פרשת בא חוכמה בגויים תאמין 6 מי מביא חורבן לעולם ? מה הקשר בן חורבן בית המקדש לערב רב ? מה הקשר שלהם לחטא העגל ? מה הקשר לעמלק ? מה הקשר של חטא העגל לגלות ? ומה הקשר למלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ? מה הקשר של יתרו למלוכה של הקב"ה בשלמות על כל העולם ? ‏ה'/שבט/תשע"ט

בס"ד
פרשת בא חוכמה בגויים תאמין 6 מי מביא חורבן לעולם ? מה הקשר בן חורבן בית המקדש לערב רב ? מה הקשר שלהם לחטא העגל ?  מה הקשר לעמלק ? מה הקשר של חטא העגל לגלות ? ומה הקשר למלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ? מה הקשר של יתרו למלוכה של הקב"ה בשלמות על כל העולם ? ‏ה'/שבט/תשע"ט

בפרשת וארא כתבתי בסוף המאמר :

אומר הבבלי חברותא סנהדרין דף צד עמוד א

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא [כל עם ישראל], שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'

כלומר כאן רואים את הנתק המוחלט של משה לאחר מתן תורה ואחרי חטא העגל מיתרו ,שיתרו שבא מבחוץ אומר ברוך ה' ולא משה ושישים ריבוא יהודים  . וההסבר שלי לדבר שדרגתו של משה לא אפשרו לו לרדת נמוך כל כך לדרגתו של יתרו וזה בדיוק המשימה של עם ישראל בגלות ולא המשימה של משה כי משה בדרגתו לא יכול לעשות את המשימה הזאת ולדאוג להכניס לתוך העם היהודי כל מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וזה הסיבה שהקב"ה השאיר את משה מחוץ לארץ ישראל . ואומר בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

וכדי שנבין את זה יותר לעומק אני מביא כאן את הזוהר הקדוש דף כה ע"א  ספר בראשית

וּבָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַחַר כָּךְ עַל תֹּהוּ, וְאֵין שָׁם יְסוֹד שֶׁהוּא בְּרִי''ת שֶׁסּוֹמֵךְ אוֹתָם, לָכֵן רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת תּוֹרָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם, שֶׁהוּא בְּרִית מִילָה מַמָּשׁ, וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ, וְנִשְׁאֲרָה הָאָרֶץ חֲרֵבָה וִיבֵשָׁה.

וְזְהִוּ יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. יִקָּווּ הַמַּיִם - זוֹ הַתּוֹרָה. אֶל מָקוֹם אֶחָד - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם תְּלוּיוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. כְּבוֹד ה' - שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה. מִמְּקוֹמוֹ - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה. וְכֵיוָן שֶׁאוֹתָם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם בְּוַדַּאי יהו''ה, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (דברים לב) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ. וְזֶהוּ יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד.

וְהַתּוֹרָה הִיא יִשּׁוּב הָעוֹלָם. וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם, שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אוֹתָהּ, נִשְׁאֲרוּ חֲרֵבִים וִיבֵשִׁים, וְזֶהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, אֵלֶּה שֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים מִצְווֹת הַתּוֹרָה. לֹא שֶׁיַּשְׁמִיד הוּא מַעֲשָׂיו כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם. וְלָמָּה יַשְׁמִיד אוֹתָם אֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם? וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמִּתְגַּיְּרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה שֶׁל אַבְרָהָם בָּאֶלֶף הַחֲמִישִׁי שֶׁהוּא ה', שֶׁהוּא חָרֵב וְיָבֵשׁ. חָרֵב בְּבַיִת רִאשׁוֹן, וְיָבֵשׁ בְּבַיִת שֵׁנִי.

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.

וּמִשּׁוּם שֶׁהֵ''א קְטַנָּה, ה' שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהִיא שֶׁל הִבָּרְאָם, נִקְטַן הוּא בִּגְלָלָהּ, וְנֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה סג) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה וְגוֹ'. וְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּכֹחַ שֶׁל ו' וְהֵבִיא אוֹתָהּ עִמּוֹ. מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו י''ה וְנִשְׁלְמָה הַשְּׁבוּעָה, [שנאמר] (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' וְגוֹ'.

כלומר לפי הגמרא בסנהדרין צד א יש הכרה בבורא עולם של אלו שהם לא מהנשמות שהיו במעמד הר סיני סוג הכרה שהוא נמוך הרבה יותר מהשגתו של משה שהגיע לדרגת אספקלריה מאירה . משה רבנו הבין את זה והכניס לתוך עם ישראל גרים שחלקם באמת שיכים לעם ישראל ואלו הם שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל לא היה ניתן להפריד אותם מערב הרב ששייך לאותם מלאכים שנפלו לעולם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם  שלאחר מכן דרך עמלק נלחמו בעם ישראל . והערבוב הזה של אותו ערב רב גרם לחטא העגל .משה רבנו לא יכול בגלל דרגתו הגבוהה לעשות את אותו ברור מי שייך לעם ישראל כמו יתרו ומי הוא מאומות העולם שלא קיבל את התורה ולא היה בשום צורה במעמד הר סיני , וזה התפקיד של עם ישראל שהושפע מהערב רב שהיה בחטא העל . וזה הסיבה לחורבן בית המקדש הראשון והשני והסיבה לגלות עם ישראל כדי לעשות את עבודת הברור

 

ַ

ואת זה אומר הזוהר הקדוש בהמשך

מה זֶּה מִדֹּר דֹּר? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (קהלת א) דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְזֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁאִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אַחַת. וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.

הַנְּפִילִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבוֹת הֵנָּה. וְאֵלֶּה הֵם מִין שֵׁנִי מֵהַנְּפִילִים הָאֵלֶּה מִלְמַעְלָה. שֶׁכְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת אָדָם, שֶׁאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וְגוֹ', רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ רֹאשׁ לְכָל הָעֶלְיוֹנִים לִהְיוֹת מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם וְשֶׁיִּהְיוּ מִתְמַנִּים עַל יָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם מא) וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, הֵם רָצוּ לְקַטְרְגוֹ וְאָמְרוּ (תהלים ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגוֹ', שֶׁעָתִיד לַחֲטֹא לְפָנֶיךְ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אַתֶּם הֱיִיתֶם לְמַטָּה כְּמוֹתוֹ, הֱיִיתֶם חוֹטְאִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. מִיָּד - וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם וְגוֹ', חָשְׁקוּ בָהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילָם לְמַטָּה בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת.

למה כל כך חשוב לעשות את הברור הזה ולהכניס את אותם שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני לתוך המכלול של עם ישראל ?  

אומר הזוהר הקדוש

בַּצַד הָאַחֵר, שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדֻשָּׁה, יֵשׁ סוֹד שֶׁהוּא מֶלֶךְ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְתַחְתָּיו יֵשׁ כֹּהֵן אוֹן, וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב (הושע יב) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי. מִשּׁוּם שֶׁכֹּחַ זֶה שׁוֹלֵט עַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם. וְאִלְמָלֵא שֶׁנִּמְצָא כֹּחַ זֶה, לֹא יָכֹל לְהַצְלִיחַ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

סוֹד הַדָּבָר - בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הַזֶּה וְהַכֹּהֵן הַזֶּה נִכְפִּים, וְנִשְׁבְּרוּ, אָז נִכְפִּים כָּל יֶתֶר הַצְּדָדִים וּמוֹדִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט לְבַדּוֹ מַעְלָה וּמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהכ) וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

כְּמוֹ זֶה וְסוֹד זֶה מַמָּשׁ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָרֶץ, שֶׁשָּׁבַר מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְזֶהוּ פַּרְעֹה. בְּשָׁעָה שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה וְאָמַר (שמות ה) אֱלֹהִי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פָּתַח וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְכַּבֵּד שְׁמוֹ בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁהוּא נִכְבָּד לְמַעְלָה. כֵּיוָן שֶׁהִלְקָה אוֹתוֹ וְאֶת עַמּוֹ, בָּא וְהוֹדָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא.

וְאַחַר נִשְׁבַּר וְנִכְפָּה אוֹתוֹ כֹּהֵן אוֹן, יִתְרוֹ, שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, עַד שֶׁבָּא וְהוֹדָה לוֹ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְאָמַר, בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ', עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וְגוֹ'. וְזֶהוּ כֹּהֵן אוֹן, צַד הָאַחֵר, שֶׁהוּא צַד שְׂמֹאל. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁאָמְרָה רָחֵל, כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁהִיא מֵתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לה) בֶּן אוֹנִי. וְלָכֵן מִהֵר (הודה) יַעֲקֹב וְאָמַר בֶּן יָמִין, וְלֹא בֶּן אוֹנִי. צַד יָמִין, וְלֹא צַד שְׂמֹאל.

וְכֵיוָן שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן הוֹדוּ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְנִשְׁבְּרוּ לְפָנָיו, אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל, מַעְלָה וּמַטָּה. וְעַד שֶׁהִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, כְּשֶׁהוֹדוּ אֵלֶּה לְפָנָיו, לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד לְאַחַר שֶׁבָּא יִתְרוֹ, וְהוֹדָה וְאָמַר, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ'. אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מַעְלָה וּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ נָתַן תּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ עַל הַכֹּל.

פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ - כְּשֶׁגָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּת מִצְרַיִם וְעָשָׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת. צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ - כְּשֶׁבָּא יִתְרוֹ וְקִבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקֵרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמִשָּׁם הִתְקָרְבוּ כָּל אוֹתָם גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. מִשָּׁם וָהָלְאָה, קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. שֶׁהֲרֵי אָז הִתְקַדֵּשׁ שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי (מהצד האחר) מִתְקַדֵּשׁ שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, כְּשֶׁנִּשְׁבָּר וְנִכְפֶּה הַצַּד הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּיִתְרוֹ.

כלומר כניסת אותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני הוא חלק מהותי מהשלמות של מלכותו של הקדוש ברוך הוא על כל העולם בשלמות . וזה ההבנה מהפסוק בשמות פרק יז

(טז) וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיקֹוָ֖ק בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: פ

רש"י שמות פרשת בשלח פרק יז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבעע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם:

כלומר שלמותו של מלכותו של הקב"ה על העולם היא כאשר כל מי ששיך לתורה יכנס למכלול של עם ישראל ומי שלא שייך לתורה לא יהיה קיים  בכל צורה שהיא .

ואת הקשר בן אותם ערב רב שגרם לחטא העגל ואת הקשר של יתרו לתיקון הדבר אומר הזוהר הקדוש

ספר בראשית

וְעִם כָּל זֶה, מֹשֶׁה, כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל עֶרְוַת אָבִיו, לָקַח אֶת בַּת יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שופטים א) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, לָמָּה נִקְרָא קֵינִי? שֶׁנִּפְרַד מִקַּיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד) וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן. אַחַר כָּךְ רָצָה לְהַחֲזִיר עֵרֶב רַב בִּתְשׁוּבָה לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוַת אָבִיו, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לְמַעֲשֶׂה, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵם מִגֶּזַע רַע, תִּשָּׁמֵר מֵהֶם. אֵלֶּה הֵם חֵטְא שֶׁל אָדָם שֶׁאָמַר לוֹ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ. אֵלֶּה הֵם חֵטְא שֶׁל מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

וּבִגְלָלָם גָּלוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְגֹרְשׁוּ מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. וְאָדָם יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי. וּמֹשֶׁה בִּגְלָלָם גֹּרַשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְלֹא זָכָה לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּגְלָלָם עָבַר עַל מַאֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחָטָא בַסֶּלַע שֶׁהִכָּה בּוֹ, וְלֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא רַק (במדבר כ) וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, וְהֵם גָּרְמוּ. וְעִם כָּל זֶה, מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא לֹא קִבֵּל אוֹתָם, וְנָתַן בָּהֶם אוֹת בְּרִית אֶלָּא לְכַסּוֹת עֶרְוַת אָבִיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (שם יד) וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ, וּבִגְלָלָם אָמַר (שמות לב) מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, שֶׁהֵם מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְהֵם גָּרְמוּ לִשְׁבֹּר אֶת שְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה.

כלומר יתרו מיצג את התחלת התיקון לאחר חטא העגל כי הוא היה חלק מהותי מאומות העולם שקשור לתורה , והעצה שנתן יתרו למשה מיד אחרי קבלת הלוחות השניים ביום הכיפורים הוא התחלתה תהליך של ברור המוץ מן התבן של אומות העולם . מי ששיך למהות של עם ישראל ומי שייך לצד הרע של העולם שמקורו מהמלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ,ורק בסוף התהליך סוף הברור המוחלט מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם יוכל  הקב"ה למלוך על העולם בשלמות וכסאו יהיה שלם ,והחוכמה של אומות העולם שאנחנו מאמינים לו הוא אותו חלק מהחוכמה ששייכת לתורה אבל חטא העגל שגרם לשבירה של העולם השלם שנוצר במעמד הר סיני ,כאשר חלקים ממנו נמצאים אצל אותם אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני והם חיים ונמצאים בתוך אומות העולם .

ויש עוד לדון בעניין ובלי נדר נמשיך שבוע הבא

פרשת וארא חכמה בגויים תאמין 5 חכמה של יתרו כנגד איזה חכמה ? סמאל מאיפה מקורו ? מה הקשר שלו למלאכים ? למה משה לא יכול להיכנס לתוך ארץ ישראל ? מה היה קורה אם משה היה נכנס לארץ ישראל ? למה נוצר נתק בן עם ישראל למשה ? מה ההבדל בן חכמה של אומות העולם לחוכמה של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ? למה יתרו אמר ברוך ה' ומשה לא אמר ? למה עם ישראל יצא לגלות ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ט

בס"ד
פרשת וארא חכמה בגויים תאמין 5 חכמה של יתרו כנגד איזה חכמה ? סמאל מאיפה מקורו ? מה הקשר שלו למלאכים ? למה משה לא יכול להיכנס לתוך ארץ ישראל ? מה היה קורה אם משה היה נכנס לארץ ישראל ? למה נוצר נתק בן עם ישראל למשה ? מה ההבדל בן חכמה של אומות העולם לחוכמה של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ? למה יתרו אמר ברוך ה' ומשה לא אמר ? למה עם ישראל יצא לגלות ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ט

בפרשת שמות דברנו על יתרו שהגיע מיד אחר יום הכיפורים של הורדת הלוחות השניים שהם התוצאה של חטא העגל וכך כותב השם משמואל שמות פרשת יתרו

ובזוה"ק שקין הי' קינא דמסאבותא, וכבר פירשנו עפ"י דברי הזוה"ק בתיקונים (א' ב) שקן צפור דקדושה הוא שבעה כחות מישראל, חסידים, גבורים, מארי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים, בני מלכים, שהם שבע המדות הטובות. וע"כ יש לומר דקינא דמסאבותא הוא להיפוך שבע המדות הרעות, וכל אלה הי' ביתרו, הרי שהי' מקושר להסט"א בלב, וא"כ הרי הי' מקושר בסט"א בלב ומוח דוגמת ישמעאל ועשו. אך הוא ניתק והותר הקשר הטמא זה, ועזב את שני סוגי הכחות הרעים האלה ובא והתקשר לעומתם בקדושה, ולעומת שפרש מע"ז שהיא הקשר הטמא זכה לעומתו להתקשר בשכל הקדושה. ועל כן במדרש כבוד חכמים ינחלו זה יתרו הרי שזכה שהכתוב קרא אותו בתואר חכם, והוסיף פרשה אחת בתורה בענין משפט.

כלומר יש כאן פעולה של יתרו שהתוצאה שלה שיתרו נקרא חכם . כלומר 7 השמות של יתרו הם כנגד 7 השמות של הס"א הוא סמאל שהוא התוצאה של הנפילים

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מה אמירה כמעט ישירה של הדמיון בין עם ישראל למלאכים :

אמ' סמאל לפני הב"ה רבון כל העולמים על כל אומות העולם נתת לי רשות ועל ישראל אין אתה נותן לי, אמ' לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש להם חטא, ואם לאו אין לך רשות עליהם, לפי' נותנין לו שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את ישראל שלא יקריבו את קרבנם, שנ' גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל שעיר חטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ראה סמאל שלא נמצא בהם ביום הכפורים חטא אמ' לפניו רבון כל העולמים יש לך עם אחד כמלאכי השרת שבשמים מה מלאכי ישראל אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלו"ם ביניה"ם יחפי רגל ביום הכפורים כך ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם קפיצה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום ביניהם כך ישראל שלום ביניהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכפורים. והב"ה שומע עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם ומכפר על המזבח ועל המקום ועל הכהנים ועל כל הקהל מקטון ועד גדול ועל כל עונותיהם של ישראל ועל כל העם, שנ' וכפר את מקדש הקדש,

והקשר בו המלאכים עוזא  ועזאל כתוב במפורש ב ואומר תלמוד בבלי מסכת יומא דף סז עמוד ב

תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.

ואם נצרף לזה את הפרשנות של "מעשי השם" שאומר ששבע החוכמות באה  מהמלאכים שירדו לארץ ואת הקשר בן אחות תובל קין לאותם  מלאכים ואת זה שיתרו הוא התיקון של קין אנחנו יכולים לפרש שהחוכמה של יתרו היא התיקון לחוכמה של הנפילים שהתנגדו לבריאתו של האדם . 

ואומר השפת אמת שמות פרשת יתרו

במדרש ה' עוזי ומעוזי מנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו כו'. הענין הוא כי בנ"י בעצם המה דבקים בשורש עליון למעלה מהטבע. אכן הקדוש ברוך הוא הביא אותם למצרים כדי שיעלו כל הברואים. וכביכול הקדוש ברוך הוא בטוח בהם כי יחזירו אליו. ולא יטבעו ח"ו בכל הגליות. כמ"ש מנוסי ביום צרה. ועי"ז שחוזרין ונסין ומתעלין מן הצרות אליו ית'. ממילא מעלין עמהם כל המקומות. ועי"ז אליך גוים יבאו. וזה הרמז שמה שבא יתרו ונתדבק בהם אחר יצ"מ. זה התועלת היוצאת מגלות מצרים. ויתרו הי' החכם שבאומות. כמ"ש במד' כבוד חכמים ינחלו כו'. והענין כתבתי במ"א באורך. וקיצור הדברים ע"פ מאמרם ז"ל לא הי' התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם רק כח מעשיו הגיד לעמו כו'. והענין הוא כי באמת יכולין גם ע"פ חכמת הטבע להכיר כבודו ית'. כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא. ולכן כבוד חכמים ינחלו כפי מה שמכירין כבודו ית' בעולם. וע"ז נאמר כבוד מלכים חקור דבר. אכן ידיעת בנ"י אינו מתוך חכמת הטבע. והוא דביקות בעצם התורה. ועליהם נאמר ותמימים ינחלו טוב. כי כוחן של ישראל ע"י התמימות והביטול אליו ית'. ולא ע"י חכמות.

אומר השפת אמת שהידיעה על העולם היא רק דרך התורה , התורה היא  הכלי היחידי להבין את העולם אבל יש ברואים בעולם שהכרת הקב"ה היא דרך חכמתם והתועלת של יציאת מצרים היא לדאוג שאותם ברואים יכנסו לתוך העם היהודי . ולפי מה שאומר התלמוד הבבלי על מתן תורה שבו נוצרו 3 סוגים של בני אדם אחד זה כל הנשמות של עם ישראל שהיו במעמד הר סיני השני זה מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ואלו הגרים שיכנסו לתוך עם ישראל בדיוק כמו יתרו שהוא מאומות העולם שחכמתם נותנת להם את האפשרות  להבין את העולם בצורה מוגבלת ואז הם מפלסים לעצמם דרך לתוך עם ישראל. והחלק השלישי שהוא אומות העולם שלא היו במעמד הר סיני והם יצאו מגדר של מי ששייך לעולם . כלומר מעמד הר סיני היה בריאה מחדש של העולם תוך כדי ברור מוחלט מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם . כמו שהיה במבול בריאה חדשה של העולם שבו רק נוח ובני משפחתו נשארו בעולם והיה ברור מוחלט מי שייך לעולם ומי לא כך במעמד הר סיני נעשה ברור מי שייך לעולם ומי לא אבל הברור היה רוחני ולא פיזי .

במעמד הר סיני העולם הגיע לשלמותו ולתיקון חטא האדם הראשון וכבר כתבתי שהיחידי שהגיע לדרגה של קבלת התורה היה משה כאשר שאר בני ישראל הקב"ה הרים אותם לדרגה בו יכלו לקבל את התורה אבל לא היה זה דרגתם העצמית וזה המשמעות האמיתית של כפה עליהם הר כגיגית .

חטא  העגל היה חטא שדומה  לחטא האדם הראשון אבל בשונה לחטא האדם הראשון  היה אדם אחד שלא היה בחטא העגל והוא משה רבנו שהגיע לדרגה של קבלת התורה היא דרגת אספקלריא המאירה . ואז נוצר בעולם לפי דעתי נתק בן עולמו של משה רבנו לבן העולם של עם ישראל והעולם של מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . הנתק הזה הוא  הסיבה שאילצה את משה לשבור את הלוחות הראשונים . הלוחות הראשונים היו בדרגתו של משה בלבד ולא בדרגתו של עם ישראל ,אי שבירת הלוחות הראשונים היה גורם חס וחלילה להשמדת העם היהודי .

וכך כתוב בדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

משמעות הדברים שזה או שמשה היה נשאר בעולם או עם ישראל . לא היה מצב שבו גם משה וגם עם ישראל נשאר וזה בדיוק הסיבה לכך שמשה לא יכול היה להיכנס לארץ ישראל כי אם היה נכנס לארץ ביחד עם עם ישראל לא היה יכול להישאר .

וכך כותב אור החיים דברים פרק א פסוק לז

והנכון הוא על פי דבריהם ז"ל (תענית כ"ט א) שאמרו בפסוק (במדבר י"ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט' א) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז"ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית,

ולכן מותו של משה בעבר הירדן נתן ארך אפים לעם ישראל אבל הברור של אומות העולם שנעשה במעמד הר סיני היה הדבר הראשון שנעשה כאשר עם ישראל נכנסו לתוך ארץ ישראל

חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

אומר התוספות למה לא נחתם דינם באמת ? הרי אנחנו רואים את אומות העולם קיימים בעולם . מתרץ התוספות שעדיין יש לאומות העולם פתחון פה כי יש להם טענה נגד הקב"ה למה לא כפית עלינו הר כגיגית אבל גם לפי התוספות הברור האמיתי נעשה במעמד הר סיני ונחתם גזר דינם כאשר עם ישראל נכנסו לתוך ארץ ישראל . (וכבר כתבתי שבזמן נינווה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית דרך פרעה ששם את פרעה מלך על נינווה ולכן על אומות העולם נחתם גזר דינם ואין להם יותר פיתחון פה)  . ונשאלה השאלה הרי אנחנו רואים שיש את אומות העולם והם לא מתים ותירצתי שהם לא מתים כי עדיין צריך לברור מתוכם את מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני שהוא חלק מהותי מעם ישראל וזה בדיוק המסקנה של כל סיפור יתרו שהיה מיד אחרי יום הכיפורים שבו ירדו הלוחות השניים והתורה מראה לנו את חשיבות החכמה של אומות העולם אבל זה אך ורק אותו חכמה שבאה ממי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני כמו יתרו . כלומר חכמה של אומות העולם שלא היו במעמד הר סיני ונגזר עליהם מיתה כי היה להם אפשרות ללמוד ולא למדו זה חכמה  שאסור ליהודי ללמוד אותה , אבל חכמה שבאה מתוך אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כמו יתרו שעליו נאמר  משלי פרק ג

(לה) כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן: פ   

וכדי שנראה ונבין את המשמעות של יתרו בעולם נכתב בבלי חברותא סנהדרין דף צד עמוד א

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא [כל עם ישראל], שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'

כלומר כאן רואים את הנתק המוחלט של משה לאחר מתן תורה ואחרי חטא העגל מיתרו ,שיתרו שבא מבחוץ אומר ברוך ה' ולא משה ושישים ריבוא יהודים  . וההסבר שלי לדבר שדרגתו של משה לא אפשרו לו לרדת נמוך כל כך לדרגתו של יתרו וזה בדיוק המשימה של עם ישראל בגלות ולא המשימה של משה כי משה בדרגתו לא יכול לעשות את המשימה הזאת ולדאוג להכניס לתוך העם היהודי כל מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וזה הסיבה שהקב"ה השאיר את משה מחוץ לארץ ישראל . ואומר בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

ויש עוד להמשיך לדון בנושא ובלי נדר נעשה את זה שבוע הבא

 

 

פרשת שמות חכמה בגויים תאמין 4 מה ההבדל בן לוחות ראשונים לשניים? מה גרם חטא העגל ללב של עם ישראל? מה קרה מיד עם ירידת הלוחות השניים ? מה תיקן יתרו ? מה הקשר של שבע חוכמות ליתרו ? ומה הקשר לנפילים ? האם הגרים תורמים לעם ישראל ? ‏כ'/טבת/תשע"ט

בס"ד
פרשת שמות חכמה בגויים תאמין 4 מה ההבדל בן לוחות ראשונים לשניים? מה גרם חטא העגל ללב של עם ישראל? מה קרה מיד עם ירידת הלוחות השניים ? מה תיקן יתרו ? מה הקשר של שבע חוכמות ליתרו ? ומה הקשר לנפילים ? האם הגרים תורמים לעם ישראל ? ‏כ'/טבת/תשע"ט

בפרשת ויחי דיברתי על חכמה בגויים תאמין מצד אחד יש החכמה שמגיעה מהצד הרע שמקורו כמו שאומר מעשי ה' מהנפילים הם אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת העולם

וכך אומר על החכמה הזאת השם משמואל שמות פרשת יתרו

ואמרו ז"ל (איכ"ר פ"ב י"ג) יש חכמה באומות תאמין שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, מכלל דאיכא, אך לא שכל הישר אלא שכל מעוקם המושך לע"ז, וממנו בא עמלק מלשון עקלקלות, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעמלק הוא שכל מעוקם ומעוקל היפוך ישראל שנקראו ישרון מלשון ישר. ובאשר כח רע שלו נוגע בשכל, יש בו כח מושך לחכמות חיצוניות ולבטל מד"ת שהוא גרוע מהכל,

ומצד אחר יש את אותם חכמות שניתן ללמוד אותם באופן ארעי וכך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

יח] ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, יט] ובלבד שלא יהיו ספרי מינים,

וצריך להבין לאחר מתן תורה שבו עם ישראל קבל את התורה שהוא הכלי היחידי להבין את העולם כי אם הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם אז הדבר היחידי שבו ניתן להבין את העולם בצורה אמיתית היא התורה . ולכאורה אין מקום לחכמה אחרת חוץ מהתורה ולכן צריך להבין מאיפה יש מקום לחכמה חיצונית שהיא לא התורה שניתן ללמוד אותה באופן ארעי.

בזמן מתן תורה העולם הגיע למצב לפני חטא האדם הראשון  כמו שאומר אומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

ולכן ברגע מתן תורה נוצרו 3 סוגים שונים של בני אדם הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

עם ישראל שפסקה זוהמתן ,גויים שלא פסקה זוהמתן , ואלו שהם באמצע שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ולכן יש להם יכולת לקבל עליהם את התורה כי נראה לי שהזוהמה לא פסקה לחלוטין אבל כנראה היא שונה מהזוהמה של הגויים שלא נותן להם את האפשרות לחזור ולקבל עליהם את התורה ומי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני  הוא מאותם  גרים שיכולים לחזור ולקבל עליהם את התורה .

אם לא היה חטא העגל העולם היה מגיע לשלמותו , והתורה שקיבל משה מהקב"ה הם הלוחות הראשונים היא התורה האלוקית  הכלי היחידי להבין את העולם . אבל הלוחות השניים דרגתם היית שונה מהלוחות הראשונים ולכאורה חטא העגל גרם להתמעטות הלב אצל כל עם ישראל ולא אצל משה שלא היה בחטא העגל וכך אומר התפארת שלמה מועדים שער קריאת שמע

כי כן אנו רואים כי מימות משה רבינו עליו השלום עד עתה ענפי התורה מתרבים והולכים ובכל יום מתרבים הספרים לפירושי התורה. וזהו הוא מחמת מיעוט הלבבות והשכל בהאנשים כי בכל יום ויום הדורות מתמעטים בחכמה האלקות והבנת התורה ופירושה. וזהו הוא אחרי אשר נפגם מאז בתחלה בפגם אדה"ר והעגל אחר מתן תורה כי נשברו הלוחות הראשונות כנודע זה.

ולכן חטא העגל היה נקודת שבר שגרמה למה שהגמרא קוראת חסרון הלב ליבא דאימעוט כתוצאה ממותו של משה ולאחר מכן עוד חסרון במיעוט הלב דבצר ליבא בזמנו של יוסף בן יועזר .

אומנם הקב"ה נתן למשה את האפשרות להשאיר אותו ולהשמיד את כל עם ישראל אבל משה לא היה מוכן לזה ולכן יש לנו מצד אחד את התורה של הלוחות השניים שהיא תורה לא שלמה כמו הלוחות הראשונים ויש לנו כאן תהליך של התמעטות הלב שכתוצאה מהשבר שנגרם על ידי חטא העגל .

ולכן אנחנו צריכים לראות מה קרה מיד כאשר משה הוריד את הלוחות השניים ביום הכיפורים

שמות פרק יח

(יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב:

רש"י שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק יג

(יג) ויהי ממחרת - מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מןג ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים,

כלומר כל המשא ומתן של משה עם יתרו היה ממחרת יום הכיפורים . יש לנו מאורע שצריך להבין את המשמעות שלו . משה קיבל את התורה מהקב"ה ופתאום מגיע אליו חמיו שהוא כהן של עבודה זרה שעשה כל עבודה זרה בעולם ועבודה זרה משמעותה מעשה כנגד בורא עולם ,ועכשיו בא יתרו ו"מסביר" למשה שהוא גדול הנביאים שהיה מעולם אותו נביא שהגיע לדרגה של אספקלריא מאירה  שהוא רואה מסוף העולם עד סופו שלמד את כל התורה כולה מפיו של הקב"ה , תורה שצריכה לתת לו את ההבנה מלאה על כל העולם כי הקב"ה כאשר ברא את העולם הסתכל בתורה והיא התוכנית "האדריכלית " של העולם . וזה לכאורה קושיה גדולה מאוד מה התורה רוצה להסביר לנו את המאורע של על היום הראשון כשמשה מתחיל לשפוט את עם ישראל לפי התורה שנתנה לנו במעמד הר סיני .

יתרו לא היה יהודי שבמעמד הר סיני הזוהמה של נחש פסקה ממנו והוא לא היה מאותם גויים שהזוהמה שלהם לא פסקה . הוא היה מאלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כלומר מאלו שיכנסו לתוך עם ישראל כגרים . 

וכך אומר השמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כז

ב ד"א וישמע יתרו, הה"ד (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו זה יתרו, בשעה שבא אצל משה מה כבוד נחל, ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך, רבי יהושע אומר שלח לו ביד שליח, ר' אליעזר אומר שלח לו אגרת ואמר עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין אשתך, ואם אין אתה עושה בגינה עשה בגין בניך, ר"א אומר הקדוש ברוך הוא אמר לו צא, ויאמר אל משה, א"ל הקדוש ברוך הוא אני הוא שאמרתי והיה העולם שנאמר (תהלים נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, אני הוא שאני מקרב אני הוא שאני מרחק, שנאמר (ירמיה כג) האלהי מקרוב אני נאם ה', אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו, אדם זה שבא אצלי לא בא אלא לשם שמים ולא בא אלא להתגייר, אף אתה קרבהו אל תרחיקהו מיד ויצא משה לקראת חותנו, אמרו יצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, וי"א אף ארון יצא עמהם, לכך נאמר כבוד חכמים ינחלו.

וכדי להבין את הענין הזה צריך להבין דבר יסודי כמו שאומר הזוהר הקדוש שפר שמות

דף ס''ט ע''ב

שֶׁהֲרֵי אֵין צַד אַחֵר שֶׁאֵין בּוֹ אוֹר דַּקִּיק קָטָן מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ רֹב הַחֲלוֹמוֹת, שֶׁבְּרֹב הַתֶּבֶן יֵשׁ גַּרְעִין אֶחָד שֶׁל חִטָּה, פְּרָט לַצּוּרוֹת הַדַּקִּיקוֹת הַלָּלוּ הַחֲצוּפוֹת שֶׁכֻּלָּם יוֹתֵר טְמֵאוֹת, וּבָהֶם הָיָה בִּלְעָם יוֹדֵעַ.

כלומר מצד אחד יש את הרע המוחלט ומצד שני את הטוב המוחלט . אבל חטא האדם הראשון גרם לרע להתערבב עם הטוב . תהליך התיקון של חטא האדם הראשון הוא תהליך של הוצאת הרע מתוך הטוב . תהליך זה התחיל עם אברהם והמשיך דרך יצחק ויעקב . במעמד הר סיני נעשה תהליך של ברור בין הטוב ובין הרע . מצד אחד עם ישראל שזוהמתן פסקה ומצד שני אומות העולם שלא קיבלו את התורה שהזוהמה לא פסקה מהם ויותר מאוחר בכניסה לארץ ישראל נגזר דינם למיתה בגלל שיכלו לקבל את התורה ולא קבלו . אבל יש את אלו שבמעמד הר סיני היה מזלם נוכח ואלו על אף שלא נפסק זוהמתם כמו עם ישראל ומצד שני הם לא כמו אומות העולם הם נמצאים "באמצע" יש אפשרות להיכנס לעם ישראל ולקבל את התורה . וזה בדיוק היה יתרו שמיד לאחר שירדו הלוחות השנים מגיע למשה ומראה לו שלאותם גרים יש חלק מעם ישראל . לאותם גרים יש חלק מהתורה האלוקית ולכן כתוב  שמות פרק יח

וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק יח סימן כד

כד) וישמע משה לקול חותנו. עליו אמר שלמה שומע לעצה חכם (משלי יב טו): ויעש כל אשר אמר. לו האלהים: ד"א אשר אמר חמיו, שנאמר ויאמר חותן משה אליו (פסוק יז):

כלומר משה עשה בהסכמת הקב"ה את מה שאמר לו יתרו . ויתרו נקרא חכם . כלומר יש חכמה שנמצאת מחוץ לעם ישראל שהוא חכמה שהקב"ה מאשר למשה שהיא באמת חכמה . והיא תורמת לעם ישראל כאשר הוא נמצא במצב של לוחות שניים .

וכך כותב השם משמואל שמות פרשת יתרו

ומשמע דיתרו הי' היפוך מזה, שתחילה הי' מקושר בסט"א בלב ובמוח, ועזב את אלה ונתקשר בהשי"ת בלב ומוח. והיינו דיתרו הי' כומר לע"ז שהוא פגם השכל ושכל מעוקם, ובליקוטי תורה מהאריז"ל כי יש בס"א כהן מדין והוא נגד יסוד אבא שבקדושה, עכ"ל. וידוע שיסוד אבא שבקדושה הוא קיבוץ כל חלקי החכמה, וא"כ יתרו שהי' כהן מדין הרי הי' מקושר להס"א בבחי' המוח והשכל. והנה כתיב ולכהן מדין שבע בנות, ויש לפרש שהן לעומת הכחות שבלב, והן שבעה שמות שנקרא יצה"ר כבש"ס סוכה (נ"ב א), וכענין שכתוב (משלי ל') לעלוקה שתי בנות וזה היו לו שבע בנות, ובמגלה עמוקות ולכהן מדין שבע בנות ז' טיפין דאזדריקי עיין שם, ובהאר"י ז"ל שיתרו הי' שורש קין, וכן נקרא מפורש בכתוב (במדבר נ"ד) וירא את הקיני וגו' כי אם יהי' לבער קין, וכתיב (שופטים ד') וחבר הקיני נפרד מקין. ובזוה"ק שקין הי' קינא דמסאבותא, וכבר פירשנו עפ"י דברי הזוה"ק בתיקונים (א' ב) שקן צפור דקדושה הוא שבעה כחות מישראל, חסידים, גבורים, מארי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים, בני מלכים, שהם שבע המדות הטובות. וע"כ יש לומר דקינא דמסאבותא הוא להיפוך שבע המדות הרעות, וכל אלה הי' ביתרו, הרי שהי' מקושר להסט"א בלב, וא"כ הרי הי' מקושר בסט"א בלב ומוח דוגמת ישמעאל ועשו. אך הוא ניתק והותר הקשר הטמא זה, ועזב את שני סוגי הכחות הרעים האלה ובא והתקשר לעומתם בקדושה, ולעומת שפרש מע"ז שהיא הקשר הטמא זכה לעומתו להתקשר בשכל הקדושה. ועל כן במדרש כבוד חכמים ינחלו זה יתרו הרי שזכה שהכתוב קרא אותו בתואר חכם, והוסיף פרשה אחת בתורה בענין משפט.

וצריך להבין מה המקור של יתרו ? וכך אומר ה תיקוני זהר

וּמִשּׁוּם זֶה, כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁבַּמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן הַזֶּה הָיָה תָלוּי הֶבֶל, מִיָּד וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יהו''ה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא, כָּאן שָׁב בִּתְשׁוּבָה וְהִתְחָרֵט, בִּגְלַל זֶה וַיָּשֶׂם יהו''ה לְקַיִן אוֹת, כָּאן רֶמֶז אוֹת בְּרִית מִילָה שֶׁקִּבֵּל יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה, שֶׁנִּפְרַד מִקַּיִן, (וחבר הקיני נפרד מקין), וּבְיִתְרוֹ הִתְתַּקֵּן קַיִן מֵחֶטְאוֹ, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ זְמַן קִבֵּל אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לִהְיוֹת בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית,

וכאן צריך לראות את התמונה הכללית מצד אחד יש לנו את הנפילים שהם זיווג של המלאכים עם ענף קין אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות

מה עשה נדמה לאשה שלא היתה כמוה מימות נעמה אחות תובל קין שבה טעו מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

כלומר יש את הצד של קין שהזדווג  עם  המלאכים  שהחוכמה מצד הרע מגיעה מהם שהם התנגדו לבריאת האדם ומצד שני יש את אותו חכמה שבאה מיתרו שמתקנת את הצד החטא של קין . כלומר כמו שיש למלאכים שבע שמות כמו שאמר מעשי השם כך יש ליתרו שבע שמות . מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א

וישמע יתרו. שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה.

וכך כותב מעשי ה' מעשי בראשית פרק כג (פרשת בראשית)

ויתכן בזה מה שאמרו רז"ל (בר"ר כו, ז) שהנפילים יש להם שבע שמות, ענקים, נפילים, רפאים, אימים, גבורים, זמזומים, זוזים, שאין ספק בזה לכל משכיל שרבוי השמות יורה על רבוי תוארי הנקרא בשמות ההם, כמו שאמרו רז"ל ביתרו (שמ"ר כז, ח) יתר וחובב וכו'. ואם כן אלו השבע שמות שנקראו הם נגד שבע חכמות, ושם רפאים יורה על העוסקים ברפואה, וענקים שאמרו רז"ל (שם במדרש) שמעניקים החמה, הם העוסקים בתכונה, ונפילים הם הפילוסופים, והעד שכן אמרו רז"ל (שם במדרש) נפילים שנפלו והפילו, וכן כל שאר שבעה שמות כל אחד נגזר מן החכמה אשר הוא עוסק בה,

ועדיין צריך להמשיך ולהבין מה העניין באותם אומות העולם שיקבלו את התורה ויתגיירו ובלי נדר נמשיך שבוע הבא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת ויחי חכמה בגויים 3 מה מקור החכמה של אומות העולם ? איך אדם עם חכמה יכול לפעול נגד הקב"ה ? האם אומות העולם היו עד כדי כך טיפשים שחשבו שהם יכולים להלחם בקב"ה ? למה נפסקה הנבואה ? מה היה היתרון של עתניאל בן קנז ומה אפשר לו לשחזר 1700 הלכות ? מה החוכמה של אומות העולם מצד הרע מנסה לעשות לעם ישראל ? ‏י"ג/טבת/תשע"ט

בס"ד
פרשת ויחי חכמה בגויים 3  מה מקור החכמה של אומות העולם ? איך אדם עם חכמה יכול לפעול נגד הקב"ה ? האם אומות העולם היו עד כדי כך טיפשים שחשבו שהם יכולים להלחם בקב"ה ? למה נפסקה הנבואה ? מה היה היתרון של עתניאל בן קנז ומה אפשר לו לשחזר 1700 הלכות ? מה החוכמה של אומות העולם מצד הרע מנסה לעשות לעם ישראל ?  ‏י"ג/טבת/תשע"ט

כתבתי בפרשת ויגש שמצד אחד יש חכמה בגויים תאמין ומצד שני אסור ללמוד חכמת גויים כי אדם מחויב ללמוד  תורה אבל מצד שני מותר לו ללמוד חכמת גויים באופן ארעי וכך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

יז] ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה <ב> וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, ו אבל לא בלמוד (ד) שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) יח] ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, יט] ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה).

וכמו כן כתבתי שאומר וכך כותב המעשי ה' מעשי בראשית פרק כג (פרשת בראשית)

ויתכן בזה מה שאמרו רז"ל (בר"ר כו, ז) שהנפילים יש להם שבע שמות, ענקים, נפילים, רפאים, אימים, גבורים, זמזומים, זוזים, שאין ספק בזה לכל משכיל שרבוי השמות יורה על רבוי תוארי הנקרא בשמות ההם, כמו שאמרו רז"ל ביתרו (שמ"ר כז, ח) יתר וחובב וכו'. ואם כן אלו השבע שמות שנקראו הם נגד שבע חכמות,

כלומר יש חכמת גויים שבא מתוך ההתנגדות של המלאכים לבריאת האדם כלומר אותה חכמה היא כלי שלהם להלחם בקיומו של האדם . עם ישראל שקיבל את התורה הוא זה שמנסה לתקן את חטא האדם הראשון ולכן כל המלחמה של אותם מלאכים הוא כנגד עם ישראל .

לאחר מתן תורה כאשר משה ניצח את אותם מלאכים על ידי קבלת התורה אותו כוח שהיה להם נחלש בצורה משמעותית והדרך של אותם מלאכים להלחם בעם ישראל נעשה דרך עמלק ויש להם יכולת להלחם בו בגלל חטא העגל שגרם לעם ישראל לקלקל מעט את מה שתיקנו בזמן מתן תורה

ואומר השם משמואל שמות פרשת תצוה וזכור

מלכות יון שהי' ענינה התמשכות לחכמות חיצוניות היא היפוך כתר תורה וזה מבואר.

ועוד אומר השם משמואל בראשית חנוכה

שור הוא קליפת עשו שור המזיק ועליו כתיב (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע, ועליו נרמז בש"ס (ריש ב"ק) דשור הוא ראש לאבות נזיקין. כלב הוא היוצא מבין שניהם כבזוה"ק דמהזדווגות שור וחמור יוצא כלב והוא קליפת עמלק. והנה כולם נכללים במלכות יון:

כלומר יש חכמה שהיא מצד הרע ולא מצד הטוב . חכמה שהיא נגד חוכמת התורה שנותנת לאדם את הכלי היחידי להבין את העולם . אותה חכמה מנסה להסיט את האדם מן האמת עם אותה חוכמה ולשבש את דעתו או להסיח את דעתו כדי שאותו אדם לא יוכל ללמוד את התורה .

וכך אומר המלבי"ם משלי פרק ל

כי בער אנכי מאיש, תשובת אגור היה על דברים ששאלוהו החכמים האלה בעניני בריאת העולם והתהוותו ובסתרי מעשה בראשית, וכפי המבואר מתשובתו חקרו ע"ז החכמים האלה בדרך הפילוסופיא, ורצו לדרוש מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, והעלו בזה סברות ע"פ שכלם כמו שחקרו ע"ז הפילוסופים דור דור והעלו חרס בידם, והשיב להם אגור שאיך ידרשו ממנו דעת קדושים שהם הידיעות הרמות האלה אשר לא יודעו ע"י חקירה אנושית רק ע"י הופעת אלהית לקדושים, שהדברים שיודע להם מסוד אלהים ליראיו באלה העמוקות נקראים דעת קדושים, איך אדע ידיעות כאלה אחר שבער אנכי מאיש וכו'.

ואומר השם משמואל שמות פרשת יתרו

ואמרו ז"ל (איכ"ר פ"ב י"ג) יש חכמה באומות תאמין שנאמר והאבדתי חכמים מאדום, מכלל דאיכא, אך לא שכל הישר אלא שכל מעוקם המושך לע"ז, וממנו בא עמלק מלשון עקלקלות, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעמלק הוא שכל מעוקם ומעוקל היפוך ישראל שנקראו ישרון מלשון ישר. ובאשר כח רע שלו נוגע בשכל, יש בו כח מושך לחכמות חיצוניות ולבטל מד"ת שהוא גרוע מהכל, כאמרם ז"ל (פתיחתא דאיכ"ר ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה הי' מחזירן למוטב. והנה הכח הרע של ישמעאל ועשו מקביל להא דרעך ורע אביך, דלעומת רעך ורע אביך שהוא קשר של ישראל באביהן שבשמים בלב ובשכל, אם עזבת ח"ו תן דעתך עכ"פ שלא תתקשר לסט"א בלב ובשכל שהוא ישמעאל ועשו:

וכדי שנבין איך זה החוכמה יכולה להיות כנגד הבריאה והקב"ה אומר הזוהר הקדוש ספר בראשית

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לְמַטָּה חָזְרוּ. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר הָיָה מְחֻבָּק הָעוֹלָם בָּאוֹתִיּוֹת וְלֹא מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם. כְּשֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הַכֹּל נִתְקַן [נ''א: כל האותיות נתקנו]. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בִּימֵי אֱנוֹשׁ הָיוּ הָאֲנָשִׁים חֲכָמִים בְּחָכְמָה שֶׁל כְּשָׁפִים וְקוֹסְמִים וּבְחָכְמָה לַעֲצֹר אֶת חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם. וְלֹא הָיָה בֶּן אָדָם מִיּוֹם שֶׁיָּצָא אָדָם מִגַּן עֵדֶן וְהוֹצִיא עִמּוֹ חָכְמָה שֶׁל הֶעָלִים שֶׁל הָאִילָן שֶׁהִתְעַסֵּק בָּהּ. שֶׁהֲרֵי אָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְאוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, עָזְבוּ אוֹתָהּ.

כְּשֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, רָאָה אוֹתָם וְרָאָה אֶת חָכְמָתָם מְשַׁנָּה [ס''א משטה] אֶת הָעֶלְיוֹנִים, וְעָסְקוּ בָהֶם וְעָשׂוּ [בהם] מַעֲשִׂים וּכְשָׁפִים וּקְסָמִים וְלָמְדוּ מֵהֶם, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה אוֹתָהּ חָכְמָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל. וְכֻלָּם הָיוּ עוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם לְהָרַע.

וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים כְּלַפֵּי נֹחַ בְּאוֹתָן חָכְמוֹת, וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא יָכוֹל דִּין הָעוֹלָם לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם עוֹשִׂים חָכְמָה לִדְחוֹת אֶת כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּין. וּמֵאֱנוֹשׁ הִתְחִילוּ כֻלָּם לְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמוֹת הַלָּלוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם אַחַר אוֹתוֹ הַדּוֹר, כֻּלָּם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים לִמְחוֹת בָּהֶם [נ''א: כדי שלא יענשו עליהם], כְּמוֹ יֶרֶד מְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, וְלֹא יָכְלוּ, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ רְשָׁעִים הַמּוֹרְדִים בְּרִבּוֹנָם, וְאָמְרוּ (איוב כא) מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ.

 דף נו ע''ב

וְכִי הַטִּפְּשׁוּת הַזּוֹ הֵם הָיוּ אוֹמְרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים כָּל אוֹתָם הַחָכְמוֹת וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁהֻפְקְדוּ עֲלֵיהֶם וְהָיוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם כְּשֶׁהָיָה. שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָיָה מַיִם בְּמַיִם, אַחַר כָּךְ הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וְלֹא נֶחֱרַב מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי בְּרַחֲמִים הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב (תהלים כט) ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב, וְלֹא כָתוּב אֱלֹהִים.

בִּימֵי אֱנוֹשׁ אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל אוֹתוֹ [היום] הַדּוֹר הָיוּ מַשְׁגִּיחִים בְּחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אִם כָּךְ, טִפְּשִׁים הָיוּ שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא עֲלֵיהֶם מֵי מַבּוּל וְיָמוּתוּ בָהֶם?

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יָדוֹעַ הָיוּ יוֹדְעִים, אֲבָל אָחֲזוּ טִפְּשׁוּת בְּלִבָּם. שֶׁהֵם הָיוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל אֵשׁ וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לַעֲצֹר אוֹתָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת דִּין עֲלֵיהֶם. וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט עַל הָאָרֶץ וּמִמֶּנּוּ יָבֹא דִין עַל הָעוֹלָם?

אֶלָּא הָיוּ רוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם הֻפְקַד בִּידֵי אוֹתָם מְמֻנִּים, וּבָהֶם כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, וְלָכֵן לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּמַעֲשָׂיו עַד שֶׁהָאָרֶץ נִשְׁחֲתָה. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַכְרִיזָה בְּכָל יוֹם וְאוֹמֶרֶת: יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶאֱרִיךְ לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים, יֶרֶד וּמְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, קַיָּמִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם, אָז הוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין עֲלֵיהֶם וְנֶאֶבְדוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז) וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ.

כלומר החוכמה מהצד הרע נשענת על השכל ועל סברות עקומות שנותנת לאומות העולם את המחשבה  שהם יכולים ללחום בקב"ה . והקב"ה נתן לבני האדם את האפשרות להבין ולהגיע לדרגה גבוהה מאוד בידע שלהם על העולם אבל תמיד נתן להם את האפשרות לפרש את הידע הזה כנגד התורה וכנגד בריאת האדם וכנגד הקב"ה בעצמו . ובאמת אותו ידע שלהם פועל בסופו של דבר כנגדם . זה לא שהם טיפשים , יש להם חכמה אבל גם אותו חסרון קטן בחכמה נותן להם את הכוח להתכחש לקב"ה להתכחש לבורא עולם . ויוצא לנו שהחוכמה שלהם היה זו שמפילה אותם בפח . מדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים

יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה, טובה לבעליה זה יהושע בן נון שנאמר (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, מלה"ד לנמסינן המשקה את כל המדינה והיו הכל משבחין אותו, אמר להן אחד שבחו למעין שמספיק לו, כך היו משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל, אמר להן שבחו למשה שנאמר כי סמך משה את ידיו עליו, חכמה רעה לבעליה זה בלעם שנאמר (במדבר כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון, ולבסוף ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל (שם /במדבר ל"א/).

אותו בלעם שהיה יודע דעת עליון שהיה שקול למשה רבנו ובכמה וכמה דברים אפילו היה מעל משה רבנו החכמה שלו היית לרעתו . כי כל חכמתו של בלעם באה מהמלאכים  שהתנגדו לבריאת האדם ובלעם העביר אותם לעמלק שהוא ההמשך מלחמה של המלאכים בבריאה של האדם ולכן נלחמו בעם ישראל שתפקידם לתקן את חטא האדם הראשון . ואת התהליך של זה כנגד  זה מלמד אותנו  הגאון מוילנה  ,ו

אומר המשך חכמה במדבר פרק יא

סדר עולם פרק ל: עד כאן היו הנביאים (מתנבאים ברוח הקודש), מכאן ואילך - "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (משלי כב, יז). פירוש, את היצר הרע בטלה הנבואה, עכ"ל הגר"א. וזהו יצרא דעבודה זרה כמבואר ביומא (סט, ב). ולדעתי כוונתו אל דברי הפסוק זכריה פרק יג, ב: "והיה ביום הוא נאום ה' אכרית את שמות העצבים (מן הארץ ולא יזכרו עוד) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

כלומר היום החכמה היא הדבר שנשאר והנבואה בטלה וכנגד זה יש את החכמה של אומות העולם .כלומר היום אנחנו מתמודדים מול חכמת הגויים ולא נגד נביאי השקר של אומות העולם כי גם בעם ישראל פסקה הנבואה .  כלומר לאחר מתן תורה ולאחר חטא העגל וביטול יצר הרע על ידי חכמים נשארה החוכמה בעם ישראל עם המתנה שנתן לנו משה שהוא כוח הפלפול אבל בגלל שני השלבים של מיעוט הלב כמו שאומרת הגמרא בתמורה דף טו עמוד ב ליבא דאימעוט אחרי מותו של משה ובימי יוסף בן יועזר דבצר ליבא יש מחלוקות בן חכמים וניתן להבין את התורה רק עד דרגה מסוימת גם עם כוח הפלפול .

והיחיד שהצליח בפלפולו להחזיר את התורה היה עתניאל בן קנז ואומרת הגמרא חברותא תמורה דף טז עמוד א

עתניאל נקרא בעוד שמות: "יעבץ"⁽¹²⁹⁾ ו"יהודה אחי שמעון"⁽¹³⁰⁾.תנא, הוא עתניאל - הוא יעבץ. ומה שמו? יהודה אחי שמעון, שמו. ולמה נקרא שמו עתניאל? לפי שענאו [ענה לתפלתו] אל, כמבואר לקמן.ולמה נקרא שמו יעבץ? לפי שיעץ וריבץ תורה בישראל,⁽¹³¹⁾ והחזיר בפלפולו את ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה.ומנלן שענהו אל? דכתיב [דברי הימים א ד] "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי". ומיד נאמר, "ויבא אלהים את אשר שאל".והברייתא מבארת את תפילת יעבץ:"אם ברך תברכני" - בתורה. "והרבית את גבולי" - בתלמידים. "והיתה ידך עמי" - שלא ישתכח תלמודי מלבי. "ועשית מרעה" - שיזדמנו לי ריעים כמותי. "לבלתי"⁽¹³²⁾ - שלא ישגבני [יתגבר עלי] יצר הרע מלשנות, מלימוד התורה."עצבי", כך אמר בלשון עצב: אם אתה עושה כן, שאתה נענה לכל בקשותי הללו, מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי⁽¹³³⁾ [בעצבי, בצער ויגון] לשאול, לקבר. כלומר, הריני מת בעצבוני!

וכשהתפלל כך - מיד, ענה ה' לתפילתו, כמו שמסיים המקרא, "ויבא אלהים את אשר שאל".

כלומר עתניאל בן קנז היה היחידי שהצליח להתגבר על מיעוט הלב ליבא דאימעוט על ידי כך שמסר את נפשו על התורה והיא היית הדבר היחידי שהיה לו משמעות לגביו ועתניאל בן קנז חי בזמן שלפני  יוסף בן יועזר שאז היה שלב שני של דבצר ליבא כלומר מיעוט נוסף של הלב .

כלומר יש לנו לאחר מתן תורה מצד אחד את חכמת התורה עם כוח הפלפול שנתן משה לעם ישראל וחסרון הלב ליבא דאימעוט כתוצאה ממותו של משה ולאחר מכן עוד חסרון במיעוט הלב דבצר ליבא בסוף ימיו של יוסף בן יועזר  ומצד שני חכמת הגויים שהמקור שלה הוא המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם שמנסה לגרום לעם ישראל "חושך" כלומר להטעות אותם לדרך לא נכונה דרך שהיא לא ישרה ולעקם אותם לאבדון .

ועדיין נשאר לנו להבין מהם אותם חכמות  שהשולחן ערוך אומר שניתן ללמוד אותה באופן עראי ומה מקורם ובלי נדר נכתוב בשבוע הבא