שלו

א"ל: אתינא לעלמא דאתי? א"ל: אין. א"ל, והכתיב: +עובדיה א+ לא יהיה שריד לבית עשו! בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי: לא יהיה שריד לבית עשו - יכול לכל? ת"ל: לבית עשו, בעושה מעשה עשו. א"ל, והכתיב: +יחזקאל לב+ שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה! א"ל: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה - ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה - פרט לאנטונינוס בן אסוירוס, כל נשיאיה ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום.

והתירוץ הוא פשוט  התוצאות לעולם שבאים מהמלך נשלטים ע"י הקב"ה אבל הכוונות בהתחלה הדרך הם הבחירה החופשית של המלך כלומר כמו כל אדם ולכן משוה הפסוק את לב המלך לפלגי מים הקב"ה לא מתערב במעין הוא מתערב בזרימה הסופית של המים ומטה אותו לפי דעתו.  הזרימה הראשונית שלא משפיעה על העולם אינו בידו של הקב"ה ולמלך יש בחירה חופשית כמו כל אדם . התוצאה הסופית נשלטת ע"י הקב"ה התהליך עד לתוצאה הסופית הוא בידי המלך ככל האדם והמלך נשפט על תחילת התהליך לא על התוצאה הסופית . והסיפור של קטיעה בר שלום מראה את התהליך הזה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: +זכריה ב+ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית.

פירוש הסיפור הוא כזה :  יש דין שאם מנצחים את המלך דינו של האדם למות דין זה גם הוא לפי דעתי בכלל "לב מלך ביד השם" כי כפי שאמרנו שהתוצאות הסופיות של מעשי המלך הוא ביד השם . דין זה

 

אולי נגזר מהרעיון שכתוב  בשמות פרק לג

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:

הקב"ה הוא אין סופי והאדם סופי ולכן אם האדם יכול לראות את הקב"ה הוא לא יכול להמשיך להישאר אדם והוא נכנס לתוך האין סוף ולכן לא יכול להיות אדם כי האדם וקב"ה זה מהות שונה בתכלית וזה גם הסיבה לחומרה של עבודה זרה יש רק אין סוף אחד לא יכולים להיות שני אין סוף כי אם יש שני אין סוף אז כל אין סוף הוא לא באמת אין סוף . והיות ולב מלך בידי השם אז הכלל הזה חל גם בעולם הזה כי אם המלך הוא יד ארוכה של השם לא יכול להיות שאדם ינצח את המלך כלומר את הקב"ה כמו שאדם לא יכול לראות את הקב"ה ולהמשיך להיות חי .

קטיעה בר שלום היה שר רומי שדיבר עם הקיסר בנידון של עם ישראל . הויכוח  היה על מהות עם ישראל . המלך שנא את היהודים ובעצם הגמרא הזאת זה תמצית הבנת האנטישמיות והרדיפה של העולם אחר עם ישראל בכל הדורות . הקיסר רואה בעם ישראל  נמק בגוף העולם והשאלה שלו הייתה בו נקטע אותם כלומר נשמיד אותם כי אחרת הגוף כלומר העולם ימות . כמו נמק המתפשט ומחסל את הגוף . ענה לו קטיעה שהוא לא יכול כי עם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים . ניתן היה להבין שאומנם עם ישראל הוא נמק כלומר מסכן את העולם אבל לא ניתן להשמיד אותו מבחינה מעשית כי הוא מפוזר בעולם . אבל קטיעה שלל את הרעיון הזה והסביר שעם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים כי העולם ללא עם ישראל לא יכול להתקיים כי עם ישראל הוא המהות של קיום העולם והפיזור שלו בעולם חיוני לקיום העולם . קטיעה ניצח את הקיסר בדבריו ולכן נגזר עליו למות  . המטרוניתא  שראתה  מה גורלו של קטיעה לא הבינה כיצד אדם שהגן על עם ישראל הולך למות על קידוש השם אבל לא יכנס לגן עדן כי הוא לא נימול . ואז לפני שמת נפל על עורלתו חפץ חד "נפל על רישא דעורלתיה קטעה".

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

 יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

פרוש קטיעה הגיע לעולם הבא כי קנה עולמו בשעה אחת כלומר השם גזר שלב מלך בידי השם וכל תוצאה של מעשה המלך נקבע ע"י הקב"ה ולכן גם אדם שנהרג ע"י מלך שזה כלל וחוק  של הקב"ה בעולם הזה  הקב"ה מסובב שהתוצאה תהיה לפי דין מדויק לכל אחד ואחד . ואור החיים מלמד אותנו שניתן להתגבר על החוק הזה ובתנאי שהמלך יסכים להיות מנוצח מראש וזה מה שעשה יהודה קיבל את רשות יוסף לנצח אותו בדברים כלומר אם המלך מסכים לזה מראש אין זה ניצחון על המלך כי אם הסכמה של המלך מראש ולכן זה לא בכלל ניצחון על המלך אלה בכלל רצונו של המלך . וניתן להגיד שזה הפירוש של ויחל משה

שמות פרק לב

(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:

כלומר הפירוש של ויחל משה .ביקש מהקב"ה שימחל לו לפני שמתחיל לבטל את הגזירה שלו שלא יהיה מבחינת מנצח את המלך בדברים