14.8.2015

פרשת ראה לא יהיה בך אביון ? לא יחדל אביון מן הארץ ? כיצד זה מסתדר אחד עם השני ואיך ניתן להבין את הסיפר בגמרא של רבי יוחנן ואילפא ? . ‏כ"ט/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת ראה לא יהיה בך אביון ?  לא יחדל אביון מן הארץ ? כיצד זה מסתדר אחד עם השני ואיך ניתן להבין את הסיפר בגמרא של רבי יוחנן ואילפא ? . ‏כ"ט/אב/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

דברים פרק טו

(ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

ונאמר דברים פרק טו

(יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: ס

יש כאן לכאורה סתירה  והפתרון של הספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיד

(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, ולהלן הוא אומר +דברים טו יא+ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם.

כלומר שעושים רצנו של הקב"ה לא יהיה אביון בעם ישראל כלומר יהיה אביונים  רק בגויים אבל לא יהיה מצב שאין אביונים בכלל בעולם  . ואולי צריך לתרץ כי בגויים תמיד יהיו אביונים כי כתוב שהגויים לא קבלו עליהם את 7 מצוות בני נוח והקב"ה ויתר להם על המצוות

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

כלומר  מצב של עוני תלוי בקיום מצוות  ובקיום רצונו של הקב"ה ונשאלת השאלה  אם עניות נקבעת לפי קיום מצוות למה אסור לבזבז יותר מחומש על קיום מצווה בהידור ? כולל גם נתינת צדקה ?

ראה מה שכתבתי בעניין


 

התלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א מפרש את הפסוק אחרת

גמרא. מנא הני מילי? - אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא +דברים ט"ו+ אפס כי לא יהיה בך אביון - שלך קודם לשל כל אדם. ואמר רב יהודה אמר רב: כל המקיים בעצמו כך - סוף בא לידי כך.

הגמרא מפרשת את המשפט אפס כי לא יהיה בך אביון בצורה אחרת ואומרת שלך קודם לכל אדם . כלמור יש לך חיוב להשתדל לא להיות אביון כי חייך קודמים לכל אדם ולכן האבדה שלך קודמת לכל אבדה של אדם אחר . ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

לא יהיה בך אביון - הזהר מן עניות..

אבל הגמרא נותנת לזה גדר נוסף ואומר רש"י מסכת בבא מציעא דף לג עמוד א

כל המקיים בעצמו כך - אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב, יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם, אם לא בהפסד מוכיח, ואם תמיד מדקדק - פורק מעליו עול גמילות חסדים וצדקה, וסוף שיצטרך לבריות.

כלומר אכן חייך קודמים לכל אדם אחר אבל עדיין אתה צריך להתחשב באחרים כולל אביונים לתת צדקה ולהתנהג לפנים משורת הדין על אף שחייך קודמים ואם לא תתנהג ככה סופך שתצטרך לבריות .

וכדי לקבל זווית אחרת על הפסוק יש את הגמרא בתלמוד בבלי מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא, ונקיים בנפשין +דברים ט"ו+ אפס כי לא יהיה בך אביון. אזלו אותבי תותי גודא רעיעא. הוו קא כרכי ריפתא. אתו תרי מלאכי השרת, שמעיה רבי יוחנן דאמר חד לחבריה: נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר ליה אידך: שבקינהו, דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר ליה רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? - אמר ליה: לא. אמר: מדשמעי אנא ואילפא לא שמע. שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. אמר ליה רבי יוחנן: איהדר ואוקי בנפשאי +דברים ט"ו+ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. רבי יוחנן הדר, אלפא לא הדר. עד דאתא אילפא - מליך רבי יוחנן. אמרו לו: אי אתיב מר וגריס לא הוה מליך מר. אזל תלא נפשיה באסקריא דספינתא, אמר: אי איכא דשאיל לי במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא.

בהתחלה אילפא ורבי יוחנן הבינו את הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון כציווי לפרוש מלימוד תורה  כדי לא להיכנס לגדר של אביון . ולכן פרשו מן התורה והלכו לעסוק במסחר . אבל משמים מידת הדין באה להרוג אותם כי פרשו מחיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה . מידת הדין באה כי היו במקום סכנה ובמקום סכנה מידת הדין חזקה ממידת ארך אפים . כלומר לפי האמת אחד העוזב חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה חייב מיתה בידי שמים אבל כל זה כאשר  הוא גורם לכך שמידת הדין תגיע כמו מי שמכניס את עצמו למקום סכנה .אבל לא במקום סכנה יש לאדם מידת ארך אפים והוא לא יתחייב במיתה . ולכן רבי יוחנן לאחר שהבין את מה ששמע מהמלאכים פירש את הפסוק לא יחדל אביון מן הארץ כהיתר להמשיך ללמוד תורה גם אם יכנס למצב של אביון . כלומר רבי יוחנן למד שלא יהיה בך אביון בצירוף לא יחדל אביון מקרב הארץ מחייב אותו  להמשיך ללמוד תורה  על אף שהוא יהיה  אביון  .

אבל נשאלת השאלה אם כך היא ההלכה אז למה לא אמר לאילפא שימשיך ללמוד תורה הרי ההלכה היא לא רק לרבי יוחנן אלה גם לאילפא ?

ואני רוצה לתרץ שכאן יש שני סיבות למה הוא לא אמר לו

אחד :  כי הבין שרק אחד מהם יוכל ללמוד תורה והרי יש כלל חייך קודמים

שנים : מהשמים השמיעו לרבי יוחנן את הדברים ולא לאילפא ולכן הבין שלא שייך באילפא שיחזור ללמוד תורה .

וצריך להבין את התגובה של אילפא מדוע עלה לראש הספינה שזה מקום סכנה . ואני רוצה לתרץ שאילפא הבין את הסיטואציה והבין שלכאורה שבזכות רבי יוחנן החליטו לא להרוג את שניהם אבל אילפא חולק על כך ואומר אולי בזכותי לא הרגו את שנינו ולכן עלה למקום סכנה להראות שאולי זכות התורה שלו היא שגרמה לא להרוג את שניהם . כי עכשיו אם אין לו זכות התורה הרי מידת הדין תהרוג אותו  . ועדיין אנחנו לא יודעים בזכות מי לא הרגו המלאכים את רבי יוחנן ואילפא בגלל התורה של רבי יוחנן או בגלל התורה  של אילפא .

יוצא לנו מן הסיפור הזה ההבנה שעדיף להיות אביון ולא לפרוש מדברי תורה . אבל גם אחד שפורש מלימוד והולך למסחר עדיין יכול להיות תלמיד חכם שבזכותו משמים לא יענישו מי שפרש מלימוד תורה  

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה