פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

פרוש העניין שמשה לא ידע בדיוק מתי חצות ולכן אמר כחצות אבל היה קשה לגמרא איך משה רבנו הנביא הגדול מכולם לא יודע מתי זה בדיוק חצות ודויד המלך לכאורה יודע מתי זה חצות ותירוץ הגמרא שדויד המלך היה לו סימן והיה זה הכינור שהיה מנגן בדיוק החל מחצות .

אבל עדיין קשה למה לדויד היה סימן ולמשה לא היה סימן ולכאורה חוזרת  השאלה איך זה שמשה הנביא הגדול מכולם לא היה לו סימן על תחילת חצות ולדויד המלך היה סימן להתחלת חצות ? 

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

כלומר הגמרא בברכות מיישבת את הקושיה שמשה ידע וגם דויד ידע . אבל עדיין קשה כי משה לא ידע ברמת ודאות גבוהה כי חשש שאולי זה לא יתקיים

ואני רוצה לנסות לתת הסבר אחר

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צב עמוד ב

ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא,

אומר הזוהר הקדוש שמלכותו של דויד היית תלויה בשירה של דויד בחצות הלילה וצריך להגיד שהשירה זה עסק התורה ולכן דויד ידע בדיוק מתי חצות . ולכאורה צריך להגיד שיש הבדל בן משה לדויד . מכת בכורות היית לפני מתן תורה היית בדיוק בזמן שלפי מה שכתבתי בעבר מכת בכורות הייתה  המכה העשירית שבו העולם חזר למצב של תוהו ובהו כלומר החזרת העולם למצב הראשוני שלו ואז מתחיל בנית העולם מחדש בשיתוף  עם ישראל . התחלת בנית העולם החדש בשיתוף עם ישראל התחיל בתחילת בספירת  העומר כלומר היום של ליל השימורים הוא יום שלא נמצא לא כאן ולא כאן כלומר לא בעולם הישן שהגיע לתוהו ובהו ולא לעולם החדש ולכן זה יום שהוא שייך רק לקב"ה ולא שייך לדעת בו מתי זה חצות וכתבתי בעבר שמשה לא מוזכר בהגדה של פסח כי היום הזה הוא יום שלא שייך בבני אדם

(ראה מאמר פסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה )  ולכן משה לא ידע את זמן חצות של ליל השימורים ולכן אמר "כחצות " ,ולכן אברהם כן ידע מתי זה חצות בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב

(טו) [ויחלק עליהם לילה] וגו' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ורבנין אמ' יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה, ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שנ' כה אמר י"י כחצות הלילה וגו' (שם /שמות/ יא ד).

וכן ניתן להבין על בועז שידע מתי זה חצות הלילה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ג

(ח) ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בועז:

 

וכך ניתן להבין במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

 

יב ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם /בראשית/ כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם /שמות/ יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם

אבל לא ברור שבאמת כולם ידעו חוץ מדויד עצמו שכתוב שידע ואפילו על ידי סימן כי בשאר ניתן להבין שידעו וניתן להבין שלא ידעו ועל הצד שהשאר לא ידעו אולי ניתן להסביר שבאמת רק דויד ידע כי זה היה קשור למלכותו של דויד ודויד היה אחד משניים  שהקב"ה גילה להם שמקומם בקץ הימין כלומר את הקץ לאחרית הימים , ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

ואולי גילוי זה של הקב"ה את מקומו של דויד קשור למלכותו של דויד עד קץ הימין וגם דניאל שהקב"ה

גילה לו את קיצו בדניאל פרק יב קשור לשבט יהודה כלומר לשבט המלוכה

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:  

ולכן גם הגילוי לדניאל אולי  קשור למלוכה של דויד עד קץ הימין ולפי זה רק דויד ידע מתי זה חצות כי זה היה קשור במלכותו של דויד עד קץ הימין שזה זמן שלמותו של העולם כלומר אחרית הימים

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי" לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי"   לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בפרשת וארא כתבתי שאדבר על הפילוסופיה של פרעה כפי שבאה לביטוי כאשר משה הפך את המטה לתנין והדמיון לפילוסופיה המודרנית

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

והמשמעות של האמירה של פרעה זה הכחשה של הקב"ה לחלוטין (חס וחלילה)  כי אם אני בראתי את עצמי אז הקב"ה לא קיים ולכן מצרים נחשבת לחמישים שערי טומאה שזה המקום שלא ניתן לצאת ממנו ואומר האור החיים דברים פרק לב

(י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז"ל (פסחים קי"ט א) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה,

ולמה לא ניתן לצאת ממנו?  וצריך להגיד שזה  תלוי בצורת הדין שקים בעולם יש דין של העולם הזה ויש דין של העולם הבא ואם אתה נכנס לשער החמישים של הטומאה אתה נכנס למקום של דראון עולם דניאל פרק יב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

שהוא גיהינום לעולם  כמו שכתוב פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה

אלה לחיי עולם (דניאל יב: ב), א"ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם /דניאל י"ב/), אילו רשעים גמורים

(ראה מה שכתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו  )

כלומר גם בעולם הזה יש כאלו שדינם יכול להיחתם  לעולם הבא גם לפני יום הדין הגדול וצריך לברר אם האפשרות הזאת קיימת גם לאחר מתן תורה לאחר שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ואת יכולת החזרה בתשובה ויום הכיפורים ואולי דין זה חל גם לאחר מתן תורה על אלו שלא קיבלו על עצמם את התורה .

ועשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וכאן הפילוסופיה של הליברליזם כמו הפילוסופיה של פרעה נמצאת בקושיה עצומה

כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם

ההיגיון והסברה הפשוטה מחייבת שהקב"ה יהיה רק אחד כי הקב"ה מתוך ההבנה שהוא אין סופי ואין לו שום הגבלה חייב להיות אחד ולא יכול להיות עוד קב"ה כי שני אין סוף לא יכולים להיות בבת אחד כי אז יש הגבלה של הקב"ה האחד על השני כי אז נקשה  האם קב"ה הראשון יכול על קב"ה השני ? ולכן הקב"ה במהותו הוא אין סופי אחד ויחיד וללא כל הגבלה . אז איך פרעה מסתדר עם עוד תנינים ? כלומר עם עוד מספר של קב"ה בעולם ? ברור שזה לא מסתדר ואין לזה קיום ולכן בנקודה כזו פרעה  היה צריך להגיד משה אמת ותורתו אמת . וזה המשמעות של בליעת המטה של אהרון את כל התנינים כי באמת אין לזה כל קיום והגיון ולכן כתוב בהמשך שכל הסיבה שפרעה לא אמר משה אמת ותורתו אמת כי ויחזק לב פרעה כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ואיך הפילוסופיה המודרנית מסתדרת עם חוסר ההיגיון שבפילוסופיה שלה . האמת שהיא לא מסתדרת אבל מנסה להקטין את האבסורד שבפילוסופיה הזאת . אם אני בראתי את עצמי ויש לי "אוטונומיה טבעית"  איך אני מסתדר עם עוד הרבה "תנינים" כלומר עוד הרבה "קב"ה" שהם בדיוק כמוני שבראו את עצמם ?  וכאן נכנס לפעולה מושג השוויון

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏

כלומר הפילוסופיה המודרנית לא מחפשת מקור למושג שוויון אלה מניחה שזה האידיאל ולמה היא לקחה את השוויון כאידיאל ? כי היא מבינה שאם צריך להסביר למה אם אני קב"ה שבראתי את עצמי יותר טוב מהקב"ה השני שברא את עצמו אני צריך להביא ראיות והסברים וזה כמובן לא בנמצא ולכן הם הולכים לשוויון כי יותר "קל " למכור שוויון ללא הסבר כי "זה טבעי" מאשר להתחיל להסביר למה אני "קב"ה"  יותר טוב מהשני .  ולכן עקרון "השוויון הטבעי" נהפך למושג ואידיאל של הפילוסופיה המודרנית 

כדי להבין טיפה בים של האבסורד  בגישה הזאת ראינו את מה שכותבים "הרופאים לזכויות אדם"  :

 בחודשים האחרונים אנו עדים לוויכוח סביב מתן קדימות בטיפול רפואי, לאחר ארועי דקירה ותקיפת אזרחים אשר גם התוקף נפצע במהלכם. בעוד כללי האתיקה הרפואית והוראות החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסרים תיעדוף וקדימות בטיפול מלבד על פי הצורך הרפואי, סתר אותם נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית כשציין כי ש"במקרים של אלימות אנושית שגורמת לנפגעים גם בקרב מחוללי האלימות הזאת (האויב), ...צריך לחול העיקרון 'עניי עירך קודמים  פנייתנו להר"י הדגשנו כי אין זה תפקידם של צוותי רפואה להיות החוקרים, השופטים והמוציאים לפועל

כלומר כולם שווים מחבלים ונפגעים ואנחנו לא יכולים להיות שופטים ולכן חייבים  לתת טיפול רפואי למחבל במצב אנוש ונניח לפצוע קשה שנפצע מהמחבל והפצוע  יכול למות כתוצאה מאי טיפול מידי כי אנחנו לא "שופטים וחוקרים"  

וכאשר פילוסופיה שאין לה לא בסיס לא הגיון ולא קיום עומדת מול המציאות אז כתוב שמות פרק יד

 

(כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְקֹוָ֔ק נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ

אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נ עמוד א

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש מדברין ליה, בפרעה כתיב (שמות ט) ויכבד לב פרעה, בההוא מלה דבר ליה קודשא בריך הוא בכבדות ממש, אמר ליה קודשא בריך הוא רשע את אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות

אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה מוביל את האדם לפי מה שהוא מוביל את עצמו ופרעה בפילוסופיה המוטעית שלו הביא את עצמו לאובדנו באותו הים שבו הוא רצה לאבד את עם ישראל ואם נסתכל על העולם נראה שהפילוסופיה המוטעית שלו מביא אותו לסופו ראה את הקומוניזם במאה האחרונה והיום את הליברליזם  המערבי  

 

פרשת וארא מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מטה נהפך לנחש ונהפך לתנין מדוע ? מה ההבדל בן תנין לנחש ? מה המשמעות של בליעת התנין של משה את התנינים של פרעה ? מתי התחיל הכיבוי של העולם לקראת בריאתו מחדש ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שמות פרק ז

(ט) כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־ פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:

ובשמות פרק ד

(ב) וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְקֹוָ֖ק מזה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:

(ג) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

(ד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

אצל פרעה המטה הפך לתנין ואצל משה לנחש האם תנין ונחש זה אותו הדבר ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת וארא פרק ז

מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקדוש ברוך הוא בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג), לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין: סימן לו כשם שהמטה הזה בלע שאר המטות, כך הוא עתיד ליבלע בתוך הים:

לפי הפסיקתא זוטרתא נחש ותנין זה אותו הדבר וכך מפרש רש"י שמות פרשת וארא פרק ז פסוק ט

לתנין - נחש:

אבל האברבנאל שמות פרק ז חולק

השאלה הה' באמרו יהי לתנין כי הנה למעלה במראת הסנה נאמר שיהיה לנחש ולא פירש יפה שכתב שיהיה הנחש תנין כי אין הנחש תנין ולא התנין נחש.

וצריך להבין את ההבדל בן נחש לתנין ורבנו בחיי שמות פרק ז כותב

ואם אתה אומר והלא במשה נאמר הלשון הזה "ויהי לתנין" ולא אמר ויהי תנין, יש לפרש כי זה של משה שאמר "ויהי לתנין" הוא הויה אמתית, הוא לשון (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", האמור במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא שהוא הויה אמתית, אבל "ויהיו לתנינים" האמור בחרטומים דמיון והויה מזויפת, ומפני שהלשון בשניהם אחד ויהי לתנין "ויהיו לתנינים", כדי שלא תבין שענין משה דומה לשל החרטומים לכך הוצרך לסמוך לו מיד: "ויבלע מטה אהרן את מטותם",

רבנו בחיי משתמש בלשון של התורה לעשות הבחנה בן הנחש של משה לבן התנינים של חרטומי מצרים

והתולדות יצחק שמות פרק ו  כותב

 והמטה לא היה לו צורת תנין אלא צורת עץ והקב"ה נתן בו צורת תנין, אבל החרטומים לא עשו צורת תנין במטה שלא היה אלא אחיזת עינים,

ואני רוצה להביא רעיון להסביר למה המטה נהפך לתנין

אומר בעל הטורים שמות פרק ז

ולמה לתנין, לפי שפרעה אמר על עצמו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט ג) (שמו"ר ט ד). ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש, כך יחזור פרעה להיות עפר רמה ותולעה (יל"ש ח"א רמז קפא):

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

וכותב המלבי"ם יחזקאל פרק כט פסוק ג

 וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור הוא שלו כי הוא בראו, וכן שעשה א"ע עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים: 

 מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

וכאן יש לנו התמודדות של הפילוסופיה של פרעה כנגד המציאות . פרעה אומר אני עשיתי את עצמי ופרעה זה התנין ואם הוא עשה את עצמו ואת היאור כמו שכתב  המלבי"ם  הרי החרטומים כל אחד זרק את המטה שלו שנהפך לתנין אם כן יש כאן סתירה מהותית לתפיסה של פרעה ,לכאורה לא יכול להיות מספר תנינים אלה רק תנין אחד וזה פרעה  כי פרעה ברא את עצמו ואת היאור , ויותר מכך בא  התנין שיצא מהמטה של אהרון ובולע את התנינים שיצאו מהמטות של החרטומים ואם כן זה קריסה סופית של הפילוסופיה של פרעה שטוען שהוא ברא את עצמו ואם כן כיצד תנין אחר בולע אותם ?   לכאורה בנקודה הזאת היה צריך להסתיים המשא ומתן של משה ואהרון עם פרעה בניצחון מוחלט של משה ואהרון אבל כאן מגיעה הנקודה של הכבדה על לבו של פרעה . הקב"ה אמר בשמות פרק ז

(ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ומיד לאחר המעשה עם התנינים אומרת התורה בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

כלומר זה הנקודה בה יש להבין שהראיה של פרעה והבנת המציאות שלו הצטמצמה כדי שהתהליך של מכות מצרים יוכל להתבצע שכפי שכתבתי מספר פעמים שזה החזרת העולם למצב של תוהו ובהו כמו בתחילת הבריאה וזאת כדי לברוא את העולם מחדש ביציאת מצרים עם קבלת התנאי על ידי עם ישראל של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . אפשר אולי לדמות את זה לכיבוי מחשב כאשר כל התוכנות פועלות עד אותו רגע שבו אתה נותן פקודת כיבוי ואז כל התוכנות נסגרות אחת אחרי השנייה כאשר לפעמים צריך ללחוץ על שמירת נתונים באחד התוכנות כלומר הנקודה הזאת של בליעת התנינים הוא הרגע בו התקבלה פקודת כיבוי של העולם כאשר סיום הכיבוי וההדלקה מחדש זה הרגע של יציאת מצרים בחצות היום .

ומה המהות של הנחש ? הנחש הוא בריאה של הקב"ה כחלק מסוד הצמצום של העולם יש לו תפקיד בעולם שלעולם לא יסתיים אבל התנין של פרעה זה רק "להטוט " לא באמת דבר אמיתי זה דמיון וניסיון לצייר עולם שיתאים לך ולשאיפות הדמיוניות שלך ולא עולם אמיתי שבו יש לך תפקיד שמי שברא את העולם נתן לך

והסיפור הזה של התנין שבולע את התנינים , והפילוסופיה של פרעה שאומר אני בראתי את עצמי נותן לנו הבנה על ההתמודדות היום של ההשקפה היהודית מול הפילוסופיה המודרנית שמנסה כמו פרעה לטעון אני בראתי את עצמי אבל בלי נדר נרחיב בהמשך על הנושא

 

פרשת וארא מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת וארא   מה הקשר של נבואת דניאל לפורים ? למה בפורים יכלה לבא הגאולה ? למה לא היית גאולה בפורים ? מה התפקיד של שתית היין בפורים ? ‏כ"ז/טבת/תשע"ו

שבוע שכבר בפרשת  שמות דיברתי על הנבואה של דניאל והדמיון של המספרים למהלך של 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה

כתוב דניאל פרק יב

 (יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

ויצא לנו ש 3000 הלכות נשכחו בימי אבלו של משה וזאת כתוצאה של מחיקת 3000 החוטאים בחטא העגל מהספר של הקב"ה שיצר חסרון  בתורה .  עתניאל בן קנז החזיר 1700 הלכות נשאר 1300 הלכות למצב שהיה במעמד הר סיני . באחרית הימים יחזרו 1290 הלכות שזה 10 פחות מהנדרש אבל אז יגיע המשיח ויהיה הסתר של 45 יום ועד שיחזרו עוד 10  הלכות ותוספת של 71 . כלומר נחזור למצב באחרית הימים שבו יחזרו 3000  הלכות +  35    ( 1700 +1335 מנבואת דניאל )  אבל בצרוף 36 שהם ל"ו צדיקים יהיה לנו סה"כ 3000    + 71    . ודיברתי על זה שבעצם נגיע למצב שלפני חטא האדם הראשון כמו שהיה במעמד הר סיני וזה לכאורה מצב של "גן "   אבל ה 71 הלכות נוספות יעבירו אותנו למצב של "עדן " שזה מצב שעין לא ראתה כלומר גם האדם הראשון לא היה ב "עדן "  ואם לא היה חוטא ועושה את תפקידו העולם היה מגיע למצב של שלמות שיש לו שני משמעויות   האחד "יין המשומר "  והשני זה "עדן " כמו שאומר  התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כאשר סיימתי את אמירת השיעור על הנושא הזה בפרשת "וארא " פנתה אלי גברת אסתר מעזרת נשים ואמרה דבר מדהים  ההפרש בן "גן"  ל "עדן "  זה בדיוק 71  לקח לי דקה או שנים להבין את החשבון ואכן זה בדיוק 71  ואכן ההפרש הזה נותן חיזוק משמעותי לכל המהלך שהבאתי אפילו שזה נראה בהתחלה מהלך מאוד מאוד מחודש . בסיום המאמר אמרתי שננסה להבין מהמהלך הזה את הקשר לפורים ואכן ממבט ראשון יש לנו קשר חזק לפורים וזה יין

