פרשת שמות הבה נתחכמה עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות הבה נתחכמה  עם מי רצו להתחכם ? מהי הדרך של הנחש להתחכם ? מה  כיצד ישתנה דרכו של הנחש לעתיד לבא ?  ‏כ'/טבת/תשע"ו

שמות פרק א

(ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:

(י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ:

וצריך להבין מה המשמעות של הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ  ?

התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א   אומר

הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם? נדונם באש, כתיב כי הנה ה' באש יבא, וכתיב: כי באש ה' נשפט וגו'! בחרב, כתיב: [ובחרבו את כל בשר]! אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם,

הכוונה להתחכם עם הקב"ה לא להתייצב מולו חזיתית כמו שעשו דור הפלגה אלה לנצל לכאורה "חולשה " מסוימת שנובעת מהחוקים של הקב"ה . וזה שיטת הנחש שתפקידו למצוא את החולשה בבריאה של הקב"ה כדי להכניס לניסיון את האדם וכדי שהאדם יוכל לקבל שכר על העמידה בניסיון

 שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ

היה פרעה הנחש מתחכם עליהם שנאמר הבה נתחכמה לו והוא נמשל כנחש שנאמר (יחזקאל כט) הנבא על פרעה התנים הגדול,

ומה השיטות של הנחש  פרעה ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בהעלותך סימן יג

באותה שעה קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום טובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, מהו בפרך בפה רך, פרעה נטל סל ומגרפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה, מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו אותו היום בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שהחשיכה העמיד עליהם נוגשים אמר להם מנו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים לי בכל יום ויום,

כלומר שיטת הנחש להכניס אותך באופן זמני למצב מסוים כדי לגרום לך להישאר במצב הזה כל הזמן . כלומר שיטת הנחש לצמצם את ההסתכלות שלך על המציאות לטווח קצר  ולא להבין את המשמעות לטווח ארוך ושיקול זמני כזה מכניס אותך "לתיעול " שקשה לך לצאת ממנו וזה בדיוק כמו שהיה עם הנחש וחוה . הנחש  הכניס אותה למצב שבו תראה רק את הדבר המידי וכתוב בבראשית פרק ג

(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל:

הנחש מספר לחווה רק על הדבר המידי אבל לא על התוצאות לטווח ארוך ולכן מה שהכריע אצל חוה זה הדבר המידי כי טוב העץ ותאווה הוא לעיניים . והנחש צמצם את הראיה של חוה את המציאות ולכן חטאה כי אם היית יודעת מה ההשלכות לעתיד סביר להניח שלא היית אוכלת מפרי העץ

ודרך הנחש לא לתקוף ישירות ובצורה עקיפה

אומר רמב"ן שמות פרק א

(י) הבה נתחכמה לו - לא ראה פרעה וחכמי יועציו להכותם בחרב, כי תהיה בגידה גדולה להכות חנם העם אשר באו בארץ במצות המלך הראשון. וגם עם הארץ לא יתנו רשות למלך לעשות חמס כזה, כי עמהם הוא מתייעץ, ואף כי בני ישראל עם רב ועצום ויעשו עמהם מלחמה גדולה. אבל אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך

כלומר הדרך של הנחש להלחם בצורה עקיפה ואחד האמצעים זה להטיל מיסים כלומר פרעה יגיד להם "הרי זה מקובל בכל העולם "  "זה חוקי " " היועץ המשפטי אישר"  אני לא מתנהג אתכם שונה ממה ששליטים אחרים מתנהגים אין כאן משהו אישי נגדכם והוא מכניס אותם למצב שבו הם לא מבינים שנלחמים כנגדם  וכשהם מבינים זה מאוחר מידי  

בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת:

 

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק ג

 

ז) ותפקחנה עיני שניהם. וכי עורים היו. אלא הבינם בוראם, מה טובה אבדו מן העולם, כמה דורות איבדו:

ודרך הנחש לנסות ולשנות התפקיד של בני האדם ולהרחיקם מדרך התורה

שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה א

ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: מלמד שהיו מחליפין מלאכת האנשים לנשים ומלאכת הנשים לאנשים.

וזה כנגד מה שהקב"ה קבע בעולמו לכל אחד תפקיד שונה

בראשית פרק ב

(יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק יח

עזר כנגדו - זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:

אבל צריך לדעת שנחש לאורך הזמן משתכלל ומשנה את הדרך בא הוא עובד כמו שכותב המדרש תהלים (בובר) מזמור ב

[ד] אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי ארורים הן הרשעים שהן מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין, שהרג את אחיו הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה והוליד את שת, אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), ואירש חלקו. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות כורסיא דאמהון, אנא מחינא להון, הדא הוא דכתיב הבה נתחכמה לו (שמות א י), ניהוי חכימין יתיר מן קדמוי, מיד כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם שם /שמות א'/ כב), המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד וגו' וכל הבת תחיון, ולא היה יודע שהבנות נישאות לאחרים, והן פרות ורבות, אבל אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (אסתר ג יג), ואף גוג ומגוג עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעקפין בעצות של ישראל, ולא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים, אבל אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונם, ואחר כך אני חוזר על ישראל, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, והקב"ה אומר להם רשעים עלי אתם באים להזדווג, כמה גדודים יש לי לפני, כמה שרפים וברקים ולפידים ומלאכים יש לי לפני, ואני יוצא עמהם ועושה מלחמה עמהם, הדא הוא דכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות (ישעיה מב יג), וכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג), מה כתיב שם, והיה ה' למלך על כל הארץ (שם שם /זכריה י"ד/ ט).

כלומר לעתיד לבא השינוי בעבודת הנחש יהיה להלחם מול הקב"ה ישירות וכך לגרום להיעלמות של  ישראל וזאת אנחנו רואים בבירור היום את המלחמה והניסיון לקעקע את האמונה בקב"ה ישירות וע"י כך להעלים את ישראל וזו המלחמה הקשה ביותר והיא המלחמה על  התודעה של האדם והניסיון למחוק את הקיום של הקב"ה ומי שאין לו כלים להתמודד עם זה יכול בקלות ליפול במלכודת של הנחש אבל מי שיש לו את הכלים הנכונים יכול להתגבר על הנחש . ואנחנו רואים היום שיש ניסיון  לקעקע את הלגיטימיות של האדם המאמין כלומר "למחוק את הקב"ה "  מהתודעה של האדם ולהפוך אותו ללא לגיטימי כאשר במציאות אין דבר כזה עולם ללא הקב"ה ואין לאלו שרוצים ל "מחוק את הקב"ה " מהעולם שום בסיס רעיוני לדרך שלהם  ואפילו לא התחלה של איזה בדל של הגיון עליו מבוססת הדרך שלהם

 

 

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמות מה הקשר בן 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה לנבואה של דניאל ? מה המשמעות של 1290 ו 1335 ? ומה הקשר ל ל"ו צדיקים ? ‏כ'/טבת/תשע"ו

דניאל פרק יב

(ט) וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ:

(י) יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ:

(יא) וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים:

(יב) אַשְׁרֵ֥י הַֽמְחַכֶּ֖ה וְיַגִּ֑יעַ לְיָמִ֕ים אֶ֕לֶף שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה:

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:

בפרשת ויחי דיברתי על קץ הימין ועל המשמעות שלו ובסוף ספר דניאל מובא המונח קץ הימין . והנביא דניאל מביא בפסוקים שני מספרים שלכאורה מדברים על ימים   1290   ו  1335 

יש שעשו משני המספרים הללו חישוב על ימות המשיח כמו המלבי"ם דניאל פרק יב פסוק יא

ובשנת תרפ"ה שהוא ג' שנים לפני תרפ"ח יתחילו בבנין המקדש וימשך ג' שנים, ובזמן תרפ"ח שהוא עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות שנים מאותו שנה שדבר עמו המלאך, בשנת שלש לבלשאצר ונצדק קדש ויוחזר התמיד על מכונו, כי שם שאל על החזרת התמיד וע"ז השיבו כמבואר שם:

והרבה מפרשים דברו על הנושא ויש עוד מפרשים שמסתפקים אם זה ימים או שנים כמו המצודת דוד דניאל פרק יב פסוק יא

ימים - ר"ל מן העת ההיא מנה ימים אלף וכו' ולא ידענו אם ימים ממש או שנים ומה יהיה אז:

אבל אני רוצה לנסות להסתכל על שני המספרים בצורה שונה בהקשר למספר מאמרים שכתבתי בעבר

כתוב תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה

ואומר של"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

וכתוב שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: ....

 (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

ואני כתבתי ש 3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה הם המחיקה של 3000 חוטאי העגל מהספר של הקב"ה כאשר אנחנו רואים שיש הקבלה של אותיות התורה למספר אלו שעמדו במעמד הר סיני .

ולכן עם מותו של משה נגרעה התורה ב 3000 אותיות והמשמעות שלהם זה הלכות  ויש חיסרון בתורה .

וכתוב  בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר יש לנו חסרון של 3000 הלכות  ועתניאל בן קנז השלים 1700 מהם כלומר כדי לחזור לשלמות של מעמד הר סיני צריך להחזיר 1300 הלכות . וכאן קישרתי בן המספרים של הנביא דניאל לבן ההלכות החסרות כדי להגיע לשלמות .

ואם נגיד שמדובר בהלכות (אותיות /אנשים ) 1290 הלכות + 1700 הלכות זה 2990  כלומר יש לנו התקרבות לשלמות אבל עדיין חסרון של 10 . ואם נוסיף את ה 1335 ל 1700 הלכות שעתניאל בן קנז החזיר יש לנו 3035  כלומר יש לנו יותר מאשר 3000 הלכות יש לנו יותר 35 .

ויש לנו את פרוש רש"י דניאל פרק יב פסוק יב

(יב) אשרי המחכה וגו' - ארבעים וחמש שנים נוספים על חשבון העליון שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה וכן מצינו במדרש רות וכן יסד ר' אליעזר הקליר (בסילוק יוצר פרשת החדש) ויתכסה מהם שבועים ששה:

ופרוש זה לכאורה מחזק את המהלך שאני רוצה להגיד כי מדובר על גאולה התכסות ושוב גאולה כאשר ההפרש בן שני האירועים הוא 45  כלומר ההפרש בן 1290  ל 1335  .

ואז צריך להגיד שהחזרה של 1290 הלכות מביא את הגאולה אבל לא בצורה סופית כי חסר את היתרה של ה 10 ולכן באה גאולה ומיד מתכסה אבל אחרי 45 יום שאז החשבון הוא יותר מ 3000 הלכות  שחסרות להשלים את התורה ויש לנו סה"כ  3035  הלכות ( 1700 + 1335 ) יש לנו יתרה של 35 הלכות והגאולה באה לתמיד . עד כאן עלה בדעתי להגיד אבל ללא ראיות או מדרשים שיכולים לתמוך בדעתי . וכמובן שרעיון כזה הוא רעיון רחוק מאוד ודחוק מאוד ללא תמיכה של ראיות ובאמת הרעיון גרר ביטול מוחלט מצד מי ששמע אותו והרב הרשלר בצחוק אמר לי אולי זה קשור ל  ל"ו צדיקים שזה 36 ונשאר לך רק לתרץ את ההבדל בן 35 ל 36 צדיקים ואני אמרתי לעצמי אולי זה קשור באמת ל 36 צדיקים וחיפשתי מדרשים או זוהר בעניין  . ואז גיליתי את בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 5

כיצד אתה מוצא חשבונם עולה אלף שע"א, רמז לדבר שאמר המלאך אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב י"ב) נשתיירו ל"ו ללמדך איזה מחכה הוא באשרי, מי שמחכה להב"ה שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיה ל' י"ח) ולו שלשים וששה.

ומדרש זה לא מובן בכלל וסתום לגמרי אבל לפי המהלך שלי הוא ברור לחלוטין

אלף שע"א  זה 1371   ויוצא לנו שזה 1350 + 36   = 1371   

ואז יש לנו בעצם 3000   + 71  

וצריך להבין מה המשמעות של המספרים

הגאולה צריכה להגיע קודם כל למצב שהוא תיקון מעשה האדם הראשון וידוע שבמתן תורה עם ישראל הגיע לתיקון של חטא האדם הראשון ועם ישראל הגיע לשלמות והמיתה הוסרה מעם ישראל אבל אז הגיע חטא העגל וחזרה המיתה לעם ישראל וזה כתוצאה מהפגם של מחיקת 3000 החוטאים מספרו של הקב"ה ולכן נשכחו 3000 הלכות ונגרם חסרון בתורה . בזמן הגאולה צריך קודם כל להגיע למצב של לפני הקלקול וזה להחזיר את 3000 ההלכות כדי להשלים את התורה שחסרה . אבל אחרי שהגענו לשלמות שלפני חטא האדם הראשון נשאר לנו להביא את העולם לשלמות שלו מה שהיה צריך לעשות האדם הראשון אבל הוא חטא  וקלקל את העולם ולא הביא לשלמותו .

ומאיפה לומדים שיש אפשרות לתקן את העולם שיהיה יותר מזמן של האדם לפני החטא

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר יש גן ויש עדן והאדם הראשון היה צריך לגרום לשלמות של העולם ולהעביר את עצמו מהגן לעדן אבל במקום זה הוא חטא . ובעדן יש את היין המשומר שהוא הפרות של עדן ולא של הגן .

ואם כך מה הקשר בן 1371  לבן הגעה לשלמות של העולם ? 

71 זה סנהדרין גדול והוא התוספת שצריך להיות כדי להביא את העולם לשלמותו הסופית

וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף סה עמוד א

ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא.

יצא סוד - וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים.

וצריך להגיד שצריך סנהדרין של הגאולה שונה מסנהדרין שהיה כי הם צריכים להגיע לסוד של היין המשומר שעין לא ראתה אותו וזה לעומת היין הרגיל שקיים היום בעולם ולכן צריך עוד 71 כדי להגיעלשלמות של העולם . והחידוש של המדרש שכדי להגיע לשלמות צריך רק עוד 35 הלכות או אנשים מעל ה 3000 כי בעולם קיימים 36 צדיקים שהם ל"ו צדיקים . ואותם צדיקים הם כאלו שיש להם רמת נבואה כמו משה רבנו

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי? והא אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר אשרי כל חוכי לו - ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו! - לא קשיא: הא - דעיילי בבר, הא - דעיילי בלא בר.

 

וכאן יש לו 36 צדיקים שמסתכלים  באספקלריא מאירה שזו דרגתו של משה והם נמצאים בכל דור ודור והם לכאורה חלק מהתוספת שצריך כדי שהעולם יגיע לשלמותו לעתיד לבא שהוא קץ הימין

ובעזרת השם בלי נדר  נמשיך במאמר הבא לדבר על הקשר של הגאולה לפורים לסנהדרין וליין

 

 

 

 

 

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

כתוב בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א

כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.

יוצא לנו שאם נסתלקה לנו שכינה מיעקב אז הוא לא דיבר על אחרית הימים וקשה הרי בהמשך אומר יעקב בבראשית פרק מט

(י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:

והמדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י

ומחקק מבין רגליו. אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל: עד כי יבא שילה. זה מלך המשיח, שיהא מלכות בת דוד קיימת: ד"א לא יסור שבט מיהודה. עד עדי עד, כלומר עד עולם, וכאשר יבא משיח לו יקהת עמים:

יוצא שיעקב כן דיבר על אחרית הימים ואפילו יודע מה  יהיה עם שבט יהודה עד עולם אז מה המשמעות שהסתלקה השכינה ממנו ? ועוד קשה אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן ב

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון, רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל,

כלומר יעקב דיבר איתם על מלחמת גוג ומגוג שזה באחרית הימים .

ואני רוצה לתרץ את העניין של הסתלקות השכינה . נשים לב שבגמרא מדובר שם שרצה לגלות להם את קץ הימין לא מדובר על אחרית הימים אלה על קץ הימין כדי להבין את המושג קץ הימין

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סב עמוד ב

הוא תרין קצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב) לקץ הימין וקץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (אבן אופל וצלמות מאי ולכל תכלית הוא חוקר מאן הוא חוקר אלא ההוא קץ לשמאלא דמחשיך אפיהון דברייתא) מאי ולכל תכלית בזמנא דדינא שריא על עלמא לשיצאה אבן אופל וצלמות, קץ שם לחשך דא מלאך המות דא נחש

כלומר יש שני קצוות האחד ימין והאחד שמאל ושמאל זה מלאך המוות  המקום של הנחש כלמור חושך ומוות וקץ הימין זה בדיוק הפוך

וכתוב בתהלים פרק לט פסוק ה

הוֹדִ֮יעֵ֤נִי יְקֹוָ֨ק׀ קִצִּ֗י וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי:

רצה לדעת דויד מה יהיה מקומו האם בקץ הימין או לו

והתשובה נמצאת בתהלים פרק קי פסוק א

לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְקֹוָ֨ק׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ:

ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

כלומר אומר הקב"ה לדויד שסופו יהיה בקץ הימין כלומר יש הבדל בן אחרית הימים לקץ הימין וגם יש הבדל בן קץ הימין לבן קץ הימים כמו שאומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף נד עמוד א

רבי שמעון אמר ויהי מקץ ימים מאי מקץ ימים דא הוא קץ כל בשר, ומאן איהו דא מלאך המות, וקין מההוא קץ ימים אייתי קרבנא דייקא דקאמר מקץ ימים ולא אמר מקץ ימין, ובג"כ כתוב בדניאל (דניאל י"ב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין

כלומר קין הביא את הקרבנות שלו מקץ הימים ולא מקץ הימין ודויד סופו יהיה בקץ הימין .

מכל זה אפשר להגיד שאומנם יעקב דיבר על אחרית הימים אבל השכינה הסתלקה ממנו כאשר רצה לגלות את קץ הימין כלומר את הסוף באמת אבל השכינה לא הסתלקה ממנו כאשר דיבר על אחרית הימים ולפחות עד הזמן שבו יגיע שילה כלומר יעקב מדבר מתוך רוח הקודש  על אחרית הימים אבל ברגע שרצה להמשיך ולדבר על קץ הימין באותו הרגע השכינה הסתלקה ממנו ולא יכול להמשיך ולדבר עד קץ הימין .

ורק דויד המלך הצליח לקבל מהקב"ה את מקומו בקץ הימין אבל כפי שידוע לא קיבל את מידת ימיו כי דויד המלך לא ידע מתי ימות כמו שמסופר בגמרא שהקב"ה לא אמר לו מתי הוא ימות רק אמר לו שימות בשבת תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני - אמר לו: בשבת תמות.

לסיכום ניתן להגיד שיעקב דיבר על אחרית הימים אבל כאשר רצה להגיד מה יהיה בקץ הימין שזה יותר מאוחר הסתלקה השכינה ממנו ולא יכול לגלות את קץ הימין .

היחידי שידוע שהקב"ה גילה לו שסופו יהיה בקץ הימין זה דויד המלך כמו שכתוב בתהילים ובזוהר . וקץ השמאל זה קץ הימים המקום של הנחש של מלאך המוות שהוא ההיפך מקץ הימין ומשם מקץ השמאל הביא קין את הקורבן שלו .

פרשת ויחי למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויחי  למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי,< ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב]< ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ועכשיו אני רוצה להרחיב בנושא ולהראות את הקשר בן האדם לממון

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

 א"ר אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

ונאמר במושגים תלמודיים חביב עליהם ממונם יותר מגופם

יסוד הדברים מפורש בשער הפסוקים להאריז"ל על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו": "הצדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

וזה היסוד של הזוהר וליקוטי מוהר"ן שכתבתי בפרשת ויגש וכדי להבין את הקשר בן האדם לממון נביא מספר יסודות מהמקורות שלנו

אומר התלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

כלומר עניות ועשירות זה דבר שנקבע ע"י הקב"ה בזמן העיבור כלומר הקב"ה קובע לכל אדם את הממון שיהיה לו עניות או עשירות .

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

כלומר נכסיו של האדם ובת זוגו נקבעים ברגע העיבור ובדיוק כמו שנאמר בגמרא  במסכת נדה . ולכאורה יש הקבלה בן בת הזוג לבן ממונו של האדם שנקבע 40 יום לפני יצירת הולד . וכדי שנבין ששני הדברים הללו מקבילים נאמר על הזיווג בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

ונאמר על הממון בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים.

ולמה הם קשים כקריעת ים סוף כי הקב"ה צריך לדאוג לכל אדם בן זוג לפי מעשיו והתאמה כזו יכולה להיעשות רק ע"י מי שברא את העולם שאין לפניו כל מגבלה כי מספר הדברים הקשורים בהתאמה כזו בן אדם לבת זוגו שיהיה לפי מעשיו ויתחשב בכל שאר המאורעות והאנשים של העולם הוא אין סופי ואותו העיקרון לגמי ממון שהקב"ה קובע  לכל אדם מה מגיע לו ביום העיבור וממון של אדם אחד קשור לממון של הרבה אנשים אחרים כי הממון של אדם אחד יכול להיות קשור לאלפי ואולי מיליוני אנשים אחרים ולכן היכולת  הזו שצריך להתחשב באין סוף גורמים ומשתנים הוא קשה כמו קריעת ים סוף .

אבל יש לנו כאן הבנה כללית על הקשר בן האדם לממון . הממון נקבע לאדם כמו בן זוגו 40 יום לפי יצירת הולד כלומר בזמן העיבור ומשך כל חייו של האדם נקבע לאדם מי יהיה בן זוגו וכמה ממון יהיה לו 

אם כך האם הכול קבוע מראש ? וזה לא ניתן לשינוי ?

וכאן נכנס לוודאות שנקבעת בזמן העיבור חוסר ודאות והיא יראת השמים "וצינים ופחים "

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

וכתבתי על הנושא הזה מתי לאדם יש אפשרות בחירה בפרשת קדושים ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד ופרשת וארא

‏כ"ה/טבת/תשע"ה  ראה שם

כלומר לאדם יש זכות בחירה שנובעת מיראת שמים שזה מסור ללב האדם ויכולת בחירה "בצינים ופחים"  שיש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו.

יכולת הבחירה הזאת של האדם היא האפשרות היחידה של האדם לשנות את מצבו ושינוי זה של מצבו הוא גם בקשר לזיווגו וגם בקשר לממונו  וכל הניהול הזה של הקב"ה את העולם תוך חשבון הקשור לכל אדם ואדם בנתונים משתנים כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם היא מעשה שקשה כמו קריעת ים סוף

(ראה מאמר זיווגו של האדם

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2015/12/blog-post_25.html     )

וכדי להבין את עומק הדין של הקב"ה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ח עמוד א

כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה. לא תגורו מפני איש (אמר רבי חנן: אל תכניס דבריך מפני איש). כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

כלומר הקב"ה דואג לאדם לממונו שמגיע לו ואם נלקח ממנו אפילו על ידי דינים לא כשרים הוא דואג להחזיר לו קל וחומר במצבים אחרים . כלומר הממון כמו זיווג הוא שילוב של מה שמגיע לאדם כפי שהקב"ה קבע ביום העיבור והשינויים שהתרחשו כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם הנובעת מיראת שמים וצינים ופחים כלומר "כמעשיו" 

ולכן צריך להסתכל על זיווג וממון "כסביבת עבודה " של האדם שהוא חלק ממה שהקב"ה בחר לאותו האדם כחלק מהתפקיד של אותו האדם בעולם . כלומר עני או יעשיר זה לא טוב או רע אלה חלק מסביבת הניסיון של אותו האדם כפי שנובע מיום העיבור שלו וממעשיו של האדם עד אותו היום

ולכן אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.

ואומר רש"י מסכת תמיד דף לב עמוד א

השמח בחלקו - במה שנותן לו המקום.

וכל זה יפה בתיאוריה אבל כיצד יודע אדם כמה השתדלות צריך לעשות גם בממון וגם בזיווג ?

ואולי התשובה נמצאת בגמרא  תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

איזהו חכם - הרואה את הנולד.

ומה המשמעות לראות את הנולד ? צריך לדעת מה המטרה ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ג

[*] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

וברגע שאתה יודע את המטרה איך תתנהג ?  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

וזה פתרון הזהב של רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

יפשפש מעשיו - שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב.

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ושאר הדברים צריך לתת לקב"ה לעשות כי לא בידי האדם לעשות זאת כי רק הקב"ה יכול לקרוע את ים סוף ולתת לאדם את הממון שמיועד לו ואת זיווגו "כמעשיו "

כלומר גם ממון וגם זיווג זה תוצאה של מעשיו של האדם לפי החשבון של הקב"ה

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו

 

בס"ד         

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

 א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא': +תהלים קכה+ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א אומר במקום "קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה".

למדנו מכאן שכל זכר ביום העיבור שלו  יוצאת בת קול ומכריזה 3 הכרזות על זיווגו על ביתו ועל שדהו  על כל נקבה לא נאמר ולכן ניתן להבין שיכול להיות נקבה ללא הכרזה . זיווג שנעשה ללא בת קול נעשה גם ע"י הקדוש ברוך והוא נעשה  לפי מעשיו של האדם  ועל זה נאמר שקשה זיווגן כקריאת ים סוף

ומפשטות הגמרא ומהפסוק ניתן להבין שמדובר על כל זיווג .

בו נעשה חשבון פשוט 1.יש זיווג עם בת קול בזמן העיבור 2. יש נקבה ללא הכרזה של בת קול 3. אם גבר מת לפני שהתחתן יש נקבה "מוכרזת " שהופחת להיות "חופשיה " 4 . כמו כן נקבה שהוכרזה  לגבר ומתה יש גבר שנהפך להיות  "חופשי" .

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל'+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום. - ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה - יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר, שנאמר +ויקרא י"ב+ אשה כי תזריע וילדה זכר! - הכא במאי עסקינן - כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.

5. זכר שבת קול יוצאת ומכריזה על הבת המזומנת לו ואז הוריו התפללו עליו והפך לבת והבת המוכרזת היא "חופשית"  6.בת שהתפללו עליה והפכה לבן ואז הבן "חופשי" כי הבת קול יוצאת רק ביום העיבור  למסקנה יש זיווג על פי מעשיו גם  בנישואים ראשונים של 2 בני הזוג וזיווג לפי מעשיו לפי סוטה זה דבר שכיח .

 

התוספות במקום  מסכת סוטה דף ב עמוד א שואל  :הא בזוג ראשון הא בזוג שני - תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני.

התוספות מניח שלא יכול להיות הקדמה בזיווג ראשון כי זה גזירה משמים ע"י בת קול אבל זיווג לפי מעשיו וללא בת קול יכול גבר להקדים גבר אחר "חופשי" וכיצד הוא יכול להקדים גבר אחר הרי הקדוש ברוך הוא מזווג לפי מעשיו צריך להגיד שיש 2 גברים שמתאימים לאשה אחת יש מצב של הקדמה לפי מעשיו הרי הוא ראוי לה כמו האחר ולכן יכול להקדים לפי מעשיו  ולכן קשה לתוספות על הגמרא במועד קטן למה שם לא תרצה הגמרא  את הקושיה על שמואל שמה יקדימנו שמדובר בזיווג שני לפי מעשיו התוספות נשאר בקושיה

אם נדקדק בשאלת התוספות לפני התוספות היה גרסה אחרת מגרסה המופיעה במועד קטן  במועד קטן יח: הנוסח שונה . לפי התוספות הגרסה במועד קטן מדברת על בת קול שיוצאת 40 יום לפני יצירת הולד והגרסה במועד קטן שונה

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

 

בסוטה יוצאת בת קול ארבעים יום לפני יצירת הולד ובמועד קטן בת קול בכל יום ויום ואכן קשה לתרץ את התוספות  אבל ניתן לתרץ את התוספות לפי הגרסה המופיעה במועד קטן . לפני כל זיווג וזיווג יוצאת בת קול ומכריזה  זה תהליך יום יומי לפני כל זיווג ולכן לא שייך לבטל בת קול ולכן קשה על שמואל שאמר שמה יקדימנו אחר לפי סוטה אכן לא ניתן להקדים בזיווג ראשון אבל בזיווג לפי מעשיו ניתן להקדים ולפי מועד קטן לא ניתן להקדים זיווג לפי מעשיו כי בת קול יוצאת ומכריזה על כל זיווג וזיווג ולכן לא שייך שמה יקדימנו אחר כי אין אירוסין לפני הכרזת בת קול ולאחר שיצאה בת קול לא ניתן לשנות ולהקדים אחר כמו שאומר רש"י כת"י "בת קול יוצאת ואומרת בישיבה של מעלה אלמא שאין אדם יכול לקדמן לה דבת קול אינה ביטלה"

ובסוטה ב. לא קשה כפי שהראנו כי יש גברים "חופשיים" וגם נשים "חופשיות" ועל הצד שיש אשה המתאימה במעשיה ל 2 גברים שייך להגיד שמה יקדימנו  ולכן שם הגמרא לא מקשה על שמואל כי ברור שכן ניתן להקדים אחר .

יש לנו עוד ראיה שאם נדקדק בדברי הגמרא במועד קטן יש עוד שינוי בת הקול מכריזה על בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני אבל בית פלוני לפלוני לא כתוב . אותו זכר שנולד הרי הכריזו על 3 דברים על הזיווג על הבית ועל השדה (יש מפרשים שאומרים שההכרזה על השדה קשורה לנכסי מלוג של האשה) ועכשיו שיש הכרזה על אשה אחרת  (המוכרזת המקורית מתה, או התבטלה ההכרזה ) משתנים נכסי המלוג של הגבר שיקבל מהאשה ולכן צריך להכריז מחדש על השדה אבל על הבית אין צורך להכריז כי זה הוכרז כבר ביום העיבור .

עדיין תירוץ הגמרא קשה " אלא שמה יקדמנו אחר ברחמים" כיצד ניתן לבטל בת קול  שרשי אומר שהיא לא בטלה ?  רשי מתרץ במקום שע"י שיתפלל אחר על אותה אישה שתמות ולכן הוא מקדים ומתחתן איתה מעין פיקוח נפש קשה לי עם התרוץ של רשי מ 2 טעמים הראשון  להעמיד  את הגמרא בעברין  המתפלל על מות אחרים זה מאוד דחוק ודבר שני עם ההיתר להתחתן בחול המועד זה  בגדר של פיקוח נפש אז ניתן להתארס גם במועד עצמו וגם בשבת הרי פיקוח נפש דוחה שבת הרי סוף סוף זה פיקוח נפש נגד איסור דרבנן .

תוספות מסכת סנהדרין דף כב עמוד א :

ארבעים יום קודם יצירת הולד - ומ"מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים.

 

אנו לומדים בתוספות במסכת ברכות ס. שניתן להתפלל ולהפוך בת לזכר וזכר לבת  ולכן ניתן ללמוד שגם ניתן לבטל את ההכרזה  אם נולדה בת שהוכרזה לבחור מסויים והיא הופכת לגבר הרי ההכרזה מתבטלת והפוך עם נולד זכר והפך לבת הרי ההכרזה שלו התבטלת ולכן יש להגיד שניתן לבטל הכרזה של בת קול ע"י תפילה  וכך משמע מרש"י כת"י "ברחמים שיתפלל ויבטלנה " וניתן ללמוד שאדם רשאי להקדים ולהתארס במועד שמה אחר יתפלל ויבטל את הבת קול וללא בת קול אין זיווג כמו שהוכחנו למעלה והוא יפסיד את הזיווג שלו ולכן ההיתר להתחתן בחול המועד  הוא מצד דבר האבד המותר בחול המועד אבל לא במועד עצמו ובטח לא בשבת .

אם כך קשה אם ניתן לבטל בת קול ע"י תפילה  איך אומר רשי בת קול אינה בטילה ויש לתרץ שמה שאפשר ללמוד בגמרא בברכות שיש אפשרות להתפלל רק עד 40  יום על שינוי העובר וזה הזמן תקף גם לבת קול שניתן לבטל בת קול תוך 40  יום מהכרזה ולאחר מכן לא ניתן לבטל ואז לפי רשי בת קול אינה ביטלה.

בברכות למדנו שאפשר להתפלל על בן או על בת על אף שאם הגבר הזריע זה בן ולא ניתן לשינוי ואם האשה הזריעה זה בת ולא ניתן לשנות אבל עם הגבר והאשה הזריעו יחד רק אז ניתן לשנות ע"י תפילה גם אם זה לא שכיח ולכן ניתן להתארס במועד גם על צד רחוק שאחר יתפלל לבטל את הבת קול והבחור יפסיד את הזיווג שלו .

המשך חוכמה מלמד אותנו את מהות הבת קול שהבת קול מעבירה מידיעת הקדוש ברוך הוא שלא מכריח הבחירה לידיעת הנבראים שהוא ידיעה מכרחת את המציאות ולכן לא שייך לבטל אותה אבל לפי מה שתירצתי ניתן לשנות במשך 40 יום   ואולי זה זמן המעבר מהקדוש ברוך הוא לעולם הנבראים וכמו שאנו רואים את הזמן שניתן מגזר הדין בראש השנה עד זמן שמחת תורה (פתקא טובה )

משך חכמה במדבר פרק לו                                                 

ב) ואדוני צווה בה' לתת את נחלת צלפחד וכו'. הנה מהראוי לכתוב "צווה מה'". ואונקלוס תרגם "במימרא דה'". ויתכן, כי אמרו בסוטה (ב, א) (ארבעים יום) קודם יצירת הולד בת קול יוצאת (ואומרת) "בת פלוני לפלוני, בית... שדה... וכו'". והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים. ומקשה (סוטה שם): והא אין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך יתכן בזה הבחירה?! ופרש"י (סוטה שם): ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (כדאמר במסכת נדה טז, ב מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני), אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים, עכ"ל רש"י. התבונן עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע. רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר מקשה, דאם כן כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם. וכיון שהנבראים ידעו זיווגו, אם כן הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח, רק ברצון המוחלט אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת. ולכן אמרו כאן, כי כל זיווגו של אדם הוא מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזירתו אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות בזיווג הראשון, כדאמר בריש סוטה. רק זאת אנו יודעים שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, כי עליו נאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים", והוא (דברים לג, א) "איש האלקים" ש"בכל ביתו" - המה כל הידיעות הנמצאות אצל הנבראים - "נאמן הוא"

וכמו שמפרש חכמת שלמה מסכת סוטה דף ב עמוד אבד"ה איני מי כו' דאין זה בידי שמים נ"ב אף על פי שיש לו ידיעה בלי ספק מ"מ בת קול אינה מכרזת דא"כ הוי הכרח למעשיו ודו"ק:

כמו כן אפשר לדייק שניתן להתפלל לשינוי זכר לנקבה ולהיפך רק שיש בנילוד לכאורה 2 צדדים צד נקבה וצד זכר ואז התפילה מועילה לבטל צד אחד ואז הולד נוצר לצד השני אם התפללנו על זכר אז צד הנקבה מתבטל והולד הופך לזכר כך גם בתפילה על זיווד ניתן רק לבטל ולא ניתן באופן חיובי להכריח על זיווג או הכרזה של בת קול כי זה בעצם תפקידו הבלעדי של הקדוש ברוך הוא

כדי להבין את זה לפננו מדרש   בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח 

רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי

בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק שהקדוש ברוך הוא מתעסק מגמר הבריאה ולא זה קשה כקריעת ים סוף אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נשואין לא טובים עם בעיות שלכאורה הקדוש ברוך הוא זיווג אז מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים היתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של האדם  והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא הכירה את מעשיה הרי זילזלה בקדוש ברוך הוא ע"י דבריה אז מוכרח שהזיווג יגרום לבכי ולא לשירה "מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי" והעובדה שכל הזיווגים היו בכי הוכיחו למטרונה שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא  מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו ולפי מועד קטן יוצאת בת קול ומכריזה על כל זיווג וזיווג ויש אפשרות תוך 40 יום להתפלל ולבטל את ההכרזה .

למוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

לאחר שהסברנו את הבת קול במועד קטן יש להסביר את המשך הגמרא ואת רבא והמשא ומתן עם אותו גברא

מפשטות הגמרא "כי הא " רבא בא ומסביר את הגדר של הרחמים הנזכרים בסוגיה איך ועל מה ניתן להתפלל ברחמים למען זיווג . רבא שומע את הגברא מתפלל ואמר" תזדמן לי פלניתא"  הגברא יודע שניתן להקדים ברחמים והוא אכן מתפלל על אותה פלוניתא שהקדוש ברוך הוא יזמן אותה אליו רבא אומר לו 3 תשובות 1 . לא תיבעי רחמי הכי   2 . אי חזיה לך לא אזלא מינך 3. אי לא כפרת בה'

יש 3 אפשרויות 1.שהפלוניתא "מוכרזת לאחר " בתוך 40 יום אומר לו רבא תראה ניתן רק להתפלל לבטל את ההכרזה ולא ניתן להתפלל לשנות את ההכרזה שתתהפך אליך כי זה תפקידו של הקדוש ברוך הוא ולכן אל תתפלל ככה אתה יכול להתפלל רק לבטל . 2. שאותה פלוניתא "חופשיה" ללא הכרזה ואז אומר רבא אם היא לפי מעשיך הקדוש ברוך הוא יזווג אותה איתך והיא לא תלך ממך התפילה הזאת לא תועיל לך רק מעשיך יוכלו להועיל כי מי שמזוג זיווגים זה הקב"ה 3. אם היא "מוכרזת לאחר " לאחר 40 יום אין לך מה לעשות זה גזירה שלא ניתן לביטול ואם בכל זאת תתפלל עליה הרי אתה כופר בה' כי זה  נגד רצון השם וכאן יש הקבלה לקריעת ים סוף פרשת בשלח שבו מתלוננים בני ישראל כאשר הם רואים את הים לפניהם ואת המצרים אחריהם שעדיף היה להם להשאר במצרים נגד ההבטחה של הקב"ה שיוציא אותם ממצרים ומשה אומר להם השם ילחם לכם ואתן תחרישון זה לא בידכם זה ביד הקב"ה  ומי שלא מאמין בקב"ה כופר בשם תפילה כזו לא תועיל הקב"ה מזווג לפי מעשיו של אדם ותו לא  .

אותו גברא הבין את רבא והבין שיש לו אפשרות כלשהיא במצב 1 ומצב 2 ועכשיו הוא מנסה לחשב את הסיכויים שלו להתחתן עם הפלוניתא במצב 3 מה צריך לקרוא כדי שאני יתחתן איתה כאשר הגמרא משווה את הזיווג לקריעת ים סוף בהשוואה הזאת יש 2 צדדים הקב"ה ועם ישראל בו ונראה מה קרה לפני קריאת ים סוף לפרושו של אור החיים

אור החיים שמות פרק יד

(טו) מה תצעק אלי. קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו ובפרט בעת צרה דכתיב (יונה ב') קראת מצרה לי, (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה, ואם לצד שהרבה להתפלל הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו לא ירף מתפלה. עוד רואני כי נתקבלה תפלתו ואמר לו ה' הרם את מטך וגו' אם כן קבלנות זה שאמר מה תצעק אלי למה. עוד קשה אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו להיכן יסעו אם רודף מאחור והים לפניהם, ואם הכוונה אחר שיבקע הים אם כן היה לו לומר הרם את מטך וגו' ואחר כך יאמר דבר אל בני ישראל וגו':

אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה פכ"א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי, והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה

בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש כמאמרם ז"ל (סוטה ל"ז א) ובזה נתישבו הכתובים על נכון. ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם לצד שהם המעיטו בלבם האמונה ואמרו הלא טוב לנו את עבוד מצרים לזה צוה ה' לעשות כנגד עון זה הצדקת האמונה בכל תוקף. גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש:

אותו גברא הבין שרק ע"י מעשיו יש לו אפשרות להתחתן עם אותה פלוניתא אבל מה לעשות ואותה פלוניתא מזומנת לאחר לאחר 40 יום וזה גזירה שלא ניתן לשנות אבל יש אפשרות שאולי הגבר שהיא מזומנת אליו ימות וגם אותה אחת שמזומנת לו (בזמן העיבור ) תמות ואז הוא והיא יהיו "חופשיים " ואז מעשיו כמו שראינו באור החיים יכריחו את ההכרזה של הקב"ה כי הוא מזווג לפי מעשיו . המסקנה של הגברא לאחר החשבון הזה  שלא שייך יהיה להתחתן איתה או אני ימות או שהיא תמות עד שיקרה דבר כזה כי זה ציור רחוק ודחוק ובלשון הגמרא  "בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה." ורבא שמקשיב לחשבון אומר לו אני רואה שאתה מסכים איתי לתחילת דברי שאמרתי לך שלא שייך להתפלל ככה ובלשון הגמרא   "אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?."

וכלשון זה מצינו

שיטה מקובצת מסכת סוטה דף ב עמוד א

"ויש מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף [בשביל] ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו [של זה] ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת ויגש מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויגש  מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו

במאמר הקודם בפרשת ויגש  ב ‏ו'/טבת/תשע"ו ניסיתי להוכיח את היסוד שממון הוא גידולי גידולים של האדם ואכן  יש קשר עמוק בן ממון לנפש האדם ולחיי האדם ועכשיו אני רוצה לבחון את הקשר בן קדושת האדם לממון . לכאורה צריך להיות שאם אדם הוא קדוש והממון הוא גידולי גידולים של האדם  אז הממון צריך להיות גם קדוש כי מובא בשולחן ערוך  יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן,

אם כן צריך למצוא את הקשר בן קדושת האדם לבין קדושת הממון וצריך להנבין את היחס בן קדושה לבין ממון  . תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבא: גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר, ואילו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו

ואומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

לא חמור אחד מהם נשאתי - בעל כרחו אפי' בשכר הא ברצון בעלים היה שוכר, ואילו גבי שמואל וכו' לא עשקתנו ולא רצותנו שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון.

כלומר יש לנו הבדל בן משה לשמואל ביחס לממון כאשר משה היה שוכר חמור ברצון בעלים אבל שמואל לא היה שוכר חמור בכל מקרה. ומה ההבדל בן משה לשמואל .

שמואל א פרק א

(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־ אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק יא

ונתתיו לה' כל ימי חייו, שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו

ואצל משה כתוב בשמות פרק ב

(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:

(ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים:

ואומר רש"י שמות פרק ב פסוק ב

(ב) כי טוב הוא - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:

כלומר משה נתגלה בקדושתו רק לאחר לידה ושמואל גם לפני לידה ולכן יש הבדל בן משה לשמואל . ולכן שמואל שלכאורה יש בו קדושה גדולה יותר צריך להיזהר בממון יותר מאשר משה .

ושמואל נוסף שלא שוכר חמור מאחרים כל צורכי הבית שלו נעשים על ידו מבלי להזדקק לאף אחד 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף י עמוד ב

כי שם ביתו - לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וכי איני יודע ששם ביתו, אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי, שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים.

ומשה רק מאוחר יותר שהגיע לדרגה שלא יכול לשבת בתוך מחנה ישראל לקח את האוהל מחוץ למחנה שמות פרק לג

(ז) וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְקֹוָ֔ק יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:

ןאומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלו עמוד א

ומשה (בראשית נב ב) יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, מ"ט בגין דחמא יצר הרע דהוה אזיל בינייהו, אמר משה סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא דמסאבא,

ואומר הזוהר שמשה בדרגתו לא יכול לשבת עם מחנה ישראל ואולי מהלך זה דומה למהלך של שמואל שביתו היה בנפרד מכולם וההבדל בן משה לשמואל כי שמואל נולד בדרגה הזאת ומשה הגיע אליה יותר מאוחר

וכדי להוכיח שהזהירות בממון קשורה לרמת הקדושה בו נראה מה קורה עם שמשון שלכאורה היה קדוש ממשה ומשמואל כי שמואל הוקדש בידי אדם בידי אימו חנה אבל שמשון הוקדש על ידי מלאך

ואומר התוספות מסכת נזיר דף ד עמוד ב

התם מלאך הוא דקאמר ליה - בנבואה ולא יצא נזירות לא מפי אביו ולא מפי שמשון.

אומר התוספות ששמשון הוקדש על ידי מלאך ולא ע"י אבא של שמשון או הוא עצמו . ולכן צריך להיות ששמשון יתנהג בחומרה רבה יותר מאשר משה ושמואל ואכן כך אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א

 אמר רב, אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, זכור לי עשרים (ושתים) שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

משה השכיר בתשלום מלא חמור שמואל אפילו בכסף לא השכיר חמור אבל שמשון הקפיד שאפילו את המקל שלו לא יעבירו ממקום למקום שזה דרגה גבוהה יותר בזהירות בממון מאשר שמואל וזה זהירות בדרגת מעילה בהקדש כמו שנאמר משנה מסכת מעילה פרק ה

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם.

ואחרי שהבנו את דרגת הזהירות של שמשון בממונו שמתייחס אליו כמו ממון של הקדש  אולי ניתן להסביר כמה מאורעות שקרו עם שמשון . כתוב שופטים פרק יד

(ג) וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֗וֹ הַאֵין֩ בִּבְנ֨וֹת אַחֶ֤יךָ וּבְכָל־עַמִּי֙ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־אַתָּ֤ה הוֹלֵךְ֙ לָקַ֣חַת אִשָּׁ֔ה מִפְּלִשְׁתִּ֖ים הָעֲרֵלִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי:

מדוע שמשון לא מתחתן עם יהודיה  כפי שהוריו מייעצים לו ?  אומנם יש מפרשים ששמשון גייר אותה אבל יש מדרשים שלא סוברים כך כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

שמשון מרד בעיניו שנאמר (שם /שופטים/ יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא לקה בעיניו שנא' (שם /שופטים/ טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו,

ולפי ההבנה שלי ששמשון התייחס בחומרא לממון שלו כמו ממון שיש בו קדושה לא יכול לעשות קידושין שיהודיה כי לא היה לו כסף "חולין " ששווה פרוטה לקדש וגם שטר קידושין מצריך שיהיה עליו לפחות שם של ממון אפילו פחות משוה פרוטה ואם כל הממון של שמשון היה בעיניו קדוש אזי לא יכול שמשון לקדש אישה ולכן היה אנוס לקחת אישה מבנות הפלשתים ולא בממון שלו אלה בממון של אביו ולכן אמר וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי

דוקא בממון שלך ולא בממון שלי כי אני לא יכול  להשתמש בממון שלי .

מאורע נוסף היה ההתערבות של שמשון על פתרון החידה וּמֵעַ֖ז יָצָ֣א מָת֑וֹק  נאמר בשופטים פרק יד

(יב) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אָחֽוּדָה־נָּ֥א לָכֶ֖ם חִידָ֑ה אִם־הַגֵּ֣ד תַּגִּידוּ֩ אוֹתָ֨הּ לִ֜י שִׁבְעַ֨ת יְמֵ֤י הַמִּשְׁתֶּה֙ וּמְצָאתֶ֔ם וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ שְׁלֹשִׁ֣ים סְדִינִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֖ים חֲלִפֹ֥ת בְּגָדִֽים:

שמשון מפסיד בהתערבות וצריך לתת להם 30 סדינים ו30  חליפות וזה לא דבר שנראה שלא במסגרת האמצעים הממונים של שמשון אבל שמשון בוחר בדרך מאוד משונה לתת להם את ההתערבות כמו שכתוב שופטים פרק יד

(יט) וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ: פ

ולפי המהלך שלי שמשון לא רצה לתת להם מממונו כי חשב שהוא צריך להתייחס אליו כממון של קודש ולכן נתן להם את החליפות מההפקר של 30 הפלשתים שהרג כלומר לא מממונו .  וצריך להבין מה המשמעות וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק ? וצריך להגיד שבזמן הזה שלטו הפלשתים בישראל והקב"ה נתן לו את רוח הקודש כדי להתנקם בפלשתים שמשלו לא בצורה ראויה בישראל והיו בני מוות וכאן התחבר הרצון של שמשון להציל את ישראל מידי השולטים בהם וגם הרצון שלו לשלם את ההתערבות שלו ולכן הרגם את אותם 30 פלשתים

לסיכום נראה שיש קשר הדוק מאוד בן קדושת האדם להתייחסות  לממון ומכאן ההוכחה שניתן להסביר שממון זה גידולי גידולים של האדם ? 

פרשת ויגש מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון ‏ו'/טבת/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויגש  מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון  ‏ו'/טבת/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ורציתי לבדוק האם באמת ממקומות אחרים ניתן יהיה ללמוד שממון זה גידולי גידולים של האדם וכדי לבחון את זה ניסיתי לראות כיצד במקורות שלנו ניתן ללמוד על היחס בן האדם לממון

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים,

ומפרש האוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 171

עני מנין שנאמר כי מתו כל האנשים וגו' (שמות ד') וכי מתים היו והלא קיימים היו דתן ואבירם ובלעתם הארץ? אלא מתוך שהיו עניים ביותר וירדו מנכסיהם ישבו בשערי מצרים והיו נוטלין מכל בני אדם שעוברין ושבין פרוטה פרוטה.

כלומר יש לנו כאן קשר ישיר בן ממון לבן חיים של אדם ואדם עני ללא ממון נחשב למת כלומר עץ שלא יכול להוציא פרות נחשב לעץ מת ואדם שלא יכול "לגדל " ממון נחשב למת .

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי דף קיג עמוד ב

ת"ח אמאי עני חשוב כמת מ"ט בגין דההוא אתר גרים ליה דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי מת, ההוא דחייס עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי שריא עלוי

אומר הזוהר הקדוש הוא נחשב עני כי המקום שהוא נמצא המוות נמצא בו כלומר לדעתי הזוהר רוצה להגיד שהאדם נמצא במקום שהוא לא יכול לעשות פירות כלומר ממון זה מקום של מות כי מקום של מות לא מצמיח שום דבר אבל מי שנותן צדקה לעני מחייה אותו והוא נותן לו מן הממון של עצמו שמקורו מ "אילנא דחיי"  שזה נראה לי עץ החיים . כלומר חוסר ממון מקורו בחסרון של עץ החיים והצדקה נותנת לו את פרות עץ החיים . גם כאן אנחנו רואים את הקשר בן חיי האדם לממון .

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף פו עמוד א

רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, אימתי ישב עולם לפני אלהים - בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.

 ואומר על זה  ליקוטי מוהר"ן תורה סח

וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם. כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון, הוא בודאי בחי' קדושה ושפע קודש. ואח"כ נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון. וע"כ הנפש תאיבה לממון, מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבואר כבר כ"פ גודל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל. ובבחי' זו, רבי מכבד עשירים, כשארז"ל (עירובין פ"ו). מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל:

ומסביר רבי נחמן ב"ר שמחה מברסלב את הקשר בן הממון לבן הנפש שהממון והנפש באים מגבוה ומשתלשלים לעולם הזה מהעולם הגשמי מאותו המקום אבל מדגיש רבי נחמן מברסלב שצריך להיות איזון בן הנפש לבין הממון ונראה שזה הרחבה של פרוש הזוהר שהממון מקורו בעץ החיים אבל בתנאי שיש במשתמש בו את הכוונה לעשות בממון שניתן מגבוה לשם מצווה .

ועוד נאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א

דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

ועוד מלמד אותנו התלמוד הירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ה

אמר ר' (נחמיה) חמא בי רבי חנינא מפסולת של לוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב [שם לד א] פסל לך שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך

 

 

ועל זה אומר הפני משה מסכת שקלים פרק ה

אמר רבי חמא בר' חנינא מפסולת הלוחות העשיר משה. ממה שפיסלן ותיקנן והנשאר מהן היו שלו ומשם העשיר לפי שהיו מסנפרינון.

כלומר כאן ראיה לזוהר ולרבי נחמן שמקורו של הממון מגבוה  . לא צריך להבין מזה שכל מי שיש לו ממון הוא צדיק וכמו שיש צדיק ויש רשע זה לעומת זה ברא הקב"ה צריך להגיד שיש ממון טוב כמו שלמשה ויש ממון רע כמו של בלעם שהיה כנגד משה שכתוב  במדבר פרק כב פסוק יח

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

ואומר רש"י במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:

לסיכום אנחנו רואים קשר ישיר בן האדם לממון והזוהר ורבי נחמן מביאים שממון מגיע מאותו המקום שממנו מגיעה הנפש ולכן יש לנו ראיה ברורה שיש קשר ישיר בן ממון לאדם ולכן היסוד שממון זה גידולי גידולים של האדם יש להם על מה להסתמך ובלי נדר ננסה במאמר הבא לדבר על ביחס של  ממון בהקשר של קדושה , כלומר יחסם של אנשים לממון התוך הבנת קדושתם