פרשת פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ? ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת  פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה  ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ?  ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כה - כו

(כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

וכך כותב רש"י שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כו

לשש מאות אלף וגו' - כך היו ישראל, וכך עלה מניינם אחר שהוקםח המשכן בספר במדבר. ואף עתה בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה מאת ככר, כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן שלש מאות אלף שלמים, הרי מאת ככר, והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין עולין אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים:

כלומר סה"כ היה בישראל 603550 אלף איש סה"כ 300000 שקלים כנגד 600000 איש ועוד 1775 שקלים כנגד מה שהיה עודף על 600000 וזה 3550 איש כמו שנפקדו .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בכורות דף ה עמוד א

ובכן, האם משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס [משחק בקוביא]⁽⁶⁾ היה, או אינו בקי בחשבונות,⁽⁷⁾ עד אשר נתן מחצה [מאה ככר] ונטל מחצה, ואף מחצה שלם לא החזיר, כלומר, לא די שנטל לעצמו חצי ממה שגבה, אלא אף חצי שלם - שהוא מאה ככר וחצי, וחמש וחצי מנים - לא נתן, אלא מאת ככר בלבד!?⁽⁸⁾אמר ענה לו רבן יוחנן בן זכאי:משה רבינו גיזבר נאמן היה, ואף בקי בחשבונות היה, ומיהו מנה של קודש כפול היה והיו בו מאתים זוז, והככר שוה ששים מנים של קודש, ונמצא החשבון עולה מכוון, עם התוספת שנזכרה בתורה "אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".

אבל ידוע שעם ישראל היה 600000 איש וכתוב במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק כא

(כא) וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

'(ו)זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד), וכתיב (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה', כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון להלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה, מרוב הפלפולים וחומרת הסוגיא, והוא הבין תורה שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו 'כי קרן (אור) [עור] פניו' (שמות לד, כט), והוא אספקלריא המאירה (יבמות מט ב), ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה.

אז למה יש לנו כאן 603550 איש ולא 600000 איש וזאת לאחר חטא העגל שבו מתו 3000 איש על ידי שבט לוי ? אני רוצה להבין האם יש משמעות של 3550 איש נוספים ?

רמז לכך נמצא בזוהר הקדוש שמסביר את ההבדל בן 600000 אלף איש ל 3550 איש הנוספים

וכך אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים אות קח

ואת האלף ושבע המאות וגו': בוא וראה, למדנו, שאלו השקלים שכח אותם משה ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.

פירוש. כבר ידעת, שאלו מחצית השקלים שנתנו כל אחד מישראל כפר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת (כנ"ל אות צ"ב) שעליהם נאמר, וכסף פקודי העדה, מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש. וככרים ושקלים הם ב' מדרגות פנים ואחורים דישסו"ת (כנ"ל אות צ"ז) שמאת הככר הם פנים דישסו"ת ואלף ת"ש וע"ה שקלים הם אחורים דישסו"ת דהיינו בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת כשהיו בבחינת נקודת החולם

600000 איש שהם שווים למאת כיכר הם פנים וה 3550 שהם שקלים הם אחוריים כלומר גם בלי להבין את המושגים יש לנו כאן 2 דרגות שונות .

עוד נתון נוסף שאולי נותן רמז ל 3550 הנוספים כך  כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כא

אשר פקד על פי משה. כיון שנגמרת מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון ביחד, מיד נתקבצו כל ישראל אצלו, אמר להם אלה פקודי המשכן, חישב מה שהוציא בכל דבר ודבר, ושכח מה שהוציא בעשיית הווים, והיה תמיה, והכל תמיהין עמו עד שתלה עיניו וראה את הווים בעמודים, ונזכר מה שהוציא בעשייתן, שנאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים

ואומר רבינו בחיי שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כח

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. נ"ל שהזכירם בלשון ידיעה, בעבור שכבר הזכירם למעלה בחצאי שקלים, הוא שאמר: "מחצית השקל בשקל הקדש לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים", שהרי שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף שבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים, ודרשו רז"ל: (תנחומא פקודי ז) בלשון זה כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם יצאה בת קול ואמרה "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים", לקיים מה שנאמר: (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ע"כ.

משה רבנו שכח את ה 1775 השקלים הללו ומן השמים הזכירו לו כדי שיוכל להעמיד חשבון מדויק

והתורת משה כותב בשמות פרק לח פסוק כח כותב כך

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. ידוע במדרש ותרלו כי נשכח ממרע"ה מה שעשה באלף ושבע מאות וכו' ונצטער ע"ז עד שהזכירו הקדוש ברוך הוא. נ"ל רמז על משאחז"ל במס' תמורה ט"ז ע"א שנשכחו בימי אבלו של מרע"ה אלף ושבע מאות ק"ו וגז"ש. ונראה דלא חשיב פרוטרוט דחמשה ושבעים, ועכ"פ הכלל אלף ושבע מאות מכוון הכא והתם, יען כי ע"י העגל ושבירת הלוחות באה שכחה לעולם (עירובין נ"ד ע"א).

כלומר יש קשר בן השכחה של ההלכות בימי אבלו של משה לבין השכחה של ה 1775 . וכבר בעבר כתבתי על זה ואת הקשר של השכחה של משה

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טו עמוד ב

והא אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה!

ואני קשרתי את זה ל 3000 האנשים שמתו בחטא העגל

שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:

(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

מכאן אנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מחק את 3000 האותיות של 3000 מבני ישראל שנהרגו בחרב ע"י הלווים כי כל אדם הוא אות . אבל כאן אני רוצה להרחיב ולקשר את זה ל 3550 האנשים הנוספים .

סוף סוף הקב"ה המתין למותו של משה ואז הוא מחק את אותם 3000 אותיות של אותם אנשים מספרו ורק בימי אבלו של משה נשכחו ההלכות אבל הקב"ה לדעתי סיבב שבעם ישראל יהיו יותר אנשים מ 600000 ואותם הוא יחמוק מספרו . אותם אנשים היו בדרגה נמוכה יותר כמו שאומר הזוהר הקדוש והקב"ה להבנתי לא רצה לפגוע בבסיס של עם ישראל שהוא 600000 איש . אבל עדיין יש לנו הפרש של 550 איש כי 3550 פחות 3000 זה 550 איש .

ההמשך של הגמרא נמצאים עוד 300 איש כנגד 300 הלכות שנשכחו

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

כלומר נמחקו עוד 300 הלכות  ונשאר לחפש את ההפרש שהוא 250 איש שהם חלק מה 3550 איש שהם בבחינת אחוריים כדברי הזוהר

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

והנה רש"י (לעיל פסוק א') הביא דר"נ ראשי הסנדראות שאלו למשה בענין טלית שכולה תכלת אם צריכה ציצית וענה להם שצריך, והתחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד פוטרה זו טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה, ובאמת אם נתבונן בזה הרי זה שאלה של טיפשות, ושאלה זו נשאלה ע"י ר"נ ת"ח ראשי סנהדראות, וגם לאחר שמשה השיב להם הם שיחקו עליו, והרי הי' צריך להיות להיפך שע"י גודל הענין שבמצוה זו שקיימו עכשיו בעסקם בהלכות ציצית הם היו צריכים להתעלות, אלא ע"כ דלאחר שנתפסו למחלוקתו של קרח נתעקם שכלם, ונעשה לפניהם העקום למישור והישר לעקום, מה שענה להם משה רבינו דברי אלקים חיים דברים פשוטים ביותר נראה בעיניהם שחוק:

כלומר 250 ראשי סנהדרין נשרפו לאחר שהתעקם שכלם והם נשרפו אבל צריך לשים לב שכתוצאה ממותם לא נשכחו הלכות . כלומר יש כאן משה שהשכחה שלו של 1775  בא לידי ביטוי ב 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה כנגד 3000 איש שמתו בחטא העגל  . עוד 300 שהביאו לשכחה אצל יהושע בגלל תשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שהם כנגד 250 ראשי סנהדרין בפרשת קרח

ואני רוצה להגיד שיש 3 סוגי שכחה של הלכות שהם כנגד 3550 איש שמשה שכח את ה 1775 שקלים שלהם . סוג ראשון של 3000 הלכות שנמחקו מהשמים ע"י הקב"ה כתוצאה מחטא העגל וזה המושג לא בשמים היא . אותם הלכות צריכות להיות "משוחזרות " על ידי כוח הפלפול שמשה קיבל במתנה מהקב"ה ונתן לעם ישראל וזה בדיוק מה שעשה עתניאל בן קנז

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב

יש את 300 ההלכות שנשכחו על ידי יהושע אבל הם לא נמחקו מהשמים והם תוצאה של סוג של ביטול תורה באיכות . יהושע למד תורה אבל משה הראה לו שהוא לא עשה את המקסימום ולכן תשש כוחו של יהושע . ויש הלכות שלא נשכחו אבל בגלל שכל עקום של תלמידי חכם גרמו לעוות את התורה וכאן מדובר ב 250 איש שהיו ראשי סנהדרין שהפניות האישיות שלהם  גרמו להם לעקם את שכלם .

ואת גדולתם אומר תולדות יצחק במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק א

קראי מועד, שהיו נקראים אל אהל מועד, אנשי שם שהיו יודעים שם המפורש, ומכלל אלו היו י"ב נשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח, כתיב הכא נשיאי עדה קריאי מועד, וכתיב התם אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם.

כלומר הם היו חלק ממעבירי התורה אבל המידות שלהם גרמו להם לעוות את התורה

אומר הכלי יקר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ב

(ב) קרואי מועד אנשי שם. נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד והשררה בחושבם כי לכולם יתן שררות, כי זה הדבר אשר ביקשה נפש כל אנשי שם אשר אמרו ביניהם נעשו לנו שם פן נהיה לבוז.

ומתוך זה נבין שקניין התורה בא מצד אחד על ידי כוח הפלפול שהוא מתנה ממשה מצד שני על ידי כוח ורצון מוחלט ללמוד ומצד שני על ידי ענוה . חסרון בכוח הלימוד וחסרון בענווה מביאים לשכחה של התורה ולעוות התורה זה המשמעות של 3550 שהם בדרגה של אחוריים שגרמו לשכחה של התורה ב 3 דרגות שונות . 3000 הלכות שנמחקו מספרו של הקב"ה , 300 הלכות שנשכחו כתוצאה מתשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שעוותו בגלל מידות של תלמידי חכמים .

פרשת כי תשא מה הכוונה וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל ? האם זכות אבות תמה בכל מקרה ? למה התפלל משה על עם ישראל ? מה הכוונה של משה שהוא יהיה רק רגל אחת ? אם הקב"ה היה משאיר את משה האם היה בעם ישראל זרע מאברהם יצחק ויעקב ? האם זכות אבות זה "משאב" מצומצם ? מה הקשר ל"עם מרדכי " ? מה הטעות של המן שניסה להשמיד את מרדכי ואת עם מרדכי ? מה הסבירה לו זרש ? האם רבי עקיבא האיש התקבע בעתיד מתחילת בריאת האדם ? מה המינימום של קיום עם ישראל ? מה הקשר ל" מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו " ? ‏י"ז/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת כי תשא מה הכוונה וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל ? האם זכות אבות תמה בכל מקרה ? למה התפלל משה על עם ישראל ? מה הכוונה של משה שהוא יהיה רק רגל אחת ? אם הקב"ה היה משאיר את משה האם היה בעם ישראל זרע מאברהם יצחק ויעקב ? האם זכות אבות זה "משאב" מצומצם ? מה הקשר ל"עם מרדכי " ? מה הטעות של המן שניסה להשמיד את מרדכי ואת עם מרדכי ? מה הסבירה לו זרש ? האם רבי עקיבא האיש התקבע בעתיד מתחילת בריאת האדם ? מה המינימום של קיום עם ישראל ? מה הקשר ל" מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו " ? ‏י"ז/אדר א/תשפ"ב

כתוב בשמות (פרשת כי תשא) פרק לב פסוק ט - י

(ט) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:

(י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

וצריך להבין מה המשמעות של וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל  שאמר הקב"ה למשה ולמה התנגד משה ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף לב עמוד א

נאמר בהמשך דברי הקדוש ברוך הוא למשה [שמות לב י]: "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול". אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב הוא, הרי זה דבר שאי אפשר לאומרו, שהרי לשון "הניחה לי" מלמד שכביכול תפסו משה להקדוש ברוך הוא, כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואינו מניח לו,⁽¹¹⁾ ואמר משה לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם לישראל.עוד נאמר בהמשך דברי הקדוש ברוך הוא למשה: [שם פסוק יא] "ואעשה אותך לגוי גדול" -

אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא והשיב: רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים [ישראל הנשענים על זכויות שלשת האבות], אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד - העם שאתה רוצה לעשות ממני - על אחת כמה וכמה שלא יעמוד לפניך בשעת כעסך, שהרי לא יהיו לו אלא זכויותי.⁽¹²⁾ולא עוד, אלא שאם אתרצה לכך, יש בי בושת פנים מאבותי. שמעכשיו יאמרו: ראו פרנס שהעמיד הקדוש ברוך הוא עליהם, שכשרצה הקדוש ברוך הוא להשמידם הסכים לכך, וביקש גדולה לעצמו, ולא ביקש עליהם רחמים.

יש מחלוקת בן המפרשים מה המשמעות של דברי משה לקב"ה ואני ינסה לתת מהלך שינסה להסביר את העניין. דבר אחד אין עליו מחלוקת שזכות אבות תמה והגמרא דנה רק מתי היא תמה

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף נה עמוד א

והוינן בה: מאימתי תמה זכות אבות?

אמר רב: מימות הושע בן בארי: שנאמר בנבואת הושע "אגלה את נבלתה לעיני מאהביה, ואיש לא יצילנה מידי". ששוב לא תעמוד להם לישראל זכות אבות, לפי שכבר השתמשו בה ו"אכלוה".

ושמואל אמר: מימי חזאל מלך ארם תמה זכות אבות. שנאמר "וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז. וכתיב "ויחן ה' אותם וירחמם, ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב. ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו - עד עתה"! ומשמע, כי רק "עד עתה" עמדה להם ברית אברהם יצחק ויעקב. אבל מכאן ואילך השליכם, ולא פנה שוב אל ברית אבות⁽⁹⁸⁾.רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו תמה זכות אבות. שנאמר "ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלהים בישראל. ואני עבדך. וכי בדברך עשיתי את כל הדברים האלה".וממה שאמר "היום יודע", משמע שרק היום ויותר לא. שמאז תמה זכות אבות⁽⁹⁹⁾.

ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו תמה זכות אבות. שנאמר "למרבה המשרה, ולשלום אין קץ, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת"!

ועל חזקיהו נאמרה נבואה זו. ואמר ישעיהו הנביא בנבואתו, שמעתה, רק קנאת ה' תעמיד את מלכות בית דוד, ולא זכות אבות.

משה רבנו הבין שיש זכות אבות מצומצמת שתגמר מתי שהוא והוא צריך ל"השתמש" בזכות האבות בצורה מושכלת . משה הבין שאם הוא לא ינסה להציל את עם ישראל הכעס של האבות עליו יסיים את זכות האבות והוא ישאר רק על רגל אחת במקום על 4  רגלים וכך כותב  הצל"ח מסכת ברכות דף לב עמוד א

שם כסא של רגל אחד וכו'. ואף שגם משה הוא מזרעם של אבות, וא"כ יהיה לפניו כסא של ארבע רגלים, ומהרש"א בחי' אגדות נדחק. ולענד"נ שמשה רבינו כך אמר, שהאבות יהיה להם כעס עליו על שלא התחזק בתפלה עבור זרעם, ולא ירצו שיגין זכותם על זרעו, וממילא לא ישאר לזרעו רק כסא של רגל אחד. ובזה ג"כ ניחא גם סיום דברי משה שאמר ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבות, ורצונו בזה, ממה נפשך אם יחר להאבות עליו ממילא לא ישאר רק כסא של רגל אחד, ואם המה יעברו על מדותם ויתפללו על זרעו, יהיה לו בושת פנים שהמה מגינין על זרעו והוא לא הגין על זרעם. ועפי"ז נלע"ד לפרש דברי ר' אלעזר במאמר הסמוך שעמד בתחלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו, ועיין מהרש"א שלא ידע לפרש מהו שהחלהו. ולפמ"ש הוא לשון התחלה, כאילו הוא תחלה שנקרא שם ה' עליו אלקי משה, כלומר שאם אתה מכלה זרעם של אברהם יצחק יעקב שוב לא יקרא שמך אלקי אברהם יצחק יעקב, וישאר רק כסא של רגל אחד אלקי משה. וזהו שכתוב כאן ויחל משה וגו' את פני ה' אלקיו, כלומר שהוא אלקיו, ואינו נקרא שוב אלקי האבות אם ח"ו לא יזכור זכותם לזרעם.

כלומר עם ישראל יהיה רק מזרעו של משה ולא יהיה לאברהם יצחק ויעקב חלק בעם ישראל

וכך כותב האור החיים במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק יז

יגדל נא כח ה' וגו', מה שאין כן במעשה העגל לא אמר ה' אלא ואעשה אותך לגוי גדול, מן הסתם הגם שחזר בו ה' וניחם על הרעה אשר דבר על עמו לא מפני זה יתבטל הטוב אפילו היה על תנאי ויטע ה' ברוך הוא נטעי נשמות חדשות לפרות ולרבות, ואולי כי זו היתה כוונת דבריהם ז"ל שאמרו (שם לב א) שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כסא של ג' רגלים לא יכול לעמוד של רגל א' וכו' ישראל שיש להם ג' עמודים וכו' עד כאן. וקשה וכי משה לא מהם הוא שיאמר על בניו שהם של רגל אחד, ולדברינו יוצדקו הדברים לצד שהגוי העומד ממשה הם נטעי נשמות שלא באו מאברהם יצחק ויעקב וכפי זה אין להם אלא רגל אחד:

ומשה בחטא המרגלים לא רצה להשתמש בזכות אבות כי זה "משאב" מצומצם והתפלל אל הקב"ה רק מצד חילול השם וכך כותב הבית יוסף להבה במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק יב

(יב) ואעשה אותך לגוי גדול.

פירש רש"י (ד"ה ואורישנו) ומה אעשה לשבועת האבות וכו'. והקשה בדברי דוד הלא כבר אמר אם כסא של ג' רגלים לא יכול לעמוד. ונראה כיון שראה משה גבי עגל קיבל הקדוש ברוך הוא תשובתו וניצולו בזכות אבות א"כ כבר אכלו זכות האבות, ירא משה כאן מלהזכיר זכות אבות, ע"כ לא התפלל אלא משום חילול השם.

וכך נכתב בבית יוסף להבה במדבר – הערות

היינו גבי חטא העגל, שגם שם אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב, י) והשיב משה (בפסוק יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו', והביא שם רש"י מהגמ' ברכות (לב, א) אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה.

כלומר משה השתמש בזכות האבות כדי להציל את עם ישראל והוא הבין שאם לא יעשה כן זכות האבות תגמר מיד כי האבות יכעסו עליו והוא יישאר רק עם רגל אחת ולא ארבע . בחטא המרגלים כאשר עמד במצב דומה לא רצה משה להשתמש בזכות אבות ולכן השתמש בטיעון של חילול השם .

ומה היה קורה אם לא היה משה מתפלל ובאמת היה נשאר רק משה ? מקשה הגמרא על דברי ריש לקיש שבו קובעת הגמרא שרבי עקיבא יהיה בעתיד בכל מקרה ואם רק משה היה נשאר ולא החלק של אברהם יצחק ויעקב רבי עקיבא היה צריך להיות מזרעו של משה בכל מקרה וגם התקבע בעתיד של דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

ועתה הגמרא מביאה מאמר של ריש לקיש בעצמו, ושל רבי יוסי, לסתור את דברי ריש לקיש.

והאמר ריש לקיש: מאי, מהו ביאור הא דכתיב [בראשית ה] "זה ספר תולדות אדם", וגומר. ויש לשאול: וכי ספר היה לו לאדם הראשון?! והיה לו לומר "זה תולדות אדם"?והתירוץ, אכן היה לו ספר⁽⁶⁾ -מלמד הכתוב שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו -כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו.שנאמר בפרק הנדרש על אדם הראשון [תהלים קלט] "ולי מה יקרו רעך אל, מה עצמו ראשיהם".אמר אדם הראשון "ולי, מה יקרו רעך אל", והוא דורו של רבי עקיבא, שהיו "רעי אל", כביכול, לפי שמסרו נפשם על קדוש ה'⁽⁷⁾.

הרי שגם אחרי מתן תורה, היו עתידים להוליד, והקב"ה אף הראה לאדם את כל הדורות?

כלומר אם היה נשאר רק משה הדבר היחידי שהיה חייב להישאר זה דור דור ודורשיו .

כמו שאומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ב

ריב"ל אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם [קהלת א י] יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים

כלומר במעמד הר סיני התקבע המינימום של מה שיכול להיות עם ישראל וזה דור דור ודורשיו מה שנמסר למשה במעמד הר סיני כלומר "עם מרדכי" כמו שמופיע בגמרא אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

 ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו - רבנן, ולבסוף בכל היהודים. הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.

המן לא הבין מה עומד מולו ואשתו זרש הסבירה לו את המציאות . המן ניסה להשמיד את מרדכי בהתחלה ואחר כך את עם מרדכי וזאת מחוסר ההבנה שלו מי זה מרדכי אבל אשתו זרש מסבירה לו  באסתר פרק ו

 (יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

מרדכי ועם מרדכי לא יכולים ליפול כי הם דבר שהתקבע במעמד הר סיני אבל עם ישראל הוא החוליה החלשה ולכן המן גוזר על כל היהודים ולא רק על מרדכי ועל עם מרדכי .

התורה והשתלשלות גילוי התורה התקבע במעמד הר סיני הולדתו של רבי עקיבא גם התקבע ונשאלת השאלה מתי התקבע רבי עקיבא לפני מעמד הר סיני בזמנו של האדם הראשון  או לאחר מעמד הר סיני ומה שהראה הקב"ה לאדם הראשון היה על תנאי אבל במעמד הר סיני זה הדבר התקבע  ? אני נוטה לחשוב שזה התקבע במעמד הר סיני לפני כן זה היה על תנאי וכאשר ריש לקיש דן בנושא זה היה לאחר מעמד הר סיני ולכן מבחינתו זה היה דבר שהתקבע .

וצריך עיון האם רבי עקיבא שהראה לו הקב"ה או אם נדייק "כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא" כלומר לא האיש עצמו אלה הדור שלו והתורה שלו ורבי עקיבא זה מושג ולא האיש הספציפי רבי עקיבא .וכך כותבת הגמרא בחברותא מסכת מנחות דף כט עמוד ב

חזר משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו:רבונו של עולם! יש לך אדם כזה, ואתה נותן תורה על ידי, ולא על ידו!? אמר לו הקדוש ברוך הוא שתוק! כך עלה במחשבה לפני. [ואין אתה יכול לעמוד על סוף דעתי] אמר לפניו משה רבינו, רבונו של עולם! הראיתני תורתו של רבי עקיבא, הראיני מתן שכרו. אמר לו חזור לאחוריך וראה במראה הנבואה! חזר לאחוריו, וראה ששוקלין הרומאים את בשרו של רבי עקיבא במקולין באיטליז, מקום שהקצבין שוקלין את הבשר [לאחר שנהרג על קידוש ה' שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל].אמר לפניו: רבונו של עולם! זו תורה וזו שכרה?! וכי זהו השכר שמגיע לרבי עקיבא? אמר לו הקדוש ברוך הוא שתוק! כך עלה במחשבה לפני![רבי עקיבא נידון על פי מה שעלה במחשבה לפני הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במדת הדין] [עפ"י הגר"א והצ"ק].

האם מה שראה משה התקבע ללא אפשרות שינוי בעתיד ? לפי הבנתי לא ולכן אומר לו הקב"ה חזור לאחוריך כלומר את העתיד רואה משה בדרגת נבואה נמוכה יותר ולכן כל מה שראה היה על תנאי ולא דבר שהתקבע ללא יכולת שינוי .

מה שראה האדם הראשון זה מציאות שלא תשתנה שיגיע דור של רבי עקיבא ומה יהיה התורה שלו אבל לא רבי עקיבא האיש עצמו כי הוא עצמו על תנאי .כלומר תהיה תקופה שבו יהיה מסוגל לקום רבי עקיבא המושג ומי שיתאים יהיה רבי עקיבא .

 

פרשת תצוה האם דבר זה כמו מלחמה ? מה המשמעות ההלכתית האם דבר זה מלחמה או לא ? למה נפסק בשולחן ערוך שדבר זה לא כמו מלחמה ? מה הקשר לצורת המחשבה של ההמונים שאדם מת לפי מה שנקבע לו ? האם צורת המחשבה הזאת נכונה ? למה לא ניתן לאיים על עדים בדבר ? למה רבא סגר את החלון בדבר ? מה הקשר בן סגירת החלון של רבא למסכות ? האם אנחנו נמצאים כיום במצב של מגיפה ? מה הקשר לדברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? ‏י'/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת תצוה האם דבר זה כמו מלחמה ? מה המשמעות ההלכתית האם דבר זה מלחמה או לא ? למה נפסק בשולחן ערוך שדבר זה לא כמו מלחמה ? מה הקשר לצורת המחשבה של ההמונים שאדם מת לפי מה שנקבע לו ? האם צורת המחשבה הזאת נכונה ? למה לא ניתן לאיים על עדים בדבר ? למה רבא סגר את החלון בדבר ? מה הקשר בן סגירת החלון של רבא למסכות ? האם אנחנו נמצאים כיום במצב של מגיפה ? מה הקשר לדברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ?  ‏י'/אדר א/תשפ"ב

תוך כדי לימוד מסכת יבמות נתקלתי בסוגיה שאקטואלית יותר מתמיד בעולם שלנו וזה הפסיכולוגיה של בני אדם כאשר הם נמצאים בתוך מגיפה או מעין מגפה

הסוגיה בגמרא היא איך מתייחסים לעדות אישה האומרת "מת בעלי " במצבים שונים

אומרת הגמרא חברותא מסכת יבמות דף קיד עמוד ב

מתניתין:א. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, והלכו כששלום בינו לבינה וכן שלום בעולם, שאין ידוע על מלחמה במקום שלשם הלכו, וחזרה ובאה לכאן בלא בעלה ואמרה בב"ד מת בעלי, נאמנת ותנשא על פי עדותה, ואם אין לה בנים ויש לבעלה אח ואמרה מת בעלי, תתייבם על פי עדותה.

הטעם שנאמנת, כיון שאין שעת חירום, וממילא אין חשש שמדברת מאומד לבה לומר הואיל ולא בא חודש או חודשים ודאי הרגוהו ליסטים, אלא אמרינן שראתה אותו מת ממש, שאם לא כן לא היתה אומרת שמת, כיון שחוששת שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, שתיאסר בין לבעלה הראשון ובין לבעלה השני.ב. אם היה שלום בינו לבינה אבל ומלחמה בעולם, וחיישינן שמדברת מאומד לבה.או שהיה קטטה בינו לבינה כשהלכו, ואז, אפילו יש שלום בעולם, מכל מקום חיישינן שהיות והיא שונאתו רוצה היא לאסור עצמה עליו,ובאתה ואמרה "מת בעלי", אינה נאמנת..רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת, אפילו אם היה שלום בינו לבינה ושלום בעולם, אלא אם כן באתה בוכה, ובגדיה קרועין מאבלה על בעלה.אמרו לו חכמים לרבי יהודה, אם כן, פקחת שיודעת שצריכה לבוא לב"ד ולבכות, תנשא, ואילו שוטה, שאין לה דעת לאמת דבריה על ידי בכיה בב"ד לא תנשא? אלא אחת זו שבאתה בוכה ובגדיה קרועין ואחת זו שבאתה כשאינה בוכה ואין בגדיה קרועין, תנשא.

כלומר דעת חכמים שכאשר אישה ובעלה נמצאים במלחמה אינה נאמנת להגיד מת בעלי כי חוששים שהיא מדברת מתוך "אומד" ולא מתוך ידיעה ברורה כי במלחמה יש הרבה אנשים שנהרגים ומתוך כך אפילו שלא ראתה את בעלה מת היא תגיד בעלי מת כדי שלא תישאר עגונה ותוכל להתחתן .

הגמרא ממשיכה ושואלת האם דבר כלומר מגיפה זהה למלחמה או לא ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת יבמות דף קיד עמוד ב

דבר, אמרי לה הרי הוא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה.אמרי לה הרי הוא כמלחמה דחיישינן דאמרי בדדמי.ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכי אדאמרי אינשי שסומכת דעתה אמימרא ד"שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל".אדם בלא עיתו אינו מת אפילו בשבע שני דבר!.ולכן אינה אומדת בדעתה שמת עד שתראהו מת.

דעה ראשונה שדבר כלומר מגפה היא כמו מלחמה ולכן אישה לא נאמנת להגיד בעלי מת כי הרבה מתים במגפה כמו במלחמה ולכן יכול להיות שהיא אומרת בעלי מת מתוך "אומד" ולא מתוך הוכחה ברורה שבעלה מת . כאן מגיעה הדעה השנייה שקשורה להתנהגות של ההמונים בהתייחסות למגפה

"דסמכי אדאמרי אינשי שסומכת דעתה אמימרא ד"שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל".אדם בלא עיתו אינו מת אפילו בשבע שני דבר!"

כלומר אנשים מסתכלים על מגיפה בצורה שונה מאשר על מלחמה . מלחמה זה לכאורה מוות בידי אדם ולכן לפחות מבחינת ראית המציאות של האנשים היא חלק מבחירה חופשית ולכן אדם מסתכל על הסיכוי של האדם למות ואם הסיכויים גבוהים מאוד האישה על אף שלא ראתה באמת את בעלה מת היא מתוך "אומד" כלומר תפיסת המציאות שלה אומרת שבעלה מת . אבל במגיפה שזה לכאורה מעשה בידי שמים כל אחד ואחד מקבל את מה שהחליטו לו בשמים כמה שנים יחיה ואם מגיע לו למות הוא ימות ואם לא הוא לא ימות אפילו אם המגיפה נמשכת 7 שנים . כאשר אנשים חושבים בצורה כזו האישה לא תגיד בעלי מת אם לא ראתה אותו מת כי המציאות לא קשורה ל"אומד" אם בעלה צריך למות בידי שמים הוא ימות ואם לא שום מגיפה לא תוכל להמית אותו ולכן אישה האומרת בעלי מת כאשר זה תפיסת המציאות שלה שזה בידי שמים לא תגיד בעלי מת מתוך אומד רק מתוך מציאות אמיתית בו היא ראתה את בעלה מת . אנשים מסתכלים על מגיפה שהוא בידי שמים ולא בצורה כלשהיא למעשים שלהם קל וחומר כדי למנוע את המגיפה .

ואכן הדבר נכנס לשולחן ערוך שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יז סעיף נה

היה דבר בעולם ואמרה: מת בעלי, נאמנת. וי"א דאינה נאמנת) (טור ורבי ירוחם).

ואומר הט"ז אבן העזר סימן יז ס"ק סח

סעיף נה (סח) היה דבר בעולם וכו'. בגמ' איכא תרי לישני אם הוה דבר כמלחמה או לא והרמב"ם פסק דאינו כמלחמה ונתן טעם שדבר פשוט בפי כל אדם שאפשר שימותו בדבר חזקים וינצלו הזקינים והחולים ולפי זה אין חוששין לה שמא סמכה דעתה על רוב המתים עכ"ל וב"י העתיק תשובת הר"ן כתוב בה דהרמב"ם פסק לחומרא לענין דבר וכתוב בכס"מ שנוסחא אחרת היה להר"ן ברמב"ם והיא מוטעת ופסק במשאת בנימין בזה להקל:

אומר הט"ז למסקנה שדבר זה לא כמו מלחמה ואנשים חושבים שמי שמת במגפה זה רק בעיתו כלומר הדעה של ההמונים שמגפה זה משמים בלבד ואין קשר למעשה האדם כי כל אדם מת בעיתו לפי מה שנגזר עליו משמים .וזה בדיוק הפסיכולוגיה של הרבה אנשים היום שאומרים עזוב אותי ממסכה עזוב אותי להיזהר במקום שיש הרבה אנשים הכול בידי שמים ואם הקב"ה קבע לי זמן מסוים שום דבר לא יעזור .

חיזוק לדברי אלה מופיעים בגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כט עמוד א

שנינו במשנה: "ומאיימין עליהן".מבארת הגמרא: היכי אמרינן להו איך אומרים להם, איזה דברי איום?

אמר רב יהודה: הכי מקרא זה אמרינן להו "נשיאים ורוח וגשם אין [השמים מתקשרים בענני עב, ורוח להוריד גשמים יש, וגשם אין, ומדוע נעצרו הגשמים? בשביל] איש מתהלל במתת⁽⁹⁾ שקר" [מעידי עדות שקר], ובכך מאיימין עליהם, שבגלל עדותם שקר ייעצרו הגשמים.אמר (ליה) רבא: אין אלו דברי איום, כי מה איכפת להו אם לא ירדו גשמים. יכלי למימר יכולים לומר בליבם: משל הדיוט אומר "שב שני שבע שנים הוה כפנא היה רעב, ואבבא אומנא ועל פתח מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא חליף לא עבר הרעב" והנמשל: אנו את נפשינו הצלנו.אלא אמר רבא: אמרינן להו להעדים, לאיים עליהן, מקרא זה "מפיץ [מין כלי מלחמה] וחרב וחץ שנון [באים כעונש על] איש עונה ברעהו עד שקר". כלומר, שהעדים יתייראו ממכת דבר.אמר (ליה) רב אשי: אין אלו דברי איום, כי מה איכפת להו במכת דבר, יכלי למימר יכולים לומר בליבם: משל הדיוט אומר "שב שני שבע שנים הוה מותנא היה דבר, ואיניש בלא שניה לא שכיב ואיש לא מת טרם בא עיתו למות.

אומרת הגמרא שלאיים על העדים בדבר (מגיפה) לא יועיל כי הם אומרים לעצמם שאם מגיע לי למות אני ימות ואם לא אני לא ימות במגפה של דבר ולכן זה לא יכול להרתיע אותם להגיד עדות לא נכונה  .

ועכשיו צריך להבין האם התנהגות ההמונים נכונה או לא ? האם ההמונים לא מכירים את המציאות לעומקה ולכן הם מתנהגים לא נכון בגלל חוסר הבנה אמיתית של המציאות

אומר הערוך לנר מסכת סנהדרין דף כט עמוד א

בגמרא ואינש בלא שני לא שכיב. לא קאמר רק דהם יחשבו זה אבל האמת אינו כן דהא מסקינן בחגיגה (ד ב) יש נספה בלא משפט ע"ש. וכן אמרינן בפ"ה דאבות (מי"א) דבר בא לעולם כו' ואי אינו מת רק מי שכלו שניו איך שייך בזה עונש:

הערוך לנר מבסס את דבריו האחד על מסכת חגיגה חברותא מסכת חגיגה דף ד עמוד ב

רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי: "ויש נספה בלא משפט". יש כלה מן העולם ואין עוון בידו, ולא היה משפט לספותו [רש"י], ומת קודם שהגיע זמנו [מהרש"א].ותמהה הגמרא: מי איכא דאזיל בלא זמניה [וכי יש מי שנפטר מן העולם קודם זמנו]?!ומתרצת: אין, אכן יש מי שנספה קודם זמנו.כי הא דרב ביבי בר אביי, הוה שכיח גביה מלאך המות [מלאך המות היה שכיח בביתו, ומספר לו מעשיו, תוספות].

ויספר לו מלאך המות: פעם אחת אמר ליה מלאך המות לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא [לך הרוג והבא לי את נשמת מרים, קולעת שער הנשים]!אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך השליח, ובטעות הרג את מרים מגדלת התינוקות] כי נתחלף לו "מגדלא שער נשייא" ב"מגדלי דרדקי".משראה כן מלאך המות, אמר ליה לשלוחו: הרי אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [הרי את מרים קולעת שער הנשים אמרתי לך להרוג] ולא את מרים זו.משנוכח השליח בטעותו, אמר ליה השליח למלאך המות: אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]?אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

כלומר מהמעשה הזה יש הוכחה למצב שיש נספה ללא משפט כלומר המציאות שונה מאשר המחשבה של ההמונים וכבר בעבר עשיתי שיעור בנושא . ומקור נוסף זה המשנה באבות משנה מסכת אבות פרק ה משנה ח

דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית     

כלומר  מספר השנים של אדם נקבעים על ידי מעשיו ולא על ידי קביעה מראש מתי הוא ימות וכאשר מגיפה מגיעה זה כדי לעשות דין שלא נעשה בידי אדם ולכן המחשבה של העולם כיצד נקבע זמנו של האדם הם לא נכונים .

ואיך באמת צריך להתנהג ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף ס עמוד ב

תנו רבנן: דבר בעיר - כנס רגליך.⁽¹²²⁾ הישאר בביתך, שנאמר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר".ואומר [ישעיה כו כ] "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע, עד יעבור זעם".

ואומר [דברים לב כה] "מחוץ תשכל חרב [של מלאך המות] ומחדרים אימה". משמע שבחדרים רק אימת מות של מלאך המות, ולא כמו בחוץ, שמלאך המות גלוי בחרבו, ולכן עדיף להישאר בבית.

והוינן בה: מאי "ואומר"? למה צריכה הברייתא להביא משלשה מקראות להוכיח שבשעת הדבר עדיף לשהות בבית, ולא מספיק הפסוק הראשון?ומשנינן: וכי תימא, אילו רק מהפסוק הראשון של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר", הייתי אומר, הני מילי, שכל זה נאמר, רק בליליא, כמו שנאמר "עד בקר" אבל ביממא, לא. אין חשש לצאת מהבית.⁽¹²³⁾תא שמע, לכן מביאה הברייתא את הפסוק "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך", שמשמע אפילו ביום ישאר בבית בשעת הדבר.וכי תימא, ומהפסוק הזה בלבד הייתי אומר, הני מילי שישאר בבית [היכא] דליכא אימה מגואי, כשבתוך הבית לא שולט הדבר. אבל היכא דאיכא אימה מגואי, כשגם בבית שולט הדבר, כי נפיק, יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא, לצאת מהבית ולשהות בחברת אנשים, טפי מעלי, עדיף מאשר לשהות לבד בבית.תא שמע לכן מביאה הברייתא את הפסוק "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה". שמשמע, אף על גב דמחדרים אימה, בכל זאת, מחוץ תשכל חרב! שבחוץ גרוע יותר, מפני שחרבו של מלאך המות גלויה שם.רבא, בעידן רתחא, בשעת הדבר הוי סכר כוי, היה סוגר את החלונות. דכתיב [ירמיה ט כ] "כי עלה מות בחלונינו", משמע שהמות מגיע דרך החלון.

כלומר רבא סגר את החלון כי הוא הבין שהמחלה באה מהדבקה או זיהום חיצוני .

וכך כותב שו"ת הרשב"ש סימן קצה

ואחר שנמשך הענין עד כאן אשוב לברר מה שכתבתי למעלה מפרק הכונס, רבה בעידן רתחא הוה סכיר כווי דכתיב כי עלה מות בחלוננו, פירוש שרבה היה סובר מה שסברו הרופאים בזה כי האויר הנכנס מהחלון הוא יותר מזיק לפי שהוא נכנס דק והוא נכנס באברים.   

וכדי שנבין מהו דבר או מגפה לפי הגדרות חז"ל כפי שהעיר לי הרב הרשלר

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעו סעיף ב

וכן על הדבר. איזהו דבר, עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצאו ביום א' או בד' ימים, אין זה דבר. היו בה אלף ויצאו ממנו ששה מתים בג' ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים, אין זה דבר; וכן לפי חשבון זה; ^(ו') ואין הנשים והקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה; היה דבר ⁽בארץ ישראל, מתענין שאר גליות עליהם  היה דבר במדינה, ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו.     

כלומר אם ניקח את ישראל כעיר אחת צריכים להיות בערך 14000 מתים ב 3 ימים רק גברים גדולים (לפי נתונים של 2019 יש בערך 4.5 מליון גברים מתוך בערך 2.3 מליון בוגרים לחלק ל 500 כפול 3 ) ולכן ברור שאנחנו לא נמצאים במגיפה לפי קביעת חז"ל                 

אבל גם במצב רגיל ולא במצב של צריך לעשות השתדלות כדי למנוע מצב של מחלה וכבר כתבתי בעבר על זה מתוך הבנה דברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים . והאדם צריך לעשות השתדלות במקרה שהוא יכול למנוע אותו ורק כאשר זה מחוץ להשתדלות סבירה של האדם רק אז זה נכנס לגדר של הכל בידי שמים .                                                                                                                                          

 

 

 

פרשת תרומה מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר? באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ? ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת תרומה  מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר?  באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן  ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ?  ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

כתוב שמות פרשת תרומה פרק כו פסוק ל

(ל) וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס

שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק מ

(מ) וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר: ס

והגמרא דנה בנושא מה ההבדל בן המשכן לבין המנורה הארון והשולחן

אומרת הגמרא חברותא מסכת מנחות דף כט עמוד א

אלא הכא במנורה, מדוע הוצרכה התורה לכתוב "טהורה" להשמיענו מכלל שהיא טמאה, שהיא מקבלת טומאה, שהרי פשיטא שהיא מקבלת טומאה, שהלא כלי מתכות נינהו, וכלי מתכות פשיטא לן שהם קבולי מקבלי טומאה אפילו כשאינן מיטלטלין!?אלא, ודאי מה שכתבה התורה "המנורה הטהורה", ללמד באה שירדו מעשיה ממקום טהרה!תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש, ושלחן של אש, ומנורה של אש, ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם. שנאמר בסוף פרשת המנורה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". ודרשינן שהמילה "בתבניתם" נאמרה גם על הארון וגם על המנורה וגם על השלחן, שעל כולם נאמר "אשר אתה מראה בהר".ופרכינן: אלא מעתה מה שנאמר "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", האם הכי נמי נדרוש שמשכן של אש ירד למשה מן השמים?ומשנינן: הכא במשכן כתיב "כמשפטו", ומשמע שהלכותיו של המשכן נאמרו לו בהר, ואילו התם במנורה שלחן וארון, כתיב "כתבניתם" שמשמע שהראוהו כמותם וכצורתם.אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המלאך גבריאל היה חגור כמין פסיקיא חגור היה באזור, כדרך אומנים שחוגרין עצמן כדי שלא יהיו בגדיהם נגררין עליהם, והראה לו למשה מעשה מנורה⁽²³⁾.דכתיב "וזה מעשה המנורה", משמע שהראו למשה את מעשה המנורה.

כלומר יש הבדל בן הארון המנורה והשולחן לבין המשכן . וצריך להבין מה ההבדל ומה בדיוק הראה המלאך גבריאל למשה

אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד תּוֹהֶה, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַה זֶּה בְּתַבְנִיתָם? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דְּיוֹקַן כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דְיוֹקָן שֶׁלּוֹ כַּדְּיוֹקָן (שהואלמעלה, וכל אחד עושה דיוקן שלו כדיוקן) שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בָּאָרֶץ.

אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה הָיָה מַרְאֶה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים וְהַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַטָּה, כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהֶרְאָה בְתוֹכוֹ כָּל אוֹתָם דְּיוֹקְנָאוֹת.

מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, אַתָּה - סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וְהָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָם כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל תִּקּוּנוֹ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית וְתוֹךְ מַרְאָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כָּל הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶם מֹשֶׁה, הִתְקַשָּׁה לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה בְּסִימָנְךְ וַאֲנִי בְּסִימָנִי. אָז הִתְיַשֵּׁב מֹשֶׁה בְּכָל מַעֲשֶׂה.

וכדי שנבין את זה אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות יז

משמע דכתיב וכו': זה משמע. שכתוב, אשר אתה מראה, אתה הוא סוד המראה שאינה מאירה, שהיא המלכות, שהיא הראה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר ודבר על תקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה היה מתקשה בהן, כי שם בתוך המלכות עמד כל דבר ודבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה היתה משוית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן, ונמצא שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית, (כנ"ל אות ט"ו) וע"כ נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה בסימניך, ואני בסימני. שמשה יתפוש הסימנים הדמיונים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחנים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתישב משה בכל העבודה של המשכן.

לפי דברי הזוהר הקדוש הקב"ה הראה לו את הכלים באספקלריה לא מאירה ולא באספקלריה מאירה כלומר במצב שהוא לא בהיר לחלוטין בדרגה של הנביאים ולא בדרגתו של משה . כי משה היה בדרגה של נביאות של אספקלריה מאירה .

ולא רק זה אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בּוֹ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכֹּל בִּדְמוּתוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר. בַּמָּה הוּא הֶרְאָה לוֹ? בְּאֵשׁ לְבָנָה וּבְאֵשׁ שְׁחֹרָה וּבְאֵשׁ אֲדֻמָּה וּבְאֵשׁ יְרֻקָּה. מַה כָּתוּב? (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם כְּכָל אֲשֶׁר מָרְאֶה בָּהָר. עִם כָּל זֶה הִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה.

בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהֶרְאָה לוֹ עַיִן בְּעַיִן, לֹא רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁחָכְמָה לֹא הָיְתָה עִמּוֹ - בֹּא וּרְאֵה, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל שְׁאָר אוֹתָם הָאֲחֵרִים, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא רָאוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, מַה כָּתוּב? וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וְגוֹ'. אִם הֵם שֶׁלֹּא רָאוּ עָשׂוּ כָּךְ - מֹשֶׁה שֶׁרָאָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהַמִּשְׁכָּן מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ וְעַל יָדוֹ, וְהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה.

אומר הזוהר הקדוש שמשה ידע לעשות את המנורה הארון והשולחן לאחר שהקב"ה הראה לו אבל היה לו סיבה לא לעשות אותם ואומר הזוהר הקדוש אם בצלאל שלא ראה מה שמשה ראה (כפי שהראה לו המלאך גבריאל  ) עשה את המנורה הארון והשולחן משה שראה לא יכול לעשות ? ואומר הזהר הקדוש שמשה לא רצה לעשות ונשאלת השאלה למה משה לא רצה לעשות ?

אומר החדושי הרשב"א - פירושי ההגדות מסכת תענית דף ה עמוד א

יש בזה סוד. ודע כי ירושלים של מטה וציון ובית המקדש כולם ציורין הם לענינים שכליים דקים מאוד4, גם כל ארץ ישראל, ועל כן נקראת הארץ ארץ החיים ונחלת ה', ועל כן תלויות בארץ כמה מצוות התורה. ועל זה אמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. וכלי המקדש ציורים לענינים רוחניים, והוא אמרו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

כלומר יש עולם למעלה ויש עולם למטה . העולם למעלה "מתורגם" לעולם של מטה כלומר כל דבר למעלה צריך להיות מתורגם לדבר הנמצא בעולם שלנו .

ואומר  פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות טו

ת"ח בשעתא דאמר וכו': בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, עשה את המשכן, היה עומד משה בתמהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בעין, כמ"ש וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. מהו בתבניתם. אלא למדנו, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, צורת כל דבר ודבר באותה הצורה שהוא למעלה, שהיא רוחנית, וכל אחת ואחת מהצורות הרוחניות שלמעלה היתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

כלומר מה שנעשה למטה נמצא בדרגה של מי שמתרגם את זה לפי דרגתו . וכנראה הבין משה שכאשר הקב"ה מראה לו את התבנית בדרגה של אספקלריה לא מאירה שהיא לא דרגתו של משה הוא צריך שה"מתרגם" יהיה בדרגה של אספקלריה לא מאירה ולא בדרגה של אספקלריה מאירה  . משה הבין שמי שצריך לעשות את כלי המשכן זה לא הוא עצמו כי משה בדרגה גבוהה יותר מאשר מה שהראה לו הקב"ה או יותר נכון המלאך גבריאל שאומרת הגמרא גבריאל היה חגור כמין פסיקיא כלומר כמו אומן ולכן משה  עצמו לא רצה לעשות את המנורה הארון והשולחן והשאיר את זה לבצלאל כי משה ידע שיש כאן סכנה לעם ישראל

אומר שיר מעון דברים פרק ג פסוק כה

(כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. איתא במדרש אמר ה' למשה אתה אוחז החבל בשני ראשים אם אעברה נא בטל סלח נא, ואם סלח נא בטל אעברה נא. והוא תמוה היכן תליא זה בזה. וי"ל אמרו חכז"ל (סוטה ל"ה ע"א) על פסוק ויבכו העם בלילה ההוא, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות, ונגזר אז שיחרב ביהמ"ק ויתפזרו ישראל בגלות, וזה היה טובה גדולה לישראל שיתכפרו להם עוונותיהם עי"ז, כדכתיב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב), וכדדרשו חכז"ל (איכ"ר ד' י"ד) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים ע"ט א'), קינה מבעי' ליה, אלא מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים, ואיתא בספרים (פרשת דרכים דרוש ח') שאם היה משה נכנס לארץ ישראל היה עולם התיקון ולא נחרב בית המקדש ולא נתפזרו ישראל בגלות, (והיה העולם מתוקן, רק הפושעים היו מקבלים עונשם), וממילא לא היה להם כפרה לדור המדבר. וזה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שאם בטל אעברה נא והיה משה נכנס לארץ היה בטל סלח נא, כי אז לא היה חורבן וגלות כדי שיתכפר עליהם, ואם קיים סלח נא ממילא בטל אעברה נא. [שמעתי שאיתא פשט זה בדברי רבותינו האחרונים זצ"ל].

מכאן שהבין משה שאם היה עושה את הכלים באספקלריה מאירה היה עם ישראל חס וחלילה מושמד ולכן הבין משה רבנו שכאשר הקב"ה הראה לו את בית המקדש בדרגה שהיא לא שלו שלו  הוא הבין שהוא לא יכול לעשות את הכלים של בית המקדש ולא את המשכן והבין שצריך לעשות אותם מי שנמצא בדרגה יותר נמוכה כי חורבן בית המקדש כולל כלי המשכן יהיו כפרה לעם ישראל ואם הוא יעשה את בית המקדש באספקלריה מאירה לא ניתן יהיה להחריב את בית המקדש ואז הקב"ה  היה נפרע מעם ישראל עצמו .

משה קיבל את המראות באספקלריה לא מאירה כלומר לא בדרגתו ולכן היה לו גם קשה להבין את מה שצריך לעשות כי חוסר הבנה יכול להיגרם או ממשהו שמעליך אבל גם בדבר שהוא פחות מדרגתך . ולכן אין קושיה על הזהר הקדוש שמצד אחד אומר שמשה ידע לפחות כמו בצלאל ומצד שני היה לו קשה . הקושי היה שמשה היה צריך לשנמך את עצמו לדרגה של אספקלריה לא מאירה כדי להבין איך לתרגם את המראות למעשה בנית המשכן .

קושיה נוספת שצריך להבין מה ההבדל בן ארון הקודש שנשאר כי הוא נגנז לעומת שאר הכלים  כמו המנורה והשולחן שנלקחו על ידי הרומאים שהחריבו את בית המקדש ?

אומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף נב עמוד ב

גמרא. במאי עסקינן? אילימא במקדש ראשון - מי הוו פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוה ארון? והתניא: משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל, שנאמר וכלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך. ומי גנזו - יאשיהו גנזו.

מתרץ החשוקי חמד מסכת יומא דף נב עמוד ב

ועל עצם הקושיא מדוע רק גנזו את הארון, ציין גיסי שליט"א למה שכתב המנחת חינוך (מצוה צא אות ט) שעשיית הארון היתה רק פעם אחת, ולא כבשולחן ששלמה עשה עשר שלחנות, וכן עשה כמה מנורות, ולכן גנזו כדי שיהיה לעתיד לבוא.

והתירוץ שלי לקושיה הנ"ל שהארון לא היה מן המידה

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כא עמוד א

והאמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.

רש"י מסכת יומא דף כא עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה - אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום, דתניא: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת, והרי כל החלל לא היה אלא עשרים על עשרים, שנאמר (מלכים א, פרק ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום.

ולכן הארון הוא הדבר היחידי שניתן היה לגנוז כי הוא לא היה מן המידה .