פרשת במדבר למה בפרשה שלנו כתוב בפסוק אחד על שבט לוי לא תפקוד ובפסוק שני פקוד ? מה ההבדל בן הפקידה של עם ישראל לפקידה של שבט לוי ? למה יש הבדל בן שבט לוי לשאר השבטים ? מה הקשר ללגיונות של הקב"ה ? למה שבט לוי לא נענש בחטא המרגלים ? מי הם שומרי משמרת הקודש ? מה מועיל העבודה של שומרי משמרת הקודש ? על מה עומד העולם ? מי מחליף את שומרי משמרת הקודש בזמן חורבן בית המקדש ? איך העולם עומד על 2 רגלים כאשר אין את הרגל של העבודה (בבית המקדש ) ? האם זה קשור למה שאמר שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה ? למה נקראים תלמידי חכמים בנאין ? למה יש חיוב על יהודי לדעת האם עולה בידו כשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי ? למה החיוב הזה קשור לדורות אחרונים ולא לדורות ראשונים ? ‏ג'/סיון/תשפ"א

 בס"ד

פרשת במדבר למה בפרשה שלנו כתוב בפסוק אחד על שבט לוי לא תפקוד ובפסוק שני פקוד ? מה ההבדל בן הפקידה של עם ישראל לפקידה של שבט לוי ? למה יש הבדל בן שבט לוי לשאר השבטים ? מה הקשר ללגיונות של הקב"ה ? למה שבט לוי לא נענש בחטא המרגלים ? מי הם שומרי משמרת הקודש ? מה מועיל העבודה של שומרי משמרת הקודש ? על מה עומד העולם ? מי מחליף את שומרי משמרת הקודש בזמן חורבן בית המקדש ? איך העולם עומד על 2 רגלים כאשר אין את הרגל של העבודה (בבית המקדש )  ? האם זה קשור למה שאמר שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה ? למה נקראים תלמידי חכמים בנאין ? למה יש חיוב על יהודי לדעת האם עולה בידו כשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי ? למה החיוב הזה קשור לדורות אחרונים ולא לדורות ראשונים ?  ‏ג'/סיון/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק ג - ד

(ג) מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן:

(ד) וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הֽוּא:

ולעומת זאת כתוב בבמדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק מז - מט

(מז) וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הָתְפָּקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם: פ

(מח) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(מט) אַ֣ךְ אֶת־מַטֵּ֤ה לֵוִי֙ לֹ֣א תִפְקֹ֔ד וְאֶת־רֹאשָׁ֖ם לֹ֣א תִשָּׂ֑א בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

את עם ישראל צריך לפקוד ואת הלוים והכוהנים לא צריך לפקוד . אבל מצד שני כתוב בפרשה שלנו הפוך במדבר (פרשת במדבר) פרק ג פסוק טו

(טו) פְּקֹד֙ אֶת־בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל־זָכָ֛ר מִבֶּן־חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה תִּפְקְדֵֽם:

ויש כאן סתירה שצריך ליישב כאן כתוב לא תפקוד וכאן כתוב לפקוד . והתירוץ הוא פשוט . צורת הפקידה של עם ישראל ושבט הלוי היו שונים . את עם ישראל פוקדים מגיל 20 על ידי מחצית השקל ואת הלויים פוקדים מגיל חודש על ידי משה שכינה ובת קול . צורת הפקידה של שבט הלוי היא שונה רש"י במדבר (פרשת במדבר) פרק ג פסוק טז

(טז) על פי ה' - אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא היאך אני נכנס לבתי כלם ולתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ה':

עם ישראל התפקד בצורה של ספירה על ידי מחצית השקל אבל שבט לוי התפקד ע"י שכינה ובת קול . כלומר הפקידה של עם ישראל שונה מהפקידה של שבט לוי . וצריך להבין מה ההבדל בן עם ישראל לבין הלווים והכוהנים אומר הבמדבר רבה (וילנא) (פרשת במדבר) פרשה א סימן יב

יב ד"א אך את מטה לוי לא תפקוד למה לא נמנו עם ישראל אלא שבטו של לוי פלטינין היו משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן,

לוי הוא הלגיון הקרוב למלך והוא שונה מכל הלגיונות האחרים ולכן לא נמנו עם ישראל ביחד עם שבט הלוי והכוהנים . הם הלגיונות של הקב"ה ולכן הם  שונים  מעם ישראל . לעם ישראל יש נחלה לכל שבט ושבט אבל ללוי ולכוהנים אין נחלה והקיום שלהם תלוי בקב"ה בלבד .ומה הייחודיות של שבט הלוי ?

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן יט

[יט] ד"א פקוד את בני לוי. ובמקום אחר כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא וגו' (במדבר א מט), אלא אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והם נתנו את נפשם עלי, לך ספור אותם לבדם, ואימתי נתנו נפשם על הקדוש ברוך הוא, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה [ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי] (שמות לב כו), א"ל הקדוש ברוך הוא למשה הואיל והן עומדין במומיהן, לך ספור אותם, פקוד את בני לוי.

ועוד אומר רש"י במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק מט

(מט) אך את מטה לוי לא תפקד - כדאי הוא לגיון של מלך להיותמ נמנה לבדו. דבר אחר, צפה הקדוש ברוך הוא שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר, אמר אל יהיו אלו בכלל, לפי שהם שלי,נ שלא טעו בעגל:

הלווים והכוהנים לא היו בחטא העגל ולכן הקב"ה בחר אותם ללגיונות שלו . אבל יש כאן קושיה שהפריעה למפרשים רבים שבני לוי היו בחטא המרגלים אומנם לא בשילוח אבל בבכייה לחינם אם כך מה מועיל להם שהקב"ה לא מנה אותם עם כולם ? ועל זה עונה המזרחי (רא"ם) במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק מט

