יום כיפור מי היו 42 נערים שקיללו את אלישע ? האם הם היו 42 עמלקיים יהודים ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? מה הקשר של עמלק למלאכים שירדו לארץ ? האם נביא יכול לדעת האם יהודי יחזור בתשובה ? איך יכול נביא לדעת על יהודי לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות ? האם זה סותר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים ? למה יום הכיפורים לא יכול היה לעזור ל 42 הנערים ? איך יכול אלישע הנביא לקלל יהודי על סמך ראיה על עתידו בכל הדורות ? אם אלישע הרג 42 עמלקים למה נענש בחולי ? ‏ט'/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

יום כיפור מי היו 42 נערים שקיללו את אלישע ? האם הם היו 42 עמלקיים יהודים  ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? מה הקשר של עמלק למלאכים שירדו לארץ ? האם נביא יכול לדעת האם יהודי יחזור בתשובה ? איך יכול נביא לדעת על יהודי לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות ? האם זה סותר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים ? למה יום הכיפורים לא יכול היה לעזור ל 42 הנערים ? איך יכול אלישע הנביא לקלל יהודי על סמך ראיה על עתידו בכל הדורות ? אם אלישע הרג 42 עמלקים למה נענש בחולי ?  ‏ט'/תשרי/תשפ"ג

בגמרא מופיע הסיפור של הנביא אלישע על 42 נערים שקילל אותם והדובים הרגו אותם

חברותא מסכת סוטה דף מו עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, כל שאינו מלוה ומתלוה, כאילו שופך דמים, שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שהיו המלוים גוערים בנערים שקילסוהו ולא היה מביא עליהם דובים, שכך היה המעשה, שנאמר, בצאת אלישע מיריחו אחרי שריפא בה את המים ויעל משם בית אל, והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר, ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח, עלה קרח, ומבארינן אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום, שהיו הנערים הללו מתפרנסים מהבאת מים טובים מרחוק לאנשי יריחו, שלא היה בעירם מים ראויים לשתיה עד שריפא אלישע את המים, ונפסקה פרנסתם.

ודרשינן מאי "ונערים קטנים" הרי נער הוא גדול ולא קטן, אמר רבי אלעזר נקראו נערים, על שם שמנוערים מן המצוות, ונקראו קטנים, שהיו מקטני אמנה שהיו דואגים שנפסקה פרנסתם בגלל שריפא המים, ולא בטחו בה' שיזמן להם פרנסה באופן אחר.ויש תנא שאומר, נערים גדולים היו, ובזבנו - ביזו את עצמם בהתנהגותם כקטנים.מתקיף לה רב יוסף, איך משמע לדרוש כך מ"נערים קטנים", ודילמא קטנים ממש היו, ונקראו נערים על שם מקומם, שבאו ממקום שנקרא נעורן, מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, וקשיא לן איך שייך שתהיה נערה וקטנה, ואמר רב פדת, שהיתה קטנה ומוצאה דמן העיר נעורן, ואם כן יש לבאר כך גם בכתוב "נערים קטנים".ומתרצינן התם בקטנה שנשבתה בידי ארם לא מפרש מקומה ואפשר לבאר שבאה מנעורן, אך הכא בנערים שהתקלסו באלישע מפורש מקומן, שבאו מיריחו. ובהכרח שנאמר נערים קטנים לדרשה.ויפן אחריו, ויראם, ויקללם בשם ה', ומבארינן מה ראה, אמר רב, ראה ממש שבראייתו אותם פגע בהם, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מקום שנתנו חכמים עיניהם, בו, בקפידא, חל במקום זה או מיתה או עוני.ושמואל אמר, ראה שכולן נתעברה בהן אמם ביום הכפורים ונוצרו בעבירה, ורבי יצחק נפחא אמר, בלורית ראה שיש להם כאמורים, ורבי יוחנן אמר, ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה, ומקשינן, אפילו אם בהם אין לחלוחית של מצוה, כיצד הרגם ודילמא בזרעייהו ניהוה הוה, ומתרצינן, אמר רבי אליעזר שראה בנבואה שלא תהיה לחלוחית של מצוה לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות.

 

ומה הקשר ליום כיפור ? יש לנו כאן מצב שבו אומר רבי אליעזר שיש בכוח הנביא לראות על 42 נערים שאין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם לכל הדורות . הרי יש לנו את יום כיפור שמכפר על כל העוונות של יהודי ואותם 42 היו יהודים ואם נתרץ לפי  הכלי יקר שכתב בויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כז

וליישב פירוש רש"י אומר אני שמדקאמר אך בעשור ובא למעט הימים הקודמים שמע מינה שגם הימים שלפני יום כיפור נקראו ימי תשובה דאם לא כן מהיכי תיתי שיכפרו הימים הקודמים עד שהוצרך למעטם, אלא ודאי שגם עשרת הימים הקודמים הם עשרת ימי התשובה וסלקא דעתך אמינא שימי התשובה מכפרין מיד על כל עבירות קא משמע לן שיש לך עבירות שתשובה תולה ויום כיפור מכפר כמו שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. אף על פי שאמרו במדרש (ויקרא רבה ל ז) בערב ראש השנה הקדוש ברוך הוא מוותר שליש, ובעשרת ימי התשובה גם כן שליש, אבל ביום כיפור מוותר הכל לכך נאמר מכל חטאתיכם. ומכלל זה אתה למד שאין יום כיפור מכפר כי אם לשבים דאם לא כן מהיכא תיתי שיכפרו עד שהוצרך למעטם, ואף על פי שלא נזכר בתורה מפורש שהימים הקודמים הם ימי תשובה מכל מקום שופר של ראש השנה הוא כמו התראה שישובו בימים שבינתים, כמו שנאמר (עמוס ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו:

צריך להגיד שהיות ואין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם עד סוף הדורות אין להם תקנה גם לא יום כיפור אבל מהיכן אלישע יודע את זה הרי כתוב  בתלמוד בבלי מסכת  תלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'

אם זה לא בידי שמים איך אלישע ידע ? ואם זה בידי שמים זה הפוך מהגמרא . ואין כאן אותו עניין של ויכוח הרמב"ם והראב"ד על ידיעה ובחירה כי כל הויכוח הוא בידיעת הקב"ה בעצמותו ולא על ידיעה של נביא . המקום היחידי שראינו שדנים את האדם על סופו הוא בחידוש של בן סורר ומורה וזה חידוש של בתורה וכאן מצינו הנהגה מאוד מחודשת של הנביא אלישע , אומנם מצאנו מקרה אחד של משה עם האיש המצרי  שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב, יא-יב

(יא) וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־ עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

ואומר רש"י שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב

איש מצרי - נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם:

מכה איש עברי - מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן בה עיניו, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:

(יב) ויפן כה וכה - ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:

וירא כי אין איש - עתיד לצאת ממנו שיתגייר:

כלומר המצרי הוא חלק מאומות העולם שאינם מעל המזל ולכן נביא בדרגת אספקלריה מאירה יכול לראות את עתידו וכל מה שנאמר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים נאמר רק על עם ישראל לאחר מתן תורה . ולכן אין לתרץ מהמעשה של משה על המעשה של אלישע .

ועכשיו צריך לתרץ את המעשה של אלישע

אומרת חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

אמר רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים. ומקשינן, איני, והאמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וראייתו, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה, שכתוב בו אלף עולות יעלה שלמה, ומשמע שקבל שכר על קרבנותיו, ומבארינן כיצד יצאה רות מבלק, ואמר רבי יוסי בן חוני רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה. ואם כן קשה למה מתו ארבעים ושנים ילדים על ידי קרבנותיו, שהיו מעשה טוב אף שלא נעשה לשמה. ומתרצינן, תאותו מיהא לקללה הוי שרצה לקלל ולמעט את ישראל, וכאן התקיימה כוונתו.

כלומר ארבעים ושנים הנערים היו שכר של בלק ובלעם על הקורבנות שהקריבו לקב"ה וצריך להבין מה המשמעות של זה ?

בלעם ובלק הם חלק מהותי מעמלק כמו שכותב הזוהר ומפרש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר ה' מינים דערב רב אות רכד

בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, כי שם בלל וגו': בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל. דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות וכתר, כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב) ראשה די דהב טב. כי לולא היו שתיהן מבחינות שוות, לא היו יכולות להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.

ובלעם למד את כל הידע שלו מהמלאכים שירדו לארץ כדי לקעקע את בריאת האדם

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּלְאָכִים, כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ וְשָׁלַט בָּהֶם אֲוִיר, הִשְׁתַּנּוּ מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בָהּ.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'.

וכבר כתבתי במספר מאמרים כי עמלק הפסיק לתקוף את עם ישראל מבחוץ והחליט לתקוף אותו מבפנים אחרי שבלק ובלעם הבינו שאין להם אפשרות לתקוף מבחוץ

בלעם ובלק ניסו בכל דרך לפגוע מבחוץ בעם ישראל ללא הצלחה עד שיתייאשו לפגוע בו מבחוץ

כמו שכתוב במדבר (פרשת בלק) פרק כד פסוק כה

(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ

וכך כותב השם משמואל במדבר פרשת בלק שנה תרעג

ובזה יש לפרש הכתוב שאחר שראו שלא פעלו כלום בכישופם כתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו, שלכאורה אינו מובן מה השמיענו שבלק הלך לדרכו שמעצמו מובן שלא נשאר לעולם עומד על ראש ההר. דבשלמא בלעם צריך לומר ששב למקומו בבושת פנים יחידי כאחד ההדיוטות ולא עמד עוד עם בלק לכבדהו, אבל מה השמיענו שבלק הלך לדרכו. ולהנ"ל יש לומר, היינו שהלך לדרכו הקדום לחפש עצות איך להכניס בישראל כחות רעים לקלקל אגודתם והיא שליחת הנשים במחנה ישראל, ואף שבלעם השיאם עצה זו נמי יצדק לומר שהוא הלך לדרכו להוציאה לפועל:

כלומר בלעם ובלק שהם המהות של עמלק לאחר מתן תורה לא הצליחו להתמודד מול עם ישראל מבחוץ הם עשו 7 ניסיונות שכולם נכשלו והם הבינו שהדרך לפגוע בעם ישראל זה להיכנס לתוך עם ישראל ולקעקע את עם ישראל מבפנים . וזה האסטרטגיה של עמלק מהרגע הזה והלאה .

ולכן צריך להגיד שהשכר שנתן הקב"ה לבלק ובלעם שהכניס 42 יהודים עמלקים לתוך עם ישראל ואלישע בכוח הנבואה שלו ראה את זה וקילל אותם . ואמר לי הרב נתי כהן שהיות והיה בדיוק 42 נערים כנגד 42 קורבנות הבין אלישע שמספיק כוח הנבואה שלו כדי לקלל אותם בצרוף מה שאומר ה גרי"ז

חידושי הגרי"ז סימן פה

שמות (ב', י"ב) וירא כי אין איש ויך את המצרי וגו'. ופירש"י וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, עכ"ל. וצ"ב אם נתחייב המצרי מיתה, מה איכפת לו אם עתיד איש להתגייר ממנו. והנה בפסוק י"ד הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ובפרש"י הלהרגני אתה אומר, מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש, עכ"ל. וצ"ב למה. והנראה דהנה כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"י ה"ו) ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא, אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג, עכ"ל. והיינו דהוא מחוייב מיתה בידי שמים, וזהו שהרגו בשם המפורש, דהיינו מיתה בידי שמים, ולפ"ז מבואר היטב, דכיון דדין מיתתו היה בידי שמים, ובמיתה ביד"ש יש מקום לחשבונות, ואם היה עתיד לצאת ממנו איש שיתגייר, לא היה יכול להמיתו. (ועי' בפ"ה בהלכות חובל ומזיק ה"ג ועכו"ם שהכה ישראל חייב מיתה שנאמר "ויפן כה וכה ויך את המצרי", עכ"ל).

כלומר כוח הנבואה של אלישע ובצרוף שלא ראה אצל הנערים לחלוחית של מצווה וגם שראה שהתעברו ביום הכיפורים עצמו אותו יום שאין הס"מ מקטרג על עם ישראל מראה שהבריאה שלהם מגיעה בזמן שהוא זמן תשובה ולא זמן של חטא והיות וחטא בעצם מצוות יום הכיפורים כאילו אמר אחטא ויום הכיפורים יכפר כמו שאומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת יומא פרק ח משניות

אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר.

ועצם זה שאדם עובר עבירה ביום הכיפורים על העברות של יום הכיפורים עצמו כלומר אחד מחמש העינויים כאילו שמרע את חזקתו על היותו יהודי

וכך כותב הדף על הדף מסכת יומא דף כ עמוד א

ולהלן כותב ליישב על פי מה שכתבו בתוס' הרא"ש (שם) וברוקח (סי' ר וריז, והביאו במהרי"ל הל' מוסף דיוהכ"פ סי' כג) דמה דלית ליה רשות לאסטוני היינו רק בעבירות שעושין בו ביום כמו הך עובדא דנהרדעא דמייתי שם בגמ', משא"כ בעבירות דכל השנה דמסטין אף ביוה"כ. ע"כ.

ולפי תוס' הרא"ש והרוקח הנ"ל יש ליישב קושית הפרי חדש או"ח (סי' תר"ו ס"ק א') שהקשה ע"ד הגמ' יומא כאן ממש"כ בפרקי דר"א (פרק מ"ו) שאמר הקדוש ברוך הוא לשטן "הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ" ע"כ. וקשה למבואר כאן שביוהכ"פ אין לשטן כוח לקטרג, ולחילוק הנ"ל א"ש

וכך רואה הס"מ את ישראל ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי מות רמז תקעח

כי ביום הזה יכפר עליכם, אפילו כל המועדות עוברין יוהכ"פ אינו עובר שהוא מכפר על עבירות קלות וחמורות, אמר סמאל לפני הקדוש ב"ה על אחרים נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות, א"ל הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ, לפיכך היו נותנין לו שוחד גורל אחד לעזאזל וכל עונותיהן של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו וגו', ראה סמאל שלא מצא בהן חטא ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת, מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין להן קפיצין עומדין אף ישראל עומדין ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין בפיהן אכילה ושתיה כך ישראל אין בפיהן אכילה ושתיה ביוה"כ, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל, מה מלאכים שלום ביניהם כך ישראל והקב"ה שומע עדותו מן הקטיגור שלהן ומכפר על כל עונותיהם של ישראל

כלומר ביום הכיפורים ישראל נקיים מעוונות לפחות של אותם שהם מצוויים לעשות ביום כיפור ומי שלא מקיים אותו בזדון כנראה איבד את חזקתו כיהודי  

אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף יט עמוד ב

אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מה ששנינו שהיו חוטאים, תרגומא [תפרשנה], על העיר נהרדעא, דאמר ליה אליהו הנביא לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו [כלומר, תמהים אתם] אמאי לא אתי משיח.

והא האידנא יומא דכיפורי הוא שהוא מקודש ביותר, ואף על פי כן אבעול בלילה זה כמה בתולתא בנהרדעא.

כלומר מי שיודע שזה יום כיפור ועל אף כן עושה עבירה שהיא חלק ממצוות יום כיפור שהוא עינוי בהרחקה מאישה זה מונע מהמשיח להגיע .

מסקנת הדברים שאלישע הבין שיש כאן 42 נערים נטולי לחלוחית של מצוות שבאו לעולם תוך עבירה של יום הכיפורים ובאו כשכר לעמלק להכניס לתוך עם ישראל 42 עמלקים והם בדיוק 42 כמו  מספר הקורבנות שהקריבו .

וזה היה מספיק לקלל אותם בשם השם כדי שזה לא יהיה שימוש לבטלה בשם השם והקב"ה הסכים איתו והם מתו מיתה בידי שמיים כמו שאומר הגרי"ז בחידושו .

אבל עדיין קשה למה חלה אלישע בגין ביעורם של 42 עמלקים ?

חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד בגלל העוון שגירה דובים בתינוקות ונענש על שנזוקו מחמתו, כאמור ענוש לצדיק לא טוב, ואחד, מפני שדחפהו לגחזי בשתי ידים, וכדלהלן, ואחד שמת בו, ודרשינן שחלה בשלשה חלאים, ממה שנאמר ואלישע חלה, חולי ראשון, את חליו חולי שני, אשר ימות בו הוא החולי האחרון.

אומר החזקוני שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק טז

מלחמה לה' בעמלק עליו מוטלת המלחמה. ועל זה יסד הפייט נא זכור יום זבולך כששרף טיטוס ירושלים ולפיכך ישולם לו. כלומר עליך מוטל הדבר לעשותו, והיינו רמז כתיב מחה אמחה וכתיב תמחה אלא עד שלא פשט ידו בכס תמחה. משפשט ידו בכס אמחה, וזו היא ירושלים שלמעלה שנקראת כס דכתיב ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'.

עמלק שנכנס לתוך עם ישראל ביעורו זה תפקידו של הקב"ה ואינו עניין לנביא אומנם הקב"ה גרם למותם אבל היה אחרי שאלישע הכריח אותו כאשר קילל בשם השם ועל זה נענש .

 

 

פרשת ניצבים מה המשמעות של מחיקת שם מתחת השמים ? האם אפשר להשוות את מחיקת עמלק מתחת השמים למחיקת שם של יהודי מתחת לשמים ? האם יש אובדן עולמי של יהודי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ? מה ההבדל בן עם ישראל לבין יחיד מעם ישראל ? אם כלל ישראל הוא 600000 איך איבוד של יהודי בכרת הכרת לא פוגם בעם ישראל ? מהו הגיבוי של עם ישראל מעל ה 600000 אלף ? האם שבט לוי גם גם גיבוי לעם ישראל ? כמה נשאר היום גיבוי לעם ישראל ? ‏כ"ז/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת ניצבים מה המשמעות של מחיקת שם מתחת השמים ? האם אפשר להשוות את מחיקת עמלק מתחת השמים למחיקת שם של יהודי מתחת לשמים ? האם יש אובדן עולמי של יהודי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ? מה ההבדל בן עם ישראל לבין יחיד מעם ישראל ? אם כלל ישראל הוא  600000  איך איבוד של יהודי בכרת הכרת לא פוגם בעם ישראל ? מהו הגיבוי של עם ישראל מעל ה 600000 אלף ? האם שבט לוי גם גם גיבוי לעם ישראל ? כמה נשאר היום גיבוי לעם ישראל ? ‏כ"ז/אלול/תשפ"ב

דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יח - כ

(יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה: (יט) לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְקֹוָ֤ק וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם: (כ) וְהִבְדִּיל֤וֹ יְקֹוָק֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָל֣וֹת הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה:

וכתוב בשמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יד

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

ונשאלת השאלה האם גורלו של יהודי יכול להיות כמו גורלו של עמלק ?

