19.7.2019

פרשת פינחס לימוד תורה לגברים האם אדם צריך לבדוק האם הוא שייך לשיטת רשב"י או לשיטת רבי ישמעאל ? האם רבא עשה כמו שיטת רשב"י ? האם תלמידיו עשו כשיטת רבי ישמעאל ? אם לאדם אין חיוב לבדוק את עצמו לאיזה שיטה הוא שייך מה הטענה על רבי יוחנן ואילפא ? כמה זמן אדם צריך לבדוק את עצמו האם שייך לשיטת רשב"י ? מה השיטה בשמים ? האם אדם יכול להתפרנס בשביל רווחה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת פינחס  לימוד תורה לגברים האם אדם צריך לבדוק האם הוא שייך לשיטת רשב"י או לשיטת רבי ישמעאל ? האם רבא עשה כמו שיטת רשב"י ? האם תלמידיו עשו כשיטת רבי ישמעאל ? אם לאדם אין חיוב לבדוק את עצמו לאיזה שיטה הוא שייך מה הטענה על רבי יוחנן ואילפא ? כמה זמן אדם צריך לבדוק את עצמו האם שייך לשיטת רשב"י ? מה השיטה בשמים ? האם אדם יכול להתפרנס בשביל רווחה ?  ‏ט"ז/תמוז/תשע"ט

בשבוע שעבר דיברתי על לימוד תורה לנשים  ובסוף במאמר עלה נושא לימוד תורה לגברים . יש את שיטת רבי שמעון בר יוחאי ושיטת רבי ישמעאל

חברותא ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: "ואספת דגנך" - מה תלמוד לומר?לפי שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול נלמד את הדברים שבפסוק ככתבן שלא יעסוק האדם כלל בפרנסתו אלא אך ורק בלימוד התורה?תלמוד לומר: "ואספת דגנך", ללמדינו שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ שתהא עוסק גם בפרנסתך(22), דברי רבי ישמעאל.רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?אלא בהכרח יש ליישב הענין באופן שונה ולומר שהפסוק שנאמר בו "לא ימוש ספר התורה מפיך" מתקיים בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"(23) ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך".אמר אביי: הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל, שבד בבד עם עסק התורה עסקו בפרנסתם - ועלתה בידן. והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן שקוצרים בהם את התבואה, וביומי תשרי שדורכים בהם את הענבים בגתות היין וסוחטים בהם את השמן בבתי הבד - לא תתחזו קמאי אלא בטלו את לימודיכם ועיסקו בפרנסת ביתכם כי היכי [כדי] דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [במשך כל השנה].אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי(24) שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

אביי אומר הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה ניסו כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם . וצריך להבין מה אומר אביי האם כל אחד ילך לפי הרוב ויעשה כמו רבי ישמעאל או יש על האדם חיוב לבדוק האם יעלה בידו להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי ואחר כך כאשר יראה שלא עלתה בידו יעבור לשיטת רבי ישמעאל?  

לפחות לפי שיטת רבא אני לומד שאדם צריך לבחון האם יוכל להצליח כמו רבי שמעון בר יוחאי ורק אחר כך יעבור לשיטת רבי ישמעאל . מתשובתו של רבא אני מבין שרבא עצמו ישב ולמד 12 חודשים אבל תלמידיו שלא היה מי שיפרנס אותם  נתן להם עצה להתפרנס 2 חודשים ו 10 חודשים יהיו לטובת לימוד תורה. וכיצד אנחנו לומדים את זה מתשובתו של רבא ? רבא אומר " לא תתחזו קמאי" כלומר רבא ישב ולמד ובקש מהם לא לבוא אליו באותם 2 חודשים בהם הוא  לומד תורה .

היה לי דיון על הנושא עם האברך החשוב משה הרשלר שטען שרבא היה ראש ישיבה  ורבא היה עשיר ועל אחד כזה קשה להגיד שהוא הולך לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי שחי מן הדוחק . הוא הראה לי בגמרא את הסיפור על רבא חברותא מועד קטן דף כח עמוד א

ואמר רבא: הני תלת מילי בעאי קמי שמיא, תרתי יהבו לי, חדא לא יהבו לי: בקשתי חוכמתיה דרב הונא, ועותריה עשירותו דרב חסדא, ויהבו לי.אך בקשתי גם ענותנותיה דרבה בר רב הונא, ואת זאת לא יהבו לי,

כלומר רבא מקיים בדיוק את שנטען בגמרא לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"(23) ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך"."

כלומר רבא זכה שמלאכתו תעשה על ידי אחרים והוא יוכל לשבת וללמוד תורה . הוא בדק וראה שהוא יכול לחיות לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי עובדה שהוא ביקש מהקב"ה שייתן לו מה שצריך כדי לשבת וללמוד . שאר התלמידים שלא יכלו להתקיים ללא עבודה להם נתן רבא את העצה להקדיש 2 חודשים לעבודה ו 10 חודשים ללימוד תורה . ואם באמת אין לאדם חיוב לבדוק את עצמו האם הוא יכול להיות רבי שמעון בר יוחאי מה הטענה שהיה על רבי יוחנן ואילפא ?

וכך כתוב בבלי חברותא תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן(1213) הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך(1214).אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול](1215). הוו קא כרכי(1216) ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם](1217), לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם(1218) הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!אמר ליה אידך [אמר לו המלאך השני](1219): שבקינהו [הניחם] ולא נהרגם, דאיכא בהו חד - דקיימא ליה שעתא [כי יש בהם אחד, שעומדת לו השעה להעשות גדול בתורה, ואין זה זמנו למות].

רבי יוחנן שמע את דברי המלאכים, ואילו אילפא - לא שמע.

אם ההלכה היא כמו רבי ישמעאל לא יכול להיות טענה על רבי יוחנן ואילפא שהיו עניים ורצו ללכת לעבוד ולהתפרנס וללמוד תורה בדיוק כמו אילפא שעזב את תלמודו והלך לעבוד אבל היה יודע תורה טוב יותר מאשר רבי יוחנן

רש"י מסכת תענית דף כא עמוד א

אי אתיב מר וגריס - אם היית יושב ועוסק בתורה היינו ממליכין אותך כמו שעשינו לרבי יוחנן, דאילפא הוי גמיר טפי מרבי יוחנן.

ואומר המלבי"ם תורה אור במדבר פרשת חקת פרק יט

וכבר אמרנו שבענין זה היו מחולקים בית שמאי וב"ה ששמאי והנמשכים אחריו היה דרכם למאס בעה"ז ולעזוב כל עניני החומר, והלל והנמשכים אחריו היו אומרים שאין לעזוב את העולם, וכבר אמרו שב"ש וב"ה נחלקו אם טוב לו לאדם שנברא משלא נברא כי ב"ש קצו בעה"ז ורעותיו ומאסו בו, והשתדלו תמיד להפשיט הנפש מן הגוף, והיו אומרים שטוב היה לו לאדם אם לא היה נברא לחיות עם הגויה שהושמה הנפש במאסרו לרעתה, וכבר כתב האריז"ל שמה שאין הלכה כב"ש וכרשב"י הוא מפני גודל מעלתם שלא עסקו בתורת העה"ז כלל רק בתורת עולם האצילות כי התורה מתפשטת בכל עולם ועולם והם נפרדו מן העה"ז ועסקו בתורת השכליים הנפרדים, והתורה כפי סודותיה בעולמות העליונים הלכותיה משונים מכפי ענינה בעולם הגופים, ואמרו שבשמים פוסקים כב"ש וכרשב"י, ושכן יפסקו ההלכה לעת"ל כשיתפשטו הנפשות מן הגופים שאז תהיה ההלכה למטה כמו שהוא בעולם העליון,

כלומר לפי דברי המלבי"ם ההלכה בשמים כמו רבי שמעון בר יוחאי ולכן כאשר מידת הדין נמצאת בעולם הזה הדין הוא כמו בשמים ולפי זה רבי יוחנן ואילפא היו צריכים ללמוד תורה גם אם הם חיו בעניות . וכאשר הם רצו לצאת לעבוד הם עזבו חיי עולם לטובת חיי שעה ולכן כאשר היו בסכנה ומידת הדין היית עליהם דנו אותם למיתה בידי שמים . ולפי זה כיצד אדם ידע אם הוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי או רבי ישמעאל ? אם הוא שייך לשיטת רשב"י והולך לפי שיטת רבי ישמעאל  והוא לא ניסה לבדוק את זה כמעט יהיה ברור שלפחות בדיני שמים יהיה עליו תביעה גדולה כמו שהיה תביעה גדולה על רבי יוחנן ואילפא . ועוד צריך להגיד שלפחות מבחינת העצה של הגמרא כפי שכותב ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

אדם שרוצה לשרוד בעולם חייב לדעת לאן הוא שייך האם הוא שייך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי או לשיטת רבי ישמעאל ? וחלק מהפשפוש במעשיו להבין האם התורה היא כל חייו או צריך לשלב תורה עם דרך ארץ כי יש לזה משמעות דגולה על השכר שלו בעולם הזה ובעולם הבא . וכמו שיש לנו טענות על נשים הלומדות תורה אחד שיכל ללמוד תורה כמו רשב"י ויצא לעסקים במקום להרוויח 2000 שקל הוא מסתפק ב 1000 שקל אם להתפרנס זה מצווה המוטלת על הגבר או 27 שקל אם הפרנסה שלו זה רק לשם הרווחה בלבד שאז אין עליו מצווה להרוויח יותר כסף כמו שראינו את רבא שאומר לתלמידיו לעשות את המינימום האפשרי להתפרנס ושאר הזמן חייב ללכת ללימוד תורה . וכך הוא פוגע גם בעצמו וגם בכלל עם ישראל כאשר הוא יכול לשבת וללמוד תורה . בדיוק כמו אישה שפטורה מלימוד תורה ומחליטה ללמוד תורה ומקבלת 27 שקל לשעה במקום 2000  כאשר היא דואגת שבעלה ילמד תורה . וכמה זמן אדם צריך לנסות האם שייך לרבי ישמעאל או לרשב"י ?

חברותא חולין דף כד עמוד א

מכאן יש ללמוד, לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שלומד ושוכח, ששוב אינו רואה סימן ברכה.(166) שהרי הלוים לא עסקו בלימודם אלא חמש שנים.

רבי יוסי אומר: שלש שנים הוא פרק הזמן שאם לא ראה בו התלמיד סימן יפה ללימודיו שוב אינו רואה. שנאמר "ולגדלם - שנים שלש, וללמדם - ספר ולשון כשדים".

ואידך, תנא קמא, אינו לומד מהפסוק הזה, משום דשאני לשון כשדים, דקליל, ולפיכך זמן לימודו אינו יותר משלש שנים, אך אין מכאן הוכחה לגבי לימוד התורה שהוא קשה, שגם אם לא הצליח בשלש שנים עדיין יתכן שיראה סימן יפה במשנתו לאחר מכן, עד שיעברו חמש שנים.

ואידך, רבי יוסי, שאינו לומד מהלוים, משום דשאני הלכות עבודה במשכן - דתקיפין. רבים הם(167) שיש להם ללמוד את סדר פירוק המשכן, והעמדת הקרשים והקרסים, והשירה על הקרבן בכלי ובפה, ולפיכך זמן הלימוד שלהם הוא חמש שנים. אבל בלימוד התורה אפשר להווכח בשלש שנים בלבד, שאם לא ראה בהם סימן יפה - שוב אינו רואה!

אם כן אדם צריך להשקיע אן 3 שנים או 5 שנים כדי לדעת האם תלמודו עולה יפה

וכך כותב השו"ת עשה לך רב חלק ו סימן פז

מעתה יוצא לנו להלכה ולמעשה, שאם יש לאדם בן בעל כשרון פחות מבינוני ואין שום סיכוי שיצליח בלימודו להיות מורה הוראה בישראל ואפילו לא שו"ב, ודאי שעדיף שילך ללמוד מלאכה שיוכל להתפרנס ממנה בכבוד. ושיעור הזמן לנסות עצמו נראה לי חמש שנים, וכעין מ"ש רבותינו (חולין כד א) תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה. אבל תלמיד מוכשר ואפילו בעל כשרון בינוני וכ"ש עילוי, ודאי שיש לאפשר לו ללמוד תורה בשקידה רבה והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכדברי ר' נהוראי, "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו לאדם אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו וכו' ואומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".

כלומר יש כאלו שרואים שחובה לו לאדם לבדוק האם הוא שייך לרבי ישמעאל או לרשב"י

וכך אומר נפש החיים שער א פרק ח

והרבה עשו כרש"בי ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז"א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית"ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב"י(*): והנה פסוק ואספת דגנך וגו' הוא מוצא מכלל פ' והיה שכולה נאמרה בל' רבים ופסוק ואספת נאמר בלשון יחיד. לכן קרי ליה אין עושה רצונו של מקו' כשמפנה עצמו אף מעט לעסק פרנסה:

ואם כן יוצא לנו שכל אדם צריך להשקיע מזמנו בין 3 שנים ל 5 שנים להבין לאיזה שיטה הוא שייך . ובכל מקרה יתפרנס כפי צורכו האמיתי ושאר הזמן יהיה לטובת לימוד תורה כי זה לפחות מתחייב מפשפוש במעשיו .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה