שביעי של פסח מה המשותף להפטרה של שביעי של פסח לשמיני של פסח ? מתי אנחנו צריכים להלחם ומתי אנחנו בגדר של יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן ? מדוע דויד המלך שאל את האורים והתומים האם יצליח במלחמה ? אם היה מקבל תשובה שלילית היה יוצא למלחמה ? האם מלחמת רשות חייבת אורים ותומים ? האם נביא מספיק במקום אורים ותומים ? מה הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים ? האם הרמב"ם מחייב אורים ותומים במלחמת רשות ? מה הויכוח בן רבי יהודה לחכמים ? האם יש דין של אשת יפת תואר היום או רק כאשר יש אורים ותומים ? ‏כ'/ניסן/תש"פ

בס"ד
שביעי של פסח מה המשותף להפטרה של שביעי של פסח לשמיני של פסח ? מתי אנחנו צריכים להלחם ומתי אנחנו בגדר של יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן ? מדוע דויד המלך שאל את האורים והתומים האם יצליח במלחמה ? אם היה מקבל תשובה שלילית היה יוצא למלחמה ? האם מלחמת רשות חייבת אורים ותומים ? האם נביא מספיק במקום אורים ותומים ? מה הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים ? האם הרמב"ם מחייב אורים ותומים במלחמת רשות ? מה הויכוח בן רבי יהודה לחכמים ? האם יש דין של אשת יפת תואר היום או רק כאשר יש אורים ותומים ? ‏כ'/ניסן/תש"פ

מפטרים בשביעי של פסח בשמואל ב פרק כב פסוק א - ד

(א) וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיקֹוָ֔ק אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְקֹוָ֥ק אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל:

(ב) וַיֹּאמַ֑ר יְקֹוָ֛ק סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי:

(ג) אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי:

(ד) מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְקֹוָ֑ק וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ:

ומפטירים בשמיני של פסח ביום שני של גליות בנביא  ישעיהו פרק י פסוק לב

(לב) ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר <<בית>> בַּת־צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם: ס

כלומר עניין ההפטרה של פסח זה המלחמה שהקב"ה עושה לעם ישראל . מבחינת מה שכתוב  שמות בפרשת בשלח פרק יד פסוק יד

יְקֹוָ֖ק יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן: פ

ונשאלת השאלה מתי הקב"ה הוא זה שנלחם לעם ישראל ואנחנו מחרישים ומתי המלחמה מוטלת עלינו לעשות מלחמה . אין לי כונה להיכנס לצלול לתוך כל העניין של מלחמת חובה ומלחמת רשות אני רוצה להאיר  כמה נקודות למחשבה על העניין .

כתוב  בתוספתא מסכת עירובין (ליברמן) פרק ג הלכה ה

הלכה ה

גוים שבאו על עיירות ישראל יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת אימתי בזמן שבאו על עסקי נפשות לא באו על עסקי נפשות אין יוצאין עליהן בזיין ואין מחללין עליהן את השבת באו לעיירות הסמוכות לספר אפי' ליטול את התבן ואפי' ליטול את הפת יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת

ויש לא מעט שהכניסו את זה לתוך גדר של מלחמת מצווה או רשות כל אחד לפי הבנתו את הגמרא . אני רוצה לעיין בגמרא הנ"ל ולהראות שלא כך להבנתי מסיקה הגמרא ואולי להפך הגמרא מוציאה את ההבנה הזאת שלהלחם באויב הבא על עסקי קש ותבן בעירות הספר זה מלחמת מצווה או רשת למעט כאשר המלך שאל באורים ותומים ונאמר לו שהוא ינצח במלחמה . רק אז יש לזה גדר של מלחמת רשות . ובו נתבונן בגמרא בעיון

חברותא מסכת עירובין דף מה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות של ישראל [על עסקי ממון כדמפרש ואזיל] אין יוצאין עליהן בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת.תניא נמי הכי:נכרים שצרו וכו' [ככל דברי רב יהודה].במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.ובעיר הסמוכה לספר [עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות] אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת, כיון שיש לחוש שמא ילכדוה, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם.אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובבל, כעיר הסמוכה לספר דמיא; ותרגומא: נהרדעא, כלומר: שעל העיר נהרדעא שבבבל אמרו שכסמוכה לספר דמיא, כיון שהיתה סמוכה לנכרים מצד אחד, ולעיירות שהיו יושבין שם ישראל בני הגולה מצד שני.דרש רבי דוסתאי דמן העיר בירי מקרא, שמחללין שבת על נכרים שבאו על עסקי תבן וקש בעיר הסמוכה לספר:והכי דריש: מאי דכתיב:ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים [בוזזים, מצודות] את הגרנות?תנא: קעילה, עיר הסמוכה לספר היתה.

