27.6.2014

פרשת פרה אדומה היא חוק ולכאורה ללא טעם אבל המדרש אומר שמשה קיבל את הטעם מהקדוש ברוך הוא , בשיעור הקודם ניסיתי לתרץ ולתת טעם למצווה האם מותר לנסות להבין מצווה שהיא חוק ? ואם כן זה סותר את המדרש שאומר שרק לעתיד לבא נדע את הטעם ‏כ"ט/סיון/תשע"ד



בס"ד


פרשת פרה אדומה היא חוק ולכאורה ללא טעם אבל המדרש אומר שמשה קיבל את הטעם מהקדוש ברוך הוא , בשיעור הקודם ניסיתי לתרץ ולתת טעם למצווה האם מותר לנסות להבין מצווה שהיא חוק ? ואם כן זה סותר את המדרש שאומר שרק לעתיד לבא נדע את הטעם ‏כ"ט/סיון/תשע"ד


 


קהלת רבה (וילנא) פרשה ח


אמר לפניו רבש"ע וכי טהרה היא, אמר הקדוש ברוך הוא משה חקה היא וגזירה גזרתי ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי דכתיב (במדבר י"ט) זאת חקת התורה


חוקה זה מצווה  שלא ניתן להבין אותה זה גזירה של הקדוש ברוך הוא , לעומת זאת יש מצוות שניתן להבין ע"י השכל כמו לא תגנוב לא תרצח  .


אבל במדרש כתוב מפורש שהקדוש ברוך הוא נתן טעם של מצות פרה אדומה למשה


מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ח


(ח) ויקחו אליך רבי יוסי בר חנינא אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה אני מגלה לך טעם פרה אבל לאחרים חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידין להיות צפוים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם


אם כך חוקת זה מצות שיש להם טעם שידוע רק למשה אבל הטעם לא ידוע לשאר העולם ויתגלה לעתיד לבא  כי באחרית הימים  הכול יהיה ברור .


ואם כן השאלה האם מתפקידנו לנסות להבין את המצווה או להמתין לעתיד לבא ?


מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ח


אמר רבי איבו מלה"ד לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל.


כלומר אנחנו רואים שבאמת רבי איבו מנסה לתת  טעם לפרה אדומה ומתרץ שזה קשור למעשה העגל .


אם כך עדיין קשה והמדרש   אומר שרק לעתיד לבוא נבין את  המצווה אז אם רבי איבו נתן את התשובה אז המצווה ידוע לכולם עכשיו  . יש מתרצים  שהקושי הוא  


 (יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:


כלומר איך יכול להיות שאותו מי חטאת גורמים לאחד להיות טהור ולאחד להיות טמא ?


בשיעור הקודם ניסיתי למצוא טעם למצווה ואם התירוץ שלי  נכון עדיין קשה הרי רק לעתיד לבא נדע את הטעם  ?


ויש לתרץ שאם באמת הטעם שנתתי בשיעור הקודם נכון אז יש  קושיה נוספת במצווה שעדיין  צריך לתרץ  ואומר התוספתא מסכת מכשירין (צוקרמאנדל) פרק ג


הלכה טו


משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה דמים במת הרי אלו טמאין אמר ר' יהשע בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא הזה והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא באוצרה של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי טהור אחד מזה על מאה טמאין:


ובו נבין היכן הבעיה . אם אתה אומר איש טהור מזה על איש טמא ואז זה מתהפך הטמא נטהר והטהור נטמא , זה מובן רק אם אתה מזה על אחד כי הטהור נהיה טמא ולא נחשב יותר לאיש טהור ולכן לא יכול להזות יותר על איש טמא ולכן מדובר על אחד לעומת אחד ,וכנראה כך הבין רבי יהושע את הפסוק בתורה כפשוטו , אבל הגמרא משנה לגמרי את המשמעות  ומפרשת שלא מדובר על המזה אלה על המתעסק במעשה פרה אדומה ,והמזה אכן טהור ואז לכאורה יכול המזה להזות על הרבה אנשים . וזה הטעות של רבי יהושע ורק האוויר של יבנה נתן לו להבין את המשמעות האמיתית וזה גופה הסוד בפרשת פרה למה המתעסק במעשה פרה נטמא ואילו המזה ואפילו על הרבה אנשים לא נטמא ונשאר טהור.


ואולי  על קושיה זו נאמר שרק לעתיד לבא נדע את הטעם ורק משה רבנו קיבל מהקדוש ברוך הוא את הטעם כיצד אדם אחד יכול להזות על הרבה אנשים לא בבת אחד  ולהישאר טהור ..


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה