13.1.2017

פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:

(ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:

(לא) וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

ונשאלת השאלה למה לאחר שיוסף אמר אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ  היה צריך יוסף  להישבע האם יעקב לא האמין ליוסף ?

מתרץ  השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מז סימן לא

לא) ויאמר השבעה לי. אמר מכיון שאינך רוצה ליגע במילתי השבע לי בדיבור: וישבע לו. בדיבור:

ותרוץ נוסף של הרמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) השבעה לי וישבע לו - לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב לו שימרה על מצות אביו ועל הדבר אשר הבטיחו ואמר אנכי אעשה כדבריך, אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך יותר להשתדל בענין מפני השבועה, וכן היה הדבר כמו שאמר (להלן נ ו) עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

ותירוץ נוסף ר' יוסף בכור שור בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) ויאמר השבעה לי: נראה עתה ש"שים נא ידך תחת ירכי" אינו על דרך שבועה, אלא על דרך להיות משועבד לו, כמו שפירשתי, שלאחר שהודה להיות תחת יריכו, אמר לו: "השבעה לי". וישתחו ישראל על ראש המטה: להודות להקב"ה על שנתן בלבו של יוסף לעשות רצונו. ורבותינו פירשו כי ליוסף השתחוה, ואמרו על זה: "תעלא בעידניה סגיד ליה".

וכדי להבין את הסוגיה נסתכל על מה שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה,

אומר יוסף לפרעה שלא היה מוכן שיוסף יצא ממצרים לקבור את יעקב אם אתה רוצה שאני ילך להישאל  על שבועתי לאבי אני ילך גם להישאל  על שבועתי אליך ולכן בסופו של דבר פרעה "מסכים" ליוסף וכדי להבין את ההתנגדות של פרעה ליציאת יוסף נאמר במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ג

(ב). ומשה היה רועה וכו' וירא מלאך ה' אליו וכו'. ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה. אלא מה הסנה <הזה> קשה מכל אילנות שבעולם שכל צפור שנכנסת לתוכה אינה יוצאת מתוכו בשלום עד שמתחתכת איברים איברים. כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם. ומעולם לא יצא ממצרים <לא> עבד ולא שפחה בן חורין אלא הגר בלבד שנא' ויצו עליו פרעה וגו' (בר' יב כ).

כלומר היה זה חידוש מסוכן לפרעה שעבד יצא מחוץ למצרים . אבל התוספות מקשה על מה שיוסף אומר לפרעה כי אדם שנדר על דעת חברו לא יכול להישאל  על נדרו ללא הסכמת חברו

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לו עמוד ב

איתשיל נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה – ותימה הלא לא היה יכול לישאל על נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר דמייתי התם מיהו מהכא משמע דהוה בפניו דאמר בפ' ר' אליעזר בנדרים (דף סה.) המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו פי' בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו תימה לומר דהנודר על דעת חבירו מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל עליו אי לא ניחא ליה לפרעה.

שבאמת יוסף רק איים על פרעה באיום סרק כי הוא לא היה יכול להתיר את נדרו ללא הסכמת פרעה ונשאלת השאלה איך היה יכול יוסף להישאל על נדרו לאביו הרי גם אצל יעקב היה צריך להישאל על דעת אביו וזה הוא לא היה יכול לעשות כי יעקב בזמן הזה היה מת . מתרץ על זה התוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר ליה זיל איתשיל אשבועתך. אף על גב דאמרינן במדין נדרת לך והתר נדרך במדין בנדרים פרק ר' אליעזר, אומר ר"ת דאין צריך להתיר בפני המדיר ומדעתו אלא היכא שעשה לו טובה ומחמת אותה טובה הוצרך לידור לו דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו בתו, וכן צדקיהו היה מסור ביד נבוכדנצר להורגו ומחמת השבועה לא הרגו, אבל יוסף שנדר לאביו מדעתו ולא הוצרך לידור מחמת שום דוחק היה יכול להתיר שלא מדעת אביו.

אומר התוספות רא"ש שאם הנדר לא ניתן תמורת איזה טובה יכול היה יוסף להישאל על נדרו ללא הסכמת אביו . וקצת קשה כי יעקב נתן ליוסף בבראשית פרק מח

(כב) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ

ואומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך  נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:

שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לךא חלק אחד יתירה על אחיך:

ואני רוצה להסביר את הסוגיה  בזווית אחרת בהמשך לפרוש של הרמב"ן . השבועה של יוסף לפני יעקב להבנתי היית לדעת  השכינה ולא לדעת יעקב

אומר ההעמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

על ראש המטה. להקב"ה השתחוה, ורק באשר יוסף עמד לפניו לא רצה להשתחוות על פניו כדרך ישיבתו, שלא יהי נראה משתחוה ליוסף, והיה בזה הקפד הרבה כמש"כ לעיל מ"ו כ"ט, על כן היסב ראשו על צדו לראש המטה:

כלומר כאשר נשבע יוסף היה גם יעקב וגם השכינה בחדר ולכן ניתן להגיד שמה שנשבע יוסף היה על דעת השכינה ולא על דעת יעקב וגם כאשר נשבע יוסף לפרעה היה זה על דעת השכינה כי כל הקשר  של יוסף ופרעה היה דרך הקב"ה כמו שאומר יוסף לפרעה בבראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ועל זה אומר הבת עין בראשית דרושים לחנוכה

וז"ש יוסף בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה ותרגום אונקלוס לא מן חכמתי אלהין מן קדם ה' יתותב ית שלמא דפרעה. פי' שהיה יוסף בבחינת ענוה וזכה לבחינת השראת השכינה בחינת נבואה. ובחינת ענוה מכונה בשם כ"ה מלשון יד כה"ה פי' שמצד עצמו אין לו שום כח לעשות פעולה גדולה או קטנה רק הכל נשפע עליו מהבורא ב"ה.

ונאמר בבראשית פרק מא

(לז) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:

ואומר הזוהר ( תרגום ) 

כְּמוֹ זֶה (בראשית מז) וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, וְכִי אֶל בְּנוֹ הוּא הִשְׁתַּחֲוָה? אֶלָּא לִמְקוֹם הַשְּׁכִינָה כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה, אַף כָּאן וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם. מַה זֶּה וְהוּא? זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו [כרע], וְזוֹהִי שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, אָמַר, הִנֵּה זְמַן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ.

כלומר פרעה הסכים עם יוסף שכל הקשר של יוסף לפרעה הוא  דרך הקב"ה ולכן גם פרעה לכאורה הסכים שמה שאומר יוסף זה מה שהקב"ה שם בפיו ולכן השבועה של יוסף לפרעה היה על דעת השכינה וגם אצל יעקב שמיד לאחר שיוסף נשבע קם והשתחווה על ראש המיטה היה זו הסכמה שלו שמה שנאמר היה על דעת השכינה ולא על דעתו ולכן יש להגיד ששני השבועות הללו היו במעמד שווה שנעשה על דעת השכינה ולכן אם היה יכול יוסף להישאל על השבועה ליעקב היה יכול להישאל על השבועה לפרעה ולכן הבין פרעה שאין לו ברירה וצריך לתת ליוסף לצאת ממצרים על אף התקדים של יציאת עבד מארץ מיצרים .

לסיכום צריך להגיד שיעקב הבין שאם לא ישבע לו יוסף לא יוכל יוסף לשכנע את פרעה לתת לו לצאת ממצרים ולכן השביע אותו בנוכחות השכינה כדי ששני השבועות יהיו בדרגה שווה כדי שפרעה יבין שאם ניתן להישאל על השבועה של יוסף לאביו ניתן גם להישאל על השבועה של יוסף לפרעה

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה