פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל  ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

ומה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ?

אומר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

ואומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

א [מא, א] ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם /איוב כ"ח/) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

כלומר פרשת מקץ זה סוף החושך של יוסף . אחרי השנתיים הנוספות שישב בכלא מתחיל האור להאיר ליוסף על ידי החלום של פרעה . כלומר כתוצאה ממעשיו של יוסף קצב הקב"ה ליוסף שנתיים נוספות של חושך וכאשר נגמר הזמן הקצוב לחושך התחיל להאיר האור ליוסף על ידי החלום של פרעה .

ומקור העניין באיוב פרק כח פסוק ג

קֵ֤ץ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ

ד"א קץ שם לחושך, כל היסורין הבאין על האדם קץ יש להם, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, מדבר ביוסף, בשעה שנאסר בבית האסורים היה שם עשר שנים, והיה לו לצאת באחת עשרה, הוי קץ שם לחושך, מהו לכל תכלית הוא חוקר, שבשעה שהגיעה עונתו לצאת, ישב הקדוש ברוך הוא וחקר וראה שמתבקש להיות עוד בבית האסורים שתי שנים, על ידי שבטח בשר המשקים שאמר לו ב' פעמים כי אם זכרתני אתך (בראשית מ יד), והזכרתני אל פרעה (שם /בראשית מ' י"ד/), א"ל הקדוש ברוך הוא אתה הבטחת שתי זכירות, חייך עשה עוד שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר יש כאן יסוד במידת הדין של הקב"ה שמידת הדין תמיד יש לה קצבה יש לה שיעור קצוב מראש והשיעור הזה נקבע על ידי הקב"ה בחקירה ולפי מעשי האדם .

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ

אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר המדרש  מרחיב את נושא הקצבה לכל דבר שנותן הקב"ה בעולמו .

אבל יש גמרא שלכאורה סותרת את הנחת היסוד הזה

חברותא תענית דף י עמוד א

תנו רבנן: ארץ מצרים הויא [הרי היא] שטח של ארבע מאות פרסה⁽⁵⁵⁵⁾ על ארבע מאות פרסה. והוא חלק אחד מששים בארץ כוש. דהיינו, שארץ כוש גדולה פי ששים מארץ מצרים.וארץ כוש - חלק אחד מששים בעולם. שהעולם כולו הוא פי ששים בגדלו מארץ כוש.ועולם - אחד מששים בגן הוא.וגן - אחד מששים לעדן.ועדן - אחד מששים לגיהנם⁽⁵⁵⁶⁾.נמצא, שכל העולם כולו - ככיסוי קדרה לגיהנם [כלפי הגיהנם]. כלומר, היחס בין העולם לגיהנם מבחינת הגודל, דומה ליחס שבין כיסוי קדרה לקדרה. שכשם שהקדירה גדולה בהרבה מהכיסוי⁽⁵⁵⁷⁾, כך הגיהנם גדול בהרבה מכל העולם.ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור כלל.ויש אומרים: עדן אין לה שיעור⁽⁵⁵⁸⁾.

כלומר יש אומרים שאין לגיהינום ולגן עדן שיעור וקשה על המדרש שאומר שכל דבר שהקב"ה מוציא מפיו יש לו קצבה ושיעור . וכדי לתרץ את זה אביא את הגמרא בחברותא נדרים דף לט עמוד ב

תניא: ביקור חולים - אין לה שיעור.מאי "אין לה שיעור"?סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה של מצוה זו.אמר ליה אביי: וכל שאר מצות - מי יש שיעור למתן שכרן?והא תנן: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! והיינו, שלכן תהיה זהיר אף במצוה קלה, משום שאין אתה יודע מתן שכר שלה, לפי שאין לה שיעור.

כלומר מתן השכר שניתן לאדם אין לו שיעור ולכן לא יכול להיות שיעור לגן עדן כי אם היה שיעור לגן עדן היה גם שיעור למתון השכר לבני אדם . אבל עדיין קשה למה גיהינום הוא ללא שיעור ?

וצריך להגיד שזה נובע מתוך ההבנה מהכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

אם יראת השמים אינה בידי שמים אז לא יכול להיות שיעור גם לגיהינום כי האדם יכול להרשיע ללא גבול . ואם האדם יכול להרשיע ללא גבול אז לא יכול להיות גבול לגיהינום כי אם היה גבול לגיהינום היה צריך להגביל את הגבול שהאדם יכול להרשיע . כל פעולה ופעולה של עונש כמו שהיה ליוסף יש לא גבול אבל אין ולא יכול להיות גבול לסה"כ הרשעות של האדם . הקב"ה נתן לאדם את הבחירה החופשית בצורה מלאה ללא הגבלות ולכן לפי ההבנה  הזאת לא יכול להיות גבול לא לגן עדן ולא לגיהינום . וזה בדיוק מה שאומר יוסף לפרעה שרצה שיפתור את חלמו בראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ואומר בית הלוי בראשית פרק מא

(לט) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם, רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:

אומר יוסף לפרעה הפתרון האמיתי של החלום שלך הוא רק דבריו של הקב"ה כי החלום הוא התוצאה של מעשיך ומתן שכר או עונש הוא בידי הקב"ה ולכן כדי להבין את החלום ולפתור אותו צריך לדעת מה הקב"ה גזר עליך ואין פתרון אחר אמיתי מצוי חוץ מהפתרון הזה . כי שכר ועונש הוא בידי שמים והבחירה החופשית של האדם נותנת לו לעשות כבחירתו ללא גבול ולכן פתרון החלום של פרעה יכול להיות רק מי שבידיו השכר והעונש .

וזה בדיוק המשמעות של חנוכה כדי להבין את העולם אנחנו צריכים להאיר את העולם כדי שנוכל להתהלך בו ורק אם נוכל לראות את העולם באור נכון ולא באור מלכותי ומזויף נוכל לנווט את עצמנו בעולם . ללא אור הנכון אין מציאות שנוכל להתהלך נכון בעולם והדבר היחידי שיכול לתת לנו את האורה  הזה זה התורה . אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

"והתניא: את הדרשה הזו דרש רבי מנחם בר יוסי, על הכתוב במשלי [פרק ו]."כי נר - מצוה, ותורה - אור".תלה, דימה הכתוב את המצוה ב"נר", ואילו את התורה הוא תלה ב"אור".תלה הכתוב את המצוה ב"נר", כדי לומר לך: מה, כמו שנר אינו מאיר אלא לפי שעה, שאין אור הנר מאיר בקביעות, אלא רק בשעה שהוא דולק, אף מצוה, כך המצוה אינה מגינה על האדם אלא לפי שעה, באותו הזמן שהוא מקיים אותה, ולא לאחר מכן.ואילו את התורה תלה הכתוב ב"אור", כדי לומר לך: מה מציאות האור בעולם הוא דבר קבוע וקיים לעולם, אף תורה, מגינה היא על האדם הלומד אותה לעולם, גם בשעה שאינו לומד!וממשיך הכתוב ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות, היא תשיחך".ומבארת הברייתא את דברי הכתוב -"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה בחיי העולם הזה.

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה."והקיצות היא תשיחך" - תמליץ עבורך לעתיד לבא, לחיי העולם הבא.משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, והיה מתיירא משלושה דברים -א. מן הקוצים, ומן הפחתים [בורות], ומן הברקנים [שיחי קוצים].ב. ומחיה רעה, ומן הליסטין, שדרכם להלך ולהזיק את בני האדם בשעות הלילה, כשהעולם חשוך.ג. ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.נזדמנה לו אבוקה של אור - ניצל מדבר אחד: מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים.וכך גם האדם העושה מצווה, ניצל הוא ממקצת הפורענות.ואולם, עדיין הוא מתיירא מחיה רעה, ומן הליסטין, וכמו כן, עדיין הוא אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מדבר שני: מחיה רעה ומן הליסטין.

וכך הוא האדם הלומד תורה, הוא ניצל מן החטא, ומן היסורים.ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

וכמוהו האדם, גם כשהוא לומד תורה, עדיין אין הוא בטוח בעצמו עד יום מותו שמא יכפנו יצרו להתבטל מדברי תורה, ואז ישוב יצר הרע להחטיאו, וישוב לסבול מן הפורענות.הגיע לפרשת דרכים, והכיר את דרכו - ניצל מכולם.וכמוהו, האדם אשר לא פרש מן התורה עד יום מותו, הרי הוא בטוח אז בהצלחתו."

 

המינימום לראות כיצד להתנהל בעולם זה נר כלומר מצווה היא יכולה להאיר לנו את העולם אבל באופן מוגבל כי זה כמו נר שהוא אור זמני אבל מתוך המצווה הזאת צריך להגיע לתורה שהיא אור ללא שיעור ואז יש לנו אור נצחי שמוביל אותנו בעולם חשוך ליעד שלנו לעולם שכולו טוב ללא שיעור כמו שיש אומרים בגמרא גן עדן אין לו שיעור ולא חס וחלילה ללכת ללא נר וללא אור ואז מגיעים למקום שגם לו אין שיעור שהוא הגיהינום . ולכן העזרה הראשונה נגד אלו שרוצים להשכיח אותנו מתורתנו זה נר מצווה כמו נר החנוכה שהיא גם מצווה וגם בפועל נר שמאיר  לנו באופן זמני את החושך שמטילים עלינו ובהמשך יש להדליק את האור שהוא ללא שיעור וזה לימוד התורה .כלומר נר החנוכה היא הדרך להגיע מנר זמני לאור נצחי שהיא התורה . וזה בדיוק מה שעשה יוסף שהבין שרק התורה תנווט את מעשיו שהביאה אותו להציל את אביו ואחיו שהם הבסיס של עם ישראל שקיבל את התורה

 

פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול  או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

כתוב בראשית פרק לז

(יט) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:

(כ) וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:

(כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן כ

[כ] ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם אומרים (ונראה) [ונהרגנו], ואני אומר ונראה, נראה דברי מי הם עומדים:

כלומר מה שנאמר  וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו הם לא דבריהם של השבטים כי אם בת קול שאמרה את זה . כלומר היה זה בת קול שאומרת בבחינת מה שכתוב משלי פרק יט

(כא) רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝קֹוָ֗ק הִ֣יא תָקֽוּם:

וכך מפרש רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כ

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו - אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:

הרמב"ן בראשית פרק לז פסוק כ מביא את שלוש  אפשרויות

(כ) ונראה מה יהיו חלמתיו - מליצה דרך לעג, נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו. והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו, כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו. אבל רבותינו אמרו (שם) רוח הקדש אומרת נראה מה יהיו חלומותיו, כלומר דבר מי יקום ממני ומהם:

כלומר הביטוי וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו  הוא ביטוי של לעג של השבטים . אחרי שנהרוג אותו בו נראה איך החלומות שלו יתממשו . השני זה ביטוי של בו נראה איך יגלגל הקב"ה את המציאות האם  החלומות שלו אמת או לא . והשלישי זה לפי הפרוש של רש"י שהיה זה דיבור של הבת קול .

מחדש הפנים יפות בראשית פרק לז פסוק כ שהיה בת קול ורק ראובן שמע את הבת קול ולכן הוא הציל אותו ולא שאר השבטים

(כ) ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו. ויש להבין מה שהוצרכו לומר חיה רעה אכלתהו, כי היו יכולין לומר שלא ראו אותו ולא בא אליהם כלל, אלא שכל כוונתם היתה לבטל אהבת יעקב ליוסף וישוב הבכורה לראובן, ואילו לא היו אומרים חיה רעה אכלתהו היה יעקב בוטח בחלומותיו של יוסף כדכתיב [לעיל, יא] ואביו שמר את הדבר, והיה חושב שנשבה או נטמן בדרך וישוב אליו לאחר זמן כדי שיתקיימו החלומות, אבל אם יאמרו חיה רעה אכלתהו שאינו בעולם ויאמין להם בראותו כותנתו מוטבלת בדם אז ידע שהחלומות שוא דיברו, וזה שאמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, והנה רש"י ז"ל פירש שבת קול אמר ונראה מה יהיו חלומותיו, ושמעתי מאא"ז ז"ל דהיינו דכתיב בתר הכי וישמע ראובן ויצילהו מידם, ע"ד שאחז"ל גבי אילפא ור' יוחנן בתענית דף כ"א [ע"א] ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע, אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי, אמר ליה לא, אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא שעתא, י"ל דראובן שמע זה הבת קול והם לא שמעו לכך אמר ראובן דש"מ שעליו להצילו לכך ויצילהו מידם:

והכתב והקבלה בראשית פרק לז פסוק כ מביא פרשנות מחודשת ושונה לגמרי מהפרשנות הנ"ל בו השבטים אומרים נכניס אותו למקום סכנה אם חלומותיו אמת הקב"ה יציל אותו אבל אם חלומותיו שווא אז נמית  אותו באופן לא ישיר על ידי גרמא זה מידה כנגד מידה כי בגלל לשון הרע שלו הוא  אדם קטילא (כ) לכו ונהרגהו. אחרי שהודיעתנו התורה במאמר ויתנכלו, שלא היתה כוונת האחים להרגו באמת, כ"א לרמותו בדעתו ולדמות שנמסר בידים למיתה, ובלבם לא חשבו עליו רק להחרידו ולהפחידו אימת מות, ולנסות את מאמר חלומותיו אם הם הרהורי ורעיוני לבו לבד או הן צודקות נבואיות (כמבואר במה שקדם), עתה חל עלינו להבין באמרם זה לכו ונהרגהו וגו' מילי דמשתמעי לתרי אפי, ובאמת הוא מאמר הסובל שתי כוונות מתחלפות משותפות בגנות ושבח, והוא זה: אופן הגנות הוא, נהרגהו ממש בידים לשלוח בו יד רצח, וכדי להסתיר ולהעלים מעשה הרצח נשליכהו באחת הבורות, ונאמר אסון קרהו בדרך וחיה רעה אכלתהו, וסיימו דבריהם במליצת הקטנה ובדרך לעג, עתה אחרי נפלו בבאר שחת, על מי ימלוך, מי זה ישתחוה אליו ומה תהיינה חלומותיו. הנה התכוונו האחים האלה להראות כדרך שופכי דמים באמת, לפרסם בקול זדון לבם עד שישמעם יוסף וידמה בדעתו כי יפול בידיהם באמת למות, אמנם כמו שיובן אופן הגנות ממאמרם זה, ככה יובן בו אופן השבח, לפי המסתתר והמתעלם במחשבות לבבם שאינם רוצים רק לנסות דברי חלומותיו, והוא זה "ונהרגהו" נסבב עליו אופן שיוכל למות בו, והוא כי נשליך אותו אל אחת הבורות מקום הסכנה אשר מדרך הטבע נוכל לומר עליו חיתו יער תאכלנו, ובזה נראה בנסיון מה הנה חלומותיו, אם נבואיות או הרהורים בעלמא, כי אם הן רק מדומיות הנה גם אם ימות בבאר שחת אין חמס בכפינו, כי לא שלחנו בו יד רצח ולא הכינו אותו מכת מות, כ"א גרמא בעלמא עשינו להביאו למקום הסכנה, להזכר לו שם עון רשעו בהבאת דבה, וגירא דלי' הרגתהו ומידו זאת תהיה לו, כי מצד לישנא בישא גברא קטילא הוא, בן מות הוא מצד הבאת הדבה, ולא יגרע גרמא דילי', ואם חלומותיו הן צודקת נבואיות הנה עצת ה' תקום, ואין מעצר להושיע נביאו המיועד להיות מלך ומושל, ועתה אם ינצל מפח זה הטמון לרגליו, אז נדע כי יד ה' עשתה זאת, ופועל ידי יוצר, נרצה לקבלו עלינו למשול ולמלוך עלינו,

הפרוש הזה  קצת קשה . אדם יעשה  מעשה ויגיד לעצמו אם הקב"ה מסכים איתי כנראה שזה מה שהייתי צריך להחליט ואם לא יסכים עם המעשה שלי הוא יסובב את המעשים כרצונו . ואם כך מה הבעיה של השבטים באמת להרוג את יוסף ולהגיד כך: אם חלומותיו היו חלום אמיתי לא היינו יכולים להרוג אותו ואם חלומותיו לא אמת אז מגיע לו למות כי הוא דיבר עלינו לשון הרע (ראה פרוש אור החיים ) . ולמה  הם מנסים להקטין את המעשה שלהם ורוצים  להרוג את יוסף בשיטת  גרמא ? בדיוק כמו שמפרש אור החיים בראשית פרק לז פסוק כ

ועתה לכו וגו'. פי' לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז"ל (ב"ק כו א) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם.ואומרו ונשליכהו וגו' ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר.ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה' יבוא במשפט:אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג"כ (רמב"ם הל' מלכים פ"ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה' אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז"ל (ב"ר פ' כ"א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש:

וצריך להגיד שדרך המחשבה הזאת שאדם יעשה מעשה ויאמר אם הקב"ה לא מסכים איתי הוא יסובב את המאורעות כך שמעשי יתבטלו זה מחשבה שמנטרלת באופן מובהק  את הבחירה החופשית . הקב"ה ברא את העולם עם חוקיות מסוימת אבל נתן לאדם בחירה מוחלטת בבחירת דרכו

חברותא מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים⁽¹²²⁾, שהיא מסורה לאדם⁽¹²³⁾ להכין את לבו לכך⁽¹²⁴⁾ [אף על פי שהיכולת ביד הקדוש ברוך הוא להכין לבבנו אליו, כדכתיב: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל". רש"י]. שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה"⁽¹²⁵⁾.

וכוחו של האדם כזה גדול עד שבמעשה אחד הוא יכול להכריע את העולם לזכות או לחובה

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר מעשה האדם יכול להכריע את העולם לצד חובה או לצד זכות היכולת הזאת אינה מוגבלת ואם נגיד שהקב"ה מנווט את העולם בצורה בלעדית כרצונו אז לא שייך שאדם יכריע את העולם לכף חובה או זכות הקב"ה יכול להאריך אפים ולהמתין עד  שיחריב את העולם אבל אין הוא מתערב בבחירה האנושית . ולכן לעשות מעשה ולהעביר את האחריות לקב"ה מנוגד לכוח הבחירה שנתן לנו הקב"ה . כל מעשה שהוא החלטה של האדם הוא חלק מהבחירה החופשית של האדם ותוצאות המעשה מוטלות עליו על האדם עצמו באופן בלעדי ומעשה זה משנה את העולם ללא התערבות של הקב"ה. (אומנם מצינו שלישלת הבחירה כמו אצל פרעה אבל שם היה מדובר לפני מתן תורה ובגוי מה שלא שייך לאחר מתן תורה וביהודי שהוא מעל המזל )

ומתוך זה שלא ניתן להגביל את בוח הבחירה של האדם נגזר גם הדין של מוסר דין חברו לשמים וההבנה שלי שזה שמוסר דין חברו לשמים מבטל בצורה רבה את הבחירה של האדם וזה עיקר תפקידו של האדם בעולם להנהיג את עצמו בעולם דרך עמלו  שלו ולא להטיל על הקב"ה אחריות על מעשיו .

חברותא ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירין את עונותיו של אדם לפני הקדוש ברוך הוא. ואלו הן:

א. העובר תחת קיר נטוי. הרי הוא מזכיר את עונותיו של האדם, מפני שהקב"ה אומר: וכי אדם זה ראוי שיעשה לו נס, שהרי הוא מסכן את עצמו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ב. ועיון תפילה. הסומך על תפלתו שתהיה נשמעת, ומתוך כך מתאמץ להתכוין בה היטב.⁽⁴⁰⁹⁾והקב"ה אומר: וכי ראוי זה שודאי שתתקבל תפילתו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ג. ומוסר להקב"ה דין על חבירו, שמבקש שהוא ידון אותו.

דאמר רב חנן: כל המוסר דין על חבירו לבית דין של מעלה - הוא נענש תחילה.כי אומרים עליו: וכי הוא ראוי שחבירו יענש בגללו?! ומתוך כך עונותיו נזכרים.וכמו שמסרה שרה את דינו של אברהם לשמים, שבאה בתערומת עליו מדוע בשעה שהתפלל שיהיה לו בן הוא לא התפלל שהבן הזה יהיה ממנה, ולכן היא נענשה.שנאמר [בראשית טז]: "ותאמר שרי אל אברם: חמסי - עליך. ישפוט ה' ביני ובינך" [ה"חמס" האמור כאן, הוא מניעת התפילה. כי בשעה שישועתו של האדם תלויה בתפילת חבירו עליו, וחבירו אינו מתפלל, הרי הוא "חומס" ממנו את ישועתו].וכתיב [בראשית כג]: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מכאן ששרה מתה לפני אברהם.

וכוח הבחירה של האדם הוא עצום עד שלפעמים גם הקב"ה מוגבל בהנהגת העולם כך שהדרך היחידה של הקב"ה לשנות את מהלך הדברים בעולם זה להחריב אותו ולברוא אותו מחדש

חברותא תענית דף כה עמוד א

רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא [היה דחוק בפרנסתו מאוד].עבד מלתא [הקיז דם], ולמרות שנחלש מחמת ההקזה, והיה עליו לאכול סעודה מלאה, לא הוה ליה מידי למטעם [מרוב עניותו לא היה לו דבר לאכול].הדבר היחיד שמצא לאכול, היה חתיכת שום.שקל ברא דתומא [נטל רבי אלעזר צלע שום], ושדייה בפומיה [והניחו בפיו, ואכלו].חלש לביה - ונים [התעלף מרוב חולשה - ונרדם].

אזול רבנן לשיולי ביה [באו החכמים לבקרו].חזיוהו דקא בכי וחייך [ראו אותו החכמים בשנתו, שהוא בוכה ולאחר מכן צוחק], ונפק צוציתא דנורא מאפותיה [ויוצא ניצוץ אש ממצחו].כי אתער [כאשר התעורר משנתו לבסוף], אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת [למה בכית וצחקת בשנתך]?אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא [כי היה הקדוש ברוך הוא יושב עמי]⁽¹⁴⁷⁰⁾.ואמרי ליה [ואמרתי לו]: עד מתי אצטער בהאי עלמא [עד מתי אצטער בעניות בעולם הזה]?ואמר לי הקדוש ברוך הוא: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא [האם נוח לך שאהפוך את העולם מתחילתו]⁽¹⁴⁷¹⁾, אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני [שאז אולי תיוולד בשעה ובמזל של מזון בריוח]?!⁽¹⁴⁷²⁾

כלומר הבחירה החופשית של האדם לא מאפשרת לקב"ה במצבים מסוימים לשנות את המציאות של העולם ורק החרבת העולם ובריתו מחדש יכולים לשנות את המציאות וגם זה לא בוודאות כי גם בעולם החדש יש את כוח הבחירה של האדם .

ונסיים בפתרון של ההעמק דבר בראשית פרק לז פסוק כ שנותן פתרון "ממוצע"  לסוגיה שלנו

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו. ע' פרש"י בשם המדרש, ואין הכונה שלא אמרו האחים דברים אלו כלל אלא רוה"ק הופיע, דאי אפשר לומר כן, דממ"נ אם שמעו האחים הבת קול וכי שוטים היו להלוך נגד דעת עליון, ואם לא שמעו מה זה מודיענו המקרא והרי כבר ידענו שהחלומות היו צודקים וכעין נבואה. אלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שיצאו הדברים מן האחים אבל לא מדעתם, והרי זה כדאי' בב"ר פ' תולדת שלשה דברים המה ברשותו של אדם ושלשה אינו ברשותו של אדם, הפה וידים ורגלים ברשותו של אדם כו' וכשאין אדם זוכה ניטלין ממנו ונעשין שלא ברשותו, כך יצא מפיהם דברים שמראין להם לראות מה יהיו חלומותיו והרי זה כמו בת קול, אבל המה לא שמו לב לדבר, וכך גזרה ההשגחה להשיב חכמתם אחור מבלי הבין מה שמדברים, אמנם בא הכתוב ללמדנו דעת שיש לאדם לשים לב על מוצא שפתיו שלא ברצונו ודעתו, ולחשוב כי מן השמים יצא כן מפיו:

מי שאמר את זה היו השבטים וזה נאמר ברוח הקודש אבל הם לא הבינו את משמעות הדברם שהם עצמם אמרו .

פרשת וישלח לכמה מחנות חילק יעקב את המחנה שלו ? איך הייתה החלוקה ל 4 מחנות ? למה המחנה של רחל היה אחרון ? מי היא עיקר הבית היהודי ? האם רבי אבהו לומד שהחלוקה היא ל 4 מחנות ? למה רבי אבהו חושב שהנביא עובדיה לא למד מיעקב ? למה ביום יום חלוקת הסיכונים היא 1 ל 3 ? למה יעקב מקטין את הסיכון ל 1 ל 4 ? האם ניהול הסיכונים של עם ישראל היום הוא 1 ל 4 ? מה הקשר ל 3 השבועות ? האם אומות העולם עמדו בשבועה שהשביע אותם הקב"ה לא להשתעבד בעם ישראל יותר מידי ? מה הקשר של 3 השבועות לחלוקה של יעקב ל 4 מחנות ? ‏ט"ו/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת וישלח לכמה מחנות חילק יעקב את המחנה שלו ? איך הייתה  החלוקה ל 4 מחנות ? למה המחנה של רחל היה אחרון ? מי היא עיקר הבית היהודי ? האם רבי אבהו לומד שהחלוקה היא ל 4 מחנות ? למה רבי אבהו חושב שהנביא עובדיה לא למד מיעקב ? למה ביום יום חלוקת הסיכונים היא 1 ל 3 ? למה יעקב מקטין את הסיכון ל 1 ל 4 ? האם ניהול הסיכונים  של עם ישראל היום הוא 1 ל 4 ? מה הקשר ל 3 השבועות ? האם אומות העולם עמדו בשבועה שהשביע אותם הקב"ה לא להשתעבד בעם ישראל יותר מידי ? מה הקשר של 3 השבועות לחלוקה של יעקב ל 4 מחנות ? ‏ט"ו/כסלו/תש"פ

בראשית פרק לב

(ט) וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:

ולכמה מחנות חילק יעקב ?

אומר הבראשית פרק לב

(ח) וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

לשני מחנות. מחצה למחנה אחד לכתובת לאה ומחצה למחנה שנייה לכתובת רחל:

ולמה כתוב כתובת רחל וכתובת לאה ? לאיפה נעלמו זלפה ובלהה ?  

ואומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יג - מני אפרים

[דבר אחר] מני אפרים (ד"א) מהו מני אפרים, אלא שמימיו של יעקב היה השבט הזה מתוקן להיפרע מן עשו, אימתי, אלא כשהיה יעקב בא מפדן ארם התחיל עשו מקדים אותו ואת בניו להרוג אותם, וכיון שראה יעקב התחיל מיצר ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל"ב ח'), באותה שעה נגלה הקדוש ברוך הוא עליו ואמר לו הא בנים של רחל עמך ואתה מתיירא חייך הם עתידים להיפרע הימנו בכל שעה שיהא עומד על בניך, כיון שראה יעקב כך עמד והיה משמר לרחל ולבניה, ומן הדבר שעשה יודע אתה שכך הוא אמר לו הקדוש ברוך הוא, שעושה אותם מחנות מחנות שאם יבא עשו אל המחנה [האחת] והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם שם /בראשית ל"ב/ ט'), והוא עושה אותם ארבע מחנות, ונותן לרחל לפנים מכולם שנאמר וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה (שם /בראשית/ ל"ג ב'), אתה רואה שהשפחות היו תחילה ואח"כ בניהם, ואח"כ את לאה וילדיה אחרונים (שם /בראשית ל"ג/). ואח"כ ואת רחל ואת יוסף (שם /בראשית ל"ג/), אמר יעקב אם יהרגו כל בניו וישתייר בנה של רחל שאני ניצל על יד בנה של רחל והיה המחנה הנשאר לפלטה, ולמה כך אלא שנימנו בני רחל להיפרע מן הזרע הרע הזה מני אפרים שרשם בעמלק.

כלומר אין כאן 2 מחנות יש פה 4 מחנות וסידור המחנות הוא לפי סדר החשיבות רחל אחרונה ולאחר מכן לאה ולפניהם זלפה ובלהה .

אומר הבראשית פרק לג

(ב) וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לג סימן ב

ב) וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה. אמר חס ושלום אם בא לדבר נקימה, מוטב שיפגע באלו, משיפגע בגבירות:

כלומר החלוקה היא לפי סדר החשיבות ולפי סדר החשיבות מסדרים את 4 המחנות כדי שהסיכוי שהמחנה החשוב ביותר יפגע יהיה נמוך יותר ויהיה יותר מוגן הוא נמצא אחרון במפגש שלו עם עשו .

ואומר הרד"ק בראשית פרק לג פסוק ב

(ב) וישם - אחרון אחרון חביב אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים:

כלומר יש כאן חשיבה מסודרת של ניהול סיכונים מחושב לפי דרגת החשיבות של מי שצריך לשמור עליו הכי הרבה ומי הכי פחות כמובן לפי דרגת החשיבות  .

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה עא

מי היה ראש מטתו של אבינו יעקב לא לאה, ורחל עקרה, א"ר יצחק רחל היתה עיקרו של בית כמה שנאמר ורחל עקרה, עיקרה רחל, א"ר אבא בר כהנא רוב מסובין עיקר של לאה היו לפיכך עושים רחל עיקר, ורחל עקרה, רחל היתה עיקרו של בית, תני רבי שמעון בן יוחאי לפי שכל הדברים תלוין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה (ירמיה לא) רחל מבכה על בניה ולא סוף דבר לשמה אלא לשם בנה (עמוס ה) אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף, ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים.

יש מחלוקת בגמרא האם עובדיה הנביא למד מיעקב ?  או לא ורציתי לחדש שרבי אבהו הוא זה שאוחז בשיטה שיעקב חילק את המחנה לארבע מחנות ולא לשנים

אומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף לט עמוד ב

אמר רב יצחק, מפני מה זכה עובדיהו לנביאות? שהרי גר היה, ואין שכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל?מפני שהחביא מאה נביאים במערה.שנאמר [מלכים א יח' ד'] "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה" וגו'.מאי שנא חמשים איש? מדוע לא החביא כולם במערה אחת?אמר רב אלעזר: מיעקב למד. שנאמר [בראשית לב' ט'] "והיה המחנה הנשאר לפליטה".רבי אבהו אמר: לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים.

מפשטות הגמרא נראה שרבי אבהו חולק על רב אלעזר ואומר שעובדיה לא למד מיעקב כי אומר רבי אבהו שכל מערה לא היית יכולה להכיל יותר מחמישים איש ולכן לא ניתן לדעת האם עובדיה באמת התכוון לחצות את המחנה בגלל יעקב או שזה הייתה  המציאות ואם היה  מערה של 100 איש אולי היה עובדיה מכניס את כולם לתוכם . אבל לפי ההבנה הזאת רבי אבהו נמצא בספק אין לו מושג בגלל מה עובדיה החליט להכניס לתוך המערה 50 איש בגלל שזה היית המציאות או בגלל שהוא למד מיעקב . אם רבי אבהו באמת היה בספק הגמרא היית צריכה להגיד את זה או לרמוז על זה . לפי ההבנה שלי אומר רבי אבהו כל מערה לא מכילה יותר מחמישים אבל יכולה להכיל פחות מחמישים לדוגמא 25 איש ולפי הפסיקתא רבתי צריך להיות 4 מחנות כלומר בכל מערה 25 איש ומזה שלא עשה עובדיה כך ברור ללא ספק שעובדיה לא למד מיעקב . ולרבי אלעזר שלא חושב כמו הפסיקתא רבתי חושב שמסברא  שלמד מיעקב.

בכל מקרה אנחנו מבינים שהחלוקה למחנות 2 או 4 זה בגלל ההבנה של יעקב שלעם ישראל חשובה ההישרדות יותר מניצחון ועל זה דברתי בשיעור הקודם .

הקשה עלי האברך החשוב יקי לזרוק הרי כתוב שצריך לשלש את הסיכונים ולא לרבע אותם כמו שיטת הפסיקתא רבתי

אומרת הגמרא חברותא בבא מציעא דף מב עמוד א

ואמר רבי יצחק:לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו ולא יפקידם לאחרים, כדי שאם יזדמן לו לקנות סחורה לעשות בה ריוח, יהיו מזומנים תחת ידו, שנאמר: "וצרת הכסף בידך"!ואמר רבי יצחק:לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש ישקיע בקרקע,⁽³⁾ שליש ישקיע בפרקמטיא [בסחורה], ושליש יהיה תחת ידו, שיהיו מזומנים בידו, לצורך ריוח הבא פתאום.

כלומר חלוקת הסיכונים זה שליש שליש שליש כלומר 3 מחנות ולא 4 מחנות

ובתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

ברוך אתה בשדה - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים ושליש בגפנים.

ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

משולשין - שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין לוקה בתבואה, ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה.

כלומר גם רש"י משתמש במושג "לפליטה" שקשור לפרשה שלנו . כלומר ניהול הסיכונים הוא כאן 1 ל 3  ואצל יעקב זה או 1 ל 2  או 1 ל 4  לפי הפסיקתא רבתי . והתירוץ שלי הוא פשוט במקרה של יעקב המעשה היה מעשה של מלחמה שזה זמן סכנה וזמן של מידת הדין הסיכון גבוה יותר ולכן צריך חלוקת סיכון של 1 ל 4 . במצב רגיל מידת הדין פחות מתוחה ולכן שם רמת הסיכון צריך להיות 1 ל 3 .

וצריך לשאול האם יש איזה לימוד לזמננו?  ברור לנו שאנחנו נמצאים עדיין בגלות אדום  . עד יום הדין הגדול עומדת מולנו אומת אדום בצורה כזו או אחרת ולכן ברור לי שיש ללימוד הזה נפקא מינה מאוד חשובה להיום בצורת ניהול הסיכונים של עם ישראל

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עו

ג [לב, ח - ט] ויחץ את העם, לימדך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד ממי אתה למד מיעקב, שנאמר ויחץ את העם וגו', וכן הוא אומר (מלכים א יח) ואחביאם חמשים איש במערה, ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, אלו אחינו שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגלות, א"ר הושעיה אף על פי שנשארו לפליטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי.

רבי הושעיה היה בארץ ישראל והוא דיבר על אחינו שבגלות " שנשארו לפליטה" כלומר חלוקת המיקום של עם ישראל צריך להתחשב בניהול סיכונים של עם ישראל . מתוך זה לומדים שניהול הסיכונים מצריך מעם ישראל להיות מפוזר בגלות שאם חס וחלילה ישמידו חלק אחד השאר יישאר לפליטה .

אומר [רבינו] בחיי בראשית פרק לב

ובמדרש: (ב"ר עו, ג) "אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום. "והיה המחנה הנשאר לפליטה", אלו אחינו שבגולה. כוונתם לומר כי יודע היה יעקב אבינו כי המחנה האחת ישאר לפלטה על כל פנים, והוא רמז לדורות שאין כל זרעו נופל ביד בני עשו ולא יכלו כלם באורך גלותם, אבל ישארו לפליטה על כרחו של עשו. וכן דרשו רז"ל: "והיה המחנה הנשאר לפליטה", על כרחו. והכוונה: כי אם יקום מלך ויגזור עלינו גרושין, או אבדן גוף וממון באחת הארצות הנה מלך אחר במקום אחר יקבץ וירחם, ולזה כוונו רז"ל במדרש זה.

כלומר צורת הניהול סיכונים של עם ישראל חייב להיות פיזור של עם ישראל בכל רחבי העולם כדי שיהיה המחנה לפליטה . ואכן אנחנו רואים שלפני השואה עם ישראל היה מחולק ל 4 מחנות ארץ ישראל אירופה אפריקה וצפון אמריקה . לאחר השואה יש שינוי אפריקה התרוקנה מיהודים ודרום אמריקה מהווה בסיס לקהילות יהודיות . כלומר החלוקה של 4 מחנות נשאר פחות או יותר לאורך ההיסטוריה היהודית לאחר הגלות . ומותך כך ניתן להבין את 3 השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל

אומרת הגמרא חברותא כתובות דף קי עמוד ב

מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

... [שיר השירים ב] "בצבאות או באילות השדה" -אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב.ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.⁽²⁾

כלומר כוחי ועוצם ידי והרצון להיות חזק ומנצח סותר את ההנהגה שצריך להיות לעם ישראל בגלות אדום . וזה אחד הסיבות  שהקב"ה השביע את עם ישראל . ועכשיו נהיה יותר מובן מה משמעות השבועה שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בהם יותר מידי  אומר רבנו בחיי "והכוונה: כי אם יקום מלך ויגזור עלינו גרושין, או אבדן גוף וממון באחת הארצות הנה מלך אחר במקום אחר יקבץ וירחם, ולזה כוונו רז"ל במדרש זה." והכוונה שאומות העולם  לא יטילו כולם בבת אחד גזירה על עם ישראל ותמיד יהיה איזה ממלכה שתרחם על עם ישראל . ואם באמת זה הכוונה של השבועה לאומות העולם ההיסטוריה מוכיחה שאכן אומות העולם עומדים בשבועה הזאת . אכן אחת האומות גזרה עלינו גזרות קשות כמו האומה הגרמנית אבל רווח והצלה הגיע לנו מאומות אחרות שריחמו עלינו .

וכך כותב המהרש"א חידושי אגדות מסכת מגילה דף יא עמוד א כמעט 400 שנה לפני השואה

והיינו שהתפלל שיהיה ניצול מפני עשו שבשבילו ברח לבית לבן ואמר שהוא סימן לבניו בגלות אדום שתפשנו אומנות אבותינו שנתפלל כן לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אל תקרי אדם אלא אדום כמ"ש ואתן אדם תחתיך ואמר שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו לולי ה' שהיה לנו ולפי שהגזירות בגלות אדום נחלקו לג' חלקים במדרגה מרעה לרעה הא' שגזרו שלא יהיה לבר ישראל מחיה להחיות נפשו ובני ביתו השניה שגזרו הריגה ממש והג' גזירת שמד וז"ש אזי חיים בלעונו היא הגזירה לבלע ממנו המחיה

ולכן עמידה בשלוש השבועות הוא לא רק עניין אמוני הוא עניין של ניהול סיכונים של העם היהודי בימנו אנו .

 

פרשת וישלח למה פיצל יעקב את המחנה לשני מחנות ? לאיזה מצב אפשרי פיצל יעקב את המחנה ? למה יעקב פיצל את הכוח שלו ולא קיבץ את כולם למחנה אחד חזק ? מאיפה למד יעקב שהישרדות חשובה מניצחון ? מה הקשר לברכה שבירך יצחק את עשו ? מה זה עמק יהושפט ? מתי יהיה הניצחון על ממלכת אדום ? האם המלחמה עם אדום זה מלחמה של כוח או מלחמה של רוח ? ‏ט"ו/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת וישלח למה פיצל  יעקב את המחנה לשני מחנות ? לאיזה מצב אפשרי פיצל יעקב את המחנה ? למה יעקב פיצל את הכוח שלו ולא קיבץ את כולם למחנה אחד חזק ? מאיפה למד יעקב שהישרדות חשובה מניצחון ? מה הקשר לברכה שבירך יצחק את עשו ? מה זה עמק יהושפט ? מתי יהיה הניצחון על ממלכת אדום ? האם המלחמה עם אדום זה מלחמה של כוח או מלחמה של רוח ? ‏ט"ו/כסלו/תש"פ

כתוב בראשית פרק לב

(ח) וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת:

(ט) וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ט

והיה המחנה הנשאר לפליטה - על כרחו כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה. לדורון להלן (פסוק כב) ותעבור המנחה על פניו. לתפלה (פסוק י) אלהי אבי אברהם. למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה:

כלומר יעקב מתכונן ל 3 מצבים לדורון לתפילה ולמלחמה . ואם יהיה מלחמה הוא מנהל את הסיכונים  בצורה מושכלת וחוצה את המחנה

ואומר השפתי חכמים בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ט אות ט

ט רצה לומר כי אלחם עמו אזי בודאי יהיה פנאי למחנה שנייה להמלט, ומהרש"ל כתב נראה דמדקדק מדלא כתיב אולי וכתיב והיה, משמע דבעל כרחו, וכל זה מדקדק כדי לקיים הדרש שהתקין עצמו לג' דברים. (נח"י), דאי אפשר לפרש אולי, דאם כן יותר היה מסתבר לקבץ הכל למחנה אחד ולהלחם עמו אולי יתגבר עליו ברוב עם, בשלמא אם המחנה הנשאר בעל כרחו תהיה לפליטה שפיר עבד שחלק לשני מחנות, כי מוטב לתפוס את ודאי ההצלה למחנה הנשאר אף על פי שהמחנה האחת תהיה יותר בסכנה, מלכנוס בספק סכנה לכולם ולספק הצלה לכולם, ומפרש שלשתן מן המקראות, ומלחמה מפרש מן המחנה הנשאר לפליטה, אם כן שמע מינה דקאי על המלחמה, להכי מפרש אלחם עמו:

לפני יעקב היה עמדו שני אפשרויות במלחמה אפשרית עם עשו 1 . לעשות מחנה אחד גדול בעל כוח יותר גדול עם סיכוי גדול יותר לנצח אבל בעל סיכוי גדול יותר להשמדה מלאה חס וחלילה  2. חלוקה לשני מחנות שלכל מחנה יש פחות כוח אבל סיכוי ההישרדות  יותר גדולים . יעקב בחר בשיטה השנייה של סיכוי גדול יותר להישרדות מאשר סיכוי גדול יותר לנצח ופחות סיכון של השמדה מלאה .

וצריך לשאול למה יעקב  החליט על אסטרטגיה של שרידות מאשר אסטרטגיה של ניצחון ?

לדעתי זה נובע מסוג הברכה של יעקב לעשו

בראשית פרק כז

(לט) וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל:

(מ) וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ:

ואומר הריב"א בראשית פרק כז פסוק מ

(מ) ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. תימ' למה הזכיר בברכו עשו הקללה שקללו בעבדות. וי"ל דה"ק על חרבך תחיה שתהיה נוצח במלחמה. וא"ת הואיל וכך הוא אהרוג אחי בחרבי לכך נאמר ואת אחיך תעבוד לומ' אין לך תקנה נגדו:

כלומר עשו יכול לנצח במלחמה את יעקב אבל הוא לא יכול להשמיד אותו . כלומר ערך ההישרדות של יעקב ועם ישראל הוא הרבה יותר גבוה מערך הניצחון מול עשו . יעקב הבין בחלום עם סולם יעקב  שהמלחמה מול עשו = למלכות אדום זה מלחמה לדורות ולכן הדבר העיקרי הוא היכולת של עם ישראל לשרוד ולא לנצח .

אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא

(ב) [כח, יב] ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, א"ר שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העכו"ם דא"ר שמואל בר נחמן מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו שנאמר (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה', א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה,

יעקב הבין מהחלום של סולם יעקב שיש כאן מאבק ארוך שמצד אחד יש את עם ישראל ומצד שני את מלכות אדום . כאשר עם ישראל נמצא למעלה כלומר מקיים את התורה הוא מנצח את אדום אבל כאשר עם ישראל לא מקיים את התורה אדום מנצח אותו . ולכן ההבנה של יעקב שעם ישראל צריך לשרוד לאורך זמן כדי שיהיה ביכולתו להגיע למצב של קיום המצוות התורה באופן מלא אבל עד שעם ישראל יגיע למצב כזה הוא צריך לשרוד ולא לנצח כי הניצחון שלו יבוא מתוך קיום המצוות ולא מתוך ניצחון במלחמה . אין כאן מאבק מי חזק יותר יש כאן מאבק רוחני של עם ישראל לקיום מצוות התורה כעם ולא כיחידים וכאשר נגיע למצב כזה זה יהיה הניצחון של עם ישראל.

וכך אומר הנביא עובדיה שהיה מזרע אדום

אומר הנביא עובדיה פרק א

(ג) זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ:

(ד) אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְקֹוָֽק:

ומפרש המלבי"ם עובדיה פרק א פסוק ד

(ד) אם תגביה כנשר. וגם אם תגביה בין כוכבים, אומר אני לך שים קנך שמה! כדי שמשם אורידך נאום ה', כי הנופל ממקום נמוך אינו מסוכן כ"כ, ולכן אצוה שתשים קנך בין כוכבים כדי שתגדיל מפלתך, כמי שרוצה להפיל את אויבו ומעלהו למקום גבוה כדי שיפילו משם אל העומק ותשבר מפרקתו, ונבואה זו היא עתידה שבאחרית הימים תגדל מלכות אדום ותגבה למעלה ראש ומשם יוריד אותה ה' אל עמק יהושפט:

כלומר הניצחון של אדום הוא זמני . הוא יכול להגיע אפילו עד הכוכבים אבל סופו יהיה בעמק יהושפט . וכדי שנבין מה זה עמק יהושפט אוצר מדרשים (אייזנשטיין) דניאל

ואת הפושעים יגרשו מקרבם ואמרו להם, סורו כי אנחנו שונאים לכם. פניהם יהפכו לשחורים והיו לבהלה ולתפלצת, וירדו אל עמק יהושפט, ושם יהיו עד בוא יום הדין הגדול, ואלף שנים ושלש מאות שנה שנות ימי המשיח, יהיה לישראל ימים טובים וחגים, ועושר וגדולה וכבוד עד יום הדין הגדול. ואולם היום ההוא יהיה יום חשך ונורא, כהאיר נוגה הלפיד הבוער. אז יגלה הקדוש ברוך הוא את העדן ואת הגיהנם אשר ברא בטרם נברא העולם. לעדן יהיה שבעה שערים ולגיהנם שלשה. וביום הדין יתיצבו כל העמים לפני שכינת אלקים.

ומה יהיה לעם ישראל ?   אומר הנביא עובדיה פרק א

(יז) וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם:

ואומר המלבי"ם עובדיה פרק א פסוק יז

(יז) ובהר ציון. אחר שכמה אומות שהיו ממחריבי הארץ יכלו ויאבד זכרם אז תהיה פליטה בהר ציון ונדחי ישראל יתקבצו שם מעט מעט, (כמ"ש בפי' ישעיה סס"ה על בטרם תחיל ילדה): והיה קדש ובית יעקב יירשו את ירושתם:

כלומר בגלות אדום עם ישראל צריך לשרוד ולא לנצח להגיע לרגע שבו יהיה יום הדין הגדול שבו בורא עולם יוריד את אדום לעמק יהושפט ואת עם ישראל ששמר את התורה והמצוות ישים  בהר ציון שהוא המקום ממנו נברא העולם כי העולם שייך למי שמקיים את המצוות כי רק לכך נברא העולם . ומכאן אנחנו לומדים שהמאבק של עם ישראל בגלות אדום זה מאבק של הישרדות ולא מאבק של ניצחון .

ונסיים בדברי שמואל א פרק ב

(ט) רַגְלֵ֤י <חסידו> חֲסִידָיו֙ יִשְׁמֹ֔ר וּרְשָׁעִ֖ים בַּחֹ֣שֶׁךְ יִדָּ֑מּוּ כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ יִגְבַּר־אִֽישׁ: