פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום ‏י"א/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום  ‏י"א/טבת/תשע"ה

פרשת ויחי תעלומת ה 70 יום בן חג לחנוכה

במאמר קודם שלי פרשת מקץ כתבתי שיש 70 יום בן חג סוכות  לחנוכה ולא היה לי הסבר לעניין כאשר במדרש זה נחשב ל 50 יום 

בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כב

(ג) [ויהי מקץ ימים] ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו ובין כדברי אילו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מנ' יום.

 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

 

וכותב מלבי"ם יחזקאל פרק מה

וכבר עמדו חז"ל ע"ז במנחות דף מ"ה, ור' יוחנן אמר אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, וה"ה שישתנה ענין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במ"ש שיהיה שינוי לעת"ל בטבע, ובין בזה שיהי שינוי במצות, ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ"ש הרי"א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראת שעה, ולפ"ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהיה התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גוג ומגוג (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך ימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בזמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ"א יום כמו שנזכר בעזרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימים הקודמים, וממילא ראוי לפ"ז שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכ"א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום,

ובפרשה שלנו כתוב על השבעים יום

בראשית פרק נ

(ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

 

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יח

כבדו את יעקב שנאמר (שם /בראשית/ נ) ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אמר הקדוש ברוך הוא ומה כבוד אני עושה למצרים הריני קורא אותה בשמה של גן עדן שנאמר (שם /בראשית/ יג) כגן ה' כארץ מצרים, כשחזרו ושעבדו בהן אמר הקדוש ברוך הוא ועברתי בארץ מצרים חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה שנאמר (יואל ד) מצרים לשממה תהיה.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א למה שבעים כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש שבעים פסוקים א"ר פנחס שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים הנחש והמן הרשע הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה שבעים פסוקים המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן שבעים פסוקים לתכלית שבעים נתלה על חמשים ד"א כנגד שבעים שמות הקדושים מן בראשית עד פרשתו של נחש

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א כנגד ע' ימים טובים שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וראש השנה, ויום הכפורים וחג שבועות שנים וחמשים שבתות יש בשנת החמה הרי ע', ד"א כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה, ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים,

וצריך להגיד שהמספר שבעים מסמל את  אומות העולם ולכן צריך להגיד שמספר שבעים מסמל תהליך הדומה לתהליך של חמישים יום המספר חמישים מסמל תהליך הנוגע רק לעם ישראל והתהליך המקביל המשלב את אומות העולם זה תהליך של 70 יום  .

ואם נחזור למה שכתבתי באחד המאמרים הקודמים יש תהליך שמתחיל בפסח בו נברא העולם מחדש ומסתיים בשמיני עצרת שזה השלמות של העולם ביחד עם אומות העולם . אבל תהליך זה היה צריך להמשך 50 יום כפי שהבאתי את המדרש על שמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

אבל לפי המהלך של המלבים לעתיד לבא ישתנה הטבע צריך להגיד שהחמישים יום יהיו שבעים יום שזה התהליך המשולב של עם ישראל עם אומות העולם כלומר עם מצרים ובזה אנחנו מבינים  את  החשיבות של  חנוכה  שמסמלת את קבלת התורה לאחר מאבק עם אומות העולם וזה יהיה בתהליך של 70 יום

פרשת ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת  ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת  הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן  יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בפרשה שלנו יש ביאור של אור החיים שנותן איזה זווית ראיה מחודשת על נושא של בחירה חופשית

אור החיים בראשית פרק מד

עוד ירצה כי כמוך וגו' ע"ד אומרו (משלי כ"א) לב מלך ביד ה' ואם ידבר בדרך שתשמע מלתו לכל הנמצאים שם יעשו למלך הפך דעתו ורצונו של מלך ונמצא המלך עושה דבר שלא כאשר שם ה' בלבו ויעוותו יועציו את לבו לזה אל יחר אפו על כניסתו לפנים ממחיצתו לדבר באזני המלך. גם בזה הגיד לו כי הוא איש חסד ודוקא רואי פניו נכנסו בחשד דבר תקלה ב"מ:

הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ובו נבין את מה שמחדש אור החיים לגבי גבולות הבחירה החופשית . הקב"ה מנהל את לב המלך כפי שמובן במשלי,  ולפי הבנת הפסוק הקב"ה מוביל את לב המלך לעשות לפי רצונו  כלומר התוצאה הסופית של מעשיו של המלך הם תוצאה של רצונו של הקב"ה . כמו שיש זרימה של מים וניתן בקלות לתעל אותם למקום הרצוי כך מתעל הקב"ה את לבו של המלך לתוצאה הרצויה לו . 

והפרוש   של אור החיים מאיר את הסוגיה באור חדש . יוסף רוצה להישאר לבד עם יוסף כדי שהיועצים שלו לא ישמעו את מה שהוא אומר להם כי יש ליועצים כוח לשנות את התוצאה הסופית . כלומר אומנם לב מלכים בידי הקב"ה אבל לא בצורה בלעדית עדיין יש כוח ליועצים שלו לשנות  את לב המלך ולשנות את התוצאה הסופית . ויש לשאול מה עקרוני שהם יצאו החוצה ולא יהיו במעמד בין יהודה ויוסף הרי יוסף יוכל להתייעץ איתם מאוחר יותר ואז הם יוכלו לשנות את דעתו . ואולי צריך להגיד שלפי אור החיים שהכוח לשנות ניתן רק לאלו הנוכחים במעמד ואלו שלא נוכחים במעמד אין להם כוח לשנות ולהשפיע באמת על לב המלך . אם כן אנחנו רואים שהבחירה החופשית של המלך לא נלקחת ממנו לחלוטין ועדיין לאלו שנוכחים במצב מסוים יש להם את הכוח לעוות את רצונו של הקב"ה בהתאם לבחירה החופשית שלהם .

יוצא לנו מכאן שלפי אור החיים אין דבר כזה שלילה מוחלטת של הבחירה  ויש עדיין לנוכחים באירוע עם המלך לשנות את המציאות לא לפי רצונו של הקב"ה .

ונראה לי שיוסף הבין שהוא כמו פרעה שיש לו דין של מלך וכדי שיועציו לא יוכלו להשפיע  עליו כי רצה שרצונו של הקב"ה יצא לפועל

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

ומפרשים הדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מה

(ד) גשו נא אלי ויגשו. מדרש לפי שאמר למעלה הוציאו כל איש מעלי והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים ולכך כשאמר אני יוסף אחיכם העוד אבי חי לא חשש אם הם שומעין אבל כשרצה לומר אשר מכרתם אותי לא רצה שישמעו לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד שאפי' לאחיהם מכרו כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו ולכך אמר להם גשו נא אלי ואומר לכם בחשאי. ד"א מתחלה אמר להם יוסף אני יוסף אחיכם העוד אבי חי ולא רצה להזכיר מכירתו מפני בנימין אחיו שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו והפליגן לצד אחר ואמר להם גשו נא אלי הפרידן מבנימין ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי:

אז מובן למה לא רצה יוסף שלא ישמעו אותו המצרים כי יש ליועצים שלו כוח לשנות את הגזירה של הקב"ה . אבל מיד לאחר מכן כתוב בבראשית פרק מה

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

ומפרש האלשיך על בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ב

אין קול הבכי נשמע למרחוק, אך הוא נתאמץ בהרים קול בקריאה טרם בא הבכי, ולא עצר כח לעכב ונצטרף הרמת קולו עם הבכי, וזהו ויתן את קולו בבכי, ועל ידי כן וישמעו מצרים היוצאים שהיו נצבים עליו, וגם נשמע עד בית פרעה:

כלומר יוסף עכשיו מתנהג הפוך לגמרי ונשאלת השאלה למה ? למה לפני כן לא רצה שאף אחד ישמע ומיד לאחר מכן הוא מדבר בכוונה בקול רם ובוכה בכייה גדולה שנשמעת בכל מקום גם אצל בית פרעה ולפי ההבנה של אור החיים היועצים יכולים עכשיו לשנות ולהשפיע על ליבו של יוסף לב של מלך ולשנות את המציאות בניגוד לגזירה של הקב"ה כי שהסברתי למעלה וניתן לתרץ על פי

הפרוש של  הפנים יפות בראשית פרק מה

(ב) ויתן את קולו בבכי. יש לפרש ענין הבכי שהיה יודע שירידת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפסוק [מב, יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו, שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים

כלומר יוסף הבין שנגזרה גזרה איומה על עם ישראל יותר גרוע לא יכול להיות כלומר היועצים שלו לא יוכלו לגרום למצב יותר קשה ולפחות הבכי שלו אולי יגרום לרחמים על עם ישראל כמו שאומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג

(ב) [ויתן את קולו בבכי] וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה, כך אין הקדוש ברוך הוא גואל את ישראל אלא מתוך בכייה שנ' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים וגו' (ירמיה לא ח).

לסיכום לשיטת האור החיים לב מלך ביד השם זה לא דבר מוחלט כי היועצים שלו שנמצאים בזמן אמיתי באירוע מסוים יכולים לשנות  את המציאות בניגוד לרצונו של הקב"ה כי ליועצים יש בחירה חופשית . את זה ידע יוסף ולכן הוציא מעליו את כל היועצים . אבל שיוסף הבין שנגזרה גזרה על עם ישראל והיועצים לא יוכלו להשפיע לרעה כי המצב לא יכול להיות גרוע יותר החליט לבכות בקול רם כדי לעורר רחמי שמים .

ושוב פעם אנחנו רואים  שניהול העולם ע"י הקב"ה מושפע מכל גורם וגורם שנמצא בכל אירוע.  כל  דבר משפיע אחד על השני והקב"ה לוקח בחשבון את כל ההשפעות ההדדיות . ולכן בכל מקום שיש רק גורם אחד הבחירה החופשית היא מכסימלית .  כשמדובר במלך ככל שיש פחות גורמים בזמן אימת השליטה על ליבו של המלך היא גדולה יותר. 

פרשת ויגש לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק האם זה דבר מוחלט ? למה דינו של המנצח את המלך מות ? האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויגש  לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק   האם זה דבר מוחלט ?  למה דינו של המנצח את המלך מות ?  האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי  הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא  יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:

ובו ננסה להבין את פרוש כי כמוך אומר האור החיים בראשית פרק מד

בעבדך וטעם הדבר כי כמוך כפרעה פי' ע"ד מעשה שהובא בגמרא (ע"ז י ב) של קטיעא בר שלום שאמרו לו נצחת למלכא וכל דנצח למלכא וכו' ע"כ, לזה אם היה נוצח יהודה ליוסף בפני השומעים יכנס בסכנת מות מדין נוצח למלך, ולבל יטעון כי המלך הוא פרעה לזה אמר כי כמוך כפרעה ודינם שוה, אשר ע"כ מבקש על נפשו לדבר באזנו ובזה הגם שינצחהו בטענות אין בזוי למלך ולא יכנס בדין נוצח למלך שחייב כיון שהוא בינו לבין המלך.

מההבנה של אור החיים על המילה מי כמוך אנחנו יכולים ללמוד עקרון בהתנהלות של העולם  

במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

אנחנו יודעים שלכל אדם יש את הבחירה החופשית אומנם היא לא מוחלטת ומוגבלת וכתבתי על הנושא הזה בפרשת קדושים   כ"ה/ניסן/תשע"ד בעניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" . אבל לפי הבנת המדרש למלך יש דין מיוחד והקב"ה מטה את ליבו ובעצם  למלך אין בחירה חופשית כי לבו מנוהל ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה אם  לב מלך בידי הקב"ה כיצד נקבע הדין של מלך ? אם הלב שלו בידי הקב"ה כיצד נקבע דינו והגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב מראה שאכן יש מלכים שיש להם חלק לעולם הבא ויש מלכים שלו

א"ל: אתינא לעלמא דאתי? א"ל: אין. א"ל, והכתיב: +עובדיה א+ לא יהיה שריד לבית עשו! בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי: לא יהיה שריד לבית עשו - יכול לכל? ת"ל: לבית עשו, בעושה מעשה עשו. א"ל, והכתיב: +יחזקאל לב+ שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה! א"ל: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה - ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה - פרט לאנטונינוס בן אסוירוס, כל נשיאיה ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום.

והתירוץ הוא פשוט  התוצאות לעולם שבאים מהמלך נשלטים ע"י הקב"ה אבל הכוונות בהתחלה הדרך הם הבחירה החופשית של המלך כלומר כמו כל אדם ולכן משוה הפסוק את לב המלך לפלגי מים הקב"ה לא מתערב במעין הוא מתערב בזרימה הסופית של המים ומטה אותו לפי דעתו.  הזרימה הראשונית שלא משפיעה על העולם אינו בידו של הקב"ה ולמלך יש בחירה חופשית כמו כל אדם . התוצאה הסופית נשלטת ע"י הקב"ה התהליך עד לתוצאה הסופית הוא בידי המלך ככל האדם והמלך נשפט על תחילת התהליך לא על התוצאה הסופית . והסיפור של קטיעה בר שלום מראה את התהליך הזה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: +זכריה ב+ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית.

פירוש הסיפור הוא כזה :  יש דין שאם מנצחים את המלך דינו של האדם למות דין זה גם הוא לפי דעתי בכלל "לב מלך ביד השם" כי כפי שאמרנו שהתוצאות הסופיות של מעשי המלך הוא ביד השם . דין זה

 

אולי נגזר מהרעיון שכתוב  בשמות פרק לג

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:

הקב"ה הוא אין סופי והאדם סופי ולכן אם האדם יכול לראות את הקב"ה הוא לא יכול להמשיך להישאר אדם והוא נכנס לתוך האין סוף ולכן לא יכול להיות אדם כי האדם וקב"ה זה מהות שונה בתכלית וזה גם הסיבה לחומרה של עבודה זרה יש רק אין סוף אחד לא יכולים להיות שני אין סוף כי אם יש שני אין סוף אז כל אין סוף הוא לא באמת אין סוף . והיות ולב מלך בידי השם אז הכלל הזה חל גם בעולם הזה כי אם המלך הוא יד ארוכה של השם לא יכול להיות שאדם ינצח את המלך כלומר את הקב"ה כמו שאדם לא יכול לראות את הקב"ה ולהמשיך להיות חי .

קטיעה בר שלום היה שר רומי שדיבר עם הקיסר בנידון של עם ישראל . הויכוח  היה על מהות עם ישראל . המלך שנא את היהודים ובעצם הגמרא הזאת זה תמצית הבנת האנטישמיות והרדיפה של העולם אחר עם ישראל בכל הדורות . הקיסר רואה בעם ישראל  נמק בגוף העולם והשאלה שלו הייתה בו נקטע אותם כלומר נשמיד אותם כי אחרת הגוף כלומר העולם ימות . כמו נמק המתפשט ומחסל את הגוף . ענה לו קטיעה שהוא לא יכול כי עם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים . ניתן היה להבין שאומנם עם ישראל הוא נמק כלומר מסכן את העולם אבל לא ניתן להשמיד אותו מבחינה מעשית כי הוא מפוזר בעולם . אבל קטיעה שלל את הרעיון הזה והסביר שעם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים כי העולם ללא עם ישראל לא יכול להתקיים כי עם ישראל הוא המהות של קיום העולם והפיזור שלו בעולם חיוני לקיום העולם . קטיעה ניצח את הקיסר בדבריו ולכן נגזר עליו למות  . המטרוניתא  שראתה  מה גורלו של קטיעה לא הבינה כיצד אדם שהגן על עם ישראל הולך למות על קידוש השם אבל לא יכנס לגן עדן כי הוא לא נימול . ואז לפני שמת נפל על עורלתו חפץ חד "נפל על רישא דעורלתיה קטעה".

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

 יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

פרוש קטיעה הגיע לעולם הבא כי קנה עולמו בשעה אחת כלומר השם גזר שלב מלך בידי השם וכל תוצאה של מעשה המלך נקבע ע"י הקב"ה ולכן גם אדם שנהרג ע"י מלך שזה כלל וחוק  של הקב"ה בעולם הזה  הקב"ה מסובב שהתוצאה תהיה לפי דין מדויק לכל אחד ואחד . ואור החיים מלמד אותנו שניתן להתגבר על החוק הזה ובתנאי שהמלך יסכים להיות מנוצח מראש וזה מה שעשה יהודה קיבל את רשות יוסף לנצח אותו בדברים כלומר אם המלך מסכים לזה מראש אין זה ניצחון על המלך כי אם הסכמה של המלך מראש ולכן זה לא בכלל ניצחון על המלך אלה בכלל רצונו של המלך . וניתן להגיד שזה הפירוש של ויחל משה

שמות פרק לב

(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:

כלומר הפירוש של ויחל משה .ביקש מהקב"ה שימחל לו לפני שמתחיל לבטל את הגזירה שלו שלא יהיה מבחינת מנצח את המלך בדברים

הספד לאחותי שושנה בת נעמי

בס"ד

‏ט"ו/כסלו/תשע"ה

הספד לאחותי שושנה בת נעמי

כתוב שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב

חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, (ד) כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו.

 

וכתוב במשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב סעיף ג

 

(ד) כדרך שמברך וכו' – כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע"ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול וכדאיתא במדרש יצחק תבע יסורין [היינו שהוא הכיר גודל מדת הדין שלעתיד וכעין זה אמר ג"כ דהע"ה סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי ותבע בעצמו יסורין כדי שינקה מכל וכל ולא יצטרך לפחוד עוד] א"ל הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב אתה מבקש וממך אני מתחיל שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה!

יש כאן 3 זוויות שונות להסתכל על המציאות . השולחן ערוך אומר שיש רע ויש טוב הרע זה חלק מהרצון של הקב"ה ובגלל הרצון של הקב"ה שזו תהיה המציאות אנחנו צריכים לברך בנפש חפשה על מציאות טובה ומציאות רעה . כי חלק מעבודת השם זה קבלת המציאות כפי שהיא בחפץ לב . המשנה ברורה מסתכל על המציאות בזוית שונה הוא אומר שהרע זה חלק מכפרת עונות ולכן אנחנו צריכים לברך על הרעה כי זה חלק מתהליך שסופו לגרום לנו טובה  ע"י כפרת העונות .

ראיה שלישית ושונה זה זווית הראיה של רבי עקיבא המופיע בגמרא במסכת ברכות . רבי עקיבא אומר שכל מה שהקב"ה עושה זה טובה ולא רעה ולכן אנחנו צריכים לברך בנפש חפצה גם על הרעה וגם על הטובה . ומביא רבי עקיבא את הסיפור שמראה שבאמת בתחילה הכול נראה רע האש נכבתה ,התרנגול שלו נאכל,ולבסוף בא אריה ואכל את החמור שלו והוא נשאר ללא דבר . אבל אז התברר שבאו גיסות והשמידו את העיר שלא יכל להכנס לתוכה ובעצם מה שקרא לו גרם שהגיסות לא מצאו אותו והוא נשאר בחיים . ולכן אומר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא לטב עביד"

אם כן נשאלת השאלה אם הקב"ה עושה הכול לטובה אז למה מברכים ברוך דיין אמת ומברכים שהחיינו

אם הכול לטובה אז צריך להיות ברכה אחת "שהחיינו " כי כל מה שעושה בקב"ה הוא לטובה והרי אנחנו מברכים על הטובה שהחיינו ועל הרעה ברוך דיין אמת

ואכן הגמרא בברכות מרגישה בקושיה סמויה זאת ונותנת לזה תרוץ

כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף סא עמוד א

ולא יהרהר אחריו וז"ש אל תבהל וגו' ולבך אל ימהר להוציא דבר והרהור רע לפני האלהים שהוא מדה"ד שהביא עליך פורענות כדפירש"י לעיל כי האלהים בשמים ואתה על הארץ והוא רואה מלמעלה ביותר שאפשר דעביד לך דבר זה לטובה וק"ל:

התירוץ של הגמרא לקושיה שלי הוא מדהים . זווית הראיה של האדם הוא מצומצם כי האדם נמצא על הארץ לעומת זאת זווית הראיה של הקב"ה היא זווית ראיה אין סופית כי הוא רואה את כל המציאות כי הוא בשמים . ובעצם התירוץ של הגמרא פשוט אנחנו לא רואים את כל המציאות ולכן אנחנו רואים טוב ורואים רע כי אנחנו בארץ אבל הקב"ה שנמצא בשמים רואה את המציאות כפי שהיא שזה רק טוב וזה בעצם המשמעות  של "כל דעביד רחמנא לטב עביד".

אנחנו מברכים על מה שאנחנו רואים ואנחנו בגלל הראיה המצומצמת שלנו רואים טוב ורואים רע . אבל אנחנו מבינים שבעצם הכול טוב ולכן אנחנו צריכים לברך בדעת שלמה ובנפש חפצה גם על מה שנראה לנו רע כי אנחנו מבינים בשכל שלנו שהכול לטובה על אף שאין לנו מושג למה ואיך .

ויכול להיות שניתן לדייק מהלשון של השולחן ערוך בדעת שלמה ובנפש חפצה כלומר שהחלק שהקב"ה נתן לנו שהוא ממקור עליון באמת יודע את המציאות ורק אנחנו בשכל שלנו לא יודעים .

וזה המשמעות של "על כן יהיו דבריך מעטים" כי השכל שלנו קטן להבין את המציאות האמיתית ואנחנו צריכים לתת לדעת שלנו ולנפש שלנו לדבר .

וכמו כן באותו ההיגיון אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קה עמוד ב

ואי דקאי בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, הא למה זה דומה - לספר תורה שנשרפה.

ואומר רש"י רש"י מסכת שבת דף קה עמוד ב

לספר תורה שנשרף - הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע, כדאמרינן במועד קטן (כו, א) במגילה ששרף יהויקים, דכתיב: לא פחדו ולא קרעו בגדים, אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות.

כל יהודי ויהודי הוא בעצם ספר תורה ושהנשמה שלו יוצאת זה כאילו נשרף ספר תורה ולכן גם אם נראה לנו שאותו יהודי לא קיים את כל המצוות אנחנו יודעים שהוא מלא מצוות כרימון

ונראה לי שאחותי הנשמה שלה הרגישה שהיא עומדת לעזוב את העולם ולכן הגיעה במיוחד השנה הזאת ליום כיפור וסוכות וזה חילופי ההודעות האחרונות שנמצאו על הסלולארי שלי אחרי יום כיפור ולילה ראשון של סוכות שכולם התארחו בסוכה שלי

 

[20:45 04/10/2014] שושי : גמר חתימה טובה
הייתי בבית כנסת ושמעתי את השופר
[20:45 04/10/2014] עוזי: כל הכבוד
[20:45 04/10/2014] עוזי: צמת?
[20:46 04/10/2014] שושי : אסור לי לצום מבחינה בריאותית .
[20:48 04/10/2014] עוזי: אם  אסור לך לצום זה נחשב כאילו צמת . אם היה לך מותר לצום היית צמא
[20:49 04/10/2014] שושי : בטח ...
[20:49 04/10/2014] עוזי: באיזה עיר היית?
[20:49 04/10/2014] שושי : בתל אביב ויש לנו מתחת לדירה בית כנסת ... בקומה ראשונה . אנחנו קומה שניה
[22:22 09/10/2014] שושי : ממש נהנינו להיות אתכם , היה סוכות שמח ונעים , תודה על האירוח .
תומר נהיה יופי של ילד ... ובכלל כל הילדים שלכם מקסימים ,
תודה על כל מה שקיבלנו ,,, אוכל וידע ,,,
[11:41 10/10/2014] עוזי: גם אנחנו שמחנו מאוד לארח אותכם עם כולם .
[12:03 10/10/2014] עוזי: שושי היקרה והאהובה
היה לנו  כיף בחברתכם ושמחנו מאוד שכל המשפחה הייתה בסוכה
אתי
[13:00 10/10/2014] שושי : כן , הלוואי הרבה כאלה

 

פרשת מקץ . מה הקשר בין פרשת מקץ לחג החנוכה ? מה הקשר של הבל לחג החנוכה ? מה הקשר של קין נמרוד ועשיו לחג החנוכה ? ומה המרחק בן חג הסוכות לחג החנוכה ? ‏‏כ"ז/כסלו/תשע"ה

בס"ד

פרשת מקץ . מה הקשר בין פרשת מקץ לחג החנוכה ? מה הקשר של הבל לחג החנוכה ? מה הקשר של קין נמרוד ועשיו לחג החנוכה ? ומה המרחק בן חג הסוכות לחג החנוכה ? ‏‏כ"ז/כסלו/תשע"ה

נכתב לעילוי נשמת שושנה בת נעמי

בו נבחן את הקשר של הפרשה שלנו לחנוכה ובכלל את המקום של חנוכה בהקשר הכולל של בריאת העולם

כתוב בתורה בבראשית פרק ד

(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיקֹוָק:

וכתוב בפרשה שלנו בבראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

ומקשר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה  בין הפרשה שלנו לחמוכה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

כלומר יש קשר בן הפרשה שלנו לפרשה שמופיע בו הבל ואכן בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כב

(ג) [ויהי מקץ ימים] ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו ובין כדברי אילו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מנ' יום.

כלומר אנחנו רואים קשר בין הבל לחנוכה . אנו רואים שהבל היה הקיים בעולם חמישים יום בלבד כלומר הוא חי מחג הסוכות עד חנוכה שזה יוצא חמישים יום שזה מקביל לזמן בן פסח לעצרת שזה גם חמישים יום ולפי המאמרים הקודמים שלי על פסח טענתי שהתקופה בן פסח ליום קבלת התורה זה בריאת העולם מחדש עם קבלת תנאי של עם ישראל שאם יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם .

ואם כך יוצא לנו שהזמן בן חג הסוכות לחנוכה זה זמן המקביל לזמן בריאת העולם וקבלת התורה .

וגם עצרת היה צריך להיות חמישים  יום מחג הסוכות כמו מפסח לעצרת ואומר עבודת ישראל דברים לשמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

כלומר ראוי היה שמחג הסוכות צריך לספור חמישים יום ואז יהיה חג שמיני עצרת אבל הקב"ה התחשב בעם ישראל והצמיד את שמיני עצרת לחג הסוכות . וצריך להגיד שחנוכה זה היום שבו היה אמור להיות שמיני עצרת .  אבל לפי החשבון של הימים המרחק בן חג הסוכות לחנוכה זה לא  חמישים יום אלה כ 70 יום כלומר יש כאן הפרש גדול מיותר וצריך עיון כיצד פותרים את הבעיה של ההפרש.

הקשר בן הבל לחמישים יום הוא הקשר בין הבל למשה . סופו של הבל היה בגלגול במשה כמו שכותב של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (א)

הנה, בריאת העולם - אדם, קין, הבל. ישראל נקראים 'אדם' (יבמות סא א), ונודע מה שכתבו המקובלים (עץ חיים שער קרית ארבע פק"ו; שער הגלגולים הקדמה לו) הבל - משה גלגולו באמצעית 'שת', קין נתגלגל לזכך ביתרו.

משה קיבל התורה מידי הקב"ה . אותו תורה שבגללה נברא העולם . המאבק בן הבל לקין הסתיים בניצחון של הבל כי משה בסופו של דבר שהוא גלגול של הבל ומשה קיבל את התורה וניצח את קין .

זה בעצם המהות של חנוכה ,  יש מאבק בן הבל לקין . קין מסמל את אומות העולם את אלו שמכחישים את הקב"ה את אלו שאומרים אין דין ואין דין . אלו שרוצים להשכיח את תורת ישראל ובמאבק הזה הבל מנצח דרך משה, ומאוחר יותר החשמונאים מנצחים את היונים שרצו להשכיח את התורה מעם ישראל  

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר חנוכה

בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה עליהן מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, טמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונה ימים בהלל ובהודאה לשמך. וכשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו נסים ונפלאות בעת הזאת ונודה לשמך הגדול סלה.

כלומר  מחג הסוכות לשמיני  עצרת   זה קבלת התורה מחדש ע"י עם ישראל וזה בעצם הניצחון של חשמונאים על היונים שרצו להשכיח את התורה מעם ישראל וזה תהליך של 50 יום מחג לחנוכה שזה הזמן שהבל היה בעולם וקין ניסה להשמיד אותו אבל בסופו של דבר משה שהוא הגלגול של הבל ניצח את קין וקיבל את התורה הקדושה .  

ועוד קשר לחנוכת בית המקדש זה הקשר שרמוז במילים אם שורש יקץ

בראשית פרק כח

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:

(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:

כלומר יעקב ראה היכן זה בית האלוקים שם נבנה בית המקדש שמסמל את המקום שבו שוכן קודש הקודשים שם מונח ספר התורה שניתן במעמד הר סיני .

וזה לעומת זה קיים בעולם היקיצה של יעקב ולעומת היקיצה של פרעה

בראשית פרק מא

(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:

פרעה הוא הניגוד של יעקב הוא חושב שהוא האלוקים הוא ברא  את העולם הוא מכחיש את קיומו של הקב"ה וזה אותו מאבק בין הבל לקין ,בין משה לפרעה ,והניצחון של משה על פרעה זה הניצחון של הבל על קין של חשמונאים על יונים ובעצם זה אותו מאבק בן עשיו ליעקב

[רבינו] בחיי בראשית פרק ג

(כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. ע"ד הפשט, עשה להם מלבושים מעולים ונכבדים מעור יתעטפו בהם כל גופם דרך כבוד, כי היה כבודם לכלמה אם יעמדו באותן חגורות שעשו להם לכסות בשר ערוה בלבד. ואולי היה העור הזה עור תחש שהיה בימי משה נברא לשעתו לכבודם שיתכסו בו, והיה כעין אותו עור תחש שהיה בימי משה שנברא לשעתו לכסות בו הארון וכליו ונגנז אח"כ, והיו בו צבעים ומיני גוונים הרבה, וכמו שתרגם אונקלוס "ססגונא" ששש בגוונין הרבה. ודעת רז"ל שהיו לבושים הללו מצויירין שם כל מיני עופות שבעולם, ואדם הורישם לקין, וכשנהרג קין באו לידו של נמרוד, הוא שכתוב: (בראשית י, ט) הוא היה גבור ציד וגו'. וכשהרג עשו לנמרוד נטלן עשו ממנו, והוא שכתוב: (בראשית כז, טו) "את בגדי עשו בנה הגדול החמודות", מאי "החמודות", שחמדן מנמרוד.

