פרשת יתרו איך נעשה שינוי שם לפני המבול ? למה יתר הפך ליתרו ? האם יש שינוי שם לאחר מתן תורה ? מה ההבדל בין שינוי שם של יתרו לזה של אברהם ויעקב ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת יתרו  איך נעשה שינוי שם לפני המבול ? למה יתר הפך ליתרו ? האם יש שינוי שם לאחר מתן תורה ? מה ההבדל בין שינוי שם של יתרו לזה של אברהם ויעקב ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה

שמות פרק ד

 

(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:

ובשמות פרק יח

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

אנחנו רואים שיתרו מכונה גם יתר ואומר רש"י שמות פרק יח פסוק א

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:

יתרו - שבע שמות נקראו לו רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה. יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו

כלומר אנחנו רואים שינוי השם של יתר ליתרו לאחר שקבל עליו עול  מצוות כיהודי יש בתורה  שינוי שמות אבל כל שינוי השמות נעשו לפני מתן תורה שרי – שרה אברם אברהם  יעקב ישראל

כלומר לא ראינו שינוי שמות לאחר מתן תורה . חוץ משינוי שמו של יהושע אבל שמו שונה ע"י משה לא ע"י הקב"ה .

לפני המבול גם ראינו מעין שינוי שם אבל בצורה שונה

בראשית פרק ד

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְקֹוָק לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ:

אנחנו  רואים שלפני המבול  הקב"ה לא שינה את שמו של קין אלה שם לו אות עליו ולכאורה האות הזאת שינתה את מהותו

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ד סימן טו

וישם ה' לקין אות. שיכירנו כל מוצאו ולא יהרגנו, וידע כי ה' מחל לו עד ז' דורות: ומה היה האות, יש אומרים קרן עלה במצחו. ויש אומרים זכות שבה עמדה לו, שנאמר בה אות הוא (שמות לא יג). ויש אומרים אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא חקק לו במצחו:

כלומר אפשר להגיד שמבריאת העולם עד המבול שינוי שם נעשה ע"י אות אבל האות היית חיצונית לאדם . לאחר המבול עד מתן תורה שינוי המהות של האדם נעשית ע"י שינוי השם שלו ולאחר מתן תורה לא ניתן לשנות את מהות האדם ע"י שינוי שם ואומר תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיח עמוד ב

ויאמר קין אל י"י גדול עוני מנשוא הכא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם י"י לקין אות הכא רמז אות ברית מילה דקביל יתרו דאתמר ביה ובני קני חותן משה שנפרד מקין וביתרו אתתקן קין מחוביה ועוד בההוא זמנא קביל ליה בגין דאחזי ליה בנוי דקני חותן משה דהוו עתידין למהוי בלשכת הגזית אמר וכי לחייבא קביל קודשא בריך הוא בתשובה על אחת כמה וכמה לצדיקייא מיד ויצא קין מלפני י"י בהאי נפק מן דינא וקביל עליה כל מה דאתגזר ביה דכתיב וישב בארץ נוד מה דאמר ליה נד שוי עליה ו' ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם י"י לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוה נד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגני ובגין דתב בתיובתא לקביל עליה אות ברית שוי עליה אות ו' לשזבא ליה ולא עוד אלא דשוי ליה קדמת עדן דבגיניה זכה לגן עדן

כלומר קין עבר עברה  והקב"ה שם אות אחת משמו  על מצחו (יש כאלו אומרים על ידו ) וכאשר יתרו שהזוהר אומר שהוא גלגול של קין ומשה הוא גלגול של הבל תיקן את מעשיו נוסף לו אות ו על שמו כלומר יתר נהפך ליתרו .

וצריך להבין מדוע לאחר מתן תורה שינוי שם לא נצרך ולמה דווקא יתרו היה צריך שינוי שם

בבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

החטא של האדם הראשון גרם לזוהמה בעולם ורק במתן תורה שהוא סיום של בריאת העולם מחדש וקבלת התורה ע"י עם ישראל נהיה שינוי מהותי בעולם בו עם  ישראל כולל כל הנשמות הכלולות בו קיבל עליו את התנאי  שהקב"ה קבע לפני שברא את העולם כלומר עם ישראל קיבל עליו את התנאי שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם קבלת התנאי הזה הוא בעצם הגעת העולם לתכליתו . המהות של העולם החדש שנברא בתהליך של 50 יום הוא קבלת התנאי הזה ע"י הברואים . וזה תיקון של חטא האדם הראשון שעל ידי מעשיו פגם בהבנה שהעולם כולו נברא בגלל התורה כי הוא פעל בעצם כנגד הקב"ה  . קבלת התנאי הזה  גרם לכך שהזוהמה של הנחש פסקה מעם ישראל . שלושת האבות שקיימו את התורה כולה קיבלו על עצמם את התנאי הזה שבא לידי ביטוי בשינוי השמות שהקב"ה שינה לאברהם שרה ויעקב. כלומר לפני מתן תורה רק יחידים יכלו שזוהמה של נחש תפסק מהם והפסקה של הזוהמה באה לידי ביטוי בשינוי השם .אבל כלל עם ישראל לא יכול שהזוהמה תפסק ממנו  ורק נעשה ונשמע שאמרו עם ישראל וכפית הר כגיגית "עשה את העבודה " .

גם יתרו ע"י השמועה ששמע על מלחמת עמלק ועל יציאת מצרים קיבל על עצמו את התנאי הזה . מלחמת עמלק זה המלחמה  נגד הזוהמה שנכנסה לעולם ופוגמת את העולם שפוגמת בכסא הכבוד שמכישה את הייחוד של הקב"ה ולכן רק באחרית הימים ניתן יהיה להכרית את עמלק מפני האדמה שבו הזוהמה של נחש תפסק גם מכל הגויים .ליחידים לפני מתן תורה היה את הכוח לשנות את מהותם ולקבל עליהם את התנאי של יש תורה יש עולם  אין תורה אין עולם . וזה בדיוק מה שעשה יתרו . הוא הבין את המהות של התורה בקיום העולם שבאה לידי ביטוי במלחמת עמלק וביציאת מצרים את המהות של עשרת המכות שזה גלגול של העולם למצב תוהו ובהו ולכן הבין את מהות העולם . אבל במתן תורה העולם השתנה ורק  גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני יוכלו להתגייר ולקבל על עצמם תורה ומצוות . אבל גויים שהמזל שלהם לא היו במעמד הר סיני רק לעתיד לבא  יוכל שזוהמה של נחש תפסק מהם כמו שנאמר בישעיהו פרק יט

 (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

לסיכום  עד המבול שינוי מהות האדם היה חיצוני ע"י  אות ,לאחר המבול שינוי המהות ע"י שינוי שם אבל זה היה רק ליחידים כלומר שלושת האבות ויתרו , במתן תורה כל הנשמות של עם ישראל קבל עליו את התנאי של הקב"ה בקשר בין תורה לקיום העולם , גויים שהמזל שלהם  היה במתן תורה יוכלו להתגייר ושהזוהמה של נחש תפסק מהם אבל שאר הגויים יגיעו למצב הזה רק באחרית הימים .

ויש הבדל מהותי בן שלושת האבות ליתרו אברהם הגיע לקב"ה בתוך הכרה פנימית שזה המעלה הגדולה ביותר . יתרו הגיע להכרה זאת ע"י אירוע חיצוני .

 

פרשת בשלח כיצד מנהיג צריך להתנהג ? מה הכונה שלא לפרוש מן הציבור ? ‏י'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת בשלח  כיצד מנהיג צריך להתנהג ? מה הכונה שלא לפרוש מן הציבור ? ‏י'/שבט/תשע"ה

נאמר בשמות פרק יז

(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:

ונשאלת השאלה לשם מהכ האבן ? 

תלמוד בבלי מסכת תענית דף יא עמוד א

אלא: יצער אדם עם הצבור. שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר +שמות י"ז+ וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? - אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר +חבקוק ב'+ כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.

כלומר איש ציבור צריך להרגיש מה שהציבור מרגיש כי הוא חלק מהציבור . ועדיין הגמרא שואלת הרי מה אכפת לי שהמנהיג ירגיש את צער הציבור הרי לא תמיד הציבור יכול לראות מה שעושה איש הציבור .ומתרצת הגמרא שגם בסתר אבני ביתו של האדם מעידים בו וצועקים את מעשיו כך שמנהיג צריךבכל מצב להרגיש את צער הציבור גם אם לא רואים אותו . שכדי להנהיג את הציבור צריכים להיות במצב של הציבור  אם בצער גם הוא צריך להיות בצער

וכן נאמר במדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

[יב] ויקחו אבן וישימו תחתיו וגו'. וכי לא היה למשה כר או כסת לישב עליו, אלא אמר משה כל זמן שישראל בצער אף אני אהיה בצער, מכאן שלא יפרוש אדם מן הצבור:

אבל הזהר מספק זווית ראיה עמוקה יותר ואומרת שהצער של המנהיג זה חלק מהעונש שלוקח על עצמו המנהיג כדי לכפר על מעשי עמו

זוהר - תוספת כרך ב (שמות) דף רעח עמוד א

וידי משה כבדים וגו' מ"ט בגין דההיא שעתא ישראל לא הוו זכאין וידוי דמשה אתייקרו ולא יכיל לזקפא לון דכתיב לעילא (שם) על ריב בני ישראל וגו' וכדין ויבא עמלק ואתייקרו ידוי ולא הוה יכיל לזקפא לון עד דקביל ענשא דכתיב (שם) ויקחו אבן

וזה מה שהתורה מרמזת לנו כיצד מנהיג צריך להנהיג את העם להיות חלק מהציבור ואם הציבור בצער הוא צריך לגם להיות בצער וזאת כעונש שלוקח על עצמו כדי לכפר על מצב הציבור . ומנהיגות שפורשת מהציבור זה לא מנהיגות וכל אחד לעצמו יסתכל ויראה מי ראוי להיות מנהיג

פרשת בשלח מתי נאמרה השירה הראשונה ? כיצד שירה קשורה לתורה ? למה השירה של משה ובני ישראל נחשבת שירה והשירה של האדם הראשון ביום שבת לא נחשבת שירה ? ‏י'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת בשלח  מתי נאמרה השירה הראשונה  ?  כיצד שירה קשורה לתורה ? למה השירה של משה ובני ישראל נחשבת שירה והשירה של האדם הראשון ביום שבת לא נחשבת שירה ? ‏י'/שבט/תשע"ה

שמות פרק טו

(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

חיפשתי מה השירה הכי קדומה שמוזכרת בכתובים

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקדוש ברוך הוא ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום [משחקת לפניו] ואומר משחקת בתבל ארצו [ושעשעי את בני אדם] (משלי ח' ל' ול"א):

כלומר השירה זה דבר שנוצר לפני בריאת העולם והתורה אומרת שירה עם מלאכי השרת כלומר המהות של שירה זה התורה .

בו נראה מתי היית השירה הראשונה לאחר שנברא העולם ?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 409

משיבים ישראל ואומרים רבש"ע הראנו דוגמא של עוה"ב. משיב הקדוש ברוך הוא ואומר להם זה שבת שהוא אחד מששים של עוה"ב שכולו שבת שנאמר זכור את יום השבת. ומנין שעוה"ב כולו שבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת וגו' (תהלים צ"ב) ליום שכולו שבת. שכיון שראה אדם הראשון את השבת פתח את פיו בשבחו של הקדוש ברוך הוא ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. באותה שעה ירדו מלאכי השרת כתות כתות מן השמים ואמרו טוב להודות, וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם כנורות ועוגבות ומקצתן היו בידיהם נבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומנגנים לפניו בשיר שנאמר ולזמר לשמך עליון.

כלומר השירה הראשונה בעולם הנברא היה ביום שבת ע"י האדם הראשון ומלאכי השרת לאחר שהקב"ה סלח לאדם הראשון על מעשיו ביום שישי . כלומר השירה הזאת היית על הבנת האדם הראשון על מהותו של העולם ואת תפקיד השבת פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יח

בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון, אמר לפניו רבון כל העולמים כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל ממני, זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנ' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ובזכות יום שבת נצל אדם מדינה של גיהנם, וראה אדם כחה של שבת אמר לא חנם ברך הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ וקדש את יום השבת, התחיל משורר ומזמר ליום השבת ואמ' מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, טוב להודות לה', אמ' אדם הראשון ממני ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו בבית דין ועוזב ניצל מדינה של גיהנם, שנ' טוב להודות לה', להגיד בבקר חסדך,

אבל בשמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג

ד ד"א אז ישיר משה, הה"ד (משלי לא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדה"ר =אדם הראשון= ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנא' אז ישיר משה ובני ישראל

כלמור יש כאן קושיה מצד אחד אנחנו רואים שהאדם הראשון אמר שירה ומצד שני אנחנו רואים שאומר השמות רבה שהשירה הראשונה בעולם זה השירה של משה . ואני רוצה לתרץ את הקושיה הזאת תוך הבנת המהות של השירה . מהות של השירה זה  כשהאדם נמצא במצב של הבנה גבוהה של התורה  והבנה זו גורמת לו לשיר כלומר להביא לידי ביטוי חיצוני את ההבנה שלו על התורה  . האדם הראשון אומנם אמר שירה  אבל היה זה ביום השבת וביום השבת יש לאדם נשמה יתרה ולכן ההבנה שלו  על התורה נבעה אומנם מתוכו אבל גם בגלל  שזה היה ביום השבת ולכן נאמר "בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון" כלומר הדרגה של האדם הראשון לא הגיע בזכות ההבנה שלו ונגרמה ע"י השבת לעומת זאת  קריעת ים סוף הייתה  ביום חמישי סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה

בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם /שמות/ יב לז), וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו' (שם /במדבר/ לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובששי וירדפו מצרים וגו' (שם /שמות/ יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם /שמות/ יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם /שמות/ טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח

כלומר הדרגה של השירה של  משה ועם ישראל לא הייתה  בגלל יום השבת אלה מתוך דרגה פנימית גבוהה ולכן השמות רבה לא מחשיב את השירה של האדם הראשון כשירה בדרגה של השירה של משה ובני ישראל .

