עשר ניסיונות ניסו עם ישראל את הקדוש ברוך הוא . פרשת קרח ,בלעם ופנחס לא נמצאים בתוך הנסיונות הללו מדוע? ומה הקשר למלאכים שירדו לארץ כדי לנסות את הקדוש ברוך הוא ? ‏כ"ב/סיון/תשע"ד

בס"ד

עשר ניסיונות ניסו עם ישראל את הקדוש ברוך הוא . פרשת קרח ,בלעם ופנחס לא נמצאים בתוך הנסיונות הללו מדוע? ומה הקשר למלאכים שירדו לארץ כדי לנסות את הקדוש ברוך הוא ? ‏כ"ב/סיון/תשע"ד

כתוב במשנה מסכת אבות פרק ה

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:

במדבר פרק יד

(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

ומפרט הרמב"ם על משנה מסכת אבות פרק ה משנה ג

ואמנם עשרה נסיונות שניסו אבותינו את המקום - הרי כולם כתובים גם כן. הראשון - על ים סוף, באומרם: +שמות יד יא+ "המבלי אין קברים במצרים" וכו'. והשני - במרה, הוא אומרו: +שמות טו כד+ "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה". והשלישי - במדבר סין, כשביקשו המן, הוא אומרם: +שמות טז ג+ "מי יתן מותנו ביד ה'" וכו'. והרביעי - מרותם בהנחת המן לבוקר, כמו שאמר: +שמות טז כ+ "ולא שמעו אל משה ויותרו" וכו'. והחמישי - מרותם בבקשם אותו ביום השבת, "יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" +שמות טז כז+. והששי - ברפידים, על המים גם כן. והשביעי - בחורב, במעשה העגל. והשמיני - בתבערה, בעוררם במקום ההוא ספק באמיתות ובמרדם, והוא אומרו: +במדבר יא א+ "ויהי העם כמתאוננים" וכו'. והתשיעי - בקברות התאוה, בבקשת הבשר, אמר: +במדבר יא ד+ "והאספסף" וכו'. והעשירי - במדבר פארן, במעשה המרגלים, ושם נאמר: +במדבר יד כב+ "וינסו אותי זה עשר פעמים".

 

פרוש אנחנו רואים שעם ישראל "ניסה" את הקדוש ברוך הוא עשר פעמים ומפרט הרמב"ם את כל הניסיונות אבל לא מביא את פרשת קרח כאחד הניסיונות וגם לא את מעשה בלק ובלעם ואת מעשה פינחס  כאחד הניסיונות וצריך להבין מדוע יש הבדל בין כל העשרה אירועים הללו למעשה קרח , ובלק ובלעם .

אומנם המהרשא מבחין בזה ונותן פתרון פשוט מהרש"א חידושי אגדות מסכת ערכין דף טו עמוד א

אבל לא חשיב הך דמים דפרשת חקת ולא היה מים לעדה וגו' דזה נעשה בשנת ארבעים אחר מיתת מרים ומעשה מרגלים היה בשנת שניה לצאתם מארץ מצרים ולכך לא חשיב הא דפרשת חקת ותקצר נפש העם בדרך ומעשה קרח ומעשה פעור שכל זה נעשה אחר מעשה מרגלים ודו"ק:

יש עוד פיתרון של הרשב"ם במדבר פרק יד

(כב) עשר פעמים - הרבה. כמו עשרת מונים, ואפו עשר נשים, עשר פעמים תכלימוני:

ואני רוצה להציע פתרון אחר להסביר את ההבדל בין המקרים וגם ההבדל בעונש

אומרה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. והלא בני בלי שם היו ואת אמרת אנשי השם, אמר רב אחא מאי אנשי השם, שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם: ד"א אנשי השם. אלו שנזכרו שמותם למעלה בלשון מרדות. עירד, עורדן אני מן העולם. מחוייאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל מתישם אני מן העולם: רב אחא בשם ר' יהושע בן לוי קשה הוא מחלוקת של קרח כדור המבול, כתיב הכא אנשי השם, וכתיב בקרח, קרואי מועד אנשי שם (במדבר טז ב):

ובני האלוקים זה הנפילים וקרח ועדתו היו צאצאים של הנפילים פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

נפילים, שנפלו מן העולם, ושמלאו את העולם נפלים בזנותן:

ואומר בבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 29

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך.

כלומר הנפילים היו מלאכים שביקשו לשנות את סדר הבריאה ולכאורה לנסות את הקדוש ברוך הוא והתוצאה הייתה בעצם מרידה בשם . הם זנו אחרי בנות  האדם והצאצאים שלהם היו הנפילים .התוצאה הייתה המבול שבא לעולם החרבת  העולם ובריתו מחדש. אבל עדיין אנו רואים שנשארו צאצאים לנפילים גם לאחר המבול וזה הענקים שראו המרגלים , וזה הקשר לקרח שנאמר אנשי שם .

 

 

וגם קשר ישיר לבלעם במדבר פרק כד פסוק ד

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

כלומר כתוב נפל וזה הקשר לנפילים . וזה כל העניין של העצה שנתן בלעם לבלק לגרום לעם ישראל לזנות עם בנות מדין .

וזוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכו עמוד א

א"ל כל הני עובדין וכל מה דידע בלעם מאן אתר אוליף ליה, א"ל מאבוי, אבל באינון הררי קדם דאיהו ארץ קדם אוליף כל חרשין וכל זיני קוסמין, (שמות קי"ב) בגין דבאינון טורי אינון מלאכי עז"א ועזא"ל דאפיל לון קודשא בריך הוא מן שמיא ואינון קטירין בשלשלאי דפרזלא ואודיעין חרשין לבני נשא ומתמן הוה ידע בלעם כמה דאת אמר (במדבר כ"ג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, א"ל והא כתיב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו, א"ל סטרא תתאה דאתיא מרוח מסאבא דלעילא הוא רוח מסאבא דשליט במדברא כד עבדו בני ישראל ית עגלא בגין לאסתאבא בהדיה דאיהו תתאה ובכלא

והזהר הקדוש מקשר בין בלעם לשני המלאכים שירדו לארץ עזא ו עזאל .

וצריך להגיד שכל מה שקרה עם קרח ועם בלעם ובעל פעור קשור לא לעם ישראל ישירות אלה להמשך המרידה של אותם נפילים שהתגלגלו בקרח ובבלעם בקדוש ברוך הוא ולכן זה שני ניסיונות שונים .

ולכן ההבדל המהותי בעונש . קרח מקורו היה בבני הנפילים כלומר בשמים וכן העונש שלו היה להוציא אותו ואת עדתו מהעולם , העולם הזה לא המקום שלהם ,ולכן כל מה שקשור אליהם הרכוש ומיטלטלין נבלעו בתוך הארץ .

והתורה מביאה  את האירועים הללו כדי להסביר לנו שכל שינוי שנעשה בבריאה מדעתנו ולא מדעת תורה יגרום לחורבן העולם . גם אם זה הגיוני ומסתבר ונראה נכון אין לנו את היכולת להבין את הבריאה לאמיתה ולכן יש לנו את האפשרות היחידה להיצמד למה שכתוב בתורה ואז מובטח לנו שהעולם יגיע לתיקונו .