והמה לא באו אלא על עסקי תבן וקש.דכתיב: והמה שוסים את "הגרנות".וכתיב, וישאל דוד בה' [באורים ותומים] לאמר, האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה, וכיון שמצאנו שמסר דוד את עצמו כדי להציל, אנו למדין שעסקי ממון בעיר הסמוכה לספר כעסקי נפשות הוא, ומחללין עליו את השבת [על פי ריטב"א בתירוץ שני, וכמשמעות רש"י].והשתא מפרשינן לקרא: מאי קמבעיא ליה לדוד ששאל בה' "האלך והכיתי בפלשתים"?

אילימא ששבת היתה, ושאל דוד אי שרי לחלל שבת על זה אי אסור.זה לא אפשר, שהרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים ומהם היה לו לשאול הלכה ולא באורים ותומים [שהרי "לא בשמים היא", אחרונים].אלא כך הוא ששאל דוד בה': אי מצלח במלחמתו אי לא מצלח.דיקא נמי שעל הצלחתו במלחמה הוא שהיה דוד שואל: דכתיב שענו לו: לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה, הרי ששאל אם יצליח להושיע את קעילה וענו לו שאמנם כן יצליח במלחמתו להושיעה.שמע מינה!

הגמרא מסיקה שאם יש כאן עניין של היתר ואיסור כלומר לחלל את השבת כדי להלחם בקעילה היה צריך דויד המלך לשאול את בית דינו של שמואל ולא כתוב בשום מקום שהוא שאל את בית דינו של שמואל האם יש כאן היתר להלחם בקעילה כלומר השאלה הזאת היא לא שאלה של היתר ואיסור יש כאן שאלה אחרת האם דויד  המלך ינצח במלחמה או לא ינצח כפי שהגמרא מסיקה לבסוף . ונשאלת השאלה אם מצווה לעלות ולהלחם בקעילה מה אכפת לדויד המלך אם הוא ינצח או יפסיד במלחמה ? אם זה מצווה לעלות ולהלחם זה החובה שלו לעלות ולהלחם ללא שום קשר לתוצאה של המלחמה . ומתוך זה מובן שאם הקב"ה היה אומר לו שהוא יפסיד במלחמה בקעילה הוא לא היה יוצא למלחמה בקעילה . כלומר מלחמת רשות כשמה כן היא נותנת רשות למלך לצאת למלחמה גם כאשר זה לא מלחמת חובה . אבל התנאי ליציאה למלחמה כזו זה שצריך המלך לשאול את האורים והתומים האם אני ינצח במלחמה או לא . ורק כאשר המלך מקבל מהאורים והתומים תשובה שהוא ינצח את המלחמה יש כאן מלחמת רשות ואז המלך יכול לצוות על העם לצאת למלחמה . בלי הרשאת האורים והתומים אין למלך רשות לצאת למלחמת רשות . וכשאר הוא מקבל הרשאה לצאת למלחמה חלים עליה כל המצוות של מלחמת רשות .

וכך ניתן להבין מדברי ספר המצוות לרמב"ם הקדמה למניין המצוות

וידוע גם כן שהנבואה והמלוכה כבר נסתלקו ממנו עד שנסור מן העונות שאנחנו מחזיקים בהם ויכפר לנו וירחמנו כמו שייעדנו ויחזירם לנו. כמו שאמר בחזרת הנבואה (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם. ואמר בחזרת המלך והממשלה (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א). ולפרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית. כי זה מבואר ממה שזכרנו. ומה שאפשר שיסופק בו אעורר עליו בעזרת האל:

ונדגיש את המשפט "וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית" כלומר כאשר יש בית מקדש ואורים ותומים (הרמב"ם אומר רק שהבית קיים ) .

וכך ניתן להבין מהגמרא חברותא מסכת סוטה דף מד עמוד ב

שנינו במשנה: במה דברים אמורים במלחמות הרשות כו':אמר רבי יוחנן: מלחמת רשות דרבנן, כלומר, מה שחכמים קוראים "מלחמת הרשות" זו היא מלחמת מצוה לפי דברי רבי יהודה,

ומלחמת מצוה דרבנן - ומה שחכמים קוראים "מלחמת מצוה" זו היא מלחמת חובה לפי דברי רבי יהודה,ומוסיף רבא לפרש: אמר רבא: בעיקר הדברים אין הבדל בין רבי יהודה לחכמים,

שמלחמות יהושע שהיו לכבש - דברי הכל חובה ועל כולם לצאת למלחמה ומלחמות בית דוד שהיו לרווחה שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל, ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד, דברי הכל רשות ואף לדעת רבי יהודה מלחמת רשות היא, ואין הכל יוצאים בה.כי פליגי [במה נחלקו]?במלחמה שנלחמים ישראל כנגד אויב, בשביל למעוטי [להחליש] את העובדי כוכבים, דלא ליתי עלייהו [כדי שלא ילחמו בישראל], ושלא יתנפלו על ארצם, שיראים שמא יבואו עליהם, או שנודע להם שהאויבים מכינים עצמם לכך.ואף בזו כולם סוברים שאין הכל יוצאים, אלא שמר - רבי יהודה, קרי לה מלחמת מצוה, ומר - וחכמים, קרי לה מלחמת רשות,ונפקא מינה: לענין העוסק במצוה שפטור מן המצוה שרבי יהודה קורא לה מלחמת מצוה שהעוסק בה פטור ממצוה אחרת הבאה לידו, וחכמים קוראים לה מלחמת הרשות, שהעוסק בה אינו רשאי להתבטל מן המצווה הבאה לידו⁽¹⁹⁾.

כלומר מלחמת רשות זה  "ומלחמות בית דוד"  כלומר מלחמה שדויד המלך יש בידו לשאול את האורים והתומים .

ויש לשאול מה ההבדל בן מלחמה להרווחה למלחמה שאומרת הגמרא "העובדי כוכבים, דלא ליתי עלייהו"  מה יותר "מלחמה" להגדיל את הגבולות או להחליש את האויב כדי שלא יבוא עליך ? נראה מתוך סברא פשוטה שמלחמה כדי להחליש את האויב היא יותר "מלחמה"  מאשר "מלחמה"  להרווחה אז למה יש כאן ויכוח בין רבי יהודה לחכמים ? ובמלחמות בית דויד אין בניהם ויכוח ? ואם תגיד שהכוונה היא הפוכה מלחמת רשות  העסוק במצווה פטור מן המצווה זה לא ניתן להגיד כי כולם חייבים להיות במלחמת רשות חוץ ממי שהתורה נתנה לו פטור ולא ניתן להגיד שאם הוא עסוק במצווה  הוא פטור ממלחמת רשות . ולכן צריך לבאר את המחלוקת שלהם במלחמה שהיא לא מלחמת רשות והכוונה שהיא לא במלך עם אורים ותומים .  מה הגדר שלה האם מי שהולך למצווה זו למלחמה ללא אורים ותומים הוא פטור מכל המצוות . ויש להגיד שבמלחמת רשות  התירה התורה אשת יפת תואר שהגדר שלו שהוא פטור גם מחלק ממצוות לא תעשה

נאמר בדברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק י - יא

(י) כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

ואומר רש"י דברים פרשת כי תצא פרק כא פסוק י

(י) כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו,א שהרי כבר נאמר (לעיל כ טז) לא תחיה כל נשמה:

ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א

חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן.

אבל במלחמה שהיא ללא מלך ואורים ותומים יש לו לפי רבי יהודה גדר רגיל של עוסק במצווה פטור מן המצווה והכוונה למצות עשה ולחכמים אין אפילו את הגדר הזה .

איזה גדר יש לו לאחד שיוצא למלחמה ללא מלך ואורים ותומים ?

בדיוק כמו גדר של מציל אדם מסכנה שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ח

(י') הרואה ספינה שיש בה ישראל המטורפת בים, וכן נהר שוטף ((כ') וכן) יחיד הנרדף (יח) מפני ה'} אנס, מצוה על כל אדם לחלל עליהם שבת (יט) כדי ו'} להצילם. (וע"ל סוף סימן ש"ו מי שרוצים לאנסו אם מחללין עליו שבת).

בדיוק כמו שאומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכט סעיף ו

(ז') עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו (יב) על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת; באו על עסקי נפשות, (יג) ו') ה'] (ח') ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת; ובעיר הסמוכה (יד) לספר, (טו) אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת. הגה: ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבא (א"ז).

וכך רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה כג לא מזכיר במלחמה כזו את מלחמת רשות

גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לספר אפי' לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין י ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.

כלומר הגדר של מלחמה בלי מלך ובלי אורים ותומים היא לא מלחמה של חובה ולא של רשות . זה מעשה שהוא בגדר הצלה מתוך ספק של פיקוח נפש . כלומר כאשר גויים באים על עסקי נפשות יש לזה גדר של פיקוח נפש בדיוק כמו שריפה בבית או שיטפון . ואדם מתנהג לפי אומדן מהו פיקוח נפש או לא פיקוח נפש . אין לנו אורים ותומים ולכן הפעולות שלנו נעשות לפי אומדנא והאומדנא הזאת צריכה בית דין עם תלמידי חכמים שיוכלו לחשב את האומדנא הזאת תוך התייעצות עם מומחים  . דויד המלך היה בידו כלי של אורים ותומים ולכן כאשר הוא יכול לשאול את האורים והתומים אין כאן ספק אלה יש כאן ודאות . והודאות הזאת הופכת את המלחמה לרשות . כאשר אתה יוצא למלחמה ואין לך אורים ותומים אתה נמצא במצב אחר לגמרי שבו אתה עובד לפי אומדנא בדיוק כפי שאתה מתנהג בכל מצב אחר בחיים . התורה נתנה לנו כלים הלכתיים איך לחשב את האומדנא הזאת אבל זה נמצא במסגרת של כל פעולה שאנחנו עושים ואין הבדל אם זה מלחמה או שריפה או מגפה . ומתוך הבנתי את הגמרא רק במקום שיש מלך ואורים ותומים ניתן לחול דין של מלחמת רשות .

ואומר השו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עח

ואולי שמעו ממני מה שאמרתי לתלמידי מה שאני סובר שענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני,

וכך אומר האגרות משה שכל דין של מלחמה צריך אורים ותומים כולל מלחמת מצווה כלומר היום המלחמות שלנו אינם בגדר של מלחמת  חובה ורשות ויש לו גדר של סוג של הצלה ופיקוח נפש שהוא בדין של אומדנא ולא בגדר של מלחמת חובה או רשות . וכך כתוב בפשטות בגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף טז עמוד א

כיון שעלה עמוד השחר - נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להן דוד: לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, כלומר, אין בפרנסה מועטת להשביע את העם, ואין הבור מתמלא מחולייתו, כלומר, העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכה לתורה אינו מתמלא, והנמשל, שאין מספיק פרנסה למלאות את צרכי העניים, וצריכין להביא פרנסה ממקום אחר, כמו שצריכין עפר ממקום אחר למלאות את הבור, אמר להם דוד: לכו ופשטו ידיכם בגדוד, כלומר לצאת בגדודי מלחמה להביא פרנסה בארץ אחרת.מיד יועצין איזה הדרך ילכו ואיך יציבו מצד הצבא וטכסיסי מלחמה באחיתופל שהיה יועץ לדוד ונמלכין בסנהדרין נוטלין רשות מסנהדרין, כמו ששנינו במשנתנו, ושואלין באורים ותומים בדבר ה', אם יצליחו.

ואולי כאשר אין אורים ותומים כי לא מצאנו אורים ותומים אחרי זמן דויד המלך ועדיין יש בית מקדש אולי גם נביא מספיק לצאת למלחמה כי מצאנו בהפטרה של שמיני של פסח שהלכו למלחמה מול סנחריב  על אף שלא היה אורים ותומים אבל היה בית מקדש ונביא ואולי זה מסביר את דעתו של הרמב"ם שצריך בית מקדש למלחמת חובה או רשות .

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף צה עמוד א

ומאי האי דכתיב בהמשך המקרא: "עוד היום בנב לעמד"?

אמר רב הונא: עד אותו היום נשתייר עדיין עונש על ישראל מעונה של נוב⁽²⁶⁰⁾ עיר הכהנים, שהרג דואג בפקודת שאול את כל הכהנים שהיו שם. ואילו היה נלחם סנחריב בירושלים באותו היום, היה כובשה.אמרי ליה כלדאי [החוזים בכוכבים] לסנחריב: אי אזלת האידנא [אם תלך היום] - יכלת לה [תוכל לה. תכבשנה]. ואי לא [ואם לא תלך היום] - לא יכלת לה [לא תוכל לכבשה].אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא, סגא בחד יומא [דרך שבדרך כלל צריכה לקחת עשרה ימי הליכה, הלך הוא ביום אחד]. ואלו הם אותם עשר מסעות שנמנו לעיל.כי מטו לירושלם [כשהגיעו לירושלים], שדי ליה ביסתרקי [הניחו עבורו לבושים זה על זה לגובה] עד דסליק ויתיב מעילוי שורה [עד שעלה וישב גבוה יותר מהחומה], עד דחזיוה לכולה ירושלם [עד שיכול היה לראות את כל ירושלים].כי חזייה - איזוטר בעיניה [כשראה אותה - נעשית קטנה ובזויה בעיניו].אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגישית כל משיריתי [זו היא העיר ירושלים, עליה הטרחתי את כל חילי], ועלה כבשית כל מדינתא [ובשבילה כבשתי את כל המדינה]? הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי [הרי היא קטנה וחלשה מכל כרכי העמים שכבשתי בחוזק ידי]!עלה וקם ומניד ברישיה, מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון, ועל עזרתא דבירושלם [עמד, והיה מניד בראשו, ומוליך ומביא בידו על הר בית המקדש שבציון, ועל העזרה שבירושלים].אמרי [אמרו] אנשי חילו: נישדי ביה ידא האידנא [נשלח בה יד היום]!אמר להו סנחריב: תמהיתו [תימה הוא] להלחם היום, שהרי אנו עייפים מן הדרך!^(261)(262)למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה⁽²⁶³⁾ [למחר יביא לי כל אחד מכם חתיכה מן החומה], ונבקענה!מיד: "ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך ה', ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף. וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים".אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים האנשים]: בת דינא - בטל דינא [כיון שלן הריב, דהיינו, שעבר לילה על הריב, בטל ריב⁽²⁶⁴⁾]. וכמו כן כאן, מפני שלא נכבשה בו ביום, לא הצליח כבר למחרת.

ובמלחמה הזאת היה מחלוקת בן שבנא למלך חזקיהו ואלי בסיס המחלוקת שלהם היה כי לא היה להם אורים ותומים

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כו עמוד א

שבנא הממונה על בית המלך, הוה דריש היה דורש בתליסר רבוותא, לפני שלושה עשרה רבוא בני אדם.⁽¹¹⁾ ואילו חזקיה המלך הוה דריש היה דורש בחד סר רבוותא באחד עשר רבוא בני אדם.

כי אתא כשבא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא פתק, שדא ושלחו בגירא עם חץ לסנחריב, ובו היה כתוב "שבנא וסיעתו ואנשיו [שהם יותר מאנשי חזקיה] השלימו אתך, ורוצים לעובדך. ואילו חזקיה וסיעתו לא השלימו".ונדרש ממה שנאמר בספר תהילים "כי הנה הרשעים ידרכו קשת, כוננו חצם על יתר". כלומר, שעל ידי חץ, הראה רשעותו, שהלשין על אדוניו המלך חזקיה⁽¹²⁾.

הוה קא מיסתפי היה מפחד חזקיה מיניה מן שבנא, אמר: דילמא חס ושלום נטיה נוטה דעתיה רצונו דקודשא בריך הוא בתר שבנא, משום שהוא הרובא שרוב העם הם עם שבנא, וחשב שצריך ליבטל אל הרוב, וכיון דרובא מימסרי רוצים להתמסר לסנחריב, אינהו הוא וסיעתו נמי מימסרי צריכין להתמסר.

בא הנביא ישעיהו ואמר לו: "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" אל תחשוב בדעתך שמנינו של שבנא נחשב כרוב, כלומר, קשר רשעים הוא, התחברות של רשעים, וקשר רשעים אינו מן המנין, אינם נחשבים כרוב⁽¹³⁾

כלומר מלחמה מול סנחריב לא היית באורים ותומים רק על ידי הנביא ישעיהו . אז ניתן להגיד שלמלחמה כזו שהיא מלחמת מצווה מספיק גם נביא ואם לא היה נביא חזקיה היה נכנע לסנחריב כמו שבנא .  בכל מקרה למלחמת רשות וגם למלחמת חובה אם יש אורים ותומים צריך לשאול אותם כדי לצאת למלחמה וכאשר אין אורים ותומים ויש עדיין את בית המקדש אולי מספיק נביא כדי לצאת למלחמה . אבל בלי נביא או אורים ותומים זה מעשה של הצלה מדין של פיקוח נפש או אל תעמוד על דם רעיך כאשר יש אומדנא לפיקוח נפש גם אם זה מתחיל בתבן וקש .

ואולי ניתן להוכיח שהויכוח בן רבי יהודה לחכמים הוא כאשר אין מלך וברור שאין אורים ותומים כי יש מצווה לשמוע בקול המלך ואם הוא אומר לצאת למלחמה חובה לשמוע בקולו וזה מצווה מהתורה . ולכן מה הויכוח שלוחם כזה עסוק במצווה ופתור מהמצווה זה ברור ? ולכן חייבים להגיד שלא מדובר על מלך ששאל באורים ותומים ואין כאן מצווה לשמוע בקול המלך כי או אין כאן מלך בכלל או יש מלך אבל מלחמה בלי אורים ותומים לא נחשבת למצווה שצריך לשמוע למלך .