ומה ההבדל בן עמלק ליהודי ?

דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יג - יד

(יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: (יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם:

אומר רש"י דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות:

ואומר השפתי חכמים דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יד אות כ

כ ולא יתכן לפרש כמשמעו אף שאיננו פה שהלכו להם דהרי כתיב אתם נצבים היום כלכם ועוד יש לומר איך שייך לכרות ברית עם מי שאינו פה דלמא אם היה בא מן הדרך והיה פה לא היה מקבל הברית אבל אי קאי על העתידים להיות א"ש דאף אם הגופים לא היו שם אבל הנשמות היו שם וקבלו הבנים הבאים אחריה' גם כן בכלל הברית:

כלומר מעמד הר סיני והברית שעם ישראל כרת עם הקב"ה נוגע לכל יהודי ויהודי כי אם לא היה בגוף הוא היה בנשמה . ומתחזקת השאלה האם נשמה שעמדה בהר סיני וקבלה את התורה והיית בברית עם הקב"ה יכולה בסופו של דבר להימחק לגמרי מתחת השמים כמו שעמלק נמחק מתחת השמים ?

והתורת משה דברים פרק כט (פס' ט-כח) פסוק יט עושה חשבון הבא :

והקדוש ברוך הוא מתאוה לרשע שישוב כדי שיזכה גם לחיי העולם הבא, אבל זה שהולך בשרירות הוא האפיקורוס אשר אמרו עליו (ע"ז י"ז ע"א) כל הפורש ממינות מיית, אין הקדוש ברוך הוא מתאוה לתשובתו כי מה שמרויח בבחינת אלקים חיים יפסיד בבחינת מלך חפץ חיים, כי אם ישוב ימות בע"כ, ע"כ לא יאבה ויתאוה ה' לסלוח לו, אבל אם ישוב מקבלו וימות, אלא שלא יאבה ויתאוה הקדוש ברוך הוא לזה.

כלומר הוא יכול לחזור בתשובה אבל אין לו סיוע מהקב"ה ואם לא יחזור מובן שיכרת לגמרי מדין ישראל

וככה כותב האור החיים דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יט

(יט - כ) ואומרו ומחה ה' את שמו מתחת השמים. דע כי שורש נשמות עם בני ישראל יסודתם בהררי קודש תחת השמים בסוד (ישעי' ס"ו) השמים כסאי, והנשמות הם חצובות מתחת כסא כבודו יתברך והבן, וכבר ידעת סוד השם כי הוא הנשמה, וכמו שהארכנו במקומות אחרים, ואמר הכתוב על המשתרר בלבבו ומחה ה' שמו שהיא נשמתו משורשה שהוא תחת השמים, וזו היא כריתות הנפש משרשה:

וכותב ההעמק דבר דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יט

ומחה ה' את שמו. אף על גב שכלל ישראל אפילו עובדים עבודת כוכבים אינם באים לידי כליה ח"ו, אבל יחיד או משפחה אינם בטוחים גם מכליון לגמרי:

כלומר כלל ישראל אין לו כליון בגלל שהיה במעמד הר סיני וקבל את התורה כעם אבל יחידים או משפחה יכול להיות להם כליון גמור . וזה ההבדל בן עמלק לעם ישראל עמלק ימחק מתחת השמים כעם ויהודי רק כיחיד .

וכך כותב הכלי יקר דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק כא

וצריך שתדע שכך מדתו של הקדוש ברוך הוא כי בזמן שיחיד חוטא אז הוא לוקה בגופו כדי רשעתו, אבל בזמן שרבים חוטאים אי אפשר לקיים בהם מה שאמר אצל היחיד ומחה ה' את שמו מתחת השמים כי לאבד את שם ישראל אי אפשר הן מצד שכבר נשבע ה' לאבות שלא להחליפם באומה אחרת, הן מצד ששנים עשר שבטי ישראל הם כנגד שנים עשר מזלות שברקיע ובביטול אפילו שבט אחד יפול המזל שברקיע הנשען עליו, על כן הקדוש ברוך הוא מכלה חמתו בעצים ואבנים ובארץ ההיא גפרית ומלח שריפה כל ארצה.

וכך כותב המושב זקנים ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק כט

וזהו שארז"ל (ר"ה י"ז א') אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללם עון פשעי אומות העולם בגופן ואמר רב [פפא] בעבירה כלומר בערוה מן העריות יורדין לגהינם ונדונין י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים. ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו וזהו שנ' בו (במדבר ט"ו ל"א) כי דבר י"י בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת, ודרז"ל (סנהדרין ס"ד ב') הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא לומר שהוא ימות בנוער וחייתו כקדשים שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לו חלק לעולם הבא.

וכך כותב רמב"ן ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק כט

ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו (שבועות יג א) הכרת, בעולם הזה, תכרת, לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדשים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא:

ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני עבודה זרה ומגדף, ורבותינו דרשו בו עוד במסכת שבועות (שם) כי דבר ה' בזה, זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר, זה המפיר ברית בשר, אבל אינו בכל הכריתות. ושם מבואר זה בגמרא שאין הכפל של הכרת תכרת בשאר חייבי כריתות שבתורה אלא באלו הנדרשים מן הכתוב הזה, כי הכתוב הוא במגדף ועובד ע"ז, והם הוסיפו במדרשים הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים, וכמו שנאמר בהם בקבלה (ישעיה סו כד), כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והם אותם שמנו במשנה (סנהדרין צ א) ובברייתא (שם קח א) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא:

וצריך לשאול הרי עם ישראל הוא גוף אחד ואם חסר אחד מישראל יש חסרון בגוף אז איך אפשר לאבד אדם מישראל ?

שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק לז

(לז) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כו

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

במדבר (פרשת במדבר) פרק ב פסוק לב

(לב) אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

'(ו)זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד), וכתיב (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה', כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון להלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה, מרוב הפלפולים וחומרת הסוגיא, והוא הבין תורה שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו 'כי קרן (אור) [עור] פניו' (שמות לד, כט), והוא אספקלריא המאירה (יבמות מט ב), ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה.

כלומר יש עודף של 3550 נשמות על 600000 נשמות עם ישראל והם מעין עודף ביטחון שגם אם יהיו מעם ישראל כאלו שנשמתם כרת תכרת לגמרי עדיין לא יפגע גוף  עם ישראל שהיה במעמד הר סיני .

ואומר התורת משה שמות פרק לח פסוק כח

ואת האלף ושבע המאות עשה ווים לעמודים. ידוע משאחז"ל שהי' נשכח ממשה מה שעשה מאותן השקלים עד שעמדה וי"ו נגדו ונזכר שהם ווים לעמודים. והענין כי שרשן של ישראל ס' רבוא נשמות נגד אותיות התורה, ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, והוא ידוע, והנה לכל אחד חלקו בתורה למעלה, אמנם יש נותרים שנשמותיהם מקליפת נוגה הסמוכה לקדושה ולהם אין להם חלק בתורה ולא אות מס' רבוא אותיות, ומ"מ יש להם תקנה במהנה לת"ח מנכסיו (כדאיתא בכתובות קי"א ע"ב א"ר אלעזר עמי הארצות אינם חיים וכו', כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה וכו', א"ל רבי מצאתי להם תקנה מן התורה וכו' כל המהנה ת"ח מנכסיו ומשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח כאלו מדבק בשכינה) ע"ד שמח זבולון בצאתך (דברים ל"ג י"ח), דמיניה ומיניה מסתייע מילתא שע"י הע"ה עוסק הת"ח בתורה ונעשה צדיק יסוד עולם, ואלו הם אלף ושבע המאות שהי' יתירים על ס' רבוא לא ידע משה למצוא להם תקנה, עד שעשה מהם ווים לעמודים שיתלו בהם עמודי עולם כנ"ל.

כלומר יש הבדל בן 600000  ל 3550  הנוספים והם מעין "גיבוי" לעם ישראל כדי לא נרד מתחת ל 600000  ואכן מצינו שהקב"ה מחק 3000 איש מספרו

שמות פרק לב

 (לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

 (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

ואומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

כלומר מחיקת 3000 אנשים מהספר של הקב"ה יצר 3000 הלכות שנשכחו אבל עתניאל בן קנז תיקן והחזיר 1700 מהם

וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

ואנחנו נמצאים בתוך 2250 מעבר ל 300000 אלף (3550-3000+1700)ואולי נוריד 300 שנשכחו בגלל יהושע ועוד 250 שהיו בפרשת קרח נשארנו עם 1700 מעבר ל 600000 אלף . כלומר יש לנו עודף של 1700 עד שנגיע לבסיס של עם ישראל . אבל יש לנו את כל שבט לוי שלא נספר וגם הוא מעין

"גיבוי " לעם ישראל וכמו שנאמר למשה דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק יד

(יד) הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ:

 

 

 

 

פרשת כי תבוא מתי עם ישראל נהפך לעם ? מתי שמו של הקב"ה ניתן לעם ישראל ? למה עם ישראל עליון על כל אומות העולם ? מתי נקבע דין ערבות של כל יהודי על יהודי ? כמה בריתות נקבע בהר גריזים והר עיבל ? למה נקבע באותו היום הדין של אומות העולם ? האם הברית של עם ישראל עם הקב"ה היא דבר היסטורי או מתקיימת יום יום בבחירה של כל יהודי ויהודי ? מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם ‏כ'/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת כי תבוא מתי עם ישראל נהפך לעם ? מתי שמו של הקב"ה ניתן לעם ישראל ? למה עם ישראל עליון על כל אומות העולם ? מתי נקבע דין ערבות של כל יהודי על יהודי ? כמה בריתות נקבע בהר גריזים והר עיבל ? למה נקבע באותו היום הדין של אומות העולם ? האם הברית של עם ישראל עם הקב"ה היא דבר היסטורי או מתקיימת יום יום בבחירה של כל יהודי ויהודי ? מי שייך לעולם ומי לא שייך לעולם ‏כ'/אלול/תשפ"ב

דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק ח - י

(ח) וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב: ס

(ט) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶֽיךָ:

(י) וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֹתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם: ס

וצריך להבין מה כתוב פה בפסוק הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיקֹוָ֖ק אֱלֹהֶֽיךָ:

אומר רש"י דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק ט

היום הזה נהיית לעם - בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית:

מפרש רש"י שזה לימוד כללי על מצב החשיבה של כל יהודי והחזקוני דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק ט אומר דעה אחרת

(ט) היום הזה נהיית לעם אחרי שאתה מקבל עליך שבועת התורה.

ומה היה ביום הזה אומר מזרחי (רא"ם) דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק ט

(ט) היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית. לא ידעתי מאין הוציא זה. בשלמא גבי (כו, טז): "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה" דין היה להם לדרוש, שבכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם, דאם לא כן, מאי "היום הזה", הרי כבר נצטוו קודם זה, כמה שנים למפרע, אלא הכא מה ראו לדרוש, דילמא "הזה" ממש כמשמעו, שהרי באותו יום קבלו הברכות והקללות האמורות בהר גריזים ובהר עיבל. ושמא יש לומר, דמדכתיב: "נהיית לעם לה' אלהיך", ולא כתיב תהיה, משמע שעל הברית הקדומה קמיירי, ומדכתב "היום הזה", למדנו שרמז להם, שבכל יום יהיו בעיניך, כאילו היום באת עמו בברית.

כלומר אומר הרא"ם שיש שני אפשרויות או שהפסוק  מדבר על ממש היום הזה היום הראשון שנכנסו לארץ ישראל או כמו רש"י כתב לימוד  כללי שיהודי צריך לחשוב שכל יום אנחנו נכנסים לברית מחדש .

ועכשיו כדי להבין את העניין נראה מה התחדש באותו היום שנכנסו לארץ ישראל

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לב עמוד א

וכאשר הגיעו לאותם הרים, כי אז: ששה שבטים עלו לראש הר גריזים; וששה שבטים עלו לראש הר עיבל.והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע בין שני ההרים -הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן על שני ההרים.שנאמר [יהושע ח לג]: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלויים נושאי ארון ברית ה', כגר כאזרח, חציו אל מול הר גריזים [בשיפוע הר גריזים] והחציו אל מול הר עיבל, כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה [להקדים ברכה לקללה]. ואחרי כן קרא [יהושע] את כל דברי התורה הברכה והקללה ככל הכתוב בספר התורה. לא היה דבר מכל אשר צוה משה, אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרבם".הפכו הלויים את פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו בברכה: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה", ואלו ואלו השבטים שבשני ההרים עונין אמן.

ושוב הפכו הלויים את פניהם כלפי הר עיבל, ופתחו בקללה: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", ואלו ואלו עונין אמן.וכך היו עושים ברכה ואחר כך קללה, עד שגומרין ברכות וקללות.

ומה משמעות הברכות והקללות ? אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לז עמוד א

שנינו במשנה: הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן; הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות:אחר הקללות על כמה מצוות, שהן נקראות "ארור בפרט", כתיב: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", וזו היא "ארור בכלל", שהיא כוללת את כל התורה כולה.תנו רבנן:הרי על כל מצוה ומצוה ברוך בכלל וברוך בפרט, וארור בכלל וארור בפרט, שהרי כשם שהיו אומרים: ארור בכלל וארור בפרט, כך גם בברכה, שהיו אומרים: "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", מלבד הברכות שהיו אומרים על כל "ארור בפרט".וכל מצוה ומצוה הרי יש בה כמה חלקים: א. ללמוד; ב. וללמד; ג. לשמור; ד. ולעשות, ועל כולם נכרת ברית.

הרי כאן  ארבע בריתות [ברוך בכלל ובפרט, וארור בכלל ובפרט] על "ללמוד", וארבע בריתות על "ללמד", הרי שמונה בריתות לכל מצוה.ויש לך עוד שני חלקים: "לשמור ולעשות", הרי לך שמונה בריתות משום "ללמוד וללמד" לכל מצוה, ושמונה בריתות לכל מצוה משום "לשמור ולעשות", הרי שש עשרה בריתות לכל מצוה ומצוה.וכן נכרתו בריתות כמו אלו בסיני וכדמפרש ואזיל: מנין; וכן בערבות מואב שהרי נאמר [דברים א ג]: "בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר".ומנין שאף בסיני נכרתו בריתות כמו אלו: שנאמר בסוף פרשת הקללות [דברים כח סט]: "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב [בסיני]", הרי שאף בסיני נכרתו בריתות כמו אלו.נמצא ארבעים ושמונה [שלש פעמים שש עשרה] בריתות על כל מצוה ומצוה.

ויוצא לנו שלכולם לכל השיטות לא חולקים על הלימוד שעל כל מצווה נכרתו ארבעים ושמונה בריתות ורק יש מחלוקת באיזה 3 מקומות היה ברית .

כלומר לכולם חשבון הבריתות נקבע במעמד הר גריזים ועיבל ששם נקבע הערבות של עם ישראל זה בזה ויש רק ויכוח האם יש ערבות בלבד או  גם ערבות על הערבות

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

אמר רבי:לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון, אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים: [נמצא, לכל אחד ואחד מישראל] [ויש בכל אחת] שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ויתבאר בסמוך מה בא רבי להוסיף.מאי בינייהו בין תנא קמא אליבא דרבי שמעון, ובין רבי אליבא דרבי שמעון?אמר רב משרשיא:ערבא וערבא דערבא [ערבות על הערבות] איכא בינייהו.כלומר: מחלוקתם היא, אם נתערב כל אחד מישראל רק על חובותיו של חבירו, וזו היא שיטת תנא קמא; או שנתערב כל אחד על מצוותיו ואף על ערבותו של כל אחד, וזו היא שיטת רבי; הרי נמצא, שסכום הבריתות של כל אחד לפי תנא קמא, מכפל - לדעת רבי - במספר בני ישראל.

וכך מפרש ברית שלום דברים פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו'. כבר נתחבטו כל המפרשים לפרש פסוק זה, דמתחיל לומר ראה, בלשון יחיד, ובסמוך ליה אמר נותן לפניכם, לשון רבים. גם מה שפירש רש"י ברכה וקללה וגו', האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, דבריו צריכין ביאור, מאי בא ללמדינו בזה.

ונראה לפרש על דרך מה דאיתא (קידושין מ, ב) תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי וכו', ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו וכו', עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, עד כאן. הטעם הוא מה שהיחיד יכול להכריע את כל העולם כולו, היינו משום דכל ישראל ערבין זה בזה, לכך העולם נידון אחר רובו, וענין הערבות שנכנסו ישראל שהיו ערבין זה בזה, מבואר בגמרא (סנהדרין מג, ב) שלא ענש הקדוש ברוך הוא על הנסתרות עד שעברו את הירדן, יעויין שם ברש"י ותוספות, והיינו לאחר שנאמרו הברכות והקללות בהר גריזים ובהר עיבל, כדאיתא בגמרא דסוטה (לז, א) ועיין ברש"י (שם ע"ב ד"ה ערבא וערבא דערבא), ושם (לו, א - לז, א) אמרו ששה שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע וכו', הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן וכו', וקרוב הדבר לשמוע דזהו הטעם שעשו כסדר הזה, היינו משום דעכשיו נכנסו ישראל שיהיו ערבין זה בזה, נמצא אם העולם חציו זכאי וחציו חייב היחיד מכריע את כל העולם כולו, לכך עמדו חציין של שבטים בהר גריזים וחציין בהר עיבל והכהנים והלויים באמצע, לרמז על ענין הערבות כאילו העולם מחצה על מחצה והיחיד באמצע, וכשם שהכהנים והלוים שעמדו באמצע כשהפכו פניהם להר גריזים פתחו בברכה וכן להיפך, כמו כן יחיד מכריע את כל העולם כולו בין לזכות בין לחובה וק"ל.

כלומר באותו יום שנכנסו לארץ ישראל נעשו ישראל ערבים זה לזה ולכל יהודי יש השפעה על כל עם ישראל ולכן על העולם כולו .

וכך מפרש המלבי"ם דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק ט

ובזה יבואר הפרשה וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר כאשר יבואר להלן כי עד עתה היו במדרגת בנים לה', ועתה נעשו במדרגת עם ה' וה' מלכם. ודרך המלך כשיצוה מה לעמו יצרף עמו גם מנבחרי העם. ולזה צריך עתה הכהנים והלוים שהמה הנבחרים לעמוד לפני ה' בעניני הקדושה.

כלומר עם ישראל בכניסה לארץ ישראל נהיה במדרגה של עם וזה כמו שאומר החזקוני והפרוש הראשון של הרא"ם

והתוצאה שעם ישראל נהפך לעם כתוב בדברים (פרשת כי תבוא) פרק כח פסוק י

(י) וְרָאוּ֙ כָּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְקֹוָ֖ק נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ:

ואומר התורה תמימה דברים (פרשת כי תבוא) פרק כח פסוק י

(י) וראו כל - תנא רבי שמעון בן יוחאי, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כל - אפילו רוחות ואפילו שדים [ירושלמי ברכות פ"ה ה"א]:

ועוד תוצאה שעם ישראל נהפך לעם  נאמר בדברים (פרשת כי תבוא) פרק כח פסוק א

(א) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:

וצריך לשים לב שהעליונות של עם ישראל תלויה רק בדבר אחד וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙

העליונות שלך עם ישראל אינו באיזה מעמד קבוע שלא תלוי בשום דבר (צבע ,גזע, מעמד ) הוא תלוי אך ורק בקיום התורה . כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ולכן הדבר היחידי שיש לו משמעות בעולם זה התורה . ועדיין צריכים להבין מה מקומם של אומות העולם בתמונה הכללית של העולם ?

באותו היום שעם ישראל נהיה לעם שכל אחד ואחד מעם ישראל העולם תלוי במעשיו הקב"ה החליט לתת הזדמנות נוספת לאומות העולם כדי שיהיה להם בחירה הם להיות שייכים לעולם

אומרת הגמרא החברותא מסכת סוטה דף לה עמוד ב

תנו רבנן:כתיב [דברים כז ד]: "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד"; וכתיב [שם]: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת".וכיצד כתבו ישראל את התורה על האבנים שהיו מסויידות בסיד, האם קודם שסיידו כתבוה, או לאחר שסיידו כתבוה?רבי יהודה אומר: על גבי האבנים עצמם כתבוה, שנאמר: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת", ואחר כך סדו אותן בסיד.אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן - תורה!? והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ואומר תוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

כלומר הקב"ה נתן להם הזדמנות נוספת בכניסה של עם ישראל לארץ ישראל ברגע שהתקבע שיש עם ישראל שהוא עם שהשם של הקב"ה נמצא עליו התקבע מה מעמדם של אומות העולם . כלומר באותו היום נקבע מי יהיה העם הנבחר אבל גם נקבע שאומות העולם יצאו מהעולם כי הקב"ה דן אותם לבאר שחת רק בגלל הבחירה שלהם לא להיות שייכים לתורה .

יוצא לנו שהיום הראשון שעם ישראל נכנס לארץ ישראל השתנו לגמרי סדרי עולם מי שייך לעולם וזה עם ישראל ומי יצא מהעולם וזה אומות העולם

והתוצאה של היום הזה כתוב בדברים (פרשת כי תבוא) פרק כו פסוק יח - יט

(יח) וַֽיקֹוָ֞ק הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו: (יט) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: ס

וכך כותב הרש"ר הירש דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק כא

הכתובה בספר הזה. הארץ והעם והספר הזה - ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל - אלה הם שלושת העדים הנצחיים הקשורים זה לזה והמבארים זה את זה והמעידים על ה' לעיני הגויים עד עצם היום הזה:

האם המהלך  הזה סותר את רש"י ? לא ולא . כי הברית הזאת אינה חד פעמית כי נעשית כל יום יום כי כל יום ויום אדם יש לו בחירה לבחור להיות חלק מעם ישראל אבל יש לו בחירה לצאת חס וחלילה מעם ישראל כי הברית של היחיד עם הקב"ה הוא בשמירה המצוות וזה מה שקושר אותו לקב"ה כל יום ויום בנפרד  .

פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש  דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

כתוב בדברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם:

רש"י דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לא תטה משפט - כמשמעו:

ולא תכיר פנים - אף בשעת הטענות. אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו:

ולא תקח שחד - אפילו לשפוט צדק:

כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

דברי צדיקים - דברים המצודקים, משפטי אמת:

וצריך להבין מה ההבדל בין 3 הדברים ומה הנפקא מינה

כתוב בשמות (פרשת משפטים) פרק כג פסוק ו

(ו) לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:

ואומר התורת משה שמות פרק כג פסוק ו

אבל הנה בפסוק שלפניו כתיב כי תראה חמור שונאך רובץ, ובפע"פ (פסחים קי"ג ע"ב) פריך מי שרי לשנוי' ואי ראה בי' דבר ערוה יעיד בב"ד וכיון שלקה הרי הוא כאחיך, ומסיק שראה בו דבר ערוה יחידי וא"א להעיד עליו ומצוה לשנאותו ומ"מ מצוה לפרוק ע"ש, ואהא קאי לא תטה משפט אביונך מענין הפרשה של מעלה דמיירי ממי שראה בו דבר ערוה וא"א להעיד עליו לענשו ומצוה לשנאותו והוא אביונך של דיין לחוד שהוא ראה בו הדבר ערוה ולא אחר, ע"כ הזהירו שעכ"פ לא יטה משפטו.

כלומר השופט עצמו צריך להפריד את מה שהוא יודע על האדם מהדין של האדם . כלומר המשפט של האדם צריך להיות נפרד לגמרי ממה שידוע לשופט על האדם לנטרל את המחשבות השונות שלו עליו ולהוציא דין אמת . כלומר השופט צריך כאילו לא לראות את האדם עצמו אלה להסתכל על המעשה עצמו בלי מחשבות שיש לו על אותו האדם . אל תטה משפט תלוי רק במחשבתו של השופט על אותו האדם ואין אף אחד בעולם חוץ מהקב"ה שיודע מה הוא חושב .

לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הוא אמנם תלוי בשופט אבל הוא יותר גלוי לכולם כי זה נמצא בשלב הטענות וסדרי הדין . שם מי שנמצא בבית משפט יכול לראות איך מתייחס השופט לאדם אבל לא תמיד ניתן ממש לדעת למה אותו שופט מתייחס אליו ככה האם כי הוא נושא פנים או לא

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.

שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין. נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם הסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם! יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו.

כלומר לא תמיד ניתן לקיים לא תכיר פנים ואפילו חכמים כתוצאה מהמעשה עם ינאי המלך בטלו את הדין במלכי ישראל . אבל בענין מכיר פנים הינו כנראה לא בנסתרות כי הוא בא לידי ביטוי  בפועל במעשה המשפט ואיך שמתנהל אבל  העונש הוא בידי שמים כי לא ניתן להעניש שופט על כך ובמקום שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף מראש לא לעשות משפם

ואומר הרד"צ הופמן פרשת שופטים

כי הביטוי "לא תכיר פנים" מתייחס בעיקר לאיסור להתחשב בכבודו של אדם נכבד. נראה פירושו של רש"י, שאין הכוונה בפסוק זה לאסור הטיית הדין ממש לטובת העשיר, שהרי לזה כבר נאמר: "לא תטה משפט"; כאן נאמר איסור נוסף, שלא לכבד בעל דין אחד יותר מן השני בשעת הטענות (קשה לזה ורך לזה וכו'), אפילו אם השופט ידון כפי הדין והצדק

וכנראה מעשה  זה הוא מצד אחד מהנגלות אבל אינו בדין ערבות כי אין  ביכולת העם לשנות את זה ולכן אינו בדין ערבות והינו בידי שמים להיפרע מהדינים .  

והמעשה השלישי הוא קבלת שוחד שהוא לא ממש מהנסתרות אבל לא ממש מהנגלות

חברותא מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

עכן, מאי טעמא איענוש? מדוע נענשו כל ישראל? שהרי לעולם אין מענישים את אלה שלא חטאו על עבירות הנסתרות של אחרים!?ומתרצת הגמרא: משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. שהם כן ידעו שהוא מעל בחרם, ולכן לא הוי בכלל "נסתרות".

ואומר בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

ויש אומרים שלא נענשו על הנסתרות לעולם וזה שנענשו בחרם עכן מפני שידעו בו אשתו ובניו וידעי תלתא ידעי כולי עלמא:

וכאן בשוחד יש לפחות שני אנשים השופט ובעל הדין . כלומר זה קרוב להיות מהנגלות ולא הנסתרות . ויש כאן פעולה בן השופט לנשפט . והשוחד עצמו עושה פעולה על השופט גם אם הוא צדיק

מדרש אגדה (בובר) דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

[יט] ולא תקח שוחד שהשוחד עשה שהנותן והמקבל אחד הוא:

ואומר רש"י כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

והתוצאה היא מדרש הגדול דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי צדיקים. ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני

כלומר השוחד מביא את השופט לשנות דברים שנאמרו בהר סיני וזה לא ספק זה ודאי שהשוחד משנה את השופט שיושב על כיסא השיפוט

ואומר הבכור שור דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי - צדיקים: שהשוחד מטה לב הדיין שדברים שהם צדיקים, בדין, נראים להם דבריהם מסולפים ומעוקשים.

ומה ההבדל בניהם

ואומר רש"י דברים פרק א פסוק ט

לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל,ל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדילמ והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין.נ וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם,ס אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:

אומר רש"י על סמך המדרש שהסיבה שמשה העמיד שרי אלפים שרי מאות ועשרות לא בגלל שהוא לא יכול באופן מעשי לעשות דין עם כל עם ישראל כי משה עשה דברים גדולים מזה כי כל הסיבה שהוא ממנה את כל השופטים כי הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בעונש שיוטל עליו בגלל עיוות הדין . כי אומר רש"י שאם דיין טעה בדין הקב"ה בא איתו חשבון לא בכסף אלה בדיני נפשות .ואומר משה שדיין בשר ודם לא מסוגל לעשות דין שהוא מאה אחוז צודק כי אין לדיין מה שעיניו רואות אבל המציאות היא שאפילו דין צודק יכול להיות מעוות בצורה כזו או אחרת ואז מוטל על הדיין לא רק עונש של ממון כי אם עונש של נפשות מאת הקב"ה ולכן משה מבין שזה לא אפשרי ולכן הוא רוצה לחלק את הנטל על הרבה דינים עד שרי עשרות כלומר דיין לכל 10 אנשים וחלוקה כזו של הנטל מפיל על כל דיין ודיין נטל סביר של עיוות דין שכל אחד יכול לספוג אותו כי אם היה מדובר שאדם אחד יספוג את הכול זה היה מעל מידת הסבירות כלפי אותו דיין לכן אומר משה  אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י

וכך כותב האלשיך במדבר פרק יא שמובן ממנו שהאמה נופלת על ראשי המנהיגים

אתה לבדך, הוא מיותר, כי בכלל אומרו ונשאו אתך וכו' הוא:

אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בדברים רבה (א ח). שאמר משה היעלה על דעתכם שאיני יכול להנהיג אלף כיוצא בכם. אלא למה אמרתי לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם. אלא שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאשמתכם בראשי מנהיגיהם:

וההבדל ש לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הדין הוא בדיינים והשוחד שהוא יותר בנגלות הוא דין על כל עם ישראל ויש כאן מעורבות של שני צדדים ויש בשוחד דין ערבות

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ומתי  הסתיים העונש על הנסתרות

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר אחרי נפילת רוב סנהדרין בהעי עם ישראל נענש על הנגלות ולא על הנסתרות ולכן אחרי החורבן השופטים נענשים על הטית משפט ועל נשיאת פנים אבל על שוחד קרוב לנגלות ועל זה יענשו כל עם ישראל בדין ערבות .

ואומר הרי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כ - תולין דף קלט עמוד א אות ק

ועוד ראיה אחרת מסוף הכתובים דכתיב בונה ציון בדמים ראשיה בשוחד ישפוטו שהוא על עון הדיין הלוקח דמים בשוחד ובונה ביתו בלא צדק וכיון שראשיה בשוחד ישפוטו לכן בגללכם ציון שבניתם בדמים ועולה תחרש הרי שלא גזר על העבירה של הנביאים פורענות של חורבן ציון וירושלים אלא על עון הדיינים.