אבל מה שאמר "לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל" לא הבינותיו, כי היה לו לומר שלא טעו בדברי המרגלים, שבעבורם היתה הגזרה. ושמא יש לומר, שגם הלוים טעו בדברי המרגלים, ועם כל זה לא הענישם, מפני שלא טעו בעגל. אבל שאר השבטים שטעו בשניהם יחד, בדברי המרגלים וגם בעגל, נגזרה בהם הגזרה של ארבעים שנה, ולא על הלויים. וזהו שאמר הכתוב (יז, לד): "תשאו את עונותיכם ארבעים שנה" ופירש רש"י (יד, לג): ולא נאמר תשאו את עונכם, שתי עונות: של עגל ושל תלונות המרגלים, שהרי ארבעים שנה עמדו ישראל במדבר משיצאו ישראל ממצרים, אם כן גם השנה הראשונה בכלל הגזרה היא, ואף על פי שקדמה לשלוח המרגלים, משמע שמשעשו העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזהו שאמר (שמות לב, לד וברש"י שם): "וביום פקדי" במרגלים, "ופקדתי עליהם" חטאת זו. אבל הלוים שלא חטאו בעגל ולא עלתה גזרה זו במחשבה עליהם, אין לגזור עליהם עכשיו בעבור עון התלונה לבדה, לפיכך תלה הדבר בעגל ואמר לפי שהם שלי, שלא טעו בעגל.

בכל מקרה הקב"ה בחר בכוהנים ובלווים בגלל הבחירה שלהם בקב"ה ולכן הם נקראים שומרי משמרת בקודש

ויקרא (פרשת צו) פרק ח פסוק לה

(לה) וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְקֹוָ֖ק וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:

במדבר (פרשת במדבר) פרק א פסוק נג

(נג) וְהַלְוִיִּ֞ם יַחֲנ֤וּ סָבִיב֙ לְמִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה קֶ֔צֶף עַל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֽוּת:

במדבר (פרשת במדבר) פרק ג פסוק כח

(כח) בְּמִסְפַּר֙ כָּל־זָכָ֔ר מִבֶּן־חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה שְׁמֹנַ֤ת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת שֹׁמְרֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת הַקֹּֽדֶשׁ:

ועל מהות העבודה שלהם אומרת התורה במדבר (פרשת קרח) פרק יח פסוק ה

(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד קֶ֖צֶף עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

ועל זה מבאר רבינו מיוחס במדבר (פרשת קרח) פרק יח פסוק ה

(ה) ושמרתם את משמרת הקדש. זו אזהרה לבית דין שיהו מזהירין אותה על כך. ולא יהיה עוד קצף. מלמד שאם אין העבודות הללו נעשות כתקנן קצף בא לעולם, וזהו ששני' על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

ויש כאן קושיה שהיום  שאין לנו עבודה ובית המקדש נחרב כיצד העולם יעמוד הרי נשארו 2 רגליים בלבד התורה וגמילות חסדים ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ח עמוד א

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, מאותם דברים מעולים שאמרת בשם רב חסדא בעניני בית הכנסת. אמר ליה רפרם בר פפא לרבא: הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב, מהו פירוש הכתוב [תהילים פז ב]: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"? - אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה, מקומות שתלמידי חכמים מתאספים ובאים שם ללמוד בתלמוד המביא לידי הכרעת הלכה,⁽³⁸⁾ יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו וזה מה דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

כלומר נשאר רק תורה וגמילות חסידים ומה מחליף את העבודה בבית המקדש ? וצריך להגיד שבזמן שאין בית מקדש קיים הכול מונח על התורה וגמילות חסדים . ומי מחליף את שומרי משמרת הקודש ?

אומר הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.

יוצא לנו שכאשר בית המקדש חרב מי שמחליף את שבט הלוי והוא זה השומר את משמרת הקודש הם תלמידי החכמים שלימוד התורה שלהם מונע להביא קצף על העולם .

וכך כותב השל"ה תורה שבכתב - הקדמה

מאי בנאין, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן והוא חבור תורה של מעלה להקדוש ברוך הוא וזה קיום כל העולמות.

ואולי זה נקודת הבט של רבי שמעון בר יוחאי בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: ואספת דגנך, - מה תלמוד לומר - לפי שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?

ומה הכונה תורה מה תהא עליה ? הגמרא מיד אומרת בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי - זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

ולנידון שלנו דורות ראשונים הם הדורות שחיו כאשר בית המקדש היה קיים ואז העולם היה עומד על 3 דברים על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים . אז חוסר בלימוד התורה הושלם על ידי העבודה וזה המשמעות של זו וזו נתקיימה בידן. אבל היום שבית המקדש חרב והעולם עומד רק על תורה ועל גמילות חסדים שואל רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה ? היא צריכה להשלים את החיסרון של בית המקדש את הרגל השלישי . והרמב"ם שמבין את זה מוסיף את לומדי התורה לאלו שהם משבט לוי שהם מהלגיונות של הקב"ה והוא מפרנסם כי הם הרגל הראשונה והשנייה שעליהם עומד העולם עם גמילות חסדים ובלי הרגל הראשונה והשנייה העולם לא עומד . ומתוך מה שאומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לה עמוד ב

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.

ומתוך ההבנה שהעולם כיום עומד על התורה ועל גמילות חסדים מובן למה אומר אביי הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי שיש לו לאדם חיוב לנסות ולהבין האם יעלה בידו או לא . כי אם באמת הוא מהמעטים שאכן היה עולה בידו והוא לא עושה את זה הוא מקטין את הסיכוי של העולם לעמוד .

פרשת בהר בחוקתי למי שייך עם ישראל ? למי שייכת ארץ ישראל ? מה מקשר בן עם ישראל לארץ ישראל ? למה משתחרר עבד עברי ? למה יש שמיטת קרקעות ? למה יש איסור ריבית ? האם מותר להלוות בריבית לגויי ? למה מותר להלוות בריבית למומר ? מה הקשר בן גוי למומר? מה ההבדל בן קרקע בחול לקרקע בארץ ? מהי תפיסת החופש של יהודי ? מאין נגזר חירותו של האדם היהודי ? למה מצרים היא ההיפך מהיהדות ? מאין נגזר חירותו של האדם לפי פרעה ? מה הקשר לעמנואל קאנט ? מה הקשר בן הפילוסופיה של פרעה לפילוסופיה של העולם המודרני המערבי ? האם ההתנגשות בן מצרים לעם ישראל רלבנטית גם היום ? למה היהדות החרדית מהווה איום חמור יותר מאיום האירני ? מה הקשר בן האדם הנאור למצרים ? ‏כ"ה/אייר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בהר בחוקתי   למי שייך עם ישראל ? למי שייכת ארץ ישראל ? מה מקשר בן עם ישראל לארץ ישראל ? למה משתחרר עבד עברי ? למה יש שמיטת קרקעות ? למה יש איסור ריבית ? האם מותר להלוות בריבית לגויי ? למה מותר להלוות בריבית למומר  ? מה הקשר בן גוי למומר? מה ההבדל בן קרקע בחול לקרקע בארץ ? מהי תפיסת החופש של יהודי ? מאין נגזר חירותו של האדם היהודי ? למה מצרים היא ההיפך מהיהדות ? מאין נגזר חירותו של האדם לפי פרעה ? מה הקשר לעמנואל קאנט ? מה הקשר בן הפילוסופיה של פרעה לפילוסופיה של העולם המודרני המערבי ? האם ההתנגשות בן מצרים לעם ישראל רלבנטית גם היום ? למה היהדות החרדית מהווה איום חמור יותר מאיום האירני ? מה הקשר בן האדם הנאור למצרים ?  ‏כ"ה/אייר/תשפ"א

ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק נה

(נה) כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:

ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק כג

(כג) וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי:

יש בפרשה שלנו שני יסודות ארץ ישראל שייכת אך ורק לקב"ה ועם ישראל שייך אך ורק לקב"ה .  עם ישראל הוא עבד של הקב"ה . הוא קנינו של הקב"ה כמו שארץ ישראל הוא קנינו של הקב"ה. מה שמחבר את ארץ ישראל ועם ישראל זה התורה כלומר הקב"ה . בלי התורה אין לנו קשר לקב"ה ומתוך כך אין קשר לארץ ישראל .  

אומר המדרש הגדול ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק נה

עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים. על תנאי כך הוצאתי אותם מארץ מצרים על תנאי שלא ישתעבדו.

עם ישראל יוצא מארץ מצרים רק על תנאי שהם עבדים של הקב"ה כלומר על תנאי שהם מקבלים את התורה כתנאי לקיום העולם מבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . אם עם ישראל לא היה מקבל את התנאי הזה לא היה יוצא ממצרים ואלו שלא קבלו את התנאי מתו במכת החושך .

מתוך הקניין הזה על ארץ ישראל ועם ישראל משתלשלות חלק ממצות התורה

אומר בכור שור ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק נה

(נה) כי לי בני ישראל עבדים. ולפיכך אין יכול לקנותם קניין עבדות שלא יצא ביובל, וכן: "כי לי הארץ" ולפיכך אין אדם יכול לקנותם לצמיתות, אפילו אותם היורשים אותם אינם אלא כמו אריסין בתוכה. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. ומאותה שעה נעשו עבדי, וקדם שטר שעבודי לכל אדם. אני ה' אלהיכם. המחזיק אתכם בני חורין ואת ארצכם.

מתוך ההבנה הזאת שעם ישראל משועבד רק לקב"ה נגזר חזרת הקרקעות ויציאת העבדים בשנת הובל

ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק י

(י) וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ:

ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק לט - מא

(לט) וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד:

(מ) כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ:

(מא) וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב:

כלומר כל קניין בארץ ישראל הוא זמני עד שנת היובל וגם עבד עברי ישתחרר בשנת היובל וכל קניין בו הוא קניין זמני כי גם ארץ ישראל וגם כל יהודי שייך לקב"ה .

ומה ההבדל בן עבד עברי לעבד כנעני שלא יוצא ביובל ?

ההבדל המהותי הוא קבלת התורה . אומות העולם לא קבלו על עצמם את התורה ואי קבלת התורה משמעותו שהם לא משועבדים לקב"ה . ולכן הם קניין גמור ורכוש של מי שקנה אותו .

וכך כתוב בגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

"עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים", ודרשינן: ראה שבע מצוות שקבלו עליהם בני נח, כלומר: התבונן הקדוש ברוך הוא בקיום המצוות שקיבלו עליהם בני נח, וראה שלא קיימו אותם, וכיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל.⁽³⁾רבי יוחנן אמר מהכא, מפסוק זה יש ללמוד שהתיר הקדוש ברוך הוא את ממונן לישראל:שנאמר [דברים לג ב]: "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש, מימינו אשדת למו", ודרשינן: מפארן - כשסיבב הקדוש ברוך הוא עם התורה על כל האומות ולא קבלוה⁽⁴⁾ - הופיע, גילה הקדוש ברוך הוא את ממונם של הגויים, והתירן לישראל.

אומות העולם היה להם את האפשרות לקבל את התורה ולהיות משועבדים לקב"ה אבל הם לא קבלו על עצמם את התורה ובכך הוציא את עצמם מהעולם . וזה המשמעות של "התיר ממונם לישראל" כלומר הם אבדו את הזכויות שלהם בעולם מתוך בחירה . זה ההבדל בן עבד עברי לעבד כנעני . עבד עברי הוא רק עבד זמני ועבד כנעני יהיה משועבד לתמיד כי הוא איבד בבחירה שלו שלא לקבל את התורה את השעבוד שלו לבורא עולם ומתוך כך איבד את זכויותיו בעולם כולל זכויות ממוניות . .

וכך כותב הרמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ז

יכול הרב לומר לעבדו כנעני עשה עמי ואיני זנך אלא ילך וישאל על הפתחים ויתפרנס מן הצדקה שישראל מצווין להחיות העבדים שביניהם,

מצד אחד יכול להגיד תעבוד ואני לא זן אותך אבל מצד שני ישראל מצווין להחיות את העבדים שבניהם ולכן הוא יכול לצאת ולהתפרנס אחרי העבודה מצדקה .

כלומר ההבדל בן עבד עברי לעבד כנעני נובע אך ורק מדבר מהותי אחד מי שלא קבל על עצמו את התורה הוציא את עצמו מהעולם ולכן ויתר באופן עקרוני על כל זכויותיו וזה כולל ממונו . זה  ההבדל בן שמיטת קרקעות בארץ ישראל למדינות אחרות שארץ ישראל היא מקומו של הקב"ה ושאר הארצות אינם מקומו של הקב"ה ולכן יש שמיטת קרקעות בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ אבל כל זה באופן זמני עד הברור הסופי של מי ששיך לתורה ומתוך כך לעם ישראל ומי לא . לעתיד לבא כל ארץ ישראל תתפשט על כל העולם . וכך כותב הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא א - והיה מדי חודש

ד"א והיה מדי חודש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו, והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעיה ס' ח').

ומתוך כך נגזר ענין הלואה לגוי בריבית

שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קנט סעיף א

דבר תורה, מותר ב' להלוות לעובד כוכבים בריבית. וחכמים אסרוהו, אם לא כדי חייו, או לת"ח, א] או בריבית דרבנן. והאידנא, מותר ענין (הטור).

ואם תגיד שיש כאן בעיה של "גזענות " כתוב בסעיף הבא בשולחן ערוך

שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קנט סעיף ב

סעיף ב

מומר מותר להלוותו ברבית, ואסור ללוות ממנו ברבית.

וכותב התוספות מסכת עבודה זרה דף כו עמוד ב

ומומר לתיאבון אתה מצווה להחיותו ומיהו מומרים של זמניהם להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו כדמשמע מההיא דגיטין (דף מז.) דלא מחייב למפרקיה ומותר ליקח מהם רבית

כלומר מומר שהוא יהודי מותר להלוות לו בריבית מה שאין כן מדרבנן לגוי אסור להלוות אם כי כותב הטור שהעידנא מותר . כלומר עיקר העניין  זה מי שקיבל על עצמו את התורה שהוא שייך לעולם ומתוך כך צריך להחיותו כי קיום האדם בעולם תלוי בקבלת התורה כי העולם הוא התורה והוא התנאי לקיום העולם . מי שמוציא את עצמו מהתורה מוציא את עצמו מהעולם ואין הבדל אם זה גוי או יהודי .

ואלו דברי הזהב של הרש"ר הירש ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק נה

(נה) כי - לי בני - ישראל וגו'. בסוף פרשת החוקים על החירות האישית הרי הכתוב חוזר על יסודה: החירות האישית של בני ישראל נוסדה ביציאת מצרים; באותה שעה הם נהיו עבדי ה', ועבדות ה' איננה מאפשרת כל עבדות אחרת. עבד ה' מתעלה מעל לכל עבדות אחרת; ואדנות ה' איננה מאפשרת לו להיאסר בכבלי כל אדנות אחרת. וכך אמרו בתורת - כהנים כאן: "שטרי קודם". כל ניצוץ של ישותכם, כל רסיס של כוחכם הוא שלי; אין אתם יכולים להיאסר בכל עבדות אחרת. עיקרון זה יישמר בתודעה היהודית: החירות האישית איננה ניתנת לביטול; וכלל זה נשמר על - ידי המשפט העברי בעקביות גמורה: בדרך כלל אפילו חוזה שכיר יום איננו קושר אותו בלא אפשרות חזרה; בתנאים רגילים "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום" (בבא - מציעא י ע"א).

יהודי משועבד אך ורק לקב"ה בלבד אין הוא משועבד לאף אחד אחר שזה הדבר היחידי בעולמו של היהודי אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף קטז עמוד ב

רבא אמר ליישב את הברייתא: הכא כאן בפועלין ששכרו אותם לשמור את השיירה עסקינן, ומדובר ששאר האנשים בשיירה אינם יכולים להציל, וכרב, דאמר רב: פועל יכול לחזור בו⁽⁹⁾ אפילו בחצי היום⁽¹⁰⁾.ולכן וכמה דלא הדר ביה כל זמן שלא חזר בו הפועל מלהיות פועל, כברשותיה דבעל הבית דמי, נחשב הנכס שהציל כברשותו של בעל הבית, וכי הדר ביה וכאשר חוזר בו מלהיות פועל, הרי הוא זוכה לעצמו מן ההפקר, כי אף אחד לא יכול להציל את הממון ונעשה הפקר.ומה שיכול הפועל לחזור בו, אין הטעם משום שכל פועל אינו ברשות בעל הבית, אלא טעמא אחרינא הוא מטעם אחר הוא יכול לחזור בו, דכתיב: [ויקרא כה נה] "כי לי בני ישראל עבדים"⁽¹¹⁾, ודורשים: כי רק לה' בני ישראל עבדים ולא נעשים עבדים לעבדים כלומר אינם נעשים עבדים לאחרים שהם עבדים [של ה']⁽¹²⁾, שפועל אינו כעבד, ולכן יכול לחזור בו⁽¹³⁾ מכאן ולהבא⁽¹⁴⁾.

כלומר השעבוד של האדם הוא אך ורק לקב"ה והשעבוד הוא בקבלת וקיום התורה . אדם לא יכול לשעבד מי שקיבל עליו את התורה כי הוא משועבד של הקב"ה .

הרציונל מאחורי האמירה הזאת הוא פשוט הקב"ה הוא האין סוף ללא שום מגבלות מכל סוג שהוא . התורה היא הדרך של האדם להתקרב לקב"ה וככל שהוא קרוב יותר לאין סוף הוא עצמו משיל מעליו יותר ויותר מגבלות שמשעבדות את האדם ולכן ככל שאדם קרוב לקב"ה הוא יותר חופשי ממגבלות העולם . וזה בדיוק מה שכתוב במשנה מסכת אבות פרק ג משנה ה

רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:

הצד השני של החרות הוא העבדות והוא מצרים שמסמלת את העבדות. העבדות הגדולה ביותר נמצאת במקום שאין בו את הקב"ה . מקום שלא נמצא בו הקב"ה הוא מקום המוות ומקום המוות הוא מקום שאין יותר ממנו דבר המשעבד את האדם כאשר אדם מת הכל נעצר וזה הקצה השני של החיים   . פרעה אמר אני בראתי את עצמי . כלומר הוא הוא הקב"ה ולכן מצרים היא מקום שבו אין בכלל מקום לבורא עולם . זה בדיוק המשמעות של שער החמישים של טומאה . מי שנכנס לתוכו לא יכול לצאת כי הוא משועבד לחלוטין למקום שבו לא קיים הקב"ה שם יש רק מוות ולא חיים . ולכן ברגע שהקב"ה ירד למצרים בחצות המוות שקיים שם מופיע בצורה מוחשית בזמן מכת בכורות כלומר כל המהות של מצרים הופכת למה שהיא באמת וזה מוות ירידתו של הקב"ה מביא את האמת למצרים כלומר מידת הדין . זה הרגע שמי שמחובר לחיים אפילו במשהו יוצא ממצרים . כאשר מידת הדין פועלת האמת מופיעה כפי שהיא ולא מסתתרת כפי שקיים במקום שיש בו הסתר פנים  ונמצא מידת ארך אפים .

וכתוב שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק לג

וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֙יִם֙ עַל־הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:

ואומר בכור שור שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק לג

(לג) כי אמרו כלנו מתים: שאם נמתין מכה אחרת, עתה מתו הבכורות, במכה אחרת ימותו גם הפשוטים; אי נמי: כי אמרו "כולנו מתים", לשון פעולה, כולנו הולכים ומתים.

כלומר פרעה אמר אני בראתי את עצמי אני בורא עולם . ומתוך כך חשב שהוא אדם חופשי אדון לעצמו אבל הוא היה אדם חי מת . הוא חשב שהוא מנהל את העולם ממש לפני מכת בכורות אבל הוא היה שייך למות ולא לחיים כי הוא בחר בעצמו ולא בבורא עולם  שמות (פרשת בא) פרק י פסוק כח

(כח) וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:

הוא חשב שהוא שולט בעולם והתברר לו שהוא טועה ב 180 מעלות .

העולם המערבי המודרני הוא ההמשך הפילוסופי של פרעה הם גוזרים את חרות האדם בדיוק כמו שפרעה גזר את חירותו מתוך הבנה שהוא ברא את עצמו . וכך כתוב בויקיפדיה על החרות

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו רשאי אדם אחר לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שלא הוא המעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר (או בחברה ובסדר הציבורי).

מאין מגיע הזכות לחרות של האדם ? ההסבר היחידי הוא ההסבר של פרעה אני בראתי את עצמי ולי יש לי זכות של חרות כי אני בורא עולם ולכן אין לאף אחד זכות עלי .

הממשיך של פרעה היה עמנואל קאנט וכך כתוב בויקיפדיה על עניין החרות בהגותו של קאנט

האוטונומיה והחירות

בתפיסת קאנט, פילוסופיה היא תפיסה ביקורתית של המציאות, אשר מאפשרת לאדם לגלות את מהותו התבונית. האדם הרגיל נתון לרוב להשפעות, והוא זוכה להדרכה בכל חייו. הוא אינו לומד להבין מדוע עליו להתנהג בדרך זו או אחרת - הוא פשוט מצווה כך על ידי המוסדות החברתיים והדתיים. מול מצב זה, קאנט טוען כי האדם הוא אוטונומי באמצעות תבונתו. תבונתו של האדם היא הסמכות העליונה ולא אף ציווי של אדם אחר שמלמד אותו. פרשנים מסוימים, שניטשה הוא הבולט בהם, טענו כי האדם הופך להיות ל"אלוהים" של עצמו. הוא נשלט על ידי תבונתו ובה בעת, הופך לאוטונומי באמצעותה. החירות של האדם, לפי פרשנות זו, מתקיימת רק כאשר הוא המקור להחלטותיו. גם אם הוא חופשי מבחינה חוקית לפעול, אין לו חירות אמיתית אם אין לתבונתו אוטונומיה להחלטותיו. ככל שתגבר הפצת בשורת התבונה והחירות בעולם, כן ייטב לבני האדם.

מבחינה זו, קאנט בהחלט מייצג את רעיון הנאורות. "אמץ בך את האומץ להשתמש בשכלך שלך עצמך".

כלומר העולם המודרני המערבי מבוסס על האדנים של פרעה שהורחב על ידי קאנט המבסס את קיומו על בסיס "אני בראתי עצמי" . כלומר אין חדש תחת השמש מצד אחד נמצא מצרים שם זה שער החמישים של טומאה ומצד שני נמצא מעמד הר סיני קבלת התורה קבלת עול תורה ומצוות להיות עבד של הקב"ה בורא עולם  ולא אני הוא הקב"ה של עצמי . האלטרנטיבה לא השתנתה היא רק שינתה צורה ומחשבה .

זו התנגשות חזיתית בן שני אפשרויות

ולא לחינם נכתב בעיתון הארץ השבוע בכותרת "האיום האירני האמיתי" מאת אורי טל שיר

"זהו האיום האיראני האמיתי והמסוכן ביותר, והוא בכלל לא נשקף ממרכז המחקר בטהרן או ממפעל ההעשרה בנתאנז. האיום הזה מועשר מדי יום. הוא מגיע מתוך בריתו ההדוקה והנאמנה ביותר של בנימין נתניהו, ומקבל ביטוי יומיומי ממש כאן בארץ."

והכוונה לברית בן נתניהו לחברה החרדית שהיא היא האיום על החברה הישראלית יותר מהאיום האירני . כלומר התורה היא האיום על התפיסה המערבית של האוטונומיה והחרות של האדם המודרני . האמת יש צדק בדבריו כי זה שני השקפות מנוגדות שכל אחת היא האיום על השני זה בדיוק הבסיס להגות הפילוסופית העומדת בבסיס הגותו של אהרון ברק שקבע שכאשר יש לקונה משפטית הערכים של "האדם הנאור" מבית המדרש של קאנט הם יכריעו .כלומר גם אז כמו היום יש בחירה בן מצרים למעמד הר סיני . הבעיה העיקרית שאין להשקפה של פרעה או קאנט  שום  ביסוס רציונאלי והוא ההיפך מהיסק רציונאלי .בקיצור אין חדש תחת השמש

ונסיים בדבריו המדהימים של פרופסור זאב בכלר על הגותו של קאנט שהיה הבסיס הפילוסופי של המפלגה הנאצית  :

"לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר בבית אחוזה קטן מאבן אפורה בוולסטורפ ליד גרנטהם במחוז לינקולנשר  שבאנגליה. נכנסים אליו דרך דלת צרה ונמוכה, ומשם מטפסים במדרגות צרות לחדרי השינה בקומה השנייה. בחדר שמשמאל, שבו נולד ניוטון ב-1642, נקבעה מעל האח טבלת-אבן, ועליה חקוקות שתי השורות שחיבר אלכסנדר פופ ב- 1734,  שבתרגום חפשי אומרות כך:
הטבע וחוקיו היו שרויים בחשכת הלילה;
ויצו אלהים, יהי ניוטון! – והכול היה אורה.  
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה."

 

 

פרשת אמר מה צריך לעשות כדי לשמור מצוות ? האם ניתן לשמור מצוות בלי לימוד תורה ? האם חלק מהדין של האדם של כמה יכול האדם ללמוד ולא למד ? מתי אדם שאנוס לעבור עבירה יש לו את הדין וחי בהם ומתי הוא בייהרג ובל יעבור ? מה הדין כאשר אונסים את האדם לעבור בפרהסיה על כל אחת ממצות התורה ? מה הגדר של פרהסיה ? למה דווקא לא יעבור וייהרג ב 10 ולמה דווקא 10 יהודים ? מה הקשר לנוכחות השכינה ? למה הדין שלא יעבור וייהרג לא נמצא בשכינה שנמצאת בגלל לימוד תורה של יחיד או שני לומדי תורה או 3 דיינים בבית דין ? מהו החשבון של האדם כאשר נאנס לעבור בפרהסיה ? מתי יש סיכוי לאדם לנס ומתי לא עושים לו נס בודאי ? ‏י"ח/אייר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת אמר מה צריך לעשות כדי לשמור מצוות ? האם ניתן לשמור מצוות בלי לימוד תורה ? האם חלק מהדין של האדם של כמה יכול האדם ללמוד ולא למד ? מתי אדם שאנוס לעבור עבירה יש לו את הדין וחי בהם ומתי הוא בייהרג ובל יעבור ? מה הדין  כאשר אונסים את האדם לעבור בפרהסיה על כל אחת ממצות התורה ? מה הגדר של פרהסיה ? למה דווקא לא יעבור וייהרג ב 10 ולמה דווקא 10 יהודים ? מה הקשר לנוכחות השכינה ? למה הדין שלא יעבור וייהרג לא נמצא בשכינה שנמצאת בגלל לימוד תורה של יחיד או שני לומדי תורה או 3 דיינים בבית דין ?  מהו החשבון של האדם  כאשר נאנס לעבור בפרהסיה ? מתי יש סיכוי לאדם לנס ומתי לא עושים לו נס בודאי ?  ‏י"ח/אייר/תשפ"א

כתוב ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא - לג

(לא) וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֹתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם:

(לג) הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: פ

וכותב רבינו מיוחס ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

(לא) ושמרתם מצותי. זו משנה, כלומר זהו שונים אותו בגרסה להיות שמור בלבבם ואחר כך, ועשיתם אותם. מלמד שאם אין תלמוד אין מעשה ואם אין מעשה אין התלמוד מועיל:

כדי לדעת מה לעשות צריך ללמוד תורה כי בלי לימוד תורה לא ניתן לעשות את המצוות . וללמוד תורה בלי לעשות אין לזה משמעות . כלומר האדם צריך לדעת את התורה ומתוך ידיעת התורה לעשות את המצוות . ומסיים " אֲנִ֖י יְקֹוָֽק"  ופירושו אבן עזרא ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

(לא) ושמרתם מצותי - בלב. ועשיתם אתם אני ה' - שאחקור מה שיש בלב, ואראה כל העשוי:

מי שיודע כמה האדם מסוגל לשמור כלומר ללמוד תורה וכמה הוא יכול לעשות זה הקב"ה בלבד ועל פי זה הוא דן את האדם בדיוק ובהתאם לזה נותן לו שכר לפי פעולתו אבל חלק מהדין הוא כמה האדם יכול ללמוד ולא למד ולכן לא עשה . וכך כותב המדרש הגדול ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לא

אני ה'. אני נאמן לשלם שכר.

הבסיס של האדם זה לימוד התורה וקיום המצוות והתמצית של הרעיון הזה נמצא במסכת אבות

משנה מסכת אבות פרק ב משנה א

[*] רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

והפסוק הבא בפרשה שלנו מדבר על הגדר התחתון של קיום המצות במצב של פיקוח נפש . עד מתי אתה צריך לקיים את המצוות כאשר זה כרוך בפיקוח נפש

(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם:

ומצד שני יש פסוק  ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק ה

(ה) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: ס

מצד אחד וחי בהם ומצד שני לא תחללו את שם קדשי

והגמרא בחברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א דנה בנושא עד כמה האדם צריך לעשות את מצוות השם כנגד חייו

מי שנאנס לעבור על אחת ממצות ה', כגון שגוים אונסים אותו, ואם לא יעבור יהרגוהו -האם חייב למסור נפשו להריגה ולא יעבור, או לעבור ולשמור נפשו.ויש בדין זה אופנים שחייב להיהרג ואופנים שיכול לעבור, וכן יש חילוק באיזה מן המצוות אנסוהו.אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: היו ילוקי דעות בענין זה, ונמנו עמדו למנין, וגמרו את הדין בעליית בית נתצה [שם האיש] בעיר לוד שם דנו בכך, והוחלט:על כל העבירות שכתובים בתורה, אם אומרין לאדם: "עבור! ואז אל תהרג" -אכן יעשה כן: יעבור ואל יהרג, מפני שאמרה תורה (ויקרא יח): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'". היינו שחוקי ומשפטי התורה ניתנו ל"וחי בהם" - ולא שימות בהם.חוץ משלושת עבירות הללו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, כמבואר בהמשך⁽⁸⁾.הגמרא מבארת ודנה, במה שאמרו, שעל עבודת כוכבים ייהרג ואל יעבור.ורמינן: ועבודת כוכבים לא יעבור?!והא תניא שנינו ברייתא: אמר רבי ישמעאל: מנין אנו למדים, שאם אמרו לו לאדם: "עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג"! מנין, שיעבוד ואל יהרג?תלמוד לומר: "וחי בהם" - "ולא שימות בהם".אם כן, יכול הייתי לומר: אפילו באופן שאונס זה היה פרהסיה, בפני רבים, גם יעבוד עבודת כוכבים?תלמוד לומר (שם כב): "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". ובפרהסיה יש חילול ה', שהכל למדין ממנו לחלל קדושת ה', ואמרה התורה "ונקדשתי", מסור נפשך על אהבת יוצרך!⁽⁹⁾

כלומר בכל העברות בתורה חוץ משלוש העברות של עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות האדם מצווה לעבור על מצוות התורה כי כתוב וחי בהם ולא שימות בהם . אבל בפרהסיה חייב האדם לא לעבור ולמות.

דבר ראשון צריך להבין מהי פרהסיה ?

המדרש הגדול ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לב

לב) ולא תחללו. ממשמע שנאמר אל תחלל אמר קדש, וכשהוא אומר ונקדשתי מסור את עצמך לקדש את שמי. יכול ביחידי ת"ל בתוך בני ישראל במרובים, וכמה מרובים עשרה.

פרהסיה זה 10 אנשים והגמרא דנה איזה 10 אנשים חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד ב

ומבררת הגמרא: וכמה בני אדם נקראת פרהסיה?אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן: אין נקראת פרהסיה - פחותה מעשרה בני אדם.ומבררת הגמרא: הא פשיטא: שעשרה אלו ישראלים בעינן, דהרי כתיב: "ונקדשתי בתוך בני ישראל". והיות ומפסוק זה דרשינן מצוות "קידוש ה'", לכן פשיטא שהם צריכים להיות ישראלים.בעי רבי ירמיה: אם היו תשעה בני ישראל, ועוד נכרי אחד, מהו? האם נקראת פרהסיה?תא שמע: דתני רב ינאי אחוה אחי דרבי חייא בר אבא: אתיא למדים גזירה שוה "תוך" "תוך", כתיב הכא בפרשת קידוש ה': "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם בפרשת קורח (במדבר טז): "הבדלו מתוך העדה הזאת", [ועדה היא עשרה, כי אתיא נלמד גזירה שוה "עדה" "עדה" ממרגלים, דכתיב (שם יד): "עד מתי לעדה הרעה הזאת"] מה להלן, וכמו שבמרגלים "העדה הרעה" היו עשרה, מתוך שתים עשרה המרגלים, כי יהושע וכלב לא נמנו בכלל "הרעה", וכולהו וכולם היו בני ישראל, אף כאן, בקידוש ה' - עשרה וכולהו ישראל.

וצריך להבין מה ההבדל המהותי של 9 ישראלים ואחד גוי שהאדם חייב לעבור על מצוות השם וכאשר יש עוד יהודי שמשלים ל 10 פתאום האדם חייב למסור את נפשו על כל מצווה קטנה כגדולה ?

וקשה כי אומרת הגמרא ששלשה אנשים מדברים הדבר נחשב כי כל העולם שמע  

אומרת הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טז עמוד א

רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא שהבעלים אמרוה בפני ג' אנשים, המגלה אותה לית בה משום לישנא⁽⁵⁵⁾ בישא! מאי טעמא? שהבעלים שאמרוה גילו דעתם, שאם מגלה אותו אינו חושש, כי יודע הבעלים כשאמר אותה בפני שלשה, שסופה להתגלות, כי חברך ששמע את הדברים חברא אית ליה ומגלה לחבירו, וחברא דחברך לכשישמע, גם כן חברא אית ליה ומגלה לו, עד שיוודע הדבר. [וגם אם האחד לא יגלה, השנים יעידו עליו ולא יוכל לכפור - מהרש"א].

ואומר ר' פרחיה מסכת שבת דף לג עמוד א

דכיון ששמעו אותו שלשה בני אדם נתמלא העולם ממנו, דהא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

ואם עצם ידיעת הדבר היא הסיבה היה צריך להיהרג גם בשלשה ולא בעשרה .

ולכן צריך להגיד שהסיבה שצריך להיהרג בעשרה כי  בעשרה נמצאת השכינה

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ו עמוד א

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר [תהילים פב א]: "אלהים נצב בעדת אל", הכוונה בבית מועד שלו, דהיינו, בבית הכנסת.ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל", ו"עדה" היינו עשרה אנשים יחדיו.⁽¹⁸⁾

וכאשר השכינה נמצאת במקום של 10 יהודים ואחד צריך לעבור על אחת מצוות התורה לפני השכינה זה מצב של חילול השם וחילול השם נובע מהלוגיקה הפשוטה שאם השכינה נמצאת פה ומאפשרת את המצב של  לאנוס יהודי לעבור על אחת ממצוות התורה ולא עושה לו  נס כדי לשנות את המצב במקרה כזה לא נאמר וחיי בהם ולא מסתבר להגיד שהשכינה רוצה שהאדם יעבור על מצוות התורה כאשר השכינה נמצאת במקום כי מצוות התורה הם החיים של האדם ולא מסתבר שבאותו מקום יהיה סתירה מהותית גם שכינה וגם שהסכמה על פעולה שהיא מהותית נגד השכינה . וכך נאמת בתורה על משמעות הדבקות בקב"ה ובתורה דברים (פרשת נצבים) פרק ל פסוק כ

לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־ הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם: פ

ואין חילול השם יותר גדול מלבצע עבירה לפני השכינה . ולכן במקרה כזה האדם צריך להיהרג ולא לעבור . והחשבון פשוט

חברותא מסכת יומא דף פו עמוד א

אבל מי שיש חילול השם בידו, שחוטא ומחטיא את הרבים - אין לו [לה] כח בתשובה לתלות לו, ולא ביום הכפורים לכפר לו, ולא ביסורין למרק, לנקותו.אלא, כולן ביחד תולין, ורק המיתה ממרקת, מנקה.שנאמר [ישעיהו כב] "ונגלה באזני ה' צבאות: אם יכפר העון הזה של חילול ה' לכם - עד תמתון". ולמדנו מכאן שיש עבירה חמורה שאינה מתכפרת אלא במיתה, ומסתבר שהיא אמורה על חילול ה' שהיא העבירה החמורה ביותר.

 

אז גם מבחינה של חשבון פשוט של והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה עדיף לו לא לעבור את העברה של חילול השם כי בחילול השם רק המוות מכפר עליה וגם מההבנה הפשוטה שלא מפסידים מקיום המצוות כמו שכתוב בספרא אחרי מות פרשה ח סוף פרק יב אות י וגם יש לו סיכוי שהקב"ה יעשה לו נס כמו שכותב הגור אריה בהמשך

(י) ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם, ליתן שמירה ועשייה לחוקים ושמירה ועשייה למשפטים, וחי בהם לעולם הבא, ואם תאמר בעולם הזה והלא סופו מת הוא הא מה אני מקיים וחי בהם לעולם הבא, אני ה' נאמן לשלם שכר.

ואת החשבון הזה של סיכוי לעומת סיכון עושה הגור אריה ויקרא (פרשת אמור) פרק כב פסוק לב

(לב) שכל המוסר עצמו לעשות לו נס כו'. וטעם דבר זה ידוע, כי כאשר מוסר עצמו על מנת שאין עושין לו נס נקרא 'קדוש' בעצמו, כמו שיצחק נעקד על גבי המזבח (בראשית כב, ט) ונתקדש, גם כן זה מתקדש, שהרי כבר מסר עצמו על קדושת שמו. וכיון שהוא כבר נעשה קדוש, הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, כי הנס הוא גם כן קדושה לשמו יתברך, והוא ידוע מסוד הניסים. כלל הדבר, שהאדם אשר אין שוקל חיות העולם נגד קדושת שמו יתברך, והוא מוסר עצמו למיתה להסתלק מן העולם על ידי קדושת שמו יתעלה, הוא קדוש, ובשביל שהוא קדוש הוא נבדל מן העולם, והוא דוחה גם כן מנהג העולם וטבעו והנהגתו, ועושה לו נס, שהוא למעלה מן העולם:

ויש לי קושיה יש מקרים שהשכינה נמצאת באחד וגם בשנים וגם בשלשה דינים

חברותא מסכת ברכות דף ו עמוד א

ומנין לשלשה דיינים שיושבין בדין ששכינה עמהם? שנאמר [בהמשך הפסוק שם]: "בקרב אלהים ישפוט", ו"אלהים" היינו בית דין שיש בו שלשה דיינים,⁽¹⁹⁾ שה' שופט עמהם, ומסכים לפסק דינם. הרי שהשכינה עמהם.ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם? שנאמר [מלאכי ג טז]: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה', וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". "ויקשב" הוא לשון "ממתין", שה' ממתין שם לשמוע את לימודם.שואלת הגמרא: מאי, מהו קשר הדברים בסיום הפסוק "ולחושבי שמו"?אמר רב אשי: הכוונה היא שאפילו⁽²⁰⁾ אם רק חשב אדם לעשות מצוה ואולם בפועל, נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, כי אילו לא נאנס, ודאי היה מקיימה בפועל, ולכן גם הוא נכתב בספר זיכרון לפניו.⁽²¹⁾הגמרא ממשיכה לפרש היכן שורה השכינה: ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו? שנאמר [שמות כ כא]: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי", שאתן לך רשות להזכיר את שמי בדרך לימוד,⁽²²⁾ "אבוא אליך וברכתיך", אשרה שכינתי עליך וברכתיך, וכיון שנאמר בלשון יחיד, מוכח שהשכינה שורה אף ביחיד.⁽²³⁾שואלת הגמרא: וכי מאחר דאפילו אחד היושב ולומד שכינה עמו, תרי מיבעיא, האם צריך להשמיענו שכאשר שנים לומדים השכינה עמהם?מבארת הגמרא: תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות, כאשר שנים עוסקים בתורה נכתבים דבריהם בספר הזכרונות, אבל אחד העוסק בתורה לא מכתבן מיליה, לא נכתבים דבריו בספר הזכרונות.⁽²⁴⁾ועדיין מקשה הגמרא: וכי מאחר דאפילו תרי העוסקים בתורה שכינה עמהם, תלתא מיבעיא!? ולמה השמיענו ששלושה דיינים שכינה עמהם?מבארת הגמרא: מהו דתימא, דינא שלמא בעלמא הוא, שאין דיון בבית הדין נחשב כעיסוק בתורה אלא כעשיית שלום בין הבריות, ולא אתיא [באה] שכינה. קא משמע לן, דדינא נמי הוי תורה. ולכן השכינה שורה במקום שלשה דיינים.

ועדיין מקשה הגמרא: וכי מאחר דאפילו תלתא, דיינים העוסקים בתורה שכינה עמהם, עשרה מיבעיא, ולמה השמיענו שבעשרה השכינה עמהם?⁽²⁵⁾מבארת הגמרא: התנא בא להשמיענו שבעשרה קדמה שכינה ואתיא, השכינה מקדימה ובאה עוד לפני שבאו כל העשרה,⁽²⁶⁾ אבל בתלתא אין השכינה באה עד דיתבי לדון.

אז למה אם הוא לומד תורה או שנים לומדים תורה או בית דין של שלוש שהשכינה נמצאת שם לא יהיה את הדין של ייהרג ובל יעבור על כל מצווה בתורה ?

צריך להגיד שלמסקנת הגמרא השכינה ב 10 נמצאת מדין של מקום ולא מדין של אדם  . השכינה מגיעה גם לפני העשרה ולכן  בכל המקום נמצאת השכינה ללא תנאי . בלימוד תורה השכינה נמצאת בגלל  הפעולה של האנשים באותו זמן או לימוד תורה או מעשה בית דין ולכן כאשר האדם יעשה את העבירה השכינה לא תהיה שם כי הוא לא לומד תורה באותו רגע וגם לא עושה מעשה בית דין הוא אנוס לעבור עבירה ולכן השכינה לא נמצאת באותו רגע . ולכן אין כאן דין של חילול השם בביצוע עבירה במקום שנמצאת השכינה .