פרשת יתרו חכמה בגויים תאמין 8 מהי חכמת בשר ודם ? מה התפקיד של חכמה בשר ודם בעולם ? האם היא תנאי מספיק להכיר באמת ? האם אדם יכול לפעול בניגוד מוחלט לשכל ? מה המשמעות של חכם לב ? מי היה חכם לב ? איך הכיר אברהם את בוראו ? מתי יצא אברהם מהאיצטגנינות שלו ? ‏י"ט/שבט/תשע"ט

בס"ד
פרשת יתרו  חכמה בגויים תאמין 8   מהי חכמת בשר ודם ? מה התפקיד של חכמה בשר ודם  בעולם ? האם היא תנאי מספיק להכיר באמת ? האם אדם יכול לפעול בניגוד מוחלט לשכל ? מה המשמעות של חכם לב ? מי היה חכם לב ? איך הכיר אברהם את בוראו ?   מתי יצא אברהם מהאיצטגנינות שלו ? ‏י"ט/שבט/תשע"ט

במאמר הקודם בפרשת בשלח הגעתי למסקנה שיש שני סוגים של חכמה בגויים

סוג ראשון : חוכמה של התורה שכתוצאה של מעשה העגל ששבר את השלמות שהעולם הגיע אליו במעמד הר סיני וחוכמה זו התפזרה גם אצל  אומות העולם שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני וסופם להיות גרים וזה חכמה שצריכה  מאמץ כדי לברר אותה מתוך אומות העולם . יתרו מסמל את החוכמה הזאת ולכן על שמו יש פרשה בתורה כאשר מיד אחרי חטא העגל הוא נותן עצה למשה והקב"ה מסכים לעצה הזאת והיא נהפכת לחלק מתורת ישראל . חכמה זו היא חלק מהתורה של הלוחות השניים ולא הלוחות הראשונים . היחידי שהגיע לדרגה של הלוחות הראשונים היה משה רבנו

סוג שני : חוכמה של בשר ודם "חכמי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם " והיא שייכת לאומות העולם גם לאלו שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ולא רצו לקבל את התורה במעמד הר סיני ולאחר מכן לא רצו ללמוד אותה כאשר יהושע בכניסתו לארץ ישראל כתב את התורה בסיד ב 70 שפות והקב"ה דן אותם למיתה על שלא למדו וקיבלו אותה ולמעשה הם נחשבים כמתים . חכמה זו  לא חלק מתורת ישראל .  

ונשאלת השאלה למה יש כזה סוג של חוכמה ?

אומר הפנים יפות דברים פרק ד

כי משה קיבל את התורה בהיותו למעלה מן המזלות והוא למד אותם בהיותם עדיין בח"ל, ואמר שהודיע ולמד עמהם התורה שהיא למעלה מן השמש כאשר צוני ה' אלהי אף בהיותם בח"ל כדי לעשות אותם בארץ, והנה העוסק בתורת ה' הוא למעלה מן העוסק במזלות, שהם מתנהגים ע"פ הטבע ומעלת התורה חשוב מחכמת המזלות שהם הטבעיים, והוא שאמר על חושב המזלות כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, דהיינו שהם תחת השרים והמזלות שלהם ואינם יכולים להשיג מעלות התורה שהוא למעלה, והוא שאמר דהמע"ה לאחר שאמר השמים מספרים כבוד אל אמר תורת ה' תמימה כי היא למעלה מן השמש, והוא למעלה מן המזלות המתנהגים ע"פ הטבע, וכן אמר [תהלים קמז, ד - ה] מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, ואח"כ אמר גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר, פירוש שהתורה נקראת תבונה היא למעלה מן הכוכבים שיש להם מספר, ולתורה אין מספר כדכתיב [שם קיט, צו] לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד,

יש פער שלא ניתן לגישור בן חוכמת התורה לחוכמה בשר ודם . ולכן מי שאין לו את הכלי לקבל את חכמת התורה לעולם לא יכול להבין אותה או לקבל אותה . אותם גרים לעתיד מי שהוא היום חלק מאומות העולם והמזל שלו היה במעמד הר סיני יש לו את הכלי לקבל את תורת ישראל ,אבל כנראה אחד הכלים לעלות ולהתקרב לחכמת ישראל נעשה  דרך חוכמה של בשר ודם . כבר ראינו שהחוכמה הזאת היא לא תנאי מספיק  לקבל ולהבין את התורה . כדי להבין ולקבל את התורה צריך שילוב של חוכמה ולב ורק שילוב כזה יכול להביא את האדם להעלות במדרגות התורה עד לדרגה הגבוהה ביותר והיא דרגתו של משה . רק שילוב כזה בן שכל ללב יכול להביא את האדם להבין את התורה ודרכה להבין את העולם .

וכך רואים בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד א

דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקדוש ברוך הוא בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת.

כלומר רק שילוב של שכל ולב יכול להביא את האדם להבנה נכונה של התורה וחסרון בלב יכול להוריד את האדם בדרגת הבנת התורה וכתוצאה מכך את ההבנה שלו על העולם .

ויש חוכמות של התורה שקרובות ומשיקות לחוכמה של בשר ודם ודרך  החוכמות הללו ניתן לאומות העולם הזדמנות לסלול את דרכם ולהגיע לחוכמה של התורה .  ומכאן אולי ניתן להגיד שהחוכמה של בשר ודם הוא כלי שנתן הקב"ה כדי לתת לאדם בחירה חופשית ולתת לו את ההזדמנות לבחור בחיים ולא את המוות וכך כתוב  בדברים פרק ל

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

כלומר חלק מהבחירה החופשית של האדם היא ההזדמנות להבין את האמת . כי אם התורה היית בשמים לא היה אפשרות לכל אדם לקבל אותה ולכן הקב"ה הוריד את התורה לארץ ונתן גם לאומות העולם דרך להגיע לאמת . ולכן אחרי מעמד הר סיני וחטא העגל כאשר חלק מהתורה התפזר באומות  העולם לאלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני החוכמה של בשר ודם היא  אחד הדרכים לתת סולם לאומות העולם להגיע להבנה שהתורה  היא אלוקית  ומתוך ההבנה  הזאת להיכנס לתוך עם ישראל . תלמוד בבלי מסכת שבת דף עה עמוד א

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. 

כלומר חוכמת העיבור שהקב"ה נתן לעם ישראל משיק לחכמת בשר ודם והוא תצפית על גרמי השמים וניסיון של האדם להבין את הפעולה של גרמי השמים דרך הבנת חוקי הפיזיקה והשכל האנושי ודרך אותו חכמה בשר ודם יכול אחד מאומות העולם להגיע ולהבין שהתורה היא תורה אלוקית ולא תורה של בשר ודם וההבנה הזאת היא לא תנאי מספיק כדי לקבל על עצמך את תורת ישראל כי כדי לקבל את התורה צריך שיהיה לאדם לב מתאים וכלי קיבולת להבין את התורה האלוקית ובלי זה לא תוכל להיכנס ולהיות חלק ממי שהעולם נברא בשבילו .  

 שו"ת בית הלוי דרושים דרוש יג

ובזה יובן מה דאמרו בגמ' רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות דפשעו לא נאמר אלא הפושעים בי דפשעי ואזלי ולכאורה אינו מובן דהאיך אפשר לחטוא בגהינם ומה בידם לעשות אז, רק הענין דגם בעודם מתייסרים שם נשאר הרע מושרש בנפשותם כמו מקודם ואינו מוציא מהם כלל ומביא ראיה ע"ז מהפסוק שנאמר הפושעים והך קרא הא דרשינן לי' בר"ה על אותם שנידונים לעולם ועליהם הוא דאמר דפשעי ואזלי וכמוש"כ ועיין במס' חגיגה כל עמר דנחית ליורה סליק ובאה התשובה כל דנקי אגב אמיה סליק ופרש"י שם בשם רבותיו דשאלו אם כל היורדים לגהינם עולים ממנו והשיב להם כל שיש לו זכות עולה והענין מובן דאם יש בידו גם זכות ומע"ט הגיהנם מתקנו ומוציא הרע ממנו ולא נשאר בנפשו רק הטוב ועולה אבל מי שאין בו שום טוב א"כ מאי יתוקן ממנו כיון שכולו רע וזה אינו עולה:

כלומר שכל אנושי לא מכריע את האדם לחיים או למוות ,ויכול אדם גם במקום שלא ניתן לחשוב אחרת לשכנע את עצמו ולהוביל את עצמו לגיהינום גם כאשר זה מנוגד לחלוטין לשכל האנושי . אבל השכל האנושי יכול להוביל את האדם לחיים כאשר יש לו יכולת קיבול של האמת . וכך אנחנו רואים את אומות העולם במשא ומתן שלהם עם הקב"ה לשם קבלת שכר בעולם הבא

שו"ת וישב הים חלק ג סימן לח

ועיין שם עוד (דף ג' ע"א) שבסוף בקשו הגוים שינסה אותם הקדוש ברוך הוא בקיום מצוה, ונתן להם מצוה קלה שהיא מצות סוכה, והוציא להם חמה כבתקופת תמוז, ובעטו בהן ויצאו, עי"ש, שהוכיחו בכך שלעולם אין בהם היכולת לקיים מצוה לשמה, אלא לשם תועלת והנאת עצמם, ולכן ברגע שסבלו ממנה, בעטו בה ויצאו. ובבעיטה זו נחתם דינם שאין להם טענת קבלת שכר לעולם בשום אופן, דאין שכר לעולם הבא אלא למי שמקיים מצות בוראו לשמה לעשות נחת רוח לפניו, וזה מנוע מהגוים אפילו בעולם האמת. ולכן אמרו חז"ל (ערובין דף י"ט ע"א) שאפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. וזה מפורש בגמרא הנ"ל דעבודה זרה שבעטו בסוכה בעולם האמת.

כלומר אומות העולם על אף שהבינו בשכל שלהם שהשכר בעולם הבא הוא העיקר ברגע האמת הם בעטו בסוכה כאשר החמה יצאה וזה מנוגד לשכל האנושי כי ברור היה להם שכאשר יבעטו בסוכה יאבדו את העולם הבא שלהם אבל הלב שלהם בעט בסוכה בניגוד גמור לשכל שלהם ואיבדו את העולם הבא שלהם . אבל יש כאלו שהגיעו לקב"ה דרך התבוננות בעולם דרך חוכמת הטבע כמו אברהם אבינו שהגיע לבוראו דרך חוכמת הטבע של גרמי השמים

ואומר הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר חכמה של בשר ודם הביאה את אברהם להכיר בבוראו והיא כלי שיצר  הקב"ה בעולם כדי לתת לאדם יכולת להגיע אליו בזכות עצמו כדי שיקבל על זה שכר וזה לדעתי המשמעות של חוכמה בשר ודם והיא חוכמת הטבע ההתבוננות בעולם והבנה של החוקים ובשילוב של כלי קיבול שהקב"ה נתן לאדם ומקומו בלב יכול להגיע לאמת וכך כותב  הכלי יקר בראשית פרק יז

אני הנה בריתי אתך. לשון הנה מורה על דבר המצוי כבר, ויש לפרש כבר בריתי מצוי בך. והאמת כן הוא כי סתם מילה חיצונית זו היא לתכלית נכבד והוא שממנה יוקח מופת על מילת ערלת הלב וטהרתו. ובלי ספק שקודם סתם מילה כבר היה לאברהם לב טהור ונמול, על כן אמר לו ה' יתברך יודע אני בך שכבר הנה בריתי אתך כי טהור לב אתה אמנם לפי שעכשיו אני רוצה לעשותך אב המון לכל גוים צריך אני ליתן פתחון פה לכל באי עולם למה אני ממנה אותך אב המון גוים, וזהו לפרסם מעלתך וטוהר לבבך נגד עיני כל העמים על ידי מילה חיצונית זו המעידה על טהרת הלב, למען ידעו דורותיכם כי בדין עשיתיך אב המון גוים.

וכאשר אברהם הגיע לדרגה מספקת הקב"ה הרים אותו מעל חוכמת הטבע ואומר השפת אמת דברים פרשת שופטים

ובמד' תנחומא כמו שהרים הקדוש ברוך הוא לאברהם למעלה מהמזל ע"ש צא מאיצטגנינות שלך כו'. פי' דאיתא בזוה"ק פ' לך לך שאחר שאאע"ה עסק בחכמת הטבע והשתוקק להשיג אמיתת הבורא אמר לו לך לך כו'. שכן הסדר לחפש בדעת כפי היכולת ואח"כ לבטל כל הדעת כדי להשיג אמיתות דבר ה' ואז זוכין לנבואה כמ"ש אח"ז נביא מקרבך כו' עי"ז שתהי' תמים כנ"ל:

כלומר חכמת הטבע היא כלי להגיע אל הקב"ה אל התורה אבל הוא לא כלי מספיק כי צריך גם את אותו חלק מהלב . וחכם לב היה משה רבנו שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר שניתן והיא אספקלריה המאירה

רש"י משלי פרק י פסוק ח

(ח) חכם לב יקח מצות - משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג):

ויש עדין להוסיף בעניין ובלי נדר נמשיך במאמר הבא

פרשת בשלח חכמה בגויים תאמין 7 מה התרומה של הגרים לעם ישראל ? מה הקשר לרבי עקיבא ? מה ההבדל בן חכמי אומות העולם למלכי אומות העולם ? למה לא צריך לרוץ לקראת חכמי אומות העולם ? האם החוכמה של אומות העולם זמנית ? למה יכול היה בר ששת הסגי נהור לזהות את מלכי ישראל ? מה אחת התוצאה של מגילת אסתר ? מהי חכמת בשר ודם ? מה התועלת שלה ? י"ב/שבט/תשע"ט

בס"ד
פרשת בשלח  חכמה בגויים תאמין 7 מה התרומה של הגרים לעם ישראל ? מה הקשר לרבי עקיבא ?  מה ההבדל בן חכמי אומות העולם למלכי אומות העולם ? למה לא צריך לרוץ לקראת חכמי אומות העולם ? האם החוכמה של אומות העולם זמנית ? למה יכול היה בר ששת הסגי נהור  לזהות את מלכי ישראל ? מה אחת התוצאה של מגילת אסתר ? מהי חכמת בשר ודם ? מה התועלת שלה ? י"ב/שבט/תשע"ט

מסקנת הדברים במאמר הקודם  חכמה בגויים תאמין 6 :   

" יתרו מיצג את התחלת התיקון לאחר חטא העגל כי הוא היה חלק מהותי מאומות העולם שקשור לתורה , והעצה שנתן יתרו למשה מיד אחרי קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים הוא התחלתה תהליך של ברור המוץ מן התבן של אומות העולם . מי ששיך למהות של עם ישראל ומי שייך לצד הרע של העולם שמקורו מהמלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ,ורק בסוף התהליך בסוף הברור המוחלט מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם יוכל  הקב"ה למלוך על העולם בשלמות וכסאו יהיה שלם ,והחוכמה של אומות העולם שאנחנו מאמינים לו הוא אותו חלק מהחוכמה ששייכת לתורה אבל חטא העגל שגרם לשבירה של העולם השלם שנוצר במעמד הר סיני ,כאשר חלקים ממנו נמצאים אצל אותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני והם חיים ונמצאים בתוך אומות העולם"

ואת המשמעות של גרים לעם ישראל לגבי התורה אנחנו רואים אצל רבי עקיבא ר' צדוק הכהן מלובלין - אור זרוע לצדיק ענין גלות מצרים עמוד יב

והנה היסוד מתורה שבעל פה הוא רבי עקיבא כנודע כמו שאמרו בסנהדרין (פ"ו א) וכולהו אליבא דרבי עקיבא וביבמות (ס"ב ב) והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא ושנאה והוא דוגמת משה רבינו ע"ה וגדול ממנו כמו שאמרו במנחות (כ"ט ב). והיינו דמשה רבינו ע"ה יסוד תורה שבכתב ורבי עקיבא יסוד תורה שבעל פה והוא בן גרים כנודע ובא מעשו כידוע מטעם האריז"ל על פסוק (בראשית כ"ה, כ"ח) כי ציד בפיו שהיה בפיו והיינו שהוא סוד תורה שבעל פה עיין שם.

כלומר אותם גרים ובני גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני תפקידם להיכנס לתוך  עם ישראל ולהחזיר לתוך עם ישראל את אותו חוכמה שהתפזרה בעולם כתוצאה של חטא העגל שגרמה לשבר בעולם החדש שנברא  במעמד הר סיני .

ונשאלת השאלה האם החכמה היחידה בגויים היא אותה חוכמה ששייכת לתורה ונמצאת רק באותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני או יש חוכמה שנמצאת גם באומות העולם אותם אלו שנידונו למיתה כאשר היו יכולים ללמוד את התורה ולא למדו . תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח עמוד א

תנו רבנן: הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו, חכמי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם. אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.

כלומר אנחנו צריכים לברך על חכמי אומות העולם ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם  אם כן יש לנו הוכחה  שיש חכמי אומות העולם שהם שיכים לאומות העולם שלא היו במעמד הר סיני כי אם זה היה בספק כלומר אנחנו לא יודעים אם חכמים אלו הם מאלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני או לא היה במעמד הר סיני  היה אסור לברך כי יש את הכלל ספק ברכות להקל ולא היינו מברכים . כלומר יש חוכמה באומות העולם גם באלו שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני . וכאן צריך להבין איזה חכמה מדובר . דבר ראשון אנחנו רואים שיש הבדל בן חכמי אומות העולם למלכי אומות העולם . בעוד שלמלכי אומות העולם אנחנו צרכים לרוץ לקראתם אבל חכמי אומות העולם לא צריכים לרוץ לקראתם . ולדעתי ההבדל הוא שמלכי אומות העולם הם משהו ודאי וממשי בהנהגה של העולם משלי פרק כא

פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְקֹוָ֑ק עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

מלבי"ם משלי פרק כא פסוק א

(א) פלגי מים לב מלך, הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן לבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בעניני הכלל משולל הבחירה,

ומלך של אומות העולם הוא כזה וממשי במציאות עד שרב ששת שהיה  סגי נהור ברך על בואם של מלכי ישראל על אף  שהיה סגי נהור כלומר רב ששת יכול להבחין בעולם הזה מבלי לראות אותם את ההבדל בן מלכי אומות העולם למלכי ישראל דבר שרוב אנשים לא יוכלו להבחין בו חוץ לסימנים החיצונים בן חכמי ישראל לחכמי אומות העולם כי אומר רש"י מסכת ברכות דף נח עמוד א

שאם יזכה - לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח.

יבחין - כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה.

ואומר הבבלי חברותא ברכות דף נח עמוד א

אמר ליה רב ששת: ידעתי זאת, מתוך שפסק הרעש. ואין המלך מגיע אלא מתוך שקט ודממה. כמו שמצינו בקדוש ברוך הוא. וקיימא לן, דמלכותא דארעא היא כעין מלכותא דרקיעא. ובמלכותא דרקיעא כתיב, "צא ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר, ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', לא ברוח ה'. ואחר הרוח רעש, לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש, לא באש ה'. ואחר האש קול דממה דקה"!

אבל לגבי חכמי ישראל ניתן  להבחין בברור בעולם הזה בן חכמי ישראל לבין חכמי אומות העולם ולכן אין אנחנו צריכים לרוץ ולראות את חכמי אומות העולם בעולם הזה כמו שאנחנו צריכים לרוץ ולראות את מלכי אומות העולם . וצריך להבין למה ?

אומר הבבלי חברותא מגילה דף טז עמוד א

"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו". קרי להו "אוהביו", וקרי להו "חכמיו"?!⁽⁷¹⁴⁾אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, ואפילו באומות העולם⁽⁷¹⁵⁾ - נקרא חכם⁽⁷¹⁶⁾.והיינו דבר החכמה שאמרו לו חכמיו:"אם מזרע היהודים מרדכי וגו'". והכי אמרו ליה: יש זרע ביהודים, שאם הוא בא מהם - לא תוכל לו. דאי משאר שבטים קאתי מרדכי - יכלת ליה. ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה קאתי - לא יכלת ליה⁽⁷¹⁷⁾.ומנלן דאינו יכול להם?יהודה - דכתיב: "ידך בערף אויביך".אינך, שאר שבטים - דכתיב בהו: "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך"."כי נפל תפול לפניו". דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה?אמרו לו: אומה זו משולה לעפר, ומאידך משולה גם לכוכבים. שכשהן יורדין - יורדין עד עפר. וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים.

ואומר השו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן רח

ובזה יש להבין מאחז"ל פ"ק דמגלה כל האומר דבר חכמה אפילו באו"ה נקרא חכם ע"ש ט"ז ע"א, וקשה פשיטא למה יגרע ולא יקרא חכם והלא מברכים על חכמי או"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם [ברכות נ"ח ע"א]. אבל הענין כנ"ל דהוה סד"א דוקא בישראל המושגח מאל עליון נאמר כנ"ל, אבל או"ה שאומר דבר חכמה שאינו ראוי לפי מזגו וטבעו לא יצוייר בחכמה אלא כסומא בארובה, קמ"ל, דהרי הכא קרי לי' אוהביו, ואילו היו חכמים בעצם בודאי היו מתוארים חכמים שהרי חכמי או"ה נמי נקראו חכמים, ומדקרי להו אוהביו ש"מ שלא היו חכמים בעצם, ומ"מ בפסוק השני קרו להו חכמיו היינו ע"כ על אותו דבר חכמה שנזרקה מפיהם אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו וגו', ונמצא על דבר חכמה וחידות הלז קורא להם חכמים לפי שעה, דלא נימא האומר דבר חכמה באו"ה שאיננו חכמה בעצם לא נימא כסומא בארובה במקרה ולא בהשגחה, קמ"ל כי נקרא חכם לפי שעתו, זה אמת נכון הדבר:

ואני רוצה ללמוד מדברי החתם סופר ומהגמרא שחכמי אומות העולם לאחר מתן תורה זה חוכמה ארעית זמנית ולא קבועה כלומר חכם נקרא כל מי שאומר דברי חכמה כלומר חכם מאומות העולם נקרא חכם על אותו חלק מדבריו לפי שעה ולא על כל דבריו . כלומר כמו כאן בגמרא שיועציו של המן נקראו אוהביו ונקראו חכמיו כלומר אין הם חכמים בכל דבריהם ויש חלק מדבריהם שניתן להגיד עליו חכמיו ויש חלק מהדברים שלהם שנקראים אוהביו . ואותו חלק שהם נקראים חכמיו  מקורו בחכמה של התורה פסוק המבאר  את הכוח של עם ישראל שיכולים להגיע עד הכוכבים .כלומר חכם של אומות העולם זה חוכמה זמנית וחלקית בהתאם לדבריו . ועוד דבר שניתן ללמוד  ממגילת אסתר שהתוצאה הנוספת של כל המאורעות במגילת אסתר היה הכנסת גרים לתוך עם ישראל אומר התלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב

תנא: נעמן גר תושב היה; נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק; מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים; מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון.

כלומר גם כאן שהיה בהם באופן חלקי תורה וחוכמה  חלק מזרעו של המן נכנס לתוך העם היהודי . ולכאורה נראה כי כל המלחמות של עם ישראל הוא חלק מן המאמץ להכניס לתוך עם ישראל  את אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני .

אבל יש עוד סוג של חוכמה שהיא חוכמה הקשורה להבנת המציאות הפיזית בעולם ולמציאות שבני האדם רואים ומנתחים בשכל בשר ודם שלהם .  

תלמוד בבלי מסכת שבת דף עה עמוד א

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. 

ואומר השו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן כו

והנה לא יאומן כי זה נאמר על החשבון הזה המסור בידינו היום הזה שאפילו תלמידים המתחילים יכולים ללמדו, וגם לא על החכמה הנמסרה עתה לעמים, והמה משכילים בה יותר ממנו הרבה וחברו בה ספרים הרבה, ולא עוד אלא שנודע לנו בברור כי גם קודם מתן תורה היתה זאת החכמה בין האומות, וכבר הי' לאברהם אבינו ע"ה הרבה ויכוחים ע"י אותה החכמה עם אנשי דורו, ועל זה נאמר [ב"ב ט"ז ע"ב] איצטגנינות גדולה הי' בלבו של אברהם אבינו ע"ה והי' אומות העולם משכימים לפתחו, ומה לי להאריך בזה, צא וראה כמה המצאות נפלאות המציא תלמי המלך הנקרא בטלמיוס אשר ממש על המצאותיו בנו כל יסודי התכונה, ולמה זה אם כן יטלו חז"ל עטרה לעצמם בזה לאמור כי היא חכמתכם ובינתכם.

אבל הוא סוד נפלא וחשבון דק ועמוק עמוק מי ימצאנו, לא לחנם מסורה עדות לבית דין בירושלים דוקא, בא וראה סוף מס' ברכות [ס"ג ע"א] חנני' אחי ר' יהושע שבקש לעבר שנים ולקבוע חדשים בחוץ לארץ ובקשו לנדותו דכתיב [ישעי' ב' ג'] כי מציון תצא תורה, ולא ממקום אחר, שמע מינה שהמקום גורם לידע סוד נפלא הזה. ואם משה רבינו ע"ה נתקשה בקדוש החדש עד שהראהו באצבע כזה ראה וקדש [מכילתא פ' בא], אל תאמין בעצמך שאפשר לנו לידע אפס קצהו. והאמן בעצמך שכל מה שמתחכמים בו אנשי דורנו הכל הבל, בנוי על יסודות שכלם, זה בונה וזה סותר, מי עלה שמים וירד, צררו רוח בחפנם, אין אתנו יודע עד מה, א"כ מה זה שאמרו [פסחים נ"א ע"ב, ביצה ד' ע"ב] אנן בקיאינן בקביעות דירחא.

הוי יודע שקלקלתינו תקנתינו, כל זמן שהי' הלבבות שלימים בחכמה ומדע, הי' חושבים חשבון דק ועמוק ההוא ושוקלים במאזני צדק רגע המולד האמיתי, אף על פי שהי' מקדשים עפ"י הראיה, מכל מקום לא זזו מחשבונם, כמ"ש וביאר היטב רמב"ם בהלכות קדוש החודש, וכמו שאמרו חז"ל פ"ק דסנהדרין [י"ח ע"ב] רבנן אחושבנייהו סמכו - מעתה חסרנו כל והחכמה התחילה להשתכח מישראל, עמדו חכמי הדורות ותקנו חשבון קל ואיננו אמיתי אלא בקרוב, כי אי אפשר למסור החשבון הצדק ההוא לכל אדם, ע"כ תקנו חשבון וקראוהו חשבון אמצעי, ועל ידי זה החשבון חשבו הם עד סוף ימות עולם, וקדשו כל המועדות העתידים להיות כדי שיהי' מקודשים מבית דין מומחים, ואף על פי שהחשבון אינו מדוקדק, סמכו על מה שאמר הכתוב אשר תקראו אותם מקראי קודש, אתם חסר כתיב, קרי ביה אתם אפילו מזידים [ר"ה כ"ה ע"א], וע"י זה החשבון תקנו כולי גולה, וזהו המסור בידינו ומפיו אנו חיים. ובכל זאת אין אנו מרחיקים ומדחים כל הבא ללמדו דודאי תורה היא וללמוד הוא צריך, ומכל שכן הרוצה להעמיק יותר בקדוש החודש לרמב"ם ז"ל ישכיל ויבין קצת מפלאי הבורא יתברך ועוצם חכמתו, ובהתבונן בהם יגבה לבו בדרכי ה' בלי ספק, כמ"ש פתח דברינו, אך אין אנו ערבאין לכך, כי עסקינו בהווית דאביי ורבא, ולא באנו עתה אלא לרוות צמאון התלמידים המבקשים תפקידם ובחפשם בספרים לא מצאו ידיהם בבה"מ, יש קצרו ויש האריכו, וכיון שלא השיגו לידע חשבון האמצעי וטעמו על בריו, לא יבואו לראות ולהבין חכמה היותר פנימי והוא חשבון האמיתי, ומי שלא נמסרו לו מפתחות החיצונות בהי עייל.

כלומר יש חוכמה של גויים שהיא חוכמת בשר ודם ונובע מתוך תצפית שלהם על העולם מצד אחד ושימוש בשכל אנושי מצד שני . אבל חוכמה זו היא לא אמת ולא יכולה להיות אמת כי היא מבוססת על כלים שיש בהם מידה של טעות וסטייה מהאמת אבל היא איזה דרך להגיע לאמת . כלומר כאשר אדם יודע את האמת מתוך השכל וזה אמת חלקית ורק שיעור מקורב לאמת יש לו סיכוי שכאשר הוא יפגוש  מולו את האמת שבאה ממקור האמת והיא התורה יש סיכוי שהוא יוכל להבין ולקבל על עצמו את התורה כאשר יש לו כלים לקבל את התורה (מזל שלו היה במעמד הר סיני )  . וזה החוכמה שנקראת חוכמת  בשר ודם כמו שאומרת הגמרא  חכמי אומות העולם - אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם

ובעזרת השם בלי נדר נמשיך שבוע הבא

פרשת בא חוכמה בגויים תאמין 6 מי מביא חורבן לעולם ? מה הקשר בן חורבן בית המקדש לערב רב ? מה הקשר שלהם לחטא העגל ? מה הקשר לעמלק ? מה הקשר של חטא העגל לגלות ? ומה הקשר למלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ? מה הקשר של יתרו למלוכה של הקב"ה בשלמות על כל העולם ? ‏ה'/שבט/תשע"ט

בס"ד
פרשת בא חוכמה בגויים תאמין 6 מי מביא חורבן לעולם ? מה הקשר בן חורבן בית המקדש לערב רב ? מה הקשר שלהם לחטא העגל ?  מה הקשר לעמלק ? מה הקשר של חטא העגל לגלות ? ומה הקשר למלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ? מה הקשר של יתרו למלוכה של הקב"ה בשלמות על כל העולם ? ‏ה'/שבט/תשע"ט

בפרשת וארא כתבתי בסוף המאמר :

אומר הבבלי חברותא סנהדרין דף צד עמוד א

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא [כל עם ישראל], שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'

כלומר כאן רואים את הנתק המוחלט של משה לאחר מתן תורה ואחרי חטא העגל מיתרו ,שיתרו שבא מבחוץ אומר ברוך ה' ולא משה ושישים ריבוא יהודים  . וההסבר שלי לדבר שדרגתו של משה לא אפשרו לו לרדת נמוך כל כך לדרגתו של יתרו וזה בדיוק המשימה של עם ישראל בגלות ולא המשימה של משה כי משה בדרגתו לא יכול לעשות את המשימה הזאת ולדאוג להכניס לתוך העם היהודי כל מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וזה הסיבה שהקב"ה השאיר את משה מחוץ לארץ ישראל . ואומר בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

וכדי שנבין את זה יותר לעומק אני מביא כאן את הזוהר הקדוש דף כה ע"א  ספר בראשית

וּבָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַחַר כָּךְ עַל תֹּהוּ, וְאֵין שָׁם יְסוֹד שֶׁהוּא בְּרִי''ת שֶׁסּוֹמֵךְ אוֹתָם, לָכֵן רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת תּוֹרָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם, שֶׁהוּא בְּרִית מִילָה מַמָּשׁ, וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ, וְנִשְׁאֲרָה הָאָרֶץ חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה.

וְזְהִוּ יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. יִקָּווּ הַמַּיִם - זוֹ הַתּוֹרָה. אֶל מָקוֹם אֶחָד - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם תְּלוּיוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. כְּבוֹד ה' - שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה. מִמְּקוֹמוֹ - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה. וְכֵיוָן שֶׁאוֹתָם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם בְּוַדַּאי יהו''ה, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ. וְזֶהוּ יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד.

וְהַתּוֹרָה הִיא יִשּׁוּב הָעוֹלָם. וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם, שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָהּ, נִשְׁאֲרוּ חֲרֵבִים וִיבֵשִׁים, וְזֶהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, אֵלֶּה שֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים מִצְווֹת הַתּוֹרָה. לֹא שֶׁיַּשְׁמִיד הוּא מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם. וְלָמָּה יַשְׁמִיד אוֹתָם אֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם? וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמִּתְגַּיְּרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה שֶׁל אַבְרָהָם בָּאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא ה', שֶׁהוּא חָרֵב וְיָבֵשׁ. חָרֵב בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְיָבֵשׁ בְּבַיִת שֵׁנִי.

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.

וּמִשּׁוּם שֶׁהֵ''א קְטַנָּה, ה' שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהִיא שֶׁל הִבָּרְאָם, נִקְטַן הוּא בִּגְלָלָהּ, וְנֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה סג) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה וְגוֹ'. וְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּכֹחַ שֶׁל ו' וְהֵבִיא אוֹתָהּ עִמּוֹ. מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו י''ה וְנִשְׁלְמָה הַשְּׁבוּעָה, [שנאמר] (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' וְגוֹ'.

כלומר לפי הגמרא בסנהדרין צד א יש הכרה בבורא עולם של אלו שהם לא מהנשמות שהיו במעמד הר סיני סוג הכרה שהוא נמוך הרבה יותר מהשגתו של משה שהגיע לדרגת אספקלריה מאירה . משה רבנו הבין את זה והכניס לתוך עם ישראל גרים שחלקם באמת שיכים לעם ישראל ואלו הם שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל לא היה ניתן להפריד אותם מערב הרב ששייך לאותם מלאכים שנפלו לעולם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם  שלאחר מכן דרך עמלק נלחמו בעם ישראל . והערבוב הזה של אותו ערב רב גרם לחטא העגל .משה רבנו לא יכול בגלל דרגתו הגבוהה לעשות את אותו ברור מי שייך לעם ישראל כמו יתרו ומי הוא מאומות העולם שלא קיבל את התורה ולא היה בשום צורה במעמד הר סיני , וזה התפקיד של עם ישראל שהושפע מהערב רב שהיה בחטא העל . וזה הסיבה לחורבן בית המקדש הראשון והשני והסיבה לגלות עם ישראל כדי לעשות את עבודת הברור

 

ַ

ואת זה אומר הזוהר הקדוש בהמשך

מה זֶּה מִדֹּר דֹּר? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (קהלת א) דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְזֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁאִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אַחַת. וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.

הַנְּפִילִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבוֹת הֵנָּה. וְאֵלֶּה הֵם מִין שֵׁנִי מֵהַנְּפִילִים הָאֵלֶּה מִלְמַעְלָה. שֶׁכְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אָדָם, שֶׁאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וְגוֹ', רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ רֹאשׁ לְכָל הָעֶלְיוֹנִים לִהְיוֹת מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם וְשֶׁיִּהְיוּ מִתְמַנִּים עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם מא) וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, הֵם רָצוּ לְקַטְרְגוֹ וְאָמְרוּ (תהלים ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגוֹ', שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא לְפָנֶיךְ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם לְמַטָּה כְּמוֹתוֹ, הֱיִיתֶם חוֹטְאִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. מִיָּד - וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם וְגוֹ', חָשְׁקוּ בָהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילָם לְמַטָּה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת.

למה כל כך חשוב לעשות את הברור הזה ולהכניס את אותם שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני לתוך המכלול של עם ישראל ?  

אומר הזוהר הקדוש

בַּצַד הָאַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדֻשָּׁה, יֵשׁ סוֹד שֶׁהוּא מֶלֶךְ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְתַחְתָּיו יֵשׁ כֹּהֵן אוֹן, וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב (הושע יב) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי. מִשּׁוּם שֶׁכֹּחַ זֶה שׁוֹלֵט עַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם. וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּמְצָא כֹּחַ זֶה, לֹא יָכֹל לְהַצְלִיחַ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

סוֹד הַדָּבָר - בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הַזֶּה וְהַכֹּהֵן הַזֶּה נִכְפִּים, וְנִשְׁבְּרוּ, אָז נִכְפִּים כָּל יֶתֶר הַצְּדָדִים וּמוֹדִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט לְבַדּוֹ מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהכ) וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

כְּמוֹ זֶה וְסוֹד זֶה מַמָּשׁ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָרֶץ, שֶׁשָּׁבַר מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְזֶהוּ פַּרְעֹה. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה וְאָמַר (שמות ה) אֱלֹהִי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פָּתַח וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְכַּבֵּד שְׁמוֹ בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁהוּא נִכְבָּד לְמַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁהִלְקָה אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ, בָּא וְהוֹדָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא.

וְאַחַר נִשְׁבַּר וְנִכְפָּה אוֹתוֹ כֹּהֵן אוֹן, יִתְרוֹ, שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, עַד שֶׁבָּא וְהוֹדָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְאָמַר, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ', עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וְגוֹ'. וְזֶהוּ כֹּהֵן אוֹן, צַד הָאַחֵר, שֶׁהוּא צַד שְׂמֹאל. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁאָמְרָה רָחֵל, כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁהִיא מֵתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה) בֶּן אוֹנִי. וְלָכֵן מִהֵר (הודה) יַעֲקֹב וְאָמַר בֶּן יָמִין, וְלֹא בֶּן אוֹנִי. צַד יָמִין, וְלֹא צַד שְׂמֹאל.

וְכֵיוָן שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן הוֹדוּ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְנִשְׁבְּרוּ לְפָנָיו, אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל, מַעְלָה וּמַטָּה. וְעַד שֶׁהִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, כְּשֶׁהוֹדוּ אֵלֶּה לְפָנָיו, לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד לְאַחַר שֶׁבָּא יִתְרוֹ, וְהוֹדָה וְאָמַר, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ'. אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מַעְלָה וּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ נָתַן תּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ עַל הַכֹּל.

פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ - כְּשֶׁגָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת מִצְרַיִם וְעָשָׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ - כְּשֶׁבָּא יִתְרוֹ וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקֵרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמִשָּׁם הִתְקָרְבוּ כָּל אוֹתָם גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. מִשָּׁם וָהָלְאָה, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. שֶׁהֲרֵי אָז הִתְקַדֵּשׁ שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי (מהצד האחר) מִתְקַדֵּשׁ שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּשֶׁנִּשְׁבָּר וְנִכְפֶּה הַצַּד הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּיִתְרוֹ.

כלומר כניסת אותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני הוא חלק מהותי מהשלמות של מלכותו של הקדוש ברוך הוא על כל העולם בשלמות . וזה ההבנה מהפסוק בשמות פרק יז

(טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיקֹוָ֖ק בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

רש"י שמות פרשת בשלח פרק יז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבעע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם:

כלומר שלמותו של מלכותו של הקב"ה על העולם היא כאשר כל מי ששיך לתורה יכנס למכלול של עם ישראל ומי שלא שייך לתורה לא יהיה קיים  בכל צורה שהיא .

ואת הקשר בן אותם ערב רב שגרם לחטא העגל ואת הקשר של יתרו לתיקון הדבר אומר הזוהר הקדוש

ספר בראשית

וְעִם כָּל זֶה, מֹשֶׁה, כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל עֶרְוַת אָבִיו, לָקַח אֶת בַּת יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שופטים א) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, לָמָּה נִקְרָא קֵינִי? שֶׁנִּפְרַד מִקַּיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד) וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן. אַחַר כָּךְ רָצָה לְהַחֲזִיר עֵרֶב רַב בִּתְשׁוּבָה לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוַת אָבִיו, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לְמַעֲשֶׂה, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵם מִגֶּזַע רַע, תִּשָּׁמֵר מֵהֶם. אֵלֶּה הֵם חֵטְא שֶׁל אָדָם שֶׁאָמַר לוֹ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. אֵלֶּה הֵם חֵטְא שֶׁל מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

וּבִגְלָלָם גָּלוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְגֹרְשׁוּ מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. וְאָדָם יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי. וּמֹשֶׁה בִּגְלָלָם גֹּרַשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּגְלָלָם עָבַר עַל מַאֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחָטָא בַסֶּלַע שֶׁהִכָּה בּוֹ, וְלֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא רַק (במדבר כ) וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, וְהֵם גָּרְמוּ. וְעִם כָּל זֶה, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא לֹא קִבֵּל אוֹתָם, וְנָתַן בָּהֶם אוֹת בְּרִית אֶלָּא לְכַסּוֹת עֶרְוַת אָבִיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שם יד) וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, וּבִגְלָלָם אָמַר (שמות לב) מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, שֶׁהֵם מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְהֵם גָּרְמוּ לִשְׁבֹּר אֶת שְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה.

כלומר יתרו מיצג את התחלת התיקון לאחר חטא העגל כי הוא היה חלק מהותי מאומות העולם שקשור לתורה , והעצה שנתן יתרו למשה מיד אחרי קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים הוא התחלתה תהליך של ברור המוץ מן התבן של אומות העולם . מי ששיך למהות של עם ישראל ומי שייך לצד הרע של העולם שמקורו מהמלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ,ורק בסוף התהליך סוף הברור המוחלט מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם יוכל  הקב"ה למלוך על העולם בשלמות וכסאו יהיה שלם ,והחוכמה של אומות העולם שאנחנו מאמינים לו הוא אותו חלק מהחוכמה ששייכת לתורה אבל חטא העגל שגרם לשבירה של העולם השלם שנוצר במעמד הר סיני ,כאשר חלקים ממנו נמצאים אצל אותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני והם חיים ונמצאים בתוך אומות העולם .

ויש עוד לדון בעניין ובלי נדר נמשיך שבוע הבא

פרשת וארא חכמה בגויים תאמין 5 חכמה של יתרו כנגד איזה חכמה ? סמאל מאיפה מקורו ? מה הקשר שלו למלאכים ? למה משה לא יכול להיכנס לתוך ארץ ישראל ? מה היה קורה אם משה היה נכנס לארץ ישראל ? למה נוצר נתק בן עם ישראל למשה ? מה ההבדל בן חכמה של אומות העולם לחוכמה של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ? למה יתרו אמר ברוך ה' ומשה לא אמר ? למה עם ישראל יצא לגלות ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ט

בס"ד
פרשת וארא חכמה בגויים תאמין 5 חכמה של יתרו כנגד איזה חכמה ? סמאל מאיפה מקורו ? מה הקשר שלו למלאכים ? למה משה לא יכול להיכנס לתוך ארץ ישראל ? מה היה קורה אם משה היה נכנס לארץ ישראל ? למה נוצר נתק בן עם ישראל למשה ? מה ההבדל בן חכמה של אומות העולם לחוכמה של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ? למה יתרו אמר ברוך ה' ומשה לא אמר ? למה עם ישראל יצא לגלות ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ט

בפרשת שמות דברנו על יתרו שהגיע מיד אחר יום הכיפורים של הורדת הלוחות השניים שהם התוצאה של חטא העגל וכך כותב השם משמואל שמות פרשת יתרו

ובזוה"ק שקין הי' קינא דמסאבותא, וכבר פירשנו עפ"י דברי הזוה"ק בתיקונים (א' ב) שקן צפור דקדושה הוא שבעה כחות מישראל, חסידים, גבורים, מארי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים, בני מלכים, שהם שבע המדות הטובות. וע"כ יש לומר דקינא דמסאבותא הוא להיפוך שבע המדות הרעות, וכל אלה הי' ביתרו, הרי שהי' מקושר להסט"א בלב, וא"כ הרי הי' מקושר בסט"א בלב ומוח דוגמת ישמעאל ועשו. אך הוא ניתק והותר הקשר הטמא זה, ועזב את שני סוגי הכחות הרעים האלה ובא והתקשר לעומתם בקדושה, ולעומת שפרש מע"ז שהיא הקשר הטמא זכה לעומתו להתקשר בשכל הקדושה. ועל כן במדרש כבוד חכמים ינחלו זה יתרו הרי שזכה שהכתוב קרא אותו בתואר חכם, והוסיף פרשה אחת בתורה בענין משפט.

כלומר יש כאן פעולה של יתרו שהתוצאה שלה שיתרו נקרא חכם . כלומר 7 השמות של יתרו הם כנגד 7 השמות של הס"א הוא סמאל שהוא התוצאה של הנפילים

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מה אמירה כמעט ישירה של הדמיון בין עם ישראל למלאכים :

אמ' סמאל לפני הב"ה רבון כל העולמים על כל אומות העולם נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי, אמ' לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפי' נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא יקריבו את קרבנם, שנ' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא אמ' לפניו רבון כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי ישראל אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלו"ם ביניה"ם יחפי רגל ביום הכפורים כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם, שנ' וכפר את מקדש הקדש,

והקשר בו המלאכים עוזא  ועזאל כתוב במפורש ב ואומר תלמוד בבלי מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

ואם נצרף לזה את הפרשנות של "מעשי השם" שאומר ששבע החוכמות באה  מהמלאכים שירדו לארץ ואת הקשר בן אחות תובל קין לאותם  מלאכים ואת זה שיתרו הוא התיקון של קין אנחנו יכולים לפרש שהחוכמה של יתרו היא התיקון לחוכמה של הנפילים שהתנגדו לבריאתו של האדם . 

