פרשת ניצבים מה קורה לאדם שמפנה את ליבו מהקב"ה ? מה סופו ? האם שגגות יכולות להפוך לזדונות ? למה אצל תלמידי חכמים השגגות הופכות לזדונות ?למה אצל עמי הארץ הזדונות הופכות לשגגות ? האם שגגות הופכות לזדונות מנוגד למידת החסד והרחמים ? האם מידת הדין והחסד תלויה במימד הזמן ? האם מה שנעשה בעבר הוא סופי או משתנה ? איך משמעות של מעשה בעבר יכול להשתנות כתוצאה ממעשה בהווה ? למה זדונות הופכות לזכויות ומה המקשר למימד הזמן ? האם הקב"ה הפקיע את כוחו בעולם הזה ? מה ניתן ללמוד מהמקרה של אלישע בן אבויה על הפקעת כוחו של הקב"ה בבחירה של האדם? ‏כ"ו/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ניצבים מה קורה לאדם שמפנה את ליבו מהקב"ה ? מה סופו ? האם  שגגות יכולות להפוך לזדונות ? למה אצל תלמידי חכמים השגגות הופכות לזדונות ?למה אצל עמי הארץ הזדונות הופכות לשגגות  ? האם שגגות הופכות לזדונות מנוגד למידת החסד והרחמים ? האם מידת הדין והחסד תלויה במימד הזמן ? האם מה שנעשה בעבר הוא  סופי או משתנה ? איך משמעות של  מעשה בעבר יכול להשתנות כתוצאה ממעשה בהווה ? למה זדונות הופכות לזכויות ומה המקשר למימד הזמן ? האם הקב"ה הפקיע את כוחו בעולם הזה ? מה ניתן ללמוד מהמקרה של אלישע בן אבויה על הפקעת כוחו של הקב"ה בבחירה של האדם? ‏כ"ו/אלול/תשפ"א

כתוב דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יז - יט

(יז) פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה:

(יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:

(יט) לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְקֹוָ֤ק וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

התורה מתארת פה תהליך שעובר על האדם 

שלב ראשון :  " אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְקֹוָ֣ק"

תחילת התהליך זה שהלב של האדם פונה לכיוון הפוך מהתקרבות אל הקב"ה . האדם מפנה את לבבו מהקב"ה לכיוון מנוגד מהקב"ה וזה תחילה של תהליך .

שלב שני : "כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ"

השלב הבא הוא השלב בו האדם שהפנה את ליבו מהקב"ה ומתרחק מהקב"ה הופך את עצמו למרכז ואומר לעצמו "כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ"  המרכז הוא עצמו ולא הקב"ה  .

שלב השלישי : "לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:"

 הוא השלב שבו האדם הופך משוגג למזיד וזה המשמעות של "לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה:"

שלב רביעי : " לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒"

והתוצאה של התהליך הזה הוא " לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒"

שלב חמישי : "וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה

ואז האדם נכנס לגדר של "וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה" 

שלב שישי  : " וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם"

התוצאה הסופית של כל התהליך " וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם"

כלומר תחילת התהליך הוא זעיר שבו האדם רק מפנה את ליבו מהקב"ה והתוצאה בסוף התהליך ששמו נמחה מתחת השמים .

ואת התהליך הזה  מפרש הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף נ עמוד ב

והיה בשמעו. והתברך בלבבו. יברך את עצמו כענין שהיו אומרים דורו של ירמיהו (ירמיה ה) (הלא ה' בקרבנו) לא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לא נראה. כי בשרירות. כענין שנאמר (שם ז) וילכו במועצות בשרירות לבם הרע שמתירו לבו לעשות אותו דבר לשון חכמים שרי מותר. ד"א שרירות לשון חכמים חיזוק כמו שריר וקיים. למען ספות הרוה את הצמאה. להוסיף חטא על חטא. כענין שנאמר (ישעיה ל) למען ספות חטאת על חטאת. הרוה. דבר שעושה בשוגג. את הצמאה. דבר שעושה במזיד והוא חמור מן הראשון כאדם שאוכל נבילות לתיאבון וחוזר ואוכל להכעיס אמר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה מעט ולמחר מטהו מן הדרך לגמרי. וכן ישעיהו אומר (שם ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. הוא דומה לחוט של בוכיא. פירוש עכביש ולבסוף דומה לעבות העגלה. לפיכך צריך אדם להרגיז יצר טוב על יצר הרע וכן פירושו של פסוק למען ספות הרוה את הצמאה בזמן שעושה אדם עון בשוגג וחוזר ועושה במזיד נחשב לו השוגג הראשון כמזיד האחרון. שבזמן שמתחרט בו הזדונות נעשות לו כשגגות שנא' (הושע יד) כי כשלת בעונך. ואם מתחזק ברשעו שגגות נעשית לו כזדונות שנאמר למען ספות הרוה את הצמאה:

המדרש מתאר כאן תהליך מעניין שצריך להבין אותו שגגות שהופכות לזדונות וזדונות שהופכות לשגגות . הגמרא חברותא מסכת יומא דף פו עמוד ב  מדברת על חזרה בתשובה מיראה ומאהבה

אמר רבי יוחנן: גדולה תשובה, שדוחה, כביכול, את לא תעשה שבתורה!שהרי נמשלה כנסת ישראל לרעייתו של הקדוש ברוך הוא. ולאחר ששילחה הקדוש ברוך הוא, ובגדה בו, והיא רוצה לחזור אליו על ידי תשובה - דוחה כח התשובה את הלאו בתורה, האמור בבעל המגרש את אשתו ונשאה לאיש אחר:

"לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה".שנאמר [ירמיהו ג] "לאמר: הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו, והיתה לאיש אחר. הישוב אליה עוד?הלא חנוף תחנף תאשם הארץ ההיא שיעשו בה מעשים שכאלה!ואילו את - זנית עם רעים רבים.ובכל זאת את יכולה שוב אלי - נאם ה'".אמר רבי יונתן: גדולה תשובה שמביאה את הגאולה.שנאמר [ישעיהו נט], "ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב".מה טעם "ובא לציון גואל" - משום דיש שבי פשע ביעקב.אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות.שנאמר [הושע יד] "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך".הא "עון" מזיד הוא, ולאחר התשובה קא קרי ליה "מכשול" [כי כשלת] שהוא לשון שגגה, שנכשל בלא כונה.ופרכינן: איני! והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות.

שנאמר [יחזקאל לג] "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם - הוא יחיה" מכח כל מה שעשה, אפילו מכח העבירות, שנהפכו לו לזכויות.ומשנינן: לא קשיא:כאן - בשב מאהבה, שנהפכים לו לזכויות.כאן - בשב מיראה, שנהפכים לו רק לשגגות.

כאשר אדם חוזר בתשובה מיראה הזדונות הופכים לשגגה כאשר הוא חוזר בתשובה מאהבה הזדונות הופכות לזכויות . המדרש מוסיף לנו שכאשר אדם שוגג ולאחר מכן עושה במזיד השגגה הופכת לזדון . ומאוד קשה כי אומנם נוכל לתרץ שהקב"ה מפעיל את מידת החסד והרחמים ולכן אם חזר בתשובה ביראה הזדונות הופכות לשגגות  ואם חזר באהבה הזדונות הופכים לזכויות אבל כאשר השגגות הופעות לזדון זה ההיפך ממידת החסד והרחמים ולכן צריך למצוא תירוץ לתהליך הזה שיסביר את המעבר מזדון לזכויות או  לשגגות ואת המעבר משגגות לזדון כי הסברא אומרת שזה תהליך אחד שנוגע למידת הדין והרחמים שהקב"ה מפעיל בעולם .

כדי להתחיל להבין את זה יש נידון על שוגג שהופך לזדון וזה דווקא אצל תלמידי חכמים וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בבא מציעא דף לג עמוד ב

כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי:מאי דכתיב בספר ישעיהו [ישעיה נח]: "קרא בגרון אל תחשך, כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"? למה נקט הנביא גבי "עמי" - פשעם, שהוא עבירה בזדון, וגבי "בית יעקב" נקט חטאתם, שהיא עבירה בשוגג?כך אמר הקדוש ברוך הוא לנביא:

"הגד לעמי פשעם"."עמי" - אלו תלמידי חכמים, ששגגות נעשות להם כזדונות, ולכן אני קורא לחטאתם - פשע. והטעם ששגגותיהם נעשות כזדונות, לפי שהיו צריכים לתת לב בטעמי המשנה, שיבררו להם את המשנה שהיא עיקר, ולא יורו ממשנה שאינה עיקר."ולבית יעקב חטאתם"."בית יעקב" - אלו עמי הארץ, שאר העם, שזדונות - נעשות להם כשגגות, שאף לפשעם - אני קורא חטאת. לפי שחטאם בא מחמת חוסר ידיעה, ולכן אף זדונותיהם נחשבים בעיני הקדוש ברוך הוא לשגגה.והיינו דתנן, רבי יהודה אומר: הוי זהיר בלימוד התלמוד, בביאור טעמי המשניות וסברותיהן, וכן, אם תשמע משנה מרבך, הזהר לשאול ממנו טעמיה, ומי שנאה. לפי ששגגת תלמוד, אם שגית, ולא ידעת את הטעם הנכון של המשנה, אלא סברת שהטעם הוא אחר, ומתוך כך דימית למשנה דין שבא לידך, והורית שלא כדת -

עולה, נחשב אותו עוון בידך, כאילו עשיתו בזדון! מזיד אתה, בכך שלא שאלת את הטעם בשעה שלמדת מרבך!

מהנידון בגמרא רואים שהתורה מסתכלת לא רק מה האדם עשה אלה מה הוא יכול היה לעשות ומידת הדין מתחשבת לא רק במצב העכשווי שזה מצב של שוגג היא מתחשבת מה אותו אדם יכול היה לעשות ולא עשה ודנה אותו על כך ולכן תלמיד חכם השגגה שלו הופכת לזדון ועם הארץ הזדונות שלו הופכים לשגגה . כלומר מידת הדין והחסד גמישה במימד הזמן ולא מסתכלת רק על מה שקרה בפועל באותו אירוע אלה לוקחת את האדם אחורה בזמן ומחשבת מה יכול היה לעשות ודנה אותו עכשיו על סמך מה האדם יכול היה לעשות  ומה הוא עשה בפועל .

וכך כתוב באנציקלופדיה תלמודית כרך לז, [למפרע; מכאן ולהבא] טור קסב - קסג

פעולה המועילה למפרע, משום שחידשה תורה במקצת דינים וחלויות, שהמעשה שנעשה עתה, פועל מעתה על זמן קדום למפרע, ואף לשנות מעשה שנעשה בעבר בסתם, היינו בדינים וחלויות שענינם הוא סיבה לעקירה וביטול של המצב שהיה בזמן הקודם, כגון שאלה* לחכם, ולעיתים אף בחלויות חיוביות על זמן קדום, כגון בקדוש-החודש מהם שפועלים מעתה למפרע לכל ענין, ומהם שאינם פועלים למפרע אלא לענינים שונים, על דינים וחלויות אלו, ועל גדר החלות למפרע בכל אחד מהם, עי' להלן: הדברים החלים מעתה למפרע. ויש מן האחרונים שהוסיפו גדר בדבר, באלו דינים וחלויות חידשה תורה שאפשר לפעול למפרע, שהיינו בענינים שאף על פי שהמעשה המחיל אותם נעשה עכשיו, הסיבה שמחמתה ראוי הדין לחול, היתה קיימת כבר מזמן הקודם - כגון שאלה לחכם, שאף על פי שצריכים היתרו של חכם בפועל, מכל מקום סיבתה היא מחמת שהנדר היה בטעות- ולפיכך חלה החלות מעכשיו למפרע.

כלומר התורה בכמה וכמה דינים מחזירה את האדם אחורה בזמן משנה את הדין שנעשה בעבר וכל המציאות למפרע משתנה . יכול להיות איסור שהאדם עבר וכאשר הדין השתנה למפרע התברר שהאדם לא עבר איסור כלומר מימד הזמן בהקשר של משמעות פעולותיו של האדם במקרים מסוימים לא קיים . ולכן  ניתן להגיד מתוך סברא שפעולה של אדם עכשיו כמו חזרה בתשובה מאהבה יכולה להחזיר אותו בזמן לעבר ול"חשב" את פעולותיו בעבר על סמך מצבו היום ואז מתברר למפרע שפעולה של זדון שעשה בעבר כאשר מחשבים מה היה עושה בעבר לפי מצבו הנוכחי הזדון הופך לזכות . ונראה לי שהסברא היא  שאם האדם  היה צריך לעשות את המעשה לפי  מצבו היום היה עושה אותו אחרת וגם מה שעשה בעבר וגודל החרטה שלו על מה שעשה בעבר משנה את מצבו היום בבחינת שאותו מעשה בזדון הופך אותו עכשיו לאדם אחר לגמרי בבחינת  שהזדון בעבר בתוספת החזרה שלו בתשובה מאהבה גורם לו שינוי מהותי עכשיו ולכן אותו זדון הופך לזכות בגלל החזרה בתשובה כי בלי אותו זדון שעשה הוא לא היה אותו אדם עכשיו כי התברר שהדרך שלו לחזרה בתשובה מאהבה עוברת דרך זדונות שמשתנים לזכויות .

ולכן ניתן לתרץ באותו הדרך כיצד  שוגג הופך לזדון כי אותו אדם שהולך ומפנה עורף לקב"ה כאשר מחזירים אותו אחורה בזמן מתברר שאותו שגגה הופכת עכשיו לזדון כי אם היה חוזר בזמן למצב שבו עשה את השוגג הוא היה עושה את זה בזדון  ולכן זה נחשב לו לזדון ולא לשגגה .

מתוך כך נלמד שמידת הדין והחסד נמצאת במימד ללא זמן . מידת הדין והחסד פועלת תוך ביטול מימד הזמן קדימה ואחורה . במקרה של חזרה בתשובה באהבה או מיראה זה חזרה אחורה בזמן ושינוי משמעות המעשים של האדם אבל יש גם מצבים של קפיצה  בזמן קדימה ושינוי הדין כתוצאה מהקפיצה קדימה בזמן . כתוב בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת סנהדרין פרק ח דף כו טור ב /ה"ז

הלכה ז' בן סורר ומורה כו' צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו

ואמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנייה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם יין ושינה לרשעים הנייה להן והנייה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם

כלומר חשבון העתיד של מידת הדין פועלת על הדין של האדם עכשיו .

וכך נוסח התפילה במוסף ראש השנה

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל־יְצֽוּרֵי קֶֽדֶם. לְפָנֶֽיךָ נִגְלוּ כָּל־תַּעֲלוּמוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ: אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל־הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּֽךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

כלומר מידת הדין והחסד מנותקת בחלק מהמקרים ממימד הזמן . הכוח שהקב"ה נתן לאדם בבחירה החופשית שלו הוא ללא שום מגבלות זה המהות של הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה . מהות העניין הוא מה שאומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

כלומר אפילו הקב"ה בעולם הזה הגביל את כוחו בנושא יראת השמים והוא לא נמצא בשליטתו רק בשליטת האדם עצמו . וסיפורו של אחר (אלישע בן אבויה) יוכיח וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה. - אמר לו: אף אתה חזור בך! - אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים - חוץ מאחר.

וסופו של אחר שאכן היה לו העולם הבא בניגוד למה שנאמר מאחורי הפרגוד . כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים . וכוחו של האדם לשנות גם את מצבו ללא תלות למה שעשה בעבר כי גם את העבר ניתן לשנות על ידי מעשה בהווה . כוח התשובה לשנות את מצבו בכל רגע אבל גם כך כאשר האדם מפנה עורף  רף לקב"ה סופו שהאדם יאבד את עולמו בבחינת שהשגגות יהפכו לזדונות כי זה המהות של הכוח האין סופי של האדם לבחור לאן להוביל את עצמו .

פרשת כי תבוא האם עם ישראל " עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙" האם עם ישראל "עם סגולה" ? האם היהדות היא דת הסותרת לחלוטין את ערך השוויון של התרבות המערבית ? האם היהדות היא דת "גזענית " ? האם הדת היהודית מפלה גויים ? למה מותר להלוות בריבית לגוי ? למה יהודי נקרא אדם ואומות העולם לא נקראים אדם ? מהו כבוד האדם ביהדות ? האם יהודי מומר גרוע מגוי ? למה מותר להלוות בריבית ליהודי מומר ? מהי הדרך ביהדות להיחשב אדם ? האם אומות העולם קיבלו את ההזדמנות להיות אדם ? אם הדת היהודית שוויונית לחלוטין מה ההבדל בינה לבין הפילוסופיה הליברלית ? האם כבוד האדם בתרבות הליברלית הוא ערך מומצא ? ‏י"ט/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת כי תבוא האם עם ישראל " עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙" האם עם ישראל "עם סגולה" ?  האם היהדות היא דת הסותרת לחלוטין את ערך השוויון של התרבות המערבית ? האם היהדות היא דת "גזענית " ? האם הדת היהודית מפלה גויים ? למה מותר להלוות בריבית לגוי ? למה יהודי נקרא אדם ואומות העולם לא נקראים אדם ? מהו כבוד האדם ביהדות ? האם יהודי מומר גרוע מגוי ? למה מותר להלוות בריבית ליהודי מומר ? מהי הדרך ביהדות להיחשב אדם ? האם אומות העולם קיבלו את ההזדמנות להיות אדם ? אם הדת היהודית שוויונית לחלוטין מה ההבדל בינה לבין הפילוסופיה הליברלית ? האם כבוד האדם בתרבות הליברלית הוא ערך מומצא ?  ‏י"ט/אלול/תשפ"א

כתוב דברים (פרשת כי תבוא) פרק כו פסוק טז - יט

(טז) הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

(יז) אֶת־יְקֹוָ֥ק הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ:

(יח) וַֽיקֹוָ֞ק הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו:

(יט) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: ס

כתוב בפרשה  ) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙   ועוד כתוב לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה   ועוד כתוב וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ    . יש כאן הבדלה מהותית של עם ישראל כנגד כל אומות העולם . הקב"ה מרים אותנו מעל כל אומות העולם למקום שעם ישראל מובדל מכל העמים . העניין הזה שעם ישראל עליון על כל האומות מנוגד לחלוטין לכאורה לכל התפיסה המודרנית שהבסיס שלה שכל בני האדם שווים . פתאום יש כאן דת שמרימה ועושה הפרדה מוחלטת בן כל אומות העולם לעם ישראל . התפיסה האוניברסאלית המודרנית שכל בני האדם נולדו שווים וכך כתוב בויקיפדיה על כבוד האדם :

" מקורו ההיסטורי  של ערך כבוד האדם בתפיסה שהאדם נברא בצלם אלוהים, ולכן הוא בעל ערך מיוחד: כבודו של האל מצוי גם בו. לפי גישה זו, מה שמייחד את האדם ומעניק לו את ערכו המוסרי הוא צלם אלוהים שבו. כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ולכן כולם חולקים את כבוד האל באותה מידה.

אחד ההוגים שהשפיעו באופן העמוק ביותר על התפתחות תפיסת כבוד האדם הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. קאנט קבע כי תמיד יש לראות בכל אדם לא רק אמצעי לקידום צרכיו של אדם אחר, אלא גם מטרה עצמאית בעלת ערך מוחלט העומדת בפני עצמה. כלומר: לעולם אין להתייחס לאדם כאילו היה חפץ, אלא תמיד יש לזכור גם את המתחייב מאנושיותו. ציווי זה נתפס עד היום כמבטא באופן הבהיר ביותר את משמעות כבוד האדם"

האם הפסוקים בפרשה שלנו אכן מנוגדים לתפיסה המודרנית של כבוד האדם ? האם העליונות של עם היהודי מנוגד לתפיסה הזאת ? האם קיומו של העם היהודי כעליון על כל אומות העולם "שובר " את כבוד האדם האוניברסאלי ואת התפיסה שכולם שווים ? ויש כאן דת המתנשאת על אומות העולם תוך ניסיון להפריד את עצמה מכל העולם ? ואולי נחריף את השאלה ונשאל האם הדת היהודית גזענית ?

קושי לכאורה גדול כאשר בתוך הדת היהודי בתוך ההלכה יש לכאורה הפרדה בהלכה בן יהודי לגוי למשל הלכות ריבית שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קנט סעיף א

סעיף א

דבר תורה, (א) מותר להלוות לעובד כוכבים בריבית. וחכמים אסרוהו, אם לא כדי חייו, או לת"ח, או בריבית דרבנן. והאידנא, מותר בכל עניין

וכך כותב הלבוש יורה דעה סימן קנט סעיף א

סעיף א

דבר תורה מותר להלוות לגוי בריבית, וטעמא לא מדכתיב [דברים כג, כא] לנכרי תשיך ילפינן לה, דא"כ לנכרי תשוך מבעי ליה, דאז הוה משמע תשיך אותו, כלומר תקח ממנו ריבית. אבל מדכתיב תשיך, לשון מפעיל הוא, ומשמעו תגרום לו שישיך אותך, כלומר יכול אתה ליתן לו ריבית ולא שתקח ממנו ריבית. אלא כיון שנתנה התורה הטעם גבי ריבית [ויקרא כה, לו] וחי אחיך עמך, וגוי אין מצווין להחיותו דאחיך כתיב, שמעינן מיניה שמותר להלוות לגוי בריבית.

כלומר כיהודי אין אתה חייב להחיות גוי ולכן אסור לך להלוות בריבית ליהודי כי הריבית גורמת לו למיעוט חייו אבל מותר להלוות לגוי בריבית כי אתה לא חייב להחיותו . אומנם חכמים אסרו לא בגלל הגוי יותר בגלל היהודי וכך כותב הלבוש יורה דעה סימן קנט סעיף א

אבל חכמים אסרוהו [ב"מ עא ע"א] גזירה שמא ילמד ממעשיו, כלומר שמתוך שילוהו ויהיה לו משא ומתן עמו תמיד ילמד ממעשיו.

אבל היום חכמים התירו . כלומר הדת היהודית לכאורה לא שוויונית  לחלוטין שעושה "אפליה " גמורה  בן יהודי לגוי בדברים הכי בסיסים ומנוגדת לאותו ערך שהוא כבוד האדם שנובע לפי חלק מהפרשנים בגלל "צלם אלוקים "  הנמצא בתוכו ולחלק מהפרשנים שאומרים שלכל אדם יש ערך בפני עצמו (כפי שכתבתי שבוע שעבר הם משתייכים לאסכולה של פרעה אני בראתי את עצמי וממשיכו הוא הפילוסוף עמנואל קאנט ) האם באמת זה המצב ? האם אפילו נוכל להגיד על הדת היהודית שהיא "גזענית " ?  יש את היהודי עליון על כל אומות העולם ויש את אומות העולם שנמצאים מתחת לעם היהודי ?

התשובה לשאלה הזאת נמצאת באותם פסוקים בפרשה שלנו בצורה ברורה ושוללת לחלוטין את התפיסה הזאת שיש ביהדות חוסר שיווין או זלזול כלשהו בערך כבוד האדם . אבל צריך להבין מהו כבוד האדם ביהדות ומתי האדם מאבד את כבוד האדם והוא כבר לא חלק ממי שנקראים אדם .

התשובה נמצאת בפסוק : (יז) אֶת־יְקֹוָ֥ק הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ:

הקב"ה בפסוק הקודם כותב (טז) הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

כלומר הקב"ה שברא את העולם נתן חוקים ומשפטים שמי שמקבל אותם נקרא אדם זה המגדיר של האדם אותם חוקים ומשפטים הם הם המגדירים את כבוד האדם מי שמקבל אותם על עצמו ועושה אותם נקרא עַם־קָדֹ֛שׁ   ובורא עולם נתן את אותם חוקים כדי שאותם בני אדם יהיו "לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת " זה ורק זה הוא כבוד האדם . ועם ישראל שקיבל על עצמו את אותם חוקים ומשפטים מבחינת הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ:

 הוא זה שיהיה עליון על כל הגויים והוא זה שיהיה עם סגולה ורק קבלת אותם חוקים הם הם שהופכים את עם ישראל לעם קדוש ולעם עליון על כל הגויים . ומה קורה אם יהודי שהחליט שהוא לא חלק מהעם שבחר להיות עם קדוש ולהקדיש את עצמו לאותם חוקים שנתן לו הקב"ה והוא כופר באותם חוקים ומשפטים ?

שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קנט סעיף ב

מומר מותר להלוותו ברבית, ואסור ללוות ממנו ברבית. הגה: ויש מחמירין אף במומר להלוותו. (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי"ה ורש"י וסמ"ג ומהרי"ל). וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו.

באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קנט סעיף ב

ה. תוס' בעבודת כוכבים דף כ"ו כיון שאין מצוה להחיותו וכו' דלא קרינא ביה ביה וחי אחיך עמך וכ"כ הרא"ש שם בפ"ה דמציעא ובנימוקי יוסף בשם ר"ת והרמב"ן והר"ן והגהות מיימוני והמרדכי בשם ר"י:

כלומר יהודי שהוציא את עצמו מהחוקים והמשפטים הוא אפילו לכאורה גרוע מ גוי והוא לא נקרא : "וחי אחיך עמך" . כלומר כל ההגדרה של יהודי שהוא בבחינת עם סגולה ובבחינת עליון על כל הגויים הוא רק מי שמקבל על עצמו את החוקים והמשפטים שהופכים אותו לאדם ואז לאדם כזה מגיע את מה שהגדיר בורא עולם מהו כבוד האדם . יהודי שהוציא את עצמו מהתורה מותר להלוות לו בריבית מה שבתחילה נאשר לגוי .

וכך הגמרא נותנת את הגדרים למי שהוא מומר לכל התורה חברותא מסכת עירובין דף סט עמוד ב

כדתניא דאיכא תנא דסבר הכי:כתיב: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם.ודרשינן: מכם [מקצתכם] ולא כולכם מקריבים קרבן - פרט למומר.וכיון דכתיב דבר אל "בני ישראל - מכם", למדנו:בכם - בבני ישראל - חלקתי בין מומר לשאינו מומר, ולא באומות. ומקבלין קרבן מכולן ואפילו מן המומרין.⁽⁵²⁾"מן הבהמה" - להביא בני אדם רשעים הדומין לבהמה, שאינה מכרת את בוראה.מכאן אמרו: מקבלין קרבנות של נדבה מפושעי ישראל [מפרש לה לקמן] כדי שיחזרו בתשובה, שאם לא נקבל מהם ודחינן להו בידים, שוב אינם חוזרים בתשובה. חוץ מן המומר, והמנסך יין לעבודה זרה, והמחלל שבתות בפרהסיא.ומפרשינן תחילה לברייתא, והדר מייתינן מינה סייעתא:הא גופא קשיא.אמרת: מכם ולא כולכם - להוציא את המומר.

והדר תני: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, והרי מומר הוא?!הא לא קשיא.רישא - דממעטינן מומר - מיירי במומר לכל התורה כולה.מציעתא - דקתני דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל - במומר לדבר אחד.

והשתא מייתינן מהאי ברייתא דמומר לשבת כמומר לעבודה זרה.דהא אכתי תיקשי ברייתא. אימא סיפא:

חוץ מן המומר והמנסך יין.והאי מומר דסיפא - היכי דמי?אי מומר לכל התורה - היינו רישא דברייתא. דקתני שאין מקבלין מן המומר, ולמה לי תרתי?ואי מיירי סיפא במומר לדבר אחד - קשיא מציעתא, דקתני בה: מקבלין נדבות מפושעי ישראל.אלא לאו, הכי קאמר: חוץ מן המומר לנסך יין לעבודה זרה, דהיינו מומר לעבודה זרה, ולחלל [או מומר לחלל] שבתות בפרהסיא, דהני תרי, כמומרים לכל התורה דמו.אלמא, חזינן דהאי תנא דברייתא סבירא ליה: עבודה זרה ושבת כי הדדי נינהו. והמומר להם כמומר לכל התורה כולה.ומסקינן: שמע מינה!

כלומר ההגדרה של אדם ויהודי שהוא בבחינת עליון על כל גויים ועם סגולה הוא אותו אחד שמקיים את תנאי הבורא להגדרת האדם . ומי שמקבל עליו את תנאי בורא עולם רק הוא נחשב בבחינת אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ 

ועדיין אתה יכול להגיד יש אי שיווין ביהדות כי יש כאלו שנולדו כוהנים וכאלו נביאים אומר המדרש ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

נמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה [תוכחה] לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחד מהם ואם תאמר מי גדול משניהם היה ר' שמעון בן אלעזר או' [מי] גדול הממליך או המולך הוי אומר הממליך העושה שרים או העושה שררה הוי אומר העושה שרים כל עצמן של שני כתרים הללו אין באים אלא מכחה של תורה

כלומר כתר תורה שהוא מעל הכל ניתן לכל אדם באופן שיווני לחלוטין וכל אחד יכול לקבל אותו .

ולגבי אומות העולם הם קבלו כמה וכמה פעמים את האפשרות לקבל את התורה והם דחו אותה בשני ידיים והגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ת"ר: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: +דברים כז+ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;

ואומר רש"י מסכת סוטה דף לה עמוד ב

היאך למדו אומות העולם - העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה.

והתוצאה ברורה חברותא מסכת יבמות דף סא עמוד א

קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באוהל [את המאהיל עליהם],⁽¹⁾ כיון שהם אינם נכללים בכלל מה שאמרה תורה "אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים".

כיון שנאמר: "ואתן [בפתח וצירי, כמו "ואתם"] צאני, צאן מרעיתי - אדם אתם! "

מלמד הכתוב כי רק אתם, ישראל, קרויים "אדם", ואין העובדי כוכבים קרויין "אדם".⁽²⁾

כלומר גם לפי הסטנדרטים של המוסר של העולם המודרני הליברלי בעת הזאת היהדות עומדת בערך השוויון (לפי שיטתם ) של בני האדם השוני העיקרי בן המוסר הליברלי למוסר של העם היהודי הוא מה משמעותו של  ערך כבוד האדם . לנו בדת היהודי יש הגדרה רציונאלית מהו כבוד האדם  ואילו התרבות המערבית המציאה לה ערכים שאין להם שום בסיס רציונאלי ובאים מהאסכולא של פרעה אני בראתי את עצמי (ראה מאמר שבוע שעבר ) .

פרשת כי תצא מהם 3 הדילמות המוסריות בתחילת פרשת כי תצא ? כיצד נראות הדילמות של אשת יפת תואר , בן סורר ומורה במשקפיים מודרניות ? האם הדת היהודית היא דת "פרימיטיבית " ? מה הקשר של פרעה לתרבות המודרנית ? האם התרבות המודרנית בסיסה באסכולה של פרעה ? מה הקשר של הקומוניזם והנאציזים לאסכולה של פרעה ? האם ההתנגשות של עם ישראל עם מצריים זה אותו סוג התנגשות של היהדות מול העולם המודרני ? האם עמנואל קאנט אביו מולידו של "כבוד האדם" שמערכת המשפט הישראלי מבוססת עליו הוא הבסיס לאידיאולוגיה הנאצית ? האם כל המוסר המודרני הוא בעצם פיקציה ? מה הקשר לקריסה של האידיאולוגיות ה"אנושיות " ? מה המוסר היחידי שיכול להיות קיים ? ‏י"ג/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת כי תצא מהם 3 הדילמות המוסריות בתחילת פרשת כי תצא ? כיצד נראות הדילמות של אשת יפת תואר , בן סורר ומורה במשקפיים מודרניות ? האם הדת היהודית היא דת "פרימיטיבית " ? מה הקשר של פרעה לתרבות המודרנית ? האם התרבות המודרנית בסיסה באסכולה של פרעה ? מה הקשר של הקומוניזם והנאציזים לאסכולה של פרעה ? האם ההתנגשות של עם ישראל עם מצריים זה אותו סוג התנגשות של היהדות מול העולם המודרני ? האם עמנואל קאנט אביו מולידו של "כבוד האדם" שמערכת המשפט הישראלי מבוססת עליו הוא הבסיס לאידיאולוגיה הנאצית ?  האם כל המוסר המודרני הוא בעצם פיקציה ? מה הקשר לקריסה של האידיאולוגיות ה"אנושיות " ? מה המוסר היחידי שיכול להיות קיים ?  ‏י"ג/אלול/תשפ"א

דברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק י - יד

(י) כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

(יב) וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ:

(יג) וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

(יד) וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ: ס

וכתוב בדברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק טו - יז

(טו) כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה:

(טז) וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר:

(יז) כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה: ס

וכתוב בדברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק יח - כא

(יח) כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:

(יט) וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:

(כ) וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא:

(כא) וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ: ס

פרשת כי תצא מתחילה ב 3 דילמות מוסריות הראשונה שבזמן מלחמה אתה רואה אשת יפת תואר שנפלה בשבי ואתה חושק בה . התורה מדריכה אותך כיצד לנהל את הדילמה המוסרית בדרך התורה . הדילמה השנייה זה מצב שבו יש לך ילדים משני נשים אחת שנואה והשני האהובה התורה מצווה אותך להתגבר על הנגיעות האישיות שלך ולתת לבן הבכור כפי שמגיע לו כי בן בכור מקבל פי שנים מכל ילד . הדילמה השלישית שהתורה מדריכה אותך מה לעשות עם בן סורר ומורה כאשר ברור לכולם שקשה עד בלתי אפשרי להורים למסור את בנם לזקני העיר כדי לרגום אותו באבנים .

כל 3 הדילמות הללו מתנגש חזיתית מול "המוסר " המערבי הליברלי . בעיני אותם בעלי מוסר ליברלי יש כאן מעבר של קו אדום "מוסרי" כפי שהם מגדירים את המוסר האנושי הדילמה של אשת יפת תואר פוגעת בזכויות של אשת יפת תואר הדילמה השנייה פוגעת באוטונומיה של האדם לעשות בכספו כרצונו  . והדילמה השלישית פוגעת גם בזכויות של הבן סורר ומורה וגם באוטונומיה של האדם להחליט בעצמו על עתיד ילדיו ונשאלת השאלה כיצד אנחנו כאנשים שמקבלים את התורה משמים חיים בעולם "ליברלי" שמסתכל עלינו כיצורים פרימיטיביים שנמצאים שנות אור מ "הקידמה"   המערבית מהמוסר "האוניברסאלי" הליברלי ?  

כדי להבין את ההתנגשות של העולם המערבי מול עולם היהדות צריך להגיע לתחילת ההקמה של עם ישראל . עם ישראל התגבש במצרים מול פרעה . מצרים של פרעה זה הניגוד הגמור לעם ישראל

וכך כותב הפנים יפות ויקרא פרק כו

 (יג) ואשבור מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות. כבר כתבנו בפסוק [שמות יג, יח] וחמושים עלו בני ישראל שנתעלו ביציאתם ממצרים ממ"ט שערי טומאה שהיו שקועים בה, ונתעלו במ"ט יום עד קבלת התורה במ"ט שערי קדושה, ולכך היה יציאתם בחפזון שאילו היו שקועים עוד שעה היו נכנסין בשער החמישים של ש"ט ולא היה אפשר להוציאם, וכבר כתבנו דהיינו דאמרו במערבא [ברכות ד ב] נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל [עמוס ה, ב], פירוש במצרים כשנפלו נפילה שאם נפלו יותר לא היה אפשר להושיען אז נתקיים קום בתולת ישראל,

חמישים שערי טהרה זה מתן תורה חמישים שערי טומאה זה מצרים . מי שנכנס לחמישים שערי טומאה אין לו תקומה כי בחמישים שערי טומאה לא נמצא הקב"ה כי הפילוסופיה המצרית הוציאה לחלוטין את הקב"ה מהעולם . הפילוסופיה של פרעה היא פשוטה נאמר ביחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

 (ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

פרעה הוא הבורא של עצמו . בעולמו של פרעה אין קב"ה בכלל כי פרעה עצמו הוא הקב"ה של עצמו ולכן אם הוא ברא את עצמו הוא היחידי שקובע מהו המוסר של עצמו מה טוב ומה רע . מה מוסרי ומה לא מוסרי . ובתור בורא עצמו אין מי שיכול להגיד לפרעה "מה לעשות" כי בתור בורא של עצמו יש לו אוטונומיה מלאה על עצמו .

מי שהמשיך את פרעה ונחשב לאבי הפילוסופיה המערבית ליברלית הוא הפילוסוף עמנואל קאנט

אהרון ברק הכיל על מערכת המשפט את פרשנותו לכבוד האדם וחירותו מתוך הפילוסופיה של עמנואל קאנט : וכך כתוב באתר מדרשת :

"הנחת היסוד של קנט היא שכל בני האדם הם יצורים בעלי תבונה ולפיכך שווים בערכם זה לזה. לכל אדם ערך מוחלט, בלתי מותנה, והוא תכלית לעצמו. תפיסה זאת מנוגדת לתפיסות מוסר דתיות המניחות שמקור המוסר הוא התגלות אלוהית על טבעית. הצו המוחלט ('הצו הקטגורי') נובע מהתבונה שכל בני האדם חולקים . "

וכך כתוב בויקיפדיה על כבוד האדם :

אחד ההוגים שהשפיעו באופן העמוק ביותר על התפתחות תפיסת כבוד האדם הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. קאנט קבע כי תמיד יש לראות בכל אדם לא רק אמצעי לקידום צרכיו של אדם אחר, אלא גם מטרה עצמאית בעלת ערך מוחלט העומדת בפני עצמה. כלומר: לעולם אין להתייחס לאדם כאילו היה חפץ, אלא תמיד יש לזכור גם את המתחייב מאנושיותו. ציווי זה נתפס עד היום כמבטא באופן הבהיר ביותר את משמעות כבוד האדם.

כלומר התפיסה המערבית ליברלית היא המשך ישיר למייסד הפילוסופיה שהוציאה את בורא העולם מהמשחק ובמקומו הכניסה את האדם כבורא של עצמו . זה שני הצדדים של המאבק של . עם ישראל קיבל את ההבנה שיש בורא לעולם והוא נתן לנו את התורה ועם ישראל קיבל על עצמו את התורה . התורה זה הכלי היחידי להבין את העולם וכך כתוב בזוהר הקדוש

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.

כלומר ההבנה של העם היהודי שבורא עולם ברא את העולם תוך הסתכלות בתורה ולכן התורה היא הכלי היחידי להבין את העולם . הקב"ה שהוא מעל כל סיבתיות ולעולם אין הוא נמצא תחת סיבתיות והוא נתן לאדם את אותו חלק שנקרא צלם אלוקים שנותן לנו את היכולת לבחור בעולם כלמור להיות מעל המזל (מזל זה חוקיות העולם ) .

חברותא מסכת שבת דף קנו עמוד ב

ומדשמואל נמי שמעינן, דסבר: אין מזל לישראל.דשמואל ואבלט [שם חכם נכרי שהיה חוזה בכוכבים] הוו יתבי. והוו קאזלי הנך אינשי בדרכם לאגמא לקצוץ קנים, ועברו לפניהם. אמר ליה אבלט לשמואל על אדם אחד מהם: האי גברא אזיל לאגם, ולא אתי בחזרה משם. משום דטריק [הכיש] ליה חיויא [נחש] לאותו אדם, ומיית.אמר ליה שמואל: אי אותו אדם בר ישראל הוא, לא יתקיים מה שחזית בו. אלא הוה אזיל ואתי בחזרה, ולא ימות. לפי שאין מזל לישראל. ותפלה תועיל לו להנצל ממזלו.אדיתבי [בעוד שהיו יושבים], אזיל אותו אדם, ואתי מהאגם. קם אבלט, ושדיה לטוניה [הסיר את משאו] דההוא גברא. אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [כשהוא חתוך לשתי חתיכות]. שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו.אמר ליה שמואל לההוא גברא: מאי מעשה עבדת, שבזכותו נצלת ממזלך?אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן [מטילין] כל בני החבורה ריפתא [פת] בהדי הדדי לתוך סל אחד, ואכלינן את סעודתנו יחד. ואחד מאתנו היה גובה את הפת מכולם. האידנא, הוה איכא חד גברא מינן דלא הוה ליה ריפתא להטיל לסל. הוה קא מיכסף [מתביש] בכך. אמינא להו לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא [אני אעמוד ואגבה מכולם].כי מטאי לגביה דההוא גברא, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [עשיתי עצמי כמו שאני לוקח ממנו פת], כי היכי דלא ליכסיף.אמר ליה שמואל: מצוה עבדת. ובזכות זה נצלת מהנחש.נפק שמואל ודרש: הא דכתיב "וצדקה תציל ממות", לא ממיתה משונה בלבד היא מצילתו להביאו למיתה הגונה, אלא ממיתה עצמה הוא ניצל, והיא נותנת לו חיים⁽¹⁾.

כלומר העולם לקראת מתן תורה נמצא בן הקצה של מצרים מצד אחד ומתן תורה מצד שני . זה שני הקצוות שבו מתנהל העולם החל מהרגע בו התגבש העם היהודי . זה המאבק העיקרי שאנחנו מתמודדים מולו וזה  הפילוסופיה של פרעה שהמירה את עצמה לפילוסופיה של העולם המודרני העולם הליברלי כמו שהוא בא לידי ביטוי כיום (יש עוד מאבק וזה המאבק מול עמלק שהוא היד הארוכה של המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם )  . גם הקומוניזם וגם הנאציזים בא מאותו בית מדרש . האדם שהפך את עצמו לבורא עולם ממציא לעצמו אידיאות שהמרכז שלהם הוא האדם שיש לו אוטונומיה להמציא תיאוריה ולנסות לממש אותה בעולם בבחינת אני בראתי את עצמי . לא סתם גם הקומוניזם וגם הנאציזים היה אנטי יהדות והמוטיב האתאיסיטי היה דומיננטי בפילוסופיה שלהם

וכך כותב מרקס על הדת :

"האדם יוצר את הדת, הדת לא יוצרת את האדם. הדת היא, אכן, המודעות העצמית והתפיסה העצמית של אדם שעדיין לא ניצח עבור עצמו, או שכבר הפסיד את עצמו שוב. אך האדם אינו ישות אבסטרקטית המשתופפת מחוץ לעולם. האדם הוא עולמו של האדם - מדינה, חברה. מדינה זו וחברה זו מייצרות את הדת, שהיא תודעה מהופכת של העולם, משום שהן בעצמן עולם מהופך. הדת היא התאוריה הכללית של העולם הזה, המצאי האנציקלופדי שלו, ההיגיון שלו בצורתו העממית, המגננה הרוחנית על כבודו, התלהבותו, עיצומו המוסרי, משלימתו החגיגית ובסיס הנחמה וההצדקה האוניברסלי שלו. היא המימוש הדמיוני למהות האנושית, משום שהמהות האנושית לא רכשה שום מציאות אמיתית. אי לכך, המאבק נגד הדת הוא באופן עקיף המאבק נגד אותו עולם שניחוחו הרוחני הוא הדת.הסבל הדתי הוא בו זמנית הבעה של הסבל האמיתי יחד עם מחאה נגד הסבל האמיתי. הדת היא אנחתו של יצור מדוכא, לבו של עולם חסר לב, כפי שהיא נשמתם של תנאים חסרי נשמה.היא האופיום של ההמונים."

ואת הקשר בן הנאציזים לאסכולה של פרעה (לפי דעתי ) ולעמנואל קאנט כותב במאמר מכונן הפרופסור זאב בכלר :

"חיבור קטלני זה בין פיקציה ו"אמונה תבונית"  היה משהו שיהדות גרמניה לא הבינה, ולכן גם לא היתה מסוגלת לראות שכל רעיונות החזרה אל האותנטיות והאפריורי של הלאום נתפשו ע"י מנהיגי הנאציות כ"אמונה תבונית", כפיקציה גרידא של התבונה המעשית, ולכן כמכשיר רגולטיבי בלבד שאיפשר להם להמציא לעצמם את האידיאות ש"נדרשו" (כמו הפוסטולאטים של קאנט) לצורך בניית האידיאה (ולכן האידיאולוגיה) של הגזע הגרמני. אולי כתוצאה מכך לא יכלה יהדות גרמניה גם לתפוש שהשמדת עמים יכולה להוות ביטוי לחובה מוסרית לממש איזה אפריורי שנבחר כפיקציה גרידא, ומתוך ה"דרישה" ל"אמונה תבונית" הפך לדוֹגמה מכוננת של האומה הגרמנית המתחדשת. בשיחה שהתקיימה עם אחד ממקורביו הסביר לו היטלר כך: 
אני יודע היטב, כמו כל האינטלקטואלים החכמים להפליא האלה, שמבחינה מדעית אין דבר כזה, גזע.[...] אך אני כפוליטיקאי זקוק למושג שיאפשר לבטל את הסדר שהתקיים עד כה על בסיס היסטורי ולהשליט בכוח סדר חדש ולא-היסטורי לחלוטין, וכמו כן עלי לספק לו בסיס אינטלקטואלי. (ראושנינג, היטלר מדבר :229)
לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר בבית אחוזה קטן מאבן אפורה בוולסטורפ ליד גרנטהם במחוז לינקולנשר  שבאנגליה. נכנסים אליו דרך דלת צרה ונמוכה, ומשם מטפסים במדרגות צרות לחדרי השינה בקומה השנייה. בחדר שמשמאל, שבו נולד ניוטון ב-1642, נקבעה מעל האח טבלת-אבן, ועליה חקוקות שתי השורות שחיבר אלכסנדר פופ ב- 1734,  שבתרגום חפשי אומרות כך:
הטבע וחוקיו היו שרויים בחשכת הלילה;
ויצו אלהים, יהי ניוטון! – והכול היה אורה.  
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.

(ממליץ לקרוא את כל המאמר)  :
http://www.tau.ac.il/~bechler/docs/25sep05_Kant_for_Galileol.doc

      כלומר אין חדש השמש ואנחנו נמצאים מתמודדים מול האסכולה של פרעה בורסיות שונות (או ברוח הימים הללו מוטאציות שונות ) שמאתגרים אותנו ומנסים להפוך אותנו לפיקציה ולקוריוז כאשר לפי האמת כל אותם אידיאולוגיות המציאו כמו פרעה את הפיקציה שהם בראו את עצמם ומתוך כך יש להם אוטונומיה לחשוב ולעשות כפי שהם רוצים. לרעיון הזה אין שום ביסוס לוגי , ההיפך יש לו סתירה מהותית להבנה של המדע שהעולם סיבתי , ובעולם סיבתי (שקיים בו רק חוקיות ) לא יכול להיות קיום לתודעה . עולם סיבתי הוא עולם שהדבר היחידי שמתרחש בו הוא אין סוף אירועים של מצב > חוקיות > תוצאה וזהו . בעולם כזה לא יכול להיות תודעה ולא יכול להיות שום דבר .

העולם המודרני נמצא במצב שהוא "ממציא " מוסר שהוא בניגוד גמור לתפיסת עולמו  .

סיכומו של דבר המוסר היחידי שיכול להתקיים בעולם הוא אותו המוסר של התורה . אם הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם המוסר היחידי שבא בחשבון זה מוסר התורה . כל שאר תורות המוסר שלא נובעות מהתורה הם בבחינת פיקציה ללא בסיס רציונאלי וסופם של מי שיבסס את חייו לפי הפיקציה הזאת יהיה קריסה פנימית טוטאלית בדיוק כמו סופו של הקומוניזם סופו של הנאציים וסופה של כל תורה אנושית מומצאת  לקרוס לתוך עצמה .