פרשת וארא יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ? מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה ויראת שמים ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת וארא  יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ?  מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה  ויראת שמים ?   ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

 

כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א

 

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+ כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה.

אותו רבי חנינה אומר בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: +ישעיהו ל"ג+ יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

אם רבי חנינה אומר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים כלומר יש לאדם יכולת לשנות ,יש לאדם את כוח הבחירה אז כיצד הוא אומר שיש מזל לישראל ? הרי יש כאן סתירה 

רש"י אומר מסכת שבת דף קנו עמוד א

ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל.

אין מזל לישראל - שעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה.

ונשאלת השאלה מה בעצם המחלוקת בן רבי חנינה לרבי יוחנן האם הם חולקים על המציאות שיש לאדם יכולת בחירה ויכולת לשנות את מצבו ? הרי גם רבי חנינה אומר שיראת שמים משנה את מצבו של האדם כי זה בידי האדם אז מה המשמעות של המחלוקת ביניהם ?

כדי לתת תשובה בו נבין את המשך הגמרא ,"והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים"  מה המשמעות של אותו אוצר ?

אוצר זה דבר שבו אוגרים ושומרים דברים . והרי לקב"ה יש את כל העולמות את הכול אז מה פתאום אומר רבי שמעון בר יוחאי שזה האוצר היחידי שיש לקב"ה . אני חושב שהמשמעות של מה שנאמר כאן זה לא מה שקיים בעולם אלה מה שמשתנה בעולם . הקב"ה ברא את העולמות ובעצם הכול קיים ולא משתנה . דבר נהפך לדבר אחר אבל במציאות זה אותו הדבר ולכן על זה לא דיבר שמעון בר יוחאי הוא מדבר על החידוש שנעשה בעולם ומתברר שהחידוש שנעשה בעולם זה האוצר של יראת השמים . כלומר הכול בידי שמים הכול נברא מראש ומתוכנן מראש אבל הדבר היחיד שהוא חידוש בעולם זה יראת השמים שהוא בידי בני האדם וזה הדבר היחידי שמשתנה באמת בעולם . כלומר החידוש היחידי שקיים בעולם זה יראת השמים של בני האדם . ויראת שמים זה הדרך שבו אדם מקיים את המצוות כלומר התורה

ואומר מאור ושמש דברים פרשת שופטים

הראה השי"ת שבני ישראל אינם תחת ממשלת המזל, על ידי שיש להם אחיזה בתורה שנבראת קודם הבריאת העולמות, וכל העולמות יש להם חיות והתורה, ועל ידי שישראל עוסקים בתורה - המה נותנים כח וחיות לכל העולמות ומזלות, על כן אין מזל שולטת בהם, אדרבא הם המושלים בהמזל, כי המה נותנים חיות להם על ידי עסיקתם בתורה.

כלומר הדבר היחידי שהוא מעל המזל כלומר מעל העולם זה התורה ולכן מי שעוסק בתורה יכול לשלוט על העולם ולכן הם מעל למזל ולכן יכול לשנות את המזל . גם רבי חנניה  יודה  שאדם יכול לשנות את גורלו ע"י קיום מצוות כי יראת השמים שלו לא נמצאת בידי שמים והמצוות שהוא עושה כן יכולות לשנות את המציאות ואת המזל .

ולי נראה שהויכוח בן שני השיטות זה לא אם אדם יכול לשנות את המציאות ואת המזל שלו הויכוח הוא מה צריך לשנות את זה .

רבי חנינה אומר כמו שאומר רשי ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל. כלומר רק תפילה וצדקה לא יכולה לשנות את המציאות מה שיכול לשנות את המציאות זה יראת השמים יחד עם תפילה וצדקה כלומר חייבים את שלושת הדברים כדי  לשנות את המציאות

 

 

כמו כתוב בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ב דף סה טור ב /ה"א

אמר רבי לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפילה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה

כלומר רבי חנינה אומר שרק שלושת המרכיבים הללו יכולים לשנות את המציאות תפילה וצדקה לא מספיק צריך גם תשובה והכוונה זה יראת שמים בקיום הצוות כלומר קיום התורה .

ורבי יוחנן ורב סוברים שרק תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל .

רבי יוחנן מביא פסוק המוכיח את היכולת של התפילה

ירמיהו פרק י פסוק ב

כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:

הגויים מפחדים מאותות השמים  הכוונה מן המזל ועם ישראל לא פוחד כי הוא מאמין בתפילה

כתוב בדברי הימים ב פרק לב

(ז) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ:

ואומר המצודת דוד תהלים פרק לא

(כה) חזקו - כל המקוים לה' חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה:

ואני רוצה לפרש שזה התפילה

ורב מביא הוכחה לצדקה שיכולה לשנות את הטבע

בראשית פרק טו

(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:

כלומר לפי רב יוחנן ורבי צדקה ותפילה יכולים לשנות את המזל ולפי דעתו של רבי חנניה רק שילוב של תורה תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל

ומה שקרה עם אברהם שלפני מתן תורה הקב"ה העלה אותו מעל השמים להראות לו שהוא יכול לשלוט בעולם אבל זה היה ע"י הקב"ה . אבל לאחר מתן תורה ניתנה לאדם יכולת להתרומם מעל הטבע גם בכוחות עצמו ע"י עסק התורה

ואומר המלבי"ם בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק ה

(ה) ויוצא אותו החוצה. גלה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות. והגם שהמערכות שולטים על עניני העולם, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל, וחז"ל במליצתם שהעלהו למעלה מכפת הרקיע,

 

פרשת שמות מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות   מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

לעילוי נשמת שושנה בת נעמי

כתוב בשמות פרק ב

 

(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ב סימן כה

 

כה) וירא אלהים את בני ישראל. מה ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים, ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה:

השכל טוב מפרש שני פרושים על ראית הקב"ה ועל ידיעת הקב"ה ובו נבין את ההבדלים בן השני הפרושים .הפרוש הראשון מדבר על ההווה כלומר הקב"ה רואה את המצב עכשיו ומה הוא ראה?  את עם ישראל עושה תשובה כלומר ראיה זה הסתכלות על המצב הנוכחי . וממשיך ומבאר מה זה ידיעה זה דבר הנתון לראיה רק של הקב"ה הרואה את המציאות כפי שהיא, ומה יודע הקב"ה?  את החזרה בתשובה של כל אחד ואחד דבר ששום אדם לא יכול לדעת ובעצם כאן מבינים את התכונה של הקב"ה ששום דבר במציאות לא נעלמת מהראיה שלו ,  גם ידיעה על דבר שנמצא בליבו של אדם כלומר לקב"ה יש את היכולת לראות את המציאות כפי שהיא ללא שום הסתר או מגבלה .

ההסבר השני של רבותינו לדעתי לא בא כדי לסתור את הדעה הראשונה אלה כדי להרחיב את ההבנה שלנו על הקב"ה . לדעה הראשונה הוא רואה את המציאות בדיוק כפי שהיא ללא כל מגבלה . הדעה השנייה באה להגיד לנו ולהסביר שבעצם הקב"ה רואה את המציאות לא רק עכשיו אלה כל ראיה שלו זה ראיה ללא מגבלה של מימד הזמן כלומר הקב"ה רואה את ההווה ואת העתיד בבת אחד . כלומר הראיה של הקב"ה זה גם הידיעה את העתיד וקל וחומר על העבר . כלומר אנו מבינים שאצל הקב"ה אין עבר הווה ועתיד הוא נמצא במקום שהכול אחד . כל ראיה שלו זה גם ידיעה . כלומר ההווה והעתיד זה דבר אחד אצל הקב"ה . ואם כך הפסוק הזה בתורה נותן לנו קצת הבנה על המהות של הקב"ה .

ועדיין נשאלת השאלה למה כתוב "את בני ישראל "

ואומר בית הלוי שמות פרק יט

רק הענין דהנה מעשה עוה"ז נקראו במגילה זו תחת השמש, וכמו שהסביר המהרש"א שם יען כי המה תחת המזל והנהגה הטבעית דהשמש הוא ראש להמזלות והטבע שבעולם השפל, אבל תורה ומצות הם למעלה מן השמש שאינם תחת הטבע.

דף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א

ויישוב הסתירה וקושיית הילקוט הראובני הוא: בזכות התורה, לימודה וקיום מצוותיה, מתעלים ישראל מעל המזל.

ומפורש כן בדברי הזוה"ק ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רטז, ב) כתב בהקשר לדברי הגמרא בשבת ובנדרים, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו - צא מאצטגנינות שלך, "שכל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות. וזאת למדנו מאברהם, משום שבניו היו עתידים לקבל אות ה' מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה - משום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות". [וז"ל הזוה"ק: "כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו, דא אוליפנא מאברהם, בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה - ובגין דא כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי"].

אם כך מובן למה מדובר על בני ישראל . כל העולם כולו נמצא מתחת לשמש ובעצם מונהג ע"י כוכבים ומזלות והכוונה שאין בידם לעלות מעל חוקי הטבע ורק מי שעוסק בתורה יש לו את הכוח לעלות מעל המזל מעל חוקי הטבע  ובעצם לשנות את גורלו ואת עתידו ורק לאלו שמעל למזל יש משמעות לראיה או לידיעה של הקב"ה כי ראיה וידיעה על כל העולם שייך לא רק בקב"ה ורק ראיה וידיעה על מי שנמצא מעל המזל שייך רק בראיה וידיעה של הקב"ה .

וזה דברי הדף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א  המביא מדבריו של המהר"ל

 

ואף המהר"ל (חידושי אגדות על מסכת שבת קנו, א) כתב: "ואין מזל לישראל, פירוש, שאפשר להכריע את המזל על ידי מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך על ידי מצוות, דעל ידי תפילה דבר פשוט דמועיל, שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ. אבל כך אמר שאין מזל לישראל, דהיינו, לכלל ישראל אין מזל שישלוט המזל עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה, דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדריגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדל, דבר זה הוא על המזל (פירושו כמו "מעל" המזל), ואין הפירוש שלא ישלוט המזל עליהם כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל, מאוד צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר ראו כי רעה נגד פניכם, והשי"ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות, מ"מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות".

לסיכום ראיה וידיעה של הקב"ה זה ראיה וידיעה ללא מגבלה של הסתר או זמן . מי שעוסק בתורה נמצא מעל המזל ולכן יכול לשלוט בגורלו מה שאין כן שאר העולם שפועלים לפי חוקי הטבע ובהם לא שייך ראיה או ידיעה של הקב"ה כי כל הפעולות שלהם זה לפי חוקי המזל כלומר הטבע .

 

 

.

פרשת שמות למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות  למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ?  ‏י"ח/טבת/תשע"ה

שמות פרק א

(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:

(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

(ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:

(ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:

(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

אנחנו רואים שיש כאן הפרדה בן כל השבטים לבין יוסף.  יוסף מוזכר לא יחד עם השבטים אלה מיד אחרי הזכרת  יוצאי ירך יעקב . וכמו כן מוזכר מיקומו של יוסף במצרים ונשאלת השאלה למה יש הפרדה כזו בין יוסף לשאר השבטים ?

רות פרק ד

(יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:

ואומר רש"י רות פרק ד פסוק יא

(יא) כרחל וכלאה - אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה:

כלומר רחל זה העיקר של עם ישראל ולכן הבכור של רחל הוא העיקר של עם ישראל .

וכדי להבין את התפקיד של יוסף בעם ישראל נראה מה המדרש אומר

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לח

לפיכך נקראו זרע אמת כולו זרע אמת, וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש איש ויוסף ושני בניו במצרים הרי תשעה וששים, וכתי' בשבעים נפש, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלו במספר שבעים נפש לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הזכרים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלה במספר עמהם, לקיים מה שנ' ואנכי אעלך גם עלה,

כלומר יוסף הוא העיקר של עם ישראל כי הוא זה שעם בניו אפרים ומנשה הגיע עם ישראל  למספר שבעים יחד עם הקב"ה כי אם לא היה שבעים איש לא היה חס וחלילה יכולת קיום לעם ישראל ויוסף יחד עם בניו השלים את המניין ,ולכן יוסף מוזכר בנפרד מהשבטים ומיד לאחר שהפסוק אומר שבעים נפש .

ולכן השעבוד של עם ישראל מתחיל במות יוסף כי אז רק אז ניתן לשעבד את עם ישראל וזה מה שאומר הכתוב

שמות פרק א

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:

כי כשיוסף נמצא כל העולם מבין את גדולתו ואת גדולת עם ישראל ולא ניתן לשעבד אותו וברגע שהוא מת אז המלך "לא יודע" את המהות של עם ישראל כי הוא חסר ואז יכול המלך לחשוב שהוא יכול לעם ישראל ואז ניתן להתחכם עם עם ישראל

 שמות פרק א

(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

ושיוסף לא נמצא ואין את הכוח של שבעים לעם ישראל אז יכול פרעה להגיד  

יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:

כלומר להגיע למצב שפרעה יכול לחשוב שהוא הבורא הוא עשה את עצמו זה בגלל שכנגדו לא נמצא הכוח של שבעים של עם ישראל יחד עם הקב"ה . וצריך להגיד שרק שיחזור כוחו של יוסף ויהיה חלק של עם ישראל אז יוכל המשיח לבא

 

 

 

 

 

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק א פסוק ה

עם יוסף שהיה במצרים. וידוע כי במצרים היה, אך מפני שהגאולה העתידה תהיה בדמיון גאולת מצרים, על כן ירמוז כי תחלת גלות ראשון היו שבעים נפש, ובסוף בגלות אחרון עתידים לירש שבעים אומות, זהו שאמר "ויוסף היה במצרים", הזכיר יוסף באחרונה לרמוז על משיח בן יוסף העתיד לבא באחרונה לגאול את ישראל.

ולכן צריך להגיד שזה התפקיד של משיח בן יוסף לחזור חזרה ולהעמיד בעולם את הכוח של שבעים נפש שהוא הכוח שסותר את כוחה של מצרים ואז לכאורה נחזור למצב שבו מצרים מכירה בכוח של עם ישראל ולא עומדת בכוח נגדי מבחינת מה שנאמר ע"י פרעה בשמות פרק ה

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:

ולכן באחרית הימים לאחר בואו של משיח בן יוסף יכול לבא האחדות של שבעים נפש של עם ישראל עם שבעים האומות ויהיה מה שנאמר בישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

פרשת ויחי האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ? מתי זה ישתנה ?

בס"ד

פרשת ויחי   האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ?  מתי זה ישתנה ? ‏י"א/טבת/תשע"ה

בראשית פרק מח

 

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

אנחנו רואים   גם בספר בראשית וגם לאורך כל התורה והנביאים והכתובים חילופי תפקידים . כלמור יש כללים מסוימים כמו בכור , מלך , ירושה וכד' אבל ניתן לכאורה לשנות את "כללי המשחק" כמובן  על פי הדיבור או ישירות ע"י ציווי של הקב"ה או ע"י הנביא  . בפרשה שלנו  לוקח יעקב את מנשה ואפרים ומחליף את תפקידם של ראובן ושמעון .

[רבינו] בחיי בראשית פרק מח מפרש מה היה השינוי . יוסף קיבל את הבכורה במקום ראובן ושני החלקים הם אפרים ומנשה

ה) כראובן ושמעון יהיו לי. בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב: (דברי הימים - א ה, א) "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף", מן הכתוב הזה נאמר כן.

והנה דעת רש"י ז"ל, כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים.

והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה, וזהו שאמר הכתוב: בנחלתם, וזהו שתרגם אונקלוס: תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, ש"חולקא" הוא חלק הבכורה ו"אחסנתא" ירושת הפשוט.

אור החיים מפרש אחרת הוא מעלה את יוסף לדרגת יעקב כמו אב ולכן הבנים הם השבטים  

אור החיים בראשית פרק מח

אלא יש לדעת מאמרם ז"ל (זהר ח"א ק"פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל"ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא"ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים:

למה נעשה השינוי ?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני: מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף? מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: +בראשית ל"ז+ אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

הגמרא בעצם נותנת שני אפשרויות אחד שזה החטא של ראובן ואפשרות אחרת  זה ההבדל בן מה שהיה צריך להיות ובן מה שקרא בפועל . מרחל היה צריך לצאת הבכורה אבל הנסיבות הובילו לתוצאה  אחרת

אבל מאוחר יותר הדבר תוקן . אבל שינוי התפקידים לא הסתיים

ונאמר בבראשית פרק לה

(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ביום השמיני

דבר אחר גוי וקהל גוים גוי זה בנימין, קהל גוים זה אפרים ומנשה, ומלכים מחלציך יצאו זה שאול המלך שעמד מבנימין תחילה למלכים שנאמר ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל.

כלומר יוסף הוא הראש להמשך של עם ישראל , ו נראה לי שאפשר להגיד שיצאו  ממנו שני המשיחים ולא כמו שבסופו נקבע משיח בן יוסף ומשיח בן דויד

 

 

 

ולא רק זאת כתוב ביחזקאל פרק לז

(כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי

דברים פרק לג

(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְקֹוָק יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב

אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב. +בראשית מ"ה+ והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין.

כלומר השכינה נמצאת  בחלקו של יוסף ושל בנימין כלומר יוסף זה אפרים ומנשה ונוסף לזה בן רחל  . בנימין השכינה נמצאת גם בירושלים וגם בשילה בחלק של בני רחל . ואני רוצה להגיד ששני המשיחים לעתיד לבא היו אמורים להגיע  מענף רחל מיוסף שזה אפרים ומנשה ומבנימין ,   אבל היה שינוי ע"י הקדוש ברוך הוא ושאול שהיה  מלך משבט  בנימין נלקחה ממנו המלוכה וניתנה לדויד שהוא מענף יהודה

שמואל א פרק טו

(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:

כלומר אנחנו רואים שיש תכנון מסוים אבל בסופו של דבר יש שינויים שמתרחשים  לפי מעשי האדם ולפי הנסיבות וגם דברים שנראים לכאורה ללא יכולת שינוי משתנים בהתאם לנסיבות וכל זאת מפי הדיבור . וגם כשעושים את החשבון הכללי רואים שהכול לפי חשבון מדוקדק

ואומר ר' חיים פלטיאל בראשית פרק כח

 וא"ת היאך נטל יעקב מעשר מבניו דהא נדר לעשר הכל דכתיב וכל אשר תתן לי, וי"ל דהיו י"ד כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולד' אמהות ד' בכורות ואין בכור חייב במעשר ולא נשאר רק י' ולוי היה המעשר. וא"ת היאך עישר לוי והלא לא היה רק שלישי, וי"ל דרואין אנו כריסיהן של ד' אמהות כאלו היה אחד ואם היה כריסן אחד צא ולמד משפופרת שפיה קצר דלוי היה עשירי.

כלומר רואים שלוי היה מעשר של השבטים אבל זה לא מסתדר כי היו 12  והחשבון לא מדוקדק . הוספת מנשה ואפרים מביאים את מספר השבטים ל 14   4 שבטים יורדים בחשבון כי יש 4  אמהות ולכן 4 בכורים ולכן נשאר 10 שבטים שצריך לעשר אותם וזה היה לוי .

לסיכום צריך לראות את המציאות המורכבת של מה שהיה אמור להיות ות התוצאה הסופית אבל תמיד זה לפי חשבון מדוקדק של הקב"ה .

פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום ‏י"א/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויחי תעלומת השבעים יום בן חג סוכות לחנוכה שכתוב במדרש שזה 70 יום  ‏י"א/טבת/תשע"ה

פרשת ויחי תעלומת ה 70 יום בן חג לחנוכה

במאמר קודם שלי פרשת מקץ כתבתי שיש 70 יום בן חג סוכות  לחנוכה ולא היה לי הסבר לעניין כאשר במדרש זה נחשב ל 50 יום 

בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כב

(ג) [ויהי מקץ ימים] ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו ובין כדברי אילו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מנ' יום.

 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

 

וכותב מלבי"ם יחזקאל פרק מה

וכבר עמדו חז"ל ע"ז במנחות דף מ"ה, ור' יוחנן אמר אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, וה"ה שישתנה ענין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במ"ש שיהיה שינוי לעת"ל בטבע, ובין בזה שיהי שינוי במצות, ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ"ש הרי"א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראת שעה, ולפ"ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהיה התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גוג ומגוג (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך ימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בזמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ"א יום כמו שנזכר בעזרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימים הקודמים, וממילא ראוי לפ"ז שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכ"א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום,

ובפרשה שלנו כתוב על השבעים יום

בראשית פרק נ

(ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:

 

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה יח

כבדו את יעקב שנאמר (שם /בראשית/ נ) ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אמר הקדוש ברוך הוא ומה כבוד אני עושה למצרים הריני קורא אותה בשמה של גן עדן שנאמר (שם /בראשית/ יג) כגן ה' כארץ מצרים, כשחזרו ושעבדו בהן אמר הקדוש ברוך הוא ועברתי בארץ מצרים חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה שנאמר (יואל ד) מצרים לשממה תהיה.

וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א למה שבעים כנגד מראש ספר בראשית עד קללת נחש שבעים פסוקים א"ר פנחס שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים הנחש והמן הרשע הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה שבעים פסוקים המן מאחר הדברים האלה גדל המלך וגו' עד ויתלו את המן שבעים פסוקים לתכלית שבעים נתלה על חמשים ד"א כנגד שבעים שמות הקדושים מן בראשית עד פרשתו של נחש

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ד"א כנגד ע' ימים טובים שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וראש השנה, ויום הכפורים וחג שבועות שנים וחמשים שבתות יש בשנת החמה הרי ע', ד"א כנגד ע' שמות שיש לו להקב"ה, ע' שמות שיש לישראל, ע' שמות לתורה, ע' שמות לירושלים,

וצריך להגיד שהמספר שבעים מסמל את  אומות העולם ולכן צריך להגיד שמספר שבעים מסמל תהליך הדומה לתהליך של חמישים יום המספר חמישים מסמל תהליך הנוגע רק לעם ישראל והתהליך המקביל המשלב את אומות העולם זה תהליך של 70 יום  .

ואם נחזור למה שכתבתי באחד המאמרים הקודמים יש תהליך שמתחיל בפסח בו נברא העולם מחדש ומסתיים בשמיני עצרת שזה השלמות של העולם ביחד עם אומות העולם . אבל תהליך זה היה צריך להמשך 50 יום כפי שהבאתי את המדרש על שמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/12/blog-post_19.html

אבל לפי המהלך של המלבים לעתיד לבא ישתנה הטבע צריך להגיד שהחמישים יום יהיו שבעים יום שזה התהליך המשולב של עם ישראל עם אומות העולם כלומר עם מצרים ובזה אנחנו מבינים  את  החשיבות של  חנוכה  שמסמלת את קבלת התורה לאחר מאבק עם אומות העולם וזה יהיה בתהליך של 70 יום

פרשת ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת  ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת  הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן  יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בפרשה שלנו יש ביאור של אור החיים שנותן איזה זווית ראיה מחודשת על נושא של בחירה חופשית

אור החיים בראשית פרק מד

עוד ירצה כי כמוך וגו' ע"ד אומרו (משלי כ"א) לב מלך ביד ה' ואם ידבר בדרך שתשמע מלתו לכל הנמצאים שם יעשו למלך הפך דעתו ורצונו של מלך ונמצא המלך עושה דבר שלא כאשר שם ה' בלבו ויעוותו יועציו את לבו לזה אל יחר אפו על כניסתו לפנים ממחיצתו לדבר באזני המלך. גם בזה הגיד לו כי הוא איש חסד ודוקא רואי פניו נכנסו בחשד דבר תקלה ב"מ:

הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ובו נבין את מה שמחדש אור החיים לגבי גבולות הבחירה החופשית . הקב"ה מנהל את לב המלך כפי שמובן במשלי,  ולפי הבנת הפסוק הקב"ה מוביל את לב המלך לעשות לפי רצונו  כלומר התוצאה הסופית של מעשיו של המלך הם תוצאה של רצונו של הקב"ה . כמו שיש זרימה של מים וניתן בקלות לתעל אותם למקום הרצוי כך מתעל הקב"ה את לבו של המלך לתוצאה הרצויה לו . 

והפרוש   של אור החיים מאיר את הסוגיה באור חדש . יוסף רוצה להישאר לבד עם יוסף כדי שהיועצים שלו לא ישמעו את מה שהוא אומר להם כי יש ליועצים כוח לשנות את התוצאה הסופית . כלומר אומנם לב מלכים בידי הקב"ה אבל לא בצורה בלעדית עדיין יש כוח ליועצים שלו לשנות  את לב המלך ולשנות את התוצאה הסופית . ויש לשאול מה עקרוני שהם יצאו החוצה ולא יהיו במעמד בין יהודה ויוסף הרי יוסף יוכל להתייעץ איתם מאוחר יותר ואז הם יוכלו לשנות את דעתו . ואולי צריך להגיד שלפי אור החיים שהכוח לשנות ניתן רק לאלו הנוכחים במעמד ואלו שלא נוכחים במעמד אין להם כוח לשנות ולהשפיע באמת על לב המלך . אם כן אנחנו רואים שהבחירה החופשית של המלך לא נלקחת ממנו לחלוטין ועדיין לאלו שנוכחים במצב מסוים יש להם את הכוח לעוות את רצונו של הקב"ה בהתאם לבחירה החופשית שלהם .

יוצא לנו מכאן שלפי אור החיים אין דבר כזה שלילה מוחלטת של הבחירה  ויש עדיין לנוכחים באירוע עם המלך לשנות את המציאות לא לפי רצונו של הקב"ה .

ונראה לי שיוסף הבין שהוא כמו פרעה שיש לו דין של מלך וכדי שיועציו לא יוכלו להשפיע  עליו כי רצה שרצונו של הקב"ה יצא לפועל

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

ומפרשים הדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מה

(ד) גשו נא אלי ויגשו. מדרש לפי שאמר למעלה הוציאו כל איש מעלי והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים ולכך כשאמר אני יוסף אחיכם העוד אבי חי לא חשש אם הם שומעין אבל כשרצה לומר אשר מכרתם אותי לא רצה שישמעו לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד שאפי' לאחיהם מכרו כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו ולכך אמר להם גשו נא אלי ואומר לכם בחשאי. ד"א מתחלה אמר להם יוסף אני יוסף אחיכם העוד אבי חי ולא רצה להזכיר מכירתו מפני בנימין אחיו שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו והפליגן לצד אחר ואמר להם גשו נא אלי הפרידן מבנימין ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי:

אז מובן למה לא רצה יוסף שלא ישמעו אותו המצרים כי יש ליועצים שלו כוח לשנות את הגזירה של הקב"ה . אבל מיד לאחר מכן כתוב בבראשית פרק מה

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

ומפרש האלשיך על בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ב

אין קול הבכי נשמע למרחוק, אך הוא נתאמץ בהרים קול בקריאה טרם בא הבכי, ולא עצר כח לעכב ונצטרף הרמת קולו עם הבכי, וזהו ויתן את קולו בבכי, ועל ידי כן וישמעו מצרים היוצאים שהיו נצבים עליו, וגם נשמע עד בית פרעה:

כלומר יוסף עכשיו מתנהג הפוך לגמרי ונשאלת השאלה למה ? למה לפני כן לא רצה שאף אחד ישמע ומיד לאחר מכן הוא מדבר בכוונה בקול רם ובוכה בכייה גדולה שנשמעת בכל מקום גם אצל בית פרעה ולפי ההבנה של אור החיים היועצים יכולים עכשיו לשנות ולהשפיע על ליבו של יוסף לב של מלך ולשנות את המציאות בניגוד לגזירה של הקב"ה כי שהסברתי למעלה וניתן לתרץ על פי

הפרוש של  הפנים יפות בראשית פרק מה

(ב) ויתן את קולו בבכי. יש לפרש ענין הבכי שהיה יודע שירידת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפסוק [מב, יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו, שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים

כלומר יוסף הבין שנגזרה גזרה איומה על עם ישראל יותר גרוע לא יכול להיות כלומר היועצים שלו לא יוכלו לגרום למצב יותר קשה ולפחות הבכי שלו אולי יגרום לרחמים על עם ישראל כמו שאומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג

(ב) [ויתן את קולו בבכי] וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה, כך אין הקדוש ברוך הוא גואל את ישראל אלא מתוך בכייה שנ' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים וגו' (ירמיה לא ח).

לסיכום לשיטת האור החיים לב מלך ביד השם זה לא דבר מוחלט כי היועצים שלו שנמצאים בזמן אמיתי באירוע מסוים יכולים לשנות  את המציאות בניגוד לרצונו של הקב"ה כי ליועצים יש בחירה חופשית . את זה ידע יוסף ולכן הוציא מעליו את כל היועצים . אבל שיוסף הבין שנגזרה גזרה על עם ישראל והיועצים לא יוכלו להשפיע לרעה כי המצב לא יכול להיות גרוע יותר החליט לבכות בקול רם כדי לעורר רחמי שמים .

ושוב פעם אנחנו רואים  שניהול העולם ע"י הקב"ה מושפע מכל גורם וגורם שנמצא בכל אירוע.  כל  דבר משפיע אחד על השני והקב"ה לוקח בחשבון את כל ההשפעות ההדדיות . ולכן בכל מקום שיש רק גורם אחד הבחירה החופשית היא מכסימלית .  כשמדובר במלך ככל שיש פחות גורמים בזמן אימת השליטה על ליבו של המלך היא גדולה יותר. 

פרשת ויגש לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק האם זה דבר מוחלט ? למה דינו של המנצח את המלך מות ? האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת ויגש  לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק   האם זה דבר מוחלט ?  למה דינו של המנצח את המלך מות ?  האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי  הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא  יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:

ובו ננסה להבין את פרוש כי כמוך אומר האור החיים בראשית פרק מד

בעבדך וטעם הדבר כי כמוך כפרעה פי' ע"ד מעשה שהובא בגמרא (ע"ז י ב) של קטיעא בר שלום שאמרו לו נצחת למלכא וכל דנצח למלכא וכו' ע"כ, לזה אם היה נוצח יהודה ליוסף בפני השומעים יכנס בסכנת מות מדין נוצח למלך, ולבל יטעון כי המלך הוא פרעה לזה אמר כי כמוך כפרעה ודינם שוה, אשר ע"כ מבקש על נפשו לדבר באזנו ובזה הגם שינצחהו בטענות אין בזוי למלך ולא יכנס בדין נוצח למלך שחייב כיון שהוא בינו לבין המלך.

מההבנה של אור החיים על המילה מי כמוך אנחנו יכולים ללמוד עקרון בהתנהלות של העולם  

במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

אנחנו יודעים שלכל אדם יש את הבחירה החופשית אומנם היא לא מוחלטת ומוגבלת וכתבתי על הנושא הזה בפרשת קדושים   כ"ה/ניסן/תשע"ד בעניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" . אבל לפי הבנת המדרש למלך יש דין מיוחד והקב"ה מטה את ליבו ובעצם  למלך אין בחירה חופשית כי לבו מנוהל ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה אם  לב מלך בידי הקב"ה כיצד נקבע הדין של מלך ? אם הלב שלו בידי הקב"ה כיצד נקבע דינו והגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב מראה שאכן יש מלכים שיש להם חלק לעולם הבא ויש מלכים שלו

א"ל: אתינא לעלמא דאתי? א"ל: אין. א"ל, והכתיב: +עובדיה א+ לא יהיה שריד לבית עשו! בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי: לא יהיה שריד לבית עשו - יכול לכל? ת"ל: לבית עשו, בעושה מעשה עשו. א"ל, והכתיב: +יחזקאל לב+ שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה! א"ל: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה - ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה - פרט לאנטונינוס בן אסוירוס, כל נשיאיה ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום.

והתירוץ הוא פשוט  התוצאות לעולם שבאים מהמלך נשלטים ע"י הקב"ה אבל הכוונות בהתחלה הדרך הם הבחירה החופשית של המלך כלומר כמו כל אדם ולכן משוה הפסוק את לב המלך לפלגי מים הקב"ה לא מתערב במעין הוא מתערב בזרימה הסופית של המים ומטה אותו לפי דעתו.  הזרימה הראשונית שלא משפיעה על העולם אינו בידו של הקב"ה ולמלך יש בחירה חופשית כמו כל אדם . התוצאה הסופית נשלטת ע"י הקב"ה התהליך עד לתוצאה הסופית הוא בידי המלך ככל האדם והמלך נשפט על תחילת התהליך לא על התוצאה הסופית . והסיפור של קטיעה בר שלום מראה את התהליך הזה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: +זכריה ב+ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית.

פירוש הסיפור הוא כזה :  יש דין שאם מנצחים את המלך דינו של האדם למות דין זה גם הוא לפי דעתי בכלל "לב מלך ביד השם" כי כפי שאמרנו שהתוצאות הסופיות של מעשי המלך הוא ביד השם . דין זה

 

אולי נגזר מהרעיון שכתוב  בשמות פרק לג

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:

הקב"ה הוא אין סופי והאדם סופי ולכן אם האדם יכול לראות את הקב"ה הוא לא יכול להמשיך להישאר אדם והוא נכנס לתוך האין סוף ולכן לא יכול להיות אדם כי האדם וקב"ה זה מהות שונה בתכלית וזה גם הסיבה לחומרה של עבודה זרה יש רק אין סוף אחד לא יכולים להיות שני אין סוף כי אם יש שני אין סוף אז כל אין סוף הוא לא באמת אין סוף . והיות ולב מלך בידי השם אז הכלל הזה חל גם בעולם הזה כי אם המלך הוא יד ארוכה של השם לא יכול להיות שאדם ינצח את המלך כלומר את הקב"ה כמו שאדם לא יכול לראות את הקב"ה ולהמשיך להיות חי .

קטיעה בר שלום היה שר רומי שדיבר עם הקיסר בנידון של עם ישראל . הויכוח  היה על מהות עם ישראל . המלך שנא את היהודים ובעצם הגמרא הזאת זה תמצית הבנת האנטישמיות והרדיפה של העולם אחר עם ישראל בכל הדורות . הקיסר רואה בעם ישראל  נמק בגוף העולם והשאלה שלו הייתה בו נקטע אותם כלומר נשמיד אותם כי אחרת הגוף כלומר העולם ימות . כמו נמק המתפשט ומחסל את הגוף . ענה לו קטיעה שהוא לא יכול כי עם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים . ניתן היה להבין שאומנם עם ישראל הוא נמק כלומר מסכן את העולם אבל לא ניתן להשמיד אותו מבחינה מעשית כי הוא מפוזר בעולם . אבל קטיעה שלל את הרעיון הזה והסביר שעם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים כי העולם ללא עם ישראל לא יכול להתקיים כי עם ישראל הוא המהות של קיום העולם והפיזור שלו בעולם חיוני לקיום העולם . קטיעה ניצח את הקיסר בדבריו ולכן נגזר עליו למות  . המטרוניתא  שראתה  מה גורלו של קטיעה לא הבינה כיצד אדם שהגן על עם ישראל הולך למות על קידוש השם אבל לא יכנס לגן עדן כי הוא לא נימול . ואז לפני שמת נפל על עורלתו חפץ חד "נפל על רישא דעורלתיה קטעה".

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

 יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

פרוש קטיעה הגיע לעולם הבא כי קנה עולמו בשעה אחת כלומר השם גזר שלב מלך בידי השם וכל תוצאה של מעשה המלך נקבע ע"י הקב"ה ולכן גם אדם שנהרג ע"י מלך שזה כלל וחוק  של הקב"ה בעולם הזה  הקב"ה מסובב שהתוצאה תהיה לפי דין מדויק לכל אחד ואחד . ואור החיים מלמד אותנו שניתן להתגבר על החוק הזה ובתנאי שהמלך יסכים להיות מנוצח מראש וזה מה שעשה יהודה קיבל את רשות יוסף לנצח אותו בדברים כלומר אם המלך מסכים לזה מראש אין זה ניצחון על המלך כי אם הסכמה של המלך מראש ולכן זה לא בכלל ניצחון על המלך אלה בכלל רצונו של המלך . וניתן להגיד שזה הפירוש של ויחל משה

שמות פרק לב

(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:

כלומר הפירוש של ויחל משה .ביקש מהקב"ה שימחל לו לפני שמתחיל לבטל את הגזירה שלו שלא יהיה מבחינת מנצח את המלך בדברים

הספד לאחותי שושנה בת נעמי

בס"ד

‏ט"ו/כסלו/תשע"ה

הספד לאחותי שושנה בת נעמי

כתוב שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב

חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, (ד) כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו.

 

וכתוב במשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב סעיף ג

 

(ד) כדרך שמברך וכו' – כי באמת כל היסורין בין בגוף ובין בממון הוא הכל כפרה על העונות כדי שלא יצטרך להתיסר לע"ל ששם העונש הוא הרבה יותר גדול וכדאיתא במדרש יצחק תבע יסורין [היינו שהוא הכיר גודל מדת הדין שלעתיד וכעין זה אמר ג"כ דהע"ה סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי ותבע בעצמו יסורין כדי שינקה מכל וכל ולא יצטרך לפחוד עוד] א"ל הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב אתה מבקש וממך אני מתחיל שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה!

יש כאן 3 זוויות שונות להסתכל על המציאות . השולחן ערוך אומר שיש רע ויש טוב הרע זה חלק מהרצון של הקב"ה ובגלל הרצון של הקב"ה שזו תהיה המציאות אנחנו צריכים לברך בנפש חפשה על מציאות טובה ומציאות רעה . כי חלק מעבודת השם זה קבלת המציאות כפי שהיא בחפץ לב . המשנה ברורה מסתכל על המציאות בזוית שונה הוא אומר שהרע זה חלק מכפרת עונות ולכן אנחנו צריכים לברך על הרעה כי זה חלק מתהליך שסופו לגרום לנו טובה  ע"י כפרת העונות .

ראיה שלישית ושונה זה זווית הראיה של רבי עקיבא המופיע בגמרא במסכת ברכות . רבי עקיבא אומר שכל מה שהקב"ה עושה זה טובה ולא רעה ולכן אנחנו צריכים לברך בנפש חפצה גם על הרעה וגם על הטובה . ומביא רבי עקיבא את הסיפור שמראה שבאמת בתחילה הכול נראה רע האש נכבתה ,התרנגול שלו נאכל,ולבסוף בא אריה ואכל את החמור שלו והוא נשאר ללא דבר . אבל אז התברר שבאו גיסות והשמידו את העיר שלא יכל להכנס לתוכה ובעצם מה שקרא לו גרם שהגיסות לא מצאו אותו והוא נשאר בחיים . ולכן אומר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא לטב עביד"

אם כן נשאלת השאלה אם הקב"ה עושה הכול לטובה אז למה מברכים ברוך דיין אמת ומברכים שהחיינו

אם הכול לטובה אז צריך להיות ברכה אחת "שהחיינו " כי כל מה שעושה בקב"ה הוא לטובה והרי אנחנו מברכים על הטובה שהחיינו ועל הרעה ברוך דיין אמת

ואכן הגמרא בברכות מרגישה בקושיה סמויה זאת ונותנת לזה תרוץ

כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר +קהלת ה'+ אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף סא עמוד א

ולא יהרהר אחריו וז"ש אל תבהל וגו' ולבך אל ימהר להוציא דבר והרהור רע לפני האלהים שהוא מדה"ד שהביא עליך פורענות כדפירש"י לעיל כי האלהים בשמים ואתה על הארץ והוא רואה מלמעלה ביותר שאפשר דעביד לך דבר זה לטובה וק"ל:

התירוץ של הגמרא לקושיה שלי הוא מדהים . זווית הראיה של האדם הוא מצומצם כי האדם נמצא על הארץ לעומת זאת זווית הראיה של הקב"ה היא זווית ראיה אין סופית כי הוא רואה את כל המציאות כי הוא בשמים . ובעצם התירוץ של הגמרא פשוט אנחנו לא רואים את כל המציאות ולכן אנחנו רואים טוב ורואים רע כי אנחנו בארץ אבל הקב"ה שנמצא בשמים רואה את המציאות כפי שהיא שזה רק טוב וזה בעצם המשמעות  של "כל דעביד רחמנא לטב עביד".

אנחנו מברכים על מה שאנחנו רואים ואנחנו בגלל הראיה המצומצמת שלנו רואים טוב ורואים רע . אבל אנחנו מבינים שבעצם הכול טוב ולכן אנחנו צריכים לברך בדעת שלמה ובנפש חפצה גם על מה שנראה לנו רע כי אנחנו מבינים בשכל שלנו שהכול לטובה על אף שאין לנו מושג למה ואיך .

ויכול להיות שניתן לדייק מהלשון של השולחן ערוך בדעת שלמה ובנפש חפצה כלומר שהחלק שהקב"ה נתן לנו שהוא ממקור עליון באמת יודע את המציאות ורק אנחנו בשכל שלנו לא יודעים .

וזה המשמעות של "על כן יהיו דבריך מעטים" כי השכל שלנו קטן להבין את המציאות האמיתית ואנחנו צריכים לתת לדעת שלנו ולנפש שלנו לדבר .

וכמו כן באותו ההיגיון אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קה עמוד ב

ואי דקאי בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, הא למה זה דומה - לספר תורה שנשרפה.

ואומר רש"י רש"י מסכת שבת דף קה עמוד ב

לספר תורה שנשרף - הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע, כדאמרינן במועד קטן (כו, א) במגילה ששרף יהויקים, דכתיב: לא פחדו ולא קרעו בגדים, אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו, שאין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות.

כל יהודי ויהודי הוא בעצם ספר תורה ושהנשמה שלו יוצאת זה כאילו נשרף ספר תורה ולכן גם אם נראה לנו שאותו יהודי לא קיים את כל המצוות אנחנו יודעים שהוא מלא מצוות כרימון

ונראה לי שאחותי הנשמה שלה הרגישה שהיא עומדת לעזוב את העולם ולכן הגיעה במיוחד השנה הזאת ליום כיפור וסוכות וזה חילופי ההודעות האחרונות שנמצאו על הסלולארי שלי אחרי יום כיפור ולילה ראשון של סוכות שכולם התארחו בסוכה שלי

 

[20:45 04/10/2014] שושי : גמר חתימה טובה
הייתי בבית כנסת ושמעתי את השופר
[20:45 04/10/2014] עוזי: כל הכבוד
[20:45 04/10/2014] עוזי: צמת?
[20:46 04/10/2014] שושי : אסור לי לצום מבחינה בריאותית .
[20:48 04/10/2014] עוזי: אם  אסור לך לצום זה נחשב כאילו צמת . אם היה לך מותר לצום היית צמא
[20:49 04/10/2014] שושי : בטח ...
[20:49 04/10/2014] עוזי: באיזה עיר היית?
[20:49 04/10/2014] שושי : בתל אביב ויש לנו מתחת לדירה בית כנסת ... בקומה ראשונה . אנחנו קומה שניה
[22:22 09/10/2014] שושי : ממש נהנינו להיות אתכם , היה סוכות שמח ונעים , תודה על האירוח .
תומר נהיה יופי של ילד ... ובכלל כל הילדים שלכם מקסימים ,
תודה על כל מה שקיבלנו ,,, אוכל וידע ,,,
[11:41 10/10/2014] עוזי: גם אנחנו שמחנו מאוד לארח אותכם עם כולם .
[12:03 10/10/2014] עוזי: שושי היקרה והאהובה
היה לנו  כיף בחברתכם ושמחנו מאוד שכל המשפחה הייתה בסוכה
אתי
[13:00 10/10/2014] שושי : כן , הלוואי הרבה כאלה

 

פרשת מקץ . מה הקשר בין פרשת מקץ לחג החנוכה ? מה הקשר של הבל לחג החנוכה ? מה הקשר של קין נמרוד ועשיו לחג החנוכה ? ומה המרחק בן חג הסוכות לחג החנוכה ? ‏‏כ"ז/כסלו/תשע"ה

בס"ד

פרשת מקץ . מה הקשר בין פרשת מקץ לחג החנוכה ? מה הקשר של הבל לחג החנוכה ? מה הקשר של קין נמרוד ועשיו לחג החנוכה ? ומה המרחק בן חג הסוכות לחג החנוכה ? ‏‏כ"ז/כסלו/תשע"ה

נכתב לעילוי נשמת שושנה בת נעמי

בו נבחן את הקשר של הפרשה שלנו לחנוכה ובכלל את המקום של חנוכה בהקשר הכולל של בריאת העולם

כתוב בתורה בבראשית פרק ד

(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיקֹוָק:

וכתוב בפרשה שלנו בבראשית פרק מא

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:

ומקשר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה  בין הפרשה שלנו לחמוכה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

כלומר יש קשר בן הפרשה שלנו לפרשה שמופיע בו הבל ואכן בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כב

(ג) [ויהי מקץ ימים] ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' בתשרי נברא העולם, ר' יהושע א' בניסן, מאן דאמר בתשרי עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת, בין כדברי אילו ובין כדברי אילו הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מנ' יום.

כלומר אנחנו רואים קשר בין הבל לחנוכה . אנו רואים שהבל היה הקיים בעולם חמישים יום בלבד כלומר הוא חי מחג הסוכות עד חנוכה שזה יוצא חמישים יום שזה מקביל לזמן בן פסח לעצרת שזה גם חמישים יום ולפי המאמרים הקודמים שלי על פסח טענתי שהתקופה בן פסח ליום קבלת התורה זה בריאת העולם מחדש עם קבלת תנאי של עם ישראל שאם יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם .

ואם כך יוצא לנו שהזמן בן חג הסוכות לחנוכה זה זמן המקביל לזמן בריאת העולם וקבלת התורה .

וגם עצרת היה צריך להיות חמישים  יום מחג הסוכות כמו מפסח לעצרת ואומר עבודת ישראל דברים לשמיני עצרת

ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:

כלומר ראוי היה שמחג הסוכות צריך לספור חמישים יום ואז יהיה חג שמיני עצרת אבל הקב"ה התחשב בעם ישראל והצמיד את שמיני עצרת לחג הסוכות . וצריך להגיד שחנוכה זה היום שבו היה אמור להיות שמיני עצרת .  אבל לפי החשבון של הימים המרחק בן חג הסוכות לחנוכה זה לא  חמישים יום אלה כ 70 יום כלומר יש כאן הפרש גדול מיותר וצריך עיון כיצד פותרים את הבעיה של ההפרש.

הקשר בן הבל לחמישים יום הוא הקשר בין הבל למשה . סופו של הבל היה בגלגול במשה כמו שכותב של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (א)

הנה, בריאת העולם - אדם, קין, הבל. ישראל נקראים 'אדם' (יבמות סא א), ונודע מה שכתבו המקובלים (עץ חיים שער קרית ארבע פק"ו; שער הגלגולים הקדמה לו) הבל - משה גלגולו באמצעית 'שת', קין נתגלגל לזכך ביתרו.

משה קיבל התורה מידי הקב"ה . אותו תורה שבגללה נברא העולם . המאבק בן הבל לקין הסתיים בניצחון של הבל כי משה בסופו של דבר שהוא גלגול של הבל ומשה קיבל את התורה וניצח את קין .

זה בעצם המהות של חנוכה ,  יש מאבק בן הבל לקין . קין מסמל את אומות העולם את אלו שמכחישים את הקב"ה את אלו שאומרים אין דין ואין דין . אלו שרוצים להשכיח את תורת ישראל ובמאבק הזה הבל מנצח דרך משה, ומאוחר יותר החשמונאים מנצחים את היונים שרצו להשכיח את התורה מעם ישראל  

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר חנוכה

בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה עליהן מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, לשכחם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, טמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונה ימים בהלל ובהודאה לשמך. וכשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו נסים ונפלאות בעת הזאת ונודה לשמך הגדול סלה.

כלומר  מחג הסוכות לשמיני  עצרת   זה קבלת התורה מחדש ע"י עם ישראל וזה בעצם הניצחון של חשמונאים על היונים שרצו להשכיח את התורה מעם ישראל וזה תהליך של 50 יום מחג לחנוכה שזה הזמן שהבל היה בעולם וקין ניסה להשמיד אותו אבל בסופו של דבר משה שהוא הגלגול של הבל ניצח את קין וקיבל את התורה הקדושה .  

ועוד קשר לחנוכת בית המקדש זה הקשר שרמוז במילים אם שורש יקץ

בראשית פרק כח

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:

(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:

כלומר יעקב ראה היכן זה בית האלוקים שם נבנה בית המקדש שמסמל את המקום שבו שוכן קודש הקודשים שם מונח ספר התורה שניתן במעמד הר סיני .

וזה לעומת זה קיים בעולם היקיצה של יעקב ולעומת היקיצה של פרעה

בראשית פרק מא

(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:

פרעה הוא הניגוד של יעקב הוא חושב שהוא האלוקים הוא ברא  את העולם הוא מכחיש את קיומו של הקב"ה וזה אותו מאבק בין הבל לקין ,בין משה לפרעה ,והניצחון של משה על פרעה זה הניצחון של הבל על קין של חשמונאים על יונים ובעצם זה אותו מאבק בן עשיו ליעקב

[רבינו] בחיי בראשית פרק ג

(כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. ע"ד הפשט, עשה להם מלבושים מעולים ונכבדים מעור יתעטפו בהם כל גופם דרך כבוד, כי היה כבודם לכלמה אם יעמדו באותן חגורות שעשו להם לכסות בשר ערוה בלבד. ואולי היה העור הזה עור תחש שהיה בימי משה נברא לשעתו לכבודם שיתכסו בו, והיה כעין אותו עור תחש שהיה בימי משה שנברא לשעתו לכסות בו הארון וכליו ונגנז אח"כ, והיו בו צבעים ומיני גוונים הרבה, וכמו שתרגם אונקלוס "ססגונא" ששש בגוונין הרבה. ודעת רז"ל שהיו לבושים הללו מצויירין שם כל מיני עופות שבעולם, ואדם הורישם לקין, וכשנהרג קין באו לידו של נמרוד, הוא שכתוב: (בראשית י, ט) הוא היה גבור ציד וגו'. וכשהרג עשו לנמרוד נטלן עשו ממנו, והוא שכתוב: (בראשית כז, טו) "את בגדי עשו בנה הגדול החמודות", מאי "החמודות", שחמדן מנמרוד.

כלומר יש קו מקשר בין קין נמרוד עשיו שמרדו בקב"ה ונלחמו כנגד הבל אברהם יעקב יונים ולאחר מכן רומאים . זה בעצם המלחמה כנגד הקב"ה כנגד ההכרה שמלך העולם זה הקב"ה . המאבק הזה זה מאבק עד ביאת משיח צדקנו . והקב"ה נותן לנו את הכח להלחם באלו שמכחישים  את קיומו של הקב"ה וזה הנס של חנוכם ולכן נאמר

"וכשם שעשית עמהם נס, כן עשה עמנו ה' אלהינו נסים ונפלאות בעת הזאת ונודה לשמך הגדול סלה."

מה הקשר בין שמן ליין ? מה הקשר של שמן ויין לברכות של יצחק ליעקב ולעשיו ? ומה הקשר לחג החנוכה וחג הפורים ? ‏י"ג/כסלו/תשע"ה

 

בס"ד פרשת וישלח

מה הקשר בין שמן ליין ? מה הקשר של שמן ויין  לברכות של יצחק ליעקב ולעשיו ? ומה הקשר לחג החנוכה וחג הפורים ? ‏י"ג/כסלו/תשע"ה

שמן שמוזכר בתורה לראשונה הוא השמן שיצק יעקב על אבן

בראשית פרק כח

(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ:

בראשית פרק לה

(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:

היין הראשון המוזכר התורה

בראשית פרק יט

(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע

שמן ויין לראשונה המוזכרים באותו פסוק

שמות פרק כט

(מ) וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִיעִת הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד

כלומר יש  מעלה מיוחדת בתורה גם ליין וגם לשמן זה שני מוצרים של זית ושל גפן .

בעבודת הקורבנות משתמשים בשני נוזלים שהם מעשי ידי אדם שמן שבא מעיבוד זיתים ויין שבא מעיבוד של ענבים  .

אומנם הם מעשי אדם אבל הם נמצאים מוכנים בשמים

מדרש תהלים (בובר) מזמור צא

שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה

ויין גם הוא נמצא בשמים

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם.

ואכן הזהר מלמד אותנו על הקשר בין שמן ליין

זוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף פח עמוד א

ואי תימא (שם) כטל חרמון שיורד על הררי ציון ולא כתיב שמן אלא טל, אלא איהו שמן ואיהו טל ההוא טל ההוא איהו דאטיל קודשא בריך הוא ממשחא עלאה דההוא שמן נפק לסטרא דימינא תרין אינון יין ושמן ואזלו לתרין סטרין, יין לסטר שמאלא שמן לסטר ימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא ומתמן אתמשח מלכותא קדישא ובגין דשמן הוה אתתקן לתתא בקדמיתא שמן אזדמן לעילא אריקו דברכאן, ת"ח מאתערותא

כלומר שמן ויין זה זוג שקשור אחד בשני  וצריך להגיד שאולי זה הסוד של זוג החגים שתקנו  חז"ל חג הקשור לשמן וחג הקשור ליין .

חג החנוכה קשור לשמן ויש אומרים שפח השמן שנמצא בבית המקדש הוא אותו שמן שהקב"ה הוריד משמים ליעקב. וחג פורים זה החג שקשור ליין .

השמן ניצוק על הראש על ראש הכהן ,על ראש המצבה, על ראש האבן וזה מסמל את הדעת את התורה ולכן בחנוכה ניסו לפגוע לא בגוף אלה בתורה בראש של עם ישראל ובחג פורים חג שסימנו יין ויין מסמל את הגוף כמו שנאמר בפעם הראשונה שיין מופיע התורה לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע  וחג פורים זה החג שבו ניסו לפגוע בגוף של עם ישראל .

ואולי יש להגיד שיצחק רוצה לברך את עשיו בנו הוא רוצה לברך על הגוף  ולכן כתוב

בראשית פרק כז

(כה) וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ:

כלומר עקר הברכה צריכה להיות על הגוף ,אבל לאחר שהריח את יעקב שינה בברכה

בראשית פרק כז

(כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק:

נתן לו יצחק ליעקב ברכה גם על הגוף וגם על הדעת על הראש

בראשית פרק כז

(כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ:

גם על השמן (שהוא הטל ) וגם על תירוש שזה היין .

ויצחק נתן לעשיו בסופו של דבר רק על השמן = הטל

בראשית פרק כז

(לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל:

 

ואכן בסופו של דבר רק הראש של עשיו נקבר במערכת המכפלה ולפי המהלך שכתבתי במאמר קודם ענף יפת הוא ענף עשיו הוא ענף אשור . ולעתיד לבא אשור (עשיו ) יהיה חלק מאחרית הימים והחלק שיישאר מעשיו זה רק הראש כי הגוף יאבד כי ממנו יצא עמלק שהוא הגוף . והמן הוא עמלק רצה להשמיד את גוף עם ישראל .