ואומר השפת אמת שמות פרשת יתרו

במדרש ה' עוזי ומעוזי מנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו כו'. הענין הוא כי בנ"י בעצם המה דבקים בשורש עליון למעלה מהטבע. אכן הקדוש ברוך הוא הביא אותם למצרים כדי שיעלו כל הברואים. וכביכול הקדוש ברוך הוא בטוח בהם כי יחזירו אליו. ולא יטבעו ח"ו בכל הגליות. כמ"ש מנוסי ביום צרה. ועי"ז שחוזרין ונסין ומתעלין מן הצרות אליו ית'. ממילא מעלין עמהם כל המקומות. ועי"ז אליך גוים יבאו. וזה הרמז שמה שבא יתרו ונתדבק בהם אחר יצ"מ. זה התועלת היוצאת מגלות מצרים. ויתרו הי' החכם שבאומות. כמ"ש במד' כבוד חכמים ינחלו כו'. והענין כתבתי במ"א באורך. וקיצור הדברים ע"פ מאמרם ז"ל לא הי' התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם רק כח מעשיו הגיד לעמו כו'. והענין הוא כי באמת יכולין גם ע"פ חכמת הטבע להכיר כבודו ית'. כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. ולכן כבוד חכמים ינחלו כפי מה שמכירין כבודו ית' בעולם. וע"ז נאמר כבוד מלכים חקור דבר. אכן ידיעת בנ"י אינו מתוך חכמת הטבע. והוא דביקות בעצם התורה. ועליהם נאמר ותמימים ינחלו טוב. כי כוחן של ישראל ע"י התמימות והביטול אליו ית'. ולא ע"י חכמות.

אומר השפת אמת שהידיעה על העולם היא רק דרך התורה , התורה היא  הכלי היחידי להבין את העולם אבל יש ברואים בעולם שהכרת הקב"ה היא דרך חכמתם והתועלת של יציאת מצרים היא לדאוג שאותם ברואים יכנסו לתוך העם היהודי . ולפי מה שאומר התלמוד הבבלי על מתן תורה שבו נוצרו 3 סוגים של בני אדם אחד זה כל הנשמות של עם ישראל שהיו במעמד הר סיני השני זה מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ואלו הגרים שיכנסו לתוך עם ישראל בדיוק כמו יתרו שהוא מאומות העולם שחכמתם נותנת להם את האפשרות  להבין את העולם בצורה מוגבלת ואז הם מפלסים לעצמם דרך לתוך עם ישראל. והחלק השלישי שהוא אומות העולם שלא היו במעמד הר סיני והם יצאו מגדר של מי ששייך לעולם . כלומר מעמד הר סיני היה בריאה מחדש של העולם תוך כדי ברור מוחלט מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם . כמו שהיה במבול בריאה חדשה של העולם שבו רק נוח ובני משפחתו נשארו בעולם והיה ברור מוחלט מי שייך לעולם ומי לא כך במעמד הר סיני נעשה ברור מי שייך לעולם ומי לא אבל הברור היה רוחני ולא פיזי .

במעמד הר סיני העולם הגיע לשלמותו ולתיקון חטא האדם הראשון וכבר כתבתי שהיחידי שהגיע לדרגה של קבלת התורה היה משה כאשר שאר בני ישראל הקב"ה הרים אותם לדרגה בו יכלו לקבל את התורה אבל לא היה זה דרגתם העצמית וזה המשמעות האמיתית של כפה עליהם הר כגיגית .

חטא  העגל היה חטא שדומה  לחטא האדם הראשון אבל בשונה לחטא האדם הראשון  היה אדם אחד שלא היה בחטא העגל והוא משה רבנו שהגיע לדרגה של קבלת התורה היא דרגת אספקלריא המאירה . ואז נוצר בעולם לפי דעתי נתק בן עולמו של משה רבנו לבן העולם של עם ישראל והעולם של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . הנתק הזה הוא  הסיבה שאילצה את משה לשבור את הלוחות הראשונים . הלוחות הראשונים היו בדרגתו של משה בלבד ולא בדרגתו של עם ישראל ,אי שבירת הלוחות הראשונים היה גורם חס וחלילה להשמדת העם היהודי .

וכך כתוב בדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

משמעות הדברים שזה או שמשה היה נשאר בעולם או עם ישראל . לא היה מצב שבו גם משה וגם עם ישראל נשאר וזה בדיוק הסיבה לכך שמשה לא יכול היה להיכנס לארץ ישראל כי אם היה נכנס לארץ ביחד עם עם ישראל לא היה יכול להישאר .

וכך כותב אור החיים דברים פרק א פסוק לז

והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל (תענית כ"ט א) שאמרו בפסוק (במדבר י"ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט' א) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז"ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית,

ולכן מותו של משה בעבר הירדן נתן ארך אפים לעם ישראל אבל הברור של אומות העולם שנעשה במעמד הר סיני היה הדבר הראשון שנעשה כאשר עם ישראל נכנסו לתוך ארץ ישראל

חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

אומר התוספות למה לא נחתם דינם באמת ? הרי אנחנו רואים את אומות העולם קיימים בעולם . מתרץ התוספות שעדיין יש לאומות העולם פתחון פה כי יש להם טענה נגד הקב"ה למה לא כפית עלינו הר כגיגית אבל גם לפי התוספות הברור האמיתי נעשה במעמד הר סיני ונחתם גזר דינם כאשר עם ישראל נכנסו לתוך ארץ ישראל . (וכבר כתבתי שבזמן נינווה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית דרך פרעה ששם את פרעה מלך על נינווה ולכן על אומות העולם נחתם גזר דינם ואין להם יותר פיתחון פה)  . ונשאלה השאלה הרי אנחנו רואים שיש את אומות העולם והם לא מתים ותירצתי שהם לא מתים כי עדיין צריך לברור מתוכם את מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני שהוא חלק מהותי מעם ישראל וזה בדיוק המסקנה של כל סיפור יתרו שהיה מיד אחרי יום הכיפורים שבו ירדו הלוחות השניים והתורה מראה לנו את חשיבות החכמה של אומות העולם אבל זה אך ורק אותו חכמה שבאה ממי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני כמו יתרו . כלומר חכמה של אומות העולם שלא היו במעמד הר סיני ונגזר עליהם מיתה כי היה להם אפשרות ללמוד ולא למדו זה חכמה  שאסור ליהודי ללמוד אותה , אבל חכמה שבאה מתוך אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כמו יתרו שעליו נאמר  משלי פרק ג

(לה) כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן: פ   

וכדי שנראה ונבין את המשמעות של יתרו בעולם נכתב בבלי חברותא סנהדרין דף צד עמוד א

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא [כל עם ישראל], שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'

כלומר כאן רואים את הנתק המוחלט של משה לאחר מתן תורה ואחרי חטא העגל מיתרו ,שיתרו שבא מבחוץ אומר ברוך ה' ולא משה ושישים ריבוא יהודים  . וההסבר שלי לדבר שדרגתו של משה לא אפשרו לו לרדת נמוך כל כך לדרגתו של יתרו וזה בדיוק המשימה של עם ישראל בגלות ולא המשימה של משה כי משה בדרגתו לא יכול לעשות את המשימה הזאת ולדאוג להכניס לתוך העם היהודי כל מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וזה הסיבה שהקב"ה השאיר את משה מחוץ לארץ ישראל . ואומר בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

ויש עוד להמשיך לדון בנושא ובלי נדר נעשה את זה שבוע הבא