כלומר יש קו מקשר בין קין נמרוד עשיו שמרדו בקב"ה ונלחמו כנגד הבל אברהם יעקב יונים ולאחר מכן רומאים . זה בעצם המלחמה כנגד הקב"ה כנגד ההכרה שמלך העולם זה הקב"ה . המאבק הזה זה מאבק עד ביאת משיח צדקנו . והקב"ה נותן לנו את הכח להלחם באלו שמכחישים  את קיומו של הקב"ה וזה הנס של חנוכם ולכן נאמר

"וכשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו נסים ונפלאות בעת הזאת ונודה לשמך הגדול סלה."

מה הקשר בין שמן ליין ? מה הקשר של שמן ויין לברכות של יצחק ליעקב ולעשיו ? ומה הקשר לחג החנוכה וחג הפורים ? ‏י"ג/כסלו/תשע"ה

 

בס"ד פרשת וישלח

מה הקשר בין שמן ליין ? מה הקשר של שמן ויין  לברכות של יצחק ליעקב ולעשיו ? ומה הקשר לחג החנוכה וחג הפורים ? ‏י"ג/כסלו/תשע"ה

שמן שמוזכר בתורה לראשונה הוא השמן שיצק יעקב על אבן

בראשית פרק כח

(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

בראשית פרק לה

(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:

היין הראשון המוזכר התורה

בראשית פרק יט

(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע

שמן ויין לראשונה המוזכרים באותו פסוק

שמות פרק כט

(מ) וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד

כלומר יש  מעלה מיוחדת בתורה גם ליין וגם לשמן זה שני מוצרים של זית ושל גפן .

בעבודת הקורבנות משתמשים בשני נוזלים שהם מעשי ידי אדם שמן שבא מעיבוד זיתים ויין שבא מעיבוד של ענבים  .

אומנם הם מעשי אדם אבל הם נמצאים מוכנים בשמים

מדרש תהלים (בובר) מזמור צא

שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה

ויין גם הוא נמצא בשמים

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם.

ואכן הזהר מלמד אותנו על הקשר בין שמן ליין

זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פח עמוד א

ואי תימא (שם) כטל חרמון שיורד על הררי ציון ולא כתיב שמן אלא טל, אלא איהו שמן ואיהו טל ההוא טל ההוא איהו דאטיל קודשא בריך הוא ממשחא עלאה דההוא שמן נפק לסטרא דימינא תרין אינון יין ושמן ואזלו לתרין סטרין, יין לסטר שמאלא שמן לסטר ימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא ומתמן אתמשח מלכותא קדישא ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא שמן אזדמן לעילא אריקו דברכאן, ת"ח מאתערותא

כלומר שמן ויין זה זוג שקשור אחד בשני  וצריך להגיד שאולי זה הסוד של זוג החגים שתקנו  חז"ל חג הקשור לשמן וחג הקשור ליין .

חג החנוכה קשור לשמן ויש אומרים שפח השמן שנמצא בבית המקדש הוא אותו שמן שהקב"ה הוריד משמים ליעקב. וחג פורים זה החג שקשור ליין .

השמן ניצוק על הראש על ראש הכהן ,על ראש המצבה, על ראש האבן וזה מסמל את הדעת את התורה ולכן בחנוכה ניסו לפגוע לא בגוף אלה בתורה בראש של עם ישראל ובחג פורים חג שסימנו יין ויין מסמל את הגוף כמו שנאמר בפעם הראשונה שיין מופיע התורה לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע  וחג פורים זה החג שבו ניסו לפגוע בגוף של עם ישראל .

ואולי יש להגיד שיצחק רוצה לברך את עשיו בנו הוא רוצה לברך על הגוף  ולכן כתוב

בראשית פרק כז

(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:

כלומר עקר הברכה צריכה להיות על הגוף ,אבל לאחר שהריח את יעקב שינה בברכה

בראשית פרק כז

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:

נתן לו יצחק ליעקב ברכה גם על הגוף וגם על הדעת על הראש

בראשית פרק כז

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:

גם על השמן (שהוא הטל ) וגם על תירוש שזה היין .

ויצחק נתן לעשיו בסופו של דבר רק על השמן = הטל

בראשית פרק כז

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:

 

ואכן בסופו של דבר רק הראש של עשיו נקבר במערכת המכפלה ולפי המהלך שכתבתי במאמר קודם ענף יפת הוא ענף עשיו הוא ענף אשור . ולעתיד לבא אשור (עשיו ) יהיה חלק מאחרית הימים והחלק שיישאר מעשיו זה רק הראש כי הגוף יאבד כי ממנו יצא עמלק שהוא הגוף . והמן הוא עמלק רצה להשמיד את גוף עם ישראל .

פרשת ויצא למה צריך עיר נוספת ששמה לוז ? מה התפקיד של לוז השניה ? כיצד קשור עשיו ללוז השניה ? ‏ו'/כסלו/תשע"ה

 

בס"ד

פרשת ויצא למה צריך עיר נוספת ששמה לוז ? מה התפקיד של לוז השניה ? כיצד קשור עשיו ללוז השניה ?  ‏ו'/כסלו/תשע"ה

כתוב בשופטים פרק א

(כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:

(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:

(כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

ביאור הסיפור הנ"ל נמצא בבבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב

תניא, היה ר"מ אומר: כופין ללויה, ששכר הלויה אין לה שיעור, שנאמר: +שופטים א+ ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב: ויראם את מבוא העיר, ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו; וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה - תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים; והלא דברים ק"ו: ומה כנעני זה, שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו - גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות

הסיפור הזה מתרחש כאשר עם ישראל נוחל את הארץ וכאן מסופר על כיבוש העיר לוז . פתח העיר לוז אינו נראה ולכן יש בעיה לכבוש את העיר . איש אחד כלשון הגמרא מראה להם את פתח העיר ואז נהרגים כל אנשי העיר ע"י עם ישראל המצווה לנחול את הארץ . אותו איש שהראה להם את פתח העיר הולך ובונה עיר  וקורא לה לוז . אותו האיש מקבל כשכר שכל צאצאיו עד סוף הדורות יהיו קיימים כי בעצם הם נמצאים בתוך העיר לוז ולא ניתן להיכנס לתוך אותה עיר ולכן נבוכנצר לא החריב אותה וסנחריב לא בלבלה ומלאך המוות לא שולט בה . ונשאלת השאלה מובן למה בית אל שער השמים ששמה לוז שתפקידה להיות התמצית של ארץ ישראל ועם ישראל ולעתיד לבא בתחיית  המתים הקב"ה יבנה את ארץ ישראל ועם ישראל מאותה  תמצית  אבל לא מובן למה צריך לוז נוספת שאותו האיש הלך ובנה ? ואם באמת היה צריך לתת לו שכר למה היה חייב לבנות עיר אחרת ששמה לוז ולא להיות בתוך לוז המקורית ? ועוד קושיה איך עם ישראל הרג את כל היושבים במקום בתוך לוז הישנה הרי מלאך המוות לא שלט שם ?

כדי לתרץ את הקושיות יש להבין שכיבוש עם ישראל את ארץ ישראל זה מימוש של בריאת העולם מחדש שהתחילה ביציאת מצרים ונגמרה במתן תורה . שעם ישראל נוחל את הארץ יש כאן שני מהלכים האחד זה כניסה של עם ישראל לארץ ישראל ודבר שני זה הסתלקות כל שבעת העממים מארץ ישראל . בית אל אמרנו שזה שער השמים וזה התמצית של ארץ ישראל ועם ישראל לעתיד לבא ולכן אין כאן מקום לאף אחד חוץ מעם ישראל ולכן חלק מהותי של התנחלות בארץ ישראל זה סילוק שבעת העממים מארץ ישראל קל וחומר משער השמים ולכן הגמרא מדגישה את הסילוק המוחלט מבית אל היא לוז היא שער השמים ,ולכן לא שייך שאחד משבעת העממים יישאר בשער השמים ולכן הכיבוש של לוז הוא חלק מהותי מכיבוש ארץ ישראל .

אם כך מדוע אותו האיש שהראה לעם ישראל את פתח העיר הלך והקים לוז נוספת ? צריך להגיד שבתחיית המתים ולעתיד לבא לא רק עם ישראל יהיה בעולם אלה גם הגויים ולכן צריך שיהיה לוז נוסף לוז של גויים שממנו הקב"ה יחדש את הלא יהודים לעולם הבא והתמצית שממנו  יחדש הקב"ה את הלא יהודים יהיה אותה לוז הנוספת שבנה אותו האיש

וכבר דיברנו בעבר על ענף אברהם יצחק ויעקב ענף עשיו וענף ישמעאל וכאן אנחנו רואים חיבור של לוז הנוספת לענף עשיו בסיפור בגמרא מדובר על ארץ חתים ולעשיו היה קשר ברור לארץ חתים

בראשית פרק כה

ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:

וידוע שראשו של עשיו נקבר במערת המכפלה

בראשית פרק כו

ד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:

כלומר לענף עשיו יש קשר לאותו לוז שבנה אותו האיש ומזה רואים שענף  עשיו נמצא בדרגה שצריך לברא אותו מתמצית לוז ושישמעאל שנפל מכל אחיו לא נצא בדרגה שצריך לוז נוסף כדי להקים אותו באחרית הימים ולכן יש רק לוז נוספת אחת ולא שנים .

פרשת ויצא מה הקשר של עצם לוז לבית אל שנקרא לוז? האם בית אל זה שער השמים או ירושלים ? מאיפה יתחיל לבנות הקב"ה את ארץ ישראל ועם ישראל לעתיד לבא ? מה גבולות ירושלים לעתיד לבא ? ‏ו'/כסלו/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויצא מה הקשר של עצם לוז לבית אל שנקרא לוז? האם בית אל זה שער השמים או ירושלים ? מאיפה יתחיל לבנות הקב"ה את ארץ ישראל ועם ישראל לעתיד לבא ? מה גבולות ירושלים לעתיד לבא ? ‏ו'/כסלו/תשע"ה

כתוב בבראשית פרק כח

(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

יעקב קורא למקום בו לן בית אל אבל התורה ממשיכה ואומרת "ואולם "  לוז שם בעיר לראשונה וצריך להבין  מדוע התורה כותבת את "ואולם"  אם התורה רצתה להסביר לנו רק את השם הקודם של אותו המקום לא היה צריך להגיד "ואולם" . אני רוצה לפרש שבעצם שם העיר נקרא גם בית אל וגם לוז . בית אל זה לעתיד לבא ולוז שה השם עד לעתיד לבא . עובדה היא שגם בתורה וגם בנביא לא נעלם השם לוז ומוזכר שנית מאוחר יותר  .

בראשית פרק לה

(ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ:

שופטים פרק א

(כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז:

ועכשיו נשאר להבין מה  המהות של אותו מקום שנקרא בית אל ולוז אומר רבינו בחיי בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יט

(יט) ואולם לוז שם העיר לראשונה. המקום שקראו בית אל והוא ירושלים, מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז מתחילה, ומה תועלת המגעת אלינו מזה. ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש, והנה הוא ראשית הבריאה והחדוש, וע"כ גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז, מלשון "לוז השדרה", שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים, כי כשם שפלא החדוש הזה היה משם, כך פלא של תחיית המתים יתחיל משם,

כלומר המהות של המקום הזה הוא שהוא מכיל את התמצית שממנו הקב"ה יברא את העולם מחדש בתחיית המתים כתוב בויקרא רבה (וילנא) פרשת מצורע פרשה יח

זה לוז של שדרה, אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה אמר לו מן הן את מודע לי אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה טחנו בריחים ולא נטחן נתנו באש ולא נשרף נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום,

כלומר עצם הלוז זה העצם שממנו הקב"ה יברא את האדם מחדש זה איבר שלא ניתן להשמיד אותו בכל דרך וממנו יברא את האדם בתחיית  המתים . וצריך להגיד שכמו שיש איבר שהוא שדרת הלוז יש איבר שקשור לכלל ישראל שממנו יתחיל התקומה של כל עם ישראל וזה החידוש של אותו מקום שנקרא בית אל . שממנו יתחדש עם ישראל וארץ ישראל . וזה מה שמבין יעקב לאחר  שחלם את חלום הסולם וכתוב בבראשית פרק כח

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:

(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:

(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

וצריך  להבין מה התכונות של אותו המקום

דבר ראשון אותו המקום הוא התמצית של כל ארץ ישראל  כתוב בתלמוד בבלי מסכת חולין דף צא עמוד ב

והנה ה' נצב עליו, אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו - כאדם שמניף על בנו. +בראשית כ"ח+ הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' - מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו

דבר שני בית אל היא לוז  לא ניתן להיכנס אליו כי הוא מוסתר ומקום זה לא נשלט ע"י מלאך המוות מקום שלא ניתן להחריב אותו

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב

תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים;

ומאותו מקום נברא  אבן ועשה הקב"ה ממנו את אבן השתיה שהיא טבור לכל הארץ כלומר תמצית העולם

כולו מדרש תהלים (בובר) מזמור צא

חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח), מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ, ועליה היכל ה', שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים

אבל קצת קשה שאנחנו יודעים שאבן השתיה היא  בירושלים מול קודש הקודשים . וגם יש הרבה מפרשים שמפרשים שבית אל זה ירושלים וכך כתוב בזוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רלא עמוד א

עד דנטל אבנא חדא ואיהו אבנא דאתקרי אבן שתיה ונטל לה קודשא בריך הוא וזרק לה לגו תהומא ואתנעיץ מעילא לתתא ומניה אשתיל עלמא ואיהי נקודה אמצעיתא דעלמא ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים

וכמו כן כתוב בזוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף ריד עמוד ב

ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען, ר' אבא אמר לוז דא ירושלם עלאה

ופרוש הדבר שלוז זה כנגד ירושלים של מעלה

וצריך להגיד  שיעקב קרא את בית אל על מה שעתיד להיות  ותחומי ירושלים יהיה 12 מיל על 18 מיל והמרחק בפועל היום בין בית המקדש לבית אל זה 18 מיל בערך 18 ק"מ מדוד על המפה. כמו שכותב הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תעח

אמר רבי בנימין לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באים ונוטלים חפציהם מהם, לפי שישראל בעולם הזה מתחמים באבנים ובצרורות, אבל לעתיד לבא מתחמין באבנים טובות ובמרגליות, הה"ד וכל גבולך לאבני חפץ, אמר ר' לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים י"ב מיל על י"ח מיל אבנים טובות ומרגליות,

ועוד הוכחה לכך נאמר  בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

א"ר שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטן אלא י"ח מיל מ"ט וזה שער השמים מנין וז"ה, ד"א מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה זה בנוי, המד"א (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך, ואין זה, הרי חרב כמד"א (איכה ה) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, כי אם בית אלהים, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמד"א (תהלים קמז) כי חזק בריחי שעריך.

כלומר דייק רבי שמעון בר יוחאי מהמלא "וזה "  = 18  שזה המרחק מירושלים של מטה לירושלים של מעלה ולפי פרושי הכוונה למעלה היא צפון והמרחק של בית אל מירושלים הוא באמת 18 מיל . ולגבי הרחב כתוב באותו הפסוק

בראשית פרק כח

(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:

וצריך להגיד "זה " = 12  זה כנגד 12 מיל רוחב של ירושלים לעתיד לבא . ואולי ניתן לקשר לשעיר לעזאזל שנשלח 12 מיל מירושלים מזרחה כלומר הוציאו אותו בדיוק לגבול של ירושלים לעתיד לבא .

לסיכום בית אל זה לוז בית אל זה כנגד ירושלים של מעלה שעתידה להיות 12 על 18 מיל .

לוז זה המהות של בית אל שזה שער השמים שזה התמצית ממנו יבנה הקב"ה לעתיד לבא את ארץ ישראל ועם ישראל כמו שלוז העצם ממנו יבנה הקב"ה את האדם בתחיית המתים . ולוז שהוא תמצית החיים לעתיד לבא לא ניתן להשמיד והוא עמיד עד תחיית המתים .

 

 

.

מה ההבדל בין ענף יפת –עשיו- אשור לבין ענף חם –ישמעאל- מצרים ? מדוע יש הבדל בניהם ? מדוע יש גרים מענף עשיו ולא מענף ישמעאל ? כ"ח/חשון/תשע"ה

פרשת תולדות

מה ההבדל בין ענף יפת –עשיו- אשור לבין ענף  חם –ישמעאל- מצרים ? מדוע יש הבדל בניהם ? מדוע יש גרים מענף עשיו ולא מענף ישמעאל ? כ"ח/חשון/תשע"ה

במאמר הקודם דיברנו על 3 ענפים  ענף שם שהוא ענף אברהם יצחק ויעקב שהוא ענף ישראל , ענף יפת שהוא ענף עשיו ענף אדום ולעתיד לבא ענף אשור , ענף חם שהוא ענף ישמעאל ולעתיד לבא ענף מצרים ואני רוצה לברר את ההבדל המהותי בן  ענף ישמעאל לענף עשיו ואדום .

וקודם כל בו נבין את ענף ישמעאל שבא מחם

 ונאמר בבראשית פרק ט

(כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:

בראשית פרק כא

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

בראשית פרק טז

(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:

בראשית פרק כה

(טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם:

וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל:

זה בעצם התהליך שעבר ענף חם עד לאחרית הימים בו הוא נקרא מצרים . חם התחיל בארור ונמשך בהבטחה שישמעאל יהיה גוי כי הוא זרע אברהם בברכה "שעל פני אחיו ישכון" כלומר שבמהלך ההיסטוריה הוא ישלוט על אחיו ובסופו של דבר באחרית הימים הוא יהיה הפחות מהאחים "על פני אחיו נפל" . כלומר ישמעאל באחרית הימים יהיה הפחות מכולם אומנם הם יאמינו בקב"ה ומלכותו על העולם אבל הוא בדרגה הכי נמוכה . ואפשר להבין את הסיבה לכך  שאברהם הוליד את ישמעאל כאשר היה אברם ולא אברהם וכאשר אברהם לא  היה מהול כלומר היה בדרגה נמוכה יותר ולכן גם סופו יהיה שיהיה בדרגה נמוכה יותר . ולכן לא פלא שהוא מתחבר למצרים  כתוב באוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

 ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

ופירשתי  שיש חמישים שערי טומאה וחמישים שערי טהרה או חמישים שערי בינה אבל שני הסולמות הללו לא עומדים אחד כנגד השני אלה בהפרש של שלב אחד ולכן השער הראשון של הטומאה עומד כנגד שער 49 של טהרה כלמור שלב אחד פחות ולכן פרעה גם לאחר שהעלו אותו אחרי 50 יום לשער העליון ביותר של הטומאה הוא למטה ממה שעם ישראל נמצא וזה השער החמישים של טהרה כלומר שער קבלת התורה וזה מפרש  את הפסוק "על פני אחיו נפל" כלומר שישמעאל גם לעתיד לבא יהיה בדרגה נמוכה יותר מישראל .

וכתוב במחזור ויטרי סימן שנא  תפילת הימים הנוראים

ובכן תן פחדך י"י אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.

כלומר אנחנו רואים שני דרגות באנשים באחרית הימים "המעשים" זה הדרגה הגבוהה והברואים זה דרגה נמוכה יותר ולעתיד לבא נהיה אגודה אחת כמו שנאמר בישעיהו פרק יט

 (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

ואם אני מפרש שעם ישראל יהיה בדרגה החמישים של שערי טהרה והענף של חם ולאחר מכן ישמעאל ולבסוף מצרים יגיע לשלב הראשון של שערי טומאה שהוא כנגד השער הארבעים ותשע של שערי טהרה באיזה דרגה נמצא הענף של יפת    הוא הענף של עשיו ואדום ולבסוף אשור נמצא ? הוא חייב להיות בין לבין אבל לפי ההבנה שלי אין מקום לשים אותו כן אין שלב נוסף בין ה 49 ל 50   והרי ברור שהענף של יפת לא יכול להיות כמו הענף של עם ישראל ?

כדי להסביר את הקושיה הזאת בו נסתכל להבין את הענף של יפת

בראשית פרק ט

(כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק ט סימן כז

כז) יפת אלהים ליפת. על שם יפת הרחיב לו הקדוש ברוך הוא, לשון ארמי הוא פותיה הרחיבו. ואף על פי שכורש שבא מיפת נבנה בית המקדש בגזירתו, אין השכינה שורה אלא באהלי שם.

 

תורה תמימה בראשית פרשת נח פרק ט פסוק כז

(כז) יפת אלהים וגו' - תני, רבי שמעון בן גמליאל אומר, לא התירו לכתוב את הספריםכד) [חוץ מלה"ק] אלא יונית, מאי טעמא, דאמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם - יפיפותו של יפת יהא באהלי שםכה) [מגילה ט' ב']:

מה שאנחנו רואים את הקשר לחיוב ולשלילה בן ענף יפת לעם ישראל מצד אחד יפת קשור לקב"ה  קשור לבניית בית המקדש קשור לתרגום ליונית של התורה ומצד שני כשהוא למעלה עם ישראל למטה וכשעם ישראל למעלה הוא למטה . עמלק בא מעשיו ועמלק פוגם בכיסא הכבוד ובלי מחית עמלק מכל העולם כסא הכבוד לא יהיה שלם כלומר לא יכול נוכל להגיע לאחרית הימים ללא מחית עמלק ואני רוצה לומר שענף יפת עשיו אשור הוא הממוצע  בין  עם ישראל לבין ענף ישמעאל לענף יפת יש קשר הדוק לענף ישראל ומצד שני קשר לענף ישמעאל . ולכן אנחנו רואים שיש גרים מהענף של יפת עשיו אבל לא ראינו גרים מהענף של ישמעאל מצד אחד כתוב בתלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק;

ומצד שני באסתר פרק ט

(יג) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ:

כלומר ענף יפת עשיו אשור קשור מצד אחד לענף ישראל ומצד שני לענף ישמעאל   התכונה הזאת ניתנת להסבר פשוט שעשיו היה בן של יצחק ורבקה הוא בא לעולם  גם עם התכונות של יצחק ורבקה ומצד שני יש לו תכונות של עמלק תכונות שהם ההיפך הגמור . וזה מה שכתוב

בראשית פרק כה

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן כג

ולאום מלאום יאמץ. נחרבה רומי ירושלם קיימת, נחרבה ירושלם רומי קיימת, וכן הוא אמר אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב), אם מלאה זו נחרבה זו

ויש התהליך של בירור  לאורך השנים עד לאחרית הימים זה תהליך של ההפרדות של תכונות עמלק ממנו ובעצם מחית עמלק מצד אחד עד שהוא נהיה אשור וחלק אחר מתהליך הזיכוך של ענף יפת שיוצא ממנו חלקים השיכים לעם ישראל  ואלו כל הגרים שבאו מענף של עשיו

את הקשר של עשיו לישמעאל כתוב בראשית פרק כח

(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

 

לסיכום עם ישראל נמצא בצד אחד וישמעאל מצד שני ובאמצע נמצא עשיו שמצד אחד קשור לעם ישראל ומצד שני קשור לישמעאל ,ואולי לכן שני הצדדים עם ישראל וישמעאל הם שני קצוות גם עם ישראל הגיע מ 12 שבטים וגם ישמעאל מ 12 נשיאים ובאמצע נמצא עשיו

בראשית פרק כה

(טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם:

פרשת תולדות תחילת העולם לאחר המבול התחיל בשלושה ענפים שם יפת וחם ולעתיד לבו יסתיים בישראל מצרים ואשור כיצד זה קשור לזרע אברהם יצחק ישמעאל ועשיו ? ‏כ"ח/חשון/תשע"ה

בס"ד

פרשת תולדות תחילת העולם לאחר המבול התחיל בשלושה ענפים שם יפת וחם ולעתיד לבו יסתיים בישראל מצרים ואשור כיצד זה קשור לזרע  אברהם יצחק ישמעאל ועשיו ? ‏כ"ח/חשון/תשע"ה

מאברהם יצאו 3 ענפים ענף ישמעאל ענף יצחק וענף בני קטורה . כלומר יש ענף אחד שהוא ענף ישמעאל ולאחר שאברהם שינה את מהותו ונהיה לבריה חדשה יש ענף יצחק ואת ענף בני קטורה .

באחד ממאמרי הקודמים הבאתי ראיה  שאברהם התנתק לגמרי מענף בני קטורה ע"י המתנות שנתן אברהם לבני קטורה והגמרא אומרת שהיה זה שם טומאה

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר +בראשית כ"ה+ ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת. אב שנתן אגטין לבניו בחייו, ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום? מאי מתנות? אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה.

מענף יצחק יש לנו התפצלות לשני ענפים ענף יעקב וענף עשיו

בראשית פרק כה

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

אם כך  לאברהם יש 3 ענפים עקרים ענף  יצחק ויעקב , ענף ישמעאל וענף עשיו ומה שאני רוצה להבין כיצד שלושת הענפים הללו קשורים לעתיד לבו לימות שבו יגיע משיח צדקנו  

כדי להבין את זה נראה מה יהיה לעתיד לבא

נאמר בישעיהו פרק יט

(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: ס

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

פרוש הענין שלעתיד לבא יהיה שלוש ענפים ענף ישראל ענף מצרים וענף אשור וצריך להבין מה המקור של כל ענף . ישראל זה ברור זה ענף יצחק ויעקב מצרים ואשור צריך בירור ואומר הרד"ק יואל פרק ד

 (יט) מצרים - זכר מצרים ואדום מצרים בעבור הישמעאלים ואדום בעבור מלכות רומי, ואלה שתי האומות הנה הגוברות זה ימים רבים ותהיינה עד עת הגאולה והיא חיותא רביעאה במראות דניאל, וזכר מצרים בעבור ישמעאלים כי אשת ישמעאל היתה מצרית, שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, וכן אמו הגר המצרית, לפיכך יחס האומה הזאת למצרים, וזכר אדום בעבור מלכות רומי, וכן עשה ישעיה בפרשת קרבו גוים שהיא על חרבן רומי כמו שפירשנו שם, ואמר זה בעבור כי מלכות רומי רובם אדומים ואעפ"י שנתערבו בהם עמים רבים כמו שנתערבו גם כן במלכות ישמעאלים נקראים על העיקר, ומלך קיסר אדומי היה, וכן כל המלכים אחריו אשר היו ברומי ושתי האומות האלה הרעו לשבט יהודה ובנימן שגלו ביניהם ושפכו דמם כמים בארצם, ואדום שהיא מלכות רומי היא שהחריבה בית שני ע"י טיטוס הרשע ושפכו דמם והגלו אותו בין האומות, ועל גלותינו זה נאמר הפסוק הזה לפיכך לא זכר אלא יהודה כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום לא היו ברשות שתי האומות האלה:

כלומר מצרים זה ענף ישמעאל ואשור זה ענף אדום כלומר ענף עשיו . כלומר לעתיד לבו העולם כולו יהיה שלמות  שבאה מאברהם גם  צאצאי ישמעאל וגם צאצאי עשיו יעשו אגודה אחת עם עם ישראל כאשר כולם יכירו שקב"ה הוא מלך העולם כמו שנאמר זכריה פרק יד

ט) וְהָיָה יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְקֹוָק אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

ועדיין נשאר לנו להבין מה המקור של שלושת הענפים הללו  ?

לאחר המבול ובריאת העולם מחדש נוצרו 3 ענפים נאמר בבראשית פרק ט

(יח) וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:

(יט) שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:

כלומר בריאת העולם מחדש לאחר המבול התחילה מנח עם 3 ענפים ומסתיימת לעתיד לבא ב 3 ענפים ולכן אפשר לפרש ששם מקביל לענף ישראל יפת לענף עשיו ואשור וחם לענף ישמעאל ומצרים

לגבי שם זה די ברור שזה ענף ישראל אומר רש"י בראשית פרשת לך לך פרק יד פסוק יח

(יח) ומלכי צדק - מדרש אגדה הוא שם בן נח:

 

 

 

ובמסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב

אף נח יצא מהול שנאמר איש צדיק תמים היה בדורותיו (שם ו' ט'). אף שם יצא מהול שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (שם י"ד י"ח).

חם זה די ברור שזה ענף ישמעאל וענף מצרים

כתוב בבראשית פרק י

(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:

ונשאר יפת שזה ענף עשיו ענף אדום ואשור אומר המלבי"ם בראשית פרשת נח פרק ט פסוק כז שיפת זה רומי ואנחנו יודעים שרומי זה ממלכת אדום

(כז) יפת. ג] אחר שגלו ישראל מארצם ושכנו שם בני יפת, כי מדי ופרס וכן יון וכן רומי שמשלו על ישראל בימי המלכות כלם היו מבני יפת, וז"ש בעת שירחיב אלהים (שהוא מדה"ד שיעניש את ישראל) ליפת עד שיפת ישכון באהלי שם ויכבוש אהליהם וארצם, ואז ויהי כנען עבד למו לבני יפת:

עוד ראיה שיפת זה ענף עשיו זה שיפת היה בכור ושם היה קטן יותר בדיוק כמו יעקב ועשיו ובכל מקרה יעקב זכה בבכורה כמו ששם זכה בבכורה הוא מופיע ראשון בתורה וכן זה לכתר כהונה בגלל שהיה  צדיק. עוד ראיה שיפת קשור לענף עשיו  שיפת  היה מכבד את אביו כמו עשיו שהיה מכבד את אביו

ילקוט שמעוני תורה פרשת נח רמז סא

לא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא את אברהם לעולם אלא בשכרו של שם שנתנבא על כל אומות העולם ת' שנה ולא קבלו ממנו, ולא גלגל הקדוש ברוך הוא והביא מלכות יון לעולם אלא בשכרו של יפת שנהג כבוד באביו, ולא גלגל והביא מלכות רומי לעולם אלא בשכרו של עשו שהיה בוכה ומתאנח בשעה שברך יצחק את יעקב אבינו,

לסיכום העולם לאחר המבול התחיל בשלוש ענפים ולעתיד לבא העולם יסתיים בשלוש ענפים ענף שם שזה ענף ישראל יצחק ויעקב ,ענף יפת שנהפך לענף עשיו אדום  ולענף אשור  לעתיד לבא ,ענף חם שנהפך לענף ישמעאל וענף מצרים .