פרשת קדושים האם הקדושה של עם ישראל דורשת הפרדה מאומות העולם ? האם הדרישה להפרדת דת מהמדינה זה אינטרס של יראי השם ? מה המשמעות של הפרדת דת מהמדינה ? האם המדינה זה דת או דבר נפרד ? למה הפרדת דת מהמדינה זה הפרדת דת מדת ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פרשת קדושים האם הקדושה של עם ישראל דורשת הפרדה מאומות העולם ? האם הדרישה להפרדת דת מהמדינה זה אינטרס של יראי השם ? מה המשמעות של הפרדת דת מהמדינה ? האם המדינה זה דת או דבר נפרד ? למה הפרדת דת מהמדינה זה הפרדת דת מדת ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ו
כתוב ב ויקרא פרק כ

(כו) וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְקֹוָ֑ק וָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת קדושים רמז תרכו

ואבדיל אתכם מן העמים [כ, כו], ר' ברכיה בשם ר' אבהו אלו אמר ואבדיל עמים מכם לא היתה תקומה לאומות העולם אלא ואבדיל אתכם כזה שבורר היפה מתוך הרע וחוזר ובורר אבל כשהוא בורר את הרע מתוך היפה שוב אינו בורר, א"ר לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מאומות העולם בחרישתם ובזריעתם ובקצירתם ובעמורם ובדישתם בגרניהם ביקביהם במנינם ובחשבונם, בחרישתם לא תחרוש בשור ובחמור, בזריעתם לא תזרע כרמך כלאים, וכד'

כלומר עם ישראל חייב להיות מובדל מאומות העולם כי עיקר העולם בעם ישראל והקב"ה שם את שמו על עם ישראל והיות והקב"ה מובדל מכל העולם ומכל העולמות גם עם ישראל חייב להיות מובדל מן העולם ואם כן לכאורה הדרישה להפרדת דת מהמדינה היא אינטרס של כל מי שהולך בדרך השם שיהיה הפרדה בן המדינה שמתנהלת לפי חוקים ללא קשר לחוקי התורה . ואכן יש חילוקי דעות לגבי הנושא ויש 3 דרכים שהם בעצם שתים . ההשקפה של אלו המבדילים את עצמם לחלוטין ממדינה ישראל כמו העדה החרדית ועוד זרמים שונים שלא מוכנים להשתתף בניהול המדינה , הזרם המרכזי של החרדים שמיוצגות על ידי המפלגות החרדיות שכן משתתפות בניהול המדינה ורואים בהשתתפות בניהול המדינה מעשה בדיעבד והרצון שלהם להשתתף באופן מוגבל בניהול המדינה כדי לתת כלים סבירים שעולם התורה יוכל להתקיים אבל באופן עקרוני ההשקפה שלהם דומה לעדה החרדית והציונית הדתית שרואה במדינה חלק בלתי נפרד מהקדושה של עם ישראל ולכן רואים בהשתתפות בניהול המדינה הזאת דבר שלכתחילה . מעל כל זה מרחפת הדרישה להפרדה בן דת למדינה ונשאלת השאלה  הנשאלת מה המשמעות האמיתית של הפרדת דת מהמדינה ?

צריך להבין מה משמעות של ההפרדה . ההיגיון אומר שכדי שניתן יהיה להפריד בן דת למדינה צריך שיהיה מושג הנקרא דת ויש מושג הנקרא מדינה כאשר ברור שהעקרונות של המדינה לא יכולים להיות כמו דת כי אחרת זה הפרדה בן דת לדת . וצריך לבחון אם המושג מדינה שונה עקרונית מן המושג דת כך שניתן להפריד אותו או לחילופין שמדינה זה מושג זהה  לדת וכל הניסיון להפריד את הדת מהמדינה זה הניסיון של  "דת המדינה " לבצע  מניפולציה מחשבתית ולהתחפש למושג ערטילאי שנקרא "מדינה"  כדי לתת לעצמה את היתרון מול "הדתות האחרות "   . כלומר המדינה זה דת לכל דבר אבל ברצונה להשיג יתרונות כלכלים וחברתיים תוך ניצול חוסר ההבנה של תושבי "המדינה " וליצור לקבוצה מצומצמת מתוך "המדינה " יתרונות מול שאר תושבי המדינה תוך ניצול המניפולציה המחשבתית

כדי לבחון את הנושא בו נראה איך מוגדרת דת בויקיפדיה :

דת היא סוג של התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

בו נפרוט את ההגדרה לסעיפים

1. סוג של התארגנות חברתית או תרבותית

2. מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות לעקרונות מוסרים מחייבים

3. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם

4. חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

עכשיו בו נראה אם המדינה שונה באופן מהותי מ 4 העקרונות המגדירות את הדת

סעיף ראשון  סוג של התארגנות חברתית או תרבותית

"מדינה מתוארת במדע המדינה בדרך כלל כחברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית, חוקית ופוליטית. מדינה זהו ארגון פוליטי ליישום אינטרסים אזרחיים בשטח גאוגרפי ספציפי. בדרך כלל מנוהלים ענייני המדינה על ידי אדם שעומד בראש המדינה ובאמצעות קבוצת אנשים המהווים את הממשל או הממשלה - הרשות המבצעת של המדינה". ויקיפדיה

לפי ההגדרה של מדינה אין אפשרות לא לתאר את המדינה שהיא סוג של  התארגנות חברתית או תרבותית אומנם במקום אחד גיאוגרפי אבל כיום יכול להיות אזרח מדינה מסוימת שנמצא רוב זמנו מחוץ לאזור הגיאוגרפי והוא יישאר אזרח המדינה ולכן הסעיף הראשון זהה גם לדת וגם ולמדינה

סעיף שני מערכת של אמונות והשקפות עולם המקשרות לעקרונות מוסרים מחיבים

כדי להבין את הסעיף השני בבהירות צריך להבין מה המשמעות של בית המשפט בישראל כי בית המשפט הוא שקובע בהסתמכות על החוקים את העקרונות והשקפת העולם של המדינה

וזה הסעיף בחוק יסוד

סעיף 15(ג): בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר

כלומר התפקיד המרכזי של בית המשפט העליון הוא "למען הצדק " איזה צדק ? אותו צדק שנראה לבית המשפט העליון לפי הבנתו את חוקי המדינה ואם כן גם סעיף זה מבלי להיכנס לפרטים באיזה צדק מדובר ומאיפה מגיע הצדק הזה המדינה בסעיף זה לא שונה מן הדת

סעיף שלוש  דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם

וככה כתוב בויקיפדיה   על סמלי המדינה

הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל הם הסמלים הרשמיים של מדינת ישראל בהם נעשה שימוש בישראל ובעולם לצורך ייצוג מדינת ישראל ותושביה.

בן הסמלים של המדינה יש דגל ,המנון , סמל , כלב לאומי  ,ציפור לאומי , פרח לאומי , מאכל לאומי ועוד . הסטוריה קדושה ובו נראה מה כתוב על הרצל בויקיפדיה

מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. בתנועה הציונית, ואחר כך בציבוריות היהודית ביישוב בארץ ישראל וברחבי העולם – בכלל זה בספרות, ביצירה ובמחקר, הוענק לו התואר "חוזה המדינה".

כלומר הרצל הוא "הנביא "  החוזה של מדינת ישראל

יש חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט-1949 וכך כתוב בחוק

חוק קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודו של דגל המדינה

כלומר גם סעיף נמצא תחת המושג של מדינה כלומר מדינה גם בסעיף זה לא שונה  המדינה מדת

ולגבי ההסבר על קיום העולם הולך ומתגבש בארץ הרעיון שהחיים נוצרו בתהליך אבולוציוני לפי משנתו של דרווין וכך נכתב לפני מספר שנים בעיתון

" לד"ר גבי אביטל המדען הראשי של משרד החינוך, היו שאלות על התיאוריה של דרווין, שלדבריו לא הוכחה מעולם. גם על התחממות כדור הארץ ושילוב בנות בתפקידי לוחמה בצה"ל היו לו ספקות. לגדעון סער זה הספיק והוא החליט לפטר אותו"

כלומר גם למדינה יש את התיאוריה שלה על קיום העולם ומי שלא עומד בדרישות הסף של האמונה בתורת "המדינה "  מפוטר וגם כאן אין הבדל בן מדינה לדת  

סעיף רביעי חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם

יש חוק מדינה  נגד הפרדה מגדרית בישראל וכך כתוב בויקיפדיה

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר, בין השאר, הפליה מטעמי מין. הפרת הוראה זו היא עוולה נזיקית ועבירה פלילית. הפרדה מגדרית, במקום שעליו חל החוק, עשויה להיחשב כהפליה אסורה

כלומר המדינה קובעת לאזרחי המדינה חלק מקודי ההתנהגות שלדעת המדינה מתאים לערכי המדינה וכך כתוב בויקיפדיה על עקרונות היסוד של המדינה

"עקרונות יסוד" הם האלמנטים היסודיים, האמנה העומדת בלִיבה של צורת חיים משותפת של אנשים (כגון: חברה, תאגיד עסקי, קיבוץ, מושב וכדומה), והן עומדות כאכסיומות המעצבות את הבסיס הערכי, החברתי, המשפטי, הכלכלי, והתרבותי של הקבוצה. אלה שמענייננו כאן, הם עקרונות היסוד של השיטה המשפטית בכלל ושיטת המשפט הישראלית בפרט.

כלומר גם בסעיף זה המדינה והדת לא שונים ולא רק שהם לא שונים יש זהות כמעט מוחלטת בן העיקרון של הדת לעיקרון של המדינה כלומר ניתן להגיד בוודאות שגם מדינה זה סוג של דת .

אז למה רוצים להפריד בן דת למדינה ? כי לחלקים מהעילית של המדינה  יש  את האינטרס  לקבל בלעדיות על משאבי המדינה ולקבל על ידי כך יתרונות חברתיים וכלכלים ללא צורך להתחלק במשאבים עם דתות אחרות ולכן על ידי מניפולציה מחשבתית הם נותנים לעצמם יתרון 

ניקח לדוגמה חינוך : תלמיד בבית ספר ממלכתי מקבל בערך 70 יותר מאשר ילד חרדי שלומד בחידר . המדינה החליטה שאם הוא לא לומד לימודי ליבה לא מגיע לו את אותה השקעה כמו ילד שלומד בחידר . כי אחד שלומד לימודי ליבה המדינה רואה אותו שאחד שמממש את עקרונות "דת המדינה" ואחד העקרונות הראשונים של "דת המדינה" שאדם חייב להיות "גורם יצור כלכלי " כזה שיעבוד ויוכל לשלם מיסים כי הוא מממש את אחד מהעקרונות של "דת המדינה " ולכן שופט בבית המשפט העליון יקבל 50000 שקל לחודש כי הוא אחד "הכהנים " של דת המדינה " ופרופסור לספרות יקבל 30000 שקל לחודש כי גם הוא אחד הכוהנים  של "דת המדינה " ושומר שעובד בלילה יקבל 4000 שקל ולכן ילד שהולך לחידר ולא מממש את עקרונות "דת המדינה " יקבל 70 אחוז פחות וחלקם יקבל 100 אחוז פחות אבל אם למשל היה הפוך ונגיד  שהיה שולטת במדינה "דת האיסלם  "   אני מניח שהפרופסור לספרות כללית לא היה מקבל דבר ומטיף במסגד  היה מקבל 50000 שקל . כלומר יש בחברה המודרנית עימות בין דתות ולא עימות בן מדינה לדת כי המדינה היום כמו שאנחנו רואים מתלבשת בתאום של כמעט 100 אחוז על ההגדרה  של דת   וכל הניסיון לעשות הפרה בן דת למדינה זה הניסיון של חלוקת משאבים של המדינה במלחמה של דתות ולא המלחמה בן דת למדינה

שביעי של פסח המשך למאמר על העגות של אברהם למלאכים והקשר לפסח . מה המיוחד ביום הראשון של פסח ? מה הקשר של יום הפסח להבאת העולם לתהו ובהו ? מה הקשר של הפסח לבניית עולם חדש ? ‏כ'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
שביעי של פסח המשך למאמר על העגות של אברהם למלאכים והקשר לפסח   . מה המיוחד ביום הראשון של פסח ? מה הקשר של יום הפסח להבאת העולם לתהו ובהו ? מה הקשר של הפסח לבניית עולם חדש ? ‏כ'/ניסן/תשע"ו

במאמר הקודם ניסיתי להוכיח שאברהם מל את עצמו את בנו ואת בני ביתו כדי שיוכל לקיים את  מצות הפסח . 3 בני הבקר הי לכאורה במקום קורבן הפסח והמלאכים היו בתפקיד של כוהנים לפי דברי האור החיים . העגות היו לכאורה מצות כמו שנאמר במצות מצרים עגת מצות . גם הקרבן וגם האוכל נאכלו בצורה ניסית על ידי המלאכים כמו שאומר הדעת זקנים .

יש לנו להבין את המשמעות של יום הפסח במקרה של אברהם וכיצד היום הזה השפיע על ההיסטוריה של עם ישראל .וכך כתבתי בפסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה

"ואני רוצה להסביר את מהות היום הזה ולהבין את המהות של המצוות של ליל הסדר  .

לפי ההבנה שלי ודברים שכתבתי במאמרים קודמים  כל יציאת מצרים זה גלגול העולם חזרה למצב של תוהו ובהו ובריאת העולם מחדש ב 51 יום עם תנאי שהתקבל ע"י עם ישראל שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . איך מחשבים את ה 51 יום ?   כל המכות שניתנו למצרים זה המהלך של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תוהו ובהו . הקרבת קרבן הפסח זה סמל להחזרת העולם לתוהו ובוהו ולכן הקרבן נשחט לאחר חצות לפני כניסה ליום טוב של פסח . אבל האכילה היא בערב בליל פסח שזה תחילת בריאת העולם מחדש ובעצם היום הראשון של פסח הוא מעין הפרדה בין מצב של תוהו ובוהו לתחילת הבריאה מחדש  . ואני אומר שזה בעצם השער החמישים של הטומאה . יום מתן תורה זה השער ה50 של טהרה . ובאמצע יש 49 יום של ספירת העומר שזה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים בשיתוף עם עם ישראל וזה המשמעות של ספירת העומר בריאת העולם בשיתוף עם ישראל . כל יום הוא שבע ימים . לפי ההבנה שלי גם שער ה 50 של טומאה וגם שער ה 50 של טהרה זה ימים שלא בשליטת האדם זה אך ורק בשליטתו של הקב"ה . ולכן משה לא מופיע בהגדה כי אף אדם לא שייך להגדה , ולכן לא שייך גם גויים בלילה הזה ולכן זה יום שמרים יום ששיך אך ורק לקדוש ברוך הוא .

הייחוד של היום הזה שיש לנו שאיפה להתחיל את הבריאה ביום הזה עם השאיפה להיות בדרגה של האדם הראשון לפני החטא יום שבו ברא הקב"ה את האדם  ושם אותו בבריאה במצב של גן עדן .האדם הראשון נולד מהול ולכן לא שייך להיות לא מהול ולאכול את קרבן הפסח , האדם הראשון אכל לחם מוכן ולפי הבנתי לחם זה לא היה חמץ ולכן אנחנו אוכלים מצה עם קרבן הפסח ביום הראשון כמו האדם הראשון לפני החטא "

וצריך להגיד שבגלל שהיום הראשון של פסח הוא היום שרק שייך לקב"ה זה היום שבו יש הזדמנות לשנות סדרי עולם , שמה שקורה בתוך היום זה יכול לשנות את העולם וביום הזה עם ישראל היה לו את ההזדמנות לצאת מעבדות לחרות כלום שינוי סדרי עולם אבל אם היו מחמיצים את ההזדמנות עם ישראל לא היה יוצא ממצרים וכך אומרת ההגדה  

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.  

כלומר רק היום הזה היה מסוגל לעשות את השינוי מעבדים לבני חורין כי זה היום שהוא בשליטת המוחלטת של הקב"ה  בלבד ויום זה שייך רק לקב"ה .  היום הראשון של פסח מסוגל לשינוי גדול ע"י ההשתדלות של האדם מול הקב"ה כי היום הזה הוא יום שאין לכאורה מחיצה בן הקב"ה לאדם ואברהם מבין את זה ולכן כתוב בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק יט

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה. למד אברהם אבינו מיצירת האדם, שנאמר כחלב תתיכני (איוב י י), זה תחלת שכבת זרע. וכגבינה תקפיאני (שם), זה אחר קליטה. עור ובשר תלבישני (שם שם יא), זה תחלת יצירה. ובעצמות וגידין תסוככני (שם), זה סוף יצירה. ולפי' נתן לפניהם חמאה וחלב תחלה, ואח"כ ובן הבקר, והקב"ה הסכים על ידו, ואמר לא תבשל גדי בחלב אמו

כלומר אברהם מבין שהיום הזה הוא יום בו ניתן לשנות סדרי עולם ולכן הוא פועל לפי ההבנה שלו את העולם שביום הזה ניתן בכוח ההשתדלות לברוא מציאות חדשה והוא פועל לפי העיקרון של בריאת האדם ואכן אברהם מצליח ביום הזה להכין את הכלים להישרדות של עם ישראל במדבר תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב

דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב - זכו למן, בשכר והוא עמד עליהם - זכו לעמוד הענן, בשכר יקח נא מעט מים - זכו לבארה של מרים.

כלומר הפעולה של אברהם ביום הזה נתנה לעם ישראל את הכלים להגיע למעמד הר סיני לקבל את התורה ולאחר מכן לעמוד בכל ה 40 שנה שהלכו עם ישראל במדבר כדי לרשת את ארץ ישראל .

ואברהם  גם הצליח להכין את ארץ ישראל למצב שעם ישראל יוכל לקבל את הארץ בשלמותה כי היה חיסרון בארץ ישראל . הקב"ה הביא את העולם במבול למצב של תהו ובהו כלומר למצב של תחילת הבריאה אבל בארץ ישראל לא היה המבול ועדיין לאחר המבול לפי הבנתי העולם בחלקו לא הגיע למצב של תהו ובהו שלם ועדיין נשאר חלקים שהיו צריכים להגיע למצב של אפס וכך אומר  הפני דוד בראשית פרשת חיי שרה על הפסוק בישעיהו פרק מ

(יז) כָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ:

 

אך בארץ לא היה תיקון שבארץ היה בונה עולמות גם כן ומחריבן כדור מבול פלגה סדום אנוש וז"ש הכתוב מאפס ותהו נחשבו לו מאפס ר"ת מבול אנוש פלגה סדום ותהו כי היו בסוד התהו כמ"ש הרב הנז'

כלומר היה מצב שדור אנוש הגיע למצב של תוהו ולאחריו המבול . נשאר דור הפלגה וסדום . דור הפלגה הקב"ה הפיץ אותם ונשאר סדום שהם חלקים בארץ ישראל וכאן החליט הקב"ה לשתף את אברהם בהחלטה על הבאת סדום למצב של תוהו ובהו וזה היה ביום  הראשון של פסח ונאמר בבראשית פרק יח

(יז) וַֽיקֹוָ֖ק אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה:

ואומר רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק יז

אשר אני עושה - בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

כלומר הקב"ה משתף את אברהם בחלק  האחרון שקשור בהבאת העולם למצב של תהו ובהו וזה בסדום שהיא חלק מארץ ישראל שלא נפגעה מן המבול ונראה לי שלא היה שייך לרשת את ארץ ישראל ללא הסיום של הבאת העולם לאפס גם בארץ ישראל והפיכת סדום היא החלק האחרון של הבאת העולם למצב של אפס לפני הארבע מאות שנה של שיעבוד מצרים שבסופו ראה הקב"ה לשנות את העולם שנית ולברוא את העולם שנית בשיתוף עם ישראל וקבלת התנאי של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . והאפשרות לשתף את אברהם הוא רק ביום שניתן לעשות שינוי מהותי בעולם וזה היום הראשון של פסח כמו שהיום הזה הוא היום שבו התחיל השינוי של יציאת מיצרים היום בו בדיוק בחצות בדיוק הגיעה מכת בכורות כלומר מצב של הבאת העולם לתהו ובהו והתחלת היציאה ממצרים ולקראת בריאת עולם חדש . ואת המשמעות של היום הזה אנחנו רואים בעוד אירועים אומר רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק מא

(מא) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה - מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין, בחמישה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו, בחמישה עשר בניסן נולד יצחק, ובחמישה עשר בניסן נגזרה גזירת בין הבתרים:

גם לידת יצחק וגם ברית בן הבתרים היו בפסח . מהולדת יצחק סופרים 400 שנה ליציאת מצרים כלומר זה תאריך שבו משתנה ההיסטוריה של עם ישראל לקבלת התורה והגעה לארץ ישראל וזה הרגע בו מבטיח הקב"ה לאברהם בברית בן הבתרים את ארץ ישראל ומצד שני הוא גוזר עליו את 400 שנות שיעבוד . אנחנו רואים שיום הראשון של פסח זה הזמן שהוא הגבול של שינויים מהותיים בהיסטוריה של העולם בו מצד אחד מסתיים העולם בתוהו ובהו ומצד אחר מתחיל עולם חדש לגמרי  . וכך כתוב באגדת בראשית (בובר) פרק א

אמר להם הקדוש ברוך הוא לרשעים כן אתם אומרים שנשבעתי שאיני מביא מבול לעולם עוד, חייכם נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים (משלי יט כט), מהלומות מהולמות, אם נשבעתי שאיני מביא מבול של מים, אני מביא מבול של אש וגפרית ואבנים, שנאמר וה' המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש, (בראשית יט כד).

אומר המדרש שהפיכת סדום ועמורה זה ההמשך של המבול בצורה אחרת . וגם תחילת השינוי בפורים היה בפסח כתוב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט

אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן, אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומ' דבר זה, ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח, ושמע מרדכי את דבריה והודה לה מרדכי ועשה לה כל אשר צותהו, שנ' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה,

ואומר האלשיך אסתר פרק ד

(יז) ויעבר מרדכי וכו'. אמרו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ח ז) שעבר וצם ביום הראשון של פסח כמאמר אסתר אליו כי אם אין ישראל אין פסח ואין תורה. אלא שלדעת המתרגם יום ראשון של פסח היה ראשון לשלשת הצומות, ולדעת המדרש (אסתר רבה ח ז) היה אחרון ונתלה המן ממחרת הפסח

יוצא לנו שבפורים השינוי נעשה ביום הראשון של פסח והמן נתלה ביום למחרת וזה בדיוק כמו סדום שנקבע הגורל של סדום ביום הראשון של פסח וסדום נהפכה ביום השני של פסח

וכך ביום הראשון של פסח נקבע הגורל של מצרים לתהו ובהו אבל בפועל זה הסתים שיום השביעי של פסח . אם כן ניתן להגיד על היום הראשון של פסח שזה היום בו נקבע השינוי בעולם אבל השינוי במציאות בעולם יכולה להיות תוך כדי הפסח כמו שאנחנו רואים בסדום , תלית  המן , טביעת פרעה בים סוף ויש עוד מקומות שבו נעשו ניסים לעם ישראל ביום ראשון של פסח כמו המעשה עם אשור כתוב בספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו

ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב =מלכים ב'= יט לה), ואותו לילה ליל פסח היה, שעלה סנחריב והיה רבשקה שם הלך והציץ על פתח החומה של ירושלים ושמע אותן קוראין הלל 

וכמו כן כתוב בספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו

ושנים ע"י בניה של רחל, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר ה' אל גדעון קום רד במחנה (שופטים ז ט), ליל הפסח היה, שכך כתוב והנה צליל לחם שעורים (שם שם /שופטים ז'/ יג), זהו העומר שהוא קרב בפסח,

לסיכום יום ראשון של פסח זה תמיד הגבול שמצד אחד הבאת העולם למצב של תוהו והבו ומצד שני תחילתו של בנית עולם חדש . יום שמסוגל לשינוי בסדרי עולם יום שמי שמסוגל לכך יכול לברוא עולמות חדשים יום שאוכלים בו עגת מצות שהוא אוכל רוחני שיכול לתת לנו את הכוח לקבל את התורה , ולקבל כוח למסע המפרך של קבלת התורה

שביעי של פסח מה הקשר של עגת מצות לעגות של אברהם ? מתי הכין אברהם עגות למלאכים ? מה המשמעות של מצות מילה של אברהם וישמעאל לפני הפגישה עם המלאכים ? 3 בני בקר האם הם היו במקום קורבן הפסח ? איפה האיל של קורבן הפסח ? ‏כ'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
שביעי של פסח מה הקשר של עגת מצות לעגות של אברהם ? מתי הכין אברהם עגות למלאכים ? מה המשמעות של מצות מילה של אברהם וישמעאל  לפני  הפגישה עם המלאכים ? 3 בני בקר האם הם היו במקום קורבן הפסח ? איפה האיל של קורבן הפסח ? ‏כ'/ניסן/תשע"ו
בפסח דיברתי על עגת מצות
כתוב בהגדה

מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם  שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל  אֲבוֹתֵינוּ  לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת  הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים  עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי  לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים  וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה  לֹא עָשׂו לָהֶם

וניסיתי להבין מדוע ההגדה בחרה את הפסוק הזה כדי להסביר על מצה . והבנתי שיש דבר ייחודי בעגת מצות שזה אוכל הקרוב יותר לאוכל רוחני והוא מופיע בתורה רק פעם אחת וכמו כן אצל אליהו הנביא ששם מופיע עגת רצפים שזה האוכל שנתן לו מלאך האלוקים שנתן לו כוח לא לאכול ארבעים יום וארבעים לילה ואז לפי הבנתי אליהו הנביא קיבל את התורה מחדש. ונשאלתי על ידי שומעי השיעור הרי כתוב בבראשית פרק יח עגות  וגם נאמר לי שלפי זיכרונם היה מדובר בפסח 

(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת:

כלומר גם כאן מופיע עגות אז זה לא כמו שאתה אומר שמופיע רק פעם אחת בתורה והסברתי על המקום שכאן זה עגות עם ו אבל בפסוק שבחרה האגדה זה עגת ללא ו וזה מופיע רק פעם אחת בתורה ופעם אחת בנ"ך . ומצאתי שמילה עגות מופיע פעמים בלבד בתורה אחת כמו שכתוב לעייל  והשני במדבר פרק יא

(ח) שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָחֲ֣נוּ בָרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן:

ובנ"ך לא מופיע המילה עגות בכלל . וניסיתי להבין באמת מה הקשר של העגות של אברהם לפסח ומה הקשר  להבנה שעגת זה אוכל קרוב מאוד לרוחני שהמיוחד בו  שנותן את הכוח לקבל את התורה

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ו

וימהר אברהם. מלמד שמעשה הצדיקים במהירות: מהרי שלש סאים קמח סלת. שלש סאים מקמח ושלש סאים מסולת: לושי. כדי שיהיה המצוה על ידה: ועשי עוגות. שלא יהיה שם חמץ כדי שלא יהיה שם איסור:

כלומר מדרש האגדה מבין שהיה זה פסח ולכן מקפיד אברהם שלא יהיה חמץ כלומר היה זה בפסח

והשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ו  אומר במפורש שהיה יום פסח וניתן להבין שהיה זה היום הראשון של פסח

ועשי עוגות. להאכילם לחם חמודות: ופשוטו שאין אורחים יכולין להתעכב עד שתחמיץ הבצק, ושהיה יום הפסח, ובקבלה היה שומר כל התורה, שנא' אשר שמר /שמע/ אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית כו ה):

והפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן ו מקשר ישירות בן עגת מצות לעגות

עגות. רמז רמז שעתידין בניו לעשות עגות בצאתם ממצרים, הה"ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות (שמות יב לט):

ויש  עוד הוכחה שהיה זה היום הראשון של פסח כתוב בבראשית פרק יט על לוט

(ג) וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:

ואומר האור החיים בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק ג

 (ג) ויעש להם משתה ומצות וגו'. פי' כי הוא עשה משתה לכבודם אבל הם לא אכלו אלא מהמצות כי לוט לא קיים התורה כאברהם לזה לא רצו לאכול מזבחי משתהו כמו שאכלו מבן הבקר אשר עשה אברהם זולת מהמצות, ויודעים היו המלאכים שהוציא תרומותיו ומעשרותיו. או להיות שעדיין לא היו כהנים בעולם נעשו הם כהנים ואכלו תרומה אבל לא טבל, ולפי דברי רז"ל (שם) יום ט"ז בניסן היה והאכילם מצות ולהיות שצריכין שמירה הוצרך לאפותם בידו לשומרם והוא אומרו ומצות אפה:

כלומר היה זה יום אחרי  היום הראשון של פסח שבו פגש אברהם את המלאכים כלומר יום שני של פסח ט"ז ולוט הכין להם מצות שמורות ולכן הוא בעצמו הכין אותם לפי דברי אור החיים כי מצה צריכה שמירה . אם כן יש לנו הוכחה מהמפרשים שאברהם פגש את המלאכים ביום הראשון של פסח ולמחרת לוט פגש את המלאכים ביום השני של פסח ולכן הכין להם מצות .

ובו נראה האם יש עוד הוכחה של קיום מצות פסח על ידי אברהם  כתוב בשמות פרק יב

(מח) וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֘ לַיקֹוָק֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ:

 

ואומר הריקאנטי שמות פרשת בא פרק יב פסוק מח

(מח) המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו [שם מ"ח]. הנה מילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלאכול הפסח, הטעם כי בעוד כחות הטומאה והערלה עליו אינו ראוי לידבק בשכינה, ובהגלות אות ברית קודש אז השכינה יונקת ממקום טהרה, וכבר רמזנו זה, וזה טעם וכל ערל לא יאכל בו.

כלומר מי שעושה את הפסח צריך להיות מהול וגם בניו ובני בתו צריכים להיות מהולים וזה בדיוק מתרחש 3 ימים לפני הפסח כתוב בבראשית פרק יז

(כד) וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ:

(כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ:

(כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ:

(כז) וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ: פ

אברהם מכין את עצמו להיות מסוגל לעשות את הפסח  ולכן אברהם 3 ימים לפני הפסח מל את עצמו ואת כל בני ביתו כדי שיוכל לקיים את הפסח . ורמז לקרבן הפסח הם 3 בן בקר שעשה אברהם למלאכים

כתוב בבראשית פרק יח

(ז) וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ:

(ח) וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ:

ואומר  רש"י בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ז

(ז) בן בקר רך וטוב - שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:

וכתוב בבמדבר פרק כח  על קורבנות היום של פסח

(יח) בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ:

(יט) וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה עֹלָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם וְאַ֣יִל אֶחָ֑ד וְשִׁבְעָ֤ה כְבָשִׂים֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם:

כלומר אברהם נתן למלאכים 3 פרים בני בקר ובפסח צריך להקריב 2 פרים ו 1 איל וצריך להגיד שהיה זה לפני שנולד יצחק . ויצחק נולד  ביום הראשון של פסח ובעקידת יצחק יש את האיל שהיה במקום יצחק ולכן לפני העקידה אפשר להגיד שקרבנות הפסח היו 3 פרים בני בקר ולאחר הולדת יצחק ולאחר העקידה זה התחלף ל 2 בני בקר ואיל אחד כמו שכתוב בבראשית פרק כב

(יג) וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־ הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ:

וגם אור החיים מדבר על המלאכים ככוהנים ולכן לדעתי נתן להם אברהם את הפרים ככוהנים שאומר אור החיים בראשית פרשת וירא פרק יט פסוק ג

 (ג) ויעש להם משתה ומצות וגו'.....  או להיות שעדיין לא היו כהנים בעולם נעשו הם כהנים ואכלו תרומה אבל לא טבל 

ואם באמת 3 בני הבקר היו  במקום קרבן פסח הרי אסור להקריב קורבן פסח לא במקום המקדש וקשה על ההבנה שלי אבל ניתן ללמוד את הדבר ממנוח אביו של שמשון שופטים פרק יג

(יט) וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיקֹוָ֑ק וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים:

אומר הרד"ק שופטים פרק יג פסוק יט

(יט) ויעל על הצור - מבנין הפעיל ומה שהעלה מנוח עולה על הצור לה' בשעת איסור הבמות שכל זמן שהיה אהל מועד בשילה נאסרו הבמות ארז"ל הוראת שעה היתה כי הנה המלאך אמר לו ואם תעלה עולה לה' תעלנה:

ומפליא לעשות - המלאך היה מפליא לעשות בהוצאת האש מן הצור ואכול הגדי והמנחה וכשהאש גדל והעלה להב עלה מלאך ה' כלומר נסתלק מעליהם בלהב:

למדנו שני דברים האחד שאצל מלאך יש מצב של הוראת שעה אז גם כאן נגיד שהיה הוראת שעה והאכילה של המלאך היה באופן ניסי גם כאן צריך להגיד שהאכילה של המלאכים היה באופן ניסי

אומר הדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק ח על אכילת המלאכים

ויאכלו. פי' היו שורפין את המאכל מלשון והסנה איננו אוכל איננו נשרף:

לסיכום העגות  של אברהם גם קשורים לעגת מצות של פסח ויש כאן דמיון גדול לעשיית המצווה של פסח ביום הראשון וגם המקום השני שבו מוזכר עגות קשור למן שהוא אוכל מן השמים ובלי נדר ננסה בשיעור הבא להבין את משמעות הדברים 

פסח למה ההגדה לומדת על מצה מעגת מצות ? מה המשמעות של עגת ? מה קשר לאליהו הנביא ? מה הקשר של עגת לכוס של אליהו הנביא ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פסח  למה ההגדה לומדת על מצה מעגת מצות ? מה המשמעות של עגת ? מה קשר לאליהו הנביא ? מה הקשר של עגת לכוס של אליהו הנביא  ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ו

כתוב בהגדה

מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם  שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל  אֲבוֹתֵינוּ  לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת  הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים  עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי  לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים  וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה  לֹא עָשׂו לָהֶם

וצריך בירור מדוע לוקחת ההגדה את הפסוק הזה מעשרות הפסוקים שבו מוזכרת מצות מצה בתורה . ומה שנראה בולט מיד את הקשר של עגה ומצה . חיפשתי ומצאתי שהמלה עגת נמצא בתורה רק בפסוק הזה ויש עוד מקום בתנ"ך בו מוזכרת המלה עגת במלכים א פרק יט

(ה) וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל:

(ו) וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב:

ופסוקים אלו מדברים על אליהו הנביא שהמלאך האכיל אותו את עוגת הרצפים שהספיקה לו לארבעים יום וארבעים לילה .

אם כך נראה שהתורה מצמידה את לימוד המצה לעגת כדי ללמד אותנו שהמצה של יציאת מצרים זה סוג מיוחד של מצה זה סוג של עגת מצה ולא מצה בלבד . וכדי להבין מה המשמעות של עגת מצות ננסה ללמוד מההזכרה של עגת במלכים א .  ואומר האלשיך מלכים א פרק יט

עוגת רצפים שהוא דוגמת פת הנאפה על הגחלים, אך היה דבר קרוב אל אור רוחני כקורבת הגחלים אל הלהבת היוצא מהן על ידי נפוח, כך היה מאכל קרוב אל הרוחניות מעין מה שהיה גופו עדיין, ולשתהיה נפשו עולה לשאוב לו מלמעלה זיכוך יתר, עד גדר שעל ידי אכול דבר רוחני יותר על עוגת רצפים הנזכר יוכל להתקיים מבלי אכול ושתה:

כלומר עגת המוזכר אצל אליהו הנביא זה אוכל הקרוב לאוכל רוחני שנתן לאליהו הנביא את הכוח לא לאכול ארבעים יום וארבעים לילה  ונאמר במלכים א פרק יט

(ח) וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב:

וב י"ג/תמוז/תשע"ד כתבתי על הנושא הזה :

"ומדוע קיבל אליהו הנביא את זכות קבלת התורה מחדש?

וצריך להגיד שפינחס זה אליהו . פינחס תיקן את החיסרון של השכחה של משה ולמעשה תיקן את תורת משה . וזה נעשה שמשה היה חי  שאז התורה הייתה בשלמותה , רק במותו של משה נעשה חסרון בתורה ע"י שנשכחו 3000 הלכות אבל כשמשה היה חי הייתה תורתו שלמה וזה דבר יסודי בקבלת התורה ע"י עם ישראל (זאת הייתה הטעות של קורח ) . ולכן ניתנה הזכות הזאת של התיקון התורה גם  לאליהו הנביא והוא קיבל  את הכוח לתקן את התורה באחרית הימים ולכן קיבל אליהו הנביא את התורה במעמד דומה לקבלת הלוחות השניים כדי שיוכל לתקן לעתיד לבא את התורה  .ומהו התיקון של אליהו הנביא ? נאמר : תיקו ראשי תיבות של תשבי יתרץ קושיות והויות.. לסיכום : פינחס זה אליהו יש הקבלה של קבלת הלוחות השניים ע"י משה וקבלת תורה ע"י אליהו הנביא ,משה היה מוכן להקריב את עצמו למען עם ישראל וכנ"ל אליהו הנביא ,פינחס תיקן את תורת משה ואליהו הנביא יתקן לעתיד לבא את התורה פינחס במעשיו הציל את עם ישראל וכנ"ל אליהו הנביא "

כלומר גם כאן ביציאת מצרים וגם בסיפור של אליהו הנביא שבו ניסיתי  להוכיח שאליהו הנביא קיבל את התורה מחדש כי אליהו הנביא הוא האיש שמקשר בן הזמן שבו היה יכולת לשחזר את התורה בכוח הפלפול לאחר שנשכחו ההלכות במותו של משה לאחרית הימים שבו יחזיר אליהו הנביא את התורה לשלמותה כמו שהיה בזמן מתן תורה . וכמו שביציאת מצרים האוכל של עם ישראל היה עגת מצות כך היה האוכל של אליהו היה עגת רצפים אוכל רוחני שהמלאך נתן לאליהו הנביא לאכול שהספיק לו לארבעים יום וארבעים לילה

ואנחנו רואים שמצה בלבד לא מספיק כדי להבין שזה אוכל שיש בו קדושה וכך כתוב בשמואל א פרק כח

(כד) וְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת:

(כה) וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵֽי־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: פ

ואומר המצודת דוד שמואל א פרק כח פסוק כד

(כד) ותופהו מצות - לבל יתעכב עד החימוץ:

ומי שנתנה את המצות למלך שאול היית בעלת האוב כלומר יש מצה מהצד הטוב ויש מצה מהצד הרע ולכן ההגדה לא מביאה את הלימוד של המצה ממקום שכתוב רק מצה אלה ממקום שכתוב עגת מצות כדי שנבין שזה אוכל שונה ממצה בלבד אלה מצה מיוחדת שיש בה חלק מגבוה

אבל עדין צריך לבאר למה אצל אליהו הנביא כתוב עגת רצפים ? ועל זה יש את ההסבר של הזהר בפרשת נח (זוהר מתורגם )

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל מִכָּל הָעוֹלָם, וְיֹאמֶר רַע לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ מַלְשִׁינוּת עַל יִשְׂרָאֵל - עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מִכֻּלָּם, וְלֹא מָצָאנוּ צַדִּיק טוֹב כְּאֵלִיָּהוּ בְּכָל דּוֹר, וּמִשּׁוּם שֶׁאָמַר מַלְשִׁינוּת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךְ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךְ הָרְגוּ בֶחָרֶב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרַע הַרְבֵּה לְפָנָיו.

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשּתָיו עֻגַת רְצָפִים. מַהוּ רְצָפִים? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּעֵת רָאוּי לֶאֱכֹל מִי שֶׁאָמַר מַלְשִׁינוּת עַל בָּנַי.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַה שֶּׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, וְכִי בְּכֹחַ אֲכִילַת עוּגַת רְצָפִים הָלַךְ אֶת כָּל זֶה?

אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִשְׁלִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּרְדֵּמָה עַל אֵלִיָּהוּ, וְהֶרְאָהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיָּשַׁב לְפָנָיו אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת, וּמֵאָז שֶׁהָיָה שָׁם, עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת שֶׁלֶּחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמָּחַל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ, כָּךְ הָיָה לְךְ לַעֲשׂוֹת, וְעוֹד הָיָה לְךְ לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם בָּנַי, בְּנֵי אֲהוּבַי, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי בְּהַר חוֹרֵב! וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, שֶׁרָאָה אֶת עִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהִשְׁתַּהָה לְפָנָיו אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת. וְהָעִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל - שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה בְּהַר חוֹרֵב, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.

יוצא לנו שיש הבדל בן עגת מצות של בני ישראל לעגת רצפים של אליהו אבל המשותף לשניהם שזה אוכל מגבוה אוכל שניתן לפני המסע של בני ישראל לקבל את התורה וגם המסע של אליהו הנביא לקבל את התורה שנית אבל יש הבדל בניהם לפי העניין ולכאורה זה אוכל משמים שניתן למי שמתחיל מסע לקראת קבלת התורה אבל האוכל נותן לו את הכוח לקבל את התורה ולתקן מה שצריך תיקון לפני קבלת התורה עם ישראל היה צריך עגת מצות ואליהו הנביא היה צריך עגת רצפים כל אחד לפי מצבו אבל זה האוכל שנצרך כדי לקבל את התורה . הנביא אליהו קיבל עגת רצפים כי היה צריך גם לתקן את לשון הרע שאמר על עם ישראל וגם לקבל שנית את התורה כי אליהו הנביא הוא המקשר בן הזמן שניתן היה לקבל את התורה חזרה על ידי פלפול ועד אחרית הימים

 וכך כותב המאור ושמש דברים פרשת ראה

ונראה לי, כי סוד אכילת מצה הוא 'סוד אמונה', כידוע מספרים קדושים. וכל ששת ימי המעשה צריך האדם להחזיק באמונה - אבל בשבת קודש שאז נתגלה הדעת ויוכל להשיג יותר, ואז הראיית דעת ואין צריך להיות כל כך באמונה,

וכך כותב הר' צדוק הכהן מלובלין - אור זרוע לצדיק ענין גלות מצרים עמוד יט

וכן מורה מצה שנקרא בזוהר (ח"ב קפ"ג ב) מיכלא דמהימנותא רצה לומר אמונה כמו שנאמר (שמות י"ב, ל"ט) כי לא חמץ כי גורשו וגו' וגם צידה לא וגו' רק האמינו בה' שיפרנסם.

ואומרת ההגדה

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת  עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יֶָָצֶָא מִמִּצְרַָים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה  עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים .

כלומר כל אחד חייב לאכול מצה כי כל אחד בכל שנה עובר את המסע לקבלת התורה וחלק הכרחי בקבלת התורה זה אכילת עגת מצות זה האוכל שנותן לנו את הכוח לקבל את התורה ואכילת המצה היה תחילת המסע לקבלת התורה שמתחילה בפסח וזה אולי הסיבה של הקשר של ההגדה לאליהו הנביא שהמנהג הוא לשים  כוס לאליהו הנביא

פסח האם לאה התפללה שיעקב יהיה הזיווג שלה ? כיצד זה מסתדר עם דברי רבא שזה נחשב לכפירה ב ה' ? מה באמת עשתה לאה ? האם בת קול הכריזה על לאה כזיווג של עשיו ? איך לבסוף לאה היא הזיווג של יעקב ולא של עשיו ? ‏י'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פסח   האם לאה התפללה שיעקב יהיה הזיווג שלה ? כיצד זה מסתדר עם דברי רבא שזה נחשב לכפירה ב ה' ? מה באמת עשתה לאה ? האם בת קול הכריזה על לאה כזיווג של עשיו ? איך לבסוף לאה היא הזיווג של יעקב ולא של עשיו ? ‏י'/ניסן/תשע"ו

במהלך הדרשה על זיווג ועל מה שכתבתי על הגמרא שכתוב בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'.

והמהלך שהסברתי לדעת רבא שאסור להתפלל על זיווג של בחור או בחורה מסוימת כי אם היא מזומנת לך אז תקבל אותה אבל אם לא כפרת בקב"ה כי זיווג זה התחום של הקב"ה בלבד כמו שבריאת העולם זה רק באחריות הקב"ה כך זיווג זה באחריות הקב"ה כי זיווג זה בריאה מחדש של עולם כמו שברא הקב"ה את האדם וחוה כך כל זיווג וזיווג הוא בריאה של עולם חדש . ומי שרוצה להתערב בצורה ישירה בזיווג זה כמו אדם שרוצה לברוא עולם וזה נחשב כפירה בקב"ה .ועל כך הקשה עלי הרב יהודה  הרי ידוע שלאה אימנו התפללה לכאורה שהזיווג שלה יהיה יעקב ולא עשיו אם כן זה קושיה חזקה על המהלך כולו כי קשה להעמיד את לאה ככופרת חס ושלום בקב"ה אז איך לאה התפללה בניגוד לדעה של רבא שדבר כזה זה כפירה ב ה' ?

כדי להבין את המהלך צריך להבין  את התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה. מאי קדמתה לאה ברחמים? דכתיב: ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא א"ר אלעזר: שמתנותיה ארוכות. רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה? אילימא שנואה ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה - ויפתח את רחמה.

בו נבין את הגמרא ,לאה ישבה על פרשת דרכים ושמעה שהיא הבכורה שמיועדת לעשיו . ומה מעשיו של עשיו כתוב איש רע הוא מלסטם בריות ועל יעקב איש תם יושב אוהלים ואם כן מה עשתה לאה ?

והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.  בו ונבין את המעשה של לאה לפי הגמרא לאה רואה שהיא מיועדת לעשיו ומעשיו של עשיו רעים וכמה מעשיו רעים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה.

הבינה לאה שהדרך היחידה שבו היא יכולה לשנות את מצבה זה ולפי ההבנה שלי בסוגיה זה לשנות את מעשיה כלומר לאה מבינה שהיא במעשיה צריכה להתרחק ממעשי עשיו ולהתקרב למעשי יעקב וכך היא יכולה לשנות את מצבה ואומר הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

שקדמתה לאה ברחמים - בתפלה לקמיה מפרש.

וזה אותו הדבר כמו שהגמרא במועד קטן אומרת  " אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים" ולפי ההבנה שלי את רבא זה להתפלל . לא להתפלל לקב"ה שיזמן לה את יעקב בתור בעלה אלה לשנות את מעשיה כדי  שאולי הקב"ה יזווג אותה ליעקב כמעשיו ולכן הגמרא מביאה את מעשי עשיו ולאחר מכן את מעשי יעקב ורק לאחר שלאה יודעת את מעשי האחים היא יודעת שכדי להתרחק מעשיו ולהתקרב ליעקב היא צריכה לשנות את מעשיה . וכאן בוחרת לאה אסטרטגיה חכמה של שינוי מצבה וזה על ידי בכי כמו שאומרת הגמרא   והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. לאה מבינה שהבכי ירחיק אותה מעשיו כי בכי ורחמים זה לא לפי מעשיו של עשיו כי עשיו איש רע , בא על נערה מאורסה הורג נפש כופר בעיקר ובתחית המתים ובז את הבכורה איש כזה רחוק מבכי ומרחמים ואכן הגמרא אומרת אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה  כלומר הבכי של לאה הרחיק אותה ממעשיו של עשיו ולכן הקב"ה המזווג את האדם לפי מעשיו לא יכול יותר לזווג אותה לעשיו ולכן מה שנשאר זה הזיווג ליעקב ואומר ההדר זקנים בראשית פרק כט

(כה) והנה היא לאה. ויש במדרש המסובין היו משוררים כל הלילה הי לייא הי לייא. אמר יעקב ללאה רמאית בת רמאי קרית רחל וענית לי והשתא קרית לאה וענית לי. אמרה לו מינך ילפית אביך קרא עשו וענית קרא לך יעקב וענית. ואביך מעיד בך שנאמר בא אחיך במרמה וכו' אין לך ספרא דלית ליה תלמידא

מדברי ההדר זקנים אנחנו רואים שמעשי לאה דומים למעשי יעקב . יעקב קורא לה רמאית בת רמאי ולאה מחזירה לו ממך למדתי את זה . אבל מתוך זה לומדים שאכן לאה כמעשיו של יעקב לא שחס וחלילה שניהם רמאים אבל מעשיהם דומים (וכבר כתבתי בעבר על מעשה יעקב שאין בהם שום מידה של רמאות ) כלומר לאה במעשיה משנה את הזיווג שלה ולא בתפילה שיעקב יהיה הזיווג שלה כי זה לכאורה כפירה ב ה' יוצא לנו שניתן לשנות את הזיווג על ידי המעשים של האדם וכך כותב השם משמואל בראשית פרשת ויצא

ומעתה לפי הכוונה שהיתה ביצירת יעקב ועשו, שזה יזכה ע"י עשה טוב וזה ע"י סור מרע, הי' זיווגם מתחילת היצירה נאות להם רחל ליעקב ולאה לעשו, ובודאי כך הי' בהכרזת המלאך בת פלוני לפלוני רחל ליעקב ולאה לעשו [כי ההכרזה הוא לעולם לפי מה שהוא מוכן לזה, וכן הוא בזוה"ק שאם אדם קלקל מעשיו מונעים ממנו בת זיווגו, מכלל שהכרזת הזיווג לפי מה שהוא מוכן לעשות ולא לפי מעשיו של אח"כ, וכן בדין שהבחירה חפשית, והדברים עתיקים]:

מחדש השם משמואל שבאמת לאה היית הזיווג של עשיו אבל מעשיה של לאה ומעשיו של עשיו הרחיקו אחד את השני ולאה התקרבה למעשיו של יעקב ולכן היית זיווגו וכאן הקושיה על לאה הופכת לחיזוק של כל המהלך שאין דבר כזה זיווג לא משמים וגם הזיווג שמוכרז בשמים זה לפי מעשיו ואם האדם מתרחק ממעשיו אז גם הזיווג המוכרז על ידי בת קול יכול להשתנות כפי שמוכח מהמקרה של לאה

וממשיך השם משמואל בראשית פרשת ויצא ואומר בדיוק את המהלך שלאה הצליחה לברוח מהזיווג שלה על ידי מעשיה

וי"ל דזה עצמו היתה הבריחה שלה מצד הרע, היינו מה שהיתה בוכה ומתענה שלא תעלה בגרלו של עשו, כי בודאי מאחר שכך הי' מתחילת היצירה והמלאך הכריז על זיווג זה, הי' בה נמי כח המשכה לעשו, אבל הצדקת הזו התאמצה על טבעה וברחה מהמשכה זו, ולא עוד אלא שבוכה ומתענה עד שנעשו עיני' רכות, זה נחשב בריחה נכונה מצד הרע לזכות לעומת מה שזכתה היא הארות עלמא דאתכסיא:

ואומר הליקוטי מהרי"ל בראשית פרשת ויצא

רק הא דקרא לה שנואה משום דשנואה מעשה עשו בעיניה, והיתה שוה ליעקב במדה זו, שגם יעקב היה שונא את עשו מאד, ומחמת שהיה שוים במדה זו לכך זכתה להוליד:

כלומר מעשיה של לאה קירבו אותה למעשי יעקב ולכן היא היית הזיווג שלו היא שנאה את מעשי עשיו וגם יעקב שונא את מעשי עשיו כלומר התאמה בן לאה ליעקב

לסיכום יש לומר שגם זיווג ראשון וגם שני זה כמעשיו וניתן על ידי שינוי מעשיו להתרחק גם מזיווג ראשון . אסור להתפלל לזיווג של אדם מסוים אבל ניתן לכוון בשינוי מעשה לזיווג של אדם מסוים . ההבדל בן זיווג ראשון לשני שזיווג ראשון  הוא  זיווג של שני "חלקים מקורים  " כמו משנקבע בשמים בן איש ואשתו כמו אדם וחוה אבל זיווג שני זה התאמה של שני חלקים נפרדים רק לפי מעשיו וברור לי שה "חלקים המקורים " זה כמעשיו כי שניהם באים מאותו המקום

פרשת מצורע על איזה ציפור מדובר במצורע ? למה שני ציפורים ? מה הקשר של ציפור דרור לנשמה ? ומה הקשר למתן תורה ? ‏ז'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פרשת מצורע על איזה ציפור מדובר במצורע ? למה שני ציפורים ? מה הקשר של ציפור דרור לנשמה ? ומה הקשר למתן תורה ?  ‏ז'/ניסן/תשע"ו

ויקרא פרק יד

(ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב:

(ה) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים:

(ו) אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים:

וממשיכה התורה וכותבת ויקרא פרק יד

(ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה:

וצריך להבין את המשמעות של ציפור ומדוע דווקא ציפור

ואומר הספרא מצורע פרשה ז

הזה על הבית ועל השקוף, ויש אומרים על כלו, ושלח את הצפור החיה, ר' יוסי הגלילי אומר ציפור שחיה חוץ לעיר ואיזו זו זו דרור.

כלומר הציפור זה ציפור דרור וצריך להבין מה המשמעות של ציפור דרור

כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קו עמוד ב

אמר רבה בר רב הונא: הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות. דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור - מפני שדרה בבית כבשדה.

כלומר ציפור דרור אינה מקבלת מרות ויכולה לחיות גם בבית וגם בשדה

אומר התלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו: תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה? נשמתך אני נוטל ממך.

אנחנו רואים שהגמרא מדמה את ציפור הדרור לנשמה מעין פיקדון שניתן לאדם והוא צריך לשמור על הפיקדון ושמירה על הפיקדון זה רק באמצעות התורה ורק באמצעות התורה ניתן לשמור על הפיקדון וכאן צריך להבין את החטא שגורם לצרעת .  כתוב במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה

וכבר כתבתי שלשון הרע נובע מחוסר הבנה של המציאות   מחוסר ענוה של האדם שאומר דברים מבלי להבין את המציאות כמו מרים שלא הבינה שדרגת הנבואה של משה שונה מדרגת הנבואה שלה ולכן באה בטענה על משה למה פרש מן האישה . ולכן יש לנו שני ציפורים האחת שחוטה והאחת משולחת כדי להבין את שני האפשריות שיש לנו אחרי שהנגע פוגע בנו . ציפור אחת  נשחטת כלומר כמו שאומרת הגמרא שהקב"ה לוקח לך את הנשמה אם לא שמרת עליה הקב"ה ייקח אותה ממך ולמה לא שמרת עליה כי לא שמרת על התורה ואת זה מסמלת  הציפור השחוטה כי זה הדרך היחידה לשמור על הנפש שלך אבל אם שמרת על הנשמה שלך אז אתה תשתחרר לחופשי , לחרות ועל זה כותבת התורה ויקרא פרק כה

(י) וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ:

ואת זה מבהיר הזוהר

וְעַל זֶה כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְתִשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יָמִים, הַיּוֹם הַהוּא הָעֶלְיוֹן שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים שֶׁשּׁוֹלֵט עַל תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יָמִים, סוֹד כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, בְּתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים פָּנִים, וְאָז הַיּוֹם הָעֶלְיוֹן הַהוּא, הַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, בְּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה, מוֹצִיא תוֹרָה כְּלוּלָה בְּתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים פָּנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךְ וְגוֹ'. גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, אֵלּוּ צִפֳּרֵי שָׁמַיִם שֶׁמֵּהֶם שָׂמִים מְדוֹרֵיהֶם בַּחוּץ, וּמֵהֶם שָׂמִים מְדוֹרֵיהֶם בַּבַּיִת, כְּמוֹ הַדְּרוֹר, שֶׁהוּא עוֹף שֶׁעוֹשֶׂה דִירָתוֹ בְּבַיִת שֶׁל כָּל אָדָם וְלֹא מְפַחֵד. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם קוֹרְאִים לוֹ דְרוֹר. מַהוּ דְרוֹר? חֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר, וְתַרְגּוּמוֹ חֵרוּת. וְזֶהוּ צִפּוֹר דְּרוֹר. שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קֵן בְּבַיִת, מוֹצִיא בָנִים, מְגוּרָיו בַּבַּיִת חֲמִשִּׁים יָמִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם נִפְרָדִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, וְזֶהוּ עוֹף שֶׁנִּקְרָא דְרוֹר - חֵרוּת. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. מִכָּאן יוֹצֵאת חֵרוּת לְכֻלָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ חֵרוּת, תּוֹרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ נִקְרֵאת חֵרוּת. וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, וְזוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא יוֹם זֶה הָעֶלְיוֹן נִקְרָא חֵרוּת, וְהוּא חֵרוּת שֶׁל הַכֹּל. וְזֶה הַיּוֹם הוּא חֵרוּת עֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֵרוּת תַּחְתּוֹנָה וְחֵרוּת עֶלְיוֹנָה. הֵ''א עֶלְיוֹנָה, הֵ''א תַחְתּוֹנָה. חֵרוּת עֶלְיוֹנָה. וְחֵרוּת תַּחְתּוֹנָה שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל כְּאֶחָד הֵם.

כלומר התורה וקבלת התורה זה החרות של האדם והחרות של האדם יכולה להיות רק על ידי לימוד התורה שנותן לאדם את ההבנה על העולם וההבנה על העולם נותנת לאדם לעשות את הדבר הנכון ובטח שלא לדבר לשון הרע והציפור מסמלת את ההבנה כי רק על ידי לימוד התורה נדע להבין את המציאות והבנת המציאות תגרום לנו לא להגיד לשון הרע כי לשון הרע לא שייך במי שמבין את המציאות .וזה מה שאומר הזוהר על החרות שציפור הדרור מסמלת את כל סודות העולם ומי שיודע את סודות העולם יש לו חרות

וְעִם כָּל דָּא, כֻּלְּהוּ נִכְוִין מֵחוּפָּה דְּחַבְרַיְיהוּ. אִינּוּן דְּאִית לוֹן דְּרוֹר, וְחֵירוּ מִכֹּלָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְזֵי לוֹן הֵיכָלָא טְמִירוּ חֲדָא גָּנִיז, דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, וְהַהוּא הֵיכָלָא אִקְרֵי קַן צִפּוֹר. וּמִתַּמָּן מִתְעַטְּרִין עִטְרִין לְמָשִׁיחַ בְּזִמְנָא דְּאָתֵי, וּבְיוֹמִין רְשִׁימִין, תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, וְאַחְזֵי לוֹן הַהוּא הֵיכָלָא טְמִירָא גָּנִיז, דְּלָא יַדְעִין וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן בֵּיהּ, כָּל צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן.

וְעִם כָּל זֶה, כֻּלָּם נִכְוִים מֵחֻפַּת חַבְרֵיהֶם. אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּרוֹר וְחֵרוּת מֵהַכֹּל. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם הֵיכָל טָמִיר גָּנוּז אֶחָד שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ, וְאוֹתוֹ הֵיכָל נִקְרָא קַן צִפּוֹר, וּמִשָּׁם מִתְעַטְּרִים עֲטָרוֹת לַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבֹא. וּבְיָמִים רְשׁוּמִים, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּאוֹתָם הַצַּדִּיקִים, וּמַרְאֶה לָהֶם הֵיכָל טָמִיר גָּנוּז שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַכִּירִים אוֹתוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁם.

וזה הקשר לשבת הגדול שהיא השבת לפני פסח שזה תחילת ה 49 יום שמובילים לקבלת התורה שמוציאה את האדם מעבדות לחרות שנותנת לנו להגיע לקבלת התורה שרק היא יכולה לתת לנו את ההבנה על העולם והבנה על סודות בראשית ובריאת העולם וזה היציאה האמיתית מעבדות לחרות  מחוסר ידיעה  של העולם עד לקבלת כל סודות בראשית שזה החרות האמיתית

 

פרשת תזריע שבת שבע ברכות אלירן ותמר הרשקוביץ האם יש זיווג לא משמים ? האם יכול להיות טעות בזיווג ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

‏בס"ד
פרשת תזריע שבת שבע ברכות אלירן ותמר הרשקוביץ האם יש זיווג לא משמים ? האם יכול להיות טעות בזיווג ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'.

וביום חמישי  אמרתי שמתוך הגמרא כאן ניתן ללמוד על המושג של שבע ברכות . למה יש שבע ברכות כי שבע הברכות זה יצירה של עולם חדש ,בריאה חדשה של עולם של גבר ואישה וכמו שהעולם נברא ב 7 ימים כך העולם החדש שנברא כתוצאה של זיווג בן גבר ואישה זה שבע ימים . היחיד שבורא את העולם זה הקב"ה ולכן היחיד שמזווג זיווגים זה הקב"ה כי מדובר בבריאה חדשה . וניתן ללמוד את זה מן הגמרא כאן וצריך להבין את התמונה . רואה רבא פלוני מתפלל ומבקש להתחתן עם אישה מסוימת אומר לו רבא אם היה שייכת לך כלומר הקב"ה החליט שהיא הזיווג שלך תקבל אותה אבל אם היא לא הזיווג שלך אתה כופר בקב"ה . וקשה מאוד למה אחד שמתפלל ומבקש מהקב"ה להתחתן עם פלונית זה נחשב לכפירה בקב"ה ? וצריך להגיד כי זיווג זה יצירה של עולם חדש ויצירה של עולם חדש יש רק אחד שיכול לברוא וזה הקב"ה . ולכן התערבות של אדם או רצון של אדם להתערב ביצירת עולם חדש זה כפירה בקב"ה כי רק הקב"ה יכול לברוא עולמות . והוכחה לכך ששבע ברכות זה כמו בריאת העולם נראה את הברכה

שמח תשמח ריעים האהובים. כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה:

כלומר השוואת חתן וכלה לאדם וחוה . כלומר שבע הברכות זה כל התהליך של בריאה של עולם חדש כולל בריאת גן עדן .

וכדי להבין את זה יותר בבירור נראה את מה שכותב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח

ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי,

בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק כזה מסובך שהקדוש ברוך הוא מתעסק בנושא זיווגים ממגמר הבריאה ולמה  זה קשה כקריעת ים סוף הרי זה די פשוט לזווג בן אנשים אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים ל 1000 שפחות.  בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נישואין לא טובים עם בעיות אז למה הבעיות הללו צריכים לגרום לה להאמין פתאום בקב"ה ?  כיצד מכופרת כמו שאומר רבא בגמרא היא הופכת למאמינה מוחלטת בקב"ה ? מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? ולפי התשובה של רבי יוסי מבינים את העניין אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים הייתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל האמיתי היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של האדם  מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי יש כאלו שאומרים שירה ויש כאלו שאומרים בכי אבל את כולם זיווג הקב"ה

והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא היית כופרת ורצתה להתערב במה שהוא בלעדי לקב"ה זיווג זיווגים ולכן הקב"ה זיווג אותם לפי מעשיו של האדם ומעשיה היו כפירה . ואומר  רבי יוסי  מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי  כלומר כל אחד מקבל לפי מעשיו או שירה או בכי אז מובן שהעבדים של המטרונה יהיו בבכי . והמטרונה ראתה שכל ה 1000 זיווגים יצאו בבכי והבינה שזה לא טבעי כי אם זה היה מקרי זה היה צריך להיות כמו התפלגות מקרית כלומר כאלו שיהיה להם טוב כאלו שיהיו רע  וכאלו באמצע לא טוב ולא רע אבל אם כל ה 1000 יצאו בבכי יש כאן מכוון המטרונה ידעה את מעשיה והבינה שהקב"ה מזווג לפי  מעשי האדם היא הבינה שרק הקב"ה יכול לזווג את הזיווגים שהיא חשבה שהיא מזווגת . היא הבינה ששום אדם גם אם יכוון לכך לא יכול לעשות 1000 זיווגים שיהיו בבכי . זה דבר בלתי אפשרי רק אחד שיכול לקרוע את ים סוף יכול לגרום לכך ש 1000 זיווגים יהיו בבכי . ולכן המסקנה שלה היחידה האפשרית  שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא  מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו . זה מעשה ששיך רק לקב"ה וכל זיווג שנעשה זה אך ורק בהכוונה של הקב"ה ושום אדם לא יכול להתערב במעשה "בראשית " ומי שמנסה להתערב במעשה שהוא בריאה של עולם חדש הוא כופר . ויוצא לנו שגם אחד שחושב שיש דבר כזה זיווג לא על ידי הקב"ה אולי אין פה כפירה אבל ריח של כפירה בודאי יש פה . 

פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ? מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ?  מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בפרשת צו ט"ו/אדר ב/תשע"ו כתבתי : " וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי "

ולבסוף כתבתי שצריך עיון . ואכן ניסיתי לחפש ראיות בהגדה של פסח כדי למצוא ראיות לזכור של מרים ולא כל כך מצאתי אבל מצאתי מהלך אחר שאולי ייתן לנו איזה רמז היכן היין של הזכור של מרים ?

כתוב דף על הדף שבת דף לה עמוד א

והנה הרמ"א בשו"ע או"ח (סי' רצ"ט סעיף י) מביא: וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, דבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו, יתרפא כל תחלואיו ע"כ. והרמ"א מסיים שם: ולא ראיתי למנהג זה ע"כ. וי"ל בזה, דהנה המקור לדברים הוא בכל בו, ושם (סי' מ"א) מספר: ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים, ונתעכבה יותר מדאי, ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותו מים, שבאת אצל בעלה כעס עליה (על שאיחרה כ"כ), ומרוב כעסו נפל כדה משכמה ותישבר הכלי, ובכל מקום שניתזו נתרפא השחין ע"כ.

ואומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

מצינו באגדה [ויק"ר כב, ד] שבארה של מרים שהוא בימה של טבריה, בכל מוצאי שבת מחזרת על כל הבארות ועל כל מעינות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים ממנו וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא.

כלומר יש פעולה של בארה של מרים על כל המעיינות והבארות ופעולה זו של בארה של מרים נותן למים הנשאבים במוצאי שבת מהבארות והמעיינות את הכוח לרפא כלומר יש קשר בן ההבדלה של מוצאי שבת לבארה של מרים

וכדי להבין את הענין נביא את השם משמואל ויקרא פסח

והנה בזוה"ק (ס' א) א"ר שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ההוא דשליט במדברא [בהגהות מהרח"ו ס"ם בא להטעותם] ואערעו בהו תמן, חמו ישראל דלא הוה ההוא זיוא יקרא דמלכיהון הדא הוא דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם לא אתבסם נפשייהו כקדמיתא, עכ"ל. ונראה שכל זה נצמח מכח הדעת שזכו כנ"ל, ובכח זה ידעו להבדיל בין קודש לחול כאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דעה הבדלה מנין, ע"כ לא הי' יכול להטעותם. ונראה שכח הדעת שבישראל שאינם מתפתים לחיצוניות הבאה תמיד בלבוש מהודר ומתחפשת כאילו דורשת טובת ישראל כעמלק שכסות ולשון שינה,

אומר השם משמואל שהמים שהם שתו במדבר מסמל את התורה את הדעת. והדעת נותנת את הכוח להבדיל לדעת בן טוב לרע . ומרים שלקתה בצרעת לקתה בגלל שלא היה לה את הכוח להבדיל בן הנבואה של משה לנבואה שלה ושל אהרון ולכן באה בטענה למשה למה הוא פורש מאשתו ציפורה . הקב"ה נתן למרים את  הבאר שמסמל את הכוח של הדעת את הכוח להבדיל בן קודש לחול להבדיל בן שקר לאמת . הכוח של הדעת שניתן לקבל על ידי שתית המים של בארה של מרים נותן את הכוח להיבדל מעמלק . עמלק זינב באלו שלא היו תחת ענני הכבוד אלו שרפו ידיהם מן התורה והמים של מרים נותנים להם את הכוח לקבל דעת כדי שיוכלו לחזור מהרפיון של לימוד התורה . וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג על הכוח של המים של בארה של מרים

באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ומוצאי שבת זה הגבול בן הקודש לבין החול . השבת נותנת לאדם נשמה יתרה שזה מחפה על חוסר הדעת של האדם אבל שנגמרת השבת והנשמה היתרה מסתלקת צריך את המים של בארה של מרים כדי שנוכל להשלים את השבוע עד השבת הבאה וכאן נכנס הזכור של מרים לפעולה . הזכור של מרים מלמד אותנו לזכור שאנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול בכל ימות השבוע ולכן הבאר של מרים פועלת במוצאי שבת על כל הבארות והמעינות כי שם צריך את הדעת היתרה להבדיל במשך השבוע בן קודש לחול . ולכן היה את המנהג לשאוב מים בכל מוצאי שבת כי זה המים אחרי שבארה של מרים פעל את פעולתו במוצאי שבת וכך פסק הרמ"א להלכה  .

יוצא לנו מכאן שהזכור של מרים קשור להבדלה של מוצאי שבת ולכאורה היין של ההבדלה הוא היין כמו היין שאומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ועוד ראיה שיש קשר של ההבדלה לזכור של מרים אומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

נוהגין לומר בכל מוצאי שבת פסוקים שמוזכר בהם אליהו, ואומרים שיש קבלה בידם שהוא טוב לשכחה ויהיו דרכיו מצליחין בכל השבוע. ומטעם זה נתפשט המנהג לומר החרוזות והפיוטים שנזכר בהן אליהו(יב):* הג"ה ועיין לעיל סוף סימן רצ"ה:

כלומר ההבדלה קשורה לזיכרון כי אנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול וזה המהות של הזכור של מרים לקבל את הכוח להבדיל בן קודש לחול וגם בן קודש לקודש בן הקדושה של מרים לקדושה של משה . ואפילו הרמ"א מזכירו בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט

אסור לעשות (לב) שום מלאכה (לג) קודם שיבדיל, וכד' ...   וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

לסיכום  הסברה שלי אומרת שזכרהו על היין של הזכור של מרים צמוד ליין של ההבדלה . ואם נסכם את כל הארבעה זכור שקיימים בתורה והכוונה   זכור   ז – כ- ו- ר .

אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים כי יציאת מצרים נתנה לנו את התורה . קיבלנו את התורה כדי שנוכל להבין את מעשה בראשית וכך נוכל להבין את העולם בו אנחנו נמצאים ומתוך זה להבין את תפקידנו בעולם . זכור של עמלק הוא כנגד אלו שרוצים שנרפה את ידנו מן התורה וזהו עמלק שמזנב במי שידו רפתה מן התורה וזיכרון זה ייתן לנו את הכוח להכרית את זכר עמלק לעתיד לבא כדי שנוכל לקבל את התורה בשלמותה . והזכור של מרים שנזכור שכדי ללמוד את התורה צריך דעת להבדיל בן קודש לחול ובן קודש לקודש והמים של בארה של מרים מזכיר לנו שאנחנו צריכים לשאוף לקבל דעת ולא כל דעת אלה את הדעת שניתנה ע"י הקב"ה . כי גם צריך דעת להבדיל בן דעת של חול לדעת של קודש והדעת היחידה שאנחנו צריכים זה הדעת של המים של בארה של מרים ולכן הבאר של מרים נברא בין השמשות כמו שאומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[*] עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:

ולמה היא נבראה במוצאי שבת אומר הר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת מטות

והנה כל אלו עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כדי שיהיה הכנה להתיקון של החטא הנ"ל. ובהופיע קדושת שבת בעצמה אז נתקן הכל בפנימיות על ידי קדושת העשרת הדברות שהכל מודים שבשבת ניתנה תורה לישראל וכדברינו הנ"ל:

כלומר הבאר של מרים הוא התיקון לקלקול שנעשה על ידי חטא האדם הראשון והוא התיקון לחוסר הדעת שהיה בנחש וחוה שחוסר הדעת שלהם גרם לקלקול של האדם הראשון .

 

פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

כתוב במדבר פרק טז

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:

במדבר פרק טז

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

רואים שכתוב בתורה ארבעה פעמים אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ  האחד אצל בני אהרון והשלושה אצל עדת קורח

והדמיון הנוסף בן שני המקרים כתוב ויקרא פרק י

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

במדבר פרק טז

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וצריך להבין את הדמיון ואת מה שהתורה רוצה להגיד לנו  אומר ספרא שמיני פרשה א

איש מחתתו איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה

כלומר כל אחד היה לעצמו והם לא נטלו עצה אחד מהשני

אבל במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת שמיני פרק י כתוב לכאורה דבר הפוך

[א] ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו. שניהם בעצה אחת:

וכדי לנסות להבין את הסתירה נביא את החזקוני שמות פרק ל

(ט) קטרת זרה כל קטורת שאינה באה משל צבור אפילו היא באה משל כהן היא נקראת קטרת זרה כשם שעשו נדב ואביהוא שלקחו איש מחתתו ולכך נענשו. ד"א קטרת זרה שאינה כמתכונתה.

כלומר יש הבדל בן קטורת של הציבור או קטורת שלך . וכאן ניתן להבין ולראות שבאמת אין סתירה בן המדרשים והכוונה של המדרש ששניהם בעצה אחת הכוונה שכל אחד מהם הסתכל על עצמו וראה בעצמו את הכול הוא לא היה צריך לקבל כל עצה לא מחברו ולא ממישהו אחר כלומר הוא הסתכל על עצמו כיחידה שלמה שלא צריכה התערבות מבחוץ לא את העצה של חברו לא של אביו  ולא של משה רבנו

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד א

נדב ואביהוא שלא נטלו עצה ממשה. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. הכניסוה בלא עתה. ר' אליעזר אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

עד כדי כך היו בטוחים בעצמם שאומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח דף קטו עמוד א

וקחו איש מחתתו ונתתם. מלמד שלא פחדו ולא חזרו בהם:

כלומר היה להם לכל אחד בפני עצמו אותו הבנה שהוא הכול והוא לא צריך את הדעה של השני וזה נחשב "שהיו בעצה אחת " ולכן שני המדרשים אומרים את אותו הדבר רק מזווית אחרת  וכך אומר הרש"ר הירש ויקרא פרק י

ויקחו בני - אהרן וגו': "בני אהרן - שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא - לא נטלו עצה ממשה, איש מחתתו - איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה" (תורת - כהנים). הווה אומר: מעצם לשון המקרא למדנו, שבני אהרן נהגו ביהירות; שהרי לא נאמר כאן: ויקחו נדב ואביהוא מחתות ויתנו בהן אש וגו'; אלא הכתוב מקדים את יחס הבנים לאביהם: "בני - אהרן"; ואף לשון איש מחתתו מורה על יהירות; ומכאן, שגם לשון נדב ואביהוא מתבארת במשמעות דומה. הם היו בני אהרן - אך לא נמלכו באביהם תחילה; או דוקא מפני שהיו בני אהרן, היו סבורים שהם פטורים מכל נטילת עצה.

ולכן בשני המקרים התוצאה היא שווה ספרא שמיני פרשה א

 (לד) ותצא אש מלפני ה' מלמד שיצא אש מבית קדשי הקדשים ושרף נשמתם, אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ותאכל אותם נשמתם נשרפה ולא בגדיהם

יוצאת אש מהמקום שהוא המקום שמחבר את כל עם ישראל ביחד וזה קודש הקודשים שם נמצאת האחדות ולא הפרוד ואותה האש מתחלקת לארבע ושורפת את הנשמה שלהם ולא את גופם כדי להראות לכל עם ישראל שקודש הקודשים הוא אחד ולשם שייך כל עם ישראל ולא ניתן לכל אחד להיות איש בפני עצמו . דבר כזה אין לו קיום במציאות ולכן הוא לא יכול להתקיים וזה מה שהתורה רוצה להגיד לנו בשני המקרים של בני אהרון ועדת קורח אין קיום לכל איש בפני עצמו . לא יכול להתקיים מצב של איש בפני עצמו הדרך היחידה ברת הקיום זה אחדות של עם ישראל אבל לא אחדות שנובעת מ"עצה אחת "כמו שראינו אצל בני אהרון ועדת קורח וכל אחדות שלא נובעת מקודש הקודשים אינה ברת קיום וזה מה שנקרא "עצה אחד מהשני" . רק אחדות כזו של לימוד אחד מהשני כאשר המקור זה משה רבנו הוא בר קיום והשאר נשרף מאש שיוצאת מקודש הקודשים .

 

 

 

 

 

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה של מרים ? מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה  של מרים ?  מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ?  ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

שבוע שעבר פרשת צו ניסיתי להבין היכן אנחנו זוכרים את הזכור של מרים שכתוב בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וכתבתי "אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח "

לפי ההבנה שלי לכאורה הזכור של מרים הוא על צד השלילה כלומר לזכור מה לא לעשות אבל יש צד שהזכור של מרים הוא על הצד של החיוב וכאן יש מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יט

וזה כל התעוררות עמלק שהוא ראשית גוים בהתחלה וראשית הכניסה דרע. ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו א') מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

כלומר יש קשר ישיר בן הזכור של עמלק לזכור של מרים ושניהם משולבים האחד בשני כמו שאומר ר' צדוק מלובלין וכמו כן יש את שני הצדדים האחד מה לא לעשות והשני מה לעשות . וכמו שאצל עמלק הזכור של עמלק צריך לגרום לנו להביט לשמים ולהבין כי רק השמים כלומר הקב"ה הוא היחידי שבו אנחנו יכולים לבטוח ונשיאת העיניים והידיים  למעלה הם שיגרמו לנו לנצח את עמלק והורדת העיניים מהשמים יגרמו לנו לרפיון ואז עמלק יכול לזנב בנו כך הזכור של מרים נותן לנו מצד אחד להתבונן במציאות ולהבין אותו ולהבין את הדרגה שלנו להבין את הדרגה של משה כי חוסר ההבנה הזה גרם ללשון הרע כלומר חוסר ההבנה של המציאות גורם לנו להגיד לשון הרע בגלל הפער בן המציאות לבן ההבנה שלנו ומצד השני יש את הבאר של מרים שהוא מצד אחד התרופה לרפיון הידיים  כי המהות של בארה של מרים שהמים של הבאר מרפאים וכיצד הם מרפאים ? יש בהם טעם של היין המשומר שנותן לנו דעת והדעת נותנת לנו להבין את התורה והבנת התורה גורמת לנו להבין את המציאות והבנת המציאות מרפא אותנו 

וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג

ולוקחים להבדלה יין בשמים ונר, כי בהוריות (י"ג ע"ב) איתא חמרא וריחני פקחין, או"ר בגימטריא ר"ז, להשיג סודות התורה, וכתיב בפ' בראשית ה' פעמים אור בבריאת האור, ולזאת נהגו הנשים לדלות מים במש"ק באשר בארה של מרים חוזר אז בכל המעיינות, כדאיתא בפוסק הכלבו בסוס"י מ"א ומוזכר ברמ"א (סוס"י רצ"ט), וכן נהג המהר"ל מפראג ז"ל, באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ואת הקשר בן עמלק למרים מביא אלשיך במדבר פרק לג

(יד) ואחר שלש מסעות חנו ברפידים ולא היה שם מים לעדה. ורמז על פי דרכו, כי מים היו שם אך לא לעדה. כי בארה של מרים היה שם, ונסתם, על שרפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה:

כלומר הבאר של מרים ורפיון הידיים שגורם לעמלק לזנב בנו קשורים אחד לשני . והבאר זה התרופה לרפיון הידיים .

וכדי שנבין את העניין של מרים שקשור ללשון הרע נבין מה המקור ללשון הרע מהיכן הוא הגיע

כתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה

ד"א א"ר שמואל בר נחמן שאלו לנחש ואמרו ליה למה אתה מצוי בין הגדרות אמר להן שפרצתי גדרו של עולם אמרו לו ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ אמר להן שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי ומה היה הלשון הרע א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן התחיל לומר לשון הרע על בוראו אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו וצוה

ומי קבלה את לשון הרע ?  חוה ומזה בא לעולם כל החורבן . וגם כאן אנחנו רואים שלשון הרע גרם לחורבן בגלל חוסר הידיעה של חוה אם חוה היית יודעת ומבינה את המציאות לשון הרע לא היה פועל את פעולתו . יוצא לנו שרפיון מהתורה גורם לנו לא לדעת את המציאות וחוסר ידיעת המציאות גורמת לנו להגיד את לשון הרע ולשון הרע גורם לחורבן של העולם

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ובפסוק הזה רואים קשר בן ידיעת המציאות לבן מחלות כי חוסר הבנה של המציאות והתנהגות בניגוד למציאות מביאה עלינו את המחלה כמו שאצל מרים לשון הרע שדיברה במשה בגלל חוסר הבנת המציאות של משה גרמה לה את הצרעת

והקב"ה נתן לנו את ההזדמנות ביציאת מצרים לתקן את הקלקול שנוצר על ידי הנחש וחוה (וכבר הסברתי בעבר שיציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש)  נתן הקב"ה את הבאר של מרים אותם מים שטעמם כיין המשומר שיכול לתת לנו להבין את סתרי התורה את סתרי בראשית ועל ידי כך לתקן את הקלקול . אבל אז נכשלה מרים כתוב מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'): למה הקדים הכתוב מרים לאהרן מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך

אבל הקב"ה נתן הזדמנות נוספת כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא

ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין אילו הן משה אהרן ומרים בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנ' ואכחיד את שלשת בירח אחד

כלומר משה לאחר מות מרים קיבל את הזדמנות נוספת לתקן את מה שהביא לקלקול של העולם ע"י  בארה של מרים  כתוב במדבר פרק כ

 (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

(ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ:

 (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

משה מיד לאחר מות מרים כאשר הבאר של מרים נסתם לאחר מותה יש למשה את ההזדמנות לתקן על ידי דיבור ולקבל בחזרה את הבאר של מרים ולתקן בכך את מה שגרם להחרבת העולם אבל כאן נכשל משה ובמקום שבכוח הדיבור שלו יצאו המים הוא מכה בסלע פעמים וכאן משה הפסיד את הכניסה לארץ ישראל . אבל ברפידים הקב"ה אמר לו בפרוש להכות בסלע ומה ההבדל ? ההבדל הוא שרפידים היה לפני מתן תורה שמשה לא הגיע לדרגה שהדיבור שלו יכול לפעול ולכן הקב"ה אמר לו להכות בסלע ואז בזכות המכה ומרים קבלו את המים אבל כאן היה למשה את היכולת לתקן ועל ידי הדיבור להוציא את המים אבל משה החליט להכות בסלע ופעולה זו מנעה את כניסתו של משה לארץ ישראל . ומיד לאחר שהכה בסלע ואהרון מת כתוב במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

ואומר רש"י במדבר פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר הבאר של מרים ועמלק הולכים משולבים ביחד . הרפיון מביא את עמלק שמביא את הבאר של מרים והכישלון במים מביא את עמלק כלומר הזכור של מרים ושל עמלק קשורים בקשר חזק  

ועדין יש קושיה כיצד הבאר של מרים קשורה לחטא של לשון הרע של מרים ולזכור של מרים ?

וצריך להגיד שה  זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס הולך גם על חטא לשון הרע אבל גם על הבאר של מרים כלומר אומרת התורה להסתכל על כל מה שעשה הקב"ה למרים לא רק את הצרעת אלה גם את הבאר של מרים