פרשת תצוה האם דבר זה כמו מלחמה ? מה המשמעות ההלכתית האם דבר זה מלחמה או לא ? למה נפסק בשולחן ערוך שדבר זה לא כמו מלחמה ? מה הקשר לצורת המחשבה של ההמונים שאדם מת לפי מה שנקבע לו ? האם צורת המחשבה הזאת נכונה ? למה לא ניתן לאיים על עדים בדבר ? למה רבא סגר את החלון בדבר ? מה הקשר בן סגירת החלון של רבא למסכות ? האם אנחנו נמצאים כיום במצב של מגיפה ? מה הקשר לדברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? ‏י'/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת תצוה האם דבר זה כמו מלחמה ? מה המשמעות ההלכתית האם דבר זה מלחמה או לא ? למה נפסק בשולחן ערוך שדבר זה לא כמו מלחמה ? מה הקשר לצורת המחשבה של ההמונים שאדם מת לפי מה שנקבע לו ? האם צורת המחשבה הזאת נכונה ? למה לא ניתן לאיים על עדים בדבר ? למה רבא סגר את החלון בדבר ? מה הקשר בן סגירת החלון של רבא למסכות ? האם אנחנו נמצאים כיום במצב של מגיפה ? מה הקשר לדברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ?  ‏י'/אדר א/תשפ"ב

תוך כדי לימוד מסכת יבמות נתקלתי בסוגיה שאקטואלית יותר מתמיד בעולם שלנו וזה הפסיכולוגיה של בני אדם כאשר הם נמצאים בתוך מגיפה או מעין מגפה

הסוגיה בגמרא היא איך מתייחסים לעדות אישה האומרת "מת בעלי " במצבים שונים

אומרת הגמרא חברותא מסכת יבמות דף קיד עמוד ב

מתניתין:א. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, והלכו כששלום בינו לבינה וכן שלום בעולם, שאין ידוע על מלחמה במקום שלשם הלכו, וחזרה ובאה לכאן בלא בעלה ואמרה בב"ד מת בעלי, נאמנת ותנשא על פי עדותה, ואם אין לה בנים ויש לבעלה אח ואמרה מת בעלי, תתייבם על פי עדותה.

הטעם שנאמנת, כיון שאין שעת חירום, וממילא אין חשש שמדברת מאומד לבה לומר הואיל ולא בא חודש או חודשים ודאי הרגוהו ליסטים, אלא אמרינן שראתה אותו מת ממש, שאם לא כן לא היתה אומרת שמת, כיון שחוששת שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, שתיאסר בין לבעלה הראשון ובין לבעלה השני.ב. אם היה שלום בינו לבינה אבל ומלחמה בעולם, וחיישינן שמדברת מאומד לבה.או שהיה קטטה בינו לבינה כשהלכו, ואז, אפילו יש שלום בעולם, מכל מקום חיישינן שהיות והיא שונאתו רוצה היא לאסור עצמה עליו,ובאתה ואמרה "מת בעלי", אינה נאמנת..רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת, אפילו אם היה שלום בינו לבינה ושלום בעולם, אלא אם כן באתה בוכה, ובגדיה קרועין מאבלה על בעלה.אמרו לו חכמים לרבי יהודה, אם כן, פקחת שיודעת שצריכה לבוא לב"ד ולבכות, תנשא, ואילו שוטה, שאין לה דעת לאמת דבריה על ידי בכיה בב"ד לא תנשא? אלא אחת זו שבאתה בוכה ובגדיה קרועין ואחת זו שבאתה כשאינה בוכה ואין בגדיה קרועין, תנשא.

כלומר דעת חכמים שכאשר אישה ובעלה נמצאים במלחמה אינה נאמנת להגיד מת בעלי כי חוששים שהיא מדברת מתוך "אומד" ולא מתוך ידיעה ברורה כי במלחמה יש הרבה אנשים שנהרגים ומתוך כך אפילו שלא ראתה את בעלה מת היא תגיד בעלי מת כדי שלא תישאר עגונה ותוכל להתחתן .

הגמרא ממשיכה ושואלת האם דבר כלומר מגיפה זהה למלחמה או לא ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת יבמות דף קיד עמוד ב

דבר, אמרי לה הרי הוא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה.אמרי לה הרי הוא כמלחמה דחיישינן דאמרי בדדמי.ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכי אדאמרי אינשי שסומכת דעתה אמימרא ד"שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל".אדם בלא עיתו אינו מת אפילו בשבע שני דבר!.ולכן אינה אומדת בדעתה שמת עד שתראהו מת.

דעה ראשונה שדבר כלומר מגפה היא כמו מלחמה ולכן אישה לא נאמנת להגיד בעלי מת כי הרבה מתים במגפה כמו במלחמה ולכן יכול להיות שהיא אומרת בעלי מת מתוך "אומד" ולא מתוך הוכחה ברורה שבעלה מת . כאן מגיעה הדעה השנייה שקשורה להתנהגות של ההמונים בהתייחסות למגפה

"דסמכי אדאמרי אינשי שסומכת דעתה אמימרא ד"שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל".אדם בלא עיתו אינו מת אפילו בשבע שני דבר!"

כלומר אנשים מסתכלים על מגיפה בצורה שונה מאשר על מלחמה . מלחמה זה לכאורה מוות בידי אדם ולכן לפחות מבחינת ראית המציאות של האנשים היא חלק מבחירה חופשית ולכן אדם מסתכל על הסיכוי של האדם למות ואם הסיכויים גבוהים מאוד האישה על אף שלא ראתה באמת את בעלה מת היא מתוך "אומד" כלומר תפיסת המציאות שלה אומרת שבעלה מת . אבל במגיפה שזה לכאורה מעשה בידי שמים כל אחד ואחד מקבל את מה שהחליטו לו בשמים כמה שנים יחיה ואם מגיע לו למות הוא ימות ואם לא הוא לא ימות אפילו אם המגיפה נמשכת 7 שנים . כאשר אנשים חושבים בצורה כזו האישה לא תגיד בעלי מת אם לא ראתה אותו מת כי המציאות לא קשורה ל"אומד" אם בעלה צריך למות בידי שמים הוא ימות ואם לא שום מגיפה לא תוכל להמית אותו ולכן אישה האומרת בעלי מת כאשר זה תפיסת המציאות שלה שזה בידי שמים לא תגיד בעלי מת מתוך אומד רק מתוך מציאות אמיתית בו היא ראתה את בעלה מת . אנשים מסתכלים על מגיפה שהוא בידי שמים ולא בצורה כלשהיא למעשים שלהם קל וחומר כדי למנוע את המגיפה .

ואכן הדבר נכנס לשולחן ערוך שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יז סעיף נה

היה דבר בעולם ואמרה: מת בעלי, נאמנת. וי"א דאינה נאמנת) (טור ורבי ירוחם).

ואומר הט"ז אבן העזר סימן יז ס"ק סח

סעיף נה (סח) היה דבר בעולם וכו'. בגמ' איכא תרי לישני אם הוה דבר כמלחמה או לא והרמב"ם פסק דאינו כמלחמה ונתן טעם שדבר פשוט בפי כל אדם שאפשר שימותו בדבר חזקים וינצלו הזקינים והחולים ולפי זה אין חוששין לה שמא סמכה דעתה על רוב המתים עכ"ל וב"י העתיק תשובת הר"ן כתוב בה דהרמב"ם פסק לחומרא לענין דבר וכתוב בכס"מ שנוסחא אחרת היה להר"ן ברמב"ם והיא מוטעת ופסק במשאת בנימין בזה להקל:

אומר הט"ז למסקנה שדבר זה לא כמו מלחמה ואנשים חושבים שמי שמת במגפה זה רק בעיתו כלומר הדעה של ההמונים שמגפה זה משמים בלבד ואין קשר למעשה האדם כי כל אדם מת בעיתו לפי מה שנגזר עליו משמים .וזה בדיוק הפסיכולוגיה של הרבה אנשים היום שאומרים עזוב אותי ממסכה עזוב אותי להיזהר במקום שיש הרבה אנשים הכול בידי שמים ואם הקב"ה קבע לי זמן מסוים שום דבר לא יעזור .

חיזוק לדברי אלה מופיעים בגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף כט עמוד א

שנינו במשנה: "ומאיימין עליהן".מבארת הגמרא: היכי אמרינן להו איך אומרים להם, איזה דברי איום?

אמר רב יהודה: הכי מקרא זה אמרינן להו "נשיאים ורוח וגשם אין [השמים מתקשרים בענני עב, ורוח להוריד גשמים יש, וגשם אין, ומדוע נעצרו הגשמים? בשביל] איש מתהלל במתת⁽⁹⁾ שקר" [מעידי עדות שקר], ובכך מאיימין עליהם, שבגלל עדותם שקר ייעצרו הגשמים.אמר (ליה) רבא: אין אלו דברי איום, כי מה איכפת להו אם לא ירדו גשמים. יכלי למימר יכולים לומר בליבם: משל הדיוט אומר "שב שני שבע שנים הוה כפנא היה רעב, ואבבא אומנא ועל פתח מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא חליף לא עבר הרעב" והנמשל: אנו את נפשינו הצלנו.אלא אמר רבא: אמרינן להו להעדים, לאיים עליהן, מקרא זה "מפיץ [מין כלי מלחמה] וחרב וחץ שנון [באים כעונש על] איש עונה ברעהו עד שקר". כלומר, שהעדים יתייראו ממכת דבר.אמר (ליה) רב אשי: אין אלו דברי איום, כי מה איכפת להו במכת דבר, יכלי למימר יכולים לומר בליבם: משל הדיוט אומר "שב שני שבע שנים הוה מותנא היה דבר, ואיניש בלא שניה לא שכיב ואיש לא מת טרם בא עיתו למות.

אומרת הגמרא שלאיים על העדים בדבר (מגיפה) לא יועיל כי הם אומרים לעצמם שאם מגיע לי למות אני ימות ואם לא אני לא ימות במגפה של דבר ולכן זה לא יכול להרתיע אותם להגיד עדות לא נכונה  .

ועכשיו צריך להבין האם התנהגות ההמונים נכונה או לא ? האם ההמונים לא מכירים את המציאות לעומקה ולכן הם מתנהגים לא נכון בגלל חוסר הבנה אמיתית של המציאות

אומר הערוך לנר מסכת סנהדרין דף כט עמוד א

בגמרא ואינש בלא שני לא שכיב. לא קאמר רק דהם יחשבו זה אבל האמת אינו כן דהא מסקינן בחגיגה (ד ב) יש נספה בלא משפט ע"ש. וכן אמרינן בפ"ה דאבות (מי"א) דבר בא לעולם כו' ואי אינו מת רק מי שכלו שניו איך שייך בזה עונש:

הערוך לנר מבסס את דבריו האחד על מסכת חגיגה חברותא מסכת חגיגה דף ד עמוד ב

רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי: "ויש נספה בלא משפט". יש כלה מן העולם ואין עוון בידו, ולא היה משפט לספותו [רש"י], ומת קודם שהגיע זמנו [מהרש"א].ותמהה הגמרא: מי איכא דאזיל בלא זמניה [וכי יש מי שנפטר מן העולם קודם זמנו]?!ומתרצת: אין, אכן יש מי שנספה קודם זמנו.כי הא דרב ביבי בר אביי, הוה שכיח גביה מלאך המות [מלאך המות היה שכיח בביתו, ומספר לו מעשיו, תוספות].

ויספר לו מלאך המות: פעם אחת אמר ליה מלאך המות לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא [לך הרוג והבא לי את נשמת מרים, קולעת שער הנשים]!אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך השליח, ובטעות הרג את מרים מגדלת התינוקות] כי נתחלף לו "מגדלא שער נשייא" ב"מגדלי דרדקי".משראה כן מלאך המות, אמר ליה לשלוחו: הרי אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [הרי את מרים קולעת שער הנשים אמרתי לך להרוג] ולא את מרים זו.משנוכח השליח בטעותו, אמר ליה השליח למלאך המות: אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]?אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

כלומר מהמעשה הזה יש הוכחה למצב שיש נספה ללא משפט כלומר המציאות שונה מאשר המחשבה של ההמונים וכבר בעבר עשיתי שיעור בנושא . ומקור נוסף זה המשנה באבות משנה מסכת אבות פרק ה משנה ח

דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית     

כלומר  מספר השנים של אדם נקבעים על ידי מעשיו ולא על ידי קביעה מראש מתי הוא ימות וכאשר מגיפה מגיעה זה כדי לעשות דין שלא נעשה בידי אדם ולכן המחשבה של העולם כיצד נקבע זמנו של האדם הם לא נכונים .

ואיך באמת צריך להתנהג ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף ס עמוד ב

תנו רבנן: דבר בעיר - כנס רגליך.⁽¹²²⁾ הישאר בביתך, שנאמר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר".ואומר [ישעיה כו כ] "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, חבי כמעט רגע, עד יעבור זעם".

ואומר [דברים לב כה] "מחוץ תשכל חרב [של מלאך המות] ומחדרים אימה". משמע שבחדרים רק אימת מות של מלאך המות, ולא כמו בחוץ, שמלאך המות גלוי בחרבו, ולכן עדיף להישאר בבית.

והוינן בה: מאי "ואומר"? למה צריכה הברייתא להביא משלשה מקראות להוכיח שבשעת הדבר עדיף לשהות בבית, ולא מספיק הפסוק הראשון?ומשנינן: וכי תימא, אילו רק מהפסוק הראשון של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר", הייתי אומר, הני מילי, שכל זה נאמר, רק בליליא, כמו שנאמר "עד בקר" אבל ביממא, לא. אין חשש לצאת מהבית.⁽¹²³⁾תא שמע, לכן מביאה הברייתא את הפסוק "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך", שמשמע אפילו ביום ישאר בבית בשעת הדבר.וכי תימא, ומהפסוק הזה בלבד הייתי אומר, הני מילי שישאר בבית [היכא] דליכא אימה מגואי, כשבתוך הבית לא שולט הדבר. אבל היכא דאיכא אימה מגואי, כשגם בבית שולט הדבר, כי נפיק, יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא, לצאת מהבית ולשהות בחברת אנשים, טפי מעלי, עדיף מאשר לשהות לבד בבית.תא שמע לכן מביאה הברייתא את הפסוק "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה". שמשמע, אף על גב דמחדרים אימה, בכל זאת, מחוץ תשכל חרב! שבחוץ גרוע יותר, מפני שחרבו של מלאך המות גלויה שם.רבא, בעידן רתחא, בשעת הדבר הוי סכר כוי, היה סוגר את החלונות. דכתיב [ירמיה ט כ] "כי עלה מות בחלונינו", משמע שהמות מגיע דרך החלון.

כלומר רבא סגר את החלון כי הוא הבין שהמחלה באה מהדבקה או זיהום חיצוני .

וכך כותב שו"ת הרשב"ש סימן קצה

ואחר שנמשך הענין עד כאן אשוב לברר מה שכתבתי למעלה מפרק הכונס, רבה בעידן רתחא הוה סכיר כווי דכתיב כי עלה מות בחלוננו, פירוש שרבה היה סובר מה שסברו הרופאים בזה כי האויר הנכנס מהחלון הוא יותר מזיק לפי שהוא נכנס דק והוא נכנס באברים.   

וכדי שנבין מהו דבר או מגפה לפי הגדרות חז"ל כפי שהעיר לי הרב הרשלר

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעו סעיף ב

וכן על הדבר. איזהו דבר, עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצאו ביום א' או בד' ימים, אין זה דבר. היו בה אלף ויצאו ממנו ששה מתים בג' ימים זה אחר זה, הרי זה דבר. יצאו ביום אחד או בארבעה ימים, אין זה דבר; וכן לפי חשבון זה; ^(ו') ואין הנשים והקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה; היה דבר ⁽בארץ ישראל, מתענין שאר גליות עליהם  היה דבר במדינה, ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו.     

כלומר אם ניקח את ישראל כעיר אחת צריכים להיות בערך 14000 מתים ב 3 ימים רק גברים גדולים (לפי נתונים של 2019 יש בערך 4.5 מליון גברים מתוך בערך 2.3 מליון בוגרים לחלק ל 500 כפול 3 ) ולכן ברור שאנחנו לא נמצאים במגיפה לפי קביעת חז"ל                 

אבל גם במצב רגיל ולא במצב של צריך לעשות השתדלות כדי למנוע מצב של מחלה וכבר כתבתי בעבר על זה מתוך הבנה דברי חז"ל הכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים . והאדם צריך לעשות השתדלות במקרה שהוא יכול למנוע אותו ורק כאשר זה מחוץ להשתדלות סבירה של האדם רק אז זה נכנס לגדר של הכל בידי שמים .                                                                                                                                          

 

 

 

פרשת תרומה מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר? באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ? ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת תרומה  מה הכוונה של התורה ב אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר?  באיזה דרגה של נבואה קיבל משה את מראה הארון המנורה והשולחן  ? למה התקשה משה להבין את המראה ? מה היה דרגתו של משה ? האם יש קושי להבין דבר הנמוך בדרגתך ? למה משה לא רצה לעשות את מה שראה ? למה נתן משה לבצלאל לעשות את הכלים ? מה היה דרגתו של בצלאל ? מה היה קורה אם משה היה עושה את המשכן והכלים בעצמו ? מה הקשר לחורבן בית המקדש ? למה רק הארון נגנז ?  ‏ג'/אדר א/תשפ"ב

כתוב שמות פרשת תרומה פרק כו פסוק ל

(ל) וַהֲקֵמֹתָ֖ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר הָרְאֵ֖יתָ בָּהָֽר: ס

שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק מ

(מ) וּרְאֵ֖ה וַעֲשֵׂ֑ה בְּתַ֨בְנִיתָ֔ם אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה מָרְאֶ֖ה בָּהָֽר: ס

והגמרא דנה בנושא מה ההבדל בן המשכן לבין המנורה הארון והשולחן

אומרת הגמרא חברותא מסכת מנחות דף כט עמוד א

אלא הכא במנורה, מדוע הוצרכה התורה לכתוב "טהורה" להשמיענו מכלל שהיא טמאה, שהיא מקבלת טומאה, שהרי פשיטא שהיא מקבלת טומאה, שהלא כלי מתכות נינהו, וכלי מתכות פשיטא לן שהם קבולי מקבלי טומאה אפילו כשאינן מיטלטלין!?אלא, ודאי מה שכתבה התורה "המנורה הטהורה", ללמד באה שירדו מעשיה ממקום טהרה!תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש, ושלחן של אש, ומנורה של אש, ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם. שנאמר בסוף פרשת המנורה: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר". ודרשינן שהמילה "בתבניתם" נאמרה גם על הארון וגם על המנורה וגם על השלחן, שעל כולם נאמר "אשר אתה מראה בהר".ופרכינן: אלא מעתה מה שנאמר "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", האם הכי נמי נדרוש שמשכן של אש ירד למשה מן השמים?ומשנינן: הכא במשכן כתיב "כמשפטו", ומשמע שהלכותיו של המשכן נאמרו לו בהר, ואילו התם במנורה שלחן וארון, כתיב "כתבניתם" שמשמע שהראוהו כמותם וכצורתם.אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המלאך גבריאל היה חגור כמין פסיקיא חגור היה באזור, כדרך אומנים שחוגרין עצמן כדי שלא יהיו בגדיהם נגררין עליהם, והראה לו למשה מעשה מנורה⁽²³⁾.דכתיב "וזה מעשה המנורה", משמע שהראו למשה את מעשה המנורה.

כלומר יש הבדל בן הארון המנורה והשולחן לבין המשכן . וצריך להבין מה ההבדל ומה בדיוק הראה המלאך גבריאל למשה

אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד תּוֹהֶה, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. מַה זֶּה בְּתַבְנִיתָם? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה דְּיוֹקַן כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דְיוֹקָן שֶׁלּוֹ כַּדְּיוֹקָן (שהואלמעלה, וכל אחד עושה דיוקן שלו כדיוקן) שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בָּאָרֶץ.

אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה הָיָה מַרְאֶה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים וְהַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַטָּה, כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהֶרְאָה בְתוֹכוֹ כָּל אוֹתָם דְּיוֹקְנָאוֹת.

מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, אַתָּה - סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וְהָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָם כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל תִּקּוּנוֹ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית וְתוֹךְ מַרְאָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כָּל הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶם מֹשֶׁה, הִתְקַשָּׁה לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה בְּסִימָנְךְ וַאֲנִי בְּסִימָנִי. אָז הִתְיַשֵּׁב מֹשֶׁה בְּכָל מַעֲשֶׂה.

וכדי שנבין את זה אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות יז

משמע דכתיב וכו': זה משמע. שכתוב, אשר אתה מראה, אתה הוא סוד המראה שאינה מאירה, שהיא המלכות, שהיא הראה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר ודבר על תקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה היה מתקשה בהן, כי שם בתוך המלכות עמד כל דבר ודבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה היתה משוית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן, ונמצא שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית, (כנ"ל אות ט"ו) וע"כ נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה בסימניך, ואני בסימני. שמשה יתפוש הסימנים הדמיונים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחנים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתישב משה בכל העבודה של המשכן.

לפי דברי הזוהר הקדוש הקב"ה הראה לו את הכלים באספקלריה לא מאירה ולא באספקלריה מאירה כלומר במצב שהוא לא בהיר לחלוטין בדרגה של הנביאים ולא בדרגתו של משה . כי משה היה בדרגה של נביאות של אספקלריה מאירה .

ולא רק זה אומר הזוהר הקדוש

בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בּוֹ, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכֹּל בִּדְמוּתוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר. בַּמָּה הוּא הֶרְאָה לוֹ? בְּאֵשׁ לְבָנָה וּבְאֵשׁ שְׁחֹרָה וּבְאֵשׁ אֲדֻמָּה וּבְאֵשׁ יְרֻקָּה. מַה כָּתוּב? (שמות כה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם כְּכָל אֲשֶׁר מָרְאֶה בָּהָר. עִם כָּל זֶה הִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה.

בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהֶרְאָה לוֹ עַיִן בְּעַיִן, לֹא רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁחָכְמָה לֹא הָיְתָה עִמּוֹ - בֹּא וּרְאֵה, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל שְׁאָר אוֹתָם הָאֲחֵרִים, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא רָאוּ כְּמוֹ מֹשֶׁה, מַה כָּתוּב? וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וְגוֹ'. אִם הֵם שֶׁלֹּא רָאוּ עָשׂוּ כָּךְ - מֹשֶׁה שֶׁרָאָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהַמִּשְׁכָּן מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ וְעַל יָדוֹ, וְהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה.

אומר הזוהר הקדוש שמשה ידע לעשות את המנורה הארון והשולחן לאחר שהקב"ה הראה לו אבל היה לו סיבה לא לעשות אותם ואומר הזוהר הקדוש אם בצלאל שלא ראה מה שמשה ראה (כפי שהראה לו המלאך גבריאל  ) עשה את המנורה הארון והשולחן משה שראה לא יכול לעשות ? ואומר הזהר הקדוש שמשה לא רצה לעשות ונשאלת השאלה למה משה לא רצה לעשות ?

אומר החדושי הרשב"א - פירושי ההגדות מסכת תענית דף ה עמוד א

יש בזה סוד. ודע כי ירושלים של מטה וציון ובית המקדש כולם ציורין הם לענינים שכליים דקים מאוד4, גם כל ארץ ישראל, ועל כן נקראת הארץ ארץ החיים ונחלת ה', ועל כן תלויות בארץ כמה מצוות התורה. ועל זה אמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. וכלי המקדש ציורים לענינים רוחניים, והוא אמרו וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר.

כלומר יש עולם למעלה ויש עולם למטה . העולם למעלה "מתורגם" לעולם של מטה כלומר כל דבר למעלה צריך להיות מתורגם לדבר הנמצא בעולם שלנו .

ואומר  פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר אלה פקודי המשכן אות טו

ת"ח בשעתא דאמר וכו': בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, עשה את המשכן, היה עומד משה בתמהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בעין, כמ"ש וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. מהו בתבניתם. אלא למדנו, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, צורת כל דבר ודבר באותה הצורה שהוא למעלה, שהיא רוחנית, וכל אחת ואחת מהצורות הרוחניות שלמעלה היתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

כלומר מה שנעשה למטה נמצא בדרגה של מי שמתרגם את זה לפי דרגתו . וכנראה הבין משה שכאשר הקב"ה מראה לו את התבנית בדרגה של אספקלריה לא מאירה שהיא לא דרגתו של משה הוא צריך שה"מתרגם" יהיה בדרגה של אספקלריה לא מאירה ולא בדרגה של אספקלריה מאירה  . משה הבין שמי שצריך לעשות את כלי המשכן זה לא הוא עצמו כי משה בדרגה גבוהה יותר מאשר מה שהראה לו הקב"ה או יותר נכון המלאך גבריאל שאומרת הגמרא גבריאל היה חגור כמין פסיקיא כלומר כמו אומן ולכן משה  עצמו לא רצה לעשות את המנורה הארון והשולחן והשאיר את זה לבצלאל כי משה ידע שיש כאן סכנה לעם ישראל

אומר שיר מעון דברים פרק ג פסוק כה

(כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. איתא במדרש אמר ה' למשה אתה אוחז החבל בשני ראשים אם אעברה נא בטל סלח נא, ואם סלח נא בטל אעברה נא. והוא תמוה היכן תליא זה בזה. וי"ל אמרו חכז"ל (סוטה ל"ה ע"א) על פסוק ויבכו העם בלילה ההוא, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות, ונגזר אז שיחרב ביהמ"ק ויתפזרו ישראל בגלות, וזה היה טובה גדולה לישראל שיתכפרו להם עוונותיהם עי"ז, כדכתיב תם עונך בת ציון (איכה ד' כ"ב), וכדדרשו חכז"ל (איכ"ר ד' י"ד) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים ע"ט א'), קינה מבעי' ליה, אלא מזמור ששפך חמתו על עצים ואבנים, ואיתא בספרים (פרשת דרכים דרוש ח') שאם היה משה נכנס לארץ ישראל היה עולם התיקון ולא נחרב בית המקדש ולא נתפזרו ישראל בגלות, (והיה העולם מתוקן, רק הפושעים היו מקבלים עונשם), וממילא לא היה להם כפרה לדור המדבר. וזה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, שאם בטל אעברה נא והיה משה נכנס לארץ היה בטל סלח נא, כי אז לא היה חורבן וגלות כדי שיתכפר עליהם, ואם קיים סלח נא ממילא בטל אעברה נא. [שמעתי שאיתא פשט זה בדברי רבותינו האחרונים זצ"ל].

מכאן שהבין משה שאם היה עושה את הכלים באספקלריה מאירה היה עם ישראל חס וחלילה מושמד ולכן הבין משה רבנו שכאשר הקב"ה הראה לו את בית המקדש בדרגה שהיא לא שלו שלו  הוא הבין שהוא לא יכול לעשות את הכלים של בית המקדש ולא את המשכן והבין שצריך לעשות אותם מי שנמצא בדרגה יותר נמוכה כי חורבן בית המקדש כולל כלי המשכן יהיו כפרה לעם ישראל ואם הוא יעשה את בית המקדש באספקלריה מאירה לא ניתן יהיה להחריב את בית המקדש ואז הקב"ה  היה נפרע מעם ישראל עצמו .

משה קיבל את המראות באספקלריה לא מאירה כלומר לא בדרגתו ולכן היה לו גם קשה להבין את מה שצריך לעשות כי חוסר הבנה יכול להיגרם או ממשהו שמעליך אבל גם בדבר שהוא פחות מדרגתך . ולכן אין קושיה על הזהר הקדוש שמצד אחד אומר שמשה ידע לפחות כמו בצלאל ומצד שני היה לו קשה . הקושי היה שמשה היה צריך לשנמך את עצמו לדרגה של אספקלריה לא מאירה כדי להבין איך לתרגם את המראות למעשה בנית המשכן .

קושיה נוספת שצריך להבין מה ההבדל בן ארון הקודש שנשאר כי הוא נגנז לעומת שאר הכלים  כמו המנורה והשולחן שנלקחו על ידי הרומאים שהחריבו את בית המקדש ?

אומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף נב עמוד ב

גמרא. במאי עסקינן? אילימא במקדש ראשון - מי הוו פרוכת? אלא במקדש שני - מי הוה ארון? והתניא: משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל, שנאמר וכלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך. ומי גנזו - יאשיהו גנזו.

מתרץ החשוקי חמד מסכת יומא דף נב עמוד ב

ועל עצם הקושיא מדוע רק גנזו את הארון, ציין גיסי שליט"א למה שכתב המנחת חינוך (מצוה צא אות ט) שעשיית הארון היתה רק פעם אחת, ולא כבשולחן ששלמה עשה עשר שלחנות, וכן עשה כמה מנורות, ולכן גנזו כדי שיהיה לעתיד לבוא.

והתירוץ שלי לקושיה הנ"ל שהארון לא היה מן המידה

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כא עמוד א

והאמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום ארון אינו מן המדה.

רש"י מסכת יומא דף כא עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה - אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום, דתניא: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת, והרי כל החלל לא היה אלא עשרים על עשרים, שנאמר (מלכים א, פרק ו) ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום.

ולכן הארון הוא הדבר היחידי שניתן היה לגנוז כי הוא לא היה מן המידה .

 

 

 

פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ? ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר  החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ?  ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

שבוע שעבר ניסיתי להראות שחברון היא המקום שהיה אמור להיות מעמד מתן תורה במידה ועם ישראל היה עולה דרך פלשתים והבאתי כאסמכתא את מה שכתוב בספר יהושע פרק יד פסוק י - יג

 (יב) וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְקֹוָ֤ק אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:

(יג) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה:

והעיר לי הרב הרשלר שבפשט הדברים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שאמר הקב"ה למשה בספר דברים דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לד - לו

(לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְקֹוָ֖ק אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר:

(לה) אִם־יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַאֲבֹתֵיכֶֽם:

(לו) זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ ה֣וּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַחֲרֵ֥י יְקֹוָֽק:

ואומר רבינו בחיי דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לו

(לו) הארץ אשר דרך בה. היא חברון, שנאמר: (במדבר יג, כב) "ויבא עד חברון". והזכיר כלב תחלה כי הש"י יזכירנו כן לעולם ואחריו יהושע.

אם כך יוצא לנו שחברון ניתנה ליהושע כי הוא התהלך בה והבקשה שלו היית על מה שהבטיח הקב"ה למשה מיד לאחר חטא המרגלים . זה סותר את מה שרציתי לפרש שמדובר אשר דיבר הקב"ה ביום ההוא מדובר על מעמד הסנה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

ומנלן שכלב נטל את חלקו בלא גורל?דכתיב, "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה⁽²⁰⁵⁾, ויורש משם את שלשה בני הענק".ומקשה הגמרא: כיצד נתנו לו את חברון, והלא חברון עיר מקלט הואי?

אמר אביי: כלב קיבל את פרוורהא. [פרברי, וסביבות העיר].דכתיב, "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו".ואכן, חברון עצמה לא נתנה לו אלא היתה עיר מקלט.

יוצא לנו שלכלב לא ניתנה חברון הוא קיבל  רק הפרברים שלה

אומר הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

עיר מקלט הואי - כדכתיב ביהושע ולבני אהרן הכהנים נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה.

פרוורהא - כפרים ושדות שסביב להעיר חוצה למגרש.

אם כן אומנם כלב קיבל חלקים חיצוניים של חברון ולא את עיקר חברון . ולכן לשיטתי ניתן להגיד שאכן ביקש כלב את חברון המקורית ולא את הפרברים הוא ביקש את הערים הבצורות כלומר את עיקר חברון אבל יהושע נתן לו רק את החלק החיצוני מחוץ אפילו למגרש של חברון . ואם כך הפרוש שלי חוזר בשופי למקומו . יוצא לנו שהפרוש של הפסוקים בספר דברים וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ מדובר לפי הפרשנות של יהושע בפרברים של חברון . יכול להיות 2 פרושים שכלב עצמו הבין שהקב"ה הבטיח לו את חברון עצמה אבל יהושע פסק אחרת או שכלב רצה ודיבר שמגיע לו את כל חברון כמו שהבטיח למשה במעמד הסנה והקב"ה נתן לו רק את הפרברים.

ויש לי ראיה מצוינת לרצון של כלב בן יפונה לקבל את חברון כלומר את המקום שהיה ראוי לקבל את כל התורה במעשה של ביתו עכסה

נאמר בשופטים פרק א פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:

(יג) וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:

ואומר האלשיך פרשת שופטים

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (תמורה טז א) האומרים כי שלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והלכו אצל יהושע ולא ידע ובקשו לרגום אותו באבנים, עד שבא כלב ואמר מי אשר יזכור אותן בפלפולו אתן לו את בתי לאשה, וזהו אומרו, אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, ואז החזירם עתניאל אחיו בפלפולו, וזהו וילכדה עתניאל וכו'.

כלומר כלב בן יפונה מוכן לתת את בתו למי שיוכל להחזיר את 300 ההלכות שנשכחו בגלל יהושע . והוא רצה לתת את קרית ספר תמורת זה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתא⁽¹¹⁶⁾ תנא, בברייתא שנינו: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, מדרשי "קל וחומר", וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים,⁽¹¹⁷⁾ נשתכחו בימי אבלו של משה!

נאמר בספר יהושע בעת חלוקת הארץ [פרק טו] וכן נאמר בספר שופטים [א, בשינויים מועטים]: "ולכלב בן יפונה נתן [יהושע] חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע, את קרית ארבע אבי הענק, היא חברון. ויורש משם כלב את שלשה בני הענק. את ששי ואת אחימן ואת תלמי ילידי הענק. ויעל [כלב] משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר. ויאמר כלב: אשר יכה את קרית ספר, ולכדה - ונתתי לו את עכסה בתי לאשה! וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור. ויאמר לה כלב: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה! כי ארץ הנגב נתתני?! ונתתה לי גולות מים! ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות".ופשט הכתובים הוא, שכלב לא הסתפק בחברון נחלתו, ורצה ללכוד גם את העיר דביר, ששמה היה מלפנים "קרית ספר", ולא הצליח, ונתן את עכסה בתו לאחיו עתניאל עבור לכידתו את העיר. והיות ודביר [קרית ספר] היתה מקום יבש, ביקשה את עתניאל שיבקש מאביה שדה, כלומר, נחלה מבורכת במים, ולא ביקש, ופעלה בעצמה שיתן לה אביה גולות מים.אבל⁽¹¹⁸⁾ חז"ל דרשו פסוק זה לענין ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ולפי דרשה זו, "דביר" הוא כינוי ל"דברי תורה", והיינו עיר מושב חכמים לדון על אלו ההלכות. ו"קרית ספר" הן מספרי ההלכות שספרום הסופרים.⁽¹¹⁹⁾ ו"לפנים" הוא ההלכות שהיו ידועות בימי משה, ונשתכחו. כלומר, שעתה מתווכחים בהן ולפנים הן היו ידועות, ועתניאל בן קנז "לכדה", שהחזיר אותן בפלפולו.

אלא, שעכסה לא התרצתה מכך שעתניאל אינו עשיר, וביקשה מאביה עשירות, וענה לה אביה שודאי לא יצטרך למזונות, כמו שיבואר.

אמר רבי אבהו: אף על פי כן, שנשכחו ההלכות בימי אבלו של משה, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב".עוד נאמר שם "ויתן לו את עכסה בתו לאשה". ולמה נקרא שמה "עכסה"?אמר רבי יוחנן,⁽¹²⁰⁾ מפני שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו, מתוך יפיה.⁽¹²¹⁾נאמר שם עוד, "ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה. ותצנח מעל החמור", ודרשינן, מאי פירוש "ותצנח"? אמר רבא אמר רבי יצחק: מלשון "צווחה".⁽¹²²⁾ שצעקה אל אביה ואמרה לו: מה חמור זה ["מעל החמור"] כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק - כך אשה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה, מיד צועקת, כמו שנאמר שם "ויאמר לה אביה: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני [נתת לי]", ודרשינן "נגב" מלשון "יבש", כלומר, בית שמנוגב מכל טובה נתת לי?! ועוד אמרה "ונתתה לי גולות מים", ואין "מים" אלא תורה", ו"גולות מים" היינו אדם שהתורה גלויה לו. וכי אדם שאין בו אלא תורה בלבד, נתת לי?!ומה השיב לה? נאמר שם "ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות", ודרשינן: כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾.

ואכן יש ויכוח בן המפרשים מה הכוונה שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו

רש"י אומר מסכת תמורה דף טז עמוד א

כועס על אשתו - מתוך יופיה

ואומר היפה תואר בראשית (פרשת חיי שרה) פרשה ס סימן ג

והתוספות [שם ד"ה שלשה] כתבו שיש מפרשים דלכך נקראת עכסה, שכל הרואה אותה כועס על אשתו, וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקחזו בה, והיה סומך בזכותה ובזכות דידיה מסתייע דלא מזווגין לה אלא כפי מעשיה,

ולפרוש שלי שחברון זה מקום ראוי לקבלת כל התורה כלב רצה את כולה כלומר את כל התורה אבל קיבל רק את החלק החיצוני שלה ועל ידי המאמצים שלו שנתן את ביתו חזרו חזרה רק 1700 הלכות מתוך 3000 או שנגיד שיש עוד 300 של יהושע סה"כ 3300 הלכות שנשכחו ועתניאל בן קנז החזיר רק 1700 ונשאר 1600 שלא חזרו .כלומר כל המשא ומתן של כלב בן יפונה הוא על כמה תורה הוא יקבל . ניתן לפרש את הויכוח מול אשתו של עתניאל בצורה קצת אחרת שניתנת להיכנס גם בתוך פרוש הגמרא . עכסה מבינה שבעלה לא קיבל את כל התורה רק חלק ממנה כי כלב קיבל רק את הפרברים של חברון וזה מה שהוא יכול לתת. היא יודעת שמשה שהיה לו כל התורה כולה היה גם עשיר כי מי שיש לו את התורה כולה יש לו הכול כולל עשירות  . אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף צב עמוד א

ומקשינן להך לישנא: וליגמר ממשה, שגובה הלויים היה עשר אמות כמותו, ולמה לא נלמד מנשיאת המזבח על ידי הלויים?ומתרצינן: דילמא משה שאני. דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם, גבור, ועשיר, ובעל קומה.

 ועכסה הבינה שהתורה של בעלה אולי לא מספיקה גם לפרנס אותה ואז היא אומרת לבעלה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ומה זה שדה ? היא רוצה גם את מערכת המכפלה ששמה שדה

וכך כותב הזוהר הקדוש (תרגום )

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר, הַמְּעָרָה הַזּוֹ אֵינָהּ כְּפוּלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַחַר כָּךְ הַכָּתוּב קָרָא לָהּ מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה. מַכְפֵּלָה הוּא קָרָא לַשָּׂדֶה.

אָמַר לוֹ, כָּךְ קוֹרֵא לָהּ - מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי, חַיֶּיךְ, הַמְּעָרָה הִיא מַכְפֵּלָה, וְלֹא הַשָּׂדֶה נִקְרָא מַכְפֵּלָה. אֶלָּא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה נִקְרָאִים עַל שֵׁם מַכְפֵּלָה, שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, וְלֹא הַמְּעָרָה, שֶׁהֲרֵי הַמְּעָרָה הִיא בַּשָּׂדֶה, וְאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּדָבָר אַחֵר.

כלומר היא רוצה שכלב ייתן לה או יבקש את כל התורה כולה ולא רק חלק ממנה ואם אין את כל התורה אז הוא צריך לתת משהו להתפרנס ממנו

משיב לה כלב "כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾."

וזה מתכתב עם הפרוש של התוספות שעסכה היית צדיקה והיא חשבה שהתורה של בעלה לא מספיק כדי שגם יהיה לה פרנסה ראויה וכלב הסביר לה שהיא טועה . יכול להיות גם שהבקשה של עכסה  היא זו שגרמה לו לבקש את חברון כולה (לפי שיטתי) מיהושע כדי שיהיה לו את כל התורה כולה

וכך כותב החשוקי חמד הקדמה לזרעים

ואמר כי הענין כך הוא, כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע היינו לפי שהתורה היא דפוס העולם ובתורה נברא העולם, וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתיחס אליה, וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיות ארץ ישראל היה בידם, לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה. והנה נודע כי שם כל דבר הוא החיות והפנימיות של אותו דבר, כי נפש חיה הוא שמו (בראשית ב יט), וזהו שאמר הכתוב כי כשהגיעו אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים דייקא, ר"ל שם של דביר החיות והפנימיות שלו הוא קרית ספר, ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, שזהו היה החיות של אותו המחוז, ממילא בהגיעם לשם תשש כחם ולא יכלו לכבוש, בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז, לכן אמר כלב אשר יכה את קרית ספר, דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו, וממילא ולכדה שילכד העיר אח"כ, ונתתי לו כו', וילכדה עתניאל כו' כמאמר רז"ל שהחזירו מפלפולו ואז לכד המחוז ההוא, עד כאן דברי החכם ושפתים ישק, עכ"ל הערבי נחל.

כלומר עתניאל כבש חלק מהתורה ולא את כולה כפי יכולתו . כלב רצה לקבל את הכול מהקב"ה ולכן רצה את כל חברון כולל מערת המכפלה אבל הקב"ה נתן לו רק את הפרברים .

עכסה חשבה שמה שקיבל בעלה לא יספיק למחיה שלהם וכלב הסביר לה שלא כך הדבר .

ומתוך כך אומר הזוהר הקדוש על מערכת המכפלה

בֹּא רְאֵה, תַּחַת יְרוּשָׁלַיִם נִכְפְּלָה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא עוֹמֶדֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּמוֹ כֵן יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה - יְרוּשָׁלַיִם מַטָּה. אֲחוּזָה לְמַעְלָה וַאֲחוּזָה לְמַטָּה. יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה אֲחוּזָה בִּשְׁנֵי צְדָדִים - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה [ירושלים למטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה], וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא כְּפוּלָה.

כלומר מערת המכפלה היא הקצה של ירושלים וירושלים מקפלת את כל ארץ ישראל ולכן קבלת התורה במערכת המכפלה היא ההתחלה שבו ניתן להגיע לעץ החיים ושם נמצא החרב המתהפכת וכך כותב הזוהר הקדוש

וּלְמַעְלָה מֵהֶם שׁוֹמְרִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּחוֹמוֹת הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ו) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְלָמַדְנוּ, שִׁבְעָה פְתָחִים יֵשׁ לְנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס עַד מְקוֹם מַעֲלָתָם, וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח שׁוֹמְרִים.

הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן - נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לְגַן עֵדֶן, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר עָלָיו. זָכְתָה - הוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם, שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. וְיָצְאָה מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן.

הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי - בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, וּמוֹצְאָה אֶת הַכְּרוּבִים וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. זָכְתָה - נִכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם. וְאִם לָאו - שָׁם תְּקַבֵּל עָנְשָׁהּ, וְתִשָּׂרֵף בְּלַהַט הַכְּרוּבִים. וּכְנֶגְדָּם הָיוּ הַכְּרוּבִים בַּמִּקְדָּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן נִכְנַס בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכָה - נִכְנַס בְּשָׁלוֹם. לֹא זָכָה - מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים יוֹצֵא לַהַב, וְנִשְׂרַף מִבִּפְנִים וּמֵת. וְהָיוּ מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אֵלּוּ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר גַּן עֵדֶן, לְצָרֵף הַנְּשָׁמוֹת.

וזה בדיוק המקום שבו ניתן לתקן את חטא האדם הראשון כדי להסיר את החרב המתהפכת מדרך ארץ לכיוון עץ החיים זה התורה כי קבלת התורה מתקנת את חטא האדם הראשון אבל קבלת התורה במדבר היא רק חלק מתהליך הכולל גלות כי עם ישראל לא היה ראוי . אם עם ישראל היה ראוי הוא היה עולה דרך פלישתים מקבל את התורה בחברון וצעד ישירות לעץ החיים כי החרב המתהפכת היית נעלמת  . ואת המשמעות של חברון והתיקון שנעשה שם אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּשֶׁחֲבֵרִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּלֵב אֶחָד, וְאִם נִפְגְּשׁוּ אוֹ שֶׁהוֹלְכִים עִמָּם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, אוֹ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, צְרִיכִים לְהִפָּרֵד מֵהֶם. מִנַּיִן לָנוּ? מִכָּלֵב, שֶׁכָּתוּב (במדבר יד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי. מַה זֶּה רוּחַ אַחֶרֶת? שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים, שֶׁכָּתוּב (שם יג) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים וּבָא לְבַדּוֹ לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת.

וְחֶבְרוֹן נִתְּנָה לוֹ חֵלֶק יְרֻשָּׁה לְהַחֲזִיק בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א) וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ. לָמָּה נָתְנוּ לוֹ אֶת חֶבְרוֹן? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּטַּח בְּקִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִנָּצֵל מֵאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּצַּל - לֹא! אֶלָּא, סוֹד הַדָּבָר שָׁמַעְתִּי, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (שמואל א ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, כֵּיוָן שֶׁהֲרֵי מֵת שָׁאוּל, וְדָוִד נִמְשַׁח בִּימֵי שָׁאוּל לְקַבֵל מַלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁמֵּת שָׁאוּל לָמָּה לֹא הִמְלִיכוּ אֶת דָּוִד וְלֹא קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְחֶבְרוֹן וְקִבֵּל מַלְכוּת עַל יְהוּדָה לְבַדָּהּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְהִתְעַכֵּב שָׁם כָּל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, וְאַחַר שֶׁמֵּת אִישׁ בֹּשֶׁת קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם?

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וְסִימָנְךָֹ - (מלכים א ו) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלֹא כָתוּב וַיִּבְנֵהוּ בְּשֶׁבַע שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. מִי אֵלּוּ שֵׁשֶׁת הַיָּמִים? זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם. וְאַבְרָהָם נִקְרָא שֵׁשֶׁת יָמִים, וּמִשּׁוּם (ובו) שֶׁהוּא שֵׁשֶׁת יָמִים, נִבְנָה הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ (בזה) גָוֶן, וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת

כלומר התיקון לפני קבלת התורה הנמצאת בעדן אמור להיות במערת המכפלה ומשם האבות יצעדו לירושלים .

לסיכום ניתן לתרץ את הקושיה החזקה של הרב הרשלר ולהעמיד את הגמרא באופן שפירשתי  שכלב רצה את כל התורה אבל קיבל רק חלק . ביתו עכסה שהיית צדיקה הבינה שהתורה החלקית של בעלה לא יספיק להם ולכן בקשה מאביה פרנסה ובקשה ממנו לקבל את כל התורה או שיתן לה אמצעי לחיות כלב אכן ביקש  מהקב"ה את כל חברון כפי שאמר הקב"ה למשה במעמד הסנה כלומר את כל התורה כולה אבל קיבל בסופו של דבר משהו חלקי  כי כנראה עדיין לא היה ראוי .