פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ? ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת משפטים האם הקושיה של הרב הרשלר שה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שדיבר הקב"ה למשה אחרי חטא המרגלים וסותר לחלוטין את הפרוש שלי ? מה קיבל באמת כלב ? מה ביקש באמת כלב מיהושע ? האם הבקשה של כלב קשורה לקבלת התורה או לקבלת חלק מארץ ישראל ? האם התורה של אדם קשורה לחלק ששייך לו בארץ ישראל ? האם עכסה היית צדיקה ? האם מה שבקשה עכסה מבעלה מראה על חוסר אמונה ? האם מה שבקשה עכסה גרם לכלב לבקש את כל חברון כלומר את כל התורה ? האם מי שיש לו תורה חלקית בלבד הקב"ה יפרנס אותו ללא השתדלות ? למה התיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במערכת המכפלה ? מתי תוסר  החרב המתהפכת ומה מקומה כיום ? מה הקשר של מערכת המכפלה לירושלים ?  ‏כ"ו/שבט/תשפ"ב

שבוע שעבר ניסיתי להראות שחברון היא המקום שהיה אמור להיות מעמד מתן תורה במידה ועם ישראל היה עולה דרך פלשתים והבאתי כאסמכתא את מה שכתוב בספר יהושע פרק יד פסוק י - יג

 (יב) וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְקֹוָ֤ק אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:

(יג) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה:

והעיר לי הרב הרשלר שבפשט הדברים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  מדבר על מה שאמר הקב"ה למשה בספר דברים דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לד - לו

(לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְקֹוָ֖ק אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר:

(לה) אִם־יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַאֲבֹתֵיכֶֽם:

(לו) זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ ה֣וּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַחֲרֵ֥י יְקֹוָֽק:

ואומר רבינו בחיי דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לו

(לו) הארץ אשר דרך בה. היא חברון, שנאמר: (במדבר יג, כב) "ויבא עד חברון". והזכיר כלב תחלה כי הש"י יזכירנו כן לעולם ואחריו יהושע.

אם כך יוצא לנו שחברון ניתנה ליהושע כי הוא התהלך בה והבקשה שלו היית על מה שהבטיח הקב"ה למשה מיד לאחר חטא המרגלים . זה סותר את מה שרציתי לפרש שמדובר אשר דיבר הקב"ה ביום ההוא מדובר על מעמד הסנה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

ומנלן שכלב נטל את חלקו בלא גורל?דכתיב, "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה⁽²⁰⁵⁾, ויורש משם את שלשה בני הענק".ומקשה הגמרא: כיצד נתנו לו את חברון, והלא חברון עיר מקלט הואי?

אמר אביי: כלב קיבל את פרוורהא. [פרברי, וסביבות העיר].דכתיב, "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו".ואכן, חברון עצמה לא נתנה לו אלא היתה עיר מקלט.

יוצא לנו שלכלב לא ניתנה חברון הוא קיבל  רק הפרברים שלה

אומר הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב

עיר מקלט הואי - כדכתיב ביהושע ולבני אהרן הכהנים נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה.

פרוורהא - כפרים ושדות שסביב להעיר חוצה למגרש.

אם כן אומנם כלב קיבל חלקים חיצוניים של חברון ולא את עיקר חברון . ולכן לשיטתי ניתן להגיד שאכן ביקש כלב את חברון המקורית ולא את הפרברים הוא ביקש את הערים הבצורות כלומר את עיקר חברון אבל יהושע נתן לו רק את החלק החיצוני מחוץ אפילו למגרש של חברון . ואם כך הפרוש שלי חוזר בשופי למקומו . יוצא לנו שהפרוש של הפסוקים בספר דברים וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ מדובר לפי הפרשנות של יהושע בפרברים של חברון . יכול להיות 2 פרושים שכלב עצמו הבין שהקב"ה הבטיח לו את חברון עצמה אבל יהושע פסק אחרת או שכלב רצה ודיבר שמגיע לו את כל חברון כמו שהבטיח למשה במעמד הסנה והקב"ה נתן לו רק את הפרברים.

ויש לי ראיה מצוינת לרצון של כלב בן יפונה לקבל את חברון כלומר את המקום שהיה ראוי לקבל את כל התורה במעשה של ביתו עכסה

נאמר בשופטים פרק א פסוק יב - יג

(יב) וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר־יַכֶּ֥ה אֶת־קִרְיַת־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְנָתַ֥תִּי ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה:

(יג) וַֽיִּלְכְּדָהּ֙ עָתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֣ן מִמֶּ֑נּוּ וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־עַכְסָ֥ה בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:

ואומר האלשיך פרשת שופטים

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל (תמורה טז א) האומרים כי שלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והלכו אצל יהושע ולא ידע ובקשו לרגום אותו באבנים, עד שבא כלב ואמר מי אשר יזכור אותן בפלפולו אתן לו את בתי לאשה, וזהו אומרו, אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה, ואז החזירם עתניאל אחיו בפלפולו, וזהו וילכדה עתניאל וכו'.

כלומר כלב בן יפונה מוכן לתת את בתו למי שיוכל להחזיר את 300 ההלכות שנשכחו בגלל יהושע . והוא רצה לתת את קרית ספר תמורת זה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתא⁽¹¹⁶⁾ תנא, בברייתא שנינו: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, מדרשי "קל וחומר", וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים,⁽¹¹⁷⁾ נשתכחו בימי אבלו של משה!

נאמר בספר יהושע בעת חלוקת הארץ [פרק טו] וכן נאמר בספר שופטים [א, בשינויים מועטים]: "ולכלב בן יפונה נתן [יהושע] חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע, את קרית ארבע אבי הענק, היא חברון. ויורש משם כלב את שלשה בני הענק. את ששי ואת אחימן ואת תלמי ילידי הענק. ויעל [כלב] משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר. ויאמר כלב: אשר יכה את קרית ספר, ולכדה - ונתתי לו את עכסה בתי לאשה! וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור. ויאמר לה כלב: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה! כי ארץ הנגב נתתני?! ונתתה לי גולות מים! ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות".ופשט הכתובים הוא, שכלב לא הסתפק בחברון נחלתו, ורצה ללכוד גם את העיר דביר, ששמה היה מלפנים "קרית ספר", ולא הצליח, ונתן את עכסה בתו לאחיו עתניאל עבור לכידתו את העיר. והיות ודביר [קרית ספר] היתה מקום יבש, ביקשה את עתניאל שיבקש מאביה שדה, כלומר, נחלה מבורכת במים, ולא ביקש, ופעלה בעצמה שיתן לה אביה גולות מים.אבל⁽¹¹⁸⁾ חז"ל דרשו פסוק זה לענין ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ולפי דרשה זו, "דביר" הוא כינוי ל"דברי תורה", והיינו עיר מושב חכמים לדון על אלו ההלכות. ו"קרית ספר" הן מספרי ההלכות שספרום הסופרים.⁽¹¹⁹⁾ ו"לפנים" הוא ההלכות שהיו ידועות בימי משה, ונשתכחו. כלומר, שעתה מתווכחים בהן ולפנים הן היו ידועות, ועתניאל בן קנז "לכדה", שהחזיר אותן בפלפולו.

אלא, שעכסה לא התרצתה מכך שעתניאל אינו עשיר, וביקשה מאביה עשירות, וענה לה אביה שודאי לא יצטרך למזונות, כמו שיבואר.

אמר רבי אבהו: אף על פי כן, שנשכחו ההלכות בימי אבלו של משה, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב".עוד נאמר שם "ויתן לו את עכסה בתו לאשה". ולמה נקרא שמה "עכסה"?אמר רבי יוחנן,⁽¹²⁰⁾ מפני שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו, מתוך יפיה.⁽¹²¹⁾נאמר שם עוד, "ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה. ותצנח מעל החמור", ודרשינן, מאי פירוש "ותצנח"? אמר רבא אמר רבי יצחק: מלשון "צווחה".⁽¹²²⁾ שצעקה אל אביה ואמרה לו: מה חמור זה ["מעל החמור"] כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק - כך אשה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה, מיד צועקת, כמו שנאמר שם "ויאמר לה אביה: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני [נתת לי]", ודרשינן "נגב" מלשון "יבש", כלומר, בית שמנוגב מכל טובה נתת לי?! ועוד אמרה "ונתתה לי גולות מים", ואין "מים" אלא תורה", ו"גולות מים" היינו אדם שהתורה גלויה לו. וכי אדם שאין בו אלא תורה בלבד, נתת לי?!ומה השיב לה? נאמר שם "ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות", ודרשינן: כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾.

ואכן יש ויכוח בן המפרשים מה הכוונה שכל הרואה אותה, "כועס" על אשתו

רש"י אומר מסכת תמורה דף טז עמוד א

כועס על אשתו - מתוך יופיה

ואומר היפה תואר בראשית (פרשת חיי שרה) פרשה ס סימן ג

והתוספות [שם ד"ה שלשה] כתבו שיש מפרשים דלכך נקראת עכסה, שכל הרואה אותה כועס על אשתו, וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקחזו בה, והיה סומך בזכותה ובזכות דידיה מסתייע דלא מזווגין לה אלא כפי מעשיה,

ולפרוש שלי שחברון זה מקום ראוי לקבלת כל התורה כלב רצה את כולה כלומר את כל התורה אבל קיבל רק את החלק החיצוני שלה ועל ידי המאמצים שלו שנתן את ביתו חזרו חזרה רק 1700 הלכות מתוך 3000 או שנגיד שיש עוד 300 של יהושע סה"כ 3300 הלכות שנשכחו ועתניאל בן קנז החזיר רק 1700 ונשאר 1600 שלא חזרו .כלומר כל המשא ומתן של כלב בן יפונה הוא על כמה תורה הוא יקבל . ניתן לפרש את הויכוח מול אשתו של עתניאל בצורה קצת אחרת שניתנת להיכנס גם בתוך פרוש הגמרא . עכסה מבינה שבעלה לא קיבל את כל התורה רק חלק ממנה כי כלב קיבל רק את הפרברים של חברון וזה מה שהוא יכול לתת. היא יודעת שמשה שהיה לו כל התורה כולה היה גם עשיר כי מי שיש לו את התורה כולה יש לו הכול כולל עשירות  . אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף צב עמוד א

ומקשינן להך לישנא: וליגמר ממשה, שגובה הלויים היה עשר אמות כמותו, ולמה לא נלמד מנשיאת המזבח על ידי הלויים?ומתרצינן: דילמא משה שאני. דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם, גבור, ועשיר, ובעל קומה.

 ועכסה הבינה שהתורה של בעלה אולי לא מספיקה גם לפרנס אותה ואז היא אומרת לבעלה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ומה זה שדה ? היא רוצה גם את מערכת המכפלה ששמה שדה

וכך כותב הזוהר הקדוש (תרגום )

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר, הַמְּעָרָה הַזּוֹ אֵינָהּ כְּפוּלָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְאַחַר כָּךְ הַכָּתוּב קָרָא לָהּ מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה. מַכְפֵּלָה הוּא קָרָא לַשָּׂדֶה.

אָמַר לוֹ, כָּךְ קוֹרֵא לָהּ - מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲבָל וַדַּאי, חַיֶּיךְ, הַמְּעָרָה הִיא מַכְפֵּלָה, וְלֹא הַשָּׂדֶה נִקְרָא מַכְפֵּלָה. אֶלָּא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה נִקְרָאִים עַל שֵׁם מַכְפֵּלָה, שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וַדַּאי, וְלֹא הַמְּעָרָה, שֶׁהֲרֵי הַמְּעָרָה הִיא בַּשָּׂדֶה, וְאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה עוֹמֵד בְּדָבָר אַחֵר.

כלומר היא רוצה שכלב ייתן לה או יבקש את כל התורה כולה ולא רק חלק ממנה ואם אין את כל התורה אז הוא צריך לתת משהו להתפרנס ממנו

משיב לה כלב "כך אמר לה: מי⁽¹²³⁾ שכל רזי עליונים ותחתונים גלוים לו⁽¹²⁴⁾ - יבקש ממני מזונות?! הלא ודאי לא יצטרך למזונות, דכתיב בתורה [משלי לא] "היתה כאניות סוחר"⁽¹²⁵⁾."

וזה מתכתב עם הפרוש של התוספות שעסכה היית צדיקה והיא חשבה שהתורה של בעלה לא מספיק כדי שגם יהיה לה פרנסה ראויה וכלב הסביר לה שהיא טועה . יכול להיות גם שהבקשה של עכסה  היא זו שגרמה לו לבקש את חברון כולה (לפי שיטתי) מיהושע כדי שיהיה לו את כל התורה כולה

וכך כותב החשוקי חמד הקדמה לזרעים

ואמר כי הענין כך הוא, כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע היינו לפי שהתורה היא דפוס העולם ובתורה נברא העולם, וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתיחס אליה, וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיות ארץ ישראל היה בידם, לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה. והנה נודע כי שם כל דבר הוא החיות והפנימיות של אותו דבר, כי נפש חיה הוא שמו (בראשית ב יט), וזהו שאמר הכתוב כי כשהגיעו אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים דייקא, ר"ל שם של דביר החיות והפנימיות שלו הוא קרית ספר, ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, שזהו היה החיות של אותו המחוז, ממילא בהגיעם לשם תשש כחם ולא יכלו לכבוש, בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז, לכן אמר כלב אשר יכה את קרית ספר, דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו, וממילא ולכדה שילכד העיר אח"כ, ונתתי לו כו', וילכדה עתניאל כו' כמאמר רז"ל שהחזירו מפלפולו ואז לכד המחוז ההוא, עד כאן דברי החכם ושפתים ישק, עכ"ל הערבי נחל.

כלומר עתניאל כבש חלק מהתורה ולא את כולה כפי יכולתו . כלב רצה לקבל את הכול מהקב"ה ולכן רצה את כל חברון כולל מערת המכפלה אבל הקב"ה נתן לו רק את הפרברים .

עכסה חשבה שמה שקיבל בעלה לא יספיק למחיה שלהם וכלב הסביר לה שלא כך הדבר .

ומתוך כך אומר הזוהר הקדוש על מערכת המכפלה

בֹּא רְאֵה, תַּחַת יְרוּשָׁלַיִם נִכְפְּלָה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא עוֹמֶדֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּמוֹ כֵן יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה - יְרוּשָׁלַיִם מַטָּה. אֲחוּזָה לְמַעְלָה וַאֲחוּזָה לְמַטָּה. יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה אֲחוּזָה בִּשְׁנֵי צְדָדִים - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה [ירושלים למטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה], וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא כְּפוּלָה.

כלומר מערת המכפלה היא הקצה של ירושלים וירושלים מקפלת את כל ארץ ישראל ולכן קבלת התורה במערכת המכפלה היא ההתחלה שבו ניתן להגיע לעץ החיים ושם נמצא החרב המתהפכת וכך כותב הזוהר הקדוש

וּלְמַעְלָה מֵהֶם שׁוֹמְרִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּחוֹמוֹת הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ו) עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים - אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְלָמַדְנוּ, שִׁבְעָה פְתָחִים יֵשׁ לְנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לְהִכָּנֵס עַד מְקוֹם מַעֲלָתָם, וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח שׁוֹמְרִים.

הַפֶּתַח הָרִאשׁוֹן - נִכְנֶסֶת הַנְּשָׁמָה בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לְגַן עֵדֶן, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן שׁוֹמֵר עָלָיו. זָכְתָה - הוּא מַכְרִיז וְאוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם, שָׁלוֹם בּוֹאֵךְ. וְיָצְאָה מִפֶּתַח הָרִאשׁוֹן.

הַפֶּתַח הַשֵּׁנִי - בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, וּמוֹצְאָה אֶת הַכְּרוּבִים וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. זָכְתָה - נִכְנֶסֶת בְּשָׁלוֹם. וְאִם לָאו - שָׁם תְּקַבֵּל עָנְשָׁהּ, וְתִשָּׂרֵף בְּלַהַט הַכְּרוּבִים. וּכְנֶגְדָּם הָיוּ הַכְּרוּבִים בַּמִּקְדָּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן נִכְנַס בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכָה - נִכְנַס בְּשָׁלוֹם. לֹא זָכָה - מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים יוֹצֵא לַהַב, וְנִשְׂרַף מִבִּפְנִים וּמֵת. וְהָיוּ מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אֵלּוּ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר גַּן עֵדֶן, לְצָרֵף הַנְּשָׁמוֹת.

וזה בדיוק המקום שבו ניתן לתקן את חטא האדם הראשון כדי להסיר את החרב המתהפכת מדרך ארץ לכיוון עץ החיים זה התורה כי קבלת התורה מתקנת את חטא האדם הראשון אבל קבלת התורה במדבר היא רק חלק מתהליך הכולל גלות כי עם ישראל לא היה ראוי . אם עם ישראל היה ראוי הוא היה עולה דרך פלישתים מקבל את התורה בחברון וצעד ישירות לעץ החיים כי החרב המתהפכת היית נעלמת  . ואת המשמעות של חברון והתיקון שנעשה שם אומר הזוהר הקדוש

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּשֶׁחֲבֵרִים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּלֵב אֶחָד, וְאִם נִפְגְּשׁוּ אוֹ שֶׁהוֹלְכִים עִמָּם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, אוֹ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, צְרִיכִים לְהִפָּרֵד מֵהֶם. מִנַּיִן לָנוּ? מִכָּלֵב, שֶׁכָּתוּב (במדבר יד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי. מַה זֶּה רוּחַ אַחֶרֶת? שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים, שֶׁכָּתוּב (שם יג) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים וּבָא לְבַדּוֹ לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת.

וְחֶבְרוֹן נִתְּנָה לוֹ חֵלֶק יְרֻשָּׁה לְהַחֲזִיק בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א) וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ. לָמָּה נָתְנוּ לוֹ אֶת חֶבְרוֹן? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּטַּח בְּקִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִנָּצֵל מֵאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּצַּל - לֹא! אֶלָּא, סוֹד הַדָּבָר שָׁמַעְתִּי, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב (שמואל א ב) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, כֵּיוָן שֶׁהֲרֵי מֵת שָׁאוּל, וְדָוִד נִמְשַׁח בִּימֵי שָׁאוּל לְקַבֵל מַלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁמֵּת שָׁאוּל לָמָּה לֹא הִמְלִיכוּ אֶת דָּוִד וְלֹא קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְחֶבְרוֹן וְקִבֵּל מַלְכוּת עַל יְהוּדָה לְבַדָּהּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְהִתְעַכֵּב שָׁם כָּל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, וְאַחַר שֶׁמֵּת אִישׁ בֹּשֶׁת קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם?

אֶלָּא הַכֹּל הוּא סוֹד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם, נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא שֵׁבַע שָׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.

וְסִימָנְךָֹ - (מלכים א ו) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלֹא כָתוּב וַיִּבְנֵהוּ בְּשֶׁבַע שָׁנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. מִי אֵלּוּ שֵׁשֶׁת הַיָּמִים? זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב (בראשית ב) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם. וְאַבְרָהָם נִקְרָא שֵׁשֶׁת יָמִים, וּמִשּׁוּם (ובו) שֶׁהוּא שֵׁשֶׁת יָמִים, נִבְנָה הָעוֹלָם בְּאוֹתוֹ (בזה) גָוֶן, וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים.

וּבֹא רְאֵה, דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָה עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת, וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל, נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵן כָּלֵב, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת

כלומר התיקון לפני קבלת התורה הנמצאת בעדן אמור להיות במערת המכפלה ומשם האבות יצעדו לירושלים .

לסיכום ניתן לתרץ את הקושיה החזקה של הרב הרשלר ולהעמיד את הגמרא באופן שפירשתי  שכלב רצה את כל התורה אבל קיבל רק חלק . ביתו עכסה שהיית צדיקה הבינה שהתורה החלקית של בעלה לא יספיק להם ולכן בקשה מאביה פרנסה ובקשה ממנו לקבל את כל התורה או שיתן לה אמצעי לחיות כלב אכן ביקש  מהקב"ה את כל חברון כפי שאמר הקב"ה למשה במעמד הסנה כלומר את כל התורה כולה אבל קיבל בסופו של דבר משהו חלקי  כי כנראה עדיין לא היה ראוי .

פרשת יתרו האם הר סיני הוא המקום היחידי שיכול להיות עליו מתן תורה ? כאשר אמר הקב"ה למשה ההר הזה לאיזה הר התכוון ? האם כל הפרטים של מעמד הר סיני היו ברורים ? האם ההר הזה יכול להיות חברון ? האם חברון שייכת לאחד השבטים ומה הקשר לאפשרות למתן תורה בחברון ? למה חברון מתאימה למעמד מתן תורה ? האם אברהם עשה הסכם עם אבימלך בכוונה כדי שעם ישראל לא יכנס דרך פלשתים ? מה הקשר לתפקידו של אברהם בכניסה של מערכת המכפלה למנוע כניסה לגן עדן ? האם מתן תורה מתאים למקומו של האדם הראשון במערת המכפלה ? למה הענקים היו בחברון ומה הקשר למתן תורה אפשרי בחברון ? האם יש קשר להר הטוב הזה הר המוריה למתן תורה ? ‏י"ט/שבט/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת יתרו האם הר סיני הוא המקום היחידי שיכול להיות עליו מתן תורה ? כאשר אמר הקב"ה למשה ההר הזה לאיזה הר התכוון  ? האם כל הפרטים של מעמד הר סיני היו ברורים ? האם ההר הזה יכול להיות חברון ? האם חברון שייכת לאחד השבטים ומה הקשר לאפשרות למתן תורה בחברון ? למה חברון מתאימה למעמד מתן תורה  ? האם אברהם עשה הסכם עם אבימלך בכוונה כדי שעם ישראל לא יכנס דרך פלשתים ? מה הקשר לתפקידו של אברהם בכניסה של מערכת המכפלה למנוע כניסה לגן עדן ? האם מתן תורה מתאים למקומו של  האדם הראשון במערת המכפלה ? למה הענקים היו בחברון ומה הקשר למתן תורה אפשרי בחברון ? האם יש קשר להר הטוב הזה הר המוריה למתן תורה ? ‏י"ט/שבט/תשפ"ב

בשבוע שעבר פרשת בשלח דנתי בנושא יציאת מצרים דרך ארץ פלשתים שהיה מסלול אפשרי ובגלל כמה סיבות לא בוצע בפועל ושאלתי את השאלה אם עם ישראל היה נכנס לארץ פלשתים היכן היה מעמד מתן תורה ? במסלול הצפוני לא היה מתן תורה מתרחש על הר סיני וכל הנושא נשאר בצריך עיון .

השבת פרשת יתרו עם ישראל מקבל את התורה על הר סיני ואני רוצה לעיין האם זה באמת המקום היחידי שיכול היה להיות עליו מתן תורה או יש הר חילופי למעמד הר סיני במסלול דרך ארץ פלשתים?

כתוב בפרשה שלנו שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק ב

(ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:

והבשורה על מעמד מתן תורה היה במעמד הסנה

שמות (פרשת שמות) פרק ג פסוק י - יב

(י) וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

(יא) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

(יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה:

לכאורה מה שאומר הקב"ה במעמד הסנה שעל ההר הזה תעבדון את האלוקים ומכאן שהשאלה שלי לא קיימת . או שאפשר להגיד שהראה לו בנבואה ואמר לו על ההר הזה ולא על ההר שהוא נמצא בו או אפשרות שהראה לו כמה אפשרויות . חוסר הבהירות של מעמד מתן תורה מופיע במפורש בדברי משה לפרעה שמות (פרשת בא) פרק י פסוק כו

(כו) וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:

כלום לא כל הפרטים על מתן תורה בהירים למשה וצריך לשים לב לדברים שיש בהם ספק כאשר משה אומר עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה כלומר מקום שהוא לא כל כך ברור .

וכך כתוב בשמות (פרשת בשלח) פרק יג פסוק יח

(יח) וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

אומר רבי אברהם בן הרמב"ם שמות (פרשת בשלח) פרק יג פסוק יח

(יח) ויסב. מורה שהתחילו בתחילת הדרך הישר ושוב נסבו ממנה:

כלומר הקב"ה הנהיג אותם במדבר על ידי עמוד האש . התחיל בדרך הישר דרך ארץ פלשתים ומתי שהו סובב אותם לדרך ארוכה מהסיבות שדברנו עליהם שבוע שעבר בפרשת בשלח כלומר אין מסלול ברור מלכתחילה .

ולכן אני חושב שניתן להגיד מתוך הסברא שיש כמה אפשריות של ההר בו יינתן מתן תורה וצריך למצוא לזה אסמכתא היכן זה רמוז בתורה ? ואכן מצאתי את הביטוי ההר הזה בספר יהושע פרק יד פסוק י - יג

(י) וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְקֹוָ֣ק׀ אוֹתִי֘ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֜ק אֶת־ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה:

(יא) עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא:

(יב) וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְקֹוָ֤ק אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק:

(יג) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה:

ומתברר שיהושע וכלב קבלו נחלה שלא בגורל וחברון נקראת ההר הזה  ונאמר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא  אולי מוסב על ההבטחה למשה לקבל את התורה על ההר ההוא במעמד הסנה , ואולי נגיד שההר הזה זה חברון  כלומר אם עם ישראל היה עולה דרך פלשתים היה מתן תורה נעשה על ההר הזה כלומר חברון . ועוד צריך להגיד שחברון שייכת לכל עם ישראל כי חברון היא עיר מקלט כלומר אינה נחלה של אף שבט ולכן מעמד מתן תורה היה יכול להיות בחברון

חברותא מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד א

אלא, שלא נטלו את חלקם בגורל, אלא על פי ה'....ומנלן שלא נטלו בגורל?יהושע, דכתיב, "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים".ומנלן שכלב נטל את חלקו בלא גורל?דכתיב, "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה⁽²⁰⁵⁾, ויורש משם את שלשה בני הענק".ומקשה הגמרא: כיצד נתנו לו את חברון, והלא חברון עיר מקלט הואי?אמר אביי: כלב קיבל את פרוורהא. [פרברי, וסביבות העיר].דכתיב, "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפונה באחוזתו".ואכן, חברון עצמה לא נתנה לו אלא היתה עיר מקלט.

ואומר הכלי יקר על חברון בראשית (פרשת וישב) פרק לז פסוק יד

(יד) וישלחהו מעמק חברון. פירש רש"י מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון. לשון עצה ולשון עמוקה צריכין ביאור כי מי יעץ זאת העצה ומה עומק יש בה. והקרוב אלי לומר בזה לפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה מד כא) אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם במה תרצה וידונו בניך בגיהנום או בגלויות, ואברהם בירר לו הגלויות אם כן זאת העצה היעוצה אשר יעץ אברהם לברר הגלויות במקום הגיהנום הנקרא שאול עמוקה, כי בזה מתורץ כשישראל חוטאים למה אין הקדוש ברוך הוא דן אותם על ארצם ולמה יגלם לארצות העמים, אלא לפי שהגלויות במקום הגיהנום העמוק על כן הדין להגלותם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ובערכו כל הארצות עמוקים, זה שנאמר (בראשית מה ט) רדה אלי אל תעמוד, כי בלכתם למצרים הלכו דרך ירידה כיורד לשאול עמוק, וזה עומד להם במקום שאול עמוקה, זהו שאמר מעצה עמוקה של אותו צדיק, כי הוא יעץ לבחור בעמק ארצות העמים כאמור:

אברהם בחר בגלות ולא בגיהינום לבניו ולכן חלק מהסיבה לאי כניסה דרך ארץ פלשתים היה אברהם שעשה הסכם עם אבימלך ולכן עם ישראל לא יכול היה להיכנס דרך ארץ פלשתים ונראה מכאן שזה חלק מהבחירה של אברהם בגלות ולא בגיהינום ולכן מתן תורה היה במדבר המסמל גלות ולא בארץ ישראל לפי הבחירה של אברהם .

ומה הקשר של גיהינום לבחירה של אברהם שלא יכנסו דרך פלשתים?

וכך אומר הזהר הקשור (תרגום )

וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן. פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה - שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

ולכאורה בחברון במערכת המכפלה יש מעין בית דין שנותן או לא נותן לנשמה לעבור לגן עדן ובית דין הזה מורכב משלשת האבות והאדם הראשון ואברהם היה צריך למנוע מעם ישראל להיכנס לגן עדן במידה והיה בוחר לא בעונש גלות כי אברהם נמצא בפתח של גן עדן שהיא בחברון ולכן אברהם העדיף את עונש הגלות וכן מסברא שייך להיות מעמד הר סיני בחברון במקום שהוא הכניסה לגן עדן ששם נמצא האדם הראשון שיכל לקבל את התורה בקלות לפני חטא האדם  הראשון אבל הוגלה מחוץ לעדן לאחר החטא ומקומו בחברון במערכת המכפלה והתיקון של חטא האדם הראשון צריך להיות במקום בו נמצא האדם הראשון כדי שמשם ימשיכו לכיוון עדן בו נמצא עץ החיים היא התורה .

לאחר התיקון של חטא האדם הראשון יגיע הרגע להגיע לעץ החיים היא התורה הנמצאת בעדן והמעבר לעדן  צריך להיות מחברון לעדן

פרקי דרבי אליעזר פרק יב

שֶׁמָּא תֹאמַר יֵשׁ מְלָאכָה בְּגַן עֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וַהֲלֹא נָהָר מוֹשֵׁךְ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [שם י] וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן. וּמַהוּ לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ,(י) אֶלָּא לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְלִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. וְאֵין עֵץ הַחַיִּים אֶלָא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [משלי ג, יח] עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.(יא)

ועץ החיים כלומר התורה נמצא על ההר הטוב הזה

נאמר בדברים (פרשת ואתחנן) פרק ג פסוק כג - כה

(כג) וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְקֹוָ֑ק בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר:

(כד) אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ:

(כה) אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן:

כלומר יש לנו מסע מההר = הר סיני

שמות (פרשת יתרו) פרק יט פסוק ב

(ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:

ממשיכים להר הזה שהוא חברון ומשם יגיעו להר הטוב הזה הוא הר המוריה ששם נמצא עדן

רש"י דברים (פרשת ואתחנן) פרק ג פסוק כה

ההר הטוב הזה - זו ירושלים:

והלבנון - זה בית המקדש:

ומתוך כך מובן למה בחברון נמצאים בני הענקים

(יב) וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְקֹוָ֤ק אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק

כי הענקים הם הצאצאים של המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם והתנגדו לקבלת התורה על ידי עם ישראל ולכן הם נמצאים במקום בו היה אמור היה להיות מעמד מתן תורה בחברון כי שם נמצא האדם הראשון והאבות בכניסה לגן עדן וזה המקום להלחם באדם . כלב בן יפונה שהצליח לעמוד מולם קיבל את אותו חלק שיהיה הנחלה שלו ואולי מכאן אפשר להבין את המרכזיות של שבט יהודה . ומשם זה נמשך לדוד המלך

שמואל ב פרק ב פסוק א - ד

(א) וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְקֹוָ֛ק אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה:

(ב) וַיַּ֤עַל שָׁם֙ דָּוִ֔ד וְגַ֖ם שְׁתֵּ֣י נָשָׁ֑יו אֲחִינֹ֙עַם֙ הַיִּזְרְעֵלִ֔ית וַאֲבִיגַ֕יִל אֵ֖שֶׁת נָבָ֥ל הַֽכַּרְמְלִֽי:

(ג) וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן:

(ד) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל: ס

ואומר החומת אנך שמואל ב פרק ב

ויאמר חברונה. אפשר כי אדה"ר במערת המכפלה והוא בעצם אד"ם ובזהר הקדוש פירשו להתחבר עם האבות על פי מדת"ם ואהניא ליה זכותם לכונן כסא דוד:

פרשת וארא באיזה שם התגלה הקב"ה לאבות ? באיזה שם התגלה הקב"ה למשה ? האם "יקוק" זה נקמה כמו שאומר מדרש אחד או התגלות בדרגה של "אספקלריה מאירה" כמו שאומר מדרש שני ? האם אלו מדרשים סותרים ? מה היה דרגת ההתגלות במעמד הר סיני ? למה בדרגה של "אל שדי" הקב"ה לא חייב למלא את ההבטחות שלו ? למה בדרגה של "אספקלריה מאירה" הבטחות צריכות להיות מקוימות ? למה הקב"ה פתח במעמד הר סיני גם 7 רקיעים עליונים וגם 7 רקיעים תחתונים ? למה חייבת להיות "נקמה " בדרגת "אספקלריה מאירה" ? ‏כ"ז/טבת/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת וארא באיזה שם התגלה הקב"ה לאבות ? באיזה שם התגלה הקב"ה למשה ? האם "יקוק" זה נקמה כמו שאומר מדרש אחד או התגלות בדרגה של "אספקלריה מאירה" כמו שאומר מדרש שני ? האם אלו מדרשים סותרים ? מה היה דרגת ההתגלות במעמד הר סיני ? למה בדרגה של "אל שדי" הקב"ה לא חייב למלא את ההבטחות שלו ? למה בדרגה של "אספקלריה מאירה" הבטחות צריכות להיות מקוימות ? למה הקב"ה פתח במעמד הר סיני גם 7 רקיעים עליונים וגם 7 רקיעים תחתונים ? למה חייבת להיות "נקמה " בדרגת "אספקלריה מאירה" ? ‏כ"ז/טבת/תשפ"ב

שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג

(ג) וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְקֹוָ֔ק לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:

ואומר המדרש אגדה (בובר) שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג

ושמי ה' לא נודעתי להם. שלא עשיתי נקמה בהם, שכל מקום שנאמר שמי זהו נקמה, שנאמר לכן [הנני מודעם] בפעם הזאת וגו' [וידעו כי שמי ה'] (ירמי' טז כא), זהו נקמה, שכך אמר הקדוש ברוך הוא אם בימי הנביאים סבלתי אתכם, עכשו אני עושה נקמה בכם:

כלומר מדרש האגדה אומר שהקב"ה יופיע במידת הדין וינקום בהם . אבל יש מדרש אחר שאומר דבר אחר . אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג

ושמי ה'. שם המפורש, לא הודעתי להם לא אמר, אלא לא נודעתי, כי בודאי הודיעם שהוא אדון כל העולם, וכן הוא אומר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז), אלא לא נודעתי בכח לבת אש כמו שנודעתי לך, וגם כן ושאלת ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ואמרתי לך אהיה אשר אהיה, אני הוא שהייתי, אני הוא שאני עושה בעולמי, ואני הוא שאהיה בעולמות שבראתי, ומדת שם הנכבד גליתי לך, שנאמר כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו), ופירש כי לפי הענין שאני עושה בעולמי זה הוא שמי אם במדת הדין נקרא שמי אלהים, ואם במדת רחמים נקרא שמי ה', ואם במלחמה נקרא שמי צבאות, ואם לעזרה נקרא שמי שדי, בכל אלו הדברים לא נודעתי להם, ולא נגליתי להם בלבת אש, כי אם במראה ובחידות, אבל אליך פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו:

כלומר הפסיקתא זוטרתא מדבר על  דרגת ההתגלות של הקב"ה למשה רבנו ונשאלת השאלה האם  זה שני מדרשים אלו סותרים או 2 צדדים של אותו מטבע ?

אומר רש"י שמות (פרשת וארא) פרק ו פסוק ג

באל שדי - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי:

ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שליד שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתיםה ולא קיימתי:

אומר רש"י שההתגלות וההבטחות שהבטיח לאבות היו בדרגת התגלות של "אל שדי" שהם דרגה נמוכה יותר מהתגלות בדרגה "יקוק" ולכן דרגה זו לא מחייבת מילוי מידי של ההבטחה לאבות כלומר ההבטחה עומדת וקיימת אבל היא לא חייבת להגיע מיד אבל כאשר אני מתגלה בשמי "יקוק" חייב להיות שלמות בהתגלות ולכן חייבת להיות השלמה מלאה של ההבטחה כי בדרגה הזאת האמת חייבת להיות שלמה ולא חלקית . כאשר אני מתגלה בדרגה של "אל שדי" לא חייבת להיות בהירות שלמה . במצב כזה המציאות לא כל כך ברורה כמו שאומר המדרש " במראה ובחידות" חוסר בהירות של המציאות מכיל גם שההבטחות שהבטחתי לאבות לא יקוימו בפועל אבל כאשר אני מתגלה בשמי "יקוק" שזה כמו " פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו" המציאות חייבת להיות בהירה לחלוטין .

וכך כותב מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ה

[ה] ד"א וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שם /שמות/ ג), לא פירסמתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ליחידים גליתי שמי, אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו' (ישעיה נב ו).

כלומר יש מצבים של גילוי חלקי ולא שלם ויש גילוי שלם . בגילוי שלם  צריך להיות מציאות שלמה ולא חלקית ולכן במצב כזה לא יכול להיות הבטחה שלא מקוימת כי משמעות הדבר שהמציאות לא שלמה

וכך מסביר אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 414

והשם שהוא נתגלה למשה בסנה מתוך אהבה ומתוך הרחמים ומתוך הענוה ומתוך הישרות ומתוך השפלות ומתוך הצדקה ומתוך האמונה ומתוך אברהם יצחק ויעקב, שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת והקב"ה אהבם אהבה גמורה לא גלה להם שם המפורש אלא למשה בלבד שנאמר ושמי ה' לא נודעתי להם (פ' וארא). ומה הודיע להם מקצת שמו שאינו מפורש שנאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, שלש אותיות הללו הודיע להם כנגד שלשתן, ש' כנגד אברהם ד' כנגד יצחק י' כנגד יעקב, ולכולם שם אחד גלה להם, אבל למשה גילה לו כל השמות, בין שמות המפורשים בין שמות החקוקים על כתר מלכות שבראשו ובין שמות החקוקים על כסא הכבוד ובין שמות החקוקים בטבעת שבידו, בין שהם עומדים כעמודי אש סביבות מרכבותיו בין שמות שהם סביבות שכינה כנשרי מרכבה ובין שמות שנחתמו בהם שמים וארץ ים ויבשה הרים ובקעות תנינים ותהומות, סדרי עולם וסדרי בראשית וסדרי מעונות זבול וערבות וכסא הכבוד, אוצרות חיים וגנזי ברכות גנזי טל ומטר גנזי ברקים גנזי עננים גנזי רוחות וגנזי נשמות של חיים ושל מתים שנאמר יודיע דרכיו למשה (תהלים ק"ג).

כלומר ההתגלות למשה היא בדרגה אחרת מאשר לאבות . וצריך להבין באיזה דרגה נמצאת ההתגלות למשה ?

ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא

ויש להבין את מהות האור והריקאנטי בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ג מסביר

ויהי אור [שם ג]. ולא אמר ויהי כן כמו בשאר הדברים, כי שני אורים הוזכרו כאן, רמז לאור הגנוז שהוא אור אספקלריא המאירה, ולאור אספקלריא שאינה מאירה שיש בה טפי חשך:

כלומר האור שנברא ביום הראשון הוא האור הגנוז זה האור שרואים בו מסוף העולם עד סופו הוא האור שנקראה אספקלריה מאירה שזה דרגתו של משה רבנו וכפי שכתבתי הגיע לדרגה הגבוהה ביותר שיצור אנוש יכול להגיע והוא הגיע לדרגה הזאת במעמד הר סיני . בריאת האור כדבר ראשון בבריאה מלמדת על העולם שהקב"ה ברא ועל עקרון שאנחנו רואים אותו בתורה הקדושה שלנו .

וכך מתאר הריקאנטי שמות פרק ו פסוק ג

ודע כי כל העשר ספירות נקראו אספקלריאות, ולאחרונה קראו שאינה מאירה כי יש בה טיפי חשך רמז למדת הדין, ועוד מפני שהיא מתרחקת מן המעין הגדול, והמשל על זה אם תשים לפני אור השמש בגד פשתן לבן דק מאוד יאיר השמש אורו, אבל יוכל אדם להעמיד עיניו כנגדו לסבול זוהר אורו יותר ממה שהיה יכול לסבול תחלה, ואם ישים עוד בגד שני יוכל לסבול יותר ויותר, וכל שכן אם ישים עשרה בגדים אף על פי שכולם דקים ולבנים כל אחד חשך מעט מאור השמש עד שמגיע לעשירי שאינו מונע עצמו מלהעמיד עיניו כנגד אורו ואינו מזיק לו. כך העשר ספירות אף על פי שכולם מאירות ומזהירות יוכלו הנביאים לסבול אור האחרונה יותר מן הראשונה אליה, לפי שאותן הספירות הנקראין אבות מקבלות זוהר האור הפנימי מלפני לפנים ולא מזולתו, ומהם מתפשט האור ההוא מזו לזו עד הסוף, ואינו דומה האור השנייה לאור הראשונה, והשלישית לאור השנייה. וכל הנביאים חוץ ממשה רבינו ע"ה קבלו הנבואה מן האחרונה הנקראת מדת לילה, חוץ ממשה רבינו שהשיג ממדת רחמים הנקראת מדת יום שהיא מוכתרת ברוח הקודש הפנימי המתפשט בו תמיד, ועל כן לא נתנבא אלא ביום, ונקרא בכל מקום בשם המיוחד, ואף על פי שעל המדה ההיא נאמר למשה [להלן לג, כ] כי לא יראני האדם וחי. הקול נשמע למשה רבינו ע"ה ממנה ומשיג ומרגיש כי מן השמים העליונים בא אליו הדיבור. ועל הענין הזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה [בבא בתרא עה ע"א] פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.

כלומר דרגתו של משה היא  שונה מדרגתם של האבות . ולפי  מדרגתו של משה ראה את המציאות באופן אמיתי יותר מהנביאים ומהאבות כמו שאומרת הגמרא חברותא יבמות דף מט עמוד ב

ומסבירה הגמרא:א. זה שאמר ישעיה "ואראה את ה'", בעוד שמשה רבינו אמר "לא יראני האדם וחי", אין בכך קושיה -כדתניא: כל הנביאים נסתכלו בהקב"ה באספקלריא [כלי הבטה] שאינה מאירה. ולכן הם חשבו שהם ראו את הקדוש ברוך הוא, אבל למעשה הם לא ראו!ואילו משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה, ונוכח לדעת שלא ראהו בפניו!

ועכשיו ניתן לתרץ את שני המדרשים כאשר הקב"ה מתגלה למשה בדרגה הבהירה ביותר של אספקלריה מאירה המציאות חייבת להיות שלמה ולכן האמת צריכה להיות ברורה . הטוב חייב להיות  טוב והרע חייב להיות רע  כי אנחנו נמצאים בעולם בהיר .

ולכן במצב כזה הקב"ה חייב ל"התנקם" ברע מצד אחד ולרומם את הטוב מצד שני . בעולם של אספקלריה לא מאירה הבטחה לא חייבת להיות מקוימת באופן מידי בדרגה של אספקלריה מאיר הבטחה חייבת להיות מקוימת כי המציאות היא של שלמות . ולכן יש מצד אחד 10 מכות על מצרים כי מי שייך לתוהו ובהו חייב להיות מגולגל לתוהו שם נמצא ה"רע" ומי ששיך לעולם ולתורה כלומר לחיים ולטוב חייב להגיע לצד של עדן המקום של התורה שקים לפני חטא האדם הראשון וזה מצב של שלמות . וכך כותב הדעת חכמה ומוסר חלק ב מאמר פה

"אתה הראת לדעת כי ה' הוא האל' אין עוד מלבדו" (דברים ד, לו) וכ' רש"י כתרגומו: "איתחזית", כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה פתח להם ז' רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי, לכך נאמר "אתה הראת לדעת"; כל זה הוא מסוד החוש שנתהוה במתן תורה.

כמה שהי' בקריעת ים סוף חוש לא הי' כ"כ חוש כמן במתן תורה, שאז הגיעו לדרגת חוש היותר גדולה שהגיעו לה ישראל, דרגת אדה"ר קודם החטא. האש שנתהוה במתן תורה, האש שהיתה מתלהטת, ומה שראו כבוד ה' מתוך האש, כל המעמד הגדול, הקולות והברקים, - הכל הי' מסוד מה שהקב"ה כביכול נעשה חושי לכלל ישראל, מעולם לא הי' כ"כ קרבות ודבקות בין הבו"י לכלל ישראל כבמתן תורה, וזהו "ישקני מנשיקות פיהו" (שה"ש א, ב), והוא סוד החוש.

כלומר במצב של אספקלריה מאירה מה שהיה במעמד הר סיני הקב"ה פתח לכולם 7 רקיעים עליונים  אבל גם 7 רקיעים תחתונים וזה משמעות של "נקמה" כל אחד נמצא באמת היכן שמגיע  לו כי בדרגת אספקלריה מאירה יש את מידת הדין מי שנמצא בחיים נמצא בשלמות ומי שנמצא במוות נמצא בדיראון עולם אין אפשרות אחרת .

 

 

מה השם של רות לפני שהתחתנה עם מחלון ? האם רות "חנתה " במקום של 7 מצוות בני נח עד שנכנסה לתוך העם היהודי ? האם ערפה היא תמונת מראה הפוכה לרות ? כיצד יודעים שערפה לא היית שייכת ל 7 מצוות בני נח ? למה אויל זה "מחלה " סופנית ולא ניתנת לתיקון ? מה הכוח האמיתי של דוד לנצח את גלית ? למה גלית חרף מערכות אלוקים חיים ? האם גלית היה אויל ? כיצד יודעים שהמצב של גרים הוא זמני ? ‏י"ג/טבת/תשפ"ב

 פרשת ויחי

מה השם של רות לפני שהתחתנה עם מחלון ? האם רות "חנתה " במקום של 7 מצוות בני נח עד שנכנסה לתוך העם היהודי ? האם ערפה היא תמונת מראה הפוכה לרות ? כיצד יודעים שערפה לא היית שייכת ל 7 מצוות בני נח ? למה אויל זה "מחלה " סופנית ולא ניתנת לתיקון ? מה הכוח האמיתי של דוד לנצח את גלית ? למה גלית חרף מערכות אלוקים חיים ? האם גלית היה אויל ? כיצד יודעים שהמצב של גרים הוא זמני ?  ‏י"ג/טבת/תשפ"ב

בפרשת מקץ כתבתי על 7 מצוות בני נח בזמן הזה

"כלומר מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני נענש על זה שיאחר להגיע לתוך עם ישראל ומתוך ההבנה הזאת ניתן להגיד שיש כאלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני והם מאחרים להתגייר ולפעמים לא מספיקים לעשות זאת עד מותם ועדיין הם שייכים לעם ישראל הסברא אומרת שהם אלו שהם חסידי אומות העולם ש"חונים " בעולם הבא עד לגלגול הבא שינתן להם הזדמנות  להיכנס לתוך העם היהודי וכנראה המצב הזמני שלהם היה בעולם במינימום של 7  מצוות בני נח ולעתיד לבא יכנסו תחת כנפי השכינה לתוך 613 מצוות ואלו הם חסידי אומות העולם שיש להם חלק מהעולם הבא ."

הרב נתי כהן אמר לי להסתכל על מפרשים למגילת רות שיתנו חיזוק לחידוש שלי  וכן להרחיב על מה שדברתי שבוע שעבר על אוצר הנשמות של הגרים ולחדד את ההבנה שזה מצב זמני ומוכיח את ההבנה שלי שיש כאן "חניה " של הגרים בשבע מצוות בני נח עד הזמן שיגיע רגע הבירור

וכך כותב הברית שלום מגילות מגילת רות

ויבואר על פי מה דאיתא במדרש (זוהר חדש מדרש רות מאמר רות וערפה) שמתחילה היה גילית שמה, ואחר כך נקראת רות, ונראה דלכך נקראה רות על שם שקיבלה תרי"ג מצות, כדאיתא (יבמות מז, ב) אמרה לה נעמי מפקדינן אתרי"ג מצות, אמרה לה עמך עמי וכו', הרי שקבלה עליה תרי"ג מצות, אמנם התרי"ג מצות הם עם השבע מצות שנצטווה לבני נח, והיא גם היא אף שלא באתה לכלל ישראל נצטווה על שבע מצות, אך עכשיו כשבאתה להתגייר נתוסף עליה שש מאות וששה מצות, והיינו רו"ת, גימטריא תר"ו מצות, שקיבלה עליה מרצונה על ידי שנתגיירה,

וכך כותב הזוהר הקדוש

אָמַר לוֹ, חַס וְחָלִילָה שֶׁנְּשָׂאָהּ מַחְלוֹן וְהִיא גוֹיָה, אֶלָּא כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ נִתְגַּיְּרָה, וּבְחֶזְקַת אֵימַת בַּעְלָהּ עָמְדָה הִיא וְעָרְפָּה בְּעִנְיַן זֶה. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בַּעְלֵיהֶן, עָרְפָּה חָזְרָה לְסוּרְחָנָהּ, וְרוּת עָמְדָה בְטַעְמָהּ, שֶׁכָּתוּב, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה. כֵּיוָן שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, בִּרְצוֹנָהּ דָּבְקָה בַּתּוֹרָה.

אָמַר לוֹ, שָׁמַעְתָּ מַה שְּׁמָהּ בַּתְּחִלָּה? אָמַר לוֹ, (פלונית) גִּילִית שְׁמָהּ. כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ מַחְלוֹן, קָרָא לִשְׁמָהּ רוּת. עָרְפָּה, הָרָפָה שְׁמָהּ, וְחָזְרָה לְסִרְחוֹנָהּ, וְלִשְׁמָהּ, וּלְעַמָּהּ, וְלֵאלֹהֶיהָ, שֶׁכָּתוּב (שם) הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. אֶל עַמָּהּ - לְהִקָּרֵא בַּשֵּׁם הָרִאשׁוֹן. וְאֶל אֱלֹהֶיהָ - לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

כלומר רות נקראה גילית וכאשר התגיירה לפי הזוהר הקדוש נקראה רות . כלומר גילית היית שייכת ל 7 מצוות בני נח והיא קבלה על עצמה עוד 606 מצוות שזה גימטרייה רות . כלומר רות "חנתה" במקום של 7 מצוות בני נח ומתוך המקום של 7 מצוות בני נח היא הוסיפה את 606 המצוות לתוך עם ישראל .

ערפה היא תמונת המראה ההפוכה של רות . היא היית הרפה לפני שהתגיירה והתחתנה עם כליון והפכה את שמה לערפה .ערפה לפי ההבנה שלי היא חלק מאומות העולם שלא היו במעמד הר סיני וגם המזל שלה לא היה במעמד הר סיני והיא לא היית שייכת ל 7 מצוות בני נח כי לפי ההבנה שלי שרק מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני שייך ב 7 מצוות בני נח כמו רות ולכן כאשר הגיע רגע ההחלטה היא חזרה למקור שלה שהוא הרפה .  

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף מב עמוד ב

אמרו רבותינו, כי "הרפה" אמו של גלית היתה ערפה כלת נעמי,כתיב (שמואל ב' כא) "הרפה" וכתיב (רות) "ערפה"רב ושמואל נחלקו מה היה שמה האמיתי ומה היה כינוי,חד אמר: הרפה שמה!ולמה נקרא שמה ערפה?שהכל עורפין אותה מאחריה, שהפקירה עצמה כבהמה, פנים כנגד עורף.

וחד אמר: ערפה שמה!ולמה נקרא שמה הרפה?שהכל דשין אותה כהריפות - חטין כתושין.

וראיה לכך שהחטים הכתושים יקראו הריפות,וכן הוא אומר (שמואל ב' יז, יט) "ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות"ואי בעית אימא, מהכא יש להביא ראיה שהחטים הכתושים יקראו הריפות, (משלי כז) "אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי"ערפה היתה אשה מבנות הענקים, ונולדו לה ארבעה בנים, וארבעתם היו ענקים כגבורים אשר מעולם אנשי השם, וכלם מתו על ידי דוד ועבדיו,(שמואל ב' כא) "ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו"

ואיך אנחנו יודעים שערפה ו/או הרפה לא שייכת ל  7 מצוות בני נח ?

הגמרא מביאה באי בעית אימא את משלי פרק כז פסוק כב

אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל׀ בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ: פ

ואומר המלבי"ם משלי פרק כז פסוק כב

(כב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם יכתשו את האויל, יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו בתוך הריפות שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא העלי שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק וישאר באולתו, ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:

כלומר אויל אין לו תקנה כי אין לו איזה בסיס שממנו הוא יכול להתרומם מעל האוויליות שלו וזה בדיוק מה שאומרת הגמרא על אומות העולם בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ת"ר: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: +דברים כז+ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;

כלומר ערפה שהיא במקור הרפה היא בגדר של אויל שאין לו תקנה וזה בדיוק אומות העולם שלאחר הכניסה לארץ ישראל שקבלו הזדמנות לקבל את התורה איבדו את מקומם סופית בעולם .

מערפה יצא גלית . ומי שהוא מאומות העולם ולא קבל על עצמו את התורה יכול לצאת ממנו רק מי שמחרף מערכות אליהם חיים

שמואל א פרק יז פסוק כו

(כו) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים:

וכך כותב הנחל אשכול רות פרק א פסוק ד

(ד) שם האחת ערפה וגו'. ערפה גימט' עם האותיות נחש עם הכולל כי היא קינא דמסאבותא ומשרש נחש יצא צפע גלית. וס"ת שם האחת ערפה מיתה כי רשעים בחייהם קרויים מתים:

שמואל א פרק יז פסוק טז

(טז) וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:  

וכך אומר הרד"ק שמואל א פרק יז פסוק טז

ויתיצב ארבעים יום - התיצב לפני מחנה ישראל לחרפם ובדרש ארבעים יום כנגד ארבעים יום שנתנה בהם תורה כלומר שלא היה להם כח לישראל על גלית אלא עד סוף ארבעים כי בסוף ארבעים יום שירד משה מן ההר קבלו התורה,

רק כוח התורה יכולה להתמודד מול גלית כי כוח התורה היא הכוח היחידי במהותו של העולם .

וזה ההבדל המהותי בן רות לערפה וזה שגילית (היא רות) חנתה על 7 מצוות בני נח ועברה ל רות כלומר ל 613 מצוות .

ומצאתי איזה  גימטרייה שתיתן "תבלין" לרעיון שלי "גילית" זה "נפש חיה"  גימטרייה 453 .

 בראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק יט

(יט) וַיִּצֶר֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ:

ואומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ז

(כד) [ויאמר אלהים תוצא הארץ [נפש חיה]] וגו' אמר ר' לעזר נפש חיה זה רוח אדם הראשון.

וכך כותב יסוד ושורש העבודה שער ו (הניצוץ) פרק ד

כלל היוצא מזה, שחיוב גדול על האדם בעת שקורא או שומע מפי הקורא או לומד באיזה מעשה וספור של התורה, כגון ספור של הגר ושל בלעם ושארי ספורים, או לכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו, של בני שם וחם ויפת בני נח, הנזכרים בפ' ואלה תולדות בני נח וגו' ויולדו להם בנים אחר המבול, גם בפ' וישלח:

וכך מסביר את זה הזוהר הקדוש

וְכַמָּה חֲדָרִים סְתוּמִים אֲחֵרִים וְהֵיכָלוֹת אֲחֵרִים בְּכָל כָּנָף וְכָנָף, וּמֵהֶם יוֹצְאוֹת רוּחוֹת לְהַפְרִיד לְכָל אוֹתָם הַגֵּרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִים, וְנִקְרָאִים נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲבָל לְמִינָהּ.

כלומר גילית היא נפש חיה בן נח שחנה על 7 מצוות בני נח עד שהגיע ל 613 מצוות

ולגבי הזמניות של אותה "חניה" נלמד מאוצר של הגרים נחזור לתיאור של הזוהר הקדוש וגם לתקן טעות שלי בהסבר על הזוהר הקדוש

בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעָה מְדוֹרִים הֵם שֶׁאָמַרְנוּ, וּבְתוֹכָם יֵשׁ שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת מֵאוֹתָם סוֹדוֹת הָאֱמוּנָה כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים עֶלְיוֹנִים. וּבְכָל הֵיכָל וְהֵיכָל יֵשׁ רוּחוֹת עֶלְיוֹנוֹת. הֵיכָל רִאשׁוֹן, כָּאן יֵשׁ רוּחַ שֶׁהִתְמַנָּה עַל נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים שֶׁהִתְגַּיְּרוּ וּשְׁמוֹ רחמיא''ל, וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַכָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה. הֵיכָל שֵׁנִי, יֵשׁ רוּחַ אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ אהינא''ל, וְזֶה עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָם נִשְׁמוֹת הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא זָכוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם וּמְלַמֵּד אוֹתָם. בַּהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי יֵשׁ רוּחַ אֶחָד בְּשֵׁם אדרהינא''ל, וְהוּא עוֹמֵד עַל נִשְׁמוֹת אוֹתָם שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא חָזְרוּ. כְּגוֹן שֶׁחָשְׁבוּ, וּבְטֶרֶם חָזְרוּ בָהֶם מֵתוּ. אֵלֶּה טוֹרְדִים אוֹתָם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִים אוֹתָם לָרוּחַ הַמְמֻנֶּה הַזֶּה וְנוֹשֵׂא אוֹתָם. וְחוֹמְדִים לֵהָנוֹת מִזִּיו כְּבוֹד רִבּוֹנָם וְלֹא נֶהֱנִים. וְאֵלֶּה נִקְרָאִים בְּנֵי בָשָׂר, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנַי אָמַר ה'. הֵיכָל רְבִיעִי, כָּאן עוֹמֵד רוּחַ אֶחָד וּשְׁמוֹ גדריהא''ל [נ''א: גהדהא''ל]. זֶה עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁל הֲרוּגֵי שְׁאָר הָעַמִּים [עובדי עכו''ם] לְהַעֲלוֹתָם לְתוֹךְ לְבוּשׁ מַלְכוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְנִרְשָׁמִים שָׁם עַד הַיּוֹם שֶׁיִּנְקֹם אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. הֵיכָל חֲמִישִׁי, כָּאן עוֹמֵד רוּחַ אֶחָד שֶׁנִּקְרָא אדיריא''ל, וְזֶה עוֹמֵד עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ. [נ''א: של חסידים שאחזו בתשובה] שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתוֹ הַצַּד, וְאֵלֶּה הֵם מֵעַל כֻּלָּם שֶׁבַּמָּדוֹר הַזֶּה הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, וּמִיכָאֵ''ל [שמו] מְמֻנֶּה גָדוֹל [עליהם] עַל כֻּלָּם עוֹמֵד [שעומדים] בּוֹ. וְכַמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כֻּלָּם עוֹמְדִים תַּחְתָּיו בְּאוֹתוֹ הַצַּד. וְשָׁם מִתְעַדְּנוֹת אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַחֲסִידִים בְּאוֹתוֹ אוֹר עֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ מֵהָעוֹלָם הַבָּא.

במדור הרביעי כתבתי שנמצאים שם אומות העולם והפרוש הזה לא נכון מה שהנכון שנמצאים שם באופן זמני מי שנהרג על ידי אומות העולם עד לרגע שהקב"ה יתנקם בהם והכוונה להתנקם גם באומות העולם וגם בעמלק כי כל עוד הקב"ה לא מתנקם בהם הם נמצאים בהיכל זמני וכסא הכבוד לא שלם .

כלומר כל ההיכלות זה משהו זמני עד שיגיע רגע שהאמת תופיע בעולם כלומר גם אוצר הגרים הוא משהו זמני עד שהאמת תתגלה בעולם כמו שאומרת הגמרא ואוצר הנשמות של הגרים צריך להתרוקן כדי שאותם נשמות ישלימו את היעוד שלהם להיכנס לתוך העם היהודי ולכן הגרים נענשים על אותו זמן שהם "חונים" על 7 מצוות בני נח כי הם מעכבים את התגלות הייחוד של הקב"ה בעולם . והיום הזה יגיע ויהיה היום שבו יצחק הקב"ה . והזמניות של ההיכלים יכולה להסביר למה לא נכתב היכל שביעי

ועל הפסוק יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ אומרת הגמרא חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

"ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת. מיד שעושים כן אומות העולם - הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, כביכול -שנאמר [שם] במזמור ההוא, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו", על זכיית בני ישראל בדין.אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא - אלא אותו היום בלבד.