וכדי להבין את הדרגה שצריך כדי להגיד שירה שואלת הגמרא למה בפורים לא אומרים שירה ?  הכוונה להלל שלא אומרים בפורים ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א

תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן? - אי הכי הלל נמי נימא! - לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. - יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? - כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא, רבא אמר: בשלמא התם +תהלים קי"ג+ הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא - הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. - בין לרבא בין לרב נחמן קשיא: והא תניא, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, כיון שגלו - חזרו להכשירן הראשון.

לסיכום צריך להגיד ששירה ודרגתה קשורה לדרגה של האדם , למיקום שבו זה קורה , לזמן שזה קורה . 

וברור ששירה זה דרגה של הבנת התורה שגורמת לאדם לשיר ושירה היא דבר יחסי כלומר שירה נחשבת ללא שירה מול שירה בדרגה גבוהה יותר ולכן שנכנסו עם ישראל לארץ ונבנה בית המקדש היה ניתן להגיד שירה רק על נס שנעשה בארץ ולא בחוץ לארץ כי שירה בחוץ לארץ נחשבת ללא שירה יחסית לארץ וכשנחרב בית המקדש ניתן להגיד חזרה שירה גם על נס בחוצה לארץ .  

ואומר התלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד א

ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: +תהלים כט+ ובהיכלו כולו אומר כבוד,.

כלומר זמן ומקום גורם לאדם להבין את התורה והתוצאה  היא אמירת שירה .

 

 

 

פרשת בא למה ביום הראשון של פסח אנחנו משתדלים להגיע לדרגת האדם הראשון ? כיצד זה קשור לכרת במצות עשה של קרבן הפסח ומילה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת בא למה ביום  הראשון של פסח אנחנו משתדלים להגיע לדרגת האדם הראשון ? כיצד זה קשור לכרת במצות עשה של קרבן הפסח ומילה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

לעילוי נשמת שושנה בת נעומי

בפרשה שלנו אנו לומדים על היום הראשון של פסח  ב 3 פסוקים שונים

שמות פרק יג

(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְקֹוָק אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ:

בשמות פרק יב

(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

ובשמות פרק יב

(מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיקֹוָק לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיקֹוָק שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: פ

כלומר אנחנו לומדים 3 דברים על הלילה הראשון של פסח . ליל פסח הוא  ליל שימורים כלומר לילה המשומר מן המזיקים ולילה שיש בו גאולת מצרים וגאולה לעתיד לבא .

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד ב

אמר רב נחמן: אמר קרא +שמות יב+ ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין.

ואומר בעל הטורים שמות פרק יב

ליל שמרים. שמרים לכל בני ישראל. שחלק הקדוש ברוך הוא ליל ט"ו לשנים, חציו לגאולת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד לבא (מכילתא):

לילה הראשון  יש את זכירת יציאת מצרים כלומר הגדה של פסח וכמו כן אכילת מצה ואיסור על חמץ . תנאי נוסף הוא שביום בראשון של פסח כל אדם שרוצה לאכול מקורבן הפסח צריך להיות מהול .

ואני רוצה להסביר את מהות היום הזה ולהבין את המצוות של היום הזה .

לפי ההבנה שלי ודברים שכתבתי במאמרים קודמים  כל יציאת מצרים זה גלגול העולם חזרה למצב של תוהו ובהו ובריאת העולם מחדש ב 51 יום עם תנאי שהתקבל ע"י עם ישראל שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . איך מחשבים את ה 51 יום ?

כל המכות שניתנו למצרים זה המהלך של הקב"ה לגלגל את העולם למצב של תוהו ובהו ובעצם היום הראשון של פסח זה מצד התחתית של בריאת העולם ומצד שני התחלת בריאה מחדש . ואני אומר שזה בעצם השער החמישים של הטומאה . יום מתן תורה זה השער ה50 של טהרה . ובאמצע יש 49 יום של ספירת העומר שזה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים בשיתוף עם עם ישראל . כל יום הוא שבע ימים . לפי ההבנה שלי גם שער ה 50 של טומאה וגם שער ה 50 של טהרה זה ימים שלא בשליטת האדם זה אך ורק בשליטתו של הקב"ה .

היום הראשון של פסח זה בעצם התחלת הבריאה של העולם ולכן ביום זה אנחנו צריכים להיות בעצם בדרגה של האדם הראשון . ולכן אנחנו מתקנים את עצמנו כדי להגיע למצב של האדם הראשון כדי שנהיה חלק מהבריאה .

אדם הראשון  היה נימול ובילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כח

ויאמר לו איכה [ג, ט] לאן נוטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה שנאמר והמה כאדם עברו ברית וכתיב את בריתי הפר

ולכן אנחנו צריכים להיות נימולים כדי לאכול מקורבן הפסח כדי להגיע לדרגה של אדם ראשון .

האדם הראשון אכל לחם ישר מן הארץ ואני חושב שהיה זה לחם שלא החמיץ . ההחמצה של הלחם זה בגלל הזמן שעובר מזמן הערבוב של המים עם הקמח וברור שלחם שהארץ הוציאה זה לחם שלא החמיץ ולכן  הקב"ה ציוה לנו לאכול מצה שזה לחם שלא החמיץ כדי שנהיה בדרגה של האדם הראשון ביום שבו הבריאה החדשה מתחילה . לאחר חטא של האדם הראשון והקללה של הקב"ה בזיעת אפיך תוכל לחם אז התחיל החמץ להיות בעולם . ואומר המלבי"ם שמות פרק טז

וכמ"ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם (תהלים קד), שעד שיוציא ממנו לחם צריך עבודה ויגיעה רבה, ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון וכמו שיהיה לעת"ל, כמ"ש (כתובות) עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות, זאת שנית הלחם בא מן הארץ וחומרו מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית, וכתיב והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ וכו',

 

 

 

והזוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מ עמוד א

היינו דאמר רבי שמעון מאי דכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל מחמצת אלא הכי אוקימנא האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון וכלהו חד, רשו אוחרי אינון שלטנין דממנן על שאר עמין וקרינן להו יצר הרע רשותא אחרא אל נכר אלהים אחרים, אוף הכי שאור ומחמצת וחמץ וכלא חד, אמר ודש אבריך הוא כל הני שני קיימתו ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא מכאן ולהלאה דאתון בני חורין אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ, אמר רבי יהודה אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעת יומין דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם שבעת ימים ולא יתיר

כלומר חמץ או שאור או מחמצת זה בעצם אומות העולם שהזדהמו מהחטא של נחש . וידוע שאותו זוהמה נרפאה בזמן  מתן תורה לעם היהודי אבל לא לאומות העולם דבר שיתוקן בעולם הבא  . כלומר היום הראשון של פסח זה היום שהוא ייחודי לעם ישראל ובעצם עם ישראל ע"י המצוות של אותו יום מגיע לדרגה של האדם הראשון בתחילת הבריאה . ולכן זה ליל שימורים כי זה יום ששייך רק לעם ישראל ולאומות העולם אין לו חלק  ולכן לא שייך מזיקים בלילה הזה .

ולכן זה שני מצוות העשה שיש עליהם כרת במזיד זה אכילת קרבן הפסח  ,  ומילה כי לא לעשות מצוות אלו זה  להוציא את  עצמך  מתוך הבריאה וזה המשמעות של כרת .

ואומר הזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רס עמוד א

מ"ט בפסח ומילה דאינון מצות עשה כרת אלא בגין דדרגא קא גרים

 

לסיכום יש להבין לעומק את היום הראשון של פסח כי זה יום יסודי  והתחלת הבריאה מחדש של העולם וניסיון שלנו להגיע לדרגה של האדם הראשון ביום הזה  

פרשת בא מה צריך כדי שיהיה לנו ידיעה את הקב"ה ? המשמעות של עשר מכות מצרים ? למה נאמר " לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" ? מה הקשר בן ההגדה לפסח לידיעת הקב"ה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

בס"ד

פרשת  בא   מה צריך  כדי שיהיה לנו ידיעה את הקב"ה ? המשמעות של עשר מכות מצרים ? למה נאמר " לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" ? מה הקשר בן ההגדה לפסח לידיעת הקב"ה ? ‏ג'/שבט/תשע"ה

 

כתוב שמות פרק י

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:

(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

אנחנו רואים שני דברים שפסוקים הללו אחד שהקב"ה אומר שהוא  משפיע לא רק על פרעה אלה גם על עבדיו והשינוי הזה מצריך ביאור . דבר נוסף שכתוב   שלדעת את הקב"ה נצרך שהקב"ה ישים בתוך (בקרב) פרעה ועבדיו את האותות  לעומת זאת בשמות פרק ו   כתוב

(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:

בפסוק זה נאמר שכדי לדעת את הקב"ה  מספיק הקשר בן עם ישראל והקב"ה . הקב"ה לוקח את עם ישראל כעם ועם ישראל לוקח על עצמו להיום עם של הקב"ה  ואומר המלבי"ם שמות פרשת וארא פרק ו פסוק ז

(ז) ולקחתי. הדבר השני הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם, זה יהיה ג"כ ע"י שם הויה שעז"א וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם, כי הדבור הראשון הי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ, ואז תשיגו כי אלהיכם שהוציא אתכם ממצרים הוא שם הויה, כי יהיה זה באותות ובמופתים אדירים ונוראים:

כלומר בפרשה שלנו כדי לדעת את הקב"ה צריך שהקב"ה ישים את האותות בתוך פרעה ועבדיו ואילו בפרשת וארא צריך להיות מעמד הר סיני כדי לדעת את הקב"ה

וכדי להבין את ההבדל בן שני הפסוקים הללו צריך להבין מה מלמדת אותנו התורה ? יש שני דברים כדי לדעת מי זה הקב"ה . הקב"ה מצד אחד יכול לשנות את העולם ולפעול בעולם אבל רק זה לא מביא אותנו לידיעה של הקב"ה אלה צריך גם מימד אחר מימד של היכולת של הקב"ה לבטל את העולם כלומר  יכולת לברוא וגם להרוס . כלומר היכולת לגלגל את העולם קדימה ואחורה מביא אותנו לידיעה של הקב"ה . לא מספיק לנו שהוא בורא אלה גם יכול להרוס את העולם .

וזה מה שהבאתי במספר מאמרים משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

כלומר הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות ויש לו את היכולת לגלגל את העולם קדימה ואחורה לפי רצונו ורק בהבנת שני הדברים הללו יהיה לנו ידיעה מה זה הקב"ה .

מתן תורה היה לגלגל את העולם למצב האופטימאלי שלו כלומר הגבול העליון של הבריאה . לגלגל חזרה את העולם למצב של תוהו ובוהו זה הצד השני כלומר יש לקב"ה את היכולת להביא את העולם למצב שהוא לא יתקיים .

ובעצם זה המהות של כל עשרת המאמרות  .הקב"ה ביציאת מצרים וב 10 המכות הביא את העולם למצב של תוהו ובהו כלומר החזיר אותו למצב לפני שנברא העולם ואז במשך 50 יום ברא חזרה את העולם עד למתן תורה . פרעה  ועבדיו  אמרו לכל העולם אין קב"ה  אני פרעה  בראתי  את העולם ולכן מצרים נחשבים לדרגה הגבוהה ביותר של הטומאה שער ה50 של הטומאה . ואומר הקב"ה בפסוק כדי שתבינו שאני הקב"ה אני מראה לכם שפרעה ועבדיו הם נבראים ולא בוראים וכדי שתבינו את זה אני ישים את אתתי בתוכם . כלומר כל מה שקים בעולם זה מה שברא הקב"ה ולכן יש לו את הכוח גם לבנות וגם להרוס ולכן יש לנו שני פסוקים שונים שמדברים על ידיעת הקב"ה . ידיעה שהקב"ה יכול לגלגל את העולם למצב של מתן תורה שזה 50 שערי טהרה או לגלגל למצב של תוהו ובהו שזה 50 שערי טומאה

 וכך גם בנביא אנחנו מוצאים את ידיעת הקב"ה בשני האופנים

יחזקאל פרק לו

(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

יחזקאל פרק לז

(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:

ובעצם ניתן להגיד שבמתן תורה זה בריאת העולם מחדש . עולם ביציאת מצרים נברא עם התנאי של אם יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם . וצריך להגיד שבעצם התנאי הזה שהיה במעמד הר סיני נכנס גם לתוך פרעה ועבדיו ובעצם התנאי קיים גם אצל הגויים . ונראה לי לפרש שתנאי זה אומר שאם אין תורה וחס וחלילה והקב"ה יחריב את העולם גם כל אומות העולם האחרות כלולות בתנאי הזה כי הקב"ה הכניס אותם בקרבם "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" וזה חלק מהמהות של עשרה מכות מצרים בהבנת העולם לאחר מתן תורה . וזה אולי המהות של סיפור יציאת מצרים שנוכל להבין את שני הצדדים של הקב"ה כדי שיהיה לנו הבנה וידיעה של הקב"ה .
ומצאתי שבגימטרייה המלה אתתי זה בדיוק הפסוק בקהלת פרק י
לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ:

פרשת וארא כיצד ניתן להבין את מעשה החרטומים ? וכיצד זה קשור לתפילה שלנו בראש השנה ויום הכיפורים ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת וארא כיצד ניתן להבין את מעשה החרטומים ?  וכיצד זה קשור לתפילה שלנו בראש השנה ויום הכיפורים ?  ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

 

כתוב בשמות פרק ז

 

(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ז סימן כב

 

כב) ויעשו כן חרטומי מצרים. היו מהפכין ממימי גשם לדם: בלטיהם. במעשי כשפים הנעשין בלט בלחישה נראין כעושין ואינן נעשין, כמעשה דההוא טייעא דגיידי לגמלא, כדכתבינין לאחרן. ומעשה באחד שנקרע כריסו ויצאו בני מעיו לחוץ, הביא הקוסם את בנו ושחטו לפניו באחיזת עינים, נגיד ואיתנח וחזרו בני מעיו לתוך כריסו, עמד הקוסם ותפר את כרסו, וכל כך למה, כדי שלא יגע בבני מעיו, שיכנסו בכרס מעצמם, וכאלה רבות בתלמוד, וכך היו מעשי חרטומי מצרים באחיזת עינים ולא ממש דבר הנתפש, אבל מעשיו של הקדוש ברוך הוא וגדולות הנעשות ע"י עבדיו הן דבר ממש וקיים ואמת ויציב דכתיב בגזירת עירין פתגמא (ובמימר) [ומאמר] קדישין שאלתא וגו'

 

 

שמות פרק ח

(יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:

 

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת וארא פרק ח סימן יד

 

יד) ויעשו כן החרטומים בלטיהם. מאי כן, כמו שהיו מלחשים על מטותם באות התנין ומכת הדם ומכת צפרדעים כדי להוציא את הכנים ולא יכולו אפילו באחיזת עינים, ואפי' גדולה מכשעורה, ולמה לא יכלו, לפי שהיו הכנים גבוהות על הקרקע ברום שתי אמות, והחרטומים היו עומדים על הכנים, ואין רגליהם נוגעות בקרקע, וכל זמן שאין רגלי המכשף נוגעים בקרקע אינו מועיל כלום במעשי כשפיו: ותהי הכינם באדם ובבהמה. עולין עליהן וחוטטין את עורם:

כלומר גם לאחיזת עיניים יש מגבלות כלומר לא כל דבר ניתן לעשות ע"י אחיזת עיניים אבל הגבול הזה דק ולא תמיד ברור

וכתוב בתפילה בראש השנה ויום הכיפורים סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה יגילו, ועולתה תקפץ פיה. וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

 

ואומר

שו"ת שבט הלוי חלק ה הקדמה

 

מחה פשעינו כעב וכענן כמש"כ (ישעי' מ"ד - כ"ב) מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך, ויש לדקדק בהאי קרא דהול"ל להיפך שובה אלי כי גאלתיך ואח"כ מחיתי כעב פשעיך וגו' דהא בתחלה צריכים לשוב בתשובה כדי שימחה הקדוש ברוך הוא רושם פשע וחטאים, אבל יראה לענ"ד כי רוב החוטאים והנמשכים אחרי ההבל המדומה הכוזב בשביל שנראה להם שהבל זה וס"א זו יש להם איזו ישות ומציאות חי ומסנוור עיניהם של הנמשכים אחריהם אבל כשיבא האדם לידי הכרה שכל הרשעה כעשן תכלה ר"ל שאין לה שוב מציאות והבל הבלים היא אלא שהיצר מצייר הכל בצבעים ורודים ומסמא עינינו, אז ע"י הכרה זו ממילא יבאו לתשובה בראותם כי פה להם ולא ידברו וגו' כמוהם יהיו עושיהם, והיינו מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך ר"ל אני אראה לעיני כולם כי שורש הפשע והחטא הוא כעב וענן כלה והולך ואין לו שוב אחיזה ומציאות, וזה יקל עליכם התשובה והגאולה מהס"א והיינו שובה אלי כי גאלתיך.

 

כלומר הרשע בעולם זה לא מציאות אמיתית אין הרשע בעולם מציאות או דבר קיים זה רק עשן שנעלם שהאמת מגיעה . העולם נברא ע"י הקב"ה ובעצם כל העולם לטוב נברא .נכון אנחנו רואים גם רע אבל התורה באה להגיד לנו שהרע זה לא המציאות האמיתית  זה ראיה של דבר זמני ולא באמת חלק ממציאות אמיתית . זה כעין אחיזת עיניים וכאשר יבוא המשיח כל הרשע יתגלה לנו כעשן ובעצם כאחיזת עיניים ונראה שבעצם כל העולם הוא טוב . והרע היה חלק ממציאות מדומה שנתנה לנו את היכולת לקבל שכר על עבודת השם שלנו .

וזה מה שהתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב

 וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד.

פרשת וארא יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ? מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה ויראת שמים ? ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת וארא  יש מזל לישראל או אין מזל לישראל ?  מה הכוונה ? האם תפילה וצדקה מספיק כדי לשנות את המזל ? או אולי צריכים גם תשובה  ויראת שמים ?   ‏כ"ה/טבת/תשע"ה

 

כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א

 

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+ כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה.

אותו רבי חנינה אומר בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר +דברים י'+: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: +ישעיהו ל"ג+ יראת ה' היא אוצרו! - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

אם רבי חנינה אומר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים כלומר יש לאדם יכולת לשנות ,יש לאדם את כוח הבחירה אז כיצד הוא אומר שיש מזל לישראל ? הרי יש כאן סתירה 

רש"י אומר מסכת שבת דף קנו עמוד א

ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל.

אין מזל לישראל - שעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה.

ונשאלת השאלה מה בעצם המחלוקת בן רבי חנינה לרבי יוחנן האם הם חולקים על המציאות שיש לאדם יכולת בחירה ויכולת לשנות את מצבו ? הרי גם רבי חנינה אומר שיראת שמים משנה את מצבו של האדם כי זה בידי האדם אז מה המשמעות של המחלוקת ביניהם ?

כדי לתת תשובה בו נבין את המשך הגמרא ,"והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים"  מה המשמעות של אותו אוצר ?

אוצר זה דבר שבו אוגרים ושומרים דברים . והרי לקב"ה יש את כל העולמות את הכול אז מה פתאום אומר רבי שמעון בר יוחאי שזה האוצר היחידי שיש לקב"ה . אני חושב שהמשמעות של מה שנאמר כאן זה לא מה שקיים בעולם אלה מה שמשתנה בעולם . הקב"ה ברא את העולמות ובעצם הכול קיים ולא משתנה . דבר נהפך לדבר אחר אבל במציאות זה אותו הדבר ולכן על זה לא דיבר שמעון בר יוחאי הוא מדבר על החידוש שנעשה בעולם ומתברר שהחידוש שנעשה בעולם זה האוצר של יראת השמים . כלומר הכול בידי שמים הכול נברא מראש ומתוכנן מראש אבל הדבר היחיד שהוא חידוש בעולם זה יראת השמים שהוא בידי בני האדם וזה הדבר היחידי שמשתנה באמת בעולם . כלומר החידוש היחידי שקיים בעולם זה יראת השמים של בני האדם . ויראת שמים זה הדרך שבו אדם מקיים את המצוות כלומר התורה

ואומר מאור ושמש דברים פרשת שופטים

הראה השי"ת שבני ישראל אינם תחת ממשלת המזל, על ידי שיש להם אחיזה בתורה שנבראת קודם הבריאת העולמות, וכל העולמות יש להם חיות והתורה, ועל ידי שישראל עוסקים בתורה - המה נותנים כח וחיות לכל העולמות ומזלות, על כן אין מזל שולטת בהם, אדרבא הם המושלים בהמזל, כי המה נותנים חיות להם על ידי עסיקתם בתורה.

כלומר הדבר היחידי שהוא מעל המזל כלומר מעל העולם זה התורה ולכן מי שעוסק בתורה יכול לשלוט על העולם ולכן הם מעל למזל ולכן יכול לשנות את המזל . גם רבי חנניה  יודה  שאדם יכול לשנות את גורלו ע"י קיום מצוות כי יראת השמים שלו לא נמצאת בידי שמים והמצוות שהוא עושה כן יכולות לשנות את המציאות ואת המזל .

ולי נראה שהויכוח בן שני השיטות זה לא אם אדם יכול לשנות את המציאות ואת המזל שלו הויכוח הוא מה צריך לשנות את זה .

רבי חנינה אומר כמו שאומר רשי ויש מזל לישראל - שאין תפלה וצדקה משנה את המזל. כלומר רק תפילה וצדקה לא יכולה לשנות את המציאות מה שיכול לשנות את המציאות זה יראת השמים יחד עם תפילה וצדקה כלומר חייבים את שלושת הדברים כדי  לשנות את המציאות

 

 

כמו כתוב בתלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ב דף סה טור ב /ה"א

אמר רבי לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואילו הן תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפילה ויבקשו פני זו צדקה כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה

כלומר רבי חנינה אומר שרק שלושת המרכיבים הללו יכולים לשנות את המציאות תפילה וצדקה לא מספיק צריך גם תשובה והכוונה זה יראת שמים בקיום הצוות כלומר קיום התורה .

ורבי יוחנן ורב סוברים שרק תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל .

רבי יוחנן מביא פסוק המוכיח את היכולת של התפילה

ירמיהו פרק י פסוק ב

כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:

הגויים מפחדים מאותות השמים  הכוונה מן המזל ועם ישראל לא פוחד כי הוא מאמין בתפילה

כתוב בדברי הימים ב פרק לב

(ז) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ:

ואומר המצודת דוד תהלים פרק לא

(כה) חזקו - כל המקוים לה' חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה:

ואני רוצה לפרש שזה התפילה

ורב מביא הוכחה לצדקה שיכולה לשנות את הטבע

בראשית פרק טו

(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

(ו) וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:

כלומר לפי רב יוחנן ורבי צדקה ותפילה יכולים לשנות את המזל ולפי דעתו של רבי חנניה רק שילוב של תורה תפילה וצדקה יכולים לשנות את המזל

ומה שקרה עם אברהם שלפני מתן תורה הקב"ה העלה אותו מעל השמים להראות לו שהוא יכול לשלוט בעולם אבל זה היה ע"י הקב"ה . אבל לאחר מתן תורה ניתנה לאדם יכולת להתרומם מעל הטבע גם בכוחות עצמו ע"י עסק התורה

ואומר המלבי"ם בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק ה

(ה) ויוצא אותו החוצה. גלה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות. והגם שהמערכות שולטים על עניני העולם, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל, וחז"ל במליצתם שהעלהו למעלה מכפת הרקיע,

 

פרשת שמות מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות   מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא מעל המזל ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

לעילוי נשמת שושנה בת נעמי

כתוב בשמות פרק ב

 

(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס

 

ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ב סימן כה

 

כה) וירא אלהים את בני ישראל. מה ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים, ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה:

השכל טוב מפרש שני פרושים על ראית הקב"ה ועל ידיעת הקב"ה ובו נבין את ההבדלים בן השני הפרושים .הפרוש הראשון מדבר על ההווה כלומר הקב"ה רואה את המצב עכשיו ומה הוא ראה?  את עם ישראל עושה תשובה כלומר ראיה זה הסתכלות על המצב הנוכחי . וממשיך ומבאר מה זה ידיעה זה דבר הנתון לראיה רק של הקב"ה הרואה את המציאות כפי שהיא, ומה יודע הקב"ה?  את החזרה בתשובה של כל אחד ואחד דבר ששום אדם לא יכול לדעת ובעצם כאן מבינים את התכונה של הקב"ה ששום דבר במציאות לא נעלמת מהראיה שלו ,  גם ידיעה על דבר שנמצא בליבו של אדם כלומר לקב"ה יש את היכולת לראות את המציאות כפי שהיא ללא שום הסתר או מגבלה .

ההסבר השני של רבותינו לדעתי לא בא כדי לסתור את הדעה הראשונה אלה כדי להרחיב את ההבנה שלנו על הקב"ה . לדעה הראשונה הוא רואה את המציאות בדיוק כפי שהיא ללא כל מגבלה . הדעה השנייה באה להגיד לנו ולהסביר שבעצם הקב"ה רואה את המציאות לא רק עכשיו אלה כל ראיה שלו זה ראיה ללא מגבלה של מימד הזמן כלומר הקב"ה רואה את ההווה ואת העתיד בבת אחד . כלומר הראיה של הקב"ה זה גם הידיעה את העתיד וקל וחומר על העבר . כלומר אנו מבינים שאצל הקב"ה אין עבר הווה ועתיד הוא נמצא במקום שהכול אחד . כל ראיה שלו זה גם ידיעה . כלומר ההווה והעתיד זה דבר אחד אצל הקב"ה . ואם כך הפסוק הזה בתורה נותן לנו קצת הבנה על המהות של הקב"ה .

ועדיין נשאלת השאלה למה כתוב "את בני ישראל "

ואומר בית הלוי שמות פרק יט

רק הענין דהנה מעשה עוה"ז נקראו במגילה זו תחת השמש, וכמו שהסביר המהרש"א שם יען כי המה תחת המזל והנהגה הטבעית דהשמש הוא ראש להמזלות והטבע שבעולם השפל, אבל תורה ומצות הם למעלה מן השמש שאינם תחת הטבע.

דף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א

ויישוב הסתירה וקושיית הילקוט הראובני הוא: בזכות התורה, לימודה וקיום מצוותיה, מתעלים ישראל מעל המזל.

ומפורש כן בדברי הזוה"ק ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רטז, ב) כתב בהקשר לדברי הגמרא בשבת ובנדרים, שהקב"ה אמר לאברהם אבינו - צא מאצטגנינות שלך, "שכל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות. וזאת למדנו מאברהם, משום שבניו היו עתידים לקבל אות ה' מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה - משום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות". [וז"ל הזוה"ק: "כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו, דא אוליפנא מאברהם, בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה - ובגין דא כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי"].

אם כך מובן למה מדובר על בני ישראל . כל העולם כולו נמצא מתחת לשמש ובעצם מונהג ע"י כוכבים ומזלות והכוונה שאין בידם לעלות מעל חוקי הטבע ורק מי שעוסק בתורה יש לו את הכוח לעלות מעל המזל מעל חוקי הטבע  ובעצם לשנות את גורלו ואת עתידו ורק לאלו שמעל למזל יש משמעות לראיה או לידיעה של הקב"ה כי ראיה וידיעה על כל העולם שייך לא רק בקב"ה ורק ראיה וידיעה על מי שנמצא מעל המזל שייך רק בראיה וידיעה של הקב"ה .

וזה דברי הדף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א  המביא מדבריו של המהר"ל

 

ואף המהר"ל (חידושי אגדות על מסכת שבת קנו, א) כתב: "ואין מזל לישראל, פירוש, שאפשר להכריע את המזל על ידי מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך על ידי מצוות, דעל ידי תפילה דבר פשוט דמועיל, שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ. אבל כך אמר שאין מזל לישראל, דהיינו, לכלל ישראל אין מזל שישלוט המזל עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה, דבר זה שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדריגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה אלקית נבדל, דבר זה הוא על המזל (פירושו כמו "מעל" המזל), ואין הפירוש שלא ישלוט המזל עליהם כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל, מאוד צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר ראו כי רעה נגד פניכם, והשי"ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות, מ"מ אין מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות".

לסיכום ראיה וידיעה של הקב"ה זה ראיה וידיעה ללא מגבלה של הסתר או זמן . מי שעוסק בתורה נמצא מעל המזל ולכן יכול לשלוט בגורלו מה שאין כן שאר העולם שפועלים לפי חוקי הטבע ובהם לא שייך ראיה או ידיעה של הקב"ה כי כל הפעולות שלהם זה לפי חוקי המזל כלומר הטבע .

 

 

.

פרשת שמות למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ? ‏י"ח/טבת/תשע"ה

בס"ד

פרשת שמות  למה יש הפרדה בן השבטים ליוסף ? מה התפקיד של יוסף מול מצרים לפני השיעבוד ? מה המשמעות שפרעה לא ידע את יוסף ? ומה תפקידו של משיח בן יוסף ?  ‏י"ח/טבת/תשע"ה

שמות פרק א

(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:

(ב) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:

(ג) יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן:

(ד) דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:

(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:

(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

אנחנו רואים שיש כאן הפרדה בן כל השבטים לבין יוסף.  יוסף מוזכר לא יחד עם השבטים אלה מיד אחרי הזכרת  יוצאי ירך יעקב . וכמו כן מוזכר מיקומו של יוסף במצרים ונשאלת השאלה למה יש הפרדה כזו בין יוסף לשאר השבטים ?

רות פרק ד

(יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:

ואומר רש"י רות פרק ד פסוק יא

(יא) כרחל וכלאה - אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה:

כלומר רחל זה העיקר של עם ישראל ולכן הבכור של רחל הוא העיקר של עם ישראל .

וכדי להבין את התפקיד של יוסף בעם ישראל נראה מה המדרש אומר

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לח

לפיכך נקראו זרע אמת כולו זרע אמת, וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש איש ויוסף ושני בניו במצרים הרי תשעה וששים, וכתי' בשבעים נפש, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלו במספר שבעים נפש לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הזכרים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלה במספר עמהם, לקיים מה שנ' ואנכי אעלך גם עלה,

כלומר יוסף הוא העיקר של עם ישראל כי הוא זה שעם בניו אפרים ומנשה הגיע עם ישראל  למספר שבעים יחד עם הקב"ה כי אם לא היה שבעים איש לא היה חס וחלילה יכולת קיום לעם ישראל ויוסף יחד עם בניו השלים את המניין ,ולכן יוסף מוזכר בנפרד מהשבטים ומיד לאחר שהפסוק אומר שבעים נפש .

ולכן השעבוד של עם ישראל מתחיל במות יוסף כי אז רק אז ניתן לשעבד את עם ישראל וזה מה שאומר הכתוב

שמות פרק א

(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:

כי כשיוסף נמצא כל העולם מבין את גדולתו ואת גדולת עם ישראל ולא ניתן לשעבד אותו וברגע שהוא מת אז המלך "לא יודע" את המהות של עם ישראל כי הוא חסר ואז יכול המלך לחשוב שהוא יכול לעם ישראל ואז ניתן להתחכם עם עם ישראל

 שמות פרק א

(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

ושיוסף לא נמצא ואין את הכוח של שבעים לעם ישראל אז יכול פרעה להגיד  

יחזקאל פרק כט

(ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי:

כלומר להגיע למצב שפרעה יכול לחשוב שהוא הבורא הוא עשה את עצמו זה בגלל שכנגדו לא נמצא הכוח של שבעים של עם ישראל יחד עם הקב"ה . וצריך להגיד שרק שיחזור כוחו של יוסף ויהיה חלק של עם ישראל אז יוכל המשיח לבא

 

 

 

 

 

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת שמות פרק א פסוק ה

עם יוסף שהיה במצרים. וידוע כי במצרים היה, אך מפני שהגאולה העתידה תהיה בדמיון גאולת מצרים, על כן ירמוז כי תחלת גלות ראשון היו שבעים נפש, ובסוף בגלות אחרון עתידים לירש שבעים אומות, זהו שאמר "ויוסף היה במצרים", הזכיר יוסף באחרונה לרמוז על משיח בן יוסף העתיד לבא באחרונה לגאול את ישראל.

ולכן צריך להגיד שזה התפקיד של משיח בן יוסף לחזור חזרה ולהעמיד בעולם את הכוח של שבעים נפש שהוא הכוח שסותר את כוחה של מצרים ואז לכאורה נחזור למצב שבו מצרים מכירה בכוח של עם ישראל ולא עומדת בכוח נגדי מבחינת מה שנאמר ע"י פרעה בשמות פרק ה

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְקֹוָק אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְקֹוָק וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:

ולכן באחרית הימים לאחר בואו של משיח בן יוסף יכול לבא האחדות של שבעים נפש של עם ישראל עם שבעים האומות ויהיה מה שנאמר בישעיהו פרק יט

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

פרשת ויחי האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ? מתי זה ישתנה ?

בס"ד

פרשת ויחי   האם יוסף הוא בעצם הראש והבכור של עם ישראל ? האם שני המשיחים היו צריכים להגיע מענף יוסף והיה צריך להיות שתי משיח בן יוסף ?  מתי זה ישתנה ? ‏י"א/טבת/תשע"ה

בראשית פרק מח

 

(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

אנחנו רואים   גם בספר בראשית וגם לאורך כל התורה והנביאים והכתובים חילופי תפקידים . כלמור יש כללים מסוימים כמו בכור , מלך , ירושה וכד' אבל ניתן לכאורה לשנות את "כללי המשחק" כמובן  על פי הדיבור או ישירות ע"י ציווי של הקב"ה או ע"י הנביא  . בפרשה שלנו  לוקח יעקב את מנשה ואפרים ומחליף את תפקידם של ראובן ושמעון .

[רבינו] בחיי בראשית פרק מח מפרש מה היה השינוי . יוסף קיבל את הבכורה במקום ראובן ושני החלקים הם אפרים ומנשה

ה) כראובן ושמעון יהיו לי. בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב: (דברי הימים - א ה, א) "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף", מן הכתוב הזה נאמר כן.

והנה דעת רש"י ז"ל, כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים.

והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה, וזהו שאמר הכתוב: בנחלתם, וזהו שתרגם אונקלוס: תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, ש"חולקא" הוא חלק הבכורה ו"אחסנתא" ירושת הפשוט.

אור החיים מפרש אחרת הוא מעלה את יוסף לדרגת יעקב כמו אב ולכן הבנים הם השבטים  

אור החיים בראשית פרק מח

אלא יש לדעת מאמרם ז"ל (זהר ח"א ק"פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל"ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא"ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים:

למה נעשה השינוי ?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני: מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף? מה ראה? ובחללו יצועי אביו כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. א"ל: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם! אלא, ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: +בראשית ל"ז+ אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה.

הגמרא בעצם נותנת שני אפשרויות אחד שזה החטא של ראובן ואפשרות אחרת  זה ההבדל בן מה שהיה צריך להיות ובן מה שקרא בפועל . מרחל היה צריך לצאת הבכורה אבל הנסיבות הובילו לתוצאה  אחרת

אבל מאוחר יותר הדבר תוקן . אבל שינוי התפקידים לא הסתיים

ונאמר בבראשית פרק לה

(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג - ביום השמיני

דבר אחר גוי וקהל גוים גוי זה בנימין, קהל גוים זה אפרים ומנשה, ומלכים מחלציך יצאו זה שאול המלך שעמד מבנימין תחילה למלכים שנאמר ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל.

כלומר יוסף הוא הראש להמשך של עם ישראל , ו נראה לי שאפשר להגיד שיצאו  ממנו שני המשיחים ולא כמו שבסופו נקבע משיח בן יוסף ומשיח בן דויד

 

 

 

ולא רק זאת כתוב ביחזקאל פרק לז

(כז) וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי

דברים פרק לג

(יב) לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְקֹוָק יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: ס

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב

אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. ובנימן בכה על צואריו - בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב. +בראשית מ"ה+ והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין.

כלומר השכינה נמצאת  בחלקו של יוסף ושל בנימין כלומר יוסף זה אפרים ומנשה ונוסף לזה בן רחל  . בנימין השכינה נמצאת גם בירושלים וגם בשילה בחלק של בני רחל . ואני רוצה להגיד ששני המשיחים לעתיד לבא היו אמורים להגיע  מענף רחל מיוסף שזה אפרים ומנשה ומבנימין ,   אבל היה שינוי ע"י הקדוש ברוך הוא ושאול שהיה  מלך משבט  בנימין נלקחה ממנו המלוכה וניתנה לדויד שהוא מענף יהודה

שמואל א פרק טו

(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:

כלומר אנחנו רואים שיש תכנון מסוים אבל בסופו של דבר יש שינויים שמתרחשים  לפי מעשי האדם ולפי הנסיבות וגם דברים שנראים לכאורה ללא יכולת שינוי משתנים בהתאם לנסיבות וכל זאת מפי הדיבור . וגם כשעושים את החשבון הכללי רואים שהכול לפי חשבון מדוקדק

ואומר ר' חיים פלטיאל בראשית פרק כח

 וא"ת היאך נטל יעקב מעשר מבניו דהא נדר לעשר הכל דכתיב וכל אשר תתן לי, וי"ל דהיו י"ד כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ולד' אמהות ד' בכורות ואין בכור חייב במעשר ולא נשאר רק י' ולוי היה המעשר. וא"ת היאך עישר לוי והלא לא היה רק שלישי, וי"ל דרואין אנו כריסיהן של ד' אמהות כאלו היה אחד ואם היה כריסן אחד צא ולמד משפופרת שפיה קצר דלוי היה עשירי.

כלומר רואים שלוי היה מעשר של השבטים אבל זה לא מסתדר כי היו 12  והחשבון לא מדוקדק . הוספת מנשה ואפרים מביאים את מספר השבטים ל 14   4 שבטים יורדים בחשבון כי יש 4  אמהות ולכן 4 בכורים ולכן נשאר 10 שבטים שצריך לעשר אותם וזה היה לוי .

לסיכום צריך לראות את המציאות המורכבת של מה שהיה אמור להיות ות התוצאה הסופית אבל תמיד זה לפי חשבון מדוקדק של הקב"ה .