בס"ד
פרשת האזינו מה הקשר בן "אחר"
להבנה של מידת הדין בעולם הזה ובעולם הבא
" ? האם לכל אחד יש גן עדן וגם גיהינום ? מאיפה מחק מיטטרון את זכויותיו של "אחר"
? י"ב/תשרי/תשע"ו
נכתב לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
בהמשך למאמרים שלי פרשת וילך תשע"ו
על מהות הדין בראש השנה וביום בכיפורים על דין של העולם הזה והדין של העולם הבא
הפנה אותי האברך החשוב נתי כהן למסכת חגיגה בו מדובר על "אחר " הוא
אלישע בן אבויה . ובאמת כל המשא ומתן של
הגמרא שם הוא על ההבנה על מידת הדין בעולם
הזה ובעולם הבא .
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א
אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר
אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב
למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא
עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא.
אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה? איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא
דאחר, יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים - חוץ מאחר, אמר: הואיל ואיטריד ההוא
גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. נפק אחר לתרבות רעה.
הגמרא מביאה את הסיפר של
"אחר" שנכנס לפרדס וראה את מיטטרון יושב ולכן הסיק את המסקנה שאולי חס וחלילה יש שני רשויות כלומר "אחר " במחשבה שלו פגם באחד
היסודות של הבנת העולם הזה והעולם הבא והוא שיש רק רשות אחת בעולם הזה ובעולם הבא
והיא הרשות של הקב"ה .הקב"ה הוא
אין סופי הוא אחד ואין רשות אחרת חוץ ממנו . חשיבה אחרת שיש חס וחלילה רשות אחרת
ויש שיתוף כלשהו בעולם הזה ובעולם הבא עם הרשות של הקב"ה נחשב קיצוץ
בנטיעות
ואומר שם משמואל בראשית פרשת וישב
להרדב"ז שהוא ענין קיצוץ
בנטיעות דומה לחטא אדה"ר ודור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם עי"ש,
בכל מקרה מיטטרון קיבל אישור למחוק את
זכויותיו של "אחר" ומיד לאחר מחיקת זכויותיו של "אחר" יצאה בת קול ואמרה "שובו בנים שובבים -
חוץ מאחר" ולכאורה צריך להבין
מה המשמעות של מחיקת הזכויות של "אחר " האם הכוונה לפי ההבנה שלי במידת
הדין שיש שני סוגי ספרים ,של העולם הזה ושל העולם הבא האם מחק מספרי העולם הזה או
מספרי העולם הבא ? הגמרא בהמשך פותרת את
הבעיה
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
כי נח נפשיה דאחר אמרי: לא מידן
לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא
דאתי ליתי - משום דחטא.
כשמת "אחר " היה תלוי ועומד
כי מצד אחד היה לו את זכות דברי התורה שלמד ומצד שני את החטאים שעשה ואם כן אנו
רואים שעל אף שמיטטרון מחק את זכויותיו של "אחר " יש לו את הזכויות של לימוד התורה אם כן זה ברור
שמיטטרון מחק לו את הזכויות של העולם הזה אבל לא יכול לגעת לו בזכויות שנכתבו
בספרי העולם הבא . אם כן מהגמרא כאן ברור
שבאמת יש שני סוגי ספרים אחר של העולם הזה שבו ניתן להימחק מה שנכתב גם לא
ע"י הקב"ה כמו כאן ע"י מיטטרון אבל מה שנחתם ע"י הקב"ה
בספרי העולם הבא וזה את אותם מעשים שהאדם עשה בשלמות כנגד התורה המיוחדת שהקב"ה נתן לו במיוחד
וזה תפקידו בעולם לא ניתן למחוק רק הקב"ה בעצמו יכול למחוק אותם כמו שלמדנו בשמות
פרק לב
(לג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק
אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:
ובעצם "אחר " היה תלוי ועומד
לא לגן עדן ולא לגיהינום וזה בזכות אותם מעשים שנחתמו ע"י הקב"ה בראש
השנה כשלמד תורה. ואומנם בהמשך הגמרא מלמדת אותנו שגם לאחר שהאדם מת כל שנה ושנה
בראש השנה הקב"ה דן אותו . והרי האדם מת מה יש לדון אותו ? וההסבר הוא שכל
אדם משאיר אחריו השפעה כל שהיא בעולם וכל השפעה כזו לטובה או לרעה על אנשים
אחרים נלקחת בחשבון ע"י הקב"ה
ויכולה לגרום לאותה נשמה עילוי או חס וחלילה ירידה וזה המשמעות של הדין בראש השנה
חשבון מדוקדק גם כלפי הנשמות שהשאירו אחריהם השפעה בעולם הזה כמו בנים כמו תלמידים
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א
זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן
עדן, נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.
בחלק שלו זה החלק שפעל והחלק של חברו זה
החלק שהשפיע על חברו וזה נחשב שחלק מהשכר שלו . ואכן "אחר " השפיע על
רבי מאיר ורבי מאיר הצליח לשנות את "התיקו" של "אחר" והצליח
להכניס אותו לדין של גיהינום כדי שיוכל לתקן את החטאים שעשה
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי
לעלמא דאתי, מתי אמות ואעלה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי מאיר סליק קוטרא מקבריה
דאחר.
ולאחר ש "אחר " נידון בגיהינום
רבי יוחנן שכנראה גם עליו השפיע "אחר " הצליח להוציא אותו לגן עדן
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? חד
הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה. אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה, מאן? אמר: מתי אמות
ואכבה עשן מקברו! כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר. פתח עליה ההוא
ספדנא: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.
ומהסיפור של אחר באמת ניתן ללמוד על מידת הדין של העולם
הזה ומידת הדין של העולם הבא ומה שנאמר ל"אחר " שובו בנים שובבים -
חוץ מאחר זה דין של העולם הזה לאחר שנמחקו כל הזכויות של אחר מספרי העולם הזה
אבל מה שכתב "אחר " בספר שלו בדברי התורה שלמד כנגד החלק שלו בתורה
ונחתם ע"י הקב"ה בראש השנה אף אחד לא יכול לקחת ממנו חוץ מהקב"ה ואכן אותו חלק נתן ל"אחר
" בסופו של דבר את המקום שלו בגן עדן .
והגמרא ממשיכה ומלמדת אותנו את החוזק של
הדין של העולם הבא
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה
ליה: רבי, פרנסני. אמר לה: בת מי את? - אמרה לו: בתו של אחר אני. אמר לה: עדיין יש
מזרעו בעולם? והא כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו! - אמרה לו: זכור
לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי: ומה
למתגנין בה - כך, למשתבחין בה - על אחת כמה וכמה.
ואכן מילים חזקות "זכור לתורתו
ואל תזכור מעשיו" תורתו זה כנגד
הדין של העולם הבא וזה עיקר הדין ומעשיו זה הדין של העולם הזה אבל זה דברים זמנים
כמו העולם הזה והעיקר זה "זכור תורתו "
והגמרא במקום כותבת במפורש בתלמוד בבלי
מסכת חגיגה דף טו עמוד א
אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן
עדן - ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם
וברור לי שכל אחד יש לו גן עדן כנגד מה
שנחתם ע"י הקב"ה בראש השנה את אותם מעשים שלו שעשה בשלמות כנגד התורה שקיבל כחלק המיוחד לו
וזה נקרא "צדיקים" וגיהינום כנגד אותם מעשים שקלקל לחלוטין והקב"ה
חתם על זה בראש השנה כ "רשעים " ולכן כל אחד יש לו חלק בגן עדן וחלק
בגיהינום ,את החלק של גיהינום יתקן במיתה וכניסה לגיהינום
כנגד אותם מעשים וסופו להיות בגן עדן . אבל יש את אותם אלו שהחלק כנגד התורה
שקיבלו מהקב"ה לא קיים או מזערי כנגד החלק "הרשע " שלהם ואותם אלו
שאומר תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד א
אבל המינין, והמסורות, והמשומדים
והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו
חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין
לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' –
לסיכום הסיפור על "אחר" הוא
לימוד על מידת הדין של העולם הזה והעולם הבא על היכולת של האדם ללמוד תורה כנגד
החלק שלו שנתן לו הקב"ה בתורה הקדושה ולהיחתם לחיים בראש השנה וזה הנכס היחידי שעומד לאדם כנכס צאן ברזל שלא ניתן
למחיקה רק ע"י הקב"ה אבל שאר מעשיו של האדם בעולם הזה הם לכאורה
"מיטלטלין " שלא ניתן לסמוך עליהם לא לעולם הזה ולא לעולם הבא
ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג
עמוד ב
נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,
עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו.
רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב
ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה
לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד
לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע
ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה