16.9.2016

פרשת כי תצא מה ההבדל בן גזלה של אדם אחד שאתה יודע ממי גזלת לגזלה של חמישה שאינך יודע ממי גזלת ? למה לא יועיל במקרה שאינך יודע ממי גזלת אמירה שהכסף כפיקדון בידך ? ‏י"ג/אלול/תשע"ו

בס"ד
פרשת כי תצא  מה ההבדל בן גזלה של אדם אחד שאתה יודע ממי גזלת לגזלה של חמישה שאינך יודע ממי גזלת ? למה לא יועיל במקרה שאינך יודע ממי גזלת אמירה שהכסף כפיקדון בידך ? ‏י"ג/אלול/תשע"ו

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קג עמוד א

מתני'. הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו למדי.

וממשיך התלמוד הבבלי

גמ'. נשבע לו - אין, לא נשבע לו - לא, מני? לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא!

אומרת הגמרא שהמשנה שלנו זה לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא כי יש משנה במסכת יבמות שניתן להבין ממנה שהמשנה שלנו היא לא כמו המשנה בבא קמא  

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קג עמוד ב

דתניא: גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן, וכל אחד אומר אותי גזל - מניח גזילה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון; ר"ע אומר: לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד [ואחד]; מני? אי ר"ט, אף על גב דאישתבע, אמר: מניח גזילה ביניהם ומסתלק! אי רבי עקיבא, אף על גב דלא אישתבע, אמר: עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד!

אומרת הגמרא זה לא מתאים לרבי טרפון כי רבי טרפון לכאורה אומר שגם אם לא נשבע וגם אם נשבע מניח את הגזילה בניהם ומסתלק כלומר זה לא מתאים למשנה שלנו בבא קמא שבו מובן שאם נשבע חייב להחזיר את הגזילה גם למדי וזה לא יכול להיות רבי עקיבא כי לכאורה במשנה ביבמות גם אם לא נשבע אוחז רבי עקיבא שצריך להחזיר את הגזילה לכל אחד ואחד וזה לא מתאים להבנה של הגמרא את המשנה שלנו בבא קמא .

עכשיו חוזרת הגמרא מההנחה שהמשנה ביבמות לרבי עקיבא היא בן שנשבע ובין שלא נשבע ואומרת הגמרא

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קג עמוד ב

לעולם רבי עקיבא היא, וכי קאמר רבי עקיבא עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד, היכא דאישתבע הוא דקאמר, מאי טעמא? דאמר קרא: לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ורבי טרפון? אף על גב דאישתבע עבוד רבנן תקנתא; דתניא, ר' אלעזר ברבי צדוק אומר: תקנה גדולה התקינו, שאם היתה הוצאה יתירה על הקרן - משלם קרן וחומש לבית דין ומביא אשמו ומתכפר לו. ור' עקיבא? כי עבוד רבנן תקנתא - היכא דידע למאן גזליה, דקא מהדר ליה ממונא למריה, גזל אחד מחמשה דלא ידע למאן גזליה, דלא הדר ממונא למריה - לא עבוד רבנן תקנתא.

לפי ההבנה החדשה של הגמרא את רבי עקיבא חייב אדם להחזיר את הגזילה לכל אחד ואחד במקרה שהוא לא יודע למי גזל ואפילו למדי כאשר הוא נשבע כי זה עיקר הדין ורבנן במקרה כזה לא עשו תקנה להקל עליו אבל כאשר הוא יודע למי גזל והוא נשבע עשו רבנן תקנה להקל עליו ולתת לבית דין כאשר ההוצאה להביא את הגזלה לנגזל  גבוהה מהגזלה .   ולרבי טרפון גם המקרה כזה עשו רבנן תקנה שניתן לשים את הגזילה באמצע ולא להחזיר לכל אחד ואחד וזה משום תקנת השבים להקל על האנשים לחזור בתשובה .

הגמרא ממשיכה ומקשה על ההנחה שהמשנה ביבמות מדובר בגזלן שנשבע ודוחה את ההבנה הזאת ומוכיחה שרבי עקיבא סובר שצריך להחזיר את הגזל גם במקרה שהגזלן לא נשבע .

הגמרא ממשיכה ומנסה להעמיד את המשנה רק בשיטת רבי טרפון והמשנה ביבמות מדברת בגזלן שלא נשבע , לרבי טרפון מניח את הגזילה ולרבי עקיבא קנסו רבנן את הגזלן להשיב לכולם על אף שלא נשבע

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קג עמוד ב

אלא לעולם ר' טרפון היא, ומודה ר' טרפון היכא דאישתבע, מאי טעמא? דאמר קרא: לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ורבי עקיבא? (דאמר) אף על גב דלא מישתבע קניס. ור' טרפון? מכדי היכא דמישתבע לא סגיא דלא הודה, מאי איריא ונשבע? אפילו בלא שבועה נמי! דתניא: מודה רבי טרפון, באומר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם - נותן לזה מנה ולזה מנה, שכבר הודה מפי עצמו!

הגמרא ממשיכה ודוחה את ההנחה שרבי טרפון סובר שכאשר לא נשבע הגזלן הוא יכול להניח את הגזילה באמצע ולצאת ידי חובה כי יש מקום שרבי טרפון סובר אחרת .

וכאן בא רבא ומוצא תירוץ למשנה ביבמות

כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קד עמוד א

אלא אמר רבא: שאני מתני', דכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה, כיון דאפשר לאהדורי ממונא למריה הוה ליה כמאן דאמר ליה יהיו לי בידך, הלכך: נשבע אף על גב דקאמר ליה יהיו לי בידך, כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה, הא לא אישתבע, הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה.

מתרץ  רבא שיש הבדל בן המשנה בבא קמא למשנה ביבמות . המשנה בבא קמא מדברת באחד שיודע למי גזל וגם לרבי טרפון וגם לרבי עקיבא יכל להגיד לו שהכסף בידו כפיקדון עד שיגיע לקחת אותן . אבל אם נשבע חייב להחזיר אותו ללקוח אפילו עד מדי כי הגזלן צריך כפרה גם לרבי טרפון וגם לרבי עקיבא  אבל כאשר הוצאת ההשבה גדולה מהגזל יכול לתת לידי בית דין ולצאת ידי חובה וזה לדעת כולם .

אומר רבא שנחלקו רבי עקיבא ורבי טרפון במקרא שהגזלן לא יודע למי להחזיר . לפי רבי עקיבא חייב להחזיר לכולם גם אם לא נשבע ולרבי טרפון גם אם נשבע וגם אם לא נשבע לא חייב להחזיר לידי  כולם ומספיק שיניח באמצע את הגזילה אבל מודה רבי טרפון שאם רוצה לצאת מידי שמים חייב להחזיר לכל אחד ואחד גם אם נשבע או לא נשבע בדיוק כפי שאומר רבי עקיבא . אבל לרבי עקיבא זה מעיקר הדין ולרבי טרפון זה מידת חסידות לצאת ידי שמים .

עד כאן הסוגיה כפי שמפרש אותה רש"י אבל היה לי קושיה מה ההבדל העקרוני בן אחד לחמישה . הרי אדם יכול להגיד לחמישה אנשים הכסף הוא כפיקדון בידי עד שתגיעו לקחת אותו ויוצא ידי חובת השבה . למה זה לכאורה לא עובד בחמישה וכן עובד מול אחד שאתה יודע שגזלת ממנו ?

השאלה היא גם לגבי רבי טרפון וגם לגבי רבי עקיבא כי לכאורה אחד שגזלת ממנו ואתה מודה לו ואומר שהכסף פיקדון בידי עד שתבוא לקחת גם לפי רבי טרפון יוצא ידי שמים רק בחמישה כלומר שאתה לא יודע ממי גזלת אתה לא יוצא ידי שמים . כלומר צריך למצוא סיבה חזקה שתבדיל בן ציוד של  אחד שאתה יודע שגזלת ממנו לחמישה שאתה לא יודע ממי גזלת . ראיתי שיש מפרשים שאומרים  שכשאומר לחמישה הכסף בידי כפיקדון עד שתבואו לקחת את זה  יוצא ידי חובה אבל זה קשה כי אז אין הבדל בן המשנה שלנו בבא קמא למשנה ביבמות אם ניתן להגיד בשני המקומות הכסף בידי כפיקדון עד  שתבוא לקחת וכל הפרוש של רבא מסתמך על ההפרש בן המשניות .

וכדי לתרץ את הקושיה נביא את הרמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ז

הגוזל את חבירו אף על פי שכפר בו הואיל ולא נשבע אם חזר והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם ממון שבידו אלא יהי ביד הגזלן עד שיבאו הבעלים ויטלו שלהן. אבל אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה חייב א לרדוף אחר הבעלים עד שיחזיר להם אפילו הם באיי הים מפני שכבר נתייאשו מאחר שנשבע ואינן באין עוד לתבעו.

אומר הרמב"ם שהסיבה שצריך לרדוף אחרי הנגזל כי השבועה של הגוזל  גרמה לנגזל להתייאש מן הגזלה והוא יותר לא מאמין לגוזל שישיב לו את הגזילה וגם אם יגיד לו שהגזלה בידו כפיקדון עד שיגיע לקחת את הכסף הוא לא מאמין לו אחרי שנשבע כי יש מצבים שהאמון באותו אדם הוא אפס ולכן כל מה שיגיד לא ישכנע את הנגזל להאמין שאכן הוא יחזיר את הגזלה ורק שהגזילה תהיה בידו הוא יאמין בכך . ולכן סובר רבי עקיבא שלאחר שנשבע צריך להיות השבה לנגזל בפועל ולא על ידי אמירה . ולרבי טרפון עשו תקנה מדרבנן כדי לא להכביד על השבים ולשלם לכל החמישה אבל במקרה של אחד באמת צריך להשיב את הגזלה לנגזל אבל אם באמת רוצה לצאת לידי שמים במקרה של חמישה כנראה התקנה שלרבנן לא מספיק חזקה להוציא מידי שמים וגם לרבי טרפון צריך לשלם לכל החמישה .

ואני רוצה לתרץ את הקושיה לאור ההבנה של הרמב"ם במקרה שנשבע ליודע למי גזל שהנגזל התייאש גם במקרה של חמישה כאשר יש חמישה אנשים שכל אחד אומר לגוזל גזלת אותי הנגזל האמיתי מתוך החמישה מתייאש לקבל את הגזלה הוא לא מאמין שבמקרה כזה הוא יקבל את הגזלה חזרה כי יש עוד ארבעה שטוענים שהגזלה שלהם ולכן האמירה של הגוזל  גם כאשר הוא לא נשבע שהכסף הוא פיקדון בידי עד שתיקח אותו לא גורם לו להאמין שאכן הוא יקבל את הגזלה לידו ולכן רק כאשר הגזילה תהיה בידו הוא יאמין בכך ולכן לרבי עקיבא הוא צריך במקרה כזה להחזיר את הגזלה לידי הגזלן אם נשבע ואם לא נשבע . ולרבי טרפון יש תקנה של רבנן שמספיקה מעיקר הדין לשני המקרים אבל היא לא מספיק חזקה כדי לצאת בידי שמים .

והתקנה של רבנן במקרה שמחיר ההובלה גבוה מהגזל שיכולים לתת לבית דין על אף שנשבע במקרה כזה הנגזל שהגזלה נמצאת בבית דין גורמת לו להאמין שהוא יקבל את הגזילה ולכן גם לרבי טרפון ולרבי עקיבא זה נחשב השבה .

וצריך עיון האם  תועיל  התקנה להפקיד בבית דין במקום השבה לנגזל לרבי עקיבא אם יפקיד לכל החמישה את הכסף בבית דין  או לרבי טרפון כדי לצאת בידי שמים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה