בס"ד יום רביעי כ"ו שבט תשע"ג
משלי פרק טז : כֹּל פָּעַל יְקֹוָק לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם
רָשָׁע לְיוֹם רָעָה: האם כל פעל ה' זה
מצווה בפני עצמה ?
מה הגדרים של כל פעל ה' ? מה ההבדל
למצוות הידור מצווה ?
בבבלי מופיע במספר מקומות
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קטז עמוד ב הפשטת עור קורבן פסח
גמרא. תנו רבנן: ארבעה עשר שחל להיות
בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה, דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, וחכמים
אומרים: מפשיטין את כולו. בשלמא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה - דהא
איתעביד ליה צורך גבוה. אלא לרבנן - מאי טעמא? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
דאמר קרא +משלי טז+ כל פעל ה' למענהו והכא, מאי למענהו איכא? - רב יוסף אמר: שלא
יסריח. רבא אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה. מאי בינייהו? - איכא בינייהו:
דמנח אפתורא דדהבא, אי נמי - יומא דאסתנא. ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה,
האי פעל ה' למענהו מאי עביד ליה? - שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור. מאי
טעמא? - אמר רב הונא בריה דרב נתן: משום נימין. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי
אהדרו ליה חברייא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה - הכי קאמרי ליה: אם
מצילין תיק הספר עם הספר - לא נפשיט את הפסח מעורו? - מי דמי? התם - טלטול, הכא -
מלאכה! - אמר רב אשי: בתרתי פליגי; פליגי בטלטול, ופליגי במלאכה. והכי קאמרי ליה:
אם מצילין תיק הספר עם הספר - לא נטלטל עור אגב בשר?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נ עמוד ב רחיצת ידים רגלים
דתניא: מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה
שעל בשרו בשביל צערו, אם בשביל ליפות - אסור. ואינהו כמאן סברוה - כי הא דתניא:
רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר +משלי טז+ כל פעל ה'
למענהו.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד א לחם פנים עשן הקטורת
גמרא. תנו רבנן: בית גרמו היו בקיאין
במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים,
והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן. שהללו מסיקין מבחוץ ואופין
מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים. הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן
מתעפשת. כששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - לכבודו בראו, שנאמר
+ישעיהו מג+ כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו להם חכמים
ולא באו. כפלו להם שכרן - ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים
וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם
חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב,
שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח:
מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין, לקיים
מה שנאמר +במדבר לב+ והייתם נקים מה' ומישראל.
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה
הקטורת. תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד. שלחו חכמים
והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות
עשן כמותן. של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן. וכששמעו חכמים
בדבר אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו, שנאמר +משלי טז+ כל פעל ה'
למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו.
בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום
עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו:
יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך
ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא יצאת כלה מבושמת
מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת
מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקים מה' ומישראל. תניא, אמר רבי ישמעאל: פעם אחת
הייתי מהלך בדרך, ומצאתי אחד מבני בניהם, אמרתי לו: אבותיך בקשו להרבות כבודן,
ורצו למעט כבוד המקום - עכשיו כבוד מקום במקומו, ומיעט כבודם. אמר רבי עקיבא: (פעם
אחת) סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט
עשבים, וראיתי (ששחק ובכה) +מסורת הש"ס: [שבכה ושחק]+. אמרתי לו: מפני מה
בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקדוש ברוך הוא
להחזירה לנו. ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי. - הראהו לי! - אמר לי:
שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי
זקן אחד ומגילת סממנין בידו, אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני. ומה
בידך? אמר לי: מגילת סממנין. - הראהו לי! - אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין -
לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו - הרי הוא לך והזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי
לפני רבי עקיבא אמר לי: מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. מכאן אמר בן עזאי: בשמך
יקראוך, ובמקומך יושיבוך,
ו.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף מ עמוד א רעה זה גיהנום
אין רעה אלא גיהנם, שנאמר: +משלי טז+
כל פעל י"י למענהו וגם רשע ליום רעה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כב עמוד א רעה זה גיהנום
ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר: +משלי
טז+ כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה;
בתלמוד ירושלמי
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק ג לחם הפנים
בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין
מבחוץ ולא היתה מעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת וכיון
שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא [שם טז ד] כל פעל ה'
למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו
להן עשרים וארבע ר' יהודה אומר עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן ארבעים ושמונה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק ג עשן הקטורת
בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת
ובמעלה עשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת
ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת ושל אלו
היתה פוסה מיד וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא
שנא' [ישעי' מג ז] כל הנקרא בשמי וגו' שלחו אחריהן ולא רצו לבוא כו'
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים
פרק ה
בית גרמו על מעשה לחם הפנים: בית
גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים
מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין בית גרמו היו
מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים
והיתה מתעפשת כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו
ברא שנאמר [משלי טז ד] כל פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם
שכרן י"ב מנה היו נוטלים ונתנו להם כ"ד ר' יהודה אומר כ"ד היו
נוטלים ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצים ללמד אמרו להן מסורת
היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני
ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא
ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלים: בית אבטינס
על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת ובמעלה העשן ולא
רצו ללמד שלחו והביאו אומנין מאלכסנדריאה של מצרים והיו בקיאין בפיטום הקטורת
ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל ופוסה ויורדת ושל
אלו היתה פוסה מיד כיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו
ברא שנאמר [ישעי' מג ז] כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' (נ"א כל מה שפעל
הקדוש ברוך הוא לא פעל אלא למענהו שנאמר [משלי טז ד] כל פעל ה' למענהו) שלחו
אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להן שכרן י"ב מנה היו נוטלין ונתנו להן כ"ד
רבי יהודה אומר כ"ד היו נוטלין ונתנו להן מ"ח
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא פרק ג לחם פנים
מתני' ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו
ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת הוגרס בן לוי היה
יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר
[משלי י ז] זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר [משלי י ז] ושם רשעים ירקב: גמ' בית גרמו
היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה
והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים
ורודין מבחוץ ולא היתה מעפשת ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת
וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא [שם טז ד] כל
פעל ה' למענהו שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו
נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע ר' יהודה אומר עשרים וארבע היו נוטלין ונתנו להן
ארבעים ושמונה אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו
מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים והיו עושין כן לפני ע"ז שלהן
בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם שלא יהו אומרים
ממעשה לחם הפנים הן אוכלין
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ו
הפשטת קורבן הפסח
תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת.
תני ר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דרבי
ישמעאל שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. מה עבד לה רבי ישמעאל בנו של
ר"י בן ברוקה מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. א"ר
יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אמרו דבר אחד כמה דרבי
ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך ר' ישמעאל בנו של ר"י בן
ברוקה אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת פסחים פרק ו
דף לג טור א /ה"א מיחוי קרביו
מיחוי קרביו אמ' רבי יוחנן כל פעל
יי' למענהו שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה
את השבת תני רב
עד כאן מקורות שבו ניתן ללמוד על כל פעל ה' .
חקירה בגדרים של כל פעל ה'
לאחר בדיקת המקורות יש להבין את הגדרים
של כל פעל ה'
לכאורה כל פעל ה' דומה מאוד להידור מצווה
ולכאורה אין הבדל בין המצוות הללו וגם לכאורה יש חפיפה בין המצוות למשל לחם הפנים ,לעשות את לחם הפנים שלא יתעפש
זה הידור בגוף המצווה , להקטיר את הקטורת כדי שהעשן יהיה ישר האם זה הידור בגוף המצווה
או לא הידור בגוף המצוה כלל כי מה לי ישר מה לי לא ישר ? . גם בהקטרת האימורים של קורבן הפסח ללא נימים
זה הידור בגוף המצוה
או לא ?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלג עמוד ב
גמרא. מכדי קתני כולהו, כל צורכי
מילה לאתויי מאי? - לאתויי הא, דתנו רבנן: המל, כל זמן שהוא עוסק במילה - חוזר בין
על הציצין המעכבין את המילה בין על הציצין שאין מעכבין את המילה. פירש, על ציצין
המעכבין את המילה - חוזר, על ציצין שאין מעכבין את המילה - אינו חוזר. מאן תנא
פירש אינו חוזר? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן
בן ברוקה היא. דתניא: ארבעה עשר שחל להיות בשבת -
מפשיט (אדם) +מסורת הש"ס: [את]+ הפסח עד החזה, דברי רבי ישמעאל בנו של רבי
יוחנן בן ברוקה. וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו. ממאי? עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל
בנו של רבי יוחנן בן ברוקה התם - משום דלא בעינן +שמות טו+ זה אלי ואנוהו, אבל הכא
דבעינן זה אלי ואנוהו - הכי נמי,
כלומר אומרת הגמרא שלהמנע מנימים בקורבן
הפסח זה לא הידור מצוה ונשאלת השאלה למה ? רשי כותב במקום רש"י מסכת שבת דף קלג עמוד ב
דלא בעינן זה אלי ואנוהו - דאחר
נטילת האימורין אין הידור מצוה ביפוי בשר, אבל יפוי מילה מצוה היא .
לכאורה קשה כי משמע מרש"י שהפשטת
העור עד החזה יש הידור מצוה בבשר וזה בניגוד לגמרא אצלנו שכל המצוה של הפשטת העור
זה מדין של כל פעל ה' וצריך להבין מה הבעיה של העור אם לא מפשיטים אותו ומובן
מהגמרא שגם ללא הפשטת העור עד החזה ניתן להוציא את האימורים אבל בגלל נימין לא
עושים זאת ומה הבעיה בנימין ? האם הבעיה בנימין על הבשר הרי על האימורים שזה חלקים
פנימיים אין נימין רק על הבשר יש נימין או אולי נגיד שהנימין נאחזים בחלקים
הפנימיים אבל אז קשה מה הבעיה שנוריד את הנימין מהאימורים מה זה קשור להפשטת העור
.
לתלמוד הירושלמי יש תשובה לפיתרון
תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת.
תני ר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה אומר בשבת היה מפשיט את החזה מ"ט דרבי
ישמעאל שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול.
כלומר הבעיה של הנימין זה שנראה כנוטל
אימורין מתוך זבח מנוול כלומר הבעיה זה התהליך עד שעושים את המצוה גם בתהליך של
המצוה יש ענין של הידור ולא רק במצוה עצמה וזה גדר ראשון בשוני בין הידור מצוה וכל
פעל ה' .
עיני אברהם בהלכות מעשה קורבנות פרק ה
מפרש על הרמבם שבמעשה חטאת מקנח את אצבעו בשפת המזרק וזה לשונו ונראה לומר שרבינו מפרש דנימין לא
משום חציצה אלא משום גנאי משום כל פעל ה' למענהו וכן אמרינן בפרק כל כתבי גבי
אימורי פסח כיון דליכא כלי שרת כמעשיה של פרה לא חיישינן לגנאי ודו"ק. וכן
פירש רבינו עובדיה פרק ג' דמס' פרה משנה ט' דנימין משום גנאי כדכתיבנא ודוק.
כלומר ראינו שהתחלת מעשה המצוה יש ענין
של כל פעל ה' גם אם זה לא בגוף המצוה ורק בתהליך וגם יש ענין בסוף תהליך המצוה גם
אם לא קשור לגוף המצוה .
ולכאורה גם בגמרא שלנו שמה יסריח הבשר
או יראה כנבלה זה סוף התהליך ויש בזה גדר של כל פעל ה'
גם לרחוץ את ידיו ורגליו בבוקר לפני
התפילה זה ענין בתהליך לפני המצווה בגדר כל פעל ה' .
לחם הפנים לכאורה זה עניין של הידור מצווה
רגיל כי זה הפעולה נעשת במצוה עצמה ובעשן אין עניין מיוחד שהעשן יהיה ישר ולכן קשה
למה יש כאן כל פעל ה' ? אבל רבנו חננאל יש
דיוק שממנו נלמד גדר שני במצוות כל פעל ה' :
רבינו חננאל מסכת יומא דף לח עמוד א
ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על
מעשה לחם הפנים ולא היו יודעים לרדות פי' רדן בשולי המחתה [בתמיד פו] וכמו שאומרים
[שבת קיז] יצא רדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכן בן אבטינס דברים פשוטין הן. כל
פעל ה' למענהו. פי' פעל ה' ונתן חכמה לזה יתר מזה למענהו כדי שלא יהיה המלאכה אלא
במי שחפץ:
כלומר אם יש חכמה מיוחדת שהתקבלה מדור
לדור עד משה ושרק אנשים אלו מסוגלים לעשות אותה בצורה מסוימת כמו בית גרמו שקיבלו ידע מיוחד ויש אנשים אחרים שיכולים לעשות פחות טוב מכח ניסיונם
יש עניין שדווקא הם יעשו זאת כי כך רצונו של הקדוש ברוך וכך תכנן את העולם ולנו יש עניין לעשות כרצונו כי כל פעל
ה' למענהו . כלומר לחם הפנים והקטרת הקטורת יש עניין שיעשו ע"י בית גרמו ובית
אבטינס דווקא משום כל פעל ה' ולא בגלל הידור מצוה . ועוד אם בגלל הידור מצווה היו צריכים לתת עד שליש וכאן נתנו חצי מלבר . לגבי לחם הפנים
ניתן להגיד שלא יתעפש זה במצווה עצמה אבל לרדות את לחם הפנים זה בגדר כל פעל ה' .
למדנו אם כן עוד גדר במצווה שבהידור מצווה עד שליש במצווה ובכל פעל ה' עד
חצי במצווה מלבר . ולכן גם בית גרמו וגם
בית אבטינס כפו על חכמים לשלם להם פי שנים (חצי מבחוץ ,חצי מלבר ) . כי אחרי
שסילקו אותם הם צריכים לקבל פי שנים כדי בכל ישראל ידעו שכל פעל ה' זה פי שנים .
כי אחרת זה זילזול בכבוד השם .
עוד גדר במצוה למדנו מירושלמי :
א"ר יוחנן ר' ישמעאל ור' ישמעאל
בנו של ר"י בן ברוקה אמרו דבר אחד כמה דרבי ישמעאל אמר מובחר דוחה אין מובחר
מן המובחר דוחה כך ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר מובחר דוחה אין מובחר
מן המובחר דוחה.
כלומר כמו בהידור מצוה יש מהדרין עד
שליש ומהדרין מן המהדרין מעל שליש
גם כאן בכל פעל ה' יש מובחר ויש מובחר
מן המובחר .
וגם כאן בגמרא שלנו הוצאת האימורין ללא
הפשטת העור זה מצוה רגילה , עד החזה מובחר כל העור מובחר מן המובחר . ולכאורה
החילוק בין הטעמים שיסריח הבשר או יראה כנבלה זה ויכוח על השיעור של מובחר מן
המובחר . שהבשר יסריח זה זמן ארוך יותר .
במצוות כל פעל ה' נראה לפי כל המקומות בבלי ובירושלמי שמדובר
בקודשים כפי שפירש רבנו חננאל
רבינו חננאל מסכת שבת דף קטז עמוד ב
וטעמא כל פעל ה' למענהו. מאי למענהו
לעשות כבוד לקדשים:
ואם כן הרי מה הטעם ירחץ ידיו ורגליו
משום כל פעל ה' ויש להגיד כי האדם מכין עצמו לתפילה במקדש מעט – בית כנסת וכמו
שכתב בית הבחירה למאירי מסכת ברכות - קונדרס בית יד
מגדולי המחברים כתבו שאע"פ שכל
תפלות היום דיין בנטילת ידים תפלת שחרית מיהא צריך לרחוץ בה פניו ידיו ורגליו וכן
התבאר במסכתא שבת פרק ד' והוא שאמרו שם רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל
קונו שנאמר כל פעל ה' למענהו אלא שמ"מ אם היה רחוק מן המים די לו בקנוח ידיו
לבד כמו שביארנו וכן נראה לי שלא נאמרה רחיצה ברגלים אלא בזמנם ולפי מנהגם שהיו
הולכים יחפים ולכלוך נכנס בין האצבעות אבל בזמן הזה לרוב בני אדם אינו צריך וזה מה
שראינו לבארו בזה החלק:
כל פעל ה' למענו מצוה מן התורה או מדרבנן נראה לי שהדין של כל
פעל ה' זה אותו נידון כמו הידור
מצוה
חידושי הרשב"א מסכת שבת דף קלג
עמוד ב
מאן תנא פירש רבי ישמעאל בנו של רבי
יוחנן בן ברוקה היא. איכא למידק והא רבנן לא שרו התם הפשט כדרכו אלא בברזי דליכא
אלא משום שבות כדאמרינן בפרק כל כתבי הקדש (לעיל קט"ז ב'), והכא גבי ציצין
שאינן מעכבין את המילה דשקיל להו כדרכיה איכא איסורא דאורייתא, וי"ל דהתם נמי
רבנן בכל ענין שרו ולטעמיה דרבי ישמעאל קאמרי ליה, לדידן בכל ענין שרי משום דכתיב
כל פעל ה' למענהו שלא יהו קדשי שמים מוטלין כנבלה אלא לדידך אודי לן מיהא דבברזי
דליכא אלא שבות לישתרי כדשרינן להציל תיק הספר עם הספר.
רואים שרשב"א משוה בפשטות את הדין
של הידור מצוה למצות כל פעל ה' והנידון בהידור מצוה אם זה מדרבנן או דאוריתא זה
אותו נידון .
וכמו כן
שו"ת שרידי אש חלק א סימן קעו עמוד
תקנז
ר"י בנו של ריב"ב התם אלא
משום דלא בעינן "זה אלי ואנוהו", כמו שפי' רש"י: "אין הידור
מצוה ביפוי בשר".
והרמב"ם סובר, אעפ"י
שהידור מצוה דוחה שבת, זה רק אם ההידור הוא בשעת קיום המצוה, דהידור גרידא אינו
דוחה שבת, וכיון שסובר שאף בחול אינו חוזר, א"כ סב"ל שלאחר שנגמר קיום
המצוה אין כאן מצות הידור. וזה ההבדל בין פירש לבין לא פירש, שבפירש כבר גמר
המצוה. ולהכי מחלק הרמב"ם בין מילה, שאינו חוזר, משום שכבר נגמר קיום המצוה,
אבל בהפשטה לא נגמרה המצוה ומכיון שיש כאן מצוות הידור לחכמים מטעם כל פעל ה'
למענהו להכי מותר להפשיט
וכן
חשוקי חמד פסחים דף סה עמוד ב
[והנה למסקנת הסוגיא (שם בדף קיז
ע"א) שההפשטה היתה בברזא שאין בו איסור אלא מדרבנן אין כל ראיה, אבל לפי
ההו"א ההפשטה היתה כדרך ההפשטה הרגילה מוכח לכאורה דהכבוד של קדשים הוא
מהתורה. ובפרט להרמב"ם (פ"א מהלכות קרבן פסח הי"ד) דמשמע מדבריו
(יעוין שם בכסף משנה ובלחם משנה) דקרבן פסח דההפשטה היתה רגילה כבימות החול ומפרש
את מסקנת הגמ' דשקיל לה בברזא רק לשיטת רבנן אליבא דר' ישמעאל, אם כן גם למסקנא
נשאר שמפשיטים לגמרי משום כל פעל ה' למענהו, משמע דכבוד הקדשים הוא מהתורה.
לימוד נוסף על מהות כל פעל ה' למענהו
וגם רשע ליום רעה
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם טוב ורע
יפה מכוער צדיק רשע גן עדן גיהנום
בכל צד יש את פרסום כבודו של הקדוש ברוך
הוא. טוב ,צדיק, יפה, גן עדן זה פשוט שזה גילוי כבודו של הקב"ה. אבל מכוער רשע רע גיהנום אומר הפסוק גם כן יש פרסום
כבודו ע"י הצד השני .הכל נברא לשם תכלית מסוימת עונשו של הרשע לגהנום זה פרסום כבודו של הקדוש
ברוך הוא . ביצוע גזרותיו של הקדוש ברוך הוא נעשה ע"י רשע , ועונשו של רשע בגלל שהוא חושב שזה כתוצאה מכוחו .
אלשיך משלי פרק טז
כל פעל ה' למענהו, כלומר כל הכלול
במלת את כל אשר עשה וכו' למענו ולעבודתו, ועל הב' אמר וגם רשע ליום רעה כנ"נ
וטיטוס ודומיהם, כי ביום רעה שליחותו יתברך עשו, ולא יצדק להעשות חובה על ידי זכאי
רק על ידי רשע, וזה אומרו רשע ליום רעה, ועל כן מחריב רשע יבקש הוא יתברך, ולא
יקשה בעיניך למה יכלם הקדוש ברוך הוא אם שליחותו עשו, כי הלא (ה) תועבת ה' כל גבה
לב, וכל אחד מאלה גבה לבו כאלו בכח ידו עשה, ולא כעושה שליחות אלקי עולם ה', על כן
גם שהוא יתברך נתן בידו כמיד ליד, כד"א ויתן ה' בידו את יהויקים וכו',
וכד"א והעיר נתנה ביד הכשדים וכיוצא בכתובים אלה לא ינקה, כי לא דעת ולא
תבונה לעשות למען הקים מצות מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אשר חטאנו לו, וזהו יד
ליד לא ינקה:
דבר נוסף שע"י העונש שיקבל הרשע
יתפרסם כבודו של הקדוש ברוך הוא
מלבי"ם משלי פרק טז
כל פעל ה' למענהו, מפרש באיזה דרך
יגול מעשיו אל ה' מפני שהכל פעל ה' למענהו, וכל הנברא לכבודו ברא, ורוצה שכל מעשי
האדם יהיו מכוונים לכבודו ושיתקדש שמו בברואיו, וגם אז תראה הרשע שמחלל כבוד ה'
ועושה נגד רצונו והוא מצליח ומתקיים, גם זה לכבוד ה' כי הוא מוכן ליום רעה, שיש
יום מיועד שיקבל ענשו ואז יתקדש שמו, כמ"ש כשעושה משפט ברשעים שמו מתגדל
בעולם:
לסיכום :
- מצות כל פעל ה' מצוה דומה למצות הידור מצוה אבל שונה בגדרים שלה
- עיקר המצוה בקודשים וכן באדם לפני תפילה
- יש בה מובחר ו מובחר מן המובחר
- עיקר המצוה בתהליך לפני המצוה ולא בגוף המצוה - מובחר
- כל פעל ה' גם בתהליך לאחר המצוה מובחר מן המובחר
- שיעור המצוה עד חצי מהמצוה מלבר
- עיקר המצוה לפרסם גדולתו של הקב"ה ולהדר בתהליך לפני המצוה ולאחר המצוה
- לעשות את חכמת השם ע"י מי שנבחר במיוחד וקבל החוכמה מרבותיו יותר מאשר אחר שיודע לעשות את העבודה ללא אותו ידע
- רשע ליום רשע שגם רשע מפרסם את כבודו של הקב"ה ע"י שעושה גזרותיו וע"י העונש שמקבל בגהנום מפרסם את כבוד הקב"ה
- רעה = גיהנום נלמד מהפסוק
לסיכום אני רוצה לחדש שכל פעל ה' זה
מצווה בפני עצמה .
ראיתי לאחרונה סיוע לדברי מהרב שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים שחידש שיש מצוה של כל פעל ה' . ורצה לחדש ולתרץ
את הקושיה על הרמב"ם שמצוות מילה בשבת לא חוזר על הציצין בגלל הידור מצווה
אבל בהפשטת הפסח פוסק הרמב"ם שמפשיטים את העור כמו בחול לכאורה בגלל הידור
מצווה . ואומר הרב שטרנבוך לשיטת
הרמב"ם כי בהפשטת הפסח יש מצוות כל פעל ה' . אבל במילה לא גורס הרמב"ם
שיש מצוות הידור מצווה במילה .
ראה גם מאמר על קורבן חגיגה וראיה.
הריאה מעה כסף והחגיגה שתי מעות ולדעתי זה בגלל מצוות כל פעל ה'
