3.9.2021

פרשת ניצבים מה קורה לאדם שמפנה את ליבו מהקב"ה ? מה סופו ? האם שגגות יכולות להפוך לזדונות ? למה אצל תלמידי חכמים השגגות הופכות לזדונות ?למה אצל עמי הארץ הזדונות הופכות לשגגות ? האם שגגות הופכות לזדונות מנוגד למידת החסד והרחמים ? האם מידת הדין והחסד תלויה במימד הזמן ? האם מה שנעשה בעבר הוא סופי או משתנה ? איך משמעות של מעשה בעבר יכול להשתנות כתוצאה ממעשה בהווה ? למה זדונות הופכות לזכויות ומה המקשר למימד הזמן ? האם הקב"ה הפקיע את כוחו בעולם הזה ? מה ניתן ללמוד מהמקרה של אלישע בן אבויה על הפקעת כוחו של הקב"ה בבחירה של האדם? ‏כ"ו/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ניצבים מה קורה לאדם שמפנה את ליבו מהקב"ה ? מה סופו ? האם  שגגות יכולות להפוך לזדונות ? למה אצל תלמידי חכמים השגגות הופכות לזדונות ?למה אצל עמי הארץ הזדונות הופכות לשגגות  ? האם שגגות הופכות לזדונות מנוגד למידת החסד והרחמים ? האם מידת הדין והחסד תלויה במימד הזמן ? האם מה שנעשה בעבר הוא  סופי או משתנה ? איך משמעות של  מעשה בעבר יכול להשתנות כתוצאה ממעשה בהווה ? למה זדונות הופכות לזכויות ומה המקשר למימד הזמן ? האם הקב"ה הפקיע את כוחו בעולם הזה ? מה ניתן ללמוד מהמקרה של אלישע בן אבויה על הפקעת כוחו של הקב"ה בבחירה של האדם? ‏כ"ו/אלול/תשפ"א

כתוב דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יז - יט

(יז) פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה:

(יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:

(יט) לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְקֹוָ֤ק וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

התורה מתארת פה תהליך שעובר על האדם 

שלב ראשון :  " אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְקֹוָ֣ק"

תחילת התהליך זה שהלב של האדם פונה לכיוון הפוך מהתקרבות אל הקב"ה . האדם מפנה את לבבו מהקב"ה לכיוון מנוגד מהקב"ה וזה תחילה של תהליך .

שלב שני : "כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ"

השלב הבא הוא השלב בו האדם שהפנה את ליבו מהקב"ה ומתרחק מהקב"ה הופך את עצמו למרכז ואומר לעצמו "כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ"  המרכז הוא עצמו ולא הקב"ה  .

שלב השלישי : "לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:"

 הוא השלב שבו האדם הופך משוגג למזיד וזה המשמעות של "לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:"

שלב רביעי : " לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒"

והתוצאה של התהליך הזה הוא " לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒"

שלב חמישי : "וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה

ואז האדם נכנס לגדר של "וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה" 

שלב שישי  : " וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם"

התוצאה הסופית של כל התהליך " וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם"

כלומר תחילת התהליך הוא זעיר שבו האדם רק מפנה את ליבו מהקב"ה והתוצאה בסוף התהליך ששמו נמחה מתחת השמים .

ואת התהליך הזה  מפרש הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף נ עמוד ב

והיה בשמעו. והתברך בלבבו. יברך את עצמו כענין שהיו אומרים דורו של ירמיהו (ירמיה ה) (הלא ה' בקרבנו) לא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה. כי בשרירות. כענין שנאמר (שם ז) וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שמתירו לבו לעשות אותו דבר לשון חכמים שרי מותר. ד"א שרירות לשון חכמים חיזוק כמו שריר וקיים. למען ספות הרוה את הצמאה. להוסיף חטא על חטא. כענין שנאמר (ישעיה ל) למען ספות חטאת על חטאת. הרוה. דבר שעושה בשוגג. את הצמאה. דבר שעושה במזיד והוא חמור מן הראשון כאדם שאוכל נבילות לתיאבון וחוזר ואוכל להכעיס אמר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט ולמחר מטהו מן הדרך לגמרי. וכן ישעיהו אומר (שם ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. הוא דומה לחוט של בוכיא. פירוש עכביש ולבסוף דומה לעבות העגלה. לפיכך צריך אדם להרגיז יצר טוב על יצר הרע וכן פירושו של פסוק למען ספות הרוה את הצמאה בזמן שעושה אדם עון בשוגג וחוזר ועושה במזיד נחשב לו השוגג הראשון כמזיד האחרון. שבזמן שמתחרט בו הזדונות נעשות לו כשגגות שנא' (הושע יד) כי כשלת בעונך. ואם מתחזק ברשעו שגגות נעשית לו כזדונות שנאמר למען ספות הרוה את הצמאה:

המדרש מתאר כאן תהליך מעניין שצריך להבין אותו שגגות שהופכות לזדונות וזדונות שהופכות לשגגות . הגמרא חברותא מסכת יומא דף פו עמוד ב  מדברת על חזרה בתשובה מיראה ומאהבה

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה, שדוחה, כביכול, את לא תעשה שבתורה!שהרי נמשלה כנסת ישראל לרעייתו של הקדוש ברוך הוא. ולאחר ששילחה הקדוש ברוך הוא, ובגדה בו, והיא רוצה לחזור אליו על ידי תשובה - דוחה כח התשובה את הלאו בתורה, האמור בבעל המגרש את אשתו ונשאה לאיש אחר:

"לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה".שנאמר [ירמיהו ג] "לאמר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו, והיתה לאיש אחר. הישוב אליה עוד?הלא חנוף תחנף תאשם הארץ ההיא שיעשו בה מעשים שכאלה!ואילו את - זנית עם רעים רבים.ובכל זאת את יכולה שוב אלי - נאם ה'".אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמביאה את הגאולה.שנאמר [ישעיהו נט], "ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב".מה טעם "ובא לציון גואל" - משום דיש שבי פשע ביעקב.אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות.שנאמר [הושע יד] "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך".הא "עון" מזיד הוא, ולאחר התשובה קא קרי ליה "מכשול" [כי כשלת] שהוא לשון שגגה, שנכשל בלא כונה.ופרכינן: איני! והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות.

שנאמר [יחזקאל לג] "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם - הוא יחיה" מכח כל מה שעשה, אפילו מכח העבירות, שנהפכו לו לזכויות.ומשנינן: לא קשיא:כאן - בשב מאהבה, שנהפכים לו לזכויות.כאן - בשב מיראה, שנהפכים לו רק לשגגות.

כאשר אדם חוזר בתשובה מיראה הזדונות הופכים לשגגה כאשר הוא חוזר בתשובה מאהבה הזדונות הופכות לזכויות . המדרש מוסיף לנו שכאשר אדם שוגג ולאחר מכן עושה במזיד השגגה הופכת לזדון . ומאוד קשה כי אומנם נוכל לתרץ שהקב"ה מפעיל את מידת החסד והרחמים ולכן אם חזר בתשובה ביראה הזדונות הופכות לשגגות  ואם חזר באהבה הזדונות הופכים לזכויות אבל כאשר השגגות הופעות לזדון זה ההיפך ממידת החסד והרחמים ולכן צריך למצוא תירוץ לתהליך הזה שיסביר את המעבר מזדון לזכויות או  לשגגות ואת המעבר משגגות לזדון כי הסברא אומרת שזה תהליך אחד שנוגע למידת הדין והרחמים שהקב"ה מפעיל בעולם .

כדי להתחיל להבין את זה יש נידון על שוגג שהופך לזדון וזה דווקא אצל תלמידי חכמים וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בבא מציעא דף לג עמוד ב

כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי:מאי דכתיב בספר ישעיהו [ישעיה נח]: "קרא בגרון אל תחשך, כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"? למה נקט הנביא גבי "עמי" - פשעם, שהוא עבירה בזדון, וגבי "בית יעקב" נקט חטאתם, שהיא עבירה בשוגג?כך אמר הקדוש ברוך הוא לנביא:

"הגד לעמי פשעם"."עמי" - אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות, ולכן אני קורא לחטאתם - פשע. והטעם ששגגותיהם נעשות כזדונות, לפי שהיו צריכים לתת לב בטעמי המשנה, שיבררו להם את המשנה שהיא עיקר, ולא יורו ממשנה שאינה עיקר."ולבית יעקב חטאתם"."בית יעקב" - אלו עמי הארץ, שאר העם, שזדונות - נעשות להם כשגגות, שאף לפשעם - אני קורא חטאת. לפי שחטאם בא מחמת חוסר ידיעה, ולכן אף זדונותיהם נחשבים בעיני הקדוש ברוך הוא לשגגה.והיינו דתנן, רבי יהודה אומר: הוי זהיר בלימוד התלמוד, בביאור טעמי המשניות וסברותיהן, וכן, אם תשמע משנה מרבך, הזהר לשאול ממנו טעמיה, ומי שנאה. לפי ששגגת תלמוד, אם שגית, ולא ידעת את הטעם הנכון של המשנה, אלא סברת שהטעם הוא אחר, ומתוך כך דימית למשנה דין שבא לידך, והורית שלא כדת -

עולה, נחשב אותו עוון בידך, כאילו עשיתו בזדון! מזיד אתה, בכך שלא שאלת את הטעם בשעה שלמדת מרבך!

מהנידון בגמרא רואים שהתורה מסתכלת לא רק מה האדם עשה אלה מה הוא יכול היה לעשות ומידת הדין מתחשבת לא רק במצב העכשווי שזה מצב של שוגג היא מתחשבת מה אותו אדם יכול היה לעשות ולא עשה ודנה אותו על כך ולכן תלמיד חכם השגגה שלו הופכת לזדון ועם הארץ הזדונות שלו הופכים לשגגה . כלומר מידת הדין והחסד גמישה במימד הזמן ולא מסתכלת רק על מה שקרה בפועל באותו אירוע אלה לוקחת את האדם אחורה בזמן ומחשבת מה יכול היה לעשות ודנה אותו עכשיו על סמך מה האדם יכול היה לעשות  ומה הוא עשה בפועל .

וכך כתוב באנציקלופדיה תלמודית כרך לז, [למפרע; מכאן ולהבא] טור קסב - קסג

פעולה המועילה למפרע, משום שחידשה תורה במקצת דינים וחלויות, שהמעשה שנעשה עתה, פועל מעתה על זמן קדום למפרע, ואף לשנות מעשה שנעשה בעבר בסתם, היינו בדינים וחלויות שענינם הוא סיבה לעקירה וביטול של המצב שהיה בזמן הקודם, כגון שאלה* לחכם, ולעיתים אף בחלויות חיוביות על זמן קדום, כגון בקדוש-החודש מהם שפועלים מעתה למפרע לכל ענין, ומהם שאינם פועלים למפרע אלא לענינים שונים, על דינים וחלויות אלו, ועל גדר החלות למפרע בכל אחד מהם, עי' להלן: הדברים החלים מעתה למפרע. ויש מן האחרונים שהוסיפו גדר בדבר, באלו דינים וחלויות חידשה תורה שאפשר לפעול למפרע, שהיינו בענינים שאף על פי שהמעשה המחיל אותם נעשה עכשיו, הסיבה שמחמתה ראוי הדין לחול, היתה קיימת כבר מזמן הקודם - כגון שאלה לחכם, שאף על פי שצריכים היתרו של חכם בפועל, מכל מקום סיבתה היא מחמת שהנדר היה בטעות- ולפיכך חלה החלות מעכשיו למפרע.

