17.6.2022

פרשת שלח לך מה המחלוקת בן רבי ישמעאל ורבי אליעזר על ייהרג ולא יעבור בעבודה זרה ? למה הגמרא לא מביאה את שני צדדי המחלוקת ברציחה ועריות בנידון של ייהרג ולא יעבור ? האם הסברא מה דמך סמוק משל חברך קשור בדין חשבונו של העולם שהעולם נידון אחר רובו וצריך אדם לראות את העולם כחצי חייב וחצי זכאי ? האם לפי רש"י אדם שעבר והרג יש לו דין של רוצח ? למה משמע מדברי הרמב"ם כאשר אדם עבר והרג לא בפרהסיה לא עובר על דין מהתורה רק כאשר עבר בפרהסיה ? האם אותו אדם שצריך להרוג אותו יש לו דין רודף ? האם ייהרג ויעבור בזמן שמד זה מדרבנן ? האם ייהרג ובל יעבור ברציחה ועריות זה מדרבנן ? ‏י"ח/סיון/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת שלח לך מה המחלוקת בן רבי ישמעאל ורבי אליעזר על ייהרג ולא יעבור בעבודה זרה ? למה הגמרא לא מביאה את שני צדדי המחלוקת ברציחה ועריות בנידון של ייהרג ולא יעבור ? האם הסברא מה דמך סמוק משל חברך קשור בדין חשבונו של העולם שהעולם נידון אחר רובו וצריך אדם לראות את העולם כחצי חייב וחצי זכאי ? האם לפי רש"י אדם שעבר והרג יש לו דין של רוצח ? למה משמע מדברי הרמב"ם כאשר אדם עבר והרג לא בפרהסיה לא עובר על דין מהתורה רק כאשר עבר בפרהסיה ? האם אותו אדם שצריך להרוג אותו יש לו דין רודף ? האם ייהרג ויעבור בזמן שמד זה מדרבנן ? האם ייהרג ובל יעבור ברציחה ועריות זה מדרבנן ? ‏י"ח/סיון/תשפ"ב

צריך להבהיר שכל מה שאני כותב אינו להלכה והוא עניין  של ריתחא דאורייתא לליבון הסוגיה 

חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: היו חילוקי דעות בענין זה, ונמנו עמדו למנין, וגמרו את הדין בעליית בית נתצה [שם האיש] בעיר לוד שם דנו בכך, והוחלט:

על כל העבירות שכתובים בתורה, אם אומרין לאדם: "עבור! ואז אל תהרג" -

אכן יעשה כן: יעבור ואל יהרג, מפני שאמרה תורה (ויקרא יח): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". היינו שחוקי ומשפטי התורה ניתנו ל"וחי בהם" - ולא שימות בהם.

חוץ משלושת עבירות הללו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמבואר בהמשך(8).

הגמרא מבארת ודנה, במה שאמרו, שעל עבודת כוכבים ייהרג ואל יעבור.ורמינן: ועבודת כוכבים לא יעבור?!והא תניא שנינו ברייתא: אמר רבי ישמעאל: מנין אנו למדים, שאם אמרו לו לאדם: "עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג"! מנין, שיעבוד ואל יהרג?תלמוד לומר: "וחי בהם" - "ולא שימות בהם".אם כן, יכול הייתי לומר: אפילו באופן שאונס זה היה פרהסיה, בפני רבים, גם יעבוד עבודת כוכבים?תלמוד לומר (שם כב): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". ובפרהסיה יש חילול ה', שהכל למדין ממנו לחלל קדושת ה', ואמרה התורה "ונקדשתי", מסור נפשך על אהבת יוצרך!(9)

הרי שעבודת כוכבים בצינעה, יעבור ואל יהרג?ומתרצינן: רבי ישמעאל אכן סובר כן, ואילו ההלכה נפסקה כרבי אליעזר החולק עליו, וסובר, שמה שחילקה התורה בין בפרהסיה לבין בצינעה, הוא בשאר מצוות, אבל עבודת כוכבים - אף בצינעה יהרג ואל יעבור.אינהו חכמים אלו שנמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד, דאמור אמרו דינם כרבי אליעזר.דתניא שנינו ברייתא: רבי אליעזר אומר:אמרה התורה (דברים ו): "ואהבת את ה' א - לקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"."ואהבת"(10) היינו שלא תמירנו בעבודת אלילים.ויש לבאר: אם נאמר בכל נפשך - למה נאמר בכל מאודך - ואם נאמר בכל מאודך - למה נאמר בכל נפשך? אם התורה באה לומר לאהוב את ה' כדבר החביב מאוד, תאמר את החביב משניהם(11)?ומתרץ רבי אליעזר: התורה דיברה לכל סוגי בני אדם: אם יש לך שגופו חביב עליו מממונו, עליו לאהוב את ה' בגופו, כלומר למסור נפשו להריגה על אהבת ה', ולכן נאמר "ובכל נפשך" -

ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו(12), עליו לאהוב את ה' בכל ממונו, כלומר למסור ממונו כדי לימנע מעבודת כוכבים(13), ולכך נאמר: "ובכל מאודך" שהוא "מאוד" חביב עליו.

ולדעת רבי אליעזר חייבים למסור הנפש להימנע מעבודת כוכבים, ובכן, חכמים אלו סברו כמוהו.

הרי למדנו לדין עבודת כוכבים שיהרג ואל יעבור –

עד כאן יש משא ומתן על מצווה מדאורייתא בין רבי ישמעאל לרבי אלעזר כל אחד מביא פסוקים מהתורה ויש ויכוח על דין דאורייתא . וברור שנמנו וגמרו הינו על דין דאורייתא. אבל ההמשך של הגמרא אינו מביא משא ומתן רק קביעה שרוצח הוקש לנערה מאורסה ויש סברא אצל רוצח למה ייהרג ולא יעבור ולכן יש כאן דין גם ברציחה וגם בגילוי עריות שיהרג ולא יעבור  .

 ולי זה נראה משונה שהגמרא לא קושרת את הדין של רציחה ועריות ליהרג ולא יעבור לפי הפסוקים שהביא רבי אליעזר המדברים אך ורק בעבודה זרה . אין גם משא ומתן מפורט כמו שיש על עבודה זרה בגמרא אין שני צדדים וזה נראה לי לא מצוי במקום זה הגמרא מביאה סיפור על הכרעת רבה

ומנין אנו למדים לדין גילוי עריות ושפיכות דמים שיהרג ואל יעבור?כמו דדרשה רבי.דתניא שנינו ברייתא: רבי אומר: אמרה התורה בפרשת אונס נערה המאורסה (דברים כד): "ולנערה לא תעשה דבר, אין לנערה חטא מות, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש - כן הדבר הזה".ויש להקשות: וכי מה למדנו מרוצח מעתה, למה המשילה התורה "משל" מרוצח, הרי מובן מאליו, שהנערה פטורה כיון שהיא אנוסה? [מבואר לעיל (עג א)].והביאור הוא: הרי דין רוצח זה בא ללמד על נערה המאורסה, ונמצא למד הימנה. -מקיש התורה משווה רוצח לנערה המאורסה, כדי ללמדנו: מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו - אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. [דרשה זו הובאה כאן דרך אגב ומבואר לעיל].ועוד מקיש נערה המאורסה לרוצח, כדי ללמדנו: מה רוצח, אם גוי אומר לו: "רצח! והרוג את הנפש! ואם לא, הנני הורגך! דינו שיהרג ואל יעבור -אף נערה המאורסה וכן כל העריות, אם גוי אומר לה: להיבעל למי שהיא אסורה לו באיסור ערוה, ואם לא, יהרגוה - דינה שתהרג ואל תעבור(14).ולדין זה הקישה התורה נערה המאורסה לרוצח.ומבררת הגמרא, רוצח גופיה שממנו למדנו נערה המאורסה, מנא לן? מנין לנו שדינו ליהרג ולא יעבור?סברא הוא, שלא תדחה נפש חבירו מפני נפשו, דאם יהרוג את חבירו, יש כאן שתי עוולות, איבוד נפש של חבירו ועבירה על איסור רציחה שעובר הרוצח, ואילו אם הגוי יהרגהו, אף שיש כאן איבוד נשמה, אבל אין כאן עבירת ישראל על איסור רציחה.

דאף אם אמרה התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, הוא רק באופן שאם אכן יעבור - לא יאבד נשמה של ישראל, אבל אם בין כך ובין כך ייאבד נשמה של ישראל, למה יעבור על איסור רציחה -

ומי יודע, נפש של מי יקרה בעיני יוצרו יתברך שמו, ומי אומר לו שנפשו יקרה יותר, לכן לא יידחה ציווי התורה: "לא תרצח", ויהרג ואל יעבור!ומספרת הגמרא עובדא שאמרו בה סברא זו.דהיה עובדא, איש ההוא דאתא שבא לקמיה לפני רבה, ואמר ליה לרבה: אמר לי מרי דוראי הגוי אדון העיר שהנני מתגורר בה: "זיל לך קטליה לפלניא הרוג את פלוני! ואי לא תעשה כן, קטלינא לך אהרוג אותך". ושאל את רבה, מה יעשה.אמר ליה רבה: לקטלוך תן לו שיהרוג אותך, ולא תיקטול ואתה אל תהרוג! כי -מאי חזית למה נראה בעיניך דדמא דידך סומק טפי שהדם שלך אדום יותר, דילמא יתכן, שדמא דההוא גברא שהדם של האיש ההוא שציווך אדון העיר להורגו - סומק טפי אדום יותר?כלומר, רבה ענה כן בדרך מליצה: האם ברציחתך יש יותר עוולה מרציחתו, האם ידוע לך שדמך חביב ונאה לפני הקדוש ברוך הוא יוצרך - יותר מדם חביריך?!(15)וזו הסברא שעל שפיכות דמים חייבים למסור את הנפש, וממנו נלמד נערה המאורסה.

וכך כותב רש"י מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

סברא הוא - שלא תדחה נפש חבירו, דאיכא תרתי, אבוד נשמה ועבירה מפני נפשו דליכא אלא חדא אבוד נשמה והוא לא יעבור, דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום וחי בהם משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל, והכא גבי רוצח כיון דסוף סוף איכא איבוד נשמה למה יהא מותר לעבור - מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו יותר מנפש חבירו - הלכך דבר המקום לא ניתן לדחות.

וכך מפרש היד רמ"ה מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

ואיבעי' לן רוצח גופיה מנא לן דיהרג ואל יעבור ומהדרי' סברא הוא שלא ניתנו מצות לידחות אצל פיקוח נפש משום דכתיב וחי בהם אלא מפני חיבוב נפשן של ישראל לפני המקום אבל הכא גבי רוצח דבין הכי ובין הכי [איכא] איבוד נשמה לא ניתנה מצות המקום לידחות ואם תאמר אני ראוי להאריך ימים יתר מזה וקא מיקיים בי וחי בהם טפי דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי כלומר אדום ובריא ונפשך יקרה בעיני המקום וראוי לחיות יתר מחבירך כדי שתאמר מוטב ידחו חייו של זה שהן מעוטין מפני חייך שהן מרובים דקא מיקיים בך וחי בהם טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי והוא ראוי לחיות ולהאריך ימים יתר ממך ונפשו יקרה בעיני המקום יתר מחייך. ויש לפרש שלא ניתנו מצות לידחות אצל פיקוח נפש אלא כדי שיחיה ויקיים מצות הרבה כדאמרינן התם (יומא פ"ה ב) חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה אבל הכא גבי רציחה מאי חזית דדמא דידך סומק טפי וראוי להאריך ימים יתר מחבירך כדי שתאמר ידחו חייו שהן מעוטין ואינן (מספיקינן) [מספיקין] לקיים בהם מצות הרבה מפני חיי שהן מרובין וראויים לקיים בהם מצות הרבה דילמא דמא דחברך סומק טפי.

ומקור הסברא היא מהתלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה

כלומר מדין טובת העולם צריך האדם לעשות חשבון מה עדיף לעולם ובמקרה הזה אין תשובה ברורה מה עדיף חייו או חיי חברו ולפי היד רמ"ה נגיד שיש אדם בן 100 שהוא צריך להרוג והוא אדם בן 22 ולכן יש לו הרבה יותר זמן לחיוב ולעשות מצוות אומרת הסברא אולי שנה של אדם הזה שווה 80 שנה שלך במצוות ולכן במקרה כזה שלא ניתן להחליט מי טוב יותר לעולם בחשבון הכללי אומר רש"י "דבר המקום לא ניתן לדחות" כלומר נראה על פניו שאין זה  דין מדאורייתא וחכמים קבעו לנו איזה סוג של חשבון אנחנו צריכים לעשות כדי שנוכל להועיל לעולם ולא להזיק לעולם .

ועוד יש להגיד מה  קורה אם עבר והרג הרי לפי רש"י עבר על רציחה "כי דבר המקום לא ניתן לדחות ". אבל הרמב"ם כותב לא כך אומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד

וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם, ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בית דין

כלומר אותו אדם לכאורה לפי רש"י צריך לעבור על רציחה כי במקום של סברא הנ"ל הקב"ה לא "הפעיל" את הכלל וחי בהם ולכן זה אמור להיות רציחה לכל דבר . ואם תגיד אנוס היה הרי אדם כדי להרוג אדם אחר צריך להפעיל את כוחו ואין כאן אונס כמו שכתוב בערוה וכותב הישרש יעקב מסכת יבמות דף נג עמוד ב

אבל הרמב"ן במלחמות סוף פרק בן סורר (יז: מדפי הרי"ף ד"ה ועוד ה"ג) כתב טעם אחר להא דאסתר קרקע עולם היא, היינו דמשום הכי אינה מחוייבת למסור עצמה למיתה כיון שאף אם תמסור עצמה למיתה יכולין לאנסה בעל כרחה, וכן כתב הנימוקי יוסף שם (ד"ה קרקע עולם) והר"ן בפרק בתרא דיומא (ד. מדפי הרי"ף, ד"ה מה רוצח) ובפרק במה טומנין (כב: מדפי הרי"ף, ד"ה ומקשו הכא) ע"ש, ומבואר מדבריהם, דאיש אי אפשר לאונסו בעל כרחו לבעול ערוה כשימסור עצמו למיתה, ועל כרחך משום שהקישוי תלוי ברצונו ואי אפשר להעבירו בזה אם לא ירצה להתקשות.

ועוד יש לומר למה הרמב"ם כתב בדבריו לאחד שעבר על ייהרג ולא יעבור בצנעה משמע שאפילו לא עובר על מצוות לא תעשה (שכתב רק על העובר בפרהסיה שעבר על מצות לא תעשה של חילול השם ) רק אם עבר בפרהסיה כלומר אפילו מצווה מהתורה לא עובר .

אבל לאחר עיון נוסף ראיתי שלא ניתן לדייק ברמב"ם את הדיוק הנ"ל כי כתוב בספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה סג

ואולם החלק האחד הכולל, שכל מי שבקשו ממנו לעבור על דבר מן המצות בשעת השמד והיה האונס מתכוין להעביר בין מצות קלות בין מצות חמורות, או מי שיבוקש ממנו שיעבור על עבודה זרה או גילוי עריות או שפיכות דמים ואפילו שלא בשעת השמד, הנה הוא חייב להתיר נפשו וייהרג ואל יעבור כמו שבארנו בתשיעית ממצות עשה. ואם עבר ולא נהרג כבר חלל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה זה ברבים כלומר בעשרה מישראל כבר חלל את השם ברבים ועבר על אמרו יתעלה ולא תחללו את שם קדשי. וחטאו גדול מאד. אבל אינו לוקה מפני שהוא אנוס.

כלומר לפי הרמב"ם כן עובר על מצוות לאו ופשוט שחושב הרמב"ם שזה מהתורה . אבל הרמב"ם אומר שעל כל עבירה של אדם יש חילול השם וזה לשון ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה סג

והחלק השני הכולל גם כן, שיעשה אדם עבירה אין תאוה בה ולא הנאה אבל יכוין בפעולתו המרד ופריקת עול מלכות שמים הנה זה גם כן מחלל שם שמים ולוקה.

וצריך עיון אם בזמן השמד עובר על מנהג מרבנן איך עובר על מצווה מהתורה לפי דברי הרמב"ם ? וכפי שנראה מיד שרש"י כותב פרוש שנראה שייהרג ובל יעבור זה  תקנה מדרבנן . או אולי צריך להגיד שלאחר שנימנו וגמרו כל חכמי ישראל ייהרג ובל יעבור גם עם עובר על מצווה מדרבנן יש חילול השם מדאורייתא . ואולי נגיד שרבנן תיקנו שביחיד ולא בפרהסיה ברציחה ועריות (בעבודה זרה יש לימוד מפסוקים )  זה יהיה כפרהסיה . ועוד צריך לעיין מה הקשר של חילול השם לסברא מה דמי סמוק מדמך שזה חשבונו של עולם ואם אני סובר שדמי סמוק מדם חברי באונס כאשר יש לי טענה של חיי קודמים יש כאן חילול השם ?

ואומר התלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קכא עמוד ב

והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין

ואתה רואה שאין שיווין בין אנשים ואם היו אומרים ליאיר בן מנשה להרוג אדם או שיהרגו אותו והוא שקול לרוב סנהדרין מה דינו ?

ועוד יש להגיד שאותו אחד שצריך להרוג אותו הוא מעין "רודף " לאדם שמאימים עליו כי בלעדיו לא יהרגו אותו ועל אף שהוא עצמו לא רודף בכוונה אבל עדיין יש לו דין רודף כי הוא הסיבה שרוצים  להרוג אותו ושאלתי את עצמי מה הדין אם יש אדם תמים שיש עליו פצצה והוא מתקרב אליך והפצצה תופעל מרחוק האם יש לאותו אדם דין רודף גם אם הוא עצמו לא יודע שום דבר ? ונראה לי פשוט שכן אבל צ"ע

ועוד יש לומר על המשך הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבא בר רב יצחק אמר רב אפילו אם הגוי אונסו לשנויי, לעשות שינוי בערקתא דמסאנא בצורת שרוך הנעל, אף שאין בכך שום מצוה, אלא מנהג בעלמא, אבל כיון שהוא בפרהסיה בפני ישראל, ימסור נפשו ויקדש את ה', ואל ינהג מנהג גוים.ומדובר, כגון שיש במנהג ישראל צד יהדות, ודרך ישראל להיות צנועים

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור - שלא ירגילו הגויים להמריך את הלבבות לכך.

כלומר נראה מרש"י שיש כאן גזירה מדרבנן ולא מדין דאורייתא . כלומר הנמנו וגמרו מעורב בדין מדאורייתא ודין דרבנן

ולכן אני רוצה להעמיד דעה שהיהרג ולא יעבור על רציחה ועל עריות הינו דין מדרבנן ולא מדאורייתא וכדי להרחיב ולבדוק  את זה אני יעבור בלי נדר על כל המקומות בגמרא שכתוב נמנו וגמרו ומשם אני רוצה לראות האם יש עוד מקום אחד שנמנו וגמרו מדאוריתא  ללא משא ומתן על שני צדדי המחלוקת בגמרא במקום בו כתוב נמנו וגמרו או במקומות אחרים . ואת זה אני יעשה בלי נדבר שבוע הבא

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה