פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויחי מה הקשר של השבועה של יוסף ליעקב לשבועה של יוסף לפרעה ? האם יכול היה יוסף להישאל על השבועה לפרעה בניגוד לדעת פרעה ? האם היה יכול יוסף להישאל על שבועתו ליעקב ? למה השתכנע פרעה לתת ליוסף לצאת ממצרים ? מה הצד השווה בן שני השבועות ? ‏ט"ו/טבת/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם:

(ל) וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ:

(לא) וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה: פ

ונשאלת השאלה למה לאחר שיוסף אמר אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ  היה צריך יוסף  להישבע האם יעקב לא האמין ליוסף ?

מתרץ  השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מז סימן לא

לא) ויאמר השבעה לי. אמר מכיון שאינך רוצה ליגע במילתי השבע לי בדיבור: וישבע לו. בדיבור:

ותרוץ נוסף של הרמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) השבעה לי וישבע לו - לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב לו שימרה על מצות אביו ועל הדבר אשר הבטיחו ואמר אנכי אעשה כדבריך, אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו, וגם יוסף יצטרך יותר להשתדל בענין מפני השבועה, וכן היה הדבר כמו שאמר (להלן נ ו) עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

ותירוץ נוסף ר' יוסף בכור שור בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

(לא) ויאמר השבעה לי: נראה עתה ש"שים נא ידך תחת ירכי" אינו על דרך שבועה, אלא על דרך להיות משועבד לו, כמו שפירשתי, שלאחר שהודה להיות תחת יריכו, אמר לו: "השבעה לי". וישתחו ישראל על ראש המטה: להודות להקב"ה על שנתן בלבו של יוסף לעשות רצונו. ורבותינו פירשו כי ליוסף השתחוה, ואמרו על זה: "תעלא בעידניה סגיד ליה".

וכדי להבין את הסוגיה נסתכל על מה שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה,

אומר יוסף לפרעה שלא היה מוכן שיוסף יצא ממצרים לקבור את יעקב אם אתה רוצה שאני ילך להישאל  על שבועתי לאבי אני ילך גם להישאל  על שבועתי אליך ולכן בסופו של דבר פרעה "מסכים" ליוסף וכדי להבין את ההתנגדות של פרעה ליציאת יוסף נאמר במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ג

(ב). ומשה היה רועה וכו' וירא מלאך ה' אליו וכו'. ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה. אלא מה הסנה <הזה> קשה מכל אילנות שבעולם שכל צפור שנכנסת לתוכה אינה יוצאת מתוכו בשלום עד שמתחתכת איברים איברים. כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם. ומעולם לא יצא ממצרים <לא> עבד ולא שפחה בן חורין אלא הגר בלבד שנא' ויצו עליו פרעה וגו' (בר' יב כ).

כלומר היה זה חידוש מסוכן לפרעה שעבד יצא מחוץ למצרים . אבל התוספות מקשה על מה שיוסף אומר לפרעה כי אדם שנדר על דעת חברו לא יכול להישאל  על נדרו ללא הסכמת חברו

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לו עמוד ב

איתשיל נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה – ותימה הלא לא היה יכול לישאל על נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר דמייתי התם מיהו מהכא משמע דהוה בפניו דאמר בפ' ר' אליעזר בנדרים (דף סה.) המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו פי' בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו תימה לומר דהנודר על דעת חבירו מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל עליו אי לא ניחא ליה לפרעה.

שבאמת יוסף רק איים על פרעה באיום סרק כי הוא לא היה יכול להתיר את נדרו ללא הסכמת פרעה ונשאלת השאלה איך היה יכול יוסף להישאל על נדרו לאביו הרי גם אצל יעקב היה צריך להישאל על דעת אביו וזה הוא לא היה יכול לעשות כי יעקב בזמן הזה היה מת . מתרץ על זה התוספות הרא"ש מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר ליה זיל איתשיל אשבועתך. אף על גב דאמרינן במדין נדרת לך והתר נדרך במדין בנדרים פרק ר' אליעזר, אומר ר"ת דאין צריך להתיר בפני המדיר ומדעתו אלא היכא שעשה לו טובה ומחמת אותה טובה הוצרך לידור לו דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו בתו, וכן צדקיהו היה מסור ביד נבוכדנצר להורגו ומחמת השבועה לא הרגו, אבל יוסף שנדר לאביו מדעתו ולא הוצרך לידור מחמת שום דוחק היה יכול להתיר שלא מדעת אביו.

אומר התוספות רא"ש שאם הנדר לא ניתן תמורת איזה טובה יכול היה יוסף להישאל על נדרו ללא הסכמת אביו . וקצת קשה כי יעקב נתן ליוסף בבראשית פרק מח

(כב) וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ

ואומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מח פסוק כב

(כב) ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך  נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:

שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לךא חלק אחד יתירה על אחיך:

ואני רוצה להסביר את הסוגיה  בזווית אחרת בהמשך לפרוש של הרמב"ן . השבועה של יוסף לפני יעקב להבנתי היית לדעת  השכינה ולא לדעת יעקב

אומר ההעמק דבר בראשית פרשת ויחי פרק מז פסוק לא

על ראש המטה. להקב"ה השתחוה, ורק באשר יוסף עמד לפניו לא רצה להשתחוות על פניו כדרך ישיבתו, שלא יהי נראה משתחוה ליוסף, והיה בזה הקפד הרבה כמש"כ לעיל מ"ו כ"ט, על כן היסב ראשו על צדו לראש המטה:

כלומר כאשר נשבע יוסף היה גם יעקב וגם השכינה בחדר ולכן ניתן להגיד שמה שנשבע יוסף היה על דעת השכינה ולא על דעת יעקב וגם כאשר נשבע יוסף לפרעה היה זה על דעת השכינה כי כל הקשר  של יוסף ופרעה היה דרך הקב"ה כמו שאומר יוסף לפרעה בבראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ועל זה אומר הבת עין בראשית דרושים לחנוכה

וז"ש יוסף בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה ותרגום אונקלוס לא מן חכמתי אלהין מן קדם ה' יתותב ית שלמא דפרעה. פי' שהיה יוסף בבחינת ענוה וזכה לבחינת השראת השכינה בחינת נבואה. ובחינת ענוה מכונה בשם כ"ה מלשון יד כה"ה פי' שמצד עצמו אין לו שום כח לעשות פעולה גדולה או קטנה רק הכל נשפע עליו מהבורא ב"ה.

ונאמר בבראשית פרק מא

(לז) וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֑ה וּבְעֵינֵ֖י כָּל־עֲבָדָֽיו:

ואומר הזוהר ( תרגום ) 

כְּמוֹ זֶה (בראשית מז) וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, וְכִי אֶל בְּנוֹ הוּא הִשְׁתַּחֲוָה? אֶלָּא לִמְקוֹם הַשְּׁכִינָה כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה, אַף כָּאן וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם. מַה זֶּה וְהוּא? זוֹ שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו [כרע], וְזוֹהִי שְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, אָמַר, הִנֵּה זְמַן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ.

כלומר פרעה הסכים עם יוסף שכל הקשר של יוסף לפרעה הוא  דרך הקב"ה ולכן גם פרעה לכאורה הסכים שמה שאומר יוסף זה מה שהקב"ה שם בפיו ולכן השבועה של יוסף לפרעה היה על דעת השכינה וגם אצל יעקב שמיד לאחר שיוסף נשבע קם והשתחווה על ראש המיטה היה זו הסכמה שלו שמה שנאמר היה על דעת השכינה ולא על דעתו ולכן יש להגיד ששני השבועות הללו היו במעמד שווה שנעשה על דעת השכינה ולכן אם היה יכול יוסף להישאל על השבועה ליעקב היה יכול להישאל על השבועה לפרעה ולכן הבין פרעה שאין לו ברירה וצריך לתת ליוסף לצאת ממצרים על אף התקדים של יציאת עבד מארץ מיצרים .

לסיכום צריך להגיד שיעקב הבין שאם לא ישבע לו יוסף לא יוכל יוסף לשכנע את פרעה לתת לו לצאת ממצרים ולכן השביע אותו בנוכחות השכינה כדי ששני השבועות יהיו בדרגה שווה כדי שפרעה יבין שאם ניתן להישאל על השבועה של יוסף לאביו ניתן גם להישאל על השבועה של יוסף לפרעה

 

פרשת ויגש מה המשמעות של צוואר ? מה הקשר לבית המקדש ? מה הקשר בן כיסוי ידי יעקב בעורות עיזים למעשה יהודה ותמר ? ומה הקשר של הנפילות על צווארי יעקב עשיו בנימין ויוסף ? ומה הקשר למשיח בן יוסף ודויד ? ‏ח'/טבת/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויגש  מה המשמעות של צוואר ? מה הקשר לבית המקדש ?   מה הקשר בן כיסוי ידי יעקב בעורות עיזים למעשה יהודה ותמר ? ומה הקשר של הנפילות על צווארי יעקב עשיו בנימין ויוסף ? ומה הקשר למשיח בן יוסף ודויד ?  ‏ח'/טבת/תשע"ז

כתוב בפרשה שלנו בראשית פרק מה

(יג) וְהִגַּדְתֶּ֣ם לְאָבִ֗י אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם וּמִֽהַרְתֶּ֛ם וְהוֹרַדְתֶּ֥ם אֶת־אָבִ֖י הֵֽנָּה:

(יד) וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִנְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו:

(טו) וַיְנַשֵּׁ֥ק לְכָל־אֶחָ֖יו וַיֵּ֣בְךְּ עֲלֵהֶ֑ם וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן דִּבְּר֥וּ אֶחָ֖יו אִתּֽוֹ:

וכותב התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב

ויפל על צוארי בנימן אחיו - כמה צוארין הוו ליה לבנימין? - אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב.

וכדי להבין את הקשר בן צוואר לבן בית המקדש אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ד

כמגדל דוד צוארך. למה נמשל בית המקדש לצואר, מה הצואר בין כתיפיו של אדם אף בית המקדש בין ציון ובין הר הבית, שנאמר (דברים לג, יב) ובין כתיפיו שכן.

ואני רוצה להבין את הקשר של הצוואר לבית המקדש ואת הקשר הזה ליוסף ובנימין וכדי להבין את זה בדקתי היכן נוסף כתוב בתורה על צוואר

כתוב בראשית פרק מו

(כח) וְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן:

(כט) וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־ צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:

(ל) וַ֧יֹּאמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עוֹדְךָ֖ חָֽי:

הפעם הראשונה שזה הוזכר התורה היה בבראשית פרק כז

(טו) וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן:

(טז) וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו:

ומיד אחר כך בקשר ליעקב ועשיו בבראשית פרק לג

(ג) וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו:

(ד) וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ

כלומר התחלת המושג הזה צוואריו התחיל אצל יעקב שרבקה הלבישה את יעקב על ידיו ועל חלקת צוואריו את עורות גדיי העיזים . כלומר מוזכר בהקשר של המלחמה בן יעקב ובן עשיו על מי יקבל את ברכתו של יצחק ומי יהיה ההמשך של יצחק . יש כאן מלחמה מי יקבל את החוכמה האלוקית יעקב או עשיו . וכדי להסביר את דברי אביא מדברי תרגום הזהר

וּכְשֶׁאֵין הַצַּדִּיקִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל שְׁמוֹ מִקִּרְבּוֹ, וַאֲזַי הָעוֹלָם חָסֵר, וְהוּא אֵינוֹ בְּמַעֲלוֹת הַיְכֹלֶת. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (שיר ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת. אִם מַרְבִּים וּמְגַדְּלִים הַצַּדִּיקִים תּוֹרָה כַּמִּגְדָּל הַזֶּה, מִיָּד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת. זֶהוּ שֶׁהוּא צַוָּארוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנוּי בְּבִנְיָן קָדוֹשׁ, שֶׁכָּל הַפִּיּוֹת תָּלוּ וְנִלְאוּ לָדַעַת הַשְׁגָּחָתוֹ, וְזֶהוּ תַּלְפִּיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז) וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם

וממשיך תרגום הזוהר ואומר

מָה הַצַּוָּאר, כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁמַד, כָּל הַגּוּף מֻשְׁמָד עִמּוֹ - כָּךְ גַּם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁמַד וְנֶחְשַׁךְ, כָּל הָעוֹלָם כָּךְ גַּם נֶחְשַׁךְ, וְלֹא מֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ, וְלֹא שָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְכוֹכָבִים.

הצוואר זה מה שמקשר את גוף לראש של האדם . הראש של האדם שם נמצא החוכמה שלו והוא זה שמקשר את האדם לבוראו ואם אין צוואר אין אדם כי יש נתק בן הגוף לראש של האדם כך בית המקדש הוא הצוואר הוא מקשר את העולם לקב"ה וברגע שנחרב בית המקדש יש נתק בן העולם לבן הקב"ה אבל עדיין יש את הקשר בן האדם לקב"ה כי האדם זה מקדש מעט  . ולכאורה  אנחנו רואים שכאשר רבקה הניחה  את עורות העיזים על ידי יעקב ועל צווארו יש כאן את המלחמה בן עשיו לבין יעקב על הקשר לקב"ה הידיים זה הכתפיים וזה בדיוק המשפט בדברים פרק לג

(יב) לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְקֹוָ֔ק יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן: ס

והמלחמה הזאת בן עשיו ליעקב על הצוואר על הקשר לקב"ה בא לידי ביטוי  במאבק בן שני הענפים של יעקב לאה ורחל . מצד לאה ראובן ויהודה אבל בסופו של דבר רק יהודה ומצד רחל בנימין ויוסף .

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קיח עמוד ב

כי אתא רב דימי אמר רבי, בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר: חופף עליו כל היום, כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין. כי אזיל אביי אמרה קמיה דרב יוסף, אמר: חד ברא הוה ליה לכייליל ולא מיתקן, והכתיב: ויטש (את) משכן שילה, וכתיב: וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר. אמר רב אדא: מאי קא קשיא ליה? דלמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרי גדולה בחלק יוסף, מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין וסנהדרין בחלק יהודה! אמר ליה: הכי השתא, התם מיקרבן נחלות גבי הדדי, הכא מי מקרבן? הכא נמי מקרבן, כדאמר רבי חמא בר' חנינא: רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה, ה"נ רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין, והיינו דכתיב: תאנת שילה.

הגמרא אומרת שבית המקדש בשילה היה שילוב בן בנימין ויוסף ובית המקדש בירושלים היה שילוב בן יהודה ובנימין כלומר יהודה בנימין ויוסף הם הקשר שבין עם ישראל לקב"ה הם הידיים והצוואר כמו שבית המקדש הוא הצוואר של העולם . חורבן בתי המקדש תמיד קשורים לעשיו כי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב

והידים ידי עשו - אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו. והיינו דא"ר אלעזר: בשוט לשון תחבא - בחירחורי לשון תחבא.

והקשר של יהודה למאבק בן עשיו ליעקב בא לידי ביטוי בסיפור עם תמר וכך כתוב בבראשית פרק לח

(טז) וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־ לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי:

(יז) וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ:

(יח) וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֘ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ:

כמו שבמעשה של רבקה עם יעקב גם כאן אצל תמר גדי העיזים הוא תחליף לחותמת ולמטה של יהודה שמסמל את המלוכה וההקשר בן שני המאורעות הללו שהם  היו מקרים של הסתרת זהות יעקב שרצה להראות כמו עשיו ותמר שרצתה להסתיר את זהותה  

ולכן שלשה אלו שבית המקדש נמצא בנחלה שלהם הם אלו שרואים את העתיד ואת חורבן בתי המקדש שקשור קשר ישיר להתמודדות מול עשיו ולכן עשיו נופל על צווארו של יעקב ויוסף על צווארו של יעקב ובנימין על צווארו יוסף .

כלומר יש כאן התמודדות כפולה התמודדות בן עשיו ליעקב שהוכרע לכאורה בברכות של יצחק ליעקב אבל ממשיך לאורך כל ההיסטוריה מול זרעם ובעיקר מול יוסף בנימין ויהודה . וגם התמודדות בתוך עם ישראל מי יהיה העיקר של עם ישראל מצד אחד זרעה של לאה מול רחל ומצד האחר בן זרעה של רחל יוסף ובנימין .

וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

(ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

וגם  השל"ה בפרשת וישב מקץ ויגש דרך חיים תוכחת מוסר  מקשר בן הדברים

צא ולמד איך משלם הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, ביעקב נאמר (שם כז, טז) 'ואת ערת גדיי העזים הלבישה', כנגד זה 'ויטבלו את הכתנת בדם' (שם לז, לא), להכחישו. הוא גרם 'ויחרד יצחק חרדה גדלה' (שם כז, לג), כנגד זה חרד גם כן חרדה גדולה בשעה שאמר (שם לז, לב) 'הכר נא' וגו'. וכן יהודה רימה אותו תמר בעור בגדי עזים, וכן 'ויכר יהודה' (שם לח, כו), יהודה אמר לאביו (שם לז, לב) 'הכר נא הכתנת בנך [הוא'], כנגד זה נענש 'ויכר יהודה'. וכן עתה היו מתודים 'ויפתח האחד את שקו', הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו כדפירש רש"י, 'ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות' וגו', (שם שם, יט), וזה היה שמעון ולוי, עתה התודה הנה זה הוא באמתחתי, כלומר, חטא 'הנה בעל החלמות'. והשבטים כולם התודו על תיבת 'זאת' שחטאו, ושלחו לאביהם. ויאמרו 'זאת מצאנו' (שם שם, לב), וזהו 'מה [זאת] עשה (לנו) אלהים לנו' כלומר, מה גדול כח העבירה שעשינו עם תיבת 'זאת'. ובזה מתורצים כמה יתורים באלו הפסוקים מבוארים למדקדק. למדתי זה מדברי ספר דברי שלום (פרשת מקץ).

 וכדי להבין את תפקידו של יוסף לעתיד לבא אומר הרד"ק עובדיה פרק א פסוק יח

(יח) והיה - כמו האש אוכלה קש כן יאכלום ויכלו, ומה שאמר בית יעקב ובית יוסף כפל הענין במ"ש כי בית יעקב נקרא בית יוסף מיום שנחלקה המלכות אבל לעתיד תשוב אחת ורז"ל דרשו כי זכר יוסף לפי שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד יוסף או ביד זרעו של יוסף:

 

ואת תפקידו של משיח בן דויד משלים המהרש"א חידושי אגדות מסכת סוכה דף נב עמוד א

על משיח בן יוסף כו'. דבגאולה העתידה ב"ב בתחלה יבא משיח בן יוסף להושיע ישראל כמ"ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' שאין זרעו של עשו כלה אלא ע"י משיח בן יוסף אבל ע"י עובדי כוכבים רבים שיבואו שוב לירושלים יהרג ולא יהיה גאולה שלימה עד בא משיח בן דוד כמפורש בכמה מקראות:

לסיכום נראה שיש קו מקשר בן המעשה של רבקה שכיסתה את ידיו וצווארו של יעקב בעורות עיזים שהיה חלק מהמאבק בעשיו על הקשר לקב"ה . ועיקר המאבק הוא בן יהודה יוסף ובנימין שבחלקות  שלהם היו בתי המקדש והנפילה על צוואריו של האחד על השני מסמל את המאבק הזה שלעתיד יבוא יהיה המאבק בן זרעו של עשיו למשיח בן יוסף ולבסוף למשיח בן דויד 

 

 

פרשת מקץ מה המשמעות של "מקץ " ? היכן "מקץ" מופיעה בתורה ? מה הקשר של מקץ לחנוכה ? ‏א'/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת מקץ מה המשמעות של "מקץ " ? היכן "מקץ"  מופיעה בתורה ? מה הקשר של מקץ לחנוכה ? ‏א'/טבת/תשע"ז

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

וננסה להבין מה המשמעות של מקץ והיכן כתוב עוד מקץ  בתורה ומתוך כך ננסה להבין את המשמעות של מקץ

בראשית פרק ד

(ג) וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיקֹוָֽק:

בראשית פרק ח

(ו) וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

(ז) וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:

(ח) וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:

בראשית פרק טז

(ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:

שמות פרק יב

(מא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְקֹוָ֖ק מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

במדבר פרק יג

(כה) וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:

דברים פרק ט

(יא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית:

(יב) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־ הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה:

דברים פרק טו

(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה:

דברים פרק לא

(י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

ונראה את תרגום הזוהר פרשת בא דף ל''ד ע''א שמסביר את מקץ של קין והבל  

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב? וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא. מַה זֶּה גַּם הוּא? לְרַבּוֹת זֶה עִם זֶה. קָרְבָּנוֹ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא הָיָה הַכֹּל, וְעִקַּר הַקָּרְבָּן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְנָתַן חֶלְקוֹ לַצַּד הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵחֶלְבֵיהֶן. וְקַיִן עִקָּרוֹ עָשָׂה מִקֵּץ יָמִים, הַסּוֹד שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְנָתַן חֵלֶק לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלָכֵן לֹא הִתְקַבֵּל.

כלומר מקץ הוא מצב שיש בו שני צדדים אחד שעיקרו הצד של הקב"ה והשני זה הצד שעיקרו דבר אחר ולא הצד של הקב"ה זה ההבדל בן קין להבל .

והזהר בפרשת מקץ מדבר על מקץ כמעט באתו האופן צד אחד של שכחה וזה הצד של החושך והצד השני של הזיכרון זה הצד של הקב"ה כלומר יש כאן שני צדדים מנוגדים שני קצוות הצד של הקב"ה והצד השני וזה ההבדל בן פרעה ויוסף

וְעַל כֵּן הַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׁכְחָה, עָמַד לְפָנָיו. מַה כָּתוּב? וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים, מַה זֶּה וַיִּשְׁכָּחֵהוּ? אֶלָּא וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁכְחָה, וְזֶהוּ הַקֵּץ שֶׁל צַד הַחֹשֶׁךְ. שְׁנָתַיִם יָמִים, מַה זֶּה שְׁנָתַיִם? שֶׁשָּׁבָה הַדַּרְגָּה לַדַּרְגָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זְכִירָה.

וממשיך הזהר ומדבר על החלום של פרעה שיש שם שני דרגות האחת מצד הקדושה והאחרת מצד הטומאה אומר תרגום הזהר

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵם דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת עַל הָאֲחֵרוֹת, וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרָעוֹת - הַדְּרָגוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁלְּמַטָּה. אֵלּוּ מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ מִצַּד הַטֻּמְאָה.

וגם כך נראה לי הנושא של מקץ של נח שכאן יש מצד אחד את העורב ומצד שני את היונה וכך כתוב

 

 

בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב

וישלח את הערב, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני - מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני - שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע: במותר לי נאסר לי - בנאסר לי לא כל שכן.

וכותב החברותא סנהדרין דף קח עמוד ב

"וישלח את הערב". אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך [הקדוש ברוך הוא] שונאני [שונא אותי] - ואף אתה שנאתני.

רבך שונאני - שהרי אני מן העופות הטמאים. ומן הטהורין ציוה הקדוש ברוך הוא להכניס לתיבה שבעה, ואילו מן הטמאים ציוה להכניס רק שנים.

כלומר העורב מסמל את אותו הצד שכנגד הקב"ה כי אומר העורב על הקב"ה שהוא שונא אותי וכך אומר תרגום הזהר על העורב והיונה פרשת דברים דף רע''ח ע''ב

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב - בָּרִאשׁוֹנָה. זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁשָּׁלַח לוֹ עִם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמַּקְדִּים, כְּמוֹ שֶׁהִקְדִּים לְיַעֲקֹב וּכְמוֹ שֶׁתֶּבֶן מַקְדִּים לַחִטָּה. אִם נִמְצָא הַגּוּף הַהוּא מְחֻיָּב בְּכַמָּה חוֹבוֹת, מְלֻכְלָךְ בְּטִנֹּפֶת הָעֲבֵרוֹת, נֶאֱמַר בּוֹ וְלֹא חָזַר הָעוֹרֵב בַּשְּׁלִיחוּת שֶׁל אֲדוֹנוֹ. לְבַסּוֹף - וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ. זֶה יֵצֶר הַטּוֹב (ע''כ מההשמטות):

וגם כך ניתן להגיד על הקץ של הגר שפחת שרה וכך אומר הזהר על ההבדל בן יצחק וישמעאל פרשת וירא דף קיח ע''ב

וְכִי עָלָה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁקִּנְּאָה לָהּ שָׂרָה אוֹ לַבֵּן שֶׁלָּהּ? אִם כָּךְ, לֹא הָיָה מוֹדֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ, שֶׁכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךְ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ עִם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאִמּוֹ מְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ מִנְהֲגֵי עֲבוֹדָה זָרָה, לָכֵן אָמְרָה שָׂרָה כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזאת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא יִירַשׁ לְעוֹלָמִים אֶת חֵלֶק הָאֱמוּנָה, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עִם בְּנִי חֵלֶק לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן הוֹדָה עִמָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ועל הקץ של שמיטה  מסביר הזוהר שיש שני קצוות האחד יובל והשני שמיטה וכך כותב תרגום הזהר פרשת ויחי

אֶלָּא, בּא זְרְבוּאֵלהוּ, ן? שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הַלָּלוּ, כֻּלָּם תִּקּוּן שֶׁל הַמַּלְכָּה הֵם. שְׁנֵי תִקּוּנִים שֶׁל נְקֵבוֹת אָמַר שְׁלֹמֹה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, אֶחָד לָרוֹעֶה הָעֶלְיוֹן - יוֹבֵל, וְאֶחָד לַכַּלָּה - שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. תִּקּוּן אֶחָד לְמַעְלָה, וְתִקּוּן אֶחָד לְמַטָּה. גַּם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הוּא כָּךְ, בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ. מַעֲשֶׂה אֶחָד לְמַעְלָה, וּמַעֲשֶׂה אֶחָד לְמַטָּה, וְלָכֵן נִפְתְּחָה הַתּוֹרָה בְּב', מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה כְּמַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה. זֶה עוֹשֶׂה עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזֶה עוֹשֶׂה עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. כְּמוֹ זֶה.

וכמו כן מקץ של ארבעים יום של משה שקיבל את התורה לעומת מה שקורה למטה כמו שאומר לו הקב"ה רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔

וצריך להגיד שלכן אולי ברב השנים חנוכה חלה בפרשת מקץ כמו שאומר המטה משה עמוד העבודה ימי החנוכה סימן תתקעט

ברוב השנים חנוכה חל בפרשת מקץ, וסימנך מקץ "שנתים" נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק י'מין מ'זוזה.

כי חנוכה מסמלת את שני הקצוות את האור מול החושך את התורה מול אלו שמנסים להשכיח אותה

מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ.

ולכן חנוכה שזה חג של קצוות ולכן היא רב השנים חלה בפרשת מקץ שמהותו שני קצוות כמו שהראנו בכל המקומות שבו היא מופיעה בתורה

פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

בס"ד

פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

אומר  התלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

וצריך להבין את המשמעות של חנוכה ולמה נקבעה לכ"ה בכסליו ?

ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד

וכן אתה מוצא במלאכת המשכן, א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לו:

אומר המדרש שהמשכן היה מוכן כבר בכ"ה בכסליו אבל היה מקופל עד ראשון בניסן . הזמן הזה שבן כ"ה בכסליו לאחד בניסן גרם לעם ישראל לחשוב אולי יש איזה דופי במשה . כלומר כל הזמן הזה שעמד המשכן מקופל הכניס בעם ישראל ספקות על משה שקיבל את התורה במעמד הר סיני מהקב"ה .אבל החשבון של הקב"ה היה אחר והוא רצה שהמשכן יחנך דווקא בחודש שנולד יצחק . אנחנו רואים שראית המציאות של בשר ודם היא ראיה חלקית בגלל חוסר היכולת של האדם לראות למרחוק ולהבין את כל המשתנים השונים שמובילים את המציאות וראיה חלקית זו גורמת לו לספקות אפילו במשה רבנו שקיבל את התורה במעמד הר סיני . החיסרון הזה שהתחיל בכ"ה בכסליו  עד ראש חודש ניסן היה צריך פתרון והפתרון של הקב"ה היה לתת לנו את חג החנוכה . וחג החנוכה נותן לנו את הפתרון לאותו ראיה חלקית של בשר ודם שיכולה לגרום לו לספקות . ובו נבין את הפתרון

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד ב

אמר רב הונא: הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים,

רש"י מסכת שבת דף כג עמוד ב

בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה - בא אור דתורה.

אומר רשי על הגמרא בשבת שנר של מצוה גורם לאור התורה . ואני מבין שכאשר אתה עושה מצווה של נר זה גורם לך ללמוד תורה וכאשר אתה לומד תורה אור התורה גורם לך לראות לאן ללכת כלומר הפתרון למצב שנוצר לאחר בנית המשכן כאשר לפי ההיגיון של בשר ודם היה צריך לחנוך אותו מידית אבל הקב"ה חשב אחרת כי יש דברים נוספים שגרמו לכך שהמשכן יחנך באחד בניסן רק לימוד של תורה יכול לתת לך את האור שהוא אור התורה שיאיר את המציאות כדי שנבין אותה  וכדי שלא לחשוב מחשבות לא נכונות . וזה בדיוק המהות של חג החנוכה שבו היונים ניסו להשכיח את התורה .  היונים  רצו למנוע מעם ישראל את נר המצווה ולכן את טמאו את השמנים כי הם ידעו שנר מצווה גורמת ללימוד התורה ולימוד התורה גורמת לאור התורה ולכן רצו למנוע את המצווה שגורמת ללימוד תורה שמביאה את אור התורה שנותנת לנו לראות את המציאות האמיתית ולא מציאות לא נכונה . וכאשר ניצחו החשמונאים את היונים הם הבינו שכדי להתגבר על שכיחת התורה צריך לעשות נר מצווה שיגרום לנו את לימוד התורה ויביא את אור התורה . וככה אומר משלי פרק ו

(כג) כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר:

רש"י משלי פרק ו פסוק כג

(כג) כי נר מצוה ותורה אור - כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האד' וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר,

ובכוח הזה של חנוכה ובזכות הנרות שאנחנו מדליקים יש לנו את הכוח ללמוד תורה שלימוד התורה מאיר לנו את המציאות ואת הסיבה למה  המשכן צריך להיות נחנך בניסן ולא ב כ"ה בכסליו .

 

ואת הקשר של חנוכה לתורה ולזמן בו הדברים לא ברורים בזמן הגלות אומר צרור המור דברים פרק ב

והטעם השני שנראה שנקרא חנוכה בלי תוספת בי"ת. הוא מיוסד על פרשתינו על פסוק שמע ישראל שבו סוד הייחוד. לפי שכבר כתבתי שיש בזה הפסוק כ"ה אותיות כנגד כ"ה יהיה זרעך. וכנגד ויפן כ"ה וכ"ה. שהוא סוד שני הייחודים בבקר ובערב. וידוע כי זאת הפרשה של שמע ישראל כוללת כל התורה כולה בסוד עשרת הדברים. בסוד והיו הדברים האלה שהם עשר אמרין. כמו שמנאום בזוהר. ושננתם לבניך ודברת בם וכו' כמו שמנאום שם. ולפי שכללות התורה כולה יש בה סוד הייחוד וסודות גדולים. ולפי שראה השם אורך הגלות וגודל הצרות עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל. רצה לתת להם פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה. באופן שאם ח"ו תשתכח התורה מרוב הצרות. תשאר להם פרשה קטנה של פרשת הייחוד. שיהיו עוסקים בה ויהיה חשוב להם כאלו עוסקים בכל התורה כלה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כמו שהיה בזמן רבי עקיבא ובזמנים אחרים. למעט ישאר להם פסוק שמע ישראל. שיחשבו בו בלבם ויחשב להם כאלו עוסקים בכל התורה.

וככה כותב הזוהר ותרגום הזהר

כָל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִיקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת, וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ אוֹר כְּלוּם.

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ הָאוֹר כְּלוּם.

 

כָךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתוּקָנִים וּמְסוּרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם. כְּדוּגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה, כִּבְיָכוֹל נֶעְדַּר הָאוֹר, וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

כָּךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתֻקָּנִים וּמְסֻרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, כְּדֻגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעֻלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה - נֶעְדַּר הָאוֹר וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

 

לסיכום הזמן בן כ"ה כסליו לאחד בניסן מסמל את הלא נודע את הגלות את הספקות וכדי לשרוד בעולם כזה צריך לעשות את מצות הדלקת הנר שגורמת ללימוד התורה ולימוד התורה נותן לנו את האור לראות את המציאות ולהבין ולראות את הדרך לגאולה

 

פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק לב

(לג) עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק לג

(לג) גיד הנשה - ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן (ירמיה נא ל) נשתה גבורתם, וכן (לקמן מא נא) כי נשני אלהים את כל עמלי:

ואומר רש"י על גיד הנה שני פסוקים האחד מירמיהו והשני מהתורה ובו נבין את שני התכונות הללו

אומר ירמיהו פרק נא פסוק ל

חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ:

אומר המצודת דוד ירמיהו פרק נא פסוק ל

נשתה - נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח:

כלומר גיד הנשה הוזז ממקומו ובגלל התזוזה הזאת התפקיד שלו השתנה . כמו שאומר ירמיהו שהגיבורים הגבורה שלהם השתנתה והם הפכו לנשים כלומר ללא כוח . ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק כו

ותקע - נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה.

כלומר המלאך שהיה שרו של עשיו שינה את מקומו של גיד הנשה ולכן זה גרם שינוי בתפקוד של גיד הנשה וצריך להבין מה השינוי הזה עשה

דבר שני שאומר רש"י מביא מהפסוק בבראשית פרק מא פסוק נא

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:

ואומר הכתר יונתן בראשית פרשת מקץ פרק מא פסוק נא

(נא) ויקרא יוסף את שם בכורו מנשה כי השכיחני יי את כל עמלי (סיבלי) ואת כל בית אבא:

ואומר שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

ועיקר מלת הנשה, לשון שכחה, ודומה לו כי נשני אלהים את כל עמלי (בראשית מא נא), נשיתי טובה (איכה ג יז), ובלשון תרגום לא תשכח (דברים כה יט), לא תתנשי,

ואת לא תתנשי מופיע בתרגום של הפסוק בדברים פרק כה פסוק יט

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

תרגום אונקלוס דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יט

(יט) ויהי כד יניח יי אלהך לך מכל בעלי דבבך מסחור סחור בארעא דיי אלהך יהיב לך אחסנא למירתה תמחי ית דוכרניה דעמלק מתחות שמיא לא תתנשי:

כלומר המלאך עשה שני פעולות או פעולה שגרמה לפעולה נוספת  ששינוי זה גרם לשינוי בתפקוד של אותו איבר שגרם לשכחה ואנחנו רואים מהפסוק בדברים את הציווי לא תשכח שמדובר בעמלק שיצא מעשיו . ושרו של עשיו הוא זה שאחראי על הזזת גיד הנשה שגורם לשכוח והשאלה הנשאלת על איזה שכחה מדובר ועל זה נראה  את תרגום של הזוהר הקדוש

תרגום הזהר :

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל לא) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה נִתְבָּאֵר. אֲבָל בּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (דברים לד) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם? מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה - שְׁאָר הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. מֹשֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק וְהָיָה יוֹדֵעַ דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב) וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת - שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל דָּבָר. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

ועוד אומר תרגום הזוהר הקדוש

וְכָל אוֹתָם נְבִיאִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו, פְּרָט לְעוֹבַדְיָה הַנָּבִיא שֶׁהָיָה גֵר, שֶׁבָּא מִצַּד שֶׁל עֵשָׂו - זֶה עָמַד בְּקִיּוּמוֹ עַל עֵשָׂו וְלֹא נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ.

 

 

וְעַל זֶה כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים נֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְקַבֵּל דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ כָּרָאוּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. שֶׁלָּקַח וְשָׁאַב כָּל כֹּחַ הַיָּרֵךְ, וְעַל זֶה נִשְׁבַּר כֹּחַ הַיָּרֵךְ וְנִשְׁאַר צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהִדָּבֵק וְלַעֲמֹד בּוֹ.

אומר הזוהר הקדוש שהמלאך שנלחם ביעקב הזיז את ירך יעקב והזיז את גיד הנשה וזה שינה את הכוח של נביאי עם ישראל כנגד כוחו של עשיו . לכאורה המעשה הזה גרם להם שלא יוכלו להתנבא על עשיו ולכן אולי כאן טמון הכוח של עמלק שיש לו את הכוח לא להיות גלוי  לחלוטין מול נביאי עם ישראל ולכן אין לעם ישראל את הכוח להלחם איתו עד הסוף ולכן עד שנוכל להלחם איתו יש עלינו ציווי לא לשכוח למחות את עמלק . ורק לעתיד לבא יהיה בידי  עם ישראל את הכוח להבין לחלוטין את עשיו ולכן למחות אותו מעל פני האדמה ומסברא יש להגיד שאותו תזוזה של גיד הנשה תחזור למקומה . ומה אותו דבר שגורם לכך שאין לנו את הכוח להלחם איתו עד הסוף אומר הזוהר הקדוש :

וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. זֶה גַּבְרִיאֵל, בְּאוֹתוֹ אָבָק שֶׁל עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְלִמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּיצֶר, אֶחָד יֵצֶר טוֹב, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאֶחָד יֵצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱבַק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, וּמָצָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב.

וכאן מדבר הזוהר הקדוש על מה שמתרחש ברחם האם לפני הלידה וכתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ולכאורה מדובר במאבק בן המלאך שמלמד את כל התורה כולה ואת המלאך שמכה אותו על פיו ומשכיחו את התורה שזה היצר הרע וכל זה נובע מאותו תזוזה של גיד הנשה שעשה שרו של עשיו . ואותו תזוזה גורמת לשינוי של השכחה של התורה והמלאכה שלנו במאבק הזה  מצד אחד הרצון לדעת את התורה כולה כמו שמשה ידע אותה ומהצד השני שרו של עשיו שמנסה להשכיח את התורה והקב"ה נתן לנו מצווה  לא לשכוח את תפקידו של עמלק ולמחות אותו מעל פני האדמה ומחיית עמלק תסלק את אותו גורם שגורם לנו לשכוח את התורה ולא לדעת את כולה וזה מה שאומר הזוהר הקדוש :

וּכְשֶׁהַזְּכֻיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת - (שם לב) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת מִתְחַבְּקוֹת לַעֲרֹךְ קְרָב. מִצַּד הַזְּכֻיּוֹת - וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. מִצַּד הָעֲבֵרוֹת - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּגִיד הַנָּשֶׁה. נָשֶׁה לְשׁוֹן (שם מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי. וְהוּא לְשׁוֹן נְשִׁיָּה. מָדוֹר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁבַע הָאֲרָצוֹת. מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם, נִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה.

ועוד אומר הזוהר הקדוש

וּבְנִי, עַד שֶׁקְּלִפּוֹת הָאֱגוֹז הַלָּלוּ נֶעֱבָרִים וְנִשְׁבָּרִים בִּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה, שֶׁבָּהֶם שְׁבָרִים - שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם, שֶׁהֵם קְלִפַּת הָאֱגוֹז, וּבִתְרוּעָה - תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, וּבִתְקִיעָה - וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהו''ה, שֶׁאֵלֶּה גָרְמוּ שֶׁוַּתֵּקַע כַּךְ יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְנִפְרְדָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִיא בַגָּלוּת, וְנִדְבַּק בִּמְקוֹמָהּ קְלִפָּה שֶׁל עָרְלָה שֶׁמַּפְרִידָה בֵּין צַדִּיק וּשְׁכִינָה, עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, עַד שֶׁנֶּעֱבֶרֶת הַקְּלִפָּה הַזּוֹ מִשָּׁם

ואולי יש להגיד שבמתן תורה כל עם ישראל התרפא וזה כולל את התזוזה של גיד  הנשה למקומה המקורי אבל חטא העגל גרם לכל עם ישראל חוץ ממשה לחזור למצבם המקורי כמו יעקב לאחר המאבק וזה ההבדל בן משה לשאר הנביאים ורק בעתיד לבא כאשר אליהו הנביא ילמד אותנו חזרה את התורה שנשכחה מאיתנו ואז עמלק יאבד את כוחו לחמוק מאיתנו ולא יהיה לו את הכוח לחמוק ונוכל למחות אותו מעל פני האדמה

 

 

פרשת וישלח איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח  איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע  יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בפרשת ויצא ‏ט'/כסלו/תשע"ז כתבתי על ההבדל בן השינוי בשמש שהיה ליעקב לאחז וחזקיהו לבין השמש שעמדה למשה נקדימון ויהושע . והקשו עלי 2 קושיות

הראשונה :

יצא לי שאצל משה היה עמידה של השמש 36 שעות ואצל יהושע 36 שעות ואצל נקדימון פחות משעה כלומר קצת פחות מ 73 שעות אבל התייחסתי לזה כ 3 ימים אבל בפועל זה יותר מ 3 ימים על אף שזה פחות משעה לפי הסברא שלי . לאחר שעיינתי בנושא מצאתי תרוץ סביר לקושיה . זמן העמדת השמש אצל  משה הבאתי מהכתר יונתן דברים פרשת דברים פרק ב פסוק כה

(כה) היום הזה אחל לתת פחדך ויראתך על פני כל הגוים שתחת כל השמים שישמעו שמועת זכותך איך עמדו שמש וירח בִשׁבילך ופסקו מִן לומר שירה כמידת יום ומחצה עמדו במדורם עד שׁנִלחמת מִלחמה בסיחון ויפחדו וירעדו מִן לפניך:

אומר הכתר יונתן כמידת יום ומחצה . למה שלא יגיד ל"ו שעות כמו אצל יהושע ולמה שלא יגיד יום ומחצה ? צריך להגיד שזה היה קצת פחות מ 36 שעות ואז הזמן של נקדימון בן גוריון ישלים את הזמן ל 36 שעות ויחד זה יהיה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים

הקושיה השנייה :

אומנם הבאתי מדרש על היום השלישי שנאמר בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

ד) ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקדוש ברוך הוא איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

ואומנם הבאתי שלעתיד לבא יש משמעות ליום השלישי אבל זה היה ללא ירידה לפרטים מדויקים כיצד זה קשור בדיוק לשלשה ימים שהזמן עמד ללכת . ומה שכתוב במדרש זה הפסוק מהושע פרק ו

(ב) יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:

ולא הסברתי בדיוק כיצד הפסוק הזה קשור לשלשה ימים שהם הסכום של עמידת השמש אצל משה נקדימון ויהושע .

ניסיתי לנסות להסביר את הפסוק לפי המהלך שלי ללא הצלחה עד שראיתי את התרגום על הפסוק

וכך אומר ה תרגום יונתן הושע פרק ו פסוק ב

(ב) יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי:

וכך לפי שיטתי אנסה  להסביר את התרגום אומנם זה לא הפשט של התרגום אבל ניתן לדרוש אותו בצורה הבאה

יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם   אומר התרגום  יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא   כלומר "יחינו מימים" מדבר על ימי הנחמה כלומר זמן מחית המתים או לשון התרגום  בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא   . ומתי הקב"ה  יחיה את המתים ?  וכאן מגיע הקשר לכל המהלך שלי אומר התרגום יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  הפשט הפשוט שנחיה לפני הקב"ה אבל לפי המהלך שלי הקב"ה יקדים את תחיית המתים  וכמה זמן הוא יקדים אותם בשלשה ימים   וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  מתפרש שהקב"ה יקדים את תחיית המתים בשלשה ימים שזה הזמן המצטבר  שעמדה בו השמש  ולכן עכשיו ביום תחית המתים כדי שלא יהיה עיוות בזמן הקב"ה  צריך להקדים 3 ימים .

ולפי זה ההבדל בן שינוי הזמן אצל יעקב אחז וחזקיהו שהתשלומים הם בעולם הזה ואצל משה נקדימון ויהושע התשלומים הם לעולם הבא כלומר בתחיית המתים ולכן יש תרוץ על שני הקושיות שעלו על כל המהלך