פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ? ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

 בס"ד

פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ?   ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף כג עמוד ב

[ז, כו] וכל דם לא תאכלו. יכול דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה. מה עוף ובהמה מיוחדין שיש [בהם] טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה ויש בהם אסור ויש בהם מותר. יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה.

אומרת הגמרא חברותא מסכת כריתות דף כ עמוד ב

תנו רבנן: נאמר "כל דם לא תאכלו". שומע אני: שאפילו דם מהלכי שתים [אנשים]. דם ביצים, דם שרצים, דם חגבים, דם דגים - הכל נכללו בכלל האיסור?תלמוד לומר בהמשך הכתוב "לעוף ולבהמה". ודרשינן: מה עוף ובהמה מיוחדין בכך:שגם כאשר הן נבילה יש בהן אפשרות שלא יטמאו אלא טומאה קלה, בתורת טומאת אוכלין [כדמפרש לקמן], שהיא טומאה קלה [שאוכל טמא אינו מטמא אדם וכלים אלא רק אוכל אחר],ויש בהן אפשרות שיטמאו טומאה חמורה בתורת נבלה, שהיא טומאה חמורה [שמטמאה את האדם, ואפילו כשאינו נוגע בה אלא נושאה בלבד הרי הוא ובגדיו טמאים]⁽⁴⁾,

וכמו כן יש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה.והן מין בשר.אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר הרי הם בכלל איסור אכילת דם.אוציא מכלל האיסור דם מהלכי שתים, שאין בהן טומאה קלה, שלא יתכן שבשר אדם יטמא רק בתורת אוכל אלא לעולם הוא מטמא בתורת טומאת מת.

יוצא לנו שלפי מסקנת הגמרא דם אדם מותר בשתייה ודם בהמה ועופות אסורים באיסור חמור .

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר ספר החינוך פרשת צו מצוה קמח

והדם האסור מן התורה יש שאיסורו בכרת ויש ממנו בלאו, דם הנפש הוא בכרת, שבמקום שבא בתורה הכרת בדם נאמר שם נפש, שנאמר [שם י"ז, י"א] כי נפש הבשר בדם הוא, ומה שאינו דם הנפש אלא דם האיברים אין איסורו אלא בלאו, שעליו נאמר סתם [שם ז', כ"ו] וכל דם לא תאכלו.

ואכן נפסק בשולחן ערוך שדם אדם מותר , רק דם אדם שפירש אסור לאכול מדרבנן בגלל מראית עין שמה נחשוב שאותו אדם אוכל דם בהמה ועוף שאסורים מהתורה .

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו. הגה: וכל דם דגים ודם אדם, הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו (מיימוני פ"ז דמאכלות אסורות בשם רשב"א והוא בת"ה בית ג' שער ה').

ואומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

טז (פמ"ג) אינו אוסר תערובתו. שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כ"ש תערובתן, שם:

ואומר הפרי חדש יורה דעה סימן סו ס"ק טו

[טו] אם פירש ממנו כו'. ומדברי התוספות דכריתות [שם ד"ה דכוותה] משמע דליכא היתר בדם מהלכי שתים שפירש, אבל מדברי הרשב"א בתורת הבית דף פ"ה ע"ד [בית ג שער ה פט, א] משמע דעל ידי היכר שרי דומיא דדם דגים, וכן נראה עיקר כיון שאין איסורו אלא מפני מראית העין:

וזה פלא עצום איך מותר לשתות דם אדם אפילו מרבנן ויש איסור חמור הנוגע בכרת בדם בהמה ועוף .

התורה מתייחסת לקדושת החיים בחומרה גדולה

נאמר בראשית (פרשת נח) פרק ט פסוק ה - ו

(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:

(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:   

ויקרא (פרשת אמור) פרק כד פסוק יז

(יז) וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מ֖וֹת יוּמָֽת:

ושאלתי את עצמי למה דם האדם מותר ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

מאי "זבחי אדם, עגלים ישקון"?אמר רבי יצחק, דבי רבי אמי: שהיו כומרים, המקריבים בני אדם לעבודה זרה של עגלים, נותנים עיניהם בבעלי ממון, והיו מרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, דמויות של בעלי הממון, ומעמידין את הדמויות הללו בצד אבוסיהן של העגלים, והיו העגלים מתרגלים להכיר באותן דמויות כמי שמאכילים אותם, ומוציאין אותן, את העגלים, לחוץ.כיון שראו אותן העגלים, את האנשים בעלי הממון שדמותם היתה ניצבת תמיד ליד אבוסיהם, היו רצין העגלים אחריהן, אחרי האנשים בעלי הממון, וממשמשין בהן.ואז היו אומרים לו הכמרים לבעל הממון, לאחר שראה בעצמו כי העגלים רצו אחריו וממשמשו בו: עבודה זרה [העגל הזה] חפץ בך! יבא מר, ויזבח עצמו לו, לעגל!וכשהסכים לזבוח עצמו, היו הכומרים נוטלים את ממונו.אמר תמה רבא על דברי רבי יצחק, שהרי משמעות הפסוק היא כי האי "זבחי אדם", הכמרים הזובחים את האדם, הם "עגלים ישקון", ישקו לאחר מכן לעגלים!ואילו לדברי רבי יצחק "עגלים ישקון - לזבח אדם", מיבעי ליה לומר! דהיינו, שהיו הכמרים אומרים לבעלי הממון שהעגלים הללו הנושקים אתכם, כונתם להראות את רצונם שתזבחו עצמכם להם.אלא, אמר רבא, כך הוא ביאור הפסוק: כל הזובח את בנו לעבודה זרה, אמר לו הכומר: דורון גדול הקריב לו, יבא הזובח את בנו וישק לו, לעגל.

הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו שיש סכנה גדולה בשיווין בן אדם לבהמה השוויון מביא למצב של עבודה זרה ולהקרבת קורבנות  . עד כדי כך שאומר מדרש הגדול דברים (פרשת ראה) פרק יב פסוק לא

כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם. אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבות ואמהות מניין, ת"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם. אמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו.

ולכן הקב"ה רצה לעשות הפרדה מלאה בן אדם לבהמה והיות ודם בהמה אסור דם אדם מותר . הסכנה שאדם יראה את עצמו שווה לבהמה חמור הרבה יותר משתית דם אדם , השוויון הזה יביא את האדם לזלזל בחיי אדם עד כדי כך שיקריב את בנו לעבודה זרה בדיוק כמו שהוא מקריב בהמה לעבודה זרה וזה חמור הרבה יותר ממצב שבו יגידו על עם ישראל שמותר לו לשתות דם אדם .

ישנו סיפור על הגר״א ווסרמן שהילך ברחובות ברלין, וראה גרמני נושק לכלבו נענה ואמר: ע״ז נאמר ״זובחי אדם עגלים יישקון״ ממקום זה תצא פורענות. ואכן ידוע מה שארע על ידם רח״ל, והוא נרצח בתוך ששת המיליונים הי״ד.

ואכן ההיתר לשתות דם אדם הביא על עם ישראל הרבה עלילות דם אבל כנראה המחיר של הצד השני הרבה יותר גדול כמו כן  מספר המצבים שניתן להגיע לפי ההלכה היהודית למצב של שתית דם הוא קטן ביותר ובדרך כלל יהיה רק במצב רפואי כי יש איסור לחבול באדם כדי להוציא את דמו וגם יש איסור לחבול בעצמך כדי להוציא דם (יש הסוברים שזה איסור מהתורה ) ולכן נשאר רק מצבים רפואיים שבו יהיה מותר להוציא דם ולכן הקב"ה שרצה להבדיל לחלוטין אדם מבהמה התיר שתית דם באדם ואסר שתית דם בבהמה גם במחיר של קלות להעליל על עם ישראל את עלילות .

אמר לי הרב הרשל אולי יש קצת הוכחה לדברי למה אנשים הפכו את העגל לעבודה זרה ?  כי דם בהמה לא צריכה כיסוי כמו דם אדם רק בחיה ובעוף והשוויון הזה בין דם בהמה לדם אדם בכיסוי הדם הביא את אותם אנשים לנשק את אותם עגלים לתת להם חשיבות של אדם כפי שאנחנו רואים בגמרא .

אומר הרד"ק הושע פרק יג פסוק ב

עגלים ישקון - ישקו העגלים על פיהם כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שישקו אותם כי כן היה מנהגם כמו שאמר וכל הפה אשר לא נשק לו ורז"ל פי' זבחי אדם שהיו זובחים בניהם לעכו"ם זהו שאמר אדם והיו אומרים להם כומרי עכו"ם מי שיזבח בנו לעכו"ם כדי הוא להיות נושק לעגל שהרי קרבן חביב הקריב לו:

ורק דרך אדם לנשוק בפה לאדם אחר מכאן אנחנו רואים שהם רואים את העגל כמו אדם .

פורים למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי? ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פורים  למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי?   ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

כתוב בגמרא חברותא מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [להשתכר ביין⁽²⁵⁴⁾] בפוריא, עד דלא ידע להבחין בין ארור המן - לברוך מרדכי⁽²⁵⁵⁾.רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום [נשתכרו], קם רבה - שחטיה⁽²⁵⁶⁾ לרבי זירא.למחר, בעי רבה עליה דרבי זירא רחמי - ואחייה [והחייהו]⁽²⁵⁹⁾.

לשנה הבאה, אמר ליה רבה לרבי זירא: ניתי מר, ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!אמר ליה רבי זירא: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, וחושש אני שמא לא ייעשה לי נס כדאשתקד.

כמה שנים טובות אני מנסה להבין את הגמרא הזאת בייחוד שכתבתי לא מעט על עניין שתית היין בפורים ולמה התכוון רבא שאמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

ולא הצלחתי למצוא הסבר שיתיישב על הלב שלי.

הקושיה המרכזית למה שחט רבה את רב זירא ? לי תמיד היה ברור שהוא שחט אותו כי הוא חשב שרבי זירא הוא עמלק ובגלל שהוא עמלק הוא צריך לשחוט אותו . וזה ממש לא מתיישב על הלב והשכל מה פתאום רבי זירא נחשב לעמלק ? למה אחרי שתיית היין רבה מסתכל על רבי זירא כעמלק?.

קושי עצום נוסף שרבי זירא לא בא בטענות לרבה על ששחט אותו והוא לכאורה חושב שרבה שחט אותו כדין וכל הסיבה שהוא לא מוכן לעשות איתו סעודת פורים בשנה הבאה לא בגלל שהוא אולי ישחט אותו שנית כי אם  בגלל שלא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא . וזה פלא עצום . לכאורה רבי זירא מסכים עם רבה שהוא שחט אותו בסעודת פורים לפי הדין אם זה לא היה הציור רבי זירא היה מעלה כנגד רבה  טענה הלכתית ולא את הטענה האם נס יתרחש שנית או לא  . גם רבה עצמו לא חשב שהוא עשה משהו לא נכון הלכתית ששחט את רבי זירא עובדה שהוא הציע לו שנית לעשות סעודת פורים בשנה הבאה   וזה בדיוק הקושי שלי להבין מדוע באמת היה נכון לרבה לשחוט את רבי זירא ? מדוע נכון היה שיתרחש נס והוא יוכל להחיות את רבי זירא ? ומדוע הסכים רבי זירא לרבה שהוא שחט אותו כדין ?  

דבר ראשון ומובן בהחלט למה רבי זירא לא הסכים להגיע שנית לסעודת פורים כי רבי זירא לשיטתו חשב שבמקום סכנה לא צריך לאתגר את מידת הדין כתוב בגמרא חברותא מסכת שבת דף לב עמוד א

ואזיל רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויחשוב לומר שעושין לו נס, כישמא אין עושין לו נס. ואף אם עושין לו נס - מנכין, מפחיתים לו מזכויותיו בשכר הצלתו⁽⁹⁵⁾.

אמר רבי חנין: מאי קראה? דכתיב: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". דהיינו, הוקטנו ונתמעטו זכויותי בשביל החסדים אשר עשית עימי.רבי זירא היה נוהג, שביומא דשותא, יום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, לא נפיק לביני דיקלא, מחשש שיפול עליו עץ דקל.

כלומר ההחלטה של רבי זירא לא להגיע לסעודת פורים פעם נוספת נכונה לשיטתו של רבי זירא שבמקום סכנה אין צריך לעמוד כי אולי מידת הדין תכריע לרעתו ורבה לא יוכל להחיות אותו כמו שעשה בפעם הראשונה .

עכשיו ננסה להבין את שיטתו של רבא לגבי נושא של לימוד תורה וחשיבותו

חברותא מסכת שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.והוא [רב המנונא] סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד! ואין לקצר מהזמן הראוי לתפלה בשביל תלמוד תורה.רבי ירמיה הוי יתיב קמיה דרב זירא, והוו עסקי בשמעתתא. נגה [נתאחר] היום והגיע הזמן לצלויי, והוה קא מסרהב [ממהר] רבי ירמיה להפסיק הלימוד ולהתפלל. קרי עליה רבי זירא את הפסוק: גם "מסיר אזנו משמוע תורה תפלתו תועבה"!⁽⁵⁾

רבא לשיטתו מבין שלימוד תורה הוא הדבר היחידי בכל שיעור נחשב שנחשב חיי עולם ושאר המצוות נחשבות במצב מסוים חיי שעה כולל תפילה כאשר עושים מעבר למינימום הנדרש . לפי דברי  הגמרא רבי זירא מסכים לדעתו של רבא. כלומר לימוד התורה הוא הדבר היחידי שבכל שיעור נחשב חיי עולם חוץ מקיום שאר המצוות באופן שיוצא ידי חובת המצווה כל התעסקות מעבר לזה תחשב לחיי שעה כמו אריכות בתפילה אף על פי שזה לשם שמים .

את המשמעות של עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה במצב שמתוחה עליך מידת הדין אנחנו רואים בגמרא  חברותא מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם] לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!

כלומר דינו של אדם שעוזב  חיי עולם לטובת חיי שעה כאשר מידת הדין מתוחה עליו הוא מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין מהי המציאות שנוצרת בפורים האם היא דומה למצב שבו מידת הדין מתוחה על העולם ?

אסתר פרק ג פסוק ב

(ב) וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה:

מרדכי מבין שהמצב של קבלת התורה באהבה שזה מהותו של פורים הוא מצב שבו מתוחה מידת הדין ואין לו שום אפשרות להתפשר מול המן העמלקי ולכן הוא לא יכול לכרוע ברך לעמלק גם במצב של סיכון עם ישראל בהתנגשות חזיתית מול כל ממלכת אחשורוש .

אסתר פרק ד פסוק א

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה:

גם מול גזירת שמד לא נכנע מרדכי כי הוא ידע שיש כאן מלחמה קיום על הדת היהודית . התנגשות חזיתית של העם היהודי מול עמלק. אי קבלת התורה באהבה על ידי עם ישראל משמעותו השמדת של עם ישראל וחזרה של העולם לתוהו ובהו . בפורים אין אפשרות לפשרות כמו שעשה רבן יוחנן

חברותא מסכת גיטין דף נו עמוד ב

אמר ליה אספסיינוס:מיזל אזילנא, ואיניש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

[הריני הולך מכאן, ואשלח אחר תחתי; ואולם בקש ממני איזה דבר ואתן לך].אמר ליה רבן יוחנן: תן לי: יבנה וחכמיה, ושושילתא [משפחת] דרבן גמליאל הנשיא שלא יהרגום כדי שלא תכלה שולטנות בית דוד, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק [רופאים שירפאו את רבי צדוק].קרי עליה - דרבן יוחנן - רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא את הפסוק: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.דאיבעי ליה לרבן יוחנן למימר ליה לאספסיינוס:לשבקינהו הדא זימנא, והוא רבן יוחנן סבר: דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.[עזוב את ישראל בזאת הפעם; ואילו רבן יוחנן שלא ביקש כן, משום שסבר: שמא בקשה כה גדולה לא יסכים לעשות, וממילא לא יעשה כלום, ואפילו הצלה מעטה לא תהיה].

פורים זה או הצלה מלאה או השמדה אין משהו באמצע .

אסתר פרק ד פסוק יג - יד

(יג) וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים:

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

אסתר פרק ט פסוק ה

(ה) וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם:

בפורים עם ישראל ניצח ועמלק מת . אין שום דבר באמצע . במצב של מתן תורה מידת הדין שולטת בעולם לטובה וגם לרעה .

בפורים קיים או ברוך מרדכי או ארור המן אין שום דבר באמצע . זה מה שהבין רבה וגם רב זירא.

כאשר רבא אמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי הבין רבא ששתית היין מביאה את האדם למצב של ראיית העולם מזווית של 70 זקנים ראית העולם ללא הסתרה ובעולם כזה יש או ברוך מרדכי או ארור המן לא יכל להיות שום דבר באמצע . אם אתה לא נמצא בברוך מרדכי ב 100 אחוז אתה נמצא בארור המן .

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר שתיית היין מביאה אותך לראות את העולם האמיתי כפי שהיה בפורים מציאות של או ברוך מרדכי או ארור המן .

גם בקבלת התורה במעמד הר סיני יש מי שקיבל את התורה ויש מי שדחה אותה . מי שקיבל את התורה שייך לעולם ומי שלא יוצא מהעולם . אין משהו באמצע . מי שלא קיבל את התורה נמצא בחורבן .

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

מה שאין כן למשה רבינו ע"ה כשהראו לו בסנה נקרא הר האלהים חורבה כמו שהיה בשעת מתן תורה. כמו שנאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. היינו הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם כמו שיהיה לעתיד והגוים חרוב יחרבו.

ועכשיו אולי ניתן להבין את דבריו של רבא בצורה מחודשת

מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

הכוונה שיקבל דעת 70 זקנים ויבין את הסוד של העולם במצב של קבלת תורה .שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . כלומר שלא ידע רק את 2 הקצוות ואת האמצע יבין שהוא רק ולא קיים וזה משמעות המילה בין . כלומר שהידיעה שלו תראה את המציאות שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . אם אתה לא ברוך מרדכי אתה בוודאות ארור המן . ולכן במקרה של אילפא ורבי יוחנן כאשר מידת הדין שולטת הם חייבים מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין לאור התובנה הזאת נבין איך ראה רבה את רבי זירא

חברותא מסכת ברכות דף כח עמוד א

רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה, ולא היה יכול לעסוק בתורה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי.אמר: כי חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא [שכר] לכל הפחות על מצוה זו של כבוד תלמידי חכמים.⁽²¹⁾

לרבי זירא היה מצבים שלא יכול ללמוד תורה אומנם היה אנוס אבל הוא לא היה מסוגל ללמוד תורה ובעולם שיש או ברוך מרדכי או ארור המן רבי זירא נחשב ארור המן אבל באונס ולכן צריך להגיד שזה מה שקרה לו בפורים ואז מובן שכאשר רבה שתה יין והגיע לראייה של 70 זקנים רבי זירא  נחשב לעמלק כי הוא לא ברוך מרדכי ולכן רבה שחט אותו . רבי זירא הסכים איתו שבפורים בזמן קבלת התורה מידת הדין שולטת ולכן הוא חייב מיתה בידי שמים  . אבל לאחר פורים כאשר חזרנו לעולם "רגיל" יכול רבה להחיות אותו בנס כי סוף סוף רבי זירא היה אנוס .

זה גם דעתו של רבי זירא כפי שאנחנו רואים מדעתו של רבי זירא  מה יהיה כאשר בן דויד בא ( פורים הוא זמן שבו שתיית היין מביאה אותך להגיע לדעת 70 זקנים כמו שיהיה כאשר בן דויד יגיע ואז לא נדרש היין להגיע לדעת 70 זקנים ) ולכן ברור לנו למה רבי זירא לא בא בטענה כלפי רבה .

חברותא מסכת כתובות דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא הרבה מסטינים והרבה מלמדי חובה יהיו בתלמידי חכמים, שיעמדו כנגדם.והוסיף רבי זירא: כי אמריתה, כשאמרתי זאת קמיה דשמואל - אמר לי: צירוף אחר צירוף, גזירות אחר גזירות יהיו ערב בואו של המשיח.וכפי שנאמר על ידי הנביא ישעיהו [פרק ו], בנבואתו על מה שעתיד לקרות לעתיד לבוא, ערב ביאת המשיח:"ועוד בה עשיריה [הקדוש ברוך הוא יסנן את הרשעים מאומתו, האומה הישראלית, באמצעות אש של חורבן נורא, כמו שמזקק הצורף את הכסף מתוך הפסולת באמצעות חום האש, עד שתשאר רק עשירית נבחרת מכלל ישראל]".⁽¹⁾אך לא יהיה די בסינון הזה.אלא "ושבה האומה הישראלית פעם נוספת, והיתה לבער" [שוב תחזור האומה הישראלית, לאחר שתשאר ממנה רק עשירית האומה, לזיקוק באש, כדי לנקותה לחלוטין].

תני רב יוסף: בזוזי, ובזוזי דבזוזי, שוללים שיגלו אותם מארצם, ושוללי שוללים, שיחזרו ויגלום אחרי שיחזרו מהגלות - יהיו אז לאומה הישראלית.⁽²⁾

ואת דעתו של רבי זירא על מי שלא יכול ללמוד תורה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

רבא ברא גברא על ידי ספר יצירה. שדריה שלחו לקמיה דרבי זירא.

הוה קא משתעי בהדיה, מדבר אליו, ולא הוה קא מהדר ליה, ולא היה עונה לו, כי לו היה לו את כח הדיבור.אמר ליה רבי זירא: מן חבריא את, אתה הוא אחד מן הנבראים על ידי ה"חברים", הדר לעפריך! חור לעפרך.

כלומר מכאן ניתן להבין את שיטתו של רבי זירא שאדם שלא יכול לדבר ולא יכול ללמוד תורה מקומו באדמה . אדם שכן יכול לדבר אבל לא מסוגל בזמן שמידת הדין שולטת בעולם ללמוד תורה הוא כמו אותו גולם ולכן מקומו באדמה .

לסיכום יוצא לנו שפורים זה מציאות שמידת הדין שולטת בו כי הוא זמן של קבלת תורה . בפורים יש או ברוך מרדכי או ארור המן ומי ששותה יין בדרגה שמקבל דעת 70 זקנים רואה את העולם כמו שהוא או שאתה נמצא בברוך מרדכי ואם לא אתה ודאי ארור המן . ואז אתה במין שאין שום דבר באמצע וזה משמעות דבריו של רבא עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

 

פרשת ויקרא זכור למה צריך למחות את עמלק מתחת לשמים ? אם עמלק הוא המהות של הרוע למה לא למחות אותו גם מעל השמים ? מה הקשר של עמלק למלאכים ? מתי נבראו המלאכים ? מתי נוצר מצב של מעל השמים ומתחת לשמים ? מה תפקידם של המלאכים מעל השמים ? מה הקשר לקיום יום הכיפורים גם לעתיד לבא ? מה הקשר של המלאכים ליום הכיפורים ? ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת ויקרא זכור למה צריך למחות את עמלק מתחת לשמים ? אם עמלק הוא המהות של הרוע למה לא למחות אותו גם מעל השמים ? מה הקשר של עמלק למלאכים ? מתי נבראו המלאכים ? מתי נוצר מצב של מעל השמים ומתחת לשמים ? מה תפקידם של המלאכים מעל השמים ? מה הקשר לקיום יום הכיפורים גם לעתיד לבא ? מה הקשר של המלאכים ליום הכיפורים ?  ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

כתוב בדברים (פרשת כי תצא) פרק כה פסוק יז - יט

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

ואני רוצה לנסות להבין למה כתוב בעמלק שצריך למחות אותו מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם  . אם עמלק הוא ההיפך מהטוב למה לא למחות אותו לחלוטין מתחת השמים וגם מעל השמים ?

וגם בשמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יד - טז

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

(טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְקֹוָ֥ק׀ נִסִּֽי:

(טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיקֹוָ֖ק בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

ועד כדי כך עמלק רשע שקיומו בצורה כל שהיא פוגמת בשלמות של כסא הכבוד

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק טז

טז) ויאמר כי יד על כס יה. כל זמן שהרשעים בעולם, כביכול אין כסאו שלם, ואין השם שלם, בטלו רשעים מן העולם, הכסא שלם והשם שלם, שנאמר מלחמה לה' בעמלק:

ואם ככה מתחזקת השאלה למה לא צריך למחות את עמלק גם מעל השמים למה רק מתחת השמים ?

כדי להבין מה הכוונה מה זה מתחת השמים צריך לעיין בפרשת בראשית

כתוב בבראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק ז - ח

(ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֘ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן:

(ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי: פ

כלומר ההבדלה בין מעלה למטה בשמים נוצרו ביום השני . מתחת השמים נוצר או התגלה ביום השלישי

בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק ט - י

(ט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן:

(י) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב:

ומה נברא ביום השני ?

אומר המדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות ד

אמר ר' שמעון בן לקיש כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ברא בו בכל יום שלשה דברים. ביום ראשון ברא: שמים וארץ ואור. בשני ברא: רקיע ומלאכים וגיהנם. ומנין שביום שני נבראת גיהנם, שבכל יום הוא אומר כי טוב ובשני לא נאמר בו כי טוב, הה"ד כי לא אחפוץ במות המת (יח' י"ח, ל"ב).

כלומר המלאכים נבראו ביום השני כאשר נוצר המושג תחת הרקיע ומעל הרקיע  כאשר המושג תחת השמים הגיע רק ביום למחרת ביום השלישי  .

וכך כותב הקובץ שיטות קמאי מסכת שבת דף פח עמוד א

ואם תרצה לבאר והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו בכל הסלם. ר"ל בכל המציאות ייחס מלאכי מעלה לעולים ומלאכי מטה ליורדים, עד שיורה עולים על השרפים העומדים ממעל השמים, ויורדים על התחתונים שנקראו ג"כ מלאכים, כאמרו [תהלים ק"ד ד'] עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וה' נצב עליו, שהוא למעלה מהכל, והוא האדם שנראה ליחזקאל במראה הנבואה.

כלומר יש מלאכים מעל השמים ויש מלאכים מתחת השמים . המקום של המלאכים הוא מעל השמים אבל המלאכים ירדו מתחת השמים במעשה עזה ועזאל

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

וכתוב בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 29

ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך. א"ל הב"ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יצר הרע. כיון שראו בנות האדם שהם יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן הדא ה"ד ויראו בני האלהים וגו'.

כלומר המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם חלקם ירד לתחת השמים כחלק מההתנגדות שלהם לבריאת האדם . יש לנו אופוזיציה שמתנגדת לחלוטין לבריאת האדם מתחת השמים .

כבר כתבתי בעבר שעמלק הוא הזרוע הארוכה של אותם מלאכים ותפקידו של עמלק לקעקע את בריאת האדם . לאחר מתן תורה ולאחר שהקב"ה נתן הזדמנות לאומות העולם לקבל את התורה והם לא קבלו דן אותם הקב"ה לבאר של שחת ולכן אין לעמלק עניין לטפל באומות בעולם הם כאילו לא קיימים רק מי שנותר שייך לעולם וזה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה

וכך כותב הזוהר הקדוש

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

כלומר אין אפשרות לאותם מלאכים לפעול בעולם רק על ידי שליחים וזה בדיוק העניין של עמלק להיות זרוע ארוכה של המלאכים .

בלעם ובלק הם המהות של עמלק  ואומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

וכך כותב אומר  השם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור  על הקשר של בלק ובלעם לעמלק

נראה הטעם של הזכרת מחיית עמלק בתורה ובנביאים ובכתובים, דהנה בזוהר (פ' בלק) דבלעם עם בלק התפארו דבלעם שתי האותיות האחרונות משמו הן הראשונות משם עמלק, ובלק שתי האותיות האחרונות משמו הן האחרונות מעמלק, ועוד שם בזוהר דבלעם כחו הי' במלולא ובלק בעובדא, ומוכח דכחו של עמלק הי' בשניהם במלולא ובעובדא. וע"כ בלעם דהי' בו שתי האותיות הראשונות שבשמו הי' כחו במלולא שכח הדיבור הוא נעלה ונכבד מכח המעשה, ומתיחס לשתי האותיות הראשונות משמו. ובלק דכחו הי' בעובדא היו לו שתי האותיות האחרונות.

אם כך מובן לחלוטין שהמלאכים מקומם לא מתחת השמים מקומם מעל השמים . בבחירה החופשית שלהם הם ירדו מתחת השמים כדי לקעקע את עם ישראל שנשאר לבדו שייך לעולם אחרי קבלת התורה . עמלק נלחם בעם ישראל וזה בדיוק המלחמה של המן נגד עם ישראל שעדיין קיבל את התורה בבחינת כפה עליהם הר כגיגית ולכן לא היית זה קבלת תורה באופן שלם ולכן עם ישראל היה במצב רעוע שיתכן שהוא יושמד על ידי עמלק-המן . קבלת התורה באהבה היא זו שסיכלה את הרצון של המן להשמיד את עם ישראל .

המלחמה של עם ישראל כנגד עמלק היא המלחמה כנגד המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם  מתחת השמים . כדי להגיע לשלמות מתחת השמים צריך להשמיד את עמלק מתחת השמים כי עצם קיומו מתחת השמים היא איום קיומי על האדם בעולם מתחת לשמים . ולכן יש לנו שני ציווים האחד לזכור את עמלק ואת המהות שלו ומצד שני לא לשכוח שתפקידנו למחות את עמלק מתחת השמים .

ונשאלת השאלה מה תפקידם של המלאכים מעל השמים ששם מקומם ושם הם ממלאים תפקיד ? למה כל הציווי שלנו למחות אותם מתחת לשמיים

יש תורה שהיא מעל השמים

וכך כתוב באוצר מדרשים (אייזנשטיין) חנוך עמוד 184

צ"ב שמות יש לו למטטרון ואלו הם, ושם האחרון שלו סגנזגאל שר החכמה, ולמה נקרא שמו סגנזגאל מפני שכל גנזי החכמה כולן מסורין בידו וכולן נפתחו למשה מסיני עד שלמדו לו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר, התורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים וכתובים הלכות שמועות אגדות ותוספות וכלם בשבעים פנים של שבעים לשון. נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים בע' פנים של ע' לשון, הלכות ושמועות בע' פנים של ע' לשון, אגדות ותוספות בע' פנים של ע' לשון. וכיון שעלו לו סוף מ' יום נשתכחו לו כולם בשעה אחת, עד שקרא לו הקדוש ברוך הוא ליפיפיה שר של התורה, ונתן לו למשה במתנה שנאמר ויתנם ה' אלי, ואח"כ נתקיימה בידו.

וגם בשמים יש מלחמה מול בני אנוש כמו המלחמה מול משה

וכך כתוב באוצר מדרשים (אייזנשטיין) חנוך עמוד 184 - 185

אמר מטטרון מלאך שר הפנים, מלאך שר התורה, מלאך שר חכמה, מלאך שר התבונה, מלאך שר הכבוד, מלאך שר ההיכל, מלאך שר המלכים, מלאך שר הרוזנים, מלאך שר השרים רמים וגבוהים רמים ונכבדים שבשמים ובארץ, ה' אלקי ישראל הוא עד לי בדבר הזה, כשגליתי רז זה למשה רעשו עלי כל חיילי מרום שבכל רקיע ורקיע ואמרו לי מפני מה [עמוד 185] אתה מגלה רז זה לבני אדם ילודי אשה בעלי מום בעלי טומאה בעלי דם בעלי זיבה בעלי טיפות סרוחות? רז שנבראו בו שמים וארץ, ים ויבשה, הרים וגבעות, נהרות ומעיינות, גיהנם אש וברד, גן עדן ועץ החיים, ונוצרו בו אדם ובהמה וחית השדה ועוף השמים, ודגי הים בהמות ולויתן, שקצים ורמשים שרצי הים ורמשי מדבריות? תורה וחכמה דעת ומחשבה של בית עליונים ויראת שמים, מפני מה אתה מגלה לבשר ודם? אמרתי להם מפני שנתן לי רשות הקדוש ברוך הוא.

כלומר גם מעל השמים יש הבדל בן בני אנוש שנמצאים מתחת השמים וגם כאשר הם עולים כמו משה למעל השמים יש התנגשות שנובעת מההבדל בניהם . וזה אולי מסביר את הגמרא

בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד עמוד א

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.

חוסר המנוחה של תלמידי חכמים בעולם הבא כלומר בעולם מעל השמים קשור למלחמה שתהיה קיימת לעולם בין בני האדם למלאכים ולכן לעתיד לבא אומר הספר תפארת ישראל פרק נג

"אף ערכה שלחנה" בעולם הזה ובעולם הבא. איזה, [זה] שם טוב שקנתה. שכל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט, כז) "ולא יעבור וגו'". רבי אלעזר אומר, אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז, לד) "והיתה זאת לכם לחקת עולם", עד כאן.

כלומר יש דעה שרק פורים לעתיד לבא יישאר וכל המועדים עתידים להתבטל והדעה השנייה מוסיפה את יום הכיפורים ומה מיוחד ביום  הפורים ? ברור לי שהכוונה שיום פורים היא היום בו יש השלמת של קבלת התורה על ידי עם ישראל בשלמות ומחיקת המודעא רבה לאורייתא כי זה בעצם מה שרצה הקב"ה לשנות בעולם  בכל יציאת מצרים ומתן תורה זה שעם ישראל יקבל עליו בהבנה מוחלטת את קבלת התנאי של קיום העולם בקבלת התורה  . במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את התנאי אבל לא באמת בדרגתו האמיתית ורק בפורים בהסתר פנים מלא של הקב"ה קיבל עליו עם ישראל בהבנה מוחלטת את התנאי ובכך גרם לעולם להבטיח את ההישרדות שלו עד בו משיח צדקנו כי אם חס וחלילה לא היינו  מקבלים על עצמנו  את התורה באהבה המן היה מצליח ולא היה קיום לעולם . קיום יום הכיפורים הוא לכפר עדיין על אותו יצר שנשאר שקשור ללימוד תורה שקשור למאבק במלאכים שהתנגדו לבריאת האדם .  וזה התפקיד של המלאכים מעל השמים ושם יש להם תפקיד תמידי להיות חלק מהבחירה החופשית של האדם בלימוד תורה גם לעולם הבא .

והקשר של יום הכיפורים למלאכים הוא ברור גם מתחת השמים אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל ברייתא שדורשת את "עזאזל" לדרשא אחרת: . ההר נקרא "עזאזל", לומר לך שמעשהו מכפר על העושים כמעשה מלאכי החבלה עוזא ועזאל, שחטאו בעריות [כלומר, שמכפר על עון עריות].

לסיכום עמלק הוא ידם הארוכה של המלאכים שמקומם לא מתחת לשמים ולכן יש מצווה תמידית למחות את עמלק מתחת לשמים . למלאכים תפקיד מהותי להיות כנגד בני האדם מעל השמים ששם גם יש לאדם בחירה חופשית כנגד לימוד תורה ולכן לעתיד לבא צריך את יום הכיפורים לכפר על יצר הקשור ללימוד תורה . ומי שהוא חלק מהותי שקיום היצר הזה הם המלאכים שהם אופוזיציה לאדם גם מעל השמים .

פרשת פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ? ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת  פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה  ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ?  ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כה - כו

(כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

וכך כותב רש"י שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כו

לשש מאות אלף וגו' - כך היו ישראל, וכך עלה מניינם אחר שהוקםח המשכן בספר במדבר. ואף עתה בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה מאת ככר, כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן שלש מאות אלף שלמים, הרי מאת ככר, והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין עולין אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים:

כלומר סה"כ היה בישראל 603550 אלף איש סה"כ 300000 שקלים כנגד 600000 איש ועוד 1775 שקלים כנגד מה שהיה עודף על 600000 וזה 3550 איש כמו שנפקדו .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בכורות דף ה עמוד א

ובכן, האם משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס [משחק בקוביא]⁽⁶⁾ היה, או אינו בקי בחשבונות,⁽⁷⁾ עד אשר נתן מחצה [מאה ככר] ונטל מחצה, ואף מחצה שלם לא החזיר, כלומר, לא די שנטל לעצמו חצי ממה שגבה, אלא אף חצי שלם - שהוא מאה ככר וחצי, וחמש וחצי מנים - לא נתן, אלא מאת ככר בלבד!?⁽⁸⁾אמר ענה לו רבן יוחנן בן זכאי:משה רבינו גיזבר נאמן היה, ואף בקי בחשבונות היה, ומיהו מנה של קודש כפול היה והיו בו מאתים זוז, והככר שוה ששים מנים של קודש, ונמצא החשבון עולה מכוון, עם התוספת שנזכרה בתורה "אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".

אבל ידוע שעם ישראל היה 600000 איש וכתוב במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק כא

(כא) וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

'(ו)זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד), וכתיב (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה', כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון להלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה, מרוב הפלפולים וחומרת הסוגיא, והוא הבין תורה שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו 'כי קרן (אור) [עור] פניו' (שמות לד, כט), והוא אספקלריא המאירה (יבמות מט ב), ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה.

אז למה יש לנו כאן 603550 איש ולא 600000 איש וזאת לאחר חטא העגל שבו מתו 3000 איש על ידי שבט לוי ? אני רוצה להבין האם יש משמעות של 3550 איש נוספים ?

רמז לכך נמצא בזוהר הקדוש שמסביר את ההבדל בן 600000 אלף איש ל 3550 איש הנוספים

וכך אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים אות קח

ואת האלף ושבע המאות וגו': בוא וראה, למדנו, שאלו השקלים שכח אותם משה ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.

פירוש. כבר ידעת, שאלו מחצית השקלים שנתנו כל אחד מישראל כפר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת (כנ"ל אות צ"ב) שעליהם נאמר, וכסף פקודי העדה, מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש. וככרים ושקלים הם ב' מדרגות פנים ואחורים דישסו"ת (כנ"ל אות צ"ז) שמאת הככר הם פנים דישסו"ת ואלף ת"ש וע"ה שקלים הם אחורים דישסו"ת דהיינו בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת כשהיו בבחינת נקודת החולם

600000 איש שהם שווים למאת כיכר הם פנים וה 3550 שהם שקלים הם אחוריים כלומר גם בלי להבין את המושגים יש לנו כאן 2 דרגות שונות .

עוד נתון נוסף שאולי נותן רמז ל 3550 הנוספים כך  כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כא

אשר פקד על פי משה. כיון שנגמרת מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון ביחד, מיד נתקבצו כל ישראל אצלו, אמר להם אלה פקודי המשכן, חישב מה שהוציא בכל דבר ודבר, ושכח מה שהוציא בעשיית הווים, והיה תמיה, והכל תמיהין עמו עד שתלה עיניו וראה את הווים בעמודים, ונזכר מה שהוציא בעשייתן, שנאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים

ואומר רבינו בחיי שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כח

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. נ"ל שהזכירם בלשון ידיעה, בעבור שכבר הזכירם למעלה בחצאי שקלים, הוא שאמר: "מחצית השקל בשקל הקדש לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים", שהרי שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף שבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים, ודרשו רז"ל: (תנחומא פקודי ז) בלשון זה כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם יצאה בת קול ואמרה "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים", לקיים מה שנאמר: (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ע"כ.

משה רבנו שכח את ה 1775 השקלים הללו ומן השמים הזכירו לו כדי שיוכל להעמיד חשבון מדויק

והתורת משה כותב בשמות פרק לח פסוק כח כותב כך

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. ידוע במדרש ותרלו כי נשכח ממרע"ה מה שעשה באלף ושבע מאות וכו' ונצטער ע"ז עד שהזכירו הקדוש ברוך הוא. נ"ל רמז על משאחז"ל במס' תמורה ט"ז ע"א שנשכחו בימי אבלו של מרע"ה אלף ושבע מאות ק"ו וגז"ש. ונראה דלא חשיב פרוטרוט דחמשה ושבעים, ועכ"פ הכלל אלף ושבע מאות מכוון הכא והתם, יען כי ע"י העגל ושבירת הלוחות באה שכחה לעולם (עירובין נ"ד ע"א).

כלומר יש קשר בן השכחה של ההלכות בימי אבלו של משה לבין השכחה של ה 1775 . וכבר בעבר כתבתי על זה ואת הקשר של השכחה של משה

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טו עמוד ב

והא אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה!

ואני קשרתי את זה ל 3000 האנשים שמתו בחטא העגל

שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:

(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

מכאן אנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מחק את 3000 האותיות של 3000 מבני ישראל שנהרגו בחרב ע"י הלווים כי כל אדם הוא אות . אבל כאן אני רוצה להרחיב ולקשר את זה ל 3550 האנשים הנוספים .

סוף סוף הקב"ה המתין למותו של משה ואז הוא מחק את אותם 3000 אותיות של אותם אנשים מספרו ורק בימי אבלו של משה נשכחו ההלכות אבל הקב"ה לדעתי סיבב שבעם ישראל יהיו יותר אנשים מ 600000 ואותם הוא יחמוק מספרו . אותם אנשים היו בדרגה נמוכה יותר כמו שאומר הזוהר הקדוש והקב"ה להבנתי לא רצה לפגוע בבסיס של עם ישראל שהוא 600000 איש . אבל עדיין יש לנו הפרש של 550 איש כי 3550 פחות 3000 זה 550 איש .

ההמשך של הגמרא נמצאים עוד 300 איש כנגד 300 הלכות שנשכחו

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

כלומר נמחקו עוד 300 הלכות  ונשאר לחפש את ההפרש שהוא 250 איש שהם חלק מה 3550 איש שהם בבחינת אחוריים כדברי הזוהר

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

והנה רש"י (לעיל פסוק א') הביא דר"נ ראשי הסנדראות שאלו למשה בענין טלית שכולה תכלת אם צריכה ציצית וענה להם שצריך, והתחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד פוטרה זו טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה, ובאמת אם נתבונן בזה הרי זה שאלה של טיפשות, ושאלה זו נשאלה ע"י ר"נ ת"ח ראשי סנהדראות, וגם לאחר שמשה השיב להם הם שיחקו עליו, והרי הי' צריך להיות להיפך שע"י גודל הענין שבמצוה זו שקיימו עכשיו בעסקם בהלכות ציצית הם היו צריכים להתעלות, אלא ע"כ דלאחר שנתפסו למחלוקתו של קרח נתעקם שכלם, ונעשה לפניהם העקום למישור והישר לעקום, מה שענה להם משה רבינו דברי אלקים חיים דברים פשוטים ביותר נראה בעיניהם שחוק:

כלומר 250 ראשי סנהדרין נשרפו לאחר שהתעקם שכלם והם נשרפו אבל צריך לשים לב שכתוצאה ממותם לא נשכחו הלכות . כלומר יש כאן משה שהשכחה שלו של 1775  בא לידי ביטוי ב 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה כנגד 3000 איש שמתו בחטא העגל  . עוד 300 שהביאו לשכחה אצל יהושע בגלל תשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שהם כנגד 250 ראשי סנהדרין בפרשת קרח

ואני רוצה להגיד שיש 3 סוגי שכחה של הלכות שהם כנגד 3550 איש שמשה שכח את ה 1775 שקלים שלהם . סוג ראשון של 3000 הלכות שנמחקו מהשמים ע"י הקב"ה כתוצאה מחטא העגל וזה המושג לא בשמים היא . אותם הלכות צריכות להיות "משוחזרות " על ידי כוח הפלפול שמשה קיבל במתנה מהקב"ה ונתן לעם ישראל וזה בדיוק מה שעשה עתניאל בן קנז

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב

יש את 300 ההלכות שנשכחו על ידי יהושע אבל הם לא נמחקו מהשמים והם תוצאה של סוג של ביטול תורה באיכות . יהושע למד תורה אבל משה הראה לו שהוא לא עשה את המקסימום ולכן תשש כוחו של יהושע . ויש הלכות שלא נשכחו אבל בגלל שכל עקום של תלמידי חכם גרמו לעוות את התורה וכאן מדובר ב 250 איש שהיו ראשי סנהדרין שהפניות האישיות שלהם  גרמו להם לעקם את שכלם .

ואת גדולתם אומר תולדות יצחק במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק א

קראי מועד, שהיו נקראים אל אהל מועד, אנשי שם שהיו יודעים שם המפורש, ומכלל אלו היו י"ב נשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח, כתיב הכא נשיאי עדה קריאי מועד, וכתיב התם אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם.

כלומר הם היו חלק ממעבירי התורה אבל המידות שלהם גרמו להם לעוות את התורה

אומר הכלי יקר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ב

(ב) קרואי מועד אנשי שם. נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד והשררה בחושבם כי לכולם יתן שררות, כי זה הדבר אשר ביקשה נפש כל אנשי שם אשר אמרו ביניהם נעשו לנו שם פן נהיה לבוז.

ומתוך זה נבין שקניין התורה בא מצד אחד על ידי כוח הפלפול שהוא מתנה ממשה מצד שני על ידי כוח ורצון מוחלט ללמוד ומצד שני על ידי ענוה . חסרון בכוח הלימוד וחסרון בענווה מביאים לשכחה של התורה ולעוות התורה זה המשמעות של 3550 שהם בדרגה של אחוריים שגרמו לשכחה של התורה ב 3 דרגות שונות . 3000 הלכות שנמחקו מספרו של הקב"ה , 300 הלכות שנשכחו כתוצאה מתשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שעוותו בגלל מידות של תלמידי חכמים .