פרשת ניצבים מה ההבדל בן מחה אמחה בעמלק למחה בפרשה שלנו ? למה עמלק צריך להמחה מהעולם הזה והעולם הבא ? האם יש תיקון למחיקה של שם מספרו של הקב"ה ? מה הכלי לתיקון מחיקת השם ? מה גרם לשכיחת 3000 הלכות בימי אבלו של משה ? מה קורה כאשר יש מיעוט גדול של הלב ? למה אין כפרה לפורק עול מגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר ? למה אחד שמשאיר ריק בלבו דומה לטייס הטס בלילה ללא שום מכשיר ? מה בוודאות יקרה לטייס הטס לחלוטין ללא מכשירים ? מה הפתרון לריק הלב ? ‏כ"ז/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת ניצבים מה ההבדל בן מחה אמחה בעמלק למחה בפרשה שלנו ? למה עמלק צריך להמחה מהעולם הזה והעולם הבא ? האם יש תיקון למחיקה של שם מספרו של הקב"ה ? מה הכלי לתיקון מחיקת השם ? מה גרם לשכיחת 3000 הלכות בימי אבלו של משה ? מה קורה כאשר יש מיעוט גדול של הלב ? למה אין כפרה לפורק עול מגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר ? למה אחד שמשאיר ריק בלבו דומה לטייס הטס בלילה ללא שום מכשיר ? מה בוודאות יקרה לטייס הטס לחלוטין ללא מכשירים ? מה הפתרון לריק הלב ? ‏כ"ז/אלול/תשע"ט
כתוב בדברים פרק כט
(יז) פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה:
(יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:
(יט) לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְקֹוָ֤ק וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
וננסה להבין מה המשמעות של וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם
על עמלק כתוב מפורש שמות פרק יז
(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
כלומר עמלק הוא אחד שהקב"ה מבטיח למחות את שמו מתחת לשמים . אבל אצל עמלק כתוב מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙  ולא רק מחה כמו שכתוב בפרשה שלנו

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק יז  כותב :

(יד) כי מחה אמחה. "מחה" תחלה בשמים ואח"כ "אמחה" בארץ, וזהו שאמרו רז"ל: (דב"ר א, יט) אין אומה נופלת עד שיפול שרה תחלה, שנאמר: (ישעיה לד, ה) "כי רותה בשמים חרבי", ואחר כך "על אדום תרד". ובמדרש: (מכילתא עמלק פרשה ב) כי "מחה" בעולם הזה, "אמחה" לעוה"ב. "מתחת השמים", עליהם אמר ירמיה: (איכה ג, סו) "תרדף באף ותשמידם".

כלומר עמלק אין לו מקום לא בעולם הזה ולא בעולם הבא . הוא לא שייך לעולם ודינו שזכרו צריך להימחק לגמרי גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא . וכבר כתבתי בעבר שעמלק הוא ההמשך של המלחמה של המלאכים בבריאת האדם ולכן המלאכים וההמשך שלהם לאחר מתן תורה להלחם בעצם קיומו של העם היהודי דרך  עמלק ולכן אין עמלק באמת שייך לעולם הזה ולעולם הבא ולכן דינו להימחק לחלוטין מהעולם הזה והעולם הבא . ומתוך זה  ניתן להבין שמה שכתוב בפרשה שלנו וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם זה לא מחיקה טוטלית כמו עמלק ותלוי בפרוש שהביא רבנו בחיי או שמדובר במחיקה מהעולם הזה או מהעולם הבא . כלומר יש כאן מחיקה שניתן לשחזר אותה או לתקן אותה .

וכדי שנבין על איזה מחיקה מדובר אביא את מה שכתבתי בעבר וניסיתי לחדש שאותם 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה הם התוצאה של מחיקת אותם אנשים שהיו בחטא העגל

שמות פרק לב

(כו) וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיקֹוָ֖ק אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי:

(כז) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ־חַרְבּ֖וֹ עַל־יְרֵכ֑וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֙עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת־אָחִ֛יו וְאִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ:

(כח) וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ:

ואלו אותם 3000 איש שהקב"ה מחק שמות פרק לב

(לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:

(לג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

כלומר מחיקה של 3000 נשמות היא כמו מחיקה של חלק מאותיות התורה וזה גרם לאותם 3000 הלכות שישכחו בימי אבלו של משה

אומרת הגמרא חברותא תמורה דף טו עמוד ב

רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה! הרי שלא למדו כל ההלכות המסורות למשה?ומתרצינן: אין הדברים סותרים! דאישתכח⁽⁹⁴⁾ - אישתכח, אלו הלכות שנשתכחו, נשתכחו. ואילו שאר ההלכות דגמירן להו, שלמדו אותן ולא נשתכחו, הוו גמירי, היו לומדין אותן, כמשה רבינו!ומקשינן: והא תניא: משמת משה, כאשר נחלקו חכמים בדבר, הוכרע הדבר על פי הרוב. אם רבו מטמאין - טמאו. אם רבו מטהרין⁽⁹⁵⁾ - טיהרו.הרי שלא למדו כמשה. כי אילו למדו כמשה, היה להם לכוון שמועתם אליבא דהילכתא, ולא לחלוק בהן!⁽⁹⁶⁾ ומתרצינן: ליבא דאימעוט, הלב נתמעט. ובאותן ההלכות שנשתכחו נחלקו בהן, ולא יכלו להחזירן מתוך פלפול הלכה,⁽⁹⁷⁾ ולכן הלכו בהן אחר המרובין, לטהר ולטמא. אבל אותן הלכות שלא נשתכחו, מיגמר הוו גמירי להו במדויק, כמשה רבינו.במתניתא תנא, בברייתא שנינו: כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה - לא היה בהם, באשכולות אלו שהיו פרנסים על ישראל, שום דופי. מכאן ואילך היה בהן שום דופי.הגמרא סברה, שהיינו דופי של חטא. על כן תמהינן: וכי אחרי יוסף בן יועזר היה לכל החכמים דופי של חטא?!  ממשיכה הגמרא חברותא תמורה דף טז עמוד א

ומתרצינן: אמר רב יוסף: אין הכוונה שהיו בהם דופי של חטא, אלא דופי של סמיכה, קתני. שעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בהלכות סמיכה, כמו שיבואר, ולא בשום דבר הלכה, כיון שהלב עדיין לא נתמעט.⁽¹⁰²⁾

"סמיכה" היינו, שנחלקו חכמים אם סומכין על שלמי חגיגה ביום טוב, כמבואר במסכת חגיגה [טז א]. והיא היתה המחלוקת הראשונה שנחלקו בה חכמים מעולם.⁽¹⁰³⁾ ומחלוקת זו התחילה אחר ימי יוסף בן יועזר, ונמשכה הרבה דורות, והיא היתה "דופי של מחלוקת".ותמהינן: וכי רק אחר תקופת יוסף בן יועזר התחיל "דופי של סמיכה?! והא יוסף בן יועזר גופיה, בהיותו בחיים, מיפלג פליג בסמיכה, נחלק בהלכה זו של סמיכה על יוסף בן יוחנן איש ירושלים, כמבואר שם במסכת חגיגה?ומתרצינן: כי איפלג בה, מתי נחלקו בסמיכה - בסוף שניה, בסוף שנותיו של יוסי בן יועזר, דבצר ליבא, שנתמעט הלב ונשכחה הלכות סמיכה ביום טוב⁽¹⁰⁴⁾.

ואיך ניתן לתקן את אותם הלכות שנשכחו ? אומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר משה נתן במתנה את כוח הפלפול שקיבל מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל ואותו כוח פלפול יכול להחזיר חזרה את ההלכות . ולכן אותה פעולה של מחיקת של שם מתחת השמים זה פעולה שניתנת לתיקון על ידי אותו כוח פלפול . וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

וצריך להבין מה התהליך שגורם לכך שאדם יגיע למצב שהקב"ה מוחה את שמו מספרו . בפרשה שלנו כתוב וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ . כלומר יש כאן תהליך שאדם הולך בשרירות ליבו . מה הכוונה בשרירות ליבו ?

ישנו תהליך אצל האדם שבו הוא מפנה מהלב שלו מקום שאמור להיות בו מקום של תורה ושל יראת שמים למקום ריק . אותו מקום ריק בלב האדם הפנוי מתורה גורם לאדם להתחיל ללכת לפי שרירות ליבו ולא לפי דרך התורה . אותו מקום ריק שמתמעט מתורה גורם לאדם לשכוח את התורה ולהכניס לתוכו דברים שהם בניגוד גמור לתורה . וזה בדיוק התהליך שנגרם מהרגע שבו נשכחו 3000 הלכות שלב ראשון היה  ליבא דאימעוט   שגרם לכך שנכחו ההלכות אבל שאר ההלכות  לא נשכחו . השלב השני היה דבצר ליבא  וזה היה בסוף ימיו של יוסף בן יועזר שאז המיעוט הנוסף בליבו גרם לכך שנחלק בהילכות סמיכה . אבל יש שלב שהוא יותר מתקדם במיעוט הלב שבו אדם מתעלם מאזהרות התורה והוא מגיע לדרגה שבו הוא וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ 

אומר רש"י דברים פרשת כי תבוא - נצבים פרק כט

(יח) והתברך בלבבו - לשון ברכה, יחשוב בלבו ברכת שלום פ לעצמו לאמר, לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי:

כלומר  אותו מיעוט של הלב מפנה מקום גדול בהרבה מהתורה ונשאר ריק שלשם נכנס אותם דעות שהם בניגוד גמור לתורה . האדם מאבד את הכלי לדעת מה אמת ומה שקר והוא מרמה את עצמו ובורא לעצמו תורה מדומיינת שאין בינה ולבין המציאות שום קשר . ומה התוצאה של אותו ריק שנמצא בלב האדם ומביא עליו ללכת ההיפך מדרך התורה ?

 דברים פרק כט

(כה) וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם:

(כו) וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְקֹוָ֖ק בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה:

(כז) וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְקֹוָק֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

ומה שעושה הקב"ה דרך הקללות הוא להחזיר את האדם לקרקע של המציאות האמיתית ולא המציאות המדומיינת של האדם על ידי שיקוף המציאות על ידי אותם  קללות. אותם קללות היא לא עונש כי אם מציאות של אדם שלא הולך בדירך התורה ומתנהג הפוך מהמציאות של העולם . המציאות של העולם היא באמת התורה כי העולם הוא תוצאה של בריאת העולם מתוך הסתכלות בתורה .

ולמה אחד כזה לא מועיל לו הכפרה של יום הכיפורים ? כי גם לשיטתו של רבי שיום הכיפורים מכפר ללא תשובה יש שלשה סוגים של אנשים שיום  הכיפורים לא מכפר להם  

אומרת הגמרא חברותא יומא דף פה עמוד ב

דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר. חוץ מהפורק עול, והמגלה פנים בתורה, שדורשה לגנאי, והמיפר ברית בשר, שמבטל מצות מילה, שרק אם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר לו. ואם לא עשה תשובה - אין יום הכפורים מכפר.

ומה הבעיה עם 3 הסוגים השונים ?

אומר הגור אריה במדבר פרשת שלח פרק טו

פורק עול. פירש רש"י (כריתות ז.) עול המצות. ו'מגלה פנים בתורה' - דורש באגדות של דופי, כמו מנשה שאמר לא היה למשה לכתוב (בראשית לו, כב) "ואחות לוטן תמנע" (סנהדרין צט ע"ב). ומה שזכר אלו ג' דברים דוקא, דע כי האדם הוא דבק בשם יתברך, ודבקתו הוא על ידי שלשה דברים; האחד, על ידי הקדוש ברוך הוא, שהוא אלוה לו. ועל ידי האדם שהוא עבדו, כי אלהותו נקרא על האדם. וכמו שאלהותו נקרא על האדם, כן האדם העובד לו, נכנס תחת רשותו. וכל דבר שהוא דבק בדבר, אי אפשר רק על ידי דבר אמצעי ביניהם, הוא המחבר הדברים, וזה ידוע. והנה פורק עול אומר שאין אלהותו על האדם. ומפר ברית, זה מפני שהוא אומר שאין לו חבור אליו מצד המקבל, והוא האדם, כי הברית הוא חותמו של האדם שהוא עבד לו, והוא מצד המקבל. והחבור שהוא אל אדם עם בוראו היא התורה, שהיא אמצעי בין האדם לבוראו. נמצא מי שהוא מכחש בכל המצות, ומסלק החבור לגמרי, שהוא מכחיש באדון שהוא אדון, ומכחיש בעבד שהוא עבד, וזהו מיפר ברית. וגם אומר שאין תורה, שהיא האמצעי. וכן העובד עבודה זרה הוא יוצא מכולם, כי מאחר שעובד לאלוה אחר - יוצא מרשותו לגמרי, והוא חסר כל אלו ג' דברים. כי כלל אלו ג' דברים; שהוא כופר באלוהים, שהוא עילה, וזה פורק עול מן העילה. ומכחיש בעלול, שהוא האדם, אשר הוא עלול, ואומר שאין כאן עלול שיהיה לו עילה, הוא השם יתברך. וכופר גם כן בחבור אשר הוא בין העילה ובין העלול, והוא התורה, שהיא בעצמה חבור בין העילה ובין העלול:

יוצא לנו שאותו ריק שאדם מכניס בלבבו גורם לכך שהוא מתנתק מבורא עולם ומתנתק מהתורה שהיא הדבר היחידי שיכול לנווט את האדם בעולם . ואדם שמאבד את הכלי היחידי שנותן לו להבין לאן ללכת ולאן לפנות משול לטייס שטס בחושך מוחלט ללא שום מכשירים וברור לכולם שבמצב כזה הדרך היחידה היא התרסקות אין שום אופציה אחרת . וזה בדיוק מה שכתוב בפרשה שלנו וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ  והתוצאה : וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם. אין אפשרות אחרת

ולכן כתוב בתורה דברים פרק ו

(ה) וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ:

אין מקום להשאיר מקום ריק בלב לשרירות הלב זה מצב מסוכן שאדם שנכנס לתוכו מאוד קשה לו לצאת מהמצב הזה כי עצם זה שהלב שלך פנוי לדברים ריקים מקשה על האדם לעשות את התפנית ולחזור בתשובה ואפילו לרבי ביום הכיפורים מכפר ללא תשובה על מצב כזה יום הכיפורים לא מכפר .

פרשת כי תבא מתי נגזר על אומות העולם מיתה ? למה לא נגזר עליהם מיתה במעמד קבלת התורה ? למה לגוי אין את הכוח להתרומם מעל המזל ? למה אצל גוי צדקה לא תציל ממות ? מה הדרך היחידה של גוי לבטל את דין המיתה שגזר עליו הקב"ה ? למה רחב הזונה לא נמצאת תחת כל נשמה לא תחיה ? איך מקרה רחב הזונה מסביר לנו את העוצמה של התשובה ? איך מקרה אלישע בן אבויה מוכיח את כוח התשובה ? האם שערי תשובה ננעלים ? מה אנחנו לומדים בקל מחומר מאומות העולם על כוח התשובה ? ‏כ /אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת כי תבא מתי נגזר על אומות העולם מיתה ? למה לא נגזר עליהם מיתה במעמד קבלת התורה ? למה לגוי אין את הכוח להתרומם מעל המזל ? למה אצל גוי צדקה לא תציל ממות ? מה הדרך היחידה של גוי לבטל את דין המיתה שגזר עליו הקב"ה ? למה רחב הזונה לא נמצאת תחת כל נשמה לא תחיה ? איך מקרה רחב הזונה מסביר לנו את העוצמה של התשובה ? איך מקרה אלישע בן אבויה מוכיח את כוח התשובה ? האם שערי תשובה ננעלים ? מה אנחנו לומדים בקל מחומר מאומות העולם על כוח התשובה ? ‏כ /אלול/תשע"ט

כתוב בדברים פרק כז

(ב) וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:

(ג) וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ:

(ד) וְהָיָה֘ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:

(ה) וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל:

(ו) אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶֽיךָ:

(ז) וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ:

(ח) וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב: ס

וכדי להבין את הפסוקים נראה מה כתוב חברותא סוטה דף לה עמוד ב

תנו רבנן:⁽¹⁰⁾כתיב [דברים כז ד]: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד"; וכתיב [שם]: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת".⁽¹¹⁾וכיצד כתבו ישראל את התורה על האבנים שהיו מסויידות בסיד, האם קודם שסיידו כתבוה, או לאחר שסיידו כתבוה?רבי יהודה אומר: על גבי האבנים עצמם כתבוה, שנאמר: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת", ואחר כך סדו אותן בסיד.⁽¹²⁾אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן - תורה!? והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾רבי שמעון אומר:א. על גבי סיד כתבוה.ב. וכתבו להן ישראל לאומות העולם למטה מן הכתב: "רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם, החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי, כאשר צוך ה' אלהיך. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלהיכם".ולכך כתבו כן מלמטה, כדי ללמד לאותם אנשים משבעת האומות שיצאו ארץ ישראל, שלא נצטוינו להחרימם, כי רק אלו שבתוך גבול ארץ ישראל נצטוינו להחרים כדי שלא ילמדו אותנו מעשיהם המקולקלים, אבל את שבחוץ לארץ אם אתם חוזרין בתשובה נקבל אתכם.⁽¹⁴⁾הא⁽¹⁵⁾ למדת: שאם היו - אנשים משבעה עממין היושבים בחוצה לארץ - חוזרין בתשובה, היו מקבלין אותן; אבל לדעת רבי יהודה, כל שהוא משבעה עממין אין מקבלין אותם ונהרגים, והם בכלל "לא תחיה כל נשמה".⁽¹⁶⁾

וצריך להבין את הפסוקים הללו ואת המשמעות שלהם . הדבר הראשון שציוה הקב"ה לעשות בכניסה לארץ ישראל כאשר הם  עוברים את הירדן לכתוב את ספר התורה ב 70 שפות על האבנים .משמעות הדברים שארץ ישראל נתנה לעם ישראל אך ורק בגלל שעם ישראל קבל על עצמו את התורה . בלי קבלת התורה ארץ ישראל לא היית ניתנת לעם ישראל . וכדי שעם ישראל ואומות העולם יבינו את זה נדרש מיהושע דבר ראשון לכתוב את ספר התורה מיד באותו היום שהם נכנסו לארץ ישראל . הפסוקים במיוחד מדגישים את המידיות של הפעולה וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒. ומה המטרה ?

וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ . מצד אחד נתינת  ארץ ישראל לעם ישראל ומצד שני לקיחת ארץ ישראל מאומות העולם . והפעולה הזאת צריכה לתת פתרון גם לנתינה וגם ללקיחה .

ושואל  התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

לכאורה במעמד הר סיני כאשר אומות העולם לא רצו לקבל את התורה שהיא הדבר היחידי שמעמיד את העולם בבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם ומי שלא מוכן לקבל את התורה מוציא את עצמו מן העולם  היה צריך גזר דין המוות להיות כבר במתן תורה כאשר אומות לא קיבלו את התורה אבל הקב"ה נתן לאומת העולם הזדמנות נוספת לקבל את התורה  ולחזור בתשובה אבל אומות העולם שקיבלו לידם את התורה ב 70 שפות וקבלו מהקב"ה את הבינה להבין את התורה דחו את הניסיון הזה ועל זה אומר התוספות כאשר היה בידם את התורה ואת הכלים להבין אותה ובכל זאת דחו  אותה נגזר עליהם גזר דין מוות . ולפי התוספות יש ויכוח בן רבי שמעון לרבי יהודה מה הדין של הכנענים שלא קבלו את התורה לאחר שיהושע התחיל במלחמה על כיבוש הארץ . ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

לרבות כנענים שבחוצה לארץ - תימה היאך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה [על שקירבה עצמה כך קירבה המקום] וארחב קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:) שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור היה ואמר לו שקודם שהתחילו המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת התורה על גבי האבנים היה קודם שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול ישראל כמו שפרש"י ואי הוה מצינו למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה בשעה שכתבו את התורה אפילו כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין משמע אותם שצוה הקדוש ברוך הוא לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה שהרי יהושע שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן [וצריך לומר] אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים אותם לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ ולאחר שהתחילו במלחמה שדינם כדין [שאר] אומות שמקבלין מהן לעולם.

מתוך הדין של רחב שהיא חלק מהכנענים בארץ ישראל וסופה של רחב היה להתחתן עם יהושע מסיק התוספות שעד שלא התחילה מלחמה של הכיבוש אותם 7 עממים שהיו בארץ ישראל או בחוצה לארץ יכלו לחזור בתשובה והיו מקבלים אותם כי הקב"ה נתן להם את ההזדמנות לקבל את התורה ורחב חזרה בתשובה לפני תחילת המלחמה על ארץ ישראל . אבל לאחר שהתחילה המלחמה על ארץ ישראל לרבי יהודה לא היו מקבלים מ 7 עממים כאלו שהתגיירו ולרבי שמעון קבלו מ 7 עממים אלו שהיו בחוצה לארץ ורצו להתגייר . אבל יש דעה שלישית שמקבלים את כולם . וכותב בהערות הגרי"ש אלישיב מסכת סוטה דף לה עמוד ב

כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן. בעין יעקב הגי' לרבות כנענים של ארץ ישראל וכ"ה בדקדו"ס. וזה מתאים לשי' הרמב"ן דברים פ' שופטים, החולק ע' רש, י. ולפי"ד גם שבעה עממים אם עשו תשו' מקבלים אותם אליבא דר"ש ע"ש. וגם זה מתאים לשי' הרמב"ם בה' מלכים (גליון).

כלומר יש שיטות שגם גויים  מ 7 עממים מארץ ישראל אם חזרו בתשובה מקבלים אותם לשיטת רבי שמעון . ויש גמרא שמסבירה את ההבדל בין ישראל לאומות העולם . אומות העולם נמצאים מתחת למזל ועם ישראל נמצא מעל המזל אומר החברותא שבת דף קנו עמוד ב

ומדשמואל נמי שמעינן, דסבר: אין מזל לישראל.דשמואל ואבלט [שם חכם נכרי שהיה חוזה בכוכבים] הוו יתבי. והוו קאזלי הנך אינשי בדרכם לאגמא לקצוץ קנים, ועברו לפניהם. אמר ליה אבלט לשמואל על אדם אחד מהם: האי גברא אזיל לאגם, ולא אתי בחזרה משם. משום דטריק [הכיש] ליה חיויא [נחש] לאותו אדם, ומיית.אמר ליה שמואל: אי אותו אדם בר ישראל הוא, לא יתקיים מה שחזית בו. אלא הוה אזיל ואתי בחזרה, ולא ימות. לפי שאין מזל לישראל. ותפלה תועיל לו להנצל ממזלו.אדיתבי [בעוד שהיו יושבים], אזיל אותו אדם, ואתי מהאגם. קם אבלט, ושדיה לטוניה [הסיר את משאו] דההוא גברא. אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [כשהוא חתוך לשתי חתיכות]. שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו.אמר ליה שמואל לההוא גברא: מאי מעשה עבדת, שבזכותו נצלת ממזלך?

אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן [מטילין] כל בני החבורה ריפתא [פת] בהדי הדדי לתוך סל אחד, ואכלינן את סעודתנו יחד. ואחד מאתנו היה גובה את הפת מכולם. האידנא, הוה איכא חד גברא מינן דלא הוה ליה ריפתא להטיל לסל. הוה קא מיכסף [מתביש] בכך. אמינא להו לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא [אני אעמוד ואגבה מכולם].כי מטאי לגביה דההוא גברא, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [עשיתי עצמי כמו שאני לוקח ממנו פת], כי היכי דלא ליכסיף.אמר ליה שמואל: מצוה עבדת. ובזכות זה נצלת מהנחש.נפק שמואל ודרש: הא דכתיב "וצדקה תציל ממות", לא ממיתה משונה בלבד היא מצילתו להביאו למיתה הגונה, אלא ממיתה עצמה הוא ניצל, והיא נותנת לו חיים⁽¹⁾.

ונשאלת השאלה מה עם גוי היה עושה את אותה צדקה ולא יהודי . ומתוך סברה נתרץ שזה לא היה מועיל לו כי גוי מקבל שכר של לא מצווה ועושה ולכן אותה צדקה לא היית נותנת לו את הכוח להתרומם מעל המזל . ולכאורה לאחר שדן אותם הקב"ה למיתה מצבם נהיה יותר גרוע ולכן גוי מקבל פחות מלא מצווה ועושה ולכן הוא לא יכול להתרומם מעל המזל . אבל גוי שהחליט מתוך רצונו להיות יהודי באמת נהיה בריה חדשה ויש לו דין של יהודי והכוח הזה להכנס לתוך העם היהודי ניתן לו במעמד הר סיני כאשר המזל שלו היה במתן תורה . ואומר ישעיהו פרק לג פסוק יב

וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ: ס

במדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז אתם מכלין את האומות קימעא קימעא לע"ל אני מבערן בבת אחת שנא' (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו.

ועל זה  אומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא י - כי תשא על אומות העולם

ד"א [כי תשא את ראש בנ"י] אמר ר' לוי למה מנה אותם בכל שעה, למלך שהיו לו תסבריות ולא היה משגיח עליהם למנות, היה לו פלומטרין אחד של זהב קטן והיה בכל שעה נוטלו ומונה אותן כמה יש בו ומניחו, אחר (כך) כמה ימים (מוצאו) [מוציאו] ומונה אותן, אמרו לו מרי מכל תסבריות שיש לך (ואין) [אין] אתה משגיח עליהם למנותם אלא לזה הקטן, אמר (לו) [להם] כל אילו אינן שלי יורדין לטמיון של טמיון הם, אבל זה עמד לי בכמה צער עד שלא סיגלתי (אותן) [אותו] לפיכך איני נזקק לכל אילו אלא לזה שסיגלתי, כך הקדוש ברוך הוא כמה אומות יש בעולם כמה אוכלוסים של אומות ואינו משגיח עליהם, א"ל מרי רבונו של עולם כמה אומות יש לך בעולם ואין אתה משגיח עליהם למנותם אלא בכל שעה שאו את ראש בני ישראל, א"ל הקדוש ברוך הוא כל אילו אוכלוסים שאתם רואים אותם אינם שלי של טמיון הם ושל גיהנם הם והיו עמים משרפות סיד (ישעיה ל"ג י"ב), אבל אלו ישראל שאני מונה אותם בכל שעה סגולתי הם שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות י"ט ה') וכמה (סגולתו) [סגולותיו] של אדם חביבין עליו כך הם חביבין עלי בצער שעמדו לי, בכמה יציאה עמדו לאל או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד' ל"ד), אמר הקדוש ברוך הוא הבן יקיר לי אפרים (ירמיה ל"א י"ט) הבן (שעמדה) [שעמד] לי ביוקר לפיכך איני נזקק לכל האומות למנות אלא לישראל כי תשא את ראש בני ישראל.

ועכשיו אנחנו נמצאים באלול לפני יום הדין של ראש השנה לפני 10 ימי תשובה והלקח מהפרשה שלנו זה  העוצמה של החזרה בתשובה וזה יכול להילמד מגויה ששמה רחב שהיא חלק מ 7 עממים שהיו בדין השמדה של 7 עממים בכניסה לארץ ישראל

דברים פרק כ

רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה:

ומה היה סופה של רחב  ?  אומרת הגמרא חברותא זבחים דף קטז עמוד א

רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא [ואם כן יתרו קודם מתן תורה היה], שנאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי... את אשר הוביש ה' את מי הירדן" [וכל שכן ששמעו קריעת ים סוף].

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע, "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף"⁽¹³⁷⁾.

והוינן בה: מאי שנא התם במלכי האמורי, דכתיב "ולא היה בם עוד רוח", ומאי שנא הכא ברחב הזונה דכתיב "ולא קמה עוד רוח באיש"?ומשנינן: כוונת רחב בלשון זה לומר, דאפילו אקשויי אבר לתשמיש נמי לא אקשו ["איש" הוא מלשון גבורת אנשים "קמה" משמעותה קישוי].

ומנא ידעה זאת רחב הזונה? דאמר מר: אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה, לפיכך ידעה שלא הוקשה אבר לתשמיש.אמרו: בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, אחר שהיתה בת חמשים שנה נתגיירה, אמרה: ימחול לי הקדוש ברוך הוא בשכר חבל חלון ופשתים, שבאלו זכתה להציל השלוחים של יהושע, ובאותן שלשה דברים עצמן היתה חוטאת שהיו עולין אליה המנאפים בחבל דרך החלון וגם היתה מטמינתם בפשתי העץ⁽¹³⁸⁾.

ואומרת הגמרא  החברותא מגילה דף יד עמוד ב

אמר רב נחמן: חולדה - מבני בניו של יהושע היתה. דכתיב הכא, בחולדה: "בן חרחס", וכתיב התם, ביהושע: "בתמנת חרס".איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן: שמונה נביאים והם כהנים - יצאו מרחב הזונה. ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל ושלום.רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה - מבני בניה של רחב הזונה היתה. דכתיב הכא "בן תקוה", וכתיב התם: "את תקות חוט השני".חזינן דחולדה מבני בניה של רחב הזונה היתה, ולא מבני בניו של יהושע!?אמר ליה: עינא סבא! ואמרי לה: פתיא אוכמא!⁽⁶⁰⁵⁾ מיני ומינך - תסתיים שמעתא, על ידי ועל ידך יתפרש הדבר, דבאמת הא והא הואי. דאיגיירא רחב⁽⁶⁰⁶⁾, ונסבה יהושע⁽⁶⁰⁷⁾, וחולדה היתה מזרעם.ומקשינן: ומי הוו ליה זרעא ליהושע? והכתיב כשהכתוב מייחס את שבט אפרים: "נון בנו יהושע בנו", ומיהושע ואילך לא ייחס איש?!ומתרצינן: אמנם בני - לא הוו ליה ליהושע⁽⁶⁰⁸⁾, אבל בנתן [בנות] - הוו ליה.

רחב שהגיע למדרגה הנמוכה  ביותר שאישה יכולה להגיע והתרוממה לדרגה הגבוהה ביותר שניתן לעלות על הדעת שיצאו ממנה ששמונה נביאים כוהנים .

ולכן כל אחד צריך לדעת  ששערי תשובה לעולם לא ננעלים

ואומר הריקאנטי במדבר פרק ה

ודע כי התשובה קורעת כל שטרי חובות שבעולם, כי היא למעלה מכל שרי הקטיגור, והשבים אליה לא יראו מפחד רעה, והסוד הנמרץ והנפלא [ישעיה יד, כז] כי יי' צבאות יעץ ומ"י יפר וידו הנטויה ומ"י ישיבנה, וכתיב [נחום א, ו] ולפני זעמו מ"י יעמוד ומ"י יקום בחרון אפו, כי התשובה נקראת מי, שנאמר [ישעיה מ, כו] שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה, את מ"י נועץ ויבינהו [שם פסוק יד] ממש, כי מ"י אל בשמים ובארץ [דברים ג, כד], ונקראת בלשון מי כדבר שאינו מושג, זהו סוד [ישעיה מא, ד] מ"י פעל ועשה. והענין הוא כי כל גזר דין של מעלה נמלכין בבינה למעלה ובנצח ובהוד למטה הנקראים צבאות, וכשהצדיק עולה מחשבתו למעלה במקום הנקרא בטול נדרים היה מבטלה. ואמרו רבותינו ז"ל [איכה רבתי ג, לה] בפסוק [איכה ג, מד] סכותה בענן וגו', רבי חנינא בר פפא בעא קמיה רבי שמואל אמר לו בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו דכתיב סכותה בענן לך, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, כההיא דאמר רבי יוסי בן חלפתא עתים הם לתפלה מן הדין קריא [תהלים סט, יד] ואני תפלתי לך יי' עת רצון, אבל התשובה נמשלה לים מה ים לעולם פתוח אף שערי תשובה לעולם פתוחין.

ואומנם יש מצבים כאשר מראים לנו מן השמים שהתפילה שלנו לא עוברת ויש עננים המכסים את השמים ויש קשת שמלמדת על חסימה בשמים וזאת כדי שנפשפש במעשנו לחזור בתשובה שלמה על מעשנו

ואומר המעשי ה' מעשי בראשית פרק כח (פרשת נח)

ומה רב טובו אשר צפן והפליא לעשות על דרך הקבלה ממנו אין לגרוע. אבל להוסיף על מה שאמר במה שנאמר והיה בענני ענן על הארץ, שלא יאר ה' פניו אליה מחטאותיה, יובן היטב עם מה שנאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה, ויהיה פירושו והיה בענני ענן על הארץ מעבור תפלה ונראתה הקשת. ועל זה הסוד הנעלם הרמוז בענין הברית הזה אמר דוד (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שפירושו שהוראת הקשת שהוא הברית הוא להודיעם שאין תפילתם נשמעת כדי שיפשפשו במעשיהם.

וזה בדיוק מה שקרה עם אלישע בן אבויה

אומרת הגמרא חברותא חגיגה דף טו עמוד א

כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

ומה היה סופו של אחר ?

חברותא חגיגה דף טו עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.

כלומר עצת היצר הרע להשגיח בבת קול ולצאת לתרבות רעה ולא להאמין לכוח הבלתי מוגבל של התשובה וגם לאחר שעשה את הטעות הזאת ונכנע ליצר הרע שלו בסופו של דבר אחר יצא מגיהינום והגיע לגן עדן .

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף לב עמוד ב

שנאמר סכותה בענן וגו'. כמ"ש בזה דיש מלאכים המקטריגים המפסיקין בין ישראל לאביהם שבשמים וז"ש לעיל מיניה דהאי קרא סכותה באף שהוא אחד ממלאכים המשחיתים כדאמרינן בנדרים (לב.) להפסיק בינך ובינינו ותרדפנו הרגת וגו' כאלו לא תשגיח בנו והוסיף בזה דגם בענן שדרכו להיות ממלאכי הרחמים כמ"ש בקריעת ים סוף ובמתן תורה סכותה לך להיות מהפך הרחמים למדת דין להפסיק בינך מעבור תפלה:

אבל האמת ששערי תשובה לעולם לא  ננעלים ולעולם לכל אחד יש הפתח לחזור בתשובה מלאה  ולהפך את דינו לגמרי גם אם זה נראה בלתי אפשרי כי כוח התשובה הוא להפוך עולמות ולהפוך את הזדונות לזכויות כי עם ישראל נמצא מעל המזל ויש לכל אחד את בכוח לשנות לחלוטין את העולם .

 

 

פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה  ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בפרשת שופטים הסברתי למה הקב"ה עשה שיהיו נביאים בעם ישראל והבאתי הוכחה שהיה זה בגלל בקשה של עם ישראל שיהיה מתווך בין הקב"ה לעם ישראל . ועלתה השאלה איך אדם נהיה נביא והאם נביא אמת יכול להיות גם נביא שקר . וננסה להבהיר את הדברים

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.

וממשיך הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל.

כלומר נביא הוא אדם שמביא את דבר השם לעם ישראל . אבל דבר השם לא יכול להיות דבר הלכה או נגיעה כלשהיא בתורת משה כי יש את הכלל לא בשמים היא . נביא שאומר שהקב"ה שלח אותו לבאר דברי תורה הוא נביא שקר. הדבר היחידי שיכול הנביא לנבא מעשה שהוא לפי שעה מנוגד להלכה חוץ מעבודה זרה . ולנבא על דבר שיתרחש בעתיד .

כמו שאומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.

ואומר ה כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ט

[א] ונאמר לא בשמים היא. בפ' הזהב (ב"מ נ"ט) גבי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן אמרינן עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לבת קול שיצאת ופסקה הלכה כר"א לא בשמים היא ואמרינן התם מאי לא בשמים היא אמר ר' ירמיה אין משגיחין בבת קול וכל שכן דאין משגיחין בנביא המתנבא:

הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

וכיצד נביא נהיה נביא ?

אומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

הלכה א

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.

הלכה ב

ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.

ואומר  ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תכד

שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי

(א) שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו, ועל זה נאמר [דברים ו', ט"ז], לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה, כלומר לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.

משרשי המצוה, לפי שבנסיון היתר בנביא אמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו בטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.

ומה השיעור של פעמים הרבה ומה השיעור של לנסות את הנביא יותר מדאי אינו ברור .

ואומר הטורי אבן הלכות יסודי התורה פרק י הלכה ב

[ב] ובודקין אותו פעמים הרבה וכו'. ולכאורה נראה דהיינו שלשה פעמים כמו שדרשו חז"ל ימים רבים ימים שנים רבים שלשה כן כאן פעמים שנים הרבה שלשה ובתלתא זימני דבתלתא זימני הוי חזקה לכ"ע וא"כ הוא מוחזק לנביא ואין רשאי לנסותו כלל וראיה לדבר ממשה רבינו ז"ל שבתחילת שליחותו למצרים נתן לו הקדוש ברוך הוא ג' אותות שיעשה בפני ישראל:

ועל מה בוחנים את הנביא ?

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.

וצריך לשאול האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ?  הגמרא מספקת לנו תשובה לעניין .  חברותא סנהדרין דף צ עמוד א

תניא: רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים שיש לה כח לשנות את הטבע לפיכך נתנה תורה ממשלה בה כלומר שאפילו אם תראה שהנביא שאומר לעבוד עבודה זרה מושל ועושה כרצונו, כגון שהוא מעמיד לך חמה באמצע הרקיע כמו שנאמר [שם יג ב] "ונתן אליך אות או מופת" אל תשמע לו! תניא: אמר רבי עקיבא: חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו שלא יתכן שנביא שקר יוכל להעמיד חמה באמצע רקיע אלא מה שנאמר "ונתן אליך אות או מופת", היינו כגון חנניה בן עזור, שמתחילתו היה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר.

ומדובר שהנביא היה נביא אמת  ולאחר מכן ניבא נבואה שהיא שקר  כלומר יש מצב של נביא אמת שהופך לנביא שקר . וכדי שנבין היטב את המציאות של הבחירה החופשית כדאי להבין מה קרה עם הנביא חנניה בן עזור  . ירמיהו פרק כח

(י) וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ:

(יא) וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֘ אָמַ֣ר יְקֹוָק֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל בְּעוֹד֙ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים מֵעַ֕ל־צַוַּ֖אר כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לְדַרְכּֽוֹ: פ

(יב) וַיְהִ֥י דְבַר־יְקֹוָ֖ק אֶֽל־יִרְמְיָ֑ה אַ֠חֲרֵי שְׁב֞וֹר חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֗ל צַוַּ֛אר יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:

(יג) הָלוֹךְ֩ וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־חֲנַנְיָ֜ה לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק מוֹטֹ֥ת עֵ֖ץ שָׁבָ֑רְתָּ וְעָשִׂ֥יתָ תַחְתֵּיהֶ֖ן מֹט֥וֹת בַּרְזֶֽל:

(יד) כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל־צַוַּ֣אר׀ כָּל־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה לַעֲבֹ֛ד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַעֲבָדֻ֑הוּ וְגַ֛ם אֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נָתַ֥תִּי לֽוֹ:

(טו) וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא אֶל־חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא שְׁמַֽע־נָ֣א חֲנַנְיָ֑ה לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְקֹוָ֔ק וְאַתָּ֗ה הִבְטַ֛חְתָּ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עַל־שָֽׁקֶר:

(טז) לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־יְקֹוָֽק:

(יז) וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחֹ֖דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:  

מדרש תנאים לדברים פרק יג

אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי"ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו +[אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו]+ אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב"ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב"ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':

חנניה בן עזור היה נביא אמת כלומר היה מקבל דברי נבואה  מהקב"ה . הסתלקה ממנו רוח נבואה והוא גנב דברי נבואה מירמיהו הנביא . התנבא עליו ירמיהו שהוא ימות השנה . ערב ראש השנה הוא ציוה על בני משפחתו להשהות את קבורתו כדי להפוך את ירמיהו לנביא שקר . כלומר ערב ראש השנה ערב יום הדין נביא אמת לשעבר שיודע שיש בורא עולם כי הוא דיבר איתו . שיודע שירמיהו הוא נביא אמת והוא ימות ערב ראש השנה הוא מנסה לגרום בשקר לנביא ירמיהו להיחשב  נביא שקר. עד כדי כך הקב"ה נתן לאדם את כוח הבחירה החופשית לעשות מעשה כזה שמכחיש את הקב"ה לאדם שיודע בוודאות שיש בורא עולם והוא חושב שאולי המעשה הזה יצליח לו ועוד ערב יום הדין ערב ראש השנה שבו אנחנו אומרים  : סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והנשא על כל הארץ ביקרך. והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.

והגמרא דנה האם צדיק יכול להיות רשע חברותא ברכות דף כט עמוד א

בברכת הצדוקים מעלין אותו, משום דחיישינן שמא מין הוא, ובכונה לא אמרה, משום שנאמר בה "וכל המינים כרגע יאבדו", ואינו רוצה לקלל את עצמו.⁽⁴⁾מתרצת הגמרא: שאני שמואל הקטן דאיהו עצמו תקנה, ואין לחושדו במינות.מקשה הגמרא: וניחוש דלמא הדר ביה מצדקתו?אמר אביי: גמירי, טבא - לא הוי בישא! - צדיק אינו נעשה רשע. תמהה הגמרא: וכי לא יתכן שיעשה רשע?והכתיב [יחזקאל יח כד] "ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול".מתרצת הגמרא: ההוא קרא עוסק ברשע מעיקרו, ששב מרשעתו ונעשה צדיק, ולפעמים הוא חוזר ונעשה רשע, אבל צדיק מעיקרו - לא מרשיע שוב.שבה הגמרא ומקשה: וכי צדיק גמור לא יתכן שירשיע?והא תנן [אבות ב ד]: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול⁽⁵⁾ שימש בכהונה גדולה שמנים שנה - ולבסוף נעשה צדוקי! ובאותן שנים ששימש בכהונה גדולה ודאי היה צדיק, שהרי כל כהן גדול שאינו הגון, לא היה מוציא את שנתו, לאחר שנכנס להקטיר קטורת בבית קדש הקדשים.אמר אביי: אף יוחנן היה רשע מעיקרו, ואחר כך נעשה צדיק. ולסוף שמונים שנה שוב קלקל, שהרי הוא "ינאי" הוא "יוחנן", וינאי רשע היה, שהרי הרג את חכמי ישראל.ורבא אמר: "ינאי" לחוד, ו"יוחנן" לחוד, וינאי בנו של יוחנן היה. ינאי רשע מעיקרא, ויוחנן צדיק מעיקרו.מקשה הגמרא: הניחא לאביי, ש"הוא יוחנן הוא ינאי", ונמצא שהיה רשע מעיקרו.אלא לרבא ש"ינאי לחוד ויוחנן לחוד", ויוחנן צדיק מעיקרו היה - קשיא, איך לבסוף נעשה צדוקי? לכן מסיקה הגמרא: אמר לך רבא, לעולם בצדיק מעיקרו נמי יש לחשוש דלמא הדר ביה ונעשה רשע.⁽

ולקראת ראש השנה כדאי שנפנים את ההבנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך כי אם נביא אמת נפל בעצת היצר שלו מה נגיד אנחנו אזובי הקיר ?