25.12.2015

פרשת ויחי למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויחי  למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי,< ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב]< ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ועכשיו אני רוצה להרחיב בנושא ולהראות את הקשר בן האדם לממון

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

 א"ר אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

ונאמר במושגים תלמודיים חביב עליהם ממונם יותר מגופם

יסוד הדברים מפורש בשער הפסוקים להאריז"ל על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו": "הצדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

וזה היסוד של הזוהר וליקוטי מוהר"ן שכתבתי בפרשת ויגש וכדי להבין את הקשר בן האדם לממון נביא מספר יסודות מהמקורות שלנו

אומר התלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

כלומר עניות ועשירות זה דבר שנקבע ע"י הקב"ה בזמן העיבור כלומר הקב"ה קובע לכל אדם את הממון שיהיה לו עניות או עשירות .

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

כלומר נכסיו של האדם ובת זוגו נקבעים ברגע העיבור ובדיוק כמו שנאמר בגמרא  במסכת נדה . ולכאורה יש הקבלה בן בת הזוג לבן ממונו של האדם שנקבע 40 יום לפני יצירת הולד . וכדי שנבין ששני הדברים הללו מקבילים נאמר על הזיווג בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

ונאמר על הממון בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים.

ולמה הם קשים כקריעת ים סוף כי הקב"ה צריך לדאוג לכל אדם בן זוג לפי מעשיו והתאמה כזו יכולה להיעשות רק ע"י מי שברא את העולם שאין לפניו כל מגבלה כי מספר הדברים הקשורים בהתאמה כזו בן אדם לבת זוגו שיהיה לפי מעשיו ויתחשב בכל שאר המאורעות והאנשים של העולם הוא אין סופי ואותו העיקרון לגמי ממון שהקב"ה קובע  לכל אדם מה מגיע לו ביום העיבור וממון של אדם אחד קשור לממון של הרבה אנשים אחרים כי הממון של אדם אחד יכול להיות קשור לאלפי ואולי מיליוני אנשים אחרים ולכן היכולת  הזו שצריך להתחשב באין סוף גורמים ומשתנים הוא קשה כמו קריעת ים סוף .

אבל יש לנו כאן הבנה כללית על הקשר בן האדם לממון . הממון נקבע לאדם כמו בן זוגו 40 יום לפי יצירת הולד כלומר בזמן העיבור ומשך כל חייו של האדם נקבע לאדם מי יהיה בן זוגו וכמה ממון יהיה לו 

אם כך האם הכול קבוע מראש ? וזה לא ניתן לשינוי ?

וכאן נכנס לוודאות שנקבעת בזמן העיבור חוסר ודאות והיא יראת השמים "וצינים ופחים "

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

וכתבתי על הנושא הזה מתי לאדם יש אפשרות בחירה בפרשת קדושים ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד ופרשת וארא

‏כ"ה/טבת/תשע"ה  ראה שם

כלומר לאדם יש זכות בחירה שנובעת מיראת שמים שזה מסור ללב האדם ויכולת בחירה "בצינים ופחים"  שיש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו.

יכולת הבחירה הזאת של האדם היא האפשרות היחידה של האדם לשנות את מצבו ושינוי זה של מצבו הוא גם בקשר לזיווגו וגם בקשר לממונו  וכל הניהול הזה של הקב"ה את העולם תוך חשבון הקשור לכל אדם ואדם בנתונים משתנים כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם היא מעשה שקשה כמו קריעת ים סוף

(ראה מאמר זיווגו של האדם


וכדי להבין את עומק הדין של הקב"ה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ח עמוד א

כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה. לא תגורו מפני איש (אמר רבי חנן: אל תכניס דבריך מפני איש). כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

כלומר הקב"ה דואג לאדם לממונו שמגיע לו ואם נלקח ממנו אפילו על ידי דינים לא כשרים הוא דואג להחזיר לו קל וחומר במצבים אחרים . כלומר הממון כמו זיווג הוא שילוב של מה שמגיע לאדם כפי שהקב"ה קבע ביום העיבור והשינויים שהתרחשו כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם הנובעת מיראת שמים וצינים ופחים כלומר "כמעשיו" 

ולכן צריך להסתכל על זיווג וממון "כסביבת עבודה " של האדם שהוא חלק ממה שהקב"ה בחר לאותו האדם כחלק מהתפקיד של אותו האדם בעולם . כלומר עני או יעשיר זה לא טוב או רע אלה חלק מסביבת הניסיון של אותו האדם כפי שנובע מיום העיבור שלו וממעשיו של האדם עד אותו היום

ולכן אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.

ואומר רש"י מסכת תמיד דף לב עמוד א

השמח בחלקו - במה שנותן לו המקום.

וכל זה יפה בתיאוריה אבל כיצד יודע אדם כמה השתדלות צריך לעשות גם בממון וגם בזיווג ?

ואולי התשובה נמצאת בגמרא  תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

איזהו חכם - הרואה את הנולד.

ומה המשמעות לראות את הנולד ? צריך לדעת מה המטרה ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ג

[*] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

וברגע שאתה יודע את המטרה איך תתנהג ?  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

וזה פתרון הזהב של רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

יפשפש מעשיו - שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב.

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ושאר הדברים צריך לתת לקב"ה לעשות כי לא בידי האדם לעשות זאת כי רק הקב"ה יכול לקרוע את ים סוף ולתת לאדם את הממון שמיועד לו ואת זיווגו "כמעשיו "

כלומר גם ממון וגם זיווג זה תוצאה של מעשיו של האדם לפי החשבון של הקב"ה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה