פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה של מרים ? מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה  של מרים ?  מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ?  ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

שבוע שעבר פרשת צו ניסיתי להבין היכן אנחנו זוכרים את הזכור של מרים שכתוב בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וכתבתי "אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח "

לפי ההבנה שלי לכאורה הזכור של מרים הוא על צד השלילה כלומר לזכור מה לא לעשות אבל יש צד שהזכור של מרים הוא על הצד של החיוב וכאן יש מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יט

וזה כל התעוררות עמלק שהוא ראשית גוים בהתחלה וראשית הכניסה דרע. ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו א') מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

כלומר יש קשר ישיר בן הזכור של עמלק לזכור של מרים ושניהם משולבים האחד בשני כמו שאומר ר' צדוק מלובלין וכמו כן יש את שני הצדדים האחד מה לא לעשות והשני מה לעשות . וכמו שאצל עמלק הזכור של עמלק צריך לגרום לנו להביט לשמים ולהבין כי רק השמים כלומר הקב"ה הוא היחידי שבו אנחנו יכולים לבטוח ונשיאת העיניים והידיים  למעלה הם שיגרמו לנו לנצח את עמלק והורדת העיניים מהשמים יגרמו לנו לרפיון ואז עמלק יכול לזנב בנו כך הזכור של מרים נותן לנו מצד אחד להתבונן במציאות ולהבין אותו ולהבין את הדרגה שלנו להבין את הדרגה של משה כי חוסר ההבנה הזה גרם ללשון הרע כלומר חוסר ההבנה של המציאות גורם לנו להגיד לשון הרע בגלל הפער בן המציאות לבן ההבנה שלנו ומצד השני יש את הבאר של מרים שהוא מצד אחד התרופה לרפיון הידיים  כי המהות של בארה של מרים שהמים של הבאר מרפאים וכיצד הם מרפאים ? יש בהם טעם של היין המשומר שנותן לנו דעת והדעת נותנת לנו להבין את התורה והבנת התורה גורמת לנו להבין את המציאות והבנת המציאות מרפא אותנו 

וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג

ולוקחים להבדלה יין בשמים ונר, כי בהוריות (י"ג ע"ב) איתא חמרא וריחני פקחין, או"ר בגימטריא ר"ז, להשיג סודות התורה, וכתיב בפ' בראשית ה' פעמים אור בבריאת האור, ולזאת נהגו הנשים לדלות מים במש"ק באשר בארה של מרים חוזר אז בכל המעיינות, כדאיתא בפוסק הכלבו בסוס"י מ"א ומוזכר ברמ"א (סוס"י רצ"ט), וכן נהג המהר"ל מפראג ז"ל, באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ואת הקשר בן עמלק למרים מביא אלשיך במדבר פרק לג

(יד) ואחר שלש מסעות חנו ברפידים ולא היה שם מים לעדה. ורמז על פי דרכו, כי מים היו שם אך לא לעדה. כי בארה של מרים היה שם, ונסתם, על שרפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה:

כלומר הבאר של מרים ורפיון הידיים שגורם לעמלק לזנב בנו קשורים אחד לשני . והבאר זה התרופה לרפיון הידיים .

וכדי שנבין את העניין של מרים שקשור ללשון הרע נבין מה המקור ללשון הרע מהיכן הוא הגיע

כתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה

ד"א א"ר שמואל בר נחמן שאלו לנחש ואמרו ליה למה אתה מצוי בין הגדרות אמר להן שפרצתי גדרו של עולם אמרו לו ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ אמר להן שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי ומה היה הלשון הרע א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן התחיל לומר לשון הרע על בוראו אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו וצוה

ומי קבלה את לשון הרע ?  חוה ומזה בא לעולם כל החורבן . וגם כאן אנחנו רואים שלשון הרע גרם לחורבן בגלל חוסר הידיעה של חוה אם חוה היית יודעת ומבינה את המציאות לשון הרע לא היה פועל את פעולתו . יוצא לנו שרפיון מהתורה גורם לנו לא לדעת את המציאות וחוסר ידיעת המציאות גורמת לנו להגיד את לשון הרע ולשון הרע גורם לחורבן של העולם

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ובפסוק הזה רואים קשר בן ידיעת המציאות לבן מחלות כי חוסר הבנה של המציאות והתנהגות בניגוד למציאות מביאה עלינו את המחלה כמו שאצל מרים לשון הרע שדיברה במשה בגלל חוסר הבנת המציאות של משה גרמה לה את הצרעת

והקב"ה נתן לנו את ההזדמנות ביציאת מצרים לתקן את הקלקול שנוצר על ידי הנחש וחוה (וכבר הסברתי בעבר שיציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש)  נתן הקב"ה את הבאר של מרים אותם מים שטעמם כיין המשומר שיכול לתת לנו להבין את סתרי התורה את סתרי בראשית ועל ידי כך לתקן את הקלקול . אבל אז נכשלה מרים כתוב מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'): למה הקדים הכתוב מרים לאהרן מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך

אבל הקב"ה נתן הזדמנות נוספת כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא

ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין אילו הן משה אהרן ומרים בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנ' ואכחיד את שלשת בירח אחד

כלומר משה לאחר מות מרים קיבל את הזדמנות נוספת לתקן את מה שהביא לקלקול של העולם ע"י  בארה של מרים  כתוב במדבר פרק כ

 (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

(ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ:

 (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

משה מיד לאחר מות מרים כאשר הבאר של מרים נסתם לאחר מותה יש למשה את ההזדמנות לתקן על ידי דיבור ולקבל בחזרה את הבאר של מרים ולתקן בכך את מה שגרם להחרבת העולם אבל כאן נכשל משה ובמקום שבכוח הדיבור שלו יצאו המים הוא מכה בסלע פעמים וכאן משה הפסיד את הכניסה לארץ ישראל . אבל ברפידים הקב"ה אמר לו בפרוש להכות בסלע ומה ההבדל ? ההבדל הוא שרפידים היה לפני מתן תורה שמשה לא הגיע לדרגה שהדיבור שלו יכול לפעול ולכן הקב"ה אמר לו להכות בסלע ואז בזכות המכה ומרים קבלו את המים אבל כאן היה למשה את היכולת לתקן ועל ידי הדיבור להוציא את המים אבל משה החליט להכות בסלע ופעולה זו מנעה את כניסתו של משה לארץ ישראל . ומיד לאחר שהכה בסלע ואהרון מת כתוב במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

ואומר רש"י במדבר פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר הבאר של מרים ועמלק הולכים משולבים ביחד . הרפיון מביא את עמלק שמביא את הבאר של מרים והכישלון במים מביא את עמלק כלומר הזכור של מרים ושל עמלק קשורים בקשר חזק  

ועדין יש קושיה כיצד הבאר של מרים קשורה לחטא של לשון הרע של מרים ולזכור של מרים ?

וצריך להגיד שה  זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס הולך גם על חטא לשון הרע אבל גם על הבאר של מרים כלומר אומרת התורה להסתכל על כל מה שעשה הקב"ה למרים לא רק את הצרעת אלה גם את הבאר של מרים

 

פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד ימין ? למה על בוהן רגל ימין ? ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד  ימין ? למה על בוהן רגל ימין ?   ט"ו/אדר ב/תשע"ו

כתוב בויקרא פרק ח

(כג) וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית:

וצריך להבין למה תנוך ולמה בוהן של יד  ורגל ולמה ימנית   ?

אומר הזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רנח עמוד ב

ויהיב מההוא דמא על תנוך אודנא דאהרן בגין דתהוי רכיכא למשמע ברכיכו ולא בקשיו, ויקבל מלי דאורייתא דלא לאפרדא תורה שבע"פ מתורה שבכתב ולאשלמא עלמין כלהו,

ובתרגום   הזוהר כתוב

וְנוֹתֵן מֵאוֹתוֹ דָם עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רַכָּה לִשְׁמֹעַ בְּרַכּוּת, וְלֹא בְקֹשִׁי. וִיקַבֵּל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּלְהַשְׁלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְכֵן לְבָנָיו.

כלומר תנוך מלמד על התורה ועל הבנת התורה ובתלמוד בבלי מסכת קידושין דף כב עמוד ב

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקדוש ברוך הוא: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע.

כלומר האוזן מסמלת את החלק  החיצוני של האדם שקשור ללימוד התורה הוא החלק שלומד את התורה כי עקר לימוד התורה זה על ידי שמיעה

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

ואומר תולדות יצחק ויקרא פרק ח

הטעם שנתן הדם באלו האיברים, יש אומרים לפי שהמשכן כולל צורתו שלשה עולמות, כנגד עולם המלאכים לפנים מן הפרוכת, וכנגד עולם הגלגלים מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד, וכנגד זה העולם חצר המשכן, וזה גם כן באדם הראש כנגד עולם המלאכים, והלב כנגד הגלגלים שהוא בעל התנועה, וממתניו ולמטה כנגד העולם השפל,

כלומר יש כאן שלוש חלקים האוזן כנגד קודש הקודשים , בוהן יד ימנית כנגד ההיכל ובוהן רגל ימנית כנגד החצר . וצריך להגיד ששלושת האברים הללו הם החלק הפנימי יותר של החלקים החיצונים כלומר החלק הקרוב ביותר לגוף האדם  . וזה החלקים שמקשרים בן האדם לחלקיו החיצונים

וכדי להבין את החשיבות של האצבעות אומר הזוהר הקדוש

ְאִינּוּן חָמֵשׁ בְּרִיחִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אָזִיל בְּהוּ. וּבְרִית קַדִישָׁא אִתְעַר (ס''א אתגזר), בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן דִּיְדָא. וּמִלָּה (נ''א סתימא) תֵּימָא הוּא עַל מַה דְּאַמְרַת. וְעַל דָּא כָּל בִּרְכָאן דְּכַהֲנָא, בְּאֶצְבְּעָן תַּלְיָין. פְרִישׂוּ דִּיְדָא דְּמֹשֶׁה עַל דָּא הֲוָה.

וְהֵם חֲמִשָּׁה בְרִיחִים, שֶׁנִּקְרָאִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, שֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶם עֵץ הַחַיִּים. וּבְרִית קֹדֶשׁ מִתְעוֹרֵר (נמול) בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם, וְדָבָר (נסתר) תֵּמַהּ הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְלָכֵן כָּל בִּרְכוֹת הַכֹּהֵן תְּלוּיוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת. פְּרִישַׂת יְדֵי משֶׁה עַל זֶה הָיְתָה.

כלומר אנחנו רואים שהאוזן היא הגבוהה ביותר היא מקבלת דרכה את לימוד התורה בשמיעה אבל הידיים והרגלים הם המקום דרכם יכולה לצאת הקדושה כמו בברכת כוהנים שבו הידיים הם כלי להעברת הברכה  אבל גם לאוזן יש תפקיד כי ללא השמעת הברכה כלומר שימוש באוזן זה לא יתכן . ולכן אנחנו רואים את זריקת הדם על הכוהנים על ידי משה כדי לקדש אותם את אותם אברים  שהם התווך בן הקדושה לעולם    . ולכן משה מקדש את אהרון ובניו על ידי זריקת הדם על תנוך האוזן ועל הבהונות כדי לקדש את המעבר של הקדושה מהחוץ לאדם וזה לגבי האוזן או מהאדם החוצה כאשר זה מדובר בידיים וברגלים  

לסיכום תנוך האוזן ובוהן יד ימנית ובוהן  רגל ימנית  הם הגבול בן האדם לבן העולם החיצון האוזן זה קודש הקודשים  הידיים זה ההיכל והרגלים זה החצר . האברים הללו הם התווך בן האדם לעולם החיצוני אם במעבר פנימה כמו לימוד ושמיעת התורה או החוצה כמו ברכת כוהנים דרך האצבעות ולכן המשמעות הגדולה של האברים הללו

פרשת צו מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת צו  מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בשבוע שכבר בפרשת ויקרא זכור ח'/אדר ב/תשע"ו  דיברתי על  כל הזכור שמופיע בתורה נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

ונאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

ונאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אבל גם נאמר בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

ואומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ורציתי להגיד שהזכור על היין מדובר על היין המשומר שעין לא ראתה ואומר הזוהר שזה סתרי בראשית כלומר סודות הבריאה וכדי להגיע לסודות התורה צריך את  לימוד התורה כלמור קבלת התורה ביציאת מצרים התכלית שלה כדי שנוכל להבין את העולם ואת כל הסודות של בריאת העולם וזה השאיפה שלנו להבין את מה שהקב"ה רוצה מאיתנו ולכן יש זכירה על היין בשבת ובהגדה של פסח שמלמדת על יציאת מצרים ויש לנו את הזכור של עמלק שבא ללמד אותנו ממה להיזהר ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את התורה וזה מחית עמלק והזכור של עמלק נזכר בפורים על היין של יום פורים . אבל בשיעור לא דיברתי על הזכור הרביעי המופיע בתורה וזה הזכור של מרים בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וקודם כל צריך להבין את מה צריך לזכור מהמעשה של מרים

כתוב במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

אומר רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ב

(ב) הרק אך - עמו לבדו דבר ה':

הלא גם בנו דבר - ולא פרשנו מדרך ארץ:

כלומר אותם אלו שאמרו שגם איתנו דיבר הקב"ה ואנחנו לא פרשנו מן האישה רצו להגיד אנחנו כמו משה הקב"ה דיבר עם משה וגם אנחנו דיברנו עם הקב"ה כלומר יש כאן טענה של שיויון אנחנו כמו משה ומשה הוא כמונו ולמה משה פורש מן האישה האם משה  יותר מאיתנו ?

ומיד כתוב במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואז הקב"ה מסביר את ההבדל בבמדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

כלומר יש הבדל גדול בן הנבואה שלכם לבין הנבואה של משה ולכן משה צדק כאשר החליט לפרוש מאשתו ציפורה

והתוצאה  במדבר פרק יב

(ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְקֹוָ֛ק בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ:

(י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת:

כלומר  במעשה מרים יש את הרצון "להשטיח את המציאות " . המציאות מורכבת ויש בה דרגות דרגות אבל טבע האדם רוצה "להשטיח את המציאות "  כלומר הוא לא מוכן לעבוד ולעמול ולשנות את עצמו כדי שיוכל להגיע לדרגה הראויה הוא מסתכל על השני ורוצה "כמוהו " הוא רוצה את השיויון לא מתוך הבנת המציאות ודרישה לצדק הוא משתמש ב"טיעון הצדק"  כדי לקבל מה שלא מגיע לו מה שהוא לא טרח עבורו מה שהוא לא לדרגתו . הוא רוצה כמו משה  אבל הוא לא כמו משה הוא שונה ממשה ולכן הוא לא יכול לקבל כמו משה . וכאן צריך לפרש את התואר וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם שמשה ידע את דרגתו ידע מה אדם כמוהו צריך לעשות בדרגתו וזה הפרוש האמיתי לעניו . הוא לא רוצה ולא עושה מעבר לדרגתו האמיתית ועושה מה שצריך לעשות אדם בדרגתו לפרוש מן האישה

ועל זה אני חושב אומר הקב"ה (ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס    .  

התורה מסמנת שני זכור שמונעים מאיתנו ללמוד תורה כדי שנוכל להגיע בסופו של דבר להבין את העולם ואת מעשה בראשית האחד זה זכור של עמלק והשני זה הזכור של מרים

עמלק יודע מי הוא הקב"ה אבל מורד בו על אף שזה מזיק לו וכדי להימנע מכך אנחנו צריכים להיות כמו משה להסתכל למעלה אל הקב"ה וכך להתגבר על עמלק . והזכור השני זה של מרים שבו אנחנו צריכים להיזהר להבין את המציאות לדעת במדויק את דרגתנו ולפעול לפי הדרגה הזאת ולא לצפות לקבל מה שלא מגיע לנו לפי דרגתנו .

ונאמר  בשמות פרק יב

(ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:

ואומר הרמב"ן שמות פרשת בא פרק יב פסוק ג

(ג) איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב), כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים:

אומר הקב"ה לעם ישראל הגעתם לדרגה שבו אתם יכולים לשחוט את הפסח על אף שזה לא הגיוני כי זה האלוקים של המצרים ואתם מיעוט בתוך מצרים אבל זה הדרגה הנכונה למעשה הזה ואת זה תעשו . וידוע שמרים יום פטירתה הוא עשירי בניסן אותו היום שבו שחטו את קורבן הפסח היום שבו עם ישראל הבין שדרגתו שהגיע אליה מצריך אותו לשחוט את הפסח . כמו שמשה שהגיע לדרגה של נבואה בו הוא צריך לפרוש ממצות פרו ורבו כך עם ישראל שהגיע לדרגה בו צריך לשחוט את אלוקי המצרים להקריב אותו ולאכול אותו כקרבן הפסח את האלוקים של המצרים

לסיכום יש לנו שני זכור חיוביים לזכור את השבת ולזכור את יציאת מצרים ושני זכור שלילים לזכור את עמלק ואת מה שקרה למרים במצרים ושני הזכור הללו מלמדים אותנו מה לזכור כדי שנוכל ללמוד תורה כדי להבין את מעשה בראשית ואת מקומנו בעולם

זכור של עמלק שנזכור רק להסתכל כלפי מעלה ולנצח את עמלק שרוצה לזנב במי שלא מסכל רק למעלה ואת הזכור של מרים כדי שנבין שאנחנו צריכים לדעת את דרגתנו ולעמול בתורה כדי לרכוש אותו ולא לרצות לקבל מה שלא מגיע לנו מצד אחד ולעשות מה שנדרש מאיתנו לפי דרגתנו גם אם זה לא הגיוני כמו שחיטת הפסח במצרים שהוא האלוקים של מצרים שכפרו בקב"ה כמו שפרעה אמר וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי

ולסיכום יש לקרוא את התוספות  במסכת פסחים דף קו עמוד א

זוכרהו על היין - דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן.

כלומר אומר התוספות שזכרנו על היין זה מהתורה אם כן האם זה גם בשאר הזכור של יציאת מצרים ועמלק ומרים וצריך עיון  

פרשת ויקרא זכור היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויקרא זכור  היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

נאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

נאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

וצריך להבין למה יין ?

אָמַר רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְתָנֵינָן זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲמַאי עַל הַיַּיִן. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּיַיִן חֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, חֶדְוָותָא הוּא דְּכֹלָּא. וְהַאי יַיִן חַדֵּי לְמַלְכָּא, וְהַאי יַיִן מְעַטְּרָא לְמַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. וְתָנֵינָן בְּכֹלָּא בַּעְיָיא לְאַחֲזָאָה בַּר נָשׁ עוֹבָדָא. דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וכד'

ובתרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. לָמָּה עַל הַיַּיִן? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיַּיִן הוּא שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְהַיַּיִן הַזֶּה מְעַטֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. וְשָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אָדָם מַעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִמְצֵאת קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א) כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךְ מִיָּיִן, מִיַּיִן הֵם טוֹבִים, נַזְכִּירָה דדֶיךְ מִיַּיִן. וְעַל כֵּן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּיַיִן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

ומה הקשר של יין לתורה  ?  וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר היין שקול כנגד סנהדרין 70 כנגד 70 ועל ידי התורה ניתן להגיע לכל סתרי התורה כולל מעשה בראשית שזה בריאת העולם . יוצא לנו שהסוד של הבריאה מיוצג על ידי היין המשומר וכדי להגיע אל הסוד הזה צריך ללמוד תורה והתורה תיתן לנו את הכלים להבין את העולם ואת סודו . זה הדרך היחידה להגיע להבנה של העולם וזה המטרה שלנו שעל ידי לימוד התורה נגיע אל סוד היין המשומר ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר סוד היין המשומר שאומר עליו הזוהר שזה סתרי בראשית יכול להינתן על ידי לימוד התורה וכדי שלא נשכח  את זה אומר המדרש [ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין: הכוונה שנזכור תמיד את המטרה שלנו שהיא הבנה של העולם והסוד של העולם שמיצג אותו היין ולכן יין קשור לשבת כי זה השבת מזכירה את בריאת העולם ב 7 ימים ולכן ביציאת מצרים כתוב זכור כי יציאת מצרים נעשתה כדי לקבל את התורה שדרכה נבין את העולם ומעשה בראשית . וצריך להבין למה גם לגבי עמלק כתוב זכור ? מה הקשר של עמלק ללימוד התורה ? 

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד א  לגבי המלחמה עם עמלק

משנה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.

כדי שנוכל ללמוד תורה אנחנו צריכים להבין ולזכור את עמלק כי כאשר אנחנו לא זוכרים אותו זה אומר שאנחנו לא מסתכלים למעלה ואז אנחנו נופלים אבל כאשר אנחנו זוכרים אותו העיניים שלנו כלפי מעלה ואז אנחנו לא נופלים ויכולים ללמוד תורה . יהודי צריך להבין ולזכור את המטרה שלו לזכור את השבת ואת יציאת מצרים כדי שיוכל ללמוד תורה כי לימוד התורה היא הדרך היחידה להבין את העולם אבל שני זיכרונות אלו זה זיכרונות חיובים אבל יש זיכרון אחד שהוא שלילי כלומר אנחנו זוכרים אותו כדי לא ליפול כי אם לא נזכור אותו ניפול ולכן שלושת הזיכרונות הללו שקשורים ללימוד התורה קשורים גם ליין כמו שאומר המדרש ולכן  אנחנו מקדשים על השבת ביין ולכן אנחנו שותים 4 כוסות לזכר יציאת מצרים ולכן יש את שתית היין בפורים כי גם הוא קשור לזכרהו על היין לזכור את עשה לך עמלק כי כמו שיציאת מצרים זה הדרך לקבלת התורה כך זכירת עמלק היא הדרך לקבלת התורה באהבה מה שקרה בפורים   .

לסיכום המטרה של האדם להבין את העולם והוא צריך להבין אותו כדי שיוכל להתקיים בעולם . הדרך של האדם להתקיים ולהבין את העולם זה ללמוד תורה . כדי ללמוד הוא צריך לזכור את השבת שזה בריאת העולם ואת יציאת מצרים שנתן לו את האפשרות לקבל תורה שדרכה ניתן להבין את העולם . האדם צריך לזכור את עמלק כי אם הוא לא יזכור את עמלק הוא לא יסתכל כלפי מעלה ואז ייפול ולכן כתוב לגבי עמלק זכור . האמצעי לזכור הוא  על היין ולכן מקדשים על השבת ביין ושותים 4 כוסות יין באגדה של פסח ושותים יין בפורים  .

 

פרשת ויקרא זכור האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ? למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקרא זכור  האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ?  למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בפרשת פקודי ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו הבאתי את רש"י שהיה קשה לי  ולא הצלחתי להבין אותו ולאחר ששאלתי מספר אנשים הם תרצו את רש"י שהכוונה שהספירה שנעשתה באייר הגיל של האנשים נקבע לפי זמן תישרי כלומר אם אדם היה בתחילת תישרי בן תשע עשרה ו  11 חודשים ו 29 יום גילו לספירה נקבעה באחד בתשרי ולכן גם באחד באייר על אף שגילו האמיתי היה 20 ו 6 חודשים הוא נחשב לבן 19 ולכן לפי רש"י לא היה אחד שהיה בספירה לאחר יום הכיפורים בן 19 שנהפך לבן 20 בספירה של אייר וקשה כי לא ראיתי מי שאומר שהספירה של בן עשרים ומעלה נקבעת בתשרי וכך אומר הספר החינוך מצוה קה

(א) שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר [שמות ל', י"ג] זה יתנו כל העובר על הפקודים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה. ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

והרמב"ם בהלכות שקלים פרק א לשיטתו שבן 13 חייב והוא  מדבר עד שיגדיל ולא נקבע גילו למחצית השקל מתשרי

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

וכך כותב הרמ"א שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד

 [ב] ואין חייב ליתנו רק מי שהוא (ה) ג מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

ועוד קשה על רש"י אם באמת הגיל נקבע בתחילת תשרי למה בכלל צריך ספירה הרי לפי רש"י אין צורך בספירה כי הגיל למחצית השקל נקבע בתשרי . ואם תגיד אולי מתו מתשרי לאייר ? אז היה צריך רש"י להקשות איך יכול להיות שלא מתו בחצי השנה  ואם אכן לא מתו לא היה צריך לספור כי אם לא מתו כולם ידעו שלא מתו אנשים .

ועוד קושיה על רש"י התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

הגמרא  שואלת למה לא נגיד שמאה כיכר הלך לאדנים והשאר לבית המקדש לקורבנות שמצינו שבי גזא מדובר בקורבנות ו בי גזא מופיע בתלמוד הבבלי מסכת ראש השנה דף ו עמוד א  במשמעות קורבנות

דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, צריכא

וגם בתלמוד בבלי מסכת יומא דף נא עמוד ב

אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, הכא [גבי תמורה] נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים.

אומנם בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד א

אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, דלאו קדשי מזבח, דקדושת דמים בעלמא הוא, כיון דמרדה - פקעה קדושתייהו, וחייבת בשילוח; ושמואל אמר: כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא,

המשמעות של בי גזא הוא בדק הבית ולא קורבנות אבל צריך להגיד שיש הבדל בן בי גזא במסכת בכורות ששם זה בי גזא בסתם וזה מדבר על בית המקדש ועל הקרבנות לבין בי גזא דרחמנא שהמשמעות שלו כל העולם  אבל בי גזא סתם מדובר בבית המקדש והקורבנות  בלבד

ולפי רש"י הגמרא היית צריכה להגיד לא יתכן להגיד דבר כזה הרי היו שני ספירות של מחצית השקל האחד לאחר יום הכיפורים וזה לאדנים והשני באייר לקורבנות ציבור שזה קושיה חזקה יותר מאשר שיש עוד פסוק שמלמד על החשבון של הכסף  כי גם בפסוק הזה ניתן לתרץ שהוא דיבר על עבודת המשכן ולא על הקורבנות ומשה לקח את מאה הכיכר לעצמו ולכן זה תרוץ חלש יותר מאשר להגיד שהיו שני ספירות ולא יכול להיות שבספירה הראשונה ניתן כסף לקורבנות

ויש עוד קושיה על רש"י מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן ט

 

בעשרה מקומות נמנו ישראל אחד בירידתן למצרים שנאמר (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', ואחד בעלייתן שנא' (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו', ואחד בחומש הפקודים, אחד במרגלים, ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ, ושנים בימי שאול שנאמר (שמואל יח) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק ולמה בטלאים כד אינון עתירין זכיין באמרא כד אינון מסכינין מעובדיהן בבזק, ומהו בזק אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן, ואחד בימי דוד שנאמר (שמואל ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, ואחד בימי עזרא כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב) ואחד לעתיד לבא שנאמר (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, והדין כי תשא את ראש     

וגם מדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

יא [ב, לב] אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם וגו', בעשרה מקומות נמנו ישראל (1) אחד בירידתן למצרים (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (2) ואחד בעלייתן (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' (3) ואחד אחר מעשה העגל (שם /שמות/ ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ושני' בחומש הפקודים (4) אחד בדגלים (5) ואחד בחילוק הארץ (6) (7) ושנים בימי שאול (ש"א =שמואל א'= טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק כד אינון עתירין באילין אמרייה וכד אינון מסכינין בבזקייה (8) ואחד בימי דוד (שם /שמואל/ ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו לפיכך כתב את מספר מפקד (9) ואחד בימי עזרא (עזרא ב) כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו'(10)  ואחד לעתיד לבא (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

שני המדרשים מדברים על ספירת עם ישראל אבל בשני המדרשים לא היו שני ספירות  האחד לאחר יום הכיפורים והאחד באחד באייר וזה קשה על רש"י

ועדיין צריך לתרץ למה היה לכאורה שני ספירות ובכל זאת המדרשים לא סופרים אותם כשני ספירות ? וצריך להגיד שהספירה לאחר יום הכיפורים היית של כלל ישראל ולכן לא מוזכרים בה השבטים והספירה באחד באייר בהקמת המשכן היית ספירה של השבטים ולא של כלל ישראל ואפילו רש"י אומר על הספירה הזאת   במדבר פרק א

(יח) וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

אומר רש"י במדבר פרק א פסוק יח

(יח) ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:

וכאן אולי אפשר להכניס את רש"י ולהגיד שהם הביאו ספרי יוחסין של מי שנספר לאחר יום כיפור כלומר לא השתנה הספירה של כלל ישראל ולא היה כאן ספירה חדשה של כלל ישראל היה כאן ספירה מחודשת לפי שבטים על ידי ספרי היוחסין לפי הספירה שנעשתה לאחר יום כיפור

וזה מתרץ גם את הקושי שיש עם ספירת שבט לוי לפי רש"י מובן ששני הספירות לא ספרו את בני לוי אבל יש פרשנים כמו הרמב"ן שמפרש שלאחר יום כיפור נספרו שבט לוי אבל באחד באייר לא נספרו ואף על פי כן המספר היה זהה שמצד אחד מתו אנשים ומצד שני נכנסו אנשים לגיל 20 לאחר הספירה הראשונה , אבל לפי ההבנה שלי שיש ספירה אחת של כלל ישראל וספירה אחת לשבטים של אלו שנספרו בספירה הראשונה מובן הציווי של הקב"ה למשה לא לספור את שבט לוי כי על אף שלא נספר בספירה הראשונה שבט לוי עדיין שבט וצריך הוראה מפורשת לא לספור אותו בתוך הספירה של כלל ישראל . אבל מיד רואים שספרו את שבט לוי בנפרד כי הוא שבט אבל ללוי יש ספירה מיוחדת והוא לא נחשב בתוך המספר של כלל ישראל . ולכן המדרשים המדברים על מנין בני ישראל לא מחשיבים את ספירת השבטים במנין של בני ישראל כי זו ספירה שונה  מהמניין של כלל ישראל

לסיכום יוצא שהיה ספירה של כלל ישראל לאחר יום כיפור ואז הביאו בני ישראל מחצית השקל לפי מנין של 603550  אנשים שלא כולל את שבט לוי . מאה כיכר של חולין נתרם לאדנים ומאה כיכר של חולין נתרם לקרבנות ציבור ועד 1775   נתרם לאדנים ועל זה אומר רבי יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה . באחד באייר עם הקמת המשכן נספרו בני ישראל כשבטים על ידי פנקסי יוחסין בלבד לפי הספירה שנעשתה בספירה הראשונה . בני לוי לא נספרו בתוך השבטים ולשבט לוי היית ספירה מיוחדת והם נספרו בנפרד בכלל עם ישראל 

פרשת פקודי ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת פקודי  ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

 

וכתוב בראשית פרק ב

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

כלומר יש הקבלה בן המעשה של הקב"ה למשה בשניהם כתוב ויכל כלומר גמר מלאכה אצל משה זה המשכן ובבראשית זה גמר מלאכה של בריאת העולם

וכתוב בראשית פרק ב

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ

וכתוב שמות פרק לט

(מג) וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: פ

כלומר משה מברך על המוגמר כמו שקב"ה מברך על המוגמר בבריאת העולם אבל יש כאן בעיה כי ההשוואה בן משה לקב"ה יכול לגרום לאנשים לטעות ולא להבין את ההבדל בן משה לבין הקב"ה כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות שיש איזה דמיון בן האדם לקב"ה ולכן התורה מיד אומרת

שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר התורה מדגישה את המגבלה של משה משה הוא לא כל יכול כאשר השכינה נמצאת בתוך אוהל מועד אז המשכן מלא ואין מקום לאף אחד גם לא למשה ולכן הוא לא יכול להיכנס לתוך המשכן כלומר יש כאן הבדלמה גמורה בן הקב"ה למשה וגם לגבי הברכה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן כז

וכתיב (שם /שמות/ לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה ומה ברכה ברכן אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעוה"ז ברכן משה אבל לעה"ב הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם שנאמר (תהלים קכח) יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו'.

ולגבי ההגבלה של משה להיכנס לתוך הקודש אומר  רש"י שמות פרק מ

(לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד - וכתוב אחד אומר (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:

כלומר אנחנו רואים שהתורה הקפידה שנבין את ההבדל בן משה לקב"ה כדי שאנחנו לא חס וחלילה נדמה את משה לקב"ה וניפול לתוך המלכודת של עבודה זרה בשיתוף כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות .

כדי  שנבין את מהות השכינה שירדה על המשכן נביא את מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן יא

ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים וכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', לקיים מה שנאמר (שם /תהלים/ פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו' ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם שנאמר (מלכים א ו) ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, ברוך ה' לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות.

השכינה שירדה לאחר שמשה הקים את המשכן היית זמנית ולא קבועה לפעמים היית  במשכן ולפעמים לא כמו שאומר רש"י אבל לעתיד לבא השכינה תהיה קבועה ולא תזוז ממקום השכינה הוא בית המקדש  אבל היחיד שיכל להקים את המשכן זה משה כמו שאומר הזוהר

 וְכַד אָתָא לְאַקָמָא לֵיהּ, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּרְעוּתָא דְּסָלִיק עַל אִינּוּן אַתְוָון, לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ הֲוָה יָדַע הַהוּא רְעוּתָא דְּסָלִיק לְאִינּוּן אַתְוָון, וְעַל דָּא (דף רל''ה ע''א) אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לָא הֲוָה יָדַע, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ.

וּכְשֶׁבָּא לַהֲקִימוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַהֲקִימוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה עַל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת לֹא נִמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ, וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה לְאוֹתָן אוֹתִיּוֹת, וְעַל כֵּן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן עַל יָדוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַעֲמִידוֹ.

 

ולכן מצד אחד יש המיוחד למשה שיכל להקים את המשכן אבל התורה מחדדת את ההפרש שיש בן משה לקב"ה שלא נוכל חס וחלילה לטעות בעניין

ולכן התורה מדגישה באותו שורש שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר מצד אחד ויכל משה את המלאכה באותו שורש שהקב"ה ברא את העולם ובאותו שורש מסבירה התורה שמשה לא יכל  כדי שלא נחשוב חס וחלילה שיש דמיון בן משה לקב"ה

פרשת פקודי למה משמש הכסף של מחצית השקל ? כמה ציפוי צריך לכל אדן ? מאיפה היה כסף לקורבנות ציבור בזמן הקמת המשכן ? מה ההבדל בן כיכר כסף של פקודי העדה לכיכר כסף לציפוי האדנים ? ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת פקודי  למה משמש הכסף של מחצית השקל ? כמה ציפוי צריך לכל אדן ? מאיפה היה כסף לקורבנות ציבור בזמן הקמת המשכן ? מה ההבדל בן כיכר כסף של פקודי העדה לכיכר כסף לציפוי האדנים ? ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק לח

 (כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

(כז) וַיְהִ֗י מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף לָצֶ֗קֶת אֵ֚ת אַדְנֵ֣י הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת אַדְנֵ֣י הַפָּרֹ֑כֶת מְאַ֧ת אֲדָנִ֛ים לִמְאַ֥ת הַכִּכָּ֖ר כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:

(כח) וְאֶת־הָאֶ֜לֶף וּשְׁבַ֤ע הַמֵּאוֹת֙ וַחֲמִשָּׁ֣ה וְשִׁבְעִ֔ים עָשָׂ֥ה וָוִ֖ים לָעַמּוּדִ֑ים וְצִפָּ֥ה רָאשֵׁיהֶ֖ם וְחִשַּׁ֥ק אֹתָֽם:

ועל זה שואל התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

ועוד שאלו: בגיבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב: בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש וגו', ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר, דכתיב: ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו'. משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות! נתן מחצה ונטל מחצה, ומחצה שלם לא החזיר! אמר לו: משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

שואל השר הרומאי את רבן יוחנן בן זכאי לפי החשבון של שש מאות אלף ושלושת אלפים חמש מאות וחמישים איש שנמנו ביציאת מצרים שכל אחד מהם נתן מחצית השקל יוצא מאתים כיכר כסף ועוד 1775  שקלים יוצא לנו שאם מבינים את הפסוקים כפשוטם חסר פה מאה כיכר כסף ולכן אומר השר הרומאי לרבן יוחנן בן זכאי שמשה היה או גנב או קוביוסטוס ועל זה עונה לו רבן יוחנן בן זכאי שמנה   של קודש היה כפול ממנה  של חול ולכן משה דקדק בחשבון  ולא היה לא גנב ולא קוביוסטוס . אבל לי יש עוד קושיה לגבי התשובה שנראית לכאורה ברורה שמשה לקח את כל מאה כיכר כסף של קודש שהיה כפול וציפה איתו את  אדני המשכן בכסף כתוב במסכת מגילה דף כט עמוד ב

מאי פרשת שקלים? רב אמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, ושמואל אמר: כי תשא. בשלמא למאן דאמר כי תשא - היינו דקרי לה פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים. אלא למאן דאמר את קרבני לחמי, הכא מידי שקלים כתיבי התם? - אין, טעמא מאי - כדרבי טבי. בשלמא למאן דאמר צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדרבי טבי. אלא למאן דאמר כי תשא, קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי! - כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן, של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית.

המסקנה של  הגמרא היא שיש שלוש סוגי תרומות האחד לקורבנות האחד לאדנים והאחד לבדק הבית ורש"י אומר שבדק הבית תלוי בנדיבות הלב של האדם כלומר שני התרומות עבור הקורבנות ועבור האדנים שמגיע  ממחצית השקל   ויש תרומה לבדק הבית שתלויה בנדיבות הלב .

וכאן בפרשת פקודי אנחנו רואים לכאורה שמחצית השקל שימש אך ורק לאדנים אז מאיפה היה להם כסף לקורבנות שאמורים לבא מהכסף של הציבור וברור לנו שזה צריך לבא ממחצית השקל . רש"י עצמו הרגיש בקושיה הזו ונתן פתרון בפרשת כי תשא אומר רש"י שמות פרק ל

הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:

כלומר מתרץ רש"י שהיו שני ספירות האחד בתשרי מיד לאחר יום הכיפורים ואז נתנו עם ישראל מחצית השקל לאדנים וספירה נוספת בניסן שם נתנו עם ישראל מחצית השקל לקורבנות .

ויש לרש"י קושיה כיצד המספר של האנשים זהה בשני הספירות והתירוץ של רש"י מאוד דחוק וקשה להבנה ,אומר רש"י שהשנים של האנשים זה לפי ימות העולם כלומר מתשרי ושני הספירות נעשו באותה השנה לעומת הספירה שמתחילה בניסן שהיא ליציאת מצרים וקשה כי תמיד הגיל של האדם נקבע לפי היום שנולד וכיצד זה יכול להיות שלא היה אנשים שנהפכו משנת התשע עשרה שלהם לשנת העשרים שמתשרי ועד ניסן  ? ולכן אני רוצה להציע הסבר אחר שאולי ייתן פתרון לקושיה .

כאשר אומר רבן יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה ניתן להגיד שלא כל הכסף הלך לאדנים אלה הכוונה של רבי יוחנן היה שיש כאן שני מאות כיכר כסף המאה הראשונה צריכה  ללכת לציפוי של האדנים והמאה השנייה של כיכר הכסף צריכה  ללכת לקורבנות ולא שכל הכסף הולך לציפוי של האדנים וזה המשמעות של כיכר קודש כפול היה . וצריך לתרץ שכאשר כתוב בתורה פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר  כאן הכוונה לכיכר קודש אבל כאשר מדובר על הציפוי לאדנים מְאַת֙ כִּכַּ֣ר הַכֶּ֔סֶף כאן מדובר על כיכר רגילה של חול כי כאן מדובר על כמות כסף שצריך לצפות את האדנים וזה חייב להיות מידה מציאותית שכולם יודעים אותה , היה מאה כיכר כסף והיה מאה  אדנים כמו שאומר רש"י שמות פרק לח

את אדני הקדש - של קרשי המשכן, שהם ארבעים ושמנה קרשים ולהם תשעים וששה אדנים, ואדני פרכת ארבעה, הרי מאה, וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם:

ונראה לי לא מציאותי שיהיה ויכוח על המציאות כמה כסף צריך לצפות את האדנים האם כיכר אחד או שני כיכרות .

ולכן בפסוק שכתוב וכסף פקודי העדה מופיע בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ כלומר יש הדגשה על קודש . אבל בפסוק על הציפוי של האדנים כתוב כִּכָּ֥ר לָאָֽדֶן:  ואולי זה ההבדל בן כיכר בפסוק כה לעומת כיכר בפסוק כז

אבל צריך הסבר למה רבי יוחנן בן זכאי לא נתן לרומאי את ההסבר המפורט ורק אמר לו כיכר הקודש כפול היה וכאן צריך להבין את הרגישות של  רבי יוחנן לגבי קורבנות בבית המקדש באותה תקופה

אומר התלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א

בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא. סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס, יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה, דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה, יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג! אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו. שדר עלוייהו לנירון קיסר.

כלומר הקרבת קורבנות באותה תקופה היית סיבה להחרבת בית המקדש ולכן רבי יוחנן לא רצה להיכנס לתוך הסוגיה של החלוקה של 2 מאות כיכר כסף כי לפי הרמב"ם לא מקבלים מגוי מחצית השקל אומר הרמב"ם הלכות שקלים פרק א

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

ואם היה אומר לרומאי על מחצית השקל אולי היה נכנס להלכה שלא מקבלים מהגוי מחצית השקל לקורבנות ציבור ובדיוק על נושא זה  החריבו את ירושלים בסיפור של קמצא ובר קמצא

ולכן הסתפק להגיד מנה של קודש כפול היה אבל בפועל מאה כיכר ניתנו לאדנים ומאה כיכר ניתנו לקורבנות הציבור שהוקרבו החל מניסן במשכן החדש

 

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_11.html

פרשת ויקהל למה מוזכר בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן ? מה המשמעות של מחציק השקל ? מה המשמעות של נידבת ליבו ? למה יש מצד אחד שוויון בבית ומקדש ומצד שני אי שוויון ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקהל למה מוזכר בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן ? מה המשמעות של מחציק השקל ? מה המשמעות של נידבת ליבו ?  למה יש מצד אחד שוויון בבית ומקדש ומצד שני אי שוויון ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

שמות פרק לח

(כא) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־ אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:

(כב) וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:

(כג) וְאִתּ֗וֹ אָהֳלִיאָ֞ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה־דָ֖ן חָרָ֣שׁ וְחֹשֵׁ֑ב וְרֹקֵ֗ם בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְתוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וּבַשֵּֽׁשׁ: ס

אנחנו רואים שהתורה מזכירה שני אנשים בבניית המשכן את בצלאל ואת אהליאב , בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן   ואומר רש"י שמות פרשת ויקהל פרק לה פסוק לד

(לד) ואהליאב - משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב לד יט) ולא נכר שוע לפני דל:

אומר רש"י שיש לנו כאן בבניית המשכן שני שבטים האחד המובחר שבשבטים הוא שבט יהודה והשני הוא שבט דן הפחות שבשבטים כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יג

ורבי אדא בר חייא אמר להד שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן ואיזה ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה ואין לך ירוד מן שבט דן שהיה מן השפחות מה כתיב בו ובני דן חושים (בראשית מו), אמר הקדוש ברוך הוא יבוא ויזדווג לו שלא תהא רוחו גסה שגדול וקטן שוין לפני הקדוש ברוך הוא,

כלומר אומר המדרש שהקב"ה בכוונה לקח  את המובחר שבשבטים ואת הפחות שבשבטים כדי שנבין שהמשכן הוא  לכל כלל ישראל ולכל אחד ואחד יש לכאורה חלק שווה במשכן וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד ב

מאי פרשת שקלים? רב אמר: צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי, ושמואל אמר: כי תשא. בשלמא למאן דאמר כי תשא - היינו דקרי לה פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים. אלא למאן דאמר את קרבני לחמי, הכא מידי שקלים כתיבי התם? - אין, טעמא מאי - כדרבי טבי. בשלמא למאן דאמר צו את בני ישראל - משום דכתיבי קרבנות התם, כדרבי טבי. אלא למאן דאמר כי תשא, קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי! - כדתני רב יוסף: שלש תרומות הן, של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית.

פרוש : מה המשמעות של פרשת שקלים האם מדובר בשקלים או בקורבנות ?  והתירוץ של הגמרא שמדובר גם בשקלים וגם בקורבנות כי יש 3 סוגי תרומות והיינו: תרומה של מזבח - למזבח, לקנות קרבנות ציבור לכל השנה, והיינו מדכתיב התם: "לכפר על נפשתיכם". ושל אדנים - לעשות מהן אדנים. ושל בדק הבית - לצרכי בדק הבית.

ולגבי שקלים מדובר במחצית השקל ששווה לכולם כמו ששמות פרק ל

(טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֔ק לְכַפֵּ֖ר עַל־ נַפְשֹׁתֵיכֶֽם:

ולכן צריך שגם בעבודת המשכן צריך שיהיה לכאורה שוויון  בבניית המשכן וגם בתרומה לקנית הקורבנות וגם לאדני המשכן שזה הבסיס עליו יושב המשכן אבל לבדק הבית אומר רש"י כל אחד נותן כפי יכולתו ונדבת ליבו רש"י מסכת מגילה דף כט עמוד ב

לבדק הבית - היא לא היתה שוה בכולן, אלא איש כפי נדבתו, שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב וגו' (שמות לה).

וכך אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן יג

א"ר חנינא לעולם אל יגיס אדם בכבודו המשכן נעשה בשני שבטים אלו ואף בהמ"ק =בית המקדש= כן עשוהו שלמה מיהודה וחירם מדן שנאמר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי (מלכים א ז), ובדברי הימים כתיב (ד"ה =דברי הימים= ב ב) בן אשה מן בנות דן שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן,

כלומר בנית המשכן והבסיס למשכן הוא שוויוני כל אחד מישראל יש לו חלק שווה אבל יש חלק שהוא לא שוויוני והוא קשור לכל אחד ואחד ותלוי בנדבת הלב . ומה המשמעות של נדבת הלב ? אומה הזוהר הקדוש

פָּתַח וְאָמַר (שמות לה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, לְגַבֵּי פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, הַהוּא רְעוּתָא סָלִיק בְּקַדְמִיתָא עַל לִבָּא, דְּאִיהוּ קִיוּמָא וִיסוֹדָא דְּכָל גּוּפָא. לְבָתַר סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא טָבָא, עַל כָּל שַׁיְיפֵי גּוּפָא. וּרְעוּתָא דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא, מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ זִיהֲרָא דִּשְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן, וְהַהוּא בַּר נָשׁ אִיהוּ חוּלָקָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֱוֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם הֲוָה אַמְשְׁכוּתָא, לְקַבְּלָא עָלַיְיכוּ הַהִיא תְּרוּמָה, לְמֶהֱוֵי חוּלָקָא לַיְיָ'.

פָּתַח וְאָמַר, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם שָׂם רְצוֹנוֹ לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אוֹתוֹ רָצוֹן עוֹלֶה בָּרִאשׁוֹנָה עַל הַלֵּב, שֶׁהוּא קִיּוּם וִיסוֹד שֶׁל כָּל הַגּוּף. אַחַר כָּךְ עוֹלֶה אוֹתוֹ רָצוֹן טוֹב עַל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף, וּרְצוֹנָם שֶׁל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף וּרְצוֹן הַלֵּב מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְהֵם מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם אֶת זֹהַר הַשְּׁכִינָה לָדוּר עִמָּהֶם, וְאוֹתוֹ אָדָם הִנּוֹ חֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה. מֵאִתְּכֶם הָיְתָה הַמְשָׁכָה לְקַבֵּל עֲלֵיכֶם אוֹתָהּ תְּרוּמָה לִהְיוֹת חֵלֶק לַה'.

ומה המשמעות של הרצון לעשות את עבודת השם ? כותב האלשיך איוב פרק כח

על כן כל נשמות עם בני ישראל אשר הן חלק אלוק ממעל, הן אחוזות בתורה כל אחד בבחינה המתייחסת אל ערכה, ועל כן לכולם יש חלק בה והוא יתב' כל מה שבתורה שבע"פ הצריך להתחדש בכל דור ודור, וכן כל העתיד להתחדש בכל חלקי התורה בסוד בדרש בפשט, הכל ניתן לנשמות העתידות

התורה מורכבת מכלל הנשמות של עם ישראל כל אחד ואחד יש לו את החלק שמיוחד שלו בתורה וכלל עם ישראל מרכיב את התורה והתורה נמצאת בתוך המשכן כדי לקיים את התורה ולכן המשכן מורכב מכל עם ישראל כל אחד ואחד עם  החלק שלו . וזה הבסיס והמשמעות של עם ישראל אבל כל אחד בנדבת ליבו צריך להפוך את מה שטמון בו ולהפוך את זה למציאות וזה הכוונה לנדיבת ליבו שהוא יממש את מה שטמון בו את החלק המיוחד שלו שנתן לו הקב"ה וכאשר האדם מממש את מה שטמון בו הוא מושך  את זוהר השכינה לדור עימו  ואם כל עם ישראל יעשה את זה אז השכינה תהיה על המשכן וזו העבודה של כל אחד ואחד כלפי  עצמו אבל גם כלפי הקב"ה וכלפי עם ישראל וכך אומר הזוהר הקדוש

וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הָאָדָם עוֹמֵד הַדָּבָר - בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'. כֹּל נְדִיב לִבּוֹ וַדַּאי. מִי שֶׁיִּתְרַצֶּה לִבּוֹ, יַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׁכִינָה אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יְבִיאֶהָ, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא בַּעֲלִיָּה לְמַעְלָה, יְבִיאֶהָ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ לָדוּר עִמּוֹ.

לסיכום כל אחד מישראל יש לו את החלק שלו בתורה ובמשכן וזה המשמעות של מחצית השקל לעשיר ולעני וזה המשמעות שבנו את המשכן בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן אבל יש חלק שהוא לא שוויוני שתלוי בכל אחד ואחד לממש את החלק שלו כלפי  הקב"ה וכלפי עם ישראל וזה מה שכתוב נדבת ליבו וזה המשימה של כל עם ישראל כל אחת בתפקידו להתאמץ ולעבוד את השם לפי חלקו ותפקידו המיוחד ושכולם יעשו את זה יגיע אחרית הימים והשלמות של העולם מה שמכונה העולם הבא

פרשת ויקהל מה המשמעות של ויקהל ? מה הקשר בן ויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון בחטא העגל ? מה הקשר לויקהל של קרח ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקהל  מה המשמעות של ויקהל ? מה הקשר בן ויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון בחטא העגל ? מה הקשר לויקהל של קרח ? ‏כ"ד/אדר א/תשע"ו
שמות פרק לה

(א) וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם:

וכתוב בשמות פרק לב

(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:

ונשאלת השאלה מה הקשר בן הויקהל של משה לויקהל של העם את אהרון אומר רש"י שמות פרשת ויקהל פרק לה פסוק א

(א) ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש:

כלומר ההקהל נעשה למחרת יום הכיפורים שמשה ירד מן ההר עם הלוחות השניים . עם ישראל חטא בחטא העגל ומשה שבר את הלוחות הראשונים לאחר שראה את עם ישראל במעשה העגל ומשה עלה להר וקיבל מהקב"ה לוחות השניים ויום הירידה מן ההר הוא יום הכיפורים כי הורדת הלוחות השלים את הכפרה והסליחה של הקב"ה לעם ישראל על חטא העגל ואומר הזוהר הקדוש

 לְבָתַר סָטָא זִינָא לְזִינֵיהּ, וְאָתוּ אִינּוּן עֵרֶב רַב וְעָבָדוּ יַת עֶגְלָא, וְסָטוּ אֲבַתְרַיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, וְגָרְמוּ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מוֹתָא וְקָטוֹלָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא יְהֵא, אֶלָּא (קצ''ז ע''א) מִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. מִיַּד וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנִי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיְיָ'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלָא כְּקַדְמִיתָא דִּכְתִּיב, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאָן אֲתָר כָּנִישׁ לוֹן. אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווֹ אִינּוּן עֵרֶב רַב בֵּינַיְיהוּ, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְאַכְנָשָׁא לוֹן, וּלְיַחֲדָא לוֹן מִבֵּינַיְיהוּ. (שמות לה) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מָה לְּהַלָּן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, אוּף הָכָא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, וּמַאן אִינּוּן. שִׁתִּין רִבּוֹא. והתרגום של הזוהר

אַחַר כָּךְ סָטָה כָּל מִין לְמִינוֹ, וּבָאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְסָטוּ אַחֲרֵיהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ וְגָרְמוּ לְיִשְׂרָאֵל מָוֶת וְהֶרֶג. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא רַק מִצִּדָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. מִיָּד - וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. וְכָתוּב אַחֲרָיו, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'. מֵאִתְּכֶם וַדַּאי, וְלֹא כָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכָּתוּב מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ', מֵאֵיזֶה מָקוֹם הִקְהִיל אוֹתָם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב בֵּינֵיהֶם, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁה לְכַנְּסָם וּלְיַחֲדָם מִבֵּינֵיהֶם. וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה. רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (דברים לא) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. מַה לְּהַלָּן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן כְּלָל שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הֵם? שִׁשִּׁים רִבּוֹא.

 

כלומר הזוהר הקדוש בה להסביר את פעולת ההקהל כבידול של עם ישראל והפרדה מן הערב רב שהיה בתוכו אותו ערב רב שגרם לעם ישראל לחטוא בחטא העגל ופעולת ההקהל של משה באה להפריד את עם ישראל מאותו ערב רב . ולכן הוא הקהיל את עם ישראל וציוה אותם בשני מצוות שיהיו מיוחדים רק לעם ישראל ולא לערב רב מצות השבת ומצות בנית המשכן ואנחנו רואים שבאמת היקהל של משה היה פעולה נגדית לויקהל של העם על אהרון וכנראה הכוונה לערב רב .אצל אהרון מי שמקהיל כנגדו זה היה "העם "  וכאן מקהיל משה את "כל עדת  בני ישראל" 

והילקוט שמעוני תורה פרשת ויקרא רמז תסט   מפרש על עדת ישראל

 ואם הרי זה מוסיף על ענין ראשון כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו, עדת ישראל [ד, יג] יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן בית דין אף עדה האמורה כאן בית דין, אי מה עדה האמורה להלן כ"ג אף עדה האמורה כאן כ"ג ת"ל ואם כל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

כלומר עדת זה סנהדרין קטנה של 23  ועדת ישראל זה סנהדרין גדולה של עם ישראל אבל כאן בפרשת ויקהל כתוב בני ישראל וצריך לפרש כל עם ישראל והמיוחדים שבהם ולא ערב רב

 

 

וככה כתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת כי תשא פרק לד את הקשר בן ויקהל של משה ולויקהל של העם על אהרון

ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא (שמות לב כב) מהו ברע, אמר לו יודע אתה כי ערב רב שעלו עם ישראל הדיחום וגרמו להם לעשות אלהי זהב, אבל ישראל היו ישרים בלבותם, והטיב להם הקדוש ברוך הוא והקדים צרי למכתם, וצוה את משה להזהירם על עשיית המשכן וכל כליו, לכפר על מעשה העגל, תבוא ועשו לי מקדש (שם כה ח), ויכפר על קום עשה לנו אלהים (שם לב א), תבוא קהלת משה רבינו, דכתיב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויכפר על קהלת אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן (שם), תבוא אמירת משה רבינו, שנאמר ויאמר אליהם משה, ויכפר על אמירת אהרן, דכתיב ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים (שם) תבוא אלה הדברים, ויכפר על אלה אלהיך ישראל (שם שם ד), תבוא נתינת זהב התנופה, ותהיה כפרה על נתינת זהב העגל, לכך נאמר הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, אלו נדיבי לב

כלומר יש כאן תהליך של כפרה על עם ישראל שנעשה תוך הבדלות מן הערב רב שהיה בתוך עם ישראל ולכן מובן שההבדלה שעשה משה בין עם ישראל ולערב רב בגלל שגרמו לחטא העגל וכתוצאה מכך לחזרת המיתה לעם ישראל , לאחר שבמתן תורה עם ישראל התנקה מהזוהמה של נחש ולא היה שייך בו מיתה את הדין שגוי ששומר שבת חייב מיתה ואומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

מי שגרם למיתה לחזור לעם ישראל לא יכול להיות שייך לעם ישראל ולכן לא יכול להיות שייך למצות השבת ולכן אם הוא שומר על השבת הוא חייב מיתה כי יש הבדלה מוחלטת בן הערב רב ובין עם ישראל לאחר חטא העגל

וכתוב במדבר פרק טז

(יט) וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְקֹוָ֖ק אֶל־כָּל־הָעֵדָֽה: פ

וקרח רצה להקהיל את העדה כלומר היה כאן פעולה דומה אבל הפעם לא על ידי ערב רב אלה פעולה בתוך העדה כלומר מתוך הסנהדרין עצמו  כי אמרנו שהעדה זה סנהדרין של 23 במדבר פרק טז

(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם:

ואומר החזקוני במדבר פרשת קורח פרק טז פסוק ב

ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לקח לו מכל שבט כ"ג חוץ משבטו של לוי שמהם התרעומת כדי שיהא מכל שבט סנהדרין קטנה בין כולם עם און דתן ואבירם מאתיים וחמשים ושלש

אבל כאן אצל קרח לא היה כוח בידי משה להבדיל בן קרח לעם ישראל ואת עבודת ההבדלה עשה הקב"ה במדבר פרק טז

(כ) וַיְדַבֵּ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:

(כא) הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע:

לסיכום הערב רב ניסה להקהיל את העם ומשה הבדיל אותם בהקהל שעשה לעם ישראל קרח ניסה להקהיל את העדה כלומר את הסנהדרין ומי שהבדיל אותו ואת עדתו היה הקב"ה

פרשת כי תשא למה אסור לספור ? מדוע שולט עין הרע בספירה ? באיזה סוג של ספירה לא שולט עין הרע ? מה גרם הספירה של דויד את עם ישראל ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

בס"ד

פרשת כי תשא  למה אסור לספור ? מדוע שולט עין הרע בספירה ? באיזה סוג של ספירה לא שולט עין הרע ? מה גרם הספירה של דויד את עם ישראל ? ‏י"ז/אדר א/תשע"ו

שמות פרק ל

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיקֹוָ֖ק בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:

ואומר רש"י שמות פרק ל פסוק יב

ולא יהיה בהם נגף - שהמנין שולט בו עין הרע והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:

ונשאלת השאלה למה נגף בפקוד אותם למה ספירה של עם ישראל יכולה לגרום לנגף ? מה יש בספירה שגורמת לשליטה של עין הרע ?  ‏במאמר בט"ז/אדר ב/תשע"ד  דיברתי על עין הרע וכיצד זה עובד והמסקנה שלי היית שעין הרע זה לגרום למידת הדין לפעול ברגע זה ומידת הדין  שפועלת ולא מידת ארך אפים היא שגורמת  לנזק למי ששולט בו עין הרע כלומר אין כאן אי צדק אלה יש כאן צדק שפועל עכשיו ולא מידת ארך אפים שנותנת לאדם את הזמן להתמודד מול מידת הדין .

אבל עדין צריך להבין מה גורם לכך  שיש סיכון בספירה שגורם  לכך שמידת הדין תעבוד לרעת מי שסופר ולהבין מדוע דווקא ספירה מסוכנת לגרום לכך שהעין הרע ישלוט וכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד א

ואי בעית אימא: עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו - אין עין הרע שולטת בו.

כלומר יוסף לא שולט בו עין הרע זה מידה כנגד מידה כלומר אם עין לא רוצה משהו שאינו שלה לא ישלוט בו עין הרע כלומר מידת הדין שבאה בעין הרע לא יכולה לשלוט במי שהוא עצמו לא רוצה משהו שאינו שלו . עצם עין הרע לא פוגעת באדם היא פוגעת במי שעין הרע שולט בו אבל אדם שלא רוצה משהו שאינו שלו גם אם מידת הדין תבוא אין עין הרע שולט בו . ואם לסכם את הכלל על עין הרע זה שיש עין הרע לא אומר שהיא יכולה לשלוט בו כי עין הרע שולטת רק כמידה כנגד מידה מי שרוצה משהו שאינו שלו עין הרע תשלוט בו אבל מי שאינו רוצה משהו שאינו שלו עין הרע לא תשלוט בו . ואחרי ההבנה הזאת ננסה להבין מה הבעיה בספירה ורש"י מזכיר את המאורע בזמן דויד ובו נראה מה קרה שם כתוב בשמואל ב פרק כד

(ב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב׀ שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: ס

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְקֹוָק֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֤ם׀ וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־ הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

ומיד אחרי הספירה כתוב בשמואל ב פרק כד

(טו) וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֥ק דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק כד

(ג) ויאמר יואב. השיב לו, שאין זה ראוי, א] מצד הנזק, שעז"א ויוסף ה' אלהיך אל העם כהם וכהם וכו', ר"ל וזה יזיק להברכה והריבוי, אם מצד שאינה שורה בדבר המנוי, ואם מצד עין הרע

כלומר אומר יואב לדויד יהיה כאן נזק אם נספור אותם והכונה פה שהיות והספירה אינה לצורך כלומר יש כאן מידה מסוימת של כוחי ועוצם ידי לכאורה אני רוצה לדעת כמה אנשים יש פה כדי לדעת את כוחי ולכן אם האדם הולך לפי כוחי ועוצם ידי העוצמה של עם ישראל תהיה הרבה יותר נמוכה מהרצוי כי בדברים פרק א פסוק יא

יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

כלומר אומר הקב"ה אני יוסיף לכם ככם 1000 פעמים כלומר ככם זה 80  כלומר העוצמה שלכם תהיה פי 80000

ובו נראה מה קורה כאשר אנחנו הולכים לפי כוחי ועוצם ידי אומר יואב

כהם וכהם מאה פעמים כלומר 65 X 71 X 100  = 461500

ובו נראה מה התוצאה של הספירות של יואב כתוב שמואל ב פרק כד

(ט) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֤לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

סה"כ   1300000

 ובדברי הימים א פרק כא
(ה) וַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־דָּוִ֑יד וַיְהִ֣י כָֽל־יִשְׂרָאֵ֡ל אֶ֣לֶף אֲלָפִים֩ וּמֵאָ֨ה אֶ֤לֶף אִישׁ֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וִֽיהוּדָ֕ה אַרְבַּע֩ מֵא֨וֹת וְשִׁבְעִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חָֽרֶב:

(ו) וְלֵוִי֙ וּבִנְיָמִ֔ן לֹ֥א פָקַ֖ד בְּתוֹכָ֑ם כִּֽי־נִתְעַ֥ב דְּבַר־הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־יוֹאָֽב:

כלומר ללא לוי ובנימין ישראל ויהודה  הם 1570000 

אם נחשבן  את מה שאמר יואב

וההפרש בן 1570000  ל  1300000    ואם נוריד 70000 שמתו במגפה  ההפרש בן שני הספירות 340000     נשאר לנו עוד הפרש שבין  

461000   ל 340000  שזה שווה ל  121000  שחסר לירידה שאמר יואב ואולי זה הספירה של לוי ובנימין שלא נספרו בתוך 1570000

כלומר סה"כ עם ישראל כולל לוי ובנימין בספירה בדברי הימים  1691000   והערך שלהם זה הספירה השנייה   פחות 70000 שנהרגו 1230000  סה"כ הפרש   461000  שזה בדיוק

כהם וכהם מאה פעמים

לסיכום כוחי ועוצם ידי גורמות מידה כנגד מידה לעין הרע לשלוט ולכן ספירה  ללא צורך מתוך כוחי ועוצם ידי יכול לגרום לעין הרע לשלוט וראינו את החשבון למה זה גורם במקום לקבל את העוצמה מהקב"ה שהיא פי 80000   קיבלנו ירידה בעוצמה בגלל כוחי ועוצם ידי של כמעט 27 אחוז מהמספר המקורי שזה 461000   מתוך  1691000