כלומר התורה בכמה וכמה דינים מחזירה את האדם אחורה בזמן משנה את הדין שנעשה בעבר וכל המציאות למפרע משתנה . יכול להיות איסור שהאדם עבר וכאשר הדין השתנה למפרע התברר שהאדם לא עבר איסור כלומר מימד הזמן בהקשר של משמעות פעולותיו של האדם במקרים מסוימים לא קיים . ולכן  ניתן להגיד מתוך סברא שפעולה של אדם עכשיו כמו חזרה בתשובה מאהבה יכולה להחזיר אותו בזמן לעבר ול"חשב" את פעולותיו בעבר על סמך מצבו היום ואז מתברר למפרע שפעולה של זדון שעשה בעבר כאשר מחשבים מה היה עושה בעבר לפי מצבו הנוכחי הזדון הופך לזכות . ונראה לי שהסברא היא  שאם האדם  היה צריך לעשות את המעשה לפי  מצבו היום היה עושה אותו אחרת וגם מה שעשה בעבר וגודל החרטה שלו על מה שעשה בעבר משנה את מצבו היום בבחינת שאותו מעשה בזדון הופך אותו עכשיו לאדם אחר לגמרי בבחינת  שהזדון בעבר בתוספת החזרה שלו בתשובה מאהבה גורם לו שינוי מהותי עכשיו ולכן אותו זדון הופך לזכות בגלל החזרה בתשובה כי בלי אותו זדון שעשה הוא לא היה אותו אדם עכשיו כי התברר שהדרך שלו לחזרה בתשובה מאהבה עוברת דרך זדונות שמשתנים לזכויות .

ולכן ניתן לתרץ באותו הדרך כיצד  שוגג הופך לזדון כי אותו אדם שהולך ומפנה עורף לקב"ה כאשר מחזירים אותו אחורה בזמן מתברר שאותו שגגה הופכת עכשיו לזדון כי אם היה חוזר בזמן למצב שבו עשה את השוגג הוא היה עושה את זה בזדון  ולכן זה נחשב לו לזדון ולא לשגגה .

מתוך כך נלמד שמידת הדין והחסד נמצאת במימד ללא זמן . מידת הדין והחסד פועלת תוך ביטול מימד הזמן קדימה ואחורה . במקרה של חזרה בתשובה באהבה או מיראה זה חזרה אחורה בזמן ושינוי משמעות המעשים של האדם אבל יש גם מצבים של קפיצה  בזמן קדימה ושינוי הדין כתוצאה מהקפיצה קדימה בזמן . כתוב בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת סנהדרין פרק ח דף כו טור ב /ה"ז

הלכה ז' בן סורר ומורה כו' צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו

ואמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם

כלומר חשבון העתיד של מידת הדין פועלת על הדין של האדם עכשיו .

וכך נוסח התפילה במוסף ראש השנה

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל־יְצֽוּרֵי קֶֽדֶם. לְפָנֶֽיךָ נִגְלוּ כָּל־תַּעֲלוּמוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל־הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּֽךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

כלומר מידת הדין והחסד מנותקת בחלק מהמקרים ממימד הזמן . הכוח שהקב"ה נתן לאדם בבחירה החופשית שלו הוא ללא שום מגבלות זה המהות של הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה . מהות העניין הוא מה שאומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

כלומר אפילו הקב"ה בעולם הזה הגביל את כוחו בנושא יראת השמים והוא לא נמצא בשליטתו רק בשליטת האדם עצמו . וסיפורו של אחר (אלישע בן אבויה) יוכיח וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. - אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים - חוץ מאחר.

וסופו של אחר שאכן היה לו העולם הבא בניגוד למה שנאמר מאחורי הפרגוד . כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים . וכוחו של האדם לשנות גם את מצבו ללא תלות למה שעשה בעבר כי גם את העבר ניתן לשנות על ידי מעשה בהווה . כוח התשובה לשנות את מצבו בכל רגע אבל גם כך כאשר האדם מפנה עורף  רף לקב"ה סופו שהאדם יאבד את עולמו בבחינת שהשגגות יהפכו לזדונות כי זה המהות של הכוח האין סופי של האדם לבחור לאן להוביל את עצמו .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה