פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

בס"ד
פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

לאחר שראינו את במאמר הקודם את הקושיות על רבי ישמעאל ועל רבי משעון בר יוחאי ננסה להבין את כיצד נפסקת ההלכה  לפני שנכנס לנסות להבין את הסוגיה

כותב השולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו

סעיף א

א) אח"כ (א) ילך [א] א'} לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, א] אלא [ב] ב'} עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) ב] באמונה

מלשון שולחן ערוך לא ברור  כיצד נפסקת ההלכה לא כתוב את לשונו של רבי ישמעאל שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ . לכאורה לשון השולחן ערוך כותב לשון שנותן תשובה לשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי "רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?"

אומר השולחן ערוך אם נלך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי ורק נלמד תורה התוצאה תהיה גרועה יותר מאשר שילוב של לימוד ודרך ארץ "דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו"  כלומר השיטה של רבי שמעון יכולה לגרום לאנשים יותר נזק מאשר תועלת כי אדם שילחץ על עצמו ללמוד תורה ללא דרך ארץ יכול להגיע למצב שהעוני יגרום לאותו אדם לעבור על חוקי התורה . ולכן עדיין יש את השאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?" אבל הפתרון המעשי הוא לא פתרון שכל העם יתחיל ללמוד תורה בלא להתחשב בפרנסה של אותו אדם . כלומר מלשון השולחן ערוך אין ממש הכרעה כמו רבי ישמעאל אבל יש דחייה של השיטה של רבי שמעון . דחייה שלא באה מתוך נימוק עקרוני אלה מתוך נימוק מעשי . אבל ממשיך השולחן ערוך וקובע שהאדם צריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי ולשון השולחן ערוך ממש דומה לדברי רבי יהודה "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן."

אבל יש כאן בעיה רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שהיות  שאנחנו דורות אחרונים זו וזו לא נתקיימה בידן .

או שהשולחן ערוך לא חושב כמו רבי יהודה ברבי אלעאי וחושב שאנחנו כמו דורות ראשונים אבל זה נראה דחוק מאוד או שהוא חושב כמוהו והפתרון שלו לשאלה של רבי שמעון תורה מה תהיה עליה היא לעשות כמו דורות ראשונים על אף שלא יעלה בידם כי לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי יגרום יותר נזק מתועלת .  כלומר הפתרון של השולחן ערוך לקושיה של רבי שמעון היא לעשות את התורה קבע ומלאכה עראי על אף שאנחנו דורות אחרונים שזו וזו לא נתקיימה בידן כי זה הפתרון הכי גרוע .  והמשנה ברורה נותן עצה לאדם כיצד לעשות את תורתו קבע ומלאכתו ארעי משנה ברורה סימן קנו

(א) ילך לעסקיו - והנהגת [א] האדם צריך להיות הכל בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי וכן בכל המדות רק הגאוה והכעס יתרחק מהם עד קצה האחרון וכמו שאמר התנא מאד הוי שפל רוח וכן בכעס הזהירו חז"ל הרבה עליה:

(ב) עיקר - אלא יעשה [ב] רק כדי פרנסתו אך בזה גופא צריך להזהר מפיתוי היצר שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרוחה זו. והעיקר שיתבונן בעצמו [ג] מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו ואז יכול להתקיים בידו שיהא מלאכתו עראי ותורתו עיקר:

ומדברי שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קנו מבואר שהפסיקה של שולחן ערוך הוא רק לאותם אנשים שחייבים לפרנס את עצמם או את בני ביתם אבל מי שיכול חייב ללמוד תורה כל הזמן כלומר ההלכה היא לא ממש כמו רבי ישמעאל  הוא פתרון ממוצע בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי

לא אמרו (וכ"ה בפרש"י בתהלים סי' קיט ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתך ובילקוט שם) קביעת עתים לתורה אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ להחיות נפשו ונפשות ביתו אבל מי שא"צ לכך או שמתפרנס משל אחרים חייב לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו (ועיין בסנהדרין פרק חלק דף צ"ט ע"ב ובמנחות פרק י"א דף צ"ט ע"ב צא ובדוק כו' ושאר תנאי שם לא פליגי אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ ובאדר"נ פ' כ"א ובמד"ר ריש פתיחתא דאיכה ובקהלת רבה דף קט"ו א ע"פ בשפל קול הטחנה מה טחנה זו כו'). מואף מי שצריך לכך לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי כדי פרנסתו בלבד ותורתו קבע וזה וזה יתקיימו בידו אבל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כי העוני יעבירנו על דעת קונו אלא מי שחשקה נפשו בתורה ונשא לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה מעט בכל יום כדי חייו ושאר יומו ולילו עוסק בתורה:

והשולחן ערוך הרב הביא את זה מדברי רש"י תהלים פרק קיט פסוק קכו

עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית, שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום:

כלומר אדם שלא לומד תורה כל היום הוא מפר ברית . אם כי צריך להגיד שרש"י מדבר על איש פנוי וטיילן .

כלומר כל פסיקת השולחן ערוך הוא לכאורה לא לכתחילה כמו רבי ישמעאל הנהג בהם מנהג ארץ דרך . כי אם לא היה את הבעיה של דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון  נראה לי שהיה פוסק כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא כמו רבי ישמעאל .

והמשנה ברורה מסייג את ההלכה לרבים ולא למעטים אומר הביאור הלכה סימן קנו

* סופה בטלה וגוררת עון - כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [וזהו שאמרו בברכות ל"ו ע"ב הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן ר"ל דוקא הרבה] והקב"ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו' עי"ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח:

כלומר גם המשנה ברורה מבין את הבעיה רק בלימוד תורה ללא מלאכה אבל אומר שדרך זאת מתאימה לרבים אבל ליחידים בעלי סגולה שיש להם את הכוח להתמודד עם עוני ועם מחסור הדרך הנכונה היא הדרך של רבי שמעון בר יוחאי . ונראה שכך פוסק גם שולחן ערוך וגם הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

^מז] אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, ^מח] ולא בלומדים מתוך עידון ^מט] ומתוך אכילה ושתייה, ^נ] אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ^נא] ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו.

הגה: נב] לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, נג] אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. נד] ויסיר תענוגי הזמן מלבו נה] ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. נו] ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). נז] וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, נח] שאסור ליהנות מדברי תורה. נט] וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון ס] וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). סא] וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). כ סב] ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת (ה) רשב"ץ /ח"א, קמ"ז, קמ"ח/). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). סג] ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. סד] {ה} ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. סה] ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת). וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, כא סו] <ז> אבל אין לו לקבל (ו) דורונות מן הבריות. סז] והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון יג'} קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה

השולחן ערוך וגם הרמ"א מדברים על אדם שיכול להתמודד עם עוני אדם אשר העוני לא יעבירנו ע"ד קונו . ואומר הרמ"א שיש אנשים שיש להם את המעלה של דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן אבל הם מועטים והוא מתת אלוקים . ומתוך זה מתברר שבדורות אחרונים המעלה הרגילה של תלמידי חכמים שהם לומדים תורה כל הזמן ומקבלים  תמיכה מן הציבור . כלומר אם נעשה דירוג של האנשים השונים הדרגה הרגילה זה שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי הדרגה השנייה הגבוה יותר היא של מי  שלומד רק תורה ומתפרנס מהציבור והמעלה הגדולה ביותר הוא זה שיש לו מתת אלוקים שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי אבל זה וזה נתקיימה בידן בדיוק כמו דורות ראשונים שתורתם התברכה . אבל יש עוד דרגה נוספת של מי שלומד תורה אבל עושה מלאכתו רק כדי חייו בלבד שזה דרגה נמוכה יותר מאשר מלאכתו ארעי . כי מי שעושה מלאכתו ארעי יכול להתפרנס יותר מאשר כדי חייו . כלומר יש לנו 4 דרגות של אנשים שלומדים תורה .

וכך ניתן להבין מדברי הלבוש יורה דעה סימן רמו

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה, הרי זה חילל את השם ובוזה את התורה וכבה מאור הדת וגורם רעה לעצמו ונוטל חייו מן העולם, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים [שם פ"ד מ"ה] כל הנהנה מדברי תורה הרי נוטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו [שם] לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול מהם. עוד אמרו [שם פ"א מ"י] אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וסוף אדם זה מלסטם את הבריות [שם פ"ב מ"ה]. מעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים, ובה זוכה לכל כבוד וטוב שבעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר [תהלים קכח, ב] יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב. כל זה דעת הרמב"ם [פ"ג מה' ת"ת ה"י] שהוא קורא תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים כמו שהאריך גם בזה בפרק ד' ממסכת אבות [מ"ה]. אבל כל חכמי דורו וגם הבאים אחריהם השיגו עליו מאד, ואמרו אם כדעתו כבר היתה התורה בטילה חס ושלום, שאין זו מדת כל אדם שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו, ועל ידי ההספקות יכולין לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר כאשר עינינו רואות, דודאי מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים, אבל מי שאי אפשר לו מה יעשה, טוב הוא שיספיקוהו העם דרך כבוד ולא יבטל את התורה.

וכך ניתן להבין גם מהשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קטז

ואף אם לדינא הלכה כרמב"ם הסכימו כן חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת מישראל ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר והוא לשון הכ"מ בפ"ג מת"ת ה"י בסופו. וכן הביא ממהרש"ל שכתב ואמת שאם לא כן כבר היתה בטלה תורה מישראל כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס ממעשה ידיו, ומסיק יותר דעון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי א"א שיבטל מלמודו עיין שם, ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה' הפרו תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצה"ר כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי א"א לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה. ומי יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס הרבה ת"ח היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי הוראה כרצון השי"ת שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין

יוצא לנו לסיכום שההלכה לא נפסקת לא כמו רבי ישמעאל ולא כמו רבי שמעון בר יוחאי . יש כאן שיטה ממוצעת שמנסה לענות על הקושיה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?"   והכוונה על התורה בדורות אחרונים .  ויש לנו 4 סוגי שיטות כיצד לנהוג .

 

 

 

פרשת מטות לימוד תורה של גברים 2 מה ההבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? לאיזה דורות שייך רשב"י ? האם הכרעת הלכה נעשית על ידי ניסוי במציאות ? האם רבי ישמעאל ורשב"י שינוי שיטה במנחות צ"ט ? האם ואספת דגנך זה דבר אחד או כמה מצבים ? מה הקשר של הקושיה של רשב"י תורה מה תהא עליה!? לפרוש הפסוק ואספת דגנך ? ‏כג'/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת מטות לימוד תורה של גברים 2 מה ההבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? לאיזה דורות שייך רשב"י ? האם הכרעת הלכה נעשית על ידי ניסוי במציאות ? האם רבי ישמעאל ורשב"י שינוי שיטה במנחות צ"ט ? האם ואספת דגנך זה דבר אחד או כמה מצבים ? מה הקשר של הקושיה של רשב"י תורה מה תהא עליה!? לפרוש הפסוק  ואספת דגנך ? ‏כג'/תמוז/תשע"ט

לאחר עיון בסוגיה החלטתי לחזור ולעיין במקור של הסוגיה ולהתחיל ולהבין את הבסיס של הסוגיה המורכבת הזאת

חברותא ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: "ואספת דגנך" - מה תלמוד לומר?לפי שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול נלמד את הדברים שבפסוק ככתבן שלא יעסוק האדם כלל בפרנסתו אלא אך ורק בלימוד התורה?תלמוד לומר: "ואספת דגנך", ללמדינו שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ שתהא עוסק גם בפרנסתך⁽²²⁾, דברי רבי ישמעאל.רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?אלא בהכרח יש ליישב הענין באופן שונה ולומר שהפסוק שנאמר בו "לא ימוש ספר התורה מפיך" מתקיים בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"⁽²³⁾ ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך".אמר אביי: הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל, שבד בבד עם עסק התורה עסקו בפרנסתם - ועלתה בידן. והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן שקוצרים בהם את התבואה, וביומי תשרי שדורכים בהם את הענבים בגתות היין וסוחטים בהם את השמן בבתי הבד - לא תתחזו קמאי אלא בטלו את לימודיכם ועיסקו בפרנסת ביתכם כי היכי [כדי] דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [במשך כל השנה].אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

רבי ישמעאל אומר צריך לעשות שילוב בן לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ל ואספת דגנך  . וצורת השילוב היא  שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ .

ולפי רבי יהודה ברבי אלעאי ברור שדורות ראשונים הצליחו בכך :  אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

כלומר אותו הזמן שדורות ראשונים הקדישו לדרך ארץ התקזז על ידי הברכה שהתורה שלהם התברכה כלומר אותו חסרון זמן שהשקיעו בדרך ארץ התמלא חזרה ולא נחסר מהתורה שלהם שום דבר על ידי הברכה שהיא תוצאה ישירה של רמתם הרוחנית  . דורות אחרונים אפילו שהשקיעו רוב  זמנם בדרך ארץ זו וזו לא עלתה בידם  ומתוך זה מובן שגם אם היו עושים תורתם קבע ומלאכתם ארעי זו וזו לא היית עולה בידם כלומר לא היה להם פרנסה ראויה בכל מקרה. וכך כותב  הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף לה עמוד ב

שלימות בתורה היא רק למי שתורתו היא אומנותו לבד

"תורה מה תהא עליה". היינו משום שהתורה גדולה היא מאד ואין יכולים ללמדה בשלימות, אלא מי שדבוק בתורה לגמרי בלא שייכות לעוה"ז.ומ"מ לא עלתה בידם משום שלא היו בדרגתו של רשב"י כי אם בדורות הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי כמבואר בפרקין דלעיל (לב ב) לגבי חסידים הראשונים שהייתה תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת.

ואותם חסידים מדורות ראשונים גם הזמן שהיו מתפללים לא היה מחסר מהתורה שלהם

חברותא ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלתן ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת לאחר תפלתן,⁽⁴¹⁾ נמצא שכל תפלה ארכה להם שלש שעות, ושלשת התפלות יחד, תשע שעות.תמהה הגמרא: וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה,⁽⁴²⁾ תורתן היאך משתמרת? באיזה זמן הם חוזרים על תלמודם, ומלאכתן היאך נעשית והרי לא נותר להם זמן להתפרנס.

אלא, מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת בתוך לבם ואינה משתכחת, וכן מלאכתן מתברכת, אף שאין להם פנאי לעסוק אלא מעט.⁽⁴³⁾

כלומר התורה שלהם התברכה ואם היו משקיעים את כל הזמן בלימוד לא היו משיגים יותר מהדרך שהלכו בא השקעה בתפילה ובתורה .

ולפי דברי רבא גם הדור שלו בטוח לא היה מדורות ראשונים

חברותא שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.

וגם כך צריך להבין ממעשה רשב"י ובנו שהדור שלהם לא היה חלק מדורות ראשונים ולכן הם עצמם לא היו מדורות ראשונים . חברותא שבת דף לג עמוד ב

כששמעו את דבריו, נפקו רבי שמעון ובנו, ויצאו מהמערה.וביציאתם, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, שעסקו בחרישה וזריעה.אמר רבי שמעון: אנשים אלו, מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה, והיה להם לעשות עבודות אלו על ידי גויים, והקדוש ברוך הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו.כל מקום שהיו נותנין בו את עיניהן, מיד היה נשרף.יצתה בת קול ואמרה להם: כלום להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!

כי אם היה זה דורות ראשונים שתורתם היית מתברכת אז מדוע זה נחשב עוזבים חיי עולם לחיי שעה . הרי חיי העולם היה מתברך וגם אם היו מתעסקים בחיי שעה לא היה מחסר מהם את חיי העולם . ולכן צריך להגיד שגם בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי נחשב דורות אחרונים שידיעת התורה הצריכה התעסקות כמעט טוטאלית וכל זמן שאתה מתעסק בדרך ארץ מחסיר  מהתורה של האדם ולכן זה נחשב עוזב חיי עולם לחיי שעה . דורות ראשונים שהתורה שלהם היית מתברכת גם כאשר עסקו באופן עראי בדרך ארץ לא היה נחשב עוזבים חיי עולם לחי שעה . וכמו שבדורות אחרונים תפילה ארוכה נחשבת על ידי רבא עוזבים חיי עולם בדורות ראשונים תפילה ארוכה שהיית מתברכת לא היה נחשב עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה .

כאשר ננתח את דברי אביי ודברי רבא נמצא דבר שהוא מאוד לא שכיח יש ויכוח בן רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי והויכוח הוא על פסוקים וכיצד מפרשים אותם ופתאום  כדי להכריע מה היא ההלכה עושים בדיקה של המציאות האם שיטת רבי ישמעאל מצליחה או שיטת רבי שמעון בר יוחאי ולפי זה קובעים את ההלכה ? ועוד דבר אחר שמצריך הבנה למה רבי שמעון לא מפרש את הפסוקים ללא הטיעון "תורה מה תהיה עליה " . האם אותו טיעון של שמעון בר יוחאי יכול לשנות  את המשמעות של הפסוקים ? וכיצד רבי שמעון בר יוחאי יפרש את המעשה של חסידים ראשונים ? ורשב"י עצמו לא הפסיק לתפילה וזה מוכיח שוב שהוא עצמו לא היה מדורות ראשונים שתורתם התברכה גם שהיו מתפללים . 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין.

וכדי להבין את הקושיות הללו אביא את  התוספות מסכת ברכות דף לה עמוד ב

כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך - וא"ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמי' ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים ועוד י"ל דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין עושים ואין עושין והכא בעושים ואין עושים כי הדדי נינהו.

ואולי מדברי התוספות ניתן להבין שיש כמה מצבים שונים של  ואספת דגנך  מצב אחד שעושים את רצונו לגמרי לפי דברי רבי ישמעאל ומצב שני שעושים את רצונו לא כל כך ומצב שלא עושים רצונו בכלל כמו שנאמר בחברותא ברכות דף לה עמוד ב

רב חנינא בר פפא רמי: כתיב (הושע ב יא): "ולקחתי דגני בעתו", הרי שהדגן הוא של הקדוש ברוך הוא ונוטלו כשרוצה, ומאידך כתיב (דברים יא יד): "ואספת דגנך", הרי שהדגן של ישראל.לא קשיא.כאן, הפסוק שנאמר בו "ואספת דגנך" עוסק בזמן שישראל עושים רצונו של מקום שאז הדגן שלהם הוא.כאן, הפסוק שנאמר בו "ולקחתי דגני בעתו" עוסק בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, שאז הקדוש ברוך הוא נוטלו ומראה להם ששלו הוא.

כלומר ו "ואספת דגנך" זה לא דבר אחד והוא מספר מצבים שונים .

ועוד דבר שצריך להביא ולהכניס בתוך הקושיות הנ"ל כדי לראות את התמונה בכללותה שיש דברים סותרים בדברי רבי ישמעאל ודברי רבי שמעון בר יוחאי חברותא מנחות דף צט עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".

ודבר זה - שאמרנו - אסור לאומרו בפני עמי הארץ, שלא יאמר: בקריאת שמע די, ולא ירגיל את בניו לתלמוד תורה.ורבא אמר: אדרבה מצוה לאומרו בפני עמי הארץ, שהרי יבין: אם משום קריאת שמע נוטל שכר גדול כזה וכהמשך הכתוב "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", הרי שאם יעסוק בתורה כל היום כל שכן ששכרו גדול, וירגיל את בניו לתלמוד תורה.⁽²⁰⁾שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל:כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה, מהו שיהא מותר לי ללמוד חכמת יונית?

קרא עליו - רבי ישמעאל על בן אחותו - את המקרא הזה:"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה"; צא ובדוק [ומצא] שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית.

ופליגא - הך דרבי ישמעאל, הסובר: חובה ללמוד כל היום - אדרבי שמואל בר נחמני! דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:פסוק זה - "לא ימוש..." - אינו לא חובה ולא מצוה, אלא ברכה; כי:

ראה הקדוש ברוך הוא את יהושע, שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל", לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא:יהושע! כל כך חביבין עליך דברי תורה, הריני לברכך ש"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".

כאילו יש כאן לכאורה ממש היפוך בן רבי ישמעאל לבין רשב"י . רבי ישמעאל מצריך לימוד של כל היום וכל הלילה למי שהוא תלמיד חכם ובעניין הזה הוא ממש כמו רבי שמעון בר יוחאי שמצריך הקדשת כל הזמן של האדם ללימוד תורה ולעומת זאת רשב"י אומר שהחיוב המינימאלי על האדם ללימוד תורה הוא רק קריאת שמע שחרית וערבית וזה ממש קושיה על רבי שמעון בר יוחאי שאמר "תורה מה תהא עליה!?

ובלי נדר אמשיך לנסות לטפל בקושיות הללו בשיעור הבא

פרשת פינחס לימוד תורה לגברים האם אדם צריך לבדוק האם הוא שייך לשיטת רשב"י או לשיטת רבי ישמעאל ? האם רבא עשה כמו שיטת רשב"י ? האם תלמידיו עשו כשיטת רבי ישמעאל ? אם לאדם אין חיוב לבדוק את עצמו לאיזה שיטה הוא שייך מה הטענה על רבי יוחנן ואילפא ? כמה זמן אדם צריך לבדוק את עצמו האם שייך לשיטת רשב"י ? מה השיטה בשמים ? האם אדם יכול להתפרנס בשביל רווחה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת פינחס  לימוד תורה לגברים האם אדם צריך לבדוק האם הוא שייך לשיטת רשב"י או לשיטת רבי ישמעאל ? האם רבא עשה כמו שיטת רשב"י ? האם תלמידיו עשו כשיטת רבי ישמעאל ? אם לאדם אין חיוב לבדוק את עצמו לאיזה שיטה הוא שייך מה הטענה על רבי יוחנן ואילפא ? כמה זמן אדם צריך לבדוק את עצמו האם שייך לשיטת רשב"י ? מה השיטה בשמים ? האם אדם יכול להתפרנס בשביל רווחה ?  ‏ט"ז/תמוז/תשע"ט

בשבוע שעבר דיברתי על לימוד תורה לנשים  ובסוף במאמר עלה נושא לימוד תורה לגברים . יש את שיטת רבי שמעון בר יוחאי ושיטת רבי ישמעאל

חברותא ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: "ואספת דגנך" - מה תלמוד לומר?לפי שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול נלמד את הדברים שבפסוק ככתבן שלא יעסוק האדם כלל בפרנסתו אלא אך ורק בלימוד התורה?תלמוד לומר: "ואספת דגנך", ללמדינו שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ שתהא עוסק גם בפרנסתך⁽²²⁾, דברי רבי ישמעאל.רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?אלא בהכרח יש ליישב הענין באופן שונה ולומר שהפסוק שנאמר בו "לא ימוש ספר התורה מפיך" מתקיים בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"⁽²³⁾ ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך".אמר אביי: הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל, שבד בבד עם עסק התורה עסקו בפרנסתם - ועלתה בידן. והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן שקוצרים בהם את התבואה, וביומי תשרי שדורכים בהם את הענבים בגתות היין וסוחטים בהם את השמן בבתי הבד - לא תתחזו קמאי אלא בטלו את לימודיכם ועיסקו בפרנסת ביתכם כי היכי [כדי] דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [במשך כל השנה].אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

אביי אומר הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה ניסו כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם . וצריך להבין מה אומר אביי האם כל אחד ילך לפי הרוב ויעשה כמו רבי ישמעאל או יש על האדם חיוב לבדוק האם יעלה בידו להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי ואחר כך כאשר יראה שלא עלתה בידו יעבור לשיטת רבי ישמעאל?  

לפחות לפי שיטת רבא אני לומד שאדם צריך לבחון האם יוכל להצליח כמו רבי שמעון בר יוחאי ורק אחר כך יעבור לשיטת רבי ישמעאל . מתשובתו של רבא אני מבין שרבא עצמו ישב ולמד 12 חודשים אבל תלמידיו שלא היה מי שיפרנס אותם  נתן להם עצה להתפרנס 2 חודשים ו 10 חודשים יהיו לטובת לימוד תורה. וכיצד אנחנו לומדים את זה מתשובתו של רבא ? רבא אומר " לא תתחזו קמאי" כלומר רבא ישב ולמד ובקש מהם לא לבוא אליו באותם 2 חודשים בהם הוא  לומד תורה .

היה לי דיון על הנושא עם האברך החשוב משה הרשלר שטען שרבא היה ראש ישיבה  ורבא היה עשיר ועל אחד כזה קשה להגיד שהוא הולך לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי שחי מן הדוחק . הוא הראה לי בגמרא את הסיפור על רבא חברותא מועד קטן דף כח עמוד א

ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי: בקשתי חוכמתיה דרב הונא, ועותריה עשירותו דרב חסדא, ויהבו לי.אך בקשתי גם ענותנותיה דרבה בר רב הונא, ואת זאת לא יהבו לי,

כלומר רבא מקיים בדיוק את שנטען בגמרא לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"⁽²³⁾ ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך"."

כלומר רבא זכה שמלאכתו תעשה על ידי אחרים והוא יוכל לשבת וללמוד תורה . הוא בדק וראה שהוא יכול לחיות לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי עובדה שהוא ביקש מהקב"ה שייתן לו מה שצריך כדי לשבת וללמוד . שאר התלמידים שלא יכלו להתקיים ללא עבודה להם נתן רבא את העצה להקדיש 2 חודשים לעבודה ו 10 חודשים ללימוד תורה . ואם באמת אין לאדם חיוב לבדוק את עצמו האם הוא יכול להיות רבי שמעון בר יוחאי מה הטענה שהיה על רבי יוחנן ואילפא ?

וכך כתוב בבלי חברותא תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן⁽¹²¹³⁾ הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי⁽¹²¹⁶⁾ ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם]⁽¹²¹⁷⁾, לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!אמר ליה אידך [אמר לו המלאך השני]⁽¹²¹⁹⁾: שבקינהו [הניחם] ולא נהרגם, דאיכא בהו חד - דקיימא ליה שעתא [כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות].

רבי יוחנן שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.

אם ההלכה היא כמו רבי ישמעאל לא יכול להיות טענה על רבי יוחנן ואילפא שהיו עניים ורצו ללכת לעבוד ולהתפרנס וללמוד תורה בדיוק כמו אילפא שעזב את תלמודו והלך לעבוד אבל היה יודע תורה טוב יותר מאשר רבי יוחנן

רש"י מסכת תענית דף כא עמוד א

אי אתיב מר וגריס - אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לרבי יוחנן, דאילפא הוי גמיר טפי מרבי יוחנן.

ואומר המלבי"ם תורה אור במדבר פרשת חקת פרק יט

וכבר אמרנו שבענין זה היו מחולקים בית שמאי וב"ה ששמאי והנמשכים אחריו היה דרכם למאס בעה"ז ולעזוב כל עניני החומר, והלל והנמשכים אחריו היו אומרים שאין לעזוב את העולם, וכבר אמרו שב"ש וב"ה נחלקו אם טוב לו לאדם שנברא משלא נברא כי ב"ש קצו בעה"ז ורעותיו ומאסו בו, והשתדלו תמיד להפשיט הנפש מן הגוף, והיו אומרים שטוב היה לו לאדם אם לא היה נברא לחיות עם הגויה שהושמה הנפש במאסרו לרעתה, וכבר כתב האריז"ל שמה שאין הלכה כב"ש וכרשב"י הוא מפני גודל מעלתם שלא עסקו בתורת העה"ז כלל רק בתורת עולם האצילות כי התורה מתפשטת בכל עולם ועולם והם נפרדו מן העה"ז ועסקו בתורת השכליים הנפרדים, והתורה כפי סודותיה בעולמות העליונים הלכותיה משונים מכפי ענינה בעולם הגופים, ואמרו שבשמים פוסקים כב"ש וכרשב"י, ושכן יפסקו ההלכה לעת"ל כשיתפשטו הנפשות מן הגופים שאז תהיה ההלכה למטה כמו שהוא בעולם העליון,

כלומר לפי דברי המלבי"ם ההלכה בשמים כמו רבי שמעון בר יוחאי ולכן כאשר מידת הדין נמצאת בעולם הזה הדין הוא כמו בשמים ולפי זה רבי יוחנן ואילפא היו צריכים ללמוד תורה גם אם הם חיו בעניות . וכאשר הם רצו לצאת לעבוד הם עזבו חיי עולם לטובת חיי שעה ולכן כאשר היו בסכנה ומידת הדין היית עליהם דנו אותם למיתה בידי שמים . ולפי זה כיצד אדם ידע אם הוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי או רבי ישמעאל ? אם הוא שייך לשיטת רשב"י והולך לפי שיטת רבי ישמעאל  והוא לא ניסה לבדוק את זה כמעט יהיה ברור שלפחות בדיני שמים יהיה עליו תביעה גדולה כמו שהיה תביעה גדולה על רבי יוחנן ואילפא . ועוד צריך להגיד שלפחות מבחינת העצה של הגמרא כפי שכותב ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

אדם שרוצה לשרוד בעולם חייב לדעת לאן הוא שייך האם הוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי או לשיטת רבי ישמעאל ? וחלק מהפשפוש במעשיו להבין האם התורה היא כל חייו או צריך לשלב תורה עם דרך ארץ כי יש לזה משמעות דגולה על השכר שלו בעולם הזה ובעולם הבא . וכמו שיש לנו טענות על נשים הלומדות תורה אחד שיכל ללמוד תורה כמו רשב"י ויצא לעסקים במקום להרוויח 2000 שקל הוא מסתפק ב 1000 שקל אם להתפרנס זה מצווה המוטלת על הגבר או 27 שקל אם הפרנסה שלו זה רק לשם הרווחה בלבד שאז אין עליו מצווה להרוויח יותר כסף כמו שראינו את רבא שאומר לתלמידיו לעשות את המינימום האפשרי להתפרנס ושאר הזמן חייב ללכת ללימוד תורה . וכך הוא פוגע גם בעצמו וגם בכלל עם ישראל כאשר הוא יכול לשבת וללמוד תורה . בדיוק כמו אישה שפטורה מלימוד תורה ומחליטה ללמוד תורה ומקבלת 27 שקל לשעה במקום 2000  כאשר היא דואגת שבעלה ילמד תורה . וכמה זמן אדם צריך לנסות האם שייך לרבי ישמעאל או לרשב"י ?

חברותא חולין דף כד עמוד א

מכאן יש ללמוד, לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שלומד ושוכח, ששוב אינו רואה סימן ברכה.⁽¹⁶⁶⁾ שהרי הלוים לא עסקו בלימודם אלא חמש שנים.

רבי יוסי אומר: שלש שנים הוא פרק הזמן שאם לא ראה בו התלמיד סימן יפה ללימודיו שוב אינו רואה. שנאמר "ולגדלם - שנים שלש, וללמדם - ספר ולשון כשדים".

ואידך, תנא קמא, אינו לומד מהפסוק הזה, משום דשאני לשון כשדים, דקליל, ולפיכך זמן לימודו אינו יותר משלש שנים, אך אין מכאן הוכחה לגבי לימוד התורה שהוא קשה, שגם אם לא הצליח בשלש שנים עדיין יתכן שיראה סימן יפה במשנתו לאחר מכן, עד שיעברו חמש שנים.

ואידך, רבי יוסי, שאינו לומד מהלוים, משום דשאני הלכות עבודה במשכן - דתקיפין. רבים הם⁽¹⁶⁷⁾ שיש להם ללמוד את סדר פירוק המשכן, והעמדת הקרשים והקרסים, והשירה על הקרבן בכלי ובפה, ולפיכך זמן הלימוד שלהם הוא חמש שנים. אבל בלימוד התורה אפשר להווכח בשלש שנים בלבד, שאם לא ראה בהם סימן יפה - שוב אינו רואה!

אם כן אדם צריך להשקיע אן 3 שנים או 5 שנים כדי לדעת האם תלמודו עולה יפה

וכך כותב השו"ת עשה לך רב חלק ו סימן פז

מעתה יוצא לנו להלכה ולמעשה, שאם יש לאדם בן בעל כשרון פחות מבינוני ואין שום סיכוי שיצליח בלימודו להיות מורה הוראה בישראל ואפילו לא שו"ב, ודאי שעדיף שילך ללמוד מלאכה שיוכל להתפרנס ממנה בכבוד. ושיעור הזמן לנסות עצמו נראה לי חמש שנים, וכעין מ"ש רבותינו (חולין כד א) תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה. אבל תלמיד מוכשר ואפילו בעל כשרון בינוני וכ"ש עילוי, ודאי שיש לאפשר לו ללמוד תורה בשקידה רבה והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכדברי ר' נהוראי, "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו לאדם אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו וכו' ואומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".

כלומר יש כאלו שרואים שחובה לו לאדם לבדוק האם הוא שייך לרבי ישמעאל או לרשב"י

וכך אומר נפש החיים שער א פרק ח

והרבה עשו כרש"בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז"א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית"ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב"י(*): והנה פסוק ואספת דגנך וגו' הוא מוצא מכלל פ' והיה שכולה נאמרה בל' רבים ופסוק ואספת נאמר בלשון יחיד. לכן קרי ליה אין עושה רצונו של מקו' כשמפנה עצמו אף מעט לעסק פרנסה:

ואם כן יוצא לנו שכל אדם צריך להשקיע מזמנו בין 3 שנים ל 5 שנים להבין לאיזה שיטה הוא שייך . ובכל מקרה יתפרנס כפי צורכו האמיתי ושאר הזמן יהיה לטובת לימוד תורה כי זה לפחות מתחייב מפשפוש במעשיו .

פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ? מה הפרוש אישה דעתה קלה ? האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ‏ ט /תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת בלק לימוד תורה לנשים מה הערך הכספי של אדם העושה דבר שהוא פטור ממנו ? מה ההבדל למחיר של מצווה ולעומת מחיר של לימוד תורה ? מה הייחוד של לימוד תורה ? מה הוא ה"לימוד תורה " של נשים ? למה אדם צריך לפשפש במעשיו ? מה הקשר לאיך אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם ? האם אדם במעשיו יכול להחריב את העולם ? האם לימוד תורה של אישה יכול להחריב את העולם ? האם אישה שלומדת תורה מוכיחה על עצמה שדעתה קלה ?  מה הפרוש אישה דעתה קלה ?  האם אדם שבוחר לעשות דבר פטור במקום לימוד תורה מתחייב בנפשו ? ‏ ט /תמוז/תשע"ט

כאשר גמרתי לקרוא את הספר שקיבץ את כל העניינים שקשורים לסוגית ברוריה היה חסר לי מאמר מיוחד בנושא  לימוד תורה לנשים מזווית של קיום מצווה שהאישה פטורה ממנה . אישה שלומדת תורה מקבלת שכר שלא מצווה ועושה  כי אישה פטורה מלימוד תורה ומי שפטור ממצווה מקבל שכר של לא מצווה ועושה .

מעשי האדם נכנסים לתוך 5 הקטגוריות האלו :

1. עבירה 2. מעשה שהוא לא מצווה ולא עבירה לכולם 3. מעשה שהוא לא מצווה לאחד ומצווה לשני 

4. מצווה שהוא מחויב עליה 5. לימוד תורה .

לימוד תורה הוא מהסוג 3 לאישה שפטורה מלימוד תורה וסוג 4 לאיש .

וכדי להבין את ההבדל בין המצוות יש ללמוד את הגמרא וכך כותב החברותא סוטה דף כא עמוד א

אלא, אמר רבא, כך התכוון התנא בברייתא לומר: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא. בעידנא דלא עסיק בה - רק אגוני מגנא. אך אצולי מייצר הרע, לא מצלא בשעה שאינו עוסק בה. מצוה, בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה, רק אגוני מגנא, אבל אצולי לא מצלא, אפילו בשעה שעוסק בה.

ומסקנת הדברים שמצווה מגנה מייסורים כאשר הוא עוסק במצווה או לא עוסק במצווה אבל לימוד תורה בזמן שעוסק בה מגנה עליו מיצר הרע ומצילה אותו מייסורים אבל כאשר לא עוסק בלימוד תורה התורה שלמד לא מצילה אותו מיצר הרע .

עוד נתון שקשור ללימוד תורה ממשיכה הגמרא בסוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני.ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!".שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.

והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

ואילו דוד עסק בתורה, וזכות זו עמדה לו להינצל מהם.

כלומר לימוד תורה הוא מצווה מיוחדת שעומדת בפני עצמה ולא "מתחשבנת" מול עברות אחרות של האדם כמו מצווה רגילה ש"מתחשבנת " מול עברה ולכן לימוד תורה מגן עליו מייסורים גם עם עשה עבירות אחרות כי היא זכות שעומדת בפני עצמה .

לימוד תורה לגברים הדבר ברור שהוא לימוד התורה והתורה שבעל פה אבל אז עוברת הגמרא לדון איך אישה ניצלת מיצר הרע הרי היא לא מצווה כמו האיש על לימוד תורה .

רבינא אמר: לעולם זכות תורה תולה לה לאשה.

ודקאמרת, הרי אשה הלומדת תורה "אינה מצווה ועושה היא", ואין שכרה רב, ואינו יכול להגן עליה -אין הכוונה לאישה הלומדת תורה בעצמה. אלא הכוונה היא לזכות של תורה שיש לה בגלל בעלה ובניה, שהיא דואגת וטורחת למען לימוד התורה שלהם!

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!? וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

כלומר צריך לדרג את המצוות לפי דרוג השכר של סוגי המצוות :

1. השכר הכי נמוך לשם ההמחשה נגיד זה שכר של 27  שקל לשעה (שכר מינימום ) למי שמקבל שכר כלא מצווה ועושה כמו אישה בלימוד תורה

2. מצווה רגילה שלשם המחשה נגיד שזה 1000 שקל לשעה וצריך להגיד שעבירה מכבה מצווה

3. לימוד תורה שזה השכר הכי גבוה נגיד שזה 2000 שקל לשעה כי זה מצווה שעומדת לעולם ועבירה לא מעבה מצווה של לימוד תורה .

אישה שרוצה ללמוד תורה בעצם מחליטה לקבל שכר של 27 שקל לשעה במקום שכר של 1000 שקל לשעה לכל מצווה אחרת שהיא מצווה עליה או במקום 2000 שקל לשעה אם תבחר לדאוג לשלוח את בניה או את בעלה ללמוד תורה כי "לימוד התורה " של נשים הוא המאמץ שלה שבניה ובעלה ילמדו

תורה . כל אחד בטעות יכול להגיד מה אכפת לי שהיא בחרה ללמוד תורה ולהרוויח 27 שקל לשעה במקום 2000 שקל לשעה . זה הבחירה החופשית שלה והיא עושה כרצונה . אבל תכף נראה שזה ממש לא נכון

חברותא קידושין דף מ עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. דהיינו, כאילו כל מעשיו שקולים. ולכן, אפילו אם עשה מצוה אחת בלבד, אשריו, לפי שהכריע עצמו בעשיית המצוה הזאת לכף זכות. ומאידך, אם עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר [קהלת ט] "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה". דהיינו, בשביל חטא יחידי שחטא, אובד ממנו טובות הרבה, שאינן מכריעות את דינו לטובה, אלא אדרבה, חטא יחידי זה, מכריע את גורלו לחובה.רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו, וגם את כל העולם, לכף זכות.⁽¹⁾

עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.⁽²⁾

חברותא - הערות קידושין דף מ עמוד ב הערה (2

(2). הרמב"ם בפרק ג מהלכות תשובה מבאר שאין השיקול נערך לפי מנין הזכויות והחובות אלא רק לפי ערכם, כי יש זכות השקולה נגד כמה עוונות, ומאידך יש עבירה השקולה כנגד כמה מצוות, והשיקול הוא לפי דעתו של "אל דעות", והוא היודע האיך עורכים הזכיות כנגד העוונות.

ולפי זה ברור שהערך של המצוות תלוי בשכר שמקבלים על כל מצווה לפי ערכה ועל השכר שמקבלים על דבר שאתה עושה ולא מצווה עליו .

יוצא לנו פה שבחשבון של העולם כפי שאומרת הגמרא מי שעושה דבר שהוא לא מצווה ועושה כאשר באותו הזמן יכול היה לעשות מצווה שהוא מצווה עליה או יותר מכך ללמוד תורה והאישה לדאוג שבעלה ובניה ילכו ללמוד תורה  יכול לכאורה להחריב את העולם ולהכריע אותו לכף חובה במקום כף זכות . כי אם העולם הוא חצי חצי ואדם אחר עשה עבירה נגיד שמשקלה 2000 שקל . לעומתה אותו אישה למדה תורה וקיבלה 27 שקל כל העולם היה נוטה  לכף חובה . אבל אם האישה עושה מצווה רגילה שעתיים או הייתה מתעסקת שעה בלשלוח את בעלה או בניה ללמוד תורה העולם היה חוזר לתיקו .

לשם המחשה ניתן דוגמה של קיבוץ שיתופי מלא שכל המשכורות של בני הקיבוץ נכנסים לקופה הראשית והכסף הזה מחולק חזרה לכל החברים בשווה. הקיבוץ לא היה מרשה לאף אחד לבחור במקצוע של ה 27 שקל שעה כאשר אותו חבר יכול לבחור ב 1000 או ב 2000 שקל לשעה. כי יש כאן מעין  "גזל " של הציבור .

ולא רק כלפי הציבור גם כלפי עצמה

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

כלומר בכל עברה יש רווח מידי והפסד בעתיד ובכל מצווה יש הפסד מידי ורוח עתידי ואדם צריך לחשבן בדקדוק כל דבר וזה הדרך היחידה שלו לשרוד בעולם הזה עם תרי"ג מצוות של עשה ולא תעשה .

ולכן אדם שבוחר לעשות דבר שהוא לא מצווה ועושה ולקבל 27 שקל במקום לעשות מצווה רגילה שהוא מצווה עליה ולקבל  1000 שקל או לעשות מצות לימוד תורה שמקבל עליה 2000 שקל הוא ברור אחד שלא מפשפש במעשיו והסיכוי שלו לשרוד את העולם נמוך מאוד כפי שניתן להבין מהגמרא כאן .

ולכן אישה שלומדת תורה במקום לעשות מצווה רגילה או לעשות מצווה של "לימוד תורה " ולדאוג שבניה או בעלה ילמדו תורה מעידה על עצמה שבאמת "נשים דעתן קלה" . ובאמת במאמרים קודמים הבאתי דוגמאות שמהם ניתן להבין שזה המשמעות של נשים דעתן קלה שיש להם חסרון בחשבון הזה של "פשפוש במעשיו" לפי פירושו של רש"י . ומי שלומדת תורה מעידה על עצמה שאכן יש לה חסרון כזה ומעידה על עצמה שהיא לא מקבלת את דברי חז"ל שנשים דעתן קלה בדיוק כמו שברוריה לא קיבלה את זה לגבי עצמה . כלומר כאשר מול אישה עומד מצד אחד עבירה שיש בה רווח עכשיו לעומת החשבון העתידי של ההפסד שלה בעתיד בעולם הבא יש מצבים שהרווח המידי הוא קטן  לעומת ההפסד העתידי ובחשבון הזה היא  יכולה לבחור ברווח המידי הקטן מול ההפסד העתידי הגדול . כלומר אותו חסרון באישה שהוא קלות דעת גורם לה לבחור ברווח המידי הקטן של העבירה ולהתעלם מן ההפסד הגדול בעולם הבא .ובמקרה שלנו היא מתעלמת מהיכולת שלה לעשות מצווה רגילה ולקבל שכר גדול אבל מעדיפה את הרווח המידי הזעום עכשיו . והרווח המידי שלה זה הרגשת החשיבות עמו גבר .

וצריך להגיד שבלימוד תורה של נשים מובנה בתוכו הוכחה שבאמת נשים דעתן קלה ויש בלימוד כזה זלזול בדברי חכמים כי מי שלומדת תורה יודעת את דברי חז"ל והיא מזלזלת בהם לא בשוגג אלה במזיד . האישה יכולה ללמוד תורה ולהבין אותם ,אומנם לפי מה שכתבתי בעבר הנשים  לא קיבלו את המתנה שנתן משה לעם ישראל וזה כוח הפלפול אבל כוח הפלפול הוא אותו כוח שנותן את האפשרות לשחזר ולהבין את התורה גם אם נשכחה ומסור לידי מי שרוצה לחדש חידושים בתורה ולהעמיד בצורה נכונה את הגמרא על מפרשיה השונים .

וכך כותב ה רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א

מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן,

ולשיטתי מי הם מיעוט הנשים שכן יכולות ללמוד תורה ?  כתבתי בעבר שזה הנביאות שיש להם 2 מעלות האחת שכל הנביאים כולל הנביאות קבלו את המתנה של משה וזה כוח הפלפול . רוח הקודש אצל האישה מתקן את דעתן קלה כי רוח הקודש מביא את העתיד נוכח בהווה ולכן מתקן את דעתן הקלה של הנשים . ולכן אותם נשים שהיו נביאות יכלו ללמוד תורה .  וכבר כתבתי שהשילוב הזה של גבר ואישה בצורה נכונה נותן להם להגיע לשלמות . והאישה שנבראה בחסרון מן האדם הראשון תפקידה יחד עם הגבר להשלים את החיסרון הזה .

ואת החשבון הזה של פשפוש במעשיו ניתן להבין בקלות

משנה מסכת אבות פרק ג

רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה =דברי הימים= א' כ"ט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:

ומה המשמעות של נאה אילן זה ?

 תהלים פרק קד

(כד) מָֽה־רַבּ֬וּ מַעֲשֶׂ֨יךָ׀ יְֽקֹוָ֗ק כֻּ֭לָּם בְּחָכְמָ֣ה עָשִׂ֑יתָ מָלְאָ֥ה הָ֝אָ֗רֶץ קִנְיָנֶֽךָ:

שאולי יש כאן מעלה של לפחות מצווה ובכל זאת הוא מתחייב בנפשו  כלומר לבחור ב  1000 שקל לשעה במקום 2000 שקל יש כאן אולי בעיה של מתחייב בנפשו . כל שכן אם יבחר ב 27 שקל לעומת 2000 שקל .

וכך כתוב בבלי חברותא תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן⁽¹²¹³⁾ הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי⁽¹²¹⁶⁾ ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם]⁽¹²¹⁷⁾, לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!אמר ליה אידך [אמר לו המלאך השני]⁽¹²¹⁹⁾: שבקינהו [הניחם] ולא נהרגם, דאיכא בהו חד - דקיימא ליה שעתא [כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות].

רבי יוחנן שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.

יוצא לנו כאן שמי שעוזב את ה 2000 שקל לטובת ה 27 שקל אם להתפרנס זה לא מצווה ואם זה מצווה לבחור ב 1000 שקל במידת הדין הוא במיתה בידי שמים . עד כדי כך מידת הדין במי שבוחר לעשות פחות ממה שהוא יכול . יכול להיות שהדין הזה על מי שכבר הוכיח שהוא יכול ללמוד דברי תורה אבל מי שניסה ללמוד ולא הצליח אולי הדין הזה לא מתוח עליו .

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.

וצריך להגיד שאדם צריך לבחון האם הוא משיטת שמעון בר יוחאי או משיטת רבי ישמעאל . כי אם הרבה עשו ולא הצליחו כמו שמשתמע מהדברים יש על האדם לברר לאן הוא שייך . וכאשר ידוע שהוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי לבחור בשיטת רבי ישמעאל זה מתחייב בנפשו .

כלומר גם לגבי נשים הבוחרים בדבר שהוא פטור לעומת בחירה בחיוב יש להם בעיה בדיוק זהה לאותו אחד שמסוגל לעשות דבר חיוב ובוחר לעשות דבר פטור

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב

אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמם לחמם.

דף על הדף עבודה זרה דף ג עמוד ב

עי' ערכין ט"ו ב' שגיהנם נקרא גחלי רתמים

ולכן לכל הפחות כאשר אדם בוחר בפטור ולא במצווה ולא במצווה של לימוד תורה יש כאן בעיה של יפשפש במעשיו