פרשת כי תצא מהם 3 הדילמות המוסריות בתחילת פרשת כי תצא ? כיצד נראות הדילמות של אשת יפת תואר , בן סורר ומורה במשקפיים מודרניות ? האם הדת היהודית היא דת "פרימיטיבית " ? מה הקשר של פרעה לתרבות המודרנית ? האם התרבות המודרנית בסיסה באסכולה של פרעה ? מה הקשר של הקומוניזם והנאציזים לאסכולה של פרעה ? האם ההתנגשות של עם ישראל עם מצריים זה אותו סוג התנגשות של היהדות מול העולם המודרני ? האם עמנואל קאנט אביו מולידו של "כבוד האדם" שמערכת המשפט הישראלי מבוססת עליו הוא הבסיס לאידיאולוגיה הנאצית ? האם כל המוסר המודרני הוא בעצם פיקציה ? מה הקשר לקריסה של האידיאולוגיות ה"אנושיות " ? מה המוסר היחידי שיכול להיות קיים ? ‏י"ג/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת כי תצא מהם 3 הדילמות המוסריות בתחילת פרשת כי תצא ? כיצד נראות הדילמות של אשת יפת תואר , בן סורר ומורה במשקפיים מודרניות ? האם הדת היהודית היא דת "פרימיטיבית " ? מה הקשר של פרעה לתרבות המודרנית ? האם התרבות המודרנית בסיסה באסכולה של פרעה ? מה הקשר של הקומוניזם והנאציזים לאסכולה של פרעה ? האם ההתנגשות של עם ישראל עם מצריים זה אותו סוג התנגשות של היהדות מול העולם המודרני ? האם עמנואל קאנט אביו מולידו של "כבוד האדם" שמערכת המשפט הישראלי מבוססת עליו הוא הבסיס לאידיאולוגיה הנאצית ?  האם כל המוסר המודרני הוא בעצם פיקציה ? מה הקשר לקריסה של האידיאולוגיות ה"אנושיות " ? מה המוסר היחידי שיכול להיות קיים ?  ‏י"ג/אלול/תשפ"א

דברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק י - יד

(י) כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ:

(יא) וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

(יב) וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ:

(יג) וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה:

(יד) וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ: ס

וכתוב בדברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק טו - יז

(טו) כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה:

(טז) וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר:

(יז) כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה: ס

וכתוב בדברים (פרשת כי תצא) פרק כא פסוק יח - כא

(יח) כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:

(יט) וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:

(כ) וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא:

(כא) וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ: ס

פרשת כי תצא מתחילה ב 3 דילמות מוסריות הראשונה שבזמן מלחמה אתה רואה אשת יפת תואר שנפלה בשבי ואתה חושק בה . התורה מדריכה אותך כיצד לנהל את הדילמה המוסרית בדרך התורה . הדילמה השנייה זה מצב שבו יש לך ילדים משני נשים אחת שנואה והשני האהובה התורה מצווה אותך להתגבר על הנגיעות האישיות שלך ולתת לבן הבכור כפי שמגיע לו כי בן בכור מקבל פי שנים מכל ילד . הדילמה השלישית שהתורה מדריכה אותך מה לעשות עם בן סורר ומורה כאשר ברור לכולם שקשה עד בלתי אפשרי להורים למסור את בנם לזקני העיר כדי לרגום אותו באבנים .

כל 3 הדילמות הללו מתנגש חזיתית מול "המוסר " המערבי הליברלי . בעיני אותם בעלי מוסר ליברלי יש כאן מעבר של קו אדום "מוסרי" כפי שהם מגדירים את המוסר האנושי הדילמה של אשת יפת תואר פוגעת בזכויות של אשת יפת תואר הדילמה השנייה פוגעת באוטונומיה של האדם לעשות בכספו כרצונו  . והדילמה השלישית פוגעת גם בזכויות של הבן סורר ומורה וגם באוטונומיה של האדם להחליט בעצמו על עתיד ילדיו ונשאלת השאלה כיצד אנחנו כאנשים שמקבלים את התורה משמים חיים בעולם "ליברלי" שמסתכל עלינו כיצורים פרימיטיביים שנמצאים שנות אור מ "הקידמה"   המערבית מהמוסר "האוניברסאלי" הליברלי ?  

כדי להבין את ההתנגשות של העולם המערבי מול עולם היהדות צריך להגיע לתחילת ההקמה של עם ישראל . עם ישראל התגבש במצרים מול פרעה . מצרים של פרעה זה הניגוד הגמור לעם ישראל

וכך כותב הפנים יפות ויקרא פרק כו

 (יג) ואשבור מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות. כבר כתבנו בפסוק [שמות יג, יח] וחמושים עלו בני ישראל שנתעלו ביציאתם ממצרים ממ"ט שערי טומאה שהיו שקועים בה, ונתעלו במ"ט יום עד קבלת התורה במ"ט שערי קדושה, ולכך היה יציאתם בחפזון שאילו היו שקועים עוד שעה היו נכנסין בשער החמישים של ש"ט ולא היה אפשר להוציאם, וכבר כתבנו דהיינו דאמרו במערבא [ברכות ד ב] נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל [עמוס ה, ב], פירוש במצרים כשנפלו נפילה שאם נפלו יותר לא היה אפשר להושיען אז נתקיים קום בתולת ישראל,

חמישים שערי טהרה זה מתן תורה חמישים שערי טומאה זה מצרים . מי שנכנס לחמישים שערי טומאה אין לו תקומה כי בחמישים שערי טומאה לא נמצא הקב"ה כי הפילוסופיה המצרית הוציאה לחלוטין את הקב"ה מהעולם . הפילוסופיה של פרעה היא פשוטה נאמר ביחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

 (ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

פרעה הוא הבורא של עצמו . בעולמו של פרעה אין קב"ה בכלל כי פרעה עצמו הוא הקב"ה של עצמו ולכן אם הוא ברא את עצמו הוא היחידי שקובע מהו המוסר של עצמו מה טוב ומה רע . מה מוסרי ומה לא מוסרי . ובתור בורא עצמו אין מי שיכול להגיד לפרעה "מה לעשות" כי בתור בורא של עצמו יש לו אוטונומיה מלאה על עצמו .

מי שהמשיך את פרעה ונחשב לאבי הפילוסופיה המערבית ליברלית הוא הפילוסוף עמנואל קאנט

אהרון ברק הכיל על מערכת המשפט את פרשנותו לכבוד האדם וחירותו מתוך הפילוסופיה של עמנואל קאנט : וכך כתוב באתר מדרשת :

"הנחת היסוד של קנט היא שכל בני האדם הם יצורים בעלי תבונה ולפיכך שווים בערכם זה לזה. לכל אדם ערך מוחלט, בלתי מותנה, והוא תכלית לעצמו. תפיסה זאת מנוגדת לתפיסות מוסר דתיות המניחות שמקור המוסר הוא התגלות אלוהית על טבעית. הצו המוחלט ('הצו הקטגורי') נובע מהתבונה שכל בני האדם חולקים . "

וכך כתוב בויקיפדיה על כבוד האדם :

אחד ההוגים שהשפיעו באופן העמוק ביותר על התפתחות תפיסת כבוד האדם הוא הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט. קאנט קבע כי תמיד יש לראות בכל אדם לא רק אמצעי לקידום צרכיו של אדם אחר, אלא גם מטרה עצמאית בעלת ערך מוחלט העומדת בפני עצמה. כלומר: לעולם אין להתייחס לאדם כאילו היה חפץ, אלא תמיד יש לזכור גם את המתחייב מאנושיותו. ציווי זה נתפס עד היום כמבטא באופן הבהיר ביותר את משמעות כבוד האדם.

כלומר התפיסה המערבית ליברלית היא המשך ישיר למייסד הפילוסופיה שהוציאה את בורא העולם מהמשחק ובמקומו הכניסה את האדם כבורא של עצמו . זה שני הצדדים של המאבק של . עם ישראל קיבל את ההבנה שיש בורא לעולם והוא נתן לנו את התורה ועם ישראל קיבל על עצמו את התורה . התורה זה הכלי היחידי להבין את העולם וכך כתוב בזוהר הקדוש

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.

כלומר ההבנה של העם היהודי שבורא עולם ברא את העולם תוך הסתכלות בתורה ולכן התורה היא הכלי היחידי להבין את העולם . הקב"ה שהוא מעל כל סיבתיות ולעולם אין הוא נמצא תחת סיבתיות והוא נתן לאדם את אותו חלק שנקרא צלם אלוקים שנותן לנו את היכולת לבחור בעולם כלמור להיות מעל המזל (מזל זה חוקיות העולם ) .

חברותא מסכת שבת דף קנו עמוד ב

ומדשמואל נמי שמעינן, דסבר: אין מזל לישראל.דשמואל ואבלט [שם חכם נכרי שהיה חוזה בכוכבים] הוו יתבי. והוו קאזלי הנך אינשי בדרכם לאגמא לקצוץ קנים, ועברו לפניהם. אמר ליה אבלט לשמואל על אדם אחד מהם: האי גברא אזיל לאגם, ולא אתי בחזרה משם. משום דטריק [הכיש] ליה חיויא [נחש] לאותו אדם, ומיית.אמר ליה שמואל: אי אותו אדם בר ישראל הוא, לא יתקיים מה שחזית בו. אלא הוה אזיל ואתי בחזרה, ולא ימות. לפי שאין מזל לישראל. ותפלה תועיל לו להנצל ממזלו.אדיתבי [בעוד שהיו יושבים], אזיל אותו אדם, ואתי מהאגם. קם אבלט, ושדיה לטוניה [הסיר את משאו] דההוא גברא. אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי [כשהוא חתוך לשתי חתיכות]. שקצץ את הנחש יחד עם הקנים, בלא ידיעתו.אמר ליה שמואל לההוא גברא: מאי מעשה עבדת, שבזכותו נצלת ממזלך?אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן [מטילין] כל בני החבורה ריפתא [פת] בהדי הדדי לתוך סל אחד, ואכלינן את סעודתנו יחד. ואחד מאתנו היה גובה את הפת מכולם. האידנא, הוה איכא חד גברא מינן דלא הוה ליה ריפתא להטיל לסל. הוה קא מיכסף [מתביש] בכך. אמינא להו לבני החבורה: אנא קאימנא וארמינא [אני אעמוד ואגבה מכולם].כי מטאי לגביה דההוא גברא, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה [עשיתי עצמי כמו שאני לוקח ממנו פת], כי היכי דלא ליכסיף.אמר ליה שמואל: מצוה עבדת. ובזכות זה נצלת מהנחש.נפק שמואל ודרש: הא דכתיב "וצדקה תציל ממות", לא ממיתה משונה בלבד היא מצילתו להביאו למיתה הגונה, אלא ממיתה עצמה הוא ניצל, והיא נותנת לו חיים⁽¹⁾.

כלומר העולם לקראת מתן תורה נמצא בן הקצה של מצרים מצד אחד ומתן תורה מצד שני . זה שני הקצוות שבו מתנהל העולם החל מהרגע בו התגבש העם היהודי . זה המאבק העיקרי שאנחנו מתמודדים מולו וזה  הפילוסופיה של פרעה שהמירה את עצמה לפילוסופיה של העולם המודרני העולם הליברלי כמו שהוא בא לידי ביטוי כיום (יש עוד מאבק וזה המאבק מול עמלק שהוא היד הארוכה של המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם )  . גם הקומוניזם וגם הנאציזים בא מאותו בית מדרש . האדם שהפך את עצמו לבורא עולם ממציא לעצמו אידיאות שהמרכז שלהם הוא האדם שיש לו אוטונומיה להמציא תיאוריה ולנסות לממש אותה בעולם בבחינת אני בראתי את עצמי . לא סתם גם הקומוניזם וגם הנאציזים היה אנטי יהדות והמוטיב האתאיסיטי היה דומיננטי בפילוסופיה שלהם

וכך כותב מרקס על הדת :

"האדם יוצר את הדת, הדת לא יוצרת את האדם. הדת היא, אכן, המודעות העצמית והתפיסה העצמית של אדם שעדיין לא ניצח עבור עצמו, או שכבר הפסיד את עצמו שוב. אך האדם אינו ישות אבסטרקטית המשתופפת מחוץ לעולם. האדם הוא עולמו של האדם - מדינה, חברה. מדינה זו וחברה זו מייצרות את הדת, שהיא תודעה מהופכת של העולם, משום שהן בעצמן עולם מהופך. הדת היא התאוריה הכללית של העולם הזה, המצאי האנציקלופדי שלו, ההיגיון שלו בצורתו העממית, המגננה הרוחנית על כבודו, התלהבותו, עיצומו המוסרי, משלימתו החגיגית ובסיס הנחמה וההצדקה האוניברסלי שלו. היא המימוש הדמיוני למהות האנושית, משום שהמהות האנושית לא רכשה שום מציאות אמיתית. אי לכך, המאבק נגד הדת הוא באופן עקיף המאבק נגד אותו עולם שניחוחו הרוחני הוא הדת.הסבל הדתי הוא בו זמנית הבעה של הסבל האמיתי יחד עם מחאה נגד הסבל האמיתי. הדת היא אנחתו של יצור מדוכא, לבו של עולם חסר לב, כפי שהיא נשמתם של תנאים חסרי נשמה.היא האופיום של ההמונים."

ואת הקשר בן הנאציזים לאסכולה של פרעה (לפי דעתי ) ולעמנואל קאנט כותב במאמר מכונן הפרופסור זאב בכלר :

"חיבור קטלני זה בין פיקציה ו"אמונה תבונית"  היה משהו שיהדות גרמניה לא הבינה, ולכן גם לא היתה מסוגלת לראות שכל רעיונות החזרה אל האותנטיות והאפריורי של הלאום נתפשו ע"י מנהיגי הנאציות כ"אמונה תבונית", כפיקציה גרידא של התבונה המעשית, ולכן כמכשיר רגולטיבי בלבד שאיפשר להם להמציא לעצמם את האידיאות ש"נדרשו" (כמו הפוסטולאטים של קאנט) לצורך בניית האידיאה (ולכן האידיאולוגיה) של הגזע הגרמני. אולי כתוצאה מכך לא יכלה יהדות גרמניה גם לתפוש שהשמדת עמים יכולה להוות ביטוי לחובה מוסרית לממש איזה אפריורי שנבחר כפיקציה גרידא, ומתוך ה"דרישה" ל"אמונה תבונית" הפך לדוֹגמה מכוננת של האומה הגרמנית המתחדשת. בשיחה שהתקיימה עם אחד ממקורביו הסביר לו היטלר כך: 
אני יודע היטב, כמו כל האינטלקטואלים החכמים להפליא האלה, שמבחינה מדעית אין דבר כזה, גזע.[...] אך אני כפוליטיקאי זקוק למושג שיאפשר לבטל את הסדר שהתקיים עד כה על בסיס היסטורי ולהשליט בכוח סדר חדש ולא-היסטורי לחלוטין, וכמו כן עלי לספק לו בסיס אינטלקטואלי. (ראושנינג, היטלר מדבר :229)
לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר בבית אחוזה קטן מאבן אפורה בוולסטורפ ליד גרנטהם במחוז לינקולנשר  שבאנגליה. נכנסים אליו דרך דלת צרה ונמוכה, ומשם מטפסים במדרגות צרות לחדרי השינה בקומה השנייה. בחדר שמשמאל, שבו נולד ניוטון ב-1642, נקבעה מעל האח טבלת-אבן, ועליה חקוקות שתי השורות שחיבר אלכסנדר פופ ב- 1734,  שבתרגום חפשי אומרות כך:
הטבע וחוקיו היו שרויים בחשכת הלילה;
ויצו אלהים, יהי ניוטון! – והכול היה אורה.  
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.

(ממליץ לקרוא את כל המאמר)  :
http://www.tau.ac.il/~bechler/docs/25sep05_Kant_for_Galileol.doc

      כלומר אין חדש השמש ואנחנו נמצאים מתמודדים מול האסכולה של פרעה בורסיות שונות (או ברוח הימים הללו מוטאציות שונות ) שמאתגרים אותנו ומנסים להפוך אותנו לפיקציה ולקוריוז כאשר לפי האמת כל אותם אידיאולוגיות המציאו כמו פרעה את הפיקציה שהם בראו את עצמם ומתוך כך יש להם אוטונומיה לחשוב ולעשות כפי שהם רוצים. לרעיון הזה אין שום ביסוס לוגי , ההיפך יש לו סתירה מהותית להבנה של המדע שהעולם סיבתי , ובעולם סיבתי (שקיים בו רק חוקיות ) לא יכול להיות קיום לתודעה . עולם סיבתי הוא עולם שהדבר היחידי שמתרחש בו הוא אין סוף אירועים של מצב > חוקיות > תוצאה וזהו . בעולם כזה לא יכול להיות תודעה ולא יכול להיות שום דבר .

העולם המודרני נמצא במצב שהוא "ממציא " מוסר שהוא בניגוד גמור לתפיסת עולמו  .

סיכומו של דבר המוסר היחידי שיכול להתקיים בעולם הוא אותו המוסר של התורה . אם הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם המוסר היחידי שבא בחשבון זה מוסר התורה . כל שאר תורות המוסר שלא נובעות מהתורה הם בבחינת פיקציה ללא בסיס רציונאלי וסופם של מי שיבסס את חייו לפי הפיקציה הזאת יהיה קריסה פנימית טוטאלית בדיוק כמו סופו של הקומוניזם סופו של הנאציים וסופה של כל תורה אנושית מומצאת  לקרוס לתוך עצמה .

 

 

 

 

 

 

פרשת שופטים מהם 3 הרשויות שמוזכרות בפרשה ? למה אין רשות מחוקקת ? האם יש רשות נבואית ? האם המלך כפוף לרשות הנבואית ? מה היה הטעות של המלך יאשיהו ? למה מלך צדיק כמו המלך יאשיהו נהרג וגופו חורר ככברה ? מה היה מוסיף הנביא למערכת השיקולים של המלך? האם המלך כפוף לרשות השופטת ? למה מלכי ישראל קבלו "פטור " מהעמדה לדין ? למה מלכי דוד לא קבלו פטור מהעמדה לדין ? למה מי שלא דנין אותו לא יכול לדון ? למה צדיקי הדורות הראשונים הצליחו להמתיק את הדין ? האם זכות התורה של דורות אחרונים קטנה יותר או גדולה יותר ? למה זכות התורה של חכמי הדורות אחרונים פחות מועילה לכלל ישראל ? מה הקשר למצבו של כלל ישראל ? כיצד אנחנו נכריע היום בסוגיות של חיים ומוות כאשר אין לנו לא נביא לא אורים ותומים ואנחנו לא באמת יודעים את מצבו האמיתי של עם ישראל ? האם 3 השבועות זה הכלי שנתן לנו הקב"ה להכריע בסוגיות של חיים ומוות ? ‏ה'/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שופטים מהם 3 הרשויות שמוזכרות בפרשה ? למה אין  רשות מחוקקת ? האם יש רשות נבואית ? האם המלך כפוף לרשות הנבואית ? מה היה הטעות של המלך יאשיהו ? למה מלך צדיק כמו המלך יאשיהו נהרג וגופו חורר ככברה ? מה היה מוסיף הנביא למערכת השיקולים של המלך? האם המלך כפוף לרשות השופטת ? למה מלכי ישראל קבלו "פטור " מהעמדה לדין ? למה מלכי דוד לא קבלו פטור מהעמדה לדין  ? למה מי שלא דנין אותו לא יכול לדון ? למה צדיקי הדורות הראשונים הצליחו להמתיק את הדין ? האם זכות התורה של דורות אחרונים קטנה יותר או גדולה יותר ? למה זכות התורה של חכמי הדורות אחרונים פחות מועילה לכלל ישראל ? מה הקשר למצבו של כלל ישראל ? כיצד אנחנו נכריע היום בסוגיות של חיים ומוות כאשר אין לנו לא נביא לא אורים ותומים ואנחנו לא באמת יודעים את מצבו האמיתי של עם ישראל ? האם 3 השבועות זה הכלי שנתן לנו הקב"ה להכריע בסוגיות של חיים ומוות ?  ‏ה'/אלול/תשפ"א

בפרשה שלנו כתוב על שלוש רשויות שונות שיש להם תפקיד במערכת החיים של העם היהודי הרשות המחוקקת לא קיימת כי התורה שלנו היא החוקה שלנו ושל העולם מבחינת הסתכל בתורה וברא את העולם .

הרשות השופטת :

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק ח - י

(ח) כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ:

(ט) וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט:

(י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ:

הרשות המבצעת:

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק יד - טו

(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי:

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:

הרשות הנבואית :

הרשות המקשרת בן הקב"ה לעם ישראל שניתן לקרא לה הרשות הנבואית :

דברים (פרשת שופטים) פרק יח פסוק טו - יט

(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:

(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־ קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ:

(יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ:

הרשות המבצעת שהיא המלך בישראל כפוף לחלוטין לתורה באופן מוחלט

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק יח - כ

(יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם:

(יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־ דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם:

(כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־ מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל: ס

אומנם בהמשך מלכי ישראל קבלו פטור מחכמי ישראל בגלל מעשה שהיה

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".⁽⁶⁾הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו וקושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.⁽⁷⁾דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!⁽⁸⁾ יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד⁽⁹⁾ ולא מעידין אותו.

כלומר היה התנגשות בן הרשות הביצועית כלומר המלך מול הרשות השופטת וראו חכמים שהכוח של הרשות הביצועית מעוותת את היכולת השיפוטית של חכמי ישראל ולכן במקרא כזה ההכרעה היית שב ואל תעשה עדיף מלהעמיד מלך למשפט כאשר אין יכולת של הרשות השופטת לדון באמת את המלך ולכן החליטו חכמים " מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד⁽⁹⁾ ולא מעידין אותו"  וזה הוגבל למלכי ישראל ולא למלכי דוד .

וצריך להגיד שמלכי דוד היו יראי שמים ולכן ניתן לדון אותם כי הם בתוך מה שהגדיר הנביא צפניה צפניה פרק ב פסוק א

(א) הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף:

ועל זה אומר רש"י צפניה פרק ב פסוק א

וקושו - מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:

והיות ומלכי ישראל לא היו בגדר של התקוששו וקושו הם לא דנים ולא דנים אותם .

ואת היחס בן הרשות המבצעת כלומר המלך לרשות הנבואית אומר רש"י שמואל א פרק יג פסוק יד

(יד) ועתה ממלכתך לא תקום - שכן אמר משה בתורה לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו' (דברים י"ז כ') הא אם סר לא יאריך ימים ואם תאמר לא על מצות נביא נאמ' אלא על מצות התור' הרי כבר נאמר ולשמור את כל דברי התורה הזאת ואחר כך לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה אפילו ממצות נביא:

כלומר המלך נמצא גם תחת הרשות הנבואית וחייב להישמע לנביא . ואת התוצאות של אי השמעות לנביא מביאה הגמרא חברותא מסכת תענית דף כב עמוד א

תנו רבנן: חרב שאמרו במשנתנו שמתענין עליה⁽¹²⁹¹⁾, אינו צריך התנא לומר ולחדש דבר זה גבי חרב שאינו של שלום, דהיינו, מלחמה הבאה על ישראל. כי דבר פשוט הוא שמתריעין על כך.אלא, כוונת התנא לומר, שאפילו על חרב של שלום, דהיינו, חיל מלחמה שאינם באים להלחם בישראל, אלא רק עוברים דרך ארץ ישראל, כדי להלחם במקום אחר - מתריעין⁽¹²⁹²⁾.ומפני מה צריך להתריע על חרב של שלום, והרי אינם באים להלחם בישראל -שהרי אין לך חרב של שלום יותר מחילו של פרעה נכה, ואף על פי כן נכשל בה, באותה מלחמה, המלך יאשיהו, וכפי שיסופר להלן.שנאמר כאשר רצה פרעה נכה מלך מצרים לעבור דרך ארץ ישראל להלחם באשור במקום הנקרא כרכמיש אשר על נהר פרת⁽¹²⁹³⁾, ויצא יאשיהו מלך ישראל למלחמה נגדו, כדי למנעו מלעבור בארץ ישראל:"וישלח אליו [פרעה נכה] מלאכים לאמר: מה לי ולך מלך יהודה?! לא עליך אתה היום, כי אל בית מלחמתי. ואלהים אמר לבהלני. חדל לך מאלהים אשר עמי - ואל ישחיתך".והיינו, ששלח פרעה שליחים אל יאשיהו, שישכנעו אותו להמנע מלהלחם בו. כי באמת אין כלל מלחמה בינו ובין ישראל, אלא מלחמתו היא נגד אשור, אשר שלחוהו אלהיו להלחם בהם.ועתה, צריכים אנו לברר, למה התכוון פרעה בדבריו "אלהים אשר עמי". האם כוונתו לאלקי השמים, או להבדיל, לעבודה זרה.מאן [מיהו] אותו "אלהים" שאמר פרעה שהם שלחוהו למלחמה?אמר רב יהודה אמר רב: זו עבודה זרה. כלומר, פרעה טען, שאלהים אחרים שלחוהו להלחם באשור.אמר יאשיהו בליבו: הואיל וקא בטח פרעה בעבודה זרה - יכילנא ליה [הואיל ופרעה בוטח וסומך על עבודה זרה, אני יכול לו, ואנצחנו במלחמה]. ולהלן יתבאר במה טעה המלך יאשיהו.כתוב בהמשך המקרא: "וירו הירים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני כי החליתי מאד".מאי "כי החליתי מאד"?⁽¹²⁹⁴⁾אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שמרוב החיצים שירו היורים במלך יאשיהו⁽¹²⁹⁵⁾, עשו את כל גופו של יאשיהו מחורר ככברה⁽¹²⁹⁶⁾.אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מפני מה נענש יאשיהו? והרי לכאורה טענתו היתה טענה טובה!מפני שהיה לו לימלך [להתייעץ] בירמיהו הנביא⁽¹²⁹⁷⁾, אם להניח לפרעה לעבור בארצו או לא - ולא נמלך⁽¹²⁹⁸⁾.מאי דרש [איזה מקרא דרש] יאשיהו, שמשום כך החליט לא לתת לפרעה נכה לעבור בארצו -דרש את המקרא בפרשת בחקתי, גבי הברכות שבירך הקדוש ברוך הוא את ישראל אם ילכו בחקתיו: "וחרב לא תעבר בארצכם". והיינו, שלא יעברו חילות מלחמה בארץ ישראל.וכך דרש: מאי "חרב"? על איזו חרב דיבר המקרא, שלא תעבור בארץ ישראל?אילימא [אם נאמר] שהכוונה לחרב שאינה של שלום, דהיינו, שמבשרנו הכתוב שלא תבוא עלינו מלחמה בארץ ישראל, והכתיב [והרי כבר נאמר] בתחילת אותו פסוק: "ונתתי שלום בארץ", והיינו, שלא תבוא מלחמה על ישראל. ולשם מה חוזר הכתוב בסוף הפסוק ואומר: "וחרב לא תעבור בארצכם"?!אלא, על כרחך שכוונת הכתוב היא, שאפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם!ובאמת כך היא כוונת הכתוב, כפי שהוכחנו.אלא שזה דווקא בדור זכאי. והוא, יאשיהו, אינו יודע שאין דורו דומה יפה בעיני המקום, שלא היו צדיקים⁽¹²⁹⁹⁾.

ואומר החברותא - הערות תענית דף כב עמוד ב הערה (1299

(1299). צריך להבין, במה חטא יאשיהו, הרי הוא לא ידע על כך שאין דורו דומה יפה! וכתב רש"י [שבעין יעקב], שהיות ובאותו זמן היה ירמיהו מתנבא רעות על ישראל, ומוכיחם על עוונותיהם, היה צריך יאשיהו לדעת שיש בהם תועבות נסתרות. והיות ולא חשש לכך, הרי זה כאילו אינו מאמין בדברי הנביא. ובגליוני הש"ס כתב, שהטעם משום שיאשיהו לא נמלך בירמיהו, והרי זה כמורה הוראה בפני רבו. ואפשר להוסיף, שבזה גופא נכשל. כי אילו היה נמלך בו, היה ירמיהו אומר לו שאין דורו דומה יפה. אבל יאשיהו עצמו לא ידע על כך, ולכן נכשל.

כלומר המלך יאשיהו היה צדיק ועליו נכתב מלכים ב פרק כג פסוק כה

וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְקֹוָק֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ:

ואומר המלבי"ם מלכים ב פרק כג פסוק כה

(כה) וכמהו לא היה לפניו מלך וכו'. וגבי חזקיה כתיב (לעיל יח, ה) בה' בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו, ופירש מהרי"א שחזקיה נתעלה על כל המלכים במדת הבטחון, כמו שהיה בענין סנחריב, ויאשיה נתעלה על כולם בענין התשובה, שגם למ"ד (שבת נו ב) כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה, פי' ששב בענין הדינים שכל דין שדן פחות מבן י"ח החזירם מכיסו, עכ"ד. ובפשוט היתה התשובה בענין הכללי, שהדור ההוא ע"פ מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים ובטל המזבחות והבמות מכל ערי ישראל מה שלא עשה כן חזקיה שהשאיר המזבח שבבית אל והבמות שבערי שומרון והמזבחות אשר על גג עליית אחז, וכבר אמרו בפ' חלק (סנהדרין צד א) שבקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא, ר"ל שהיה ראוי להיות אז הקיבוץ הכללי מן הגלות, כי כבר בארתי (בביאור ישעיה סימן יא ובכ"מ) שמן עת שהיה הגלות הכללי של עשרת השבטים ע"י סנחריב, הוחל זמן הגאולה, דהיינו שאם היו שבים בתשובה שלמה היה תיכף הקיבוץ הכללי המקוה, כי הגאולה יש לה שני זמנים כמ"ש (שם צח א) זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואם היו זוכים היה אז הגאולה הכללית לאסוף נדחים, ואחר שבימי חזקיה נדחה הדבר, היה ראוי שיהיה זה בימי יאשיה שאז שבו בתשובה שלמה, ובאמת אמרו חז"ל שירמיה הלך בעת ההיא להחזיר עשרת השבטים, כי חשב שעתה עת מצוא, ובאר הכתוב הסבה שנדחה הדבר גם בעת ההיא, כמ"ש:

יאשיהו מלך צדיק שעשה את רצון השם אבל גם הלימוד הנכון של דברי התורה לא הספיקו לו כי יש נביא שיכול להגיד לו האם המהלך הזה תואם את מצבו האמיתי על עם ישראל ומתוך זה אנחנו מבינים שכל מהלך שיש לו השפעה על עם ישראל גם חרב של שלום מצריכה נתונים שלא גלויים לעין כמו מצבו של עם ישראל ולכן יאשיהו שטעה ולא התייעץ עם הנביא על מצבו של עם ישראל אפילו שמלך מצרים הסתמך על עבודה זרה סיים את חייו כמו שכתוב ""וירו הירים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני כי החליתי מאד".מאי "כי החליתי מאד"?⁽¹²⁹⁴⁾אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שמרוב החיצים שירו היורים במלך יאשיהו⁽¹²⁹⁵⁾, עשו את כל גופו של יאשיהו מחורר ככברה" .

ועוד נוסיף בדבר שמצבו של עם ישראל משפיע באופן כזה שגם צדיקים גדולים לא תמיד יכולים להועיל לו אומרת הגמרא חברותא מסכת תענית דף כד עמוד א

אמרו ליה: והא רב יהודה, כי הוה גזר תעניתא - אתא מיטרא [כאשר היה גוזר תענית, היה בא מיד גשם]!אמר להו רבה: מאי אעביד [ומה אעשה]?אי [אם] אתם סבורים שרב יהודה נענה משום תנויי [משום שדרגת לימוד התורה בזמנו היתה עדיפה מדרגתינו] -אין הדבר כך, כי אנן עדיפינן מינייהו [אנו עדיפים בדבר זה מדורו של רב יהודה].דבשני דרב יהודה [שהרי בתקופתו של רב יהודה], כל תנויי

בנזיקין הוה [כל לימודם - בסדר נזיקין היה]⁽¹⁴⁰⁰⁾. שלא היו לומדים סדרים אחרים, אלא סדר נזיקין בלבד⁽¹⁴⁰¹⁾. ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין [ואילו אנו שונים ולומדים את כל ששת הסדרים].

וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין [וכאשר היה רב יהודה מגיע בלימודו למשנה במסכת עוקצין⁽¹⁴⁰²⁾ המדברת בענין זה]:כל ידות⁽¹⁴⁰³⁾ האוכלין, כדוגמת עלי הירק, אם נגעה בהן טומאה, נטמא גם האוכל המחובר לאותן ידות, אם צריך הוא להן. וכן להיפך, אם נגעה טומאה באוכל, נטמאו גם הידות.

ושנינו שם: האשה⁽¹⁴⁰⁴⁾ שכובשת ירק בקדירה, דהיינו, שהיא סוחטת את הירק ממימיו, כדי שיתקיים לזמן ארוך, הידות, העלים של אותו ירק - טהורות, ואינן נטמאות אם נגעה טומאה בירק עצמו.

וטעם הדבר, משום שעל ידי הכבישה והלחץ שהופעל על הירק, נשתברו ונסדקו הידות, ואי אפשר ליטול בהן את הירק. כי אם יטלוהו על ידי אחיזה בידות, היות והן חלשות וסדוקות, יתנתק מהן הירק ויפול. והיות וכך, אין העלים נחשבים כידות של האוכל, ואינם נטמאים אגב האוכל.ואמרי לה [ויש אומרים, שאין מדובר על מה ששנינו "האשה שהיתה כובשת וכו'", אלא על ענין זה]: זיתים שכבשן בטרפיהן [יחד עם העלים⁽¹⁴⁰⁵⁾ שלהן] - טהורין הידות מלהביא טומאה לאוכל, משום שלאחר שכבשום - שוב אינן ראויין להיות בית יד⁽¹⁴⁰⁶⁾.כשהיה רב יהודה מגיע תוך לימודו לעניינים אלו -אמר [היה אומר]: הוייות דרב ושמואל קא חזינא הכא [עניינים אלו דומים עלי כהוויות של רב ושמואל]⁽¹⁴⁰⁷⁾, שעמוקים הם, ואינם נהירים לי!ואילו אנן [אנו] קא מתנינן בעוקצין⁽¹⁴⁰⁸⁾ תליסר מתיבתא [לומדים את מסכת עוקצין בשלש עשרה ישיבות בעיר זו שאנו יושבים בה]⁽¹⁴⁰⁹⁾.ולמרות כל זאת, למרות שאנו עדיפים על דורו של רב יהודה בלימוד התורה,ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאנא [כאשר היה חולץ מנעל אחד] משום עינוי⁽¹⁴¹⁰⁾ - אתי מיטרא [היה בא מיד מטר].ואנן קא צווחינן כולי יומא - וליכא דאשגח בן [ואילו אנו, צווחים כל היום בתפילה, ואין שמשגיח בנו ושומע לנו].אי משום עובדא [שמא אין אנו נענין בתפילתנו משום מעשינו, שאין אנו נוהגין כראוי],אי איכא דחזא מידי - לימא [אם יש מי שראה בנו, בחכמים, דבר מה שאינו ראוי - שיאמר]!והיות ואין מי שיאמר עלינו שאין אנו נוהגים כשורה בדבר מה, ודאי שאין הדבר תלוי בנו ובמעשינו, שהרי אנו עדיפים על רב יהודה.אבל מה יעשו גדולי הדור, שלמרות שמחמת מעלת עצמן היו נענים, מכל מקום, היות ואין דורן דומה יפה [אנשי הדור אינם נוהגים כהוגן]⁽¹⁴¹¹⁾, לכן אינן נענין בתפילתן⁽¹⁴¹²⁾.

יוצא לנו שהדין הכללי של עם ישראל נגזר מתוך מצבו של עם ישראל כמכלול  וכאשר אין  לנו נביא אבל יש לנו תלמידי חכמים שבקיאים בתורה לא פחות טוב מדורות ראשונים ויש להם זכות התורה אבל בגלל מצב הדור הנוכחי הזכות של התורה לא מספיקה  להגן על הדור כמו שהיה בדורות ראשונים צריך לשאול את השאלה כיצד מכריעים בסוגיות  כבדות שיכולות להשפיע על כלל עם ישראל ואין לנו נביא שנוכל להתייעץ איתו ולא סנהדרין ולא אורים ותומים ובית המקדש שלנו עומד חרב כיצד נכריע ? בזמן יאשיהו היה את הנביא אבל יאשיהו לא התייעץ איתו וסופו היה שגופו חורר ככברה  כתוצאה מהטעות שלו וחוסר  הידיעה על מצבו האמיתי של עם ישראל גרם לאסון מה אנחנו נגיד ? כיצד נכריע במצבים מורכבים שיש בהם סיכון ממשי לכל עם ישראל ?  

ואולי בשביל זה יש לנו את שלשת השבועות שמדריכות אותנו כיצד נלך וכיצד נכריע

אומרת הגמרא חברותא מסכת כתובות דף קיא עמוד א

ורב יהודה סבר, כתיב קרא אחרינא [שיר השירים ב]: השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה [שאוהב ה' את עמו, ומושיבם בארצו] - עד שתחפץ.

ורבי זירא סבר, שההוא קרא מלמד שלא יעלו ישראל לארץ ישראל בחומה, ביד חזקה. אבל מותר לכל אחד לעלות כלעצמו, שלא בכח.ורב יהודה סבר, שקרא "השבעתי" אחרינא כתיב, האוסר לעלות אפילו שלא בכח.ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.ורב יהודה סבר [שיר השירים ב] שיש כפל בלשון השבועה, שהרי "אם תעירו, ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כתיב, ונמצא שיש כאן שש שבועות, ואחת מהן באה ללמד כדבריו, שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל גם לכל יחיד!ורבי זירא סבר שכפל הלשון, מיבעי ליה ללמד כדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו - למה?תלתא - הני דאמרן.ואינך, השלש הנוספות - שלא יגלו נביאים שביניהם את הקץ, ושלא ירחקו⁽¹⁾ את הקץ בעוונותיהם, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.[שיר השירים ב] "בצבאות או באילות השדה" -אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב.ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.⁽²⁾

כלומר 3 השבועות הם הכלי שהקב"ה נתן לנו כדי שנוכל להכריע במצבים מורכבים כאשר יש סיכון לעם ישראל בזמן שאין לנו נביא ולא אורים ותומים ולא ארון הקודש ולא בית מקדש . זה לקח ברור של פרשת שופטים ושוטרים . כי אם לא נכריע בהתאם לזה ממתין לנו הקללה ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.⁽²⁾.

לא כל כך רחוק מסופו של יאשיהו .

 

 

פרשת ראה כמה פעמים מופיע בספר דברים הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ? כמה פעמים מופיע בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ? מה קודם לבניית בית המקדש ? למה צריך למחות את עמלק לפני בניית בית המקדש ? מה הקשר למקומו המדויק של בית המקדש ? מי היחידי שיודע את מקומו של בית המקדש ? למה נחרבו בית מקדש ראשון ושני ? למה בית המקדש השלישי לא יחרב ? מה תפקידו של משה באחרית הימים ? למה השאיר הקב"ה את מקום בית המקדש בספק ? מה הקשר של בנית בית המקדש לבריאת העולם ? האם יש קשר ל 21 פעמים שמופיע הביטוי מקום אשר יבחר ל 3 בתי המקדש ? למה קשור 10 הפעמים שנאמר הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ? ‏כ"ח/אב/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ראה כמה פעמים מופיע בספר דברים  הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ?  כמה פעמים מופיע בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר ?  מה קודם לבניית בית המקדש ? למה צריך למחות את עמלק לפני בניית בית המקדש  ? מה הקשר למקומו המדויק של בית המקדש ? מי היחידי שיודע את מקומו של בית המקדש ? למה נחרבו בית מקדש ראשון ושני ? למה בית המקדש השלישי לא יחרב ? מה תפקידו של משה באחרית הימים ? למה השאיר הקב"ה את מקום בית המקדש בספק ? מה הקשר של בנית בית המקדש לבריאת העולם ? האם יש קשר ל 21 פעמים שמופיע הביטוי מקום אשר יבחר ל 3 בתי המקדש ? למה קשור 10 הפעמים שנאמר הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ?  ‏כ"ח/אב/תשפ"א

כתוב בדברים (פרשת ראה) פרק יד פסוק כג - כד

(כג) וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֘ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים:

(כד) וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַל֘ שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ:

בפרשת ראה מופיע הביטוי לראשונה בתורה   הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙   והוא מופיע  10 פעמים בספר דברים

בדברים (פרשת ראה) פרק יב פסוק יד

(יד) כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר יְקֹוָק֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ:

ועוד מופיע  הביטוי   בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר     11 פעמים בספר  דברים   סה"כ  21 פעמים המקום אשר יבחר ובמקום אשר יבחר .

תחילת הביטוי בפרשת ראה . ורציתי להבין למה הביטוי הזה נמצא כל כך הרבה פעמים ביטוי המראה שהמקום של בית המקדש זה מקום שלא נודע מראש לעם ישראל והקב"ה משאיר אותו במעמד של ספק את מקומו  של בית הבחירה הוא בית המקדש והדבר נידון בצורה עקיפה בחברותא מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב :

"שלש מצוות נאמרו בתורה, שמצווה לקיימן רק לאחר הכניסה לארץ ישראל. ואלו הן:א. להעמיד מלך [לדעת הסובר שהוא מצוה], שאמרה תורה (דברים יז): "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה. ואמרת אשימה עלי מלך".ב. להכרית זרעו של עמלק, שאמרה התורה (שם כ"ה): "והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויבך מסביב, בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק".ג. בנית בית המקדש, ושאמרה התורה (שם י"ב): "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם".תניא [אידך] שנינו בברייתא [אחרת]: רבי יוסי [יהודה] אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.וממשיכה הברייתא הזאת ואומרת: ואיני יודע איזה מהן תחילה.

כשהוא אומר במלחמת עמלק "כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק", מהקדמת ה"כס", הוי אומר, להעמיד להם מלך - נצטוו תחילה.וראיה לדבר, כי אין "כסא", אלא מלך. שנאמר "וישב שלמה על כסא ה' למלך". הרי ש"כסא ה'"⁽¹⁷⁾ וכן "כס יה", הוא כסא המלוכה. וכך אמר הכתוב: כי יד על כס יה, לאחר שישב המלך על כסא המלוכה של עם ישראל, אז תהיה מלחמה לה' בעמלק.ועדיין איני יודע, אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה. כשהוא אומר בפרשת בנין בית הבחירה "והניח לכם מכל אויביכם, וגו', והיה המקום אשר יבחר ה', וגו'", הוי אומר: להכרית זרעו של עמלק - תחילה.וממשיכה הברייתא: וכן בדוד הוא אומר "ויהי כי ישב המלך דוד בביתו, וה' הניח לו מסביב", ואחר כך כתיב "ויאמר המלך אל נתן הנביא: ראה נא! אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה". והיינו, שביקש דוד רשות לבנות בית הבחירה, אחרי שהיה לו מנוחה מאויביו, ואמר לו הנביא כי בנו שלמה יבנהו.ואגב שהביאה הגמרא את הפסוק "וישב שלמה על כסא ה'", מביאה הגמרא גם את דרשת ריש לקיש לגבי שלמה."

כלומר מסקנת הגמרא שסדר העניינים יהיה בחירת מלך ולאחר מכן מחיית עמלק ורק בסוף בנית בית המקדש . וכדי להבין את זה נראה את דברי המדרש פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ד"א על כס יה ה' אינו אומר כן אלא יה א"ר לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם נעקר זרעו של עמלק הכסא שלם והשם שלם, אמר דוד האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים ט' ז'), מה כתב אחריו, וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו (שם שם /תהלים ט'/ ח').

כל עוד קיים עמלק בעולם הכסא של הקב"ה לא שלם ואם הוא לא שלם לא ניתן לבנות את בית הבחירה באופן שלם ולכן רק אחרי מחיית עמלק מהעולם ניתן יהיה לבנות את בית המקדש בצורה מושלמת ולכן סדר העניינים הוא המלכת מלך ולאחר מכן מחיית עמלק ובסוף בנית בית המקדש .

וצריך להבין שבית המקדש הוא כנגד בריאת העולם

וכך אומר רבינו בחיי שמות פרק לח

וע"ד המדרש: (תנחומא פקודי ב) "אלה פקודי המשכן משכן", למה שני פעמים "משכן", אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: (לעיל טו, יז) "מכון לשבתך פעלת ה'" וגו', אל תקרי "מכון" אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם.

כלומר השלמות של עולם לא יכולה להיות לפני מחיית עמלק ורק אז שלא יהיה עמלק בעולם יש לו יכולת להיות שלם רק אז יבנה בית המקדש . ומתוך זה ניתן להבין למה הקב"ה בתורה מדגיש את המקום אשר יבחר כי הבחירה האמיתית במיקום של בית המקדש חייבת להיות רק לאחר מחיית עמלק  רק לאחר מחיית עמלק לחלוטין ניתן יהיה לבנות במקומו את בית המקדש .

וניתן ללמוד שהיחיד שקבל את המקום המדויק של בית המקדש היה משה

אומר המדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק נב

באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה: ואף על פי כן הראהו הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

מבואר שהקב"ה הראה למשה את הארץ המובטחת גם לעתיד לבא ומפורש שרק משה ראה את הארץ המובטחת ולא כל בריה אחרת . משה הוא היחידי שיודע את גבולות הארץ המובטחת בדיוק רב כולל מה שייתן הקב"ה לעם ישראל לעתיד לבא .

בעצם למשה יש את המידע מה עם ישראל צריכים לקבל ותפקידו להעביר את זה לעם ישראל לעתיד לבא ,כי הוא ראה את הכול  על הארץ המובטחת כולל מקומו המדויק של בית המקדש .

וצריך להגיד שמשה קיבל יכולת לראות גם לאחר מותו

דברים פרק לד

 (ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

 ואומר רש"י במקום דברים פרק לד (ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

וצריך לפרש שמשה יכול לראות את הארץ המובטחת מרגע שמת עד היום ועד יום תחיית המתים כי הקב"ה נתן לו את היכולת הזאת מה שלא נתן לאף אחד .

ולכן מובן כי בית המקדש הראשון והשני נבנה כאשר עמלק נמצא עדיין בעולם ולכן העולם עדיין לא שלם ולכן בית המקדש לא יכול להיות שלם ולכן הוא נחרב . ורק באחרית הימים כאשר הקב"ה ימחה את עמלק מהעולם רק אז ניתן להקים את בית המקדש במקומו הנכון לעולמי עולמים .

ואם משה היה נכנס לארץ ישראל ובית המקדש היה נבנה במקומו המדויק לא היה נחרב בית המקדש וזה מסביר את הנאמר בדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

ומתוך זה אולי ניתן להגיד ש 21 פעמים של המקום אשר בחר זה כנגד  3 כפול 7 . בריאת העולם זה 7 ימים וזה כנגד 3 בתי המקדש הראשון והשני שנחרבו והשלישי לעתיד לבא לאחר מחיית עמלק מהעולם 

ואת 10 הפעמים של  הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙     הוא כנגד 10 מאמרות שנברא בהם העולם .

אומרת הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף לב עמוד א

רב יוסף אמר: עשרה פסוקי מלכיות הם כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. והיה קול שופר חזק מאוד באותו מעמד, ולכן אומרים עשרה הילולים של מלכיות גם בעת תקיעת שופר בראש השנה.

רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות של הקדוש ברוך הוא, שבהן נברא העולם בראש השנה.

אז יש לנו 10 פעמים של הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙       וסה"כ 21 כנגד 3 בתי המקדש שהם כנגד בריאת העולם .

וכאשר נלחם משה בעמלק שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יא - יב

(יא) וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:

(יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:

ועל זה אומר הרמב"ן שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יב

(יב) וטעם ויהי ידיו אמונה - שהיו עומדות וקיימות ברוממותן, כלשון ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו (נחמיה יא כג), וכן אנחנו כורתים אמנה (שם י יא), דבר קיים בברית, וכן היתד התקועה במקום נאמן (ישעיה כב כג), חזק. ועל דרך האמת, נשא עשר אצבעות לרום השמים לרמוז על עשר ספירות לדבקה באמונה הנלחם לישראל, ובכאן נתבאר ענין נשיאות כפים בברכת כהנים וסודו:

כלומר משה שנלחם מול עמלק עם 10 אצבעות של אמונה שהם כנגד 10 מאמרות שנברא העולם והוא זה שבזכותו יוקם בית המקדש לעתית לבא בימי המשיח שהוא כנגד בריאת עולם  .

וכך  כתוב באוצר מדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 35

כאשר שמע מרע"ה הדברים האלה מכח משיח בן דוד שמח שמחה גדולה והחזיר פניו אצל הקדוש ברוך הוא וא"ל רבש"ע מתי תרד ירושלם זו הבנויה למטה? א"ל הקדוש ברוך הוא העת [תראה] אותה לא הגדתי לבריה לא לראשונים ולא לאחרונים ולך אני מגיד, א"ל רבש"ע תן לי רמז מן המעשים א"ל הקדוש ברוך הוא אזרה את ישראל בראשונה במזרח בשערי הארץ ויתפזרו בארבע פנות העולם בין כל האומות ויתקיים בהם מקרא שכתוב אם יהיה נדחך וגו' ואוסיף ידי שנית ואקבץ את אשר הלכו עם יונה בן אמתי אל ארץ הפתרוסים ואשר יהיו בארץ שנער ובחמת ובעילם ובכוש וגו', שנאמר יוסיף ה' שנית ידו וגו'. באותה שעה ירד משה מן השמים שמח וירד מלאך המות אחריו ולא נתן רוחו ונשמתו למלאך עד אשר הראהו הקדוש ברוך הוא פניו ונתן נשמתו להקב"ה בלב שלם ובנפש חפצה, הוי אין זה כי אם בית אלהים וגו'.

כלומר רק כאשר ידע משה בוודאות על בית המקדש השלישי הוא נתן את נשמתו לקב"ה כי משה הוא היחידי שיודע את מקום בית המקדש ומקומו יוודא רק לאחר מחיית עמלק ואז בית המקדש יעמוד לנצח .