פרשת ויקרא זכור היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויקרא זכור  היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

נאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

נאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

וצריך להבין למה יין ?

אָמַר רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְתָנֵינָן זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲמַאי עַל הַיַּיִן. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּיַיִן חֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, חֶדְוָותָא הוּא דְּכֹלָּא. וְהַאי יַיִן חַדֵּי לְמַלְכָּא, וְהַאי יַיִן מְעַטְּרָא לְמַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. וְתָנֵינָן בְּכֹלָּא בַּעְיָיא לְאַחֲזָאָה בַּר נָשׁ עוֹבָדָא. דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וכד'

ובתרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. לָמָּה עַל הַיַּיִן? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיַּיִן הוּא שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְהַיַּיִן הַזֶּה מְעַטֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. וְשָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אָדָם מַעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִמְצֵאת קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א) כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךְ מִיָּיִן, מִיַּיִן הֵם טוֹבִים, נַזְכִּירָה דדֶיךְ מִיַּיִן. וְעַל כֵּן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּיַיִן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

ומה הקשר של יין לתורה  ?  וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר היין שקול כנגד סנהדרין 70 כנגד 70 ועל ידי התורה ניתן להגיע לכל סתרי התורה כולל מעשה בראשית שזה בריאת העולם . יוצא לנו שהסוד של הבריאה מיוצג על ידי היין המשומר וכדי להגיע אל הסוד הזה צריך ללמוד תורה והתורה תיתן לנו את הכלים להבין את העולם ואת סודו . זה הדרך היחידה להגיע להבנה של העולם וזה המטרה שלנו שעל ידי לימוד התורה נגיע אל סוד היין המשומר ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר סוד היין המשומר שאומר עליו הזוהר שזה סתרי בראשית יכול להינתן על ידי לימוד התורה וכדי שלא נשכח  את זה אומר המדרש [ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין: הכוונה שנזכור תמיד את המטרה שלנו שהיא הבנה של העולם והסוד של העולם שמיצג אותו היין ולכן יין קשור לשבת כי זה השבת מזכירה את בריאת העולם ב 7 ימים ולכן ביציאת מצרים כתוב זכור כי יציאת מצרים נעשתה כדי לקבל את התורה שדרכה נבין את העולם ומעשה בראשית . וצריך להבין למה גם לגבי עמלק כתוב זכור ? מה הקשר של עמלק ללימוד התורה ? 

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד א  לגבי המלחמה עם עמלק

משנה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.

כדי שנוכל ללמוד תורה אנחנו צריכים להבין ולזכור את עמלק כי כאשר אנחנו לא זוכרים אותו זה אומר שאנחנו לא מסתכלים למעלה ואז אנחנו נופלים אבל כאשר אנחנו זוכרים אותו העיניים שלנו כלפי מעלה ואז אנחנו לא נופלים ויכולים ללמוד תורה . יהודי צריך להבין ולזכור את המטרה שלו לזכור את השבת ואת יציאת מצרים כדי שיוכל ללמוד תורה כי לימוד התורה היא הדרך היחידה להבין את העולם אבל שני זיכרונות אלו זה זיכרונות חיובים אבל יש זיכרון אחד שהוא שלילי כלומר אנחנו זוכרים אותו כדי לא ליפול כי אם לא נזכור אותו ניפול ולכן שלושת הזיכרונות הללו שקשורים ללימוד התורה קשורים גם ליין כמו שאומר המדרש ולכן  אנחנו מקדשים על השבת ביין ולכן אנחנו שותים 4 כוסות לזכר יציאת מצרים ולכן יש את שתית היין בפורים כי גם הוא קשור לזכרהו על היין לזכור את עשה לך עמלק כי כמו שיציאת מצרים זה הדרך לקבלת התורה כך זכירת עמלק היא הדרך לקבלת התורה באהבה מה שקרה בפורים   .

לסיכום המטרה של האדם להבין את העולם והוא צריך להבין אותו כדי שיוכל להתקיים בעולם . הדרך של האדם להתקיים ולהבין את העולם זה ללמוד תורה . כדי ללמוד הוא צריך לזכור את השבת שזה בריאת העולם ואת יציאת מצרים שנתן לו את האפשרות לקבל תורה שדרכה ניתן להבין את העולם . האדם צריך לזכור את עמלק כי אם הוא לא יזכור את עמלק הוא לא יסתכל כלפי מעלה ואז ייפול ולכן כתוב לגבי עמלק זכור . האמצעי לזכור הוא  על היין ולכן מקדשים על השבת ביין ושותים 4 כוסות יין באגדה של פסח ושותים יין בפורים  .

 

פרשת ויקרא זכור האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ? למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקרא זכור  האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ?  למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בפרשת פקודי ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו הבאתי את רש"י שהיה קשה לי  ולא הצלחתי להבין אותו ולאחר ששאלתי מספר אנשים הם תרצו את רש"י שהכוונה שהספירה שנעשתה באייר הגיל של האנשים נקבע לפי זמן תישרי כלומר אם אדם היה בתחילת תישרי בן תשע עשרה ו  11 חודשים ו 29 יום גילו לספירה נקבעה באחד בתשרי ולכן גם באחד באייר על אף שגילו האמיתי היה 20 ו 6 חודשים הוא נחשב לבן 19 ולכן לפי רש"י לא היה אחד שהיה בספירה לאחר יום הכיפורים בן 19 שנהפך לבן 20 בספירה של אייר וקשה כי לא ראיתי מי שאומר שהספירה של בן עשרים ומעלה נקבעת בתשרי וכך אומר הספר החינוך מצוה קה

(א) שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר [שמות ל', י"ג] זה יתנו כל העובר על הפקודים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה. ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

והרמב"ם בהלכות שקלים פרק א לשיטתו שבן 13 חייב והוא  מדבר עד שיגדיל ולא נקבע גילו למחצית השקל מתשרי

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

וכך כותב הרמ"א שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד

 [ב] ואין חייב ליתנו רק מי שהוא (ה) ג מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

ועוד קשה על רש"י אם באמת הגיל נקבע בתחילת תשרי למה בכלל צריך ספירה הרי לפי רש"י אין צורך בספירה כי הגיל למחצית השקל נקבע בתשרי . ואם תגיד אולי מתו מתשרי לאייר ? אז היה צריך רש"י להקשות איך יכול להיות שלא מתו בחצי השנה  ואם אכן לא מתו לא היה צריך לספור כי אם לא מתו כולם ידעו שלא מתו אנשים .

ועוד קושיה על רש"י התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

הגמרא  שואלת למה לא נגיד שמאה כיכר הלך לאדנים והשאר לבית המקדש לקורבנות שמצינו שבי גזא מדובר בקורבנות ו בי גזא מופיע בתלמוד הבבלי מסכת ראש השנה דף ו עמוד א  במשמעות קורבנות

דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, צריכא

וגם בתלמוד בבלי מסכת יומא דף נא עמוד ב

אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, הכא [גבי תמורה] נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים.

אומנם בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד א

אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, דלאו קדשי מזבח, דקדושת דמים בעלמא הוא, כיון דמרדה - פקעה קדושתייהו, וחייבת בשילוח; ושמואל אמר: כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא,

המשמעות של בי גזא הוא בדק הבית ולא קורבנות אבל צריך להגיד שיש הבדל בן בי גזא במסכת בכורות ששם זה בי גזא בסתם וזה מדבר על בית המקדש ועל הקרבנות לבין בי גזא דרחמנא שהמשמעות שלו כל העולם  אבל בי גזא סתם מדובר בבית המקדש והקורבנות  בלבד

ולפי רש"י הגמרא היית צריכה להגיד לא יתכן להגיד דבר כזה הרי היו שני ספירות של מחצית השקל האחד לאחר יום הכיפורים וזה לאדנים והשני באייר לקורבנות ציבור שזה קושיה חזקה יותר מאשר שיש עוד פסוק שמלמד על החשבון של הכסף  כי גם בפסוק הזה ניתן לתרץ שהוא דיבר על עבודת המשכן ולא על הקורבנות ומשה לקח את מאה הכיכר לעצמו ולכן זה תרוץ חלש יותר מאשר להגיד שהיו שני ספירות ולא יכול להיות שבספירה הראשונה ניתן כסף לקורבנות

ויש עוד קושיה על רש"י מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן ט

 

בעשרה מקומות נמנו ישראל אחד בירידתן למצרים שנאמר (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', ואחד בעלייתן שנא' (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו', ואחד בחומש הפקודים, אחד במרגלים, ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ, ושנים בימי שאול שנאמר (שמואל יח) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק ולמה בטלאים כד אינון עתירין זכיין באמרא כד אינון מסכינין מעובדיהן בבזק, ומהו בזק אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן, ואחד בימי דוד שנאמר (שמואל ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, ואחד בימי עזרא כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב) ואחד לעתיד לבא שנאמר (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, והדין כי תשא את ראש     

