20.5.2016

פרשת בהר היכן מוזכר בתורה שופר ? למה באותו פסוק מוזכר פעמים שופר ? מה עושה השופר של מטה ? למה ביום הכיפורים אין מצות שופר ? ומתי יש מצות תקיעה בשופר על כל אחד ואחד ? ‏י"ב/אייר/תשע"ו

בס"ד
פרשת בהר היכן מוזכר בתורה שופר ? למה באותו פסוק מוזכר פעמים שופר ? מה עושה השופר של מטה ? למה ביום הכיפורים אין מצות שופר ? ומתי יש מצות תקיעה בשופר על כל אחד ואחד ? ‏י"ב/אייר/תשע"ו

ויקרא פרק כה

(ט) וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכָל־ אַרְצְכֶֽם:

ובכל התורה כולה המלה שופר נזכרת רק בפסוק הזה ונזכרת פעמים בפסוק הזה שמדבר על היובל לומדים על תקיעת שופר של ראש השנה

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לג עמוד ב

תנו רבנן: מנין שבשופר - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, אין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין? תלמוד לומר בחדש השביעי, שאין תלמוד לומר בחדש השביעי, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי - שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה. ומנין שפשוטה לפניה - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה - תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין - תלמוד לומר בחדש השביעי,

ומסביר הגור אריה את הקשר בן היובל ליום הכיפורים אומר הגור אריה ויקרא פרק כה

 ועוד יש לך לדעת, לכך קאמר 'ממשמע שנאמר "ביום הכפורים" וכו'', משום דסבירא ליה דלאו במקרה היה זה שתלה הכתוב היובל ביום הכפורים, אלא בודאי טעם יש בדבר שתולה היובל ביום הכפורים, ואם כן יש למכתב "ביום הכפורים תעבירו שופר", שביום הכפורים תולה מצות היובל. והטעם הוא כאשר ידוע למבינים, כי היובל ויום הכפורים שניהם דבר אחד, כי היובל הוא חזרת הכל לחזקתו הראשונה להיות כבראשונה, וכן יום הכפורים הכל חוזר לחזקתו הראשון, שהוא יתברך מכפר להם, וחוזרים לחזקתם הראשונה. ועוד ידוע זה למבינים. לכך פריך 'ממשמע שנאמר ביום הכפורים'.

וצריך להבין מדוע השופר הוא אחד המצות העיקריות בראש השנה אבל ביום הכיפורים זה אפילו לא מצווה ואומר הזוהר

וְאוֹתוֹ קוֹל עוֹלֶה עַד מָקוֹם שֶׁיּוֹשֵׁב כִּסֵּא הַדִּין וּמַכֶּה בּוֹ וְעוֹלֶה. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ הַקּוֹל הַזֶּה מִלְּמַטָּה, הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב נִתְקָן לְמַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹרֵר רַחֲמִים. שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְעוֹרְרִים לְמַטָּה קוֹל אֶחָד כָּלוּל בְּאֵ''שׁ וְרוּ''חַ מַיִ''ם שֶׁיּוֹצְאִים כְּאֶחָד מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר, כָּךְ גַּם מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה שׁוֹפָר. וְאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּלוּל בְּאֵ''שׁ וּמַיִ''ם רוּ''חַ נִתְקָן, וְיוֹצֵא זֶה מִלְּמַטָּה וְזֶה מִלְמַעְלָה, וְנִתְקָן הָעוֹלָם וְנִמְצָאִים הָרַחֲמִים.

 וְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג מִתְעַרְבֵּב, שֶׁחוֹשֵׁב לִשְׁלֹט בַּדִּין וּלְקַטְרֵג בָּעוֹלָם, וְרוֹאֶה שֶׁמִּתְעוֹרְרִים רַחֲמִים. אָז מִתְעַרְבֵּב וְתָשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָעוֹלָם בְּרַחֲמִים. שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה דִין - לֹא כָּךְ! אֶלָּא מִתְחַבְּרִים רַחֲמִים עִם דִּין, וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּרַחֲמִים.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (תהלים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, שֶׁהַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה, שֶׁהֲרֵי אָז שׁוֹלֵט הַנָּחָשׁ הָרָע וְיָכוֹל לְהַזִּיק לָעוֹלָם. וּכְשֶׁמִּתְעוֹרְרִים רַחֲמִים, עוֹלָה הַלְּבָנָה וּמָעֳבֶרֶת מִשָּׁם, וְהוּא מִתְעַרְבֵּב וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט, וְעוֹבֵר שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב לְשָׁם, וְלָכֵן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צָרִיךְ לְעַרְבֵּב אוֹתוֹ כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וְלֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם.

אומר הזוהר שלכאורה יש שני שופרות האחד שופר של מטה והאחר שופר של מעלה והשופר של מטה מעורר את השופר של מעלה . ויום הכיפורים שלא כמו ראש השנה הוא  יום שבו צריך לנוח ואז עיקר היום הוא הקרבן לעזאזל ולכן אין ביום הכיפורים את השופר

אבל יום הכיפורים של יובל הוא יום שבו אחרי שמגיעים לשנת  החמישים שהיא שער הבינה שהיא השער החמישים שבו מקבלים את התורה בשלמותה אחר ספירה של 49 שנים אז שייך בכל אחד ואחד היציאה לחרות יציאה לדרור ואז כל אחד ואחד צריך לתקוע בשופר ואומר הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק י

מצות עשה לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל, ומצוה זו מסורה לבית דין תחלה (שנאמר והעברת שופר תרועה) וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר, ותוקעין בשופר תשע כדרך שתוקעין בר"ה =בראש השנה=, ומעבירין שופר בכל גבול ישראל.

כלומר כל אחד חייב כדי לצאת לחרות להגיע ליובל כדי שיוכל לתקוע ביום הכיפורים ביובל ומשמעות החרות היא לימוד התורה שתהיה חרותה בתוך כל אחד ואחד כי זה החרות האמיתית וזה חריטת התורה בתוך עצמך בספירה של 49 שנה  כמו שאומר הזוהר

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. מִכָּאן יוֹצֵאת חֵרוּת לְכֻלָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ חֵרוּת, תּוֹרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ נִקְרֵאת חֵרוּת. וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, וְזוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא יוֹם זֶה הָעֶלְיוֹן נִקְרָא חֵרוּת, וְהוּא חֵרוּת שֶׁל הַכֹּל. וְזֶה הַיּוֹם הוּא חֵרוּת עֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֵרוּת תַּחְתּוֹנָה וְחֵרוּת עֶלְיוֹנָה. הֵ''א עֶלְיוֹנָה, הֵ''א תַחְתּוֹנָה. חֵרוּת עֶלְיוֹנָה. וְחֵרוּת תַּחְתּוֹנָה שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל כְּאֶחָד הֵם.

 

לסיכום התורה הזכירה שופר רק על יום הכיפורים של שנת היובל ומזה  לומדים על ראש השנה של כל שנה וביום הכיפורים אין מצווה בשופר ורק לאחר מסע של 49 שנה שנכנסים לשנת היובל היא שנת החמישים אז יש מצווה של שופר שמסמל את הגעת האדם לחרות וזאת לאחר שחרת על עצמו את ספר התורה שאז הוא נמצא בחרות ויוצא דרור

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה