18.3.2022

פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ? ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

 בס"ד

פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ?   ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף כג עמוד ב

[ז, כו] וכל דם לא תאכלו. יכול דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה. מה עוף ובהמה מיוחדין שיש [בהם] טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה ויש בהם אסור ויש בהם מותר. יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה.

אומרת הגמרא חברותא מסכת כריתות דף כ עמוד ב

תנו רבנן: נאמר "כל דם לא תאכלו". שומע אני: שאפילו דם מהלכי שתים [אנשים]. דם ביצים, דם שרצים, דם חגבים, דם דגים - הכל נכללו בכלל האיסור?תלמוד לומר בהמשך הכתוב "לעוף ולבהמה". ודרשינן: מה עוף ובהמה מיוחדין בכך:שגם כאשר הן נבילה יש בהן אפשרות שלא יטמאו אלא טומאה קלה, בתורת טומאת אוכלין [כדמפרש לקמן], שהיא טומאה קלה [שאוכל טמא אינו מטמא אדם וכלים אלא רק אוכל אחר],ויש בהן אפשרות שיטמאו טומאה חמורה בתורת נבלה, שהיא טומאה חמורה [שמטמאה את האדם, ואפילו כשאינו נוגע בה אלא נושאה בלבד הרי הוא ובגדיו טמאים](4),

וכמו כן יש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה.והן מין בשר.אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר הרי הם בכלל איסור אכילת דם.אוציא מכלל האיסור דם מהלכי שתים, שאין בהן טומאה קלה, שלא יתכן שבשר אדם יטמא רק בתורת אוכל אלא לעולם הוא מטמא בתורת טומאת מת.

יוצא לנו שלפי מסקנת הגמרא דם אדם מותר בשתייה ודם בהמה ועופות אסורים באיסור חמור .

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר ספר החינוך פרשת צו מצוה קמח

והדם האסור מן התורה יש שאיסורו בכרת ויש ממנו בלאו, דם הנפש הוא בכרת, שבמקום שבא בתורה הכרת בדם נאמר שם נפש, שנאמר [שם י"ז, י"א] כי נפש הבשר בדם הוא, ומה שאינו דם הנפש אלא דם האיברים אין איסורו אלא בלאו, שעליו נאמר סתם [שם ז', כ"ו] וכל דם לא תאכלו.

ואכן נפסק בשולחן ערוך שדם אדם מותר , רק דם אדם שפירש אסור לאכול מדרבנן בגלל מראית עין שמה נחשוב שאותו אדם אוכל דם בהמה ועוף שאסורים מהתורה .

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו. הגה: וכל דם דגים ודם אדם, הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו (מיימוני פ"ז דמאכלות אסורות בשם רשב"א והוא בת"ה בית ג' שער ה').

ואומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

טז (פמ"ג) אינו אוסר תערובתו. שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כ"ש תערובתן, שם:

ואומר הפרי חדש יורה דעה סימן סו ס"ק טו

[טו] אם פירש ממנו כו'. ומדברי התוספות דכריתות [שם ד"ה דכוותה] משמע דליכא היתר בדם מהלכי שתים שפירש, אבל מדברי הרשב"א בתורת הבית דף פ"ה ע"ד [בית ג שער ה פט, א] משמע דעל ידי היכר שרי דומיא דדם דגים, וכן נראה עיקר כיון שאין איסורו אלא מפני מראית העין:

וזה פלא עצום איך מותר לשתות דם אדם אפילו מרבנן ויש איסור חמור הנוגע בכרת בדם בהמה ועוף .

התורה מתייחסת לקדושת החיים בחומרה גדולה

נאמר בראשית (פרשת נח) פרק ט פסוק ה - ו

(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:

(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:   

ויקרא (פרשת אמור) פרק כד פסוק יז

(יז) וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מ֖וֹת יוּמָֽת:

ושאלתי את עצמי למה דם האדם מותר ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

מאי "זבחי אדם, עגלים ישקון"?אמר רבי יצחק, דבי רבי אמי: שהיו כומרים, המקריבים בני אדם לעבודה זרה של עגלים, נותנים עיניהם בבעלי ממון, והיו מרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, דמויות של בעלי הממון, ומעמידין את הדמויות הללו בצד אבוסיהן של העגלים, והיו העגלים מתרגלים להכיר באותן דמויות כמי שמאכילים אותם, ומוציאין אותן, את העגלים, לחוץ.כיון שראו אותן העגלים, את האנשים בעלי הממון שדמותם היתה ניצבת תמיד ליד אבוסיהם, היו רצין העגלים אחריהן, אחרי האנשים בעלי הממון, וממשמשין בהן.ואז היו אומרים לו הכמרים לבעל הממון, לאחר שראה בעצמו כי העגלים רצו אחריו וממשמשו בו: עבודה זרה [העגל הזה] חפץ בך! יבא מר, ויזבח עצמו לו, לעגל!וכשהסכים לזבוח עצמו, היו הכומרים נוטלים את ממונו.אמר תמה רבא על דברי רבי יצחק, שהרי משמעות הפסוק היא כי האי "זבחי אדם", הכמרים הזובחים את האדם, הם "עגלים ישקון", ישקו לאחר מכן לעגלים!ואילו לדברי רבי יצחק "עגלים ישקון - לזבח אדם", מיבעי ליה לומר! דהיינו, שהיו הכמרים אומרים לבעלי הממון שהעגלים הללו הנושקים אתכם, כונתם להראות את רצונם שתזבחו עצמכם להם.אלא, אמר רבא, כך הוא ביאור הפסוק: כל הזובח את בנו לעבודה זרה, אמר לו הכומר: דורון גדול הקריב לו, יבא הזובח את בנו וישק לו, לעגל.

הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו שיש סכנה גדולה בשיווין בן אדם לבהמה השוויון מביא למצב של עבודה זרה ולהקרבת קורבנות  . עד כדי כך שאומר מדרש הגדול דברים (פרשת ראה) פרק יב פסוק לא

כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם. אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבות ואמהות מניין, ת"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם. אמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו.

ולכן הקב"ה רצה לעשות הפרדה מלאה בן אדם לבהמה והיות ודם בהמה אסור דם אדם מותר . הסכנה שאדם יראה את עצמו שווה לבהמה חמור הרבה יותר משתית דם אדם , השוויון הזה יביא את האדם לזלזל בחיי אדם עד כדי כך שיקריב את בנו לעבודה זרה בדיוק כמו שהוא מקריב בהמה לעבודה זרה וזה חמור הרבה יותר ממצב שבו יגידו על עם ישראל שמותר לו לשתות דם אדם .

ישנו סיפור על הגר״א ווסרמן שהילך ברחובות ברלין, וראה גרמני נושק לכלבו נענה ואמר: ע״ז נאמר ״זובחי אדם עגלים יישקון״ ממקום זה תצא פורענות. ואכן ידוע מה שארע על ידם רח״ל, והוא נרצח בתוך ששת המיליונים הי״ד.

ואכן ההיתר לשתות דם אדם הביא על עם ישראל הרבה עלילות דם אבל כנראה המחיר של הצד השני הרבה יותר גדול כמו כן  מספר המצבים שניתן להגיע לפי ההלכה היהודית למצב של שתית דם הוא קטן ביותר ובדרך כלל יהיה רק במצב רפואי כי יש איסור לחבול באדם כדי להוציא את דמו וגם יש איסור לחבול בעצמך כדי להוציא דם (יש הסוברים שזה איסור מהתורה ) ולכן נשאר רק מצבים רפואיים שבו יהיה מותר להוציא דם ולכן הקב"ה שרצה להבדיל לחלוטין אדם מבהמה התיר שתית דם באדם ואסר שתית דם בבהמה גם במחיר של קלות להעליל על עם ישראל את עלילות .

אמר לי הרב הרשל אולי יש קצת הוכחה לדברי למה אנשים הפכו את העגל לעבודה זרה ?  כי דם בהמה לא צריכה כיסוי כמו דם אדם רק בחיה ובעוף והשוויון הזה בין דם בהמה לדם אדם בכיסוי הדם הביא את אותם אנשים לנשק את אותם עגלים לתת להם חשיבות של אדם כפי שאנחנו רואים בגמרא .

אומר הרד"ק הושע פרק יג פסוק ב

עגלים ישקון - ישקו העגלים על פיהם כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שישקו אותם כי כן היה מנהגם כמו שאמר וכל הפה אשר לא נשק לו ורז"ל פי' זבחי אדם שהיו זובחים בניהם לעכו"ם זהו שאמר אדם והיו אומרים להם כומרי עכו"ם מי שיזבח בנו לעכו"ם כדי הוא להיות נושק לעגל שהרי קרבן חביב הקריב לו:

ורק דרך אדם לנשוק בפה לאדם אחר מכאן אנחנו רואים שהם רואים את העגל כמו אדם .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה