פרשת קרח מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קרח  מה היה החטא של דתן ואבירם ? למה הצטרפו לקרח ? של מי החטא היה גדול יותר של דתן ואבירם או של קרח?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

במדבר פרק כו

(ה) רְאוּבֵ֖ן בְּכ֣וֹר יִשְׂרָאֵ֑ל בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֗ן חֲנוֹךְ֙ מִשְׁפַּ֣חַת הַחֲנֹכִ֔י לְפַלּ֕וּא מִשְׁפַּ֖חַת הַפַּלֻּאִֽי:

במדבר פרק כו

(ט) וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל־יְקֹוָֽק:

(י) וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס:

וצריך להבין למה דתן ואבירם היו מן הנבלעים יחד עם קרח ?

קודם כל נבין מה היו דתן ואבירם

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

 דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה, ואון - שישב באנינות, פלת - שנעשו לו פלאות, בן ראובן - בן שראה והבין.

אומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב

ואמר דתן שעבר על דת כמ"ש רשע למה תכה רעך עליו נאמר והב' המוכה היה אבירם והיה לו לפרוש עצמו ממנו על שהכהו ואעפ"כ איבר לבו מלעשות תשובה והיה ידו עמו בכל רשעו כמ"ש הם שהותירו מן המן.

אומר המהרש"א שדתן הרביץ לאבירם ולכן אמר למשה בשמות פרק ב

(יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:

(יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:

ואומר התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

ארבעה חשובים כמתים, אלו הן: עני, סומא, ומצורע, ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב: כי מתו כל האנשים, ומאן נינהו? דתן ואבירם, ומי מתו? מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם;

ושואל התוספות תוספות מסכת נדרים דף ז עמוד ב

עניות כמיתה דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך - גבי דתן ואבירם דע"כ לא מתו אז במצרים שהרי היו במדבר וליכא למימר שהיו סומין ומצורעים החשובים כמתים סומין ליכא למימר דכתיב (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא שהרי היו בקרב ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה שהרי חזרו למומן במעשה העגל וליכא למימר שלא היו להם בנים דהא כתיב (שם) (הם) ונשיהם ובניהם וטפם ועוד דמשום שלא היו להם בנים לא נמנעו מלהיות קרובים למלכות כבתחילה אבל בשביל עניות ודאי נמנעו מלהיות קרובים למלכות.

כלומר דתן ואבירם משבט ראובן שאיבדו את כל הנכסים שלהם ולכן מורחקים מן המלכות נמצאים בעימות עם משה ומה המהות של המחלוקת עם משה ?

אומר המלבי"ם במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה, דתן ואבירם שעיקר מחלוקתם היה על שנטלה הבכורה מראובן, והם לא רצו בכהונה גדולה, כאשר שמעו תשובת משה שהיה רק להפיס דעת קרח ור"נ איש לברר מי שיהיה הכ"ג, הלכו לבתיהם, ושלח משה אחריהם לפייסם ג"כ ולהפרידם מעדת קרח, ויאמרו לא נעלה, אמרו אליו הנה תלונתנו הוא על הבכור' שנטלה מראובן, ובזה נכללו שני דברים [א] שמצד שהוא בכור ראוי לשבט ראובן המשרה והקדימה שזה ניתן ליהודה, [ב] שראוי שינתן לו פי שנים בנחלת הארץ שזה ניתן ליוסף, [כי על הלויה כבר שמעו תשובתו לקרח ועדתו], וכשקורא אותנו מוכרח שיפצה אותנו באחת משתי אלה, שיתן לנו איזה שררה או שיוסיף לנו חלק ונחלה בארץ, וכ"ז אין בידו לתת לנו עד שהעליה אליו יהיה בחנם כמו שיבאר:

ר' חיים פלטיאל במדבר פרק טז

ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן. תימ' תינח קרח ערער על הכהונה שהיה לוי אלא אילו אמאי, וי"ל שערערו על הבכורה ואמרו אנו יש לנו בכורה מן הדין ויש לנו להיות גם הכהונה דעבודה בבכורות, וא"ת הרי עשינו את העגל גם אהרן עשה את העגל והלויים לא עשו.

ולכאורה הטענה שלהם הוא כלפי הקב"ה ומשה והם לא מקבלים את לקיחת הבכורה מהם ולכן לא מוכנים לקבל את המנהיגות של משה

 

 

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א

ר' יהושע אומר, אימתי הצילו המקום, באותה שעה שאמר לו דתן, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' וישמע פרעה את הדבר הזה. אמר, תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו. באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם כדמותו של משה. תפסו את המלאך והניחו את משה. [ר' אליעזר אומר, בני אדם שתפשו את משה,] עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשים וסומים, והיו אומרים לאלמים היכן הוא משה ולא היו מדברים, ולחרשים ולא היו שומעין, ולסומין ולא היו רואין, כענין שנאמר +שמות ד יא+ ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', לכך נאמר כי אלהי אבי בעזרי

ומדוע נלקח הבכורה וניתנה ליוסף אומר התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

ואומר המדרש אגדת בראשית (בובר) פרק פג

 ומפני שעשית אותו מעשה נטלו ממך שלשה כתרים, ונתנו לאחיך, בכורה ליוסף, כהונה ללוי, מלוכה ליהודה, אלולי כך, בכורי אתה, זה בכורה.

כלומר יכול להיות שגם יש להם טענה על כתר כהונה שניתנה ללוי ולכן הצטרפו לקרח שערער על משה בנושא כתר הכהונה וגם על כתר מלוכה ולכן לא שמעו למשה

ואומר השמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

א, כט נצים (/שמות/ ב') - זה דתן ואבירם. קראם נצים על שם סופן. הם שאמרו דבר זה, הם שהותירו את המן, הם שאמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד), הם שהמרו על ים סוף. דבר אחר: נצים - שהיו מתכוונים להרוג זה את זה, כמה דאת אמר: כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה) ואמר ר' אלעזר: במצות שבמיתה הכתוב מדבר.

ואומר האבן עזרא במדבר פרק כו

(יא) ובני קרח לא מתו - והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים, והם הנקראים הקרחים, לבני קרח מזמור (תה' מט, א), גם בתורה כתוב: משפחת הקרחי (נח). והזכיר הכתוב ובני קרח עם בני ראובן, בעבור כי בני דתן ואבירם גדולים וקטנים מתו. והנה רעת דתן ואבירם קשה מרעת קרח:

וצריך להגיד שעל אף שהמציאות הוכיחה  לדתן ואבירם שהם טועים כאשר דתן הכה את אבירם משה ברח אבל חזר כמנהיג של עם ישראל , גם כאשר המרו  לפני חצית ים סוף הים נבקע ועם ישראל עבר , גם בפרשת המן כאשר הם אספו יותר מהצורך והתולעים הוכיחו להם שהם טועים וגם בפרשת קורח ולכן הגמרא אומרת בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן.

לסיכום דתן ואבירם מתחילתם ועד סופם ערערו על לקיחת 3 הכתרים מראובן כתר מלוכה כתר כהונה וכתר בכורה ולכן סופם היה שנבלעו חיים שאולה ואיבדו את הכול את רכושם לפני הבליעה ,את בניהם ואת חיי העולם הבא שלהם שירדו חיים שאולה 

פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ? ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת קורח אברהם חידש שיהיה מחלות זקנה בעולם וכתוב בתורה המחלה אשר שמתי במצרים האם זה סתירה ? האם יש שני סוגי מחלות ? מה הקשר של מחלות ליציאת מצרים ? מה הקשר של מכות מצרים למחלות ? מה הקשר בן בחירה חופשית למחלה ?  ‏כ"ה/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

והסברתי במאמרים הקודמים שלכאורה עד אברהם לא היה מושג כזה מחלה ואברהם התפלל לקב"ה וחידש את מחלת הזקנה אותם מחלות שלא מתים מהם  ויעקב התפלל וחידש  את אותם מחלות שמתים מהם  ואלישע חידש את הרפואה לאותם מחלות . אבל בתורה ניתן להבין אחרת כתוב

ויקרא פרק כו

(טז) אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם:

ובדברים פרק כח

(כב) יַכְּכָ֣ה יְ֠קֹוָק בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ:

דברים פרק כח

(כז) יַכְּכָ֨ה יְקֹוָ֜ק בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ ובעפלים וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא:

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק להיך וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ולכאורה יש מחלה שהקב"ה שם על עם ישראל וצריך להבין איך זה מסתדר עם הגמרא שאומרת שמי שחידש את המחלות היה אברהם ויעקב ?

קודם כל לפי הבנתי כל ענין המחלה שמדובר בתורה זה חידוש מזמן יציאת מיצרים

בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙  ,  כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ , ודברים פרק כח 

(טו) וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ:

כלומר עד שלא נתן הקב"ה את התורה כל הקללות הללו וכל המחלות הללו לא היה להם תוקף ורק אחרי שעם ישראל קיבל את התורה ביציאת מצרים עמד לאדם  את זכות הבחירה לבחור בטוב או ברע והבחירה ברע מביאה על האדם את הקללות כלומר הקללות זה דבר שבא כתוצאה מבחירה חופשית

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בחוקתי [המתחיל בדף עה עמוד א]

[כו, טז] אף אני אעשה זאת. באף אני בא עליכם. אשר בניתי אני אהרוס ואשר נטעתי אני אתוש. מידכם היתה זאת לכם. אין הרעה יוצאה מלפני לעולם שנאמר (איכה ג) מפי עליון לא תצא וגו'. והפקדתי עליכם. עד שהראשונה פקודה אצליכם אביא אחרת ואסמכה לה. בהלה. המבהלת את הבריות זה מכת מותן. את השחפת ואת הקדחת. מלמד שהוא נשחף בצונן ונקדח באש. שלא יהא לו מנוח על משכבו. מכלות עינים. שלא יהא סבור בעצמו שיחיה. ומדבות נפש. שאפילו אחרין לא יהו סבורין עליו שיחיה והם דואבים עליו.

ביציאת מצרים המכות שהביא הקב"ה על המצרים היה מתוך הבחירה החופשית של המצרים ופרעה כי לפני כל מכה ומכה בא משה והתריע לפני פרעה מה הקב"ה מתכון לעשות ואחרי שפרעה דחה את דברי משה הביא הקב"ה את המכה על מצרים כלומר כל מכות מצרים היה תוצאה של בחירה חופשית של פרעה אומנם  הקב"ה חיזק את ליבו של פרעה אבל היה לפרעה את היכולת לקבל את דברי משה ולא לקבל את המכות והיה שלב בו כתוצאה מבחירתו של פרעה הכניס את עצמו למצב שן חוסר בחירה . ממתן תורה חידש הקב"ה שלא צריך כמו ביציאת מצרים את ההתראה על כל מכה כי כל המצוות ניתנו במעמד הר סיני לעם ישראל וכול אחד ואחד עומד ולכאורה מותרה על המצות ולא צריך התראה מיוחדת מאת הקב"ה על קיום המצות ואי קיום המצוות משמעותם קבלת המכות בבחירה חופשית של האדם ואם כן צריך להגיד שעד מתן תורה בני האדם כולל בני נוח לא היו עומדים ומותרים ולכן לא היו מחלות שהקב"ה הביא על אדם מתוך אי קיום המצוות ולכן אברהם התפלל לקב"ה שיביא את המחלות מתוך הבנה שהמחלה היא מצד מידת החסד ולא מצד מידת הדין ולכן חידש אברהם את המחלות שלא מתים מהם  . ויעקב חידש את המחלות מצד מידת החסד אותם מחלות שמתים בהם .

ביציאת מיצרים המכות היה חידוש שהקב"ה הביא מחלות מצד מידת הדין אבל בכל מכה ומכה היה התראה מיוחדת למצרים שבו יכלו לקבל או לדחות את המכה .

במעמד הר סיני כל עם ישראל התרפא מכל המחלות כי היה זה רגע שבו מצד אחד התקבלה התורה ומצד שני עוד לא היה רגע שעברו על המצות ולכן ברגע זה כל עם ישראל התרפא מכל המחלות ומכול המומים אבל מרגע קבלת התורה כל עם ישראל עומד ומותרה על המצוות ומרגע זה כל מכה או מחלה הבאה עליו היא מצד הבחירה החופשית של האדם

וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם 

נאמר באיכה פרק ג

(לח) מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) איכה פרק ג סימן לח

(לח) מפי עליון לא תצא. אמר ר' אלעזר משעה שאמר השם למשה (דברים ל, טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר מיום שנתנה התורה מיד נתן ענשה ושכרה, ועל לא שמרו ברית יי' אלהים גלו, ולכך נאמר מפי עליון לא תצא, כלומר מפי השם אינן יוצאין אלא מפי התורה.

והנוסח של תפילת   18

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ואכן ניתן להבין את הנוסח  לְכָל מַכּוֹתֵינוּ   כלומר המכות שלנו כלומר אנחנו מתפללים רק על אותם מחלות שהם המכות שלנו כלומר מה שהבנו על עצמנו אבל לא על אותם מחלות שהם מצד החסד שבאות להטיב איתנו .

לסיכום עד מתן תורה לא היו מחלות ולכן חידש אברהם את מחלות הזקנה שלא מתים מהם . ביציאת מצרים חידש הקב"ה את המכות שיש בהם מחלות אבל היה צריך להתריע לפני כל מכה ומכה כדי לתת את זכות הבחירה לאדם . ממעמד הר סיני אנחנו עומדים ומותראים על ידי התורה . יש מחלות שהם חלק מהבחירה שלנו ברע ואותם מחלות זה המכות שחידש  הקב"ה במוצרים אבל יש מחלות שעליהם אנחנו לא מתפללים  וזה המחלות שחידש  יעקב מצד מידת החסד

וצריך עיון כיצד ניתן להבחין בן המחלות

פרשת שלח לך מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת שלח לך  מה זה רוח אחרת שכתובה אצל כלב בן יפונה ? למה מוזכר רק כלב ולא יהושע  ? מה עשה כלב בן יפונה בחברון ? וכיצד זה קשור למלוכה של דויד המלך ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב במדבר פרק יד

(כד) וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה:

ויש כאן שני שאלות להיכן נעלם יהושע ומה המשמעות של רוח אחרת ? 

רש"י במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) רוח אחרת - שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב,ד למרגלים אמר, אני עמכם בעצה, ובלבו היה לומר האמת ועל ידי כן היה בו כח להשתיקם, כמו שנאמר (לעיל יג ל) ויהס כלב, שהיו סבורים שיאמר כמותם, זהו שנאמר בספר (יהושע יד ז) ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי,ה ולא כאשר עם פי:

ורש"י מפרש רוח אחרת הכוונה שכלב היה "פוליטיקאי"  הוא חשב דבר אחד אבל דיבר דבר אחר וזאת כדי שיוכל לתמרן את המצב לטובתו  כדי שהם יקשיבו לו

והאבן עזרא במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

(כד) ועבדי כלב - הזכירו לבדו בעבור ויהס (במדבר יג, ל).   

כלומר האבן עזרא מפרש למה לא הוזכר יהושע כי כלב היסה את העם במדבר פרק יג ואמר

(ל) וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ:

ובזכות האומץ של כלב לדבר אל העם ולהסביר לו את היכולת לרשת את הארץ רק הוא הוזכר ולא יהושע  .  והרמב"ן במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב – לא הזכיר יהושע, כי פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה שיהיה הוא במקום משה.

מפרש הרמב"ן שזה שכרו של כלב אבל יהושע יקבל את תפקיד מנהיג העם במקום משה ולכן לא הוזכר כאן  . ור' חיים פלטיאל במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד

(כד) ועבדי כלב. תימ' למה לא הזכיר יהושוע שהרי גם הוא מלא אחרי יי, וי"ל לפי שלא היו ליהושוע בנים לא היה יכול לומר (וזרעה) [וזרעו] יורישנה לכך לא הזכיר יהושוע.

וחיים פלטיאל מפרש כי סוף הפסוק מדבר על זרעו שיקבל ירושה אבל ליהושע לא היה בנים ולכן לא היה שייך בירושה ולכן לא נכתב בפסוק .  והגור אריה במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כד אומר

אלא כך פירושו, שהיה רוח אחרת בכלב - ממה שהיה נראה רוחו ממה שדבר בפיו, כי מי שהיה שומע כלב מדבר היה סובר שרוחו אשר בקרבו גם כן מסכים עם המרגלים, ולגנות את הארץ, ואינו כן, כי רוח אחרת היתה בו, לא כמו הרוח שהבינו מפיו:

ופרוש זה מאוד דומה לפרוש של רש"י

ועכשיו נראה את הפרוש של הזוהר על השאלות שלנו

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ', אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה אִסְתָּכַּל וְיָדַע דְּלָא יִצְלְחוּן בְּאָרְחַיְיהוּ, כְּדֵין צַלֵּי עָלֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ. כְּדֵין כָּלֵב הֲוָה בְּדוֹחֲקָא, אָמַר, מַה אַעְבִּיד, הָא יְהוֹשֻׁעַ אָזִיל בְּסִיַיעְתָּא עִלָּאָה דְּמֹשֶׁה, דְּשָׁדַר בֵּיהּ נְהִירוּ דְּסִיהֲרָא, וְהוּא אַנְהִיר עָלֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ שִׁמְשָׁא. מָה עֲבַד כָּלֵב. אִשְׁתְּמִיט מִנַּיְיהוּ, וְאָתֵי לְגַבֵּי קִבְרַיָּיא דַּאֲבָהָן, וְצַלֵּי תַּמָּן צְלוֹתֵיהּ.

תרגום :

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל וְיָדַע שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ בְדַרְכֵיהֶם, וְאָז הִתְפַּלֵּל עַל יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז כָּלֵב הָיָה בְדחַק, וְאָמַר מָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ בְּסִיּוּעַ עֶלְיוֹן שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁלַח בּוֹ אוֹר הַלְּבָנָה, וְהוּא הֵאִיר עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ. מֶה עָשָׂה כָּלֵב? נִשְׁמַט מֵהֶם וְהָלַךְ לְקִבְרֵי הָאָבוֹת, וְהִתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלָּתוֹ.

אומר הזוהר שכלב בן יפונה הבין שללא סיוע של האבות הוא לא יוכל לצלוח את משימת הריגול ולכן הלך לקבר האבות כדי להתפלל שם וכיצד הבין כלב בן יפונה מה עליו לעשות אומר הזוהר

וְתָא חֲזֵי, דָּוִד בָּעָא לְאִתְבְּנָאָה בְּמַלְכוּ שְׁלֵימָתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְבְּנֵי, עַד דְּאָתָא וְאִתְחֲבָּר בַּאֲבָהָן. וְקָאִים שֶׁבַע שָׁנִים לְאִתְבְּנָאָה בְּגַוַויְיהוּ. לְבָתַר שֶׁבַע שָׁנִים, אִתְבְּנֵי בְּכֹלָּא, אִתְמַשְּׁכָא מַלְכוּתֵיהּ דִּי לָא תַּעְדֵּי לְעָלְמִין. וְאִי לָאו דְּאִתְעָבַד בְּחֶבְרוֹן לְאִתְחַבְּרָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא אִתְבְּנִי מַלְכוּתֵיהּ לְאִתְמַשְׁכָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּהַאי גַּוְונָא כָּלֵב, אִתְנְהִיר בֵּיהּ רוּחָא דְּחָכְמְתָא, וְאָתָא לְחֶבְרוֹן, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וּלְדוּכְתֵּיהּ אָזִל, וּלְבָתַר, דּוּכְתֵּיהּ הֲוָה, וְיָרִית לֵיהּ.

תרגום :

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת וְלִמְקוֹמוֹ הָלַךְ. אַחַר כָּךְ מְקוֹמוֹ הָיָה, וְיָרַשׁ אוֹתוֹ.

כלומר הרוח האחרת של כלב זה רוח חוכמה שנכנסה בו ואז הבין שכדי שיוכל לצלוח את המשימה של הריגול הוא צריך ללכת לקברי אבות ולהתחבר לאבות כדי שיהיה שיעבור בהצלחה את משימת הריגול ואת האפשרות להיכנס לארץ ישראל , וכניסה לארץ ישראל זה משימה שצריך התחברות לאבות כי מלכות צריך את האבות כמו שדויד קיבל את כוחו בחברון וכמה מסביר את זה הזוהר

אֶלָּא, כֹּלָּא הוּא רָזָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא לָא קַבִּיל מַלְכוּ שְׁלֵימָתָא, עַד דְּאִתְחֲבָּר (בראשית ע''ט ע''ב) בַּאֲבָהָן. וְכַד אִתְחֲבָּר בְּהוּ, אִתְבְּנִי בְּבִנְיָינָא שְׁלִימוּ, מֵעָלְמָא עִלָּאָה, וְעָלְמָא (בראשית רמ''ז ע''א) עִלָּאָה אִקְרֵי שֶׁבַע שָׁנִים, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ בֵּיהּ.

תרגום :

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וצריך להבין את מהות מעשה הריגול ואומר הזוהר

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַאי קָא מַיְירֵי, דְּהָא וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים סַגִּי לֵיהּ. אֶלָּא וְהַיָּמִים, אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, כֻּלְּהוּ הֲווֹ מִתְחַבְּרָן בְּהַהוּא זִמְנָא בְּהַהוּא אִילָנָא דְּחָטָא בֵּיהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן. כְּמָה דְּתָנֵינָן עֲנָבִים הָיוּ וְעַל דָּא, וְהַיָּמִים: אִינּוּן דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן, יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּיְיקָא.

תרגום :

וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. וְהַיָּמִים, מַה בָּא לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי וְאָז בִּכּוּרֵי עֲנָבִים מַסְפִּיק לוֹ? אֶלָּא וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַנּוֹדָעִים, כֻּלָּם הָיוּ מְחֻבָּרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּאוֹתוֹ עֵץ שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ עֲנָבִים הָיוּ, וְעַל זֶה וְהַיָּמִים - אוֹתָם הַיְדוּעִים - יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים דַּוְקָא

כלומר מהות המשימה של המרגלים להבין את המצב בארץ ולדעת מה התפקיד שלהם ומובן מהזוהר שהנפילים שהיו בחברון מחוברים לעץ הדעת כלומר הם חלק של המשך החטא של האדם הראשון (וכבר דיברתי בעבר על הנפילים ועל המקום המרכזי שלהם ) ולכאורה התפקיד של המרגלים להבין את המצב ולהבין שהכניסה לארץ וההתגברות על הנפילים היא חלק מתיקון של חטא של האדם הראשון ומשימה זו היא כמעט בלתי אפשרית ורק בזכות האבות הנמצאים בחברון כולל האדם הראשון ניתן להתגבר על אותם נפילים ולרשת את הארץ

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מַאן דְּהַוָה רָשִׁים מִכֻּלְּהוּ דָּא עָאל בְּגַוִּויהּ דְּבֵיהּ תַּלְיָא כֹּלָּא. וְתָּא חֲזֵי, מַאן הוּא מִשְּׁאַר אָחֳרִי דְּיֵכוּל לְאַעֲלָא תַּמָּן, דְּהָא כְּתִיב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִדְּחִילוּ דִּלְהוֹן מַאן יָכִיל לְאַעְלָאָה (דף קנ''ט ע''א) בִּמְעַרְתָּא. אֶלָּא שְׁכִינְתָּא עָאלַת תַּמָּן בְּכָלֵב, לְבַשְּׂרָא לַאֲבָהָן, דְּהָא מָטָא זִמְנָא לְאַעֲלָא בְּנַיְיהוּ לְאַרְעָא, דְּאוֹמֵי לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדָא הוּא וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.

תרגום :

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִי שֶׁהָיָה רָשׁוּם מִכֻּלָּם, זֶה נִכְנַס בּוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל. וּבֹא וּרְאֵה, מִי הוּא מִשְּׁאָר אֲחֵרִים שֶׁיָּכוֹל לְהִכָּנֵס לְשָׁם? שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, וּמִפַּחְדָּם מִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּמְּעָרָה? אֶלָּא הַשְּׁכִינָה נִכְנְסָה שָׁם עִם כָּלֵב, לְבַשֵּׂר לָאָבוֹת שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ זְמַן לְהַכְנִיס בְּנֵיהֶם לָאָרֶץ שֶׁנִּשְׁבַּע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ וַיָּבא עַד חֶבְרוֹן.

וזה לפי דעתי מדוע המלכות נתנה למלך דויד שהוא משבט יהודה כי הבסיס לכל המלוכה היא המעשה של כלב בן יפונה שהצליח לעמוד לבדו מול הענקים וכתוב שופטים פרק א

(כ) וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיּ֣וֹרֶשׁ מִשָּׁ֔ם אֶת־שְׁלֹשָׁ֖ה בְּנֵ֥י הָעֲנָֽק:  

ואצל דויד כתוב  בשמואל ב פרק ב

(א) וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה:

והתוצאה שמואל ב פרק ב

(ד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל: ס

 

פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בשלח איך חידש אלישע רפואה למחלה כאשר שלמה שהיה הרבה לפניו כתב את ספר הרפואות ? מה הקשר של ספר הרפואות לאברהם ? מה החידוש של המלך חזקיהו בעמידת חולי ? מה הקשר של אלישע למלך חזקיהו ?   ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בשבוע שעבר נשארנו עם קושיה עצומה כתוב שאלישע חידש שניתן יהיה להתרפות ממחלות שמתים מהם אותם מחלות שיעקב חידש בעולם לעומת זאת כתוב ששלמה המלך שחי הרבה לפני אלישע כתב את ספר הרפואות שמאוחר יותר המלך חזקיה גנז אותו .

ונוסף על הקושיה הזאת כתוב במדרש בילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמג

חזקיהו חדש עמידת חולי אמר לפניו רבש"ע אלו העמדת אותו עד יום מותו אינו עושה תשובה אבל מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הה"ד מכתב לחזקיהו.

אבל הגמרא כותבת  שאלישע חידש את הריפוי למחלה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הרי זה לכאורה יש סתירה בן המדרש לגמרא  וננסה להבין מה המהות של ספר הרפואות של המלך שלמה

אומר רש"י מסכת פסחים דף נו עמוד א

וגנז ספר רפואות - כדכתיב והטוב (והישר) בעיניך עשיתי ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.

ואומר ר' עובדיה מברטנורא מסכת פסחים פרק ד

וגנז ספר רפואות - לפי שלא היה לבם נכנע על חליים אלא מתרפאים מיד. והרמב"ם פירש, ספר רפואות, ספר מודיע מעניני צורות הכוכבים והטלסמאות, שצורה פלונית העשויה בזמן ועת ידוע מרפאת מחולי פלוני, וזה היה קרוב להטעות הבריות אחר עבודת כוכבים ולכך גנזו

יש שני פרושים מה המהות של ספר הרפואות האחד שהמלך שלמה הכיר את סודות הטבע ואת מהות הצמחים  והעצים והצליח לכתוב את ספר הרפואות

 אומר האברבנאל מלכים א פרק ג

והבחינה הרביעית הוא במה שכללה ידיעת שלמה תועלות הדברים השפלים כלם וסגולותיהם, שהם הטבעיים הנסתרים אצל בעלי העיון, ואופן התחייבם והמשכם מהצורות העצמיות, ובכלל היה יודע ערכי טבעי הדברים אלו לאלו, רצוני להתנגדותם והפכיותם והדמותם ואופני התחלפותם ומדרגות קצתם על קצתם וסדורם בכללות העולם השפל כל דבר לא יכחד מן המלך, ולזה עשה ספר הרפואות שזכרו חכמים ז"ל (ברכות פ"א דף י' ע"ב) מכל הדברים המתיחסים כפי טבעם לבריאות האדם ושוויו. ולהיות ידיעת שלמה מארבעת הבחינות האלה שלם בידיעת העולם השפל הזה בדברים לא הגיע אליהם העיון האנושי והדרך הפלא ויוצא מן המנהג הטבעי, נאמר לו הנה נתתי לך לב נבון וחכם אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:

אומר האברבנל ששלמה ידע את מהות העולם השפל ולכן עשה את ספר הרפואות שכל מי שקרה בספר התרפא . וצריך להבין אם כן באיזה מחלות הספר הזה פעל ולפי ההסבר של רש"י וברטנורא  אני רוצה להגיד שמדובר באותם מחלות שהיו מזמן אברהם כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם ולכאורה הם אותם מחלות שבאו כתוצאה שאברהם התפלל לקב"ה שיבדיל בן האנשים בסימני זקנה וזה מחלות שלא מתים מהם וזה בדיוק כמו שתירצו התוספת על הקושיה שבזמן אברהם היה מחלות שנרפאו מהם ע"י הסתכלות באבן הטובה שתלויה  על צווארו וזה לכאורה סותר את  הגמרא שאומרת שיעקב התפלל שיהיו מחלות כדי שאדם יוכל לצוות את בני בתו ותרוץ התוספות שמדובר במחלות שלא מתים מהם .

אבל נשאלת  השאלה כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

אם הקב"ה תלה את התרופה בגלגל החמה אז מה הבעיה עם ספר הרפואות שאנשים מתרפים ממנה הרי הם יכולים או להתרפות ע"י גלגל החמה או על ידי ספר הרפואות ?  וצריך להגיד שהתירוץ נמצא ברש"י שאומר שהיו מתרפאים מיד . אברהם הביא את מחלות הזקנה שלא מתים מהם אבל הביא איתו את התרופה אבל מהות התרופה הייתה  להבין דרך ההסתכלות על האבן ואברהם שהאבן היית תלויה על צווארו להבין דרכה את מהות העולם את מהותו של בורא עולם ודרך ההבנה הזאת להגיע לשלמות שגורמת להתרפא מן כל המחלות כי מי שנמצא במאה אחוז עם בורא עולם לא שייך בו מחלות וגם לאחר מותו של אברהם שם בקב"ה את האבן על גלגל החמה כדי שנעבור את אותו תהליך של ההבנה מי ברא את העולם ואיזה דרך אנחנו צריכים ללכת דרך שסלל אברהם אבינו וההבנה הזאת היא שנותנת לנו ריפוי מכל מחלה אבל מה שעשה שלמה המלך הוא ניתק את התרופה ממהות התרופה אדם לא היה צריך להבין את העולם למצוא מי המנהיג של הבירה וכך לכלכל את צעדיו בהתאם לציווי של בורא העולם וזה גרם לאנשים שליבם לא נכנע כלומר לא הפנימו מי באמת העיקר של העולם וזה בורא העולם הקב"ה וגם לשיטת הרמב"ם שהיה בספר הרפואות סימנים של צורות כוכבים יש להבין את הקשר לאבן הטובה שהקב"ה תלה אותו על גלגל החמה ולכן המלך חזקיהו גנז את ספר הרפואות כי הוא ניתק את הקשר של התרופה מהמקור לרפואה וזה ההכרה האמיתית בבורא עולם  וכך כותב [רבינו] בחיי שמות פרק טו

ושם נסהו. הצמח הזה, ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך" כלומר: אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים אין לך לזוז ממצות התורה "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו, לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

ובזה מתורץ הקושיה על אלישע וספר הרפואות של שלמה אבל עדיין צריך לתרץ את הסתירה בן הגמרא למדרש מי באמת העמיד תרופה למחלה שמתים ממנה אלישע או המלך חזקיהו ?

ואני רוצה לתרץ שיש שני סוגי חידושים אחד של אלישע וחידוש של המלך חזקיהו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה – מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה ודש אבריך הוא – לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אצל המלך חזקיהו לא היה גזירה שימות בלבד נגזרה עליו גזירה שלא יחיה לעולם הבא כלומר החידוש של המלך חזקיהו  לא היה בזה שיכול היה לרפא את עצמו כי את זה חידש אלישע שהיה לפני המלך חזקיהו ומה שחידש המלך חזקיהו שניתן לבטל גזירה  לעולם הבא ולכן אין כאן סתירה בן אלישע למלך חזקיהו ובהמשך הגמרא אנחנו רואים את הקשר בן אלישע וחזקיהו אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'. רבי לוי אמר: על עסקי הקיר; אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה – החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב – על אחת כמה וכמה. זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי – מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות.

כלומר חזקיהו לומד מהרפואה של אלישע מקל וחומר את הרפואה שלו שזה לא הרפואה של הגוף אלה הרפואה של הנפש ומקבל חזרה את העולם הבא שלו .

לסיכום אני רוצה להסביר שמזמן אברהם שהביא את הזקנה ואיתו את המחלות שלא מתים מהם הביא את התרופה שהיא האבן הטובה על צווארו אבל צורת פעולת התרופה היה דרך הבנת העולם והכרת בורא עולם . לאחר מותו של אברהם הקב"ה שם את האבן הטובה על גלגל החמה והתרופה ניתנת לכל אחד שיכול להשתמש בא על ידי ההכרה בבורא עולם . שלמה המלך הוריד את התרופה  לספר הרפואות ובכך ניתק את התרופה מהמהות שלה ולכן המלך חזקיהו גנז אותו וספר הרפואות הזה טיפל רק באותם מחלות שלא מתים מהם . אלישע חידש את הריפוי ממחלה שמתים ממנה בעולם הזה והמלך חזקיהו חידש שניתן גם לרפא מחלה שמתים ממנה גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא וזה המשפט המוכר לכולם

כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אבל צריך להגיד שמדובר על חרב שמטרתה להעביר את האדם גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא

פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

בס"ד
פרשת בהעלותך מה ההיסטוריה של המחלות ? מה מקור המחלות ? ממתי יש מחלות ? כמה סוגי מחלות היו? כיצד ריפא אברהם מחלות ? היכן התרופה למחלות שלא מתים מהם ? ‏י"ח/סיון/תשע"ו

כתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם - משתעי בהדי יצחק, בהדי יצחק - משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם, בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חלה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי.

הגמרא מביאה לנו את ההיסטוריה של התפתחות המחלה . בזמן אברהם לא היה זקנה כלומר לא היה תהליך של הזדקנות ואדם צעיר  היה נראה כמו אדם זקן ולא ניתן היה להבדיל בן אברהם ליצחק שהיה דומה לאברהם ולכן התפלל אברהם ובאה זקנה לעולם כלומר היה ניכר מי זקן ומי צעיר ומקשה המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

והוה זקנה. ק"ק דכבר כתיב באנשי סדום מנער ועד זקן וכתיב ואבינו זקן ובאברם גופיה כתיב ואדוני זקן ואברהם ושרה זקנים מאי אולמיה האי קרא ואברהם זקן מכל הני קראי וי"ל דודאי הזקנה ע"ש רוב שנים היה כבר בעולם אלא שלא היה בעולם הזקנה הניכרת בליבון שיער ודבעי משתעי בהדי אברהם כו' וע"ז בקש רחמים להיות הזקנה ניכרת בליבון שיער

וניתן להבין שלא הייתה זקנה אבל אנשים היו מתים  לא בגלל תהליך של זקנה ולא בגלל מחלה כאשר הגיע זמנם למות היו מתים מייד ללא תהליך של  הזדקנות או של  מחלה .

כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם – תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא

ועל זה מקשה התוספות מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

שכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא – וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם כדאמרי' בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פז.) דעד יעקב לא הוה חולשא ועד אלישע לא הוה דאיחלש ואיתפח ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי ור"ת ור"י מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה מכאן ואילך הוה דאיחלש חולי של מיתה ולא הוה דאיתפח עד אלישע

יש שני תירוצים בתוספות על זה האבן הטובה שהייתה  על צווארו של אברהם אבן טובה שכל מי שראה אותה התרפא ומדובר בחולי שנגרם כתוצאה ממעשה אדם והתירוץ השני שמדובר במחלה שלא מתים ממנה . כלומר לפי התירוץ השני בזמן אברהם היו מחלות שלא מתים מהם ואותה אבן טובה ריפאה אותם ממחלתם וחוץ מזה אנשים היו מתים מיד ללא מחלה . בזמן יעקב לא היה חולשה כלומר מחלה ויעקב התפלל שיהיה תהליך של מחלה כדי שלאנשים יהיה זמן כדי להיפרד מבני משפחתם ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

בעא רחמי והוה חולשא - שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו.

כלומר  לפי התירוץ של התוספות בבא בתרא מה שיעקב חידש שלפני שאדם מת היה יכול לחלות כדי שיהיה לו זמן לצוות את בני משפחתו . אבל מזמן אברהם היו מחלות שלא היו מתים מהם אבל הבן הטובה של אברהם שהיתה על צוארו יכלה לרפות אותם מהמחלות שלא היו מתים מהם

ומכאן אפשר להבין שברגע שאדם חלה היה זה חולי של מות כלומר לא היה ניתן להתרפא מהמחלה הזאת כי כאשר בא אלישע אז הוא התפלל שיהיה חולי שניתן לרפא אותו . ולפי התירוץ השני של תוספות היו שני סוגי מחלות מחלה "קלה " שלא היו מתים ממנה ומחלות כאלו היו גם בזמן אברהם והיו מחלות "קשות " שהיו מתים ממנה ולא היה ניתן לרפא אותם . ובא אלישע  וחידש שהמחלות שהיו מתים מהם ניתן היה לרפא אותם .

כלומר רק מהזמן של אלישע מחלה שלא נוצרה על ידי אדם ניתן היה לרפא אותה כי עד שאלישע לא התפלל שניתן יהיה לרפא את המחלה כל מי שחלה ממחלה היה מת .

אם כן מחלה הבאה על האדם שיש בה סכנת חיים זה מחלה שבאה לעולם על ידי יעקב אבינו . ולפי התירוץ השני של תוספות מחלה שלא מביאה לידי מוות היית בעולם גם ללא בקשתו של יעקב ואותה אבן טובה נמצאת עכשיו על גלגל החמה והיא נותנת מרפא  לכל העולם כמו שכתוב בגמרא "אמר אביי, היינו דאמרי אינשי: אידלי יומא אידלי קצירא "

ואומר רש"י מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אידלי יומא - הוגבה שמש כשהחמה זורחת.  אידלי קצירא - מיקל החולי.

כלומר הקב"ה דרך אברהם נתן את הכוח לרפא מחלות שלא מביאות למיתה

ואומר הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר אברהם שהכיר את בוראו מתוך עצמו הביא לעולם את הרפואה לאותם מחלות שלא מתים מהם ואת הכוח הזה הוכנס לגלגל החמה וניתן לכל העולם כולו . אבל רק מי "שמסתכל עליו:"  נרפא כלומר אותו סגולה לרפא את אותם מחלות ניתן רק למי שרואה אותה כלומר מבין את מה שאברהם אבינו הבין כי יש בורא לעולם אבל מי שלא "רואה את האבן " לא יכול להתרפות מהמחלה כי התנאי הוא שצריך לראות אותו כלומר להבין את המשמעות שלו כמו שאברהם הבין את העולם ומצא את הקב"ה . ולכן יש להגיד שאברהם שם אותו על צווארו כלומר ללא שהיה על צווארו לא היה יכול האדם להתרפא כי לא הבין את הקשר בן האבן הטובה להבנה של אברהם מי בורא העולם ומי אחראי על המחלות .ואברהם שלכאורה הביא את המחלות לעולם הביא גם את התרופה למחלות הללו כלומר אותם מחלות שלא מתים מהם

וכאן יש שלב נוסף בהתפתחות המחלה  

אומר צרור המור שמות פרק ד

וזהו ושם ניסהו. לאותו עשב. ולפי שידוע שיש עשבים שיש להם סגולות נפלאות להחיות ולרפאות כל החלאים. וכל זה השיג שלמה בחכמתו ועשה ספר רפואות מסגולת כל העשבים עד האזוב אשר בקיר

אומר צרור המור ששלמה המלך החכם באדם חיבר ספר רפואות שהיה בו תרופה להתרפאות מכל מחלה כלומר אלישע חידש שאותם מחלות שכולם היו מתים מהם ניתן היה לרפא ושלמה חידש ספר שהיה נותן לכל אחד את הכוח להתרפא מכוח ההבנה של עולם הצמחים .

ואז בא חזקיהו וגנז את ספר הרפואות של שלמה

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות - והודו לו, כתת נחש הנחשת - והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו.

וצריך עיון גדול ונשאלתי על ידי הרב אבנר בשיעור הרי הנביא אלישע היה הרבה אחרי שלמה וכיצד אלישע חידש תרופה למחלה הרי שלמה עשה זאת לפניו ובעזרת השם אדון בנושא בשיעור הבא בפרשת בשלח

 

פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד 
פרשת במדבר מה הדין של בן 20 ? מה מיוחד בגיל הזה ? מה השתנה במעמד הר סיני לגבי גיל 20 ? מה יהיה לעתיד לבא לגבי גיל העונשין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ו

במדבר פרק א

(ב) שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן:

ואומר רש"י במדבר פרשת במדבר פרק א פסוק ג

(ג) כל יצא צבא - מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים

וצריך להבין מה המשמעות של עשרים שנה כתוב ויקרא פרק כז

(ג) וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(ד) וְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל:

(ה) וְאִ֨ם מִבֶּן־חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים:

כלומר מחמש שנים עד עשרים שנה השווי של האדם הוא 20 שקלים ומגיל עשרים 50  שקלים .

ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם:

כלומר בגיל 18 הוא מתחתן ואומרת התורה בראשית פרק ב

(כד) עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד:

ולכן בגיל 18 אם אשתו בגילו יחד הם שווים 20 + 10 =  30   ועכשיו בגיל 20  הוא שווה 50 + 30 = 80 שקלים

כלומר אם הוא לבדו ההבדל בן לפני עשרים לעשרים הוא פי 2.5    מ   20  ל 50   אבל עם אשתו הוא שווה  פי 2.66  שזה ההפרש מ 30 ל 80  כלומר זה הערך הגדול ביותר שהוא יכול להגיע ולכן זה הזמן בו הוא יכול לצאת למלחמה כששיש לו ערך מספיק כדי לצאת למלחמה 

ואומר הכלי יקר במדבר פרק א

ופשוטו הוא שיוצא צבא היינו למלחמה, כי אילו לא חטאו במרגלים היו נכנסין לארץ מיד, ואף על פי שלפעמים יש בן חיל בפחות מעשרים שנה מכל מקום לא בגבורת איש יחפוץ ה', כי אם בזכותא תליא מילתא, וכל בן עשרים מצד היותו בר עונשין בבית דין של מעלה אז ביותר הוא מדקדק במעשיו ומסתמא יש לו אז יותר זכויות שיגינו בעדו במלחמה, שהרי הכהן מכריז מי האיש הירא מעבירות שבידו ילך וישוב לביתו וכל פחות מבן עשרים מסתמא אינו מדקדק כל כך במעשיו ואין לו כל כך זכויות שיכריעו על חובותיו:

ואומר המגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה משנה כא

בן עשרים לרדוף כי חמש שנים למד תלמודו, שכן הוא אומר, 'הלא כתבתי לך שלישים במועצות' [משלי כב כ], חמש למקרא, חמש למשנה, חמש לתלמוד, והיינו עשרים. ואח"כ מחזר על תלמודו, שהרי למד כל צורכו, והיינו בן עשרים לרדוף, שירדוף אחר תלמודו. יש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אחר מזונותיו, שיש לו ריחים בצוארו שכבר נשא אשה והוליד בנים בשתי שנים וכבר עסק בתורה, ועתה יעסוק בדרך ארץ. ויש מפרשים, בן עשרים לרדוף, אותו מן השמים, שאין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים .

ולמה בית דין של מעלה מענישים רק מגיל עשרים ?

אומר  [רבינו] בחיי בראשית פרק ג

ועל דרך המדרש: הן האדם היה, אדם הראשון כבן עשרים שנה, וזהו: הן האדם היה. מכאן שאין ב"ד של מעלה מענישין עד עשרים שנה. ועל זה נגזר על דור המדבר, מבן עשרים שנה ומעלה. וזהו שדרשו רז"ל: (אבות ה, כא) בן עשרים לרדוף שרודפים אותו מן השמים להענישו על חטאו.

כלומר האדם הראשון נברא כבן עשרים והאדם הראשון נידון למיתה על ידי בית דין של מעלה מכאן שבית דין של מעלה מענישים את האדם מגיל 20

 ואומר התלמוד בבלי מסכת פסחים דף סח עמוד א

עולא רמי: כתיב בלע המות לנצח, וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות! לא קשיא; כאן - בישראל, כאן - בנכרים. ונכרים מאי בעו התם? - דכתיב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם. רב חסדא רמי: כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים! לא קשיא: כאן - לעולם הבא, כאן - לימות המשיח.

וזה ההבנה של  התורת חיים על הנושא  מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות וכו'. הטעם שלעתיד לא ימותו עובדי כוכבים ומזלות בפחות ממאה שנה לפי שקודם מתן תורה לא היו ראויין לעונש מן השמים בפחות ממאה שנה וכן לעתיד לבוא כדאיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל סוף פרשת בראשית דלכך לא הוליד נח עד שהיה בן חמש מאות שנה שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונש וכל אותן שמתו לפני מתן תורה בפחות ממאה שנה לא מתו מיתת עונש בידי שמים אלא מיתה טבעית שנגזרה על אדם הראשון עד סוף כל הדורות אבל לעתיד לזמן תחיית המתים תתבטל גזירת מיתה שנגזרה על אדם כדאמר לקמן צדיקים שעתיד להחיותן שוב אין חוזרין לעפרן לכך אפילו עובדי כוכבים ומזלות שיחזרו לעפרן גם לעתיד כיון שלא ימותו אז מיתה טבעית אלא מיתת עונש לא ימות שום אחד מהן בפחות ממאה שנה דאז הוא ראוי לעונש לעתיד ונראה דדוקא ישראל שקבלו את התורה נתחדש להם אז עונש בידי שמים מבן עשרים שנה ומעלה.

ולפי ההסבר הזה האדם הראשון בן עשרים ובית דין של שמים העניש אותו אבל לאחר העונש של האדם הראשון השתנה  הגיל של העונשין לגיל 100 וזה היה עד דור המבול . במעמד הר סיני התחדש שהדין של עם ישראל יהיה כמו הדין של האדם הראשון מגיל 20 יהיה בר עונשין מהשמים . ולעתיד לבא שהצדיקים יחיו לנצח הנוכרים יהיו  ברי עונשין החל מגיל 100 כמו שהיו לפני דור המבול

אבל עדיין צריך ברור ועיון מה הדין של הנוכרים מדור המבול עד לעתיד לבא

פרשת במדבר מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ? ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

בס"ד
פרשת במדבר  מהי מחלה ? מתי יש מחלה ? האם יש מחלה ללא חטא ? מי הוא הרופא ? למה יש מחלה ?  ‏‏כ"ו/אייר/תשע"ו

שמות פרק טו פסוק כו

וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־ חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס,

ואומר רש"י שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

לא אשים עליך - ואם אשים הרי היא כלא הושמה,ס כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל [דבר זה פן יביאך לידי חולי זה] וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהיע לשרך:

ואומר ר' חיים פלטיאל שמות פרשת בשלח פרק טו פסוק כו

כי אני יי רופאך. תימא מאחר שלא ישים מחלה רפואה למה צריך, וי"ל בזה כי הוא לשון דהא וה"ק מחלה לא אשים עליך דהא אני יי רופאך, מרפא מאכל ומשקה שלך שלא תבוא לידי חולי, וכן מצינו וברך את לחמך ואת מימך, והדר והסירותי מחלה מקרבך, וכן גבי אלישע מצינו וירפא המים. ועוד תירץ מ"ה כי אני רופאך, רפואה שלי אינה כרפואת בשר ודם שהרי אינם יודעים לעשות לאדם שלא יבא לידי חולי רק לרפאותו מחוליו אבל אני ארפאך שלא תבא לידי חולי.

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א

ומה ת"ל כי אני ה' רופאך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב) ואו' רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך (שם /משלי/ ג ח).

כלומר התורה היא הדרך הנכונה ללכת בה בעולם ולכן מי שהולך בדרך התורה ועושה את כל מצוות שנתן הקב"ה לאדם הקב"ה לא ישים עליו מחלה ואם עבר על אחד ממצות השם יש לו אפשרות לתקן ואז הקב"ה הוא הרופא  של האדם וכך אנחנו רואים שבמתן תורה הקב"ה ריפא את כל עם ישראל כלומר מעמד הר סיני היה רגע שבו ניתנה התורה ועדיין לא היה אפשרות לעבור על דברי התורה ולכן כל עם ישראל התרפא במעמד הר סיני

ואומר הגור אריה שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טו

(טו) שלא היה בהן סומא כו'. טעם הדבר, כי התורה היא רפואה לכל גופו, כדכתיב (משלי ד, כב) "ולכל בשרו מרפא", וכדאי היה קבלת התורה לרפאות את גופם. וטעם הדבר הוא ידוע, כי המתדבק בתורה מתדבק במדריגה אשר אין שם חסרון רק שלימות, והבן זה היטב:

ואכן יש דעה בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד א

אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא - דכתיב הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו'. אין יסורין בלא עון דכתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף נה עמוד ב

מיתיבי: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא, דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) +מסורת הש"ס: [על]+ הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי! דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל! אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש. מני? אילימא תנא דמלאכי השרת - והא איכא משה ואהרן, אלא לאו: רבי שמעון בן אלעזר היא, ושמע מינה: יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי - תיובתא.

אם כן הגמרא נשארת בקושיה על רב אמי שאמר שאין מיתה ללא חטא כלומר גם מי שעשה את כל המצוות ולא חטא יכול למות בעטיו של נחש והכוונה ללא שהוא חטא בעצמו וכבר בפרשת חוקת  ‏ח'/תמוז/תשע"ה  כתבתי על משה שלא היה שייך בו מיתה אבל בכל זאת הקב"ה המית אותו שכתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות באותה שעה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה,

ואני חושב שניתן לתרץ את הקושיה שבאמת בזמן שבו כל עם ישראל נמצאים במצב שבו הם מקימים את המצוות כמו שהיה במעמד הר סיני אז בזמן כזה אין מחלה על אף אדם אבל כאשר יש אנשים בעם ישראל שלא מקיימים את התורה יכול להיות מות או מחלה על אדם גם אם הוא מקיים את כל המצוות כי ממעמד הר סיני עם ישראל הוא יחידה אחת גוף אחד ולכן יכול להיות מיתה גם באדם שלא חטא כי יש ערבות בן כל מי ששייך לעם ישראל וכותב הכלי יקר ויקרא פרק א

היינו אחר מתן תורה שנעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה והחוטא לשמים גורם השחתת זולתו, כמו עכן שחטא לבדו וגרם נפילה לכל ישראל ויותר שייכה נגיחה בבריות ועושה בהם רושם ממה שיעשה כלפי מעלה כי אם רבו פשעיו מה יעשה לו יתברך, אבל אדם הראשון שהיה יחידי ואדם אחר אין לקבל ממנו נזק על כן הוצרך להביא בעלת קרן אחת אף על פי שאין נגיחה שייכה כלפי מעלה:

וכדי להבין את מהות הייסורין אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א

אמר רבא ואיתימא רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'; פשפש ולא מצא - יתלה בבטול תורה, שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר: וה' חפץ דכאו החלי; יכול אפילו לא קבלם מאהבה - תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת - אף יסורין לדעת. ואם קבלם מה שכרו - יראה זרע יאריך ימים; ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: וחפץ ה' בידו יצלח.

כלומר מחלה זה כמו מערכת אזעקה המתריעה על בעיה וצריך לבדוק את הבעיה ואם לא רואה בעיה הוא מבין שזה ייסורין  של אהבה כלומר לא בגלל מה שעשה אלה כמו שכתבתי חלק מהיותו ערב לכל עם ישראל ולא בגלל העברות שלו וכך כותב רש"י במסכת ברכות דף ה עמוד א

יסורין של אהבה - הקדוש - ברוך - הוא מייסרו בעולם הזה בלא שום עון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו.

ואני מפרש שצריך את הזכויות הללו מהיותו של האדם חלק מעם ישראל שכתוב בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

לסיכום מחלה היא תוצאה של חטא .  חטא של האדם שלא הלך בדרכי השם ולא קיים את כל המצוות כי בדרך כלל אין מיתה ללא חטא  ומי שעושה את המצוות   הקב"ה לא שם עליו מחלה . וגם אם עשה חטא  ותיקן את עצמו כלומר חזר בתשובה מי שירפא אותו זה הקב"ה כי הקב"ה הוא הרופא של האדם אבל יכול להיות מיתה ללא חטא כי המהות של עם ישראל זה הצירוף של כל היחידים ליחידה אחת שהיא עם ישראל וכל אחד מעם ישראל החל ממתן תורה ערב על כל אחד מעם ישראל ומתוך הערבות הזאת יכול להיות מיתה ללא חטא ולכן גם מחלה ללא חטא והיחיד שיכול לרפא מחלה זה הקב"ה

ובעזרת השם בלי נדר אכתוב על תפקידו של הרופא שנאמר בגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א

טוב שברופאים לגיהנם,

פרשת בחקותי מידת הדין ומידת הרחמים בפרשת בחקותי ‏י"ט/אייר/תשע"ו

בס"ד

פרשת בחקותי  מידת הדין ומידת הרחמים בפרשת בחקותי ‏י"ט/אייר/תשע"ו

בפרשת בחקותי תמיד מזעזעת אותנו על מידת הדין בעולם כתוב ויקרא פרק כו

(כט) וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ:

אבל בו נראה את נקודת המבט של הזוהר המתורגם בפרשת בחקותי

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ח) לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם. מַה זֶּה לֹא אֹסִף? לֹא אֶתֵּן תּוֹסֶפֶת לְבַעֲלֵי דִין לְהַשְׁמִיד אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא תּוֹסֶפֶת כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבֹּל. וְעַל זֶה וְיָסַפְתִּי, אֶתֵּן תּוֹסֶפֶת וַדַּאי.

לָמָּה תּוֹסֶפֶת? כְּדֵי לְיַסֵּר אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹאתֵיכֶם. שֶׁבַע? וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם גּוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ, אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קל) אִם עֲונוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדנָי מִי יַעֲמֹד, וְאַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם?!

אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שֶׁבַע? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁבַע כְּנֶגְדְּכֶם, וּמִי הִיא? זוֹ שְׁמִטָּה, שֶׁהִיא שֶׁבַע, שֶׁנִּקְרֵאת שֶׁבַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְעַל זֶה שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, וְנִקְרֵאת שֶׁבַע, וְנִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע. מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא שֶׁבַע לְבַדָּהּ, לַעֲשׂוֹת שְׁמִטָּה וְלַעֲשׂוֹת דִּינִים, לְהוֹצִיא חֵרוּת, שֶׁהַכֹּל בָּהּ. נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, שֶׁהִתְחַבְּרָה עִם אַחֵר כְּאֶחָד, לְהָאִיר, לִשְׁלֹט בַּמַּלְכוּת, לְהוֹדִיעַ הַמַּלְכוּת בָּאָרֶץ וּבַכֹּל, בַּת שֶׁבַע נִקְרֵאת. כָּתוּב, עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה. בְּאֵר שֶׁבַע, בְּאֵרוֹ שֶׁל יִצְחָק הִיא, וְהַכֹּל הוּא דָּבָר אֶחָד.

רַבִּי אַבָּא אָמַר, וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אֲנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם, עַל יְדֵי מְמֻנִּים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ. אַף אֲנִי, הֲרֵינִי מִתְעוֹרֵר כְּנֶגְדְּכֶם, וַהֲרֵי שֶׁבַע לְהִתְעוֹרֵר עֲלֵיכֶם.

בֹּא רְאֵה אֶת הָאַהֲבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יְחִידִי, וְהָיָה חוֹטֵא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. יוֹם אֶחָד סָרַח לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ הִלְקֵיתִי אוֹתְךְ וְלֹא קִבַּלְתָּ. מִכָּאן וְאֵילָךְ רְאֵה מָה אֶעֱשֶׂה לְךְ; אִם אֲגָרֵשׁ אוֹתְךְ מִן הָאָרֶץ וְאוֹצִיא אוֹתְךְ מִן הַמַּלְכוּת, אוּלַי יָקוּמוּ עָלֶיךְ דֻּבֵּי הַשָּׂדֶה, אוֹ זְאֵבֵי הַשָּׂדֶה, אוֹ לִסְטִים, וְיַעֲבִירוּ אוֹתְךְ מִן הָעוֹלָם. מָה אֶעֱשֶׂה? אֶלָּא אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ.

כָּךָ אַף אֲנִי, אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא מִן הָאָרֶץ [אף אני ואתה נלך בגלות ונצא יחד]. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִשְׂרָאֵל, מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? הֲרֵי הִלְקֵיתִי אֶתְכֶם וְלֹא הִרְכַּנְתֶּם אָזְנֵיכֶם. הֲרֵי הֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי מָגִנִּים, בַּעֲלֵי חַבָּלָה, לְהַלְקוֹת אֶתְכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. אִם אוֹצִיא אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְבַדְּכֶם, אֲנִי פּוֹחֵד עֲלֵיכֶם מִכַּמָּה דֻבִּים, מִכַּמָּה זְאֵבִים שֶׁיָּקוּמוּ עֲלֵיכֶם וְיַעֲבִירוּ אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? אֶלָּא אֲנִי וְאַתֶּם נֵצֵא מִן הָאָרֶץ וְנֵלֵךְ לַגָּלוּת.

כלומר רואים שמנקודת מבט ראשונה זה מידת הדין על עם ישראל שלא הולך בדרך השם אבל בראיה יותר מעמיקה יש כאן מידת הרחמים בתוך מידת הדין שהקב"ה דואג לעם ישראל שיוכל לשרוד על אף שמעשיו של עם ישראל עצמו מביא אותו למצב הזה ולפי מידת הדין באמת אין תקומה לעם ישראל חס וחלילה אבל מידת  החסד של הקב"ה היא הדבר היחיד שנותן את ההבנה שאנחנו בנים של הקב"ה והתורה הנצחית שעם ישראל קיבל במעמד הר סיני היא הדבר היחידי שנותן לעם ישראל את הכוח לשרוד בעולם הזה ונותנת לנו את הכוח לעמול בתורה ולהגיע בעזרת השם בקרוב לימות המשיח שאז נבין בדיוק את כל המהלך של בריאת העולם ואת ההבנה של המקום של עם ישראל בבריאת העולם וזה מה שהגמרא אומרת בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד

וכל אדם צריך לראות את זה בראיה גם כחלק של יחיד בתוך עם ישראל אבל גם בתוך חייוהפרטים של האדם ולהאמין בכל הלב על אף שלפעמים זה קשה דכל דעביד רחמנא לטב עביד

 

פרשת בחקותי מה הקשר של שמירת מצוות לגודל האדם ? מה הקשר לחטאים של האדם לגודלו ? מה הכוונה קרי ומה בחמת קרי ? מה השינוי אחרי מתן תורה לגבי שער חמישים של טומאה ? ‏י"ט/אייר/תשע"ו

 בס"ד
פרשת בחקותי   מה הקשר  של שמירת מצוות לגודל האדם ?  מה הקשר לחטאים של האדם לגודלו ? מה הכוונה קרי ומה בחמת קרי ?  מה השינוי אחרי מתן תורה לגבי שער חמישים של טומאה ? ‏י"ט/אייר/תשע"ו

כתוב בויקרא פרק כו

(ג) אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם:

והתוצאה ויקרא פרק כו

(יג) אֲנִ֞י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת: פ

וצריך להבין מה זה קוממיות ואומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

מיתיבי: ואולך אתכם קוממיות - רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, שנאמר: אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל! כי קאמר ר' יוחנן - לכווי דבי זיקא.

האדם הראשון היה מאה אמה לאחר שחטא . לפני החטא הוא תפס את כל העולם אבל הקב"ה הקטין אותו למאה אמות ולאחר מכן לארבע אמות ולאחר שנעשה את רצון השם נחזור חזרה לגודלו של האדם הראשון או לפי דעתו של רבי מאיר לגודל כפול אבל בכל מקרה מדובר על להגיע לפחות לגודל של בית המקדש  כלומר אם עם ישראל עושים את מצות השם נבנה את  בית המקדש גם החיצוני וגם הפנימי והאדם יגיע לגודלו של בית המקדש לפחות אבל מה קורה אם לא עושים את רצנו של השם

ויקרא פרק כו

(יד) וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵֽלֶּה:

 (יט) וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת־שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת־אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה:

ואומר המדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת בחקותי פרק כו סימן יט

[יט] ושברתי את גאון עוזכם. זה בית המקדש, שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם (יחזקאל כד כא), ר' עקיבא אומר אלו הגבורים:

ובהמשך כתוב ויקרא פרק כו

(כב) וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֙יתָה֙ אֶת־בְּהֶמְתְּכֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם:

כלומר כמו שאם עושים את מצוות השם גדלים לפחות לגודל של בית המקדש אבל כאשר לא עושים את רצון השם יש את מיעוט האדם בדיוק כמו שקרה עם האדם הראשון לאחר החטא אומנם חז"ל מפרשים על מיעוט האנשים אבל נראה לי שניתן לפרש על גודל האדם כמו שבפסוקים למעלה כתוב על גודל האדם . והתורה נותנת תיאור לתהליך של העונש על ידי הקב"ה

שלב ראשון בויקרא פרק כו

(יח) וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם:

שלב שני כתוב בויקרא פרק כו

(כא) וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם:

שלב שלישי כתוב   ויקרא פרק כו

(כז) וְאִ֨ם־בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי:

(כח) וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם:

ואני רוצה לפרש בצורה מחודשת את השלבים

השלב הראשון הוא השלב שבו זה מידה כנגד מידה וזה הפרוש לייסר אותכם שבע על חטאתיכם כלומר כמו שחטאתם אתם מקבלים את העונש . אבל אם הגעתם לשב של השבע אומר הקב"ה לעם ישראל כאן משתנה צורת העונש וזה הכוונה וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙  יש כאן תוספת כלומר כאן נכנסים למצב שהעונש לא עובד כמידה כנגד מידה אלה נכנס לשלב שיש כאן תוספת של העונש על החטא . ותוספת העונש באה לידי ביטוי רק כאשר הם לא חוזרים בתשובה  לאחר העונש של שלב ה ויספתי עליכם   ואם עדיין עם ישראל לא חוזרים בשלב הזה הם יכולים להגיע לשלב של חמת קרי וכאשר הם מגיעים לשלב של חמת קרי הם נכנסים של שלב שבו זה לא מידה כנגד מידה אלה הכפלה של העונש ולי נראה שיש כאן הכפלה של 7 ב 7 כלומר 49

וכך אולי ניתן להבין צרור המור ויקרא פרשת בחוקותי

ולכן אחר שלא רצינו להוסר מהמכות הראשונות. ונשוב לומר שהוא בקרי. ראוי לכפול העונש. ולכן כנגד ואכלתם לחמכם לשובע. שעונשם היה ואכלתם ולא תשבעו. רצה לייסרם ולכפול עונשם בחמת קרי. והוא ואכלתם בשר בניכם. שהוא אכזריות גדולה.

וגם כך ניתן להבין מזוהר ששבע על חטאתיכם זה הכפלה ולא חיבור

וּכְדֵין אִתְפְּרַע מִנַּיְיהוּ, עַל יְדוֹי מִנְיָינָא דְּאִינוּן שְׁנִין, דְּחָסְרוּ מֵרָזָא דְּשֶׁבַע עַל חַטֹאתֵיכֶם. תָּא חֲזֵי, כַּד תִּמְנֵי עֶשְׂרִים וּתְרֵין שְׁנִין שֶׁבַע זִמְנִין, לְכָל חַד מֵאִינוּן עֲשָׂרָה דְּזַבִּינוּ לֵיהּ, הֲווֹ לְהוֹ אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מְאָה וְאַרְבָּעִין.

וְאָז נִפְרַע מֵהֶם עַל יְדֵי מִנְיַן אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁחָסְרוּ מִסּוֹד שֶׁל שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁתִּמְנֶה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁבַע פְּעָמִים לְכָל אֶחָד מֵאוֹתָם הָעֲשָׂרָה שֶׁמָּכְרוּ אוֹתוֹ, יֵצֵא לְךְ אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים.

עם ישראל עשה של מסע של 49 שערים והגיע למתן תורה . לפי מה שכתבתי בעבר היה זה בריאה של העולם מחדש בשיתוף עם ישראל וזה משמעות ספירת העומר וכאן יש לנו גלגול לאחור של בריאת העולם החדש לאחור כלומר לי נראה שמה שמופיע בפרשה שלנו מנסה להסביר את טבע העולם החדש שנברא ביציאת מצרים . כלומר יתכן מצב של גלגול העולם אחורה ב 49 דרגות וכמו שבתחילת יציאת מצרים היה זה רק הקב"ה שירד והוציא את עם ישראל ממצרים כאשר מגיעים לשלב של חמת קרי גם כאן מי שיכול לפעול זה הקב"ה כמו שכתוב ב ויקרא פרק כו  וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי  כלמור מצב של חמת קרי זה מצב שבו מי שיכול לשנות את הדברים זה הקב"ה . אבל אנחנו רואים שיש שינוי מהותי של המצב עכשיו לאחר קבלת התורה ועומת המצב שהיה לפני מעמד הר סיני וכך כתוב בפרשה שלנו ויקרא פרק כו

(מא) אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֹנָֽם:

(מב) וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר:

(מג) וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם:

(מד) וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיהֶֽם:

(מה) וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:

כלומר אומר הקב"ה על אף שאני יעניש אותכם בחמת קרי עם ישראל יכניע את לבבו ואז ירצו את עונם כלומר אומנם עם ישראל יכול להתגלגל אחורה עד השער של 49 של טומאה אבל לא יתכן להגיע לשער החמישים כמו שהיה ביציאת מצרים ויש ודאות מוחלטת שעם ישראל יכניע את לבבו ויחזור בתשובה והקב"ה יזכור את בריתו עם עם ישראל . ולא רק זאת אומר הקב"ה שהוא נמצא עם עם ישראל בגלות ולא יעזוב אותם ולא ימאס בהם וזה השינוי המהותי שנעשה לעומת יציאת מצרים שבו היה סיכוי להיכנס לשער החמישים ועם ישראל היה נשאר במצרים לעד .

וכך כותב הפנים יפות ויקרא פרק כו

(יג) ואשבור מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות. כבר כתבנו בפסוק [שמות יג, יח] וחמושים עלו בני ישראל שנתעלו ביציאתם ממצרים ממ"ט שערי טומאה שהיו שקועים בה, ונתעלו במ"ט יום עד קבלת התורה במ"ט שערי קדושה, ולכך היה יציאתם בחפזון שאילו היו שקועים עוד שעה היו נכנסין בשער החמישים של ש"ט ולא היה אפשר להוציאם, וכבר כתבנו דהיינו דאמרו במערבא [ברכות ד ב] נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל [עמוס ה, ב], פירוש במצרים כשנפלו נפילה שאם נפלו יותר לא היה אפשר להושיען אז נתקיים קום בתולת ישראל, וירמז לזה דכתיב מטת חסר וי"ו לרמז על מ"ט ש"ט שהיו כבושים תחת עול מצרים, ובזה מובן הת"כ ואולך אתכם קוממיות ר' יהודא אומר שתי מאות אמה, והיינו שנתעלו בחמשים שערי בינה וקומה של אדם הוא שיעור ארבע אמות כדקי"ל [עירובין מח א] מקרא דאל יצא איש ממקומו נמצא בנון שערי בינה שנתעלו חמישים קומות הוא מאתיים אמה:

לסיכום קיום מצות מביא לגדילה ועונות מביא למיעוט כמו שהיה אצל האדם הראשון . יש 3 שלבים של חטא ועונשו שבו בשלב הראשון זה מידה כנגד מידה אבל לאחר השלב של שֶׁ֖בַע עַל־חַטֹּאתֵיכֶֽם  נכנסים לשלב תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי  ואז יש תוספת של עונש  ואם גם כאן לא חוזרים בתשובה נכנסים לשלב של בַּחֲמַת־קֶ֑רִי  ואז זה הכפלה של 7 ב 7 כלומר גלגל אחורה בארבעים ותשע שערי טומאה . אבל לאחר מתן תורה לא ניתן להגיע לשער החמישים ויש לנו הבטחה של הקב"ה שתמיד יהיה איתנו גם בגלות עד חזרה לבניית בית המקדש וחזרה למצב של האדם הראשון לפני החטא

 

 

 

פרשת בהר היכן מוזכר בתורה שופר ? למה באותו פסוק מוזכר פעמים שופר ? מה עושה השופר של מטה ? למה ביום הכיפורים אין מצות שופר ? ומתי יש מצות תקיעה בשופר על כל אחד ואחד ? ‏י"ב/אייר/תשע"ו

בס"ד
פרשת בהר היכן מוזכר בתורה שופר ? למה באותו פסוק מוזכר פעמים שופר ? מה עושה השופר של מטה ? למה ביום הכיפורים אין מצות שופר ? ומתי יש מצות תקיעה בשופר על כל אחד ואחד ? ‏י"ב/אייר/תשע"ו

ויקרא פרק כה

(ט) וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכָל־ אַרְצְכֶֽם:

ובכל התורה כולה המלה שופר נזכרת רק בפסוק הזה ונזכרת פעמים בפסוק הזה שמדבר על היובל לומדים על תקיעת שופר של ראש השנה

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לג עמוד ב

תנו רבנן: מנין שבשופר - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי - שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה - תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין - תלמוד לומר בחדש השביעי,

ומסביר הגור אריה את הקשר בן היובל ליום הכיפורים אומר הגור אריה ויקרא פרק כה

 ועוד יש לך לדעת, לכך קאמר 'ממשמע שנאמר "ביום הכפורים" וכו'', משום דסבירא ליה דלאו במקרה היה זה שתלה הכתוב היובל ביום הכפורים, אלא בודאי טעם יש בדבר שתולה היובל ביום הכפורים, ואם כן יש למכתב "ביום הכפורים תעבירו שופר", שביום הכפורים תולה מצות היובל. והטעם הוא כאשר ידוע למבינים, כי היובל ויום הכפורים שניהם דבר אחד, כי היובל הוא חזרת הכל לחזקתו הראשונה להיות כבראשונה, וכן יום הכפורים הכל חוזר לחזקתו הראשון, שהוא יתברך מכפר להם, וחוזרים לחזקתם הראשונה. ועוד ידוע זה למבינים. לכך פריך 'ממשמע שנאמר ביום הכפורים'.

וצריך להבין מדוע השופר הוא אחד המצות העיקריות בראש השנה אבל ביום הכיפורים זה אפילו לא מצווה ואומר הזוהר

וְאוֹתוֹ קוֹל עוֹלֶה עַד מָקוֹם שֶׁיּוֹשֵׁב כִּסֵּא הַדִּין וּמַכֶּה בּוֹ וְעוֹלֶה. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ הַקּוֹל הַזֶּה מִלְּמַטָּה, הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב נִתְקָן לְמַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹרֵר רַחֲמִים. שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְעוֹרְרִים לְמַטָּה קוֹל אֶחָד כָּלוּל בְּאֵ''שׁ וְרוּ''חַ מַיִ''ם שֶׁיּוֹצְאִים כְּאֶחָד מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר, כָּךְ גַּם מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה שׁוֹפָר. וְאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּלוּל בְּאֵ''שׁ וּמַיִ''ם רוּ''חַ נִתְקָן, וְיוֹצֵא זֶה מִלְּמַטָּה וְזֶה מִלְמַעְלָה, וְנִתְקָן הָעוֹלָם וְנִמְצָאִים הָרַחֲמִים.

 וְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג מִתְעַרְבֵּב, שֶׁחוֹשֵׁב לִשְׁלֹט בַּדִּין וּלְקַטְרֵג בָּעוֹלָם, וְרוֹאֶה שֶׁמִּתְעוֹרְרִים רַחֲמִים. אָז מִתְעַרְבֵּב וְתָשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּרַחֲמִים. שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה דִין - לֹא כָּךְ! אֶלָּא מִתְחַבְּרִים רַחֲמִים עִם דִּין, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּרַחֲמִים.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (תהלים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, שֶׁהַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה, שֶׁהֲרֵי אָז שׁוֹלֵט הַנָּחָשׁ הָרָע וְיָכוֹל לְהַזִּיק לָעוֹלָם. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים רַחֲמִים, עוֹלָה הַלְּבָנָה וּמָעֳבֶרֶת מִשָּׁם, וְהוּא מִתְעַרְבֵּב וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט, וְעוֹבֵר שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב לְשָׁם, וְלָכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לְעַרְבֵּב אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וְלֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם.

אומר הזוהר שלכאורה יש שני שופרות האחד שופר של מטה והאחר שופר של מעלה והשופר של מטה מעורר את השופר של מעלה . ויום הכיפורים שלא כמו ראש השנה הוא  יום שבו צריך לנוח ואז עיקר היום הוא הקרבן לעזאזל ולכן אין ביום הכיפורים את השופר

אבל יום הכיפורים של יובל הוא יום שבו אחרי שמגיעים לשנת  החמישים שהיא שער הבינה שהיא השער החמישים שבו מקבלים את התורה בשלמותה אחר ספירה של 49 שנים אז שייך בכל אחד ואחד היציאה לחרות יציאה לדרור ואז כל אחד ואחד צריך לתקוע בשופר ואומר הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י

מצות עשה לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל, ומצוה זו מסורה לבית דין תחלה (שנאמר והעברת שופר תרועה) וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר, ותוקעין בשופר תשע כדרך שתוקעין בר"ה =בראש השנה=, ומעבירין שופר בכל גבול ישראל.

כלומר כל אחד חייב כדי לצאת לחרות להגיע ליובל כדי שיוכל לתקוע ביום הכיפורים ביובל ומשמעות החרות היא לימוד התורה שתהיה חרותה בתוך כל אחד ואחד כי זה החרות האמיתית וזה חריטת התורה בתוך עצמך בספירה של 49 שנה  כמו שאומר הזוהר

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. מִכָּאן יוֹצֵאת חֵרוּת לְכֻלָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ חֵרוּת, תּוֹרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ נִקְרֵאת חֵרוּת. וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, וְזוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא יוֹם זֶה הָעֶלְיוֹן נִקְרָא חֵרוּת, וְהוּא חֵרוּת שֶׁל הַכֹּל. וְזֶה הַיּוֹם הוּא חֵרוּת עֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֵרוּת תַּחְתּוֹנָה וְחֵרוּת עֶלְיוֹנָה. הֵ''א עֶלְיוֹנָה, הֵ''א תַחְתּוֹנָה. חֵרוּת עֶלְיוֹנָה. וְחֵרוּת תַּחְתּוֹנָה שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל כְּאֶחָד הֵם.

 

לסיכום התורה הזכירה שופר רק על יום הכיפורים של שנת היובל ומזה  לומדים על ראש השנה של כל שנה וביום הכיפורים אין מצווה בשופר ורק לאחר מסע של 49 שנה שנכנסים לשנת היובל היא שנת החמישים אז יש מצווה של שופר שמסמל את הגעת האדם לחרות וזאת לאחר שחרת על עצמו את ספר התורה שאז הוא נמצא בחרות ויוצא דרור