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

יש לנו קשר ישיר בן יין לבין סנהדרין כלומר בן יין שהוא 70 לבן סוד שהוא בעצם סנהדרין . היין המשומר שעין לא ראתה שהוא 70 ששקול לסנהדרין זה הדרך להגיע ל "עדן "  אבל כדי להגיע לעדן צריך לכאורה שני תנאים גם סנהדרין אבל צריך עוד 1 כדי שנוכל להגיע ל 71 . וזה נראה לי תפקידו של משה שהוא שקול כנגד כולם כנגד כל בני ישראל וכך מפורש במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה א

ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה

יש לנו את התפקיד של משה ששקול כנגד כולם והוא משלים ל 71 וגם אנחנו רואים קשר  לתחית המתים כמו שרציתי להראות בכל המהלך .

ובעצם אם  עם ישראל לא היה חוטא בחטא העגל העולם היה מגיע לשלמותו כלומר מגיע למצב של "עדן"

וכך מובן בשמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ב את תפקידו של משה באחרית הימים

ור"ל אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך - במדבר אתה מניחן ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר: לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר (הושע ב).

וכתוב במדרש תנאים לדברים פרק לג

(כט). אשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

גם כאן אנחנו רואים את תפקידו של משה לעתיד לבא שהוא ראה בכוח הנבואה שלו שהיא בדרגת אספקלריה המאירה את העתיד לבא  ומשה  במשקל שלו כנגד כל ישראל ישלים את ה 71 שזה הדרגה של השלמות של העולם לעתיד לבא .

וכאן מגיע ההקשר של כל המהלך לפורים . בקבלת התורה במעמד הר סיני התברר  שהיה חיסרון בקבלת התורה  . עובדה שעם ישראל חטא בחטא העגל מעידה על החיסרון הזה וחיסרון זה תוקן בפורים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר

כלומר פורים זה הזמן שהיה אפשרות לתקן את החיסרון שהיה במעמד הר סיני ואכן חסרון זה תוקן על ידי המהות של נס פורים .

ואומר הילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג

איוב היה מתוקן ליסורין, משה היה מתוקן לגאול, מרדכי היה מתוקן לגאולה

כלומר משה היה מתוקן לגאול אבל לכאורה העם לא היה מתוקן לגאולה אבל מרדכי היה מתוקן לגאולה ואכן העם היה מתוקן לגאולה ותיקן את הרצון לקבל את התורה ללא כפיה בפורים

ואומר השם משמואל שמות פורים

ובאשר הי' מתוקן לגאולה הי' בו כח המחשבה, ודבר זה ידוע למבינים, וזוהי סמיכת גאולה לתפלה, מחשבה ודיבור. ובאשר נשלם בכל שלש הבחינות מחשבה דיבור ומעשה מצינו שהשתמש בכל ג' בחינות אלו,......  והוא כחו של עמלק בג' בחינות אלה, ע"כ נצרך לזה שתשתתף עמו אסתר שכחה הי' מעולם הנעלם הכולל הכל כמ"ש מהר"ל בספר אור חדש, ואז בכל הכחות האלו התגברו על המן:

כלומר היה למרדכי הכוח להתגבר על עמלק כי ההתגברות על עמלק היא התנאי הכרחי להגיע לשלמות של העולם באחרית הימים כי עמלק פוגם בכיסא הכבוד

רש"י שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק טז

כי יד על כס יה - ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו

ומחית עמלק נעשית  בזמן שיש לך שליטה על כל העולם כי אתה יכול למחות את עמלק רק במקום שיש לך שליטה עליו כמו שניתן להבין בספר מצוות גדול לאוין סימן רכו

כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, ובשתי מצות אלו גם יש מצות עשה כאשר בארנו בספר מצות עשה (קטז קיז). מצוה זו אינה נוהגתא אלא לימות מלך המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך [מסביב בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה] \וגומר\ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים [וגומר]:

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב, ואחשורוש, ונבוכדנצר

ואומר רש"י מסכת מגילה דף יא עמוד א

מלכו בכיפה - תחת כל כיפת הרקיע.

כלומר בזמן מגילת אסתר היה זמן מסוגל שיכלו למחות את כל עמלק כי היה למרדכי שליטה על כל העולם תחת סמכותו של אחשורוש אם כן הכול היה מזומן לגאולה למה לא הגיע הגאולה ?

כתוב אסתר פרק י

(ג) כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:
אומר רש"י אסתר פרק י פסוק ג

(ג) לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו:

כלמור היה כאן פגם בסנהדרין פגם ב 70 .  ביטול התורה של מרדכי פגם בסנהדרין ולכן לא היה בכוח נס פורים להביא את הגאולה כדי  שתבוא הגאולה צריך להיות 1371   וכאן היה פגם בגאולה בגלל ביטול התורה של מרדכי ולכן היה פגם בסנהדרין כלומר פגם ב 70  ונראה שכאשר יהיה 70 מלא יבוא מאליו ה 1 וזה התפקיד של משה להיות הסיום של ה 70 .

וכך אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב  על מרדכי

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן

מרדכי עבר ממספר ארבע לחמש כלומר ביטול התורה שלו פגם בתפקידו בנס

ונשאלת השאלה אם היה פגם ב 70 אז לפחות נגיע למצב של זמן מתן תורה שבו יש את השלמות כמו האדם הראשון לפני החטא וכאן צריך להגיד שדניאל בנבואה של הסביר שאי אפשר להגיע למצב הקודם של לפני חטא האדם הראשון  ושני המצבים 1290 ו 1335 באים יחד או מקסימום בהפרש של 45 יום כלומר זה לא מצב מתמשך זה מצב שבו החסרון שנוצר בחטא העגל יבוא כמעט בבת אחד כמו שאמר רש"י בפרושו לספר דניאל . וצריך להגיד שהמצווה של שתית יין בפורים הוא לנסות ולתקן את הפגם ב 70 וכשנצליח לעשות את זה יבוא ה 71  זה משה ואז תבוא הגאולה 

פרשת שמות הבה נתחכמה עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות הבה נתחכמה  עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה  כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ?  ‏כ'/טבת/תשע"ו

שמות פרק א

(ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:

(י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ:

וצריך להבין מה המשמעות של הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ  ?

התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א   אומר

הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם? נדונם באש, כתיב כי הנה ה' באש יבא, וכתיב: כי באש ה' נשפט וגו'! בחרב, כתיב: [ובחרבו את כל בשר]! אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם,

הכוונה להתחכם עם הקב"ה לא להתייצב מולו חזיתית כמו שעשו דור הפלגה אלה לנצל לכאורה "חולשה " מסוימת שנובעת מהחוקים של הקב"ה . וזה שיטת הנחש שתפקידו למצוא את החולשה בבריאה של הקב"ה כדי להכניס לניסיון את האדם וכדי שהאדם יוכל לקבל שכר על העמידה בניסיון

 שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ

היה פרעה הנחש מתחכם עליהם שנאמר הבה נתחכמה לו והוא נמשל כנחש שנאמר (יחזקאל כט) הנבא על פרעה התנים הגדול,

ומה השיטות של הנחש  פרעה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג

באותה שעה קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם מנו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום,

כלומר שיטת הנחש להכניס אותך באופן זמני למצב מסוים כדי לגרום לך להישאר במצב הזה כל הזמן . כלומר שיטת הנחש לצמצם את ההסתכלות שלך על המציאות לטווח קצר  ולא להבין את המשמעות לטווח ארוך ושיקול זמני כזה מכניס אותך "לתיעול " שקשה לך לצאת ממנו וזה בדיוק כמו שהיה עם הנחש וחוה . הנחש  הכניס אותה למצב שבו תראה רק את הדבר המידי וכתוב בבראשית פרק ג

(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

הנחש מספר לחווה רק על הדבר המידי אבל לא על התוצאות לטווח ארוך ולכן מה שהכריע אצל חוה זה הדבר המידי כי טוב העץ ותאווה הוא לעיניים . והנחש צמצם את הראיה של חוה את המציאות ולכן חטאה כי אם היית יודעת מה ההשלכות לעתיד סביר להניח שלא היית אוכלת מפרי העץ

ודרך הנחש לא לתקוף ישירות ובצורה עקיפה

אומר רמב"ן שמות פרק א

(י) הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך

כלומר הדרך של הנחש להלחם בצורה עקיפה ואחד האמצעים זה להטיל מיסים כלומר פרעה יגיד להם "הרי זה מקובל בכל העולם "  "זה חוקי " " היועץ המשפטי אישר"  אני לא מתנהג אתכם שונה ממה ששליטים אחרים מתנהגים אין כאן משהו אישי נגדכם והוא מכניס אותם למצב שבו הם לא מבינים שנלחמים כנגדם  וכשהם מבינים זה מאוחר מידי  

בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת:

 

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ג

 

ז) ותפקחנה עיני שניהם. וכי עורים היו. אלא הבינם בוראם, מה טובה אבדו מן העולם, כמה דורות איבדו:

ודרך הנחש לנסות ולשנות התפקיד של בני האדם ולהרחיקם מדרך התורה

שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מלמד שהיו מחליפין מלאכת האנשים לנשים ומלאכת הנשים לאנשים.

וזה כנגד מה שהקב"ה קבע בעולמו לכל אחד תפקיד שונה

בראשית פרק ב

(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יח

עזר כנגדו - זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:

אבל צריך לדעת שנחש לאורך הזמן משתכלל ומשנה את הדרך בא הוא עובד כמו שכותב המדרש תהלים (בובר) מזמור ב

[ד] אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי ארורים הן הרשעים שהן מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין, שהרג את אחיו הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה והוליד את שת, אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), ואירש חלקו. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות כורסיא דאמהון, אנא מחינא להון, הדא הוא דכתיב הבה נתחכמה לו (שמות א י), ניהוי חכימין יתיר מן קדמוי, מיד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם שם /שמות א'/ כב), המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד וגו' וכל הבת תחיון, ולא היה יודע שהבנות נישאות לאחרים, והן פרות ורבות, אבל אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (אסתר ג יג), ואף גוג ומגוג עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעקפין בעצות של ישראל, ולא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אבל אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונם, ואחר כך אני חוזר על ישראל, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, והקב"ה אומר להם רשעים עלי אתם באים להזדווג, כמה גדודים יש לי לפני, כמה שרפים וברקים ולפידים ומלאכים יש לי לפני, ואני יוצא עמהם ועושה מלחמה עמהם, הדא הוא דכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות (ישעיה מב יג), וכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג), מה כתיב שם, והיה ה' למלך על כל הארץ (שם שם /זכריה י"ד/ ט).

כלומר לעתיד לבא השינוי בעבודת הנחש יהיה להלחם מול הקב"ה ישירות וכך לגרום להיעלמות של  ישראל וזאת אנחנו רואים בבירור היום את המלחמה והניסיון לקעקע את האמונה בקב"ה ישירות וע"י כך להעלים את ישראל וזו המלחמה הקשה ביותר והיא המלחמה על  התודעה של האדם והניסיון למחוק את הקיום של הקב"ה ומי שאין לו כלים להתמודד עם זה יכול בקלות ליפול במלכודת של הנחש אבל מי שיש לו את הכלים הנכונים יכול להתגבר על הנחש . ואנחנו רואים היום שיש ניסיון  לקעקע את הלגיטימיות של האדם המאמין כלומר "למחוק את הקב"ה "  מהתודעה של האדם ולהפוך אותו ללא לגיטימי כאשר במציאות אין דבר כזה עולם ללא הקב"ה ואין לאלו שרוצים ל "מחוק את הקב"ה " מהעולם שום בסיס רעיוני לדרך שלהם  ואפילו לא התחלה של איזה בדל של הגיון עליו מבוססת הדרך שלהם

 

 

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

דניאל פרק יב

(ט) וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:

(י) יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:

(יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

בפרשת ויחי דיברתי על קץ הימין ועל המשמעות שלו ובסוף ספר דניאל מובא המונח קץ הימין . והנביא דניאל מביא בפסוקים שני מספרים שלכאורה מדברים על ימים   1290   ו  1335 

יש שעשו משני המספרים הללו חישוב על ימות המשיח כמו המלבי"ם דניאל פרק יב פסוק יא

ובשנת תרפ"ה שהוא ג' שנים לפני תרפ"ח יתחילו בבנין המקדש וימשך ג' שנים, ובזמן תרפ"ח שהוא עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות שנים מאותו שנה שדבר עמו המלאך, בשנת שלש לבלשאצר ונצדק קדש ויוחזר התמיד על מכונו, כי שם שאל על החזרת התמיד וע"ז השיבו כמבואר שם:

והרבה מפרשים דברו על הנושא ויש עוד מפרשים שמסתפקים אם זה ימים או שנים כמו המצודת דוד דניאל פרק יב פסוק יא

ימים - ר"ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו' ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז:

אבל אני רוצה לנסות להסתכל על שני המספרים בצורה שונה בהקשר למספר מאמרים שכתבתי בעבר

כתוב תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה

ואומר של"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

וכתוב שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: ....

 (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

ואני כתבתי ש 3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה הם המחיקה של 3000 חוטאי העגל מהספר של הקב"ה כאשר אנחנו רואים שיש הקבלה של אותיות התורה למספר אלו שעמדו במעמד הר סיני .

ולכן עם מותו של משה נגרעה התורה ב 3000 אותיות והמשמעות שלהם זה הלכות  ויש חיסרון בתורה .

וכתוב  בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר יש לנו חסרון של 3000 הלכות  ועתניאל בן קנז השלים 1700 מהם כלומר כדי לחזור לשלמות של מעמד הר סיני צריך להחזיר 1300 הלכות . וכאן קישרתי בן המספרים של הנביא דניאל לבן ההלכות החסרות כדי להגיע לשלמות .

ואם נגיד שמדובר בהלכות (אותיות /אנשים ) 1290 הלכות + 1700 הלכות זה 2990  כלומר יש לנו התקרבות לשלמות אבל עדיין חסרון של 10 . ואם נוסיף את ה 1335 ל 1700 הלכות שעתניאל בן קנז החזיר יש לנו 3035  כלומר יש לנו יותר מאשר 3000 הלכות יש לנו יותר 35 .

ויש לנו את פרוש רש"י דניאל פרק יב פסוק יב

(יב) אשרי המחכה וגו' - ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש) ויתכסה מהם שבועים ששה:

ופרוש זה לכאורה מחזק את המהלך שאני רוצה להגיד כי מדובר על גאולה התכסות ושוב גאולה כאשר ההפרש בן שני האירועים הוא 45  כלומר ההפרש בן 1290  ל 1335  .

ואז צריך להגיד שהחזרה של 1290 הלכות מביא את הגאולה אבל לא בצורה סופית כי חסר את היתרה של ה 10 ולכן באה גאולה ומיד מתכסה אבל אחרי 45 יום שאז החשבון הוא יותר מ 3000 הלכות  שחסרות להשלים את התורה ויש לנו סה"כ  3035  הלכות ( 1700 + 1335 ) יש לנו יתרה של 35 הלכות והגאולה באה לתמיד . עד כאן עלה בדעתי להגיד אבל ללא ראיות או מדרשים שיכולים לתמוך בדעתי . וכמובן שרעיון כזה הוא רעיון רחוק מאוד ודחוק מאוד ללא תמיכה של ראיות ובאמת הרעיון גרר ביטול מוחלט מצד מי ששמע אותו והרב הרשלר בצחוק אמר לי אולי זה קשור ל  ל"ו צדיקים שזה 36 ונשאר לך רק לתרץ את ההבדל בן 35 ל 36 צדיקים ואני אמרתי לעצמי אולי זה קשור באמת ל 36 צדיקים וחיפשתי מדרשים או זוהר בעניין  . ואז גיליתי את בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 5

כיצד אתה מוצא חשבונם עולה אלף שע"א, רמז לדבר שאמר המלאך אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב י"ב) נשתיירו ל"ו ללמדך איזה מחכה הוא באשרי, מי שמחכה להב"ה שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיה ל' י"ח) ולו שלשים וששה.

ומדרש זה לא מובן בכלל וסתום לגמרי אבל לפי המהלך שלי הוא ברור לחלוטין

אלף שע"א  זה 1371   ויוצא לנו שזה 1350 + 36   = 1371   

ואז יש לנו בעצם 3000   + 71  

וצריך להבין מה המשמעות של המספרים

הגאולה צריכה להגיע קודם כל למצב שהוא תיקון מעשה האדם הראשון וידוע שבמתן תורה עם ישראל הגיע לתיקון של חטא האדם הראשון ועם ישראל הגיע לשלמות והמיתה הוסרה מעם ישראל אבל אז הגיע חטא העגל וחזרה המיתה לעם ישראל וזה כתוצאה מהפגם של מחיקת 3000 החוטאים מספרו של הקב"ה ולכן נשכחו 3000 הלכות ונגרם חסרון בתורה . בזמן הגאולה צריך קודם כל להגיע למצב של לפני הקלקול וזה להחזיר את 3000 ההלכות כדי להשלים את התורה שחסרה . אבל אחרי שהגענו לשלמות שלפני חטא האדם הראשון נשאר לנו להביא את העולם לשלמות שלו מה שהיה צריך לעשות האדם הראשון אבל הוא חטא  וקלקל את העולם ולא הביא לשלמותו .

ומאיפה לומדים שיש אפשרות לתקן את העולם שיהיה יותר מזמן של האדם לפני החטא

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר יש גן ויש עדן והאדם הראשון היה צריך לגרום לשלמות של העולם ולהעביר את עצמו מהגן לעדן אבל במקום זה הוא חטא . ובעדן יש את היין המשומר שהוא הפרות של עדן ולא של הגן .

ואם כך מה הקשר בן 1371  לבן הגעה לשלמות של העולם ? 

71 זה סנהדרין גדול והוא התוספת שצריך להיות כדי להביא את העולם לשלמותו הסופית

וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא.

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

וצריך להגיד שצריך סנהדרין של הגאולה שונה מסנהדרין שהיה כי הם צריכים להגיע לסוד של היין המשומר שעין לא ראתה אותו וזה לעומת היין הרגיל שקיים היום בעולם ולכן צריך עוד 71 כדי להגיעלשלמות של העולם . והחידוש של המדרש שכדי להגיע לשלמות צריך רק עוד 35 הלכות או אנשים מעל ה 3000 כי בעולם קיימים 36 צדיקים שהם ל"ו צדיקים . ואותם צדיקים הם כאלו שיש להם רמת נבואה כמו משה רבנו

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי? והא אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר אשרי כל חוכי לו - ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו! - לא קשיא: הא - דעיילי בבר, הא - דעיילי בלא בר.

 

וכאן יש לו 36 צדיקים שמסתכלים  באספקלריא מאירה שזו דרגתו של משה והם נמצאים בכל דור ודור והם לכאורה חלק מהתוספת שצריך כדי שהעולם יגיע לשלמותו לעתיד לבא שהוא קץ הימין

ובעזרת השם בלי נדר  נמשיך במאמר הבא לדבר על הקשר של הגאולה לפורים לסנהדרין וליין

 

 

 

 

 

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

כתוב בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א

כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.

יוצא לנו שאם נסתלקה לנו שכינה מיעקב אז הוא לא דיבר על אחרית הימים וקשה הרי בהמשך אומר יעקב בבראשית פרק מט

(י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:

והמדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י

ומחקק מבין רגליו. אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל: עד כי יבא שילה. זה מלך המשיח, שיהא מלכות בת דוד קיימת: ד"א לא יסור שבט מיהודה. עד עדי עד, כלומר עד עולם, וכאשר יבא משיח לו יקהת עמים:

יוצא שיעקב כן דיבר על אחרית הימים ואפילו יודע מה  יהיה עם שבט יהודה עד עולם אז מה המשמעות שהסתלקה השכינה ממנו ? ועוד קשה אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן ב

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון, רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל,

כלומר יעקב דיבר איתם על מלחמת גוג ומגוג שזה באחרית הימים .

ואני רוצה לתרץ את העניין של הסתלקות השכינה . נשים לב שבגמרא מדובר שם שרצה לגלות להם את קץ הימין לא מדובר על אחרית הימים אלה על קץ הימין כדי להבין את המושג קץ הימין

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סב עמוד ב

הוא תרין קצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב) לקץ הימין וקץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (אבן אופל וצלמות מאי ולכל תכלית הוא חוקר מאן הוא חוקר אלא ההוא קץ לשמאלא דמחשיך אפיהון דברייתא) מאי ולכל תכלית בזמנא דדינא שריא על עלמא לשיצאה אבן אופל וצלמות, קץ שם לחשך דא מלאך המות דא נחש

כלומר יש שני קצוות האחד ימין והאחד שמאל ושמאל זה מלאך המוות  המקום של הנחש כלמור חושך ומוות וקץ הימין זה בדיוק הפוך

וכתוב בתהלים פרק לט פסוק ה

הוֹדִ֮יעֵ֤נִי יְקֹוָ֨ק׀ קִצִּ֗י וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי:

רצה לדעת דויד מה יהיה מקומו האם בקץ הימין או לו

והתשובה נמצאת בתהלים פרק קי פסוק א

לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְקֹוָ֨ק׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ:

ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

כלומר אומר הקב"ה לדויד שסופו יהיה בקץ הימין כלומר יש הבדל בן אחרית הימים לקץ הימין וגם יש הבדל בן קץ הימין לבן קץ הימים כמו שאומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף נד עמוד א

רבי שמעון אמר ויהי מקץ ימים מאי מקץ ימים דא הוא קץ כל בשר, ומאן איהו דא מלאך המות, וקין מההוא קץ ימים אייתי קרבנא דייקא דקאמר מקץ ימים ולא אמר מקץ ימין, ובג"כ כתוב בדניאל (דניאל י"ב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין

כלומר קין הביא את הקרבנות שלו מקץ הימים ולא מקץ הימין ודויד סופו יהיה בקץ הימין .

מכל זה אפשר להגיד שאומנם יעקב דיבר על אחרית הימים אבל השכינה הסתלקה ממנו כאשר רצה לגלות את קץ הימין כלומר את הסוף באמת אבל השכינה לא הסתלקה ממנו כאשר דיבר על אחרית הימים ולפחות עד הזמן שבו יגיע שילה כלומר יעקב מדבר מתוך רוח הקודש  על אחרית הימים אבל ברגע שרצה להמשיך ולדבר על קץ הימין באותו הרגע השכינה הסתלקה ממנו ולא יכול להמשיך ולדבר עד קץ הימין .

ורק דויד המלך הצליח לקבל מהקב"ה את מקומו בקץ הימין אבל כפי שידוע לא קיבל את מידת ימיו כי דויד המלך לא ידע מתי ימות כמו שמסופר בגמרא שהקב"ה לא אמר לו מתי הוא ימות רק אמר לו שימות בשבת תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני - אמר לו: בשבת תמות.

לסיכום ניתן להגיד שיעקב דיבר על אחרית הימים אבל כאשר רצה להגיד מה יהיה בקץ הימין שזה יותר מאוחר הסתלקה השכינה ממנו ולא יכול לגלות את קץ הימין .

היחידי שידוע שהקב"ה גילה לו שסופו יהיה בקץ הימין זה דויד המלך כמו שכתוב בתהילים ובזוהר . וקץ השמאל זה קץ הימים המקום של הנחש של מלאך המוות שהוא ההיפך מקץ הימין ומשם מקץ השמאל הביא קין את הקורבן שלו .

פרשת ויחי למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויחי  למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי,< ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב]< ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ועכשיו אני רוצה להרחיב בנושא ולהראות את הקשר בן האדם לממון

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

 א"ר אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

ונאמר במושגים תלמודיים חביב עליהם ממונם יותר מגופם

יסוד הדברים מפורש בשער הפסוקים להאריז"ל על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו": "הצדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

וזה היסוד של הזוהר וליקוטי מוהר"ן שכתבתי בפרשת ויגש וכדי להבין את הקשר בן האדם לממון נביא מספר יסודות מהמקורות שלנו

אומר התלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

כלומר עניות ועשירות זה דבר שנקבע ע"י הקב"ה בזמן העיבור כלומר הקב"ה קובע לכל אדם את הממון שיהיה לו עניות או עשירות .

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

כלומר נכסיו של האדם ובת זוגו נקבעים ברגע העיבור ובדיוק כמו שנאמר בגמרא  במסכת נדה . ולכאורה יש הקבלה בן בת הזוג לבן ממונו של האדם שנקבע 40 יום לפני יצירת הולד . וכדי שנבין ששני הדברים הללו מקבילים נאמר על הזיווג בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

ונאמר על הממון בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים.

ולמה הם קשים כקריעת ים סוף כי הקב"ה צריך לדאוג לכל אדם בן זוג לפי מעשיו והתאמה כזו יכולה להיעשות רק ע"י מי שברא את העולם שאין לפניו כל מגבלה כי מספר הדברים הקשורים בהתאמה כזו בן אדם לבת זוגו שיהיה לפי מעשיו ויתחשב בכל שאר המאורעות והאנשים של העולם הוא אין סופי ואותו העיקרון לגמי ממון שהקב"ה קובע  לכל אדם מה מגיע לו ביום העיבור וממון של אדם אחד קשור לממון של הרבה אנשים אחרים כי הממון של אדם אחד יכול להיות קשור לאלפי ואולי מיליוני אנשים אחרים ולכן היכולת  הזו שצריך להתחשב באין סוף גורמים ומשתנים הוא קשה כמו קריעת ים סוף .

אבל יש לנו כאן הבנה כללית על הקשר בן האדם לממון . הממון נקבע לאדם כמו בן זוגו 40 יום לפי יצירת הולד כלומר בזמן העיבור ומשך כל חייו של האדם נקבע לאדם מי יהיה בן זוגו וכמה ממון יהיה לו 

אם כך האם הכול קבוע מראש ? וזה לא ניתן לשינוי ?

וכאן נכנס לוודאות שנקבעת בזמן העיבור חוסר ודאות והיא יראת השמים "וצינים ופחים "

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

וכתבתי על הנושא הזה מתי לאדם יש אפשרות בחירה בפרשת קדושים ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד ופרשת וארא

‏כ"ה/טבת/תשע"ה  ראה שם

כלומר לאדם יש זכות בחירה שנובעת מיראת שמים שזה מסור ללב האדם ויכולת בחירה "בצינים ופחים"  שיש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו.

יכולת הבחירה הזאת של האדם היא האפשרות היחידה של האדם לשנות את מצבו ושינוי זה של מצבו הוא גם בקשר לזיווגו וגם בקשר לממונו  וכל הניהול הזה של הקב"ה את העולם תוך חשבון הקשור לכל אדם ואדם בנתונים משתנים כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם היא מעשה שקשה כמו קריעת ים סוף

(ראה מאמר זיווגו של האדם

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_25.html     )

וכדי להבין את עומק הדין של הקב"ה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ח עמוד א

כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה. לא תגורו מפני איש (אמר רבי חנן: אל תכניס דבריך מפני איש). כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

כלומר הקב"ה דואג לאדם לממונו שמגיע לו ואם נלקח ממנו אפילו על ידי דינים לא כשרים הוא דואג להחזיר לו קל וחומר במצבים אחרים . כלומר הממון כמו זיווג הוא שילוב של מה שמגיע לאדם כפי שהקב"ה קבע ביום העיבור והשינויים שהתרחשו כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם הנובעת מיראת שמים וצינים ופחים כלומר "כמעשיו" 

ולכן צריך להסתכל על זיווג וממון "כסביבת עבודה " של האדם שהוא חלק ממה שהקב"ה בחר לאותו האדם כחלק מהתפקיד של אותו האדם בעולם . כלומר עני או יעשיר זה לא טוב או רע אלה חלק מסביבת הניסיון של אותו האדם כפי שנובע מיום העיבור שלו וממעשיו של האדם עד אותו היום

ולכן אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.

ואומר רש"י מסכת תמיד דף לב עמוד א

השמח בחלקו - במה שנותן לו המקום.

וכל זה יפה בתיאוריה אבל כיצד יודע אדם כמה השתדלות צריך לעשות גם בממון וגם בזיווג ?

ואולי התשובה נמצאת בגמרא  תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

איזהו חכם - הרואה את הנולד.

ומה המשמעות לראות את הנולד ? צריך לדעת מה המטרה ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ג

[*] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

וברגע שאתה יודע את המטרה איך תתנהג ?  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

וזה פתרון הזהב של רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

יפשפש מעשיו - שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב.

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ושאר הדברים צריך לתת לקב"ה לעשות כי לא בידי האדם לעשות זאת כי רק הקב"ה יכול לקרוע את ים סוף ולתת לאדם את הממון שמיועד לו ואת זיווגו "כמעשיו "

כלומר גם ממון וגם זיווג זה תוצאה של מעשיו של האדם לפי החשבון של הקב"ה