פרשת אחרי מות קדושים מה הקשר בין שעיר לה' לשעיר לעזאזל ? למה הם צריכים להיות שווים ? למה הגורלות צריכים להיות שווים ? למה עם ישראל צריך לכפר על מעשה עוזא ועזאל שהם מלאכים ולא בני אדם ? למה צריך להביא לסמאל שעיר לעזאזל ? מה הקשר של סמאל לעזא ועזאל ? למה השעיר משחד את סמאל ? מה הקשר של שילוח השעיר לנעשה ונשמע ? למה הבחירה נעשית בגורל ? ‏ז'/אייר/תש"פ

בס"ד
פרשת אחרי מות קדושים מה הקשר בין שעיר לה' לשעיר לעזאזל ? למה הם צריכים להיות שווים ? למה הגורלות צריכים להיות שווים ? למה  עם ישראל צריך לכפר על מעשה עוזא ועזאל שהם מלאכים ולא בני אדם ? למה צריך להביא לסמאל שעיר לעזאזל ? מה הקשר של סמאל לעזא ועזאל ? למה השעיר משחד את סמאל ? מה הקשר של שילוח השעיר לנעשה ונשמע ? למה הבחירה נעשית בגורל ? ‏ז'/אייר/תש"פ

ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז פסוק ז - י

(ז) וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

(ח) וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיקֹוָ֔ק וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל:

(ט) וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיקֹוָ֑ק וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת:

(י) וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת יומא דף סב עמוד א

משנה. שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין - כשרין

כלומר צריך לבחור לכתחילה 2 שעירים שווים לגמרי במראה בקומה ובדמים . וגם הגורלות  עצמם  צריך להיות  על ידי גורלות שווים 

חברותא מסכת יומא דף לז עמוד א

שנינו במשנה: וקלפי היתה שם ובה שני גורלות. של אשכרוע היו ועשאן בן גמלא של זהב.

הגמרא מביאה מקור לדברי משנתנו מברייתא.תנו רבנן: נאמר [ויקרא טז] "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות". גורלות הללו יכולים להיות "של כל דבר מכל חומר שהוא⁽²¹⁾.יכול - אולי נאמר שיתן שנים [שני גורלות] על שעיר זה, ושנים [שני גורלות אחרים] על שעיר זה. ונפרש את הפסוק - "ונתן אהרן על [כל אחד מ]שני השעירים [שני] גורלות"⁽²²⁾.תלמוד לומר בהמשך הפסוק: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". מכאן שאין כתיב "לשם" אלא על גורל אחד, ואין כתיב לעזאזל אלא על גורל אחד.ומכאן למדנו שלא היו אלא שני גורלות בלבד.ועדיין הייתי יכול לומר, שיתן את הגורלות של שם ושל עזאזל על שעיר זה. ושל שם ושל עזאזל גם על שעיר זה. לקיים את מה שנאמר "ונתן על [כל אחד מ]שני השעירים [שני] גורלות", ואיזה שירצה יעשה לשם. או לעזאזל [רש"י]⁽²³⁾.תלמוד לומר: גורל "אחד" לה'". הכתוב יכל לומר "גורל לה'". ולמה נאמר "אחד"? ללמדך, [מיתור הלשון], אין כאן שעיר שנתן עליו גורל לה' אלא אחד, ואין כאן שעירו שנתן עליו גורל לעזאל אלא אחד.שואלת הברייתא: כיון שלמדנו שהכהן הגדול נתן גורל אחד על כל שעיר, אם כן, מה תלמוד לומר לשם מה נאמר "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות"? [הכתוב יכל לומר "ונתן... על שני השעירים גורל"].

עונה הברייתא: ללמדך, שיהיו שני הגורלות שוין - שלא יעשה גורל אחד של זהב ואחד של כסף, או אחד גדול ואחד קטן.

וצריך להבין למה דווקא ביום הכיפורים צריך 2 שעירים זהים שאחד עולה על המזבח לקב"ה ואחד הולך לעזאזל . מה העניין של 2 השעירים הזהים הללו .

אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל ברייתא שדורשת את "עזאזל" לדרשא אחרת: . ההר נקרא "עזאזל", לומר לך שמעשהו מכפר על העושים כמעשה מלאכי החבלה עוזא ועזאל, שחטאו בעריות⁽¹⁶⁹⁾ [כלומר, שמכפר על עון עריות⁽¹⁷⁰⁾].

ומה הקשר לעוזא ועזאל שאנחנו צריכים לכפר על מעשיהם . הם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאה ולא רצו שהקב"ה יברא את האדם

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

כלומר אותם מלאכים שקבלו מהקב"ה סוג של בחירה חופשית התנגדו נחרצות לבריאת האדם ואז לפני המבול באו אל הקב"ה ואומר בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 29

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך.

והקב"ה נתן להם רשות לרדת לעולם והם חטאו בבנות הארץ

ואומר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמחזי ועזאזל עמוד 550

 אמר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול ולא ישייר אלא נח ובניו, כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין, א"ל אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הם מזכירים היווא והייא. מיד נתקררה דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין השמים ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה בין ארץ לשמים. עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיני צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביוה"כ איל אחד לה' שיכפר על בני ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה.

אם כך יש כאן פלא עצום מה הקשר של בני האדם למעשה של אותם מלאכים שירדו לארץ תוך סוג של מרידה בקב"ה . אם הם חטאו איך הפעולה הזאת של שעיר שנשלח למדבר יכפר על המעשים של עם ישראל שאין להם קשר למעשה של עוזא ועזאל .

תרוץ אחד פשוט שהם גרמו לעם ישראל לחטוא בעריות כמו שכותב המדרש " עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה"  . ובעצם אנחנו מכפרים על המעשים ההלו . אבל תרוץ זה הוא קשה ביותר למה אנחנו צריכים לשלוח למדבר את השעיר המשתלח . השעיר שקרב על המזבח לקב"ה יכול להפסיק לכפר על אותם מעשים . ויש כאן למעשה איזה שיווין בן השעיר לקב"ה לבין השעיר המשתלח וזה מצריך ביאור . העניין נהיה קשה יותר כאשר אנחנו קוראים את לשון הזוהר הקדוש . אומר הפירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת תצוה מאמר ב' השעירים אות ק

תא חזי ההוא וכו': בוא וראה, שעיר ההוא שישראל משלחים לעזאזל, למדבר ההוא, הוא לתת חלק לס"א, להתעסק עמו. (כנ"ל פרשת נח אות ק"ה ע"ש בסולם) ואם תאמר, למה כאן ב' שעירים, אחד לה' ואחד לסטרא אחרא ההוא, יתכן, לשלוח שעיר ההוא של הסטרא אחרא לעזאזל, אבל שעיר לה' למה.

מה עניין לשלוח לסיטרא  אחרא הוא סמאל שעיר כאשר עוזא ועזאל עשו את החטא וצריך לכפר על החטא שלהם. ועוד יותר קשה שאומר ואומר הרמב"ן ויקרא פרק טז פסוק ח

ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו), לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקדוש ברוך הוא לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו.

ומה הקשר של סמאל לעוזא ועזאל . לסמאל יש קשר לבלעם שלמד את כל הידע שלו בכשפים מעוזא ועזיאל . ונראה כי סמאל הוא השר של מי שמתנגד לבריאה של האדם ולכן מתנגד לקיומו של העם היהודי

שהוא התיקון של האדם הראשון ואומר צרור המור ויקרא פרשת אחרי מות

לפי שסמאל נקרא איש רע עין. ואמרו שם שהיו מבקשים בכל ישראל איש מוכן רע עין עינו אחת גדולה מחבירתה. וידוע כי בלעם בעין הרע היה רוצה לקלל את ישראל כאומרו נאם הגבר שתום העין. עד שאמרו שם כי אדם אחד רע עין היה בטבריא שכל הרואה אותו היה מטמין עצמו. לפי שכל אדם שרואה בעיניו היה ממיתו. ועל זה נאמר ביד איש עתי. איש ראוי ומוכן להוליך זאת המנחה לסמאל איש רע עין לקיים מה שנאמר כעבד כאדוניו:

ונראה לי שהתירוץ לכל הקושיות נמצאים בהמשך הגמרא

אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנו רבנן:נאמר [ויקרא יח, ד]: "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם". והברייתא מפרשת והולכת את הפסוק:"את משפטי תעשו" - אלו הן דברים שגם אלמלא [אילו לא] נכתבו דין הוא שנבין מעצמו שיכתבו.ואלו הן: עבודת כוכבים, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם [בלשון סגי נהור]."את חוקותי תשמרו" - אלו דברים שהשטן יצר הרע משיב עליהן, מערער עליהן להטעות את ישראל שהתורה אינה אמת, באומרו: איזו תועלת יש בדברים הללו?ואלו הן: איסור אכילת חזיר. ואיסור לבישת שעטנז. ומצות חליצת יבמה. ודין טהרת המצורע, ומצות שעיר המשתלח. שכל אלו אין אנו יודעים לתת להם טעם מדעתנו.ושמא תאמר: מעשה תהו [ריקנות] הם?תלמוד לומר לכך נאמר בסוף הפסוק "אני ה'".לומר לך: אני ה' חקקתיו [גזרתי אותם], ואין לך רשות להרהר בהן.

הקב"ה הוא אין סופי ,הוא יחיד ,. אין לו חיסרון . כל מה שהקב"ה ברא בעולם לעולם שום נברא לא יכול להבין באמת את מעשיו של הקב"ה . כי כדי להבין את מעשיו של הקב"ה אתה צריך להיות הקב"ה . ולכן לכל יצור שנברא מלאך או אדם יהיה לעולם חסרון בהבנת העולם . הדבר היחידי שנותן לאדם להבין את העולם או לחשב את צעדיו בעולם זה התורה שזה הכלי היחידי להבין את העולם . אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם היה להם חסרון בהבנה מהו האדם ולמה צריך לברוא אותו ולכן ההתנגדות שלהם לבריאת האדם  נבעה מתוך החיסרון שלהם מה שגרם להם לרדת לעולם ולהיכשל ביצר הערווה . המשמעות לשלוח את השעיר לעזאזל הוא לכפר על המהות של מה שעשו עוזא ועזאל  וזה להבין את המשמעות שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם  . לעשות את שילוח השעיר זה לעשות בדיוק מה שכתוב בתורה גם אם אתה לא מבין את המעשה והוא נראה לך או משונה או לא ראוי או לא הגיוני . וכל אחד צריך לדעת שמעשה שכתוב בתורה ונראה לך שהוא לא הגיוני הבעיה לא נמצאת במעשה היא נמצאת בחיסרון בהבנה שלך  . וכאשר סמאל רואה שעם ישראל עושה ומקיים את מצוות השם בגדר של נעשה ונשמע כמו המלאכים הוא מבין שעם ישראל מתנהג כמו המלאכים וזה המשמעות של מה שהזוהר אומר שנותנים לס"מ שעיר כדי לשחד אותו הכוונה שהוא יבין שעם ישראל הוא כמו המלאכים שאמרו נעשה ונשמע  ולכן הוא עוזב אותם ביום הכיפורים . ואנו רואים זאת במדרש פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מה אמירה כמעט ישירה של הדמיון בין עם ישראל למלאכים :

אמ' סמאל לפני הב"ה רבון כל העולמים על כל אומות העולם נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי, אמ' לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפי' נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא יקריבו את קרבנם, שנ' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא אמ' לפניו רבון כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי ישראל אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלו"ם ביניה"ם יחפי רגל ביום הכפורים כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם, שנ' וכפר את מקדש הקדש,

וזה מה שאומרת בגמרא : תלמוד לומר לכך נאמר בסוף הפסוק "אני ה'".לומר לך: אני ה' חקקתיו [גזרתי אותם], ואין לך רשות להרהר בהן.

עזאזל:

ולמה הם צריכים להיות שווים ? כי ההבדל בניהם הוא לא בחיצוניות הוא במהות ורק הקב"ה יכול להבחין בן השעיר לעזאזל לבין השעיר לה' ורק גורל שנקבע על ידי בורא עולם כי לעולם אין בעולם מקריות . זה במהות של הגורל . האבחנה בן טוב לרע זה מעשה בלעדי של הקב"ה

פרשת שמיני מה הקשר של הפרשה שלנו להפטרה ? למה נדב ואביהוא מתו ? למה עוזא מת ? האם הם רצו להגדיל כבוד שמיים או להמעיט כבוד שמיים ? אם הכוונה שלהם היה להגדיל כבוד שמים למה הם מתו ? מה הבסיס לטעות שלהם ? מה הקשר לדויד המלך ? מה הקשר למה שכתוב בתהילים זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי? מדוע רפיון בדברי תורה בשילוב רצון להגדיל כבוד שמיים הוא מסוכן ? מה הקשר לדברי החתם סופר שחדש אסור מהתורה ? כיצד עלינו להתנהג בדבר שהוא חדש ? מה הקשר לעגלה חדשה שהנהיגה את ארון הקודש ? ‏כ"ג/ניסן/תש"פ

בס"ד
פרשת שמיני מה הקשר של הפרשה שלנו להפטרה ? למה נדב ואביהוא מתו ? למה עוזא מת ? האם הם רצו להגדיל כבוד שמיים או להמעיט כבוד שמיים ? אם הכוונה שלהם היה להגדיל כבוד שמים למה הם מתו ? מה הבסיס לטעות שלהם ? מה הקשר לדויד המלך ? מה הקשר למה שכתוב בתהילים זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי?  מדוע רפיון בדברי תורה בשילוב רצון להגדיל כבוד שמיים הוא מסוכן ? מה הקשר לדברי החתם סופר שחדש אסור מהתורה ? כיצד עלינו להתנהג בדבר שהוא חדש ? מה הקשר לעגלה חדשה שהנהיגה את ארון הקודש ? ‏כ"ג/ניסן/תש"פ

כתוב בויקרא פרשת שמיני פרק י פסוק א - ב

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

ובהפטרת שמיני כתוב שמואל ב פרק ו פסוק ג

(ג) וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה:

ומיד בפסוק י שמואל ב פרק ו פסוק ו - ז

(ו) וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר:

(ז) וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְקֹוָק֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים:

ומה הקשר בין שני הדברים ?

אומר הכתר יונתן ויקרא פרשת שמיני פרק י פסוק א

(א) ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישׂימו עליה קטורת סמים ויקריבו לפני יי אש זרה מִן כיריים מה שלא צִווה אותם:

ואומר החזקוני ויקרא פרשת שמיני פרק י פסוק ב

וי"א טעו בהוראתו להקריב באותו יום אש זרה ומה שכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש שאעפ"י שהיא יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, היינו מאותו יום ואילך שכבר ירדה מן השמים אבל באותו יום שעדיין לא ירדה מן השמים ורצה הקדוש ברוך הוא להתכבד בה לעיני כל העם לא צוה אותם והיינו דכתיב אשר לא צוה אותם שלא למעט כבוד שכינה כמו שמצינו באליהו ואש לא תשימו. ותאכל אותם וימתו מדה כנגד מדה נענשו כאן באש לפי שמצינו במראה כבוד שכינה שהוא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני כמו שפרש"י בפרשת משפטים גבי ויחזו את האלהים, ולזקני ישראל באש תבערה בפרשת בהעלותך. ד"א מדה כנגד מדה חטאו כאן באש ולקו באש.

כלומר נדב ואביהו מיעטו כבוד שמים ולכן נענשו .

ולגבי עוזא   אומר מלבי"ם שמואל ב פרק ו פסוק ו

(ו) ויבואו. אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט, והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז"ל (סוטה לה א) נושאיו נשא את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם:

גם עוזא הקטין כבוד שמים שחשב שהוא זה שצריך לסמוך את הארון . כלומר 2 העניינים גם בפרשה שלנו וגם בהפטרה של הפרשה זה עניין של כבוד שמיים .

אצל משה ואהרון היה זה אש משמים שיצאה וכולם ראו  את כבוד השם ויקרא פרשת שמיני פרק ט פסוק כג - כד

(כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק אֶל־כָּל־הָעָֽם:

(כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם:

ואצל נדב ואביהוא היה כאן ביטול כבוד שמים כי האש הראשונה היית אש זרה ולא משמים .

ונשאלת השאלה האם נדב ואביהו רצו בכונה להקטין כבוד שמיים ?

ואומר האמרי אמת ויקרא פרשת שמיני שנה תרצג

במדרש ויקהל (מח א) טוב שם משמן טוב (קהלת ז א) טוב היה שמותן של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא למה שאלו נכנסו להקריב ויצאו שרופין ואלו נכנסו וכו' נדב ואביהוא היו אנשים גדולים ביותר ונכנסו למסור נפשם וזה הדמיון לחנניה מישאל ועזריה, הם ידעו זאת, הם דחקו את השעה ונדחו מפני השעה, איתא (ויק"ר כ ו) שעל נדב ואביהוא נאמר להכות נדיבים על יושר (משלי יז כו), נדב ואביהוא נדבו עצמם כליל על קידוש השם אלא שענין זה יהיה לעתיד כשיהא תקון השלם ויתגלה היושר שרמוז בר"ת של יתגדל ויתקדש שמיה רבה

בדיוק הפוך נדב ואביהו רצו לפי דעתם להגדיל כבוד שמים על ידי מסירות נפש אבל התוצאה היית הפוכה אותו הדבר עם עוזא .

ואומר השו"ת טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי ב סימן רלה

והנה עגלה זו הוי יותר כבוד מהכתף דנהי ששאר עגלות היו בכתף יותר כבוד מעגלה מ"מ עגלה זו הוי יותר כבוד מן הכתף דהרי שגרוהו בו פלשתים ונעשה בו נסים כמשחז"ל בפסוק וישרנה הפרות בדרך. וא"כ הוי עגלה זו יותר כבוד מן הכתף ואעפ"כ נענש עוזא בשבילו בע"כ הוי העונש על שהיה חדשה דהוי ענין חדש מה שלא היה וזה אסור לשנות אפילו יהי' דרך כבוד יותר מן הראשון. לכך העולה מזה דאסור לשנות שום דבר כל דהו ממה שכבר היה אף שיהי' השינוי לעילוי

גם עוזא פעל מתוך רצון להגדיל כבוד שמים מתוך סברא שלו ומעבר לכך גם דויד המלך שראה אותו עושה את כל זה לא אמר לו דבר כלומר גם דויד המלך חשב שיש כאן הגדלת כבוד שמים . אבל הסברא הזאת להגדיל כבוד שמים תוך שינוי מהציווי של הקב"ה הוא אחד הסכנות הגדולות שאנחנו עומדים בפניהם כאשר מדובר בעולם משתנה כאשר צריך להכריע בדברים מתוך סברא ולפעמים נוטה הדעת האנושית בסברא בניגוד לדברים שהתורה  בכתב והתורה שבעל פה הורתה לנו.

וממה נובע אותם טעויות של גדולי עולם ?

תהלים פרק קיט פסוק נד

זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי:

ואומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לה עמוד א

דרש רבא: מפני מה נענש דוד שמת עוזא על ידו?⁽²²⁾מפני שקרא לדברי תורה "זמירות", שנאמר [תהלים קיט]: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי", כשהייתי בורח מפני אויבי ואגור [לשון פחד] מפניהם, הייתי משתעשע בחוקיך, והיו לי לזמירות לשעשעני.⁽²³⁾אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: וכי על דברי תורה שכתוב בהן [משלי כג]: "התעיף עיניך בו ואיננו", [אם תכפול⁽²⁴⁾ עיניך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהן, מיד ואיננו]", אתה קורא אותן זמירות!?לכן הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו!דכתיב בפרשת משא המשכן וכליו, כשחילק משה רבינו ללויים עגלות ובקר לשאת עליהם: "ולבני קהת לא נתן [משה עגלות] כי עבודת הקודש [הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב] עליהם [מוטל לשאת אותם, ולכן] בכתף ישאו [ולא בעגלות]".ובפסוק זה נכשל דוד, שהרי: ואילו איהו דוד אתייה לארון הקודש בעגלתא [בעגלה], וכמו שנאמר: "וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה, וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה".⁽²⁵⁾

מדברי הגמרא נלמד  שאותם טעויות של גדולי עולם באים מתוך איזה רפיון אפילו קל בלימוד התורה . דויד המלך אומר על לימוד התורה   שהם כמו זמירות מתוך כך הוא נכשל בטעות שלא מצפים מגדולי עולם . כלומר האופי האנושי נותן לאדם מצד אחד לחשוב שהוא מרבה כבוד שמיים אבל אם היה מעיין בתורה בכל כובד הראש היה מבין שהוא טועה .

וכך כותב השו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קפא

וא"כ לענינינו ראוי לומר כי הכל לפי הזמן, אם נשתנו הביצים גם האתרוגים נשתנו, ולפי תכלית גמר גידולי האתרוגים שבזמנינו ככה יהי' שליש או חצי גמרם שראוי להקרא פרי לענין הכמות כשיהיה כביצה שבזמנינו, וכך יפה לנו שלא להבעית את ישראל בחדשות שלא שערו אבותינו, ומלתי כבר אמורה החדש אסור מן התורה בכל מקום:

כלומר האמרה חדש אסור מהתורה אמורה להזהיר כל אדם כאשר הוא בא לחדש דברים או לשנות סדרי עולם הוא צריך להיזהר מאוד גם אם הוא חושב לעצמו שעל ידי זה אני יגדיל כבוד שמיים . מכאן שהרצון להגדיל כבוד שמיים לפעמים הוא חלק מהיצר הרע של האדם שגורם לו לטעות בדברי תורה . והמשמעות של חדש אסור מהתורה שכל דבר שהאדם רוצה לחדש הוא צריך לקחת בחשבון שכל חידוש משנה דבר תורה והוא צריך להחמיר עם עצמו כי כל שינוי מדברי תורה זה הרס לעצמו והרס לעולם . וזה אולי מה שהפרשה הזאת רוצה להבהיר לנו שגם גדולי עולם כמו נדב ואביהוא ודויד המלך התכוונו לכבוד שמיים וטעו בזה קל וחומר בנו של קל וחומר אנחנו .

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא:אם הראשונים נחשבים כאילו הם בני מלאכים - אנו נחשבים בני אנשים.ואם ראשונים נחשבים בני אנשים - אנו נחשבים כחמורים.ואפילו לא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא - כשאר חמורים.

ויש לנו רמז לנידון על חדש אסור מהתורה דברי הימים א פרק יג פסוק ז

(ז) וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה מִבֵּ֖ית אֲבִינָדָ֑ב וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹהֲגִ֖ים בָּעֲגָלָֽה:

כלומר המעשה של עוזא היה  מעשה של דבר חדש של עגלה חדשה והתוצאה של המעשה הזה נמצא לפננו שעוזא מת .  

וזה דומה למה שאומר הנזר הקודש בראשית פרשת תולדות פרשה סה סימן י

ובכן הטיבו אשר דברו כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, כי הזורק אבן למרקוליס מכוון למרגמיה ולבטלו, ומ"מ באמת אדרבה בזה הוא נותן לו תוקף כח של כבוד וגדולה, כי זו היא עבודתו. אף כך השונה לתלמיד שאינו הגון אף על פי שכוונתו רצויה לשם שמים לבטל אצלו ע"י אבן התורה אבן של יצר הרע, מ"מ לפי האמת אדרבה בזה נותן תוקף כח ביותר ליצר הרע, לפי שע"י חכמת התורה בא יותר לידי ערמומיות של חטא, וממילא הרי הוא כאילו הוא הוסיף עוד אבן מכשול על לב האבן של יצר הרע, והוא ממש כדוגמת המוסיף אבן על אבני מרקוליס וכאמור, ונכון הוא. ושוב מצאתי מעין זה קצת בחידושי אגדות למהרש"א ע"ש ונהניתי:

כלומר לפעמים פעולה שלנו שמצד הסברא שלנו היא כבוד שמים במציאות זה פעולה הפוכה של היצר הרע בתוכנו שמסית אותנו לחשוב שיש בפעולה שלנו כבוד שמים אבל המציאות הפוכה לגמרי . והפתרון היחידי זה יראת שמים בשילוב של לימוד תורה מתוך הבנה שלימוד תורה מתעסק ברומו של עולם בדיוק אבל בדיוק כמו חבלן  שמנסה לפרק פצצה מסוכנת הוא מתקרב בזהירות האפשרית עם כל אמצעי המיגון כי הוא יודע שכל פעולה לא זהירה שלו תפוצץ את הפצצה עליו ועל כל הסובבים אותו . זה בדיוק הגישה שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו כאשר אנחנו מתעסקים בתורה ולא כמו שכתוב בתהלים פרק קיט פסוק נד

זְ֭מִרוֹת הָֽיוּ־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי:

 

 

שביעי של פסח מה המשותף להפטרה של שביעי של פסח לשמיני של פסח ? מתי אנחנו צריכים להלחם ומתי אנחנו בגדר של יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן ? מדוע דויד המלך שאל את האורים והתומים האם יצליח במלחמה ? אם היה מקבל תשובה שלילית היה יוצא למלחמה ? האם מלחמת רשות חייבת אורים ותומים ? האם נביא מספיק במקום אורים ותומים ? מה הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים ? האם הרמב"ם מחייב אורים ותומים במלחמת רשות ? מה הויכוח בן רבי יהודה לחכמים ? האם יש דין של אשת יפת תואר היום או רק כאשר יש אורים ותומים ? ‏כ'/ניסן/תש"פ

בס"ד
שביעי של פסח מה המשותף להפטרה של שביעי של פסח לשמיני של פסח ? מתי אנחנו צריכים להלחם ומתי אנחנו בגדר של יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן ? מדוע דויד המלך שאל את האורים והתומים האם יצליח במלחמה ? אם היה מקבל תשובה שלילית היה יוצא למלחמה ? האם מלחמת רשות חייבת אורים ותומים ? האם נביא מספיק במקום אורים ותומים ? מה הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים ? האם הרמב"ם מחייב אורים ותומים במלחמת רשות ? מה הויכוח בן רבי יהודה לחכמים ? האם יש דין של אשת יפת תואר היום או רק כאשר יש אורים ותומים ? ‏כ'/ניסן/תש"פ

מפטרים בשביעי של פסח בשמואל ב פרק כב פסוק א - ד

(א) וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיקֹוָ֔ק אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְקֹוָ֥ק אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל:

(ב) וַיֹּאמַ֑ר יְקֹוָ֛ק סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי:

(ג) אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי:

(ד) מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְקֹוָ֑ק וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ:

ומפטירים בשמיני של פסח ביום שני של גליות בנביא  ישעיהו פרק י פסוק לב

(לב) ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר <<בית>> בַּת־צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם: ס

כלומר עניין ההפטרה של פסח זה המלחמה שהקב"ה עושה לעם ישראל . מבחינת מה שכתוב  שמות בפרשת בשלח פרק יד פסוק יד

יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ

ונשאלת השאלה מתי הקב"ה הוא זה שנלחם לעם ישראל ואנחנו מחרישים ומתי המלחמה מוטלת עלינו לעשות מלחמה . אין לי כונה להיכנס לצלול לתוך כל העניין של מלחמת חובה ומלחמת רשות אני רוצה להאיר  כמה נקודות למחשבה על העניין .

כתוב  בתוספתא מסכת עירובין (ליברמן) פרק ג הלכה ה

הלכה ה

גוים שבאו על עיירות ישראל יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת אימתי בזמן שבאו על עסקי נפשות לא באו על עסקי נפשות אין יוצאין עליהן בזיין ואין מחללין עליהן את השבת באו לעיירות הסמוכות לספר אפי' ליטול את התבן ואפי' ליטול את הפת יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת

ויש לא מעט שהכניסו את זה לתוך גדר של מלחמת מצווה או רשות כל אחד לפי הבנתו את הגמרא . אני רוצה לעיין בגמרא הנ"ל ולהראות שלא כך להבנתי מסיקה הגמרא ואולי להפך הגמרא מוציאה את ההבנה הזאת שלהלחם באויב הבא על עסקי קש ותבן בעירות הספר זה מלחמת מצווה או רשת למעט כאשר המלך שאל באורים ותומים ונאמר לו שהוא ינצח במלחמה . רק אז יש לזה גדר של מלחמת רשות . ובו נתבונן בגמרא בעיון

חברותא מסכת עירובין דף מה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות של ישראל [על עסקי ממון כדמפרש ואזיל] אין יוצאין עליהן בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת.תניא נמי הכי:נכרים שצרו וכו' [ככל דברי רב יהודה].במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.ובעיר הסמוכה לספר [עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות] אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת, כיון שיש לחוש שמא ילכדוה, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם.אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובבל, כעיר הסמוכה לספר דמיא; ותרגומא: נהרדעא, כלומר: שעל העיר נהרדעא שבבבל אמרו שכסמוכה לספר דמיא, כיון שהיתה סמוכה לנכרים מצד אחד, ולעיירות שהיו יושבין שם ישראל בני הגולה מצד שני.דרש רבי דוסתאי דמן העיר בירי מקרא, שמחללין שבת על נכרים שבאו על עסקי תבן וקש בעיר הסמוכה לספר:והכי דריש: מאי דכתיב:ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים [בוזזים, מצודות] את הגרנות?תנא: קעילה, עיר הסמוכה לספר היתה.

והמה לא באו אלא על עסקי תבן וקש.דכתיב: והמה שוסים את "הגרנות".וכתיב, וישאל דוד בה' [באורים ותומים] לאמר, האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה, וכיון שמצאנו שמסר דוד את עצמו כדי להציל, אנו למדין שעסקי ממון בעיר הסמוכה לספר כעסקי נפשות הוא, ומחללין עליו את השבת [על פי ריטב"א בתירוץ שני, וכמשמעות רש"י].והשתא מפרשינן לקרא: מאי קמבעיא ליה לדוד ששאל בה' "האלך והכיתי בפלשתים"?

אילימא ששבת היתה, ושאל דוד אי שרי לחלל שבת על זה אי אסור.זה לא אפשר, שהרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים ומהם היה לו לשאול הלכה ולא באורים ותומים [שהרי "לא בשמים היא", אחרונים].אלא כך הוא ששאל דוד בה': אי מצלח במלחמתו אי לא מצלח.דיקא נמי שעל הצלחתו במלחמה הוא שהיה דוד שואל: דכתיב שענו לו: לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה, הרי ששאל אם יצליח להושיע את קעילה וענו לו שאמנם כן יצליח במלחמתו להושיעה.שמע מינה!

הגמרא מסיקה שאם יש כאן עניין של היתר ואיסור כלומר לחלל את השבת כדי להלחם בקעילה היה צריך דויד המלך לשאול את בית דינו של שמואל ולא כתוב בשום מקום שהוא שאל את בית דינו של שמואל האם יש כאן היתר להלחם בקעילה כלומר השאלה הזאת היא לא שאלה של היתר ואיסור יש כאן שאלה אחרת האם דויד  המלך ינצח במלחמה או לא ינצח כפי שהגמרא מסיקה לבסוף . ונשאלת השאלה אם מצווה לעלות ולהלחם בקעילה מה אכפת לדויד המלך אם הוא ינצח או יפסיד במלחמה ? אם זה מצווה לעלות ולהלחם זה החובה שלו לעלות ולהלחם ללא שום קשר לתוצאה של המלחמה . ומתוך זה מובן שאם הקב"ה היה אומר לו שהוא יפסיד במלחמה בקעילה הוא לא היה יוצא למלחמה בקעילה . כלומר מלחמת רשות כשמה כן היא נותנת רשות למלך לצאת למלחמה גם כאשר זה לא מלחמת חובה . אבל התנאי ליציאה למלחמה כזו זה שצריך המלך לשאול את האורים והתומים האם אני ינצח במלחמה או לא . ורק כאשר המלך מקבל מהאורים והתומים תשובה שהוא ינצח את המלחמה יש כאן מלחמת רשות ואז המלך יכול לצוות על העם לצאת למלחמה . בלי הרשאת האורים והתומים אין למלך רשות לצאת למלחמת רשות . וכשאר הוא מקבל הרשאה לצאת למלחמה חלים עליה כל המצוות של מלחמת רשות .

וכך ניתן להבין מדברי ספר המצוות לרמב"ם הקדמה למניין המצוות

וידוע גם כן שהנבואה והמלוכה כבר נסתלקו ממנו עד שנסור מן העונות שאנחנו מחזיקים בהם ויכפר לנו וירחמנו כמו שייעדנו ויחזירם לנו. כמו שאמר בחזרת הנבואה (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם. ואמר בחזרת המלך והממשלה (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א). ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו. ומה שאפשר שיסופק בו אעורר עליו בעזרת האל:

ונדגיש את המשפט "וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית" כלומר כאשר יש בית מקדש ואורים ותומים (הרמב"ם אומר רק שהבית קיים ) .

וכך ניתן להבין מהגמרא חברותא מסכת סוטה דף מד עמוד ב

שנינו במשנה: במה דברים אמורים במלחמות הרשות כו':אמר רבי יוחנן: מלחמת רשות דרבנן, כלומר, מה שחכמים קוראים "מלחמת הרשות" זו היא מלחמת מצוה לפי דברי רבי יהודה,

ומלחמת מצוה דרבנן - ומה שחכמים קוראים "מלחמת מצוה" זו היא מלחמת חובה לפי דברי רבי יהודה,ומוסיף רבא לפרש: אמר רבא: בעיקר הדברים אין הבדל בין רבי יהודה לחכמים,

שמלחמות יהושע שהיו לכבש - דברי הכל חובה ועל כולם לצאת למלחמה ומלחמות בית דוד שהיו לרווחה שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל, ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד, דברי הכל רשות ואף לדעת רבי יהודה מלחמת רשות היא, ואין הכל יוצאים בה.כי פליגי [במה נחלקו]?במלחמה שנלחמים ישראל כנגד אויב, בשביל למעוטי [להחליש] את העובדי כוכבים, דלא ליתי עלייהו [כדי שלא ילחמו בישראל], ושלא יתנפלו על ארצם, שיראים שמא יבואו עליהם, או שנודע להם שהאויבים מכינים עצמם לכך.ואף בזו כולם סוברים שאין הכל יוצאים, אלא שמר - רבי יהודה, קרי לה מלחמת מצוה, ומר - וחכמים, קרי לה מלחמת רשות,ונפקא מינה: לענין העוסק במצוה שפטור מן המצוה שרבי יהודה קורא לה מלחמת מצוה שהעוסק בה פטור ממצוה אחרת הבאה לידו, וחכמים קוראים לה מלחמת הרשות, שהעוסק בה אינו רשאי להתבטל מן המצווה הבאה לידו⁽¹⁹⁾.

כלומר מלחמת רשות זה  "ומלחמות בית דוד"  כלומר מלחמה שדויד המלך יש בידו לשאול את האורים והתומים .

ויש לשאול מה ההבדל בן מלחמה להרווחה למלחמה שאומרת הגמרא "העובדי כוכבים, דלא ליתי עלייהו"  מה יותר "מלחמה" להגדיל את הגבולות או להחליש את האויב כדי שלא יבוא עליך ? נראה מתוך סברא פשוטה שמלחמה כדי להחליש את האויב היא יותר "מלחמה"  מאשר "מלחמה"  להרווחה אז למה יש כאן ויכוח בין רבי יהודה לחכמים ? ובמלחמות בית דויד אין בניהם ויכוח ? ואם תגיד שהכוונה היא הפוכה מלחמת רשות  העסוק במצווה פטור מן המצווה זה לא ניתן להגיד כי כולם חייבים להיות במלחמת רשות חוץ ממי שהתורה נתנה לו פטור ולא ניתן להגיד שאם הוא עסוק במצווה  הוא פטור ממלחמת רשות . ולכן צריך לבאר את המחלוקת שלהם במלחמה שהיא לא מלחמת רשות והכוונה שהיא לא במלך עם אורים ותומים .  מה הגדר שלה האם מי שהולך למצווה זו למלחמה ללא אורים ותומים הוא פטור מכל המצוות . ויש להגיד שבמלחמת רשות  התירה התורה אשת יפת תואר שהגדר שלו שהוא פטור גם מחלק ממצוות לא תעשה

נאמר בדברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק י - יא

(י) כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

ואומר רש"י דברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק י

(י) כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו,א שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחיה כל נשמה:

ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א

חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן.

אבל במלחמה שהיא ללא מלך ואורים ותומים יש לו לפי רבי יהודה גדר רגיל של עוסק במצווה פטור מן המצווה והכוונה למצות עשה ולחכמים אין אפילו את הגדר הזה .

איזה גדר יש לו לאחד שיוצא למלחמה ללא מלך ואורים ותומים ?

בדיוק כמו גדר של מציל אדם מסכנה שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ח

(י') הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים, וכן נהר שוטף ((כ') וכן) יחיד הנרדף (יח) מפני ה'} אנס, מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת (יט) כדי ו'} להצילם. (וע"ל סוף סימן ש"ו מי שרוצים לאנסו אם מחללין עליו שבת).

בדיוק כמו שאומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ו

(ז') עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו (יב) על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, (יג) ו') ה'] (ח') ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה (יד) לספר, (טו) אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז).

וכך רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה כג לא מזכיר במלחמה כזו את מלחמת רשות

גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין י ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.

כלומר הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים היא לא מלחמה של חובה ולא של רשות . זה מעשה שהוא בגדר הצלה מתוך ספק של פיקוח נפש . כלומר כאשר גויים באים על עסקי נפשות יש לזה גדר של פיקוח נפש בדיוק כמו שריפה בבית או שיטפון . ואדם מתנהג לפי אומדן מהו פיקוח נפש או לא פיקוח נפש . אין לנו אורים ותומים ולכן הפעולות שלנו נעשות לפי אומדנא והאומדנא הזאת צריכה בית דין עם תלמידי חכמים שיוכלו לחשב את האומדנא הזאת תוך התייעצות עם מומחים  . דויד המלך היה בידו כלי של אורים ותומים ולכן כאשר הוא יכול לשאול את האורים והתומים אין כאן ספק אלה יש כאן ודאות . והודאות הזאת הופכת את המלחמה לרשות . כאשר אתה יוצא למלחמה ואין לך אורים ותומים אתה נמצא במצב אחר לגמרי שבו אתה עובד לפי אומדנא בדיוק כפי שאתה מתנהג בכל מצב אחר בחיים . התורה נתנה לנו כלים הלכתיים איך לחשב את האומדנא הזאת אבל זה נמצא במסגרת של כל פעולה שאנחנו עושים ואין הבדל אם זה מלחמה או שריפה או מגפה . ומתוך הבנתי את הגמרא רק במקום שיש מלך ואורים ותומים ניתן לחול דין של מלחמת רשות .

ואומר השו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עח

ואולי שמעו ממני מה שאמרתי לתלמידי מה שאני סובר שענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני,

וכך אומר האגרות משה שכל דין של מלחמה צריך אורים ותומים כולל מלחמת מצווה כלומר היום המלחמות שלנו אינם בגדר של מלחמת  חובה ורשות ויש לו גדר של סוג של הצלה ופיקוח נפש שהוא בדין של אומדנא ולא בגדר של מלחמת חובה או רשות . וכך כתוב בפשטות בגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף טז עמוד א

כיון שעלה עמוד השחר - נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להן דוד: לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, כלומר, אין בפרנסה מועטת להשביע את העם, ואין הבור מתמלא מחולייתו, כלומר, העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכה לתורה אינו מתמלא, והנמשל, שאין מספיק פרנסה למלאות את צרכי העניים, וצריכין להביא פרנסה ממקום אחר, כמו שצריכין עפר ממקום אחר למלאות את הבור, אמר להם דוד: לכו ופשטו ידיכם בגדוד, כלומר לצאת בגדודי מלחמה להביא פרנסה בארץ אחרת.מיד יועצין איזה הדרך ילכו ואיך יציבו מצד הצבא וטכסיסי מלחמה באחיתופל שהיה יועץ לדוד ונמלכין בסנהדרין נוטלין רשות מסנהדרין, כמו ששנינו במשנתנו, ושואלין באורים ותומים בדבר ה', אם יצליחו.

ואולי כאשר אין אורים ותומים כי לא מצאנו אורים ותומים אחרי זמן דויד המלך ועדיין יש בית מקדש אולי גם נביא מספיק לצאת למלחמה כי מצאנו בהפטרה של שמיני של פסח שהלכו למלחמה מול סנחריב  על אף שלא היה אורים ותומים אבל היה בית מקדש ונביא ואולי זה מסביר את דעתו של הרמב"ם שצריך בית מקדש למלחמת חובה או רשות .

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף צה עמוד א

ומאי האי דכתיב בהמשך המקרא: "עוד היום בנב לעמד"?

אמר רב הונא: עד אותו היום נשתייר עדיין עונש על ישראל מעונה של נוב⁽²⁶⁰⁾ עיר הכהנים, שהרג דואג בפקודת שאול את כל הכהנים שהיו שם. ואילו היה נלחם סנחריב בירושלים באותו היום, היה כובשה.אמרי ליה כלדאי [החוזים בכוכבים] לסנחריב: אי אזלת האידנא [אם תלך היום] - יכלת לה [תוכל לה. תכבשנה]. ואי לא [ואם לא תלך היום] - לא יכלת לה [לא תוכל לכבשה].אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא, סגא בחד יומא [דרך שבדרך כלל צריכה לקחת עשרה ימי הליכה, הלך הוא ביום אחד]. ואלו הם אותם עשר מסעות שנמנו לעיל.כי מטו לירושלם [כשהגיעו לירושלים], שדי ליה ביסתרקי [הניחו עבורו לבושים זה על זה לגובה] עד דסליק ויתיב מעילוי שורה [עד שעלה וישב גבוה יותר מהחומה], עד דחזיוה לכולה ירושלם [עד שיכול היה לראות את כל ירושלים].כי חזייה - איזוטר בעיניה [כשראה אותה - נעשית קטנה ובזויה בעיניו].אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי [זו היא העיר ירושלים, עליה הטרחתי את כל חילי], ועלה כבשית כל מדינתא [ובשבילה כבשתי את כל המדינה]? הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי [הרי היא קטנה וחלשה מכל כרכי העמים שכבשתי בחוזק ידי]!עלה וקם ומניד ברישיה, מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון, ועל עזרתא דבירושלם [עמד, והיה מניד בראשו, ומוליך ומביא בידו על הר בית המקדש שבציון, ועל העזרה שבירושלים].אמרי [אמרו] אנשי חילו: נישדי ביה ידא האידנא [נשלח בה יד היום]!אמר להו סנחריב: תמהיתו [תימה הוא] להלחם היום, שהרי אנו עייפים מן הדרך!^(261)(262)למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה⁽²⁶³⁾ [למחר יביא לי כל אחד מכם חתיכה מן החומה], ונבקענה!מיד: "ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך ה', ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף. וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים".אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים האנשים]: בת דינא - בטל דינא [כיון שלן הריב, דהיינו, שעבר לילה על הריב, בטל ריב⁽²⁶⁴⁾]. וכמו כן כאן, מפני שלא נכבשה בו ביום, לא הצליח כבר למחרת.

ובמלחמה הזאת היה מחלוקת בן שבנא למלך חזקיהו ואלי בסיס המחלוקת שלהם היה כי לא היה להם אורים ותומים

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כו עמוד א

שבנא הממונה על בית המלך, הוה דריש היה דורש בתליסר רבוותא, לפני שלושה עשרה רבוא בני אדם.⁽¹¹⁾ ואילו חזקיה המלך הוה דריש היה דורש בחד סר רבוותא באחד עשר רבוא בני אדם.

כי אתא כשבא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא פתק, שדא ושלחו בגירא עם חץ לסנחריב, ובו היה כתוב "שבנא וסיעתו ואנשיו [שהם יותר מאנשי חזקיה] השלימו אתך, ורוצים לעובדך. ואילו חזקיה וסיעתו לא השלימו".ונדרש ממה שנאמר בספר תהילים "כי הנה הרשעים ידרכו קשת, כוננו חצם על יתר". כלומר, שעל ידי חץ, הראה רשעותו, שהלשין על אדוניו המלך חזקיה⁽¹²⁾.

הוה קא מיסתפי היה מפחד חזקיה מיניה מן שבנא, אמר: דילמא חס ושלום נטיה נוטה דעתיה רצונו דקודשא בריך הוא בתר שבנא, משום שהוא הרובא שרוב העם הם עם שבנא, וחשב שצריך ליבטל אל הרוב, וכיון דרובא מימסרי רוצים להתמסר לסנחריב, אינהו הוא וסיעתו נמי מימסרי צריכין להתמסר.

בא הנביא ישעיהו ואמר לו: "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" אל תחשוב בדעתך שמנינו של שבנא נחשב כרוב, כלומר, קשר רשעים הוא, התחברות של רשעים, וקשר רשעים אינו מן המנין, אינם נחשבים כרוב⁽¹³⁾

כלומר מלחמה מול סנחריב לא היית באורים ותומים רק על ידי הנביא ישעיהו . אז ניתן להגיד שלמלחמה כזו שהיא מלחמת מצווה מספיק גם נביא ואם לא היה נביא חזקיה היה נכנע לסנחריב כמו שבנא .  בכל מקרה למלחמת רשות וגם למלחמת חובה אם יש אורים ותומים צריך לשאול אותם כדי לצאת למלחמה וכאשר אין אורים ותומים ויש עדיין את בית המקדש אולי מספיק נביא כדי לצאת למלחמה . אבל בלי נביא או אורים ותומים זה מעשה של הצלה מדין של פיקוח נפש או אל תעמוד על דם רעיך כאשר יש אומדנא לפיקוח נפש גם אם זה מתחיל בתבן וקש .

ואולי ניתן להוכיח שהויכוח בן רבי יהודה לחכמים הוא כאשר אין מלך וברור שאין אורים ותומים כי יש מצווה לשמוע בקול המלך ואם הוא אומר לצאת למלחמה חובה לשמוע בקולו וזה מצווה מהתורה . ולכן מה הויכוח שלוחם כזה עסוק במצווה ופתור מהמצווה זה ברור ? ולכן חייבים להגיד שלא מדובר על מלך ששאל באורים ותומים ואין כאן מצווה לשמוע בקול המלך כי או אין כאן מלך בכלל או יש מלך אבל מלחמה בלי אורים ותומים לא נחשבת למצווה שצריך לשמוע למלך .