פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

כתוב במדבר פרק טז

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:

במדבר פרק טז

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

רואים שכתוב בתורה ארבעה פעמים אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ  האחד אצל בני אהרון והשלושה אצל עדת קורח

והדמיון הנוסף בן שני המקרים כתוב ויקרא פרק י

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

במדבר פרק טז

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וצריך להבין את הדמיון ואת מה שהתורה רוצה להגיד לנו  אומר ספרא שמיני פרשה א

איש מחתתו איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה

כלומר כל אחד היה לעצמו והם לא נטלו עצה אחד מהשני

אבל במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת שמיני פרק י כתוב לכאורה דבר הפוך

[א] ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו. שניהם בעצה אחת:

וכדי לנסות להבין את הסתירה נביא את החזקוני שמות פרק ל

(ט) קטרת זרה כל קטורת שאינה באה משל צבור אפילו היא באה משל כהן היא נקראת קטרת זרה כשם שעשו נדב ואביהוא שלקחו איש מחתתו ולכך נענשו. ד"א קטרת זרה שאינה כמתכונתה.

כלומר יש הבדל בן קטורת של הציבור או קטורת שלך . וכאן ניתן להבין ולראות שבאמת אין סתירה בן המדרשים והכוונה של המדרש ששניהם בעצה אחת הכוונה שכל אחד מהם הסתכל על עצמו וראה בעצמו את הכול הוא לא היה צריך לקבל כל עצה לא מחברו ולא ממישהו אחר כלומר הוא הסתכל על עצמו כיחידה שלמה שלא צריכה התערבות מבחוץ לא את העצה של חברו לא של אביו  ולא של משה רבנו

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד א

נדב ואביהוא שלא נטלו עצה ממשה. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. הכניסוה בלא עתה. ר' אליעזר אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

עד כדי כך היו בטוחים בעצמם שאומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח דף קטו עמוד א

וקחו איש מחתתו ונתתם. מלמד שלא פחדו ולא חזרו בהם:

כלומר היה להם לכל אחד בפני עצמו אותו הבנה שהוא הכול והוא לא צריך את הדעה של השני וזה נחשב "שהיו בעצה אחת " ולכן שני המדרשים אומרים את אותו הדבר רק מזווית אחרת  וכך אומר הרש"ר הירש ויקרא פרק י

ויקחו בני - אהרן וגו': "בני אהרן - שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא - לא נטלו עצה ממשה, איש מחתתו - איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה" (תורת - כהנים). הווה אומר: מעצם לשון המקרא למדנו, שבני אהרן נהגו ביהירות; שהרי לא נאמר כאן: ויקחו נדב ואביהוא מחתות ויתנו בהן אש וגו'; אלא הכתוב מקדים את יחס הבנים לאביהם: "בני - אהרן"; ואף לשון איש מחתתו מורה על יהירות; ומכאן, שגם לשון נדב ואביהוא מתבארת במשמעות דומה. הם היו בני אהרן - אך לא נמלכו באביהם תחילה; או דוקא מפני שהיו בני אהרן, היו סבורים שהם פטורים מכל נטילת עצה.

ולכן בשני המקרים התוצאה היא שווה ספרא שמיני פרשה א

 (לד) ותצא אש מלפני ה' מלמד שיצא אש מבית קדשי הקדשים ושרף נשמתם, אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ותאכל אותם נשמתם נשרפה ולא בגדיהם

יוצאת אש מהמקום שהוא המקום שמחבר את כל עם ישראל ביחד וזה קודש הקודשים שם נמצאת האחדות ולא הפרוד ואותה האש מתחלקת לארבע ושורפת את הנשמה שלהם ולא את גופם כדי להראות לכל עם ישראל שקודש הקודשים הוא אחד ולשם שייך כל עם ישראל ולא ניתן לכל אחד להיות איש בפני עצמו . דבר כזה אין לו קיום במציאות ולכן הוא לא יכול להתקיים וזה מה שהתורה רוצה להגיד לנו בשני המקרים של בני אהרון ועדת קורח אין קיום לכל איש בפני עצמו . לא יכול להתקיים מצב של איש בפני עצמו הדרך היחידה ברת הקיום זה אחדות של עם ישראל אבל לא אחדות שנובעת מ"עצה אחת "כמו שראינו אצל בני אהרון ועדת קורח וכל אחדות שלא נובעת מקודש הקודשים אינה ברת קיום וזה מה שנקרא "עצה אחד מהשני" . רק אחדות כזו של לימוד אחד מהשני כאשר המקור זה משה רבנו הוא בר קיום והשאר נשרף מאש שיוצאת מקודש הקודשים .