פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ? ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

 בס"ד    

פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ?  ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל - לא

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ: פ

ונשאלת השאלה מה הויכוח בין יעקב לשמעון ולוי ?  

וקודם כל נבין מה הדין של שכם בן חמור

אומר הרא"ש בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה יעשה את אחותנו פירש"י הפקר כתרגומו ית אחתנא. פי' לפי' מה בא לחדש שתרגם את ית. י"ל הדין עמו דע"כ צריך לתרגם את ית שאם תתרגם עם משמע היה מתנהג עם אחותינו כמו עם אשה זונה אבל היא עצמה לא יעשה זונה מופקרת לכך תרגם ית כלומר עושה אותה הפקר. ואלו מתרגם מן אחתנא משמע קצת מן אחותנו ולא כלה כלומר הוא מתנהג עמה קצת מנהג שאדם מתנהג עם אשה זונה אבל עתה שהוא עושה גוף אחותינו הפקר שיד הכל שוה בו א"כ כדין נתחייבו מיתה דהא הפקר כמו גזל ובני נח היו מוזהרים על הגזל ואזהרתם זה היא מיתתם וזהו שפי' רש"י הפקר בתמיהה. וא"ת חמור ושכם בנו היו חייבים מיתה אבל כל בני העיר למה. ופירש הר"ר משה המיימוני שבן נח שראה חבירו עובר על א' מז' מצות שהוזהרו עליהם ולא הרגו בב"ד נהרג ומכאן מוכיח זה שהגזל א' מהם ולכך נתחייבו מיתה כל אנשי העיר לפי שלא דנו את שכם על הגזל כשגזל את דינה ועשה בתוליה הפקר:

אומר הרא"ש ששכם בן חמור גרם לדינה להיות הפקר והמעשה שלהם הוא כמו גזל ובן נח שגוזל חייב מיתה . כלומר לפי השיטה הזאת שמעון ולוי טוענים ששכם בן חמור חייב מיתה וכמו כן בני עירו שלא דנו את שכם .

וכך כותב גם הר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

שמעתי בשם מהר"ר פי"צין נ"ע שרש"י בא לישב מדוע הרגו בני יעקב את שכם ואת אנשי עירו דאם משום שזנה את אחותם לא נתחייבו מיתה שהרי אין בן נח מוזהר על הפנויה ולכך אמר הכזונה הפקר ר"ל שעשו ממנה כמו דבר הפקר כלומ' שגזל אותה והיינו טעמא שנתחייבו מיתה ובן נח מוזהר על הגזל ואזהרתן היא מיתתן ולכך כתב הכזונה בכ"ף הדמיון ולא כתו' הזונה ולכך אמר את אחותינו ית אחתנא ולא תרגם עם שאילו היה בעבור הזנות היה מתורגם עם ר"ל שזנה עמה ומה שהרגו את בני העיר מפני שלא דנו אותם כמו שכתב הרמב"ם בספר שפטים:

אבל  האור החיים מפרש אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו הכזונה וגו'. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו והלא אפי' לכתחילה אם שאלו (ויאמרו) הגוים אחת מהכת ויחדוה נותנים אותה להם (ירושלמי פ"ח דתרומות) ולא יהרגו כולן עליה אפי' בעריות ומכל שכן בדרך זה שכבר היה מה שהיה. ואולי שיכוונו לומר כי לא יחוש על הדבר כי לא ירעישו אלא אם היו הורגים בלא סיבה אבל הריגה זו לסיבה ראויה היתה שלקח אחותינו בעל כרחה ועשאה זונה, והוא אומרם הכזונה יעשה את אחותינו, ואין הכוונה שחייב על הזנות שהרי פנויה היתה ובן נח אינו מצווה אלא על אשת חברו וזכר ובהמה חיה ועוף ואחותו מאמו:

או ירצה להשיב כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם:

האור החיים אומר שבן נח שבא על פנויה אינו חייב מיתה וכל העניין של שמעון ולוי זה הרתעה מול אומות העולם  שיראו ששכם בן חמור עשה את דינה כזונה ואין פוצה פה ומצפצף .

וכך כותב המלבי"ם בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו. השיבו שבהפך אחר שאנחנו מתי מספר וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה:והעמק דבר נותן סיבה אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה. לפי דאיתא ביבמות דף נ"ו ב' דבאונס לא נקראת זונה, הפירוש דאם נשתוק יהא נראה דשכם פיתה אותה ובעלה ברצונה, והיא זונה, משא"כ עתה שנקמנו את כבודה, הכל יבינו שאינה זונה אלא שכם עינה אותה באונס. אכן לפי לישנא קמא שם דגם באונס נקראת זונה, א"א לפרש כן, אלא ה"פ האם בהפקר יתנהג עם אחותינו, על כן עלינו לנקום ממנו, ולזה כיון בפרש"י. אבל בפי' מדרש לקח טוב פי' בזה"ל הכזונה, ללמדך שאנוסה היתה ולא נתרצית לו, והיינו כפי' הראשון:

כלומר כל העניין הוא כבודה של דינה כדי שלא יחשבו שהיא זונה ונתרצתה לשכם בן חמור .

ויש עוד זווית  ראיה על המעשה של דינה

בראשית רבתי עמוד 122

ל, כא תני ר' אליעזר לז' חדשים ילדה לאה את בניה, ולז' שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת, וכלן נולדו ונולד זווגן עמן חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת פוטיפרע ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה, אמרה הילדה הזו דין ומשפט עמה על כן קראה שמה דינה, הה"ד ותקרא את שמה דינה.

וחוסר הזיווג של דינה שנובע מכך שבהתחלה דינה היית  זכר ורק בזמן הזיווג בין גבר לאישה יש הכרזה לבת על זיווגה ואצל דינה לא היה רגע כזה כי ברגע הזיווג היא היית זכר . התוצאה של אי זיווגה של דינה היה טעות בשיקול של יעקב כמו שאומר מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן יט

ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב (איוב ו יד), אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקדוש ברוך הוא חסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור.

בכל מקרה גם אם לפי הדין היה מגיע לשכם בן חמור למות או לא היה מגיע לו למות עומדת השאלה כיצד יש לטפל בדבר ויש כאן מחלוקת שמלוה את עם ישראל כל ההיסטוריה וגם בימנו אנו .

אומר יעקב בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה פ סימן יב

יב [לד, ל - לא] ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי, רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי אלא שאמר הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה בששים רבוא, אמר רבי יהודה בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה, ויאמרו הכזונה אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, מי גרם ותצא דינה.

זה מהות הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי כיצד אנחנו צריכים להתנהג מול אומות העולם ? לדעת שכרגע כוחנו דל ואנחנו צריכים "להתכופף" עד שנהיה בזמנים שהקב"ה יהיה איתנו בגלוי ולא בהסתר . כי במעמד הר סיני כאשר עם ישראל היה 600 אלף איש שעמדו לקבל את התורה כל אומות העולם שמעו את הקולות ופחדו . מדרש משלי (בובר) משלי פרק כא פסוק כב

ר' אליעזר המודעי אומר נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט ט), באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע אמרו לו, בלעם מה טיבו של עולם כלו מתרעש, שמא הקדוש ברוך הוא מביא מבול של מים לעולם ומחריבו,

אבל בעולם של הסתר פנים כאשר אנחנו מעטים אומר יעקב שצריך לנקוט פעולות שלא יגרמו לנו נזק אצל אומות האולם . שמעון ולוי נוקטים בשיטת ההרתעה להראות לכולם שאנחנו חזקים ואז יפחדו מאיתנו

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה סימן ה

[ה] ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב להכריתם ולהרגם. לפי שבקע הקדוש ברוך הוא את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ. ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

כלומר באמת שמעון ולוי יצרו סכנת נפשות ליעקב אבל יעקב על ידי הסרת כל חלק של עבודה זרה מבני ביתו הצליח לעמוד מולם רק על ידי סיוע של הקב"ה .

הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי זה ויכוח עקרוני כמה  האדם צריך להשתדל לעשות בכוח עצמו לעומת ההבנה שצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם  . בכל צעד וצעד של כל אדם יש את ההתנגשות בן ההשתדלות של האדם מול הסתמכות על הקב"ה ועל מה שכתוב בתורה ובתורה שבעל פה . מה  אני צריך לעשות האם לסמוך על עצמי ועל המעשים שלי או לסמוך על כך שהקב"ה יסובב את המציאות ואני צריך להתרכז במה שהקב"ה רוצה ממני ולתת למציאות לעשות את שלה ולסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה .ההכרעה של יעקב בזמן של הסתר פנים היא לכופף את הראש ולהמתין לזמן שבו יהיה ניתן להרים את הראש כמו מעמד הר סיני שההתגלות של הקב"ה גרמה לאומות העולם להבין את מקומם בעולם ולדאוג שמעשי יהיו לשם שמים בלבד .

וכך כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ב הלכה א

ר' שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש הגדול שלו, לעולם הוי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה יצאו בו ארבע רוחות העולם, קנה הולך ובא עמהם, עמדו ארבע רוחות העולם, קנה עומד במקומו, מה סופו של קנה זה, זוכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה, אבל ארז זה אינו כן, כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו. לכך אמרו חכמים הרי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז.

ואולי זה מתקשר לשלוש השבועות אומרת הגמרא חברותא כתובות דף קי עמוד ב

ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

זה השיטה של יעקב אבינו וממעשה אבות סימן לבנים .

 

 

 

 

פרשת ויצא למה גנבה רחל את התרפים ? מה היה התוצאה של הגניבה ? למה מתה רחל ? האם המושג קללת חכם אפי לחינם הוא מנוגד לדין צדק ? איך ניתן לתרץ שקללת חכם אפילו לחינם הוא בתוך דין צדק ? למה נקברה רחל מחוץ למערת המכפלה ? מה הדמיון בין חוה לרחל ? האם אסתר היא התיקון של רחל ? י"א/כסלו/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויצא למה גנבה רחל את התרפים ? מה היה התוצאה של הגניבה ? למה מתה רחל ? האם המושג קללת חכם אפי לחינם הוא מנוגד לדין צדק ? איך ניתן לתרץ שקללת חכם אפילו לחינם הוא בתוך דין צדק ? למה נקברה רחל מחוץ למערת המכפלה ? מה הדמיון בין חוה לרחל ? האם אסתר היא התיקון של רחל ? י"א/כסלו/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט - כ

(יט) וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:

(כ) וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא:

ולמה גנבה רחל את התרפים ?

אומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

ותגנב רחל את התרפים - להפריש את אביהפ מעבודה זרה נתכוונה:

כלומר היה התכונה להפריש את אבא שלה מעבודה זרה . ויש עוד תרוץ

אומר הרשב"ם בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

(יט) ותגנוב רחל את התרפים - שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און. רגילים היו לקסום בהם:

והרמב"ן מרחיב בשני האפשרויות בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

(יט) ותגנוב רחל את התרפים - לא נתכוונה אלא להפריש אביה מעבודה זרה, לשון רש"י. ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי, אבל לא היו כל התרפים נעבדים, כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד (עיין שמואל א יט יג):

והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות, ויקסמו בהם לדעת עתידות. והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב), נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה, תבא ברב ותכזב לעתים רחוקות, כמו שאמרו (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים, לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו, רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים. וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים, ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו, כי בתרפים היו שואלים. וכן היה הענין בישראל באפוד, כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש, עשו כדמותו, והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו, גם בחלים לא ידרשו את ה' כי אם בהם. וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז), כי סרו מאחרי ה':

והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי, וארצו ארץ קוסמים מעולם, כדכתיב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו, וזה טעם למה גנבת את אלהי:

והתוצאה של המעשה של רחל נאמר בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) לא יחיה - ומאותה קללה מתה רחל בדרך:

ונשאלת השאלה מדוע מתה רחל הרי לשם שמים נתכוונה ולכאורה לא היה מגיע לה למות בגלל מעשה לשם שמים .

מתרץ הריב"א בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר תמצא את אלהיך וגו' פרש"י ומאותה קללה מתה רחל בדרך. וק' שהרי לא מצא לבן את התרפים וא"כ מנ"ל שנענשה רחל מאותה קללה וי"ל משום דאמרינן קללת חכם אפי' לחנם היא באה:

וכך מתרץ רבינו בחיי בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. מן החרם הזה נענשה רחל שמתה בדרך. ומכאן שיש לאדם ליזהר מעונש הצדיקים ומקללתם:

והעיקרון הזה הוא דבר מפורש בגמרא חברותא מסכת מכות דף יא עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו בחנם, היא באה!⁽¹¹⁸⁾דהיינו, אם קילל חכם אדם, אפילו אם לא היתה סיבה לקללה, היא חלה.מנלן? - מאחיתופל.שבשעה שכרה דוד שיתין, יסודות לבית המקדש, קפא תהומא. צפו מי התהום, ועלו, ובעא למשטפא לעלמא.⁽¹¹⁹⁾ עמדו מי התהום לשטוף ולהציף את העולם.אמר דוד: האם יש מי שיודע את ההלכה - מהו למיכתב שם ה' אחספא, ומישדא בתהומא, דליקו אדוכתיה!⁽¹²⁰⁾האם מותר לכתוב שם ה' על חרס, ולזרקו בתהום, לפי שהחרס צולל ואינו צף, וירד החרס וינוח על מקום הנקב, ויסתום את המקום שממנו צפים ועולים מי התהום.

והשאלה היא, האם יש לחשוש שמא ימחקו המים את השם הכתוב על החרס, ויעבור על איסור הלאו "לא תעשון כן לה' אלהיכם [במחיקת שמו]".⁽¹²¹⁾ליכא דאמר ליה מידי. לא היה מי שיענה על שאלתו של דוד.אמר דוד: כל היודע דבר זה, ואינו אומרו - יחנק בגרונו!⁽¹²²⁾נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ואמר:ומה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה התורה: שמי [שמו של הקדוש ברוך הוא] שנכתב בקדושה בספר - ימחה על המים. כמו שמצינו בפרשת סוטה, שכותבים ומוחקים אל המים המאררים את כל פרשת סוטה, על אף שיש בה שם ה', כדי לברר אם נטמאה או לא, ואם היא טהורה יחזור שלום הבית בינה ובין בעלה.לעשות שלום לכל העולם כולו, לא כל שכן שמותר למחוק את שם ה'!וכיון שלמד כך מקל וחומר, אמר לו אחיתופל לדוד: שרי, מותר לכתוב שם על חרס ולזרקו למים.

וכך עשה דוד, כתב שם אחספא, שדי אתהומא, זרקו לתהום. ואז נחת, וקם אדוכתיה. ירדו מי התהום, ונעמדו במקומם.ועל אף שדוד קלל רק את מי שיודע את ההלכה בדבר ולא יאמר את הידוע לו, ואילו אחיתופל הרי אמר לבסוף את ההלכה, אפילו הכי, חלה קללתו של דוד על אחיתופל.והראיה, כי אחר כך, במעשה אבשלום, כשמרד בדוד, כתיב [שמואל ב יז] "ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו", שיעץ לאבשלום כיצד להלחם עם דוד.וכיון שלא עשה אבשלום כדבריו, הבין אחיתופל שישוב דוד וימלוך, ואז יהרגנו כדין מורד במלכות, וכמו כן יהיו נכסיו לאוצר המלך, כי כך דינו של מורד במלכות, ולא תישאר ירושה לבניו.לכן, "ויחבוש אחיתופל את החמור, ויקם וילך את ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו [הניח צואה למשפחתו], ויחנק", וגומר.חנק אחיתופל את עצמו למות, כדי להקדים את גזירת המלך, ובכך להניח את נכסיו לבניו, כי משמת שוב לא ידונו אותו, ולא יטלו את ממונו שהשאיר אחריו לבניו.

והתקיימה בו קללת דוד שיחנק בגרונו, אף שלא נאמרה קללה זו על הצד שכן יאמר את הידוע לו. ומכאן שקללת חכם, אפילו בחנם, היא באה.

כלומר יוצא לנו שקללת חכם פועלת גם כאשר היא לכאורה לחינם . וזה קשה מאוד מה פתאום הדין פועל שלא בצדק רק כי חכם קילל ? זה נשמע דבר שהוא לא צודק לחלוטין

וכך כותב הבאר שבע מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב

קללת חכם אפילו על חנם היא באה כו'. בפ"ב דמכות (יא, א) יליף לה מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומות כו', וטעמא לא ידענא אמאי קללת חכם אפילו על חנם היא באה, וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא. וכי תימא שזה המקולל היה ראוי לקללה זו מחמת עבירה אחרת, אכתי קשה הלא אין מגלגלין חובה ע"י זכאי, וצל"ע.

אומנם היה חיסרון במעשה של רחל כמו שאומר הרש"ר הירש בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) הנה, ידע יעקב להחדיר את רוחו בכל באי ביתו - הגדולים והקטנים, ובבטחון מלא יכול היה להאמין, שגם ילד קטן לא העז לקחת את שאינו שלו, מחוט ועד שרוך נעל. אמנם לא ידע יעקב את מעשה רחל, אף לא היה מאשר אותו, למרות נימוקיה.

וכך כותב ה משך חכמה בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר (תמצא את אלהיך) לא יחיה. שבן נח נהרג על הגזל, ואינו קללה כלל, כן נראה לפי הפשט. אבל לפי המדרש מתה רחל מאותה קללה [רש"י], אף על גב שלא מצא, בכל זאת קללת חכם אפילו על תנאי אינו חוזר, כדאמרו ז"ל במכות על יהודה, עיין שם בתוספות.

אבל החיסרון במעשיה לא מצדיק את מותה של רחל כי המעשה שלה היה לשם שמים שהיה בו חסרון של שיקול דעת ולכן צריך להבין למה מתה רחל והאם זה באמת נגד הדין ?

ומצאתי תרוץ שנראה לי והוא תרוצו של הריא"ז (קונטרס הראיות) מסכת מכות דף יא עמוד א

אמ' רבי יהודה קללת חכם אפי' על חנם באה מנלן מאחתופל. פי' אף על גב דכתי' קללת חנם לא תבא [קללת] חכם אפי' על חנם היא באה מאחיתופל, שהרי אחיתופל בחנם נתקלל, שבשעה ששאל דוד מהו למכתב שם ומשדא אתהומא לא היה יודע אחיתופל להשיבו, אלא אחר מכאן נשא ק"ו לעצמו, ואעפ"כ פגע בו קללתו, שהי"ל לבקש התר על קללתו. ואין זה דומה למאי דא"ר אבהו לקמ' קללת חכם אפי' על תנאי היא באה, דהכא קאמ' בחנם מפני שנתקלל בחנם כדפירישי', והתם קאמ' על תנאי שלא היתה בחנם שהיה יודע שמואל להשיבו, ולפיכך קללו על תנאי אם תכחד ממני דבר ואף על פי שקיים תנאו פגעה בו קללתו71.

כלומר החיסרון של רחל היה שלש דברים האחד שהיא לא התייעצה עם יעקב לגבי המעשה לפני שעשתה אותו היא לא ספרה את זה ליעקב גם אחרי שהיא עשתה את זה והדבר השלישי היא לא בקשה מיעקב שיתיר את הקללה . כלומר רחל ידעה על הקללה הרי יעקב אמר את זה בפומבי והיא לא בקשה ממנו להתיר את הקללה וזה המשמעות של קללת חכם אפילו על חינם כי היה לרחל לבקש התרה והיא לא בקשה וזה המשמעות של החינם . וכך כותב המדרש ומשווה את גניבת התרפים לאכילה מעץ הדעת ותולה את העדרה של רחל ממערת המכפלה בגניבת התרפים .

כותב האוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד 460

בא וראה כמה עון גנבה גורם, נאים נעשו מכוערים שמחים נעשו עצבים רמים נעשו שפלים לבושים נעשו ערומים, שהרי אדם וחוה עשר חופות נעשו להם בג"ע כולן מאבנים טובות ומרגליות, ועל שפשטו ידיהם בגנבת פרי האילן שיודע טוב ורע קצף עליהם הקדוש ברוך הוא והביא לעולם ארבעים קללות, עשר על האדם ועשר על חוה ועשר על הנחש ועשר על האדמה. וגם רחל אמנו אף על פי שגנבה את התרפים כדי למנוע את אביה מע"ז אעפ"כ גרם לה העון שלא תקבר במערת הצדיקים, ע"ש שאמר יעקב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. לכך אל יפשוט אדם את ידו בגנבה ולא בגזל כי אם ביגיעתו ומזיעת כפיו. אם עושה כן אשריו בעוה"ז ואשריו לעוה"ב, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב.

וכך אומר הריקאנטי בראשית פרק ג על חוה

מדרש רות [פ"א ע"א] ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא [קהלת ט, טו], אדם הראשון משבא סמאל רכוב על הגמל וסבב אותו שחטא, לא זכר את האיש שבמסכנותא יהיה על זה העון, שהנחש סבב לחוה וסמאל לאדם הראשון, וסמאל לא הוה ביה כחא דיהפוך לאדם, עד שבא נחש והפך לבא דחוה וחוה הפכה לבו דאדם וחטאו שניהם, ועל דא אמר האשה אשר נתת עמדי, שסמאל לא הוה ליה רשו דיהפוך לי עד שבאה חוה וגרמה לי דאכילנא מיניה,

והטעות של חוה שהיא  לא התייעצה עם האדם הראשון ולכן חטאה עם הנחש וגם כאן רחל לה התייעצה עם יעקב לפני שגנבה את התרפים וגם לא בקשה מיעקב שיתיר את הקללה ולכן יש איזה דמיון בן רחל לחווה כמו שהמדרש עושה קשר בן רחל לחווה .

וצריך עיון האם התיקון של המעשה של רחל היה באסתר המלכה שהיא משבט בנימין שעשתה את כל מעשיה בהתייעצות עם מרדכי .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

בשכר צניעות שהיתה בה ברחל - זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר.

 

פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ? ד'/כסלו/תשפ"א

 

בס"ד

פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ?  ד'/כסלו/תשפ"א

בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק א - ב

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:

(ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי:

ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

ד"א לא ידעתי. רבנן אמרין זה אחד משלשה דברים שגנז הקדוש ברוך הוא מבריותיו. ואלו הן יום המיתה ויום הדין ושכר המצוות. יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי. ויום הדין, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא יום הדין היה אומר הריני חוטא ולכשיבוא יום הדין אני עושה תשובה, אמר הקדוש ברוך הוא הריני גונזו מן הבריות כדי שלא ידע אדם אימתי הוא נידון, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיה סג, ד). וכך שנו רבותינו ז"ל ואל תתיאש מן הפורענות. ושכר המצוות, שיש מצוות גדולות וקטנות ושכרן כנגדן. אלו גלה הקדוש ברוך הוא שכרן היה אדם מניח קטנות ששכרן מועט ועושה גדולות ששכרן מרובה ונמצא העולם בטל מן המצוות, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני מניחן סתם ויהיו ישראל עושין כולן. הינו דתנן הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן שלמצוות. ועל זה אמר שלמה אורח חיים פן תפלס (משלי ה, ו). אמר ר' אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל שכר מצותיה שלתורה לידע איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. למה, נעו מעגלותיה לא תדע (שם), מיטלטלין אינון שביליא דאוריתא ולית את ידע. תאני ר' חייא משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להם המלך שכר הנטיעות שלפרדס, שאלו גילה להן היו יודעין איזה נטיעה ששכרה מרובה ועושין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטילה ומקצתה קיימת אלא הניחו סתם כדי שיתעסקו בכל.

כלומר יש דברים שהקב"ה משאיר בעולם דברים  שהאדם לא יכול לדעת כי עצם הידיעה תפגע  בתכלית קיומו של האדם . תכלית קיומו של האדם לקיים את התורה  על ידי הבחירה החופשית שלו ועל ידי כך לקנות את מקומו בעולם  . חלק מהידיעה של האדם יכול לפגום בתכלית הזאת ולכן יש דברים שהאדם לעולם לא יכול לדעת . חוסר הידיעה הוא חלק מהחסד שעושה איתנו הקב"ה כדי שזה לא יפגום ביראת השמים שלנו ובתכלית קיומנו .

ואומר רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי – אמר רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:

לפי רש"י יצחק התחיל לדאוג ליום מותו רק כאשר הוא התקרב לגיל של אמו כאשר הוא צריך לחשוש לזמן שמתה שרה והיא מתה בגיל 127 ויצחק היה בן 123  . אבל זה קשה לפי הגמרא שאדם צריך לחשוש תמיד מתי יום מותו כמו שאמר רבי אליעזר

חברותא מסכת שבת דף קנג עמוד א

תנן התם: רבי אליעזר אומר: שוב בתשובה יום אחד לפני מיתתך.שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו היום שימות בו, שישוב אז בתשובה?אמר להן רבי אליעזר: וכל שכן, שמשום שאינו יודע יש לו לשוב תמיד. וכיון שטובה התשובה יום אחד לפני המיתה, ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה.ואף שלמה המלך אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר". ו"בגדיך לבנים", רומזים על הנשמה, שתמיד צריכה להיות טהורה ונקיה.אמר רבן יוחנן בו זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן לכך. פיקחין שבהן קישטו את עצמן מיד, וישבו על פתח בית המלך והכינו עצמם לסעודה. לפי שאמרו: וכי כלום חסר איזה דבר מצרכי הסעודה לבית המלך? והרי הכל מוכן לסעודה. ושמא יבהילונו פתאום לפני המלך.אבל טיפשין שבהן הלכו למלאכתן. לפי שאמרו: וכי כלום יש סעודה בלא טורח? ועד שיספיקו בבית המלך לטרוח לסעודה, עדיין יש לנו הרבה שהות להתקשט לסעודה.לבסוף, בפתאום ביקש המלך את עבדיו שיבואו לסעודה. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין. והטיפשים נכנסו לפניו כשהם מלוכלכין ממלאכתן. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים.אמר המלך: הפקחים הללו שקישטו את עצמן לסעודה, ישבו ויאכלו וישתו. אבל הטפשים הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו בסעודת הפקחים, והם לא יאכלו.וכן הוא לעולם הבא. הצדיקים שיראו תמיד שמא ימותו למחר ונמצאו תמיד בתשובה, יושבים ואוכלים שם. אבל הרשעים שלא הכינו את עצמם בעולם הזה, עומדים ורואים בכבוד הצדיקים.חתנו של רבי מאיר, משום רבי מאיר אמר: אין הרשעים עומדים ורואים. שאם כן, אף הן נראין שאף הם מן הקרואים כמשמשין. שכן דרך המשרתים לעמוד בשעת הסעודה, ואין כאן בושה. אלא אלו ואלו [הצדיקים והרשעים] יושבים. הללו אוכלין והללו רעבין. הללו שותין והללו צמאים. שנאמר "לכן כה אמר ה', הנה עבדי יאכלו, ואתם תרעבו. הנה עבדי ישתו, ואתם תצמאו. הנה עבדי ירונו מטוב לב, ואתם תצעקו מכאב לב".

אחד התירוצים לקושיה הזאת היא של הספורנו בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי. כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין ביעקב ובמשה כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר:

כלומר מה שמתכון יצחק אינו לדין עצמו כי באמת האדם  צריך להכין את עצמו בגלל חוסר הידיעה מתי יום מותו כל יום ויום . ומה שכתוב בפרשה שלנו הוא עניין אחר וזה חוזק הברכה של האדם לפני מותו המשוער . עוד תרוץ לקושיה היא של  הרד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי - ואולי תהיה מיתתי פתאום ולא אוכל לברך אותך:

וגם כאן מדובר בהקשר של הברכה לעשו ויעקב ולא לעניין מצב תשובה תמידי בו האדם צריך להיות כל חייו . וכך מתוך ההקשר של הפסוק לפני "(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:"

כל החשש שלו היה בנוגע לברכה ולעתיד להיות אחרי מותו . וכך ניתן לפרש את דברי רש"י וכל הדאגה של האדם כאשר הוא מגיע לטווח של חמש שנים מזמן החיים של אימו או אביו הוא לעניין המשכיות החיים לאחר מותו .  כלומר יש חשש אחד לגבי יום מותו שמביא אותו לחזור בתשובה כל יום ויש חשש לגבי מה יהיה לאחר מותו והוא התוך חמש שנים לזמן המיתה של אביו או אימו .

ולגבי חוסר הידיעה על יום המוות ניתן ללמוד שהוא לא דבר מוחלט , אנחנו רואים שדוד המלך ביקש לדעת מתי הוא ימות אומנם הקב"ה לא אמר לו מה יהיה קיצו ומתי הוא  ימות  אבל הקב"ה אומר לו באיזה יום הוא ימות ונשאלת השאלה למה ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף ל עמוד א

ודקאמר שלמה: "כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת" - מאי היא?ומבארינן: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא דכתיב: [תהילים לט ה] "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני".אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! הודיעני ה' קיצי מה הן העתידות לבוא עלי.אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם.

"ומדת ימי מה היא", כמה הם ימי חיי?אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם.

"ואדעה מה חדל אני" - באיזה יום אני חדל ובטל מן העולם?אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשבת תמות.

ביקשו דוד: אמות באחד בשבת, כדי שיוכלו להתעסק בקבורתי ובהספדי⁽⁸¹⁾.אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.חזר ובקשו: אמות בערב שבת, קודם שיגיע זמנו של שלמה למלוך.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".כל יומא דשבתא, בכל שבת ושבת, הוה יתיב דוד וגריס כולי יומא, כדי שלא יוכל מלאך המות להתקרב אליו, כיון שהתורה מגינה ומצילה.ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, שנגזר עליו שימות בו, קם מלאך המות קמיה, עמד לפניו. ולא יכיל ליה, להמיתו משום דלא הוה פסק פומיה מגירסא, שלא הפסיק ללמוד.אמר מלאך המות: מאי אעביד ליה?הוה ליה לדוד בוסתנא [גן אילנות] מאחורי ביתיה. אתא מלאך המות, סליק ובחיש, עלה ונענע באילני, כדי שישמיעו קול משונה.נפק דוד למיחזי מהו הרעש. הוה סליק בדרגא, ירד מדרגה, אפחית דרגא מתותיה, נשברה המדרגה שמתחתיו, אישתיק מלימודו, ונח נפשיה דדוד.

ואני רוצה נסות להסביר את התשובה של הקב"ה למשה . למה הקב"ה אומר לדוד המלך את יום מותו

כתוב במדרש " יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי."

ואומר לו הקב"ה " אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא." 

כלומר מלכות שלמה נמצאת בשער דויד המלך יודע שהוא לא יבנה יותר את בית המקדש כמו שהודיע לו הקב"ה ולכן הסיבה שהאדם ידע מתי יהיה זמן מותו ויפסיק לבנות את העולם לא קיימת במקרה של דויד (שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי.) אבל מצד שני הקב"ה לא אומר לו מתי ימות בדיוק בגלל שאמר רבי אליעזר "ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה." אז למה הוא אומר לו את היום בשבוע שהוא ימות ?

התשובה נעוצה ביום שבו מת דוד וזה יום השבת . אומר הקב"ה לדוד אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".

מתי הקריב שלמה ביום אחד את כל העולות ? דבר אחד ברור לא בשבת כי בשבת ניתן להקריב רק קורבנות חובה ואלף קורבנות לעולה לא יכולים להיות רק קורבנות חובה . וזה החשבון של הקב"ה למידע שמסר לדוד המלך : דוד יודע שאם הוא יהיה באמצע לימוד מלאך המוות לא יכול לקחת אותו ולכן ילמד בשבת ברצף . השכר בשבת הוא פי אלף מהשכר ביום חול כי הקב"ה השווה את לימוד התורה של דוד להקרבת 1000 עולות שכל אחת מהם היא מצווה בפני עצמה , ואם דוד  ילמד בשבת זה יכסה לחלוטין את החיסרון של אי לימוד תורה בכל השבוע בגלל התעסקותו של דוד המלך בשלטון העם ולכן אין במידע הזה שנתן הקב"ה לדוד כדי לגרום לו הפסד או חסרון הפוך דוד יוכל להרוויח הרבה זכויות בלימוד רצוף ובלתי פוסק בשבת ולכן הקב"ה יכול להודיע לדוד שיום מותו יהיה בשבת . וכך כותב רש"י מסכת שבת דף ל עמוד ב

כל יומא דשבתא - של כל שבתות השנים.

הוה יתיב וגריס - שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (כא, א).

כלומר דוד המלך בגלל המידע שנתן לו הקב"ה ישב ולמד ברציפות כל השבת מהרגע שנודע לו שהוא ימות בשבת .

ואולי זה המקור לדברי הבן איש חי שלימוד בשבת הוא פי אלף  מלימוד ביום רגיל

בן איש חי שנה שניה פרשת שמות הקדמה

ובזה מובן הטעם שארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, והיינו כי ישראל יש בהם כח לבנות בנין רוחני ועליוני ע"י עסק התורה, ולכך נקראו בנאים וכמ"ש חז"ל ע"פ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, וזה הבנין שבונים אותו ע"י עסק התורה הוא נעשה בחלק עוה"ב, ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל צריך להרבות בו בעסק התורה כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני, ולכן כתבו המקובלים ז"ל דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולכן מאחר שנעשה בנין רוחני ועליוני בשבת מן עסק התורה, נאסר בשבת בנין הגשמי החמרי לגמרי, ולכן שנו במשנה הבונה מכלל ט"ל מלאכות האסורים בשבת כי הבנין הוא אב מלאכה:

וכך כתוב על לימוד של השבת בתנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים שם /קל"ט/), זה יום שבת לישראל, כיצד, עושה אדם מלאכה כל ששה ימים ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו, שוב עושה אדם מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שכח כל צער שהיה לו, כך היא מדתו של אדם, יום טוב משכחת רעה, ויום רע משכחת טובה, כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א' ח'), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים יום השבת יעשה כולו תורה, מיכן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט' ז'), לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד,

 

פרשת חיי שרה האם הגר זה קטורה ? אם הגר זה קטורה למה התורה לא אומרת הגר ? האם קטורה היא מזרע חם ? האם הגמרא בסנהדרין הולכת בשיטת רש"י שהגר זה קטורה ? למה לבני קטורה יש טענת בעלות על ארץ ישראל ? מה התירוץ של גביהא בן פסיסא לאלכסנדר מוקדון ? מה הקושי לפי הגמרא במסכת כתובות על תרוצו של גביהא בן פסיסא ? למה לפי הזוהר הקדוש אין תוקף לתירוצו של גביהא בן פסיסא ? האם בני קטורה חייבים במילה מהתורה ? האם יש להם חלק מסוים בארץ ישראל ? האם זה זכות תמידית ? ‏כ"ו/חשון/תשפ"א

בס"ד

פרשת חיי שרה האם הגר זה קטורה ? אם הגר זה קטורה למה התורה לא אומרת הגר ? האם קטורה היא מזרע חם ? האם הגמרא בסנהדרין הולכת בשיטת רש"י שהגר זה קטורה ? למה לבני קטורה יש טענת בעלות  על ארץ ישראל ? מה התירוץ של גביהא בן פסיסא  לאלכסנדר מוקדון ? מה הקושי לפי הגמרא במסכת כתובות על תרוצו של גביהא בן פסיסא  ?  למה לפי הזוהר הקדוש אין תוקף לתירוצו של גביהא בן פסיסא  ? האם בני קטורה חייבים במילה מהתורה ? האם יש להם חלק מסוים בארץ ישראל ? האם זה זכות תמידית ? ‏כ"ו/חשון/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א - ו

(א) וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה:

(ב) וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֥ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ:

(ג) וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים:

(ד) וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:

(ה) וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:

(ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:

ואומר רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א

(א) קטורה - זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיהס כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגהע לאדם מיום שפרשה מאברהם:

כלומר קטורה זה הגר אמא של ישמעאל . ולמה קוראים לה קטורה ולא הגר ? מתרץ רש"י שמעשיה נאים .ואומר פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישב מאמר בא אל אשת אחיך ויבם אותה אות קסא

ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, הוא סוד, שהנשמה באה כבתחילה בגוף כדי להתתקן.

פירוש. אברהם ה"ס הנשמה אשה ה"ס גוף, ואמרו ויוסף אברהם ויקח אשה, פירושו, שאחר שהנשמה יצאה מגוף הוסיפה לבא בגוף. והוא כדי להתתקן, מה שלא נתתקנה בהיותה בגוף הא'.

כלומר הגר עברה איזה תהליך של תשובה ושמה השתנה לקטורה וכרגע היא אישה שונה מהגר

וכך כותב הכלי יקר בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק א

(א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. חזר ונשא את הגר וקראה קטורה על שם שמעשיה נאים כקטורת, וכן משמע לשון ויוסף שנשאה שנית, ויש לנו ליתן טעם למה קראה עכשיו קטורה על שם מעשיה, ועוד שזה סותר למה שפירש רש"י בפרשת וירא (בראשית כא יד) ותלך ותתע שחזרה לגלולי בית אביה. והקרוב אלי לומר בזה שמתחילה גירשה על פי בקשת שרה, כי אברהם היה טפל לשרה בנבואה וידעה שרה בנבואה שסופה לחזור לגלולי בית אביה, וגם ראתה בישמעאל בנה שהיה מצחק שיש במשמעותו גם עבודה זרה, שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. על כן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי מעשה שניהם שוים כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, כי לא יירש ממעשה אברהם. וירע הדבר בעיני אברהם כי לא ידע ברוח הקודש אמונת העבודה זרה אשר בלבם, לפיכך נאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומכאן למדו שאברהם טפל לשרה בנבואה, מיד וישלחה בגירושין, ותלך ותתע כאשר אמרה שרה, ואם כן מאחר שגירשה מחמת ערות דבר של עבודה זרה קשה איך חזר ולקחה, על כן בא לתרץ ולומר שעשתה תשובה, כמו ישמעאל בנה שעשה גם כן תשובה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת כי פרסם לכל שעשתה תשובה, וכל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכויות והזדונות עולים לריח ניחוח כמו הזכויות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים, וזה דמיון נאות על חטאי הבעלי תשובה שעולין לריח ניחוח, וכמו שנאמר (ישעיה מ ב) כי נרצה עוונה, שאחר התשובה גם העוון נרצה ומקובל על כן נקראת קטורה:

יש דעות אחרות במדרשי חז"ל מי היא קטורה כמו שכותב הילקוט שמעוני איוב רמז תתקד

ושלש נשים נשא אברהם, שרה בתו של שם, קטורה בתו של יפת, הגר בתו של חם:

אבל הגמרא במסכת סנהדרין גורסת כמו פרוש רש"י חברותא מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה⁽⁸⁸⁾ לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: ארץ כנען - שלנו ושלכם היא. דכתיב: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". הרי שישמעאל ויצחק - בניו של אברהם היו. ואם כן, ארץ כנען צריכה להתחלק בינינו שוה בשוה!⁽⁸⁹⁾אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם.ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.אמר להן: אף אני לא אביא ראייה - אלא מן התורה. שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת".אב שנתן אגטין [שטרות, כתבים⁽⁹⁰⁾] לבניו בחייו, שחילק כל נכסיו לבניו מחיים, וכתב בשטרות שלא יטול אחד כלום בחלק חבירו, ושיגר זה מעל זה [שהפריד ביניהם, שלא יהיה ביניהם יותר קשר, ושילח כל אחד למקום אחר], כלום יש לזה על זה כלום מעתה?כך גם כאן, הרי אברהם נתן לבני הפילגשים, דהיינו ישמעאל וזרעו [ובני קטורה וזרעם], מתנות, ושילחם מעליו. ואת כל שאר הנכסים אשר לו נתן ליצחק. מעתה אין לבני הפילגשים על זרע יצחק כלום⁽⁹¹⁾.מאי [מה הם] אותם מתנות שנתן אברהם לבני הפילגשים?

אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה. דהיינו, כח הכישוף, ומעשה שדים⁽⁹²⁾.

כלומר אנחנו רואים שבני ישמעאל ובני קטורה באים ביחד לאלכסנדר מוקדון בטענה "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". כלומר גם בני קטורה הם תחת תולדות בני ישמעאל כלומר קטורה היא הגר כי אם לא היית הגר בני קטורה לא יכלו להיות בני ישמעאל .

בהערות של החברותא הוא מביא מפרשים שמקשים על זה שאברהם נתן ליצחק כל אשר לו והכוונה לרשת את כל ארץ ישראל וכך כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד א הערה (91

(91). הקשו המפרשים, הא אמרינן [כתובות נג א]: "לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכו'", ואיך נתן אברהם את כל אשר לו ליצחק? וכתב הרא"ם, שישמעאל היה בן שפחה, שהרי נולד קודם שנשתחררה, ואין בן שפחה יורש. ובני קטורה בני פלגש היו. ובעץ יוסף כתב, שהרי הטעם שלא יעביר נחלה הוא שמא יצא מאותו בן רשע זרע טוב, וכתיב "יכין רשע וצדיק ילבש". ואברהם ראה שלא יצא מהם זרע מעליא, ולכן נתן הכל ליצחק. וגם הקדוש ברוך הוא אמר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", והרי היא אמרה "כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ובעיון יעקב כתב לתרץ, שהרי אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", וכל הטעם שלא להעביר נחלה הוא כדלעיל, דלא ידעינן מאי זרעא נפיק מיניה. והרי הכל גלוי וידוע לפניו! ובבן יהוידע כתב, שמה שנתן להם שם טומאה, שהוא דבר סגוליי לנצח בו במלחמה וכיוצא, הרי הוא שוה ערך למה שנתן ליצחק, ואין זה נחשב עבורי אחסנתא. ובזה יישב מנין לנו שנתן להם שם טומאה. עיין שם.

ובסיס הויכוח הוא בגמרא חברותא מסכת כתובות דף נג עמוד א

חזייה רב פפא את יהודה דלא הוה ניחא ליה להכנס עמו.אמר ליה רב פפא: מאי דעתיך, למה אינך רוצה להכנס? האם משום מה דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא [לא תשתתף בהעברת נחלה, דהיינו, שיכתוב מחיים את נכסיו, אפילו מבן רע לבן טוב], משום דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה, שאין אנו יודעים איזה זרע יצא מהבן הרע, ושמא יהא לו זרע הגון, וראוי שהוא יטול חלק בירושה!וכל שכן שלא יהא באעבורי אחסנתא מברא לברתא.והרי גם כאן זו העברת נחלה, שהרי כותב לבתו מה שהיה ראוי להוריש לבניו!אין לך מה לחשוש לכך, שהרי האי נמי תקנתא דרבנן היא, משום מה דאמר לעיל רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו, ולמדים דבר זה מן המקרא!

ואני רוצה להביא פרוש אחר לתרוץ העניין אומרת הגמרא : "אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם."

כלומר גביהא בן פסיסא  לא היה תלמיד חכם ולכן נתנו לו חכמים להתווכח עם אלכסנדר מוקדון כי אם היה מפסיד היה מתרץ את זה שהוא הדיוט ולא תלמיד חכם .

וכך כתוב בזוהר הקדוש

וְאַבְרָהָם אָמַר, לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַשֵּׂר לוֹ עַל יִצְחָק, נִדְבַּק אַבְרָהָם בְּיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵשִׁיב לוֹ, וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךְ וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ נִמּוֹל וְנִכְנַס לַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁטֶּרֶם יָצָא יִצְחָק לָעוֹלָם.

וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה?

אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

כלומר לפי הזוהר הקדוש באמת יש איזה שייכות של ישמעאל לארץ ישראל ולא כמו שאמר גביהא בן פסיסא שאומנם נתן תרוץ שהתקבל על ידי אלכסנדר מוקדון אבל הוא לא תרוץ  מלא . כלומר אותם מתנות שנתן אברהם לבני קטורה הם לא שווה ערך "לכל אשר לו" של יצחק ועדיין יש איזהו תוקף לטענת של בני ישמעאל . ונשאר לנו להבין האם באמת שייך מילה בבני ישמעאל

אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ח

אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה.

כלומר לפי הרמב"ם בני קטורה חייבים במילה מהתורה אבל היות ולא ניתן לדעת מיהו בני קטורה ומי הם בני ישמעאל כולם  חייבים במילה . ולכן צריך להגיד שבגלל בני קטורה יש לישמעאל איזה חלק בארץ ישראל ויש לבני ישמעאל טענה על חלוקה של הירושה מהדין שלא ניתן לדעת מי יהיו צאצאיו של האדם כי לאדם יש את הכוח לחזור בתשובה כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים וגם מה שאומר הקב"ה

בבראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:

(יג) וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:

יש בו צד פתוח כי אומנם כתוב בפסוק כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע  אבל פסוק הבא כתוב לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא . כלומר יש כאן מקום לבחירה החופשית של האדם .