19.2.2016

פרשת תצוה מה המקור של בגדי כהונה ? מה הקשר לאדם הראשון ? למה צריך בגדי כהונה ? מה הקשר למגילת אסתר ? למה רצה המן ללבוש את בגדי כהן גדול ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏י'/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת תצוה  מה המקור של בגדי כהונה ? מה הקשר לאדם הראשון ? למה צריך בגדי כהונה ? מה הקשר למגילת אסתר ? למה רצה המן ללבוש את בגדי כהן גדול ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏י'/אדר א/תשע"ו

שמות פרק כח

(מ) וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:

(מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:

ואנחנו רואים את המושג כתנת וצריך להבין את המהות של הכתנת ומדוע חשוב שהכוהנים ילבשו את הכותנת . קודם כל נבין מה השורש של הכותנת וזה מופיע הספר בראשית בבראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂ֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם: פ

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

וע"ד המדרש: וילבישם, בגדי כהונה גדולה הלבישם, כתיב הכא: וילבישם, וכתיב התם: (ויקרא ח, יג) וילבישם כתנות. וידוע כי בגדי כהונה גדולה היו שמונה, וכן בכתוב של: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, שמונה תיבות הן, והבן זה.

כלומר יש קשר ישיר בן הכותונת של האדם הראשון לבן בגדי כהונה וכדי שנבין מה האדם הראשון צריך בגדי כהונה נראה את אגדת בראשית (בובר) פרק מג

[א] ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כז כח). זש"ה כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג). וירח את ריח בגדיו וגו', מה אלו הן בגדיו, אלא כך שנו רבותינו, עד שלא הוקם המשכן היו הבהמות כשרות, והעבודה תלויה בבכורות, אדם הראשון שהיה בכור לעולם, לבש תחילה בגדי כהונה, שנא' ויעש [ה'] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (שם /בראשית/ ג כא), וכתיב כתנת בד קדש ילבש (ויקרא טז ד), אדם הראשון מסר את הבגדים [לשת, ושת למתושלח ומתושלח לנח ונח] לשם, שהיה בכורו של נח, שנאמר ומלכי צדק וגו' (בראשית יד יח), שם מסרן לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק לעשו, שהיה בכור, כיון שראה יצחק שנשיו עובדות ע"א, נטלן מן עשו והפקידן אצל רבקה, כיון שעמד יעקב ונטל את הבכורה מן עשו

כלומר מי שמתעסק בקודש מי שמקריב קורבנות כמו האדם הראשון שהקריב כבכור או הכוהנים שנכנסו לקודש הקודשים צריכים ללבוש בגדי כהן או בגדי כהן גדול וצריך להבין למה צריך ללבוש בגדי כהן גדול אומר  פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד ב

ואיסי בן עקיבא אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לאמר לא שרתה שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב ואביהוא לפני ולפנים באהל מועד אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מאריך אפי עם אלו יהא כל אחד ואחד מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפילו שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם. אם על הקרובים כך על הרחוקים על אחת כמה וכמה.

כלומר כאשר מקריבים קורבן על מזבח או נכנסים לבית המקדש או לקודש הקודשים או כאשר קרובים לדבר שבקדושה באותו המקום חל מידת הדין ובמקום כזה אין ארך אפים שזה מידת הרחמים שהוא הדרך בו הקב"ה פועל בדרך כלל בעולם ולכן מי שנמצא בתוך הקודש חייב להתנהג לפי הדין כי כל סטייה מן הדין גורמת למידת הדין לפעול באופן מידי אבל בגדי הכהונה יש להם איזה יכולת להמתיק טיפה את מידת הדין   וכך כתוב בשמות רבה (וילנא) פרשת תצוה פרשה לח

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגע בו, מה עשה המלך הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שם /שמות/ כח) ולבני אהרן תעשה כתנות כשם שכתוב (ישעיה נט) וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם.

כלומר כמו שיש בגדי אש שניתן להיכנס בהם לתוך אש כי הם מגנים עליך כמו שיש בגדים מיוחדים למקומות עם חומרים מסוכנים כך נתן הקב"ה לאלה שמשרתים בקודש בגדים שיתנו להם את היכולת להיכנס לקודש  פנימה ואלו הם כותנות שעשה הקב"ה לאדם ולחוה ועל אותו משקל בגדי כהונה שנתן לכוהנים ולכהן הגדול להיכנס לקודש פנימה ועכשיו יהיה יותר מובן מדוע כהן שעושה את העבודה עם בגדים שיש בהם פגם חייב מיתה כי זה כמו להיכנס למקום שיש בו אש עם בגדי אש עם חור שהאש יכולה לשרוף את מי שלובש אותו.

וראינו במדרש אגדת בראשית שהבגדים הללו עברו מהאדם הראשון  דרך שת מתושלח נח שם אברהם יצחק ולעשיו וכאן נכנס קנית הבכורה על ידי יעקב . אבל עשיו לא ויתר לחלוטין על הבכורה ומכאן אני רוצה להגיד שהמאבק בן יעקוב לעשיו דרך עמלק הבן של עשיו בא לידי ביטוי במגילת אסתר

אסתר פרק א

(ג) בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:

(ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

כתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א

בהראתו את עשר כבוד מלכותו אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה: כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת.

כלומר יש כאן מאבק על השליטה בעולם והבין אחשורוש שמי שמחזיק את בגדי כהן גדול הוא ששולט בעולם וזה הבין המן ולכן המן כאשר שאל אותו המלך באסתר פרק ו

(ו) וַיָּבוֹא֘ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי:

(ז) וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ:

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

השיב לו המן אני רוצה את הלבוש אשר לבש המלך ומה הלבוש אשר לבש המלך ? היה זה בגדי כהן גדול כי המן שהיה מזרע עמלק נלחם על הכותונת שניתנו לעשיו אביו אבל נלקחו ממנו בקנית הבכורה וזה המאבק בן המן ומרדכי מאבק בן שני קצוות זה בעצם המאבק בן עשיו ליעקב כי עמלק מכחיש את הקב"ה לחלוטין כמו שכתוב פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ד"א על כס יה ה' אינו אומר כן אלא יה א"ר לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם נעקר זרעו של עמלק הכסא שלם והשם שלם,

ולכן לא מקבלים גר מזרע עמלק כמו שכתוב בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ויאמר כי יד על כס יה א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקדוש ברוך הוא בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואמר מי אתה (שמואל ב' א' י"ג) ואמר בן איש גר עמלקי אנכי (שם /שמואל ב' א'/) ולא קיבלו דוד,

ולכאורה אפשר להגיד  שלא היה עמלק שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ולכן לא מקבלים ממנו גרים כי כך  אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א על הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני

עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

וכבר דיברתי על זה שהכוח של עמלק להגיע לכסא הכבוד ולפגום בו בא מזה שהוא הצליח "להסתנן " לתוך היהדות כמו שאומר החתם סופר שהמן שהיה מזרע עמלק היה עבד כנעני ששוחרר כלומר יהודי אבל הוא נהיה יהודי ללא קבלת עול מצוות  ולא מרצונו ועל זה כתבתי  בעבר שאומר הנביא ישעיהו פרק מט

 (יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

(ראה פרשת שקלים כ"ח/אדר א/תשע"ד  )

לסיכום הכותונת שעשה הקב"ה לאדם וחוה לאחר החטא ובגדי כהן וכהן גדול תפקידה להגן על מי שמשרת בקודש ולתת לו את האפשרות להיות ולהתקרב לקודש הקודשים . ולמעשה מי שיש ברשותו את הכותנות  יכול להיות בקודש הקודשים אבל עמלק שמכחיש את הקב"ה לחלוטין אז מה לו ולבגדי כהן גדול ? וצריך להגיד שהייחוד של עמלק שהוא רוצה לקחת את בגדי כהן גדול מהעם היהודי לא בגלל שהוא רוצה להתקרב לקב"ה כי הוא רוצה שהוא לא יהיה לעם היהודי לגרום לו נזק ללא קשר לתועלת שיש לו כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ט

אמר רבי חוניא מלה"ד לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אף על פי שנכוה הקירה לפני אחרים, אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו נפל פחדן על כל האומות שנא' (שמות טו) אז נבהלו אלופי אדום וגו', כיון שבא עמלק ונזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן הקירו לפני או"ה.

פרשת תצוה מה הקשר בן יציאת מצרים להקמת המשכן ? מה המשמעות של הקמת המשכן ? למה רק משה היה יכול להקים את המשכן ? מה ההבדל בן השכינה בזמן האדם הראשון לשכינה במשכן ? ‏י'/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת תצוה מה הקשר בן יציאת מצרים להקמת המשכן ? מה המשמעות של הקמת המשכן ?  למה רק משה היה יכול להקים את  המשכן  ?  מה ההבדל בן השכינה בזמן האדם הראשון לשכינה במשכן ? ‏י'/אדר א/תשע"ו

שמות פרק כט

(מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:

(מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:

(מו) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

מהפסוקים מובן שני דברים האחד שהמשכן זה המקום בו יש את הקשר בן הקב"ה לעם ישראל כמו שכתוב בשמות פרק כה

(כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

וכל יציאת מצרים נועדה כדי שהקב"ה יוכל לשכון בתוך עם ישראל  כלומר כל התכלית של יציאת מצרים זה כדי שהקב"ה יוכל לשכון בתוך עם ישראל וכדי להבין את המשמעות של זה כתוב במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב

ויהי א"ר יהושע תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא ע"מ שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם כמ"ש (שם /שמות/ כט) וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם ע"מ לשכני בתוכם וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם, ויהי רב אמר דבר שלא היה משנברא העולם עד עכשיו נעשה באותו היום שמשנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן ואילך לכך נאמר ויהי, דבר חדוש הוא, רשב"י אמר דבר שהיה ופסק וחוזר לכמות שהיה שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים כמ"ש (בראשית ג) וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן לפיכך כתיב ויהי דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה.

יש כאן לכאורה ויכוח בן רב לבין רבי שמעון בר יוחאי האם הירידה של הקב"ה לארץ כאשר הוקם המשכן הוא חידוש או דבר שהיה כבר בתחילת הבריאה וחזר לקדמותו   ואני רוצה להגיד שניתן להבין שרבי ורבי שמעון בר יוחאי לא חולקים וכל אחד מתאר שני מצבים שונים וכדי להבין את מה שמתאר רבי שמעון בר יוחאי נראה  את מה שכתוב בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

כלומר המדרש מתאר  את תחילת הבריאה מהאדם הראשון עד משה כאשר בחטא האדם הראשון השכינה עלתה לרקיע הראשון והסתלקה מן הארץ עד שבמצריים בימי אברהם העלו אותה לרקיע השביעי ואברהם התחיל את המהפך כלומר את הדרך חזרה עד שמשה הוריד אותה למטה ולכאורה כמו שהיה בזמן האדם הראשון לפני החטא . יוצא לנו שכל המהלך הזה הוא לפי מה שמתאר רבי שמעון בר יוחאי וזה גם מתאים לפסוק בפרשה שלנו אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם  כלומר ההוצאה של עם ישראל מארץ מצרים היא התהליך של הורדת השכינה מהרקיע השביעי כמו שכתוב במדרש שהגיע לשם בזמן מצרים של אברהם עד הורדת השכינה למטה וזה היה במתן תורה ונעשה על ידי משה כלומר עכשיו ברור לחלוטין הקשר בן יציאת מצרים "לשכנתי בתוכם" היות ומצרים גרמה לכך שהשכינה הגיע לרקיע השביעי כלומר התרחקה מהארץ שבע רקיעים נדרש מעם ישראל להגיע למצרים כדי להוריד את השכינה מהרקיע השביעי לארץ כמו שהיה אצל האדם הראשון לפי החטא וסוף התהליך היה ברגע בו הוקם המשכן והקב"ה לכאורה שכן בתוכו כמו שכתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

(לד) וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:


וזה מה שאומר מלבי"ם שמות פרשת פקודי פרק מ פסוק לג

(לג) ויכל משה את המלאכה. מבאר שעקר כלוי המלאכה היתה ההקמה האחרונה שנשאר ולא נפרק כי עקר המלאכה מה שהעמד האהל והוכן לעבודה, וזה עשה משה שהקימו בעצמו באופן שגמר המלאכה מיוחס לו לבדו:

כלומר משה בעצמו גמר את המלאכה של המשכן וזה מיוחס רק למשה כי רק בזכותו השכינה ירדה למטה כמו שאומר המדרש. וצריך להבין למה רק משה יכול להוריד את השכינה למטה . במעמד מתן תורה עם ישראל תיקן את חטא האדם הראשון כמו שאומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

אבל היחיד שלא היה בחטא העגל לא בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה היה משה ולכן משה היחידי שנשאר בדרגה של האדם הראשון לפני החטא  ולכן הוא היה היחידי שיכל להוריד את השכינה למטה .

ולאחר שהבנו את מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי נשאר לנו להבין את רב האם הוא חולק על רשב"י או מוסיף עליו ולי נראה להגיד שרבי מוסיף עליו ולא חולק שעדין יש חידוש בירידת השכינה למטה על ידי משה לעומת השכינה שהייתה למטה בזמן האדם הראשון . האדם הראשון נברא  בעל כורחו הוא הגיע לעולם שהקב"ה ברא אבל משה ועם ישראל בכל התהליך של יציאת מצרים וקבלת התורה קיבלו על עצמם את התורה כתנאי לקיום העולם וזה ההבדל בן הזמן של  האדם הראשון לזמן קבלת התורה והקמת המשכן וזה החידוש שעליו מדבר רבי שלא היה מאז שנברא העולם הפעם הזאת השכינה ירדה למטה לעולם שקיבל על עצמו את התנאי של קיום העולם בקבלת התורה וזה מה שאמר רבי יהושע על "ויהי "  שעשה הקב"ה תנאים לעם ישראל ולכן אומר רבי ש ה "ויהי "  הוא חידוש שלא היה מבריאת העולם כי החידוש של יציאת מיצרים ומתן תורה זה בריאת העולם מחדש  עם קבלת התנאי של הנבראים יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . וסיום התהליך הזה היה הקמת השכן על ידי משה וירידת השכינה למטה כלומר לארץ . והיחידי שיכל לגרום להשלמת התהליך זה משה שלא היה בחטא העגל . וכאשר עם ישראל יתקן את חטא העגל יגיע העולם כולו לדרגתו של משה ואז יגיע העולם לשלמותו .

 

פרשת תרומה מה היו פני הכרובים ? פני תינוק ? זכר ונקבה ? פני אריה או נשר או שור ? מה הקשר שלהם לכרובים שנמצאים בגבול של גן עדן ? ‏ג'/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת תרומה מה היו פני הכרובים ?  פני תינוק ? זכר ונקבה ?  פני אריה או נשר או שור ? מה הקשר שלהם לכרובים שנמצאים בגבול של גן עדן ? ‏ג'/אדר א/תשע"ו

שמות פרק כה

(יט) וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־ שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו:

(כ) וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־ הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים:

וצריך להבין מה המהות של הכרובים ?

אומר רש"י שמות פרק כה

(יח) כרבים - דמות פרצוף תינוק להם:

רשי אומר שהכרובים היו עם פני תינוק

[רבינו] בחיי שמות פרק כה

וע"ד הפשט: "שנים כרובים", זכר ונקבה היו, להודיע כמה ישראל חביבין לפני הקדוש ברוך הוא כחבת זכר ונקבה, וכן דרשו רז"ל במסכת יומא פרק אמר להם הממונה: (יומא נד א) אמר רב קטינא בשעה שישראל עולים לרגל היו מגלים להם את הפרוכת ומראים להם הכרובים שהם מעורים זה בזה ואומרים: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר עם נקבה. וכן כתיב: (מלכים - א ז, לו) "כמער איש ולויות", אמר רבה בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו.

ורבנו בחיי אומר זכר ונקבה היו וזה קשה הרי רש"י אומר שהיה להם פני תינוק

ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד ב

מאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה, דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר - היינו פני כרוב היינו פני אדם! - אפי רברבי ואפי זוטרי.

כלומר אומרת הגמרא שהיה להם גם פני חיות פני נשר פני אריה פני שור . וצריך לברר מה המשמעות של אותם כרובים וכיצד זה יכול שיש להם פני תינוק זכר ונקבה ופני חיות ?

כדי שנבין מה המקור של הכרובים כתוב בבראשית פרק ג

(כד) וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים: ס

וכתוב בכתר יונתן בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כד

(כד) ויגרש את האדם מִן שהשכין כבוד שכינתו, מי לפנים בין שני הכרובים, לפני עד לא ברא עולם, ברא תורה, והתקין גן של עדן לצדיקים שיאכלו ויתפנקו מפירות עציה על אשר עבדו בחיהם בתלמוד תורה בעולם הזה וקיימו מצוות,

כלומר הכרובים הם הגבול בן גן עדן לבין העולם הזה . הקב"ה ברא  את  התורה לפני ברא את העולם ולאחר חטא האדם הראשון עשה הפרדה בן העולם הזה לבן העולם הבא הוא גן עדן . והכרובים נמצאים על ארון הקודש שבו נמצא התורה שהקב"ה נתן לעם ישראל . זה המקום בו יש את הקשר בן הקב"ה למשה כמו שכתוב בשמות פרק כה

(כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

ואומר הכלי יקר שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כב

ומשם היה הקול נכנס אל אוהל מועד כמו שפירש רש"י (במדבר ז פט) לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלהי על כולם.

כלומר ארון הקודש הוא בחלק של העולם הזה גובהו 10 טפחים והשכינה כידוע מגיעה עד 10 טפחים ומעל הארון יש את הכרובים שהם מעל 10 טפחים עד 20

ובתלמוד בבלי מסכת סוכה דף ה עמוד א

ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.

אומרת הגמרא שהשכינה לא ירדה מעשר טפחים שזה גובה הארון עם הכפורת ומשה ואליהו לא עלו למרום הכוונה שהם הגיעו עד 10 טפחים מהשמים כלומר יש הפרדה מוחלטת בן השמים לארץ והכרובים הם התווך בן הארץ והשמים ומתוך זה שהם נמצאים לכאורה גם פה וגם שם יש להם את היכולת להשתנות בהתאם למציאות בארץ ובשמים  וכך כתוב בזוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קנב עמוד ב

אימתי איהי ברחמי, אמר ליה בשעתא דכרובים מהדרן אנפייהו דא עם דא ומסתכלן אנפין באנפין, כיון דאינון כרובים מסתכלן אנפין באנפין כדין כל גוונין מתתקנן ואתהפך גוון תכלא לגוון אחרא, מתהפך גוון ירוק לגוון זהב (נ"א חוור), על דא בהפוכא דגוונין אתהפך מדינא לרחמי וכן מרחמי לדינא וכלא בהפוכא דגוונין, כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קודשא בריך הוא הכי קיימא כלא והכי אתסדר ועל דא כתיב (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר באינון גוונין דכלילן דא בדא שפירו דכלהו (חסר כאן):

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, זֶה שֶׁאָמַר מוֹרֵנוּ שֶׁתְּכֵלֶת הִיא כִּסֵּא דִין, וּכְשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בַּגָּוֶן הַזֶּה, אֲזַי הִיא כִּסֵּא לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מָתַי הִיא בְּרַחֲמִים? אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכְּרוּבִים מַחֲזִירִים פְּנֵיהֶם זֶה עִם זֶה וּמִסְתַכְּלִים פָּנִים בְּפָנִים. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָם כְּרוּבִים מִסְתַּכְּלִים פָּנִים בְּפָנִים, אָז כָּל הַגְּוָנִים מִתְתַּקְּנִים, וּמִתְהַפֵּךְ גָּוֶן תְּכֵלֶת לְגָוֶן אַחֵר. מִתְהַפֵּךְ גָּוֶן יָרֹק לְגָוֶן זָהָב (לבן). וְלָכֵן בְּהִפּוּךְ הַגְּוָנִים מִתְהַפֵּךְ מִדִּין לְרַחֲמִים, וְכֵן מֵרַחֲמִים לְדִין, וְהַכֹּל בְּהִפּוּךְ הַגְּוָנִים. כְּמוֹ שֶׁמְּסַדְּרִים יִשְׂרָאֵל תִּקּוּנֵיהֶם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כָּךְ הַכֹּל עוֹמֵד וְכָךְ מִסְתַּדֵּר.

כלומר הכרובים משנים את מצבם בהתאם למצב של עם ישראל וגם אנחנו רואים את הקשר בן הכרובים לכיסא הדין וכמו כן כתוב פרשת עקב דף רעד עמוד א

כי יי' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול וגו', תנינן (יחזקאל א') ודמות פניהם פני אדם אלין לאו אינון כאינון כרובים אינון אנפי רברבין כרובים אנפי זוטרי כרביא פני אדם כל דיוקנא כלילן בהו בגין דאינון אנפי רברבין ומתציירין בהו ציורין גליפין בגלופי שמא דמפרש בד' סטרין מזר"ח מער"ב צפו"ן דרו"ם, מיכא"ל רשים ברשימו לסטר דרום וכל אנפין מסתכלין לגבי פני אד"ם פני ארי"ה פני נש"ר פני שו"ר, אדם איהו דכר ונוקבא

והתרגום של הזוהר

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדנֵי הָאֲדנִים הָאֵל הַגָּדל וְגוֹ' (דברים י). שָׁנִינוּ, (יחזקאל א) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם, אֵלּוּ אֵינָם כְּאוֹתָם כְּרוּבִים. אֵלּוּ פָּנִים גְּדוֹלוֹת. הַכְּרוּבִים פָּנִים קְטַנּוֹת, כְּמוֹ תִּינוֹק. פְּנֵי אָדָם, כָּל דְּמוּת כְּלוּלִים בָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם פָּנִים גְּדוֹלוֹת, וּמִצְטַיְּרִים בָּהֶם צִיּוּרִים חֲקוּקִים בַּחֲקִיקוֹת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּאַרְבָּעָה צְדָדִים, מִזְרָ''ח מַעֲרָ''ב צָפוֹ''ן דָּרוֹ''ם.

כלמור יש חלוקה בן הפנים שראה יחזקאל לבן הכרובים שנמצאים על ארון הקודש וכמו שאומרת  הגמרא במסכת חגיגה אפי רברבי ואפי זוטרי ואולי יש לפרש שהכרובים על ארון הקודש הם לכאורה כמו מראה למה שנעשה למעלה בשמים ומה שאמרו שהם פני תינוק או זכר ונקבה זה השתקפות של הקשר בן מה שנמצא בעולם הבא לעולם הזה ויש קשר בן אפי רברבי לאפי זוטרי ולכן הכרובים על ארון הקודש הם זוטרי כי הם רק השתקפות של אפי רברבי וזה מתרץ את הגמרות החולקות

12.2.2016

פרשת תרומה מה המשמעות של "ונהפוך הוא" של פורים ? מה הקשר להפיכת הר כגיגית ? מה הקשר לקבלת התורה בפורים לעומת קבלת התורה במתן תורה ? ‏ג'/אדר א/תשע"ו


בס"ד

פרשת תרומה מה המשמעות של "ונהפוך הוא"  של פורים ?  מה הקשר להפיכת הר כגיגית ? מה הקשר לקבלת התורה בפורים לעומת קבלת התורה במתן תורה ? ‏ג'/אדר א/תשע"ו

במאמר בפרשת משפטים כ"ו/שבט/תשע"ו  כתבתי כשנכנס אדר מרבים בשמחה  שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א כתוב

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.

כלומר המהות של פורים זה קבלת התורה מתוך אהבה ולא מתוך יראה מתוך דרגה פנימית של עם ישראל ולא מתוך זה שהקב"ה הרים את עם ישראל לדרגה שיוכלו לקבל את התורה לדרגת "נעשה ונשמע" שזה דרגה של מלאכי השרת וזה המשמעות של כפה עליהם הר כגיגית שכתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

ואני רוצה להרחיב את הנושא ולהראות ולהוכיח שזה באמת המהות של פורים

כתוב באסתר פרק ט

(א) וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם:

וכאן יש את הביטוי שמסמל את פורים "וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא"  כלומר פורים זה הזמן שבו מתהפכים דברים ואם במתן תורה הקב"ה הפך עליהם הר כגיגית כלומר רומם את עם ישראל לדרגה בו יוכלו לקבל את התורה בפורים עם ישראל "הופך" את הדברים  חזרה כלומר הקב"ה הפך עליהם את ההר כגיגית ועכשיו בפורים עם ישראל הפך חזרה את ההר למצבו הרגיל כלומר קיבל את התורה מתוך דרגתו הפנימית ללא כל נוכחות של הקב"ה שהתוספות במסכת שבת כותב "אומר רבנו תם  דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם" כלומר עצם הנוכחות של הקב"ה מעלה את דרגתם של עם ישראל לדרגה של נעשה ונשמע ובפורים לא היה שום נוכחות של הקב"ה ולכן לא היה זה בעל כורחם והיה זה לפי דרגתם האמיתית

וכדי להראות את ההבדל בן מתן תורה לפורים וכך סדר הדברים במתן תורה בשמות פרק יט

(יז) וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר:

כלומר העם למטה

(כג) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ:

ובאמצע אהרון והכוהנים

(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְקֹוָ֖ק פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:

ולמעלה משה כמו שכתוב שמות פרק כ

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

רואים את סדר קבלת התורה לפי דרגתם של העם . משה ראשון אהרון והכוהנים שניים והעם אחרון . אבל בפורים זה ונהפוך הוא קודם כול רוב העם כתוב באסתר פרק ט

(א) וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם:

ורק אחר כך אותם מנהיגים שהיו בשושן הבירה שם היה מרכז השלטון של אחשורוש  אסתר פרק ט

(טו) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ היהודיים הַיְּהוּדִ֣ים אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם

ואז כתוב לאחר המלחמה בעמלק כתוב באסתר פרק ט

(כז) קִיְּמ֣וּ וקבל וְקִבְּל֣וּ הַיְּהוּדִים׀ עֲלֵיהֶ֨ם׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כָּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה:

כלומר אנחנו רואים את הנהפוך הוא במגילת אסתר בשונה ממתן תורה שסדר קבלת התורה הפוך וזה מוכיח את ההבנה שבפורים הפכו עם ישראל חזרה את מה שהפך עליהם הקב"ה הר כגיגית ולכן נמחק מה שאמר רב אחא בר יעקב  בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א כתוב

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.

במתן תורה היה זה קבלת התורה מלמעלה ללמטה  מהשמים לארץ אבל בפורים היה קבלת התורה מלמטה ללמעלה ולכן כל מה שקורה במגילת אסתר זה ונהפוך הוא

 

אסתר פרק ט

(כט) וַ֠תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית:

אסתר המלכה כותבת לפני מרדכי וגם זה נהפוך הוא וכתוב אסתר פרק ט

(כד) כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥יל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם:

(כה) וּבְבֹאָהּ֘ לִפְנֵ֣י הַמֶּלֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־ רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ:

ומה שהמן רצה להרוג את כל היהודים ובסופו תלו אותו ואת בניו על העץ שהכין למרדכי כלומר ונהפוך הוא . ומה שרצו להרוג את אחשורוש ונהרגו

כתוב באסתר פרק ב

(כב) וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמָרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מָרְדֳּכָֽי:

(כג) וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ

ועוד מאורעות היו במגילה של "ונהפוך הוא"  כי המהות של פורים היה הפיכת חזרה של הר כגיגית שהיה במתן תורה  .

לסיכום המהות של פורים זה ונהפוך הוא הפיכה חזרה של ההר שהקב"ה הפך עליהם לפני מתן תורה . פורים זה קבלת התורה מלמטה למעלה ולא כמו במתן תורה מלמעלה למטה

 

 

 

 

5.2.2016

פרשת משפטים למה מרבים שמחה כשנכנס אדר ? למה יש מודעא רבה לאורייתא ממתן תורה עד פורים ? למה נמחק המודעא רבה לאורייתא בפורים ? למה פורים יישאר המועד היחידי לעתיד לבא ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת משפטים למה מרבים שמחה כשנכנס אדר ? למה יש מודעא רבה לאורייתא ממתן תורה עד פורים ? למה נמחק המודעא רבה לאורייתא בפורים ? למה פורים יישאר המועד היחידי לעתיד לבא ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת תענית דף כט עמוד א

משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה,

וצריך להבין למה שמחה באדר ?

במאמר הקודם פרשת משפטים ‏כ"ו/שבט/תשע"ו דיברתי על מה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

אומרת הגמרא שהקב"ה כפה אותם הר כגיגית והסברתי שלא היה זה איום היה זה שהקב"ה הביא אותם לדרגה של נעשה ונשמע שזה דרגתם של מלאכי השרת  אבל עם ישראל לא הגיע לדרגה זו כתוצאה מדרגתו האמיתית אלה שהקב"ה גרם לכך שעם ישראל הבין שהעולם וקיום התורה זה דבר אחד אבל הדרגה הזאת הגיעה  רק בגלל מעמד הר סיני כלומר בגלל "נוכחותו" של הקב"ה ברמת גילוי של נעשה ונשמע . ה"נעשה"  היה לפני מעמד הר סיני  אבל ה"נשמע"  לא כמו שכתוב בשמות פרק יט

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־ בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

כלומר הקב"ה הגיע בענן כלומר מעמד הר סיני רק כדי להוסיף לעם ישראל את דרגת ה"נשמע"

ולכן בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א כתוב

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.

ואומר רש"י מסכת שבת דף פח עמוד א

מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס.

כלומר אומר רש"י אם באים לעם ישראל בטענה למה אתם לא מקימים את כל המצוות הרי אמרתם  נעשה ונשמע משיבים בני ישראל אנחנו אמרנו נעשה ונשמע כאשר הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לדרגה של מלאכי השרת שדרגתם נעשה ונשמע ובדרגה זו אכן אמרנו נעשה ונשמע ויכולנו לקיים את כל התורה כולה אבל דרגתנו האמיתית היא לא של נעשה ונשמע לכן יש לנו מודעה רבה לאורייתא כלומר תרוץ למה אנחנו לא יכולים לקיים את כל המצוות , אבל ממשיך ואומר רבא שעם ישראל קיבל את התורה בפורים ולכן אין לעם ישראל מודעא  רבה לאורייתא וצריך להבין איזה סוג קבלה הייתה בפורים  כדי שתמחק את המודעה רבה לאורייתא .

אומר התוספות מסכת שבת דף פח עמוד א

מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה' התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה' וכן משמע כוליה עניינא.

וצריך להבין את דברי התוספות לפי המהלך שלנו . אומר התוספות אם באמת רק במעמד הר סיני היה המצב של כפית הר כגיגית הרי מצאנו שהיו עוד מקומות שבו קבלו עליהם עם ישראל את התורה וזה לא מתקבל על הדעת והתירוץ של התוספות מדהים " אומר רבנו תם  דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם "  כלומר כל מקום שזה על פי הדיבור זה על פי כורחם כלומר כל מקום שבו יש את "הנוכחות " של הקב"ה זה בעל כורחם כלומר לפי ההבנה שלי עצם "הנוכחות " של הקב"ה מעלה את הדרגה של עם ישראל לדרגה של נעשה ונשמע כלומר לדרגה של מלאכי השרת וזה מה שנחשב בעל כורחם . ואם כן ממשיך תוספות לשאול הרי בימי יהושע גם קיבלו עליהם את התורה ואז לא היה "נוכחות " של הקב"ה מתרץ תוספות שבימי יהושע לא קיבלו את כל התורה כולה רק קבלו שלא לעבוד עבודה זרה .

כלומר עד נס פורים לא קיבלו עליהם עם ישראל את התורה ללא "נוכחות " של הקב"ה

וממשיך תוספות ואומר עוד יסוד מדהים : בימי אחשורוש קיבלו עליהם היהודים בגלל אהבת הנס המיוחד של פורים את התורה כולה וקבלה זו היית מרצון עצמי וללא "נוכחות"  של הקב"ה . כלומר יש להגיד שבפורים עם ישראל הגיעו לדרגת נעשה ונשמע מתוך דרגתם העצמית וקבלו עליהם את התורה כולה וברגע זה נמחק המודעא רבה  לאורייתא כי לא ניתן להגיד לאחר פורים שעם ישראל לא קבלו עליהם את התורה בדרגה שהיא לא דרגתם האמיתית וזה בדיוק הנס של פורים שהצליח להביא את עם ישראל להבנה שקיום העולם מותנה בקבלת התורה . וניתן להגיד שהיה זה ההתמודדות של עם ישראל מול המן שהמן שהיה יהודי (לדברי החתם סופר שהיה עבד של מרדכי ושוחרר )  אחז בדעה שקיום העולם לא מותנה בקבלת התורה וסופו של דבר עם ישראל קיבל על עצמו את התורה וניצל מהשמדה טוטאלית והמן שרצה להשמיד את עם ישראל בסופו גילה שאכן אי קיום התורה משמעותו איבוד העולם שלך כי המן גמר את חייו על העץ . ולכן כל נס פורים לכתחילה היה בהסתר פנים מלא ללא שום "נוכחות " של הקב"ה ולכן שמו של הקב"ה לא מופיע במגילה כי עצם "הנוכחות" של הקב"ה היה גורם שלא היה נמחק המודעא רבה לאורייתא כי זה כאילו בעל כורחם . אומנם קיבלנו את התורה במעמד הר סיני אבל רק בפורים הסתיים קבלת התורה במלואה על ידי עם ישראל ברצון .

ואומר השו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא

והנה אמרו חז"ל מכאן מודעה רבה לאורייתא והדר קבלוהו בימי אחשורוש ומני אז אין שום מודעה לאורייתא כי קבלוה בשמחה וכדי להראות שבשמחה הדר קבלוהו תקן מרדכי שיהיו ימים אלו ימי משתה ושמחה כעין אצילי בני ישראל שהראו שמחת קבלת התורה ע"י שאכלו ושתו ולכן מצוה להרבות בימים אלו במשתה ושמחה יותר מכל יום טוב כעין דאמרו ז"ל בעצרת כ"ע מודים דבעי נמי לכם וכהנ"ל:

כלומר השמחה של אדם זה השמחה של קבלת התורה בשלמותה ולכן אני רוצה להגיד כשנכנס אדם מרבים בשמחה שאין שימחה גדולה יותר מקבלת התורה

ואומר האלשיך דברים פרק כח

אך לעתיד זכים וספיריים יהיו דבקים בו יתברך שומעים מפיו תורה וישישו בשמחה מתעלסים באהבים שהוא אושר עצום מאוד, ועל זאת יתפלל כל חסיד להשיגו. וזה מאמרו יתברך פה, לומר אני טרם אגלה טובות העולם הזה שאטיבה עמך על כשרונך, הנני שם לפניך כי העיקר הוא שיתך שומך כל מעיינך על דבקותו יתברך, שהוא, כי אם תטה אזנך לשמוע תורתו ומצותיו בעולם הזה, שתזכה לשמוע מפיו פנים בפנים לעתיד לבא.

 

ואומר הספר תפארת ישראל פרק נג

"אף ערכה שלחנה" בעולם הזה ובעולם הבא. איזה, [זה] שם טוב שקנתה. שכל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט, כז) "ולא יעבור וגו'". רבי אלעזר אומר, אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז, לד) "והיתה זאת לכם לחקת עולם", עד כאן.

כלומר יש דעה שרק פורים לעתיד לבא יישאר וכל המועדים עתידים ליבטל והדעה השנייה מוסיפה את יום הכיפורים ומה מיוחד ביום  הפורים ? ברור לי שהכוונה שיום פורים היא היום בו יש השלמת קבלת התורה על ידי עם ישראל בשלמות ומחיקת המודעא רבה לאורייתא כי זה בעצם מה שרצה הקב"ה לשנות בעולם  בכל יציאת מצרים ומתן תורה זה שעם ישראל יקבל עליו בהבנה מוחלטת את קבלת התנאי של קיום העולם בקבלת התורה  . במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את התנאי אבל לא באמת בדרגתו האמיתית ורק בפורים בהסתר פנים מלא של הקב"ה קיבל עליו עם ישראל בהבנה מוחלת את התנאי ובכך גרם לעולם להבטיח את ההישרדות שלו עד בו משיח צדקנו כי אם חס וחלילה לא היינו  מקבלים על עצמנו  את התורה והמן היה מצליח לא היה קיום לעולם .

ולכן לא נותר לנו להבין את זה ולהבין למה מרבים בשמחה כשנכנס אדר ולהבין את המשמעות של קבלת התנאי של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם  .

פרשת משפטים למה הקב"ה היה צריך לכפות על עם ישראל הר כגיגית ? האם עם ישראל היה מוכן לקבלת התורה ? האם מעמד הר סיני היה מוכרח ? מה המשמעות של כפית הר כגיגית ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת משפטים  למה הקב"ה היה צריך לכפות על עם ישראל הר כגיגית ? האם עם ישראל היה מוכן לקבלת התורה ? האם מעמד הר סיני היה מוכרח ? מה המשמעות של כפית הר כגיגית ? ‏כ"ו/שבט/תשע"ו

שמות פרק כד

(ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע:

וצריך להבין את המשמעות של נעשה ונשמע ואומר ר' חיים פלטיאל שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק ז

(ז) נעשה ונשמע. בשעה שאמרו ישר' נעשה ונשמע אמר הק' אתם תפסתם שיטת המלאכים שמקדימים עשייה לשמיעה שנ' ברכו את השם כל מלאכיו משרתיו עוש(ה)[י] רצונו לשמוע בקול דברו, מיד ציוה הק' ב' כתרים לכל אחד נגד נעשה ונשמע.

כלומר נעשה ונשמע זה הדרגה של מלאכים ולכאורה עם ישראל הגיע לדרגה של המלאכים שאמר נעשה ונשמע ולכן יכול היה משה לכרות ברית בן עם ישראל לקב"ה כי זה הדרגה בו ניתן לקבל את התורה

ולכן מיד כתוב בשמות פרק כד

 (ח) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְקֹוָק֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

והיכן אנחנו רואים את הדרגה הזאת במלאכים ? כתוב בתהלים פרק קג פסוק כ

בָּרֲכ֥וּ יְקֹוָ֗ק מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

רבש"ע, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל? דכתיב: ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

אבל בפרשה שלנו אנחנו רואים שעם ישראל לכאורה קיבל את התורה ברצון ואמר נעשה ונשמע וזה היה לאחר מעמד מתן תורה ואם באמת הקב"ה כפה עליהם הר כגיגית למה לא אמרו נעשה ונשמע מיד לאחר ויתייצבו בתחתית ההר ? ועוד יש להקשות לא ראינו את עם ישראל מסרב לקבל את התורה ההיפך הוא הנכון זה היה העם היחידי שהיה מוכן לקבל את התורה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה!

וצריך להבין את המשמעות של כפית הר כגיגית וכן צריך להבין מתי באמת עם ישראל לא קיבל באמת את התורה כדי שהקב"ה  יכפה עליו הר כגיגית

כתוב בשמות פרק יט

(ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְקֹוָֽק:

(ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

וכאן כתוב רק נעשה ולא נעשה ונשמע וכך אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק יט סימן ח

וישב משה. היה ראוי לומר ויגד משה את דברי וגו', שלא מצינו הגיד לעם מה שיאמר לו הקדוש ברוך הוא, אמרו לו ישראל אין אנו רוצים, והיה משה מתיירא לומר להקב"ה שיאמר לו פעם אחרת והם לא יאמינו לי, שלא ילקה בצרעת כמו שלקה בסנה, והיינו דאמרי אינשי דנכית ליה חויא מחבלא מדחיל, השיב לו הקדוש ברוך הוא אני יודע מה שאתה רוצה לומר בעבור ישמע העם בדברי עמך, השיב משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר רבון העולמים יתברך ויתעלה שבחך וזכרך שאתה חוקר לבות וכליות ויודע הנסתרות ידעת מה שיש בלב עבדך, אותו השעה הגיד לו דברי העם, הדא הוא דכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה':

כלומר כאן מפרש המדרש בפרוש שעם ישראל לא קיבל את התורה במלואה לפני מעמד הר סיני כלומר עם ישראל אמר נעשה ולא נעשה ונשמע ודרגה זו לא היית מספיקה כדי לקבל את התורה כדי לקבל את התורה לכאורה צריך להיות בדרגת הבנת של מלאך שאומר נעשה ונשמע כלומר צריך להבין את המהות של התורה כדי לקבל אותה ואומר הגור אריה שמות פרק יט

ל המאמר זה "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי" (בראשית א, לא), ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. וזה המאמר בא לפרש למה כפה עליהם הר כגיגית, לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת.

הדרגה של מי שמקבל את התורה צריך להיות בדרגה שמבין שקבלת התורה היא מוכרחת המלאכים שנמצאים בדרגת נעשה ונשמע יודעים את זה כי הנעשה זה מוכרך ורק אחר כך נשמע אבל גם הנשמע זה מוכרך כי אתה צריך לעשות מה שאתה מאמין בו כלומר העשייה מוכרחת אבל גם הכוונה מוכרחת ועם  ישראל בתשובה שלו למשה לפני מתן תורה הוכיח  שהוא לא מסוגל לקבל את התורה כי רק נעשה לא מספיק צריך נעשה ונשמע וזה מה שמבין משה ולכן הקב"ה בפסוק מיד לאחר התשובה בשמות פרק יט

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־ בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:

כלומר הקב"ה הבין שכדי שעם ישראל יקבל את התורה יש צורך להביא אותם לדרגה של המלאכים כלומר הכפית הר כגיגית לא היה איום וכפיה כפית הר כגיגית היה העלאת עם ישראל לדרגה של נעשה ונשמע שהוא בעצמו לא יכול בזכות עצמו להגיע לדרגה הזאת

וכך בפרוש כותב המשך חכמה דברים פרק לג

והענין ד"כפה עליהם הר כגיגית" פירשו הקדמונים דהוא שהשכילו תכלית ההשגה העליונה, וראו כי הוא דבר הכרחי, והתורה היא קיומו של מעשי שמים וארץ. וענין המודעא הוא דאמרו כשאנחנו בהשגה העליונה אז היינו יכולים לקיים, אבל כשההנהגה האלקית מסתתרת בטבע, אז אין אנו יכולים להתנהג על פי התורה.

כלומר הקב"ה ראה שעם ישראל עדיין לא הגיע לדרגה שיוכל לקבל את התורה דרגה שבו מובן למקבל התורה שנתינת התורה זה דבר מוכרח כלומר להבין שהתנאי של בריאת העולם בקבלת התורה הוא מציאות ורק מלאך מגיע לדרגה הזאת ולכן הקב"ה עשה את מעמד הר סיני שבו הוא הביא את עם ישראל לדרגה הזאת אבל לא דרגה שבו הם הגיעו בזכות עצמם ,והגיעו אליה רק בזכות מעמד הר סיני ולכן אין פלא שעם ישראל מיד לאחר מעמד הר סיני ולפני קבלת התורה ירד בדרגתו בחטא העגל כי היה זה דרגה מלאכותית ולא דרגתו האמיתית ובשיעור הבא נבין כיצד זה קשור לפורים ולמושג שנכנס אדר מרבים בשמחה .

לסיכום עם ישראל לפני מעמד הר סיני רצה לקבל את התורה אבל היה בדרגת נעשה בלבד מעמד הר סיני הביא את עם ישראל לדרגת נעשה ונשמע שזה דרגה של המלאכים אבל היה זה דרגה מלכותית ולא אמיתית אבל אפשרה לעם ישראל לקבל את התורה והתפקיד שלנו להגיע לדרגה של נעשה ונשמע גם ללא כפיה אבל זה קשור לחודש אדר למגילת אסתר

 

 

 

 

29.1.2016

פרשת יתרו למי הבת קשורה ? מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת יתרו למי הבת קשורה ?  מהו עיקר המזל של הבת ? מה הטענה של בנות צלופחד ? כיצד זה קשור לפוקד  עון על בנים ? למה מברכים שהחינו על בת כאילו היא חבר שרואים פעם בחודש ? למה בת לא מחויבת בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

במאמר הקודם הבנו את המושג שהבן זה רגל של אביו ולומדים מהכתוב בבבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

והסברנו שהבן יורש והבת לא יורשת כי היא לא הרגל של אביה ומצד שני הבן מת בחטאו של אביו ולא הבת ורק במקרה של נדרים אשתו של האיש מתה וגם הבנים והבנות והראנו שמי שאין לו בנים נחשב למת זה רק בבנים ולא בבנות ולכן רק האב אומר על הבן ברוך שפטרני מעונשו של זה ולא על הבת ולכן הבן מזכה את אביו ולא הבת ואולי מזה ניתן להבין למה רק הבן אומר קדיש ולא הבת .

ונשאלת השאלה אם הבת לא קשורה לאבא לכאורה גם לא לאימא  אז למי היא כן קשורה ?

ואני רוצה להעמיד את ההבנה שהאישה או מה שנקרא המזל שלה קשור  לבעלה ולא קשור לא לאבא שלה ולא לאימא שלה  כתוב תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני!

ואומר תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א

קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.

כלומר מכריזים על האישה בן שנולדה ובין שלא נולדה קודם יצירת הזכר כלומר כל בן שנולד מכריזים על בת פלוני לפלוני ורואים מכאן שהאישה הקשר שלה ולכאורה גם המזל שלה קשור לבעלה . ובזמנו כתבתי שהממון הוא גידולי גידולים של  האדם ולכן במקרה של האישה הממון שלה והרכוש שלה בא דרך הבעל ולא דרך האבא או האימא שלה ולכן מכריזים על בת פלוני לפלוני שדה פלוני ומוזכר גם בגמרא אחרת בית פלוני לפלוני כלומר גם הרכוש של האישה הוא דרך הבעל שלה ולא דרך האבא שלה .

אבל תיקנו שהאבא ייתן עד 10 אחוז מנכסיו כנדוניה לבת כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נב עמוד ב

ומי איכא מידי, דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא? הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים, בשלמא בנים בידיה קיימי, אלא בנתיה מי קיימן בידיה? הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.

כלומר הקשר של הבת לאביה הוא בנדוניה שהוא צריך לתת לבת שלו  וחכמים קבעו את זה בשיעור של 10 אחוז מנכסיו אבל חוץ מזה הקשר שלה והמזל שלה הוא דרך הבעל שלה וכך ניתן להבין את העיקרון מדברי החשוקי חמד כתובות דף עח עמוד א

וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א העיר על דברי הכף החיים מהמבואר בגמ' בשבת (שם) דבעוון נדרים בניו 'ובנותיו' של אדם מתים, וכמו כן נאמר שם שבעוון שנאת חינם בניו מתים. וצ"ל שכוונת הכף החיים שלבת יש גם מזל מצד בעלה, ואה"נ היא יכולה להיענש בגלל אביו, אך אין הדבר מוכרח, כי יתכן שהמזל של בעלה יגבר.

כלומר אומר הרב חיים קניבסקי שלבת יש גם מזל מצד אבא שלה ומצד בעלה אבל לפי מה שכתבתי במאמר הזה והמאמר הקודם נראה לפרש שעיקר מזלה של האישה בא לה מצד בעלה ורק חלק קטן הוא  מצד האבא שלה . ולראיה בת פטורה בכיבוד אב ואם כאשר היא נשואה כלומר  עיקר המזל שלה בא מצד בעלה ולא מצד האבא שלה ולפי מהלך זה ניתן לפרש באופן מחודש את פרשת בנות צלופחד

במדבר פרק כז

(ג) אָבִינוּ֘ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵ֗דָה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְקֹוָ֖ק בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

ובו נבין את הטענות של בנות צלופחד

1. לא היה בתוך עדת קרח

הטענה שלהם היא שאצל קורח היה הדין כולל את כל רכושם כלומר מידת הדין נגעה בכל הרכוש של עדת קורח ולכן כל הרכוש שלהם נבלע באדמה , אומרות בנות צלופחד :  המקרה של אבינו שונה כלומר מידן הדין לא נוגע לרכושו של אבינו כלומר מידת הדין לא מצריכה את הפגיעה בכל או בחלק מהרכוש של אבא שלנו

 

 

2. כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֥וּ לֽוֹ:

כלומר הבן הוא רגל של אבא שלו ולאבא שלנו לא היה בנים כלומר מידת הדין לא יכלה להיות במידת ארך אפים כך שתחול לא רק על האב עצמו אלה גם על הבנים ועל הרכוש שהבנים ירשו ולכן "ההתחשבנות " של הקב"ה הוא רק מול האב . והיות שבחטאו חטא  ולמזל שלנו אין קשר למזל של אבינו לא חל עלינו שום מידת הדין שקשורה לחטא של אבא שלנו כלומר על הרכוש של אבינו שהם הנחלה שלו ולא חל שום מידת הדין והרכוש שלו  "חופשי" (כמו כסף לאחר מס הכנסה ) מן הדין וידוע שחלק מנכסי האב צריכים להינתן לבנות כנדוניה כמו שמופיע בגמרא במסכת כתובות לכן מן הדין אנחנו צריכים לקבל בירושה את רכושו  זנה בטענה של בנות צלופחד ומדוע משה מדוע לא ידע את הדין ?

כתוב בשמות פרק לג

(יג) וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן - אף על פי שאינו הגון, - ורחמתי את אשר ארחם - אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני,

כלומר לדעה שהקב"ה לא אמר למשה את דרכי הדין שלו משה לא ידע האם הטענה של בנות צלופחד נכונות שבמקרה הזה אין הדין של אבא שלהם חל לחלוטין על בנות צלופחד ולכן פנה לתשובה של הקב"ה. וניתן להגיד שבנות לא נמצאות בתוך הדין פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים ונשים עיקר מזלן בא מהבעל שלהם .

וכן ניתן ללמוד מברכת הטוב והמטיב על לידת בן  אומר השולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכג

ילדה אשתו זכר מברך: הטוב והמטיב, וגם היא צריכה לברך כן.

ואומר המשנה ברורה סימן רכג ס"ק ב

(ב) זכר - מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת [ג] אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:

ומדמה המשנה ברורה את הבת למי שרואה את חברו כלומר נראה לומר שהבת היא כאילו לא שייכת לאב ולאם וצריך לומר שכמו שאמרנו שעיקר מזלה בא מבעלה ולא מאבא שלה

ולכן ניתן להבין את ההלכות השונות הקשורות בבנים ובנות באור שונה לאור ההבנה שבן ובת באים מענף שונה וכל אחד מתייחס לדבר שונה הבן לאב והבת לבעל

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת יתרו פקד עון אבות על בנים זה בנים וגם בנות או רק בנים  ? פוקד עון אבות על בנים זה מידת החסד או הדין ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת? מתי מתים גם בנים ובנות על עון האב ? למה עני חשוב כמת ? ‏י"ט/שבט/תשע"ו

האמר בשמות פרק כ  פרשת יתרו

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

בשבוע שעבר בפרשת בשלח ‏י"ב/שבט/תשע"ו כתבתי שהבן נחשב הרגל של אביו והמקור לכך בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

(הרעיון לבדוק את הקשר של הגמרא בעירובין לנושא הנידון היה של הרב הרשלר )

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר הבן חלק מהאב הוא הרגל של האב .

וכדי להבין את ההשלכות של ההבנה הזאת נביא את מה שכתב דף על הדף עירובין דף סג עמוד א

וקשה, כיצד, אם כן, רבי אלעזר עצמו אומר במסכת יבמות (סד, א): "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה, שנאמר: "וימת נדב ואביהוא... ובנים לא היו להם", והלא לדעתו סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן ולא משום שלא עסקו בפריה ורביה?

תירץ הגרש"ז ברוידא ז"ל, אבות סיבת מיתתם של בני אהרן היתה משום שהורו הלכה בפני משה רבן, אך אם הם היו עוסקים בפריה ורביה והיו נולדים להם בנים, הקדוש ברוך הוא היה פוקד את עוונם על בניהם, כפי שנאמר: "פוקד עוון אבות על בנים", והם היו ניצולים ממיתה; ונמצא כי בסופו של דבר הם מתו משום שלא עסקו בפריה ורביה, שכן הקדוש ברוך הוא נאלץ להמיתם בחטאם משום שלא היה לו על מי לפקוד את עוונם.

כלומר הבן הנחשב כרגל של אביו הוא חלק מהדין על האב כלומר הקב"ה כאשר רוצה לדון את האב יכול להעניש את האב או את הבן  או את שניהם ולא רק את הבן הוא מעניש אלה גם את בן של הבן

כמו שנאמר בשמות פרק כ

(ה) לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֣֥ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֹ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־ שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י:

ואומר המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק ה

פקד עון אבות על בנים יכול על יוצאי ירך בלבד ת"ל ועל בני בנים. יאמר זה שאלו כן הייתי אומר הא אין תולה אלא להן בלבד מנין לשלשה וארבעה דורות ת"ל על שלשים ועל רבעים לשנאי.

כלומר הקב"ה "מתחשבן" עם האדם לא רק מולו אלה גם בני בנים אפילו דור רביעי ומדברי  הגרש"ז ברוידא ז"ל ניתן להבין שזה חלק מהחסד של הקב"ה וחלק מארך האפים של הקב"ה  שלא מעניש את כל הדין על האדם אלה מחלק אותו לאורך זמן על בניו של האדם ולכן הדין על כל אחד ואחד יותר קטן .

ועוד הבנה בדרכי הדין של הקב"ה  אומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

כלומר חלק מהדין על האדם הוא דרך רכושו כלומר "העונש " על האדם מתחלק עליו על בניו ועל רכושו וכך מקטין את העונש בגופו של האדם  ואם כך זה מסתדר עם ההבנה שהבן הוא רגלו של האדם וזה נלמד מהדין של ירושה כלומר רכוש . הבן יורש את אביו גם את רכושו אבל גם "את עונותיו " ודרך השרשרת הזאת הקב"ה נפרע מן האדם . עד כאן למדנו על הבן אבל מה עם הבת ? האם הדין שלה הוא כמו הבן ? דבר אחד ברור שמדין תורה הבן יורש והבת לא יורשת במקום שיש בנים ומכאן לכאורה ניתן להגיד שדין הבת שונה מן הבן . הבן הוא הרגל של האב אבל הבת לא לדבר זה צריך הוכחה . בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד ב

תניא, רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. איזה הן מעשה ידיו של אדם - הוי אומר: בניו ובנותיו של אדם.

וצריך לשאול למה רבי צריך להגיד שבנדרים גם בניו ובנותיו של האדם מתים הרי אנחנו לומדים את זה מהתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

כלומר לומדים מהפסוק פוקד עון על הנים ואם כן חייבים לומר שפוקד עון על בנים זה רק בנים ולא בנות כמו שכתוב במסכת סנהדרין אבל כאן במסכת שבת החידוש הוא שבעון נדרים גם בנים וגם בנות מתים בגין עון האב ואם כך הבן הוא הרגל של אביו אבל הבת לא והבת חוץ מעון נדרים לא מקבלת עונש בגלל האב . ויש עוד הוכחה מתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

אריב"ל: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי

והאם הכוונה בנים ולא בנות או בנים ובנות ? כתוב בבראשית פרק ל פסוק א

וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק ל פסוק א

(א) ותקנא רחל באחתה - קנאה בדבר שראתה לאחותה שילדה ארבעה בנים ליעקב והיא לא ילדה אפי' אחד:

מדברי הרד"ק מבואר שמדובר בבנים ולא בנות כי רחל ראתה את הבנים של לאה את ההבנה שיהיו 12 שבטים כלומר בנים ולכן כל רצונה היה בבנים ולא בבנות .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים,

אם באמת מדובר בבנים ולא בנות אז למה האדם נחשב כ"מת" אם אין לו בנים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,

כלומר האדם נכנס לעולם במצב כמעט בלתי אפשרי כי קשה לאדם לעמוד בכל מצות העשה והלא תעשה של התורה ולהגיע למאזן חיובי ולכן אדם שיש לו בנים העונש מתחלק על כולם עליו על בנו ובן בנו ועל הרכוש שלו ועל רכושו של בנו שירש ממנו וכן הלאה אבל אדם שאין לו בנים הקב"ה צריך רק "להתחשבן איתו ורק איתו  " ואם הוא רק יכול להתחשבן איתו הוא נחשב כמת כי אין לו סיכוי גדול לשרוד כמו שפירש הגרש"ז ברוידא ז"ל על נדב ואביהו .

וצריך להגיד שאותו החשבון על אדם שהוא עני שנחשב ל"מת" כי אין לו רכוש שהקב"ה יכול "להתחשבן איתו " ולכן גדול  הסיכויים שימות בחטאו ולא ברכושו כי אין לו רכוש כזה  ולכן הוא נחשב "כמת"

ומצורע למה נחשב "כמת" אומר הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק י הלכה ו

מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע העוברים עליו שהוא טמא שנאמר והצרוע אשר בו הנגע וגו', אפילו כ"ג שנצטרע פורע ופורם שעשה דוחה את לא תעשה, ואסור בשאילת שלום כל ימי חלוטו כאבל שנא' ועל שפם יעטה

כלומר מצבו של המצורע הוא כאבל וצריך להגיד שהוא אבל על עצמו כלומר נחשב כמת

וסומא  למה נחשב "כמת "  ולפחות לשיטה כי סומא  פטור מן המצות עשה אבל חייב במצות לא תעשה במאזן הכללי יהיה חסר לו מצות כדי לעמוד על "מאזן חיובי " ולכן הוא נחשב ל"מת"  כי אם אדם שמחויב במצות עשה ולא תעשה נוח לו שלא נברא קל וחומר למי שאין לו מצות עשה ולכן נחשב ל"מת "

וצריך להבין אם הבן הוא הרגל של האב מה עם האישה ובזה נדון בלי נדבר בשיעור הבא

22.1.2016

פרשת בשלח מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו


בס"ד

פרשת בשלח  מה הם ארבעת השלבים הנדרשים לקבלת התורה ? מה התוצאה של קבלת התורה ? מה המשמעות של מצרים ? מתי צריך רופא ?  ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

יש כאן 4  תנאים

1. אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אלהיך

2. וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה

3. וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו

4. וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו

והתוצאה :

כל המחלה אשם שמתי במצרים לא אשים עליך כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ

אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע :

הבנת שמע תשמע כלומר שתרצה לשמוע אז הקב"ה ישמיע לך את הכול אבל אתה צריך לרצות לשמוע כמו שאומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט):

ואם לא תרצה לשמוע אז שכח תשכח כלומר תשכח את כל המצות שאתה יודע כלומר דבר ראשון זה הרצון של האדם לרצות ולהבין והרצון הזה הוא העיקרון הראשון

וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה  :

אומר האבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק טו

והישר בעיניו - הוא שנטע בלב

ולי נראה להבין את האבן עזרא שאדם רוצה להיות ישר הוא צריך להתבונן בעיניו והכונה להסתכל לתוך הלב מה שהקב"ה  נטע בתוך הלב וכך מתפרש העניין אתה צריך להסתכל לעניו לא לעינים שלך אלה לעיניים שהקב"ה נתן לך להסתכל לתוך הלב ולהבין את מה שנמצא בתוכך לא מה שאתה רוצה אתה צריך לראות מה הקדוש הקב"ה רוצה ממך וזה מה שנקרא יראת שמים מלשון לראות מה שבשמים אבל השמים נמצאים בתוכך וכך כתוב בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 32

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים,

וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו  :

אומר תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תרומות פרק א

מ"ט דרבי יוסי [שמות טו כו] והאזנת למצותיו וגו' שמע לאזניך מה שפיך מדבר

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

והאזנת למצותיו אלו הלכות,

כלומר התוצאה של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב כלומר יראת השמים נותנות לאדם להשמיע את ההלכות ולהשמיע לעצמו את ההלכות כלומר את התורה כלומר להבין את התורה ולהשמיע את התורה דרך פיו ולשמוע את התורה לאחר התהליך של הרצון לשמוע והתבוננות לתוך הלב

וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו  :

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושמרת כל חקיו, אלו החקים שאין טעמם נגלה לכל.

כלומר יש חלקים של התורה שלא מועיל הרצון לשמוע ויראת השמים כדי להשמיע את ההלכות ולהאזין להם כלומר להבין אותם והם אותם חוקים שכל אחד לפי דרגתו יכול לא להבין והרצון לשמוע והתבוננות פנימה לא תעזור והם אותם חוקים שאין טעמם נגלה לכל

ואחר 4 השלבים הללו שאדם מקים הוא בבחינת קבלת התורה כמו מתן תורה ואז אותו האדם נמצא בדרגת קבלת התורה . כלומר מצד אחד יש את מצרים וכמו שכתבתי בעבר 10 המכות הביאו את מצרים לנקודה של תוהו ובהו כלומר לנקודת התחלת הבריאה ומהצד השני נמצא מתן תורה

צד אחד זה הצד של תוהו והצד השני מתן תורה זה המצב של שלמות כמו שאומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) וכל העם ראים - מלמד שלא היה בהם אחד סומא. ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר (שמות יט ח) ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש, תלמוד לומר נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ולכאורה כל אחד נמצא בן שני הקצוות הללו בן מצב של מתן תורה ואז אין שום מחלה שהיית במצרים כלומר במצב של מתן תורה אין מחלה שיכולה להתקיים ובמצב של מצרים כל המחלות מתקיימות כי זה מצב של תוהו ובהו זה מצב של חוסר קיום .

ולכן כאשר נמצאים באחד הנקודןת באמצע אין אפשרות שאין מחלה ואז הפתרון אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ  כלומר רפואה צריכים בכל מצב בן מצרים למתן תורה . במצב של מיצרים אין יכולת ריפוי כי זה מצב של חמישים שערי טומאה . במצב של מתן תורה אין צורך בריפוי כי אז כל המחלות הם במצב של לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ  אבל בכל מצב בן שני הנקודות זה מצב שיש מחלות ואז צריך את אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ 

וכך מפורש בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א

אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.

וזה מלמד אותנו על הדרך של כל אחד להגיע למצב של מתן תורה כי כל אחד יש לו את הדרך להגיע למצב הזה כמו שכותב המדרש על משמעות ושכנתי בתוכם 

פרשת בשלח למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו


בס"ד
פרשת בשלח  למה אומרים בגיל 13 ברוך שפטרני מעונשו של זה ? מה המשמעות שהבן הוא כמו הרגל של אביו ? האם הבן הוא רגל של אביו גם לאחר גיל 13 ? כיצד זה קשור לכלל שבן מזכה אב ואב לא מזכה בן ? ‏י"ב/שבט/תשע"ו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכה

 י"א מי שנעשה בנו (ו) ד בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה (ז) [ד] שפטרני ה מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), (ח) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).

ואומר המגן אברהם סימן רכה ס"ק ה

ה (פמ"ג) (מחה"ש) מעונשו של זה - פי' דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פי' איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב וע"ש:

כלומר יש לנו שני דעות שהמגן אברהם קורא להם הפוכות האחד שהאבא נענש עד עכשיו על מעשי בנו ולכן האבא שנפטר  מהעונש של הבן כאשר הוא מגיע לגיל 13 כאשר מעכשיו מה שיעשה הבן יהיה לזכותו ולרעתו של הבן ולא לרעתו של האב ודעה שנייה שהבן נענש בגלל האב וכתוצאה מכך האב נענש כמו שאומר מחצית השקל אורח חיים סימן רכה ס"ק ה

(ה) מעונשו כו'. ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. ולפי זה צריך לפרש לשון שפטרני מעונשו של זה, על פי מה דאמרינן [שבת קמט, ב] כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וכן [סנהדרין צה, א] אמר הקדוש ברוך הוא לדוד כו' ע"י נטרד דואג כו':

המקור להלכה זו היא בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

י [כה, כז] ויגדלו הנערים, רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים, א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה

וצריך הסבר על המדרש וכיצד הוא נוגע להלכה של הברכה ברוך שפטרני מעונשו של זה . המדרש מדבר על שני צמחים שגדלים אחד בתוך השני ולכאורה משקים אותם באותו המים אבל צמח אחד גודל עצבונית כלומר קוץ והאחד גודל הדס והוא משוה את זה לשני ילדים כמו יעקוב ועשיו שניהם יצאו מאותו הבטן וחונכו על ידי אותם הורים יצחק ורבקה אבל האחד יצא עשיו כלומר קוץ והאחד יצא הדס כלומר יעקוב והמסקנה של המדרש ולכן צריך האדם להיטפל כלומר ללמד את בנו תורה עד גיל 13 ולאחר מכן להגיד ברוך שפטרני מעונשו של זה . וצריך להבין מה המשמעות של המדרש האם זה שאני ילמד אותו תורה ישנה את מצבם של הבנים ? האם עשיו יכול לצאת כמו יעקב אם היה אביו מלמד אותו מה שצריך או שמראש עשיו היה קוץ ויעקב היה הדס וכל הלימוד שהאבא לימד אותו לא היה משנה את מצבו ?

וכדי להבין את עניין הבן והאב

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ע עמוד ב

או דלמא: יורש כרעיה דאבוה

ומהגמרא הזאת לומדים את הכלל שהבן הוא כרעיה דאבוה כלומר חלק מהאב כמו שאומר הגור אריה שמות פרק כ

דע כי זה דבר נפלא, כי הבן הוא ענף האב, כמו שהענף הוא חלק מן השורש היוצא ממנו, ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו - הרי הוא נחשב חלק אחד מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה, ולא שייך בזה "איש בחטאו יומת", כיון דהוא חלק האב, כמו שהענף הוא חלק השורש, ויוצא ונמשך הימנו הבן.

כתוב בדברים פרק כד

(טז) לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כז עמוד ב

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות. ובנים בעון אבות לא? והכתיב פוקד עון אבות על בנים! - התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן.

כלומר שכתוב פוקד עון על בנים זה רק שהבן אוחז במעשי אביו . כלומר הדין הזה שהבן נענש על מעשי אביו מוסבר שהבן הוא חלק מהאב כמו שכתבנו שהבן הוא הרגל של אביו ואז מובן שעד גיל 13 שהבן לא נחשב לבוגר הוא תמיד הרגל של אביו ומגיל 13 הבן נחשב לבוגר בזכות עצמו ולכן כל מעשה שהוא עושה נחשב למעשה של הבן אבל במעשה שהבן עושה כמעשה אביו שלמד ממנו עד גיל 13 הוא נחשב לרגל של אביו ולכאורה הבן יכול לקבל עונש על מעשה אביו גם אם הוא מעל גיל 13 אם הוא ממשיך את מעשה אביו

וכאן צריך לראות את כל התמונה המורכבת של יחסי הגומלין בן הבן לאב נראה קודם את החלק של הבן :

1. הבן נחשב עד גיל 13 לרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש על מעשי אביו

2. כל המעשים של הבן מעל גיל 13 שהם זהים למעשה האב ומה שלמד ממנו עד גיל 13 לגבי המעשים הללו הבן נחשב עדיין כרגל של אביו ולכן הבן יכול להיענש בגלל מעשי האב כי לכאורה למעשים אלו הוא עדין נחשב גם אחרי 13 לחלק מן האב

3. אם הבן משנה ממעשי האב לאחר גיל 13 הוא מתנתק מן האב וזה נחשב כמעשה הבן ועל דברים אלו הוא נחשב עצמאי או מנותק מן האב

4. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כאילו האב עשה אותם ולכן האב נענש על מעשה הבן גם אם לא למד אותם מהאב

בו נראה עכשיו את הצד של האב

1. המעשים של הבן עד גיל 13 נחשבים כמו מעשה האב כי הבן הוא רגל של אביו ולכן האב יכול להיענש על מעשה הבן כי הוא חלק ממנו גם על מעשים שלא למד מהאב

2. מה שנענש הבן על מעשי אביו ניכנס לחובתו של האב כי הוא גרם לבן במעשיו להיענש ואפשר להגיד שזה כאילו הכה את עצמו

כמו שאומר הרמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

3. אפשר אולי להגיד שמה שהבן נענש על מעשי האב גם לאחר גיל 13 כאשר הבן אוחז במעשי אביו למעשה זה הבן נחשב כרגל של אביו אבל כל זה מדובר למעשיו של הבן שהבן למד אותם עד גיל 13 והמשיך לעשות אותם אחרי גיל 13 אבל מעשים שלמד אותם הבן אחרי גיל 13 מהאב לא נחשבים לרגל של האב . כמו כן מעשים שלא למד מהאב והמשיך אותם אחרי גיל 13 אינם נחשבים כחלק ממעשי האב

ולאחר כל ההבנה של היחסים בן האב לבן ניתן להבין את הפתרון של רבי אלעזר . אדם  צריך  להיטפל בבנו כלומר ללמד אותו תורה כלומר אדם שמלמד את בנו תורה והוא עושה השתדלות לקיים את התורה בעצמו הוא מקטין את הסיכוי שבנו ייענש על מעשיו  ואז ייענש על גרימת העונש לבנו , הוא מקטין את הסיכוי שהבן שלו יעשה עברות וזה יחשב  לרעתו כאילו הוא עשה את זה כי הבן הוא רגלו וגם יקטין את הסיכוי שבנו לאחר גיל 13 ימשיך את מעשיו שלימד אותו עד גיל 13 ולמעשים אלו יחשב כאילו הוא רגלו  ולכן הבן ייענש גם לאחר גיל 13 וגם הוא עצמו ייענש על זה . על אף ההשתדלות של האב יכול לצאת לו בן כמו עשיו ועד גיל 13 גם אם עשה את כל ההשתדלות מעשיו של הבן נזקפים לרעצו כי הבן הוא רגלו אבל לאחר גיל 13 מה שלא אשמת האב יש ניתוק מוחלט בן מעשה הבן למעשה האב .

ולכן לדעתי ניתן להגיד שאולי הברוך שפטרני מעונשו של זה הולך גם על זה וגם על זה כלומר על הדעה הראשונה שמגיל 13 מעשי הבן לא מחייבים יותר את האבא ועל הדעה השנייה שהבן לא ייענש יותר בגלל מעשי האב חוץ מאותם מעשים שהבן אוחז במעשי אביו אבל מגיל 13 מה שילמד הבן ממעשי האב לא יגרמו מעשי האב לעונש הבן

ולכן ניתן להגיד שזה לא דעות הפוכות אלה דעות משלימות

ומתוך זה ניתן להבין את הכלל של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד א

ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא

כלומר הבן מזכה את האב והאב לא מזכה את הבן שמדובר בבנים גדולים  

שהבן שנחשב לרגל של אביו נחשב לרגל של אביו לכל דבר שהאב לימד אותו והבן ממשיך לעשות את מה שהאב לימד אותו גם אחרי גיל 13 לכל המעשים הללו הבן נחשב כרגל של אביו וכאילו האב עצמו עשה אותם כמו שזה נחשב לחטאים קל וחומר למצוות ולכן הבן מזכה את אביו אבל מעשי האב לא יכולים לזכות את הרגל כי זה היחס בן הבן לאב .