וגם מדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

יא [ב, לב] אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם וגו', בעשרה מקומות נמנו ישראל (1) אחד בירידתן למצרים (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (2) ואחד בעלייתן (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' (3) ואחד אחר מעשה העגל (שם /שמות/ ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ושני' בחומש הפקודים (4) אחד בדגלים (5) ואחד בחילוק הארץ (6) (7) ושנים בימי שאול (ש"א =שמואל א'= טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק כד אינון עתירין באילין אמרייה וכד אינון מסכינין בבזקייה (8) ואחד בימי דוד (שם /שמואל/ ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו לפיכך כתב את מספר מפקד (9) ואחד בימי עזרא (עזרא ב) כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו'(10)  ואחד לעתיד לבא (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

שני המדרשים מדברים על ספירת עם ישראל אבל בשני המדרשים לא היו שני ספירות  האחד לאחר יום הכיפורים והאחד באחד באייר וזה קשה על רש"י

ועדיין צריך לתרץ למה היה לכאורה שני ספירות ובכל זאת המדרשים לא סופרים אותם כשני ספירות ? וצריך להגיד שהספירה לאחר יום הכיפורים היית של כלל ישראל ולכן לא מוזכרים בה השבטים והספירה באחד באייר בהקמת המשכן היית ספירה של השבטים ולא של כלל ישראל ואפילו רש"י אומר על הספירה הזאת   במדבר פרק א

(יח) וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

אומר רש"י במדבר פרק א פסוק יח

(יח) ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:

וכאן אולי אפשר להכניס את רש"י ולהגיד שהם הביאו ספרי יוחסין של מי שנספר לאחר יום כיפור כלומר לא השתנה הספירה של כלל ישראל ולא היה כאן ספירה חדשה של כלל ישראל היה כאן ספירה מחודשת לפי שבטים על ידי ספרי היוחסין לפי הספירה שנעשתה לאחר יום כיפור

וזה מתרץ גם את הקושי שיש עם ספירת שבט לוי לפי רש"י מובן ששני הספירות לא ספרו את בני לוי אבל יש פרשנים כמו הרמב"ן שמפרש שלאחר יום כיפור נספרו שבט לוי אבל באחד באייר לא נספרו ואף על פי כן המספר היה זהה שמצד אחד מתו אנשים ומצד שני נכנסו אנשים לגיל 20 לאחר הספירה הראשונה , אבל לפי ההבנה שלי שיש ספירה אחת של כלל ישראל וספירה אחת לשבטים של אלו שנספרו בספירה הראשונה מובן הציווי של הקב"ה למשה לא לספור את שבט לוי כי על אף שלא נספר בספירה הראשונה שבט לוי עדיין שבט וצריך הוראה מפורשת לא לספור אותו בתוך הספירה של כלל ישראל . אבל מיד רואים שספרו את שבט לוי בנפרד כי הוא שבט אבל ללוי יש ספירה מיוחדת והוא לא נחשב בתוך המספר של כלל ישראל . ולכן המדרשים המדברים על מנין בני ישראל לא מחשיבים את ספירת השבטים במנין של בני ישראל כי זו ספירה שונה  מהמניין של כלל ישראל

לסיכום יוצא שהיה ספירה של כלל ישראל לאחר יום כיפור ואז הביאו בני ישראל מחצית השקל לפי מנין של 603550  אנשים שלא כולל את שבט לוי . מאה כיכר של חולין נתרם לאדנים ומאה כיכר של חולין נתרם לקרבנות ציבור ועד 1775   נתרם לאדנים ועל זה אומר רבי יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה . באחד באייר עם הקמת המשכן נספרו בני ישראל כשבטים על ידי פנקסי יוחסין בלבד לפי הספירה שנעשתה בספירה הראשונה . בני לוי לא נספרו בתוך השבטים ולשבט לוי היית ספירה מיוחדת והם נספרו בנפרד בכלל עם ישראל 

פרשת פקודי ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת פקודי  ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

 

וכתוב בראשית פרק ב

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

כלומר יש הקבלה בן המעשה של הקב"ה למשה בשניהם כתוב ויכל כלומר גמר מלאכה אצל משה זה המשכן ובבראשית זה גמר מלאכה של בריאת העולם

וכתוב בראשית פרק ב

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ

וכתוב שמות פרק לט

(מג) וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: פ

כלומר משה מברך על המוגמר כמו שקב"ה מברך על המוגמר בבריאת העולם אבל יש כאן בעיה כי ההשוואה בן משה לקב"ה יכול לגרום לאנשים לטעות ולא להבין את ההבדל בן משה לבין הקב"ה כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות שיש איזה דמיון בן האדם לקב"ה ולכן התורה מיד אומרת

שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר התורה מדגישה את המגבלה של משה משה הוא לא כל יכול כאשר השכינה נמצאת בתוך אוהל מועד אז המשכן מלא ואין מקום לאף אחד גם לא למשה ולכן הוא לא יכול להיכנס לתוך המשכן כלומר יש כאן הבדלמה גמורה בן הקב"ה למשה וגם לגבי הברכה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן כז

וכתיב (שם /שמות/ לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה ומה ברכה ברכן אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעוה"ז ברכן משה אבל לעה"ב הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם שנאמר (תהלים קכח) יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו'.

ולגבי ההגבלה של משה להיכנס לתוך הקודש אומר  רש"י שמות פרק מ

(לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד - וכתוב אחד אומר (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:

כלומר אנחנו רואים שהתורה הקפידה שנבין את ההבדל בן משה לקב"ה כדי שאנחנו לא חס וחלילה נדמה את משה לקב"ה וניפול לתוך המלכודת של עבודה זרה בשיתוף כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות .

כדי  שנבין את מהות השכינה שירדה על המשכן נביא את מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן יא

ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים וכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', לקיים מה שנאמר (שם /תהלים/ פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו' ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם שנאמר (מלכים א ו) ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, ברוך ה' לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות.

השכינה שירדה לאחר שמשה הקים את המשכן היית זמנית ולא קבועה לפעמים היית  במשכן ולפעמים לא כמו שאומר רש"י אבל לעתיד לבא השכינה תהיה קבועה ולא תזוז ממקום השכינה הוא בית המקדש  אבל היחיד שיכל להקים את המשכן זה משה כמו שאומר הזוהר

 וְכַד אָתָא לְאַקָמָא לֵיהּ, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּרְעוּתָא דְּסָלִיק עַל אִינּוּן אַתְוָון, לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ הֲוָה יָדַע הַהוּא רְעוּתָא דְּסָלִיק לְאִינּוּן אַתְוָון, וְעַל דָּא (דף רל''ה ע''א) אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לָא הֲוָה יָדַע, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ.

וּכְשֶׁבָּא לַהֲקִימוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַהֲקִימוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה עַל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת לֹא נִמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ, וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה לְאוֹתָן אוֹתִיּוֹת, וְעַל כֵּן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן עַל יָדוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַעֲמִידוֹ.

 

ולכן מצד אחד יש המיוחד למשה שיכל להקים את המשכן אבל התורה מחדדת את ההפרש שיש בן משה לקב"ה שלא נוכל חס וחלילה לטעות בעניין

ולכן התורה מדגישה באותו שורש שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר מצד אחד ויכל משה את המלאכה באותו שורש שהקב"ה ברא את העולם ובאותו שורש מסבירה התורה שמשה לא יכל  כדי שלא נחשוב חס וחלילה שיש דמיון בן משה לקב"ה

פרשת פקודי למה משמש הכסף של מחצית השקל ? כמה ציפוי צריך לכל אדן ? מאיפה היה כסף לקורבנות ציבור בזמן הקמת המשכן ? מה ההבדל בן כיכר כסף של פקודי העדה לכיכר כסף לציפוי האדנים ? ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת פקודי  למה משמש הכסף של מחצית השקל ? כמה ציפוי צריך לכל אדן ? מאיפה היה כסף לקורבנות ציבור בזמן הקמת המשכן ? מה ההבדל בן כיכר כסף של פקודי העדה לכיכר כסף לציפוי האדנים ? ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק לח

 (כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

(כז) וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:

(כח) וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:

ועל זה שואל התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

ועוד שאלו: בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב: בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב: ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו'. משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות! נתן מחצה ונטל מחצה, ומחצה שלם לא החזיר! אמר לו: משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

שואל השר הרומאי את רבן יוחנן בן זכאי לפי החשבון של שש מאות אלף ושלושת אלפים חמש מאות וחמישים איש שנמנו ביציאת מצרים שכל אחד מהם נתן מחצית השקל יוצא מאתים כיכר כסף ועוד 1775  שקלים יוצא לנו שאם מבינים את הפסוקים כפשוטם חסר פה מאה כיכר כסף ולכן אומר השר הרומאי לרבן יוחנן בן זכאי שמשה היה או גנב או קוביוסטוס ועל זה עונה לו רבן יוחנן בן זכאי שמנה   של קודש היה כפול ממנה  של חול ולכן משה דקדק בחשבון  ולא היה לא גנב ולא קוביוסטוס . אבל לי יש עוד קושיה לגבי התשובה שנראית לכאורה ברורה שמשה לקח את כל מאה כיכר כסף של קודש שהיה כפול וציפה איתו את  אדני המשכן בכסף כתוב במסכת מגילה דף כט עמוד ב

מאי פרשת שקלים? רב אמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, ושמואל אמר: כי תשא. בשלמא למאן דאמר כי תשא - היינו דקרי לה פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים. אלא למאן דאמר את קרבני לחמי, הכא מידי שקלים כתיבי התם? - אין, טעמא מאי - כדרבי טבי. בשלמא למאן דאמר צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדרבי טבי. אלא למאן דאמר כי תשא, קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי! - כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן, של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית.

המסקנה של  הגמרא היא שיש שלוש סוגי תרומות האחד לקורבנות האחד לאדנים והאחד לבדק הבית ורש"י אומר שבדק הבית תלוי בנדיבות הלב של האדם כלומר שני התרומות עבור הקורבנות ועבור האדנים שמגיע  ממחצית השקל   ויש תרומה לבדק הבית שתלויה בנדיבות הלב .

וכאן בפרשת פקודי אנחנו רואים לכאורה שמחצית השקל שימש אך ורק לאדנים אז מאיפה היה להם כסף לקורבנות שאמורים לבא מהכסף של הציבור וברור לנו שזה צריך לבא ממחצית השקל . רש"י עצמו הרגיש בקושיה הזו ונתן פתרון בפרשת כי תשא אומר רש"י שמות פרק ל

הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:

כלומר מתרץ רש"י שהיו שני ספירות האחד בתשרי מיד לאחר יום הכיפורים ואז נתנו עם ישראל מחצית השקל לאדנים וספירה נוספת בניסן שם נתנו עם ישראל מחצית השקל לקורבנות .

ויש לרש"י קושיה כיצד המספר של האנשים זהה בשני הספירות והתירוץ של רש"י מאוד דחוק וקשה להבנה ,אומר רש"י שהשנים של האנשים זה לפי ימות העולם כלומר מתשרי ושני הספירות נעשו באותה השנה לעומת הספירה שמתחילה בניסן שהיא ליציאת מצרים וקשה כי תמיד הגיל של האדם נקבע לפי היום שנולד וכיצד זה יכול להיות שלא היה אנשים שנהפכו משנת התשע עשרה שלהם לשנת העשרים שמתשרי ועד ניסן  ? ולכן אני רוצה להציע הסבר אחר שאולי ייתן פתרון לקושיה .

כאשר אומר רבן יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה ניתן להגיד שלא כל הכסף הלך לאדנים אלה הכוונה של רבי יוחנן היה שיש כאן שני מאות כיכר כסף המאה הראשונה צריכה  ללכת לציפוי של האדנים והמאה השנייה של כיכר הכסף צריכה  ללכת לקורבנות ולא שכל הכסף הולך לציפוי של האדנים וזה המשמעות של כיכר קודש כפול היה . וצריך לתרץ שכאשר כתוב בתורה פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר  כאן הכוונה לכיכר קודש אבל כאשר מדובר על הציפוי לאדנים מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף כאן מדובר על כיכר רגילה של חול כי כאן מדובר על כמות כסף שצריך לצפות את האדנים וזה חייב להיות מידה מציאותית שכולם יודעים אותה , היה מאה כיכר כסף והיה מאה  אדנים כמו שאומר רש"י שמות פרק לח

את אדני הקדש - של קרשי המשכן, שהם ארבעים ושמנה קרשים ולהם תשעים וששה אדנים, ואדני פרכת ארבעה, הרי מאה, וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם:

ונראה לי לא מציאותי שיהיה ויכוח על המציאות כמה כסף צריך לצפות את האדנים האם כיכר אחד או שני כיכרות .

ולכן בפסוק שכתוב וכסף פקודי העדה מופיע בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ כלומר יש הדגשה על קודש . אבל בפסוק על הציפוי של האדנים כתוב כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:  ואולי זה ההבדל בן כיכר בפסוק כה לעומת כיכר בפסוק כז

אבל צריך הסבר למה רבי יוחנן בן זכאי לא נתן לרומאי את ההסבר המפורט ורק אמר לו כיכר הקודש כפול היה וכאן צריך להבין את הרגישות של  רבי יוחנן לגבי קורבנות בבית המקדש באותה תקופה

אומר התלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א

בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא. סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס, יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה, יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג! אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו. שדר עלוייהו לנירון קיסר.

כלומר הקרבת קורבנות באותה תקופה היית סיבה להחרבת בית המקדש ולכן רבי יוחנן לא רצה להיכנס לתוך הסוגיה של החלוקה של 2 מאות כיכר כסף כי לפי הרמב"ם לא מקבלים מגוי מחצית השקל אומר הרמב"ם הלכות שקלים פרק א

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

ואם היה אומר לרומאי על מחצית השקל אולי היה נכנס להלכה שלא מקבלים מהגוי מחצית השקל לקורבנות ציבור ובדיוק על נושא זה  החריבו את ירושלים בסיפור של קמצא ובר קמצא

ולכן הסתפק להגיד מנה של קודש כפול היה אבל בפועל מאה כיכר ניתנו לאדנים ומאה כיכר ניתנו לקורבנות הציבור שהוקרבו החל מניסן במשכן החדש

 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_11.html

פרשת ויקהל למה מוזכר בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן ? מה המשמעות של מחציק השקל ? מה המשמעות של נידבת ליבו ? למה יש מצד אחד שוויון בבית ומקדש ומצד שני אי שוויון ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקהל למה מוזכר בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן ? מה המשמעות של מחציק השקל ? מה המשמעות של נידבת ליבו ?  למה יש מצד אחד שוויון בבית ומקדש ומצד שני אי שוויון ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

שמות פרק לח

(כא) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־ אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:

(כב) וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:

(כג) וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס

אנחנו רואים שהתורה מזכירה שני אנשים בבניית המשכן את בצלאל ואת אהליאב , בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן   ואומר רש"י שמות פרשת ויקהל פרק לה פסוק לד

(לד) ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב לד יט) ולא נכר שוע לפני דל:

אומר רש"י שיש לנו כאן בבניית המשכן שני שבטים האחד המובחר שבשבטים הוא שבט יהודה והשני הוא שבט דן הפחות שבשבטים כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יג

ורבי אדא בר חייא אמר להד שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן ואיזה ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה ואין לך ירוד מן שבט דן שהיה מן השפחות מה כתיב בו ובני דן חושים (בראשית מו), אמר הקדוש ברוך הוא יבוא ויזדווג לו שלא תהא רוחו גסה שגדול וקטן שוין לפני הקדוש ברוך הוא,

כלומר אומר המדרש שהקב"ה בכוונה לקח  את המובחר שבשבטים ואת הפחות שבשבטים כדי שנבין שהמשכן הוא  לכל כלל ישראל ולכל אחד ואחד יש לכאורה חלק שווה במשכן וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד ב

מאי פרשת שקלים? רב אמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, ושמואל אמר: כי תשא. בשלמא למאן דאמר כי תשא - היינו דקרי לה פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים. אלא למאן דאמר את קרבני לחמי, הכא מידי שקלים כתיבי התם? - אין, טעמא מאי - כדרבי טבי. בשלמא למאן דאמר צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדרבי טבי. אלא למאן דאמר כי תשא, קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי! - כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן, של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית.

פרוש : מה המשמעות של פרשת שקלים האם מדובר בשקלים או בקורבנות ?  והתירוץ של הגמרא שמדובר גם בשקלים וגם בקורבנות כי יש 3 סוגי תרומות והיינו: תרומה של מזבח - למזבח, לקנות קרבנות ציבור לכל השנה, והיינו מדכתיב התם: "לכפר על נפשתיכם". ושל אדנים - לעשות מהן אדנים. ושל בדק הבית - לצרכי בדק הבית.

ולגבי שקלים מדובר במחצית השקל ששווה לכולם כמו ששמות פרק ל

(טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֔ק לְכַפֵּ֖ר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶֽם:

ולכן צריך שגם בעבודת המשכן צריך שיהיה לכאורה שוויון  בבניית המשכן וגם בתרומה לקנית הקורבנות וגם לאדני המשכן שזה הבסיס עליו יושב המשכן אבל לבדק הבית אומר רש"י כל אחד נותן כפי יכולתו ונדבת ליבו רש"י מסכת מגילה דף כט עמוד ב

לבדק הבית - היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו, שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה).

וכך אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יג

א"ר חנינא לעולם אל יגיס אדם בכבודו המשכן נעשה בשני שבטים אלו ואף בהמ"ק =בית המקדש= כן עשוהו שלמה מיהודה וחירם מדן שנאמר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי (מלכים א ז), ובדברי הימים כתיב (ד"ה =דברי הימים= ב ב) בן אשה מן בנות דן שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן,

כלומר בנית המשכן והבסיס למשכן הוא שוויוני כל אחד מישראל יש לו חלק שווה אבל יש חלק שהוא לא שוויוני והוא קשור לכל אחד ואחד ותלוי בנדבת הלב . ומה המשמעות של נדבת הלב ? אומה הזוהר הקדוש

פָּתַח וְאָמַר (שמות לה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, לְגַבֵּי פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, הַהוּא רְעוּתָא סָלִיק בְּקַדְמִיתָא עַל לִבָּא, דְּאִיהוּ קִיוּמָא וִיסוֹדָא דְּכָל גּוּפָא. לְבָתַר סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא טָבָא, עַל כָּל שַׁיְיפֵי גּוּפָא. וּרְעוּתָא דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא, מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ זִיהֲרָא דִּשְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן, וְהַהוּא בַּר נָשׁ אִיהוּ חוּלָקָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֱוֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם הֲוָה אַמְשְׁכוּתָא, לְקַבְּלָא עָלַיְיכוּ הַהִיא תְּרוּמָה, לְמֶהֱוֵי חוּלָקָא לַיְיָ'.

פָּתַח וְאָמַר, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם שָׂם רְצוֹנוֹ לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אוֹתוֹ רָצוֹן עוֹלֶה בָּרִאשׁוֹנָה עַל הַלֵּב, שֶׁהוּא קִיּוּם וִיסוֹד שֶׁל כָּל הַגּוּף. אַחַר כָּךְ עוֹלֶה אוֹתוֹ רָצוֹן טוֹב עַל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף, וּרְצוֹנָם שֶׁל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף וּרְצוֹן הַלֵּב מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְהֵם מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם אֶת זֹהַר הַשְּׁכִינָה לָדוּר עִמָּהֶם, וְאוֹתוֹ אָדָם הִנּוֹ חֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם הָיְתָה הַמְשָׁכָה לְקַבֵּל עֲלֵיכֶם אוֹתָהּ תְּרוּמָה לִהְיוֹת חֵלֶק לַה'.

ומה המשמעות של הרצון לעשות את עבודת השם ? כותב האלשיך איוב פרק כח

על כן כל נשמות עם בני ישראל אשר הן חלק אלוק ממעל, הן אחוזות בתורה כל אחד בבחינה המתייחסת אל ערכה, ועל כן לכולם יש חלק בה והוא יתב' כל מה שבתורה שבע"פ הצריך להתחדש בכל דור ודור, וכן כל העתיד להתחדש בכל חלקי התורה בסוד בדרש בפשט, הכל ניתן לנשמות העתידות

התורה מורכבת מכלל הנשמות של עם ישראל כל אחד ואחד יש לו את החלק שמיוחד שלו בתורה וכלל עם ישראל מרכיב את התורה והתורה נמצאת בתוך המשכן כדי לקיים את התורה ולכן המשכן מורכב מכל עם ישראל כל אחד ואחד עם  החלק שלו . וזה הבסיס והמשמעות של עם ישראל אבל כל אחד בנדבת ליבו צריך להפוך את מה שטמון בו ולהפוך את זה למציאות וזה הכוונה לנדיבת ליבו שהוא יממש את מה שטמון בו את החלק המיוחד שלו שנתן לו הקב"ה וכאשר האדם מממש את מה שטמון בו הוא מושך  את זוהר השכינה לדור עימו  ואם כל עם ישראל יעשה את זה אז השכינה תהיה על המשכן וזו העבודה של כל אחד ואחד כלפי  עצמו אבל גם כלפי הקב"ה וכלפי עם ישראל וכך אומר הזוהר הקדוש

וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הָאָדָם עוֹמֵד הַדָּבָר - בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'. כֹּל נְדִיב לִבּוֹ וַדַּאי. מִי שֶׁיִּתְרַצֶּה לִבּוֹ, יַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׁכִינָה אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יְבִיאֶהָ, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא בַּעֲלִיָּה לְמַעְלָה, יְבִיאֶהָ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ לָדוּר עִמּוֹ.

לסיכום כל אחד מישראל יש לו את החלק שלו בתורה ובמשכן וזה המשמעות של מחצית השקל לעשיר ולעני וזה המשמעות שבנו את המשכן בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן אבל יש חלק שהוא לא שוויוני שתלוי בכל אחד ואחד לממש את החלק שלו כלפי  הקב"ה וכלפי עם ישראל וזה מה שכתוב נדבת ליבו וזה המשימה של כל עם ישראל כל אחת בתפקידו להתאמץ ולעבוד את השם לפי חלקו ותפקידו המיוחד ושכולם יעשו את זה יגיע אחרית הימים והשלמות של העולם מה שמכונה העולם הבא

פרשת ויקהל מה המשמעות של ויקהל ? מה הקשר בן ויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון בחטא העגל ? מה הקשר לויקהל של קרח ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקהל  מה המשמעות של ויקהל ? מה הקשר בן ויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון בחטא העגל ? מה הקשר לויקהל של קרח ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו
שמות פרק לה

(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם:

וכתוב בשמות פרק לב

(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:

ונשאלת השאלה מה הקשר בן הויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון אומר רש"י שמות פרשת ויקהל פרק לה פסוק א

(א) ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש:

כלומר ההקהל נעשה למחרת יום הכיפורים שמשה ירד מן ההר עם הלוחות השניים . עם ישראל חטא בחטא העגל ומשה שבר את הלוחות הראשונים לאחר שראה את עם ישראל במעשה העגל ומשה עלה להר וקיבל מהקב"ה לוחות השניים ויום הירידה מן ההר הוא יום הכיפורים כי הורדת הלוחות השלים את הכפרה והסליחה של הקב"ה לעם ישראל על חטא העגל ואומר הזוהר הקדוש

 לְבָתַר סָטָא זִינָא לְזִינֵיהּ, וְאָתוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב וְעָבָדוּ יַת עֶגְלָא, וְסָטוּ אֲבַתְרַיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, וְגָרְמוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מוֹתָא וְקָטוֹלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא יְהֵא, אֶלָּא (קצ''ז ע''א) מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. מִיַּד וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלָא כְּקַדְמִיתָא דִּכְתִּיב, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאָן אֲתָר כָּנִישׁ לוֹן. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בֵּינַיְיהוּ, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְאַכְנָשָׁא לוֹן, וּלְיַחֲדָא לוֹן מִבֵּינַיְיהוּ. (שמות לה) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מָה לְּהַלָּן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, אוּף הָכָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַאן אִינּוּן. שִׁתִּין רִבּוֹא. והתרגום של הזוהר

אַחַר כָּךְ סָטָה כָּל מִין לְמִינוֹ, וּבָאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְסָטוּ אַחֲרֵיהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וְגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל מָוֶת וְהֶרֶג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא רַק מִצִּדָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. מִיָּד - וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְכָתוּב אַחֲרָיו, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלֹא כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאֵיזֶה מָקוֹם הִקְהִיל אוֹתָם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְכַנְּסָם וּלְיַחֲדָם מִבֵּינֵיהֶם. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מַה לְּהַלָּן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הֵם? שִׁשִּׁים רִבּוֹא.

 

כלומר הזוהר הקדוש בה להסביר את פעולת ההקהל כבידול של עם ישראל והפרדה מן הערב רב שהיה בתוכו אותו ערב רב שגרם לעם ישראל לחטוא בחטא העגל ופעולת ההקהל של משה באה להפריד את עם ישראל מאותו ערב רב . ולכן הוא הקהיל את עם ישראל וציוה אותם בשני מצוות שיהיו מיוחדים רק לעם ישראל ולא לערב רב מצות השבת ומצות בנית המשכן ואנחנו רואים שבאמת היקהל של משה היה פעולה נגדית לויקהל של העם על אהרון וכנראה הכוונה לערב רב .אצל אהרון מי שמקהיל כנגדו זה היה "העם "  וכאן מקהיל משה את "כל עדת  בני ישראל" 

והילקוט שמעוני תורה פרשת ויקרא רמז תסט   מפרש על עדת ישראל

 ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו, עדת ישראל [ד, יג] יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין, אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף עדה האמורה כאן כ"ג ת"ל ואם כל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

כלומר עדת זה סנהדרין קטנה של 23  ועדת ישראל זה סנהדרין גדולה של עם ישראל אבל כאן בפרשת ויקהל כתוב בני ישראל וצריך לפרש כל עם ישראל והמיוחדים שבהם ולא ערב רב

 

 

וככה כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת כי תשא פרק לד את הקשר בן ויקהל של משה ולויקהל של העם על אהרון

ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב) מהו ברע, אמר לו יודע אתה כי ערב רב שעלו עם ישראל הדיחום וגרמו להם לעשות אלהי זהב, אבל ישראל היו ישרים בלבותם, והטיב להם הקדוש ברוך הוא והקדים צרי למכתם, וצוה את משה להזהירם על עשיית המשכן וכל כליו, לכפר על מעשה העגל, תבוא ועשו לי מקדש (שם כה ח), ויכפר על קום עשה לנו אלהים (שם לב א), תבוא קהלת משה רבינו, דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויכפר על קהלת אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן (שם), תבוא אמירת משה רבינו, שנאמר ויאמר אליהם משה, ויכפר על אמירת אהרן, דכתיב ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם) תבוא אלה הדברים, ויכפר על אלה אלהיך ישראל (שם שם ד), תבוא נתינת זהב התנופה, ותהיה כפרה על נתינת זהב העגל, לכך נאמר הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, אלו נדיבי לב

כלומר יש כאן תהליך של כפרה על עם ישראל שנעשה תוך הבדלות מן הערב רב שהיה בתוך עם ישראל ולכן מובן שההבדלה שעשה משה בין עם ישראל ולערב רב בגלל שגרמו לחטא העגל וכתוצאה מכך לחזרת המיתה לעם ישראל , לאחר שבמתן תורה עם ישראל התנקה מהזוהמה של נחש ולא היה שייך בו מיתה את הדין שגוי ששומר שבת חייב מיתה ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

מי שגרם למיתה לחזור לעם ישראל לא יכול להיות שייך לעם ישראל ולכן לא יכול להיות שייך למצות השבת ולכן אם הוא שומר על השבת הוא חייב מיתה כי יש הבדלה מוחלטת בן הערב רב ובין עם ישראל לאחר חטא העגל

וכתוב במדבר פרק טז

(יט) וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק אֶל־כָּל־הָעֵדָֽה: פ

וקרח רצה להקהיל את העדה כלומר היה כאן פעולה דומה אבל הפעם לא על ידי ערב רב אלה פעולה בתוך העדה כלומר מתוך הסנהדרין עצמו  כי אמרנו שהעדה זה סנהדרין של 23 במדבר פרק טז

(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:

ואומר החזקוני במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק ב

ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לקח לו מכל שבט כ"ג חוץ משבטו של לוי שמהם התרעומת כדי שיהא מכל שבט סנהדרין קטנה בין כולם עם און דתן ואבירם מאתיים וחמשים ושלש

אבל כאן אצל קרח לא היה כוח בידי משה להבדיל בן קרח לעם ישראל ואת עבודת ההבדלה עשה הקב"ה במדבר פרק טז

(כ) וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:

(כא) הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע:

לסיכום הערב רב ניסה להקהיל את העם ומשה הבדיל אותם בהקהל שעשה לעם ישראל קרח ניסה להקהיל את העדה כלומר את הסנהדרין ומי שהבדיל אותו ואת עדתו היה הקב"ה

פרשת כי תשא למה אסור לספור ? מדוע שולט עין הרע בספירה ? באיזה סוג של ספירה לא שולט עין הרע ? מה גרם הספירה של דויד את עם ישראל ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת כי תשא  למה אסור לספור ? מדוע שולט עין הרע בספירה ? באיזה סוג של ספירה לא שולט עין הרע ? מה גרם הספירה של דויד את עם ישראל ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

שמות פרק ל

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיקֹוָ֖ק בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:

ואומר רש"י שמות פרק ל פסוק יב

ולא יהיה בהם נגף - שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:

ונשאלת השאלה למה נגף בפקוד אותם למה ספירה של עם ישראל יכולה לגרום לנגף ? מה יש בספירה שגורמת לשליטה של עין הרע ?  ‏במאמר בט"ז/אדר ב/תשע"ד  דיברתי על עין הרע וכיצד זה עובד והמסקנה שלי היית שעין הרע זה לגרום למידת הדין לפעול ברגע זה ומידת הדין  שפועלת ולא מידת ארך אפים היא שגורמת  לנזק למי ששולט בו עין הרע כלומר אין כאן אי צדק אלה יש כאן צדק שפועל עכשיו ולא מידת ארך אפים שנותנת לאדם את הזמן להתמודד מול מידת הדין .

אבל עדין צריך להבין מה גורם לכך  שיש סיכון בספירה שגורם  לכך שמידת הדין תעבוד לרעת מי שסופר ולהבין מדוע דווקא ספירה מסוכנת לגרום לכך שהעין הרע ישלוט וכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד א

ואי בעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו - אין עין הרע שולטת בו.

כלומר יוסף לא שולט בו עין הרע זה מידה כנגד מידה כלומר אם עין לא רוצה משהו שאינו שלה לא ישלוט בו עין הרע כלומר מידת הדין שבאה בעין הרע לא יכולה לשלוט במי שהוא עצמו לא רוצה משהו שאינו שלו . עצם עין הרע לא פוגעת באדם היא פוגעת במי שעין הרע שולט בו אבל אדם שלא רוצה משהו שאינו שלו גם אם מידת הדין תבוא אין עין הרע שולט בו . ואם לסכם את הכלל על עין הרע זה שיש עין הרע לא אומר שהיא יכולה לשלוט בו כי עין הרע שולטת רק כמידה כנגד מידה מי שרוצה משהו שאינו שלו עין הרע תשלוט בו אבל מי שאינו רוצה משהו שאינו שלו עין הרע לא תשלוט בו . ואחרי ההבנה הזאת ננסה להבין מה הבעיה בספירה ורש"י מזכיר את המאורע בזמן דויד ובו נראה מה קרה שם כתוב בשמואל ב פרק כד

(ב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: ס

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְקֹוָק֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־ הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

ומיד אחרי הספירה כתוב בשמואל ב פרק כד

(טו) וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֥ק דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק כד

(ג) ויאמר יואב. השיב לו, שאין זה ראוי, א] מצד הנזק, שעז"א ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם וכו', ר"ל וזה יזיק להברכה והריבוי, אם מצד שאינה שורה בדבר המנוי, ואם מצד עין הרע

כלומר אומר יואב לדויד יהיה כאן נזק אם נספור אותם והכונה פה שהיות והספירה אינה לצורך כלומר יש כאן מידה מסוימת של כוחי ועוצם ידי לכאורה אני רוצה לדעת כמה אנשים יש פה כדי לדעת את כוחי ולכן אם האדם הולך לפי כוחי ועוצם ידי העוצמה של עם ישראל תהיה הרבה יותר נמוכה מהרצוי כי בדברים פרק א פסוק יא

יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

כלומר אומר הקב"ה אני יוסיף לכם ככם 1000 פעמים כלומר ככם זה 80  כלומר העוצמה שלכם תהיה פי 80000

ובו נראה מה קורה כאשר אנחנו הולכים לפי כוחי ועוצם ידי אומר יואב

כהם וכהם מאה פעמים כלומר 65 X 71 X 100  = 461500

ובו נראה מה התוצאה של הספירות של יואב כתוב שמואל ב פרק כד

(ט) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

סה"כ   1300000

 ובדברי הימים א פרק כא
(ה) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כָֽל־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִֽיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב:

(ו) וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי־נִתְעַ֥ב דְּבַר־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־יוֹאָֽב:

כלומר ללא לוי ובנימין ישראל ויהודה  הם 1570000 

אם נחשבן  את מה שאמר יואב

וההפרש בן 1570000  ל  1300000    ואם נוריד 70000 שמתו במגפה  ההפרש בן שני הספירות 340000     נשאר לנו עוד הפרש שבין  

461000   ל 340000  שזה שווה ל  121000  שחסר לירידה שאמר יואב ואולי זה הספירה של לוי ובנימין שלא נספרו בתוך 1570000

כלומר סה"כ עם ישראל כולל לוי ובנימין בספירה בדברי הימים  1691000   והערך שלהם זה הספירה השנייה   פחות 70000 שנהרגו 1230000  סה"כ הפרש   461000  שזה בדיוק

כהם וכהם מאה פעמים

לסיכום כוחי ועוצם ידי גורמות מידה כנגד מידה לעין הרע לשלוט ולכן ספירה  ללא צורך מתוך כוחי ועוצם ידי יכול לגרום לעין הרע לשלוט וראינו את החשבון למה זה גורם במקום לקבל את העוצמה מהקב"ה שהיא פי 80000   קיבלנו ירידה בעוצמה בגלל כוחי ועוצם ידי של כמעט 27 אחוז מהמספר המקורי שזה 461000   מתוך  1691000

 

 

פרשת כי תשא מה לבש משה רבנו במעמד הסנה ? מה לבש במתן תורה ? מה לבש לדעה ששימש כהן גדול ארבעים שנה ? מה היה מיוחד במשה שלא היה בכהן גדול ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת כי תשא   מה לבש משה רבנו  במעמד הסנה ? מה לבש במתן תורה ? מה לבש לדעה ששימש כהן גדול ארבעים שנה ? מה היה מיוחד במשה שלא היה בכהן גדול ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

בפרשת תצוה ‏י'/אדר א/תשע"ו דיברתי על בגדי כהונה ועל התפקיד של בגדי הכהונה שנותנים לכהן גדול את האפשרות להיכנס לקודש ובלי בגדי כהן גדול לא היה ניתן להיכנס לקודש כי הבגדים מגנים על כהן גדול כי הבגדים מגשרים על ההפרש בן הדרגה של הכהן לדרגה של הקודש וכך כתוב בשמות רבה (וילנא) פרשת תצוה פרשה לח

כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שם /שמות/ כח) ולבני אהרן תעשה כתנות כשם שכתוב (ישעיה נט) וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם.

ונשאלת השאלה מה עם משה רבנו הם משה רבנו היה צריך בגדי כהונה כדי להיכנס לקודש ? עם מה נכנס משה רבנו לקודש עם איזה בגדים עלה משה לקבל את התורה ?

אומר התלמוד בבלי מסכת תענית דף יא עמוד ב

במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים - בחלוק לבן. רב כהנא מתני: בחלוק לבן שאין לו אימרא

וצריך להבין את התשובה של הגמרא האם אלו בגדים מיוחדים למשה ואלו הבגדים שבו משה היה תמיד נכנס לקודש ? וצריך להגיד שלכאורה עם בגדים אלו הוא עלה משה להר סיני או זה בגדים מיוחדים  רק לשמונת ימי המילואים   . אומר התוספות הרא"ש מסכת עבודה זרה דף לד עמוד א

במה שימש משה כל ימי המילואים. פרש"י ז"ל דבגדי הכהונה דאהרן לא היה יכול להשתמש בהן דכתיב בהן לאהרן אחיך והוא היה איש זר אצלם, ותימה אמאי לא איבעי ליה כל ארבעים שנה במה שימש למאן דאמר בזבחים דכל ארבעים שנה שימש משה במדבר, וגם הוא דוחק לומר דכל ארבעים שימש בחלוק דאין בו אימרא, מיהו איכא למימר דהאי תנא לא סבירא ליה הכי דתנאי פליגי בה התם, ונראה לפרש דכיון דמשה כהן היה לא היה זר אצל בגדי כהונה אלא שבשבעת ימי המילואין לא נתקדשו עדיין דכתיב והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו, וה"ר יעקב מאורלינש פירש שכל שבעת ימי המלואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרקו היה כמו במה ואין בגדי כהונה בבמה.

לפי התוספות זה דחוק להגיד שמשה שימש ארבעים שנה בחלוק לבן ולכן מפרש תוספות שהתנא שאמר שמשה שימש בשמונת ימי המילואים בחלוק לבן לא חושב שמשה היה זר לבגדי כהונה גדולים ולכן לדעת התוספות משה שימש ארבעים שנה בבגדי כהן גדול ולא בחלוק לבן וזה שהשתמש משה בחלוק לבן בימי המילואים כי בגדי כהן גדול לא התקדשו בימי המילואים .    

אבל אני רוצה להביא מפרשים אחרים ולהראות שאולי באמת משה היה שונה מאהרון ובגלל דרגתו של משה לא היה צריך משה בגדי כהן גדול ולכן משה היה משמש בחלוק לבן

 אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לו עמוד ב   

ַבִּי יְהוּדָה אָמַר כְּדֵין תְּלַת עָאלוּ בְּדִינָא וְאִתְדָּנוּ. וְעָלְמָא תַּתָּאָה אִתְלַטְיָיא. וְלָא קַיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ בְּגִין זוּהֲמָא דְנָחָשׁ עַד דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְסִינַי. לְבָתַר אַלְבִּישׁ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְבוּשִׁין דְּמִשְׁכָא אִתְהַנִּי מִנַּיְיהוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב כָּתְנוֹת עוֹר. בְּקַדְמִיתָא הֲווּ כָּתְנוֹת אוֹר דְּהֲווּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּהוּ בְּעִלָּאִין דִּלְעֵילָא. בְּגִין דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין הֲווּ אַתְיָין לְאִתְהֲנָא מֵהַהוּא נְהוֹרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים ח) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. וְהַשְׁתָּא דְּחָבוּ כָּתְנוֹת עוֹר. דְּעוֹר אִתְהַנֵּי מִנַּיְיהוּ וְלָא נַפְשָׁא.   והתרגום של הזוהר :

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, אָז נִכְנְסוּ שְׁלֹשָׁה בַּדִּין וְנִדּוֹנוּ, וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הִתְקַלֵּל וְלֹא עָמַד בְּקִיּוּמוֹ בִּגְלַל זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי. אַחַר כָּךְ הִלְבִּישׁ אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבוּשִׁים שֶׁהָעוֹר נֶהֱנֶה מֵהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּתְנוֹת עוֹר. בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּתְנוֹת אוֹר שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם בָּעֶלְיוֹנִים שֶׁלְּמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הָיוּ בָּאִים לֵהָנוֹת מֵאוֹתוֹ הָאוֹר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ח) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. וְכָעֵת שֶׁחָטְאוּ - כָּתְנוֹת עוֹר, שֶׁהָעוֹר נֶהֱנֶה מֵהֶם וְלֹא הַנֶּפֶשׁ.

לפי הזוהר האדם הראשון לפני החטא היה לבוש לכאורה בכותנות אור כי זה היה הלבוש שבו משתמשים העליונים אבל כאשר חטא האדם הראשון כתוב בבראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂ֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם: פ

 

כלומר לאחר שחטא האדם הראשון כותנות האור התחלפו לכותנות עור כי זוהמת הנחש  לא נתנה את האפשרות להתלבש בכותנות אור . ומשה רבנו כשנולד כבר אז דרגתו היה גבוהה שיכל להיכנס לקודש כי היה בדרגה של כותנות אור ואומר של"ה פרשת תצוה תורה אור   

ב) 'ואל יבא בכל עת אל הקדש'. ורבותינו ז"ל (ספרא אחרי א, ו) אמרו, אהרן בבל יבא בכל עת אבל משה נכנס. והענין, כי משה רבינו ע"ה לא היה זר, כי החומר שלו זך קדוש וטהור כמו כתנות אור באל"ף, על כן כשנולד נתמלא הבית אורה (סוטה יב א), אבל אהרן היה בו זרות והוצרך לתיקון שמן משחת קודש, מכל מקום לא הגיע למעלת משה רבינו ע"ה שלא היה בו זרות.

כלומר משה היה שונה מכל האחרים והיה בו כבר מלידתו דרגה שהוא יכול להיות בקודש ללא בגדים מיוחדים כמו בגדי כהן גדול ולכן היה משה יכול לעמוד במעמד  הסנה  ואומר הזוהר

כַּד אֲחִידָן בֵּיהּ תַּרְוַויְהוּ, יִתְקְיָּים (שמות ג) וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אוּכָּל. וְסָמָאֵל וְנָחָשׁ וְכָל מְמָנָן דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן קוֹצִין, אִתּוֹקָדוּ. וַעֲנְפִין דִּסְנֶה, וְאִיבָּא דִּילֵיהּ, וְעָלִין דִּילֵיהּ, לָא אִתּוֹקָדוּ. דָּא אַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. והתרגום :

כַּאֲשֶׁר אֲחוּזִים בּוֹ שְׁנֵיהֶם, יִתְקַיֵּם (שמות ג) וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וְסָמָאֵ''ל וְהַנָּחָשׁ וְכָל הַמְמֻנִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם קוֹצִים, נִשְׂרְפוּ. וְהָעֲנָפִים שֶׁל הַסְּנֶה, וְהַפְּרִי שֶׁלּוֹ, וְהֶעָלִים שֶׁלּוֹ, לֹא נִשְׂרְפוּ. זֶה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כלומר משה היה בדרגה שהבין וראה שמי שבדרגה של קודש יכול לעמוד מול אש של קודש ודרגתו של האדם היא שקובעת את היכולת שלו להיכנס לקודש ואומר על זה השל"ה שער האותיות אות עי"ן - ענוה על כן מדת הענוה תיקון לכל העבירות שבעולם, כי מאחר שנתקן חטא אדם הכולל, נתקנו כולם. זהו מה שרמז כאן, משה רבינו ע"ה היה עניו מכל האדם, הוא אדם קדמאה, על כן זכה משה רבינו ע"ה לקירון אור (שמות לד, כט), שהוא סוד כתנות אור, שהופשט מאדם וניתן למשה.

ןהחתם סופר אומר במסכת עבודה זרה דף לד עמוד א

חלוק לבן שאין לו אימרא פירש"י במס' תענית שלא נתפר בו בתי ידים ע"ש או בית הצואר וכדומה כי הי' אריג א' כמקשה א' בלי תפירה וי"ל כי הכהן בבגדי לבן הוא דומה למלאך ה' צבאות איש לבוש הבדים כ"כ הרמב"ן פ' אחרי ובפסוק ונשמע קולו בבואו אל הקדש בפ' תצוה, והנה המלאך לבוש הבדים שלו מתחלת בריתו כי כך נברא ונוצר לא נשתנה ולא ישתנה משא"כ הכהן מתקדש והולך מילדותו עד שיגיע למדריגת לבוש הבדים ע"כ חלוק לבן שלו עשוי תפירות תפירו' מחתיכות בגד כי לא נגמר בפ"א משא"כ מרע"ה בתחלת יציאתו מבטן ולידה והריון נתמלא כל הבית אורה וטרם יוצר בבטן כתי' עליו בשג"ם הוא בשר ע"כ חלוק לבן שלו אין לו אימרא כי הוא אריג א':

כלומר ניתן להבין מהחתם סופר וגם השל"ה שניתן לפרש שמשה היה בדרגה מיוחדת של כותנת אור ולכן היה יכול לשמש בקודש גם ללא בגדי כהן גדול . ומשה לא היה צריך את התיווך של בגדי כהן גדול כדי לשמש בקודש כי הגיע לדרגה של האדם הראשון לפני החטא כלומר לדרגה של כותנות אור ולא כותנות עור ולכן יכול לשמש בחלוק לבן שמסמל את צבע האור כי האור הלבן מכיל בתוכו את כל ספקטרום הצבעים ולסיכום נראה  את דברי [רבינו] בחיי בראשית פרק ג וע"ד המדרש: (ב"ר כ, כט)

כתנות עור, בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור. והכוונה שהלבישם הקדוש ברוך הוא מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להן בהר, וממעלת המלביש תוכל ללמוד מעלת הלבוש, כי הכוונה בהם לחיות לעולמים ולהיותם כמלאכי השרת

 

פרשת תצוה מה המקור של בגדי כהונה ? מה הקשר לאדם הראשון ? למה צריך בגדי כהונה ? מה הקשר למגילת אסתר ? למה רצה המן ללבוש את בגדי כהן גדול ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏י'/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת תצוה  מה המקור של בגדי כהונה ? מה הקשר לאדם הראשון ? למה צריך בגדי כהונה ? מה הקשר למגילת אסתר ? למה רצה המן ללבוש את בגדי כהן גדול ? נכתב ע"י עוזי אלמגור ‏י'/אדר א/תשע"ו

שמות פרק כח

(מ) וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת:

(מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי:

ואנחנו רואים את המושג כתנת וצריך להבין את המהות של הכתנת ומדוע חשוב שהכוהנים ילבשו את הכותנת . קודם כל נבין מה השורש של הכותנת וזה מופיע הספר בראשית בבראשית פרק ג

(כא) וַיַּעַשׂ֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם: פ

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כא

וע"ד המדרש: וילבישם, בגדי כהונה גדולה הלבישם, כתיב הכא: וילבישם, וכתיב התם: (ויקרא ח, יג) וילבישם כתנות. וידוע כי בגדי כהונה גדולה היו שמונה, וכן בכתוב של: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, שמונה תיבות הן, והבן זה.

כלומר יש קשר ישיר בן הכותונת של האדם הראשון לבן בגדי כהונה וכדי שנבין מה האדם הראשון צריך בגדי כהונה נראה את אגדת בראשית (בובר) פרק מג

[א] ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כז כח). זש"ה כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג). וירח את ריח בגדיו וגו', מה אלו הן בגדיו, אלא כך שנו רבותינו, עד שלא הוקם המשכן היו הבהמות כשרות, והעבודה תלויה בבכורות, אדם הראשון שהיה בכור לעולם, לבש תחילה בגדי כהונה, שנא' ויעש [ה'] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (שם /בראשית/ ג כא), וכתיב כתנת בד קדש ילבש (ויקרא טז ד), אדם הראשון מסר את הבגדים [לשת, ושת למתושלח ומתושלח לנח ונח] לשם, שהיה בכורו של נח, שנאמר ומלכי צדק וגו' (בראשית יד יח), שם מסרן לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק לעשו, שהיה בכור, כיון שראה יצחק שנשיו עובדות ע"א, נטלן מן עשו והפקידן אצל רבקה, כיון שעמד יעקב ונטל את הבכורה מן עשו

כלומר מי שמתעסק בקודש מי שמקריב קורבנות כמו האדם הראשון שהקריב כבכור או הכוהנים שנכנסו לקודש הקודשים צריכים ללבוש בגדי כהן או בגדי כהן גדול וצריך להבין למה צריך ללבוש בגדי כהן גדול אומר  פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד ב

ואיסי בן עקיבא אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לאמר לא שרתה שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב ואביהוא לפני ולפנים באהל מועד אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מאריך אפי עם אלו יהא כל אחד ואחד מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפילו שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם. אם על הקרובים כך על הרחוקים על אחת כמה וכמה.

כלומר כאשר מקריבים קורבן על מזבח או נכנסים לבית המקדש או לקודש הקודשים או כאשר קרובים לדבר שבקדושה באותו המקום חל מידת הדין ובמקום כזה אין ארך אפים שזה מידת הרחמים שהוא הדרך בו הקב"ה פועל בדרך כלל בעולם ולכן מי שנמצא בתוך הקודש חייב להתנהג לפי הדין כי כל סטייה מן הדין גורמת למידת הדין לפעול באופן מידי אבל בגדי הכהונה יש להם איזה יכולת להמתיק טיפה את מידת הדין   וכך כתוב בשמות רבה (וילנא) פרשת תצוה פרשה לח

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגע בו, מה עשה המלך הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שם /שמות/ כח) ולבני אהרן תעשה כתנות כשם שכתוב (ישעיה נט) וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם.

כלומר כמו שיש בגדי אש שניתן להיכנס בהם לתוך אש כי הם מגנים עליך כמו שיש בגדים מיוחדים למקומות עם חומרים מסוכנים כך נתן הקב"ה לאלה שמשרתים בקודש בגדים שיתנו להם את היכולת להיכנס לקודש  פנימה ואלו הם כותנות שעשה הקב"ה לאדם ולחוה ועל אותו משקל בגדי כהונה שנתן לכוהנים ולכהן הגדול להיכנס לקודש פנימה ועכשיו יהיה יותר מובן מדוע כהן שעושה את העבודה עם בגדים שיש בהם פגם חייב מיתה כי זה כמו להיכנס למקום שיש בו אש עם בגדי אש עם חור שהאש יכולה לשרוף את מי שלובש אותו.

וראינו במדרש אגדת בראשית שהבגדים הללו עברו מהאדם הראשון  דרך שת מתושלח נח שם אברהם יצחק ולעשיו וכאן נכנס קנית הבכורה על ידי יעקב . אבל עשיו לא ויתר לחלוטין על הבכורה ומכאן אני רוצה להגיד שהמאבק בן יעקוב לעשיו דרך עמלק הבן של עשיו בא לידי ביטוי במגילת אסתר

אסתר פרק א

(ג) בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו:

(ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

כתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א

בהראתו את עשר כבוד מלכותו אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה: כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת.

כלומר יש כאן מאבק על השליטה בעולם והבין אחשורוש שמי שמחזיק את בגדי כהן גדול הוא ששולט בעולם וזה הבין המן ולכן המן כאשר שאל אותו המלך באסתר פרק ו

(ו) וַיָּבוֹא֘ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי:

(ז) וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ:

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

השיב לו המן אני רוצה את הלבוש אשר לבש המלך ומה הלבוש אשר לבש המלך ? היה זה בגדי כהן גדול כי המן שהיה מזרע עמלק נלחם על הכותונת שניתנו לעשיו אביו אבל נלקחו ממנו בקנית הבכורה וזה המאבק בן המן ומרדכי מאבק בן שני קצוות זה בעצם המאבק בן עשיו ליעקב כי עמלק מכחיש את הקב"ה לחלוטין כמו שכתוב פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ד"א על כס יה ה' אינו אומר כן אלא יה א"ר לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם נעקר זרעו של עמלק הכסא שלם והשם שלם,

ולכן לא מקבלים גר מזרע עמלק כמו שכתוב בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ויאמר כי יד על כס יה א"ר אליעזר בן יעקב נשבע הקדוש ברוך הוא בכסאו שאינו מקבל גר מזרעו של עמלק לפיכך כשבא מבשר אצל דוד והוא שואל ואמר מי אתה (שמואל ב' א' י"ג) ואמר בן איש גר עמלקי אנכי (שם /שמואל ב' א'/) ולא קיבלו דוד,

ולכאורה אפשר להגיד  שלא היה עמלק שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ולכן לא מקבלים ממנו גרים כי כך  אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א על הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני

עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

וכבר דיברתי על זה שהכוח של עמלק להגיע לכסא הכבוד ולפגום בו בא מזה שהוא הצליח "להסתנן " לתוך היהדות כמו שאומר החתם סופר שהמן שהיה מזרע עמלק היה עבד כנעני ששוחרר כלומר יהודי אבל הוא נהיה יהודי ללא קבלת עול מצוות  ולא מרצונו ועל זה כתבתי  בעבר שאומר הנביא ישעיהו פרק מט

 (יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ:

(ראה פרשת שקלים ‏כ"ח/אדר א/תשע"ד  )

לסיכום הכותונת שעשה הקב"ה לאדם וחוה לאחר החטא ובגדי כהן וכהן גדול תפקידה להגן על מי שמשרת בקודש ולתת לו את האפשרות להיות ולהתקרב לקודש הקודשים . ולמעשה מי שיש ברשותו את הכותנות  יכול להיות בקודש הקודשים אבל עמלק שמכחיש את הקב"ה לחלוטין אז מה לו ולבגדי כהן גדול ? וצריך להגיד שהייחוד של עמלק שהוא רוצה לקחת את בגדי כהן גדול מהעם היהודי לא בגלל שהוא רוצה להתקרב לקב"ה כי הוא רוצה שהוא לא יהיה לעם היהודי לגרום לו נזק ללא קשר לתועלת שיש לו כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ט

אמר רבי חוניא מלה"ד לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה אף על פי שנכוה הקירה לפני אחרים, אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו נפל פחדן על כל האומות שנא' (שמות טו) אז נבהלו אלופי אדום וגו', כיון שבא עמלק ונזדווג להם אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן הקירו לפני או"ה.

פרשת תצוה מה הקשר בן יציאת מצרים להקמת המשכן ? מה המשמעות של הקמת המשכן ? למה רק משה היה יכול להקים את המשכן ? מה ההבדל בן השכינה בזמן האדם הראשון לשכינה במשכן ? ‏י'/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת תצוה מה הקשר בן יציאת מצרים להקמת המשכן ? מה המשמעות של הקמת המשכן ?  למה רק משה היה יכול להקים את  המשכן  ?  מה ההבדל בן השכינה בזמן האדם הראשון לשכינה במשכן ? ‏י'/אדר א/תשע"ו

שמות פרק כט

(מד) וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי:

(מה) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:

(מו) וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיהֶֽם: פ

מהפסוקים מובן שני דברים האחד שהמשכן זה המקום בו יש את הקשר בן הקב"ה לעם ישראל כמו שכתוב בשמות פרק כה

(כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

וכל יציאת מצרים נועדה כדי שהקב"ה יוכל לשכון בתוך עם ישראל  כלומר כל התכלית של יציאת מצרים זה כדי שהקב"ה יוכל לשכון בתוך עם ישראל וכדי להבין את המשמעות של זה כתוב במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב

ויהי א"ר יהושע תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהם במצרים שאינו מוציאם משם אלא ע"מ שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם כמ"ש (שם /שמות/ כט) וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם ע"מ לשכני בתוכם וכיון שהוקם המשכן וירדה השכינה ושרתה בתוכם, ויהי רב אמר דבר שלא היה משנברא העולם עד עכשיו נעשה באותו היום שמשנברא העולם ועד אותה שעה לא שרתה שכינה בתחתונים אלא משהוקם המשכן ואילך לכך נאמר ויהי, דבר חדוש הוא, רשב"י אמר דבר שהיה ופסק וחוזר לכמות שהיה שכן אתה מוצא מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים כמ"ש (בראשית ג) וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' וכיון שנסתלקה השכינה בעת שחטא אדם שוב לא ירדה עד שהוקם המשכן לפיכך כתיב ויהי דבר שהיה ופסק ימים הרבה וחזר לכמות שהיה.

יש כאן לכאורה ויכוח בן רב לבין רבי שמעון בר יוחאי האם הירידה של הקב"ה לארץ כאשר הוקם המשכן הוא חידוש או דבר שהיה כבר בתחילת הבריאה וחזר לקדמותו   ואני רוצה להגיד שניתן להבין שרבי ורבי שמעון בר יוחאי לא חולקים וכל אחד מתאר שני מצבים שונים וכדי להבין את מה שמתאר רבי שמעון בר יוחאי נראה  את מה שכתוב בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

כלומר המדרש מתאר  את תחילת הבריאה מהאדם הראשון עד משה כאשר בחטא האדם הראשון השכינה עלתה לרקיע הראשון והסתלקה מן הארץ עד שבמצריים בימי אברהם העלו אותה לרקיע השביעי ואברהם התחיל את המהפך כלומר את הדרך חזרה עד שמשה הוריד אותה למטה ולכאורה כמו שהיה בזמן האדם הראשון לפני החטא . יוצא לנו שכל המהלך הזה הוא לפי מה שמתאר רבי שמעון בר יוחאי וזה גם מתאים לפסוק בפרשה שלנו אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם  כלומר ההוצאה של עם ישראל מארץ מצרים היא התהליך של הורדת השכינה מהרקיע השביעי כמו שכתוב במדרש שהגיע לשם בזמן מצרים של אברהם עד הורדת השכינה למטה וזה היה במתן תורה ונעשה על ידי משה כלומר עכשיו ברור לחלוטין הקשר בן יציאת מצרים "לשכנתי בתוכם" היות ומצרים גרמה לכך שהשכינה הגיע לרקיע השביעי כלומר התרחקה מהארץ שבע רקיעים נדרש מעם ישראל להגיע למצרים כדי להוריד את השכינה מהרקיע השביעי לארץ כמו שהיה אצל האדם הראשון לפי החטא וסוף התהליך היה ברגע בו הוקם המשכן והקב"ה לכאורה שכן בתוכו כמו שכתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

(לד) וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

וזה מה שאומר מלבי"ם שמות פרשת פקודי פרק מ פסוק לג

(לג) ויכל משה את המלאכה. מבאר שעקר כלוי המלאכה היתה ההקמה האחרונה שנשאר ולא נפרק כי עקר המלאכה מה שהעמד האהל והוכן לעבודה, וזה עשה משה שהקימו בעצמו באופן שגמר המלאכה מיוחס לו לבדו:

כלומר משה בעצמו גמר את המלאכה של המשכן וזה מיוחס רק למשה כי רק בזכותו השכינה ירדה למטה כמו שאומר המדרש. וצריך להבין למה רק משה יכול להוריד את השכינה למטה . במעמד מתן תורה עם ישראל תיקן את חטא האדם הראשון כמו שאומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

אבל היחיד שלא היה בחטא העגל לא בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה היה משה ולכן משה היחידי שנשאר בדרגה של האדם הראשון לפני החטא  ולכן הוא היה היחידי שיכל להוריד את השכינה למטה .

ולאחר שהבנו את מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי נשאר לנו להבין את רב האם הוא חולק על רשב"י או מוסיף עליו ולי נראה להגיד שרבי מוסיף עליו ולא חולק שעדין יש חידוש בירידת השכינה למטה על ידי משה לעומת השכינה שהייתה למטה בזמן האדם הראשון . האדם הראשון נברא  בעל כורחו הוא הגיע לעולם שהקב"ה ברא אבל משה ועם ישראל בכל התהליך של יציאת מצרים וקבלת התורה קיבלו על עצמם את התורה כתנאי לקיום העולם וזה ההבדל בן הזמן של  האדם הראשון לזמן קבלת התורה והקמת המשכן וזה החידוש שעליו מדבר רבי שלא היה מאז שנברא העולם הפעם הזאת השכינה ירדה למטה לעולם שקיבל על עצמו את התנאי של קיום העולם בקבלת התורה וזה מה שאמר רבי יהושע על "ויהי "  שעשה הקב"ה תנאים לעם ישראל ולכן אומר רבי ש ה "ויהי "  הוא חידוש שלא היה מבריאת העולם כי החידוש של יציאת מיצרים ומתן תורה זה בריאת העולם מחדש  עם קבלת התנאי של הנבראים יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . וסיום התהליך הזה היה הקמת השכן על ידי משה וירידת השכינה למטה כלומר לארץ . והיחידי שיכל לגרום להשלמת התהליך זה משה שלא היה בחטא העגל . וכאשר עם ישראל יתקן את חטא העגל יגיע העולם כולו לדרגתו של משה ואז יגיע העולם לשלמותו .